בעוד כמה חודשים הבת שלי תחגוג בת מצווה. ובכנות, לא בא לי לארגן לה כלום!
אתחיל מזה שהיא ילדה מאתגרת, מאז ומתמיד, ובתקופה האחרונה עוד יותר. קשה לי איתה ממש. יש בה כמובן גם הרבה תכונות טובות, ות'אמת שאנשים שנתקלים בה לזמן קצר (מורות מחליפות או חלקן גם קבועות, משפחה מורחבת, אמהות של חברות וכו') גומרות עליה את ההלל, יש בה הרבה תכונות טובות, וממש מתרשמים ממנה לטובה, אבל איכשהו בבית היא לא מתנהגת ככה.. רבה עם אחיות שלה בלי סוף, נראה שממש מחפשת את זה, מקניטה, משפילה, אגואיסטית וכוחנית..
וחייבת להגיד שאני ממש עובדת על עצמי ומשתדלת, ועושה לה זמנים מיוחדים רק של שתינו, מפנקת אותה, קונה לה בגדים, קניתי לה את הספר בואי ביתי ואנחנו קוראות אותו יחד ומדברות, וגם בכללי ב"ה יש לנו שיח טוב וקשר יחסית טוב.
ולמה אין לי חשק לארגן לה בת מצווה? משתי סיבות עיקריות:
1. היא כמעט תמיד מוצאת מה לא כמו שהיא רוצה ואז מבחינתה לא שווה כלום.. אני פשוט רואה בעיניי רוחי איך אנחנו מרימים לה אירוע מושקע, משקיעים זמן (שאין לנו), אנרגיות (כנ"ל) וכסף (כנ"ל) ואז היא מתבאסת על איזה פיצ'יפקעס שכבר אמרתי לה שמוגזם לקנות, או שהעיצוב לא כמו שהיא חלמה עליו ואז בוכה בחדר ומתעצבנת..
2. היא בודקת גבולות בנושא צניעות הלבוש, וזו נקודה שממש קשה לי איתה, אולי כי בתור נערה זו לא היתה לי התמודדות בכלל, תמיד התלבשתי צנוע ויפה ואהבתי את זה מאוד, עכשיו ברור שזו בעיית הדור ואני גם רואה איך חברות בבית הספר מתלבשות וכו' אז ברור לי שזו התמודדות לא קלה,
ועדיין. אני כאילו אומרת- בת מצווה זו חגיגה ושמחה גדולה לרגל קבלת עול מצוות, אבל אם את לא מתכוונת לקיים אז מה הקטע?? אני יודעת שאני מקצינה את זה ממש ונתפסת לקטנות, אבל ממש קשה לי!
אני יודעת שהרבה מזה תלוי בי, זו נקודת המבט שלי ואני די ביקורתית עליה (ולזכותי יאמר שהיא משיגה את זה בקלות), לפני זמן אמרתי לעצמי שאני חייבת ללמוד להתסכל עליה בעין טובה יותר, אבל גם ללכת לסדנאות או לשמוע שיעורים בחינוך ילדים זה זמן ואנרגיות והיא כל כך מכעיסה אותי אז למה שאשקיע בה את הזמן הפנוי המועט שיש לי??
אוף, אני יוצאת מההודעה הזו אמא אגואיסטית ורעה, אבל באמת שאני משתדלת מאוד!!
יצא לי מבולגן.. זה חצי פריקה אבל כן גם אשמח לעצות
1. איך להסתכל עליה חיובי יותר?
2. איך לשים את הרגשות בצד ולארגן איתה ובשבילה את חגיגת הבת מצווה?
תעזרו לאמא אבודה...
אתחיל מזה שהיא ילדה מאתגרת, מאז ומתמיד, ובתקופה האחרונה עוד יותר. קשה לי איתה ממש. יש בה כמובן גם הרבה תכונות טובות, ות'אמת שאנשים שנתקלים בה לזמן קצר (מורות מחליפות או חלקן גם קבועות, משפחה מורחבת, אמהות של חברות וכו') גומרות עליה את ההלל, יש בה הרבה תכונות טובות, וממש מתרשמים ממנה לטובה, אבל איכשהו בבית היא לא מתנהגת ככה.. רבה עם אחיות שלה בלי סוף, נראה שממש מחפשת את זה, מקניטה, משפילה, אגואיסטית וכוחנית..
וחייבת להגיד שאני ממש עובדת על עצמי ומשתדלת, ועושה לה זמנים מיוחדים רק של שתינו, מפנקת אותה, קונה לה בגדים, קניתי לה את הספר בואי ביתי ואנחנו קוראות אותו יחד ומדברות, וגם בכללי ב"ה יש לנו שיח טוב וקשר יחסית טוב.
ולמה אין לי חשק לארגן לה בת מצווה? משתי סיבות עיקריות:
1. היא כמעט תמיד מוצאת מה לא כמו שהיא רוצה ואז מבחינתה לא שווה כלום.. אני פשוט רואה בעיניי רוחי איך אנחנו מרימים לה אירוע מושקע, משקיעים זמן (שאין לנו), אנרגיות (כנ"ל) וכסף (כנ"ל) ואז היא מתבאסת על איזה פיצ'יפקעס שכבר אמרתי לה שמוגזם לקנות, או שהעיצוב לא כמו שהיא חלמה עליו ואז בוכה בחדר ומתעצבנת..
2. היא בודקת גבולות בנושא צניעות הלבוש, וזו נקודה שממש קשה לי איתה, אולי כי בתור נערה זו לא היתה לי התמודדות בכלל, תמיד התלבשתי צנוע ויפה ואהבתי את זה מאוד, עכשיו ברור שזו בעיית הדור ואני גם רואה איך חברות בבית הספר מתלבשות וכו' אז ברור לי שזו התמודדות לא קלה,
ועדיין. אני כאילו אומרת- בת מצווה זו חגיגה ושמחה גדולה לרגל קבלת עול מצוות, אבל אם את לא מתכוונת לקיים אז מה הקטע?? אני יודעת שאני מקצינה את זה ממש ונתפסת לקטנות, אבל ממש קשה לי!
אני יודעת שהרבה מזה תלוי בי, זו נקודת המבט שלי ואני די ביקורתית עליה (ולזכותי יאמר שהיא משיגה את זה בקלות), לפני זמן אמרתי לעצמי שאני חייבת ללמוד להתסכל עליה בעין טובה יותר, אבל גם ללכת לסדנאות או לשמוע שיעורים בחינוך ילדים זה זמן ואנרגיות והיא כל כך מכעיסה אותי אז למה שאשקיע בה את הזמן הפנוי המועט שיש לי??
אוף, אני יוצאת מההודעה הזו אמא אגואיסטית ורעה, אבל באמת שאני משתדלת מאוד!!
יצא לי מבולגן.. זה חצי פריקה אבל כן גם אשמח לעצות
1. איך להסתכל עליה חיובי יותר?
2. איך לשים את הרגשות בצד ולארגן איתה ובשבילה את חגיגת הבת מצווה?
תעזרו לאמא אבודה...
