פורום אימהות השלב הבא (עמוד 5)

לק"י

הבת שלי בשנה שעברה התחפשה לאיילת השחר - אימהות השלב הבא

ואפשר לכתוב שהגאולה היא כמו איילת השחר, מפציעה קמעה קמעה.

וכתבה- ענווים הגיע זמן גאולתכם

(לבשה סגול וענבים מבלונים)

גאולה.

הבנות התחפשו ל:

איילת השחר (קרניים של אייל שבמרכזן מודבקת שמש, בגדים שחורים וחצאית טול צהובה)

עוד אבנך ונבנית - גוש קטיף (חולצה של גוש קטיף וחצאית שעליה ריססנו ים בצבע כחול והדבקנו חול. אבל אפשר במקום להדביק חול לרסס צבעים צהוב וחום או להדביק קרפים בצבעים האלה)

כתר יתנו לך (תחפושת של מלכה עם כתרים מודבקים על השמלה(.

וגר זאב עם כבש (תחפושת של כבשה, והיא החזיקה ביד כלב, כי לא הייתה לנו בובת זאב...)

אני התחפשתי עם בעלי ל"עוד ישבו זקנים וזקנות...", אבל אפשר גם להתחפש לבד לזקנה (אולי כדאי להוסיף אביזרים שמראים את רחובות ירושלים)

אחד הבנים התחפש לענווים (ענבים) הגיע זמן גאולתכם (אשכול ענבים מצויר מצד אחד, שעון מצד שני, כתר שעליו בית המקדש) - זה יכול להתאים גם לבת.

הצעתי לה להתחפש לשישה בכרס אחד' עם מנשא בד ו6 בובות והיא לא אהבה.

איך את מציירת ענבים ושעון? על החולצה עצמה?

ומגניב, אחת הבנות שלי עומדת להתחפש השנה לאם עברייה במצרים, עם שישה תינוקות

אולי באמת מתאים יותר להתחפש לנשים שקשורות לגאולה, כמו מרים הנביאה או רות המואבייה (שהיא אם המלכות - ממנה יצא המשיח). גם אסתר המלכה הביאה גאולה לעמה, בסופו של דבר...

ואם מתאים לה להתחפש לבן - אז אפשר גם להתחפש למשיח עצמו על החמור (הבן שלי התחפש לזה פעם בצורה מגניבה)...

התחפשנו לפיסטוקים וביטויים של גאולה😅

ניסיתי לדמיין פיסטוק גדול מחופש לאיילת השחר, עד. שהבנתי את הטעות...

"עוד ישבו זקנים וזקנות.."

סבתא, אפשר גם להוסיף בובה בעגלה

ורק לשים איפשהו על התחפושת את הפסוק להבהרה..

באמת בהתחלה היא חשבה על מרים הנביאה, אחר כך החליטה שלא, אולי נלהיב אותה על זה בחזרה

אני מאוד לא טובה בדברים האלו

(אפשר להכין ממפת אלבד, עם חור לראש וקשירה למותן)

עליו להדביק צדפים חול דגים וכזה

ותווים של מוזיקה

ביד תוף מרים

כתר עם צדפים ותווים שכתוב שירת הים

בשנים קודמות היו לי בנות שהתחפשו לחלק מהדברים שכתבו כאן..

אוכל לשלוח לך תמונות של התחפושות...

בשאלה של קשב וריכוז

עשה רושם טוב ומקצועי, והקדיש לנו את הזמן בנחת  

מקצועי בטירוף! מכל הבחינות.

0547930915

הוא רק עמוס מאוד אז לא יודעת אם יש תורים קרובים.

וחיבוק על עצם המצב... זה קשה כ"כ..

לק"י

הצעתי לבן שלי (בן 10), אבל הוא אמר שזה מקורי מידי.

הוא מחפש משהו פשוט או מקורי?

הוא פחות בעניין של משחקי מילים...

מציעה בשביל הבן שלך-

תינוק של בית רבן- רב עם אביזרים של תינוק...

לק"י

אהבתי את ההצעה שלך, אבל זה בטוח יהיה לו מקורי מידי.

מה הסגנון שיותר התחמם אליו?

יש שם קהילה עם הרבה רעיונות.

אם יש לך איך להצטרף- כדאי לך

קצב ההודעות שם הוא לא שפוי 🤭🤣

שנים קודמות עוד עזרתי לנשים והצעתי להן רעיונות איך ליישם את התחפושת..

מצאנו בה רעיון... בכיוון של מוכר מוצר כלשהו..

אבל באמת כל פעם שאני נכנסת יש שם איזה 70 הודעות...

השנה אני פחות פנויה מבשנים קודמות בתקופה הזאת של השנה וזה רק עשה לי כאב ראש ועוד קבוצה שלא אפתח 🤭

מה צריך יותר מזה היום? 

בדרך כלל זה נותן את האווירה שמחפשים

ועוד יותר לא בזלזול.

לק"י

אם כן, תבקשי מהם עזרה בנושא, גם בנושא של שימוש במדיה חברתית, וגם איך לחבר אותה עם עוד בנות.

לא פשוט לראות את הילדה שלך בלי חברה מתאימה.

מחזיק מפתחות עם פסוק שמבטא

אם זה לפני סוכות אפשר תמונה יפה לסוכה שמבטאת

וברכון הכי נפוץ

במקום מזכרת עשו פעילות של אריזת מוצרים למשפחות מגוייסות.

וכל השאר לא יהיו בעניין לצערי הרב

אולי סימניה עם איזה ציטוט?

ולא מצליחה

אני מעבירה לשקית.

לפעמים יש אריזה מפלסטיק של מצעים או משהו אחר, שאפשר לסגור ואני שומרת בשביל לאחסן משחקים.

ולפעמים סתם בתוך שקית, יחסית קשיחה.

יש בה ארגזים עם משחקים כמו תחפושות או פליימוביל או מגנטים.

ויש מדפים עם משחקי קופסא עומדים על הצד.

יש לנו גם ארון כתר שמכיל משחקי קופסא בעיקר.

משחקים שהקופסא נהרסה אפשר לקחת קופסאות פלסטיק בגודל שמתאים למשחק.

חלק מהמשחקים אני שמה בקופסאות של סלטים, כאלה חצי חד פעמיות. או קופסאות נעליים. תלוי בגודל שצריך 

כל הפאזלים וכד'.

הכוונה לשקיות שבה מגיע כל בגד משיין...

ואז את כל השקיות בקופסא גדולה מאיקאה

וגם פליימוביל..

יש לנו קופסא גדולה והם צריקים לשפוך את כולה בשביל לחפש חלק ספציפי. חיסרון ראשון.

חיסרון שני - אין מקום לשים דברים מורכבים כבר שלא רוצים לפרק כל סוף יום

מחפשת אם יש רעיון טוב יותר

ילדי צעצוע כרית צעצוע שקית אחסון גדול נקי ארגונית לשחק Pad עמיד בניין צעצוע אחסון תיק חיצוני מחצלת - AliExpress 15

עם הקליפסים בצדדים. אז לתוך הקופסא הגדולה מכיניסים קוספאות ספציפיות נגיד, בלגו יש צמחיה- זה יהיה בקופסא אחת. מישהו בנה רכב - ייכנס לקופסא פנויה...

הלגו המפורק בקופסאות פלסטיק על גלגלים והבנוי במדפים בארון

קופסא איכותית לאחסון עוגה מרובעת גדולה ( 105)

כדי לסיים את המריבה, גם כשגם אני נפגעתי.

(ובאמת לפעמים זה עוזר לו לרדת מהעץ ולהסכים להבין גם את הצד שלי)

בעיני זה דווקא טוב שאת לא זוכרת את הפרטים

כי זה סתם יכול להפוך את כל העניין להתנצחות.. אמרת ככה, לא, בכלל לא אמרתי ככה וכו'.

חושבת שבאופן אידיאלי הייתי אומרת לו, או כותבת, בדיוק מה שאת כתבת לנו כאן.

אני רוצה שנתפייס, צר לי על איך שהגבתי לך, רוצה לשתף שהרגשתי כך וכך וכך, וגם למרות העייפות והעומס השתדלתי יהיה לך טוב כשאתה נכנס הביתה. יודעת שגם אתה עשית מאמץ אבל כנראה שהעייפות עדיין השפיעה..משהו כזה.

לקיחת אחריות על הצד שך יחד עם ניסיון להסביר למה עשית ככה, בלי להצדיק את מה שלא היה בסדר.

העלית לי דמעות אז מסתבר שבאמת חיבוק נדרש כאן... ממש שונאת עימותים.

נראה לי שהוא נוקיה, אבל לא C2 (שזה מה שהיה פעם לכולם, וכיום יש רק כאלה באיכותלא טובה).

היא לא בבית בימים הקרובים, אז אוכל לשאול אותה רק כשתחזור...

להתקין אפליקציות (וזו הסיבה שקנינו דווקא אותו).

אז זה לא מה שאת מחפשת...

רק תוהה - אם זה טלפון שאפשר להתקין בו מוביט לא יהיה אפשר להתקין בו גם ווטסאפ?🤔

אבל אין אופציה לאפליקציות בכלל

בס״ד

(דבר ראשון, ברוכה השבה, זוכרת אותך ❤️!

דבר שני מסייגת שהמתבגר הכי גדול אצלי עדיין צעיר יחסית, גיל חטיבה).

לאורך כל השנים, אני שמעתי בעיקר הפחדות על גיל ההתבגרות.

ומה שאני מגלה לשמחתי, כשאנחנו שם בעצמינו ב״ה, זה שגיל ההתבגרות זה לא רק גיל ה״טיפש-עשרה״, כעסים וקשיים של דימוי עצמי ולחץ חברתי.

אלא זה גם התבגרות כפשוטה. הם אשכרה נהיים יותר בוגרים ויותר אחראים! הם מבינים יותר שיש להם אחריות על הזמן שלהם, על היכולת שלהם לנהל את מצבי הרוח שלהם, על הכסף שלהם, על ההתנהגות שלהם, על שיעורי הבית, ניקיון הגוף, צריכת כל מיני תכנים, עבודת ה׳ ומה לא.

מצד אחד הם עדיין מאד מרוכזים בעצמם, אבל מצד שני הם מתחילים דווקא להעריך את ההשקעה של ההורים ואת כל מה שהם מקבלים מאיתנו. הם גם יותר מודעים למעשים שלהם והמצפן הפנימי שלהם יותר משוכלל מאשר כשהם היו קטנים.

אני חושבת שנכון שתדברי איתה על הדברים. בזמן רגוע. לגשת אליה בלב אוהב ובאמון ביכולת שלה להשתפר בהתנהגות שלה כלפיכם. ולשקף לה שהיא כבר גדולה ב״ה והיא בטח יכולה להבין שיש דברים שלא מקובלים כמו להרים קול על אבא או אמא או לנהוג בתוקפנות. שאולי יקח לה קצת זמן לשנות את זה אבל שזה חשוב מאד ואתם מצפים מאד שהיא תשים לב לאיך שהיא מדברת או מגיבה.

ותוך כדי שזה קורה, בשעת אירוע, לעצור כל התנהגות לא מכבדת. לעמוד כל הכבוד שלכם - ״אני לא ממשיכה את השיחה אם זה בטונים כאלה. כשתרגישי שאפשר לדבר רגיל נמשיך לדבר״. ושוב - להאמין שהיא כבר גדולה ומסוגלת לשנות את הדפוסים האלה.

עוד משהו, לגבי מה שיש לך בתוך הלב כלפיה. ממש טבעי להרגיש ריחוק ומשקעים. אני מקווה ששיח איתה על הדברים ועמידה על העקרונות שלכם כבר יוכלו לשפר את ההרגשה. בנוסף, הייתי מתחילה לכתוב  כל יום 3 דברים טובים עליה, כדי לחזק בתוכך את הראייה החיובית שלך אותה ולשים לב באופן מודע שלצד כל המעידות שלה יש בה עדיין המון דברים מתוקים וטובים. לי זה משהו שעוזר מאד מאד.

ודבר אחרון, לשים לב שבכללי הכל בסדר איתה. על המתבגרים עוברים הרבה מאד דברים (כמו שעלינו עוברים הרבה דברים), ולפעמים אנחנו לא מודעים שהם מתמודדים עם משהו נקודתי או כרוני. האם הכל בסדר עם החברות? עם הלימודים? אולי משהו מציק לה עם עצמה (עשתה משהו לא טוב וזה קצת אוכל אותה מבפנים ועושה אותה עצבנית)? לנסות להיות עם קשב מיוחד בתקופות האלה, כי לא פעם העצבים שלהם הם סימפטום של משהו שכואב להם כרגע ואולי נוכל לעזור להם שמה…

זה מה שעולה לי כרגע, מקווה שזה עוזר…

🫶🏼

ולגיטימי שישארו בך משקעים מתחושות שהעלה בך אירוע כזה.

אני מדריכה במצבים כאלה לעשות עיבוד רגשי עצמי של התחושות בצורה שמשחררת אותם ומנקה את הלב.

לאורך זמן הצטברות של תחושות כאלה גם ממש עלולה ליצור תחושת ריחוק, ובסוף גם המתבגרים שלנו זקוקים לאהבה ולחום.

מעבר לזה, מציעה גם להגיד לה (זה משהו שבגדול עדיף ונכון לעשות רק לאחר עיבוד רגשי, כשנמצאים בנקיות לב כלפיה)

אפשר בשיח פרטי וארוך ביניכן שההתנהלות הזאת והזאת לא נעימה ולשוחח על הנושא, מה גורם לה, מה יעזור לה וכן הלאה.

גם תוך כדי סיטואציה, בעיני נכון לציין שהרמת קול כלפייך לא מקובלת עליכם וכו.

בדרך כלל מצבים כאלה אצל מתבגרים קשורים לתסכולים שלהם, וזו הזדמנות לתת לה כלים נכונים להתמודד עם תחושות קשות.

תמיד זוכרת שאני המבוגר האחראי והילד קטן ממני ב20 + שנים

לכן אני בסלחנות מתמדת כלפי עצבים/ מילים פחות נעימות

אם יש התנהלות בעייתית שחוזרת על עצמה, אני אעיר על כך אבל ברוגע.

יוצא לי להרגיש לעיתים חוסר סבלנות אבל לא משקעים או ריחוק

בעיניי זה נטו עבודה עצמית של ההורה לא להיפגע מהילד

אצלי השלישי והרביעי בגיל הזה עכשיו ואני מרגישה ממש את הקושי שלהם אבל אין שום מצב שיפגעו או שיצעקו זה קו אדום ממש

מבחינתי , יש זמנים שנכון לתת לזעם לעבור... אבל ליצור ריחוק.

כן, היא צריכה להבין שלדיבורים ולמעשים שלה יש השלכות.

אף חברה שלה לא תקבל התנהגות כזו ותמשיך הלאה.

כשתגדל, אף אחד מהמרצים/ מעסיקים לא יסכים שהיא תתפרץ ויחכו שתרגע. ובגיל הזה הם מקבלים את השיקוף מאיתנו- ההורים

קודם כל, כל אזרח במדינה זכאי לשירות פסיכולוגי מטעם הקופה.

שווה לעבור על רשימת הפסיכולוגים / מטפלים באיזורך של הקופה ולחפש חוות דעת עליהם

ומשם להמשיך

תחפשי בישובים שליד.

עמק האלה כזה

למשל בשואבה ובבית מאיר.

יש צימר יפה במושב יערה בגליל תחתון זה נקרא אחוזת אימרי בכללי יש הרבה צימרים בצפון ועכשיו הצפון בטוח. בלי קשר תמיד ממליצה לחפש צימרים באתר צימר 360 הם הכי אמינים

קל להיכנס ולקבל תווית אבל לצאת קשה.

לא אמרת בן כמה הילד.

סל זה דבר מאוד מושקע (תלוי בכמות הנקודות) ומאוד אינדיבידואלי שההורים מאוד שותפים בהחלטות ובהרכב שלו

כרגע הוא צובר פער גם בגלל קושי לשבת זמן ממושך.

מעבר לקשיי למידה אין בעיה נוספת.. אמרו להורים שהסל שלו, במידה ויקבל לא יהיה משמעותי כי הבעיה היא בעיקר רמה קוגנטיבית נמוכה על גבול הממוצע אם אפשר לקורא לזה ככה.

מה המשמעות של התווית הזו בהמשך? 

פרא-רפואי או 4 שעות סייע/ת תלוי בדירוג של הילד והקושי שלו.

יש דרגות קבועות ויש משתנות.

תקשורת 6.4, נפשי 7 וככה הלאה פחות או יותר.

מאוד תלוי במקרה הפרטי ובבית הספר עצמו.

בהצלחה

ברוב בתי הספר סל אישי דורש מעורבות ואסרטיביות של ההורים כדי לדאוג שהילד אכן מקבל את מה שמגיע לו לפי הסל (שונה מילד לילד), כלומר אם מגיע לו סייעת לוודא שאכן יש לו סייעת מתאימה לו שמקדמת אותו, אם מגיע לו שעות עם מורה לוודא שהוא אכן מקבל אותם וכן הלאה. (ואם מגיע לו שעות טיפוליות אז בכלל לקוות שיש מי שיתן אותם, אבל פה אין הבדל מכיתה קטנה)

סל אישי לא מכסה את כל שעות הלימודים (בטח אם לא מדובר במקרה קריטי), כדאי לבדוק האם בשאר השעות הילד מסתדר בכיתה הרגילה, בכיתה קטנה כל זמן הלימודים הלימוד מותאם אבל לא לילד אישית אלא לרמה כללית של כיתה קטנה.

חברתית תלוי מאוד בילד ובכיתה הספציפית, מניחה שאת הכיתה שבה ימשיך אם יהיה בסל אישי ההורים כבר מכירים, אם יש אפשרות לנסות לברר מראש על הכיתה הקטנה מבחינה חברתית אז כדאי.

כדאי גם לקחת בחשבון שבסל אישי חלק מהזמן נמצאים מחוץ לכיתה (עם מורת שילוב וכדו) וזה עלול לפגוע בצד החברתי.

הבת שלי היתה בכיתה קטנה אבל רק בגיל תיכון, לה ספציפית אני מרגישה שזה היה מצויין, חברתית ולימודית. 

לק"י

לפחות בחלק מהמקצועות. חשבון נניח.

לא יודעת אם ככה זה בכל מקום, אבל שווה לברר.

מגיע לו גם שעות טיפוליותת?

ההורים כן יהיו על זה שהילד יקבל את מה שמגיע לו, השאלה מול מי הם יכולים לברר מה מגיע להם?

קודם כל הילד עובר ועדת אפיון וזכאות, שם הוא מקבל זכאות להגדרה של חינוך מיוחד.

ואז ההורים יכולים לבחור את מסגרת הלימודים - כיתת חינוך מיוחד או סל אישי בשילוב בחינוך הרגיל.

אם בוחרים בסל אישי מקבלים ניקוד, לפי 'רמת החומרה' שנראה לועדה עד כמה הילד זקוק לתמיכה.. אין לי מושג מה טווח הניקוד ומה מקובל וכו', אני חושבת שאפשר למצוא מידע ברשת.

את הניקוד הזה ההורים בוחרים איך לנצל. אפשר לנצל לשעות של סייעת אישית או לשעות מקצועיות. כל שעה מקצועית שווה ל4 שעות סייעת אישית. השעות המקצועיות יכולות להיות רק לפי מה שיש בבית הספר, והרבה פעמים אין מבחר. האפשרויות המוכרות הן: מורת שילוב (לדעתי יש בכל או כמעט בכל בי"ס), טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק. לילדים שאני מכירה יש בד"כ לא יותר מ5 שעות כאלו, לפעמים מצרפים יחד כמה ילדים וככה הם מקבלים יותר שעות. אבל צריך לקחת בחשבון שאם רוצים סייעת, זה על חשבון השעות האלו.

לדעתי הכי כדאי לברר דרך מישהו בביה"ס שלהם. או הורה אם מכירים במקרה או המורת שילוב (בד"כ היא יודעת מה השעות הנוספות שהתלמידים שלה מקבלים).

מדובר בילד עם לקות למידה, בסל אישי מקבלים בגילו 2.2 שעות תמיכה, התמיכה יכולה להיות או לימודית או רגשית או להמיר לשעות סייעת, שזה פחות נשמע הכיוון ממה שאת מתארת.

אם הילד נמצא כבר בשילוב ולא מסתדר אז ההורים צריכים לדעת שבסל אישי הוא לא יקבל הרבה יותר.

לגבי זה שהילדים האחרים בכיתת ל''ל מופרעים, אין לי מושג על איזו כיתה מדובר אבל זה ממש לא בכל הכיתות

אם חברה שלך תרצה, היא מוזמנת להתייעץ איתי בנושא, אני עובדת בתחום 

זה לרוב לא רק לקות למידה

ולפותחת בגיל כזה בעיני נכון גם להתחיל לחשוב קדימה על חטיבה ותיכון שבפתח, על מוסדות שיכולים להתאים לו ולקדם אותו ולראות איך מגיעים לשם באופן הכי נכון.

אולי גם להתייעץ עם פסיכולוג או יועץ ביהס.

וכדאי לבדוק את הכיתה הקטנה הספציפית המיועדת, מי הילדים ואנשי הצוות בה, זה גם פקטור משמעותי

אם הוא בסך אישי על לקות למידה או משכל גבולי.

אם יש קשיים נוספים רגשיים אז יש יותר שעות אבל הפותחת ציינה רק קשיי למידה 

צריך לבחון ממש כל מקרה לגופו, גם מבחינת הקשיים של הילד, גם מה המטרות של ההורים ובעיקר- מה יש לביה"ס להציע בכל אחת מהאפשרויות בפועל.

בגדול ממש-

כיתה קטנה מורכבת מילדים שהם כולם חינוך מיוחד. הם מקבלים מורה שלמד חינוך מיוחד על מעט תלמידים, ובהרבה מקרים גם סייעת צמודה לכיתה. בנוסף, יש שעות טיפול כיתתיות שצוות ביה"ס בוחר אילו ילדים מהכיתה הקטנה הכי צריכים אותן והם מקבלים גם את הטיפולים הללו במסגרת ביה"ס.

לפעמים ילדים מהכיתה הקטנה הולכים ל'שילוב'- שזה אומר שהם לומדים מקצועות ספציפיים עם הכיתות הרגילות.

החסרון המרכזי הוא הסטיגמה על הילד (למרות שגם סייעת יכולה להוות סטיגמה רצינית), והמורכבות החברתית, כי כיתה קטנה משמעה פחות אופציות חברתיות וכנראה גם התרחקות ממי שהוא היה איתו עד היום). 

בסל אישי הילד נמצא רוב היום עם הכיתה הרגילה. ההורים יכולים לבחור האם הם רוצים במסגרת הסל סייעת- שתהיה עם הילד חלק מהשעות, או טיפולים מקצועיים- שיוציאו אליהם את הילד (כלומר, כשכל הכיתה נמצאת בשיעור אנגלית, הוא יצא ללמוד פרטני עם מורת שילוב). כמו שנאמר מעלי, על כל שעת טיפול מקצועית זכאיים ל-4.5 שעות סייעת. 

החסרונות המרכזיים הם שהרבה פעמים הסל נראה יפה ונחמד על הנייר, אבל בפועל הילד לא מקבל את מה שהוא צריך, ולדעתי להורים בלי מרפקים שלא נעים להם לברר ולבדוק ולדרוש- כנראה שהילד שלהם יצא מאוד מקופח במצב של סל אישי. ובכיתה קטנה יש יותר סיכוי לקבל את מה שמגיע לך בקלות ובאופן כמעט אוטומטי. (יש בארץ מחסור חמור בכח אדם במקצועות כמו ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת ולכן קיים סיכוי די גבוה שילד יהיה צריך טיפול, ואפילו יקבל זכאות לטיפול, אבל לא יקבל את הטיפול בפועל כי אין מי שיתן אותו. וממה שנאמר לי בעבר- נותנים עדיפות בשעות טיפול לילדים בכיתות קטנות על פני ילדים עם סל אישי.) 

וגם לפעמים הילד נבלע בכיתה הגדולה או יוצר על עצמו סטיגמה שלילית בגלל שהמורים לא מבינים את מהות הקושי שלו. וגם סייעת יכולה ליצור סטיגמה על הילד. ושוב זה תלוי באנשי הצוות הספציפיים שהילד יקבל.

בכל מקרה, אם רוצים סל אישי ממש חשוב לברר מראש על ביה"ס הספציפי, שבאמת מקבלים שם את מה שמובטח בסל.

לא ממש מכירה מקרוב בעיות של קשב וריכוז אז ספציפית לא יודעת אבל בכללי לא מאמינה בפתרונות קסם לבעיות רציניות

אלא משחק עם המילה פוקוס=מיקוד, כמו "אני לא בפוקוס"..

את שואלת אם ההורות תרמה לניסיון החיים שלנו?

אם כן - אז ודאי. הורות היא מסע עצמי אל תוך הנפש, קודם כול, כי הילדים מציפים לנו כל מיני דברים שהדחקנו, מציבים בפנינו מראה למה שאנחנו לא רואים על עצמנו, ומעודדים אותנו להתמודד עם הילד שקיים בתוכנו...

לדוג' , עצות איך להסתדר עם חברים, איך לעשות ש"ב, לנהל בית, אילו ספרים לקרוא, בגיל יותר גדול איך לחפש זיווג, איך לגדל ילדים...

האם מה שהורים שלנו חוו היה רלוונטי לנו, האם ניסיון שלנו רלוונטי לילדים שלנו?

אני חושבת שזה שילוב. ודאי שההורים יכולים לתת עצות מועילות לחיים לילדיהם, ומצד שני יכול להיות שהם לא יקלעו נכון, בין אם בגלל השוני בין הדורות ובין אם בגלל השוני ביניהם לבין ילדיהם...

מניחה שהמינונים של הצלחת העצות משתנים ממשפחה למשפחה...

ואם אפשר לכלול בהורים גם את ההורים של הצד השני אז חמותי אישה עם ראייה מאד מיוחדת על החיים ואתגריה, על גידול הילדים, על זוגיות וכו׳ ואני מרגישה שהגישה שלה לגבי הרבה מאד דברים מאד מלמדת ומלווה אותי.

מאד רלוונטי לילדיי, למרות שהדור שלהם שונה מהדור שבו גדלנו. בסוף יש דברים שהאוניברסליים וחוצים דורות - אהבה וביטחון עצמיים, קשרים בינאישיים, מוגנות, התמודדות מול מצבים מפחידים (מלחמה ועוד), עבודת מידות, עבודת ה׳, התנהלות מול דילמות, התאהבויות, רגשות…

כמו ששמעתי בפודקסט של ״חזקים ברשת״ - אמנם אנחנו ״מהגרים דיגיטליים״ בעוד שהילדים שלנו כבר ״ילידים״ בעולם הטכנולוגיה אבל בכל מה שקשור לרגשות, קשרים עם אנשים וכו׳ עדיין יש לנו יתרון עצום מבחינת ניסיון החיים שלנו.

ניסיון חיים יכול להביא איתו תובנות טובות ונכונות וגם שגויות

להרבה אנשים יש תובנות שגויות והסתכלות לא נכונה על החיים, פחות מומלץ שהם יעבירו אותו הלאה לילדים.

אני כמעט ולא קבלתי מההורים שלי הסתכלות נכונה.

אני חושבת שניסיון חיי הביא אותי למקומות טובים, למרות זאת אני נותנת לילדים להתנסות לבד בחיים ומכוונת אותם רק במקרים נצרכים, רוצה לתת להם לחוות את החיים ולהסיק מסקנות לבד. התוצאות בינתיים טובות.

וזה לא משהו שחולף בין הדורות.

מתוך זה נגזר הבן זוג שאתה, הילד שאתה, החבר שאתה.. כל השאר זו תפאורה.

נשמע פשוט אבל הלוואי ונזכה

הידע וההכוונה שקיבלתי מההורים שלי עוזרים לי עד היום.

גם הדברים שלא היו מקובלים עליי, הפכתי אותם ל"זה לא מסתדר לי עם החיים"- שזה גם שיער שקיבלתי מהם.

האם ניסיון החיים שלי רלוונטי לדור של היום?

-ברור!

מאיפה הם ילמדו על קשרים? כישורי חיים לעצמאות? איך מתנהלים ברשתות ובאינטרנט?

זה התפקיד שלנו כהורים להעביר להם את זה.

אז אני מנסה לנסח את השאלה עליה אני בוחרת לענות-

האם הניסיון שהורי צברו בחיים רלוונטי עבורי?

התשובה היא שבוודאי. אני לא חושבת שזה רלוונטי כל כך בעצות ודיבורים חיצוניים, אבל ברור שכל ההתנהלות של ההורים בחיים נובעת מהניסיון שהם צברו, ומתוך כך הניסיון הזה השפיע מאוד על מי שאני ומה שקיבלתי מהם. 

באותה מידה ניסיון החיים שצברתי משנה אותי ואת מי שאני, וכך אני אמא שונה משמעותית לילדי הצעירים ממה שהייתי לגדולים. וברור שהאמהות השונה משפיעה על הילדים.

ואם השאלה היא יותר מבחינה טכנית, של עצות לחיים וכאלה- אני עדיין חושבת שניסיון חיים הוא דבר בעל ערך אדיר. לצערי רק בשנים האחרונות למדתי להעריך אותו ולהבין כמה אני לא מבינה.

אתן דוגמא- היו לנו התמודדויות לא פשוטות עם גיל ההתבגרות של אחד מהגדולים שלי. ההורים כל הזמן אמרו לנו ש'זו תקופה וזה יעבור לו'. אבל אני לא הצלחתי להקשיב להם והמשכתי לדאוג המון.

ב"ה, זו אכן היתה תקופה וזה אכן עבר. כלומר- ניסיון החיים שלהם היה רלוונטי מאוד. זו רק אני שלא השכלתי ללמוד ממנו...

(והנה, פה אני חוזרת למה שאמרתי למעלה- ניסיון החיים שלי עוזר לי לקבל עכשיו הרבה יותר בשלווה את קשיי ההתבגרות של הבאים בתור. לכן ניסיון החיים הזה בוודאי רלוונטי לילדה המתבגרת שאמא שלה עומדת מולה בנחת ובלי לחץ).

שגם ניסיון החיים של ההורים שלנו וגם שלנו כהורים יכול לעזור הלאה

יש דיוקים ויש דברים שבלי קשר לדור נבחר (אי יבחרו ילדינו) לשנות, אבל בוודאי שזה רלוונטי לפחות בחלקו

ההורים שלי כן נתן לי להסתכל על דברים בצורה מסויימת וזה די תרם לי. עושה את חלק מהדברים עם הילדים שלי.

הרבה מניצול הזמן בצורה יעילה וגיוס הילדים זה משהו שאני ממש זוכרת לטובה.

ניסיון חיי כן תורם מעט, אם כי הדור הצעיר של היום בראש אחר לגמרי אבל אני כן רואה שהילדים שלי מבינים בצורה מסויימת מה עומד מאחורי מה שאני אומרת להם וסומכים על זה.. יותר הגדולים.. אני חושבת שבגלל שהיום הכל פרוץ והתקשורת הפכה ליותר נגישה (אפשר להשיג כל אחד בקלות) ההתמודדות היא הרבה יותר קשה והעבודה של ההורים היא יותר מרובה עם מה שהילדים חווים בחוץ.

מהצד השני, אני לא יודעת עד כמה זה רלוונטי כי אין לנו באמת את הניסיון להבין מה הדור הצעיר של היום חווה.. 

לק"י

הגדול ישן למעלה. התחיל לישון בה בגיל 9. הוא לא שובב ולא טיפוס שישתולל למעלה.

עם הקטנים יותר כן צריך להזהר, אבל הם כבר לא מתלהבים לטפס למעלה, כמו שהתלהבו בהתחלה.

גם אצלינו החדר קטן ומכיל את ארבעת ילדינו.

המיטה העליונה היא רק לשינה (או לקריאה שקטה), ולא נעמדים בה אף פעם.

(אולי אם היינו קובעים כמו שצריך את הכללים האלה בזמנו, בן השמונה שלנו דאז לא היה נופל מהמיטה העליונה ומבלה שלושה ימים בבית חולים...)

כמובן, אם יש ילדים קטנים יותר בבית - אז לוודא שהם לא יכולים לעלות על המיטה.

מאד נח, מצד אחד מי שלמעלה יש לו פרטיות וגם חוסך מקום בחדר

מצד שני אני יכולה להציץ מה קורה עם מי שלמעלה וזה לא גובה עצום מדי

לא חששתי אף פעם מנפילה מתוך שינה, יש מעקה בטיחותי וחזק.

לילדים הקטנים יותר אסרתי לעלות סתם ככה על המיטה שלמעלה, וזה לא מקום להשתוללות.

בעלת המיטה כן מעלה לשם לפעמים חברות אבל לדברים רגועים

ובאמת החדר קטן בטירוף. מיטת קומותיים הייתה עוזרת מהבחינה הזאת. אני אוהבת שאפשר לשבת על מיטת הילדים בערב וככה להשכיב אותם, לשוחח איתם…

מבחינת בטיחות, נשמע שזה דווקא די בסדר. בעקרון מגדירים כפציעה קשה כשח״ו יש נפילה של X2 או X3 מהגובה של האדם שנופל. עדיין אפשר להיפצע ח״ו אבל נשמע די בסדר מבחינת לקיחת הסיכון. אני גם מניחה שיהיה מעקה, כמו לכל מיטה גבוהה, נכון? עוד שיקול - הן בנות רגועות בכללי או עושות כל מיני דברים מסוכנים? הרבה פעמים בנות יותר רגועות ופחות מסתכנות.

ועוד שיקול - אם המיטה הגבוהה ממוקמת נמוך, זה עלול למנוע ממי שתישן למטה לשבת על המיטה. בעיניי מיטה זה המקום הפרטי של הילד ולכן חשוב לי שזה יהיה לו נגיש ושהוא יוכל גם לשבת עליה.

והחלטנו שלא.

אבל אצלנו שובבים וזה היה מיועד לחדר בנים.

אחד הילדים נפל אצל אחי וזה היה מלחיץ במיוחד עד כדי כך שאחרי זה אמרנו אצלנו לא יהיה,

אבל אם זה בנות ויש כללים שלא עולים לשם לשחק רק לישון והמעקה טוב אני לא רואה סיבה שלא.

זה חוסך מקום.

בצורת ר

קיבלנו ממשפחה

3 בנים בחדר

הגדול התחיל לישון על המיטה למעלה כשהיה בן 8.5 בערך

אחרי הימים הראשונים לא נצפתה התרגשות מיוחדת.

3 בנים בחדר די שובבים (בגבול...)

אני גם רציתי להציע.

אמנם זה קצת פחות חסכוני במקום אבל הרבה יותר בטוח וכייפי. המקום מתחת למיטה הגבוהה יכול לשמש לאחסון או משחק.

מהסיבה שתתארי לך שהילד שמעלה מקיא....

הגישה הרבה פחות נוחה

אוהבת שאם לא מרגישים טוב להגיש סיוע מיידי כמו השורה הראשונה שכתבתי

הקש ששבר את גב הגמל זה שפעם אחת תפסתי את כולם ישנים במיטה אחת הישנה ולא בקומותיים בכלל

שניהם סבות עיקריות וכן החדש קטן בגלל זה אבל מעדיפים ככה

בלילה זה תופס את כל המקום בחדר

וביום זה רק מיטה אחת

כי זה החשש שלי ממיטות נפתחות...

חוץ מזה שצריך לסדר את החדר כל יום בשביל לפתוח אותן

ותורן חדר

אחרת אי אפשר לעשות כלום בחדר

ואם שוכחים אז מכניסה במקומם 

העדפנו למכור את המיטה ולקנות לדירה שעברנו מיטה נפתחת ל-3

גם הפריע לי שאי אפשר לשבת בנחת במיטה התחתונה ולספר סיפור

(תמיד צריך לכופף את הראש ואני לא גבוהה)

גם אם לא מסדרים- לוקח 2 שניות לדחוף את המיטה בחזרה...

זה מה שאני עושה בכל אופן

ab0587191776@gmail.com

כנראה זה המספר שלה

ואם לא, אז תשלחי מייל עם בקשה להצטרפות.

וזה המייל שלה

זלדי

בהצלחה!!!

ab0587191776@gmail.com

כנראה זה המספר שלה

ואם לא, אז תשלחי מייל עם בקשה להצטרפות.

וזה האתר שלה

זלדי

בהצלחה!!!

בס״ד

הקראת סיפורים

דפי צביעה / חוברות לצביעה

מדבקות

פלסטלינה

לגו

מגנטים

פליימוביל

אני בכיוון?

ותני לגדולה להיות יצירתית עם החומרים

אצלנו - ברגע שממנים אותם לעשות "קייטנה" לקטנים  הם כבר חושבים על רעיונות לבד...

זורקת פה בכל זאת כמה רעיונות:

1. כוסות עם מלח צבעוני: צובעים מלח גס בגירים צבעוניים (על צלחת חד פעמי), ומסדרים כל צבע של מלח בשכבות בתוך כוס חד פעמית. מעל שופכים דבק פלסטי בשכבה גבוהה.

2. יצירות בגלילי נייר טואלט: משקפת (שני גלילים מחוברים, חוט קשור מצד אחד וצלופן צבעוני מודבק בחורים בחד השני), ינשופים (דוחפים קצת פנימה שני קצוות באחד הצדדים ליצירת אוזני ינשוף ומציירים פנים ונוצות של ינשוף), פרחים (גוזרים רצועות עיגולים, ומקמטים אותן לפי צורת הפרחים).

3. אקווריום: קופסה שקופה שממלאים במים ושופכים נצנצים כחולים, ודגים שמכינים מחימר קלת אפשר גם להכין צמחי ים מפלסטלינה.

4. בובות גרב: גרביים חסרי זוג שעליהם מציירים עיניים ומדביקים שיער מצמר, וכך יש בובת הצגה. אפשר גם למלא את הגרביים באקרילן ולקשור בגומיות וכך יוצרים דמות ממשית.

5. חיות מכלים חד פעמיים: צב מקערה (צובעים את הקערה בירוק ומציירים ריבועים בחום, מחברים חמש חתיכות נייר בצורת ראש ורגליים), ג'ירפה (גוזרים כוס חד"פ לארבע רגליים, מחברים כפית ועל ראש הכפית מציירים ראש ומדביקים אוזניים, צובעים בצהוב ומציירים כתמים חומים), ראש אריה (גוזרים את הקצוות של צלחת חד"פ ליצירת הרעמה וצובעים בחום וצהוב, מציירים פנים של אריה על הצלחת). וכן הלאה כיד הדמיון...

אין לי תמונות זמינות, אבל בטח אפשר למצוא הדגמות לחלק מהדברים ברחבי הרשת...

בס״ד

את נשמעת אמא מדהימה…

(אולי להמציא סיפור?

ובטח להתפלל הרבה על העניין הזה שהיא תשתף פעולה. שה׳ הכל יכול ממש יפתור בה את ההתנגדות הזאת או לפחות ירכך אותה מאד)

רפואה שלמה!!!

בשביל להבין מה הרקע וכמה הכרחי הניתוח הזה? המחיר הרגשי ממש גבוה זה טראומטי!

הייתי מחפשת מטפלת רגשית מתאימה בדחיפות

עברה לפני שנה שתי ניתוחים, היה נראה שהצליח, אבל בחודשים האחרונים הידרדרות קשה מאוד.

מפריע מאוד גם ברמה התפקודית וגם אסטטית.

קצב ההדרדרות הוא כזה שחייבים לנתח, נסינו כבר אופציות אחרות שלא הצליחו בשום אופן אפילו לעצור את ההידרדרות.

חוות דעת נוספת גם הסכימה שזו האופציה היחידה..

עולים לי שני דברים

*לקחת אותה למקום שווה ןשם אחרי שנהנית והכל לדבר איתה על זה ברוגע

להסביר את הדברים כמו שהן טבל ים הרבה משפטי אמונה בה' ובעצמה

*להבטיח לה סןפרלנד אחרי או משהו שווהצמש בסגנון

.

עברנו משהו קצת דומה (ניתוח קצת מורכב וכואב שבא לתקן ניתוח אחר), אבל עם ילדה הרבה יותר גדולה (בת 14 או 15), והיא גם הבינה היטב שבזכות הניתוח הזה יתאפשרו לה דברים שמקודם לא התאפשרו...

הנטייה הראשונית שלי היא להבטיח לילדה שלל פיצויים ופינוקים לימי ההחלמה, אבל לא יודעת אם זה נכון...

מקווה שתמצאו מטפלת מתאימה. אולי כדאי שתכתבי אזור כדי שידעו להמליץ לך משהו במרחק סביר.

הרבה כוח!

נראה לי כדאי באמת למצוא מטפלת שתתמוך בה, תתן לה לפרוק את הקשיים והכעס

גם לפני , אבל עוד יותר אחרי

באישפוז תדאגו אולי שיבקר אותה ליצן רפואי כמה שיותר, לנו זה מאד עזר בגיל דומה

לפני , נראה לי שהייתי מסבירה לה כמה שזה חשוב

וגם מנסה לקבל את זה שהיא מפחדת , לא רוצה וכו'

אולי אם היא אומרת שהיא לא תעלה לאוטו אז להגיד לה שאת מבינה את החשש שלה, שזה יכאב וכו'

שאל מבינה שהיא היתה רוצה לוותר על זה

@קמה ש. , אולי אפשר ממש לכתוב איתה יחד סיפור על איך היא מצליחה להתמודד?

לספר בקצרה את הרקע, ולכתוב כמה היא לא רוצה לעבור את הניתוח שוב, ומפחדת מהכאבים וכועסת על הרופאים שלא הצליחו לעזור לה פעם (או לא יודעת מה- כל הרגשות שעולים בה...),

אבל אחר כך גם לכתוב איך היא מצליחה להתגבר, ובזמן שכותבים את הסיפור לשאול- מה יעזור לה, וממש לרשום הכל, שיהיה לה מודל בראש שמצד אחד מנרמל את הקושי והרגשות השליליים, ומצד שני גם מציע לה פתרונות ודרכים להתמודד איתו.

ותנסי להתייחס לזה ממש ברצינות- לרשום ולאייר את הספר. 

תראי איך היא מגיבה אחרי כמה פעמים שאתן קוראות אותו יחד.

אמורה להיות להם פסיכולוגית רפואית

שמתמחה בדיוק בטיפול במושאים כאלו

ממליצה מאד!!!

וחיבוק גדול

שיהיה לבריאות, רפואה שלמה והחלמה מהירה

ביררתי איתם, אין להם הכנה יעודית.

ב"ה מצאתי מטפלת שתוכל לעזור לה, אני יכולה בעלי ניפגש איתה להדרכה ואחכ יהיו כמה מפגשים עם הילדה, בתקווה שזה יעזור לה לעבור את זה בצורה טובה.