מגיל אפילו צעיר יותר (לבת ה-11 כבר יש בייביסיטר קבוע, הולכת פעמיים בשבוע לשכנה לעזור בהשכבות של הילדים. אצל הבנים היה יותר קשה למצוא עבודה קבועה, אבל הם כן עזרו בפינוי גזם מגינות, צבעו פרגולה של שכנים, והיתה תקופה שהבן שלי 'פתח עסק' לגיהוץ, לא זוכרת באיזה גיל).
לדעתי הנושא של לתת להם לעבוד הוא ערך חינוכי משמעותי. אני חושבת שבלי עבודה ממש קשה ללמד התנהלות כלכלית נכונה וערך של כסף.
לא חייבים להסכים לכל הצעת עבודה. אבל שווה להשקיע בשביל למצוא להם משהו.
ולשאלתך הישירה-
ב''ה אני גרה בחברה שאין בה נורמות כמו שאת מתארת.
הם כן מזמינים לפעמים פיצה או יוצאים לפלאפל, אבל לא מעל 20 ש''ח לערב. ואת זה הילדים שלי מממנים מכספם.
בחופש הגדול אני כן מתקצבת להם סכומים יפים, אבל לאו דווקא לבילוי. הם מוזמנים באותה מידה לחסוך את הכסף, או לקנות בו קישוט לחדר. אני לא רואה ערך ספציפי בלהוציא כסף על באולינג, ולכן אתייחס לבקשה כזו כמו שהייתי מתייחסת לבקשה סתם ככה לקנות להם פוף חדש לחדר (כלומר- ככל הנראה בסירוב, ואם הם ממש מתעקשים הייתי מציעה להם לחלוק חצי, ואז אם הם מסכימים גם לשלם זה נותן לי אינדיקציה שהבקשה שלהם באמת חשובה להם).
אבל מסייגת שוב, שאם זה היה גורם לילדים לבידוד חברתי ייתכן והייתי נוהגת אחרת. כי בפגישה עם חברים אני כן רואה ערך, ואם זו היתה הדרך היחידה להיפגש- הייתי מוכנה לשלם על זה. מודה לה' שאני לא בדילמה הזו.