פורום אימהות השלב הבא (עמוד 6)

לק"י

הבת שלי בת 7.5 (נראה לי גבוהה מהממוצע) ולובשת מידה 10.

יש שם עד מידה 14/ 16.

יש גם בפטרול אבל נורא קשה עם  המידות שם. פעם קניתי שם מידה 18 לילדה בת 12

נראה לי פחות כדאי לקנות שם באתר, עדיף בחנות פיזית ולראות בעין-לא לפי המידה

מבדים נעימים.

יש להם עכשיו גם אתר

בקושי נכנס לראש🤦‍♀️

היינו בקיווי ולא מצאנו משהו שאהבה

מקוה שנמצא בקרובב

לק"י

אז בגילאי תיכון מצידי שיקומו ב-12.

אלא אם כן, הן מתבעסות אחר כך שכל היום שלהן הפוך.

מבחינתי זה חלק מהכיף בחופש, לקום מאוחר.

יכולתי לקום גם ב3 או 4 אחר הצהריים

🤭

קמה המתבגרת לאיטה... מאד מהר עצרנו את הארוע

ואני כן מקפידה גם איתה על שעות שינה תקינות ועל קימה מקסימום עד 9.

זה שומר אותם שפויים יותר

זה נותן שלווה, חוסן וחוזקה.

את לא חייבת להסכים איתי.

בבית שלנו סדר יום וקימה/השכבה בזמן השאיר את כולם שפויים ושמחים

עשינו זמנים לתפילה, יצירה, זמן משחק, קצת לימוד, זמן משפחתי. זמני ארוחות קבועים, זה היה ימים של חוויה

ולא ימים מלאי עצבים. כל אחד ידע מה הוא עושה ומתי וכמובן שהיה לכל אחד גם זמן חופשי לעצמו.

ד"א את סדר היום כל אחד הכין לעצמו כשקבענו עוגנים לכולם כגון הארוחות וזמן יצירה משפחתית.

הם כ"כ עסוקים תמיד שמבחינתם השינה זה בזבוז זמן

גם כשאני רוצה שילכו לנוח זה פשוט בלתי אפשרי.

בגלל שהם ישנים שעות מאד מסודרות הם לא באמת צריכים עוד מנוחה במהלך היום

אז אני רגועה בעניין הזה

אבל לפעמים שוכבים וקוראים וכד'

הבכורה בשבת בד"כ קצת נחה אחה"צ

מוקדם.

הם קמים אצלי עם התרנגולות

ובחופש זה באמת סיוטטטטטט

אבל יודעת שזה משתלם לי בכל שאר השנה

כמובן שככל שגדלים, יותר אוהבים להמרח במיטות

והגדולה יודעת לישון, רק כל הבית על גלגלים ככה שאין לה באמת אופציה להתחפר מדי הרבה זמן

אצלי ברגע שיש חופש ולא חיבים לקום בבוקר למסגרת כןלם ישנים מאוחר יותר, גם הקטנים.

הבית פעיל עד מאוחר  , אז אין אוירת שינה.

וכמובן קמים מאוחר, גם אנחנו יותר אנשי לילה מבוקר.

לא רואה ענין להלחם בזה, גם נשמע שהמתבגרים שלך עוד לא כ"כ גדולים. יש גיל שבו הם מנהלים את עצמם, נפגשים עם חברים עד מאוחר בחופש, והם לא תמיד חלק מההתנהלות של הקטנים בבית.

אני בעיקר זורמת עם זה , שמה גבולות למתבגרים רק איפה שקריטי לי.  

בוודאי שיוצאת וחוזרת מאוחר.

אבל עדיין הולכת לישון בשעה שפויה לכם לא צריכה להמרח במיטה כל היום.

אבל ברור שזה בחירה שלנו איך יתנהל הבית

ובודאי שזה לטוב ולמוטב כמו שאמרתי.

כי גם כשלי מתחשק לבלות במיטה זה בלתי אפשרי כי כולם ערים מוקדם....

מעולה שזורם לכם ככה.

אצלי בגיל  17, אני כבר לא מתערבת בכלל בשעות שינה שלהם. יכולה להמליץ או לומר את דעתי. בעיני זה כבר גיל שבו לא המקום שלנו לשים להם גבולות בענינהם האישים. מקסימום להסביר את גבולות הבית לדוגמא- אם עושים רעש וזה מפריע, או בדברים שנוגעים לאחרים כמו: שאני לא מסכימה לקחת את הרכב בזמנים מסוימים/ מקומות מסוימים.

בענינהם הפרטיים זה יותר שלב בו אני אומרת את דעתי , דנה איתם.

התערבות בשינה בגיל הזה תגרום לה לחכות שתישנו ולצאת מהבית ללא ידיעתכם

אני חושבת שעדיף לשחרר אפילו מגיל 15 ולהיות מעורבים לגמרי במה הם עושים

אני בכלל מכוונת לזה שהתעסוקות שלהם בשעות האלה יהיו בבית שלנו

השבוע כל המרתף שלי היה מזרונים של בני 15 שישנו שם

גם בשעות הלילה וגם בשעות הבוקר

בנים אני מזכירה שיש תפילה ואז אחריות שלהם

הם קמים לתפילה וחוזרים לישון

למה שלא יהנו מהחופש?

( ואני מלעבוד בשקט )

קמנו כולם יחסית מוקדם,

בשעה 8 וחצי כולם לבושים ומתפללים.

זה מאוד עזר לסדר יום שפוי.

אני גם אוהבת את השקט של הבוקר, מאפשר לי קצת לחשוב, לסדר, לעבוד אם אני רוצה. כשכולם ערים זה בלתי אפשרי. אבל הילדים שלי רובם כבר ממש גדולים, כבר מזמן לא אומרת להם מה לעשות עם עצמם. מקסימום מציעה.

הבת שלי המתבגרת הכי קטנה, אומרת שכשהחברות שלה מחליטות שעושים משהו זה תמיד יתחיל מאוחר בערב. ומכיוון שאני מאוד רוצה שהיא תהיה עם חברות אני מאפשרת חופשי. (אנחנו גרים במקום קטן והן ילדות ממש טובות, אני לא חוששת ממשהו)

מבחינתי זה חופש , ולא רואה ענין לומר להן לקום מוקדם.

אלא אם כן אני צריכה משהו, כמו לשמור על אחים קטנים.

לפי דעתי בגיל ההתבגרות כדאי לחשב טוב איפה כדאי לשים גבולות , כי זה חשוב לנו מאוד, ואיפה לא קריטי ונשחרר.

גם בן בגיל ההתבגרות , אנחנו לא מתעקשים להעיר בחופש, כן נכנסים לחדר ומידעים מה השעה, פעם- פעמים. וזהו.

גם אם הוא מפסיד תפילה במנין, זה שלו.

זו מסקנה שהגענו אליה אחרי כמה מתבגרים, ואנחנו רואים שכשהנושאים האלה לא הופכים להיות נקודת ויכוח עם ההורים, בסופו של דבר, הם הולכים להתפלל כי הם רוצים, זה שןוה פי מליון, גם אם זה יקרה עוד שנה/ בישיבה הגבוהה/ הסדר/ מכינה.

אם לא השנאתי את זה בגיל ההתבגרות החיבור והרצון יבואו בפשטות.

אם היא קמה מאוחר, זה כי היא באמת צריכה את שעות השינה האלה... ואם היא צריכה לקום - היא תקום.

הבנים צריכים לקום גם ככה לתפילה, אז אם הם לא יקומו "נעבוד" קשה כדי שהם כן.

עם השאר אני מעדיפה לזרום... (אני עובדת מהבית, אז מבחינתי כל שעה של שקט בחופש הגדול חשובה...)

זה מצב בולט מאוש וזה מספיק. לפעמים זה מקרה יותר עדין/מבלבל ואז מעמיקים עוד ועוד...

זה לא ככה

ונכון שזה מובהק אבל תרופה זה לא צחוק

עם כל החוסר תיאבון

20250625094845.pdf

כדי שילד יענה על הגדרה של הפרעת קשב הוא צריך לענות על מספר קריטריונים.

הפסיכיאטר בעצם בודק אם הוא עונה על הקריטריונים האלה.

מה ציפית שיהיה? הוא בעצם עשה 2 מפגשים וגם נתן שאלון, מה חשבת שיהיה יותר.

פסיכיאטר לא עושה אבחון פסיכודידקטי הוא עושה אבחון פסיכיאטרי בודק מה האבחנה המתאימה להתנהגות.

אבחון תקשורת הוא אכן אבחון מעמיק ומקיף יותר מאבחון קשב

זה אותו דבר ו]או יסודי יותר

בכדי לדעת אם לבטל את התור?

מה זה רופא קשב? נוירולוג?

בעקרון אבחון של פסיכיאטר הוא מקיף יותר מאבחון של נוירלוג.

הרבה תלוי באדם עצמו, שמעתי על נוירולוגים עם אבחון חפיף, ועל יסודים.

אפשר לנסות ללכת לפסיכיאטר ותראי איך את מתרשמת ממנו , מהאבחון, מהמקצועיות, עד כמה הוא קשוב ומסביר.

וגם כמה הוא זמין אחר כך, כי גם כשמחליטים לתת תרופה, לא תמיד מוצאים מיד את הטיפול המתאים, וכדאי שתהיה אפשרות תקשורת איתו לשינוי מינון או תרופה.

רופא ילדים עם התמחות בקשב

עשינו אצל כמה אנשי מקצוע ולא הצליחו לשים את האצבע איפה הבעיה ולתת טיפול מתאים

בסוף הגעתי למאבחנת פרטית שנים במקצוע ודייקה בדיוק את האבחנה ואיך נכון לטפל וזה באמת סוג של מקרה שקל לפספס ולא לתת טיפול בכלל תואם

אם תירצי אוכל לתת לך המלצה בפרטי

מחפשת מאוד אבחון, ולא רוצה לזרוק זמן וכסף על מישהו שלא יצליח לאבחן.

מקרה לא קלאסי

בסופו של דבר, גם במשפחה קטנה באיזה שהוא שלב הדברים יתהפכו, כי לסבא וסבתא כבר אין כח לארח כי הם מבוגרים וקשה להם - ילכן הם יתחיחו ללכת אל הילדים. במקרה שלך, נשמע שלהורים אין כוח כשזה מגיע לאירוח של משפחה כל כך ברוכת ילדים.

בטח לא האחים, ההורים בהחלט מזמינים לעיתים, והם באים לפעמים.
הנקודה כאן שלא יכולה להזמין את אחיי, הם לא יבואו לאיזורנו.
אני אמפטית ומבינה, אבל כשיש כוח לארח משפחה שלמה על כל אחיה שכל הילדים יחד הם יותר מעשרה, ואותנו לא אפילו לבד...זה כבר פוגע וכנראה עניין אחר שאת לא תביני.

טעות שלי

וברור לי שלהזמין משפחה של עשר נפשות שחלקם כבר מתבגרים זה משימה כבדה.

ולגבי הצורך בפינוק, ברור שבכל גיל צריך פינוק וכולם רוצים שיראו אותם אבל שאני רוצה שבת להתפנק אני לא מצפה ממישהו אחר לפנק אותי אלא דואגת לאוכל טעים שאני מכינה או קונה ומתפנקת באופן אחר.

אני אדם בוגר, אני בחרתי ללדת הרבה ילדים, יש לבחירה שלי משמעות

ואם אני רוצה שהילדים שלי יחוו משפחה אני אדאג להזמין או ליזום 

גם אם תציעו להביא חלק מהאוכל, מצעים, לעזור במהלך השבת וכו', עדיין לא תתקבלו ברצון?

ץתמיד עוזרים, הכל נשאר נקי
עוזרים עם האוכל.
אני ייקית בהכל.
גם בביתי מלון משאירה נקי אחריי, מקפלת הכל וכו.
אנחנו לא ברברים חלילה
 

ובשביל שהילדים כן יחוו את סבא וסבתא אפשר לשלוח אותם לשם לבד באוטובוס. כל פעם ילד או 2 או 3 מידי פעם כשנוח להורים.

עוד אופציה שיכולה לעזור לך- לסוע ביום חול רק את או עם עוד ילד אחד להורים שלך. להנות מהרוגע, לאכול אתם ארוחת ערב, להשאר לישון שם, בבוקר אם הם בבית לאכול איתם ארוחת בוקר. אני עושה את זה לפעמים וזה ממש נחמד. למרות שההורים שלי עובדים ולא נמצאים כל הזמן בבית. 

האמת שאצלנו זה הפוך - אנחנו מעצמנו מעדיפים כבר לא לנסוע לשבתות, כי זה פרויקט גדול בשבילנו...

אז שולחים את הילדים בהרכבים שונים לשבתות אצל סבא וסבתא, ונפגשים מדי פעם באמצע שבוע. ופעם בחצי שנה או יותר באים כולנו לשבת (בדרך כלל שבת משפחתית בהרכב מלא, שגם ככה דורשת לוגיסטיקה).

תגובה של: "מה יש להם לעשות פה?"
הלוואי והיינו מוזמנים באהבה אפילו יום אחד באמצע שבוע...
ב"ה בית גדול, הורים מתפקדים,טסים הרבה, נהנים מהכל.
שוכחים אותנו.

נשמע שאת פשוט רוצה ש"יראו" אותך את הצרכים, הרצונות שלך. את הרצון להיות שוב ילדה קטנה של אמא.

מבינה אותך ממש. לא יודעת איפה את ממוקמת במשפחה, אבל זה קורה לפעמים.

מבינה ממש את הרצון הזה להיות שוב הילדה שדואגים לה, אבל לפעמים זה לא קורה או לא קורה איתך ועם אחרים זה כן, בעיני תנסי לשחרר

יותר רוצה קרבה, משפחתיות (יש לנו בבית ב"ה, אבל המורחבת...גיסים, אחים,אחיינים, סבא סבתא. בצד שלי זה לא קיים.
תודה על התמיכה .

אלא במשהו עמוק מזה. עצוב ממש

מתפללת בשבילכם שמשהו בכל זאת ייפתח אצל הורייך.

ולפחות את יודעת עכשיו איך *לא* להתנהג כשתהיי בע"ה סבתא...❤️

עוזרים עם הכלים?

מביאים מצעים?

אני מאחרת המון אבל הרבה ילדים זה ממש לא קל לארח

אני בנאדם מאוד אמפתי, ומבינה תמיד את הצד השני, אין לי דרישות, משפחתנו הגדולה מגובשת, נעימה וכיפית.
אין לי בעיה שלא מארחים אותנו, הכל טוב הכל מובן. נכון,אנחנו משפחה גדולה, מתפנקים בבית מלון, בעוגה טעימה ביתית, מסעדה- תודה למי שהציעה, זה קיים ב"ה.
אבל עדיין זה לא כמו משפחה מורחבת, לא כמו אמאואבא, אחים, גיסים.
העניין הוא שכולם יחדיו מוזמנים כולל הנשואים שעדיין ללא ילדים, אני לא מצפה שיזמינו לכל שבת שכולם מגיעים, גם לנו זה קשה ולא הייתי ממהרת להגיע אחת לחודש. אבל לפחות פעמיים בשנה, להזמין, להביע געגוע. כמובן שאם הוריי חלילה לא היו מסוגלים לארח לא הייתי מעלה זאת על דעתי. וכמובן שאני מביאה מצעים, מגבות,אוכל, כל מה שיכול לסייע
יצאתי מקבוצות וואטסאפ משפחתיות כי נמאס לראות בכל מוצ"ש את ההבדלה המשותפת. הסיפורים, הצחוקים, החוויות.(מעט מורכב להסביר את העניין של האירוח אצלנו, כל אחד והסיבה שלו, לא אפרט כדי לא להיחשף חוץ מהוריי ועוד אח לא מגיעים אלינו מסיבותיהם שלהם...).
הורי באים אלינו פעם- פעמיים בשנה, ושולחים לילדיי מתנות, כסף, אבל עדיין הקרבה, השיח איתם הכל חסר.
חוששת מריחוק, שמשנה לשנה מתחיל להתעצם. הילדים מתגעגעים ורוצים גם אני, אבל לא מראה להם את זה...
 

גם ככה פגועה.
מפחדת ממש, פשוט זו ההרגשה- פחד.

אבל ביקשתי לבוא בקיץ... כמובן שנגיע זו כבר לא שאלה, הגדולים ילחצו עלינו ועליהם.(מגיעה גם בלי הזמנה  
אז זו ממש נחמה.

אבל לא חסר לי לבוא כמו לשמוע שמתגעגעים, שאנחנו חסרים
"מתגעגעת ממש, רוצה לראות אותכם אבל קשה לי"...גם משפט מנחם. 

נסתרת עמוקה.

פשוט למה להזמין משפחה גדולה, כשאפשר להזמין משפחה קטנה יותר??
בשביל מה להשקיע סתם.

ההורים שלי אוהבים טלוויזיה, להרגשתי אירוח שלנו מונע מהם צפיה וזמן שקט. זה מובן, אבל לי קשה לקבל את זה שכולם מגיעים ואנחנו לא.

מצד שני, אולי גם להורים שלך קשה.

קודם כל יש את עניין ההזדקנות והכוחות שפוחתים עם הגיל. יכול להיות שלארח משפחה כזו גדולה ב"ה זה עומס לא רק טכני. זה הרבה יותר רעש, התשומת לב צריכה להתחלק עם הרבה יותר אנשים, זה חוץ מהעבודה הרבה יותר. תחשבי שאנשים שהתרגלו לאורח חיים מסויים, לשקט שלהם להרגלים שלהם, פתאום באים ושבת שלמה הם צריכים להתמודד עם דברים שאולי קשים להם, במקום לנוח בשבת, הם עובדים קשה. )פיזית ונפשית) ובגלל שאת אומרת שהם לא רוצים לארח לשבת גם רק כמה ילדים, תנסי לחשוב איפה הילדים היקרים שלך אולי לא מסתדרים עם החוקים/ ההרגלים של הסבים. (אולי קופצים על הספה? אולי רבים או צועקים? אולי לא מקבלים את הבקשות של סבתא? אולי מלכלכים/מבלגנים יותר? אולי הרבה דברים) אבל להסתכל במשקפיים של אמא שלך אולי יעזור להבין אותה.

נראה שאם תביני אותה יותר תוכלי לשוחח איתה עם פחות מטען רגשי והאשמות כלפיה. תוכלי להגיד לה בצורה נינוחה ונקייה מה חסר לך ממנה, תוכלי להגיד שהיחסים ביניכן חשובים לך. להסביר לה יותר את מה שאת מרגישה בלי שהיא תרגיש מאויימת. אולי אם תפתחו את הלב דברים יראו אחרת. נשמע שיותר מהכל את פשוט רוצה להרגיש שאמא שלך אוהבת אותך ורוצה בקרבתך. זה מה שכל בן אדם בכל גיל רוצה מהוריו, לא?

ואולי גם לאמא שלך יש רגשות שהיא תשמח לחלוק?

אני יכולה ממש להבין את ההרגשה. גם אצלינו העניינים הללו לא פשוטים, מסיבות אחרות... אני ממש משתדלת לשחרר. בא לי לצאת מהבית לשבת, נוסעים לחמותי. מזמינה את אחים שלי אלי לפעמים. גם אמא שלי באה לשבת פעם ב... ואנחנו אצלה משהו כמו פעם, פעמיים בשנה... 

תודה על האמפתיה והכל
אני אחרי, לנסות להבין רגשות, להביא מצעים ואוכל, לדבר עם הילדים להתנהג יפה (שניים אצלי עם אלמות סלקטיבית, כולם ילדים טובים, אפילו קצת חננות, האחרונים לקפוץ על הספה )

הסברת נכון, כל מה שאני רוצה זה סוג של קרבה משפחתית, אהבה, שייכות.
לצאת מהבית לשבת, יש חברות, יש ביתי מלון, יש את הצד של בעלי.
כל אישה רוצה סוג של קרבה לאמא, לאבא שלה. להרגיש מוערכת ושמתגעגעים אליה לכל הפחות.

כשאין את זה, זה חסר.
אהבתי מה שהוספת על שיח אני והיא על מה שמרגישה וכו, אני מאוד מסתכלת דרך העיניים של אמא שלי, מבינה ורוצה שיהיה להם טוב (כי אין צורך להתאמץ בשבילנו) אך באופן טבעי זה גורים לנו לריחוק מהם- ומזה בדיוק אני חוששת.

ואין לי עשרה ילדים

יצא לי לראות כל מיני דינמיקות משפחתיות, ותדעי לך שלפעמים זה ממש מפתיע איך ההורים מתייחסים לילד אחד כאילו תמיד הוא הקטן והוא צריך עזרה (גם כשכבר יש לו משלו 6-7-8 ילדים), ולילד אחר כאילו הוא לעולם לא אמור בכלל להביע 'נזקקות' וסוג של לחסום כל טענה שנשמעת בכיוון,

או להתייחס לאחד הילדים כאילו הוא החסר שיקול דעת גם כשהילד כבר בן 50 והצליח יפה בחיים ותמיד במבט ביקורתי של הוא לא מבין כלום.

וזה מצער ממש. וזה אנשים שנראים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה. ממש תמוה וממש מכאיב.

אם נשמע לך מתאים, יכול להיות שבמקומך הייתי מנסה לברר בעדינות עם אמא על מה ולמה זה ככה. לא בהטחת טענות כמובן, את גם לא נשמעת כזו בכלל, אלא כלפתוח מולה את ההרגשה שלך. בסגנון של, 'מעניין אותי להבין, ואני לא שופטת בכלל, אבל את מארחת גם יותר אנשים מאיתנו בפעם אחת. יש משהו שאנחנו עושים שמרחיק אותך מלהזמין אותנו? חשוב לנו מאוד קשר איתכם, הילדים מתגעגעים ושואלים אם נהיה אצלכם מתישהו, אנחנו כמובן נעשה מה שצריך להקל על הארוח שלנו, אבל אשמח לדעת אם יש משהו שעוצר אותך מלהזמין. בסוף את אמא שלי, אני לא מבקשת להעביר אליך שום אחריות על בחירות שעשיתי בעצמי, אבל אשמח לדעת אם יש מה שאני יכולה לעשות כדי שיהיה ביננו קשר יותר רציף והילדים יחוו יותר סבא וסבתא'

וחיבוק, את נשמעת מיוחדת ממש 🤍

והעצות.
בהחלט לוקחת לתשומת ליבי.

והיתה תקופה שבה האחים הנושאים היו מגיעים לשבת כולם יחד אחת ל..

חוץ ממני ..גם בגלל כמות הילדים..

וחלק חילונים ונוסעים בשבת

אז רק אנחנו נאשרנו מבחוץ

שבת ועוד ועוד וחגים

וגם לי זה היה מעורר תכלס קנאה כי הרגשתי מנותקת

התשדלנו לבקר ביום חול אחת ל

אבל גרנו רחוק

וזה היה רק לפגוש את ההורים

יצא לי לא לראות את אח שלי שנה וחצי בערך!

בסוף הפתרון שמצאתי היה ליזום מפגשים משפחתיים בחגים..יוצא פעם-פעמיים בשנה..

זה עדיין כלום

אבל לפחות משהו

תודה על הרעיונות...

שגם לא נעים לי להעמיס על אמא שלי או חמותי וגם אני ממש מעדיפה להיות בבית שלי כי הילדים חלקם כבר גדלו ולכולם יש את החברים והחברות שלהם...

ונכון פעם בשנה או אפילו פעמיים בא לי להיפגש אצל חמותי, אצל אמא שלי לא... אן סיכוי כי היא טיפוס עצבני ומלא ילדים גורם לה למתח ועצבים עוד יותר ואז לא נעים להיות אצלה.

יוצא לנו פעם גג פעמיים בשנה להיות אצל חמי וחמותי. וזה נחמד וזה גם לא תמיד נסבל אם באים עוד אחים כי כבר צפוף ובלאגן ואני רואה איך חמותי נגמרת. אז מה זה שווה?!?!

לכן אני מזמינה אותה אלינו בשמחה. למה אני אמורה ליפול על מישהו עם כל החבורה שלי?!?!

אם את מתגעגעת ואני הכי מבינה תזמיני את.. אם בא לך להתפנק תקבעי איזה יום לבד לבוא לאימך ולאכול אצלה צהריים. אני קובעת עם אמא שלי בבית קפה ומבחינתי זה הכי אידאלי... פעם ב היא קופצת לפגוש את הילדים. יש בחופשים או בחגים מפגשי משפחות. יש הרבה אלטרנטיבות אבל לארח 10 ילדים??? נראה לי לא הגיוני. אני מעמידה את עצמי במקום אמא שלי או חמותי (לי יש מעל 5. ולא נוקבת כמה בכוונה) ואני אומרת לעצמי אין מצב שאני נופלת עליהן. זה יתיש אותן

לכן אני מאוד מבינה את אמא שלך.. לדעתי את איפשהו צריכה להשלים עם זה במצב הנוכחי ולמצוא אלטרנטיבות אחרות למפגשים.

מקווה שלא ביאסתי. אבל זו המציאות.

בהצלחה אהובה

הרבה נקודות שהעלית שאלו וכתבו ועניתי.
לא אחפור שוב, הרעיונות היפים שהבאת נוסו והסברתי למה לר רלוונטי שנזמין או ניפגש באמצע שבוע.
מעט יותר מורכב...
אם מעניין אותך, דפדפי אחורה ותראי תגובותיי..
הוריי בריאים ב"ה צעירים בנפשם וגופם, גם את כאמא לא תארח את כל הילדים ובת אחת לא כי לה יש יותר ילדים...סתם נקודה למחשבה.

אני לא נפגעת שהיא מארחת יותר את הצעירים עם מעט הילדים ....

קשה לה שבאים עם הרבה ילדים זה מעמיס עליה. לכן כולנו אלה עם המעל 4 כבר בקושי באים שבת. . .

אני כן רואה בזה משהו לגיטימי...שאץ אלה עם המעט היא מארחת מלא ואותי בקושי. אבל זו ההסתכלות שלי כמובן .. חמותי וחמי הם צעירים מאוד יחסית פחות מ60.

ועדיין נראה לי לא הגיוני להעמיס לא קשור לגיל. אני בת 30 פלוס וקשה לי לארח משפחות עם 4 ילדים ויותר. אז אני מבינה אותם.

שוב זו הסתכלות שלי. אולי מנקודת מבטך לך היה בכיף לארח במקום אמא שלך או חמותך כמות גדולה של אורחים. לי קל להבין אותם כי אני בעצמי מותשת מלארח.

אני מאוד התחברתי לזה שאמא שלך לא מארחת. אני הכי מבינה אותה. לכן כותבת לך מראות עיני. שחווה אותו דבר וכל כך מבינה את חמותי 

אצל המשפחה של בעלי בדרכ יוזמים פעם/פעמיים בשנה שבת שכולם יחד נפגשים אבל לא בבית של ההורים אלא שוכרים וילה כי באמת כמו שתיארת יש עומס של ילדים וצריך מקום גדול מאוד ב'ה

אז אולי זה יכול להיות פתרון ורק תתארגנו על אוכל ביתי כמו שאמרת שאת רוצה

יש לי סלסלה עם מחברות מיותרות, תיקיות, עטיפות של ספרים ומחברות, מדבקות ואולי קצת מכשירי כתיבה.

זה נמצא מעל לשולחן כתיבה.

ובמדפים הגבוהים בארון שם אנחנו מאחסנים את כל אלה. ולבעלי יש מגירה ב"חדר העבודה" שבה יש כלי כתיבה חדשים לכל מי שמאבד משהו.

אבל יצא לנו גם למסור דפדפות וכאלה כשראינו שיש יותר מדי...

במיוחד לאור ריבוי חומרי יצירה, כלי כתיבה וכו'- קניתי שולחן סלוני שהוא כמו תיבה- והכנסנו בצורה מסודרת לתוכו הכל.

הפריט כמעט הכי יקר שקניתי מאיקאה- והכי שימושי בבית 

אני בטוחה שתמצאי פיתרונות נהדרים שם

בעזהי"ת

זה לא מדף נגיש ככ זה לא דברים שאני צריכה בשלוף. יש בו ערימת מחברות מכל הסוגים וכל המינים, ערמת דפדפות-ניילוניות-וספרים שעדיין לא השתמשו בהם השנה (חשבון נגיד יש 5 חוברות ומשתמשים רק באחת כל פעם.. אז הראשונה שולחת לכיתה ו2-5 נמצאים שם), וסלסלה גדולה מחולקת ל2- צד אחד עטיפות ניילון לספרים ומחברות ומדבקות שם, צד שני כל מאגר כלי הכתיבה.. 

יש פה 3 בנות ביסודי ושלושתן קשביות אז יש פה שפע ציוד ושפע ספיירים...

בס״ד

אולי זה איזשהו ניסיון שלהם להגיד לנו שהם כן מרגישים יותר מדי ביקורת מהסביבה (בית הספר, אנחנו…)?

ואז הם אומרים ״כל הזמן מבקרים רק אותי״

אבל מה שהם באמת רוצים להגיד לנו זה שהם מרגישים לא מספיק מוערכים (ולכן אהובים) כרגע?

ושנסתכל אנחנו באור חיובי יותר עליהם?

שהוא מקבל הרבה פרגון חום ואהבה וכן גם ביקורת

כי באמת יש על מה..

אבל נשים לב יותר למימון

תודה על זה 

ולגבי מה שכתבת בהמשך בשרשור, בתגובה למתואמת, על החשש שיגדל להיות אדם שכל הזמן מרגיש מותקף -

אני סך הכל רק כמה שנים בדבר הזה שנקרא ׳הורות׳ (הגדול שלי בחטיבה) אבל כבר הספקתי להיווכח הרבה פעמים אצל ילדיי שדברים שהעלו בי חשש שהם יישארו ככה לתמיד נעלמו כלא היו תוך כמה שנים ולפעמים אפילו פחות.

אז נראה לי שאפשר להרגיע את החשש הזה. אפשר להישאר עם יד על הדופק ולהמשיך לעזור ולכוון בעדינות כמובן, אבל לא הייתי נבהלת לגבי העתיד. ואם כבר, אז הייתי אולי אפילו משתדלת לגייס בתוכי אמון ביחד ואמונה בכך שהוא עוד יתגבר על הנטייה הזמנית הזאת. ומשדרת לו את זה, גם ללא מילים, מספיק עם הלב -שאני יודעת שהוא יגדל ושעוד מעט הוא כבר יהיה מסוגל לראות את העולם באור מתון הרבה יותר. זה כיוון שמדבר אלייך?

יש סוג אנשים כזה, שכמה שיסבירו להם ויוכיחו להם שלא - הם יהיו בטוחים שהעולם נגדם...

לצערי עוד לא מצאתי פתרון

מה שאני כן חושבת (אבל עוד לא הוכחתי את זה סופית) שזה נובע מקושי קוגנטיבי כלשהו, כמו קשיי קשב וריכוז. אז אולי תנסי לבדוק אם יש עוד דברים שקשורים לזה, ולטפל בכיוון הזה...

לחשוש מזה מאוד

לא פשוט להיות אדם כזה לא לעצמך ולא כלפי הסביבה

לא יודעת מה לומר לגבי העתיד... חוץ מתפילות. ולהעצים כל רגע שהוא כן רואה את הטוב. ולתת דוגמה אישית של פרשנות לטובה של מצבים.

הלוואי שנצליח כולנן...

מסבירה בקצרה שזה לא בהכרח מכוון

אבל לא מנסה לשכנע בזה

כשהוא רואה שאף אחד לא עושה עסק מהתחושה הזו, הוא ממשיך בחייו ושוכח מהמקרה.

בעיניי הדבר שהכי משפיע על תפיסת העולם של הילד, היא הדוגמא האישית של ההורה, אם ההורה משתף ברגשות חיוביים ושליליים בצורה אופטימלית, הוא מלמד ומכוון את הילד להתנהל נכון רגשית.

זה לא נגדך/ סתם נראה לך ש

וזהו, נותנת לזה לשקוע לבד.

הרבה פעמים אני רק מביעה אמפתיה

לדוגמא הוא חזר מיריד בבית הספר מלא בתלונות על כל מני, רק הנהנתי ואמרתי שזה מבאס, אחרי כמה דקות עבר לו.

להרגיש את הרגשות בצורה נכונה וטובה ולשתף את הילדים בהם

דוגמא לשיתוף רגש חיובי:

מספרת שקבלתי פידבק חיובי בעבודה וזה שימח אותי והחמיא לי ואני מרגישה שעשיתי עבודה טובה

ככה הילד לומד קבלת פידבקים טובים, הנאה מהם והערכה עצמית טובה.

דוגמא לרגש שלילי:

מספרת שמישהי התלוננה עלי בעבודה וזה הרגיז אותי ופגע בי, אבל החלטתי להיות מקצועית וללמוד מזה מה אני יכולה לעשות אחרת בפעם הבאה וגם לדעת להיזהר בהתנהלות איתה שתהיה מדויקת יותר.

ככה הילד לומד התמודדות עם פידבקים שליליים, להפיק מהם לקחים, לקחת אותם בפרופורציה ולזהות אנשים בעייתיים.

אני חושבת שיש אצל חלק מהאנושות נטייה ברורה של הגנה הכי טובה היא התקפה.

קשה לקבל את הביקורת ולכן משליכים אותה חזרה/ הלאה.

עם כל הכבוד לילד,בטח אם בדר"כ הוא מקבל מחמאות וכד'. צריך ללמד אותו גם לקבל ביקורת.

אני אומרת לילד שבסופו של דבר אנחנו לא יכולים לשנות את העולם ואולי כולם אשמים אבל כנראה שהיה פה משהו לא בסדר והאחריות היא עליו. גן איך לקבל את הביקורת וגם איך להשתפר.

לעיתים אני גם אענה בציניות ש'נכון, כולם נגדך, תמיד' קצת לשקף לו כמה זה מופרך.

נק' חשובה שאני רואה פה, ובטח בגיל הזה שמתחיל להתברר עם עצמו זה באמת לא להיבהל מזה. להכיל את זה ולעבור הלאה. זבש"ך שככה אתה מרגיש. בחירה שלך ו- לתת לו את המקום שלו להתמודד. כשאתם לוקחים את ממנו את ההתמודדות ואתם מנסים 'להסביר' לו שזה לר נכון.  אתם באמת מכניסים את עצמכם למשוואה. במקום לתת לו להבין שזה באמת באמת שלו.

ומה שאנחנו עושים (תלוי מצב ההלך בבית):

1) מבקשים שיחזור על זה שוב ואז שואלים אותו שאלות שיקוף. לרוב הוא קולט שזה רק דימיון ולא מציאות.

2) אם אין לנו זמן תגובה מיידית, יש לו "פנקס תלונות"- ומדברים על זה כשהמצב רגוע יותר (ערב לרוב)

3) מידי שבוע כולם בבית צריכים להודות לפחות על 5 דברים שקרו להם.

כך שיוכל לראות את שני הצדדים

צעד חשוב

תודה

הייתה תקופה שעשיתי את זה לעצמי, אבל זה רעיון יפה לשתף את כולם.

מקווה שיעזור גם אצלנו

אם אני מרגישה שיש גם איזה רגע של קשב ויכולת להסתכל מעבר, אני מחזירה את קביעה בצורת שאלה/ תמיהה,

המורה בכוונה תחילה, נטפל אליך? רק אליך? ממש בכוונה? הוא קן בבוקר והחליט היום להיטפל אליך וזה לא קשור בדום מורה למשהו שעשית/ לא עשית?

אממ מעניין.

כנראה שאתה ילד ממש דומיננטי במחשבות של המורה שמכל התלמידים הוא החליט בכוונה תחילה להיטפל דווקא אליך.

אתה כזה חשוב שהוא לא חשב מה צריך לקנות לילדים שלו, מה הוא צריך לעושת היום, הו אלא חשב האם יש לו אירוע בערב ללכת אליו, מתוך כל הדברים שהוא בחר לעשות היום, הוא בחר להיטפל אליך.

אם סגנון כזה לא מעורר איזה סימן שאלה אפשר לשאול שאלות בסגנון של:

האם החבר x שם לב לזה גם? האם יש עוד ילדים שהמורה נטפל אליהם?

המטרה טיפה להרחיב את הפרספקטיבה. איך אחרים רואים את הסיטואציה. איל אנחנו בזווית אחרת יכולים להסתכל.

אפשר גם להדגיש את הלפני ואחרי. בוא תספר לי מה קרה לפני, מה היה אחרי.

לא במטרה לבטל את מה שהוא אמר, אלא להבין שלאירועים יש התחלה אמצע וסוף והמטרה שלנו לא להיתקע על דברים.

אחרי שטיפה מרחיבים את ההסתכלות, אפשר לדבר על הרגשות, והמחשבות. מה המורה/ הורה מרגיש כלפיך? מה אתה מרגיש כלפיו? לברר אם יש פרשנות שמושחלת לתוך העניין. למשל אם מעירים לו על משהו, זה בגלל שלא מאמינים בו או אולי הפוך בגלל שמאמינים בו, רוצים לדייק אותו.

אמירות שלו יש לי הרגשה שזה יעבוד

ומה שכתבת על הפרשנות זה בול העניין! הוא מפרש ככה שכולם נגדו 

אלא באמת כתמיהה, כבירור לעומק.

שלא ירגיש שמזלזלים בתחושות שלו, אלא שמנסים באמת להבין לעומק את המקרה והמניעים ומשם לסייע.

אולי השרשור של @קמה ש. על שיטת עבודה עשוי לסייע גם במצב הזה למרות שמדובר פה בילד שלך ולא בעבודה עצמית.

אולי אפשר להשאיל משם עקרונות.

מה שכן, כשילד שלי ממש עומד על כך שהכל היה נגדו, ולא זז מהעמדה הזאת מילימטר ולא משנה איך אני מנסה לאתגר את החשיבה,

אז אני עוצרת את השאלות ורק מביעה הזדהות עם הכאב.

זה באמת נורא שהעולם נגדך, לא נעים בכלל.

רק כשאני מזהה שיש פוטנציאל לצאת מזה, אני מאתגרת בשאלות. בד"כ שה עובד.

יש לי ילד כזה.

המחנך שלו טוען שזה משהו התפתחותי שיעבור... ואפשר גם להתייעץ עם יועץ בית הספר ולשקף לו בדיוק הכל.

ונראה לי זה מה שנעשה. אולי שווה לכם גם.

היי, 

הרבה פעמים, מאחורי התגובות האלה יש צורך עמוק בהגנה על תחושת הערך העצמי.

כאשר ילד שומע שוב ושוב שהוא לא בסדר, או אפילו רק מרגיש שהוא נתפס כך, הוא יכול לפרש את המצב בשתי דרכים - או שהעולם לא הוגן כלפיו (ואז הוא גם לא מקום בטוח עבורו) או שהוא באמת הבעיה. 

שתי הפרשנויות יכולות מאוד להכאיב ולהפחיד ילדים. 

במקרה הזה יכול להיות שהוא מאוד משתדל ומנסה, אבל לא מצליח לו, וזה כואב לו מידי, ואפילו מפחיד, להרגיש שהוא לא מספיק טוב. 

אז הוא מעלה מגננה ופונה לפרשנות הראשונה - שניטפלים אליו, שהעולם אשם. 
העניין הוא שגם שם הוא לא באמת מרגיש ביטחון. כי זו חוויה מאוד בודדה, להרגיש שהעולם "נגדך". ולכן הוא גם מאוד מתוסכל. 

מהניסיון שלי, הדרך הכי טובה להגיע אליו במצב הנוכחי היא לא דרך ניסיון לשכנע אותו "לחשוב חיובי" אלא דווקא דרך חיזוק הקשר.

קודם כל, לתקופה מסוימת, תנסו להעיר לו פחות. תבדקו עם עצמכם האם אתם מרגישים שאתם באמת מעירים לו יותר מידי? האם יש מקומות שאפשר לשחרר יותר?
וגם - להסתכל עליו בעיניים טובות, לחפש את הכוונות הטובות שלו, מה מסתתר מאחורי ההתנהגות שלו. 

אם יש תקופה שיותר קשה איתו זה אומר שקשה לו. ההתנהגות שלהם באה לספר לנו משהו. 

אולי הוא עייף, מוצף, אולי משהו מציק לו בבית הספר, אולי חבר העליב אותו?

ואם בכל זאת יוצא שהוא מגיב בתחושה ש"כולם נגדו" - לא צריך למהר לשכנע אותו אחרת. זה מה שהוא מרגיש וזה חשוב להכיר ברגש הזה:
"זה באמת לא נעים להרגיש שהמורה נטפל אליך."
ורק אחר כך, בעדינות, לפתוח פתח למחשבה נוספת:
"מה אתה חושב שגרם לו להעיר לך הפעם? יכול להיות שהוא ניסה לעזור לך בזה?"
 

כשאנחנו שם עם הילדים שלנו בתוך בחוויה, נותנים להם ולרגשות שלהם מקום בעולם, נותנים להם להרגיש מובנים, שאנחנו מאמינים בהם ולהם - 

הם מתרככים, עולה להם הביטחון בקשר איתנו ואז גם יותר קל לנו גם להשפיע על המחשבות והגישה שלהם. 
 

זה פחות מפחיד ש"העולם נגדי", אם יש לי מישהו שמאמין בי.

ולהאמין בהם זה לא אומר להגיד להם שהם צודקים, והמורה טועה, שהריצפה עקומה וכו'. 
אלא באמת רק לתת תוקף להרגשה שלהם. להיות סקרנים ביחד איתם לגבי מה קרה שם. לתווך להם את הסיטואציה. לרכך להם קצת את התחושה הזאת שהם לא בסדר. להכיר להם בעדינות את המורכבות שבעולם. שלא הכל שחור ולבן. ולהזכיר להם בלי סוף עד כמה הם מיוחדים ומדהימים, גם אם לפעמים הם נופלים. 

בהצלחה! 
מורן שי - מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית

לק"י

או את האתר שלך בתוך ההודעה.

את יכולה להכניס את זה לחתימה שלך למטה.

אף מקום לא יעסיק אותו בגיל כזה..

מתחילים להעסיק מגיל 16 לפחות, אבל הוא כן יכול לעשות בייביסיטר.

ואתם יכולים לעשות להם תקציב חודשי של דמי כיס ולפי זה הם יצטרכו להתנהל.

בעזרה לגנן היישוביי, עזרה בסיוד וצביעת בתים ועוד כאלה בסגנון

כאמור, אנחנו פחות בקטע

חשבנו על דמי כיס

אבל לא רוצים שיתרגלו וגם אם הסכום לא יספיק להם?

זוכרת כשאני הייתי נערה הייתי פשוט מבקשת מההורים אבל המחירים לא היו כאלה יקרים. היום יציאה אחת עולה כ100₪🫣

ויש משהו נחמד בזה שהם מבקשים מאיתנו כסף כי ככה על הדרך אנחנו יכולים לדעת לאן הם הולכים ועל הדרך לברר עם מי..

אפשר גם לבקש שיעדכנו לאן הולכים ועם מי גם אם הם המממנים..

אפשרות אחרת היא שאת "תעסיקי" אותם בפרויקטים לבית שאת רוצה לעשות - נשמע לי שכל דבר שהיית לוקחת במיקור חוץ אפשר לשלם עליו גם לילדים שלך. כלומר לא עזרה שוטפת, אבל סיוד וגינון אצלכם בבית בהחלט נשמע לי הגיוני..

זכותכם לדעת לאן הוא הולך ועם מי

ולפעמים גם לא להסכים לשימוש מסויים בכסף

ובכל מקרה צריך לבנות תקשורת בריאה כי עוד שנתיים גדול כן יוכל לעבוד.

זה נשמע קצת לא נעים, אבל לאחרונה עולה הרבה לשיח כל מיני תופעות של סקרנות מינית (בעיקר!! בין בני משפחה או אנשי מאוד קרובים וכדו').

אישית שמעתי והכרתי כמה מקרים של צלקות שלא עברו אחרי שנים, והכל מתחיל מסקרנות ובלבול וקושי להעריך ולשפוט מה טוב ומה הבעיה. וככל שיותר צעירים זה לכאורה יותר בעייתי.

אז רק לשים לב

אבל חושבת שעוד שנתיים שלוש כבר פחות.. ומה לעשות שבעל המאה הוא בעל הדעה...

בעיני יש משהו היקשרותי ובריא שילד נזקק להוריו, כן גם בגיל הזה

בכל מקרה אני מבינה אבל שנצטרך להחליט לכאן או לכאן..

תודה לכל אחת על החשיבה והתגובה

כמה הייתן נותנות לחודש?

בס"ד

אצלנו, כשהייתה תקופה של הרבה זעירות סביב ההוצאות שלנו, זה מה שעשינו.

לשבת על החשבונות ולהבין כמה אפשר להרשות להקציב לבילויים של הילדים באופן כללי. ואז לשקף לילדים שמתנהלים לפי תקציב (לא הייתי אומרת להם מהו בדיוק אבל אולי יש כאלה שכן) ולהגיד להם עבור כל דבר אם זה נכנס לתקציב או לא. כשיש תקציב ברור, הרבה יותר קל לקבל החלטות.

אם הם יבקשו משהו שיהיה מעבר לתקציב, יש כמה אפשרויות:

- לצמצם הוצאות בתחום אחר כדי לאפשר את הבילוי המדובר.

- להציע שתשלמו על חלק והם על החלק השני.

- להציע שישלמו על כולו.

- להציע להם להרוויח את הכסף הזה, אם תהיה עבודה שתהיה מקובלת עליכם.

- לבקש מהם לעשות דברים שהייתם לכתחילה מבקשים ממישהו אחר לעשות בתשלום (לשמור על האחים במקום בייביסיטר, לעשות עבודות ניקיון מסוימות שבכללי אתם או המנקה אלה שעושים וכו') ולהציע להם קצת כסף בתמורה.

בהצלחה!!

מתארגנים על איזה בילוי וקשה לי שהם לא יצטרפו רק בגלל עניין כספי..

אבל כן הייתי רוצה שידעו שיש תקציב וסדר כלכלי, שכן יהיו מחושבים

אולי ניקח אותם לשיחה ונשאל מה סדר גודל של דמי כיס קיץ נראה להם ריאלי

זה כל היופי - שהוא זה שקובע אם זה מתאפשר או לא.

בגדול אני חושבת שזה ממש משנה אם יש לכם ממה לממן את כל היציאות האלה בצורה בטוחה מבחינה כלכלית או לא. אם יש לכם, אני בעד לאפשר איפה שאפשר. מן הסתם לא באולינג ברמה היומית, כן? אבל פעם ב יציאה משמעותית כזאת, נראה מקובל וסבבה (לפחות איפה שאנחנו גרים).

אבל אם המצב הכלכלי לחוץ, זה מצריך חשיבה יותר מעמיקה וכאן בניית תקציב כולל יכולה להיות הפתרון להתלבטויות. כשהמספרים ברורים ומבינים אם יש או אם אין כרגע ממה לממן משהו, יותר קל להכריע.

בעצם, האם השאלה שלך היא בעיקר כלכלית? או שמא חינוכית?

הדילמה

בכל אופן אני חושבת שנלך על הרעיון לתת דמי כיס ושיסתדרו בהתאם

צריכים לחשוב כמה

תודה על התובנות והחשיבה

.

תודה על הרצון לעזור לה.

מגיל אפילו צעיר יותר (לבת ה-11 כבר יש בייביסיטר קבוע, הולכת פעמיים בשבוע לשכנה לעזור בהשכבות של הילדים. אצל הבנים היה יותר קשה למצוא עבודה קבועה, אבל הם כן עזרו בפינוי גזם מגינות, צבעו פרגולה של שכנים, והיתה תקופה שהבן שלי 'פתח עסק' לגיהוץ, לא זוכרת באיזה גיל).

לדעתי הנושא של לתת להם לעבוד הוא ערך חינוכי משמעותי. אני חושבת שבלי עבודה ממש קשה ללמד התנהלות כלכלית נכונה וערך של כסף.

לא חייבים להסכים לכל הצעת עבודה. אבל שווה להשקיע בשביל למצוא להם משהו.

ולשאלתך הישירה-

ב''ה אני גרה בחברה שאין בה נורמות כמו שאת מתארת.

הם כן מזמינים לפעמים פיצה או יוצאים לפלאפל, אבל לא מעל 20 ש''ח לערב. ואת זה הילדים שלי מממנים מכספם.

בחופש הגדול אני כן מתקצבת להם סכומים יפים, אבל לאו דווקא לבילוי. הם מוזמנים באותה מידה לחסוך את הכסף, או לקנות בו קישוט לחדר. אני לא רואה ערך ספציפי בלהוציא כסף על באולינג, ולכן אתייחס לבקשה כזו כמו שהייתי מתייחסת לבקשה סתם ככה לקנות להם פוף חדש לחדר (כלומר- ככל הנראה בסירוב, ואם הם ממש מתעקשים הייתי מציעה להם לחלוק חצי, ואז אם הם מסכימים גם לשלם זה נותן לי אינדיקציה שהבקשה שלהם באמת חשובה להם).

אבל מסייגת שוב, שאם זה היה גורם לילדים לבידוד חברתי ייתכן והייתי נוהגת אחרת. כי בפגישה עם חברים אני כן רואה ערך, ואם זו היתה הדרך היחידה להיפגש- הייתי מוכנה לשלם על זה. מודה לה' שאני לא בדילמה הזו.

מתחברת ללתת להם לעבוד

מחר אקרא שוב

תודה 

רוב מוחץ של חנויות לביגוד זה בנות!! כמעט ואין לבנים. והיצע מועט..

ליומיום ושבת

בלידר יש חולצות שבת למשל, 

וגם לרוב יש מכנסיים (לרוב רק כהים)

אבל גם אני שואלת את השאלה.

אשמח לעוד רעויונות.

אבל לבן ה12 שלי (בגובה של בן 15) מצאתי בגדים יפים באורבניקה...

ויש את הסניף הגדול של פוקס במרכז העיר שיש להם יציאות מידי פעם.

אולי אקמול מידי פעם

בשליטה ולא בכמות מוגזמת

אם לא מרגיע שתלך לרופא

או למחלקת הרווחה בעיר.

אלה גורמים שיוזמים את הקבוצות הללו (יכול להיות שיש עוד, מן הסתם הם ידעו להפנות הלאה).

יש קבוצות לילדי יסודי, וטיפולים פרטנים לכל הגילאים. אבל השיטה של תעצומות מתאימה לילדים עם קשים חברתים שלא מאובחנים עם אוטייזם.

מדי פעם יש שם קבוצות חברתיות.

ומבקש כלי כתיבה חדש...

אז יש לנו יותר ילדים בבית ספר (שישה כרגע), ובאמת הקטנים או הבנים הם אלה שהכי מבקשים.

אבל כנראה שככה זה...

מה שכן - כדאי לתשאל אותו איך נעלמים הדברים. למשל - אצלנו אחד הילדים אמר פעם שהוא משאיל לחברים, והחברים שוכחים להחזיר לו... אז אחד הפתרונות הוא לכתוב שם בצורה ברורה, וכך החברים זוכרים שזה שלו.

ויכול להיות שזה נובע גם מפיזור אישי של הילד, ואז אפשר ללמד אותו כלים למען זה (ויכול להיות שזה דבר שייקח זמן).

הוא טוען שזה חברים ששואלים, לדעתי זה יותר פיזור שלו כי הרבה פעמים חסרים רק פקקים...

תודה על הנרמול❤️

מספרים לדעתי 3 זוגות מתחילת שנה. אחת נאבד ואיכשהו חזר.

טושים במחצית קניתי לו חבילה 12 טושים, מסוג טוב יותר.

לפני כן היה לו החליף 2 חבילות די מעפנות

מחדד גדול עם קופסא עדיין שורד מתחילת שנה

סרגל אבד ולא חידשתי. לא חושבת שהם משתמשים

אצלי זה כיתה א

אין לי כל כך איך לספור, כי הוא מכין שיעורים בבית, ואז מחזיר את הציוד מהקלמר לכלי כתיבה של כל המשפחה, ויומיים אחרי לוקח משל כולם...

כלומר- כלי הכתיבה משמשים את רוב בני הבית (וכן, יש שמות. לא מפריע להם. רק לגדולות באולפנא יש את 'שלהם' ודיר-באלק אם מישהו יגע).

מתחילת שנה קניתי כבר 5 זוגות מספריים ומספר לא סביר בעליל של דבק סטיק (שלרוב מתייבש לפני שמספיק להיגמר- עברתי לקנות את הקטנים).

טושים אני קונה את הקופסאות העגולות הגדולות של הגנים, והם פשוט לוקחים את הצבעים הספציפיים שחסרים להם. אם מישהי רוצה המון טושים אפורים- יש לי למסור...

ולגבי טושים

למה הם לא מוכרים חבילות לפי צבעים 🤐

כמעט על בסיס יומיומי...

בכיתה א

משו כמו פעם בחודש הקלמר מתרענן לחלוטין(כלומר הכל מתחלף)

מודה שאני לא עומדת בקצב והרבה מהזמן חסר לו ציוד בקלמר. עפרונות ומחק אני משתדלת לשים לב אבל לא תמיד יהיו לו את כל הטושים והצבעים, מחדד, מספריים, דבק

יש לו הפרעת קשב ועוד אתגרים וזה פשוט בלתי אםשרי להיות על זה ברמה היומיומית..

לשיחה של הבן שלי עם חבר שלו, מכיתה א' המקבילה, בזמן ארוחת צהריים.

הבן שלי- 'אצלנו בכל הכיתה יש רק מספריים אחד וצריך לחכות מלא עד שמגיע תורך לגזור'

החבר- 'מה, אצלנו בכיתה לרוב הילדים אין אפילו עפרון! כל הזמן באים לבקש ממני וכבר נגמר לי'.

צרת רבים וכו'...

כמובן שמחדשת עפרונות לפי הצורך.

גם מחק נגמר או נאבד.

דבק סטיק נגמר מדי פעם, אבל עד אז נשמר.

טושים, צבעים, מרקרים, סרגל- קונה פעם בשנה

אם משהו נאבד, היא תסתדר.

מספריים מחזיקות לה כבר כמה שנים. (מספריים של שמאליים שרק היא משתמשת בהם).

מחדד- פעם או פעמיים בשנה.

כנראה היא מצליחה לשמור על הציוד.

בנות שומרות יותר טוב על ציוד.

אבל באמת שנשמע שהבת שלך מסודרת במיוחד.

הוא עולה שנה הבאה לא'.

היא דווקא לא מסודרת.

התיק שלה מלא בלאגן.

אבל כן שומרת על הציוד.

על המספריים באמת פלא שהיא הצליחה לשמור

יש לה אותם אולי מגיל 3.

וטושים מידי פעם.

ציוד כמו מספריים נשאר יחסית לאורך זמן, ב"ה.

(בעלי שומר על הציוד שלו לאורך שנים רבות, יש לו  סימניה ללוח שנה שאיתו מכיתה ג', אם אני לא טועה, ועפרון חודים נראה לי מכיתה ח'... ועוד כל מיני פריטים עתיקים שמלווים אותו בנאמנות שנים רבות. אז יש לנו גנים טובים בנושא הזה, לפחות מהצד שלו...😅)

גם חלק מהילדים שלכם מאוד מתאימים לתיאור הזה..

מעניין אם כולם יהיו כאלה או שיהיו גם עם האופי של הצד השני 🤭

אני מורה לאומנות וקבוע תלמידים משאירים בחדר אומנות ציוד או אפילו קלמר שלם. אם יש שם על כל דבר, הרבה יותר קל למצוא את זה אח"כ.

בכיתה של אחד הבנים שלי יש בד"כ קופסא של גמח ציוד, מגיעים לשם גם דברים שילדים השאירו בכל מיני מקומות אז הם יכולים למצוא שם גם אבידות. לדעתי זה רעיון נהדר.

השיעור החוויתי זה חקלאות ולא משתמשים בכלי כתיבה..

מספרים אפשר לקשור בחוט לקלמר,

טושים אפשר לחבר בסלוטייפ את כל הפקקים, ואז שולפים טוש, צובעים ומחזירים לתוך הפקק.

ובלי השאלות..

אפשר לקנות פעם אחת חבילה שלמה לקופסה כיתתית מתנה ומאז אין יותר השאלות.

שהקופסה הכיתתית תתמלא מכל מה שהילדים מאבדים..

זה משתפר בהמשך.

לדעתי הגיוני עד 3 פעמים בשנה, יותר מזה צריך לפתח דרך אחרת להתמודד מאשר לקנות ציוד כל פעם.

אצלנו למשל המורות אומרות שיש קלמר בית וקלמר כיתה. ככה שלא חסר ציוד בגלל מעברים שאתמול הוציאו בכיתה ושכחו להביא הביתה או שכחו בבית אז לא הביאו לכיתה..

הרבה מהילדים לא מזהים את החפצים שלהם גם אם הם מתגלגלים לידם....

אני קונה סטוק גדול בקיץ.

בכיתות הנמוכות פעם בשבוע מנחה את הילד לבדוק את הקלמר . (אם צריך אז לפי מחוון- דף שכתוב מה צריך להיות ). והוא משלים לבד . זה מפתח את האחריות ואת ההכרה מה צריך להיות בקלמר שלו.

השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידה. פורום אמהות מיועד לשיתוף על ילדים מגילאי טרום בית ספר ומעלה.

מותר להפסיק הנקה לילד היונק, על מנת להכנס להריון

לא כלכך ברור מאליו שאפשר להפסיק להעניק ולהניק כדי ללדת ילד חדש..

כמובן תלוי גיל הילד, נתונים אישים וכו.

תמיד כדאי להתייעץ עם רב שמקובל על הזוג

לא פוסקת פה לאף אחת, אבל כן כותבת מה שאני מכירה, ושכל אחת תעשה את שיקוליה.

על פי ההלכה, אישה שהתאלמנה ויש לה תינוק בן פחות משנתיים, אסור לה להתחתן עד שהוא יהיה בן שנתיים, כדי שהבעל החדש לא יגרום לאישה להפסיק את ההנקה על מנת להיכנס להריון חדש.

מתוך ההלכה הזו אפשר להבין שזה לא כל כך פשוט להפסיק הנקה בשביל להיכנס לעוד הריון.

בפועל כמובן שיש עוד שיקולים נוספים, ואף רב לא יגיד לאישה שאסור לה להפסיק להניק, וגם לגבי אלמנה לא תמיד יורו לנהוג לפי ההלכה הזו והכל תלוי בהרבה פרטים.

אבל כן יש להלכה מה להגיד בעניין. ואם הסיבה היחידה לרצות להפסיק את ההנקה היא כדי להיכנס להריון חדש, אז אני חושבת שכן יש פה מקום גם לבחון את זה מבחינה הלכתית.

כשאישה רוצה להפסיק להניק מכל סיבה אחרת - חזרה לעבודה, כדי שהתינוק יהיה פחות תלוי בה, מניעה שפוגעת בהנקה - גם אז זאת שאלה הלכתית אם מותר לה?

את מכירה רב שפוסק לא להפסיק הנקה לתינוק בריא שמשתמש גם בתמל?

והאם זה משנה מה הסיבה אם בגלל נוחות , עבודה או רצון לעוד ילד

וגם כשנפסקה ההלכה ילדים יכלו לגדול יפה מאוד מעל גיל שנה בלי תמ"ל.

אבל חז"ל כן ראו חשיבות בהנקה עד גיל שנתיים (וגם היום זו ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי - הנקה לפחות עד גיל שנתיים).

וכמו שאמרתי - אף רב לא יפסוק בפועל שאסור לאישה להפסיק להניק.

אבל אני מכירה פסיקה של כמה רבנים גדולים (שמעתי את זה מהרבנית דינה ראפ בשם הרב אליהו, וגם הרב הנקין כתב כך) שאישה שמניקה תינוק עד גיל שנתיים יכולה למנוע בלי שאלה בכלל.

ובעיני כן יש הבדל. כי הנוחות של האישה זה שיקול אישי שלה. אבל כשאנחנו רוצים ללדת ילדים זה גם מתוך רצון לקיים את רצון ה', אז יש פה מקום לברר מה רצון ה' בנושא.

(כמובן שכשיש שיקולים נוספים, כמו גיל מבוגר או צורך בטיפולים כדי להיכנס להריון, אז זה משנה את התמונה, ויש יותר היגיון להפסיק את ההנקה מוקדם יותר).

לק"י

אבל לא בטוח שההלכה היבשה מתאימה בכל המקרים, ולכן יש פה עניין של שאלה פרטנית לרב.

אלא אם כן, הזוג בקיא בעצמו בכל הפרטים.

שלא מפסיקים משהו מתינוק קיים עבור רצון עתידי.

ולפותחת נשמע ממש מאתגר, הלוואי ובע"ה תזכו בקלות 

כי בד"כ עד שעורכים את כל הבדיקות (שלא עוזר אם עשיתם אותם כי צריך בכל שנה מחדש לחדש את הרוב), ועד שיש תור לוקח חצי שנה בערך אם לא יותר.

אז שווה לבדוק קודם כל מה צריך לעשות לפני ומתי יש תור בכלל

המלצה שלי, אל תחכו לשלב שכבר אתם לא מסוגלים לחכות יותר כי זה לוקח זמן, תתחילו קצת קודם

השאלה היא האם טיפול בזום אפשרית בעיניכם?

האם חובה שיהיה מטפל גבר?

על רקע של חרדה חברתית יש מגוון גדול של טיפולים, לאו דווקא "ספת הפסיכולוג", אלא משהו בתנועה או יצירה. (תרפיה בבישול למשל)

בכל מקצוע יש טובים ויש שלא. אם תוכלי לקבל המלצות על מטפל מסוים באזור שלכם . זה יהיה עדיף מלהפגש עם מטפל לא מוכר.  בנוסף, כשתתחילו בטיפולים  שימי לב אם יש שינוי לטובה בילד , . בהצלחה

פחות מתאים ללפני שינה

הייתי מעדיפה לסיים את היום בטוב, בשמח שלא יעורר פחדים

ומשאירה את שאר השבוע לפתוח עניינים כאלה ולספר. וגם אז, נורא בעדינות עם בחירת מילים קפדנית תוך שימת לב לתחושות של הילדים תוך כדי

אבל אולי באמת ספציפית את הםרקים האלה אספר להם בשעות היום.

תודה!

מיועדת לפודקאסטים,

ומאוד נוחה לשימוש.

יש אפשרות לשדרג לפרימיום בתשלום, אבל בד"כ אין הרבה פרסומות אם לא שומעים המון ברצף, משמעותית פחות פרסומות מיוטיוב.

ובעצם סיימנו את ספר שופטים.

סיפרתי אותם באמת בשעות היום (כלומר - אחרי סעודה שלישית, כשעתיים לפני שהלכו לישון). קראתי את כל הפסוקים (הזהרתי מראש שאלה פרקים קשים), הסברתי הכול, אבל לא התעכבתי יותר מדי על הפסוקים הכי קשים.

וכשסיימנו את כל הספר (סיפרתי להם את שלושת הפרקים האחרונים בבת אחת) עשיתי להם הקדמה על ספר שמואל, כדי להראות להם את הכיוון החיובי שאליו הולך עם ישראל כעת.

מקווה מאוד שעשיתי את זה טוב (כי לא היה לי זמן לשמוע את הפודקאסט שהומלץ פה). נראה איך הם יהיו הלילה...

ההשקעה שלך בלימוד התנ"ך לילדים!!

והשאלה שלי האם כדאי כל דבר ללמד כל עוד הם קטנים ורגישים?

גם בבית הספר התאימו את הפרקים לרמת התלמידים.

(עשית לי חשק להתחיל ללמוד עם הילדים שלי נ"ך)

אבל יצאתי מתוך נקודת הנחה שאם זה כתוב בתנ"ך, זה מותאם לכל נפש של יהודי, גם הצעיר ביותר.

בכל אופן השתדלתי לעטוף את זה בצורה הכי שיכולתי.

היום בע"ה נחגוג "סיום" על ספר שופטים עם חידות, ונראה איך הם יהיו ויגיבו... (נראה שבלילה הם ישנו טוב - בבוקר הם נראו בסדר ב"ה)

יש לאן לשאוף.

כרגע הילדים קטנים מידי,

אבל מדהים ההשקעה שלך.

גם בילדים.

וגם בתורה.

שאפו

כבר לפני שנים רציתי לעשות את זה, אבל אז שאפתי שכל הילדים יהיו נוכחים וזה התמסמס מהר... עכשיו הצעתי את זה רק לשני הילדים האלה (שמתקשים להסכים ללכת לישון, והייתי חייבת למצוא תמריץ מספיק שווה בשביל זה) וב"ה זה הצליח.

לא תמיד הם בקשב מלא ולפעמים הם מרעישים או מדברים על דברים לא קשורים... אבל סך הכול הם נהנים מזה ומבקשים את זה (מתאכזבים אם יוצאים ערבים שאני לא יכולה לספר להם), וב"ה אנחנו מצליחים להתמיד (כשלפעמים הילדים הגדולים מצטרפים ועושים להם "ספויילרים"...)

אני רק תוהה מה יהיה כשנגיע לנביאים אחרונים - שפה הרבה יותר קשה, ואני הרבה פחות שולטת בהם...

לרב חזיזה יש סדרה מקסימה שמנגישה את סיפורי התנ"ך לילדים - יש גם של פרשת השבוע, וגם של נ"ך. זה משלב מדרשים וממש יפה. הילדים שלי מאוד נהנו. יש גם חידונים (לפ"ש). 

ממליצה בחום.

צריך לספר את זה בעיניים של התנ"ך. מעשים חמורים שקרו פעם אחת כדי שכולם ילמדו איך לא להתנהג .

ממליץ על ספרי התנ"ך שלנו. שם זה כתוב באופן שמתאים לילדים.  עם הדגשות שזה מעשה חמור.

תיכנסי לאתר של התנ"ך שלנו ותראי דוגמאות לפרקים מהתנ"ך.

התעסקות חושית כלשהי יכולה לעזור.

קרוסלה/יצירה/פלסטלינה/משחק בחול, אדמה.

ממש עוזר עם החושיים שלי 

דבר ראשון חיבוק על האובדן,

כמה קשה...

ממש

וזה כשלעצמו דורש את שלו

תהיי בהרבה חמלה עצמית...

דבר שני

חייבים להקל עלייך

נשמע באמת אינטנסיבי

ניסית לבדוק אם יש מצב לוותר על ש"ב?

אצלנו עם ילד רגוע זה מאוד מאתגר כי קשה לו שהאחים הקטנים משחקים ורק הוא לא..

אולי לבדוק עם המורה אם זה קריטי?

במילא זה שעות שקשה להתרכז, אז אולי פשוט לוותר על המלחמה הזו?

עוד משהו- שמעתי על כל מיני משפחות שהתקינו בבית על אחד הקירות זיזים כאלה שיש בקיר טיפס, שמו מזרון ויש להם קיר טיפוס.

יש ערסלי יוגה כאלו שילדים יכולים להוציא איתם הרבה מרץ..

דברים בכיוון הזה שיתנו להם להוציא אנרגיות בלי להתיש אותך

יש אצלך איפה לנסוע באופניים?

מאוד משחרר ומרגיע..

משהו ממה שכתבתי בכלל בכיוון?

עוד חיבוק גדולללללללללללללל!!!!

וואי קשה עם השכן.....

אופניים מחוץ לבית התכוונתי..

בפארק.. 

את אמא נהדרת שמתמודת עם הרבה.

יש לי ילד כזה, וערסל מחבק פשוט מהווה הצלה עבורנו (של שימרי ברק, לא זול אבל שווה כל שקל! יש לי אותו מתחילת הקורונה).

תלינו וו ג'מבו מהתיקרה ולפי הצורך אנחנו מחליפים בין שק איגרוף לערסל הזה.

אני יודעת שזה קשה לצאת מהבית כל יום לגינה- אבל תאמיני לי שזה פיתרון ששווה להקריב עבורו...

ילדים שרוכבים על אופניים ומוציאים מרץ בגינה, פחות משתגעים ומשגעים את הבית.

(היתי באה עם הילדים ובשעון קיץנותנת להם גם את ארוחת הערב בגינה.)

וחברים! הם התעסוקה האולטימטיבית.

ותדברי עם המורה שהוא לא מסוגל לעשות כמה עמודים של שיעורי בית. שתגיד לך מה העמוד הכי חשוב ותעשו רק אותו.

הפרעת קשב שמשפיעה על התנהגות זה קשה מאדדדד. לפעמים אני מרגישה שאף אחד לא מבין עד כמה...

ואם את לבד רוב הזמן זה קשה כפליים.

כל הכבוד שאת הולכת להדרכת הורים, אצלנו זה שינה את החיים (בעיקר כי שכנעו אותנו לתת ריטלין אבל לא רק).

משתתפת בצערכם על מות גיסך ❤️‍🩹

זה הדרכת הורים לילדים עם הפרעת קשב

או טיפול עבורו- גישת קוג פאן שמלמדת את הילד עצמו איך להתמודד

נדמה לי

אבל לא מבינה בזה מספיק

בהצלחה

אם את מרגישה שאתם מפספסים פה משהו יש להניח שלב של אמא לא טועה❤️

אפשר ללכת דרך קופת חולים (בקשו מהרופא שידריך אתכם מה לעשות) אבל זה לוקח זמן. לכן כדאי במקביל אם אתם יכולים לחפש פסיכולוג קליני מוסמך (אחד שמומחה בנוער ויודע לעשות אבחנה מבדלת) כדי שיאבחן אותו כמו שצריך ויציע איך לטפל בו.

הרבה הצלחה❤️

אפשר לשדרג עם זה שמשחקים זוגות-זוגות. בכל זוג אחר עם עיניים עצומות והשני עם רגליים קשורות והם צריכים לעבוד בשיתוף פעולה. מזל טוב!

זה נעשה בכיתה

שהילדים שרים

טלפון שבור

קישוט עוגה? או משהו אחר

בטח, הנה כמה רעיונות למשימות מהנות ומתאימות לבנים בכיתה א' למשחק חבילה עוברת:

משימות קלילות וכיפיות:

• חיות מצחיקות: כל ילד בתורו צריך לחקות קול של חיה אחרת, והשאר מנחשים איזו חיה זו.
• פרצופים משוגעים: כל ילד עושה פרצוף מצחיק אחר, והשאר מחקים אותו.
• ריקוד חופשי: כשעוצרים את המוזיקה, הילד שמחזיק בחבילה צריך לעשות כמה תנועות ריקוד משעשעות.
• שיר קצר: הילד שמקבל את החבילה צריך לשיר שיר ילדים קצר שהוא מכיר.
• ספירה לאחור: הילד צריך לספור לאחור מ-10 או 20 בקול רם.
• קפיצה במקום: הילד צריך לקפוץ במקום מספר פעמים (למשל, 5 או 10).
• מילה מתחרזת: הילד אומר מילה, והילד הבא צריך להגיד מילה שמתחרזת איתה.
• מה זה? שמים בתוך החבילה חפץ קטן והילד שמקבל את החבילה צריך לנסות לנחש מה זה בלי להסתכל, רק על ידי מישוש.
• ספר סיפור: הילד מתחיל משפט בסיפור ("פעם אחת היה...") והילד הבא ממשיך את הסיפור במשפט נוסף.

משימות עם קצת יותר אתגר (אבל עדיין פשוטות):

• צייר משהו: מספקים לילד דף ועפרון, והוא צריך לצייר משהו פשוט כמו פרח, בית או חיה.
• הרכב מילה: אומרים לילד כמה אותיות, והוא צריך להגיד מילה שמתחילה באותה אות.
• פתור חידה קלה: שואלים חידה פשוטה ומתאימה לגיל.
• סדר דברים: נותנים לילד כמה חפצים קטנים והוא צריך לסדר אותם לפי גודל או צבע.

טיפים נוספים:

• התאימו את המשימות לגיל הילדים: ודאו שהמשימות לא קשות מדי ולא קלות מדי.
• השתמשו במגוון משימות: שלבו משימות פיזיות, קוגניטיביות ויצירתיות.
• הפכו את זה לכיף: עודדו את הילדים לצחוק וליהנות מהמשחק.
• הכינו מראש את המשימות: כתבו את המשימות על פתקים קטנים והכניסו אותם לשכבות העטיפה של החבילה.
• תנו פרס קטן בסוף: זה תמיד מוסיף עניין!

מקווה שהרעיונות האלה יעזרו לכם ליצור משחק חבילה עוברת מהנה לבנים בכיתה א'! תהנו!

לברך את ילד יום ההולדת

להגיב תכונות טובות/מילים שמתחילות. באותיות של השם שלו

לקפוץ על רגל אחת לפי גיל הילד החוגג ותוך כדי להגיד מזל טוב

להעביר את החבילה לילד שיושב בכיתה ליד ילד יום ההולדת/גר הכי קרוב/רחוק ממנו

לספר בדיחה

להגיד את השם של הילד מהסוף להתחלה (את האותיות)

למצוא 5 מילים שאפשר להרכיב מאותיות שם הילד ושם המשפחה.

להגיד תכונה טובה של הילד/משהו שאתה מעריך בו/מעשה טוב שעשה

מכינים בצק מראש, כל אחד מקבל כדור בצק ומכין פיצה עם תוספות לבחירתו.

בזמן שהפיצות בתנור משחקים משהו, ואח"כ אוכלים אותן 

לפורים לקחתי מסכות פנים לבנות+ חבילת טושים+מדבקות והם יצרו יפה

אפשר לקחת כל אלמנט שהם יצבעו ויעצבו 

לא יודעת מה להגיד... אולי לפתוח את זה בטיפול.

חיבוק!

לענות למחשבות שלי בקול...

בכל פעם שעלה בי רגש של "איזו אמא גרועה אני"- להגיד בקול "אני אמא שעושה כמיטב יכולתה".

יש כח במילים שאנחנו מוציאים מהפה. 

זו עבודה, אבל היום יש לי פחות מחשבות טתוקפניות כלפי עצמי

גם העצה שלי דומה.

לא להלחם במחשבות. כמו שאומרים לך "לא לחשוב על פיל" אז את אוטומטית תחשבי על פיל.

מחשבה שמגיעה זאת רק מחשבה זאת לא האמת האבסולוטית, את יכולה לדמיין אותה כמו איזה ענן או כל דבר אחר שבא לביקור, להגיד לה: "היי, הגעת, אני כבר מכירה אותך ואני מחליטה אם להכניס אותך או לא".

זה דורש תרגול, כי בטבעי שלנו הראש שלנו טס בלי מעצורים.

מדברים על זה הרבה במיינדפלנס וחשיבה הכרתית.

המבוך הקסום

רמיקוב

ספלנדור

קאטן

בול פגיעה

סט

תפוס ת'כוס

אליאס

שם קוד?

מה מומלץ יותר?!

נראה לי יותר הגדולים יהנו...

תבדקי לגבי סיכון

נראה לי מעל 10.

אליאס זה דומה מאוד לטאבו

אצלי הילדים קוראים כבר מליון פעמים את הקומיקס של הגיע הזמן, לא נמאס להם.

בעזרת ספרי קודש- התורה שלי- זה חומשים עם הסבר ומדרשים, הילדים מגיל גן עד 11 נהנים לחזור לזה כל שבוע

ופניני הלכה לילדים- הגדולים (9, 11) קוראים להנאתם לפני השינה, כבר לא יודעת כמה פעמים הם קראו את זה.

משחק הכי הולך אצלנו באופן משפחתי זה סלאפזי- קליל, מהיר, מתאים מ2 משתתפים ומעלה ולא מצריך שום קריאה

קטאן משחקים בתקופות.

4 בשורה הוא פשוט וקליל אבל גם הם משחקים בו המון

בס״ד

קיבלנו בחנוכה ומאד אוהבים (אולי קצת פחות לגדולים אבל גילאי 7-10 נראה לי ממש נחמד)

ויש גם את ג׳אנגל ספיד

משחק עם כללים פשוטים ונחמד

מתאים ל2 עד 4 שחקנים.

ומגוון גילאים. לא צריך לדעת לקרוא. 

שנקרא "מלכי ישראל".

אמנם כתוב עליו 14+, בפועל מתאים מגיל 8 ומעלה.

"אלוף החמין", משחק מצחיק ומתאים לכל השנה.