פורום אימהות השלב הבא (עמוד 6)

קניתי את הספר בואי ביתי .

תודה!

בס''ד

הוא מדבר על הכל בערך- גם על דברים שלא בטוח נכון לחשוף בנות צעירות.

כדאי לבקש קודם לשאול משכנה או משהו כזה ולקרוא אם התוכן מתאים או פחות.

בואי ביתי- יותר ממוקד על ההתפתחות הפיזית והמנטלית של הבנות.

הוא די מקיף, זה לא רק ספציפית על גיל ההתבגרות אלא גם קצת מעבר

מתאים לדעתי לקריאה משותפת עם האמא

ככה את יכולה להחליט במה להתעמק יותר ובמה פחות, היא גם כותבת את זה בהקדמה אאל''ט

זה לא מחליף לדעתי ספר כמו בואי ביתי שמתאים לתת לילדה שיהיה לה לעצמה

יעל מהדרום את ותיקה, נכון?

חושבת שזוכרת שהתחתנתם והייתם פעילים בפורומים. נכון?

ראיתי את הסרטון הזה לפני כמה שבועות ובהחלט אימצתי מהגישה שלה לכמה דברים.

היא השראה.

וגם שאלות לגבי הגיל הזה שייכות לפורום ההוא.

בס״ד

לגבי מה קריטי / חשוב ומה פחות.

או לחילופין כדי להגיע לתאום כללי - לדוג׳:

הילד צריך לעשות 1/3 מרשימת התרגילים.

בהצלחה!!❤️

ואולי להקציב זמן קבוע ולראות שבעצם זה לא כ"כ הרבה. ומה שלא נכנס בזמן הזה - לוותר עליו. כי אני ממש מזדהה עם התיאור שלך, ואצלנו זה נמרח כי צריך לשבת, ורק רגע אני עושה משהו אחר ואז, ואז צריך לחדד עיפרון, ואז הילד נזכר במשהו, ואז מישהו צריך אותי.... וזה לא נגמר.

לכן אני חושבת שלהחליט שמתחילים ומתרכזים רק בשיעורים במשך עשרים דקות, ימנע את התחושה שכל היום סביב הנושא.

התרגול במיקוד ראייה - אולי לא ממש צריך 7 ימים בשבוע... נראה לי שהייתי מורידה ל4-5, ובימים האחרים את ההוראה המתקנת. (אם זה מספיק כמובן) ואז עשר דקות תרגול אישי ועשר דקות ש"ב של הכיתה נשמע לי סביר. אם יש לו קושי בכתיבה, אולי אפשר לכתוב במקומו חלק מהשיעורים, זה בוודאי יזרז את התהליך.

האמת שאפילו אין לי כוח לבדוק כמה זמן לוקח לו לעשות...

אבל ננסה להגביל בזמן, וגם לדבר עם המורים...

בעזהי"ת

אני כמורה מנחה את התלמידות שלי לעשות חצי שעה שיעורי בית ולא יותר. 

במידה ובחצי שעה הן לא סיימו- להגיד לי בבדיקת ש"ב 'עשיתי חצי שעה ולא סיימתי'. ככה אני אסמן שהיא התאמצה ועשתה שיעורי בית, ובו זמנית אסמן אצלי שהיא זקוקה לחיזוק בחומר כי בחצי שעה היא לא סיימה. 

אבל זה תלוי במטרות של המורה בנתינת שיעורי הבית ולכן חשוב לדבר איתה. אולי היא תוכל להתאים (למשל אם היא נותנת 2 עמודים בחשבון- שתסמן לו מתוך זה 5 שאלות לעשות שלא יצטרך לעשות הכל..)

המורה המחנך לא נותן להם שיעורי בית (בעצם מלמד אותם רק מקצועות קודש). יש מורה לעברית ומורה לחשבון והנדסה, אז צריכה לדבר עם שתיהן, ולא בטוחה ששתיהן יזרמו עם הרעיון... (הבנתי בקבוצה של הכיתה שלפחות אחת מהן קצת פחות בעניין לתת הקלות לתלמידים שזקוקים לזה)

אפשר להציף את הקושי *הפיזיולוגי* בקריאה (מיקוד ראיה...) לא לדבר על קושי מכיוון אחר. גם ילד שמתקשה מסיבה פיזית צריך הוראה מותאמת (מתקנת..), וגם למורים שמתעלמים מקושי לשבת למשל - זה קושי שיותר עובר. אולי להציע שתקריאי לו את השאלה? למשל מה המשימה בחשבון - למה הוא צריך להתאמץ לקרוא את זה? וברמה מסויימת גם את התרגיל עצמו - חלק שיקרא וחלק שיקריאו לו

אבל באמת שלב ראשון זה לראות כמה זמן באמת לוקחים לו השיעורי בית 

עדיין - מדובר בשלושה-ארבעה עמודים בכל פעם, וזה לוקח זמן...

כנראה שבאמת יש עניין שאפנה רק למורה לעברית, כי הקושי שלו (שהוא באמת פיזיולוגי) קשור בקריאה.

3 עמ' בחשבון כל יום זה המון.

אם הוא מתאמץ בכיתה ולא מספיק זו לא סיבה 'להעניש' אותו. ילד חייב לבריאות הנפשית שלו את זמן הפנאי. שיעורי בית לא צריכים לקחת יותר מחצי שעה. אם המורות המיקצועיות לא מבינות את זה הייתי פונה ליועצת שהיא תתן את ההנחיה. 

או אפילו עם היועצת אם יש דבר כזה.

את לא צריכה טובה אישית מהמורות האלו אלא משהו עקרוני לבעיה הספציפית של הילד הזה.

חוץ מזה אם את כבר יושבת איתו אז תעזרי לו....

תקראי במקומו אם זה קטעים ארוכים מדי ליכולת שלו

או שהוא נגיד יענה בכתב על 2 שאלות, ובע''פ על השאר, ואת תכתבי בישבילו את התשובות .

בכלל החומר בעיברית זה לא משהו שאם לא יעשה עכשיו יהיה חסר בהמשך....

לעומת חשבון שיותר קשה להשלים אחכ פערים

כי מלכתחילה היא הייתה מעורבת בתהליך של קבלת ההוראה המתקנת.

ואולי באמת על שעת עצמי אחליט איפה להקל עליו בשיעורי הבית...

זה שיש ילדים שלא באמת עובדים יעיל.

אין להם ''כח'' לעשות... אז הם מוסחים, מפילים את העיפרון, מחדדים, מוחקים, מתבאסים שזה קשה, מסתכלים על השמים.... והופ עברה החצי שעה והם עשו רבע ממה שצריך.

אז היא תגיע למסקנה הזו בעצמה, ותבדוק מה אפשר לעשות עם זה.

לדעתי, גם ילד מוסח לא אמור ששיעורי בית יתפסו לו יותר מחצי שעה אחה"צ. וכזה ילד, גם אם לא תאמרי לו להסתפק בחצי שעה הוא יהיה מוסח... זה לא שהוא מנסה בכוונה לחפף כדי שתעבור חצי שעה (וגם אם כן, זה בגלל שקשה לו מדי).

בעזהי"ת

בד"כ ילד שיודע ששיעורי הבית נמרחים נצח- זה פחות מתגמל כי הוא לא מגיע לשלב המספק של 'סיימתי' וזה גורם למוסחות גדולה יותר ולהמרחות. 

לעומת ילד שאומרים לו חצי שעה וזהו- שיעדיפו לתת מאמץ בחצי שעה הזאת בידיעה שזה מוגבל בזמן ואחכ הם ישתחררו..

אפשר לעשות תוך כדי הכנת שיעורי הבית בעברית?

לנסות לבדוק עם המורה להוראה מתקנת אם היא יכולה ללמד את המיומנויות שהיא מלמדת בהתבסס על שיעורי הבית מהכיתה.

בהוראה המתקנת היא עובדת איתו על חיזוק הקריאה לפי סדר הניקוד. בעברית של כיתה ב' הם כבר לומדים לנתח סיפורים ולכתוב סיפורים בעצמם... (שהוא דווקא טוב בזה, אבל בעל פה)

אני אומרת להם לדלל ולעשות נגיד תרגיל אחד מתוך 3

ושולחת ווטאפ למורה שאני אישרתי לילד לדלל קצת

יש שבועות שהשיעורי בית ולימוד למבחנים ממש מתיש בתור אמא לכמה ילדים בבית ספר

מזל שכרגע יש לי רק שני ילדי בית ספר שצריכים עזרה בשיעורי בית...

אף פעם לא דיברתי עם המורות שלו, וגם לא התכתבתי. אולי אפשר פשוט שאכתוב לו פתק...

לק"י

לאכול בבוקר כריך משביע. ואז בצהריים אוכל מבושל?

אם את מבשלת לערב, להשאיר לך מנה גם לצהריים.

ואולי בדרך הביתה לאכול פרי או משהו.

אולי באמת אני אוסיף כריך בבוקר.

לקחת אוכל מבושל יותר קשה לי, אני יוצאת מוקדם וגם לא תמיד יש...

בס״ד

והירקות בתוך הכריך? או בצד?

אם בתוך הכריך מן הסתם הכמות לא כזאת גדולה (יחסית). בעקרון ממליצים על 25% חלבון, 25% פחמימה ו-50% ירקות. אני רואה על עצמי שזה אכן יחס שמשביע אותי ומשאירה אותי חזקה לאורך היום, בלי תחושה של חולשה כעבור כמה שעות (תחושה שמוכרת לי מכל מיני תקופות)

והאם הלחם של הכריך מלא?

מלא מחזיק את תחושת השובע יותר זמן מלבן.

ומתי את אוכלת ארוחת ערב?

ולגבי חלופה של הפרי בבוקר - 3-4 מלפפונים חתוכים אולי? עם יוגורט / גבינה לבנה / נפוליאון / קוטג׳…

יש חלבון, והירקות גם בתוך וגם מחוץ לכריך...

בערב אני אוכלת אוכל מבושל, ארוחה קצת יותר גדולה (ומאוזנת)

גרנולה (עדיף בייתית) ושומן בריא, כמו חמאת בוטנים או זרעי צ'יה. משביע לזמן ארוך יותר.

בצהריים תנסי לדאוג לאוכל מבושל ולחמם בעבודה. כמובן לדאוג שיהיה חלבון 

אחשוב איך להוסיף אולי שומן או חלבון בבוקר.

גרנולה עושה לי רע כי זה עם המון סוכר ...

לק"י

אולי אפשר בלי בכלל.

גוגל בטוח יודע.

לחם עם סלט (ואולי גם חלבון, אבל לא מתוק)

ארוחת בוקר מזינה עם לחם מחזקת לכל היום ומאד משמעותית

עד שהתחלתי לא ידעתי עד כמה

גם לא כדאי לאכול מתוק על הבוקר

ותארזי לך פירות ואגוזים ושקדים לארוחות ביניים, זה גם משמעותי (תאכלי משהו כל 3 שעות)

הייתי מחליפה בין הארוחה של הבוקר לכריך של 12.

בבוקר כריך משביע (אני אישית אוכלת כריך וחצי בעבודה, אחד לא מספיק לי). בכריך גם ירקות וחלבון.

חביתה עם ירקות

בולגרית עם ירקות

צהובה עם ירקות

גבינה/קצת מיונז, ביצה קשה וירקות

אבוקדו, ביצה קשה וירקות

חומוס עם טונה ומלפפון בצד

(רעיונות לירקות: עגבניה, מלפפון, גמבה, צנוניות, חסה, קולורבי, גזר)

ב12- יוגרוט עם פרי, בתוספת שקדים/ אגוזים/ חמאת בוטנים טבעית

אחה"צ בבית- אוכל מבושל.

אפשר מידי לבשל בכמויות ולהקפיא בקופסאות קטנות.

אוכל משבת לימים הראשונים של תחילת שבוע,

או בישולים קלים כמו ירקות קפואים, קוסקוס משקית, פתיתים, בישול מראש עם סיר בישול איטי. 

לא בטוח שזה מתאים לה.

כי זה לא ממש נשמע לי הגיוני...

אני לא שותה קפה, יודעת שיש כאלה שהקפה גורם להם לא להרגיש רעב.

אני קמה בבוקר רעבה...

אבל אם משתהים רגע, ולא מיד נענים לו, אז הגוף מבין וממשיך לחכות.

בהתחלה גם לא היה קשה להתרגל, אבל אחרי שהתחלתי- זה עולם אחר...

מסיימת לאכול ב7, מתחילה ארוחת בוקר קלה ב11 בבוקר.

מרגישה מעולה, מערכת העיכול עובדת בקלות ואני שבעה יותר מהרגיל.

זה לפי הדיאטנית שלי... 

זה נחשב מאוחר?...

לאכול בבוקר זה הטבע שלי, אני ככה מאז שהייתי נערה,קמה בבוקר רעבה, אוכלת אוכל אמיתי אפילו קל ואז נרגעת.

בהמלצותיכן - אני שמה לב יותר לשתייה שלי.

אוכלת קצת שקדים או קרקר עם דגנים מלאים בבוקר, וכשרעבה ממש אוכלת פשוט קצת יותר, נגיד כריך עם גבינה, במקום לחכות לשעה הרגילה של האוכל.

קורה לי לפעמים בלי כוונה (נגיד כי לא הספקתי לאכול) ואני רעבה, עצבנית ולא מצליחה להתרכז בעבודה.

שייק מזין עם בננה מלא ירוקים, יוגורט,זרעי צ'יה קוואקר

זה משביע אותי ממש עד סביב 11+, אולי תנסי גם.

מה לגבי לאכול בשעה 12 ארוחה בשרית גדולה ומזינה? וזאת חוזרת לאכול כריך או מרק?

את שותה מספיק?

כשהתחלתי לשים לב לשתיה ירשה לי תחושת הרעב.

ממש קשה לעקוב בחורף אבל מומלץ

ירקות מאודים מוקפצים ברוקולי כרובית פטריות

חביתה

אורז בר/אדום עם ירקות

סלט חסה עם ויניגרט וגבינה כחושה טוב טעם או בולגרית

אבוקדו

לנשנש חמוציות, אגוזים (עוזר להתעסק עם משהו בפה)

שייק

ופרי משביע כמו בננה, אם את רוצה להיות יותר אנרגטית (לא לחם, כי הוא יותר קשה לעיכול ומעייף).

וגם יותר אוכל חם בתפריט, עכשיו חורף והגוף זקוק לאוכל חם ושומני, אם לא מתאפשר לך לחמם אוכל בעבודה, אז לפחות שתייה חמה, גם שמן זית יש לו אפקט מחמם, אולי תוסיפי לירקות שאת אוכלת. גם אבוקדו זה ירק שמשביע ממש ויש לו שומן בריא   

"שפת גוף".

הוא בנוי מכמה מפגשים ללימוד משותף של אימא ובת, על נושאים של התבגרות וכו'.

את הרקע לשאלה.

אז קודם כל - מציעה לך לפרט גם פה כדי לקבל מענה יותר מדויק לך.

כתבתי לך שם בהתאם לפירוט שכתבת שם.

בנוסף, כמו שכתבו פה יש ספרים שמסבירים על הנושא של השינויים בגוף ואפשר להיעזר בהם. אני מכירה את 'בואי ביתי', ויש עוד.

ובאופן כללי - הכי חשוב לדעתי זה לתת לה שדר שהיא יכולה לדבר ולשאול, שזה לא נושא שמביך או אסור לדבר עליו.

(אסור להזמין חברות למסיבה המשפחתית)

ותמיד מביאים טייפ עם שירים, והבנות מעצמן כבר מכירות אותם ורוקדות בהתלהבות.

אולי אם הבת שלך חוגגת בין הראשונות בכיתה, כן כדאי להביא מישהי שתלמד אותם את הריקודים (אבל זו יכולה להיות סתם נערה בוגרת כלשהי).

אנחנו הבאנו מפעילה ב 3 הבת מצות שהיו לנו, זה גם מקובל אצלנו, ומה שרוב הבנות עשו.

היתי שואלת את הילדה, ועושה מה שהיא רוצה, בהנחה שיש לכם תקציב למפעילה וזה בסדר מבחינתכם.

מפעילה באמת עושה שמח. יכול להיות שמח גם בלי זה, אבל ברור שזה עושה אוירה.

לקנות חומרי יצירה

להכין 2 דוגמאות

והבנות יצירתיות, כבר יסתדרו..

חשוב שהפלייליסט יהי בנוי טוב, מבחינת הסדר והאופי של השירים.

בזה שווה להתייעץ עם מישהי מקצועית.

יש לי חברה שהיא די ג'יי, תמיד לפני אירועים היא יושבת עם המשפחה להבין את הסגנון והציפיות, ולפי זה בונה פלייליסט. היו פעמים שהיא מכרה פלייליסט מוכן להרקדות (בעיקר בקורונה).

בעזהי"ת

אם זה הבתמצוות הראשונות- לא הייתי מצפה שירקידו את עצמן. 

אם זה מהאחרונות- יש סיכוי שהן כבר יידעו לתפעל את עצמן, אבל אין ספק שזה לא יהיה אותו דבר... 

אם בנות רוקדות נגיד בהרקדות בבית ספר, או בבת מצוות קודמות.

בעבר עשינו בלי מרקידה והיה בסדר גמור, הבנות השתתפו ממש יפה.

אבל מצד שני אני חושבת שמרקידה היתה מורידה ממני את הצורך להתעסק עם זה וכן מוסיפה יותר אקשן.

איך זה הולך עם מפעילה ושירת נשים? בהנחה שיהיו גם גברים בבת מצווה... או שהן מצליחות להפעיל בלי לשיר בעצמן? 

לנו לא הייתה מפעילה בבת המצווה, אבל אחרי הסעודה עשינו פעילויות שונות לגברים ולנשים (הגברים עברו לחדר אחר ובעלי העביר להם שיעור בשילוב מצגת אטרקטיבית, והנשים נשארו באולם לדרשה ולריקוד של נערת בת המצווה וליצירה קצרה).

אולי אפשרי גם אצלכם משהו כזה?

מה בערך יהיה בפלייליסט את יכולה לבקש מראש. ואז תבקשי בלי נשים וכו'.

מי שגם מפעילה תוך כדי אז היא מדברת, אומרת לבנות מה לעשות וכו' לא שרה.

אולי יש בודדות שכן שרות, תבררי

אבל מאמינה שאם תתקשרי ל3-4 תקליטניות תקבלי תמונה הגיונית כלשהי

שהזמן זה דבר מתעתע

מצד אחד יש הרבה שעות ביום, ימים בשנה, הרבה שנים לחיות.

מצד שני השעות, הימים והשנים עוברים מאד מהר.

לכן המסקנה שלי שצריך תמיד לתעדף את הדברים החשובים ביותר.

אני אוהבת את עקרון פארטו, לעשות את ה20% שמשפיע על ה80% כדי לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר, ככה יש לי את כל הזמן שאני צריכה לדברים החשובים.

בדיוק לאחרונה דיברתי על זה עם בעלי - שאין טעם לחכות לזמן שבו הכול יהיה רגוע כדי להתחיל פרויקטים חדשים בחיים, כי פשוט לא יגיע זמן כזה... (למשל רק בשנה האחרונה אמרנו כמה פעמים: "טוב, רק יעברו החגים ואז נתפנה לזה." ואחר כך: "עכשיו צריך לחכות שהמלחמה תיגמר כדי שנגיע לזה." וכשהמלחמה לא נגמרה: "טוב, רק נסיים את המילואים לפני שננסה להתחיל את זה." ואז: "רק נעבור את ההיריון בשלום בע"ה ואז יהיה לנו פנאי לדברים חדשים." ואחר כך: "קודם נתאושש מהלידה ואז יהיה זמן"... אבל כל הזמן צצים דברים חדשים שמונעים את הגשמת החלומות, ואנחנו מתחילים להבין שאין ברירה אלא לקפוץ למים ולהתמודד עם החלומות והעומס ביחד...)

אני מנסה לומר לעצמי שהילדים שלנו מקבלים את כל מה שהם צריכים פשוט מעצם היותם ילדים של הקב"ה, שתמיד פנוי אליהם. ומשתדלת להתפלל אליו שייתן לנו את היכולת להעניק להם את מה שהם זקוקים לו...

וזהו, מעבר לזה - גם אני צריכה חיזוקים ועידודים בזה...

ילדים של הקב''ה. וגם אני מתפללת שהוא יתן לנו את היכולות להעניק להם את כל מה שהם צריכים..

אין לי תודעת שפע לגבי הזמן, בעיניי הוא חומק לנו מבין הידיים והרבה פעמים כל מיני רצונות שלנו סוככים על המהות האמיתית ועל מה שחשוב באמת ( שהוא מאוד אישי לכל אחת מתוך השקפת עולמה) ולכן, אני מתעדפת ומבינה שאי אפשר הכל כי דבר בא על חשבון דבר אחר, גם בדברים הכי פשוטים: זמן גלישה בטלפון בא על חשבון זמן עם הילדים וזמן להשקיע בבית, יציאה עם חברות כנל, הגשמה עצמית או השקעה רצינית בקריירה - זה גם זמן

עכשיו לא אומרת להסתגר בבית ולא לעשות כלום, אלא למקד את הרצונות שלך ולזקק אותם ולחשוב איך ואם את מצליחה לנהל אותם בהינתן והזמן מוגבל

אני חושבת שזה עניין של אופי כמו את כותבת, כי לכל אחת חשובים דברים אחרים. 

וגם אולי של שלב בחיים, גיל ומספר הילדים, כמה זמן כבר נמצאים בדבר הזה שנקרא הורות וכולי. 

לדוגמה אצלי הקריירה כמעט ולא קיימת בשלב הזה של החיים, היא צומצמה למינימום של המינימום רק כדי לא לאבד את המקצוע לגמרי, כדי שהמשפחה תהיה בפרונט.

אבל יש דברים שסיכוי טוב שאם לא נעשה אותם עכשיו אז יהיה מצב של בטל זמנו בטל קורבנו. סתם דוגמה, רמת העשייה עכשיו בזמן המלחמה. לי ולבעלי מאד חשוב להיות באירוע הזה, מה שאנחנו יכולים כמובן. זה קורה עכשיו כי עכשיו מלחמה. וזה קורה עכשיו גם כי עכשיו אנחנו צעירים יחסית ועוד יכולים לתרום מכוחות הגוף שלנו. אם יהיה מצב בטחוני נוסף חס ושלום בעוד 25 שנה, או אפילו 15 או 10 שנה, פחות בטוח שנוכל לתרום את זה. כנ''ל מבחינת ילודה. החלון מוגבל וזה יכול להביא לבחירות מסוימות שיצרו עומס ולכן מחסור בזמן ופניות, כי מבינים שאם לא עכשיו, אולי זה כבר לא יקרה בכלל. כשדיברתי על מימוש חלומות, יותר דיברתי על מימוש ערכים מהסוג הזה, גם בזמן של שגרה.

שזו איזושהי אמונה שמלווה אותך, ושיש תחומים שבהם היא עוזרת לך להתקדם ולהתפתח, אבל בסופו של דבר יוצרת אצלך תחושה של צמצום ומירוץ שלא מאפשר לך להיות נוכחת באמת, וזה באמת חבל, כי עיקר העבודה והמשמעות של אישה טמונה ביכולת שלה להיות הווה ונוכחת.

יחד עם זה, מעבודה עם לא מעט נשים זה לגמרי אחד התיקונים הרווחים, ללמוד להיות במקום הזה, ללמוד להיות בחיבור לעצמנו לזמן למקום לשלב בחיים.

בעיני שווה להשקיע בללמוד ולעבוד על הנקודה הזאת, שבאמת נותנת חוויית חיים אחרת ועמוקה.

כלומר, יכול להיות שאת בתודעה כזו כל הזמן ואת זה את יכולה לשנות, להתמקד בכאן ועכשיו, לתרגל "ניחותא" למשל כשאת עם אחד הילדים לא לרוץ במחשבות לאלף כיוונים אחרים.

זה משהו שיכול גם להשפיע על עוד תחומים אחר כך, לתרגל להיות כאן ועכשיו.

אבל יכול מאוד להיות שאת באמת בעומס. נוסעת הרבה, עובדת הרבה שעות, או אם יש הרבה ילדים - בעיניי ארבעה ילדים קטנים או מתבגרים - כבר יוצרים עומס, בטח אם יש יותר ובגילאים מגוונים (כשהם קטנטנים אז גם שניים+עבודה יוצא עמוס).

אם המטלות של הבית נופלות בעיקר עלייך, קניות ובישולים ונקיונות, זה מאוד מעמיס גם אם את לא מגיעה לרמה שאת רוצה.

אולי את מעמיסה על עצמך מתוך התודעה שזמנך קצר, ויש משהו שאת יכולה להפחית, או לפחות להיות שלמה עם זה, להחליט שאת באמת רוצה את זה.

א י מרגישה שאני במקום שונה

אני כל הזמן בתחושת עומס מתולאיזה 'הוא בעיה של ניהול זמן וניהול האנרגיה שלי ביעילות...

אבל קראתי אותך והאמת שזה עניין של מבנה אישיות... אני דווקא שאנטי כזאת... ולא בחרתי בזה, נולדתי ככה ויש לזה חסרונות ויתרונות...

והייתי רוצה להיות קצת יותר הטיפוס שאת אבל זה לא הולך....

וכמראה גם למבנה הזה יש יתרונות וחסרונות כמו שאת הסברת בצורה מדוייקת...

ותכלס נשמע שיש לזה יתרונות מטורפים  .. וכן, גם חסרונות , אבל נשמע שדווקא הפסדו לגמרי יוצא בשכרו!!!

והאמת שקראתי אותך ומה שילה לי בראש- זה להגיד לך 'את בסדר!', להיות אמא זה עבדות מידות לכל החיים, ודווקא אחרי שהם 'פורחים מהקן' האימהות עוד יותר משמעותית בשבילם, כשהם יוצאים לעולם המבוגרים, מחפשים את הזיווג שלהם, מתערבים, מתחתנים, יולדים ילדים

בע"ה!!! זה ככ ככ שלבים שאמא משמעותית ככ!!!

וגם עוד משהו ילדים יכולים גם לגדול עצמאית ולא לגדול כמו ילדים יחידים שיש אליהן את כל הזמן... הם יהיו בסדר....

האמת שאני לא מאוד גאה בזה אבל זה כנראה חלק מהחיים...

היום היו איתי ילדים חולים בבית וזה היום החופשי שלי וידעתי שאני חייבת אוויר שקט אחרת אתחרפן שאין לי את זה ביום נשימה שלי...

סגרתי אותם בחדר שלהם עם פודקאסט ואוכל ואמרתי להם שאני באה לראות מה איתם עוד חצי שעה ולא יקראו לי..

אולי לא היה להם נעים שהם חולים ואמא לא איתן נון סטופ אבל הייתי חייבת את זה הרגשתי והם כנראה יגדלו בסדר למרות זאת (אני מקווה בע"ה...)

חח מקווה שהדוגמה קשורה בכלל....

אני מאמינה ששווה ניסיון.

לא מכירה בעצמי.

בהצלחה!

יכול להיות שבהתפתחות הילד בקופת חולים יהיה מענה לזה.

בס״ד

סיכוי טוב שכן אבל למקרה ש כותבת בכל זאת -

״מתוק עוד 5 דקות וצריך לעשות X, סבבה?״

ולוודא שהוא שמע ואישר את המידע.

לגבי אוכל הייתי שמה גבול (זה מה שעושים אצלנו, עם ילדים שאוהבים לקום לקרוא או  לשחק בזמן אוכל ונזכרים אח״כ שהם לא סייימו לאכול.

״מתוק עכשיו זמן אוכל. עוד 10 דק׳ וסוגרים את המסעדה. אין אוכל אח״כ. סיימת לאכול?״

ואם הזכרתם ווידאתם שהמידע נקלט, לעמוד בזה ולא לאפשר לאכול עוד.

אצלי אחד הילדים עם ספק קש״ר והוא מזכיר לי את התיאור שלך. מצד שני נראה לי שלילדים בכללי פחות חלק במעברים, לעומתנו.

בהצלחה!❤️

באוכל אני שואלת "אתה שבע" ואז זה מזכיר לו לבד לחזור.

אם אני שואלת אם סיים לפעמים התשובה לא הכי ברורה (ילד קש"ר עם מוסחות גבוהה שאוכל לא בראש מעייניו, בעיקר כשכולם אוכלים...)

@לפניו ברננה!

@קמה ש.

ויסות חושי יכול להיות שזה קשור גם.

לגבי הטרמה כן אנחנו אומרים לו ואני לא רואה שזה עוזר.

אני חושבת שזה כבר מפריע להתנהלות וזה גם מביא למצבים שנכנס בהם הכעס ולא בא לי

אתקשר אליהם מחר.

ממש תודה לכם!!

שבת בני/בנות דוד- במקום או בנוסף. שבת מצומצמת עם בני הדודים שקרובים בגיל. עם משחקים בסגנון שבת כלה, וכיבוד קצת מפנק. אם בני הדודים גרים קרוב אז אפשר שיבואו רק לארוחות ולזמנים שבין לבין. או אפילו רק אחרי/לפני הארוחות.

שבת בר מצווה- משחקים בהקשר לחתן ולשמחה) כמו בשבתות כלה ויומולדת. (בחורף אחרי הסעודה, בקיץ בצהריים)

סיום מסכת גמרא/ סדר משניות /ש"ס משניות (כמובן דורש להתחיל ללמוד זמן מראש)

ללמוד עם הבן/הבת לפני בר/בת המצווה על משמעות השם שלהם (אפשר להיפגש עם דמויות קשורות, לסייר במקום שקשור וכו')

לבת מצווה- הספר 'פרקי הלל' לימוד אם ובת לקראת בת המצווה, לשנה שלפני (ואם לא מספיקים אפשר גם אחרי)

סרטון 'סליחה על השאלה' על ילד/ת בר/בת המצווה. יש דוגמאות בגוגל.

ראיתי ואהבתי מאד: לבנות ״תוכנית חסד״ עם ילד הבר מצווה, שהוא יעשה במהלך השנה שקודמת לבר המצווה - גיוס צדקה / התנדבות / הכנת אוכל או עוגיות לחיילים וכו׳

כותבת בקצרה:

כדי ליצור תוכנית למסיבה ותוכן לחגיגה - אפשר להתמקד בכמה כיוונים:

1. השם של הילד. אם יש לו משמעות מיוחדת אז להכין דברים שקשורים לו. אם יש אנשים מיוחדים שקרויים בשם הזה - ללכת לפגוש אותם. וכן הלאה.

2. כישרונות של הילד - אם הוא אוהב לשיר, למשל, הוא יכול להופיע בחגיגה. אם הוא מוכשר בציור - אז שיכין מזכרת מאוירת. וכו'.

3. לבנים - אפשר לקחת את הפרשה שהילד קורא ולהוציא מתוכה רעיונות ותוכן.

מלבד התוכן לחגיגה, אפשר לעשות מסע בר/בת מצווה בשנה לפני. בין אם זה מפגש עם דמויות, בין אם זה מסע במקומות, בין אם זה לימוד של ספר מתאים...

זהו, מכאן והלאה צריך כבר להסתכל באופן פרטני על כל ילד ומה שמתאים לו.

ועיקר הדגש כמובן צריך להיות על קבלת עול המצוות...

את האמא המדויקת שהקב"ה בחר לילד שלך

עם החסרונות והיתרונות שלך.

והאחריות שלך שקשה לך לקום ולכן מצאת פתרון שהוא לא אידיאלי אבל הוא מגן עליו מסיכונים פיזיים שזה תכלס הכי קריטי.

אני גם מתקשה מאוד לקום מוקדם וגם בעלי יוצא לפנות בוקר, וזה בהחלט היה פתרון שלי גם בתקופות קשות.

עוד דברים שקצת עבדו-

היה לי משו לתת לו לנשנש איתי במיטה.

להזמין לכרבולים(עובד חלקית, זה מושך עוד כמה שניות -דקות)

משחק אהוב ומעסיק יחסית שהיה מוכן לידי במיטה..

לק"י

השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידה, אם מתאים לך לפרסם אותה שם.

כי פורום אמהות מיועד לשאלות לקראת בי"ס והלאה.

מנגינה מוכרת, ותדביקי עליה את הכפולות

נגיד כפולות 3 - שלום עליכם

כפולות 5 - האוטו שלנו גדול וירוק

כפולות 7 - מעוז צור

כפולות 8 - תודה על כל מה שבראש

3 אנחנו שרים במנגינת שמחה רבה שמחה רבה

4 במנגינת סביבון סוב סוב סוב

6 במנגינת מה נשתנה

7 במנגינת שלומית בונה סוכה

8 במנגינת מפי אל

9 במנגינת חג פורים חג פורים.

והעוגן- להצמיד את זה לפעולה יומיומית שתקבע את זה- אז אצלנו זה היה בנסיעות

כל פעם שנכנסים לאוטו, לפני ששמים שירים/פודקאסט לדרך- שרים את השירים של כל הכפולות, וכל אחת צריכה לשיר לבד את השיר האחרון שהיא יודעת (נגיד הקטנה יודעת רק 3 ו4 אז היא צריכה לנסות כל פעם את 6 ואני עוזרת עד שתדע ואז נעלה ל7..)

את כל השאר למדתי מתרגול בלתי פוסק של המורה, אני יודעת את לוח הכפל מתוך שינה בזכותה

לכפולות 9

פחות אחד, להשלים ל10

לדוגמא 9×2

אז 2-1 זה 1

2 להשלים ל10 זה 8

אז 18

על כל כרטיס כתוב תרגיל, מתחילים בהדרגה - בהתחלה כפולות 2 (על כל כרטיס תרגיל 1) אח"כ 5, אח"כ מוסיפים 3, 4, וכו'. וכל פעם אמא/אבא מציגים את הכרטיס, והילד צריך לענות מיד מה התוצאה. אם הוא עונה מיד הוא מקבל את הכרטיס, אם לוקח לו זמן - הכרטיס חוזר לערימה, והמטרה היא לקבל את כל הכרטיסים.

זה הרבה תרגול, אבל אם עובדים על זה כמו שצריך, זה נקלט לכל החיים...

פותחים את כל האצבעות ואז מורידים את האצבע שבמיקום המספר שהכפלנו. מה שנשאר זו התוצאה.

דוגמא שתמחיש:

4*9

מורידים את האצבע הרביעית משמאל

נשאר 3 - רווח - 6

לכן 4*9 =36

פעם אחת הבנות שמה אחד מהם בטעות כשעון מעורר והיום כל הבית יודע לדקלם..

אם אמצא אשלח פה

עלו שלושה קבצים?

ממש תודה

אם יש לך כאלה על עוד כפולות אשמח שתעלי

אני חושבת שזה פתוח ביוטיוב...

לקחנו אותם לברית של הבן שלי, היו מצוינים ועשו כל מה שצריך (כולל לארוז לנו בסוף את האוכל שנשאר). אנחנו היינו ממש אורחים (זה תוספת תשלום מסוימת בשביל השירות הזה, אפשר גם לשלם רק על האוכל. אבל אנחנו העדפנו ככה).

יש להם גם קייטרינג בשרי וגם חלבי. כשרות מהדרין מטה בנימין (מומלצת על ידי כושרות, מן הסתם אפשר גם לבקש בשר בכשרות הרב מחפוד. נראה לי שזה מה שהם קונים בכל מקרה אבל לא בטוחה).

הבית הכתום | קייטרינג בירושלים

(התעודת כשרות באתר לא מעודכנת, אבל אני יודעת שיש להם מעודכנת, סתם לא החליפו באתר כבר כמה שנים...)

אבל קראתי השבוע חלק מספר עתידי שאני רוצה לכתוב, שמפגיש עם רחל ולאה, ובזכות זה נזכרתי בפירוש ששמעתי פעם, על ותרנותה של רחל:

מהפסוק שבו לאה אומרת "המעט קחתך את אישי" אפשר להבין שלאה בעצם לא ידעה שהיא התחתנה עם יעקב במקום רחל, או שלפחות לא ידעה שרחל מסרה לה את הסימנים בכוונה תחילה.

כנראה שרחל אמרה לה לפני החתונה שאלה סימנים שמקובלים בין בני זוג שנישאים (בין אם מדובר על הלכות האישה ובין אם מדובר בסימנים שיש הנוהגים לעשות לפני אישות), ולאה לא קלטה שאלה סימנים שרחל סיכמה עם יעקב במיוחד, מפני הרמאות של לבן.

זה מעצים עוד יותר את הוויתור של רחל - היא לא סתם ויתרה על נישואיה עם יעקב (שהרי לא ידעה שתינשא לו בסוף), היא גם וידאה שאחותה לא תתבייש בכלל, שאפילו לא תדע בכלל עד כמה הוויתור שלה גדול.

שנזכה גם אנו להתעלות לקצה-קציה של המידה הזו...

ירמיהו הנביא חי בתקופת החורבן. תקופה בה עמ"י עבר עבירות חמורות, וכל נבואות התוכחה שהקב"ה נתן לירמיהו כדי להחזיק את עמ"י בתשובה לא השפיעו על העם, הם המשיכו בחטאיהם עד לחורבן ולגלות בבל.

וממש בתוך אותה תקופה קשה, כשעמ"י היה כל כך רחוק ושקוע בחטאים, הקב"ה נתן לירמיהו גם נבואות נחמה. הוא הבטיח לעמ"י שהגלות לא תהיה לתמיד, ועמ"י עוד ישוב לארצו.

ובתוך נבואות הנחמה, הקב"ה גילה לנו מי מתפלל עלינו במרומים, בזכות מי הקב"ה עוד ישיב אותנו. הפסוקים מספרים לנו על בכיה של רחל על בניה הגולים, ועל ההבטחה שהקב"ה נותן לה - שעמ"י עוד ישוב מארץ אויב, שבניה ישובו לגבולם.

"כֹּה אָמַר יְ-הוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְ-הוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. טז וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְ-הוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו ל"א, ט"ו-ט"ז)

והמדרש מספר לנו שהתפילה של רחל התקבלה בזכות הויתור המיוחד שהיא עשתה עבור אחותה לאה, עליו אנחנו לומדים בפרשה שלנו.

"... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל. ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה.

ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש, והגלית בני, ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם?

מיד נתגללו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן…"

(מדרש פתיחתא לאיכה רבה).

כשרחל ויתרה לאחותה, היא לא ידעה כמה הויתור שלה ישפיע על הדורות הבאים, היא באותו רגע ידעה רק שהיא מוותרת על החלום שלה, על הבעל שחיכתה לו שבע שנים, בשביל שאחותה לא תתבייש. אבל הזכות הזו עמדה לה ולעמ"י במשך שנים.

וגם היום, כשאנחנו מתפללים על אחינו שישובו לגבולם, אנחנו יכולים לנסות ולצרף לזכות של רחל גם את הזכויות שלנו, לעבוד על המידות שלנו לוותר גם במקום שקשה, ויהי רצון שתפילותינו יצטרפו לתפילות של רחל, ונזכה בקרוב לראות את כל החטופים שבים לגבולם.

לפורום הריון ולידה.

התנועה שם הרבה יותר ערה, ואני חושבת שפעם יותר הגיבו על השרשור.

לי אישית הרבה פחות נח שהוא כאן, כי אני בקושי נכנסת לפורום ולכן לא רואה אותו.

אז בהתחלה אמנם אתן מתייגות אותי, ואני נכנסת ורואה שעוד לא כתבו כלום. לי כמובן לא עולה לראש משהו חכם לכתוב מעצמי.

ואז אני שוכחת להיכנס שוב במיוחד לשרשור לקראת שבת, כי אני כמעט לא פה.

אבל אם הוא היה בהריון ולידה הייתי רואה אותו על הדרך כשאני קוראת דברים אחרים, ואז אולי הייתי קוראת את הדברים היפים שכתבו ונזכרת במשהו להוסיף...

מה דעתכן? ❤️

קודם כל - פתרון טכני שמאפשר לך לעקוב גם בלי להיכנס לפורום - כשאת מתוייגת בפעם הראשונה ונכנסת לשרשור, את יכול ללחוץ על השלושה פסים בצד שמאל, ולבחור 'עקוב'. ואז תקבלי התראות כשיהיו תגובות בשרשור. ככה אני תמיד עושה...

לגבי העברת השרשור בחזרה לפורום הו"ל - אני שמתי לב שבתקופה האחרונה שהוא היה שם, לרוב לא היו הרבה תגובות, ובגלל שהפורום שם פועל בקצב מאוד מהיר, הוא היה צונח למטה ממש מהר.

אבל נחשוב על זה שוב. תודה על התגובה...

(ונשמח לשמוע גם מה אחרות חושבות על זה, מי שרוצה להגיב לגבי זה מוזמנת לכתוב פה)

ב. גן עכשיו אין הרבה תגובות.

ג. הכון שפה הוא נשאר בעמוד הראשון, אבל החשיפה אליו קטנה משמעותית, כי יש בהו''ל יותר בנות.

אבל מה שתחליטו מקובל עלי כמובן, זו סתם מחשבה❤️

באמת התלבטנו על זה רבות. אז כנראה שצריך להמשיך להתלבט...

לפני שיצאתי הבת שלי (שלא רצתה ללכת לגן...) שאלה אותי למה בכלל אני צריכה ללכת לכותל כדי להתפלל - הרי אפשר בכלל להתפלל בבית!...

תכל'ס, יש משהו במה שאמרה...

ואז קראתי בפרשה שרבקה הלכה לשאול את ה' על ההיריון שלה - ולמה בעצם היא הייתה צריכה *ללכת* בשביל זה? הרי בפסוק או שניים לפני היא התפללה לה' בביתה, בלי שהייתה צריכה ללכת לשום מקום...

כך התברר לי במקורו הפירוש הידוע - שהיא הלכה לשאול בבית מדרשם של שם ועבר, ולכן כתוב שהיא *הלכה* ולא ביקשה בביתה מה' שיענה לה...

אז גם אני הלכתי היום לדרוש את ה' ולבקש ממנו את בקשותיי אמנם לא פגשתי שם נביאים שענו ישירות על שאלותיי, אבל כן קיבלתי נחת מיוחדת בזכות המקום ובזכות התפילה והלימוד...

אני חושבת שכשהולכים לכותל להתפלל, יש בזה שתי סיבות:

- עצם זה שהולכים במיוחד למקום שהמטרה היא להתפלל בו, כבר משפיעה על צורת התפילה. תפילה בכותל תהיה בדרך כלל יותר בכוונה ויותר מהלב מאשר תפילה בבית, פשוט מעצם זה שבחרת להשקיע ולצאת בשביל להתפלל. (אבל זה נכון שאת זה אפשר 'לחקות' גם מהבית, לבחור להשקיע זמן בתפילה מהלב, כאילו היא היתה בכותל).

- השראת השכינה בכותל היא באמת יותר מאשר במקומות אחרים (כמו שגם בארץ היא יותר מאשר בחו"ל). הרב ראובן ששון מדבר על זה שלפעמים מרוב שמדברים על זה שהקב"ה הוא מעל הגבול, ו'מלא כל הארץ כבודו', שוכחים את זה שהקב"ה כן מצמצם את עצמו לתוך הגבול כדי שנוכל לתפוס אותו. וזה מתבטא גם בזמן (יש זמנים של קדושה מיוחדת - שבתות וחגים), וגם במקום (כמו שדוד המלך כותב בתהילים: "נִשְׁבַּע יְ-הוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ... כִּי בָחַר יְ-הוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ". הקב"ה בחר להשרות את שכינתו דווקא בירושלים. וכל התפילות עולות לקב"ה דרך ירושלים ומקום המקדש. לכן אנחנו מכוונים את התפילה שלנו לשם).

אז נכון שהתפילה יכולה להתקבל מכל מקום. אבל כן יש מעלה להגיע דווקא לכותל, שהכי סמוך למקום השראת השכינה, ולהתפלל שם.

המידה שמיוחסת ליעקב היא מידת האמת. "תתן אמת ליעקב".

אבל דווקא עליו יש לנו סיפור שלם איך הוא שינה מהאמת, ו'עבד' על אבא שלו שהוא בעצם עשיו, כדי להשיג את הברכות.

חשבתי על זה שאולי אנחנו צריכים ללמוד מזה שמול רשעים (מול עשיו בפרשה שלנו) צריך לנהוג לפעמים גם בצורה לא הכי ישרה, כי דווקא כך מתגלה האמת.

גם יציאת מצריים מבוססת על סוג של שקר, כשמשה מבקש מפרעה להוציא את עמ"י למדבר רק לשלושה ימים. אולי גם שם זה אותו לימוד - אם זה מה שיוצא את עמ"י ממצרים - זו האמת האמיתית שצריכה להתגלות, ומותר לנו לשנות מהאמת בשביל זה.

בעצם אפילו הקב"ה שינה מהאמת בשביל שלום הבית של אברהם ושרה (בפרשת וירא). כי לא לשנות מהאמת זה לא ערך עליון בפני עצמו. בדרך כלל אנחנו רוצים להקפיד על האמת, אבל לפעמים יש משהו גדול יותר שבשביל שהוא יתגלה נצטרך לשנות מהאמת.

ותודה על השרשור! שבת שלום❤️

@וואלה באלה - אני מכירה גם שבעצם יעקב במקורו היה "תמים", ולכן יצחק לא חשב שהוא מסוגל להנהיג לבדו את עם ישראל. הוא חשב שעשיו, האיש המעשי, הוא זה שיהיה המנהיג הראשי, ויעקב רק יעזור לו בפן הרוחני (קצת כמו התפקידים השונים שהיו לבני יעקב). אבל רבקה, שידעה בנבואה שהם יהיו שני לאומים, הבינה שהיא צריכה לגרום ליעקב לאמץ את מידותיו המעשיות של עשיו, וכך להיות המנהיג הבלעדי של עם ישראל. ואת זה היא עשתה גם בכך שחיפשה אותו לעשיו, וגם כשגרמה לו בעצם לשקר, כמו שעשיו היה עושה...

שזה קשור לברכות.

הברכות שהיו מיועדות לעשו והגיעו ליעקב הן ברכות גשמיות- מטל השמים ומשמני הארץ. לכן זה מתאים לעשו שהוא המנהיג הגשמי.

יעקב היה אמור לקבל (וגם קיבל בהמשך) את ברכת אברהם, שזו ברכה רוחנית יותר (יצחק מברך אותו לפני שיוצא לחרן).

בפרשה שלנו אנחנו מתחילים מהסיפור על תפילתם של יצחק ורבקה מתוך עקרותם.

הפסוק שמספר לנו על התפילה, משתמש בלשון "ויעתר" - "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא". ובהמשך אותו פסוק, כאשר מתוארת היענות הקב"ה לתפילה, הלשון בה הפסוק משתמש היא מאותו שורש רק בבניין אחר, "ויעתר" - "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כ"ה, כ"א).

בבראשית רבה לפרשת תולדות (ס"ג, ה'), המדרש מסביר את הקשר בין שתי הפעולות הללו, שנאמרו בלשון כל כך דומה.

רבי לוי מסביר במדרש שהמילה 'עתירא' בלשון ערב היא במשמעות של 'חתירה' - כמו חפירה. והוא מסביר את הדברים במשל על בן מלכים שרוצה לקחת מאביו זהב, וחופר כדי להגיע אל הזהב, ואביו המלך חופר מבפנים כדי לעזור לו להגיע אל הזהב.

"ויעתר יצחק וכו' ויעתר לו ה' " – רבי לוי אמר: משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב, והיה זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין לחתירה עתירא.

המדרש בעצם מלמד אותנו, שהתפילה שלנו היא לא חד כיוונית. היא לא מבטאת מציאות שאנחנו מנסים 'לשכנע' את הקב"ה להיענות לבקשה שלנו, יד שבסוף הוא ישתכנע ויעתר לנו.

למעשה, הקב"ה הכי רוצה בטובתינו, ורוצה לתת לנו שפע של טובה וברכה, ולכן כשאנחנו מתפללים ו'חותרים' לעבר הדבר שאנחנו מתפללים עליו, הקב"ה 'חותר' מהכיוון השני כי הוא רוצה לתת לנו, הוא רוצה להיענות לבקשה שלנו. (ולפעמים הבקשה שלנו לא מדויקת למה שבאמת יהיה לנו נכון וטוב, ואז הקב"ה נותן לנו טוב בדרך אחרת).

התכלית של העולם היא המלכת הקב"ה פה בעולם הזה. הקב"ה רוצה שנהיה מחוברים אליו מתוך המציאות. לכן גם כשהוא רוצה לתת לנו שפע וברכה, הוא מחכה לתפילה שלנו. כי התפילה היא למעשה התכלית עצמה של הקשר וגילוי מלכותו בעולם.

ולפעמים יש חסרונות במציאות שצריך להתפלל הרבה כדי להסיר אותם, כי האדם צריך להגיע למעלה רוחנית גבוהה של קשר עם הקב"ה, שהוא יוכל להגיע אליה דווקא על ידי התפילה המרובה.

אבל גם אז, כשהקב"ה לא מקבל את התפילה מיד, זה לא כי צריך 'לשכנע' אותו, הוא רוצה בהתקבלות התפילה ועוזר בכך גם מצידו.

וכך גם אצל יצחק ורבקה - לאחר 20 שנה של תפילות, שהם עתרו וחתרו מצידם, והקב"ה חתר ונעתר מצידו, ועל ידי זה הם התקרבו לקב"ה וגילו יותר ויותר את מלכותו בעולם, הגיע הזמן ורבקה נכנסה להריון של יעקב ועשיו.

(מבוסס על דברים שלמדתי מהרב ראובן ששון, גם מהשיעור על הפרשה שעוד לא סיימתי לשמוע, וגם מהספר שלו על התפילה)

באולפנות.

בהמשך יש מבחנים ב2 פורמטים:

אולפנות ששייכות לחמ"ד (רוב האולפנות) בחינה מרוכזת פעם אחת שתוצאותיה מועברות לאולפנות

אולפנות שלא שייכות לחמ"ד: בחינה באולפנא.

אם אני לא טועה בכל האולפנות יש גם ראיון אישי.

תשובות על קבלה/ אי קבלה באזור פורים

ואיך אני מבררת על ימי ההיכרות?

פונים באופן עצמאי לאולפנות שמעניינות אותנו?

לדעתי גם הרבה אולפנות מפרסמות פליירים באינטרנט, אבל תמיד אפשר להתקשר

אולפנא בהגדרה זה פרטי

מקוו. שאני לא מטעה

אני עובדת באולפנא , רוב האולפנות שייכות לרשת מסוימת- צביה, בני עקיבא, אמית, אנחנו שיכים לאחת מהרשתות האלה, יש פיקוח של משרד החינוך ושל הרשת. אנחנו ממש מחויבים לכללי משרד החינוך, זה נקרא חצי פרטי, כי ההורים משלמים תוספת על השעות הנוספות והפעילויות הנוספות שיש באולפנא) גם גובה התשלום לפי כללי משרד החינוך(. ואכן אסור לעשות מבחני קבלה, רק ראיון, ומסתכלים על התעודה.

גם כשהבנותצשלי התרבלו לאולפנא , נראה לי שהיה מותר לבחון רק על מושגים ביהדות, לא מעבר. מסתמכים על ראיון ותעודות.

יש המון אולפנות אזוריות

כלומר,זה מתחלק לכמה סוגים

אולפנות של רשתות (כמו "צביה", "אמית", "בני עקיבא") שאז הכפיפות היא לרשת אבל גם למשרד החינוךולכללים שהוא קובע.

לאולפנות האלה כפי הידוע לי יש איזשהו מבחן אחיד שנקבע עפ"י נהלי משרד החינוך.

חוץ מזה יש אולפנות פרטיות לגמרי כמו למשל בירושלים "תהילה" עטרת רחל" "תאיר ציון" או "חלוצה" בנגב שהן שייכות לחינוך העצמאי ולא לחמ"ד ולא כפופות לנהלים של משרד החינוך בעניין המבחנים.יש גם אולפנות שאינן חלק מרשתות כמו בהרן, רעיה, כפר פינס אבל שכן שייכות לחמ"ד ולא לחינוך העצמאי ולהן יש כפיפות גדולה יותר למשרד החינוך. אם אני לא טועה המבחנים שלהם באותה רמת כפיפות כמו האולפנות של הרשתות

עושות לפי מה שאני יודעת,  נכון ללפני כמה שנים, את אותם מבחנים שעושות אולפנות אחרות

אבל הם מחליטים את מי לקבל ומי לא, ויכולים גם לקבל בנות שהציון שלהן נמוך ולא כאלה שהציון שלהן גבוה ככה שאין משמעות למבחנים האלה 

אבל זה לא מדוייק שאין משמעות למבחן, יש אולפנות שבהחלט מסתכלות על זה

יש מבחנים

אולי כי זה פנימיה חלקית

למרות שמכירה גם בלי פנימיה עם מבחנים.

אולי אצלכם זו אולפנה עירונית שחייבים לקבל את מי שגר באותה עיר?

גרים בעיר עם אולפנה שמקבלת מכל האזור,  אני לא מכירה אותה מקרוב, אבל אומרים שהצוות שם טוב.

אני חשבתי שכדאי לבת להכיר משהו אחר, משפחות אחרות וסגנון אחר ממה שהכירה ביסודי.

היא קצת חוששת ומעדיפה להישאר במוכר ובנוח.

אני בעצמי ממש לא מכירה את העולם של האולפנות, ולא למדתי באחת כזאת ואין לי מושג בהבדלים ביניהם.

אני שומעת על כל כך הרבה סוגים ואני תוהה איך אמורים לבחור מתוך זה.

אני אשמח ממש שהשנים האלה יהיו לה משמעותיות

כי אם זה ללכת למקום רחוק עם פנימיה זה החלטה אחרת מסתם לבדוק עוד מקום קרוב עם סיגנון שונה.

אני לא בטוחה שתיכון זה הזמן ללכת למקום שונה ממה שהילדה רגילה אליו, היא צריכה להרגיש נח ושיש לה חברות.

אלא אם כן זה מקום שאת חושבת שהיא תקבל בו חינוך טוב יותר ותשתלב טוב. 

במקביל בדיקת סיטורציה להבין כמה זה משפיע

ואח"כ רופא ראות

אם הכל תקין יכול להיות חרדה שגורמת להרגשה כזאת והוא צריך ללמוד לנשום נכון

אם זה בעיה פיזיולוגית אל תחכי ..כל רגע שמגיע לו פחות חמצן זה יכול להיות נזק

לפני המון שנים הבת שלי בגיל 4 כל פעם שהיתה מרימה את הראש אחורנית שהיא נחנקת. אף אחד לא התייחס ברצינות.

אחרי כמה חודשים זיהיתי גוש בצוואר שלה, שמאוד הדאיג אותי אבל הרופא שלה נשאר ממש אדיש. הלכתי לכירורג פרטי, שהמליץ על ניתוח. בניתוח גילו שהגוש היה הרבה יותר עמוק ממה שראו בהדמיה, ובאמת חנק אותה.

וממליצה גם לחשוב על כיוון רגשי

הרבה פעמים נשימה מתקשר ללחץ חרדות וכו'

רופא ילדים אמר שזה רגשי, נוירולוג אמר שזה טיקים.

אני מתפללת שיעבור כהרף עין, אשמח מאוד שתתפללי גם