פורום אימהות השלב הבא (עמוד 6)

את יכולה לכוון אותם להתנהלות נכונה, אבל לא לכפות אותה עליהם.

שני רעיונות שעולים לי איך לעשות את זה:

1. לפתוח להם חשבון בנק עם חיסכון. כך הכסף יהיה בחיסכון והם לא יבזבזו אותו.

2. לתת להם להיות אחראים על קנייה של דברים בשביל עצמם, כמו בגדים מיוחדים או תשלום לסניף.

כך הם ילמדו שיש ערך לכסף ושצריך להתנהל איתו בחוכמה.

(אני אישית מבקשת מהילדים שלי שיאמרו לי מה הם קונים בכסף, כדי שאוכל לשים לב אם זו קנייה שבעיניי מוגזמת. ב"ה הם זורמים עם בקשתי...)

ובקשר לפעילויות בחוץ - יש פה שני עניינים:

1. שעות החזרה שלהם.

2. המשימות בבית שאת מצפה שהם יעשו.

אז על העניין הראשון - אני אומרת לילדים שלי שאני דואגת להם וחוששת, ולכן בבקשה שיעדכנו אותי לאן הם הולכים ומתי הם חוזרים. אם הם מציינים שעת חזרה מאוחרת מדי מבחינתי, אני אומרת להם שלא מסכימה. אבל מכיוון שזה לאחר ביטוי הדאגה שלי להם - הם לא כועסים כל כך...

העניין השני הוא אחר - אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שניהול הבית הוא עליי. הילדים שותפים בו, אבל לא אחראים עליו. אז יש זמנים שבאמת הכול נופל עליי... ויש זמנים שאני מצליחה לגייס אותם לעזרה.

לאחרונה, למשל, הכנתי דף משימות שיש לבצע בכל יום בבית. בכל בוקר מי שמוכן ללימודים צריך להשתבץ למשימה אחת או יותר. בעיקרון כולם אמורים להשתבץ, וכך הם רוצים להתארגן מהר יותר בבוקר, כדי לתפוס את המשימות ה"שוות". את המשימה יש לבצע עד שמונה בערב.

ב"ה - אמנם לא תמיד זה הולך בצורה מושלמת, אבל לרוב כולם משתבצים בשמחה.

אולי משהו כזה יעזור לך?

מסייגת את כל דבריי שב"ה זכיתי במתבגרים טובים ולא מרדניים. יכול להיות שמה ש"עובד" אצלי לא יתאים לאחרות. ויכול להיות שבעתיד גם אצלי זה לא יצליח...

אני אמא למתבגרים ובוגרים מעולם לא התערבתי גם כשהבת 7 הייתה קטנה יותר ןהחליטה שהיא קונה מגנום לה ולחברה שלה..עיניין שלהם

שאני מתערבת להם.

זו היתה שאלה כללית.

ורציתי שיתנו פה טיפים לעזרה

רשמת "איך אוכפים"...זה אומר שאת מנסה בפועל לעצור אותם לא? אולי לא הבנתי נכון אז סליחה שוב

כל עוד שמדובר בקניה שהיא בזבוז בעיניי אך לא נוגדת את העקרונות שלי, 

אני אשוחח עם המתבגר, אומר לו את דעתי, אזכיר לו למה הוא רוצה לחסוך, אבל בסופו של דבר אשאיר את ההחלטה בידיו.

קניה שבעייתית מאוד בחינות (טלפון חכם בשלב שלא מתאים, אופניים חשמליות או כל דוגמה אחרת בהתאם לעקרונות שלכם) אני לא אאפשר.

ולגבי השאלה השניה, אני עדיין מחפשת את התשובה...

תודה!

הוא שלהם. אם זה סתם 'בזבוז'- זה מבאס, אבל זה מה יש. 

אפשר לדבר על דחיית סיפוקים, ולהציע פתרונות פרקטיים כמו- 

חסכון בבנק על שמם (בחשבון שלהם או שלכם. לא באמת משנה. קבוצת פייבוקס עם הכסף שלהם. הגדרה מראש של כסף ל'חסכון' ו'כסף לבזבוז' (ככה הבת שלי עושה. כל שקל שהיא מרוויחה היא שמה חצי בחסכון וחצי לבזבוז. וזה סבבה כי זו הבחירה שלה. והיא עומדת בזה יפה).

לגבי הסדר בבית, גם לי זה מורכב.

בעקרון יש אצלנו משימה לכל אחד, וזמן שבו כולם מסדרים יחד את הבית. ומי שלא נמצא- אני בד"כ מחליקה להם על זה. מצד שני, כשאחד הילדים לא עשה כלום במשך תקופה ממש ארוכה, הודעתי לו שאני לא מכבסת עבורו יותר. ואחרי חודש וחצי בערך הוא נשבר והבין ששווה לו לעשות את הקצת שלו בשביל לקבל שירותי כביסה. אבל עדיין אני בהתמודדות מול הנקודה הזו בלי סוף :/.

אני גם נהנית מזה שיש להם כסף בתחומי אחריות שלהם.

למשל, מי שמאחר את ההסעה משלם בעצמו על אוטובוס ציבורי. משקפיים שנעלמו ברשלנות מוגזמת הם ישלמו או ישתתפו בתשלום וכו'.

דברים שנראים לי ממש מותרות שהם מבקשים, אני מזכירה להם שיש להם כסף משלהם (נגיד הולכים לחנות ומבקשים ממני לקנות משחק/לק/קשקושים כאלה ואחרים שלא תכננתי לקנות).

ובגדול עם הזמן יהיו דברים שעולים יותר והם ירצו, ויבינו שכדאי להם להתאפק.

תודה רבה!

אחלה דרך להתחיל ללמד אותם על התנהלות פיננסית... 

יש מלא הרצאות בנושא ברשת!

ואיך אוכפים את הפעילות שלהם בחוץ ?

-אצלנו יש שעת חזרה קבועה. 

ויש רשימה לכל ילד, כל אחד צריך לדאוג למטלות שלו לפני השינה. אין לדחות למחר. קצת סובייטים פה...

ניסיתם להתייעץ עם הצוות בגן? בגנים קטנים הם מאוד עוזרים בדברים האלה...

(ודרך אגב, השאלה שלך מתאימה דווקא לפורום הריון ולידה, הפורום כאן מכוון יותר לגילאים גדולים, בית ספר ומעלה. ממליצה לך לשאול גם שם, גם כי הוא פורום פעיל יותר)

משמח לקרוא כמה עזרה הילדה מקבלת עם המורכבות שלה.

ילדים עם עיכוב התפתחותי ובעיות דיבור נוטים יותר לתקשורת פיזית (גם תוקפנית) , כי הם עוד לא מצליחים לתקשר במילים.

הכי טוב לפנות ולהתייעץ עם הצוות שלה בגן כמו שכתבה @מתואמת , הם עברו את ההכשרה המקצועית המתאימה.

בסופו של דבר היא ילדה קטנה.

היא תלמד לתקשר וכל הדחיפות והמכות יתמננו .

להמשיך לשדר לה שזה לא נעים. אבל לא לאכול את הלב...

מירושלים.

ובעצם - נראה לי שיותר תתאים הרבנית טל רחמני, גם היא מירושלים. היא ממש חמה ולבבית וגם עוסקת עם בנות מצווה למיטב ידיעתי. (והיא לא מוכנה שיקראו לה רבנית...)

אם תרצי מספר שלה אתן לך באישי.

היא אישה מיוחדת, יש לה אפילו תוכניות בת מצווה לאמהות ובנות 

(נראה לי שהיא לא מגדירה את עצמה כרבנית, אבל היא בהחלט תלמידת חכמים גדולה, ובאמת יש לה תוכנית לבנות מצווה - שעוד לא ניסיתי בעצמי, אבל רק מכיוון שעוד לא הייתה לי בת בגיל המתאים כשהיא התחילה את התוכנית)

לק"י

הבת שלי בשנה שעברה התחפשה לאיילת השחר - אימהות השלב הבא

ואפשר לכתוב שהגאולה היא כמו איילת השחר, מפציעה קמעה קמעה.

וכתבה- ענווים הגיע זמן גאולתכם

(לבשה סגול וענבים מבלונים)

גאולה.

הבנות התחפשו ל:

איילת השחר (קרניים של אייל שבמרכזן מודבקת שמש, בגדים שחורים וחצאית טול צהובה)

עוד אבנך ונבנית - גוש קטיף (חולצה של גוש קטיף וחצאית שעליה ריססנו ים בצבע כחול והדבקנו חול. אבל אפשר במקום להדביק חול לרסס צבעים צהוב וחום או להדביק קרפים בצבעים האלה)

כתר יתנו לך (תחפושת של מלכה עם כתרים מודבקים על השמלה(.

וגר זאב עם כבש (תחפושת של כבשה, והיא החזיקה ביד כלב, כי לא הייתה לנו בובת זאב...)

אני התחפשתי עם בעלי ל"עוד ישבו זקנים וזקנות...", אבל אפשר גם להתחפש לבד לזקנה (אולי כדאי להוסיף אביזרים שמראים את רחובות ירושלים)

אחד הבנים התחפש לענווים (ענבים) הגיע זמן גאולתכם (אשכול ענבים מצויר מצד אחד, שעון מצד שני, כתר שעליו בית המקדש) - זה יכול להתאים גם לבת.

הצעתי לה להתחפש לשישה בכרס אחד' עם מנשא בד ו6 בובות והיא לא אהבה.

איך את מציירת ענבים ושעון? על החולצה עצמה?

ומגניב, אחת הבנות שלי עומדת להתחפש השנה לאם עברייה במצרים, עם שישה תינוקות

אולי באמת מתאים יותר להתחפש לנשים שקשורות לגאולה, כמו מרים הנביאה או רות המואבייה (שהיא אם המלכות - ממנה יצא המשיח). גם אסתר המלכה הביאה גאולה לעמה, בסופו של דבר...

ואם מתאים לה להתחפש לבן - אז אפשר גם להתחפש למשיח עצמו על החמור (הבן שלי התחפש לזה פעם בצורה מגניבה)...

התחפשנו לפיסטוקים וביטויים של גאולה😅

ניסיתי לדמיין פיסטוק גדול מחופש לאיילת השחר, עד. שהבנתי את הטעות...

"עוד ישבו זקנים וזקנות.."

סבתא, אפשר גם להוסיף בובה בעגלה

ורק לשים איפשהו על התחפושת את הפסוק להבהרה..

באמת בהתחלה היא חשבה על מרים הנביאה, אחר כך החליטה שלא, אולי נלהיב אותה על זה בחזרה

אני מאוד לא טובה בדברים האלו

(אפשר להכין ממפת אלבד, עם חור לראש וקשירה למותן)

עליו להדביק צדפים חול דגים וכזה

ותווים של מוזיקה

ביד תוף מרים

כתר עם צדפים ותווים שכתוב שירת הים

בשנים קודמות היו לי בנות שהתחפשו לחלק מהדברים שכתבו כאן..

אוכל לשלוח לך תמונות של התחפושות...

בשאלה של קשב וריכוז

עשה רושם טוב ומקצועי, והקדיש לנו את הזמן בנחת  

מקצועי בטירוף! מכל הבחינות.

0547930915

הוא רק עמוס מאוד אז לא יודעת אם יש תורים קרובים.

וחיבוק על עצם המצב... זה קשה כ"כ..

לק"י

הצעתי לבן שלי (בן 10), אבל הוא אמר שזה מקורי מידי.

הוא מחפש משהו פשוט או מקורי?

הוא פחות בעניין של משחקי מילים...

מציעה בשביל הבן שלך-

תינוק של בית רבן- רב עם אביזרים של תינוק...

לק"י

אהבתי את ההצעה שלך, אבל זה בטוח יהיה לו מקורי מידי.

מה הסגנון שיותר התחמם אליו?

יש שם קהילה עם הרבה רעיונות.

אם יש לך איך להצטרף- כדאי לך

קצב ההודעות שם הוא לא שפוי 🤭🤣

שנים קודמות עוד עזרתי לנשים והצעתי להן רעיונות איך ליישם את התחפושת..

מצאנו בה רעיון... בכיוון של מוכר מוצר כלשהו..

אבל באמת כל פעם שאני נכנסת יש שם איזה 70 הודעות...

השנה אני פחות פנויה מבשנים קודמות בתקופה הזאת של השנה וזה רק עשה לי כאב ראש ועוד קבוצה שלא אפתח 🤭

מה צריך יותר מזה היום? 

בדרך כלל זה נותן את האווירה שמחפשים

ועוד יותר לא בזלזול.

לק"י

אם כן, תבקשי מהם עזרה בנושא, גם בנושא של שימוש במדיה חברתית, וגם איך לחבר אותה עם עוד בנות.

לא פשוט לראות את הילדה שלך בלי חברה מתאימה.

מחזיק מפתחות עם פסוק שמבטא

אם זה לפני סוכות אפשר תמונה יפה לסוכה שמבטאת

וברכון הכי נפוץ

במקום מזכרת עשו פעילות של אריזת מוצרים למשפחות מגוייסות.

וכל השאר לא יהיו בעניין לצערי הרב

אולי סימניה עם איזה ציטוט?

ולא מצליחה

אני מעבירה לשקית.

לפעמים יש אריזה מפלסטיק של מצעים או משהו אחר, שאפשר לסגור ואני שומרת בשביל לאחסן משחקים.

ולפעמים סתם בתוך שקית, יחסית קשיחה.

יש בה ארגזים עם משחקים כמו תחפושות או פליימוביל או מגנטים.

ויש מדפים עם משחקי קופסא עומדים על הצד.

יש לנו גם ארון כתר שמכיל משחקי קופסא בעיקר.

משחקים שהקופסא נהרסה אפשר לקחת קופסאות פלסטיק בגודל שמתאים למשחק.

חלק מהמשחקים אני שמה בקופסאות של סלטים, כאלה חצי חד פעמיות. או קופסאות נעליים. תלוי בגודל שצריך 

כל הפאזלים וכד'.

הכוונה לשקיות שבה מגיע כל בגד משיין...

ואז את כל השקיות בקופסא גדולה מאיקאה

וגם פליימוביל..

יש לנו קופסא גדולה והם צריקים לשפוך את כולה בשביל לחפש חלק ספציפי. חיסרון ראשון.

חיסרון שני - אין מקום לשים דברים מורכבים כבר שלא רוצים לפרק כל סוף יום

מחפשת אם יש רעיון טוב יותר

ילדי צעצוע כרית צעצוע שקית אחסון גדול נקי ארגונית לשחק Pad עמיד בניין צעצוע אחסון תיק חיצוני מחצלת - AliExpress 15

עם הקליפסים בצדדים. אז לתוך הקופסא הגדולה מכיניסים קוספאות ספציפיות נגיד, בלגו יש צמחיה- זה יהיה בקופסא אחת. מישהו בנה רכב - ייכנס לקופסא פנויה...

הלגו המפורק בקופסאות פלסטיק על גלגלים והבנוי במדפים בארון

קופסא איכותית לאחסון עוגה מרובעת גדולה ( 105)

כדי לסיים את המריבה, גם כשגם אני נפגעתי.

(ובאמת לפעמים זה עוזר לו לרדת מהעץ ולהסכים להבין גם את הצד שלי)

בעיני זה דווקא טוב שאת לא זוכרת את הפרטים

כי זה סתם יכול להפוך את כל העניין להתנצחות.. אמרת ככה, לא, בכלל לא אמרתי ככה וכו'.

חושבת שבאופן אידיאלי הייתי אומרת לו, או כותבת, בדיוק מה שאת כתבת לנו כאן.

אני רוצה שנתפייס, צר לי על איך שהגבתי לך, רוצה לשתף שהרגשתי כך וכך וכך, וגם למרות העייפות והעומס השתדלתי יהיה לך טוב כשאתה נכנס הביתה. יודעת שגם אתה עשית מאמץ אבל כנראה שהעייפות עדיין השפיעה..משהו כזה.

לקיחת אחריות על הצד שך יחד עם ניסיון להסביר למה עשית ככה, בלי להצדיק את מה שלא היה בסדר.

העלית לי דמעות אז מסתבר שבאמת חיבוק נדרש כאן... ממש שונאת עימותים.

נראה לי שהוא נוקיה, אבל לא C2 (שזה מה שהיה פעם לכולם, וכיום יש רק כאלה באיכותלא טובה).

היא לא בבית בימים הקרובים, אז אוכל לשאול אותה רק כשתחזור...

להתקין אפליקציות (וזו הסיבה שקנינו דווקא אותו).

אז זה לא מה שאת מחפשת...

רק תוהה - אם זה טלפון שאפשר להתקין בו מוביט לא יהיה אפשר להתקין בו גם ווטסאפ?🤔

אבל אין אופציה לאפליקציות בכלל

בס״ד

(דבר ראשון, ברוכה השבה, זוכרת אותך ❤️!

דבר שני מסייגת שהמתבגר הכי גדול אצלי עדיין צעיר יחסית, גיל חטיבה).

לאורך כל השנים, אני שמעתי בעיקר הפחדות על גיל ההתבגרות.

ומה שאני מגלה לשמחתי, כשאנחנו שם בעצמינו ב״ה, זה שגיל ההתבגרות זה לא רק גיל ה״טיפש-עשרה״, כעסים וקשיים של דימוי עצמי ולחץ חברתי.

אלא זה גם התבגרות כפשוטה. הם אשכרה נהיים יותר בוגרים ויותר אחראים! הם מבינים יותר שיש להם אחריות על הזמן שלהם, על היכולת שלהם לנהל את מצבי הרוח שלהם, על הכסף שלהם, על ההתנהגות שלהם, על שיעורי הבית, ניקיון הגוף, צריכת כל מיני תכנים, עבודת ה׳ ומה לא.

מצד אחד הם עדיין מאד מרוכזים בעצמם, אבל מצד שני הם מתחילים דווקא להעריך את ההשקעה של ההורים ואת כל מה שהם מקבלים מאיתנו. הם גם יותר מודעים למעשים שלהם והמצפן הפנימי שלהם יותר משוכלל מאשר כשהם היו קטנים.

אני חושבת שנכון שתדברי איתה על הדברים. בזמן רגוע. לגשת אליה בלב אוהב ובאמון ביכולת שלה להשתפר בהתנהגות שלה כלפיכם. ולשקף לה שהיא כבר גדולה ב״ה והיא בטח יכולה להבין שיש דברים שלא מקובלים כמו להרים קול על אבא או אמא או לנהוג בתוקפנות. שאולי יקח לה קצת זמן לשנות את זה אבל שזה חשוב מאד ואתם מצפים מאד שהיא תשים לב לאיך שהיא מדברת או מגיבה.

ותוך כדי שזה קורה, בשעת אירוע, לעצור כל התנהגות לא מכבדת. לעמוד כל הכבוד שלכם - ״אני לא ממשיכה את השיחה אם זה בטונים כאלה. כשתרגישי שאפשר לדבר רגיל נמשיך לדבר״. ושוב - להאמין שהיא כבר גדולה ומסוגלת לשנות את הדפוסים האלה.

עוד משהו, לגבי מה שיש לך בתוך הלב כלפיה. ממש טבעי להרגיש ריחוק ומשקעים. אני מקווה ששיח איתה על הדברים ועמידה על העקרונות שלכם כבר יוכלו לשפר את ההרגשה. בנוסף, הייתי מתחילה לכתוב  כל יום 3 דברים טובים עליה, כדי לחזק בתוכך את הראייה החיובית שלך אותה ולשים לב באופן מודע שלצד כל המעידות שלה יש בה עדיין המון דברים מתוקים וטובים. לי זה משהו שעוזר מאד מאד.

ודבר אחרון, לשים לב שבכללי הכל בסדר איתה. על המתבגרים עוברים הרבה מאד דברים (כמו שעלינו עוברים הרבה דברים), ולפעמים אנחנו לא מודעים שהם מתמודדים עם משהו נקודתי או כרוני. האם הכל בסדר עם החברות? עם הלימודים? אולי משהו מציק לה עם עצמה (עשתה משהו לא טוב וזה קצת אוכל אותה מבפנים ועושה אותה עצבנית)? לנסות להיות עם קשב מיוחד בתקופות האלה, כי לא פעם העצבים שלהם הם סימפטום של משהו שכואב להם כרגע ואולי נוכל לעזור להם שמה…

זה מה שעולה לי כרגע, מקווה שזה עוזר…

🫶🏼

ולגיטימי שישארו בך משקעים מתחושות שהעלה בך אירוע כזה.

אני מדריכה במצבים כאלה לעשות עיבוד רגשי עצמי של התחושות בצורה שמשחררת אותם ומנקה את הלב.

לאורך זמן הצטברות של תחושות כאלה גם ממש עלולה ליצור תחושת ריחוק, ובסוף גם המתבגרים שלנו זקוקים לאהבה ולחום.

מעבר לזה, מציעה גם להגיד לה (זה משהו שבגדול עדיף ונכון לעשות רק לאחר עיבוד רגשי, כשנמצאים בנקיות לב כלפיה)

אפשר בשיח פרטי וארוך ביניכן שההתנהלות הזאת והזאת לא נעימה ולשוחח על הנושא, מה גורם לה, מה יעזור לה וכן הלאה.

גם תוך כדי סיטואציה, בעיני נכון לציין שהרמת קול כלפייך לא מקובלת עליכם וכו.

בדרך כלל מצבים כאלה אצל מתבגרים קשורים לתסכולים שלהם, וזו הזדמנות לתת לה כלים נכונים להתמודד עם תחושות קשות.

תמיד זוכרת שאני המבוגר האחראי והילד קטן ממני ב20 + שנים

לכן אני בסלחנות מתמדת כלפי עצבים/ מילים פחות נעימות

אם יש התנהלות בעייתית שחוזרת על עצמה, אני אעיר על כך אבל ברוגע.

יוצא לי להרגיש לעיתים חוסר סבלנות אבל לא משקעים או ריחוק

בעיניי זה נטו עבודה עצמית של ההורה לא להיפגע מהילד

אצלי השלישי והרביעי בגיל הזה עכשיו ואני מרגישה ממש את הקושי שלהם אבל אין שום מצב שיפגעו או שיצעקו זה קו אדום ממש

מבחינתי , יש זמנים שנכון לתת לזעם לעבור... אבל ליצור ריחוק.

כן, היא צריכה להבין שלדיבורים ולמעשים שלה יש השלכות.

אף חברה שלה לא תקבל התנהגות כזו ותמשיך הלאה.

כשתגדל, אף אחד מהמרצים/ מעסיקים לא יסכים שהיא תתפרץ ויחכו שתרגע. ובגיל הזה הם מקבלים את השיקוף מאיתנו- ההורים

קודם כל, כל אזרח במדינה זכאי לשירות פסיכולוגי מטעם הקופה.

שווה לעבור על רשימת הפסיכולוגים / מטפלים באיזורך של הקופה ולחפש חוות דעת עליהם

ומשם להמשיך

תחפשי בישובים שליד.

עמק האלה כזה

למשל בשואבה ובבית מאיר.

יש צימר יפה במושב יערה בגליל תחתון זה נקרא אחוזת אימרי בכללי יש הרבה צימרים בצפון ועכשיו הצפון בטוח. בלי קשר תמיד ממליצה לחפש צימרים באתר צימר 360 הם הכי אמינים

קל להיכנס ולקבל תווית אבל לצאת קשה.

לא אמרת בן כמה הילד.

סל זה דבר מאוד מושקע (תלוי בכמות הנקודות) ומאוד אינדיבידואלי שההורים מאוד שותפים בהחלטות ובהרכב שלו

כרגע הוא צובר פער גם בגלל קושי לשבת זמן ממושך.

מעבר לקשיי למידה אין בעיה נוספת.. אמרו להורים שהסל שלו, במידה ויקבל לא יהיה משמעותי כי הבעיה היא בעיקר רמה קוגנטיבית נמוכה על גבול הממוצע אם אפשר לקורא לזה ככה.

מה המשמעות של התווית הזו בהמשך? 

פרא-רפואי או 4 שעות סייע/ת תלוי בדירוג של הילד והקושי שלו.

יש דרגות קבועות ויש משתנות.

תקשורת 6.4, נפשי 7 וככה הלאה פחות או יותר.

מאוד תלוי במקרה הפרטי ובבית הספר עצמו.

בהצלחה

ברוב בתי הספר סל אישי דורש מעורבות ואסרטיביות של ההורים כדי לדאוג שהילד אכן מקבל את מה שמגיע לו לפי הסל (שונה מילד לילד), כלומר אם מגיע לו סייעת לוודא שאכן יש לו סייעת מתאימה לו שמקדמת אותו, אם מגיע לו שעות עם מורה לוודא שהוא אכן מקבל אותם וכן הלאה. (ואם מגיע לו שעות טיפוליות אז בכלל לקוות שיש מי שיתן אותם, אבל פה אין הבדל מכיתה קטנה)

סל אישי לא מכסה את כל שעות הלימודים (בטח אם לא מדובר במקרה קריטי), כדאי לבדוק האם בשאר השעות הילד מסתדר בכיתה הרגילה, בכיתה קטנה כל זמן הלימודים הלימוד מותאם אבל לא לילד אישית אלא לרמה כללית של כיתה קטנה.

חברתית תלוי מאוד בילד ובכיתה הספציפית, מניחה שאת הכיתה שבה ימשיך אם יהיה בסל אישי ההורים כבר מכירים, אם יש אפשרות לנסות לברר מראש על הכיתה הקטנה מבחינה חברתית אז כדאי.

כדאי גם לקחת בחשבון שבסל אישי חלק מהזמן נמצאים מחוץ לכיתה (עם מורת שילוב וכדו) וזה עלול לפגוע בצד החברתי.

הבת שלי היתה בכיתה קטנה אבל רק בגיל תיכון, לה ספציפית אני מרגישה שזה היה מצויין, חברתית ולימודית. 

לק"י

לפחות בחלק מהמקצועות. חשבון נניח.

לא יודעת אם ככה זה בכל מקום, אבל שווה לברר.

מגיע לו גם שעות טיפוליותת?

ההורים כן יהיו על זה שהילד יקבל את מה שמגיע לו, השאלה מול מי הם יכולים לברר מה מגיע להם?

קודם כל הילד עובר ועדת אפיון וזכאות, שם הוא מקבל זכאות להגדרה של חינוך מיוחד.

ואז ההורים יכולים לבחור את מסגרת הלימודים - כיתת חינוך מיוחד או סל אישי בשילוב בחינוך הרגיל.

אם בוחרים בסל אישי מקבלים ניקוד, לפי 'רמת החומרה' שנראה לועדה עד כמה הילד זקוק לתמיכה.. אין לי מושג מה טווח הניקוד ומה מקובל וכו', אני חושבת שאפשר למצוא מידע ברשת.

את הניקוד הזה ההורים בוחרים איך לנצל. אפשר לנצל לשעות של סייעת אישית או לשעות מקצועיות. כל שעה מקצועית שווה ל4 שעות סייעת אישית. השעות המקצועיות יכולות להיות רק לפי מה שיש בבית הספר, והרבה פעמים אין מבחר. האפשרויות המוכרות הן: מורת שילוב (לדעתי יש בכל או כמעט בכל בי"ס), טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק. לילדים שאני מכירה יש בד"כ לא יותר מ5 שעות כאלו, לפעמים מצרפים יחד כמה ילדים וככה הם מקבלים יותר שעות. אבל צריך לקחת בחשבון שאם רוצים סייעת, זה על חשבון השעות האלו.

לדעתי הכי כדאי לברר דרך מישהו בביה"ס שלהם. או הורה אם מכירים במקרה או המורת שילוב (בד"כ היא יודעת מה השעות הנוספות שהתלמידים שלה מקבלים).

מדובר בילד עם לקות למידה, בסל אישי מקבלים בגילו 2.2 שעות תמיכה, התמיכה יכולה להיות או לימודית או רגשית או להמיר לשעות סייעת, שזה פחות נשמע הכיוון ממה שאת מתארת.

אם הילד נמצא כבר בשילוב ולא מסתדר אז ההורים צריכים לדעת שבסל אישי הוא לא יקבל הרבה יותר.

לגבי זה שהילדים האחרים בכיתת ל''ל מופרעים, אין לי מושג על איזו כיתה מדובר אבל זה ממש לא בכל הכיתות

אם חברה שלך תרצה, היא מוזמנת להתייעץ איתי בנושא, אני עובדת בתחום 

זה לרוב לא רק לקות למידה

ולפותחת בגיל כזה בעיני נכון גם להתחיל לחשוב קדימה על חטיבה ותיכון שבפתח, על מוסדות שיכולים להתאים לו ולקדם אותו ולראות איך מגיעים לשם באופן הכי נכון.

אולי גם להתייעץ עם פסיכולוג או יועץ ביהס.

וכדאי לבדוק את הכיתה הקטנה הספציפית המיועדת, מי הילדים ואנשי הצוות בה, זה גם פקטור משמעותי

אם הוא בסך אישי על לקות למידה או משכל גבולי.

אם יש קשיים נוספים רגשיים אז יש יותר שעות אבל הפותחת ציינה רק קשיי למידה 

צריך לבחון ממש כל מקרה לגופו, גם מבחינת הקשיים של הילד, גם מה המטרות של ההורים ובעיקר- מה יש לביה"ס להציע בכל אחת מהאפשרויות בפועל.

בגדול ממש-

כיתה קטנה מורכבת מילדים שהם כולם חינוך מיוחד. הם מקבלים מורה שלמד חינוך מיוחד על מעט תלמידים, ובהרבה מקרים גם סייעת צמודה לכיתה. בנוסף, יש שעות טיפול כיתתיות שצוות ביה"ס בוחר אילו ילדים מהכיתה הקטנה הכי צריכים אותן והם מקבלים גם את הטיפולים הללו במסגרת ביה"ס.

לפעמים ילדים מהכיתה הקטנה הולכים ל'שילוב'- שזה אומר שהם לומדים מקצועות ספציפיים עם הכיתות הרגילות.

החסרון המרכזי הוא הסטיגמה על הילד (למרות שגם סייעת יכולה להוות סטיגמה רצינית), והמורכבות החברתית, כי כיתה קטנה משמעה פחות אופציות חברתיות וכנראה גם התרחקות ממי שהוא היה איתו עד היום). 

בסל אישי הילד נמצא רוב היום עם הכיתה הרגילה. ההורים יכולים לבחור האם הם רוצים במסגרת הסל סייעת- שתהיה עם הילד חלק מהשעות, או טיפולים מקצועיים- שיוציאו אליהם את הילד (כלומר, כשכל הכיתה נמצאת בשיעור אנגלית, הוא יצא ללמוד פרטני עם מורת שילוב). כמו שנאמר מעלי, על כל שעת טיפול מקצועית זכאיים ל-4.5 שעות סייעת. 

החסרונות המרכזיים הם שהרבה פעמים הסל נראה יפה ונחמד על הנייר, אבל בפועל הילד לא מקבל את מה שהוא צריך, ולדעתי להורים בלי מרפקים שלא נעים להם לברר ולבדוק ולדרוש- כנראה שהילד שלהם יצא מאוד מקופח במצב של סל אישי. ובכיתה קטנה יש יותר סיכוי לקבל את מה שמגיע לך בקלות ובאופן כמעט אוטומטי. (יש בארץ מחסור חמור בכח אדם במקצועות כמו ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת ולכן קיים סיכוי די גבוה שילד יהיה צריך טיפול, ואפילו יקבל זכאות לטיפול, אבל לא יקבל את הטיפול בפועל כי אין מי שיתן אותו. וממה שנאמר לי בעבר- נותנים עדיפות בשעות טיפול לילדים בכיתות קטנות על פני ילדים עם סל אישי.) 

וגם לפעמים הילד נבלע בכיתה הגדולה או יוצר על עצמו סטיגמה שלילית בגלל שהמורים לא מבינים את מהות הקושי שלו. וגם סייעת יכולה ליצור סטיגמה על הילד. ושוב זה תלוי באנשי הצוות הספציפיים שהילד יקבל.

בכל מקרה, אם רוצים סל אישי ממש חשוב לברר מראש על ביה"ס הספציפי, שבאמת מקבלים שם את מה שמובטח בסל.

לא ממש מכירה מקרוב בעיות של קשב וריכוז אז ספציפית לא יודעת אבל בכללי לא מאמינה בפתרונות קסם לבעיות רציניות

אלא משחק עם המילה פוקוס=מיקוד, כמו "אני לא בפוקוס"..