פורום התמודדות עם אובדן

אני אוהבת אותך מאוד.
לא מצליחה להבין איך זה הגיוני שאת כבר חודש שוכבת שם מתחת לאבן. ואני פה. לבד. מסביבי כ"כ הרבה אנשים. אבל אף אחד לא מבין. אני לבד.

איך זה הגיוני שיום אחד הכול נגמר?
גם ממני יום אחד לא יישאר כלום. עוד 100 שנים כל האנשים פה בכדור הארץ יתחלפו.
זה לא כ"כ הרבה זמן.
אנשים חיים. בוכים. מתרגשים.
אבל עוד מעט לא יישאר מהם כלום.
עולם מוזר.

היא כ"כ רצתה לחיות. היא אמרה שהיא רוצה להיות איתנו בסוכות. ועכשיו היא לא פה. אבל גם הרצון שלה כבר לא קיים. היא לא איתנו בסוכות. לא כואב לה על זה. היא פשוט לא קיימת יותר. נשארנו רק אנחנו. והכאב.

הגיע לידי קונטרס מדהים שנקרא עקידת שלמה ומיועד להורים שכולים.

ככל הנראה נכתב על ידי תלמיד חכם גדול שאיבד את בנו.

האם מישהו יודע את זהות המחבר???
תודה

עברה שנה קשה וכשקשה הגעגוע מתגבר😔
אני לא מסוגלת לשתף מה עובר עלי ואיך אני מרגישה אפילו לא את האנשים שקרובים אלי.
הגעתי למצב שזה ניהיה הרגל לבכות בלילה מתחת לשמיכה,
האדם היחיד שהרגשתי בנח לשתף אותו נתק קשר😖
לא פשוט.

מרגישה כל כך לבד

11 חודשים.
11 חודשים עברו מאז שפוצץ לנו ארוחת חג שני וגילינו את הדבר הנורא.
11 חודשים שסבא כבר לא איתנו.

באותו רגע לקחתי על עצמי את התפקיד הקשוח להגיד עלייך קדיש.
עברה כמעט-שנה לא פשוטה בכלל.
היו ימים שחזרתי מאוחר מאוד מהלימודים והולך להתפלל ב11 בלילה במניין בשביל הקדיש.
היו ימים של סגר שהיה מותר לצאת רק לתפילות ובמניין חיכו שאגיע בשביל להתחיל.
היו ימים שמיניתי שליחים שיגידו בשמי-אנשים שהיו חולי קורונה-כי גם תפילות כבר לא איפשרו.
אבל הקפדתי שתמיד יגידו עלייך קדיש כדי שלא תישכח.

לא נשכח אותך, סבא.
לא נשכח את ההומור שלך.
לא נשכח את שמחת החיים.
לא נשכח את מי שאתה ומה שאתה.
לא נשכח את מה שעבר עלייך וכל הייסורים בארץ ובשנתיים האחרונות של חייך.

אתה תמיד איתנו❤

העיניים מזדגגות
המחשבות מרחיקות
ואני אותך מדמיינת -
יפה, לבנה, אצילית
בחיוך המאפיין
בשמחה, ובחום
ובתמימות הכובשת.
פוסעת יחפה
בשדה החרוש
תלמים תלמים של דמעות
הנשזרים בפרחי מלכות.
רצתי אלייך
עוצרת את הנשימה
שמלתך הצחורה משתפלת
יפה כלבנה
עצמתי את עיניי
ורוחי מתרגשת
פסיעה, ועוד פסיעה
והכבדות נזרקת.
והנה הגעתי
פותחת את ידיי
ועברתי דרכך
בלי להרגיש
בלי לשמוע.
ואת התפוגגת
ולא אמרת לי
שלום.
ואולי הפעם הבאה
שאבוא
אני אצליח להרגיש
להשלים
ולחבק אותך
באמת.

מי היה מאמין...

משתפת בפוסט שכתבתי

לאה גרניק

אתר שיש בוא מידע שמסייע בכל עניין הפטירה והאבל.

חברת קדישא תעודת פטירה, איך עושים את זה?

שיכולים לעזור בנוסח מודעת אבל, הלכות אבלות.

תודה.. דחוף!!

אם לא הייתי ממש נואשת לא הייתי כותבת פה, בדרך כלל אני ממש לא הטיפוס שיכתוב כאן... אין לי מושג איך להגיד את זה אבל מאז שאמא שלי נפטרה מסרטן ואבא שלי התחתן עם אישה שאני לא יודעת איך לקרוא לה חוץ ממפלצת, יש לי מחשבות אובדניות. אני ממש רוצה לפגוש שוב את אימא שלי ואני מאמינה שאני יפגוש אותה בעולם הבא... אני כל כך מתגעגעת אליה, והחיים שלי ממש הפכו להיות סיוט. ברחתי מהבית ובאמת שאין לי כוח לחיות יותר. אין לי פשוט בשביל מה. אני ממש לא רוצה לפנות לטיפול פסיכולוגי. מה לעשות? אני באמת חושבת ברצינות להתאבד כבר!

זה כמו גלים
לפעמים הכל בסדר
ולפעמים פתאום מגיעה מערבולת שסוחפת
והגעגוע חזק כל כך
הלואי שהיה אפשר להתקשר. לדבר. משהו..

אז אני מסתכלת בתמונות
וקוראת את הוואטסאפים מהתקופה הלא אחרונה, כי האחרונה מדכאת אותי
איך אתם מתמודדים?

אה, ורק עכשיו גיליתי את הפורום הזה..
היי לכולם

אני פגועה מאוד .
הרגע סיימתי 3 שנים מתוך 4 בתואר.
מתחילה שנת סטאז'
החלפתי בעברי סטודנטית שלומדת איתי בתור גננת והיה בלאגן בגן. המפקחת ביקשה מהגננת ליד הגן שתבוא בעקבות שיחה של אחת האימהות שמסתבר שהיא הסייעת בגן שקיבלתי שהתקשרה אליה.
היום שהגעתי לגן שקיבלתי הסייעת שזאת האימא מהגן שהחלפתי יום אחד היא דיברה על זה בקלי קולות ואמרה לי אני זוכרת שהיית בגן. הגננת שקיבלה אותי לגן כגננת הסתכלה עלי ואמרה לי נדלק לי לגבייך נורה אדומה ואדבר עלייך עם המפקחת. ועוד אחכ הסייעת אומרת ששמעה שאימי ע"ה נפטרה לפני 3 חודשים היא פתאום מסתכלת אחרת ? כי פתאום אני יתומה בחורה צעירה שצריכה לטפל בבית ולהתמודד עם בכי ואובדן של אימא . חזרתי הביתה בוכה לא בא לי בצורה כזאת להיות גננת.
הרסו את שמי הטוב והושפלתי עד עפר .
וזה הגן שלי בעז"ה לסטאז
מה הייתם עושים ?

הי
אשמח לעזרתכם , מחפשת פסיכולוגית טובה באזור ירושלים לעזרה רגשית לבחורה בת 29 אשמח להמלצות.
אורית

לפני 14 שנים איבדנו את בננו בכורנו בהיותו בגיל חודשיים וחצי. זה קרה בעקבות ניתוח שנועד לטפול במום בלב איתו נולד. הניתוח הוביל לקריסת מערכות ולפטירתו.

פטירת התינוק נחוותה על ידינו באותם ימים כחורבן שלא ידענו איך להמשיך ממנו הלאה. 
ראינו חשיבות לספר את הסיפור שלנו עבור אנשים שנמצאים בסיטואציות דומות לשלנו. לעזור להם לראות שהם לא היחידים שזה קורה להם, ושהחיים ממשיכים. זה קרה גם לנו ויצאנו מזה ונולדו לנו ילדים אחרים, ובע"ה החיים ימשיכו גם אצלהם.

העלנו לפייסבוק בקישור הבא:

למנצח על מות לבן - סיפור על התמודדות עם מחלת ופטירת תינוק

את המשפט "שהמקום ינחם אותכם"?
אני חושבת שלא משנה כמה אושר וטוב הקב"ה יתן לי עכשיו,
את הסריטה הזאת בלב הוא לא יצליח לנחם!
זה נשמע לי משפט כ"כ לא נכון!

אבא
שמיני עצרת ושמחת תורה
היום שהכי אהבת
עוד כמה שעות נברך ש"כשם שזכינו לשבת בסוכה כן נזכה לשבת בסוכת עורו של לויתן".אז הנה,אבא,את הסוכה שלך בניתי ונשאר לי רק להתפלל שנזכה לשבת ביחד בסוכת עורו של לויתן ביחד עם משיח צדקנו במהרה.
והיום בערב אבא,כשאחזיק את ספר התורה למול עיניי תהיה הדמות שלך מנהל את ההקפות בשנה שעברה.כל כך הרבה אושר ושמחה היה לך בעיניים ומי דמיין שהעיניים יכבו כמה חודשים אחר כך?
ומחר,מחר בבוקר,כשאקרא בתורה את הפסוקים האחרונים באולם,יהיה חסר לי לשמוע את ה"מי-שבירך" שלך מבית הכנסת ואת הזירוזים שלך שנספיק לסיים ביחד.
מתגעגע

היי, 

מאז האובדן שלי התקשיתי למצוא דרכי זכרון שיהיו מספיק אישיות ויצירתיות,
אני לא מתחברת כלכך לרעיון המצבה ורציתי לדעת אם אחת מכן מכירה את B-ABOUT .

קראתי קצת והבנתי שהיא עושה בין היתר תכשיטים מבוססי כתיבה ועיצוב של זכרון.

אז אם מישהי התנסתה בזה אשמח לחוות דעת.