פורום פורום צבא וביטחון (עמוד 19)

אבל מי שהוא רציני יצא עם מקצוע+ניסיון של (לפעמים) שנתיים וחצי שזה מאוד חשוב.

משמעת קפדנית בסוף זה ברכה כי מי שיש לו הרגלי משמעת טובים הוא יהיה עובד יותר טוב ויותר מבוקש (וזה גם הבסיס של יהודי יר"ש)

בנישואין רק משהו מתוך המגזר יכול לענות לך. אני בטוח שיש כאלה מהחרד"ל שיתחתנו עם חרדי אחרי צבא(וגם בלי צבא)

משהו יותר חשוב זה לברר לגבי התמודדות דתית. ממה שאני ראיתי הרבה מחיילי השח"ר נופלים רוחנית (כלומר מתעסקים בשטויות שלא היו מגיעים אליהם בצבא, סגנון דיבור לא ראוי.)יתכן שזה היה עוד לפני הצבא, אבל...

אם אתה רוצה עוד פרטים, אני שירתתי בשח"ר כחול לפני שנה כך שאני מכיר את התוכנית די טוב.(למרות שיש שינויים כל הזמן)

אתה מוזמן לפנות אלי למייל.

בהצלחה

אז לכן בשביל המקצוע אנחנו רוצים שהחרדים ישבו ויבלו בצבא אולי נעשה להם קורסים לעבודה?

הרי זה ידוע שהצבא זה לא המקום הכי כשר- אז למה לך ללכת לשם ולהתקלקל?? או שתלמד מקצוע (אם כי אני בהעדפה לבחור שיושב ולומד) או שתתחתן!!

סתם ללכת לצבא ולהתקלקל בגלל שאין לך מה חעשות? מילא אם היית בחור שמראש יודע שהוא רוצה ללכת לצבא - מפדלני"ק או משהו... אבל אתה בחור חרדי!!!!!!!

מי שלא לומד או למד באמת חבל על הזמן שלו - שילך להתגייס! אבל מישהוא שלמד בישיבה אז שימשיך ללמוד! ולא ילך לחפש דברים אחרים פחות טובים...

שילך ללמוד, האם האומה קיימת בזכות צבא? האם ניצחונות וניסים הגלוים הם בזכות הצבא, כשאתה מגלה באיזה שטיות עסוקים הגנרלים בשעות מלחמה, עיין היסטוריה בכל המלחמות איך המלחמות הפנימיות היו נראים, אלא בזכות התורה והברית שהקב"ה עשה עם עמו הנבחר שומר עלינו, ואיך שרדו 2000, צבא?

אם הוא לומד רציני- שמשיך כך להגן על עמ"י.

אבל אם הוא כבר לא נוטל את חלקו בהגנה על עמ"י פה בארץ וסתם מסתובב- מי התיר לו? 

עד כמה שידוע לי- רבנים חרדים אמרו לתלמידים שלא להתגייס בטענה הרווחת שמי שלומד תורה גם מגן על עמ"י. וצריך את אותם בחורי ישיבה שישבו וילמדו ויגנו על העם. 

אבל אם הוא לא לומד ומגן

והוא לא בצבא ומגן

לפחות שישנה סטטוס אחד.

או שיחזור לישיבה או שיתגייס.

הוא רוצה להתגייס- אז מה הבעיה?

על משהו שאת רק ניזונית מהחברה ומשמועות ואת לא באמת מבינה בו

הצבא זה מסגרת ועדיפה עשרת מונים על עבודה כמחסנאי או נהג אם הוא לא לומד זה המקום בשבילו ואולי גם חובה האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה ? אין לו את הפטור של תורתו אומנותו אז יאלה לצבא למסלול מתאים.

צודקים

יש לו פטור להיות יהודי

אח"כ תחווה דעה.

מסלולי השח"ר לא כאלה וורודים כמו שאתה מציג אותם,. בנות אין רק במעגל ראשון וחילונים יש! כמובן שצריך להתחשב במלחמות שצריך לקיים עם המפקדים כדי לקבל חלק מהתנאים של השח"ר שזה מאוד מאיב על השירות.

את התוצאות של השח"ר הייתי רואה כל יום והרבה טובה פעמים זה לא נראה טוב.

ועוד משהו,אין דבר כזה לא להתקלקל בצבא השאלה היא רק כמה ואם זה מורגש/שווה את זה, כי יש נק' שאפשר להתחזק בהן רק בצבא.

אתה מגן על עם ישראל? מה בדיוק אתה יכול לעשות כשמליון מוסלמים יעלו לישראל ורק יזרקו אבן אחד? אחרי שבועים לחימה מול ארגון קיקיוי כמו חמאס אתה ללא תחמושות וללא יכולת לזוז, אתה חושב שאתה מגין על עם ישראל, אילו סבא שלך היה יודע איזה אפיקורוס נכדו יהיה הוא היה מתעבד,

אין לנו עם ישראל קיום בעולם ללא התורה, והיא ורק היא נותנת לנו קיום,

מה הפירוש ידוע? כולם רואים שאין מצב להיות בצבא ולקים את מצות ה'

אינני מדבר כשזה מתנגש באיסורי תורה ואביזרי דגילוי עריות ושפיכות דמים ועוד, אלא ביום יום, אני רוצה לאכול כשר, כן כשר, לא יתכן לבשל אוכל בשרי בחלבי או ההיפך, בדיקת אוכל מתולע, ויש המון,

הקב"ה לא שם אותך בעולם, בשביל שתתנצר אל אף שרב העולם כזה או מוסלמי, הוא ייצר אותי יהודי, ובשביל שאני יהיה כך, נניח ולא היה צבא היית הולך ללמוד תורה ?

1. לגבי מקצוע לחיים, יש הרבה מסלולים חלקם יתנו לך מקצוע וחלקם לא.

מקצועות לדוגמה שיעזרו לך בחיים- תוכניתן / בודק תוכנה / חשמלאי.

מקצועות שלא כל כך יעזרו לך - חוקר מודיעין.

2. לגבי משמעת - אם אתה הולך לשירות לא קרבי, אין לך מה לחשוש. יש אמנם טירונות וקורס, אבל העונש הכי גרוע שאפשר לתת בטירונות הוא שעות ביציאה, לא נעים אבל לא נורא. העונש הכי גדול שאפשר לתת בקורס זה הדחה. בכל מקרה אם תראה שאתה לא מסתדר, כל עוד שלא סיימת את הקורס אתה יכול לצאת מהקורס, ולסיים את השירות אחרי שנה וארבעה חודשים.

3. לגבי חתונה - תלוי מאיזה ציבור אתה. בכל מקרה, יש חיילים חרדים מכל ציבור חרדי משמעותי, כך שיש יותר ויותר מעגלים שיש בהם אחד מהמשפחה שהתגייס.

לגבי חתונה במהלך שירות - כל עוד שלא מדובר באמצע קורס - ממש לא בעיה. באמצע קורס, קשה, אבל אפשרי.

לגבי בחורה דתית לאומית - פחות נשמע לי, אבל אי אפשר לדעת.

4. רק שתדע - הרבה מהמסלולים שמיועדים לחרדים לא כוללים הפרדה מלאה מבנות, לא תמיד יהיה אוכל מהדרין. ובהחלט יש בהם התמודדיות ובעיות. אני חושב ש"גדול קידוש ה'", אבל שלא תגיד שלא אמרו.

https://www.facebook.com/idfgiuss

זה שהצבא לא תורני זה לא פוטר אותנו מחובתנו ההלכתית. תפסיקו לדבר שטויות

אם אתה בוחר שלא להתחתן כרגע שח"ר ומקצועות התוכנה יהיו חסומים בפניך ואתה "מתרחק" משוק השידוכים החרדי . קודם תתחתן ואחר כך תלך למסלול של שח"ר תוכנה - לא משנה באיזה חיל (אני אישית היית בחיל האויר ומאד נהנתי ואני עוסק בתחום כבר כמה שנים מהמקצוע שלמדתי בצבא)

לגבי משמעת אתה צריך להבין שאחד ההכנות לחיים זה המשמעת הצבאית אין שנ"צ וזמן זה זמן . ואלה החיים אחר הצבא , במיוחד אם אתה הולך לעבוד בעבודה בשעות נורמליות (לא כמחסאני או נהג שהשעות מאד גמישות)

אך לדעתי עדיף בשיחת טלפון או פגישה 00545496489

אני בחור ישיבה שכן עשה צבא ונפגש הרבה עם חבר'ה שעשו ושלא עשו צבא.

יש לחלק את התשובה לבעצם שלוש נושאים:

א. מה שאתה תורם.

ב. מה שאתה נתרם.

ג. החיוב ההלכתי.

מה שאתה תורם:

אמנם ביום יום בצבא אפשר להסתדר בלעדי הרבה מאוד מהחיילים, הן העורפיים והן הקרביים, אבל למעשה כולם נצרכים כאשר מגיעים לזמן מבצע וקל וחומר מלחמה. למעשה אפשר לדבר הרבה על אמונה בה' וכו' אבל מקובלנו מרבותינו שמה שווה אמונה ללא השתדלות לבד מכמה יחידי סגולה כרשב"י וחביריו, שהלא כבר אמרו ז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו, אם האדם מתחיל מעצמו ועושה השתדלות אז ה' יעזור, אם הוא לא מנסה לעזור לעצמו, למה שה' יעזור לו. וכן הדבר גם בהגנה על עצמנו ועל ארץ אבותינו. כידוע אויבים רבים מסביבנו, מבית ומחוץ, קמים עלינו לכלותינו, ואין ספק שאם לא נעמוד על המשמר כלל ולא נגן על עצמנו, ה' לא יעשה את זה בשבילנו, כמו שראינו במהלך כל הפוגרומים בגלות והשואה הנוראה, ועכשיו שיש לנו את האפשרות, בחסדי ה', לעמוד על שלנו וודאי שחובתנו היא וה' יעזרנו. ויש לשים לב שהננו במבצע/מלחמה כל 6/7 שנים בממוצע ואם כן ברור שזה רלוונטי. ואם תגיד אם כן שייקראו לי במלחמה, למה לי לבזבז את זמני במהלך הזמן השוטף, וודאי שדברי הבל המה. שהלא ברור שצריך להתאמן ע"מ שיהיה אפשרלהלחם, אם חייל לא יודע לתפעל את נשקו ולכן ברור שככל הנראה הוא יהרג לפני שהוא יהרוג. וברור שגם בתפקידי מודיעין וכו' נצרכת עבודה שוטת ע"מ שיהיה את כל המידע הנצרך, הן ליום יום והן למלחמה.

מה שאתה נתרם:

ראשית כל כאשר אתה מתגייס ומרגיש עד כמה זה קשה(וזה יכול להיות מאוד קשה) אתה מתרגל לעשות את מה שאתה צריך ולעזור איפה שצריך גם אם זה לא מה שבא לך עכשיו, ואתה לומד שאתה חלק מחברה שאתה רוצה את טובת כולה ולא רק מנסה למצוא את טובת עצמך.

שנית ועיקרי יותר: אין ספק, ואני אומר את זה מתוך ניסיון ומתוך היכרות רחבה עם הרבה אנשים, שאדם שסיים תקופה בצבא הרבה הרבה הרבה הרבה יותר שקול, בוגר, אחראי ומבין עניין, מאנשים שלא היו תקופה בצבא, שלצערי פגשתי רבות כאלה שאל אף גילם הם עדיין ילדים. מי שלא מכיר את זה לא יבין מה אני מתכוון, אבל מי שראייתו מפוקחת רואה את זה בבירור. זה נשמע אולי לא אמין או לא משמעותי, אבל זה הופך אותך לאדם אחר לטובה ואין ספק בדבר.

כמובן שיש את הנקודה ממנה מפחדים רבים והיא השפעת  הצבא לרעה על הבן אדם. צריך לדעת שהכל תלוי בו, הצבא נותן את כל הדברים שאדם דתי צריך, תפילות, כשרות, הפרדה בין בנים לבנות וכו', דברים אלו מעוגנים בפקודות ואמנם הם לא מיושמים בכל מקום אבל איפה שהחייב ידרוש אותם הם מחויבים להיענות לו. לעניין האווירה, לא בכל מקום יש אווירה תורנית או דתית ועל כן הקימו מקומות שמיועדים לבני ישיבות או לחרדים, אבל גם במקומות שאינם כאלה צריך לדעת שהכל תלוי באדם עצמו. אני לדוג' חלק גדול משירותי הצבאי הייתי בעיקר או רק עם חילונים ובכל זאת סיימתי במהלך הזמן הזה 7 מסכתות מתוכם כמה גדולות, וזה על אף שעשיתי "רק" 16 חודשים במקום 36.

בסופו של דבר מי שחלש ומפחד מהצבא, צריך להודות בינו לבין עצמו שהוא עובד את ה' רק בגלל שככה הוא רגיל ושום דבר לא מפריע לו בזה ואם תבוא רוח קלה היא תעקור את אמונתו, מה שמעיד על אמונה חסרת שורשים. לעומת זאת מי שבאמת מאמין בה' ועובד את ה' באמת, אין לו מה לפחד מהצבא, אין שם הטפה נגד הדת, פשוט אין שם אווירה זה הכל.

החיוב ההלכתי:

לא אפרט כאן את הסוגיא והחיוב ההלכתיים שיש בהתגייסות לצה"ל אבל כל מי שבדק את זה לעומק ולא רק סמך על  רב אחד שניסה בכוונה למנוע גיוס לצה"ל, יכול לראות בבירור שיש חיוב, וכל מי שמכיר רמב"ם שרק הוא בעצם מתייחס לנושא, ברי לו שיש חיוב, וכל זה על אף אופיו הלא תורני של הצבא, כמו שמופיע בתורה, ויתד תהיה לך על אזנך, מדוע דווקא שם מופיע ציווי מיוחד על צניעות והלא תמיד אנו מצווים על כך, ומסבירים הפרשנים שזה כיוון שצבא הוא מקום יותר גס וחסר עדינות על כן צריך ציווי מיוחד. ואכמ"ל.

מצאת רב אחד שחפר ומצא חובה, אני ימצא לך כל גדול ישראל שאסרו, וזה מה שאתה לומד, זה בדיוק מה שהיצר דוחף אותך, שתרגיש טוב בצבא, וגם תלמד, מה שלא עשית בישיבה, אחרת אם הוא יצר טוב, למה הוא היה חלש בישיבה, רק הוא נהנה, הנה כל היום תבלה וגם תלמד ותמשוך אחרים

מצחיק לומר שהצבא נותנת כל הכלים, גם האינטרנט נותנת כל הכלים, והסקרים אומרים שכל נער שני עסוק בפוניגרף, נו, יש גם שיעורי תורה, ולמה אם יש אאת עץ החיים והטוב, ועץ הרב הנערים נתפסים? כי כשיש שני אפשרויות אין מצב שישארו חזקים, במיוחק שהקצינים לא בדיוק בכיון שלך  והאוירה והתקשורת וכולם נגדך אז זה בדיוק כמו שאתה נכנס לבית מלא פחם וישאר נקי, זה אפשרי, אבל... ואם זה בית של זנות, אז זה גם אפשרי אבל.....

צבא של התורה זה של מצוה ולא מבצע ולהתקפל  באמצע רק או להתחיל ולגמור וזה כשגדולי האומה יורו כן 

שההסתכלות והשאלה האם אחרי זה יהיה יותר קל למצוא עבודה או לא, זה שורש הבעיה, אסור לנו להסתכל על הדברים בתור תועלתנו האישית, וברור שלא זו דרכה של תורה, ואנו לא רק שלא מחפשים רק את טובת עצמנו , שזו הסתכלות שהורסת את החברה, אלא עושים אנו את האמת כי זו האמת גם במקומות בהם אנחנו לא מרוויחים ממנה בצורה ברורה או מיידית או בכלל. ואם זו השאלה אזי אוי לנו, ואם מחפשים אנו רק פרנסה יותר טובה, עדיף שנוריד את הכיפה ונטוס לחו"ל, שם נוכל לעשות כסף כאוות נפשנו.

בהתייחס לסוגיית השידוך: אמנם זה עסק מורכב ביותר אולם צריך לדעת שגם אם זה מצמצם מאוד את ההיצע, תמיד יהיה בכל זאת היצע מסויים שכן מוכן להתחתן עם בחור ישיבה יוצא צבא, וצריך לדעת שאם אשה לא רוצה בחור יוצא צבא על אף שהוא בחור תורני וטוב, עדיף לו גם שלא לרצות את אותה אישה אשר אינה מבינה מימינה ומשמאלה ביהדות והלכה ומחרימה סתם אנשים טובים ויישען על אבינו שבשמיים והוא ייתן לו שאלתו.

למדת בישיבה? 'לא שאני אחד שמפרק מסגרות ובישיבה סך הכל הייתי בחור טוב לומד מסתדר עם הצוות פחות או יותר'

תשמע אחי, אני עשיתי מסלול ההיפך ממך, התחלתי עם עגיל באף וכעת לומד, תאמין לי, שאילו אתה למדת תורה לא היית מתקרב לצבא, אין מצב, אתה מבקש עזרה מאנשים בייעוץ? אתה לא יכול לשקר לאנשים על מצבך, זה כמו שתבוא לרופא עינים עם בעיות ברגל, אין מצב.

לא מבין איך תלמיד ישיבה שלמד, לא הסתדר בפרוזדור של הכניסה של הבנין, רק למד ונכנס לעומקה של תורה למד חומש וגמר והלכה, צבא ממש ההיפך מכך, עצם האיסורים שהתורה אוסרת עליך כל רגע, אין מצב שחייל יעמוד בזה.

בדיקה פשוטה של ניק זה מגלה שמדובר בניק שנפתח אך היום והגיב רק דברי הבל בשרשור זה(ולא שאני חסיד גדול של צה"ל) ידע הציבור ויזהר.

ומה אתה חושב שאתה יודע?!

לא שאני מזלזל בחוזרים בתשובה...אבל צר לי להגיד לך שעד שלא למדת בישיבה

כמו בחור חרדי רגיל . אין לך רשות להגיד עליו כלום!

פשוט כי אתה לא יודע...ובמחילה! סתם בשביל ליידע אותך שיהיה לך ברור:

        אין כמעט תורה מחוץ לישיבות!

זוהי המציאות ואתה מוזמן להתמודד איתה...

מה עובר עליכם?

צבא ה'!!

שירות בצבא הגנה לישראל זה מצווה ! זה ערך ! שלוחי מצווה אינם ניזוקים! יש מסגרות שמתאימות!

מה קרה אם הבחור ישרת בצבא כמה שנים? יתרום יהיה מחובר לעמו ולארצו..

ברוך ה' שכיום יש מסגרות מתאימות.

אז הצבא בדיוק מתאים לך!

מי אמר שלימוד בישיבה מתאים בכל זמן ובכל שלב? למסור את הנפש למען עם ישראל בפועל אין לזה ערך<???

באמת שקשה לי להבין את הזילזול שלכם בצבא ואת החשיבה שלכם!

בהצלכה לכם!

כל אדם ואדם לפי מה שהוא מסוגל לעשות.

אני לא מבין את היציאה מנקודת הנחה שחייבים להיות קרביים. יש לנו גם מוחות איכותיים מאד שיכולים לעשות המון במודיעין. 

מלבד מה ש"החיים דבש" אמר, יש לנתונים האלה משמעות על התאמה לפיקוד - אם תתאים לתפקיד שלך מאוד ירצו שתצא לקצונה.

אגב:

קב"א -ראשי תיבות קבוצת איכות. דירוג שמתבסס בעיקר על הראיון האישי, על יחסים תקינים במשפחה ובחברה ועל השכלה.

בעיקרון אני לא רוצה ליהות קרבי זה ממש מפחיד וגם אמא שלי לא מסכימה

ואני קיבלתי מכתב מיחידה שנקראת ירפ"א וכתוב שם שאני יבוא לבסיס

בתל השומר ויעשו לי בדיקות ולאחר מכן אני יעשה מבחנים שם ויש סיכוי גדול 

שאני אהיה טייס והם ממש רוצים שאני יבוא ל"מיונים"

תודה למי שענה.

גם אם אתה מגיע למיונים ומתקבל, אי אפשר להכריח אותך להתנדב לכל מקצוע צבאי שדורש מעבר ל-3 שנות שירות.

https://www.aman.idf.il/Modiin/Maslul.aspx?catId=60746&docId=72908

אבל בד"כ כנראה שאי אפשר

ואם אתה בן יחיד ואין לך אישור ממהורים להיות קרבי..?

תלמיד של אבא שלי. צריך באמת פרופיל דיברנו איתו

אבל רק אם אתה נשוי.

זה שהתקבלת לשח"ר כחול/תוכנה זה דבר טוב שיש לך תנאי דת מועדפים וכן לינת בית (מצויין לנשואים)

אגב, התקבלת לשחר כחול(חיל האויר) או תוכנה (אגף התקשוב)? בחה"א כנראה שתשרת ביחידה 108 בצריפין. בתקשוב אני יודע שיש חילי שחר בשלישות ברמת גן.

לגבי גופו של מקצוע מקריאה שטחית בויקפדיה זה נראה להכנס לחוד החנית הטכנולוגית של צה"ל. מה שנותן לך נק' התחלה מאוד טובה באזרחות(נסיון בעבודה זה אחד הדברים החשובים ביותר שאין לסטודנט ממוצע)

אתה מוזמן להכנס לויקפידיה ולהחכים על היחידה שלך לעתיד.

אם יש לך שאלות לגבי שח"ר אני אשמח לענות לך עליהן (במייל בבקשה-שלחתי לך במסר אישי) בתור בוגר הפרוייקט שיש לו הרבה תובנות.

צריך להשלים 3 שנים, כלומר הערכת שירות(לא יודע מה זה יחשב בהסדר)

אבל מי שהפז"מ שלו קצר יותר יש אפשרות להכנס לקבע מוקדם יותר (נראה לי שצריך דרגת סמל). זה תלוי ברצון של המפקדים.

אם עכשיו הוא סג"מ, סיים שנתיים ובעקרון יש לו עוד שנה, אז? איזה מפקד אחראי על זה?..

יתכן שלקצינים הכל שונה.אני דיברתי על חוגרים.

אגב, גם לקצין יש מפקד, כנראה המ"פ(סרן).

מוזמן לפנות אלי באישי

אבל אני גם יודע על כאלה שלא הצליחו.

אבל הצבא לא נורא בכלל

אני נהנתי ממנו 

כמובן שיש רגעים לא נעימים

אבל בעיקרון לא סובלים שם

אבל להרבה מאוד אנשים ממש לא. אם החששות שלך מתממשים תבקש לדבר עם קב"ן (ו/או טופס העברה), אני מכיר מישהו שסובל מ"קשיי הסתגלות" וזה מאוד עזר לו. אם אתה בקרבי אז בהתחלה עוד אפשר לעבור משם אבל בהמשך מאוד קשה. קל מאוד להתייאש מהמצב ולשבת ולחכות שזה ייגמר במקום להילחם על שינוי/העברה. ובסופו של דבר, מדובר במערכת שהיא בהרבה מקרים דורסנית, כך שאל תצפה לפיקניק (בלשון המעטה), לדעתי עד שלא מגיעים לצבא, אי אפשר להבין. מקוה שלא הלחצתי יותר מדי. בתור בן אדם שהיו לו תקופות קשות בצבא, עוברים את זה והכל בסדר ואפילו יוצאים בוגרים ומחושלים יותר. מקוה שגם אצלך הכל יסתדר.

אומרים שאם אדם מפחד מדבורה, ופתאום מופיע אריה....... אז הדבורה....... זה כבר לא מפחיד........ לכן צריך לפחד מהאריה, לכן תפחד רק מבורא עולם, אבל מה שכן יש לך לפחד מהצבא.... שלא יתקעו לך סכין בגב, שהם לא מגבים את החיילים שלנו, והיום החיילים מפחדים לירות שמא יסתבכו, וכן יש על מה לפחד מעוד דברים בצבא, שמא יכריחו אותך דברים שאתה לא רוצה לעשות אותם או לא בנוי להם, ומכריחים כל מיני דברים, לא פשוט, אבל תמיד תבחר בצד של בורא עולם מה שבטוח שם הכי טוב.

קודם כל לגבי ספורט אל תדאג,הצבא בונה על זה שאף אחד לא בכושר ובונים את הכושר ע"י סולם מאמצים.

כולם נכנסים למסגרת חדשה שהם לא מכירים אתה תלמד מאוד מהר איך להסתדר.

למעט קבוצות מאוד מסוימות כולם מתגייסים כבודדים אא"כ התמזל מזלך ואתה תכיר חברים חדשים והקשר ביניכם יהיה חזק מאוד.

הבעיה היא בעיקר, הסביבה בה תהיה. תתעקש על סביבה דתית, אחרת - אתה עלול לשכוח מה ההבדל בין קריאת שמע לברכת המזון.

זה המרקם האנושי, השפה, וההחצנה של אספקטים שהצניעות יפה להם. מרבית הדתיים שהיו אתי בצבא התפרקו והתפקרו. אם לא תהיה במסגרת עם אנשים אמוניים - זה יהיה מאבק קשה מאד. וסופו כמעט ידוע. קח דוגמה חיה - את בנות השירות לאומי, שבאו בתור בנות תורניות, נפלו במשטרה לתהומות, וממרום טהרתן ירדו לפריצות עם עם גברים נשואים, עם דרגות קצונה.

כמעט עפתי מהצבא על קב"ן, שעימת אותי עם כל הבעיות האלה, ושאל איך אני אסתדר.

בסוף שכנעתי אותו שאם אתגייס דרך בני"ש, ואהיה עם אנשים כמוני, זה יסתדר.

אז זאת ההמלצה הראשונה - תתגייס דרך ישיבת הסדר, רק בשביל המחלקה שאיתך. 

אח"כ אתה יכול לעזוב את ההסדר ולעשות שירות מלא.

אם לא, נסה להגיע למקומות עם "אנשים איכותיים" שזה בעצם עם אנשים חכמים. ברגע שאתה באיזו יחידת מחשבים

אז החבר'ה מסביב יהיו חנונים.

גם יש מקומות קרביים שמאכלסים חנונים, כמו שריון ונ"מ. 

בכל מקרה, הצבא השתנה מאוד מאז ימי "האח של דריקס" (מי שלא ראה יש ביוטיוב). בכל מקום יש המון דתיים, ומספיק שאתה מתחבר לטבח הברסלבר, וקובע איתו חברותא ברבנו, אתה מסודר חברתית. (טבחים שולטים בעולם. הם ואפסנאים)

לגבי כושר - סולם המאמצים מתחיל מהריצפה, כלומר מניח 0 כושר. אבל הוא תלול מאוד. מהר מאוד מגיעים לביצועים גבוהים. כל אלו שהתאמנו פשוט חוטפים את השוק בשבוע השלישי במקום הראשון.

אני לא יודע לטפס בחבל ואמרו לי שזה חלק מהבחנים בקרבי... יש מצב להסתדר גם בלי טיפוס בחבל?

האם כך היה בצה"ל?  זה גרוע מאד!  לא חשבתי שאפשרי מצב כזה בצה"ל

ויש הרבה במצבך ואף יותר גרוע. לא נורא. אתה תעבור את זה. יש דברים יותר קשים מלעבור את הצבא. העיקר שתהיה בטוח שהדבר ביכולותיך. לא בשמים היא. ולא צריך להיות ספורטאי. המון הצלחה!!!!!!!!!  

אני נמוך קומה, קצר רואי, די שקט ומופנם. את הצבא עשיתי באמצע שנות ה-90. מכיוון שאני בן יחיד, הוגדרתי כ"ג'ובניק" ולאחר מיונים קצרים קיבלתי תפקיד של רכז דת. למזלי, שירתתי בבסיס גדול תחת רב צבאי ולא תחת רס"ר משמעת (שבד"כ רואה ברכז דת סתם מישהו שהייעוד העיקרי שלו זה לנקות שירותים וכיוצא באלה). עברתי שלוש שנים סתמיות, אך רגועות, ובמבט לאחור די ברור לי שאילו הייתי מקבל תפקיד שלא היה תואם את האופי שלי, הייתי עושה את כל מה שביכולתי על מנת לצאת מהצבא.

יש כאן שני צדדים:

מצד אחד, הצבא זה ה-מקום שבו מלמדים אותך על עצמך דברים שלא ידעת, וכמעט לכולם יש חששות שבשלב הראשון מתחזקים - ובהמשך רק בונים את האישיות.

תשאל אנשים, בכל מקום יש את ה'שוקיסטים' שבהתחלה יורדים עליהם חזק. פעמים רבות הם הופכים ללוחמים מעולים יותר מכל עושי-הרעש (ובפרט בקרב, מי שהיה פעם תחת אש יכול להעיד שאני לא כותב סתם).

כנ"ל לגבי הפחד הפיזי. בסופו של דבר הצבא בונה את הכושר של הלוחמים, תרצה או לא. למעט לבודדים, זה ממש לא קל. אבל כמו שכבר כתב כאן מישהו, אתה לא הראשון ובטח לא האחרון, צה"ל מכיר את העבודה.

זה נכון גם לגבי המובן החברתי.

וכמובן צריך לזכור, לא מתגייסים במטרה לבנות את האישיות, ובמלחמת מצווה הכול יוצאים ואין 'איש הירא ורך הלבב', וזכרת את הוי' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל, ולא בחרב ובחנית יהושיע ה', כי אם ברוחי.

מצד שני, יש מצבים שהם באמת מֵעֵבֶר לזה, שבהם זה לא סתם חששות אלא קשיים ובעיות אמיתיים וכלפיהם יש לנהוג ברגישות ובזהירות, ולא להגיע לשירות קרבי. אפשר לעיתים לתרום הרבה יותר בשירות לאומי מאשר בצבא.

אני מציע לך:

1. להתייעץ. אין שום דרך לקבוע על פי כמה שורות בפורום אם אתה כמו רוב-רובם שבסוף מסתדרים או שהחששות שלך מלמדים על קושי אמיתי. תתייעץ עם חבר, הורים, רב, אפילו מישהו שאתה לא מכיר עד היום.

2. אם במסגרות אחרות עד היום לא היה בעיה חריגה מדי, גם את הצבא תעבור בכיף. החששות לפני הם חלק מהעניין... 

אחי, הפחד שאתה חש עכשיו ממש מובן. סך הכל מקום חדש, חוקים חדשים ואנשים חדשים - ממש ללכת אל הלא נודע (והמעט שידוע לא תמיד נשמע מעודד...).

אז כמה מילים כדי שתיקח את הדברים בפרופורציה הנכונה:

1. מבחינת כושר, בצבא מניחים שאתה לא מגיע עם כושר בסיסי ומתחילים לבנות את הכושר ממש מאפס. 

2. כולם עוברים את זה. אולי זה נשמע קלישאה אבל זה נכון... בהנחה שאתה לא מתגייס לסיירת מטכ"ל, רוב הבנים עוברים את החוויה הזו, וגם אם קשה להם הם מסתדרים איכשהו.

3. גם אם קצת קשה, מתמודדים וצומחים מזה. ברור שאם אתה מרגיש שאתה לא מצליח להתמודד עם הקושי אפשר ורצוי לפנות לעזרה, אבל זו לא צריכה להיות נקודת המוצא שלך. אל תכניס לך לראש שאתה לא יכול לפני שניסית!

גם אני פחדתי איך יהיה בצבא, ודמיינתי חיילים שרצים כל היום ועושים שכיבות שמיכה ומתח ולא הבנתי איך אני יעמוד בזה. אבל בסוף זה היה הרבה פחות נורא ממה שציפיתי, ואפילו הצלחתי להינות מהקשיים שהיו פה ושם...

שיהיה בהצלחה רבה!

הייתי בטטה לפני הצבא.

ברמות שגם בהפסקות הייתי יושב בכיתה וקורא. אין מה לדבר על אחרי הלימודים...

גם בשיעורי ספורט הייתי  עומד ליד המורה ומדבר איתו...

את הבגרות בספורט עברתי כי אח שלי בא במיוחד, תפס לי את היד, וסחב אותי כל הדרך בלי לשחרר.

בצבא נכנסים לכושר בצורה הדרגתית. יש 3 קבוצות של רצים. מהירים, בינוניים, ואלה שהולכים מהר...

והחבל זה דווקא ממש כיף, אחרי שמלמדים אותך לעשות את זה.

נער הייתי וגם זקנתי --

כמוך, גם אני לא הייתי ספורטאי ואני קצר קומה...  אבל שירתתי בגולני, למרות הקשיים - וגם חיסלתי מחבלים בעזה...

כל מה שיבקשו ממך לבצע, ניתן לבצוע, אם כי לפעמים במאמץ!  מנחם בגין אמר "אם זה קשה, מובנו שזה אפשרי"

אני לא דתי, אבל דאגתי לכשרות. אין לי מושג מה קורה בצבא בימינו אילו, אך סבור אני שיש כשרות שתאפשר לך להתקים.  היו עמי חבר'ה שהיו דתיים ותמיד היה להם פנאי להתפלל.

אני, מטבעי, חברותי והיו לי רק בעיות עם ברנשים שבאו מרקע של עברינים - איפשרו להם לצאת מהכלא אם ישרתו בגולני (טעות לדעתי)  אבל בסופו של דבר התחברתי לבודדים מהם שהחליטו להיטיב את דרכיהם - ואכן כך עשו.

מכל מקום - אל תתעמת עם אדיוטים, - לשון רכה תשבר גרם - ועם הזמן בשתוף הצרות עם אחרים תמצא שרב החילים הם חברים אחד לשני - וכולם עושים הכל לעזור אחד לשני.

ומאידך - אל תתן לאף אחד לרכוב עליך ללא צדק ואל תתן להם עילה להתנכל לך.  לי, כדוגמא, היה מפקד שהיה מתנכל לי ללא סיבה - ואני נלחמתי בו בחכמה וערמה - בתחבולות תעשה לך מלחמה!   אבל, רק אם יש צורך בכך!  ודאי לי שמחינה זו הצבא השתפר מאז שאני הייתי בשירות!

לסכום, החששות מובנים. אך אל תפחד מהאתגר! לא יהיה קל, אך אם תתרכז על קיום הפקודות, המשמעת הצבאית, ותעשה כל מאמץ גופני - תצליח! 

יש לך מעט זמן לפני הגיוס - הייתי מציע שתתאמן בכשר גופני - במיוחד ריצה למרחקים. כל בקר תקום מוקדם ותרוץ - קילומטר, שניים, שלושה... תשתפר שתוכל לרוץ חמישה ק"מ בקלות כל בוקר - זה מה שעשינו כל בוקר לפני ארוחת הבקר..

חזק ואמץ ! אל תירא - הכל אפשרי!

לפני מספר שנים עמדתי בדיוק במקום שבו אתה נמצא חשש גדול מהלא נודע בצבא..

לא רק שלא הייתי ספורטאי מצטיין הייתי שמן בצורה כזו שהורידו לי על כך את הפרופיל .. (לא בצחוק )

נלחמתי כדי להחזיר את הפרופיל הצבאי אומנם הצלחתי אבל לא הגעתי לרמת כושר רצינית ..

אני זוכר שכל פעם שהייתי רואה את "המדסניקית" בפלוגה הלב שלי היה מחיל לדהור ...עד כדי כך פחדתי מזה

אבל באמת שהצבא מתחיל ממש מקטנות ומתקדם לאט ובטוח

אתה בהחלט יכול כל השרות שלך לחשוב אם הוא הצליח ...אני גם יכול .

אני יכול לומר לך על עצמי את הפעם הראשונה שרצנו 2000 כמעט לא סיימתי ..

ואחרי שנה מצאתי את עצמי מסיים ריצה של 10 קלומטר .. (והייתי פחות גמור)..

וטיפ קטן אם יש לך מעט זמן לא יזיק להתחיל הלכות בקצב טוב ואם אתה מסוגל אז אפילו לשלב קצת ריצה אני לא וויתרתי לעצמי במהלך ההכשרה וזה מה שעזר לי מאוד איפלו הייתי בדיאטה כל הטירונות ..

בהצלחה רבה ואל תדאג ..אחרי הצבא אתה תכתוב פוסט כזה למישהו אחר..

אני זוכר שהמפקד שלי דיבר איתי והבין ממני את העניין אז הוא כתב לי משפט שאמר רבין בהיותו רמטכל

" התעלותם של לוחמנו לא בשביל הברזל באה אלא בגלל תודעה של שליחות עליונה ".. 

אם יש לך חששות מהצבא אל תחשוש לציין זאת בלשכת הגיוס בפעם הבאה שתזומן לשם.

אפשר לשאול את משקי"ת הת"ש ביחידה.אם אתה לפני גיוס אפשר להתקשר למדור פרט בלשכת גיוס.

ולגופם של דברים, התשמ"ש משולם לאישה(תלוש משכורת מגיע על השם שלה!), ולכן האישה צריכה לתת כושר עבודה (או לחילופין ילד) עם הגבלה ל5000 ש"ח. ההגיון אומר שההכנסות של הבעל מעבודה פרטית לא נוגעות לתשמ"ש. אבל כבר דרשו בעלי רשומות: אם מצאת משהו הגיוני בצבא זה לא הגיוני ().

אישור עבודה פרטית מקבלית ממשקי"ת הת"ש. במידה והוכרת כזכאי תשמ"ש תקבל את האישור אוטומטי לבקשתך. במידה ולא הוכרת לכך, תצטרך לשכנע את קצינת הת"ש (דרך משקי"ת הת"ש) שאתה צריך את זה. את פרטי הגשת הבקשה אפשר לקבל אצל משקי"ת הת"ש ביחידה וד"ל.

בהצלחה.

צריך לצאת חג אחד מתוך 3 רגלים

אבל אני לא מוצא את הפקודת מטכ"ל הזאת

בכל מקרה, את רוב פקודות המטכ"ל סא"ל ומעלה יכול לבטל נקודתית

ככה שאם נגזר עליו לסגור

שיקבל על עצמו את הדין באהבה 

כי אין יותר מדי מה להלחם

אבל בד"כ בפלוגות עצמן משתדלים לחלק את החופשות בין החיילים באופן הוגן.

אבל אם הוא נטחן, אז לפעמים יש חוקים אחרים שיכולים לעזור.

אבל הם תקפים רק למקרים ספציפיים.

אז אם את רוצה תשלחי לי בפרטי על פרטי המקרה ואני אנסה לעזור.

ולגבי מה שאמרו לעיל, סא"ל יכול לבטל חופשה רק באמצעות עונש (וגם זה יחסית מוגבל).

אז אם החייל לא עשה בעיות, אז צריך אישור מיוחד של אל"מ.

ואם החייל או מישהו מטעמו יפנה לאל"מ (שזה בד"כ המח"ט) שלו והוא ירגיש שהייתה כאן התנהלות לא הוגנת,

אז יש סיכוי לא רע שהוא יפצה אותו בחופשה אלטרנטיבית.

למה שכן?

ראית שם פעם חיילים מדריכים?

יש אפשרות לחיילים להדריך בבי"ס שדה. מישהו יודע איך מגיעים לזה?