פורום פורום צבא וביטחון (עמוד 20)

ומה היציאות של כל אחד

אם זה דרג ד ' אז זה ביא"א22(בתל נוף) שהרבה יוצאים יומיות. אם זה דרג א זה תומכי לחימה מטבע הדברים יותר מבצעי ויותר לוחץ. (דרג  ב איפה שהוא אמצע-טייסת תחזוקה)

אני אישית בתור בוגר המערך הטכני של חה"א ממליץ לך לחשוב מה יואיל לך באזרחות ולא מה יהיה יותר קל בשירות ולמערך הטכני יש הרבה מה לתת.

 

אני הייתי בוחר את מה שמעניין אותי ויכול לעזור לי בחיים.

- סיירות בד"כ דורשות סוג מסוים של אופי. השאלה היא אם אני מתאים. איך אדע?תן להם לשבור את הראש, אם לא תתאים הם ידאגו להוריד אותך, אם התקבלת סימן שאתה מתאים

- השירות בסיירת ארוך יותר, ולכן משפיע על תוכניות עתידיות. נכון, אבל ה"שם" והקו"ח עדיפים בהרבה.

- "השבחת גדודים" - אם כל השפיצים יהיו בסיירות, מי יהיה בשאר החטיבות? יש מספיק חיילים טובים שנשארים בגדודים

- הסדר מלכתחילה או לא? כל אחד לפי האופי שלו ומה שמתאים לו

- קצונה היא אידיאל או אופציה? כנ"ל

http://www.fxp.co.il/%D7%A6%D7%91%D7%90_%D7%95%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F/tags/%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%99/?page=2

מניסיון, ההבדל בין החי"ר לחיריון החדשות הוא ממש קטן ולא שווה ת'כסף.
עשיתי מסעות עם שניהם ואין הבדל משמעותי.

ברגע שישמעו על זה יורידו אותו

בשמחה

ממה שהבנתי מחברים החברה שם מאוד מגוונים, יש גם דוסים אבל לא חרדים אורגינלים

1. אין בעיות כשרות/ יש הרבה פחות מבשאר הצבא.

2. אין בנות בכלל, בניגוד לביינישים שרק במחלקה אין בנות אבל בפלוגה יש.

3. יש זמני תפילות בנוהל.

4. שמעתי שיש גם איזה שעה ביום ללמוד, אבל אני לא 100%.

5. שנת משימה אחר כך, הזדמנות טובה להשלים בגורויות/ להתחיל לימודים.

 

בקשר לשידוכים, נראה לי שזה תלוי בקהילה שמימנה אתה מגיע.

יש כאלה שיותר מפריע ויש פחות.

 

ניצנים זה מקום שעושים בו טירונות עורפית בד"כ

כך שאת יכולה להיות רגועה כי זה לא מקום מסוכן ח"ו.

 

ושאלת אם זה חוקי?

כן, זה חוקי לגמרי.

קרביים יוצאים לשבועות ארוכים בשטח ללא אישור לדבר בפלאפון.

אז ק"ו שאם אין לו איך להטעין את הטלפון אין כאן שום דבר לא חוקי 

 

המלצה קטנה

ככל הנראה זה  לא שאין שם חשמל

אלא יש משהו כמו 5 שקעי חשמל לפלוגה שלמה.

תקני לו מפצל חשמלי, זה שמתחבר עם חוט לשקע ומתפצל לכמה שקעים

הוא וחבריו יודו לך

 

 

בכל מקרה, את מוזמנת לנסות את המספר הזה

http://441il.com/list/%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1+%D7%98%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99%D7%94+%D7%91%D7%98%22%D7%A8/a/08/6751329.html

אבל שיטעין רק בזמן התפילה אחרת זה בעיה של בזיון בית הכנסת

הבעיה שיש מעט שקעים ושעה אחת להטעין אז כולם מתנפלים.

תיקני לו פוואר בנק זה יכול להועיל.

איזה חטיבה

בדיחות פנימיות שם?

בהמלצת גורמים מוסמכים (אפילו המורה לספורט שלך)

אחרת אתה יכול להפצע

פגשת אחד קצת נמוך בשם נריה קטן?
איך הוא היה?

 ראשית קיבלתי חובלים/צוללות שזה קצת באסה...רציתי מטכ"ל.

הגעתי ב7 לתחנת רכבת ראשל"צ משה דיין, משם על אוטובוסים דקה וחצי לאיזה בסיס שם

שמתעסק עם פיצוצים. מגיעים, שמים תיקים באוהל, והולכים לעמדת קבלה. שם אתם מביאים לדודות ממיטב

את הטפסים. מקבלים מספר שמציירים אותו עם טוש על החולצה. הולכים לראות רופא שבודק חום,דופק ולחץ דם.

מחכים שעוד כמה חברה יסיימו, ואז לפי המספרים, הולכים בנאגלות של 60 לריצת 2000. יש חימום לפני זה עם איזה מגבש

גבר שעשה. רצים 2000 שהם קצת יותר קשים ממה שהייתי רגיל (עשיתי 7:24 באימונים ו8:19 בימ"ס). חוזרים לשטח כינוס 

הראשון ואוכלים ארוחת בוקר (לא ראיתי אף אחד שהקיא באקטים עצמם, אז אפשר לאכול אבל לא הרבה). כולם מתכנסים (בשלב זה הרופא והמפקד הראשי מפחידים את כולם, ומציעים למי שמרגיש לא טוב לדחות את היומ"ס) 

ואז מתחלקים לקבוצות של 20 בערך, מקבלים ציוד (אלונקות, שקים, ג'ריקנים של 10 ליטר, אתי חפירה וכיסאות למגבשים) וסוחבים אותו לבקעה השנייה לייד. שם יש מלא עליות חדות בחול וכל קבוצה מקבלת עליה משלה.

 

ואז מתחילים. ריצה להכיר את המסלול דהיינו איזה שיח מקיפים ומאיזה כיוון. זה עליה משופעת שקשה מאוד לרוץ בה וכולם 

הולכים, אבל אסור להתפרק ולהאט קצב אלא כל הזמן להמשיך. מתחילים בהזנקות וסדרי הגעה, המגבש רשם רק את ה8 הראשונים. רצים בערך 8 ספרינטים ואז עוצרים לשתות מים ולסדר אלונקות עם 3.5 שקים כל אחת.

אח"כ תרגיל "אלונקה סוציומטרית" דהינו 4 ראשונים אלונקה וגם 4 אחריהם אלונקה, תשיעי עם ג'ריקן מטפטף והשאר בלי כלום. זה הולך כך שכולם רצים את העליה וחוזרים בלי כלום, ואז לוקחים ציוד וחוזרים, ואז שוב רצים בלי כלום כולם, ושוב לוקחים ציוד. כך רצים בערך 12 פעמים. באמצע הורידו לנו אלונקה אחת והוסיפו ג'ריקן, וכן קיצרו את המסלול של החברה עם הציוד... שלב הבור: כל אחד ממלא שק חול בדלי אחד, ולוקח את חפירה לחפור בור 1X1X1 מטר. יש בערך חצי שעה לשם כך, אח"כ מכסים אותו. האקט האחרון: שמים את השקים בפס של העליה. התרגיל הולך כך: זחילה של 10 מטר בערך, לוקחים שק על השכמות ומטפסים את העליה ויורדים, מניחים את השק בתחתית העליה ומקיפים בריצה איזה את חפירה נעוץ וג'ריקן, וחוזרים לזחול מהפס תוך כדי שצועקים את המספר שלך.

בסוף זה נגמר, כל אחד אומר כמה הוא עשה (צריך להיות בפוקוס כי הרוב מתבלבלים), ואז מארגנים את הציוד ועושים 

מעגל שכל אחד אומר מי הוא, ומאיפה, ומה הוא עושה בחיים, ומה הוא עשה בשביל היום סיירות.

חוזרים לשטח כינוס, עושים שאלון סוציומטרי (דירוג חבריך לקבוצה) קצת קשה לזהות באקטים מי זה הגבר שנתן לשתות וסחב את האלונקה, כי אתה דיי מתרכז בעצמך.

זהו..אוכלים איזה פריסה חלבית,ומחכים למסדר דמעות שבו אומרים מי קיבל איזה גיבוש, מקבלים טפסים ויאללה לאוטובוסים.

 

קצת מספרים: הגיעו: בערך 560.

                   סיימו: בערך 480

                   חובלים צוללות קיבלו איזה 160.

                   משך האקטים: שעתיים נטו.

                   היום התחיל ב8:00 ויצאנו משם ב16:20 באוטובוס האחרון.

הייתה לי אחלה קבוצה שאף אחד לא פרש (וזה נדיר). בכללי,ראיתי שלמי שעשה הכנה יעודית ליום הזה (אחרי, כושר קרבי וכו') היו יותר סיכויים.

ריצה על דיונה משופעת לא דומה לשום הכנה שעשיתי על כורכר/ אספלט. נדרש ראש שונה.

לי, הספרינטים הראשונים היו קשים מאוד מנטאלית (כי אתה מבין שזה מה שהולך להיות בשעתיים הבאות) אבל אחרי זה 

יש אנרציה וזה פחות קשה (עדיין הרגליים כואבות). 

קיצר היה נחמד, והיו אחלה חברה ואווירה טובה.

 

אני מתאמן לגיבוש צנחנים...
בעזרת ה' יותר קל מסיירות אבל עדיין מאתגר מאוד יחסית למה שאני מורגל...
שמע לפי מה שאתה מתאר זה נשמע בסדר גמור
גיבוש צנחנים נשמע יותר קשה... חחחח

יש אתר כלשהוא?

http://nahalharedi.com/

https://www.aka.idf.il/main/haredim/general.aspx?docId=70531

 

אתה צריך ללמוד שנתיים במוסד חרדי או בעזרת קשרים (חלק מהישיבה שלנו נחשבות חרדיות אז תבדוק את זה) ואחרי שנתיים שירות יש לך שנה משימה - שזה לימודים על חשבון הצבא. אתה יכול ללמוד גם בישיבה וגם באוניברסיטה

https://www.aka.idf.il/Main/Sachar/.

רק צריך מס' אישי.

מס' תעודה צבאית.

 וססמא שאם אין לך עשה הרשמה לאתר יהיה לך בשבוע הקרוב. (או שאולי רק אחרי חנוכה כי הרבה בחופש עכשיו.)

אפשר לראות תלושים של 12 חודש אחרונים ולהזמין עד 4 תלושים נוספים.

בהצלחה.

http://www.kavim-t.co.il/content/page.asp?maincat=1&catId=1&pageid=37

 

צבא:

• חיילים בשרות סדיר ובשרות קבע במדים, שברשותם חוגר/קצין.
• חיילים בשרות סדיר ובשירות קבע ללא מדים המצוידים בתעודת חוגר/קצין ובטופס 327 בתוקף מנוילן או בתעודת לוחם.
• שוחרים נושאי תעודות שוחר במדים ושוחרים ללא מדים נושאי תעודות שוחר עם טופס 327 בתוקף.
• חיילים ביום שחרורם עם טופס שחרור ליום הנסיעה.
• חיילים נושאי תעודת לוחם ללא מדים בצרוף תעודת חוגר/קצין.

 

 

 

לא מצויין כאן של"ת בכלל

גרתי במרכז והיה שם חברת קווים וזה היה חינם תמיד הם גם כתבו את זה על האוטובוסים ובנוסף גם הפקחים שם ראו את זה.

תעודת של"ת מזכה אותך בנסיעות חינם באפיקים(ביו"ש,ומרמת גן/בני ברק לירושלים)
בקווים
נתיב אקספרס(תלוי איזה אזורים בארץ)
רכבת כמובן

שאר החברות שעולות כסף אבל יש הנחה

אגד בינעירוני (בתוך העיר אתה משלם רגיל)
אגד תעבורה
מטרופולין

אבל הנהג אמר שצריך לשלם?

בנתניה נסעתי פעם והנהג לא הבין מה התעודה הזאת.
לא זכור לי שהיא חינם אבל היא כן מקנה הנחה

אני יודע שלמעלה אדומים זה חינם ובבנימין זה לא.

קודם כל צריך לדבר עם המפקדים. מדובר בחייל שמצד אחד פסלו לו את המקצוע, אך מצד שני לא שיבצו אותו במקום מתאים.

,  מפקדים הרבה פעמים יכולים להיות הפתרון.

גם לי היה משהו דומה, אבל אצלי הפרופיל פסל שירות בבסיס שהייתי בו, כך שהיו חייבים להעביר אותי.

במקרה שלך (החבר שלך) כנראה אין שום מניעה להמשיך שירות בבסיס, ולכן אף אחד לא טורח להעביר אותו (תמיד טוב שיש חייל שאפשר להטיל עליו כל מיני מטלות במקום לבזבז כוח אדם מבצעי).

במידה והמפקדים לא רוצים לעזור (הם יכולים לומר שהם יעשו מה שאפשר-אבל בפועל...כנ"ל), צריך לנסות לפנות לחלונות גבוהים יותר באכ"א (אגף כוח אדם) בדרישה לקבל העברה לבסיס אחר., עם תפקיד מתאים יותר.

כדי לקבל יומיות הכי טוב לשכנע את משקי"ת הת"ש ביחידה שזה נצרך, ואז קצינת הת"ש מעבירה המלצה לשינוי שיבוץ והכל טוב יפה. (אם ת"ש אף אחד לא מתווכח). אבל זה לא פשוט כי כנראה שאין באמת סיבה כזאת וד"ל.

אגב, כמה זמן החבר שלך מתנהג כמו חייל למופת (לא עושה כלום)? זה יכול מאוד להשפיע. אני מייד אחר שהורידו לי פרופיל  (ואפילו קוגם) דיברתי על מעבר ליחידה. אם עבר הרבה זמן יתכן שיגידו לו:  מה נזכרת פתאום?

וכי חשוב לזכור שיש כאן שיקול דעת של בני אדם ולא כללים ברורים, כך שהכל יכול להיות.

והכי הכי חשוב, הרבה תפילות כדי שכל ההשתדלויות יעזרו ולא יזיקו.

בהצלחה.

אם היא מכירה בעצמה שהיא בחורה חזקה באופיה סגורה על מעמדה הרוחני ולא מושפעת מהסביבה, בהחלט אפשר להבין אותה.
אבל הרוב יאמרו שלא תכניס את עצמה לניסיון הזה, הוא קשה ורבות וטובות ממנה נפלו בו.

אין אפוטרופוס לעריות!
הייתי ממליץ שתלך לחיות קצת בין חילונים וחילוניות מפגשים לימודים משותפים וכאלה ותראה האם היא מתרשמת או מקנאת בחיים שלהם או שחיים כאלה דוחים אותה... רק לשם התרשמות לא כמדד סופי.

ולמה לא ללכת לש"ל באותו תפקיד?

נכון, מי שמשרתת בצבא לא יכולה לקום יום אחד ולהחליט שהיא רוצה לעזוב את הצבא.

אפשר לקום ולעזוב את השירות הלאומי.

סיפורים עצובים יש גם מהשירות הלאומי וגם מהצבא.  יש מקומות בעייתיים יותר ויש בעייתיים פחות, גם בצבא וגם בשירות הלאומי.  תלוי בבת.  מה היא מרגישה שמתאים לה ואיפה היא מרגישה טוב ונכון עם עצמה.  בכל מקום היא צריכה לשמור על עצמה.

 

חשוב מאוד שהבת תחליט בינה לבין עצמה מה מתאים לה בכל נושא שקשור לדת ומה לא.  היא יכולה להחליט שבצבא תלך תמיד בחצאית ושתשמור נגיעה, ושלא תאכל מדברים שחיילים אחרים הביאו מהבית וכל דבר אחר בתחום.

הרגע הקשה הוא האמירה לסובבים אותה שהיא מתנהגת בצורה אחרת מאשר הם נוהגים.  אבל כל עוד הבת עקבית, הציבור שסביבה יקבל את גבולותיה ויכבדו אותה, כל עוד היא לא עוברת את הגבול של עצמה.

 

לפני שנים רבות הכרתי בת דתיה ששירתה בצבא.  היא תמיד לבשה חצאית, ושמרה נגיעה.  במשך שירותה, היא הגיעה עם עוד שלוש חיילות למקום שרות חדש.  אחד הקצינים, שהיה שמן, נמוך ויד ימינו היתה משותקת, הגיש לה את יד שמאלו, כדי ללחוץ את ידה.  המעמד היה מביך במיוחד, כי עמדו מסביבם עוד 8 חיילים וחיילות.  החיילת הדתיה סירבה בנימוס וציינה שהיא דתיה ושומרת נגיעה, ולכן לא תוכל ללחוץ את ידו.

המבוכה היתה רבה.

היא לא יודעת מה אמרו עליה מאחורי גבה...  אבל כשנכחו לדעת שהיא גם לא לוחצת את ידו של קצין גבה, קומה "חתיך" עם עיניים ירוקות, ולא לוחצת את ידו  או נוגעת באף חייל או קצין, העריכו אותה מאוד.  באיזושהי הזדמנות, כשהגיע לבסיס קצין בכיר כדי ללחוץ את ידי החיילים הזוטרים, המפקד הישיר שלה אמר\הזהיר את  הקצין הבכיר שלא יוכל ללחוץ את ידה ושיזהר לא לנגוע בה, כי היא דתיה...

 

נכון, הרגע הראשון היה מביך לחלוטין וקשה, אבל כל הרגעים אחריו היו קלים מאוד.

 

בהצלחה לבת בקבלת החלטות טובות ונבונות עבורה!

 

סוגיות הלכתיות לא פוסקים מהבטן.
הולכים לרב ושואלים בהתאם למציאות ןבהתחשב בגורמים בשטח.

אם היא בזה להלכה והולכת לצבא, מדוע היא שומרת נגיעה?

אני כן חושבת שיש חלק מהבנות שיכולות ללכת לצבא כי רק שם (ולא בשירות) הן תמצאנה את מקומן.

אלו בנות חזקות מבחינה דתית, והסיבה שהן הולכות לצבא היא מכיוון שרק שם הן יכולות למצות

את הכוחות שלהן- למשל במודיעין וכדומה. בשירות הלאומי הן לא היו יכולות לתרום כמו שהן תתרומנה בצבא.

אבל לדעתי, לתפקיד מורה חיילת אין טעם להכנס לצרות של הצבא.

כולנו מסכימים שהצבא הוא מסגרת תובענית וקשה, במיוחד לבנות דתיות. יש אינספור בעיות בצבא.

זה לא אומר שנאסור ללכת לצבא באופן גורף, אבל כן נעודד את רוב הבנות לא ללכת לצבא.

ללכת לצבא, ולסבול את כל הקשיים הרוחניים שם, בשביל תפקיד שאפשר לבצע דומה לו בשירות הלאומי-

לדעתי זו סתם התעקשות מיותרת. יש המון תפקידים דומים למורה חיילת בשירות לאומי, שהיא מסגרת הרבה יותר עדיפה לבחורה דתיה לכל הדעות.

שיהיה לך בהצלחה!! תלכי עם האמת שלך 

למה שלא תלך למסגרות יותר יראות שמיים? מסגרות שומרות הלכה?

למשל מרכזים להעמקת הזהות היהודית.

במרכזים את נכנסת לכיתות ומלמדת את התלמידים על יהדות וציונות. הסביבה במרכזים היא דתית יותר, ותומכת יותר מהבחינה הדתית.

מעבר לכך שגם שירות לאומי הוא בעייתי מאוד.

אם היא לא עושה זאת בגלל לחץ חברתי אני חושבת שזה לגמרי בסדר כי שניהם משרתים את הצבא ולא צריך רק קרבי יש הרבה מקומות שיוכלו לעניין בנות דתיות וגם לשמור על הערכים והצניעות!!

ועל מה ההתלבטות בכלל? חסר אפשרויות לתרום בהוראה לכל הגילאים והמגזרים בשרות לאומי?

כולכם דיברתם מבחינה דתית 

אני מתלבטת אם לקחת את "הסיכון" של להיות דתייה בצבא (שאני מסוגלת לזה) או ללכת לשירות ,

כי הבנתי שאחרי צבא במיוחד בהוראה מקבלים יותר הטבות מאשר שירות לאומי.

במיוחד שאני רוצה להיות מורה

 

אם תעשי שנתיים שרות לאומי בחינוך- הותק יצטבר לך בדיוק כמו שנתיים צבא.

בדרך כלל ההמלצה היא להתגייס למסגרת תומכת (כגון מורה חיילת של תרבות תורנית)

או במסגרת תומכת (כגון דרך מדרשה).

אגב, הרבנות הראשית גם אוסרת עליה להר הבית, אבל הרב שלי מחייב (לא מתיר, מחייב!) עליה להר (בטהרה).  חלילה אני לא מזלזלת ברבנות הראשית, אבל אל תצטטו רב פלוני כשנוח לכם ורב אלמוני כשנוח לכם אחרת.  ו"גדולי ישראל" אוסרים שירות בצבא לכולם, תשאלו את אחיכם החרדים.  אהה, אולי הם מתירים שירות למי שכבר התפקר.

 

וודאי וודאי שהדבר תלוי בבת!  תתפלאו לדעת, אבל יש ויש בנות שיודעות לעמוד על שלהן, על עקרונותיהן ועל זכויותיהן.

נכון, סביבה תומכת הלכה היא סביבה קלה יותר מסביבה אדישה להלכה או אנטי הלכה, אבל אם מצפים מהבת לחיות בעולם הזה ולא רק בחממה, הניחו לה לבדוק ולהחליט.

 

הדעה שאם היא התירה לעצמה לשרת בצבא אז מה פתאום היא שומרת נגיעה, היא דעה מתנשאת ומוטעת.  

אם יהודי אוכל כשר בבית ובחוץ אוכל גם לא כשר, האם נכון לומר לו להטריף את המטבח הביתי?  

אם יהודי מניח תפילין כל יום ואינו שומר שבת, נאמר לו להפסיק להניח תפילין?  

חבר'ה, חשבתם לפני שכתבתם את הערותיכם???

 

דווקא עמידה עקבית על עקרונות הלכתיים גורמת לאנשים אחרים לכבד אותך.  כדאי לנסות ולהצליח!

 

התגובות כאן מעניינות. מעניין אילו הייתה עולה השאלה: "האם לנערה כדאי להיות מורה חיילת בצבא?" האם התגובות היו שונות? רוב התגובות מתמקדות ביכולת של הנערה לשמור על עקרונות הדת אתם היא מגיעה לשירות ולא: האם היא תרגיש שהיא מגשימה שליחות? או: מה צריכים להיות כישוריה ותכונותיה על מנת לעמוד במשימת ההוראה בצבא? או: האם יהיה לה מעניין? זה לא יותר חשוב, אני שואל בתמימות?

יש ערך כמובן במה שכתבת,איך הערך הטבעי נפשי הזה צריך להיות מעוצב ומנווט ע"י ערכים והשקפות של אמת.

כלומר,מה ימנע אדם לבצע דבר שהוא יגדיר וירגיש בעצמו כשליחות ויהיה למען האמת דבר שלילי ? (וזה יכול להיות ברמות משתנות כמובן).

 

מימלא מובן שההחלטות של האדם וההגשמה העצמית שלו צריכה להיות לאור האמת,ולא לאור מה שהוא אולי מרגיש כנכון מתוך השפעות חינוכיות ונפשיות כאלו ואחרות,שידוע לכל שרגש הוא עניין סובייקטיבי שנבנה ע"י השפעות חינוכיות,סביבתיות,תרבותיות ותודעתיות כאלה ואחרות.

 

מכאן שהכרה יהודית בריאה מכילה שני חלקים א.הליכה לאורה של האמת ושמירה על הערכים שמגדירים ומעצבים אותנו בתור יהודים וזה שורש ויסוד

ב.כתוצאה מזה (וגם שלא כתוצאה מזה,ע"י עבודה חינוכית נפשית עצמית,היהדות דוגלת בעבודה עצמית נפשית והתעלות של האדם ממדרגה למדרגה,כלומר ההכרה נמצאת במקום שהאדם יכול לשנות את עצמו ולהתעלות.וזהו דבר שגם רואים במציאות) גם הרגשה והכרה בריאה של מימוש עצמי דווקא בדברים הנכונים,והנכונים ביותר.