כולנו דואגים ואפילו טיפה מתקוממים על המצב בעוטף עזה וההפקרות שנמשכת שם. כולנו רוצים פתרון אמתי. כחבר בנוער של תנועת דרך חיים. תמצתי את העקרונות והפתרונות מתוך תכנית 'מחשבים מסלול מחדש' שתנועת דרך חיים מקדמת (תנועת דרך חיים: פועלת לקידום מדינה יהודית ע"פ התורה). קודם כל נחזור טיפה אחורה..
· ההתנתקות – טובה לביטחון
"תכנית ההתנתקות – טובה לביטחון", כך זעקו כותרות העיתונים לפני 12 שנים. מאות קצינים לשעבר חתמו על כרוז הקובע שההתנתקות תהיה טובה לביטחון, הם לעגו לאלו שהזהירו מפני טילים על אשקלון, והבטיחו שכאשר נהיה מחוץ לעזה – "לא נהיה סבלניים לאזלת ידם, לא נבליג על מחדליהם ולא נעבור לסדר היום על מעשי הטרור" כפי שהכריז הרמטכ"ל דן חלוץ, כשאחרון חיילי צה"ל עזב את רצועת עזה, בשנת תשס"ה.
חלפו שנים ספורות וחמאס השתלט על רצועת עזה. תוך זמן לא רב הפצמרי"ם שנורו בזמנו על גוש קטיף, השתדרגו לקאסמים על שדרות ואשקלון ואז לגראדים על באר שבע ועד גוש דן. עזה הפכה לחמאסטן של מנהרות טרור, וכאב ראש מדיני-בטחוני בלתי פוסק. לא רק שלא נפטרנו מעזה, האיום הפך לקיומי יותר, ופוצנטיאל האסון לחמור בהרבה.
גם מבחינת האחריות האזרחית, לא קיבלנו שעה אחת של חסד, עזה ממשיכה לקבל מים וחשמל על חשבוננו, ישראל מזרימה מאות משאיות ביום, ולמרות ה"התנתקות" הדמיונית עדיין כל העולם רואה בנו אחראי ואשם בקריסה הכלכלית וההומניטרית בעזה.
השחיקה הזוחלת בשרידי ההרתעה שהייתה לישראל, הגיעה לממדים של טירוף, פורעים ערביים חודרים כמעט כל יום את הגדר ומציתים עמדות של צה"ל, שטחים נרחבים ברחבי הנגב המערבי עלו בלהבות, ותושבי הדרום מתמודדים עם עשן מיתמר מדי יום.
· כן, זו הארץ שלנו! עזה היא שלנו!
האמת היא שלפני הכל אנחנו חייבים להגיד שכיהודים מאמינים אנחנו יודעים שיש משהו מעבר לזה, מעבר להכרח הביטחוני. – זו הארץ שלנו! עזה היא שלנו. בעיר עזה שבנחלת שבט יהודה, ושבה הפיל שמשון על עצמו את בית סרני פלשתים, חיו ופעלו יהודים במשך הדורות, כמו שמעיד למשל בית הכנסת העתיק בלב עזה מתקופת רבי ישראל נאג'רה - ארץ ישראל היא מתנת ה', מתנה שאין לנו שום זכות לוותר עליה, וכל וויתור כזה בהכרח יביא לסכנה ביטחונית, ופיקוח נפש ממש כפי שאנחנו רואים.
נכון אנחנו לא תמימים ולא נאיביים, אי אפשר לצעוק לחלל האויר "לכבוש את עזה" וללכת. אנחנו מודעים לבעיות של עזה ולאתגר של היום שאחרי, אז בואו רגע ונתייחס לזה ברצינות.
· להוציא את הערבים מהנשק
בתקופת הסכמי אוסלו, כשממשלת רבין העבירה נשק לערבים, אמר איש חכם אחד: "עכשיו יהיה יותר קל להוציא את הערבים מהנשק, מאשר להוציא את הנשק מהערבים". כמה שהוא צדק, נסו לדמיין – נניח שיש לנו את הממשלה הכי ימנית שיש והיא מחליטה לצאת למבצע לחיסול הטרור בעזה, ולנקות את רצועת עזה מנשק ואמצעי חבלה, בכמה דם יעלה לנו מבצע כזה? כשבכל בית יש מנהרה, ומחסני הטילים מוחבאים מתחת לבתי חולים וגני ילדים.
אף אחד לא מצליח לדמיין מבצע כזה לחיסול הטרור בתוך אוכלוסייה אזרחית שייגמר בניצחון. שהרי אם ננצח ובאמת נלך 'עד הסוף', 'בלי בצלם ובלי בג"ץ'... נספוג ביקורת בינלאומית מקיר לקיר, ונאלץ להתמודד עם בידוד בינלאומי, ואם נוותר נאלץ להמשיך ולהתמודד עם ארגון טרור שלו טילים ארוכי טווח, מנהרות תופת, וקומנדו ימי.
כולם מבינים שמבצע צבאי – כמה שהוא נחוץ המחיר שלו יהיה יקר, אולי אפילו יקר מדי. המצב בעזה הפך ל'כאב ראש' כל כך גדול, ששרי הקבינט מנסים רק לחמוק מהחלטה בין המשך ההשפלה, וכניעה חוזרת ונשנית לטרור, לבין מבצע צבאי מדמם, ושקיעה בבוץ העזתי, יחד עם ביקורת בינלאומית ונזקים כלכליים ותיירותיים עצומים.
אז מה כן אפשר לעשות? איך אמר אותו איש חכם? "להוציא את הערבים מהנשק". כלומר, כל מבצע צבאי בעזה – שהוא מוכרח להיות לבסוף – צריך להתבסס על פתיחת המצור על עזה – לכיוון אחד, לאפשר לכל מי שמעוניין לצאת מעזה – לצאת בעזרתנו. ולבודד את פעילי הטרור, המחבלים ותומכיהם שיישארו בעזה.
· רוח רביעית
עזה נמצאת בסגר על ידי ישראל ומצרים, תנועת אנשים החוצה (ופנימה) אפשרית בקושי רב, ישנם גם הגבלות על סחורה, הערבים בעזה אינם יכולים לצאת לעבוד, והאבטלה גואה באחוזים גבוהים מאד. ובכלל המצב ההומניטרי לקראת קריסה.
במצב כזה, כאשר כל האזרחים בעזה נמצאים במצור, אין ספק שכולם ירגישו חלק מהמלחמה, ללא מוצא לברוח, להיכנע ולוותר, גוברת המוטיבציה להילחם גם כנגד ההיגיון וכשהסיכויים קלושים. בוודאי במצב הנוכחי שזו האופציה היחידה שלהם, ותחת החשש שהחמאס ששולט בעזה יפגע גם בהם.
מי שנשאר לגור בעזה עושה זאת מאחת משתי סיבות: או כי אין לו ברירה, או כי הוא תומך במאבקם של ארגוני הטרור, ונוטל צד במלחמה מול עם ישראל.
כדי שנוכל להילחם בארגוני הטרור עד הסוף, כמו שאמר דוד המלך "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", אנחנו צריכים להחליש את כוחם, על ידי עידוד ההגירה, החלשת העורף של האויב, ויצירת הפרדה מוחלטת בין אלו שאינם מעוניינים להילחם בנו, לבין המחבלים ותומכיהם.
· כיבוש הרצועה
השלב הראשון של המהלך יהיה השתלטות על הרצועה וביתורה, הצבא ישתלט על השטחים הפתוחים ויכתר את ריכוזי האוכלוסייה, לאורך הרצועה יוקמו תחנות מעבר רבות שאליהם יוכלו להגיע תושבים שמעוניינים לעזוב את הרצועה, ובהם הם יעברו בידוק מדוקדק כדי למנוע מעבר גורמים עוינים ומעשי חבלה.
תוך כדי כך תמשיך הפגיעה מהאוויר במובילי ההתנגדות עד להכרעתם – אם על ידי חיסולם לפי סדר מלמעלה למטה של ראשי ומפקדי ארגוני הטרור. חיסול תשתיות הלחימה (כולל תשתיות "אזרחיות" המשמשות לצורך המלחמה), הגברת המצור, ופגיעה לא בררנית באזורים שמהם יתבצעו פעולות לחימה נגד ישראל.
בזמן המלחמה חשוב לזכור את מה שקובע מוסר המלחמה היהודי: חיי חיילינו קודמים לחיי אזרחי האוייב! בשום פנים ואופן אסור לסכן חיים של חייל יהודי אחד שלנו, כדי להימנע מפגיעה במחפים על הפשע. ואנחנו צריכים לפעול בנחישות וללא כל היסוס כדי שלא תיפול שערה משערות ראשו של חייל אחד.
המצור והלחימה הבלתי מתפשרת יעודדו עוד ועוד מתושבי עזה, להרים ידיים ולהיכנע, ולהחליט לצאת מעזה דרך תחנות המעבר, שלב אחר שלב תיווצר הפרדה ברורה בין אלו שמעוניינים בעימות ובמלחמה, לבין אלו שיסכימו לעזוב.
· ריבונות יהודית
את כיבוש רצועת עזה צריך לעשות בשלבים, ולפי היכולות שלנו לשלוט בשטח שליטה מלאה. רק אחרי ההשתלטות על רצועת עזה, והקמת נקודות המעבר, נעבור לכבוש גם את ריכוזי האוכלוסייה לפי סדר - שטח אחר שטח, ונטהר אותם מכל נשק, אמצעי לחימה, או מוקד הסתה.
מיד לאחר כיבוש רצועת עזה, תסופח הרצועה, תוכרז עליה ריבונות יהודית, תוך לקיחת אחריות על החינוך ועידוד ההגירה של תושביה.
בסיומו של המבצע לא יישארו ערבים ברצועת עזה, תושביה היום יתחלקו בין אלו שיבחרו לעזוב את הרצועה, באופן עצמאי או בסיוע של המדינה, לבין אלו שייבחרו להילחם עד טיפת דמם האחרונה.
זהו. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, כי כבר נסינו לברוח מעזה, והטילים רודפים אחרינו, ההצעה הזו היא לא פשוטה, ודורשת אחריות ונכונות להשקיע, אבל היא מבטיחה פתרון של הבעיה אחת ולתמיד, ולא עוד 'פלסטר' ועצימת עיניים.
והכי חשוב, עם ישראל מאמינים במה שה' יתברך אומר לנו ועם הרבה בטחון בו ורק עם בטחון בו - נוכל לנצח.
באהבת ישראל, ידידיה עסיס – נוער דרך חיים.
ועכשיו יש עוד בעיות