ב"ה
לאחרונה, בישוב בו אני גרה התקיים דיון [לא משהו מתורבת, תרגעו] בנושא ועדות קבלה, וצביון אחיד לקהילה. במילים אחרות: קבלת חילונים ואחרים שאינם ב ד י ו ק כמונו. הנושא עלה בצורה כזו או אחרת במקומות שונים, וראוי שיקבל התייחסות.
רוב רובם של הישובים ביהודה ובשומרון הם ישובים דתיים לחלוטין, שאדם חילוני לא יעבור את ועדת הקבלה אליהם. אז נכון, קשה להשוות את תושבי יצהר לתושבי יקיר, ואת תושבי שבות רחל לתושבי עפרה. אבל בגדול, הגבולות ברורים: אנחנו מקבלים רק דתיים. יש פה ושם ישובים מעורבים, אבל הם המיעוט, וגם הציבור הדתי בהם נתפס כ'פשרן' יותר.
נראה שכאשר באים לעסוק בשאלה של הסתגרות, של קבלה ושל 'קהילות קודש' למינהם, חשוב להגדיר מספר נקודות יסוד:
א. גודל והתפתחות: מי שרוצה לגור בקהילונת של ארבע משפחות לנצח, בבקשה. הוא יכול לגור בחווה בטקסס. מי שבניין ארץ ישראל, יישובה ופיתוחה חשובים לו- לא יוכל מבחינה מוסרית או פרקטית לסגור את שערי ישובו בפני מתיישבים חדשים. יש אך ורק דרך אחת להיות אדוני המרחב – לגור ולשלוט.
בבירור אפשר לראות שיישובים שסגרו את עצמם מפני מי ששונה מהם, התפתחותם קטנה מאשר מי שפתח את שערים לכל החפץ לבוא. קדומים, קרני שומרון, אפרת, קרית ארבע ועוד [בודדים] שולטים על שטח גדול הרבה יותר מכל ישוב אחר, מתגוררים בהם הרבה יותר תושבים מהממוצע היישובי, הם מפותחים יותר, הריבוי הטבעי וגם ההגירה אליהם היא גדולה יותר מבישובים אחרים.
וגם בשקט, בסוד, אפשר לומר שכדי לפנות את קרית ארבע או אפרת, הממשלה תצטרך לחשוב פעמיים, בעוד שלפינוי רחלים, למשל, היא תזדקק לכל היותר לערמת ממחטות.
הגבלת גיוון האוכלוסייה סוגרת את הישוב בפני מתיישבים רבים פוטנציאליים, וכן גורמת לאחרים לא לרצות להצטרף לאליטה שהולכת ונוצרת מאחרי השער הצהוב. ובכך- מצמצמת את ההתפחות ומגבילה את המרחב שבו הישוב ישלוט.
ב. שאלה נוספת שעלינו לשאול היא- מהי החברה שאנחנו רוצים להקים? מה מייחד אותנו? מהם הדגלים אותם אנו מניפים?
אז נכון, ישוב הארץ, ונכון שאנחנו שומרי מצוות- אבל כחברה, איך אנחנו רוצים להיראות? מהם יסודות הבניין?
המשך: http://www.lms.org.il/Page.aspx/Blog/197
לאחרונה, בישוב בו אני גרה התקיים דיון [לא משהו מתורבת, תרגעו] בנושא ועדות קבלה, וצביון אחיד לקהילה. במילים אחרות: קבלת חילונים ואחרים שאינם ב ד י ו ק כמונו. הנושא עלה בצורה כזו או אחרת במקומות שונים, וראוי שיקבל התייחסות.
רוב רובם של הישובים ביהודה ובשומרון הם ישובים דתיים לחלוטין, שאדם חילוני לא יעבור את ועדת הקבלה אליהם. אז נכון, קשה להשוות את תושבי יצהר לתושבי יקיר, ואת תושבי שבות רחל לתושבי עפרה. אבל בגדול, הגבולות ברורים: אנחנו מקבלים רק דתיים. יש פה ושם ישובים מעורבים, אבל הם המיעוט, וגם הציבור הדתי בהם נתפס כ'פשרן' יותר.
נראה שכאשר באים לעסוק בשאלה של הסתגרות, של קבלה ושל 'קהילות קודש' למינהם, חשוב להגדיר מספר נקודות יסוד:
א. גודל והתפתחות: מי שרוצה לגור בקהילונת של ארבע משפחות לנצח, בבקשה. הוא יכול לגור בחווה בטקסס. מי שבניין ארץ ישראל, יישובה ופיתוחה חשובים לו- לא יוכל מבחינה מוסרית או פרקטית לסגור את שערי ישובו בפני מתיישבים חדשים. יש אך ורק דרך אחת להיות אדוני המרחב – לגור ולשלוט.
בבירור אפשר לראות שיישובים שסגרו את עצמם מפני מי ששונה מהם, התפתחותם קטנה מאשר מי שפתח את שערים לכל החפץ לבוא. קדומים, קרני שומרון, אפרת, קרית ארבע ועוד [בודדים] שולטים על שטח גדול הרבה יותר מכל ישוב אחר, מתגוררים בהם הרבה יותר תושבים מהממוצע היישובי, הם מפותחים יותר, הריבוי הטבעי וגם ההגירה אליהם היא גדולה יותר מבישובים אחרים.
וגם בשקט, בסוד, אפשר לומר שכדי לפנות את קרית ארבע או אפרת, הממשלה תצטרך לחשוב פעמיים, בעוד שלפינוי רחלים, למשל, היא תזדקק לכל היותר לערמת ממחטות.
הגבלת גיוון האוכלוסייה סוגרת את הישוב בפני מתיישבים רבים פוטנציאליים, וכן גורמת לאחרים לא לרצות להצטרף לאליטה שהולכת ונוצרת מאחרי השער הצהוב. ובכך- מצמצמת את ההתפחות ומגבילה את המרחב שבו הישוב ישלוט.
ב. שאלה נוספת שעלינו לשאול היא- מהי החברה שאנחנו רוצים להקים? מה מייחד אותנו? מהם הדגלים אותם אנו מניפים?
אז נכון, ישוב הארץ, ונכון שאנחנו שומרי מצוות- אבל כחברה, איך אנחנו רוצים להיראות? מהם יסודות הבניין?
המשך: http://www.lms.org.il/Page.aspx/Blog/197
