כתבו עלינו

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228928

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=19009

ברור לגמרי שהחייל שירה ברב דן מרצבך זצ"ל עשה זאת בשוגג גמור. איננו מעלים על דעתנו כל אפשרות אחרת. אולם האסון הנורא חוזר ומציף מציאות קשה. לא החייל שירה הוא הבעיה. הבעיה היא המציאות שייצרנו בשטח.

אבל דבר אחד ברור. צה"ל בולבל לחלוטין וכבר אינו מבין כלל מי נגד מי במציאות שבה הוא מתפקד. שנים ארוכות של השחתה אידיאולוגית הפכו את לוחמי צה"ל (ובעיקר בחברון) למשהו שאינו שונה במאום מחיילי האו"ם. אך למעשה חיילי צה"ל במצב גרוע יותר מן האו"ם. חיילי האו"ם נמצאים שם מרצונם. איש לא כפה עליהם להתגייס. חיילי צה"ל משרתים בחברון בכפיה מכוח חוק גיוס חובה. משמעות הדבר היא שמי שמחזיק בדעות שמאלניות רואה בתושבי חברון את האחראים למצבו האישי. מכאן קצרה הדרך להיפוך היחס. הערבים שנתפסים כתושביו הטבעיים של המקום – אינם כלל צד בעניין. היהודים לעומתם – הם האויב האמיתי.

עוד ועוד מקרים של דריכת נשק כלפי מתנחלים, עוד ועוד מקרים של אלימות מערכתית כלפיהם. הטרדות ואפילו ניסיונות אונס של נערות בזמן גירוש מאחזים כדבר שבשגרה – פעם שלחו חיילות, את מי זה בכלל מעניין היום... המתנחל הוא האויב, אין לו זכויות וכבודו משול לעפר.

כל אלה הם פועל יוצא של אובדן האמונה הבסיסית בלגיטימציה הקיומית שלנו – כעם – בארץ ישראל.

האוויר בחברון מצוין. אבל האווירה מזוהמת. האווירה הזו – אווירת הנחיתות המוסרית מול מלח הארץ הערבי, מולידה לבסוף את האצבע הקלה על ההדק – כלפי יהודים כמובן.

השיטה

זה כבר הפך לשיטה. קודם כל מאשימים את המתנחל ההרוג.

"הוא התאבד", "הוא נהרג בתאונת דרכים" – כלומר לא נהג בזהירות, "ירו בו כי ניסה לפרוץ מחסום".

אחר כך ממתינים לראות מה תהיה תגובת המשפחה והחברים.

אם אין להם כוח לפרוץ את חומת התקשורת  והתודעה הציבורית. אז יופי – הרווחנו.

אם משום מה המשפחה מתעקשת והחברים מתחילים לשאול שאלות והאינטרנט מתפוצץ מרוב אצבעות מאשימות – נו אז כבר אין ברירה ומתחילים לשקול כיצד להתמודד עם האמת.

השיטה הזו לא הולכת להסתיים. ככה זה ימשיך. ולכן הנחת העבודה הבלתי נמנעת היא שאי אפשר להאמין לשום דיווח צה"לי ומשטרתי ביהודה ושומרון.

יש רק דרך אחת לתקן את המצב.

קבוצת אנשי מקצוע מן ההתנחלויות, צריכה להקים צוות חקירה משלהם. אנשים בעלי רקע בטחוני ומשטרתי צריכים להקים כיתת כוננות לצורכי חקירה. אנשי היישובים צריכים לדבר רק איתם. הם צריכים לפרסם במהירות את מסקנותיהם ושצה"ל והמשטרה יגיבו אליהם במקום להיפך. השמאל עם בצלם ושאר ארגוני הדיווח שלו – גילה כבר מזמן את השיטה הזו. הגיע הזמן שמתנחלי ההר יאמצו אותה במקום להמתין לדו"חות החתול המסבירים לאן נעלמה השמנת.

ל"קשירת קשר" ושוחררו מיד, 

הם נעצרו במחנה יהודה

3 מהם בפורומים(מחכה לאישור מהם לפרסם פרטים נוספים)

הלאטמה של השבוע: והפעם היחידה הסודית שהוקמה על מנת לחסל את... התג מחיר (דקה: 4:30)

וגם: עוד כמה ירידות על יריב אופניימר.

יש בית של משפחה יהודית שערבים מציקים להם ומסלקים אותם מהבית כל הזמן

הם צריכים עזרה להסביר פנים אל פנים לשכנים הזמניים שלהם מי בעל הבית האמיתי

הנוכחות דרושה בין השעה 15:00 מחר{חמישי} עד למחורת 

לפרטים

0507875429

למה על נושאים כמו 'עבודה עברית' ו'תג מחיר' ניתן לפתוח אלף דיונים, אבל על נושא משמעותי כמו שירות בצה"ל - לא?

כתבה בה הרב הרב לבנון מדבר על המלצה לא להתגייס היא בגדר חדשות של ממש, וגם אם הנושא 'טחון' כביכול וחפור ולעוס, כל הנושאים פה ללא כמעט אף יוצא מהכלל נידונו לא פעם ולא פעמיים אלא עשרות פעמים.

אין שום סיבה - מלבד סתימת פיות בשל התנגדות לדעות אחרות - למחוק או לנעול שרשורים בנושא הצבא.

לכל מי שמגיע השבת לחברון.
יהיה אורח חשוב. השר נאמן.
השר הגזען ששיחרר מאות מחבלים ערבים אבל יהודים הוא לא מוכן לשחרר.
השר שמשמש עבד נרצע לשי ניצן ושתוקף ומגרש יהודים.

אם תיראו אותו אל תתבישו.
לכו אליו ובנימוס מעודן שקיבלתם בגבעות העירו לו.
אין לפחד או להתפדח. הוא בסך הכל שר שלא נאמן לעם שלו.

בעז"ה בשבת גם תהיה איזו מחאה מול משפחה של מחבל שהשתחרר.היו מעודכנים...

איזה "אנטי ציוני" יתמוך במשטר הפת"ח שנשען כולו על היישות הציונית, משטר שהיה מתמוטט אחרי שתי דקות שצה"ל יצא, משטר ששוטריו מאומנים ע"י האמריקאים וצה"ל, ושמנהל מערכת יחסים ענפה עם היישות הציונית?

מה ההבדל בין שלום עכשיו הציונים ומניפי הדגל לנטו"ק?

נערך לבקשת הכותבת

(הסבר: קדש חייך זה הנושא של בני עקיבא השנה ואני בתור הנוער של היישוב חלק מצוות שמוציא עלון מיוחד שנקרא ציוץ ברמה בתור חלק ממנו צריך לכתוב את דבר המערכת והוטלה עלי המשימה וזה מה שרציתי לכתוב אז אני צריכה דחוף חוות דעת!)

רמב''ם:

"צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד: ויהיה שיבתו וקומו ודיבורו, הכל - לעומת זה הדבר.

כיצד? כשיישא וייתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בלבו לקבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים האלו, כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם: מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אישה. וכן כשיאכל וישתה ויבעל - לא ישים בלבו לעשות דברים האלו כדי להנות בלבד, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך, ויבעל כדי להנות - אלא ישים על לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואבריו בלבד."

" התחלנו להקים סוכה במוצב. רוני אמר שהוא מקווה שזה שפתחנו את השנה ברגל שמאל לא יהיה סימן לכל השנה כולה. דרור קפץ: "רגל שמאל? למה ברגל שמאל?". "יש לך שם לתאר את תפילת יום-כיפור שקיימנו ברוב עם בבוץ הלבנוני?". "כן," דרור ענה בלהט, "תפילה זכה". הייתה שתיקה. דרור עם העיניים הבורקות האלה שלו, מאתגר אותנו.

דנו התעצבן: "נו, דרור, אל תיתמם. אי אפשר להשוות את המארב הזה לרוממות הרוח שיש בישיבה! אתה יכול להשוות את דממת המבצע לקולם של מאות בחורים שצועקים 'שמע ישראל' בקול רם?"

"או לשיעור של ראש הישיבה לפני התפילה?" המשיך אברימי, "או לרב שלי, שעומד ושר 'אמת מה נהדר מראה כהן גדול' ואני כמעט בטוח שאני יודע איך בדיוק הוא נראה!".

דרור מתכעס. עיניו מצטמצמות ולחייו קצת מתעגלות והוא אדום: "ואיך תקראו למה שעשינו? אם זה לא יום כיפור המכפר על בני ישראל, אז מה זה כן? זה לא עבודת ה'? מה נראה לכם, לא צמנו השנה כי לא רצינו?"

"אבל זה עדיין לא מעלת הקדושה של יום צום!", טען אברימי. "לי זה נראה עבודת ה' בקדושה יתרה!" דרור לא מוותר. "דרור, בחייך, אל תעשה אידיאליזציה ממקרי דיעבד..."

" דיעבד? להגן על יישובי הצפון זה דיעבד? אני לא מאמין למה שאני שומע...". "טוב, לא התכוונתי, ברור שזה חשוב, אבל מה אתה משווה. יום כיפור הזה עבר עליי כמו יום חול. אוכל, שותה, לוחץ על כפתורים ומתעלם מהלכות ביום הכי קדוש בשנה!"

"ובעיניי יום הכיפורים הזה היה אחד הקדושים והטהורים שהיו לי", השיב דרור. "למרות שאכלת ושתית?". "וודאי!", ענה דרור בביטחון. "ולמרות שחיללתי את החג אלף פעמים?" טען אברימי.

"אני אומר לך, זה לא נקרא לחלל...", השיב דרור בתקיפות.

"אם לא הייתי מכיר אותך הייתי חושב שאתה מחפש דרכים שלא לשמור שבת וחג..." אמר רוני. "תדע לך," התפרץ אברימי, "שמה שאתה עושה זה נותן לגיטימציה להיות דתי חפיפניק בצבא. כאילו לא מוכרחים לשמור על כל המצוות כי ממילא אי-אפשר, והצבא כולו הוא מצווה אז לא צריך מצוות אחרות..."

"חפיפניק?! ההפך! לדעתי אני ממש חרדי. אני חרד לדבר ה', שרוצה ממני כעת שאעשה מארב הכי טוב שאפשר, שאשמור על יישובי הצפון הכי טוב שאפשר, שאסכל פעילות חבלנית הכי טוב שאפשר. ואם בשביל זה צריך לאכול - אז זו מצווה גדולה!"

"מצווה... לאכול ביום כיפור... נסחפנו קצת, לא ?"

מה רצינו לומר בשני קטעים אלו?

"קדש חייך בתורה...."- האם כל היום צריך ללמוד תורה? זאת משמעות המשפט?

כמו שבטח הבנתם התשובה היא לא.

קדש חייך בתורה.

אנחנו צריכים לחיות את החיים כמו שאנחנו חיים עכשיו אבל כל מה שאנחנו עושים לעשות למען שמו יתברך.

לא להגיע למצב שאנחנו עושים הכל בשביל להנות, אמנם זאת עבודה אבל זה האידיאל.

גם בסיפור רואים את זה- חבריו של דרור חושבים שיום כיפור עם אוכל זה לא יום כיפור, אבל דרור רואה את זה שונה, בראייה נכונה.

דרור אומר- המצוות צריכות להיות קשורות לחיים שלנו, זה לא דבר נפרד לגמרי. לפעמים המציאות מאלצת לעשות משהו שעובר על מצווה אבל כשאנחנו יודעים שזה לשם שמיים וזה הכי נכון ושזאת, זאת המצווה נוכל לקדש את חיינו בתורה, ללמוד לחיות תורה.

החיבור בין התורה לחיינו הוא מוכרח המציאות, מכיוון שבלעדיו היו המון בעיות בהמון דברים.

אנחנו צריכים לדעת מתי עושים "עת לעשות לה' הפרו תורתך" לשים את התורה עם העבודה, עם החיים הגשמיים, ולדעת מתי התורה מתנגשת ולדעת מה לעשות עם זה.

כי התורה היא חיינו ובלעדיה לא נתקיים.

שנזכה!

אשמח לקבל חוות דעת כי זה אמור להתפרסם בעלון של היישוב

צעיר ירושלמי הגיב לדיון ברשת בכך שהזמין את חבריו להרביץ למפגיני שמאל. בתוך כמה ימים נעצר ונחקר. הוא שוחרר לא לפני שהסכים כי יחרימו את מחשבו האישי

אן-לייק: צעיר ירושלמי נעצר בשבוע שעבר בעקבות תגובה שכתב ברשת הפייסבוק שלכאורה קוראת להכות אנשי שמאל שמפגינים ביישוב ענתות. הוא נחקר במשך מספר שעות ושוחרר לבסוף.

מעצרו בא בעקבות דיון שנפתח ברשת הפייסבוק, בו קראה דורית אדלר, מרצה באוניברסיטת תל אביב, להגיע להפגנה בענתות על רקע עימותים אלימים שאירעו בין התושבים לבין פעילי שמאל. בתגובה לקריאתה של אלגר כתב י' כי הוא מזמין את חבריו לבוא ולהכות את הפעילים.

"כמה ימים לאחר מכן קיבלתי טלפון מכוחות בילוש בירושלים ששאלו אותי איפה אני. עניתי להם אבל חשבתי שמישהו צוחק עליי", משחזר י'. "כמה דקות
אחרי זה התקשרו ממרחב מוריה וביקשו שאגיע אליהם לברר איזה עניין. הלכתי לאוטו וכשניסיתי לצאת מהחניה חסם אותי צוות בילוש, שאזק אותי ועשה עליי ובמכונית חיפוש. הכול באמצע הרחוב כשכל הזמן הזה אין לי מושג בכלל מה רוצים ממני".

י' מספר כי החוקרים שאלו אותו לגבי ספריי להברקת צמיגים שנמצא במכוניתו וככל הנראה גרם להם להסיק ששימש אותו לצורך ריסוס כתובות במרכז העיר. "ישבתי בחקירה ארבע שעות, ובמשך שלוש מתוכן בכלל לא ידעתי למה", הוא מספר. "שאלו אותי אם הייתי במרכז העיר בזמנים מסוימים, ואם אני אוהד של בית"ר ירושלים או חבר בלה פמיליה".

בשלב מסוים נלקח י' לביתו לאחר שהסכים כי ייערך בו חיפוש שם החרימו השוטרים את מחשבו האישי ושני מכשירים סלולריים. "הביאו אותי הביתה אזוק בידיים וברגליים מול המשפחה שלי, לקחו לי את המחשב ועד עכשיו לא החזירו לי אותו", הוא מתלונן. "זה מקומם. אני אדם נורמטיבי, שעובד בעבודה מסודרת. בחיים לא היה לי מפגש עם המשטרה. אני לא אחד שעושה שטויות".

לבסוף בתום החקירה נלקח י' למגרש הרוסים להמשך מעצר אך ברגע האחרון הוא הוחזר למרחב מוריה שם שוחרר לביתו בערבות על ידי קצין "זו חוויה מאד לא נעימה וזה גרם לי טראומה די רצינית" מסכם י' "לא עשיתי כלום סך הכול הגבתי למישהו באינטרנט".

המשטרה בתגובה: "י' נעצר , נחקר ושוחרר. המשטרה מתכוונת להעמידו לדין. המחשב ומכשירי הטלפון נמצאים בחזקתינו מאחר שמדובר בחומר חקירה".