"פעם אחת
נשאל החפץ חיים זצ"ל מאיש המוני אחד, בשביל ולמה זקוק העולם לחסידים
ומתנגדים, ואפילו חסידים גופא מסתעפים לכמה וכמה סעיפים, הללו מבכרים את הלימוד
על התפלה, והללו מתפללים הרבה ולומדים מעט, הללו עוסקים בשירה וזמרה,
והללו ברקודים עסוקים. ומה הי' העולם
חסר לו היתה קיימת כת אחת של יהודים, וכולם היו מתפללים בנוסח
אחד, בהנהגה אחת ובסגנון אחד?
וע"ז
ענהו החפץ חיים זצוק"ל במתק שפתיו: עד שאתה שואלני על הכתות בעמנו, לך ושאל
את הקיסר הרוסי, בשביל מה ולמה לו, כמה מינים חיליים: הולכי רגל, רוכבים על
סוסים, יורים בתותחים, מעופפים באוירונים וצוללים במים אדירים. וכי מה הי' העולם
חסר, לו היתה קיימת במלחמתו כת אחת של חיילים עם כלי מלחמה מטיפוס אחד, עם שר צבא
אחד על כולם??
אלא מכיון שצריכים לצאת למלחמה ולנצח את האויב, זקוקים
לתחבולות ודרכים שונים, ויש בזה מה שאין בזה. חיל ההולך רגלי, כחו יפה
ללחום את אויביו בחרב ובחנית, מה שאין כן הרוכב על סוס קל, בכחו להניס את
אויביו ולהפיל אימתו עליהם ביותר. והיורים בתותחים ובכלי קרב למרחוק בכחם
לנהל את המלחמה על מרחק של כמה פרסאות, וחציהם רצים למרחוק, ואפילו כת המנגנים
ומצלצלים בתופים, מסייעים בהנהגת המלחמה, לבל ירך לבב הלוחמים.
כן
הדבר במלחמת היצר. כל הכתות של החסידים למיניהם, יחד את המתנגדים, כולם חיילים
בגדוד ד', ללחום מלחמת מצוה את היצר, וכל אחד ואחד מסייע לנצח את האויב, זה בתורתו
וזה בתפילתו, הללו
בשירי זמרה והללו בתקע שופר, ובלבד שיכוונו לבם לאביהם שבשמים".
מרן החפץ חיים
זצוקללה"ה בספר ח"ח על התורה, גריינימן [פרשת ראה עמוד רנו].