אחד התושבים בכפר (צילום: כיכר השבת)

מה קורה בכפרים הערביים סביב מודיעין עילית, האם תקיפות האברכים שאירעו לאחרונה בכפרים הללו, שעה שאלו באו לשם, בכדי לתקן בזול את רכביהם, היו תוצאה של לאומנות גואה, או שמא המצב הכלכלי הקשה, מעמיד את התושבים הללו, כשגבם אל הקיר, כפי שיש לא מעט אנשים המנסים לטעון כך.

כידוע, התרבו באחרונה מקרי התקיפה של אברכים בכפרים הערבים הסובבים את מודיעין-עילית. אחד מהם היה רק בשבועות האחרונים, לאחר שאברך תושב מודיעין-עילית התמקח עם התושבים בכפר. אלה החלו להתגודד סביבו ולתקוף אותו. ורק בסייעתא דשמיא ניצול האברך מלינץ', לאחר שכחות צבא שצפו במקרה בנעשה, חשו אליו וחילצוהו ברגע האחרון.

בעקבות האירועים הללו, ופרסומם כאן ב"כיכר השבת", נמנעו תושבים רבים מלהיכנס לכפרים הללו, ובחודש האחרון חלה ירידה דרסטית במספר התושבים שנכנסים לכפרים הערבים הסכומים למודיעין עילית.

בעקבות כך, ולאור פניות מגורמים הקשורים לאותם מוסכים הנמצאים בכפרים הללו, יצא אמש (ד') צוות "כיכר השבת", לכפר דיר-קדיס, בכדי לדבר ולשמוע את הצד של תושבי המקום, אלו שנותרו חסרי תעסוקה.

יצאנו ממודיעין עילית בנסיעה לכיוון הכפר. ברקע מצד אחד, נשקף הנוף ההררי הפונה לכפר. מן הצד השני, פרוסים רחובותיה של מודיעין-עילית. ממש 'וגר זאב אם כבש'.

נכנסנו לכפר, והמשכנו בנסיעה לכיוון הפנצ'ריות הנמצאות בתוככי הכפר. במקום ישנם מוסכים רבים. גם דלק זול בנמצא. תושבי הכפר מקבלים אותנו בסבר פנים יפות ועטים עלינו כמוצאי שלל רב.

מהצצה חטופה לכיוון החנויות בכביש הראשי של הכפר, ניתן להבין כי הפרנסה העיקרית של תושבי הכפר - הינם הרכבים. הכפר מלא בפנצ'ריות, מוסכים, ובעצם כל כל מה שקשור לגלגלים חלקי-חילוף ותיקוני רכבים.

אבל ישנו עוד משהו התופס אצלם את מרכז ההווייה: הנרגילה. בכל פינה, ומעל כל גדר, ניתן למצוא קבוצות מתושבי הכפר, שהם יושבים על הגדר, ומעשנים להנאתם, ממיטב נרגילותיהם. נדמה שזה המקצוע הפופולארי בדיר, מלבד אחרים העוסקים במלאכת הבנייה.

עיקר עבודות הבנייה נעשות בערים הסמוכות. תושבי הכפר עושים את דרכם עם עלות השחר לעבר הטרנזיטים המובילים אותם אל מודיעין-עילית, עם רדת החשיכה מחזירות אותם שיירות של מכוניות  אל עבר המעבר הסמוך לעיר, שם מקבלים אותם כוחות הצבא, ולאחר בדיקה קפדנית, תושבי הכפר משרכים את רגליהם לעבר הכפר.

ממשיכים משם אל עבר צידה המזרחי של הכפר. תוך-כדי נסיעה מבחינים בנו קבוצת ילדים שממטירה לעברנו קללות נמרצות בערבית. אנו ממהרים לנוס מהמקום ודוהרים לעבר הכביש שלאחר מספר דקות מתברר שאין יציאה ממנו, אנו מבצעים פרסה, לא לפני שקבוצה גברתנים עוצרת אותנו.

מה מעשיכם פה? הם שואלים אותי. הם  מזהירים אותי לא לצלם. אנו ממשיכים לנסוע לכיוון היציאה, שם עוצרים אותנו מספר תושבים שכבר קיבלו עדכון (גם  אצלם יש קווי נייעס?...) על עיתונאים שבאו לכפר.

אנו יוצאים מהרכב  בניסיון לדלות פרטים מתושבי הכפר. "עד לפני חודש המקום פה היה עמוס עד לעייפה", מספר לנו מוחמד, תושב דיר-קדיס. "התושבים החרדים פרנסו אותנו בכבוד. אבל עכשיו, אנו יושבים חסרי-תעסוקה. אין לנו עבודה".

איך אתה מסביר את הירידה?

"לפני כחודש", הוא מספר, "היו פה מספר עימותים, מה שגרר פירסום בעיתונות אצלכם. בעקבות הכתבות בעיתונים, אנשים מפחדים לבוא לכאן. אנו  חיים בשלווה לצידם. אין שום תקריות. הכל פה שקט ורגוע אני קורא לכל התושבים לשוב אל המוסכים בהמוניהם. אנו נעשה לכם מחיר טוב. תבואו, נקבל אתכם יפה. חבל שבגלל מספר תקריות קטנות, התושבים מדירים את רגליהם מהמוסכים שלנו".

אתם מרגישים את ההיעדרות של הקליינטים היהודים?

"בוודאי. אני לא רוצה לחשוב על היום בו, אנו  נרעב ללחם. תושבי הכפר יוציאו את התסכול על השכנים. לכן אנו קוראים לכם, בואו בכיף, תשתו קפה על חשבונינו ותקבלו תיקונים במחירי רצפה".

בקרב העסקנים החרדיים ישנם חילוקי דעות. ישנם טוענים כי עדיף לא להסתכן ועדיף להמנע מכניסה אל תוככי הכפר, הכרוך בסכנת נפשות. מנגד, ישנם הטוענים כי דיר-קדיס איננו כפר עוין. "נעלין, בילעין, שם זו סכנת נפשות, אבל בדיר קדיס התושבים יותר סימפטיים", אומר לנו אחד העסקנים.

האם אין כאן בעיה של סכנת נפשות? שאלנו את אותו עסקן, "אנו מפחדים מהיום בו הם ירעבו ללחם ואת התסכול שלהם הם יוציאו עלינו. עדיף לשמור על הסטטוס הקיים".