הסירוב והשילוט
בשבוע שחלף לפני כתיבת השורות, הזדעזעה המדינה ת"ק על ת"ק טפחים בעקבות הנפת שלט במסגרת צה"לית המצהיר כוונות: אנחנו לא מפנים! לא בגדודנו! המפגינים נענשו אך הויכוח ממשיך באפיקים רבים: תקשורתיים, חינוכיים ואפילו הלכתיים. במוקד ניצבים חיילי ה'הסדר' אך נופו נוטה לכל סרבנות, מימין ומשמאל ומן המרכז. סופו שיגלוש לנושאים רבים השנויים במחלוקת או סתם באי-הסכמה. 
 
עד לרגע כתיבת השורות התרחשו 'מאורעות' אלו בגדודי 'שמשון' ו'נחשון' ובחטיבת האם 'כפיר'. פרסום רחב במיוחד ניתן לאירועי 'נחשון' באדוריים, ולא התאמצתי לברר האם המפקדים והחיילים נידונו למאסר על 'סירוב פקודה' (שהיתה כרוכה בפינוי מאחזון בסביבת נגוהות), או שמא על הפרת משמעת בתליית חומר תעמולתי במחנה צה"לי.
 
בשורות הבאות אתייחס לשתי העבירות הללו בנפרד, השילוט והסירוב, אשר לדעתי אינן קשורות בהכרח זו בזו. נתחיל בשילוט אשר כלפיו בקורתי גורפת.
 
פרסמת - עשית!
ללא קשר מה עמדתי לסירוב פקודה או לחופש הדעות בצה"ל (ראו להלן) אני רואה בחומרה משמעתית הנפת שלטים במסדר צבאי, על גג מתקן, בחדר האוכל צבאי או על פגוש זחל"ם. לא רק בצה"ל, אלא בכל מקום ציבורי או מקום עבודה וכד' לא יתכן שכל אחד יתלה שלטים וישווק דעות או מוצרים ככל העולה על לבו או משתלם לכיסו. הנפת שלט לרגע, אל מול מצלמות, במעמד רב משתתפים ימשיך לשלטי חוצות פוליטיים או מסחריים מכל סוג וצבע. חברת 'סלקום' תציע 1,000 ₪ ליום מחבוש ו'בנק דיסקונט' יסתפק במכונת גילוח לחייל תועמלן או ערכת איפור לחיילת. בערב בחירות מ"פ מפקדה יזדקק לתגבורת כ"א לאסוף את הבורז'ורים ולקרצף את הגרפיטי. ואל יהי הדבר רחוק בעיניכם.
 
ממוצא דבר נמצאתם למדים כי גם את הנפת השלטים הפוליטיים אני מציע למקם בקטגוריית 'הפרת משמעת', ולדונה בפרופורציה המתאימה, ולאו דוקא מתוך התייחסות לתוכנם הסיסמתי. זה צודק, אבל בעיקר חכם!
 
הסדרת הסרבנות וגבולותיה
ומכאן ל'סרבנות' ול'המרדה' הכרוכה בהטפה לה. במדור זה כבר הבעתי תמיכה נלהבת בסעיף מתוך ה'חוקה לישראל' של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', שאני שוללו בפה רחב. למרות ה'מקור' אני סבור שצריך לאמץ בדחיפות סעיף צודק וחכם הכלול בה (סעיף 117):
 
"צה"ל מופקד על בטחונה של המדינה והגנתה... חוק יכול שיסמיך את צה"ל, באישור הממשלה, לפעול להשגת יעדים לאומיים-ממלכתיים חיוניים, ובלבד שלשם השגת יעדים אלה חיונית פעולתו של צה"ל. פעולות אלו ייעשו בהסכמת מבצעיהן".
 
משעלתה שאלת הסרבנות הפוליטית במלוא עוזה הימני, ועמו החשש הכבד 'לאן נגיע', הגיעה העת לעגן את הנושא בחוק, או לפחות ב'קוד אתי'. אני תורם בזאת הצעת פתיחה 'שאי אפשר לסרב לה':
 
(א) סרבנות לפקודה בטחונית אסורה בתכלית ודינה כמרד (כולל שירות בט"ש בחבלי ארץ שנויים במחלוקת).
(ב) משימה של הצלת חיים מחייבת ללא סייג (הצלת יהודי אתיופיה, שחרור חטופי 'אנטבה', חילוץ נפגעי מפולות ושטפונות וכד')
(ג) משימה אחרת (פינוי מפגיני 'אינטל', פינוי מכולות מאניות בשביתת נמלים, פינוי מאחזים בלחץ מדיני, השכלה ל'נערי רפול', הדרכת מתגיירים, תפישת 'אייכמן' וכד') - כל אלו ייעשו "בהסכמת מבצעיהן", כלשון החוקה שלא-בהסכמה הנ"ל, ואני מוסיף: וללא פרסום!
 
לדעתי ניתן להגיע להסכמה לאומית רחבה לשלשת סעיפים אלו, ולמסד די בקלות נוהל סיווג המשימות ונוהל "הסכמת מבצעיהן". אתגר למחוקקים בעלי יזמה, איכפתיות ואחריות!
 

(נכתב במוצ"ש תולדות)