"ביום פינוי, קמים ויוצאים מהבתים בלי להפעיל כוח" - כך אומר בראיון מיוחד ל-ynet הרב שלמה אבינר, רבה של ההתנחלות בית אל וראש ישיבת "עטרת כהנים" ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. מדובר בהצהרה חסרת תקדים של אחד מחשובי הרבנים בציונות הדתית, שקורא באופן אקטיבי שלא להתנגד בכוח לפינוי במהלך ביצוע ההתנתקות ואף לא לבצע פעולות כגון חסימות כבישים, הפוגעות בציבור.

הרב אבינר הוא דמות מובילה בציונות הדתית, אך שנויה במחלוקת בחברה הישראלית. לפני שנתיים וחצי פירסם מאמר המתיר להרוג חיילים המסרבים לשרת בשטחים: "סרבן פקודה יש רשות למצביא להוציאו להורג, אם יש צורך חיוני", הבהיר. לפני כשנה וחצי אמר בעצרת המונית למען שחרורו של ג'ונתן פולארד: "אם היה לנו כוח היינו צריכים לקחת נשק, לכבוש את אמריקה ולשחרר אותו".

אבל הרב אבינר מפתיע לגבי ההתנתקות, וקובע כי אין להתעמת עם החיילים והשוטרים המפנים. בדבריו ל-ynet, הוא מוצא עצמו בדעת מיעוט בקרב ההנהגה הרוחנית של הציונות הדתית.

הרב אבינר, אתה קורא בעצם לציבור המתנחלים להתפנות בשקט, בהשלמה.

"ביום פינוי קמים ויוצאים מהבתים בלי להפעיל כוח. רק מחאה עממית תשנה את דעתו של ראש הממשלה".

מהם דרכי פעולה של מחאה עממית?

"רק הפגנות והבעת דעה. כלומר הכל חוקי, הכל עדין. לא לחסום כבישים, לא להטריח אזרחים, לא לעשות רעש ולא לעשות בלגאן - אך ורק להביע מחאה

עממית. כי בסופו של דבר, השליט של האומה זה העם - לא הכנסת ולא הממשלה. אני זוכר ששאלנו את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק - למה אתה מעביר מהלך כל כך משמעותי בממשלת מיעוט? והוא השיב: "אין הפגנות". הוא חש הסכמה באומה, אז לא אכפת לו. אז צריכה להיות קודם כל מחאה עממית נגד ההתנתקות, או לפחות מחאה עממית שמהלך כל כך חמור נעשה בלי משאל עם.

"אני זוכר את עצמונה (הישוב בימית, שפונה ונבנה מחדש בעזה - א.מ.). באו חיילים, פינו - לא הייתה התנגדות, אפילו לא פסיבית. החיילים עזרו לארוז את הציוד ולעלות על המשאיות. האנשים בכו והחיילים בכו ולא היה פירור של התנגדות. בכל שאר המקומות הלכו כסאח. ומה היה בסוף? עצמונה השתקמה, נבנתה מחדש וכל האחרים התפוררו. עובדה. התנגדות פסיבית זה מתחיל טוב ונגמר לא טוב. אני מושך, נקרעת חולצה, קללה - וזה נגמר לא טוב".

כלומר, אם לא מצליחים למנוע את המהלך בחמישה החודשים וחצי הקרובים, אז מה שאתה אומר זה שפשוט קמים ויוצאים?

"קמים ויוצאים, לא בכוח".

הפור נפל?

"למרות החלטת הכנסת והממשלה, הפור לא נפל. צריך להמשיך ולהיאבק, כי ההכרעה היא בידי האומה. אומרים שראש הממשלה דיקטטור. אני לא יודע אם ראש הממשלה דיקטטור, אבל אני כן יודע שהמשטר הוא לא דיקטטורי. יש דוגמאות בהיסטוריה שהיו שליטים מאוד סוקרטיים, אבל כשהייתה מחאה עממית הם חזרו בהם. חוץ מזה יש לנו גם 'פרטנר', ככה קוראים לו . נראה מה הוא יגיד".

הפלסטינים יצילו את המצב?

"זה קרה הרבה פעמים, לצערנו, שהם הצילו את המצב. מה שנקרא 'לא מחכמתכם אלא מרשעת הגויים'. זו לא מחמאה, אבל זה קרה כמה פעמים".

אתה בעצם נמצא בדעת מיעוט בקרב הרבנים. הרב שפירא קורא לסרבנות, אפילו הרב צבי טאו, ראש ישיבת "הר המור" מהגדולות בארץ הנחשב למתון וממלכתי - מיישר קו . לאחרונה אף הפסיקו את הדרשות שלך בישיבת בית אל, בראשות הרב זלמן מלמד, כי אתה קובע שאסור לסרב פקודה.

"אין חשיבות לדעת מיעוט. אם אני צודק אז אני צודק. גם אם יש מיליון רבנים נגדי - וההפך. ובכל זאת, מי אמר שאני מיעוט? בדקת את התמיכה?

הרב אבינר (צילום: גיל יוחנן)

 לא כל הרבנים מדברים. התקשורת מלכלכת ללא צורך. אני לא שייך לישיבה בבית אל ולידידי הרב זלמן מלמד יש שיקולים חינוכיים משלו ואי אפשר לכפות עליו כלום. נשארנו ידידים ואוהבים. אני מצטער רק על כך שהתקשורת עטה על הלכלוך. מי שלמד משנה, רואה שבית הלל ובית שמאי הם ידידים, ולא מסכימים בדעות".

בצה"ל חוששים מסירובי פקודה המוניים של חיילים דתיים.

"אסור לסרב פקודה. אני משער שהרבה חיילים לא יעשו את זה, כי לא יהיה להם כוח נפשי. אני אומר - סרבנות לא, מוטיבציה גם כן לא. חייל כדי לעמוד במשימות קשות חייב מוטיבציה. ומי נותן מוטיבציה לחיילים אידיאולוגים? אני ורבנים נוספים. אני לא יכול להבטיח מוטיבציה לדבר כזה. אז חיילים, או שיתעלפו על המקום או שינהגו בצורה שלומפרית. אין לו מוטיבציה, מה יכול לעשות?"

אתה צופה שתקום מחתרת יהודית, התארגנות לוחמנית נגד הפינוי?

"לא תהיה שום מחתרת יהודית. כשהוקמה מחתרת פעם אחת הם חטפו על הראש כל כך חזק שלא יהיו יותר. אבל אנשים לא נורמלים היו, הווים  ויהיו. אין מה לעשות. צריך רק לזכור שמאז התחלת הציונות היו 93 מקרים של רצח פוליטי במדינת ישראל. האחרון היה הנרצח המנוח רבין. רוב הרציחות בוצעו על ידי השמאל, מיעוט על ידי הימין. פעם החרדים שמו רימון בכנסת והוא לא התפוצץ. אתה רואה, טוב שהם לא הולכים לצבא".

מה לגבי רבנים מסיתים? או כאלה שבקריצת עין, בהסכמה, מאפשרים מהלכים אלימים וקיצוניים?

"רבנים מסיתים זה משפט שחוזרים עליו מאז רצח רבין. עד היום לא נקבו בשם של רב אחד. לו היו מוצאים רב, הרי היו משפדים אותו בכל אמצעי התקשורת. הכל עלילה מרושעת. לא תהיה התארגנות. אני מקווה שאנשים הבינו את המסר של רצח רבין. יכולים להיות כמה משוגעים, אני לא יודע, זו עבודתו של השב"כ".

יוצא מדבריך כי לרבנים יש משמעות אמיתית בהרגעת השטח.

"עבודתם למנוע הקצנה בציבור. כולם נעשו קיצוניים לאחרונה. הימין נעשה קיצוני, השמאל נעשה קיצוני... יש כוחות צנטריפוגלים שפועלים באומה, ומכל גווני הקשת מתבטאים בצורה קיצונית. לכן צריך מאוד להיזהר. הרבה אומרים שברצח רבין היה חלק לתקשורת, בגלל שליבו את השנאה. אז כדי לא לחזור עוד פעם על ליבוי שנאה, לא צריך לתת פרסום לאנשים לא נורמליים, לא צריך לתת להם במה. אתה נותן במה לאדם קיצוני, אז קיצוני בכיוון השני עונה - וכך מלבים את האווירה וזה חמור מאוד".

מה לגבי החששות ממלחמת אחים?

"ראש הממשלה מוביל מהלך רע מאוד. הוא הצליח לגרום למתחים באומה. האחדות כאן עדינה. אנחנו כאן רק 50 שנה, ואנחנו אנשים די שונים

 בהשקפות. אני רוצה שהכל יהיה על פי התורה, השני לא רוצה תורה כלל. אחד רוצה את כל ארץ ישראל, השני מסתפק בחצי. יש מרחקים גדולים בדעות ובכל זאת אנו מצליחים לחיות יחד כידידים. ראש הממשלה קורע ואנחנו מוצאים את עצמנו תופרים יום ולילה. החוטים המחזיקים בינינו הם לפעמים חוטי החלבה, והוא יהרוס את החוטים. הוא חושב שאם הוא לא יעשה את ההתנתקות תהיה לו בעיה בזירה הבינלאומית - אבל אם יתברר שהוא קרע את האומה, לא על ידי מלחמת אזרחים, זה הבל, אלא קרע! מה ההשלכות של קרע? אנשים קשה להם לעבוד יחד, חוסר אמון, מתחים וקנאה. כולנו מחותנים יחד. ככה אפשר לגדל ילדים מאושרים?

"כל כך הרבה שנים אנו בונים לאט לאט איזון עדין, מריבות אוהבים - אבל עכשיו תהיה הסלמה. המאבק על גוש קטיף זה קצה הקרחון. לא מדובר רק בפיסת האדמה של הגוש. מדובר במאבק גדול על ארץ ישראל, על אופי המדינה ועל השקפות עולם. זה רק הפרומו. המאבק על הגוש הופך לסימפטום של בעיה כוללת".

אני יודע שקשה לך, מתוך אמונה, לדבר על היום שאחרי הפינוי - ובכל זאת, איך הוא ייראה?

"הציבור שעקרו אותו - עקרו את גופו, אך לא את נשמתו. לכן הוא ישתקם ,יהיה חיובי ושמח... אבל אלה שעקרו אותו - הם עקרו את נשמתם. הם רמסו מוסר, צדק, דמוקרטיה ואני דואג להם יותר. ההיסטוריה מוכיחה שאלה המנוצחים על ידי כוח בסופו של דבר היו המנצחים מבחינה תרבותית ורוחנית. ספרטה ניצחה את אתונה, אבל בסוף יוון זה אתונה ולא ספרטה. זה יהיה ניצחון פירוס - מי שמנצח הורג את עצמו עוד יותר. להעביר דירה אפשר להשתקם, אבל לפגוע באחים? איך יסתכל על עצמו בראי? ראש הממשלה קורע נימים עדינים של אחווה ואחריות לאומית. מי שחטף מכות ישתקם ,ומי שנתן - אני לא יודע איך ישתקם, ואני לא מדבר על מכות פיסיות אלא נפשיות, חברתיות. זה מה שיהיה ביום שאחרי".

מה הפתרון המדיני שאתה מציע?

"שלב ראשון - למגר את הטרור עד סופו, ואני מכיר אדם שיודע לעשות את זה מעולה. אחר כך צריך לגור בכל הערים בארץ, בכל מקום בארצנו. לפרק את הרשות - אין לה שום זכות קיום. יש 13 מיליון ערבים בצרפת. כשיעשו רשות פלסטינית לערבים בצרפת - תחזור אלי. כבר גנבו מאתנו מדינה אחת ונתנו לערבים - 90 אחוז מהתושבים בירדן הם פלשתינאים, ולכן הם לא צריכים שתי מדינות. להקים פה מדינה של חתיכות חתיכות זה לא בר חיים. יש לערבים 22 מדינות, שטח כולל של פי 500 ממדינת ישראל, והם דווקא רוצים להילחץ פה, שזה צפוף כל כך? הערבים חסרי הומור, וזה חטא חמור ביותר. אי אפשר לסלוח להם על כך".

אני זוכרת כל תמונה שהורדתי מקירות הבתים בגוש קטיף. אני זוכרת כל ילדה, בחורה ואימא שהוריתי לה לצאת מביתה לנצח. שלוש שנים אחרי ואני, חיילת מכוחות הפינוי, השתחררתי מזמן מצה"ל, אבל עדיין לא השתחררתי מההתנתקות.

לכן אני כותבת היום את תחושותיי. ביום השנה השלישי לפינוי גוש קטיף, אני רוצה לבקש סליחה.

סליחה על כך שכחיילת בצבא ההגנה לישראל, לקחתי חלק פעיל ומעשי בהוצאת אזרחים ישראלים מבתיהם.

רציתי לבקש את סליחתן של המשפחות המפונות, את סליחתן של הנשים היקרות שאני הוצאתי בידיים שלי "בנחישות וברגישות" מביתן, את סליחתה של האדמה שבניה ובנותיה, שדותיה הפורחים, הדשאים המוריקים והבתים שוקקי החיים נקרעו ממנה באחת.

רציתי לבקש סליחה על טיפשותי ובורותי, על שדיברתם והסברתם בכיתם וצעקתם ואני לא הקשבתי, אפילו לא ניסתי להקשיב – סגורה בדעותיי ובהשקפתי.

חונכתי בבית הספר ובתנועת הנוער על מוסר והומניזם, על ערבות הדדית שלנו כבני אדם לזולתם וכחברה לחלקיה. איפה החינוך הזה בא לידי ביטוי בפינוי גוש קטיף מתושביו? בציות עיוור לפקודה לא מוסרית?

אינני מסתירה את האחריות למעשיי, למרות שביצעתי את המעשה הזה לא כאדם פרטי אלה כנציגה של ממשלת ישראל. כשהעליתי את התושבים המפונים לאוטובוסים האמנתי שיש להם לאן לנסוע. לצערי היום ניתן להגדירם כפליטים. ממשלת ישראל, אותה ממשלה ששלחה אותי לפנות אותם, שכחה אותם ואת ערכיה.

אני מתביישת שלא בדקתי את הדברים האלה לפני ההתנתקות, שלא ידעתי שאני וחבריי מעלים אותם על אוטובוסים לשום מקום. הנתונים היום ברורים: אחוזים גדולים מאוד של המפונים לא יושבו בישובי קבע, רבים מאוד מתוכם נדרשו ונדרשים לטיפול ושיקום נפשי, משפחות רבות פורקו, ילדים נשרו ממסגרות החינוך, תושבים רבים שבורים ומדוכאים ומבלי פרנסה מסודרת. אני יודעת שזה אולי מוגזם, אבל אני מרגישה שכל בית שהתפרק ולא נבנה מחדש, שכל ילד שנאלץ לטיפול נפשי, שכל משפחה שלא שוקמה כלכלית - הם על מצפוני.

מאיפה העזתי בכלל, אני הקטנה שלא בנתה מימיה שום דבר, לבוא ולהרוס במו ידי חיים שלמים שאנשים בנו בעמל כל כך רב?

אני זוכרת את אותה משפחה אתיופית שפיניתי. אבי המשפחה כל הזמן חילק לילדה הקטנה שלו סוכריות שתיתן לנו, המפנים, רק כדי שלא תפחד מחיילים. הוא ביקש לדבר עם כולנו והסביר לנו שמאז שעלה מאתיופיה ברגל במבצע שלמה הוא נודד בארץ בין שכונות קרוואנים ורק פה, בכפר דרום, הצליח סוף-סוף להקים את ביתו. הוא ביקש שלא נפנה אותו בכוח, שהוא רוצה לצאת בעצמו. הוא לקח בידיים את הילדה הקטנה ואת המזוודה וכשהגיע למפתן הדלת נשבר בבכי ובדמעות, אחז במשקוף ופשוט מיאן להיפרד. איפה הוא היום? האם התאושש ממה שעוללנו לו? האם מצא עצמו שוב נודד בין קרוואנים? אינני יודעת.

אני שואלת את עצמי הרבה פעמים איך יכולנו לעשות דבר כזה? איך אפשר היה להוציא מהבית נשים וילדים, גברים ונוער, בכזו אטימות? איך פיזית הידיים נשמעו למוח?

אולי התשובה היא – התנתקות. התנתקות בין המוח לבין הלב. כנראה שהתוכנית הזו נקראה באמת על שם הניתוק שהיא תגרום למבצעיה ולמדינת ישראל מהערכים שלהם.

אני רק בת 24, וכבר עם כזו צלקת. אני מבינה שהייתי חיילת צעירה ומבולבלת, להוטה לבצע פקודות, וכשזה נגמר - חודשים אחר כך הייתי שבורה. כולנו היינו שבורים. כל החברות שלי, אפילו המפקדים שלנו, נשברו שם בגוש. רק כשחזרתי הביתה והתחלתי לעכל, הרשתי לעצמי גם לבכות.

אז סליחה. היום כאזרחית אני רואה זאת כחובה לעזור לכם בכל דרך שאוכל לצאת מהמצוקה אליה אני (כנציגת המדינה) הכנסתי אתכם. אני רוצה לחזק אתכם בשיקום הארוך והכואב שנכפה עליכם. אני כותבת כדי שאף חייל לא יסכים לבצע בעתיד פקודה כזו, פקודה לא ערכית בעליל. מדברים אצלנו תמיד על הומאניות כלפי שכנינו הערבים, מה עם שכנינו היהודים? אנחנו לא חברה אחת, שאמורה לדאוג לכל חלקיה?

אני לא סולחת לעצמי. אני מקווה שאתם – מפונים יקרים – תסלחו לי.

אני מקווה שאתם מבינים מדוע איני מפרסמת את שמי. פתחתי תיבת דואר אלקטרוני, ואשמח לשמוע מכם. שימו לב לשם שבחרתי. 

imsorry6@gmail.com

הכותבת, בת קיבוץ שירתה כחיילת בגדוד נח"ל ובקיץ 2005 עסקה בפינוי בדולח וכפר דרום. המכתב התפרסם לאחרונה

מה עם המאחז , קומי אורי ?

 מישו יודע מה איתו?

תודה רבה!!

http://www.eretzil.org/page.asp?itemid=173

היום אחר הצהריים עלו חברי הגרעין להתיישב ברכס מעלות חלחול, מאוחר יותר הגיעו חיילים במטרה לפנות אותם, ולכן הגרעין התקדם לנקודה אחרת ברכס.

בע"ה ית'!

מי שלא ידע-אל תגידו לא ידענו!!

מחר בע"ה תיהיה עלייה לאדמות(120 דונם!!) של הקרן לגאולת אדמות ירושלים - השטח פרטי-המשטרה כבר 3 שנים(!!) לא נתנה להם לעלות, עכשיו נוער למען בתמונה ובע"ה עלה נעלה!.

לכן חשוב שיגיעו כמה שיותר חבר'ה!!!

כולם מגיעים! בשעה 5 בצומת הגבעה הצרפתית, 

כבר הוקם במקום גרעין רציני+ משפחה, במקום יש מבנה מבלוקים גדול ורציני-נקנה מהערבוש..-'ישיבת מראה אליהו' פותחת את שעריה- 

להצטרפות לגרעין ולפרטים והסעות-0526-462594

תודיעו לכול מי שאתם יכולים!

נמצא באתר של חזית.

הנה הקישור מערוץ 2 :

http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=42084&CatID=250&CurrentCatID=5153

ארצות הברית תעביר לידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית אפודי מגן, זאת לאחר שישראל נתנה את אישורה למהלך. האישור ניתן לאחר שישראל התנתה שאפודי המגן שיועברו לידי אנשי אבו מאזן יהיו אפודי מגן בדומה לאפודים שמשמשים את כוחות המשטרה בארצות הברית ולא אפודי מגן כבדים יותר ומשודרגים שביקשה הרשות הפלסטינית.

http://news.walla.co.il/?w=//1329564

רה"מ: פלשתין על 98.5% מהשטח