פורום אבדן הריון (עמוד 26)

מזדהה כ"כ.

 

עוד לא בשלב שאלה שהתחתנו אחריי בילד שני,

אבל ילד ראשון בהחלט כןץ

וגם כאלו שהתחתנו כמעט שנה אחריי - כבר עם בטן שרואים.

 

קווץ'.

 

נשמע סיטואציה מאד מורכבת.
מותר לכם לכאוב את האובדן, ומותר גם להרגיש הקלה.
ההקלה שלכם לא נובעת ממקום רע, אלא מפחד מובן מהריון שהגיע לפני סיום תהליך בירור גנטי.

זה נורמלי שזאת התחושה שהראשונה שהרגשת, כי הפחד שהיה מרכזי בחייך נעלם.

באמת מוזר שרגע כל כך קריטי אתם לא עוברים יחד, אולי תנסו לפחות טלפונית..ואחכ כשבע"ה העניינים עם הגדול ירגעו, יהיה לכם גם זמן לעבד את זה ביחד.

בריאות.

אכן סיטואציה מורכבת. אתם חשים את הכל יחד...
שמחה והקלה, כי לא רציתם הריון עכשיו,
ועם זאת בהלה על ההקלה הזאת, כי בעצם... כן רציתם הריון... הרי ערכתם בירור לקראתו... אז איך הקלה שהוא נגמר?
ועצב וכאב על האובדן. גם אלה רגשות קיימים, כי הרי אתם כן מבקשים הריון לבסוף, וילד/ה. ורוצים.
זה מותר והגיוני לחוש את הכל יחד, אלה צדדים שונים של החוויה הזו שחוויתם. ומותר להרגיש הכל.
זה מבלבל מאוד להרגיש את כל זה, וכלהעירבוביה הזו באה ביחד... לא קל!
ועם זאת מקל מאוד לתת שם לכל רגש (כפי שכתבת כה יפה ומדויק), לאפשר לו מקום ולהתחבר אליו מאיפה שאתה נמצא כרגע, ולהיות עם מה שעולה.
אני מסכימה עם @@אין ייאוש בעולם שכתבה כה יפה: כדאי לעבור את זה יחד. אם אי אפשר פיסית- אפשר טלפונית.
אפשר לתמוך זה בזה מרחוק, ולהיות יחד גם עם הדאגות על מצב הבן המאושפז.
ואם לא מסתדר לדבר עכשיו-
יש לכם זמן.
התהליך הנפשי לא בורח...
קחו את הזמן להיות עם בליל הרגשות הזה.
תנו שם לרגשות,
אפשרו לעצמכם להרגיש.
אשמה ובושה הם גם רגשות ומותר להרגיש אותם, אבל דעו שאין מה להרגיש בושה או אשמה על הרגשת ההקלה שאין בעיה להתמודד איתה. זו באמת הקלה. עד שיסתיים תהליך הבדיקה, באמת ראוי שלא תהיו בדאגה נוספת.
מותר לחוש הקלה ולנשום.

אחזו ידיים .
עברו שלב שלב, כל פעם קצת,
והיו אחד בשביל השניה ואחת בשביל השני.
ההקשבה, הדיבור והיחד- חשובים לאין ערוך.
במיוחד בתוך משבר.

חיבוקים על כל זה.
ותודה ששיתפת!

לומר לה שאת עוברת כך וכך,
שזה מצריך ממך היעדרות בבקרים מסוימים
ובכלל התארגנות מעט שונה- בגלל בדיקות, תרופות ועוד.
בקשי שתבין שזו תקופה מאוד לא קלה עבורך ועבורכם כזוג, שאתם תשמחו להתחשבות ולשימת לב רגישה.
ושאת מצידך תעשי מה שאת יכולה כדי לעבוד כמו שצריך מעבר לחיסורים.

אני רוצה לקוות שהמנהל תבין את המצב ותהיה רגישה, ותנסה לעזור במציאת פתרונות עבורך כשתצטרכי.

חיבוק!! קשה להתחיל.
את מעוניינת להיות חלק מפורום פוריות? הוא סגור. פני ל @ט'.

וללא הרבה הןדעות.. לצערי לא מאפשרים לי.

אך מכיוון שאני לא פעילה ככ וחדשה פה לא נתנו לי, כמה חבל
עברתי ככ המון וכנראה עוד יעבור )מקווה שלא)

יש לזה יתרונות וחסרונות.
אני מניחה שאם תהיי פעילה ויוכלו לראות מהודעותייך קצת יותר- תוכלי להיכנס.
אני מבינה את התסכול והצורך שלך להיכנס לפורום הסגור. ומבינה גם את הצורך לשמור על מי שנמצא/ת שם.

חיבוקים על מה שאת עוברת. לא קל בכלל!

הציף אותי לראות נשים בהריון. או אחרי לידה.
הציף אותי שא.נשים שאלו אותי מתי הילד הבא, או אמרו כל מני אמירות על כך שכדאי שהפעם אביא ילדה.
בכלל, אמירות מכל סוג שהוא על מה שעברתי הציפו אותי לרוב, כי הרגשתי בהן הרבה שיפוטיות.

וכן, כמוך, מאוד הציף אותי לראות את הילד שהיה אמור להיות בגיל של הילד שלי (מהמשפחה), והוא כבר גדל ומתפתח... ושלי לא קיים. אפילו לא בתודעה של אנשים.
עד היום זה טיפה צובט לי.

השאלה שאני מוסיפה: מה את עושה עם ההצפה הזו?

אני עובדת בגן ואחד הילדים שם אני ואמא שלו היינו בהיריון ביחד..
הוא ב"ה בן שנה ו3 ושלי נפטרה עוד בבטן.. כל פעם זה צובט.

ואם תנסי להסביר לו הוא יחשוב שאת קנאית

דווקא שלי מאוד מבין.
שסיפרתי לו אמר לי תסתכלי על זה שאת עובדת בגן, ואת אוהבת את הילדים, ותחשבי שזה כמו הילדה שלנו, שאיבדנו... תאהבי אותו, תטפלי בו במסירות.

מי שלא חווה, הרבה פעמים לא מבין,או שהוא שיפוטי כלפי העמדה הזאת.
זה כואב.

חיבוקים לך. שמחה שבעלך מבין ותומך.

היתי בדיוק עסוקה עם הילד .. מחילה.
תודה שהסברת לי

זר לא יבין זאת.
ברור שהבעל יבין, הוא חלק מזה

בעיקר כשאנחנו נמצאים עם המשפחה, האחיינים ואני מסתכלת על בעלי משחק, משתולל, מספר סיפורים לילדים ומחבק אותם.

ואני כל כך רוצה כבר שיהיה לנו משלנו. כל כך כל כך.

לפעמים זה פשוט שורף.

וגם כשמידי פעם חברה טובה שלי שגרה באזור נתקעת ומבקשת שאוציא לה את הילדים מהגן.
ואני מוצאת את עצמי בין כל ההורים והילדים בסיטואציה שכל כך זרה לי וכל כך חלק מהיומיום של כל החברות שלי.

גם שם הכאב צף ומציף...

ולדעתי החברה לא בסדר שמבקשת ממך
זה ממש לזרוע מלח על הפצעים

ואחרי שילדה.. ובעלה אומר לה שהוא רוצה שהיא תיקח מניעה ואם היא תיכנס להריון אז הם יחשבו על הפלה!!
ואני בלב שלי נקרעת!! ה' נותן לך מתנות איך אתם לא מעריכים את זה?!

אין מלים כדי לנחם... אני גם אחרי כמה הפלות יותר מוקדמות משלך.. יכולה להגיד שפשוט הרפיתי כרגע. ומתרכזת במה שיש ובמה שעושה לי טוב. ונותנת לה' להחליט לי מתי יגיע תורי ללדת תינוק בריא. התעייפתי קצת.. אבל אצלך זה עוד טרי כל כך וכואב. בינתיים תעשי מה שטוב לך. אם זה לבכות ולצעוק ולזעוק.. אם זה לשתוק ולבכות לעצמך.. אם זה לבלות בחוץ.. העיקר שיהיה לך טוב ותהי קשובה לעצמך.. בעזרת ה ניסים מופיעים אצל כולם.מתישהו איכשהו.. קטנים גדולים ענקיים כל אחד וניסו.. מתפללת עלייך לנס עצום.. לנס של ילד בריא כעת חיה. באהבה ותפילה... שזה יקרה בקרוב. אמן!!!

תודה על התמיכה, בינתיים משתדלת לא לשקוע בדיכאון.
אבל בהחלט צריכה להתמקד במה שעושה לי טוב.
⁦

א. יעוץ גנטי + קריוטיפ לשניכם
ב. קרישיות יתר נרכשת
ג. קרישיות יתר מולדת
ד. סוכר בצום, בלוטת התריס, ויטמין D
ה. היסטרוסקופיה או us תלת מימד

מאד קשה בחג שבו כולם מדברים על ניסים, לחוות כזה נסיון עצום. לעמוד מול הנרות ורק לבכות...

תני לעצמך זמן להתאושש

עשינו בירור קרישיות אחרי ההפלה הקודמת ועכשיו התברר לנו שזה היה חלקי ולכן נתחיל בבדיקות מקיפות יותר.
יעוץ גנטי גם עושים עכשיו, בגרידה לקחו מבחנה והעבירו גם לגנטיקה.
סוכר בצום, בלוטת תריס וויטמין D לא ידעתי שזה קשור, אבקש מהרופא לבדוק גם את זה.

תודה💜

לפעמים זה פשוט החיים... שמראים לנו שיש עליות וירידות, קשיים וכאבים לצד תקוות והצלחות קטנות וגדולות.

מאחלת לכם הרבה טוב.
שמחות קטנות שיגדלו לאורות גדולים.

חיבוקים וחיזוקים!

מצרפת לך שיר ששלחו לי, הרגשתי שכתבה את מה שאני מרגישה:

יֶלֶד שֶׁלִּי

יֶלֶד שֶׁלִּי, אוֹ אוּלַי הָיִית יַלְדָּה?
אֵין לִי תְּשׁוּבָה. לְעוֹלָם לֹא אֵדַע.
נָשַׁמְנוּ אֶת אוֹתָן הַנְּשִׁימוֹת בְּדִיּוּק,
כְּ 15- שָׁבוּעוֹת, בְּקֵרוּב אוֹ בְּרִחוּק.
וְהָיִינוּ צְמוּדִים, חָוִינוּ אֶת אוֹתָן חֲוָיוֹת,
וְחָלַמְנוּ יַחַד לִהְיוֹת וְלִחְיוֹת,
וַעֲבוּר שֶׁתִּחְיֶה, הִקְרַבְתִּי אֲנִי אֶת חַיַּי,
וּמִנאֹד קִיא וְדֶמַע, נִבְרֵאתָ בְּוַדַּאי.
וְהַבַּיִת עָבַר לְמַצָּב שֶׁל חֵרוּם,
וּמִמֶּנּוּ נוֹצַרְתָּ: קְרוּם אַחַר קְרוּם.
וַאֲנִי שּׁוֹכֶבֶת מְעוּכָה בַּמִּטָּה,
וִילָדִים מסְתּוֹבְבִים, בְּלִבִּי נֶחְרְתָה לָהּ שְׂרִיטָה.
אֲבָל הָיְתָה תִּקְוָה וּכְמִיהָה, וַחֲלוֹם שֶׁהֶחֱזִיק,
שֶׁאוֹתְךָ אֶזְכֶּה-לְחַבֵּק, לְגַפֵּף, לְהֵינִיק,
וְאֶת הַקֹּשִׁי הֶעָצוּם, עָטַף לוֹ חֲלוֹם
וּכְמִיהָה לָרֶגַע, בּוֹ נֹאמַר אַחַת לַשֵּׁנִי - שָׁלוֹם.
וְאַתָּה תִבְכֶּה בִּזְרוֹעוֹתַי, וְאַבָּא יִשְׂמַח וְיִרְגַּשׁ,
וְנִנְשֹׁם יַחְדָּיו אֶת הָעוֹלָם, שֶׁעֲבוּרְךָ הוּא חָדָשׁ.
אֲבָל מִכָּל אֵלּוּ נוֹתַר רַק כְּאֵב וְיָגוֹן,
כִּי נָדַמְתָּ בְּקִרְבִּי, וְנוֹתַר קֶרַע, אֲבַדּוֹן.
וְלֹא נִהְיֶה יוֹתֵר צְמוּדִים, וְיַחַד לֹא נִחְיֶה,
כִּי אֲנִי אָמְנָם כָּאן, אֲבָל אַתָּה בֶּעָפָר מְכֻסֶּה.
וַאֲנִי רַק אִמָּא שֶׁרוֹצָה לְחַבֵּק, לְהָגֵן,
לְהַחֲזִיק אוֹתְךָ חָזָק, לִשְׁמֹר, לְגוֹנֵן.
וְלֹא אֶזְכֶּה לָזֹאת, כִּי הָלַכְתָּ לִבְלִי שׁוּב,
יֶלֶד יָקָר שֶׁלִּי, בְּנִי הָאָהוּב.
אָז נָכוֹן, אַתָּה רָחוֹק, וְאֵינִי יוֹדַעַת הֵיכָן,
אֲבָל רוֹצָה רַק לִלְחֹשׁ, שֶׁהַכֹּל כְּבָר הָיָה מוּכָן:
הָאַהֲבָה, הַחִבּוּק, הַלִּטּוּף כְּשֶׁתָּבוֹא,
הַנְּשִׁיקָה, רַק שֶׁלְּךָ, שֶׁהָיְתָה בְּמַחֲבוֹא,
וּמֵאַחַר וְנֶעֱלַמְתָּ לִפְנֵי שֶׁזָּכִינוּ לִבְכּוֹת אוֹ לִצְחוֹק,
אֲנִי שׁוֹלַחַת לְךָ אֶת כָּל אַהֲבָתִי, גַּם אִם מֵרָחוֹק.
רוֹצָה לְסַפֵּר לְךָ בְּשֶׁקֶט, בְּאָזְנְךָ לִלְחֹשׁ:
שֶׁיְּלָדַי, אַחֶיךָ, בִּכּוּ אֶת לֶכְתְּךָ בְּלִי בּוֹשׁ.
מְמָאֲנִים לְהַאֲמִין שֶׁנֶּעֶלַמְתָּ וְלֹא תָּשׁוּב
אֲחִיהֶם הַיָּקָר, אֲחִיהֶם הֶחָשׁוּב.
וְהָיִיתָ קָטָן, וְהָיִיתָ לְבַד,
וְכָל שֶׁחָלַמְתִּי הוּא, לָתֵת לְךָ יָד,
כְּשֶׁאוֹתְךָ מִקִּרְבִּי שָׁאֲבוּ וְלָקְחוּ
וְלַנֶּצַח נִבְלַעְתָּ, וְהַדְּמָעוֹת סָרְרוּ.
אֲבָל הָאַהֲבָה בְּלִבִּי, לֹא הָלְכָה. לֹא נֶעֶלְמָה.
הִיא כָּאן. הִיא שֶׁלְּךָ, בַּפִּנָּה הַחַמָּה.
וּמִכָּל לִבִּי מְאַחֶלֶת, שֶׁעַל מִשְׁכָּבְךָ תָּנוּחַ בְּשָׁלוֹם,
וְאוּלַי עוֹד נִתְרָאֶה, אוּלַי יָבוֹא אֵיזֶה יוֹם?
בֵּינְתַיִם אֲנִי כָּאן, עֲדַיִן בּוֹכָה,
רוֹצָה אוֹתְךָ אִתָּנוּ, חֵלֶק מֵהַמִּשְׁפָּחָה.
לְהִתְרָאוֹת יֶלֶד שֶׁלִּי, אוֹ אוּלַי הָיִייַת יַלְדָּה?
אֵין לִי תְּשׁוּבָה וּלְעוֹלָם לֹא אֵדַע.

דמעות דמעות דמעות

כמה כאב

 

כמה מדויק

תודה תודה לך על המילים המשמעותיות הללו, שמבטאות כה הרבה מהכאב שבאובדן-
הציפיה, החלום, הדמיון של ילד,
הידיים שרק רוצות לאחוז, הלב המצפה
הדברים שמתכוננים מבפנים ומבחוץ לקבל את הילד החדש...
וחוסר הידיעה אם זה בן או בת,
וכאב האובדן,ובכי הילדים, האחים,
והקריעה הזו הפנימית ממה שכה הקריבה בשבילו ש
למשך שבועות ארוכים...

כמה מדויקת.
כמה חשוב.
והחרוזים מוסיפים כל כך הרבה עומק לחוויה.

תודה רבה לך!!
אדמח אם תוכלי לברר מי כתבה, שניתן לה קרדיט... אם היא תרצה כמובן.

מדהים.

שלחתי מכתב למזכירות של הסניף יחד עם המסמכים.

 

 

 

 

(לא עזר, אגב)

הזדהותי הכנה.

היום בעיקר רואה סבל מוות ויסורים.. סליחה ה' ככה חוויתי את ההפלות האחרונות

הרבה דברים יכולים להשתבש בדרך, ואת זה אנחנו יודעות רק לאחר שחווינו אובדן הריון.
זה קשה וכואב לחשוב כך על הריון,
אני רוצה לומר לך שאכן, גילוי הריון לא בהכרח מנבא שיהיה ילד בסופו, אבל חשוב לזכור שברוב ההריונות זה אכן מסתיים בלידת תינוק בריא בסוף ההריון.
לא תמיד יש סיבוכים, וברוב המקרים הדברים אינם כה מסובכים.
זה שאנחנו נכנסנו למעגל האובדן- זה לא אומר שכך זה תמיד.
חשוב לזכור זאת, לצד המחשבות על כך שאכן, לא תמיד הריון מסתיים בטוב.

וחיבוקים לך, על המחשבות הקשות.

מתייגת ניקיות שאולי קשורות,

סליחה אם תייגתי בלי קשר

 

@@ט'

@כתר הרימון

 

בהצלחה יקרה!

באמת ט' ניהלה אותו כשאני הייתי לפני תקופה.

בהצלחה!

להתקשר ולספר אתהסיפור,לבקש שיתנו לך תור בימים הקרובים או בין התורים.

הדימום מלווה בכאבים?
האם זה דימום חום או טרי?

לפעמים נראה שהדימום נגמר אבל הוא עוד ממשיך, וזה בסדר.
ולפעמים גם לוקח לו הרבה זמן להיגמר.
ועדיין, אני חושבת שנכון שתפני לרופאה עוד לפני התור שקבעת לעוד שבועיים.

בהצלחה יקירה!
חיבוקים.

לפעמים יש קצת כאב, לרב לא. הדימום אדום בדר"כ ( לעיתים יש גם קצת חום)
למה את חושבת שכדאי כבר לפנות לרופאה? זה עלול להיות בעייתי?

אחרי גרידה הדימום הוא לא ארוך בדרך כלל. מההיכרות שלי,שבועיים וחצי זה כבר זמן שהדימום צריך להיגמר, ודאי לא להיות טרי.
לכן חשבתי שכדאי לא לחכות.

מצד שני, כל גוף מתמודד אחרת עם הפלות וגרידה, לכן יכול להיות שזה בסדר גמור.
אני ממליצה ללכת לבדוק כדי להיות רגועה.

גם אני חשבתי שהדימום כבר היה אמור להיגמר ורציתי להבין אם המצב כרגע בעייתי
אנסה לבדוק אם אני יכולה להגיע לרופאה יותר מוקדם

גם אני חשבתי שהדימום כבר היה אמור להיגמר ורציתי להבין אם המצב כרגע בעייתי
אנסה לבדוק אם אני יכולה להגיע לרופאה יותר מוקדם

כלומר, היה צריך לצאת לך לפחות 301.5.
זה קצת גבולי אצלך

רק אומרת שהבטא לפעמים מוכפלת באופן אחר, וכל מקרה לפי מה שהוא. אז הכי כדאי לשאול רופא ולא להסתמך על האינטרנט.
כי את זו את, ולך יש את הסיפור שלך.

בהצלחה!

שורה מדהימה בעיני. ממצה את סוף התהליך הראשוני של האובדן - היכולת להמשיך הלאה, לשמוח, לצחוק, לחיות

ואפילו יחד איתו.
כלומר גם כשמשלימים עם האובדן, עדיין החוסר קיים...
ועדיין אפשר יחד איתו להמשיך.

תודה על המחשבה שלך!❤

אבל השם שלה.

כמה אומץ היה לה.
כמה החיים מביאים אותנו למקומות שאנחנו לא רוצים
ואנחנו צריכים /יכולים להם.

(בדיוק סיפרתי למישהי על מה עברתי/עוברת, אז אמרה לי שאני גיבורה. ומבחינתי, גיבורה? לא. אין ברירה וזה המצב ואיתו אני מתמודדת)

אז רק שה' לא ינסה אותי בעוד נסיונות.

וכמה החיים מביאים אותנו לנסיונות... בלי שליטה.. ממש כך.
כל שנותר לנו לעשות זה... להתמודד עם מה שבא.

על זה את גיבורה, כנראה. לא כולן עוברות מה שאת עברת/עוברת.
ואת ממשיכה לחיות... לעשות... לשמוח... וגם להרגיש דברים אחרים.
באמת אין הרבה ברירה אלא להתמודד עם המצב, אבל... בכל זאת. זו התמודדות והיא לא קלה.

תודה ששיתפת❤

קודם כול חיבוק ענק.
איזה שבוע את?
אני בשבוע 7 פעמים קבלתי כדורים אחרי קצת יותר משלוש שעות מרגע האשפוז כבר הייתי בבית במיטה שלי.
ושהייתי צריכה לעבור גרידה השאירו למעקב לכמה שעות בערך 4 שעות אחרי הגרידה הייתי כבר בבית

שק הריון עם חלמון ללא עובר
זה הריון ראשון אני מנסה להיות חזקה אבל מדי פעם יש פרץ בכי , קשה לשבת בעבודה

הפעולה עצמה לא אורכת הרבה זמן

נראלי את יכולה לבקש 3-4 ימי מחלה, אולי אפילו שבוע

להפך,אל תעצרי את הבכי. תני לו להיות עכשיו. זה זמן מתאים להתאבל ולבכות על האובדן. זה באמת כואב!!
וזה גם מובן לחלוטין.

לגבי התהליך,הוא מעט משתנה בין בתי חולים וגם ממקרה למקרה, אבל בגדול משחררים הביתה תוך מספר שעות,לאחר שנתנו לך מנה והיית מעט בהשגחה לראות שאת בסדר.

ימי מחלה אפשר עד שבוע לקבל.

חיבוקים חמים!!
תני לעצמך להרגיש. זה חשוב. שחררי את הגבורה, היי גיבורה אחר כך. עכשיו זה הזמן לבכות... (ואגב בעיניי הגבורה הרמיתית היא לבכות, לא לעצור את הבכי... אבל זה לפעם אחרת)

חיבוקים חמים!!!
בהצלחה יקירה.

ספרי לנו מה שלומך.

אני עכשיו בעיצומו של התהליך בבית החולים, כבר רגועה ושלמה עם זה, לפחות כרגע

לפעמים זה רגוע אבל אחר כך מגיע גל של כאב או בכי או עצב.
טוב לתת לגל להיות ולא לחסום אותו.
הוא יעבור הלאה וייתן מקום לגל הבא, עד שהגלים ישקטו...

חיבוק.

ללבוש חזיה לוחצת (יחסית) גם בלילה
לשתות חליטות מייבשות, כמו נענע ומרווה.
לשים עלי כרוב מסביב (לא על הפטמה)
לסחוט בעדינות תחת מים חמים עד להקלה

שמעתי שעדיף להיות בלי חזיה, והייתי ככה כל השבת,מקווה שלא עשה יותר גרוע..
אנסה, תודה

דקסמול קולד לייבוש החלב. ואדוויל למנוע דלקת.
היה לי גודש מטורף ונזילה של חלב. לידה בשבוע 18.

תרגישי טוב.

וזה עזר לי אבל אולי אם כבר יש גודש זה פחות מוצלח, שלא תתפתח דלקת

מה שלומך? הגודש עבר?

איזה קשה זה גודש בשלב הזה.

חיבוק!!!

עוד לא עבר אבל השתפר מאוד.
תודה לכולם על העצות.

זה אחד הדברים הקשים.

מצד אחד לא נעים בכלל מאחותך
מצד שני כל כך מגיע לך לנסוע ובאמת להנות בלי שכל הזמן יזכירו לך מה אין לך.

שיתפת את אמא שלך בחשש שלך מול אחותך?

קודם כל אני מבינה אותך מאוד,
כבר כמה שנים אנחנו מנסים להביא ילד, ועברתי ב3 וחצי שנים האחרונות הפלה אחר הפלה, בשנים האלה 2 אחי הקטנים התחתנו ושניהם בהיריון מתקדם/ עם ילדים.
בחג עברתי הפלה נוספת בשבוע מתקדם והם הרגישו לא נעים לפגוש אותי, כי להם הולך טוב ולי ההפך. אבל אני חושבת שחייבים לעשות הפרדה, זה שלי אין זה לא אומר שגם אחרים צריכים לסבול כמוני,להפך, אני שמחה לראות שלהם הולך טוב.
תחשבי מה הסיבה שבגללה יהיה לך קשה אם היא תבוא, זה נובע מקנאה? אם כן, תנסי לשנות את הגישה.
אפשר וכדאי לבקש ממנה לא לדבר על ההיריון, על הקשיים או על הציפייה, אני בטוחה שהיא תבין.

מותר לך לחשוב על מה שטוב לך.
ומותר גם לאחותך לרצות לבוא...

אני תוהה אם השיח בינך לבין אחותך יכול להיות מספיק פתוח. תוכלי לשתף אותה ברגשותייך?
תוכלי לשתף את אמך?
מה לדעתך גורם לה לרצות להצטרף, האם היא רואה את הקושי שלך? האם היא רגישה כלפייך?
מה גורם לך לרצות ליסוע לבד ללא אחותך? האם זו קנאה? האם משהו אחר ביחסים ביניכן? האם רק צורך להיות לבד ללא הריונות ותינוקות ברקע...?
הכל לגיטימי והגיוני ושווה להתבונן על מה שקורה לכן.

אני לא מכירה אותך ואת משפחתך לכן קשה לי לתת תשובה, אך אני ממליצה שאם אפשר לשוחח על הרגשות שלכן באופן פתוח וכנה, עשו זאת. בלב אוהב.

שיש דבר כזה דיכאון אחרי לידה.
הייתי בהלם מהאמירה שלה, ותהיתי לעצמי באירוניה:
"את חושבת שזה דיכאון אחרי לידה רגילה??? זה דיכאון אחרי לידה - ש ק ט ה ....
זה לא נראה לך ברור שאהיה בדיכאון, לפחות קצת...? איבדתי את התינוק... למה שלא אהיה עצובה/אבכה/אכעס/אכאב... ?"

אז. יקירתי.
את נורמלית.
עברת הפלה, עברת אובדן. זהו אובדן שמצריך תהליך פרידה ואבל.
כל אחת מתמודדת אחרת עם תהליכי אובדן ואבל, אבל מה שבטוח- זה שונה מדיכאון אחרי לידה.
תסמיני דיכאון הינם דומים אצל כולם, אבל הבסיס פה שונה.
ואני מתיחסת למצב הנפשי לאחר אובדן עובר- כתגובת אבל טבעית.
יכול להיות שתגובת האבל הטבעית עלולה להוביל לדיכאון, ואז כדאי לחשוב מה לעשות עם המצב הרגשי הלא פשוט.
לפעמים זו פשוט תגובה לאובדן, ואפשר לקבל את זה כך.
יש עצב, כאב ומגוון רגשות בשלבי אבל.
ולפעמים הם שבים ובאים והולכים... זה לא תהליך ליניארי.
עד היום אני יכולה לחוות לפעמים עצב וכאב על האובדן שחוויתי, וכבר עברו 10 שנים. זה מותר. השאלה הגדולה היא האם זה פוגע בתפקוד הפיזי או הרגשי-נפשי.
אם כן, כדאי לטפל.


מותר לך לחזור להיות עצובה מדי פעם.
רק לראות שזה לא משתלט מדי על היומיום.
ולאפשר לזה להיות. לא להילחם ברגש שלנו. תני לגל העצב והבכי להיות. אם תתני לו- הוא יוכל להיות זמן מה ואז לעבור הלאה.

חיבוקים חמים!!!

שבוע לעכל ועד היום אני מושפעת מזה, אין איך לנחם כי זאת חוויה טראומתית

איזו אכזבה..

קשה ממש לשמוע..

קשה לי לבחור מילים מנחמות נכונות עבורך..

רק דומעת בשבילך..

מאחלת לך שתתגשם משאלתך כשתחלימי..

החוויה שחווית מאוד טראומטית וכואבת. קשה מאוד.
זה אכן מאכזב, מכעיס, מעציב, מכאיב... הכל יחד ועוד.
מותר לך לבכות, להיות עצובה, להתאבל על מה שאיבדת. זה היה הריון יקר, תינוק יקר, ואיבדת חלום גדול שחיכית לו הרבה.
זה כואב וקשה מאוד.

בתור התחלה אני מציעה שתמצאי תמיכה מהסובבים אותך, שלא תתביישי לספר מה שעברת לאנשים סביבך ולבקש עזרה בכל מה שאת זקוקה לו. את ראויה לכל תמיכה ולכל עזרה- פיזית ונפשית.
אל תימנעי מלבקש ולהיעזר, תני מילים לצרכים שלך ולכאבים שלך ואל תדחקי אותם פנימה כדי לא לאכזב אחרים.
גם לסובבים אותך יהיה קל יותר אם תגידי את רגשותייך ומה את זקוקה, כי רוב הסיכויים שהם לא ידעו לבד.

לגבי הסיבה-
קיימות סיבות רבות לפתיחה מוקדמת וקשה לקבוע מה הסיבה שיכולה להיות שלך.
אני ממליצה ללכת לרופא, לאחר שתירגעי מעט ממה שחווית, ולברר מה יכולות להיות הסיבות האישיות שלך.

לגבי הריון חדש,
בדרך כלל ממתינים עד למחזור הבא, כדי לתת לרחם להתנקות, ואז חוזרים לנסות שוב. אני ממליצה גם מהפן הנפשי- לא לרוץ. לתת לעצמך רגע זמן לעכל ולהיפרד מההריון שהיה. אם את מסוגלת, כתבי לתינוק מכתבים, ציירי ציורים, שירי שירים.... היי רגע עם מה שאיבדת לפני שתעברי להריון הבא. ואני יודעת כמה זה קשה (ולוקחת בחשבון גם את הגיל שלך). רק אומרת שאלה המחשבות שלי תמיד לאחר שאני שומעת על הפלה טראומטית.
שכדאי להקדיש זמן לפרידה. אפילו קצת.

לגבי אפשרויות רפואיות-
ישנה גישה שממליצה על תפר צואר הרחם באזור שבוע 13 של ההריון, במקרים של פתיחה מוקדמת. זה דבר שעוזר להחזיק את ההריון ללא פתיחה עד לשלב שבו ניתן להוציא את התפרים ואפשר ללדת.
זה עוזר לפעמים, אני לא יודעת מה ההחלטות הרפואיות ולמי בדיוק עושים זאת, אבל דעי שזו אופציה שקיימת.

ממליצה לך לנסות לברר בהקדם עם עוד רופאים- מה יכולה להיות הסיבה לפתיחה המוקדמת.

ו... מחבקת אותך שוב, בחום.
לא קל.
אנחנו פה איתך.

1. בוודאי שיכול להיות שחלק מבדיקות הקרישיות תקינות וחלק לא, יש המון בדיקות לקרישיות, יש מולדת ויש נרכשת, ובתוך המולדת יש המון בדיקות. יתכן שיש בעיית קרישיות רק בפקטור מסויים.
2. לפי הידוע לי הפרוגסטרון תקין.

ראשית, נשמע שאת עוברת הרבה בדיקות והרבה רופאים בתקופה האחרונה. זה מאוד לא קל ומאוד מעמיס על הנפש.
חיבוק על זה!

בנוגע לשאלותייך, אני לא חושבת שנוכל לענות באופן מובהק על עניינים רפואיים. כל אחת עברה משהו מעט אחר ולכל אחת נתנו בדיקות מעט שונות. אנחנו לא רופאות ולא יודעות את הפרטים המדויקים. נשמע שאת בידיים טובות, והשאלות הרפואיות יקבלו מענה, כל אחת בתורה, מהרופאים המלווים אותך.

בעניין התשובות התקינות-
הידד! אם התשובות יצאו תקינות זה אומר שאין לך בעיה... אין לך קרישיות בדם וזה נפלא!
אנחנו לא מחפשות בעיות... אנחנו כן רוצות להיות בריאות ועם תשובות תקינות...
כן היינו רוצות תשובות שיגלו לנו למה זה קרה... אבל כמובן עדיף תמיד תשובות רפואיות תקינות. שמחה בשבילך!
אני יכולה לספר לך שלי התשובות יצאו תקינות. ובכל זאת עברתי סיפור רציני.
לא תמיד נדע את הסיבה, לא תמיד הרפואה מגיעה לתשובות המדויקות. במקרה שלי, הרופא אמר שהוא יתייחס אלי כאלה סובלת מקרישיות יתר, ונתן לי תרופות בהריון העוקב כאילו הייתי עם קרישיות. הוא כמובן עקב אחרי מצב הקרישה בדם, כל 3 שבועות הלכתי לבדיקה מיוחדת בבי"ח כדי לראות שמצב הקרישה תקין עם התרופות הללו. אבל בגדול, הבדיקות לא הראו על מצב חריג.
לפעמים הרופאים מחליטים החלטות על סמך תוצאות של בדיקות, ולפעמים הם יחליטו על סמך הנסיון הקליני שלהם.
ממליצה לך ללכת להתייעץ עם הרופא הגניקולוג ששלח אותך, לבחון את כל הממצאים ולחשוב יחד מה עושים.
ובינתיים... להנות מארבעת הילדים ולקוות שיהיה טוב בהמשך.

חיבוקים!

אם זה בסדר..
אני אחרי הפלה רביעית, אחרי השלישית עשיתי בדיקות קרישיות שיצאו תקינות ומסתבר שזה היה חלקי.
חייבת לברר טוב לפני שמנסה שוב.
ומזה היסטרוקופיה?
תודה וחג שמח (עד כמה שאפשר)

בעזרת מצלמה דרך הנרתיק

גם לי אמרו שאין סיבה כרגע לעשות..

לפני ההפלות נולדו לי 2 ילדים בריאים ב"ה. לכן הרופאים חושבים שאין צורך כרגע.
בינתיים עושים בדיקות אחרות.

ולכן כדאי ללכת עם ההמלצות הללו.
באופן כללי אני לא רואה צורך להוסיף בדיקות רבות מדי אם אין צורך משמעותי לדעת הרופאים.

בהצלחה לך!!

ושוב... במסיבת חנוכה משפחתית ענקית-
סופרים את הצאצאים...🙄
"אנחנו כבר יותר ממאה...!"
"יותר מדויק- 110!!"
ואני בלב סופרת גם אותו.
מאה ואחת-עשרה. לפחות.
אבל רק בשבילי הוא קיים.
השאר חוגגים רק את מי שנולד חי.
💔

אאוץ',

איזה כאב.

 

חיבוק חם.

יולדים אצלנו בנחת

עוד לא היו המפגשים,

לא חוששת, מקווה שיהיה בסדר.

 

 

 

הגיעה ביום ראשון תשובה שלילית מהקופ"ח לגבי בדיקה.

החלטתי שאני שוכחת מזה עד אחרי חנוכה,

לא חושבת על בדיקות ומה הלאה.

די מצליחה.

אבל ברקע פחדים, המון פחדים מהעתיד.

 

 

 

והייתה לנו ברית במשפחה שבוע שעבר.

היה לי ממש בסדר.

למרות שזו גיסה צעירה ממני שילדה צפוף ממש. והכל אצלה בקלי קלות.

בשונה מהברית הקודמת שפירקה אותי.

 

 

זהו,

נהנים מהביחד שלנו.

מהחופש הזוגי.

משתדלים להפוך אותו לאיכותי.

 

 

מרגישה רחוקה מאופטימיות כ"כ....

מנסה להדחיק את המחשבות על מה הלאה.

את זה שסיימנו הכל,

והרפואה אומרת לנו פשוט לנסות שוב.

 

מפחדת פחד מוות מהריון.

לא מצליחה לחשוב עליו כמשהו שיביא ללידה.

גם אם מצליחה לדמיין שנעבור את השלב שהיינו בו,

מתחילה לדמיין לידה שקטה.

 

 

 

ולא רוצה,

לא רוצה הפלה

או לידה שקטה.

לא רוצה.

למה לי הטלטלות האלו.

בלעדיהם החיים שלנו טובים.

אז למה הריון.

בשביל מה כאב פיזי ונפשי.

 

 

רוצה לחכות ולחכות. לא לנסות שוב.

מה שאני ארצה - אנחנו נעשה, בעלי איתי.

הוא כן בעדינות תוהה באוזניי אם הזמן יעזור או רק יגביר את החרדות.

 

אני יודעת שהוא צודק.

אבל באותה מידה לא רוצה הריון.

לא רוצה לא רוצה לא רוצה לא רוצה

מפחדת פחד מוות.

 

 

 

 

זהו,

איכשהו זה הפך לפריקה

גם לחרדות ולפחדים יש מקום.
והם קיימים, מאוד.
הפחד שלך מאוד הגיוני.
אני נזכרת שפעם כל מה שחשבתי היה שהריון זה מוות/לידה שקטה, שאין תקווה, שאי אפשר לדעת מה יקרה, שהריון זה דבר נורא מאיים, נורא מפחיד, נורא כואב, נורא מאכזב,
שקשה עד בלתי אפשרי לראות הריון כדבר רגוע או נותן תקווה... כי מי יודע מה יהיה, ומי יודע איך יסתיים, ומה אעשה אם חלילה יקרה שוב, ובאמת למה לי עוד הריון??

יקרה.
אני לא יודעת באיזה שלב את בחיים,
מניחה לפי הודעתך שזה היה הריון ראשון ושאין ילדים בבית?
אני גם לא יודעת בת כמה את.
אלה דברים משמעותיים, כי אם את צעירה עדיין, הייתי ממליצה לך לעבור תהליך מרגיע ולעבד את הלידה השקטה שחווית, לפני שאת הולכת לעוד הריון.
הייתי רוצה עבורך שיהיו לך כלים בסלך, שיהיו לך אופציות לראות את ההריון במגוון כיוונים, ולא רק כדבר נורא ומפחיד.
הייתי רוצה עבורך שיהיו לך כלים להרגעה פנימית כשחלילה תהיי בחרדה.
הייתי רוצה עבורך שיהיה מי שיבין לליבך ויתמוך בך באופן אפקטיבי ומשמעותי.

אני רוצה לענות לבעלך ששאל לגבי הזמן שיעבור.
אם הוא יגביר או יפחית את החרדה- זה בעיקר תלוי בך, ובמה שתעשי איתו.
אני חושבת שהזמן בלבד אינו פקטור משמעותי לריפוי. הזמן עובר, אבל מה אני עושה בתוכו על מנת לסייע לעצמי?
יש כאלה שהזמן שעבר רק החריף את החרדה והמצוקה, כמוני למשל, לפני כעשר שנים. באמת הייתי צריכה עזרה מקצועית כדי שהזמן שעובר יעשה לי טוב וירגיע.
ויש כאלה שהזמן העובר מרגיע אותן ומעצב להן חוויות פנימיות אחרות. אולי יש בהן יכולת לקבל, או לעבור תהליכים, אולי הן מקבלות תמיכה מעולה מהסובבים אותן, אולי חוויות קודמות עיצבו בהן משהו, ואולי הרבה דברים אחרים.
הזמן אינו פקטור בעצמו.
אז אם הזמן עובר ומרגישים לא טוב בתוכו- אני מציעה לעבוד בתוכו כדי שיהיה אפשר להרגיע,ולבוא להריון הבא מתוך מוכנות ויכולת.
חזקי את עצמך.

זה מה שאני מציעה.

וחיבוק חזק חזק, אני מאוד מבינה את הפחד שלך.
אפשר להתמודד איתו.
לאט לאט.

חיבוקים!!

סליחה שלא עניתי לך באישי,

היה לי קצת מורכב

נשמע שאת עושה עבודה פנימית.
לשמור לאחרי החג את ההתמודדות,
לעבור את הברית טוב יותר מהברית הקודמת.
זה נשמע כמו עבודה פנימית שמאפשרת לך בחירה איך להגיב ואיך להתנהל בתול סיטואציות החיים. זה טוב.

חיבוקים וחג שמייח!

ילדתי בלידה שקטה 3 ימים לפני חנוכה.
והשנה, יצאו הימים בדיוק כמו שנה שעברה: ( שחרוט לי )
ראשון היה מבחן, שני מי שפיר שלא צלח והכאיב קשות, שלישי ועדה, רביעי בלילה לידה,למידי השתחררנו, שישי מסיבה ראשונה של הבכור בגן.
חנוכה היה סוג של שבעה.

אז השנה, בחמישי יצאנו לטייל, נסענו, שמענו מוסיקה, הלכנו להר, ראינו נוף, פק"ל קפה. ולמחרת שוב מסיבה בגן . ( רק ביקשתי מהגננת לא לשים שיר שעשה לי רע)

ועכשיו חנוכה. שנה שעברה לאט , שנה קשה קשה.
אבל הנה אנחנו פה.
עכשיו ב"ה אין לי זמן לחשוב מרוב עייפות ועומס.

אבל ברור שהיא בליבי.
אליה.
זה שמה.

כתבתי אותה בלוח שנה של ההורים שלי ולא הייתה תגובה.
שלחתי בוואטסאפ המשפחתי
כי מבחינתי זו הילדה שלי .
והמשפחה שלי צריכה לדעת, להכיר ולהכיל.
לצערם ולצערי.

יש כאלו שהגיבו. יש כאלה שלא.

בשורות טובות
ושנזכה בעז"ה במהרה במהרה ששום אישה בעולם כולו לא תפיל, ושכולן יזכו ליידים מלאות בריאות ושמחות.

גאולה

ממש התרגשתי לקרוא שכתבת אותה בלוח השנה של הורייך. את מאפשרת לה להיות קיימת במשפחה, בחייך, בחייהם. והתגובות שונות אבל את יודעת לתת לה מקום ומשמעות. זה מרגש!
את מאפשרת לעצמך גם לבקש מה שטוב לך ומה שפחות טוב לך (כמו למשל לבקש מהגננת לא לשים שיר מסוים. איזו עוצמה יש במעשה הקטן הזה! וכמה דאגה לעצמך יש בו! מאוד מרשים!)

את מאפשרת לעצמך ולכם לעשו טיול ביום חמישי, להיות במקום אחר בימים הללו שלאחר שנה. את לא חוגגת שום דבר, את עצובה, ואני מניחה שהימים הללו לא קלים לך.
אבל את יודעת לדבר על מה שמפריע לך. ואת יודעת לדאוג לעצמך.
ולזכרה של אליה.
אנחנו איתך פה ועם זכרה.

חיבוקים אוהבים וחמים ממני!

תמיד אמרנו שגם צריך לבשר את הטוב...
אז בחנוכה לפני שנתיים עברתי הפלה בשלב די ראשוני מה שקרה שלא הכל יצא ורק בט''ו בשבט עשינו התערבות נוספת מה שגרם להפלה אין סופית וארוכה... אח''כ התאוששנו לאט לאט וחזרנו לנסות להרות וממש שנה אח''כ בחנוכה גילינו שאנחנו שוב ב''ה בהריון... כבר אז רציתי לחזור לכתוב אבל 'פחד' מעין הרע אמרתי רק אחרי הלידה... וכמובן שטרם הגעתי לכתוב...
אז השנה חנוכה עם אוצר חדש ב''ה האובדן יחסית רחוק ומעומעם וב''ה השמחה והתקווה בבית.
אז הזדמנות לומר שוב תודה למי שמכה בי באותם ימים... (המדהים היה שהפורום ממש נפתח טרי בתקופה של ההפלה וממש נתן מקום נצרך...)
חנוכה 🕎 שמח

ריגשת אותי

שנה שעברה בחנוכה הדלקנו נורות וברכנו על הנס ושהחיינו בהתרגשות גדולה

השנה היתה הרבה עבודה על להסתכל על מה שיש וקדימה ופחות אחורה ועל החוסר

אירועים משפחתיים עברו רובם בטוב

יש לנו שבת משפחתית שמתקיימת כל שנה בחנוכה עם משפחה מורחבת, יש כאלה שאנחנו רואים רק בשבת הזו...

בשנה שעברה כולם ברכו אותנו בהתרגשות על ההריון... הייתי כבר באמצע חמישי

ההריון הסתיים בלידה שקטה כמה שבועות לאחר מכן

מאוד חששתי מהשבת המשפחתית
בסוף עבר בסדר גמור, הרב המוחלט התעלמו
מהסיטואציה למרות שהייתי מעדיפה שיתייחסו.
אני עשיתי עבודה מאוד משמעותית עם עצמי לא להכנס לדכאון למרות שהיתה משהי באותו חודש כמוני שנה שעברה והיא הגיעה עם התינוק...

רק הסוף היה כבר קשה מידי, כשבמוצ"ש עשו ספירת מלאי של התרחבות המשפחה ומנו אחד לאחד את כל התינוקות שנולדו השנה, כמובן שאנחנו לא היינו בספירה...


מנסה כל פעם שקשה להתפלל לקב" ה שיהיה איתי ויחזק אותי. עוזר מאוד

מאחלת לכולם סוף חנוכה שמח ומואר

הספירה של כמה נולדו
וזאת שהיתה בשלב שלך..

החיים לא פיירים

תיארת כמעט במדויק את המשפחה שלי...
מפגשים משפחתיים גדולים פעם בשנה,
ובסיום (וגם באמצע) ספירת מלאי, והכרזה על התינוקות שנולדו השנה...
והכאב כל פעם מחדש על כך שהתינוק שלנו לא שם. רק בלב. שלי.
תמיד תוהה לעצמי- אם הייתי בוחרת לציין את הלידה שלי, מה זה היה גורר אחריו?
בחרתי לא לציין.
אני תוהה אם אחרות יכולות לבחור אחרת, ואיך זה היה מתקבל.

אלייך, יקירה ואהובה, חיבוק חם על הכאב, שתכף מתקרבת שנה לתאריך שלו. כואב לי איתך.

ואת מרגשת בהתגברות ובעבודה הפנימית שאת עושה.

חיבוקים וחיזוקים!!

אבל אין לי נסיון בזה
הבנתי שעושים אצלו בדיקת זרע באיזה שהיא שיטה

ועם הבנה שרופאים הם בני אדם.
הם לא יכולים להבטיח מאה אחוז... הם יכולים רק להראות אחוזי הצלחה קליניים, ומחקרים על השיטות השונות.
זכרו שההחלטה בסופו של דבר עם איזו שיטה ללכת- היא בידיכם. בררו את כל הצדדים ואז לכו למה שנראה לכם הכי נכון עבורכם.

חיבוקים ותקוות!

עבור כל אחד, כי בסופו של דבר כל אחד זקוק למשהו אחר בתוך התחושות הקשות.

עם זאת, אני רוצה לומר לך שבעיניי הכי נכון להיות יחד בתוך הכאב. לא לשלול את הכאב, לא להעלים אותו.
הכאב הוא כאב ויש בו רגשות קשים.
מותר להיות עם הרגשות הקשים: לכאוב ביחד, לומר כמה זה כואב, לתת ביטוי לתחושות של אכזבה, חוסר אונים, חוסר שליטה.
אלה רגשות שקשה לשאת אותם, והם קיימים גם לנשים שעוברות טיפולי פוריות בגלל שחלות פוליציסטיות או קשיים בקליטה ברחם.
הכאב הוא כאב וחוסר האונים גדול.

הקושי שלו מובן והגיוני. אפשר לתת לו מקום.
אם אתם חושבים שיותר יעזור לו לדבר עם מישהו חיצוני, ולא דווקא איתך- שיחפש חבר או אדם שהוא יכול לדבר איתו מלב אל לב. כדאי שידבר על הרגשות ועל השבר שהוא חווה.
וגם את.
ותמשיכו לדבר ביניכם: גם על הכאב וגם על התקווה.

חיבוקים חמים, מאחלת לכם שתצליחו להחזיק את כל הצדדים: הצד של הקושי והכאב, לצד התקווה והאופטימיות.
כי יש הרבה תקווה וכיום ישלרפואה יכולות עצומות בנושא ההפריה החוץ גופית.

חיבוקים!

אכן זו בשורה קשה מאד, כי זה מסמל עבורו את "הגבריות" שלו.
הוא צריך זמן לעכל ולעבד.

רק רוצה לעודד שלא תמיד לוקח הרבה זמן להיקלט, לפעמים מספיק טיפול שניים ונקלט הריון

בשורות טובות