ואי לגמרי!רקלפרוק
ופשוט לא הפסקתי לבכות מהרגע שיצאתי מהאוטו.
שנכנסתי לקופה האחות ליווי היריון מההיריון של הלידה השקטה ראתה רותי וליוותה אותי עד שנכנסתי ובדקו שהכל בסדר .. ב"ה
וואי, זה סיוט... כמה כל יום הוא קשה! כמה כל שעה לפעמים...ציפי כהן
בהתחלה עשיתי לי נקודות ציון קטנות כמו- הבדיקה הראשונה, לעבור את שבוע 9 וכן הלאה. אבל אחר כך פשוט ניסיתי לחוות כל יום בנפרד.
מישהי אמרה לי שיש ביטוי כזה באנגלית:
"One day at a time "
וזה אומר: כל יום בנפרד.
כשעברתי יום- זה היה נפלא.
עוד יום שעבר בהריון והכל בסדר...
אחר כך גם ניסיתי להיות כמה שיותר בהווה.
זה קשה להיות בהווה כשהעבר מאוד מכביד והעתיד מאוד מעורר חרדה... ועדיין, לנסות לשהות בהווה- זה מרגיע ועושה הרבה טוב.
אז דמיון טוב של דברים טובים, נשימות, נסיון להישאר בחוויה של ההווה ובשמחה שבו, ולעבור כל יום בנפרד.
זו העצה שלי.
וחיבוק.
אוקיי, אתם צריכים לטפל בעצמכם. לא טוב לחוות זאת כך.ציפי כהן
א. לעבור את זה יחד זה מקל. את אומרת ששניכם בחרדה גבוהה? דברו על הרגשות שלכם ועל מה שאתם חווים מבפנים. שתפו אחד את השני. הרבה.
ב. נשימות מפחיתות חרדה.נשמי עמוק פנימה, נשימות איטיות עד לבטן, ואז נשיפה ארוכה בפה פתוח ולאט. שימיו לב עד לאן האויר מגיע, איךהוא זורם... מקדי את תשומת הלב שלך לכאן ועכשיו, מה קורה בגוף.שלך בזמן שאת בחרדה. שימי לב איך תנוחת הגוף, הניחי רגליים על הקרקע, שבי בנח כמה שניתן, נשמי. שימי לב למגע הכסא על הגוף, לתחושה ברגליים ובידיים, לתחושה בגב. שימי לב לתחושה של מגע הבד... וכן הלאה. לשים לב לגוף ולנשימה- זה עוזרלהםחית חרדה.להיות נוכחת עם הגוף כאן ועכשיו. תעשו את התרגול של שימת הלב לגוףולנשימה סתם כך ביומיום, פעמיים-שלוש ביום. וכמובן גם בבדיקה עצמה.
ג. אם יש צורך, פנו לסיוע רגשי בהקדם כדי להקל על שניכם.
לפעמים כשלא מעבדים ומעכלים את מה שחווינו לפני כן, הרגשות צפים ומציפים במקומות שאנחנו לא רוצים אותם. קשה לעבוד איתם כשאנחנו לא מוכנים לכך.
ד.כשאתם הולכים לבדיקה, אנא דברו עם הרופא והטכנאית וספרו להם על החרדה שלכם. לדבר זה עוזר.
מקוה שתצליחו לעבור את זה עם פחות חרדה ועם יותר יכולת להתגבר על הרגשות הקשים.
חיבוקים!
אנחנו פה איתכם.
הלוואי וימשיך.. בעזרת ה אהובהMamina
משמח מאוד!!! עכשיו לעבור כל יום בנפרד. תשמחי על ההווהציפי כהן
חיבוקים!!!
איתך.
שיהיה בהצלחהshiran30005
מתפללת בשבילך ובשביל כל בנות הפורום
כן, זה קשה להרגיע עד שמגיעים לאותו שלב שהקודמים הפסיקוציפי כהן
הלוואי ויהיה בריא, שלם וטוב.
טוב שאת עם תמיכה תרופתית. וטוב שאת נותנת שם לרגשותייך. באמת לא קל.
חיבוקים!
לדעתי שנעבור את השליש. שבוע 12Mamina
מעדיפה להגיע ל12 אחרי שקיפות עורפית לנשום שבועיים
להגיע ב14 לסקירה לשמוע שהכל מצוין
ואז אתחיל לנשום חופשי חופשי...
בעזרת ה. כל אחת והתחושות שלה.
כל אחת וזמן השחרור שלה...ציפי כהןאחרונה
אבל גם לפני כן במהלך ההריון יש נקודות שמשחררות אויר ומפחיתות לחץ. נקודות ציון שאם עוברים אותן בשלום מרגישים שעוד אבן ירדה...
וגם לכל אחת יש את הזמן שלה שבו היא מרגישה שהיא יכולה מעט יותר לנשום.
(זה רק מראה כמה זה אישי, ותלוי בחוויה של האישה הספציפית)
זה באמת כל כך מורכב. הריון זו תקופה ארוכה, ולחוות לאורכו את החרדות והקושי- זה ממש קשה.
הריון לאחר אובדן זו עבודה עצמית אמיתית על נשימה, הפרדה בין העבר להווה ולעתיד, אמונה, הרגעה, הודיה על מה שעכשיו (שהוא גם לא מובן מאליו בכלל, כמובן) שמחה לצד אבל ועוד המון פרטים שעובדים עליהם. זו התמודדות יומיומית.
לכן אני תמיד ממליצה לעשות עיבוד לחוויה שעברת, עוד חפני כניסה להריון, ולמצוא כלים שיעזרו לעבור את ההריון הבא עם מעט יותר כוחות ונשימה. זה באמת לא קל.
ממליצה לזמן ההריון על עבודה פנימית עמוקה להרגעת המתח, כמה שניתן. וגם להבין שככה זה. זה פשוט מותח ומלא פחד. כי עברת משהו קשה ואת כבר לא חושבת שהכל יזרום חלק. וזה הגיוני שתהיי בחרדה. וזה נורמלי.
חיבוקים על כל ההתמודדות הזו.
צעד צעד, תעברי את זה.
איתך.
נראה לי את ואני באותו מצב. מתפללת על שתינוMamina
האם בדיקת פאפ מטמא?לאלי100
דיכאון מהפלה בשליש הראשוןאנונימי (פותח)
אני בת 18 וחצי ולפני שבועיים עברתי הפלה בכדורים, בדיוק בשבוע 7 להריון. (עברתי את זה עם חברה טובה ועם אמא שלי).
גיליתי על ההריון לאחר חודש ביחד עם בן זוגי, בעזרת 2 בדיקות שעשיתי, בהתחלה הייתי די בהכחשה ורק אחרי שהתחילו ההקאות התחלתי להפנים שאני בהריון.
בכל מקרה לא רוצה לחפור יותר מידי..
אחרי ההפלה התחלתי לחוות רגשות מאוד מאוד קשים, קושי בשליטה בעצבים, חרטה, קושי להיות ליד נשים הריוניות שאני נתקלת בהן די הרבה עם המזל שלי.. אני מרגישה שאין לי למי לפנות כדי שיבין אותי ויוכל לעזור לי להתמודד.. כי "זה כבר היה ונגמר וזה מאחוריי" אבל זה שקר כי אני מרגישה פשוט ריקנות וכעס והמון רגשות שליליים..
אם יש מישהי שעברה את זה ותוכל לעזור לי מעט אני אודה לה מאוד אני חייבת לפרוק את הכל מהלב כי כואב לי.
תודה לעונים. 🙏❤
תתקשרי לאגודת אפרתאין ייאוש בעולם
אפשר לפנות אלי במסר ואני אשדך ביניכןציפי כהן
חיבוק גדול יקרהאמא_מאושרת
לא עברתי הפלות מתוכננות
אבל עברתי הפלות
והתפיסה של "זה היה ונגמר ותמשיכי הלאה" כל כך מוכרת
לאנשים מסביב קשה להתמודד עם מישהי שקשה לה.
זהו, את כבר בסדר, תמשיכי הלאה.
קחי את כל הזמן שאת צריכה
שימי לב שאת לא שוקעת בזה מצד אחד
אבל מצד שני, את צריכה גם זמן לריפוי של הנפש, לא רק זמן ההחלמה של הגוף.
אם היא תתרפא לגמרי? אין לי מושג, לא יודעת לומר לך
אבל הזמן הזה חשוב. אל תוותרי עליו.
את עוברת תהליך בכלל לא פשוט. אובדן.
חיבוק גדול יקרה
אם תרצי אני זמינה לך בפרטי באהבה.
בתוך ההודעהאמא_מאושרת
מצד שמאל למטה יש כפתור עם שלושה קוים
תלחצי עליו
ואז מסר למחברת \ שיחה עם המחברת
אם נדבר את לא תהיי אנונימית מולי, אני אראה מי מדברת איתי
אבל זה רק אני
וחיבוק גדול!
שלום לך יקרה. חיבוק גדול! אפשר לטפל ויש למי לפנותציפי כהן
נשמע לי שההחלטה לבצע ההפלה היתה מהירה, ושבחרת בכך מכיוון שההריון היה לא מתוכנן והקשר רק התחיל, או אולי כי את צעירה ולא הרגשת בשלה לכך, אולי מלחצים או מסיבות אחרות או שילוב של כמה מהסיבות הללו.
הסיבות יכולות להיות הגיוניות ומובנות בשכל, אבל לרגש קשה לקבל אותן.
החלטה לבצע הפלה היא תמיד החלטה קשה, בין אם מרגישים זאת לפני ההפלה, במהלכה או רק לאחריה.
הפלה היא אובדן. היית בהריון וגידלת עובר ברחמך, ועכשיו הוא איננו.
הצער והכאב על אובדן זה הוא גדול. לא קל להתמודד עם רגשות אשם על כך שהחלטתם לבצע הפלה, ולא קל להרגיש את תחושת הכובד של הכאב, הכעס, חוסר האונים והגעגוע להריון.
קשה מאוד, ואת מבטאת את רגשותייך בצורה מודעת.
את לגמרי הגיונית!
מצבך הרגשי מובן, ואני חושבת שאת ראויה לכל החיבוקים והחיזוקים בתקופה הזו. זו החלטה קשה וזה נסיון קשה לעבור, וודאי שלאחריו את זקוקה לתמיכה- פיזית ורגשית!
אני מבינה שבן הזוג אינו מבין את מה שאת מרגישה, הוא כנראה באמת מתקשה להכיל את רגשותייך כרגע. זה גם קורה, להרבה אנשים טובים ויקרים. אנשים אינם מודעים לכאב האיום שהחלטה כזאת מביאה איתה!
אנשים רבים מבטלים את הכאב או גורמים לו להיות קטן , או מתעלמים ממנו... אך לא כך.
הכאב והצער הם גדולים, ואת זקוקה לליווי אמפתי ורגיש שיעזור לך בתקופה הקשה הזו.
ממה שהבנתי, אמך וחברתך היו איתך בהפלה עצמה. איך הן מגיבות? האם הן רגישות כלפייך?
אם את חשה צורך בליווי והכוונה, את מוזמנת לרשום מאיזה אזור את וארשום לך מספרים של מטפלות רגשיות מהאזור שלך,אליהן תוכלי לפנות כדי שילוו אותך בכאבך.
את צריכה לעבור תהליך של אבל. ואת בריאה בנפשך. את לגמרי חשה רגשות הגיוניים, ומותר לך.
חיבוק חם יקירה.
אברר עבורך.ציפי כהן
היי יקרה.יש לי כמה שמות של מטפלים ומטפלות מהסביבה שלךציפי כהןאחרונה
כמובן בפניה בפרטי אני שומרת על פרטיותך.
אם תרצי,אפשר גם לפנות לפלאפון שלי,שרשום בחתימה פה למטה.
אשמח להמלצה על מטפל או פסיכולוג שעובד עם מכביאניאני1
עדיפות למטפל דתי שיוכל גם לקבל זוג
בעקבות הפלה טראומטית
תודה
שלום לך יקר/ה, איני מכירה את המטפלים שעובדים עם מכביציפי כהן
אני מציעה שתפנו למכבי ותקבלו מהם רשימה של המטפלים שעובדים איתם מאזור המרכז, וכך יהיו לכם שמות לברר עליהם.
אם תרצו שאברר לגבי טיפול טוב בלי קשר לקופת החולים, אעשה זאת בשמחה.
בהצלחה רבה!
שמות של מטפלים במרכז שעובדים עם מכביאניאני1
לסלו גאולה
ברקן רונית
קפלן רות
רומיק אילנה
צדוק איריס
מכירה אולי מישהי מהן?
תודה רבה רבה
וואו. האמת שלא מכירה אף.אחת מהן... תצטרכו לבדוק ולגלותציפי כהן
בנוגע לבחירת מטפל, אני תמיד חושבת שזה כמו שידוך טוב.
לפעמים המטפל מאוד מאוד מקצועי וטוב, ויכול להתאים למישהו מסוים אבל לא בהכרח להתאים למישהו אחר. לכל אחד/זוג ישהאופי שלו והצרכים שלו ולכן זה עניין של התאמה ושל הרגשה.
מציעה להמשיך לברר עוד קצת אם מכירים, ובמקביל לנסות לפנות, לשוחח בטלפון ולבדוק אם מישהי פנויה או מהן האפשרויות, ולהחליט על מישהי... ולהתחיל.
מה שכן, חשוב שהמטפל/ת יהיו מודעים לטראומה שחוויתם לפני תחילת הטיפול ויהיו רגישים לכך.
חיבוקים.
אם יש צורך בכל זאת בחיפוש שלי, אוכל לחפש מטפלים טובים במרכז.
חיבוק!
תודה ענקית על התגובה המושקעת!!אניאני1
באמת אין מילים את מדהימה!
המלצות למטפלים טובים קיבלנו ב״ה, אבל לא רצינו להיות נטל על ההורים ולשלם בעצמנו זה יהיה לנו קשה...
במיוחד אם זה ייקח תקופה ממשוכת...
תודה על הנכונות לעזור!!
ואולי באמת ננסה בדרך שהצעת...
היה לנו חשוב גם מישהו דתי כדי שיבין את הניואנסים וקצת מביך לשאול בטלפון את המטפל אם הוא דתי...
אבל ננסה לעשות את זה בטקט

תודה על הכל! מעריכה מאוד שאת שם תמיד
אפשר לשאול הכל, כמובן בטקט, אבל אם זה חשוב לכם תשאלו.ציפי כהןאחרונה
(אגב, בעיניי זה לא משמעותי שהמטפל דתי או לא. אבל יש כאלה שזה כן משמעותי עבורם ואני מבינה את זה).
לגבי הליכה למטפלים פרטיים- בסופו של דבר זו השקעה משתלמת. זו הזוגיות שלכם ואתם זקוקים עכשיו לתמיכה ולסיוע בזמן הזה. בעיניי זו ההשקעה הכי משתלמת שיש כי היא בונה מבפנים, ולאורך זמן. לכן בעיניי ללכת לטיפול (או אישי) זו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לעצמינו. כי זה משתלם גם לשנים אחר כך... (כמובן, אם הטיפול עושה עבודה טובה).
בכל מקרה, תמיד זה לא קל לשלם. וגם לא תמיד רואים תוצאות מיידיות. ולפעמים גם כואב לגעת בנקודות קשות, והטיפול נראה כאילו לא עוזר או הולך אחורה, למרות שהוא מקדם ובונה מבפנים...
לכן לא תמיד קל.
אבל זו השקעה טובה שבונה ומסייעת בהווה ובעתיד.
בהצלחה לכם במה שתחליטו, ובדרך בה תלכו.
תודה לך על המילים. את מחזקת
❤בדיקת היריון קליר בלוCatty
שלום לך. אני מבינה את הכאב והאכזבה הרבה שחווית. חיבוק!ציפי כהן
זה אכן מאכזב ומרתיח.
אני רוצה לומר לך שהבדיקה האמינה ביותר היא בדיקת דם,של בטא. שם יתנו לך תשובה אמינה לגבי הריון.
בדיקות ההריום של החברות השונות בודקות האם יש הורמוני הריון בשתן, אך לעיתים גם יש טעויות או חוסר ודאות לגבי קיומם של הפסים.
בדיקות שונות של חברות שונות יכולות להיות רגישות יותר או פחות להורמון הזה, ואולי לכן יש הבדלים בין הבדיקות.
לכי לבדיקת דם.
אבל מה שאני הכי שומעת ממה שכתבת, זה תחושת הקושי הנוראה לאחר הגרידה, הכאב וחוסר היכולת להכיל את ההמתנה להריון.
אני מציעה לך לגשת לטיפול רגשי כדי לדבר על תחושותייך לאחר הגרידה. אנו עלולים להרגיש רגשות קשים לאחר אירוע כה כואב, וחבל על כל רגע שנמשוך את הסבל הנפשי הקשה.
אנא גשי להתייעץ עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. אם תרמי שאתן לך המלצות, כתבי באיזה אזור את ואנסה לתת שמות של מטפלות/מטפלים שיכולים לתת מענה.
חיבוקים על ההמתנה, על הגרידה ועל התחושות הקשות!
הלוואי ויהיה קל יותר וכואב פחות. טפלי בעצמך כדי שיפחת הכאב.
באהבה.
קליר בלו לא אמינהאין ייאוש בעולם
מבאס.ציפי כהןאחרונה
שבועיים אחרי גרידהאנונימית בנתיים
היו פה כמה פוסטים שלי בעבר..
אתמול עשיתי בדיקת בטא בדיוק שבועיים אחרי הגרידה, הבטא 180 בערך, כמה זמן עד שהיא תתאפס לגמרי?
ומתי מגיע הביוץ? הבנתי שכל עוד הבטא לא מאופסת אין ביוץ?
כלכך רוצה שנתחיל לנסות שוב פעם..
לא יודעת אם יש קשר בין איפוס בטא וביוץאין ייאוש בעולם
והייתי ממליצה לך בכל מקרה לחכות ווסת אחת לפני שאתם מנסים. לתת לגוף להתאפס
לגמרי מה שהיא^ אמרה... וחיבוק חם!! לא קל לחכות. אבל זה חשוב.ציפי כהןאחרונה
התלבטתי אם לכתובאנונימי (פותח)
אני די מדחיקה נראה לי את מה שקרה אני קצת מותשת כזה ובוכה לפעמים אבל סך הכל די בסדר ..
הלכנו למיון כי הבנתי שאני כנראה עוברת הפלה היו לי דימומים ממש מטורפים עם גושים ולא היה לי כל כך ספק שיהיה פה משהו תקין..
הבדיקה היתה לא נעימה בכלל ודי כואבת הרופאה אמרה שאפשר לתת לזה טבעי לצאת כי כבר הגעתי בתהליך..
לא חישבתי נכון את השבועות ויצא שבכלל לא הלכתי לבדיקת אולטרסאונד לבדיקת דופק רק עשיתי בטא וידעתי על ההריון , קבעתי תור די מאוחר והוא היה אמור להיות ממש יום אחרי שקרתה ההפלה...
השאלה שלי עכשיו .. לקבוע תור בקרוב לרופא נשים לבדוק ( אין לי אחד או אחת קבוע/ה) אם הכל יצא? היא כתבה לי במכתב שחרור ללכת עוד 6 שבועות או עד מחזור הבא אחת אני אמורה לקבוע ככה תור? וזה לא המון זמן 6 שבועות ?
איך אני אמורה לדעת מתי יהיה לי מחזור הבא ?
סליחה על הפעירות אשמח לשמוע מכאלו שעברו דבר דומה .
מאחלת לכולן פה שלא תדעו עוד כאלו דברים שתפקדו בבריאות ובטוב ותצאו בידיים מלאות ללא צער וכאב .
אמן
לגביי בטא - יש דעות שונות בצורך של זה בקרב רופאים.אין ייאוש בעולם
היי יקירה. נשמעת חוויה קשה וכואבת! לא כדאי להדחיק.ציפי כהן
תבכי עוד, כמה שאת צריכה
אל תעצרי את הכאב.
אם אנחנו עוצרות אותו הוא עלול להצטופף במקום אחר (בגוף, בנפש) ולצאת בזמן אחר מכיוון אחר, במקום להגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון...
תני לו עכשיו. זה הכאב שלך על מה שחווית. ומגיע לו מקום. מגיע לך מקום.
לגבי בדיקת בטא- כדאי לבדוק. לוודא שהתאפס. התאפסות יכולה להיות סימן טוב לכך שהרחם התנקתה. (ואגב, זה לא חייב להגיע ממש עד אפס. יש מקומות שרק כתוב כך: <10, וזה בסדר. זה ערך שקטן מעשר וזה מספיק.)
לגבי דימום, הגיוני שאחרי שבוע יש עוד דימום. הוא לאט לאט נפסק. אמור להיות בין שבוע לשבועיים, אבל משתנה בין גוף לגוף.
ולגבי בדיקת רופא- כדאי לחזור כדי לעשות אולטראסאונד ולוודא שהרחם התנקתה ואין שאריות או דברים אחרים. אחרי 6 שבועות זה טוב, כי זה הזמן שעובר על הרחם לניקוי, פחות או יותר.
אם יש דבר חריג כמו דימום שלא נגמר או כאבים- לחזור לרופא כמובן.
חיבוקים, ותני לעצמך להרגיש. עכשיו. קחי עוד כמה ימי חופש אם את צריכה. צאי קצת לבלות. תני לעצמך זמן מנוחה. עברתדבר קשה ביותר.
חיבוק חם.
תודה על התמיכה והמילים החמותאנונימי (פותח)
וקצת מפחיד לחשוב על להכנס להריון שוב יש חששות.. במיוחד שאני עדיין מניקה את הפעוטה שמתקשה להגמל..
וקשה לי לחשוב שאולי גרמתי לזה למרות שאמרתי לרופאה את זה במיון והיא אמרה שלא קשור ושלא אחשוב שזה אשמתי אבל אני באמת הרגשתי שלא מוכנה עוד לגמול את הקטנה שלי..
כל כך הרבה מחשבות צפות יודעת שאני לא אשמה אבל הגיל והזמן שדוחק.. לא התחתנתי בגיל צעיר והשעון הביולוגי מתקתק אבל יודעת שכל דבר בעיתו וזה היה צריך לקרות כנראה .. עם כל הכאב והטראומה שזה אולי הותיר בי..
למה בושה? על מה?אין ייאוש בעולם
אולי לא הגדרתי נכוןאנונימי (פותח)
אשמה. דבר ידוע שקורה לרובנו. את נורמלית לגמרי...ציפי כהן
אבל כולן מביאות לאותו מקום בנפש:
אני אשמה במה שקרה, אולי לא בהכל אבל לפחות בחלק, חלקיק...
רוצה לומר לך,אהובה, שחשבתי הרבה על האשמה הזו.
שמעתי המון תחושות אשמה בנוגע להפלות, ואני חושבת שתמיד היא היתה בגלל סיבה עמוקה יותר, והיא (לרוב) הצורך שלנו בשליטה במצב.
הפלה היא דבר כל כך חסר אונים, כל כך חסר שליטה... אנחנו חוות את הגוף שלנו יוצא משליטה, אין לנו איך לעזור לעצמינו ואין איך להפסיק את זה, וזה כל כך נורא וכל כך חסר אונים... זו תחושה קשה מאוד!
גם הנפש עוברת טלטלה רצינית, ואנו נותרות בתוך מקום רגשי ריק, חסר אונים וחסר שליטה.
לתוך זה מגיעות תחושות האשמה ולוחשות לנו שאנו אשמות. שעשינו משהו/לא עשינו משהו, שהיינו צריכות לעשות משהו אחר... ושרק בגלל זה קרתה ההפלה...
צר לי יקירה.
לפעמים הפלה פשוט קורית כי... ככה. כי אין סיבה.
אנחנו מחפשות סיבות ואולי גם זה חלק מתחושת האשמה, אך באמת שאני לא חושבת שנוכל למצוא כל כך הרבה סיבות. לעיתים זה פשוט קורה, בלי סיבה.
לקבל את המציאות כפי שהיא- זה מורכב.
אבל זו האמת.
והאשמה בעיניי לא כל כך עוזרת לנו. היא רק מפילה עלינו עוד עומס נפשי.
חיבוק לך על כל התחושות, את באמת לא אשמה.
הגיוני שאת חשה אותן, ובכל זאת- אינך אשמה.
חיבוק!
לא נשאר מה להגיד אחרי ציפי חוץ מחיבוק גדולנועה נועה
לי יש בעיה הורמונלית מולדת ומטופלת, ועברתי עכשיו הפלה שניה (יש ילדים בבית). מייד כשהרופאה קלטה שמשהו לא בסדר, היא דבר ראשון אמרה לי: את צריכה לזכור שזה לא בגללך, ולא בגלל בעלך, ולא בגלל הבעיה שיש לך, ולא בגלל שום דבר כזה. זה פשוט קורה, וקורה כמעט לכולן. ברור שעדיין קשה להשתחרר מ"מה היה קורה אם", אבל חייבים ללמוד את זה איכשהו.
כתבתי פה כבר פעםנועה נועה
למה את לא חושבת שזה היה טוב? מאיזה בחינה?אין ייאוש בעולם
אישית אני אוהבת שיודעים. קשה לחיות בהסתרה, או בסוד.ציפי כהן
החברות יודעות להתיחס אחרת אם הן יודעות מה עברת. הן יכולות גם לפנק, לשאול לשלומך או לדבר איתך על מה שעברת. זה מאוד מקל כשיש מי שמתעניין ומי לשתף בחוויה!
מצד שני, לפעמים החברה לא יודעת איך להגיב לאובדן. פעמים רבות נאמרות אמירות מבטלות או מנחמות, שבעיקר מנסות להרגיע את השומעת או להעביר הלאה את הנושא.
אני מציעה לספר וגם לומר מה את זקוקה.
אפשר לומר: "אספר לך משהו שקרה לי, ואני מבקשת שפשוט תהיי פה עבורי, בסדר? פשוט תקשיבי ותתמכי. אל תנסי לפתור לי את הבעיות ואל תנסי להעלים את זה או לנחם... זה פשוט כואב לי ואני זקוקה לכתף לבכות עליה. מרשה לי להישען עלייך קצת...?"
זו דוגמא לאמירה ברורה של הצרכים שלך עוד לפני שפתחת את הנושא.
כמובן, אם הצרכים הם אחרים- בטאי אותם כפי שאת זקוקה להם ולפי מה שאת מרגישה.
הקדמה כזאת תמנע הרבה חוסר נעימות וגם תגובות לא מתאימות, ותעזור לה להיות מדויקת עבורך. וגם לה זה יעזור כי לפעמים באמת לא יודעים איך להגיב לבשורות כאלה.
ולגביי אישית,
אני אוהבת לשתף. אוהבת שיש לי תמיכה. אוהבת לאוורר את הרגשות ולא להחביא אותם.
זה קשה לפעמים, אבל זה פשוט עוזר.
(ובסוף גם עשיתי מזה מופע... אז כבר כל העולם יודע...
😆)אל תישארי לבד.
מסכימה איתך, מלבד חברה אחתאין ייאוש בעולם
הייתי מעדיפה שהיא לא תדע.
כי ההתנהגות שלה לא משו בכלל, היא לא מתחשבת ונראה שהיא לא יודעת איך לאכול את זה.
לפעמים באמת לא יודעים איך להגיב... מבינה מה את אומרתציפי כהן
שיתפתי את כל מי שמסביבי..ישועת ה' כהרף
הרוב הגיבו ממש טוב..
מיעוט הגיב לא לעניין.. התעלמתי.. אמרתי לעצמי שזה לא ממקום רע..
הרגשתי שככל שדיברתי על זה יותר, הכאב היה קצת פחות..
כמו שמבקר של חולה לוקח 1/60 מהמחלה?! ככה הרגשתי..
וגם בנות שיתפו אותי בעקבות מה שעברתי במקרים שעברו.. והבנתי שהמקרה שלי יחסית קל לאחרות.. שילדו לידות שקטות וכדומה..
למדתי לומר תודה לה' על הכל..
רשימת אשמה..ישועת ה' כהרף
רשימת האשמה שלך קטנה יחסית..
אני אשמה ב:
- אשמה שעבדתי קשה לפסח בניקיון הבית..
- אשמה שדיברתי בפלאפון..
- אשמה שאכלתי אוכל מחומם בקופסאות פלסטיק במיקרוגל..
- אשמה שהלכתי כחצי שעה לפני שגיליתי שהתחילה הפלה..
- אשמה שהרמתי את הקניות..
- אשמה שלקחתי טיפול הורמונלי לפני שנכנסתי להריון בכדי לסדר את הבלגן..
- אשמה שלא חיכיתי לבעלי והזזתי את השולחן הכבד בסלון..
בעיקר אשמה..
אבל
אם הריון צריך להחזיק מבחינה הקב"ה.. הוא יחזיק.. לא משנה מה אעשה (מנסה לשכנע את עצמי).. ההריון הזה לא היה צריך להחזיק מסתבר..
מאז, תודה לה' יש לי כבר תינוק חמוד בבית..
בקרוב אצל כולן!!
בקלות.. פיזית ונפשית..
חיבוק על ההתמודדות..
אני מנסה להזכיר לעצמיאין ייאוש בעולם
אז.. מה זה מול הספונג'ה שעשיתי?
לגמרי..ישועת ה' כהרף
חברה שלי בת לניצולי שואה אמרה לי שגם בגטו נשים ילדו..
אם זה חזק אז כנראה זה נשאר..
ואולי ה' הציל אותי מילד פגוע..
אולי..
ואולי אני פשוט לא יכולה להבין את הסיבה אך היא בטוח לטובתי..
אולי..
אני הייתי משתמשת עם נרותshiran30005
תשובהאין ייאוש בעולם
לגביי סוג המניעה- יכולה בשקפים ונרות יחד. שקפים ניתן להשיג בבתי מרקחת. נרות תתקשרי ל -מכון פועה ותשאלי מי האיש קשר באיזורך.
לגביי קיום יחסים לא כל כך הבנתי מאיזה בחינה את שואלת. רפואית? הלכתית?
אני לא רופאה לכן לא אענה תשובה רפואית,ציפי כהןאחרונה
שאלי את הרופא שלך,נסי אפילו להשיג אותו בטלפון.
או שאלי רופא אחר (יש רופאים שעונים לשאלות כגון אלה, בפורומים ייעודיים לנושאים רפואיים).
חיבוקים
היום מלפני 10 שנים, קשה לי..פורקתshiran30005
מאז ב"ה יש לי 2 בנים מהממים , ואז עוד הפלות כבר 7 וחצי שנים.
כל שנה בתאריך הזה אני גמורה, שבורה, מותשת נפשית , אין לי סבלנות לאף אחד.. ובעלי? לא מבין ואומר תשמחי במה שיש לך , לא חסר לך כלום (מה לא חסר כלום? מצפה כבר המון שנים לילד נוסף והתינוקת שאיננה מי ישלים לי את החסר)
למה הוא לא מבין? לא מבין שאני בוכה בחדר בטו בשבט בחג הקדוש הזה. אבל קשה לי
כותבת ובוכה.. בהצגה עם הילדים וכולם שמחים וצוחקים ורק אני בוכה מבפנים
זר לא יבין
מבינה אותך כלכךרקלפרוק
יצאתי באותו יום לבית קפה, ואז התפנקתי בבגדים, והתפללתי אליה שתעזור לי לא ליפול לעצבות,בכיתי קצת, פרקתי עם בעלי ואמא שלי.. ובלילה הודתי לה' על הילד שיש לי לקום אליו בלילות .. הוא היה תינוק ממש נולד 11 חודש אחרי הלידה השקטה ב"ה🙌
אני מבינה.באפל
אין איך למלא את החסר המדוייק.
יש להתמלא בדברים אחרים. ולהנות מרגעים אחרים יפים ומהממים. לראות אור במקומות אחרים.
תמיד ( כנראה) יהיה את הזיכרון הכואב הזה.
וצריך לדעת לכאוב ואז להמשיך .
אבל הרצון לעוד והפלות. זה גומר.
מאחלת לך בעז"ה שתיפקדי ושתזכי לידיים מלאות.
ושכל העצב והנסיונות שלך , תהיה להם משמעות שתראי ותרגישי .
חיבוק גדול
והמון כוחות.
( ואין ספק שהכרה של הקרובים לנו , מקלה, אבל כל אחד מתמודד אחרת. )
תודה על התגובותshiran30005
מקווה שהימים האלה יעברו בקלות
שוב תודה אתן מדהימות!!
אוי יקירה, הכאב עדיין חי בפנים והלב בוכה... זה כל כך הגיוניציפי כהןאחרונה
1- זו היתה בתך הבכורה, וכאשר חוזרים בידיים ריקות לבית ללא ילדים,הכאב עצום ואין במי לטפל. הקושי מאוד מאוד גדול.
2- זכית והרית ויש לך שני ילדים, אך הכאב על בתך בכורתך עודנו כאן, וזכותך לכאוב אותו ולתת לו מקום בנפשך. עם זאת, בגלל שיש לך שני ילדים- הסביבה (ואיתה בעלך) לא מבינה את הקושי שבאובדן ההוא וחושבת ששני הילדים מנחמים ומהווים תחליף.
זה נכון שילדים שמגיעים לאחר לידה שקטה הם שמחה עצומה, אך עדיין הם לא מהווים תחליף. ומותר לתת מקום לילדה שנולדה ולא זכתה לחיות כאן איתכם.
בעיניי, מותר לך לתת לה יום בשנה. לכאוב את לכתה, לביזכר במה שהיה, בהריון ובלידה,אולי לעשות מעשה סמלי (כמו הדלקת נר, שתילת שתיל, ציור או כל דבר אחר) לזכרה. אפשר גם לעשות את זה כמנהג משפחתי בטו בשבט.
לפנות לה מקום ביום הזה. בעיניי זה משמעותי. במיוחד אם לאורך השנה אין לה מקום, זכותה וזכותך לקבוע תאריך אחד בו את נזכרת ומתאבלת על לכתה.
מותר וראוי, בעיניי, אם את חשה צורך בכך.
בנוגע להמתנה, כואבת איתך. הלוואי ותסתיים במהרה!!
(ומשהו אישי: גם אני עברתי את הלידה שלי לפני עשר שנים, כחודש אחרייך. במרץ 2010. רק שלי היו שני ילדים לפני הלידה השקטה ההיא. ואולי זה שונה בשל כך. בכל אופן, אחרי שזה קרה המתנתי 5 שנים לפני שנולדה עוד ילדה. לבסוף היא נולדה... אולי זה יכול לתת לך תקוה?)
חיבוקים
מה אומרות אולי הפעם?shiran30005
שווה לעשות בדיקה מחר בבוקר? אני לאחר 6 הפלות בשבועות הראשונים אז חשוב לי לגלות מוקדם הריון כדי להתחיל פרגניל
מצד שני לא רוצה להתבאס.
אוףףף, רוצה לעבור את הלא נודע ולסיים הריון בידיים מלאות!!
מתפללת עלייך נשמה.. הלוואי. תעשי בדיקה אם יש איחורMamina
בשורות טובות במהרה

יקירה, איזה קשה זה המתח הזה!! ואחרי 6 הפלות זה פשוט קשה!!ציפי כהן
לגבי בדיקה, בגלל שאת צריכה לגלות הריון ממש מהר- הייתי ממליצה לך לבדוק. עדיף לבדוק ולהתאכזב, מאשר לא לבדוק.
בעיניי תמיד טוב לדעת (גם אם התשובה שלילית או לא נעימה).
פשוט כדי שנדע להתמודד עם המציאות, ולא עם דמיונות או דאגות.
בהצלחה יקירה!!
מה איתי??shiran30005
מאמינה שיגיע הזמן אז זה יבוא בעזה
דווקא האמונה זה מה שמחזיק אותנוshiran30005
ממליצה מאוד לשמוע את הרב יגאל כהן זה עוזר לי הרבה
אשרייך לגמרי, זה בכלל לא פשוטאין ייאוש בעולםאחרונה
הפלה שלישית ברציפותאנונימי (פותח)
אני צריכה לעבור לצערי הפלה שלישית רצופה אחרי הפסקת דופק (שבוע 11)
פעם שלישית זה כבר סיוט באמת...
אחרי ההפלה השניה ניסיתי לברר מה אפשר לעשות כדי למנוע את הפעם הבאה ואמרו לי שרוב הסיכויים שהכל יהיה בסדר אז אין טעם לבירור... עשיתי בדיקת קרישיות שיצאה תקינה והסטרוסקופיה אבחנתית שיצאה תקינה וקיוויתי שהכל יהיה בסדר...
עכשיו אני רוצה לעשות הכל כדי שלא תהיה עוד פעם.
מה כדאי לי לעשות מניסיונכן? למי כדאי לפנות?
הבנתי שכדאי לעשות בדיקה של צ׳יפ גנטי מהעובר שנפל.
מעבר לזה-
האם אני צריכה לעשות בנפרד גם בדיקת קריוטיפ גנטי לי ולבעלי? (הבנתי שזה שני דברים שונים הבדיקה לעובר והבדיקה לנו, אני צודקת?)
למי כדאי לי לפנות עכשיו? הבנתי שיש שני מומחים- כרפ ופומרינץ? מה ההבדל בין הגישות שלהם? אשמח להמלצות...
או המלצה אחרת לרופא שמבין בתחום של הפלות חוזרות שעובד עם מכבי?
אשמח לשמוע כל מה שיש לכן להמליץ כדי לא לעבור את זה שוב...
ובקשר להריון הבא, עד שיהיו תשובות נראה לי שכדאי למנוע ... אבל שדע- האם צריך להיות בשמירה בהריון כזה? זה נחשב הריון בסיכון גבוה?
סליחה על כל השאלות.... ממש רוצה לדעת כמה שיותר...
תודה רבה מראש!!!!
קצת לפרוקshiran30005
אחותי סיפרה לי אתמול שהיא כבר בשבוע 20 ולא ידעתי מזמן כבר, למה שאעשה לה עין? שאקנא?
חברה טובה ילדה לפני כחודש ורק עכשיו סיפרה לי, למה? שלא אקנא?
אתן צריכות להבין אל תסתירו מאיתנו דברים זה עוד יותר מגדיל את התסכול והאכזבות...
ובאותה הזדמנות משהי ניסתה עיסוי רחם ארויגו ועזר לה להיקלט יותר מהר להריון ולמנוע הפלות מוקדמות?
בעיות בזרע של הבעל יכול להיות קשור להפלות מוקדמות?
יש דעות שונות לגביי הזרעאין ייאוש בעולם
אבל הרוב לא
אני עשיתי עיסוי רחם אבל לא בשביל מטרה כלשהיא, סתם בשביל לפנק את הרחם שלי שעבר טראומה..
ממש מבינה אותך
כנראה באמת לא יודעים להכיל ופוחדים להכאיב לך, לא שחלילה חושבים שתקנאי.
באמת עברת המון הפלות ואנשים פשוט לא יודעים איך להכיל את זה ואיך להתנהג.
שולחת לך כוחות
גם אני מרגישה ככה שכאילו מרחמים עליאנונימי (2)
ושאין ברירה מספרים. ומה זה אומר שהיא בהיריון אוני לא? שאני פחות? זה חרטה שחושבים על זה. זה לא אומר כלום. זה התיקוןצשלה ומן הסתם יהיו לה קשיים שלי לא יהיה איפשר להשוות... כל אחת ודרכה. .. מנסה ליישם מה שנכתב פה. שתדעי רק אור. ניסיון כזה קשה מאת ה ניתן רק למיוחדות וחזקות כמונו. בעלי כל הזמן אומר לי אתה חזקה נורא מי היתה עוברת כל מה שאתה וממשיכה לחייך... זה נותן לי המון כוח והרגשה טובה.
מאוד מכאיב שככה מסתירים. אולי מצורך לא להכאיב לנו,ציפי כהןאחרונה
לפעמים לא יודעים איך להגיב.
אישית במקרים כאלה הייתי ממליצה לומר לחברות/אחיות שיספרו לי כדי שאדע, שלא יפול עלי פתאום מידע ממקום אחר...
אבל הרבה פעמים לא אומרים כי לא נעים. או כי מרחמים. או כי קשה להם לשאת את המחשבה על כך שזה יכול לקרות.
אולי זו הגנה על עצמם?
בכל מקרה, תמיד מכאיב שמנסים להתחשב אבל בסוף זה יוצא מכאיב ומאכזב.
חיבוקים!
בנות. גיליתי היריון אחרי כמה הפלותאנונימי (פותח)
.
הייאין ייאוש בעולם
לאיזה בירור גנטי את מתכוונת? קריוטיפ? בירור רגיל אצל האחות בקופה או בירור ספציפי בעקבות מומים בהריון קודם?
אם זו בדיקת קריוטיפ, תתנחמי בכך שברוב המקרים זו אינה הבעיה, אלא רק בכ3 אחוזים מהמקרים של הפלות חוזרות.
המון בהצלחה וכוחות גדולים.
אכן לא פשוט הפחד וחוסר הוודאות האם יצא מההריון ילד או שיברון לב..
מציעה לך ללכת לטיפול כלשהוא שיתן לך מנוחה לנפש בתקופה הזו, משו שעושה לך טוב, אומרים שזה גם מועיל להצלחת ההריון.
שוב בהצלחה ובידיים מלאות
היי יקירה. חיבוק חם חם!!ציפי כהן
יש כאן דאגה על הבדיקות שלא הספקת לסיים,
שמחה על ההריון החדש
חשש מההריון החדש, פחד להתחבר אליו בגלל ההפלות שעברת.
יש גם כאב על האובדנים הקודמים, והיה חוסר רצון להתמודד עם ההשלכות הרגשיות שלהם. זה כאב מדי.
יש אשמה על הכניסה להריון, על כך שאולי לא שמרת מספיק ולא חישבת נכון את זמן הביוץ,
ועכשיו אולי גם ייאוש, או רק עייפות- מההתמודדות מול הריונות ותקוות ואכזבות.
יקירה, לפני הכל- בליל כזה של רגשות זה מציף מאוד ומבלבל מאוד. יש המון כיוונים ומחשבות ותהיות, וקשה לדעת לאן לקחת את כל זה... אז חיבוק חם!
אני רוצה לומר לך שאינך אשמה. נשמע שעשית את המאמצים כדי לעקוב, שאת מודעת לגוף שלך ושאת שמה לב.
קורות טעויות בחישוב, וגם הגיוני שהגוף יוצא מעט מהסדרים הקבועים שלו ומבלבל אותנו... גם זה קורה. מותר לטעות. וזה קרה. זה בסדר יקרה.
בעיניי מה שנכון עכשיו זה להתמקד בהריון הנוכחי, בהווה, ולראות מה צריך לעשות עבורך ומה טוב להריון הנוכחי.
בעיניי הכי חשוב להתייעץ עם הרופא, לומר לו את המצב, לבקש תרופות לפי מה שהוא חושב שנכון, ולהמשיך עם זה.
לגבי התקשרות רגשית להריון- זה מובן לי מאוד שאינך רוצה להתחבר או להרגיש או אפילו לזכור שיש הריון.
זה טבעי מאוד.
הפחד קיים, החששות ממה שיקרה, הכל קיים וזה הגיוני. זה באמת מפחיד.
אני מציעה לעבוד כרגע על דרכי הרגעה כמו נשימות, דמיון מודרך של משהו נעים (לאו דווקא קשור להריון, פשוט שיהיה לך נעים וטוב בפנים), להשיג תמיכה רגשית שתתמוך בך ותהיה עבורך (אני מתכוונת לחברות, משפחה ואנשים שאת יודעת שטובים לך. ואפשר כמובן טיפול אבל לא דווקא).
בגדול, בעיניי, לאחר שתעברי תקופה מסוימת בהריון- תוכלי יותר להתחבר אליו. אבל ההתחלה אכן קשה.
ולבסוף , לאחר שתעברי את התקופה הקשה ותתייצבי מעט- שווה לעבד את ההפלות שעברת. כדי לעבור הלאה.
אבל זה רק אחרי שההריון יסתיים בטוב, שהכל יהיה בריא וחי ואוהב ונינוח...
חיבוקים וחיזוקים!
לכי לרופא וקבלי את התמיכה התרופתית להריון הזה.
מחזיקות לך אצבעות!!
תודה על מילותייך יקירה! משתדלת...ציפי כהן
אחיות? חברות? אולי קולגות...? למי את מרגישה בנח לספר וגם לקבל תמיכה והבנה? ואולי כרגע יספיק לך לשוחח על זה עם בן הזוג?
האמת, כמובן, אנחנו כאן תמיד. ופה הכי יבינו אותך. את מוזמנת תמיד.
הבעיה פה היא שזה וירטואלי, ולא אישי, וגם לא תמיד כולנו נמצאות פה ולא תמיד כולן מתיחסות או עונות.
אז זה אחלה מקום לשתף, אבל אני מאוד בעד למצוא לך מקום ביומיום שבו תוכלי לפרוק ולשתף לאדם שאת מכירה ויכול להיות תמיכה ברגעי משבר.
אם לא תמצאי בסביבתך, ותרגישי שאת זקוקה לליווי והרגעה ביומיום שלך- חפשי לך מטפלת רגשית שתעזור לך לעבור את התקופה הקשה באופן מיטיב ומרגיע.
או אולי מטפלת הוליסטית כלשהי שיכולת לתת חיזוק לגוף ולנפש.
חפשי לך תמיכה. מגיע לך.
עידכון הפותחתאנונימי (פותח)
היום הייתי אצל הפרופסור ומסתבר שהבדיקת קרישיות השניה שניתנה לי מהמטולוג מתבצעת גם בהיריון. אין שום בעיה לעשות אותה בהיריון רק הבדיקות האחרות של הפקטור וכו לא באמת מתאימות. קבעתי תור מחדש... אך זה חשוב לפעם הבאה לשאול רופא ולא לסמוך רק על פורומים.. נקודה לכולנו למחשבה... לא באה בטענות אלא מלמדת את עצמי שאין כמו לשאול בעל מקצוע.
הרופא נתן לי זריקות פרגניל משהו כזה... כל יומיים שלושה עד לשאר בירורים... ביקש שאחזור לביקורת עוד חודש ימים. מישהי מפה לקחה זריקות כאלה והן עזרו לה? מסקרן לשמוע.
תודה שאתן כאן

תובנה חשובה. ברור שלא להסתמך על הפורום בעניינים רפואיים!!ציפי כהן
אני מבינה שלא הלכת לבדיקה של הקרישיות?
לא הבנתי זאת ממך... שמחה שעוד אפשר.
אנחנו פה לתמוך ולתת חיזוקים ועצה טובה. אבל תלכי לאנשי מקצוע כדי לקבל החלטות באמת.
טוב שכתבת.
בהצלחה עם הבדיקות והזריקות למיניהן!
הייאין ייאוש בעולם
עניתי מהחווייה ומהידע שלי. אם היו עונות לך עוד הרבה מילא (ולצערי הפורום לא כל כך פעיל, עדיף לכתוב ב'הריון ולידה' אם רוצים לשמוע כמה חוות דעת), אבל לא מסתמכים על נסיון של מישו אחד.
מה גם שבאופן אישי הייתי מעדיפה לעשות או את כל בדיקות הקרישיות או כלום, לא היה מרגיע אותי לעשות רק את אלה שמותרות בהריון.
הרבה הצלחה וידיים מלאות
יקירתי, את נהדרת ואת עונה לפי מה שאת מכירה מנסיונךציפי כהן
כמו שאני מדגישה פה לא פעם: אנחנו לא רופאות ולכן אין להסתמך על הדברים פה כדברים שקובעים משהו, כי לכל אחת הגוף שלה וכל מקרה לגופו (תרתי משמע...)
אני מעריכה את התשובות שלך כמעט לכל אחת, את השותפות שלך ואת הרצון הטוב.
זה מקסים בכל פעם מחדש!!
מנסיוני, בפורום מעין זה לא קל להישאר הרבה.
זה פורום שרוצים להיות בו זמן מה, לצורך תמיכה, עידוד, חיבוק או מידע- ואחר כך עוברים הלאה לדברים המשמחים של החיים... למשל בפורום הריון ולידה...
לעיתים קורה שיש לנו צורך להישאר,להיתמך, להרחיב את מעגל החברות והתמיכה בשלבי אבל שונים. ואז אנחנו נשארות.ים יותר בסביבת פורום בסגנון הזה.
אני לא יודעת מה לאחל לעצמינו... שנעבור הלאה ושהפורום לא יהיה מלא חברה ופעילות? או אולי- שניצור פה חבורה ונוכל לשוחח בה לאורך זמן על מגוון ההתמודדויות סביב אובדן הריון? ומה אם יהיו הריונות או דברין נוספים של החיים שישנו את הדברים בהם נהיה עסוקות.ים?
הרבה מחשבות.
הייתי רוצה לאחל לנו-
א. שלא יצטרפו אלינו חברות.ים חדשות.ים כי זה תמיד כה עצוב.
ב. שאם יצטרפו- שיקשיבו לעצמם וידעו מתי טוב להיות פה ומתי להמשיך למקומות אחרים
ג. שתמיד יהיה לאן לחזור אם יש צורך. אנחנו כאן ואני אמשיך להיות כל עוד אוכל. אני יודעת שהחברה פה אינה קבועה, ולרוב גם מאנונימי. בשבילי זה בסדר. אני מבינה את הצורך להיות פה לזמן מה ואז להמשיך.
ד. הייתי רוצה שגם תהיה כתובת עבור מי שכן רוצה מקום יותר קבוע. וזה יוצר בי מחשבה, אולי, על הצורך בקביעת מפגש, שיהיה מעבר לוירטואלי. שניפגש לערב ונוכל לשוחח.
אלה מחשבותיי...
@@אין ייאוש בעולם אשמח שתגידי לי מה את חושבת על הדברים.
חיבוקים ואהבה
העניין הואאין ייאוש בעולם
זה פורום שלרוב נמצאים בו לזמן מה ואחכ ממשיכים לדברים המשמחים של החיים בפורום הריון ולידה.
אבל לא כולנו הגענו לחלק המשמח...
חלקנו עוד עמוק ב'זמן מה' הזה שפעמים רבות נמשך זמן רב בגלל הצורך בבדיקות אחרי הפלות.
אז האם בימים אלו רק אני נמצאת עוד ב'זמן מה' הזה?
אני חושבתבאפל
תמיד יש משהו שנשאר פה כי קשור לפורום הזה.
ואני פה, כי לי עזרו ממש כשהייתי צריכה, ועכשיו, אני קצת יכולה אולי לעזור. ( יותר ב"הפלה מאוחרת"/ הפסקת הריון/ לידה שקטה בשבוע "מוקדם"), אז כשיכולה, מגיבה.
בעז"ה שכולן יעברו הלאה (בצורה מסוימת..)
ולא יהיה צורך בעידוד או תמיכה בנושאים כאלה.
היו לך ילדים? אולי זה קשור לזה שאינלי ילדים עדייןאין ייאוש בעולם
תודה מקסימות על התגובות
טוב לי לשרוץ כאן, אבל לא לבד
אין ייאוש בעולם
גם אני עדיין ב"זמן מה" הזה...תשוב תחייני
והאמת שאני מבינה אותך.
אני כבר באוטומט נכנסת לכאן כל יום לקרוא,
אבל אני לא מצליחה כל כך להגיב...
מרגישה שאין לי מה לומר....
חשבתי לעצמי למה בעצם הפורום הזה קצת שומם ביחס לפורומים של נושאים אחרים. והגעתי לתובנה שאולי זה שההתעסקות כאן היא כולה בחסרון וכאב זה מקשה על יצירת אווירה אחרת...
כי תכלס רוב ההודעות כאן הן כאלו שמשתפות ברגעים כואבים במיוחד וחוץ מלשלוח חיבוק ואהבה (שכמובן זה הרבה וזה מדהים) אין לאן לפתח את זה..לא נוצרים דיונים וכדו...
תוהה לעצמי אם יש דרך שזה יהיה אחרת...
בנתיים שולחת לך חיבוק חם!❤❤❤❤
ואגב, אולי שווה לך לחפש קבוצת תמיכה או טיפול, יש משהו מנחם ומחזק בלפגוש (פנים מול פנים) אנשים שעוברים חוויות דומות...
היי יקירות. קראתי אתכן ואני שומעת את הצורך בפורום חברתיציפי כהןאחרונה
ממשיכה לחשוב.
בינתיים, אם נרצה להמשיך לדון- כדאי שנפתח לכך שרשור חדש.
ובכל מקרה, יש לי מה לכתוב על מגוון הנושאים שעלו פה, ואפתח שרשור חדש בזמן שיהיה לי מעט יותר זמן ושקט בראש ובלב כדי להניח בנחת את המחשבות.
חיבוקים לכל אחת שזקוקה, בתקוה לתחושת שלווה ושמחה ומציאת מקום טוב עבורכן ❤
הריון חוץ רחמי ומטוטרקסטאמונתךבלילות
אנחנו נשואים כמעט שלוש שנים ב״ה ומצפים לילדים בכיליון עיניים, לפני מספר שבועות גיליתי ב״פוקס״ שאני בהריון(טבעי לא טיפולים, למרות שהרופאים אמרו לי שאין סיכוי שנצליח להרות ללא טיפולים, היפלא מה׳ דבר?) אך מהר מאוד הוא התגלה כהריון חוץ רחמי.
אושפזתי מספר פעמים וטופלתי בזריקת מטוטרקסט, כןאב, מתיש, מעייף, ומעקב בטא שבועי...
כרגע ב״ה(לאחר עליה וירידה חוזרת ונשנית) הבטא מתקרבת
לאפס
רציתי לשמוע אם מישהי עברה את זה ויודעת להגיד מה היא עברה, מאוד חשוב לי לשמוע חוות דעת נוספת של נשים שעברן את זה
אני כאובה ברמותתתת
היי יקרהאין ייאוש בעולם
לא עברתי את זה ב"ה, אז לא יודעת להגיד לך
אבל מאחלת לך שה' ירפא מכאובייך
ושתהפכי בקרוב לאמא
היי יקירה. נשמע כואב וקשה ביותר, עד שהגיע הריון...ציפי כהןאחרונה
חיבוקים!!
מה את מחפשת לשמוע?
מה קורה איתך עכשיו?
נשמע שהבטא מתאפסת ושהגוף זקוק לזמן התאוששות.
כך גם הנפש, לאחר הכאב והאכזבה.
מחבקת אותך מאוד, וכרגע ללא ידע רחב בנושא זה. רק יכולה לומר מה שכן יודעת:
אפשר להרות לאחר הריון חוץ רחמי.
יש לשקול מה לעשות בדיוק ביחד עם הרופאים המטפלים, ולעשות מעקבים ולראות שהכל בסדר. אבל אפשר.
מאחלת רוגע ובריאות. אמן.
בא לי לפרוקקאנונימי (פותח)
בא לי בטן ענקית וגדולה .. בא לי להרגיש תנועות , בעיטות , שיהוקים .
בא לי שיסתכלו עלי ברחוב ויתהו לעצמם באיזה שבוע אני , בא לי שיגידו לי ״ איך יפה לך הריון ״
בא לי להרחיב את המשפחה שלי ..
אבל זה מפחיד אותי מאוד .. כל פעם שאני רואה 2 קווים על המקלון אני לא יודעת איך זה יגמר .. בלידה ?!
בכאב לב ?!
טבעי ?
גרידה ?
ציטוטק ..?
מה יהיה עכשיו ..
אז אני ככ רוצה אבל מפחדת , מפחדת להתאכזב מפחדת לשמוח , מפחדת לספר.
איך מנסים שוב עם כל הפחדים ?
וואי הטבת לתאר !אין ייאוש בעולם
גם לי בא להרגיש תנועות וחיים בבטן ושמשו נוצר בתוכי יואווו
וגם לי בא שיתהו באיזה חודש אני
ושיגידו לי אם הבטן קטנה או גדולה
ומתי אני צריכה ללדת
ו.. וואי איך לא שמתי לב שאת בהריון??
וכל מיני כאלה דברים רגילים כאלההה
האמת,גם לי בא... ממש...ציפי כהןאחרונה
מנסים שוב כשמוצאים את הכוחות להחזיק את הכל יחד. גם את החדווה העצומה שיש בהריון
וגם אתהפחד והאימה שמלווים כל שלב בתוכו...
גם את הכאב על מה שהיה,
וגם את היכולת להמשיך ולהאמין שיהיה טוב ושבסוף נצליח.
זה קשה וכואב, ואם לא מצליחים להחזיק הכל יחד
ובנוסף גם מוצפים בחרדות- אני מציעה לקחת ליווי רגשי כדי לקבל כלים להרגעה וכדי לעבד את האובדנים והציפייה וכדי לעבוד על הריון עם כל המורכבות שלו ביחד.
חיבוקים על הכל,
בהחלט מבינה אותך!
סירטון מרגש!!! להאמין שאין מצב אבוד!!!לאלי100
תודה רבה לך על השיתוף. אכן סרטון מרגש.ציפי כהן
אז יש כאן שני סיפורים.
הראשון על אישה שלא נפקדה כעשר שנים, ולאחר מכן היו לה ילדים (לא ברור בדיוק הסיפור, כי אינו מסופר באופן מלא).
הסיפור השני מביא בפירוט סיפור של זוג שעבר הריון חוץ רחמי שכנראה פגע בפוריות, לאחר לידת הבת הראשונה, וזה גרם לכך שעברו טיפולי פוריות על מנת להרות. בנוסף הם עברו הפלה, ולבסוף הם הצליחו להרות ולהביא עוד שני ילדים לעולם.
סיפור מרגש, מגיע מחסידי חב"ד.
תודה רבה שוב על השיתוף.
צודקת!! משתפת בסירטון הראשון שפורסםלאלי100
וואו מרגש ברמותshiran30005
אני כל כך שמחה!!! גם אותי חיזק מאוד!!!!לאלי100
מצרפת קישור למיזם מאוד חשוב בענייןאנונימי (2)
עמותת אדוה,
זוהי עמותה מדהימה שמוקדשת כל כולה לזוגות מטופלי פוריות!
אחד הפרוייקטים היותר מדהימים שלהם זה הכנת אוכל ועוגות עבור זוגות שנמצאים בטיפולים.
עד היום היו מכינים רק ליולדות... ודווקא הנשים שמתייסרות ועוברות הכל לבד ובחושך צריכות את זה יותר מהכל..
(כמובן שאני לא באה להשוות או לומר משהו על היולדות ח"ו..)
בקישור המצורף אפשר להצטרף לרשימת המבשלות ויהי רצון שזכות זו תזכה אף אותנו. בבחינת 'כל המתפלל על חבירו נענה תחילה'
וכן משפחות שמעוניינות וצריכות יכולות לבקש עזרה באוכל ובבישולים.
תודה רבההההאמונתךבלילותאחרונה
שאלה גדולה וטובה...הלוואי שהפעם- יהיה!! חיבוק חם.ציפי כהןאחרונה
איזה חמוד בעלי הוא כל כך אופטימי ואני פשוט לאאנונימי (פותח)
בטח שהפעם זה יהיה שונה.. מדבר על הלידה ועל זה שנקבל החזר מס על כל השנה כמעט.. חח.
ועןד מעט הוא אומר שנגלה שהכל בסדר ויש דופק כי בטוח יהיה בסדר נספר להורים. ושתלדי שזה יהיה ב... אני אקח חופש... ולפסח ניקח מנקה שתנוחי... איך תעבדי ככה?
חחח זה ממש מעודד אותי התמימות שלו אחרי כל ההפלות שהפעם זה יהיה שונה... ולי בכלל לא ברור ואפילו אני פסימית. (אני לוקחת מה שצריך לעזור שזה יחזיק) לפחות לראות אותו כל כך בטוח ורגוע זה מרגיע לי את הנפש עד כדי כך שזרמתי איתו ..
חמוד. בעלי.. איזה תמימות. הלוואי עלי

ב"ה! תדעי שאופטמיות גם תורמת להצלחת הריון.. שנזכהאין ייאוש בעולם
איזה מקסים שהוא אופטימי... ומובן מאוד גם שאת לא!ציפי כהןאחרונה
זובחירה שלו שמעודדת ומחזקת אותו.
אם זה מחזק אותך זה נהדר,כי באמת חשוב גם שתקחי בחשבון שיש אפשרות שיהיה בסדר. מלבד נתינת מקום לפחדים- יש המון ערך לנתינת מקום לדברים החיוביים ולתקוות.
תני לשניהם מקום.
נשמי אל תוך ההריון החדש,
טוב שאת עם תמיכה (תרופתית ורגשית)
והלוואי שיהיה ממש טוב הפעם.
הלוואי...
חיבוקים!!
תחזיקו לי אצבעותאנונימי (פותח)
היום הגיע התור לרופאה סוף סוף. אני ממשיכה לאמץ את עצמי לא להילחץ ולא לפחד, והקב"ה חשב אחרת... הרופאה מוצאת שק בלי עובר. היא כמובן משאירה פתח לאפשרות של ביוץ מאוחר ואומרת לי לחזור עוד שבוע, אבל מבהירה לי שהיא לא נותנת להריון הרבה סיכוי כי בגודל הזה של השק כבר אמורים לראות עובר עם דופק.
מזל שהלכתי לרופאה ליד העבודה ולא ליד הבית, ככה היתה לי חצי שעה של נסיעה לבכות ולהגיע לילדים רגועה. אבל פשוט מרגישה כל כך מרוקנת, אין לי כוח אפילו לקוות ולהתפלל לנס. לא רוצה להתאכזב שוב, מעדיפה להיות ריאלית ומפוכחת ומקסימום תהיה הפתעה טובה. ואני יודעת שיש פה בנות שעברו יותר הפלות מזה אבל באמת שאין לי כוח, מרגישה שעוד אחת פשוט תפרק אותי. לא מבינה איך מצליחים להמשיך להאמין אחר כך בתהליך הזה ולהמשיך לנסות להביא ילדים לעולם. כן, גם אני ילדתי ילד בריא אחרי הפלה, אבל אז עוד האמנתי שזו ההפלה הסטטיסטית שלי, האחת שהייתי צריכה לעבור. שתיים זה כבר, לא יודעת, מאיים עלי. מרגיש לי כמו לופ של פחד שאני לא אוכל לצאת ממנו.
וואו. מחזיקה איתך אצבעות, יקירה. היי עם הרגע הזהציפי כהן
עכשיו טוב.
נסי להיות נוכחת בהווה ולהתבונן על עצמך בהווה.
זה משחרר משהו כשהיומיום עטוף בחרדה.
אם תצטרכי לדעת משהו- את תדעי אותו כשהוא יגיע.
בינתיים, בתוך אי הידיעה, אין מה לעשות עם המידע הלא ידוע.
אפשר להמתין בחרדה,
ואפשר לנסות להיות עם מה שכאן ועכשיו.
נסי להביא לך כוחות מחוויה של הרגע הזה.
חיבוקים ואהבה!
תודה לך. תמיד כל כך מדויקת. (התייעצות בפנים)אנונימי (פותח)
ברמה הטכנית: הרופאה אמרה שאם מתחיל דימום ללכת למיון, וגם אם בשבוע הבא נראה בודאות שההריון נגמר היא תשלח אותי למיון. לא ברור לי למה חייבים את זה. אני בשלב די מוקדם, זה לא משהו שאפשר לתת לו לקרות לבד אם אין משהו חריג כמו דימום מוגבר, חום וכאלה? למה לקחת כדורים אם זה יכול לצאת לבד? בתוך הסיטואציה הזאת של הגילוי לא חשבתי לשאול, ועכשיו אני מנסה להתייעץ כדי לגבש החלטה ולהיות מוכנה בצד המעשי אם אחד הדברים האלה יקרה. מישהי יודעת להגיד לי?
שמחה שדייקתי לך. וגם נתתי חיבוק וירטואלי... לגבי שאלתך-ציפי כהן
האפשרות של הליכה למיון לזירוז התהליך היא אפשרות עבור נשים שמבקשות לסיים עם התהליך מהר יותר ולא להמתין, או לנשים שכבר חיכו מספיק זמן והתהליך עוד לא החל.
בדרך כלל כשעובר שבוע ולא מתחיל כלום, ממליצים לפנות למיון כדי שלא יתפתח זיהום. אולי זה מה שהרופאה התכוונה.
לפעמים הרופאים רואים את המצב ושולחים הביתה להמתין עוד קצת (אם את לא רוצה כדורים או גרידה).
מה שכן כדאי לדעת-
אם החל דימום והוא כואב מאוד או מאסיבי מאוד- כדאי לפנות למיון.
וגם, לאחר שהדימום פסק- ללכת לרופאה לבדוק שהכל יצא, ולבדוק איפוס של הבטא.
איתך בחששות וגם ברגע הזה...
❤
תודה גם על החיבוק, אין לי בעיה עקרונית עם חיבוקים ;)אנונימי (פותח)
תודה על המידע החשוב. בכל מקרה אם עד לרופאה לא יהיה משהו מיוחד ובבדיקה לא יהיה שינוי, אני אחכה עד למחרת בבוקר כדי ללכת עם בעלי כשהילדים במסגרות. זה יחסוך לנו הרבה כאב ראש.
(מוזר לי לחיות ככה בחוסר ידיעה ממש כמו לפני לידה. ניסו לארגן פה משהו של הנשים ושאלו מי יכולה מתי, כתבתי שאני רוצה ראשון או שני ואז המארגנת שאלה אם אני בטוח לא יכולה שלישי. אמרתי לה שאני לא יודעת, ולא אמרתי לה שהאמת היא שאין לי דרך להיות בטוחה אם אני אוכל גם בראשון או שני. בעלי לא הבין מה הבעיה שלי, הרי התור לרופאה בשלישי. אני כל פעם צריכה להזכיר לו שיכול להיות שיתחיל דימום ונצטרך לרוץ לבית חולים וזה יכול לקרות בראשון, או בשבת נניח ואז בראשון אני אהיה יום אחרי מי יודע מה. ההפלה הקודמת שלי התנהלה ממש אחרת ובגלל שהוא לא שמע על מיני סיפורי הפלות כמוני הוא בכלל לא נכנס לראש הזה)
קשה חוסר השליטה הזה על הזמן שזה יקרה, ועל מה תצטרכיציפי כהן
בהצלחה עם הבדיקה ועם הכל!!
לגבי ההתחלה, אכן. לפעמים יש פה הרבה חיבוקים... אבל אם יש צורך במשהו אחר יש גם משהו אחר.
בהצלחה עם החוויות השונות, ועם ניהול הרגשות תוך כדי.
אנונימית יקרהאין ייאוש בעולם
והשק הריון גם מרוקן מעובר
מטאפורי, אבל כל כך משקף את התחושות.
כואבת איתך.
עכשו זה לא הזמן לחשוב הלאה, על איך ממשיכים להביא עוד ילדים, עכשו תני לעצמך לעכל. תתאוששי ואז תתחילי לחשוב הלאה.
באותה מידה שהיו לך שני הריונות שכשלו, היו לך שניים שהביאו חיים לעולם. אז למה שלא להאמין בתהליך הזה? את תצליחי להאמין, זה יקח זמן פשוט. וזה כנראה לא יהיה תמים כמו בהריון הראשון שלך, אלא אמונה מלווה בחששות.
אני אחרי 2 הפלות ברצף ללא ילדים. עוד לא ראיתי איך הריון בכלל מסתיים בילד, חטפתי את הכאפות גם ברצף, בלי ילד בין לבין, ואני בהחלט מאמינה שזה תכף יהיה נחלת העבר. אבל זה תהליך, לקח לי כמה חודשים מאז ההפלה האחרונה, לראות את הקיים, ולהיכנס לפורפורציה. אז אם אני הצלחתי גם את תצליחי.
אבל זה לוקח זמן.. תני לעצמך אותו
מעדכנת ומתייעצתאנונימי (פותח)
אני מתלבטת אם לחכות ולתת עוד צ'אנס או שזה סתם לא רציונלי. הרופאה אמרה שעדיף לקחת כדורים בהקדם כי ככל שה'הריון' מתקדם יש להם פחות סיכויי הצלחה, היא לא ציינה חשש לזיהום ברחם או משהו. מבחינה טכנית לרופאה אין בעיה להוציא לי הפניה מתי שארצה, אבל אני מתלבטת אם יש טעם לחכות. לפי ו.א. אני אמורה להיות עכשיו ב9+6, צריך ביוץ מאוחר באיזה חמישה שבועות כדי שיהיה הגיוני שאין אפילו שק חלמון, נכון? מבאס, כי בשניה הראשונה כשהרופאה ראתה שהשק גדל היא התלהבה :/
היי יקרה. אני מצטערת לשמוע על השק הריק.ציפי כהן
לגבי שאלתך על האפשרות לביוץ מאוחר ממש- אני מרגישה שזו עדיין התקווה שלך, שקשה לך להרפות ממנה וקשה לך ללכת לעשות משהו אקטיבי כדי לגרום לשק לצאת.
זה באמת כל כך כואב...!!!
האם יש לך ביוצים מאוחרים בדרך כלל? זה נשמע לך הגיוני, לפי ההיכרות שלך עם גופך?
ועוד שאלות-
האם שאלת את הרופאה מדוע היא שולחת לציטוטק, האם שיתפת אותה בהתלבטויות שלך לגבי הליכה לבית חולים או נסיון להמתין?
אם היא אמרה שתיתן לך הפנייה מתי שתרצי, מתחבאת באמירה שלה הסכמה שתחכי עוד... אני צודקת?
כמה זמן עוד?
נשמע שהיא לא דחפה אותך ללכת מיידית לציטוטק. אולי ביניכן היתה הסכמה (בשתיקה?) שאפשר לחכות עוד?
אני אוהבת לשאול את כל השאלות כשאני הולכת לרופא. כך אני מונעת מעצמי סימני שאלה אחר כך.
אני מגיעה עם מחברת שבה אני אוספת שאלות עד להגעה לרופא, ושם אני שופכת את כל השאלות, מבררת הכל, ורושמת את התשובות. לפעמים פונה עם אותן שאלות לרופא נוסף. אם לא מרגישה מספיק בנח עם התשובות.
מה שרציתי לומר זה שנראה לי שהתשובות של הרופאה היו מעט עמומות והשאירו לך פתח לשאלות,ושווה להבהיר דברים שאינם סגורים.
למשל, האם יש חשש לזיהום, האם אפשר להמתין, כמה זמן להמתין, מה ההשלכות של ההמתנה, האם יש סיכוי כלשהו שבכל זאת יהיה חלבון עוד שבוע...?
אני תוהה אם אנחנו נוכל לענות לך, זה הגוף שלך והמקרה שלך, ואנחנו לא רופאות. לכן בעיניי נכון שתחזרי אליה לשאול מה שעוד פתוח לך.
חיבוקים על הכל... איזו תקופה קשה. כמעט אומר- לא הגיונית.
אז חיבוקים.
יוצאת מהאנונימיותנועה נועה
וואי מבאס נורא.. בשורות טובותאין ייאוש בעולם

אנונימיות זה יותר כדי שאם יש הריון לא ידעו בשבוע כלום
נועה נועה
נועה נועה.. אין מלים... מתפללת עלייךMamina
שהתקופה הלא פשוטה תעבור בקלות לנפשך.. ותקבלי מה שאת צריכה. חום אהבה או אולי ספייס ושקט.. מה שמתאים. רק שיהיה לך טוב אהובה

גם אני פה
באפל
אני פה
תמיד... ומאוד לא אנונימית🙂❤ציפי כהן
ושולחת לך המון כוחותבאפל
וואו. כמה מבאס להיתקע שעות ארוכות בבית החולים!!ציפי כהן
להליך כואב וקשה (פיזית ורגשית).
חיבוקים על זה!!
מה קרה לבסוף? עד מתי היית? ומה איתך עכשיו?
שמחה שיצאת מהאנונימי.
וחיבוק גדול.
ב"ה בשלב כלשהו אחרי הימרחויותנועה נועה
ככה שאחרי שחברים הוציאו בשבילנו את הילדים מהמסגרות, ב16:30 בערך כבר הייתי בבית. פיזית מצבי ממש סביר, כמו וסת מבחינת כאבים ודימום. נפשית אני עוד לא מעכלת בתכל'ס אז אני די בסדר, נראה מה יהיה עוד שבועיים...
תודה על הדאגה!
חיבוק!!קטנה67
תני לעצמך את הזמן
אני שמחה לשמוע שקלטו אותך בסוף...ציפי כהן
חיבוק.
היי עם מה שעכשיו.
גם עם רגשות כואבים או קשים.
חיבוק!!!
**ממשיכים לשלב הבא - מבינות בקרישיות לכאן**נועה נועה
עכשיו אני בהתלבטות גדולה אם לעשות בדיקות קרישיות. הרופא כבר נתן לי הפניות, שזה החלק שהיה אמור להיות הכי מסובך אז ב"ה. האמת שזה רופא שהסכים לתת לי כבר אחרי הפלה ראשונה (אני תכף אפרט למה) אבל אמר לי שאקח בחשבון שזה דורש עוד זמן מניעה וכו', ובאמת החלטתי שלא וזכיתי בעוד ילד מהמם לפני ההפלה הנוכחית.
ועכשיו לשיקולים:
*למה כן?
יש לי אחות עם קרישיות מסוג מסוים שנחשבת תורשתית. יש לי גם בנות דודות משני הצדדים עם קרישיות (לא יודעת אם מאותו סוג). אצל אחותי הסימנים היו 'רק' הפלה מוקדמת יותר משלי והריון כימי, וגם רעלת גבולית אחרי אחת הלידות התקינות שהיו לה בהתחלה - רופאי נשים בכלל לא התייחסו לזה, ההמטולוג בדיעבד אמר לה שרק על זה מספיק לשלוח לבדיקת קרישיות (לפני ההפלה והכימי). הגילוי של הקרישיות קרה בסוף בעקבות דימומים בהריון החמישי משבוע מוקדם ויילוד בקיסרי בשבוע 27. את הסיוט שהם עברו באותה תקופה ממש אבל ממש לא מתחשק לי לעבור... וחבל אם אפשר למנוע את זה מראש.
*למה לא?
כי אפשר להניח שההפלה הראשונה שלי היתה סטטיסטית, ובנוכחית שכחתי לקחת חומצה פולית מראש, אז בגלל שמה שקרה היה כנראה בעקבות מום חמור מאוד בעובר שלא איפשר לו להתפתח, הגיוני שזה קשור. ואחותי בעצמה לא יודעת להכריע כי היא מביאה את הצד השני, גם שחבל סתם להיכנס לסרט הזה של קלקסן ותמיכות שונות כל ההריון, וגם שלפעמים יכולה להתגלות בבדיקות קרישיות שלא תתבטא בהריונות בכלל.
אז לכאורה אמור להיות ברור שעדיף שכן, אבל כשאפילו ל'מומחית' שלי בנושא לא ברור אני כבר ממש מבולבלת... מה דעתכם?
וואו זו התלבטות ממש גדולהאין ייאוש בעולם
אני ניסיתי לבדוק למרות שאין לי את זה במשפחה, אבל לא אישרו לי
אולי תתיייעצי עם עוד רופא?קטנה67
אישית, הייתי בודקת.ציפי כהן
זה לא מספיק?
אני תוהה למה אחותך נחשבת בעינייך כמומחית... הרופא לא מומחה? הוא פוגש הרבה נשים והחליט לתת לך בדיקות למרות שזו הפלה ראשונה. זה לא מספיק...?
אישית הייתי "משלמת" קצת בכמה חודשי המתנה, ובירור קרישיות יסודי, ואז הולכת עם מה שיוצא אל הרופא המומחה ודנה איתו בזה.
אני אוהבת ללכת בעיניים פקוחות. לדעת מה יש לי ולמה לצפות.
אבל אני זו לא את...
אז תאמרי לנו מה החלטת לבסוף?
בהצלחה בהחלטות.
תודה לכולןנועה נועה
למה שלא תפני להמטולוג מומחה?אין ייאוש בעולם
הרופא אמר לי לעשות את הבדיקות קודם, זה דווקא נשמע הגיונינועה נועה
אבל השאלה אם נתן לך את כל הבדיקות, שלא תגלי שחסר בדיקותאין ייאוש בעולם
הוא נתן לי את כל האופציות למה שיש לאחותינועה נועהאחרונה
פלוס אמר לי שאם אני רוצה להשלים יש את הבדיקות שעושים רק דרך מעבדות זר.
כדורים, גרידה ומה שבינהםאנונימית בנתיים
היי יקרה, חיבוק גדול!!ציפי כהן
אני תוהה. ניסית כדורים, זה לא הלך. אפשר להרפות מהנסיונות ולעבור לגרידה. זה באמת בסדר. נשים רבות עוברות גרידה ומצליחות אחר כך להביא ילדים לעולם.
אני פשוט תוהה מה מפחיד אותך,ואולי נוכל לעזור לך להרגיע מעט.
נשים רבות דווקא נרגעות לאחר גרידה. התהליך קצר יותר וכואב פחות. אולי זה יתאים עבורך יותר- לסיים עכדיו את התהליך המתיש הזה ולפנות את המקום להתמודדות חדשה, בבית?
אני שמחה לשמוע שהמשפחה תומכת, שימשיכו לתמוך גם אחרי כן. תני לעצמך זמן להיתמך ולהיעזר,כמה שאת זקוקה.
לגבי ברית לתינוק של חברה...
אישית מציעה לך להניח את זה כרגע בצד, ולהישאר עם מה שקורה לך עכשיו. את עדיין בהתמודדות הפיזית של ההפלה, וזה קשה. את הייסורים הנפשיים של ההתמודדות של אחרי- תשאירי להתמודדות של אחרי...
בינתיים היי במה שעכשיו. ותני לעצמך לבכות ולכאוב ולהיפרד מהעובר ומההריון היקר הזה. חשוב להיפרד וחשוב לתת מקום לרגשות שלך.
ובכל אופן, רק אומר שאינך חייבת ללכת לברית. אפילו של בן של חברה טובה. אינך חייבת. תראי איך תרגישי. ואם תרגישי שאינך מסוגלת- אל תבואי. תוכלי גם להסביר לה. אני בטוחה שהיא יכולה להבין את מצבך.
חיבוקים חמים, ספרי לנו מה החלטת ומה שלומך.
אחרי שאיבהאנונימית בנתיים
וואו. אני שמחה שאת אחרי, מצטערת לשמוע על הזיהום... אוף.ציפי כהן
איזה קשה זה.
הצעה:
קחי לך את הימים האלה להיפרד, כמה שאפשר מההריון,
להיות עם בן הזוג והמשפחה.
מציעה גם ליצור, כמה שאת מסוגלת. לצייר, לשיר, לנגן, לכתוב, לשמוע מוזיקה שאת מתחברת אליה כרגע,
לעשות דמיון מודרך של דברים טובים שיהיו לך לחיים,
לדמיין איפה תהיו בעוד כמה שנים, בכל התחומים...
נסי להיות בכאן והעכשיו, ועם זאת להיות גם בעתיד שלך ושלכם. לצאת מההווה קצת ולהיות עם היכולת לראות גם זמנים אחרים, שבהם תרגישו אחרת ותהיו אחרים.
יש הרבה עתיד. אתם תגיעו לשם. צעד צעד.
חיבוקים.
תודהאנונימית בנתיים
וואי, איתך כל כךנועה נועה
קחי לעצמך את הזמן. גם לטווח הקצר של הימים הקרובים וגם הלאה. תרשי לעצמך להתאבל ולכאוב.
ואל תחשבי עכשיו מה יהיה עם הברית של החברה, כשיגיע הזמן תראי איך תרגישי. אם היא באמת חברה טובה ובעצם גם יודעת על הכל היא תקבל כל החלטה שלך בהבנה.
חיבוק ענק.
וואו.. ממש קשה העניין עם הברית של החברה..אין ייאוש בעולםאחרונה
היא חוזרת מחופשת לידה.אנונימי (פותח)
ואני נזכרת ביום ההוא בחופש הגדול שדיברנו על כך שנעבוד יחד השנה.
ששמחנו זו עם זו.
היא הייתה עם בטן גדולה
ואני עם עובר קטנטן ברחם שעוד לא משאיר רושם חיצוני.
דפיקות קטנות של חשש ושל אושר.
חושבת לי בלב,
שלא באמת נעבוד יחד.
כי חודש בתחילת שנה,
ואז חופשת לידה שלה.
ועוד חודש וחצי,
ואז חופשת לידה שלי.
ועוד חודש ביחד. של סיום.
עבדנו את החודש הראשון,
היום היא חזרה.
ונמשיך לעבוד עד סוף שנת הלימודים.
והיא אפילו לא יודעת שהתוכנית השתנתה.
כואב ועצוב לקרוא את הפער הזה ביניכן, שנמצא רק בתוכך.ציפי כהן
אבל הוא קיים. וסה כואב כל כך.
אני חושבת שלפעמים, אם מתאים, והאנשים מסביב מספיק רגישים וקשובים- אפשר גם לשתף בכאב.
לפעמים זה גם עדיף.
מצאתי את עצמי בוכה לפעמים בכל מני מקומות קטנים (או רק בלב) בתקופות שחששתי לספר.
לאחר ששחררתי וסיפרתי מה שעברתי- קיבלתי אהדה וגם שיתופים נוספים (פתאום גיליתי כמה המון נשים עובאות הפלה, למשל, ואף אחד לא מדברת על זה...), וזה עזר לי להרגיש שאיני בודדה. וגם עזר לי להרגיש מובנת ומחובקת.
מותר לבכות ולכאוב, קשה להסתיר.
כדאי לדבר על זה, אם הקהל והמקום אוהדים ומקבלים.
ובכל מקרה, אנחנו כאן איתך.
חיבוקים!
אנונימית יקרה, היא לא יודעת, וגם אם היא תדעאין ייאוש בעולם
והפער הזה - בין עוצמת הכאב של המאבדת
מול חוסר יכולת של הסביבה להבין גרגיר ממה שהיא עוברת
הפער הזה מגעיל
ומקומם
ולא פייר
