שרשור חדש
אוף, ההמתנה לבדיקת דופק ראשונה מורטת עצביםאנונימי (פותח)
כמה חרדה
ממשששש! מבינה אותך ומחזקתאנונימי (3)
ואי לגמרי!רקלפרוק
שהיתי אחרי הלידה השקטה ,הלכתי לבדוק דופק לבד בהיריון שאחרי.. דווקא בבדיקה הזאת בעלי לא יכל לבוא איתי (בכל שאר הבדיקות אפילו דם או בדיקות קלות תמיד הגיע)
ופשוט לא הפסקתי לבכות מהרגע שיצאתי מהאוטו.
שנכנסתי לקופה האחות ליווי היריון מההיריון של הלידה השקטה ראתה רותי וליוותה אותי עד שנכנסתי ובדקו שהכל בסדר .. ב"ה
וואי, זה סיוט... כמה כל יום הוא קשה! כמה כל שעה לפעמים...ציפי כהן
אישית, בהריון שלאחר האובדן, למדתי לקחת כל יום בנפרד.
בהתחלה עשיתי לי נקודות ציון קטנות כמו- הבדיקה הראשונה, לעבור את שבוע 9 וכן הלאה. אבל אחר כך פשוט ניסיתי לחוות כל יום בנפרד.
מישהי אמרה לי שיש ביטוי כזה באנגלית:
"One day at a time "
וזה אומר: כל יום בנפרד.
כשעברתי יום- זה היה נפלא.
עוד יום שעבר בהריון והכל בסדר...
אחר כך גם ניסיתי להיות כמה שיותר בהווה.
זה קשה להיות בהווה כשהעבר מאוד מכביד והעתיד מאוד מעורר חרדה... ועדיין, לנסות לשהות בהווה- זה מרגיע ועושה הרבה טוב.

אז דמיון טוב של דברים טובים, נשימות, נסיון להישאר בחוויה של ההווה ובשמחה שבו, ולעבור כל יום בנפרד.
זו העצה שלי.

וחיבוק.
השבוע יש לנו בדיקת דופק ראשונה וסף החרדהאנונימי (פותח)
שלי ושל בעלי לא נורמלי
אנחנו סובלים ממש
אני רק חושבת על לשכב שם במזרון ואני כולי בחרדה מטורפת
אמאלה רע לי
אוקיי, אתם צריכים לטפל בעצמכם. לא טוב לחוות זאת כך.ציפי כהן
אני מודעת לכך שזה נורמלי לחוות סף חרדה גבוה לקראת בדיקת הדופק, ועם זאת אתם צריכים למצוא דברים שיעזרו לכם להתמודד עם החרדה.


א. לעבור את זה יחד זה מקל. את אומרת ששניכם בחרדה גבוהה? דברו על הרגשות שלכם ועל מה שאתם חווים מבפנים. שתפו אחד את השני. הרבה.

ב. נשימות מפחיתות חרדה.נשמי עמוק פנימה, נשימות איטיות עד לבטן, ואז נשיפה ארוכה בפה פתוח ולאט. שימיו לב עד לאן האויר מגיע, איךהוא זורם... מקדי את תשומת הלב שלך לכאן ועכשיו, מה קורה בגוף.שלך בזמן שאת בחרדה. שימי לב איך תנוחת הגוף, הניחי רגליים על הקרקע, שבי בנח כמה שניתן, נשמי. שימי לב למגע הכסא על הגוף, לתחושה ברגליים ובידיים, לתחושה בגב. שימי לב לתחושה של מגע הבד... וכן הלאה. לשים לב לגוף ולנשימה- זה עוזרלהםחית חרדה.להיות נוכחת עם הגוף כאן ועכשיו. תעשו את התרגול של שימת הלב לגוףולנשימה סתם כך ביומיום, פעמיים-שלוש ביום. וכמובן גם בבדיקה עצמה.

ג. אם יש צורך, פנו לסיוע רגשי בהקדם כדי להקל על שניכם.
לפעמים כשלא מעבדים ומעכלים את מה שחווינו לפני כן, הרגשות צפים ומציפים במקומות שאנחנו לא רוצים אותם. קשה לעבוד איתם כשאנחנו לא מוכנים לכך.

ד.כשאתם הולכים לבדיקה, אנא דברו עם הרופא והטכנאית וספרו להם על החרדה שלכם. לדבר זה עוזר.

מקוה שתצליחו לעבור את זה עם פחות חרדה ועם יותר יכולת להתגבר על הרגשות הקשים.
חיבוקים!
אנחנו פה איתכם.
וואי איזה קשה זה. לבי איתך יקרה.אנונימי (4)
אני בעצמי לאציכולה לחשוב על זה.. ודוחה כל מחשבה על זה..
האם יש לי טיפ עבורך?
האם יש לי עצה שתעזור לך שעזרה לי?
אני חושבת וחושבת ויכולה להגיד שפשוט לבכות לה' לפרוק.. להוציא... לא בריא ככה לשניכם.
ישועת ה כהרף עין.
שתראו כבר ישועה
אמן!!!
(הפותחת) אז ב"ה בשמחה גדולה יש דופק. אבל האם ימשיך?אנונימי (פותח)
לאלוקים פתרונים...
עוד לא עברתי את השבוע שבו האחרים הפסיקו..
נמשיך להתפלל ולקוות שהפעם נזכה
הלוואי וימשיך.. בעזרת ה אהובהMamina
משמח מאוד!!! עכשיו לעבור כל יום בנפרד. תשמחי על ההווהציפי כהן
ונסי להרגיע. כל יום מחדש.
חיבוקים!!!

איתך.
משתדלתאנונימי (פותח)
בגלל שלא הגעתי לשבוע שבו האחרים הפסיקו, אז אני מרגישה שזה עוד לא אומר כלום. כי גם בהם היה דופק, אבל הפסיק.
אבל ממש מנסה להיות אופטימית ולקוות שהפעם יהיה אחרת. אני גם לוקחת הפעם תמיכה תרופתית.
שיהיה בהצלחהshiran30005
ובידיים מלאות! אמן
מתפללת בשבילך ובשביל כל בנות הפורום
אמן. משמח לשמוע שיש תפילות עליי... שומע תפילה ענני🙏אנונימי (פותח)
כן, זה קשה להרגיע עד שמגיעים לאותו שלב שהקודמים הפסיקוציפי כהן
באמת אחרי שעוברים את השבועות הללו משהו משתחרר.
הלוואי ויהיה בריא, שלם וטוב.

טוב שאת עם תמיכה תרופתית. וטוב שאת נותנת שם לרגשותייך. באמת לא קל.
חיבוקים!
אחרי שעוברים את השבוע החרדה פוחתת?אנונימי (פותח)
לדעתי שנעבור את השליש. שבוע 12Mamina
ננשום לרווחה. כי סטטיסטית משמעותית יורד הסיכוי להפיל...
מעדיפה להגיע ל12 אחרי שקיפות עורפית לנשום שבועיים
להגיע ב14 לסקירה לשמוע שהכל מצוין
ואז אתחיל לנשום חופשי חופשי...

בעזרת ה. כל אחת והתחושות שלה.
מחכה לזהההההאנונימי (פותח)
כל אחת וזמן השחרור שלה...ציפי כהןאחרונה
כמובן, רק אחרי לידה של תינוק חי וידיים מלאות יש נשימה אמיתית לרווחה,
אבל גם לפני כן במהלך ההריון יש נקודות שמשחררות אויר ומפחיתות לחץ. נקודות ציון שאם עוברים אותן בשלום מרגישים שעוד אבן ירדה...
וגם לכל אחת יש את הזמן שלה שבו היא מרגישה שהיא יכולה מעט יותר לנשום.
(זה רק מראה כמה זה אישי, ותלוי בחוויה של האישה הספציפית)

זה באמת כל כך מורכב. הריון זו תקופה ארוכה, ולחוות לאורכו את החרדות והקושי- זה ממש קשה.
הריון לאחר אובדן זו עבודה עצמית אמיתית על נשימה, הפרדה בין העבר להווה ולעתיד, אמונה, הרגעה, הודיה על מה שעכשיו (שהוא גם לא מובן מאליו בכלל, כמובן) שמחה לצד אבל ועוד המון פרטים שעובדים עליהם. זו התמודדות יומיומית.
לכן אני תמיד ממליצה לעשות עיבוד לחוויה שעברת, עוד חפני כניסה להריון, ולמצוא כלים שיעזרו לעבור את ההריון הבא עם מעט יותר כוחות ונשימה. זה באמת לא קל.
ממליצה לזמן ההריון על עבודה פנימית עמוקה להרגעת המתח, כמה שניתן. וגם להבין שככה זה. זה פשוט מותח ומלא פחד. כי עברת משהו קשה ואת כבר לא חושבת שהכל יזרום חלק. וזה הגיוני שתהיי בחרדה. וזה נורמלי.

חיבוקים על כל ההתמודדות הזו.
צעד צעד, תעברי את זה.
איתך.
נראה לי את ואני באותו מצב. מתפללת על שתינוMamina
גם אחרי הפלות . גם לוקחת עכשיו זריקות... ומתפללת שלא לשווא כל ההקאות והיסורי גוף האלה
אז אצלי ב"ה בקטע הזה טפו טפו מרגישה טוב לפחותאנונימי (פותח)
מצד שני ההריונות שלי הסתיימו בשבוע 7-9 כזה, אלא יודעת איך אני בשלבים מתקדמים יותר
האם בדיקת פאפ מטמא?לאלי100
בזמנו שאלתי רב והוא אמר שזה לא מטמא אבל ממליצה לך לשאול את לאנונימי (2)אחרונה
רק מניחה פהאנונימי (פותח)

 

מוקדש לכל כל הנשים שחוו אבדן הריון. באהבה!!

אהבתי תודה❤️אנונימי (3)
ממש יפהאנונימי (פותח)אחרונה

הזדהיתי ממש!!

דיכאון מהפלה בשליש הראשוןאנונימי (פותח)
היי לכולם, אני חדשה פה ולא כלכך יודעת למי לפנות, אני מחפשת נשים שעברו הפלה מתוכננת.
אני בת 18 וחצי ולפני שבועיים עברתי הפלה בכדורים, בדיוק בשבוע 7 להריון. (עברתי את זה עם חברה טובה ועם אמא שלי).
גיליתי על ההריון לאחר חודש ביחד עם בן זוגי, בעזרת 2 בדיקות שעשיתי, בהתחלה הייתי די בהכחשה ורק אחרי שהתחילו ההקאות התחלתי להפנים שאני בהריון.
בכל מקרה לא רוצה לחפור יותר מידי..
אחרי ההפלה התחלתי לחוות רגשות מאוד מאוד קשים, קושי בשליטה בעצבים, חרטה, קושי להיות ליד נשים הריוניות שאני נתקלת בהן די הרבה עם המזל שלי.. אני מרגישה שאין לי למי לפנות כדי שיבין אותי ויוכל לעזור לי להתמודד.. כי "זה כבר היה ונגמר וזה מאחוריי" אבל זה שקר כי אני מרגישה פשוט ריקנות וכעס והמון רגשות שליליים..
אם יש מישהי שעברה את זה ותוכל לעזור לי מעט אני אודה לה מאוד אני חייבת לפרוק את הכל מהלב כי כואב לי.
תודה לעונים. 🙏❤
תיקוןאנונימי (פותח)
הכוונה שגיליתי על ההריון חודש לאחר שהוא התחיל, בן זוגי היה איתי ואנחנו ביחד שנה וחצי אבל עדיין אני לא מקבלת ממנו תמיכה כי הוא לא מבין את מה שעברתי במהלך החודש הקודם.
תתקשרי לאגודת אפרתאין ייאוש בעולם
היתי רוצה לפנות אליך באישי, מה נעשה?אנונימי (3)


אשמח מאודאנונימי (פותח)
אפשר לשלוח פה פרטי? אם כן אשמח מאוד🙏
אי אפשר, אני לא יודעת מי אתאנונימי (3)

עברתי משהו דומה

אפשר לפנות אלי במסר ואני אשדך ביניכןציפי כהן
חיבוק גדול יקרהאמא_מאושרת

לא עברתי הפלות מתוכננות

אבל עברתי הפלות

והתפיסה של "זה היה ונגמר ותמשיכי הלאה" כל כך מוכרת

לאנשים מסביב קשה להתמודד עם מישהי שקשה לה.

זהו, את כבר בסדר, תמשיכי הלאה.

 

קחי את כל הזמן שאת צריכה

שימי לב שאת לא שוקעת בזה מצד אחד

אבל מצד שני, את צריכה גם זמן לריפוי של הנפש, לא רק זמן ההחלמה של הגוף.

אם היא תתרפא לגמרי? אין לי מושג, לא יודעת לומר לך

אבל הזמן הזה חשוב. אל תוותרי עליו.

את עוברת תהליך בכלל לא פשוט. אובדן.

 

חיבוק גדול יקרה

אם תרצי אני זמינה לך בפרטי באהבה.

תודה ❤אנונימי (פותח)
תודה רבה על מה שכתבת אני שמחה שלפחות מישהי מבינה את זה..יש כאן דרך לשלוח הודעות בפרטי?
לא כשאת באנונימיאנונימי (4)
את צריכה להגיב עם ניק.
אם את לא רוצה להחשף אז תפתחי פצל''ש (ניק נוסף) ותכתבי כאן הודעה כדי שיוכלו לפנות אליך.

אבל רק המסרים, ש''א עובדות רק לנערים וותיקים.
בתוך ההודעהאמא_מאושרת

מצד שמאל למטה יש כפתור עם שלושה קוים

תלחצי עליו

ואז מסר למחברת \ שיחה עם המחברת

אם נדבר את לא תהיי אנונימית מולי, אני אראה מי מדברת איתי

אבל זה רק אני

וחיבוק גדול!

שלום לך יקרה. חיבוק גדול! אפשר לטפל ויש למי לפנותציפי כהן
תיארת חוויה מאוד קשה שעברה עלייך.
נשמע לי שההחלטה לבצע ההפלה היתה מהירה, ושבחרת בכך מכיוון שההריון היה לא מתוכנן והקשר רק התחיל, או אולי כי את צעירה ולא הרגשת בשלה לכך, אולי מלחצים או מסיבות אחרות או שילוב של כמה מהסיבות הללו.
הסיבות יכולות להיות הגיוניות ומובנות בשכל, אבל לרגש קשה לקבל אותן.
החלטה לבצע הפלה היא תמיד החלטה קשה, בין אם מרגישים זאת לפני ההפלה, במהלכה או רק לאחריה.
הפלה היא אובדן. היית בהריון וגידלת עובר ברחמך, ועכשיו הוא איננו.
הצער והכאב על אובדן זה הוא גדול. לא קל להתמודד עם רגשות אשם על כך שהחלטתם לבצע הפלה, ולא קל להרגיש את תחושת הכובד של הכאב, הכעס, חוסר האונים והגעגוע להריון.
קשה מאוד, ואת מבטאת את רגשותייך בצורה מודעת.
את לגמרי הגיונית!
מצבך הרגשי מובן, ואני חושבת שאת ראויה לכל החיבוקים והחיזוקים בתקופה הזו. זו החלטה קשה וזה נסיון קשה לעבור, וודאי שלאחריו את זקוקה לתמיכה- פיזית ורגשית!
אני מבינה שבן הזוג אינו מבין את מה שאת מרגישה, הוא כנראה באמת מתקשה להכיל את רגשותייך כרגע. זה גם קורה, להרבה אנשים טובים ויקרים. אנשים אינם מודעים לכאב האיום שהחלטה כזאת מביאה איתה!
אנשים רבים מבטלים את הכאב או גורמים לו להיות קטן , או מתעלמים ממנו... אך לא כך.
הכאב והצער הם גדולים, ואת זקוקה לליווי אמפתי ורגיש שיעזור לך בתקופה הקשה הזו.

ממה שהבנתי, אמך וחברתך היו איתך בהפלה עצמה. איך הן מגיבות? האם הן רגישות כלפייך?

אם את חשה צורך בליווי והכוונה, את מוזמנת לרשום מאיזה אזור את וארשום לך מספרים של מטפלות רגשיות מהאזור שלך,אליהן תוכלי לפנות כדי שילוו אותך בכאבך.
את צריכה לעבור תהליך של אבל. ואת בריאה בנפשך. את לגמרי חשה רגשות הגיוניים, ומותר לך.

חיבוק חם יקירה.
תודה❤אנונימי (פותח)
היי תודה רבה על התגובה שמחה שיש אנשים שכן מבינים את מה שאני עוברת ושמחה שזה לא משהו חריג שאני מרגישה ככה..
אני גרה בחדרה אני אשמח אם יש באיזור או אפילו באיזור חיפה אנשי מקצוע שאוכל לדבר איתם על זה
אברר עבורך.ציפי כהן
היי יקרה.יש לי כמה שמות של מטפלים ומטפלות מהסביבה שלךציפי כהןאחרונה
מזמינה אותך לפנות אלי בפרטי ואתן לך את המספרים.
כמובן בפניה בפרטי אני שומרת על פרטיותך.

אם תרצי,אפשר גם לפנות לפלאפון שלי,שרשום בחתימה פה למטה.
אשמח להמלצה על מטפל או פסיכולוג שעובד עם מכביאניאני1
באזור המרכז
עדיפות למטפל דתי שיוכל גם לקבל זוג
בעקבות הפלה טראומטית
תודה
שלום לך יקר/ה, איני מכירה את המטפלים שעובדים עם מכביציפי כהן
מכירה מטפלים באופן כללי.
אני מציעה שתפנו למכבי ותקבלו מהם רשימה של המטפלים שעובדים איתם מאזור המרכז, וכך יהיו לכם שמות לברר עליהם.

אם תרצו שאברר לגבי טיפול טוב בלי קשר לקופת החולים, אעשה זאת בשמחה.

בהצלחה רבה!

שמות של מטפלים במרכז שעובדים עם מכביאניאני1
האושנר פורת חנה
לסלו גאולה
ברקן רונית
קפלן רות
רומיק אילנה
צדוק איריס

מכירה אולי מישהי מהן?


תודה רבה רבה
וואו. האמת שלא מכירה אף.אחת מהן... תצטרכו לבדוק ולגלותציפי כהן
או ללכת למטפל אחר ללא השירות של מכבי, ולבקש שיתן לכם מחיר שיהיה לכם אפשרי.

בנוגע לבחירת מטפל, אני תמיד חושבת שזה כמו שידוך טוב.
לפעמים המטפל מאוד מאוד מקצועי וטוב, ויכול להתאים למישהו מסוים אבל לא בהכרח להתאים למישהו אחר. לכל אחד/זוג ישהאופי שלו והצרכים שלו ולכן זה עניין של התאמה ושל הרגשה.
מציעה להמשיך לברר עוד קצת אם מכירים, ובמקביל לנסות לפנות, לשוחח בטלפון ולבדוק אם מישהי פנויה או מהן האפשרויות, ולהחליט על מישהי... ולהתחיל.

מה שכן, חשוב שהמטפל/ת יהיו מודעים לטראומה שחוויתם לפני תחילת הטיפול ויהיו רגישים לכך.
חיבוקים.
אם יש צורך בכל זאת בחיפוש שלי, אוכל לחפש מטפלים טובים במרכז.
חיבוק!
תודה ענקית על התגובה המושקעת!!אניאני1
והרגישות שלך...
באמת אין מילים את מדהימה!

המלצות למטפלים טובים קיבלנו ב״ה, אבל לא רצינו להיות נטל על ההורים ולשלם בעצמנו זה יהיה לנו קשה...
במיוחד אם זה ייקח תקופה ממשוכת...

תודה על הנכונות לעזור!!
ואולי באמת ננסה בדרך שהצעת...
היה לנו חשוב גם מישהו דתי כדי שיבין את הניואנסים וקצת מביך לשאול בטלפון את המטפל אם הוא דתי...
אבל ננסה לעשות את זה בטקט

תודה על הכל! מעריכה מאוד שאת שם תמיד
אפשר לשאול הכל, כמובן בטקט, אבל אם זה חשוב לכם תשאלו.ציפי כהןאחרונה
וזה לגיטימי לגמרי לשאול או לרצות מטפל כזה או אחר.
(אגב, בעיניי זה לא משמעותי שהמטפל דתי או לא. אבל יש כאלה שזה כן משמעותי עבורם ואני מבינה את זה).

לגבי הליכה למטפלים פרטיים- בסופו של דבר זו השקעה משתלמת. זו הזוגיות שלכם ואתם זקוקים עכשיו לתמיכה ולסיוע בזמן הזה. בעיניי זו ההשקעה הכי משתלמת שיש כי היא בונה מבפנים, ולאורך זמן. לכן בעיניי ללכת לטיפול (או אישי) זו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לעצמינו. כי זה משתלם גם לשנים אחר כך... (כמובן, אם הטיפול עושה עבודה טובה).
בכל מקרה, תמיד זה לא קל לשלם. וגם לא תמיד רואים תוצאות מיידיות. ולפעמים גם כואב לגעת בנקודות קשות, והטיפול נראה כאילו לא עוזר או הולך אחורה, למרות שהוא מקדם ובונה מבפנים...
לכן לא תמיד קל.
אבל זו השקעה טובה שבונה ומסייעת בהווה ובעתיד.

בהצלחה לכם במה שתחליטו, ובדרך בה תלכו.

תודה לך על המילים. את מחזקת❤
בדיקת היריון קליר בלוCatty
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ט"ו בשבט תש"פ 16:24
אני באיחור של שבוע ויום ועדיין המחזור שלי לא מגיע ,עברתי גרידה לפני חודש והייתי בסטרס נפשי וגופני אני בטראומה ממה שעברתי הרגשתי שאני בגיהינום ,וכשההרדמה פגה התעוררתי בצעקות שיזריקו לי הרדמה נוספת לא רציתי להתעורר.. אני מניחה שזה הסיבה לעיכוב המחזור כי המחזור שלי סדיר בדרך כלל ..בכל מקרה עשיתי בדיקת היריון של לייף חשבתי שיש קו ודמיינתי ועשיתי בדיקה נוספת של קליר בלו. בדקות הראשונות זה הראה שיש פס אך לא חזק אחרי 3 דקות אני והבן זוג שלי ראינו 2 פסים יפים היום בדיקת לייף מקלון הזהב אין זכר לפס דמיוני ...
שלום לך. אני מבינה את הכאב והאכזבה הרבה שחווית. חיבוק!ציפי כהן
אני מניחה שהיה כל כך מושלם לחוות שני פסים... ואז,להתאכזב מרה כשראית פס אחד!
זה אכן מאכזב ומרתיח.
אני רוצה לומר לך שהבדיקה האמינה ביותר היא בדיקת דם,של בטא. שם יתנו לך תשובה אמינה לגבי הריון.
בדיקות ההריום של החברות השונות בודקות האם יש הורמוני הריון בשתן, אך לעיתים גם יש טעויות או חוסר ודאות לגבי קיומם של הפסים.
בדיקות שונות של חברות שונות יכולות להיות רגישות יותר או פחות להורמון הזה, ואולי לכן יש הבדלים בין הבדיקות.
לכי לבדיקת דם.

אבל מה שאני הכי שומעת ממה שכתבת, זה תחושת הקושי הנוראה לאחר הגרידה, הכאב וחוסר היכולת להכיל את ההמתנה להריון.
אני מציעה לך לגשת לטיפול רגשי כדי לדבר על תחושותייך לאחר הגרידה. אנו עלולים להרגיש רגשות קשים לאחר אירוע כה כואב, וחבל על כל רגע שנמשוך את הסבל הנפשי הקשה.
אנא גשי להתייעץ עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. אם תרמי שאתן לך המלצות, כתבי באיזה אזור את ואנסה לתת שמות של מטפלות/מטפלים שיכולים לתת מענה.

חיבוקים על ההמתנה, על הגרידה ועל התחושות הקשות!
הלוואי ויהיה קל יותר וכואב פחות. טפלי בעצמך כדי שיפחת הכאב.
באהבה.
קליר בלו לא אמינהאין ייאוש בעולם
מבאס.ציפי כהןאחרונה
שבועיים אחרי גרידהאנונימית בנתיים
היי,
היו פה כמה פוסטים שלי בעבר..
אתמול עשיתי בדיקת בטא בדיוק שבועיים אחרי הגרידה, הבטא 180 בערך, כמה זמן עד שהיא תתאפס לגמרי?
ומתי מגיע הביוץ? הבנתי שכל עוד הבטא לא מאופסת אין ביוץ?
כלכך רוצה שנתחיל לנסות שוב פעם..
לא יודעת אם יש קשר בין איפוס בטא וביוץאין ייאוש בעולם
בכל מקרה אין לדעת מתי הביוץ יגיע, אחרי הפלה הוא יכול להתעכב.
והייתי ממליצה לך בכל מקרה לחכות ווסת אחת לפני שאתם מנסים. לתת לגוף להתאפס
לגמרי מה שהיא^ אמרה... וחיבוק חם!! לא קל לחכות. אבל זה חשוב.ציפי כהןאחרונה
התלבטתי אם לכתובאנונימי (פותח)
והרגשתי לבסוף צורך כן לפרוק קצת .. עברתי הפלה טבעית לפני שבוע .(הריון שני שבוע 10 . ראשון עבר ב'ה בטוב ) זאת היתה חוויה לא פשוטה ודי מפחידה...
אני די מדחיקה נראה לי את מה שקרה אני קצת מותשת כזה ובוכה לפעמים אבל סך הכל די בסדר ..
הלכנו למיון כי הבנתי שאני כנראה עוברת הפלה היו לי דימומים ממש מטורפים עם גושים ולא היה לי כל כך ספק שיהיה פה משהו תקין..
הבדיקה היתה לא נעימה בכלל ודי כואבת הרופאה אמרה שאפשר לתת לזה טבעי לצאת כי כבר הגעתי בתהליך..
לא חישבתי נכון את השבועות ויצא שבכלל לא הלכתי לבדיקת אולטרסאונד לבדיקת דופק רק עשיתי בטא וידעתי על ההריון , קבעתי תור די מאוחר והוא היה אמור להיות ממש יום אחרי שקרתה ההפלה...
השאלה שלי עכשיו .. לקבוע תור בקרוב לרופא נשים לבדוק ( אין לי אחד או אחת קבוע/ה) אם הכל יצא? היא כתבה לי במכתב שחרור ללכת עוד 6 שבועות או עד מחזור הבא אחת אני אמורה לקבוע ככה תור? וזה לא המון זמן 6 שבועות ?
איך אני אמורה לדעת מתי יהיה לי מחזור הבא ?
סליחה על הפעירות אשמח לשמוע מכאלו שעברו דבר דומה .
מאחלת לכולן פה שלא תדעו עוד כאלו דברים שתפקדו בבריאות ובטוב ותצאו בידיים מלאות ללא צער וכאב .
אמן

היייאנונימי (3)
קודם כל ולפני הכל שולחת לך חיבוק ענקי והמון חיזוקים .
דבר שני מחזור אמור להגיע תוך בערך 4-6 שבועות מהפלה פלוס מינוס לפעמיים גם 8 שבועות .
וכן כדאי שתלכי לרופאת נשים שתוודא שהכל יצא , עדיף אחרי מחזור .
מאחלת לך המון הצלחה בהריון הבא
תודה רבה 🙏🙏אנונימי (פותח)
כמה זמן הגיוני שיהיה עוד דימום? אני שבוע אחרי ועדיין יש דימומים ממש קלים לא לגמרי נגמר...
והאם כדאי לבקש מרופאת משפחה בדיקה לבטא ?
לגביי בטא - יש דעות שונות בצורך של זה בקרב רופאים.אין ייאוש בעולם
הרופא שלי לא חשב שצריך.
אם בא לך ...אנונימי (3)
היי יקירה. נשמעת חוויה קשה וכואבת! לא כדאי להדחיק.ציפי כהן
תני לה מקום בתוכך.
תבכי עוד, כמה שאת צריכה
אל תעצרי את הכאב.
אם אנחנו עוצרות אותו הוא עלול להצטופף במקום אחר (בגוף, בנפש) ולצאת בזמן אחר מכיוון אחר, במקום להגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון...
תני לו עכשיו. זה הכאב שלך על מה שחווית. ומגיע לו מקום. מגיע לך מקום.

לגבי בדיקת בטא- כדאי לבדוק. לוודא שהתאפס. התאפסות יכולה להיות סימן טוב לכך שהרחם התנקתה. (ואגב, זה לא חייב להגיע ממש עד אפס. יש מקומות שרק כתוב כך: <10, וזה בסדר. זה ערך שקטן מעשר וזה מספיק.)

לגבי דימום, הגיוני שאחרי שבוע יש עוד דימום. הוא לאט לאט נפסק. אמור להיות בין שבוע לשבועיים, אבל משתנה בין גוף לגוף.

ולגבי בדיקת רופא- כדאי לחזור כדי לעשות אולטראסאונד ולוודא שהרחם התנקתה ואין שאריות או דברים אחרים. אחרי 6 שבועות זה טוב, כי זה הזמן שעובר על הרחם לניקוי, פחות או יותר.
אם יש דבר חריג כמו דימום שלא נגמר או כאבים- לחזור לרופא כמובן.

חיבוקים, ותני לעצמך להרגיש. עכשיו. קחי עוד כמה ימי חופש אם את צריכה. צאי קצת לבלות. תני לעצמך זמן מנוחה. עברתדבר קשה ביותר.
חיבוק חם.
תודה על התמיכה והמילים החמותאנונימי (פותח)
זה מעודד ומכיל. מנסה להרים את עצמי , הבעל מנסה לתמוך כמה שיכול וכמה שהעבודה התובענית שלו מאפשרת לו. מרגישה שאין לי אפשרות ממש לפרוק ולדבר על זה. סוג של בושה כזה? למרות שיודעת שהרבה עברו את זה אבל אתה לא יודע איך לאכול את זה עד שזה מגיע גם אליך...
וקצת מפחיד לחשוב על להכנס להריון שוב יש חששות.. במיוחד שאני עדיין מניקה את הפעוטה שמתקשה להגמל..
וקשה לי לחשוב שאולי גרמתי לזה למרות שאמרתי לרופאה את זה במיון והיא אמרה שלא קשור ושלא אחשוב שזה אשמתי אבל אני באמת הרגשתי שלא מוכנה עוד לגמול את הקטנה שלי..
כל כך הרבה מחשבות צפות יודעת שאני לא אשמה אבל הגיל והזמן שדוחק.. לא התחתנתי בגיל צעיר והשעון הביולוגי מתקתק אבל יודעת שכל דבר בעיתו וזה היה צריך לקרות כנראה .. עם כל הכאב והטראומה שזה אולי הותיר בי..
למה בושה? על מה?אין ייאוש בעולם
אולי לא הגדרתי נכוןאנונימי (פותח)
אולי בושה זה לא המינוח הנכון..קשה לי להסביר, אולי מין חשש כזה שעשיתי משהו שפגע בהריון סתם לפעמים אפילו בחשיבה שלילית כזאת של איך אני אביא עוד ילד בצפיפות כזאת וחששות ממה יהיה וזה שגרמו לזה שקרתה ההפלה.. כאילו בתת מודע גרמתי לזה לקרות.. מבינות מה הכוונה? קרה למישהי מחשבות כאלו?
אשמה. דבר ידוע שקורה לרובנו. את נורמלית לגמרי...ציפי כהן
אנחנו חשות אשמות על מה שקרה, מהמון סיבות. חלקן יכולות להישמע הגיוניות וחלקן יותר מיסטיות,
אבל כולן מביאות לאותו מקום בנפש:
אני אשמה במה שקרה, אולי לא בהכל אבל לפחות בחלק, חלקיק...

רוצה לומר לך,אהובה, שחשבתי הרבה על האשמה הזו.
שמעתי המון תחושות אשמה בנוגע להפלות, ואני חושבת שתמיד היא היתה בגלל סיבה עמוקה יותר, והיא (לרוב) הצורך שלנו בשליטה במצב.
הפלה היא דבר כל כך חסר אונים, כל כך חסר שליטה... אנחנו חוות את הגוף שלנו יוצא משליטה, אין לנו איך לעזור לעצמינו ואין איך להפסיק את זה, וזה כל כך נורא וכל כך חסר אונים... זו תחושה קשה מאוד!
גם הנפש עוברת טלטלה רצינית, ואנו נותרות בתוך מקום רגשי ריק, חסר אונים וחסר שליטה.
לתוך זה מגיעות תחושות האשמה ולוחשות לנו שאנו אשמות. שעשינו משהו/לא עשינו משהו, שהיינו צריכות לעשות משהו אחר... ושרק בגלל זה קרתה ההפלה...

צר לי יקירה.
לפעמים הפלה פשוט קורית כי... ככה. כי אין סיבה.
אנחנו מחפשות סיבות ואולי גם זה חלק מתחושת האשמה, אך באמת שאני לא חושבת שנוכל למצוא כל כך הרבה סיבות. לעיתים זה פשוט קורה, בלי סיבה.
לקבל את המציאות כפי שהיא- זה מורכב.
אבל זו האמת.
והאשמה בעיניי לא כל כך עוזרת לנו. היא רק מפילה עלינו עוד עומס נפשי.

חיבוק לך על כל התחושות, את באמת לא אשמה.
הגיוני שאת חשה אותן, ובכל זאת- אינך אשמה.
חיבוק!
לא נשאר מה להגיד אחרי ציפי חוץ מחיבוק גדולנועה נועה

לי יש בעיה הורמונלית מולדת ומטופלת, ועברתי עכשיו הפלה שניה (יש ילדים בבית). מייד כשהרופאה קלטה שמשהו לא בסדר, היא דבר ראשון אמרה לי: את צריכה לזכור שזה לא בגללך, ולא בגלל בעלך, ולא בגלל הבעיה שיש לך, ולא בגלל שום דבר כזה. זה פשוט קורה, וקורה כמעט לכולן. ברור שעדיין קשה להשתחרר מ"מה היה קורה אם", אבל חייבים ללמוד את זה איכשהו.

יקרה תודה לך על המיליםאנונימי (פותח)
עזרת לי להסתכל מזווית אחרת על הדברים. אני גם מאמינה שלפעמים דברים פשוט קורים מסיבה מסוימת שלא תמיד ידועה לנו ויש כמובן את העניין של האמונה שזה כנראה היה צריך לקרות.. ולהאמין שה' רוצה בטוב שלנו
יש לי שאלה כללית לבנות פהאנונימי (פותח)
האם אתן משתפות חברות אחרי ההפלה במה שקרה? האם מרגישות צורך לשתף או ששומרות לעצמכן ?
מה שמתאים לךאנונימי (4)
אני שיתפתי רק חברה טובה.
תלוי בך ומה יעשה לך טוב
כתבתי פה כבר פעםנועה נועה
אני שיתפתי חברה קרובה מאוד שכבר ידעה על ההריון, את אמא שלי, והתייעצתי עם אחות שעברה הפלה והריון כימי. בנוסף השארנו את הגדולה אצל אחי כשנסענו לבי"ח אז גם הם ידעו, ואחר כך גם אחי השני שגר פה. וגם חמותי - שלא סיפרה לחמי לפי בקשתי (עד היום הוא לא יודע), בכל זאת גם בעלי היה צריך לפרוק למישהו. וזה היה רק ביממה הראשונה... עם הזמן לאט לאט רוב האנשים סביבי כבר יודעים - החברות הטובות, רוב האחים וכל הגיסות. יש בזה משהו נינוח יותר שלא צריך לחשוב על כל מילה וכמובן שיש מי שיתמוך חוץ מהבעל שבעצמן צריך תמיכה. וזה גם קרה בקצב שלי. לחברה אחת טובה שלי היה לי משום מה ממש חסם לספר, אז סיפרתי לה לא מזמן ואז לצערי זמן קצר אחר כך הייתי צריכה לספר על עוד אחת...
האמת שיתפתי חברה נשואה טריהאנונימי (פותח)
ואחרי זה קצת הצטערתי שסיפרתי לה לא כי היא לא היתה אמפטית סתם לא חושבת שזה היה טוב אבל היא פשוט לא הפסיקה להתקשר בדיוק בימים שזה קרה ולא יכולתי להתעלם ולא לספר כלום כאילו הכל רגיל אז סיפרתי..
למה את לא חושבת שזה היה טוב? מאיזה בחינה?אין ייאוש בעולם
אישית אני אוהבת שיודעים. קשה לחיות בהסתרה, או בסוד.ציפי כהן
זה מקל כשהסביבה יודעת.
החברות יודעות להתיחס אחרת אם הן יודעות מה עברת. הן יכולות גם לפנק, לשאול לשלומך או לדבר איתך על מה שעברת. זה מאוד מקל כשיש מי שמתעניין ומי לשתף בחוויה!
מצד שני, לפעמים החברה לא יודעת איך להגיב לאובדן. פעמים רבות נאמרות אמירות מבטלות או מנחמות, שבעיקר מנסות להרגיע את השומעת או להעביר הלאה את הנושא.
אני מציעה לספר וגם לומר מה את זקוקה.
אפשר לומר: "אספר לך משהו שקרה לי, ואני מבקשת שפשוט תהיי פה עבורי, בסדר? פשוט תקשיבי ותתמכי. אל תנסי לפתור לי את הבעיות ואל תנסי להעלים את זה או לנחם... זה פשוט כואב לי ואני זקוקה לכתף לבכות עליה. מרשה לי להישען עלייך קצת...?"
זו דוגמא לאמירה ברורה של הצרכים שלך עוד לפני שפתחת את הנושא.
כמובן, אם הצרכים הם אחרים- בטאי אותם כפי שאת זקוקה להם ולפי מה שאת מרגישה.

הקדמה כזאת תמנע הרבה חוסר נעימות וגם תגובות לא מתאימות, ותעזור לה להיות מדויקת עבורך. וגם לה זה יעזור כי לפעמים באמת לא יודעים איך להגיב לבשורות כאלה.

ולגביי אישית,
אני אוהבת לשתף. אוהבת שיש לי תמיכה. אוהבת לאוורר את הרגשות ולא להחביא אותם.
זה קשה לפעמים, אבל זה פשוט עוזר.
(ובסוף גם עשיתי מזה מופע... אז כבר כל העולם יודע...😆)

אל תישארי לבד.
מסכימה איתך, מלבד חברה אחתאין ייאוש בעולם
שאני מתחרטת שסיפרתי לה.
הייתי מעדיפה שהיא לא תדע.
כי ההתנהגות שלה לא משו בכלל, היא לא מתחשבת ונראה שהיא לא יודעת איך לאכול את זה.
לפעמים באמת לא יודעים איך להגיב... מבינה מה את אומרתציפי כהן
שיתפתי את כל מי שמסביבי..ישועת ה' כהרף

הרוב הגיבו ממש טוב..

מיעוט הגיב לא לעניין.. התעלמתי.. אמרתי לעצמי שזה לא ממקום רע..

הרגשתי שככל שדיברתי על זה יותר, הכאב היה קצת פחות..

כמו שמבקר של חולה לוקח 1/60 מהמחלה?! ככה הרגשתי..

וגם בנות שיתפו אותי בעקבות מה שעברתי במקרים שעברו.. והבנתי שהמקרה שלי יחסית קל לאחרות.. שילדו לידות שקטות וכדומה..

למדתי לומר תודה לה' על הכל..

רשימת אשמה..ישועת ה' כהרף

רשימת האשמה שלך קטנה יחסית..

אני אשמה ב:

- אשמה שעבדתי קשה לפסח בניקיון הבית..

- אשמה שדיברתי בפלאפון..

- אשמה שאכלתי אוכל מחומם בקופסאות פלסטיק במיקרוגל..

- אשמה שהלכתי כחצי שעה לפני שגיליתי שהתחילה הפלה..

- אשמה שהרמתי את הקניות..

- אשמה שלקחתי טיפול הורמונלי לפני שנכנסתי להריון בכדי לסדר את הבלגן..

- אשמה שלא חיכיתי לבעלי והזזתי את השולחן הכבד בסלון..

בעיקר אשמה..

אבל

אם הריון צריך להחזיק מבחינה הקב"ה.. הוא יחזיק.. לא משנה מה אעשה (מנסה לשכנע את עצמי).. ההריון הזה לא היה צריך להחזיק מסתבר..

מאז, תודה לה' יש לי כבר תינוק חמוד בבית..

בקרוב אצל כולן!!

בקלות.. פיזית ונפשית..

חיבוק על ההתמודדות..

אני מנסה להזכיר לעצמיאין ייאוש בעולם
שיש נשים מורעבות וחסרות כל באפריקה שיולדות ילדים בריאים, וגם נרקמוניות יש שעוברות הריון בלי להפיל
אז.. מה זה מול הספונג'ה שעשיתי?
לגמרי..ישועת ה' כהרף

חברה שלי בת לניצולי שואה אמרה לי שגם בגטו נשים ילדו..

אם זה חזק אז כנראה זה נשאר..

ואולי ה' הציל אותי מילד פגוע..

אולי..

ואולי אני פשוט לא יכולה להבין את הסיבה אך היא בטוח לטובתי..

אולי..

עוד שאלהאנונימי (פותח)
האם צריך ללכת לבדיקה לפני חזרה לקיום יחסים? כי התור שלי עוד כמה זמן ועברו בערך שבועיים ומשהו מההפלה ואם מותר לקיים יחסים האם הלכתית מותר למנוע הריון ? איזה אמצעי מניעה אפשר לתקופה קצרה ? לא גלולות ולא משהו הורמונלי. . פשוט לא ממש מבינה בזה
אני הייתי משתמשת עם נרותshiran30005
יש נרות שמחדירים לנרתיק קןטלי זרע ,הייתי שמה 2 ליתר בטחון , ככה אני כבר 7 וחצי שנים... (מהפלה להפלה לא חשבתי שייסחב ככה) יש אצל כל מיני רבנים את זה
תשובהאין ייאוש בעולם
לגביי עצם המניעה תשאלי רב - לאור המצב לא מאמינה שמישו יגיד לך לא.

לגביי סוג המניעה- יכולה בשקפים ונרות יחד. שקפים ניתן להשיג בבתי מרקחת. נרות תתקשרי ל -מכון פועה ותשאלי מי האיש קשר באיזורך.

לגביי קיום יחסים לא כל כך הבנתי מאיזה בחינה את שואלת. רפואית? הלכתית?
כן גם רפואיתאנונימי (פותח)
האם מותר לקיים יחסים לפני בדיקת רופא? לבדוק שלא נשאר משהו שם בפנים לא יודעת ..
אני לא רופאה לכן לא אענה תשובה רפואית,ציפי כהןאחרונה
ואני גם לא מכירה את הסיפור האישי שלכם ואת ההיסטוריה הרפואית, לכן נמנעת מלענות תשובות רפואיות בפורום.
שאלי את הרופא שלך,נסי אפילו להשיג אותו בטלפון.
או שאלי רופא אחר (יש רופאים שעונים לשאלות כגון אלה, בפורומים ייעודיים לנושאים רפואיים).

חיבוקים
היום מלפני 10 שנים, קשה לי..פורקתshiran30005
היום בטו בשבט לפני 10 שנים בשבת קודש עברתי לידה שקטה, הבת הבכורה שלי איננה.
מאז ב"ה יש לי 2 בנים מהממים , ואז עוד הפלות כבר 7 וחצי שנים.
כל שנה בתאריך הזה אני גמורה, שבורה, מותשת נפשית , אין לי סבלנות לאף אחד.. ובעלי? לא מבין ואומר תשמחי במה שיש לך , לא חסר לך כלום (מה לא חסר כלום? מצפה כבר המון שנים לילד נוסף והתינוקת שאיננה מי ישלים לי את החסר)
למה הוא לא מבין? לא מבין שאני בוכה בחדר בטו בשבט בחג הקדוש הזה. אבל קשה לי
כותבת ובוכה.. בהצגה עם הילדים וכולם שמחים וצוחקים ורק אני בוכה מבפנים
זר לא יבין
מבינה אותך כלכךרקלפרוק
לנו בראש השנה היה שנה ללידה השקטה, אומנם הייתי אחרי לידה שוב ב"ה ,אבל עדיין..
יצאתי באותו יום לבית קפה, ואז התפנקתי בבגדים, והתפללתי אליה שתעזור לי לא ליפול לעצבות,בכיתי קצת, פרקתי עם בעלי ואמא שלי.. ובלילה הודתי לה' על הילד שיש לי לקום אליו בלילות .. הוא היה תינוק ממש נולד 11 חודש אחרי הלידה השקטה ב"ה🙌
אני מבינה.באפל
ומה אגיד?
אין איך למלא את החסר המדוייק.
יש להתמלא בדברים אחרים. ולהנות מרגעים אחרים יפים ומהממים. לראות אור במקומות אחרים.

תמיד ( כנראה) יהיה את הזיכרון הכואב הזה.
וצריך לדעת לכאוב ואז להמשיך .

אבל הרצון לעוד והפלות. זה גומר.
מאחלת לך בעז"ה שתיפקדי ושתזכי לידיים מלאות.
ושכל העצב והנסיונות שלך , תהיה להם משמעות שתראי ותרגישי .
חיבוק גדול
והמון כוחות.

( ואין ספק שהכרה של הקרובים לנו , מקלה, אבל כל אחד מתמודד אחרת. )
תודה על התגובותshiran30005
אבל קשה לי ומרוב זה אני כבר מאתמול עם כאבי בטן חזקים
מקווה שהימים האלה יעברו בקלות
שוב תודה אתן מדהימות!!
אוי יקירה, הכאב עדיין חי בפנים והלב בוכה... זה כל כך הגיוניציפי כהןאחרונה
אני חושבת שבכאב שלך יש כמה מרכיבים, שקורים לנשים רבות.
1- זו היתה בתך הבכורה, וכאשר חוזרים בידיים ריקות לבית ללא ילדים,הכאב עצום ואין במי לטפל. הקושי מאוד מאוד גדול.
2- זכית והרית ויש לך שני ילדים, אך הכאב על בתך בכורתך עודנו כאן, וזכותך לכאוב אותו ולתת לו מקום בנפשך. עם זאת, בגלל שיש לך שני ילדים- הסביבה (ואיתה בעלך) לא מבינה את הקושי שבאובדן ההוא וחושבת ששני הילדים מנחמים ומהווים תחליף.
זה נכון שילדים שמגיעים לאחר לידה שקטה הם שמחה עצומה, אך עדיין הם לא מהווים תחליף. ומותר לתת מקום לילדה שנולדה ולא זכתה לחיות כאן איתכם.

בעיניי, מותר לך לתת לה יום בשנה. לכאוב את לכתה, לביזכר במה שהיה, בהריון ובלידה,אולי לעשות מעשה סמלי (כמו הדלקת נר, שתילת שתיל, ציור או כל דבר אחר) לזכרה. אפשר גם לעשות את זה כמנהג משפחתי בטו בשבט.
לפנות לה מקום ביום הזה. בעיניי זה משמעותי. במיוחד אם לאורך השנה אין לה מקום, זכותה וזכותך לקבוע תאריך אחד בו את נזכרת ומתאבלת על לכתה.
מותר וראוי, בעיניי, אם את חשה צורך בכך.

בנוגע להמתנה, כואבת איתך. הלוואי ותסתיים במהרה!!
(ומשהו אישי: גם אני עברתי את הלידה שלי לפני עשר שנים, כחודש אחרייך. במרץ 2010. רק שלי היו שני ילדים לפני הלידה השקטה ההיא. ואולי זה שונה בשל כך. בכל אופן, אחרי שזה קרה המתנתי 5 שנים לפני שנולדה עוד ילדה. לבסוף היא נולדה... אולי זה יכול לתת לך תקוה?)

חיבוקים
מה אומרות אולי הפעם?shiran30005
אז אני עם איחור במחזור של יום 1 רק, אבל כבר כמה ימים עם כאבים חזקים בחזה , בחילות וצרבות נוראיות. אז אולי נקלטתי?? ( בדכ המחזור שלי בין 30-40 יום) אז זה קצת בעייתי , מצד שני התחיל לי מאוד מוקדם הרגישות בחזה והבחילות, ומצד שלישי פעם הרופאה שלי אמרה שגם שאין הריון אז ההורמונים משתוללים ומרגישים בחילןת והכל.
שווה לעשות בדיקה מחר בבוקר? אני לאחר 6 הפלות בשבועות הראשונים אז חשוב לי לגלות מוקדם הריון כדי להתחיל פרגניל
מצד שני לא רוצה להתבאס.
אוףףף, רוצה לעבור את הלא נודע ולסיים הריון בידיים מלאות!!
מתפללת עלייך נשמה.. הלוואי. תעשי בדיקה אם יש איחורMamina
של יום.. אפשר גם כבר בדיקת דם. בטוח יראו בטא אם נקלטת
בשורות טובות במהרה
יקירה, איזה קשה זה המתח הזה!! ואחרי 6 הפלות זה פשוט קשה!!ציפי כהן
חיבוקים על זה, כל כך.

לגבי בדיקה, בגלל שאת צריכה לגלות הריון ממש מהר- הייתי ממליצה לך לבדוק. עדיף לבדוק ולהתאכזב, מאשר לא לבדוק.
בעיניי תמיד טוב לדעת (גם אם התשובה שלילית או לא נעימה).
פשוט כדי שנדע להתמודד עם המציאות, ולא עם דמיונות או דאגות.

בהצלחה יקירה!!

מה איתך?אנונימי (2)
מה איתי??shiran30005
קיבלתי היום מחזור😭 לא יודעת מה הבעיה כבר או שלא מצליחה להיקלט ( כבר 9 חודשים) או שנקלט ונופל.
מאמינה שיגיע הזמן אז זה יבוא בעזה
וואי מבאס☹️☹️אנונימי (2)
כל הכבוד לך על האופטימיות!!!
מקווה שיהיו בשורות טובות לכולנו בקרוב...
דווקא האמונה זה מה שמחזיק אותנוshiran30005
קיבלתי החודש הזה את התשובה השלילית בקלות ממש, כאילו לא התבאסתי. שיש אמונה חזקה יותר קל לעבןר את כל המכשולים שבדרך (ויש הרבה...)

ממליצה מאוד לשמוע את הרב יגאל כהן זה עוזר לי הרבה
אשרייך לגמרי, זה בכלל לא פשוטאין ייאוש בעולםאחרונה
הפלה שלישית ברציפותאנונימי (פותח)
הי בנות
אני צריכה לעבור לצערי הפלה שלישית רצופה אחרי הפסקת דופק (שבוע 11)
פעם שלישית זה כבר סיוט באמת...
אחרי ההפלה השניה ניסיתי לברר מה אפשר לעשות כדי למנוע את הפעם הבאה ואמרו לי שרוב הסיכויים שהכל יהיה בסדר אז אין טעם לבירור... עשיתי בדיקת קרישיות שיצאה תקינה והסטרוסקופיה אבחנתית שיצאה תקינה וקיוויתי שהכל יהיה בסדר...
עכשיו אני רוצה לעשות הכל כדי שלא תהיה עוד פעם.
מה כדאי לי לעשות מניסיונכן? למי כדאי לפנות?
הבנתי שכדאי לעשות בדיקה של צ׳יפ גנטי מהעובר שנפל.
מעבר לזה-
האם אני צריכה לעשות בנפרד גם בדיקת קריוטיפ גנטי לי ולבעלי? (הבנתי שזה שני דברים שונים הבדיקה לעובר והבדיקה לנו, אני צודקת?)
למי כדאי לי לפנות עכשיו? הבנתי שיש שני מומחים- כרפ ופומרינץ? מה ההבדל בין הגישות שלהם? אשמח להמלצות...
או המלצה אחרת לרופא שמבין בתחום של הפלות חוזרות שעובד עם מכבי?
אשמח לשמוע כל מה שיש לכן להמליץ כדי לא לעבור את זה שוב...

ובקשר להריון הבא, עד שיהיו תשובות נראה לי שכדאי למנוע ... אבל שדע- האם צריך להיות בשמירה בהריון כזה? זה נחשב הריון בסיכון גבוה?

סליחה על כל השאלות.... ממש רוצה לדעת כמה שיותר...
תודה רבה מראש!!!!
❤️אנונימי (פותח)
קצת לפרוקshiran30005
למה? למה? כבר אין לי כח...
אחותי סיפרה לי אתמול שהיא כבר בשבוע 20 ולא ידעתי מזמן כבר, למה שאעשה לה עין? שאקנא?
חברה טובה ילדה לפני כחודש ורק עכשיו סיפרה לי, למה? שלא אקנא?
אתן צריכות להבין אל תסתירו מאיתנו דברים זה עוד יותר מגדיל את התסכול והאכזבות...

ובאותה הזדמנות משהי ניסתה עיסוי רחם ארויגו ועזר לה להיקלט יותר מהר להריון ולמנוע הפלות מוקדמות?
בעיות בזרע של הבעל יכול להיות קשור להפלות מוקדמות?
יש דעות שונות לגביי הזרעאין ייאוש בעולם
יש כאלה שעושים בדיקת זרע אחרי הפלות
אבל הרוב לא

אני עשיתי עיסוי רחם אבל לא בשביל מטרה כלשהיא, סתם בשביל לפנק את הרחם שלי שעבר טראומה..

ממש מבינה אותך
כנראה באמת לא יודעים להכיל ופוחדים להכאיב לך, לא שחלילה חושבים שתקנאי.
באמת עברת המון הפלות ואנשים פשוט לא יודעים איך להכיל את זה ואיך להתנהג.

שולחת לך כוחות
גם אני מרגישה ככה שכאילו מרחמים עליאנונימי (2)
ואז תקופה מתרחקים..
ושאין ברירה מספרים. ומה זה אומר שהיא בהיריון אוני לא? שאני פחות? זה חרטה שחושבים על זה. זה לא אומר כלום. זה התיקוןצשלה ומן הסתם יהיו לה קשיים שלי לא יהיה איפשר להשוות... כל אחת ודרכה. .. מנסה ליישם מה שנכתב פה. שתדעי רק אור. ניסיון כזה קשה מאת ה ניתן רק למיוחדות וחזקות כמונו. בעלי כל הזמן אומר לי אתה חזקה נורא מי היתה עוברת כל מה שאתה וממשיכה לחייך... זה נותן לי המון כוח והרגשה טובה.
מאוד מכאיב שככה מסתירים. אולי מצורך לא להכאיב לנו,ציפי כהןאחרונה
גם לצד השני לא קל שיש לו תינוקות ולנו אין...
לפעמים לא יודעים איך להגיב.

אישית במקרים כאלה הייתי ממליצה לומר לחברות/אחיות שיספרו לי כדי שאדע, שלא יפול עלי פתאום מידע ממקום אחר...
אבל הרבה פעמים לא אומרים כי לא נעים. או כי מרחמים. או כי קשה להם לשאת את המחשבה על כך שזה יכול לקרות.
אולי זו הגנה על עצמם?

בכל מקרה, תמיד מכאיב שמנסים להתחשב אבל בסוף זה יוצא מכאיב ומאכזב.
חיבוקים!
בנות. גיליתי היריון אחרי כמה הפלותאנונימי (פותח)
לא סיימתי בירור גנטי ועשיתי רק חלק מבדיקות הקרישיות שיצאו תקינות. מחר אמור להיות לי ב.דם לקרישיות שקבעו לי לפני חודש.. .. זכור לי שזה בעיה לעשות בהיריון? זאת אומרת שאין לתוצאות משמעות? ממש גיליתי השבוע. שבוע 5 בערך אני מתחילה.... וברביעי ישלי תור בהול אצל מומחה מהמרכז להפלות חוזרות.. לא יודעת מה יתן לי.. הרי אין לי תשובות להכל... וכל מה שעשיתי יצא תקין.. בנות יקרות...אפשר עידוד. חשוב לי לציין שהפלות קודמות לא לקחתי שום תמיכה אני מאמינה שהרופא שהתחלתי אצלו בדיקות יתן לי. יש לי בבית ילדים והכל התחיל אחרי הילדה האחרונה.. בהפלה האחרונה הייתי בהדחקות. עכשיו אני בכלל לא מתייחסת להריון .. לא זוכרת. עד שבעלי לא מזכיר לי... אין לי כח יותר לבכות להתאבל . אני פשוט רוצה להיות בנורמל. שנתיים כמעט שאני ככה גמורה בנפש מזה. לכן שיניתי גישה ואני חיה מה שיש אבל פתאם היריון בהפתעה.. עשיתי טעות ולא מנעתי החודש. כי אני בדרך כלל מזהה ביוץ.. ובאמתי שזיהיתי אותו בתחילת 7 נקיים. בחיים לא פספסתי.. חזרתי מהמקווה ואמרתי לבעלי שנראה לי יש לי שוב ביוץ. ואולי כדאי להשתמש בשקף.. ובעלי שיהיה בריא אמר לי אין סיכוי עזבי כבר היית... קיצר אולי זה חוסר אחריות אבל בחיים לא טעיתי. אני אלופה בלזהות את ימי הפוריות שלי ואולי בייצתי פעמיים ועוד אחרי המקווה פתאם. את הנעשה אין להשיב וצריך לחשוב איך מתקדמים מפה... אני נתונה לחסדי ה. מתחזקת בכוחות הנפש שלי... שנחנתי בהם... אין לי ברירה. אין לי כח לפחד לחשוש. אני פשוט זורמת ולצערי לא מאמינה שהפעם יהיה אחרת.. ומחכה לסוף המהיר. אבל מכינה את עצמי אליו כבר מדמיינת את הקינוח והסופש שבעלי יקח אותי אליו אחרי כמו תמיד.. ה 'יעזור... מתפללת. עושה השתדלות מצפה.. עייפה.. עייפה מלקוות מלצפות. רק שיגמר ה שיגמר איך שתכננת לטוב או לרע. שיעבור אבא שלי
.
הייאין ייאוש בעולם
בעיקרון לא מבצעים בדיקות קרישיות בהריון, מכיוון שהן עלולות להראות שישנה בעיה - גם אם לא קיימת, מכיוון שתפקודי הקרישה שונים בזמן הריון, ולכן נראה לי שאין טעם שתבצעי את הבדיקה.

לאיזה בירור גנטי את מתכוונת? קריוטיפ? בירור רגיל אצל האחות בקופה או בירור ספציפי בעקבות מומים בהריון קודם?

אם זו בדיקת קריוטיפ, תתנחמי בכך שברוב המקרים זו אינה הבעיה, אלא רק בכ3 אחוזים מהמקרים של הפלות חוזרות.

המון בהצלחה וכוחות גדולים.
אכן לא פשוט הפחד וחוסר הוודאות האם יצא מההריון ילד או שיברון לב..

מציעה לך ללכת לטיפול כלשהוא שיתן לך מנוחה לנפש בתקופה הזו, משו שעושה לך טוב, אומרים שזה גם מועיל להצלחת ההריון.

שוב בהצלחה ובידיים מלאות
היי יקירה. חיבוק חם חם!!ציפי כהן
יקירתי. יש כאן המון רגשות יחד. אולי כדאי לעשות מעט סדר ברגשות, להבהיר מה את חשה ולנסות להפריד אותם זה מזה כדי להצליח להתמודד עם כל הדברים הללו יחד.

יש כאן דאגה על הבדיקות שלא הספקת לסיים,
שמחה על ההריון החדש
חשש מההריון החדש, פחד להתחבר אליו בגלל ההפלות שעברת.
יש גם כאב על האובדנים הקודמים, והיה חוסר רצון להתמודד עם ההשלכות הרגשיות שלהם. זה כאב מדי.
יש אשמה על הכניסה להריון, על כך שאולי לא שמרת מספיק ולא חישבת נכון את זמן הביוץ,
ועכשיו אולי גם ייאוש, או רק עייפות- מההתמודדות מול הריונות ותקוות ואכזבות.

יקירה, לפני הכל- בליל כזה של רגשות זה מציף מאוד ומבלבל מאוד. יש המון כיוונים ומחשבות ותהיות, וקשה לדעת לאן לקחת את כל זה... אז חיבוק חם!
אני רוצה לומר לך שאינך אשמה. נשמע שעשית את המאמצים כדי לעקוב, שאת מודעת לגוף שלך ושאת שמה לב.
קורות טעויות בחישוב, וגם הגיוני שהגוף יוצא מעט מהסדרים הקבועים שלו ומבלבל אותנו... גם זה קורה. מותר לטעות. וזה קרה. זה בסדר יקרה.
בעיניי מה שנכון עכשיו זה להתמקד בהריון הנוכחי, בהווה, ולראות מה צריך לעשות עבורך ומה טוב להריון הנוכחי.
בעיניי הכי חשוב להתייעץ עם הרופא, לומר לו את המצב, לבקש תרופות לפי מה שהוא חושב שנכון, ולהמשיך עם זה.

לגבי התקשרות רגשית להריון- זה מובן לי מאוד שאינך רוצה להתחבר או להרגיש או אפילו לזכור שיש הריון.
זה טבעי מאוד.
הפחד קיים, החששות ממה שיקרה, הכל קיים וזה הגיוני. זה באמת מפחיד.
אני מציעה לעבוד כרגע על דרכי הרגעה כמו נשימות, דמיון מודרך של משהו נעים (לאו דווקא קשור להריון, פשוט שיהיה לך נעים וטוב בפנים), להשיג תמיכה רגשית שתתמוך בך ותהיה עבורך (אני מתכוונת לחברות, משפחה ואנשים שאת יודעת שטובים לך. ואפשר כמובן טיפול אבל לא דווקא).
בגדול, בעיניי, לאחר שתעברי תקופה מסוימת בהריון- תוכלי יותר להתחבר אליו. אבל ההתחלה אכן קשה.
ולבסוף , לאחר שתעברי את התקופה הקשה ותתייצבי מעט- שווה לעבד את ההפלות שעברת. כדי לעבור הלאה.
אבל זה רק אחרי שההריון יסתיים בטוב, שהכל יהיה בריא וחי ואוהב ונינוח...

חיבוקים וחיזוקים!
לכי לרופא וקבלי את התמיכה התרופתית להריון הזה.
מחזיקות לך אצבעות!!


אין כמוך. איך שימחת אותי עם תגובתךאנונימי (פותח)
תמיד קולעת בול ציפי אהובה שלנו
תודה רבה רבה
עם מי אשתף אבל? אני רק בהתחלה אמא שלי חרדתית ותלחיץ אותי.. חמותי אישה יציבה ורגועה אבל מצד שני... זה נכון לשתף כל כך מוקדם? אין לי מושג מה נכון
תודה על מילותייך יקירה! משתדלת...ציפי כהן
לגבי תמיכה-
אחיות? חברות? אולי קולגות...? למי את מרגישה בנח לספר וגם לקבל תמיכה והבנה? ואולי כרגע יספיק לך לשוחח על זה עם בן הזוג?
האמת, כמובן, אנחנו כאן תמיד. ופה הכי יבינו אותך. את מוזמנת תמיד.
הבעיה פה היא שזה וירטואלי, ולא אישי, וגם לא תמיד כולנו נמצאות פה ולא תמיד כולן מתיחסות או עונות.
אז זה אחלה מקום לשתף, אבל אני מאוד בעד למצוא לך מקום ביומיום שבו תוכלי לפרוק ולשתף לאדם שאת מכירה ויכול להיות תמיכה ברגעי משבר.

אם לא תמצאי בסביבתך, ותרגישי שאת זקוקה לליווי והרגעה ביומיום שלך- חפשי לך מטפלת רגשית שתעזור לך לעבור את התקופה הקשה באופן מיטיב ומרגיע.
או אולי מטפלת הוליסטית כלשהי שיכולת לתת חיזוק לגוף ולנפש.
חפשי לך תמיכה. מגיע לך.

עידכון הפותחתאנונימי (פותח)
בטא של 7173 שבוע 5
היום הייתי אצל הפרופסור ומסתבר שהבדיקת קרישיות השניה שניתנה לי מהמטולוג מתבצעת גם בהיריון. אין שום בעיה לעשות אותה בהיריון רק הבדיקות האחרות של הפקטור וכו לא באמת מתאימות. קבעתי תור מחדש... אך זה חשוב לפעם הבאה לשאול רופא ולא לסמוך רק על פורומים.. נקודה לכולנו למחשבה... לא באה בטענות אלא מלמדת את עצמי שאין כמו לשאול בעל מקצוע.
הרופא נתן לי זריקות פרגניל משהו כזה... כל יומיים שלושה עד לשאר בירורים... ביקש שאחזור לביקורת עוד חודש ימים. מישהי מפה לקחה זריקות כאלה והן עזרו לה? מסקרן לשמוע.
תודה שאתן כאן
תובנה חשובה. ברור שלא להסתמך על הפורום בעניינים רפואיים!!ציפי כהן
אני כל הזמן מדגישה... כל אחת והמקרה שלה, אנחנו לא רופאות ולא אנשי רפואה, וחשוב חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע!
אני מבינה שלא הלכת לבדיקה של הקרישיות?
לא הבנתי זאת ממך... שמחה שעוד אפשר.

אנחנו פה לתמוך ולתת חיזוקים ועצה טובה. אבל תלכי לאנשי מקצוע כדי לקבל החלטות באמת.
טוב שכתבת.

בהצלחה עם הבדיקות והזריקות למיניהן!

הייאין ייאוש בעולם
מצטערת אם התשובה שלי לא היתה מדוייקת..
עניתי מהחווייה ומהידע שלי. אם היו עונות לך עוד הרבה מילא (ולצערי הפורום לא כל כך פעיל, עדיף לכתוב ב'הריון ולידה' אם רוצים לשמוע כמה חוות דעת), אבל לא מסתמכים על נסיון של מישו אחד.
מה גם שבאופן אישי הייתי מעדיפה לעשות או את כל בדיקות הקרישיות או כלום, לא היה מרגיע אותי לעשות רק את אלה שמותרות בהריון.

הרבה הצלחה וידיים מלאות
עשיתי את הבדיקות האחרות לפני חצי שנהאנונימי (פותח)
אלה שלא מותרות בהיריון ויצא תקין. ולאחר הפלה 3 קיבלתי מהמטולוג הפניה לעוד בדיקות שנותנים רק במקרים כמו שלי ואותן בדיקות קרישיות יכולות להתבצע בהיריון.
בכל מקרה מקווה שהבדיקות האלה יצאו תקינות גם וזאת לא הבעיה כי עד שאעשה ואקבל תשובות זה יקח זמן.
יקירתי, את נהדרת ואת עונה לפי מה שאת מכירה מנסיונךציפי כהן
לפעמים הנסיון שלנו אינו מספיק ויש צורך גם בנסיונם של אחרים,ובוודאי תמיד בחוות דעת של אנשי מקצוע.
כמו שאני מדגישה פה לא פעם: אנחנו לא רופאות ולכן אין להסתמך על הדברים פה כדברים שקובעים משהו, כי לכל אחת הגוף שלה וכל מקרה לגופו (תרתי משמע...)

אני מעריכה את התשובות שלך כמעט לכל אחת, את השותפות שלך ואת הרצון הטוב.
זה מקסים בכל פעם מחדש!!

מנסיוני, בפורום מעין זה לא קל להישאר הרבה.
זה פורום שרוצים להיות בו זמן מה, לצורך תמיכה, עידוד, חיבוק או מידע- ואחר כך עוברים הלאה לדברים המשמחים של החיים... למשל בפורום הריון ולידה...
לעיתים קורה שיש לנו צורך להישאר,להיתמך, להרחיב את מעגל החברות והתמיכה בשלבי אבל שונים. ואז אנחנו נשארות.ים יותר בסביבת פורום בסגנון הזה.
אני לא יודעת מה לאחל לעצמינו... שנעבור הלאה ושהפורום לא יהיה מלא חברה ופעילות? או אולי- שניצור פה חבורה ונוכל לשוחח בה לאורך זמן על מגוון ההתמודדויות סביב אובדן הריון? ומה אם יהיו הריונות או דברין נוספים של החיים שישנו את הדברים בהם נהיה עסוקות.ים?
הרבה מחשבות.

הייתי רוצה לאחל לנו-
א. שלא יצטרפו אלינו חברות.ים חדשות.ים כי זה תמיד כה עצוב.
ב. שאם יצטרפו- שיקשיבו לעצמם וידעו מתי טוב להיות פה ומתי להמשיך למקומות אחרים
ג. שתמיד יהיה לאן לחזור אם יש צורך. אנחנו כאן ואני אמשיך להיות כל עוד אוכל. אני יודעת שהחברה פה אינה קבועה, ולרוב גם מאנונימי. בשבילי זה בסדר. אני מבינה את הצורך להיות פה לזמן מה ואז להמשיך.
ד. הייתי רוצה שגם תהיה כתובת עבור מי שכן רוצה מקום יותר קבוע. וזה יוצר בי מחשבה, אולי, על הצורך בקביעת מפגש, שיהיה מעבר לוירטואלי. שניפגש לערב ונוכל לשוחח.

אלה מחשבותיי...
@@אין ייאוש בעולם אשמח שתגידי לי מה את חושבת על הדברים.

חיבוקים ואהבה
העניין הואאין ייאוש בעולם
שכמו שכתבת
זה פורום שלרוב נמצאים בו לזמן מה ואחכ ממשיכים לדברים המשמחים של החיים בפורום הריון ולידה.
אבל לא כולנו הגענו לחלק המשמח...
חלקנו עוד עמוק ב'זמן מה' הזה שפעמים רבות נמשך זמן רב בגלל הצורך בבדיקות אחרי הפלות.

אז האם בימים אלו רק אני נמצאת עוד ב'זמן מה' הזה?
אני חושבתבאפל
שגם אם מגיעים לחלקים המשמחים.
תמיד יש משהו שנשאר פה כי קשור לפורום הזה.
ואני פה, כי לי עזרו ממש כשהייתי צריכה, ועכשיו, אני קצת יכולה אולי לעזור. ( יותר ב"הפלה מאוחרת"/ הפסקת הריון/ לידה שקטה בשבוע "מוקדם"), אז כשיכולה, מגיבה.

בעז"ה שכולן יעברו הלאה (בצורה מסוימת..)
ולא יהיה צורך בעידוד או תמיכה בנושאים כאלה.
מבינה לליבך וכאבךאנונימי (פותח)
לי דווקא עזר להתנתק מהפורום הרבה פעמים ולהמשיך בחיים.. כי אחרת זה שאב אותי לעצב. כל אחת ודרך התמודדותה.
לא יכולה להמליץ על דרכי... הכי חשוב להיות קשובים לעצמינו.
היו לך ילדים? אולי זה קשור לזה שאינלי ילדים עדייןאין ייאוש בעולם
לא יודעת איך אפשר להתנתק מזה כשזה כל כך זועק מהמציאות

תודה מקסימות על התגובות
אכן. אולי קשור. כואבת איתך. תעשי מה שטוב לךאנונימי (פותח)
ואם טוב לך לשרוץ פה תשרצי. העיקר שזה ירגיע אותך ויעשה לך טוב
חיבןק יקרה
טוב לי לשרוץ כאן, אבל לא לבד אין ייאוש בעולם
גם אני עדיין ב"זמן מה" הזה...תשוב תחייני
כבר שלוש וחצי שנים.
והאמת שאני מבינה אותך.

אני כבר באוטומט נכנסת לכאן כל יום לקרוא,
אבל אני לא מצליחה כל כך להגיב...
מרגישה שאין לי מה לומר....

חשבתי לעצמי למה בעצם הפורום הזה קצת שומם ביחס לפורומים של נושאים אחרים. והגעתי לתובנה שאולי זה שההתעסקות כאן היא כולה בחסרון וכאב זה מקשה על יצירת אווירה אחרת...

כי תכלס רוב ההודעות כאן הן כאלו שמשתפות ברגעים כואבים במיוחד וחוץ מלשלוח חיבוק ואהבה (שכמובן זה הרבה וזה מדהים) אין לאן לפתח את זה..לא נוצרים דיונים וכדו...

תוהה לעצמי אם יש דרך שזה יהיה אחרת...

בנתיים שולחת לך חיבוק חם!❤❤❤❤

ואגב, אולי שווה לך לחפש קבוצת תמיכה או טיפול, יש משהו מנחם ומחזק בלפגוש (פנים מול פנים) אנשים שעוברים חוויות דומות...
היי יקירות. קראתי אתכן ואני שומעת את הצורך בפורום חברתיציפי כהןאחרונה
אני חושבת על מה שכתבתן ותוהה לעצמי מה הצרכים,איך נכון להיענות ומה נכון לעשות עבורכן בתקופה כה קשה ומאתגרת.

ממשיכה לחשוב.
בינתיים, אם נרצה להמשיך לדון- כדאי שנפתח לכך שרשור חדש.
ובכל מקרה, יש לי מה לכתוב על מגוון הנושאים שעלו פה, ואפתח שרשור חדש בזמן שיהיה לי מעט יותר זמן ושקט בראש ובלב כדי להניח בנחת את המחשבות.

חיבוקים לכל אחת שזקוקה, בתקוה לתחושת שלווה ושמחה ומציאת מקום טוב עבורכן ❤
הריון חוץ רחמי ומטוטרקסטאמונתךבלילות
היי בנות,
אנחנו נשואים כמעט שלוש שנים ב״ה ומצפים לילדים בכיליון עיניים, לפני מספר שבועות גיליתי ב״פוקס״ שאני בהריון(טבעי לא טיפולים, למרות שהרופאים אמרו לי שאין סיכוי שנצליח להרות ללא טיפולים, היפלא מה׳ דבר?) אך מהר מאוד הוא התגלה כהריון חוץ רחמי.
אושפזתי מספר פעמים וטופלתי בזריקת מטוטרקסט, כןאב, מתיש, מעייף, ומעקב בטא שבועי...
כרגע ב״ה(לאחר עליה וירידה חוזרת ונשנית) הבטא מתקרבת
לאפס
רציתי לשמוע אם מישהי עברה את זה ויודעת להגיד מה היא עברה, מאוד חשוב לי לשמוע חוות דעת נוספת של נשים שעברן את זה
אני כאובה ברמותתתת
היי יקרהאין ייאוש בעולם
קודם כל, אפילו שזה חוץ רחמי, משמח שהיתה ביצית שהופרתה בתהליך טבעי..

לא עברתי את זה ב"ה, אז לא יודעת להגיד לך
אבל מאחלת לך שה' ירפא מכאובייך
ושתהפכי בקרוב לאמא
היי יקירה. נשמע כואב וקשה ביותר, עד שהגיע הריון...ציפי כהןאחרונה
זה ממש משמח שיכול להיות הריון, אך כל כך מאכזב וכואב שהיה חוץ רחמי ושכך היית צריכה להיות מטופלת עם תרופות מכאיבות ומתישות!!! מאוד כואב.
חיבוקים!!

מה את מחפשת לשמוע?
מה קורה איתך עכשיו?
נשמע שהבטא מתאפסת ושהגוף זקוק לזמן התאוששות.
כך גם הנפש, לאחר הכאב והאכזבה.

מחבקת אותך מאוד, וכרגע ללא ידע רחב בנושא זה. רק יכולה לומר מה שכן יודעת:
אפשר להרות לאחר הריון חוץ רחמי.
יש לשקול מה לעשות בדיוק ביחד עם הרופאים המטפלים, ולעשות מעקבים ולראות שהכל בסדר. אבל אפשר.

מאחלת רוגע ובריאות. אמן.
בא לי לפרוקקאנונימי (פותח)
אני ככ רוצה הריון , אבל ככ רוצה !
בא לי בטן ענקית וגדולה .. בא לי להרגיש תנועות , בעיטות , שיהוקים .
בא לי שיסתכלו עלי ברחוב ויתהו לעצמם באיזה שבוע אני , בא לי שיגידו לי ״ איך יפה לך הריון ״
בא לי להרחיב את המשפחה שלי ..
אבל זה מפחיד אותי מאוד .. כל פעם שאני רואה 2 קווים על המקלון אני לא יודעת איך זה יגמר .. בלידה ?!
בכאב לב ?!
טבעי ?
גרידה ?
ציטוטק ..?
מה יהיה עכשיו ..
אז אני ככ רוצה אבל מפחדת , מפחדת להתאכזב מפחדת לשמוח , מפחדת לספר.
איך מנסים שוב עם כל הפחדים ?
וואי הטבת לתאר !אין ייאוש בעולם
גם לי בא בטן עגולה ויפהההה
גם לי בא להרגיש תנועות וחיים בבטן ושמשו נוצר בתוכי יואווו
וגם לי בא שיתהו באיזה חודש אני
ושיגידו לי אם הבטן קטנה או גדולה
ומתי אני צריכה ללדת
ו.. וואי איך לא שמתי לב שאת בהריון??

וכל מיני כאלה דברים רגילים כאלההה
האמת,גם לי בא... ממש...ציפי כהןאחרונה
ומה אומר לך שלא תדעי בעצמך?
מנסים שוב כשמוצאים את הכוחות להחזיק את הכל יחד. גם את החדווה העצומה שיש בהריון
וגם אתהפחד והאימה שמלווים כל שלב בתוכו...
גם את הכאב על מה שהיה,
וגם את היכולת להמשיך ולהאמין שיהיה טוב ושבסוף נצליח.
זה קשה וכואב, ואם לא מצליחים להחזיק הכל יחד
ובנוסף גם מוצפים בחרדות- אני מציעה לקחת ליווי רגשי כדי לקבל כלים להרגעה וכדי לעבד את האובדנים והציפייה וכדי לעבוד על הריון עם כל המורכבות שלו ביחד.

חיבוקים על הכל,
בהחלט מבינה אותך!
סירטון מרגש!!! להאמין שאין מצב אבוד!!!לאלי100
תודה רבה לך על השיתוף. אכן סרטון מרגש.ציפי כהן
אני אוהבת תמיד לרשום מה מכיל הסרט, כדי שא.נשים יוכלו לבחור אם יהיה להם או להן טוב לצפות בו.

אז יש כאן שני סיפורים.
הראשון על אישה שלא נפקדה כעשר שנים, ולאחר מכן היו לה ילדים (לא ברור בדיוק הסיפור, כי אינו מסופר באופן מלא).
הסיפור השני מביא בפירוט סיפור של זוג שעבר הריון חוץ רחמי שכנראה פגע בפוריות, לאחר לידת הבת הראשונה, וזה גרם לכך שעברו טיפולי פוריות על מנת להרות. בנוסף הם עברו הפלה, ולבסוף הם הצליחו להרות ולהביא עוד שני ילדים לעולם.

סיפור מרגש, מגיע מחסידי חב"ד.
תודה רבה שוב על השיתוף.
צודקת!! משתפת בסירטון הראשון שפורסםלאלי100
מסופר על אישה ש10 שנים הייתה ללא ילדים ובניסי ניסים ובאמונה שהיא תקים משפחה מרובת ילדים זה קרה!!
וואו מרגש ברמותshiran30005
מי שפרסמה את הסרטון שתדע שנתנה לי כוחות עכשיו
אני כל כך שמחה!!! גם אותי חיזק מאוד!!!!לאלי100
מצרפת קישור למיזם מאוד חשוב בענייןאנונימי (2)

עמותת אדוה,

זוהי עמותה מדהימה שמוקדשת כל כולה לזוגות מטופלי פוריות!

אחד הפרוייקטים היותר מדהימים שלהם זה הכנת אוכל ועוגות עבור זוגות שנמצאים בטיפולים.

עד היום היו מכינים רק ליולדות... ודווקא הנשים שמתייסרות ועוברות הכל לבד ובחושך צריכות את זה יותר מהכל..

(כמובן שאני לא באה להשוות או לומר משהו על היולדות ח"ו..)

 

בקישור המצורף אפשר להצטרף לרשימת המבשלות ויהי רצון שזכות זו תזכה אף אותנו. בבחינת 'כל המתפלל על חבירו נענה תחילה'

וכן משפחות שמעוניינות וצריכות יכולות לבקש עזרה באוכל ובבישולים.

 

בישולים למטופלי פוריות - אדוה לזוגות מאותגרי פוריות (ע"ר)

תודה רבההההאמונתךבלילותאחרונה
תזכו למצוות!!!
הפעם תהיה לי בטן הריונית ויפה?אנונימי (פותח)
הפעם תהיה לי אבא?

או שמא אהלך ריקה ומיוסרת?
שאלה גדולה וטובה...הלוואי שהפעם- יהיה!! חיבוק חם.ציפי כהןאחרונה
איזה חמוד בעלי הוא כל כך אופטימי ואני פשוט לאאנונימי (פותח)
בסד

בטח שהפעם זה יהיה שונה.. מדבר על הלידה ועל זה שנקבל החזר מס על כל השנה כמעט.. חח.
ועןד מעט הוא אומר שנגלה שהכל בסדר ויש דופק כי בטוח יהיה בסדר נספר להורים. ושתלדי שזה יהיה ב... אני אקח חופש... ולפסח ניקח מנקה שתנוחי... איך תעבדי ככה?
חחח זה ממש מעודד אותי התמימות שלו אחרי כל ההפלות שהפעם זה יהיה שונה... ולי בכלל לא ברור ואפילו אני פסימית. (אני לוקחת מה שצריך לעזור שזה יחזיק) לפחות לראות אותו כל כך בטוח ורגוע זה מרגיע לי את הנפש עד כדי כך שזרמתי איתו ..
חמוד. בעלי.. איזה תמימות. הלוואי עלי
ב"ה! תדעי שאופטמיות גם תורמת להצלחת הריון.. שנזכהאין ייאוש בעולם
איזה מקסים שהוא אופטימי... ומובן מאוד גם שאת לא!ציפי כהןאחרונה
זה הגיוני, שניהם. כל אחד ודרך ההתמודדות שלו. הוא רוצה להאמין ורוצה לחיות עם הצד החיובי של המציאות, אפילו שזה יכול להישמע הזוי או מגוחך בעינייך,עם כל מה שעברתם.
זובחירה שלו שמעודדת ומחזקת אותו.
אם זה מחזק אותך זה נהדר,כי באמת חשוב גם שתקחי בחשבון שיש אפשרות שיהיה בסדר. מלבד נתינת מקום לפחדים- יש המון ערך לנתינת מקום לדברים החיוביים ולתקוות.
תני לשניהם מקום.
נשמי אל תוך ההריון החדש,
טוב שאת עם תמיכה (תרופתית ורגשית)
והלוואי שיהיה ממש טוב הפעם.
הלוואי...

חיבוקים!!
תחזיקו לי אצבעותאנונימי (פותח)
בבית שני ילדים מקסימים, ביניהם עברתי הפלה מוקדמת אחת. אחרי הלידה השניה מנענו, ובאורח פלא מפתיע ביותר נכנסתי להריון מיד אחרי הפסקת המניעה. הייתי מאוד לחוצה מסיבות הגיוניות יותר ופחות, ובראשם - ההריון שנפל היה היחיד שנכנסתי אליו מהר, האחרים הגיעו אחרי כמה חודשים טובים. בגלל הלחץ החלטתי להוסיף בדיקת בטא במקום לנסות להסתפק בביתית כמו שתכננתי. יצא טוב כי הבדיקה היתה בערך באמצע הזמן בין הבדיקה הביתית לתור לרופאה. בטא יפה מאוד אז ניסיתי להרגיע את עצמי שאין כלום בחששות שלי.

היום הגיע התור לרופאה סוף סוף. אני ממשיכה לאמץ את עצמי לא להילחץ ולא לפחד, והקב"ה חשב אחרת... הרופאה מוצאת שק בלי עובר. היא כמובן משאירה פתח לאפשרות של ביוץ מאוחר ואומרת לי לחזור עוד שבוע, אבל מבהירה לי שהיא לא נותנת להריון הרבה סיכוי כי בגודל הזה של השק כבר אמורים לראות עובר עם דופק.
מזל שהלכתי לרופאה ליד העבודה ולא ליד הבית, ככה היתה לי חצי שעה של נסיעה לבכות ולהגיע לילדים רגועה. אבל פשוט מרגישה כל כך מרוקנת, אין לי כוח אפילו לקוות ולהתפלל לנס. לא רוצה להתאכזב שוב, מעדיפה להיות ריאלית ומפוכחת ומקסימום תהיה הפתעה טובה. ואני יודעת שיש פה בנות שעברו יותר הפלות מזה אבל באמת שאין לי כוח, מרגישה שעוד אחת פשוט תפרק אותי. לא מבינה איך מצליחים להמשיך להאמין אחר כך בתהליך הזה ולהמשיך לנסות להביא ילדים לעולם. כן, גם אני ילדתי ילד בריא אחרי הפלה, אבל אז עוד האמנתי שזו ההפלה הסטטיסטית שלי, האחת שהייתי צריכה לעבור. שתיים זה כבר, לא יודעת, מאיים עלי. מרגיש לי כמו לופ של פחד שאני לא אוכל לצאת ממנו.
וואו. מחזיקה איתך אצבעות, יקירה. היי עם הרגע הזהציפי כהן
היי עם מה שעכשיו.
עכשיו טוב.
נסי להיות נוכחת בהווה ולהתבונן על עצמך בהווה.
זה משחרר משהו כשהיומיום עטוף בחרדה.
אם תצטרכי לדעת משהו- את תדעי אותו כשהוא יגיע.
בינתיים, בתוך אי הידיעה, אין מה לעשות עם המידע הלא ידוע.
אפשר להמתין בחרדה,
ואפשר לנסות להיות עם מה שכאן ועכשיו.
נסי להביא לך כוחות מחוויה של הרגע הזה.

חיבוקים ואהבה!
תודה לך. תמיד כל כך מדויקת. (התייעצות בפנים)אנונימי (פותח)
חשבתי שאקבל פה ניחומים או חיבוקים ובאמת שבגלל זה קצת התלבטתי אם לכתוב כי זה ממש לא מה שרציתי. אבל מה שאמרת יושב בול. בדיוק מה שהייתי צריכה.

ברמה הטכנית: הרופאה אמרה שאם מתחיל דימום ללכת למיון, וגם אם בשבוע הבא נראה בודאות שההריון נגמר היא תשלח אותי למיון. לא ברור לי למה חייבים את זה. אני בשלב די מוקדם, זה לא משהו שאפשר לתת לו לקרות לבד אם אין משהו חריג כמו דימום מוגבר, חום וכאלה? למה לקחת כדורים אם זה יכול לצאת לבד? בתוך הסיטואציה הזאת של הגילוי לא חשבתי לשאול, ועכשיו אני מנסה להתייעץ כדי לגבש החלטה ולהיות מוכנה בצד המעשי אם אחד הדברים האלה יקרה. מישהי יודעת להגיד לי?
שמחה שדייקתי לך. וגם נתתי חיבוק וירטואלי... לגבי שאלתך-ציפי כהן
אינך חייבת ללכת למיון לקבל כדורים אם הכל יצא לבד.
האפשרות של הליכה למיון לזירוז התהליך היא אפשרות עבור נשים שמבקשות לסיים עם התהליך מהר יותר ולא להמתין, או לנשים שכבר חיכו מספיק זמן והתהליך עוד לא החל.
בדרך כלל כשעובר שבוע ולא מתחיל כלום, ממליצים לפנות למיון כדי שלא יתפתח זיהום. אולי זה מה שהרופאה התכוונה.
לפעמים הרופאים רואים את המצב ושולחים הביתה להמתין עוד קצת (אם את לא רוצה כדורים או גרידה).

מה שכן כדאי לדעת-
אם החל דימום והוא כואב מאוד או מאסיבי מאוד- כדאי לפנות למיון.
וגם, לאחר שהדימום פסק- ללכת לרופאה לבדוק שהכל יצא, ולבדוק איפוס של הבטא.

איתך בחששות וגם ברגע הזה...
❤
תודה גם על החיבוק, אין לי בעיה עקרונית עם חיבוקים ;)אנונימי (פותח)
פשוט חששתי לקבל תגובות רק של חיבוק, שאז זה בעצם מרגיש שאין מה לומר לי חוץ מזה. וזה מצב מתסכל. אבל ידעתי איפה לכתוב...
תודה על המידע החשוב. בכל מקרה אם עד לרופאה לא יהיה משהו מיוחד ובבדיקה לא יהיה שינוי, אני אחכה עד למחרת בבוקר כדי ללכת עם בעלי כשהילדים במסגרות. זה יחסוך לנו הרבה כאב ראש.
(מוזר לי לחיות ככה בחוסר ידיעה ממש כמו לפני לידה. ניסו לארגן פה משהו של הנשים ושאלו מי יכולה מתי, כתבתי שאני רוצה ראשון או שני ואז המארגנת שאלה אם אני בטוח לא יכולה שלישי. אמרתי לה שאני לא יודעת, ולא אמרתי לה שהאמת היא שאין לי דרך להיות בטוחה אם אני אוכל גם בראשון או שני. בעלי לא הבין מה הבעיה שלי, הרי התור לרופאה בשלישי. אני כל פעם צריכה להזכיר לו שיכול להיות שיתחיל דימום ונצטרך לרוץ לבית חולים וזה יכול לקרות בראשון, או בשבת נניח ואז בראשון אני אהיה יום אחרי מי יודע מה. ההפלה הקודמת שלי התנהלה ממש אחרת ובגלל שהוא לא שמע על מיני סיפורי הפלות כמוני הוא בכלל לא נכנס לראש הזה)
קשה חוסר השליטה הזה על הזמן שזה יקרה, ועל מה תצטרכיציפי כהן
בזמן שאולי זה יקרה...

בהצלחה עם הבדיקה ועם הכל!!

לגבי ההתחלה, אכן. לפעמים יש פה הרבה חיבוקים... אבל אם יש צורך במשהו אחר יש גם משהו אחר.
בהצלחה עם החוויות השונות, ועם ניהול הרגשות תוך כדי.
אנונימית יקרהאין ייאוש בעולם
את מרגישה מרוקנת
והשק הריון גם מרוקן מעובר
מטאפורי, אבל כל כך משקף את התחושות.
כואבת איתך.
עכשו זה לא הזמן לחשוב הלאה, על איך ממשיכים להביא עוד ילדים, עכשו תני לעצמך לעכל. תתאוששי ואז תתחילי לחשוב הלאה.

באותה מידה שהיו לך שני הריונות שכשלו, היו לך שניים שהביאו חיים לעולם. אז למה שלא להאמין בתהליך הזה? את תצליחי להאמין, זה יקח זמן פשוט. וזה כנראה לא יהיה תמים כמו בהריון הראשון שלך, אלא אמונה מלווה בחששות.
אני אחרי 2 הפלות ברצף ללא ילדים. עוד לא ראיתי איך הריון בכלל מסתיים בילד, חטפתי את הכאפות גם ברצף, בלי ילד בין לבין, ואני בהחלט מאמינה שזה תכף יהיה נחלת העבר. אבל זה תהליך, לקח לי כמה חודשים מאז ההפלה האחרונה, לראות את הקיים, ולהיכנס לפורפורציה. אז אם אני הצלחתי גם את תצליחי.
אבל זה לוקח זמן.. תני לעצמך אותו
יקרה, אין לי מיליםאנונימי (פותח)
תודה רבה שכתבת, זה בטח דורש המון כוחות. חיזקת מאוד וכמו שכתבתי התזכורת הזאת שדברים לוקחים זמן זה בדיוק מה שהייתי צריכה.

מאחלת לך בקרוב הריון תקין וידיים מלאות⁦♥️⁩
מעדכנת ומתייעצתאנונימי (פותח)
הצלחתי להגיע בסוף לרופאה הערב (אחרי בלגן ובלבול שלם שהיו עם התור, אל תשאלו, באתי וחזרתי וחיכיתי). השק גדל אבל הוא עדיין ריק ממש ממש, אז הרופאה שלחה לבית חולים לקחת ציטוטק.
אני מתלבטת אם לחכות ולתת עוד צ'אנס או שזה סתם לא רציונלי. הרופאה אמרה שעדיף לקחת כדורים בהקדם כי ככל שה'הריון' מתקדם יש להם פחות סיכויי הצלחה, היא לא ציינה חשש לזיהום ברחם או משהו. מבחינה טכנית לרופאה אין בעיה להוציא לי הפניה מתי שארצה, אבל אני מתלבטת אם יש טעם לחכות. לפי ו.א. אני אמורה להיות עכשיו ב9+6, צריך ביוץ מאוחר באיזה חמישה שבועות כדי שיהיה הגיוני שאין אפילו שק חלמון, נכון? מבאס, כי בשניה הראשונה כשהרופאה ראתה שהשק גדל היא התלהבה :/
9+3, לא 9+6, אם זה משנהאנונימי (פותח)
היי יקרה. אני מצטערת לשמוע על השק הריק.ציפי כהן
נשמע לי מאכזב וקשה לעיכול.

לגבי שאלתך על האפשרות לביוץ מאוחר ממש- אני מרגישה שזו עדיין התקווה שלך, שקשה לך להרפות ממנה וקשה לך ללכת לעשות משהו אקטיבי כדי לגרום לשק לצאת.
זה באמת כל כך כואב...!!!
האם יש לך ביוצים מאוחרים בדרך כלל? זה נשמע לך הגיוני, לפי ההיכרות שלך עם גופך?

ועוד שאלות-
האם שאלת את הרופאה מדוע היא שולחת לציטוטק, האם שיתפת אותה בהתלבטויות שלך לגבי הליכה לבית חולים או נסיון להמתין?
אם היא אמרה שתיתן לך הפנייה מתי שתרצי, מתחבאת באמירה שלה הסכמה שתחכי עוד... אני צודקת?
כמה זמן עוד?
נשמע שהיא לא דחפה אותך ללכת מיידית לציטוטק. אולי ביניכן היתה הסכמה (בשתיקה?) שאפשר לחכות עוד?

אני אוהבת לשאול את כל השאלות כשאני הולכת לרופא. כך אני מונעת מעצמי סימני שאלה אחר כך.
אני מגיעה עם מחברת שבה אני אוספת שאלות עד להגעה לרופא, ושם אני שופכת את כל השאלות, מבררת הכל, ורושמת את התשובות. לפעמים פונה עם אותן שאלות לרופא נוסף. אם לא מרגישה מספיק בנח עם התשובות.

מה שרציתי לומר זה שנראה לי שהתשובות של הרופאה היו מעט עמומות והשאירו לך פתח לשאלות,ושווה להבהיר דברים שאינם סגורים.
למשל, האם יש חשש לזיהום, האם אפשר להמתין, כמה זמן להמתין, מה ההשלכות של ההמתנה, האם יש סיכוי כלשהו שבכל זאת יהיה חלבון עוד שבוע...?

אני תוהה אם אנחנו נוכל לענות לך, זה הגוף שלך והמקרה שלך, ואנחנו לא רופאות. לכן בעיניי נכון שתחזרי אליה לשאול מה שעוד פתוח לך.

חיבוקים על הכל... איזו תקופה קשה. כמעט אומר- לא הגיונית.
אז חיבוקים.

יוצאת מהאנונימיותנועה נועה
קודם כל תודה. החלטנו בכל זאת ללכת לבית חולים כי למרות שהוסת שלי מאוד לא סדיר כל הסימנים הצביעו - גודל שק, הבטא שהיתה כמעט 13000 לפני שבועיים וחצי וכו'. רצינו לסיים עם זה ודי, בינתיים אנחנו תקועים פה כי אין מיטות במחלקת נשים. ניסיתי לבקש שיתנו לי כדורים ואני אחתום שחרור, אנחנו אשכרה מחכים כבר שעה ומי יודע כמה עוד רק בשביל שלוש שעות אשפוז להשגחה! והם פשוט לא מוכנים והתעצבנו עלי, אני ממש עצבנית ולחוצה כי בעלי יצטרך לצאת מפה כבר ב15:00 לאסוף את הילדים וזה ממש מסבך אותנו. ואנחנו בבית חולים מ9 בבוקר כבר, חשבנו שנספיק הכל.
וואי מבאס נורא.. בשורות טובותאין ייאוש בעולם
וכיף שיצאת מהאנונימיות. תמיד מרגישה הניק היחיד כאן בערך
אנונימיות זה יותר כדי שאם יש הריון לא ידעו בשבוע כלום נועה נועה
כבר הפסקתי לכתוב פה באנונימי סתם ככה
נועה נועה.. אין מלים... מתפללת עלייךMamina
שיהיה לך טוב ולא תחווי יותר אכזבות של הפלות.. הרבה בריאות.
שהתקופה הלא פשוטה תעבור בקלות לנפשך.. ותקבלי מה שאת צריכה. חום אהבה או אולי ספייס ושקט.. מה שמתאים. רק שיהיה לך טוב אהובה
גם אני פה באפל
אני פה תמיד... ומאוד לא אנונימית🙂❤ציפי כהן
ושולחת לך המון כוחותבאפל
וואו. כמה מבאס להיתקע שעות ארוכות בבית החולים!!ציפי כהן
ולא למשהו משמח, ולא למשהו שאת מעוניינת בו...
להליך כואב וקשה (פיזית ורגשית).
חיבוקים על זה!!

מה קרה לבסוף? עד מתי היית? ומה איתך עכשיו?
שמחה שיצאת מהאנונימי.
וחיבוק גדול.
ב"ה בשלב כלשהו אחרי הימרחויותנועה נועה
הם קלטו סוף סוף את המצב, נתנו לי את הכדורים ונשארתי להשגחה של שעתיים במסדרון ככה שאחרי שחברים הוציאו בשבילנו את הילדים מהמסגרות, ב16:30 בערך כבר הייתי בבית.
פיזית מצבי ממש סביר, כמו וסת מבחינת כאבים ודימום. נפשית אני עוד לא מעכלת בתכל'ס אז אני די בסדר, נראה מה יהיה עוד שבועיים...

תודה על הדאגה!
חיבוק!!קטנה67
עברתי את זה ממש לא מזמן ועדיין לא מעכלת,
תני לעצמך את הזמן
אני שמחה לשמוע שקלטו אותך בסוף...ציפי כהן
תקופה לא קלה.
חיבוק.
היי עם מה שעכשיו.
גם עם רגשות כואבים או קשים.

חיבוק!!!
**ממשיכים לשלב הבא - מבינות בקרישיות לכאן**נועה נועה
הייתי הבוקר בביקורת במרפאה. ברוך השם על הקשקש לא שלחו אותי שוב לציטוטק (היה עוד הרבה תוכן רחמי אבל קצת פחות מהכמות שהם רשמו במכתב לשלוח עליה. נשימה עמוקה).
עכשיו אני בהתלבטות גדולה אם לעשות בדיקות קרישיות. הרופא כבר נתן לי הפניות, שזה החלק שהיה אמור להיות הכי מסובך אז ב"ה. האמת שזה רופא שהסכים לתת לי כבר אחרי הפלה ראשונה (אני תכף אפרט למה) אבל אמר לי שאקח בחשבון שזה דורש עוד זמן מניעה וכו', ובאמת החלטתי שלא וזכיתי בעוד ילד מהמם לפני ההפלה הנוכחית.

ועכשיו לשיקולים:

*למה כן?
יש לי אחות עם קרישיות מסוג מסוים שנחשבת תורשתית. יש לי גם בנות דודות משני הצדדים עם קרישיות (לא יודעת אם מאותו סוג). אצל אחותי הסימנים היו 'רק' הפלה מוקדמת יותר משלי והריון כימי, וגם רעלת גבולית אחרי אחת הלידות התקינות שהיו לה בהתחלה - רופאי נשים בכלל לא התייחסו לזה, ההמטולוג בדיעבד אמר לה שרק על זה מספיק לשלוח לבדיקת קרישיות (לפני ההפלה והכימי). הגילוי של הקרישיות קרה בסוף בעקבות דימומים בהריון החמישי משבוע מוקדם ויילוד בקיסרי בשבוע 27. את הסיוט שהם עברו באותה תקופה ממש אבל ממש לא מתחשק לי לעבור... וחבל אם אפשר למנוע את זה מראש.

*למה לא?
כי אפשר להניח שההפלה הראשונה שלי היתה סטטיסטית, ובנוכחית שכחתי לקחת חומצה פולית מראש, אז בגלל שמה שקרה היה כנראה בעקבות מום חמור מאוד בעובר שלא איפשר לו להתפתח, הגיוני שזה קשור. ואחותי בעצמה לא יודעת להכריע כי היא מביאה את הצד השני, גם שחבל סתם להיכנס לסרט הזה של קלקסן ותמיכות שונות כל ההריון, וגם שלפעמים יכולה להתגלות בבדיקות קרישיות שלא תתבטא בהריונות בכלל.
אז לכאורה אמור להיות ברור שעדיף שכן, אבל כשאפילו ל'מומחית' שלי בנושא לא ברור אני כבר ממש מבולבלת... מה דעתכם?
וואו זו התלבטות ממש גדולהאין ייאוש בעולם
אין לי מושג מה הייתי עושה, נראלי שכן הייתי בודקת..
אני ניסיתי לבדוק למרות שאין לי את זה במשפחה, אבל לא אישרו לי
אולי תתיייעצי עם עוד רופא?קטנה67
אני עשיתי את הבדיקות בגלל סיפור משפחתי וזה הוריד לי אבן כבדה מהלב אז ממליצה כן לעשות
אישית, הייתי בודקת.ציפי כהן
ולו בשל הסיבה התורשתית והרצון למנוע מעצמי דברים קשים כגון מה שסיפרת על אחותך.
זה לא מספיק?
אני תוהה למה אחותך נחשבת בעינייך כמומחית... הרופא לא מומחה? הוא פוגש הרבה נשים והחליט לתת לך בדיקות למרות שזו הפלה ראשונה. זה לא מספיק...?
אישית הייתי "משלמת" קצת בכמה חודשי המתנה, ובירור קרישיות יסודי, ואז הולכת עם מה שיוצא אל הרופא המומחה ודנה איתו בזה.
אני אוהבת ללכת בעיניים פקוחות. לדעת מה יש לי ולמה לצפות.
אבל אני זו לא את...
אז תאמרי לנו מה החלטת לבסוף?

בהצלחה בהחלטות.
תודה לכולןנועה נועה

למה שלא תפני להמטולוג מומחה?אין ייאוש בעולם
הרופא אמר לי לעשות את הבדיקות קודם, זה דווקא נשמע הגיונינועה נועה


אבל השאלה אם נתן לך את כל הבדיקות, שלא תגלי שחסר בדיקותאין ייאוש בעולם
הוא נתן לי את כל האופציות למה שיש לאחותינועה נועהאחרונה

פלוס אמר לי שאם אני רוצה להשלים יש את הבדיקות שעושים רק דרך מעבדות זר.

כדורים, גרידה ומה שבינהםאנונימית בנתיים
היי בנות, לצערי אתמול גילו שפסק הדופק לעובר בשבוע 9 (כשלפני כן בוודאות היה) ומאתמול מאושפזת בבית חולים. קיבלתי כבר 3 מנות כדורים דרך הפה ועוד 2 מנות וגינלי (השלישית תהיה בשעה 12 בלילה) ולצערי כלום לא קורה למרות שכל הזמן מעלים מינון.. במנה ה3 של הכדורים דרך הפה התחיל טיפה דימום אבל לא משמעותי שהפסיק. אני שבורה נפשית ופיזית, רוצה כבר לסיים את התהליך הזה.. ברוך השם בעלי והמשפחה באמת ממש תומכים אבל אני כבר לא מסוגלת, למה דווקא לי? זה הריון ראשון שכלכך רציתי.. ולצערי אם עד הבוקר לא יקרה כלום יעשו גרידה שזה סיוט מבחינתי וכלכך רציתי להימנע.. איך מתרוממים? מנסה להתעודד שזה קרה בשלב מוקדם ולא ביותר מאוחר אבל זה פשוט שובר וכל פעם שאני לבד אני בוכה.. אני עוברת ליד החדר לידה ופשוט בוכה את חיי כשרואה תינוקות, ועוד יש לי חברה טובה בהריון שידעה על ההריון שלי וצריכה אוטוטו בע"ה ללדת תאומים בנים.. אין לי מושג איך אני הולכת להגיע לברית בכלל, אני מרוסקת.
תעשי גרידה זה מנקה הכי טוב את הרחםאנונימי (2)
ובעזרת ה חודש הבא קליטה מהירה
היי יקרה, חיבוק גדול!!ציפי כהן
ישלי שאלה. את יודעת מה קורה בגרידה? למה את מפחדת מגרידה? מה מפחיד אותך בזה? האם המחשבה על ההרדמה המלאה? האם מחשבה אחרת?
אני תוהה. ניסית כדורים, זה לא הלך. אפשר להרפות מהנסיונות ולעבור לגרידה. זה באמת בסדר. נשים רבות עוברות גרידה ומצליחות אחר כך להביא ילדים לעולם.
אני פשוט תוהה מה מפחיד אותך,ואולי נוכל לעזור לך להרגיע מעט.

נשים רבות דווקא נרגעות לאחר גרידה. התהליך קצר יותר וכואב פחות. אולי זה יתאים עבורך יותר- לסיים עכדיו את התהליך המתיש הזה ולפנות את המקום להתמודדות חדשה, בבית?

אני שמחה לשמוע שהמשפחה תומכת, שימשיכו לתמוך גם אחרי כן. תני לעצמך זמן להיתמך ולהיעזר,כמה שאת זקוקה.

לגבי ברית לתינוק של חברה...
אישית מציעה לך להניח את זה כרגע בצד, ולהישאר עם מה שקורה לך עכשיו. את עדיין בהתמודדות הפיזית של ההפלה, וזה קשה. את הייסורים הנפשיים של ההתמודדות של אחרי- תשאירי להתמודדות של אחרי...
בינתיים היי במה שעכשיו. ותני לעצמך לבכות ולכאוב ולהיפרד מהעובר ומההריון היקר הזה. חשוב להיפרד וחשוב לתת מקום לרגשות שלך.
ובכל אופן, רק אומר שאינך חייבת ללכת לברית. אפילו של בן של חברה טובה. אינך חייבת. תראי איך תרגישי. ואם תרגישי שאינך מסוגלת- אל תבואי. תוכלי גם להסביר לה. אני בטוחה שהיא יכולה להבין את מצבך.

חיבוקים חמים, ספרי לנו מה החלטת ומה שלומך.

אחרי שאיבהאנונימית בנתיים
ברוך השם אני אחרי שאיבה (קצת שונה מגרידה) והכל עבר בסדר גמור, עדיין בבית חולים כי יש זיהום בגוף אבל בע"ה יהיה בסדר, מחכה כבר להיות אחרי ובע"ה להיקלט במהרה.
וואו. אני שמחה שאת אחרי, מצטערת לשמוע על הזיהום... אוף.ציפי כהן
גם לי היה זיהום אחרי כל התהליך, והייתי צריכה להישאר בבית החולים עוד זמן מה עד שיכולתי להשתחרר.
איזה קשה זה.

הצעה:
קחי לך את הימים האלה להיפרד, כמה שאפשר מההריון,
להיות עם בן הזוג והמשפחה.
מציעה גם ליצור, כמה שאת מסוגלת. לצייר, לשיר, לנגן, לכתוב, לשמוע מוזיקה שאת מתחברת אליה כרגע,
לעשות דמיון מודרך של דברים טובים שיהיו לך לחיים,
לדמיין איפה תהיו בעוד כמה שנים, בכל התחומים...
נסי להיות בכאן והעכשיו, ועם זאת להיות גם בעתיד שלך ושלכם. לצאת מההווה קצת ולהיות עם היכולת לראות גם זמנים אחרים, שבהם תרגישו אחרת ותהיו אחרים.
יש הרבה עתיד. אתם תגיעו לשם. צעד צעד.

חיבוקים.
תודהאנונימית בנתיים
תודה רבה לך על המילים החמות והתמיכה! מעריכה מאוד ובאמת מנצלת את הזמן הזה גם להיות עם הבן זוג (ולהסתכל על חצי הכוס המלאה שברוך השם זה רק חיזק אותנו וקירב אותנו יותר מתמיד) ולהחלים ולבכות ולהתאבל.. בסוף הכל עובר וכל מה שקורה קורה מלמעלה.
וואי, איתך כל כךנועה נועה

קחי לעצמך את הזמן. גם לטווח הקצר של הימים הקרובים וגם הלאה. תרשי לעצמך להתאבל ולכאוב.

ואל תחשבי עכשיו מה יהיה עם הברית של החברה, כשיגיע הזמן תראי איך תרגישי. אם היא באמת חברה טובה ובעצם גם יודעת על הכל היא תקבל כל החלטה שלך בהבנה.

 

חיבוק ענק.

וואו.. ממש קשה העניין עם הברית של החברה..אין ייאוש בעולםאחרונה
איזה דילמה
היא חוזרת מחופשת לידה.אנונימי (פותח)

ואני נזכרת ביום ההוא בחופש הגדול שדיברנו על כך שנעבוד יחד השנה.

ששמחנו זו עם זו.

היא הייתה עם בטן גדולה

ואני עם עובר קטנטן ברחם שעוד לא משאיר רושם חיצוני.

דפיקות קטנות של חשש ושל אושר.

 

חושבת לי בלב,

שלא באמת נעבוד יחד.

כי חודש בתחילת שנה,

ואז חופשת לידה שלה.

ועוד חודש וחצי,

ואז חופשת לידה שלי.

ועוד חודש ביחד. של סיום.

 

עבדנו את החודש הראשון,

היום היא חזרה.

ונמשיך לעבוד עד סוף שנת הלימודים.

 

והיא אפילו לא יודעת שהתוכנית השתנתה.

היא לא יודעתאנונימי (פותח)

שבסוף אין חופשת לידה.

שהייתה רק חופשת מחלה,

קצרצרה.

 

גרידה

ודם.

וסוף.

 

ואין חופשת לידה.

גם הפעם.

 

כואב ועצוב לקרוא את הפער הזה ביניכן, שנמצא רק בתוכך.ציפי כהן
אני מניחה שאולי היא מרגישה באיזשהו מקום את הפער, אולי לא באופן מודע?
אבל הוא קיים. וסה כואב כל כך.

אני חושבת שלפעמים, אם מתאים, והאנשים מסביב מספיק רגישים וקשובים- אפשר גם לשתף בכאב.
לפעמים זה גם עדיף.
מצאתי את עצמי בוכה לפעמים בכל מני מקומות קטנים (או רק בלב) בתקופות שחששתי לספר.
לאחר ששחררתי וסיפרתי מה שעברתי- קיבלתי אהדה וגם שיתופים נוספים (פתאום גיליתי כמה המון נשים עובאות הפלה, למשל, ואף אחד לא מדברת על זה...), וזה עזר לי להרגיש שאיני בודדה. וגם עזר לי להרגיש מובנת ומחובקת.
מותר לבכות ולכאוב, קשה להסתיר.
כדאי לדבר על זה, אם הקהל והמקום אוהדים ומקבלים.

ובכל מקרה, אנחנו כאן איתך.
חיבוקים!
אנונימית יקרה, היא לא יודעת, וגם אם היא תדעאין ייאוש בעולם
היא לא תבין
והפער הזה - בין עוצמת הכאב של המאבדת
מול חוסר יכולת של הסביבה להבין גרגיר ממה שהיא עוברת
הפער הזה מגעיל
ומקומם
ולא פייר
אני רוצה רק לחבק אותך, באמת, אין לי מילים.נועה נועהאחרונה