שרשור חדש
בטאאנסטסיה
היי עשיתי בדיקת דם ב29.12 בטא יצא 201 וביום שלישי ב31.12 יצא 293 עכשיו לפי 48 שעות או 72 שעות אני בודקת האם זה תקין?
כל יומיים צריכה להיות הכפלה של 1.5אין ייאוש בעולם
כלומר, היה צריך לצאת לך לפחות 301.5.
זה קצת גבולי אצלך
כדאי לפנות לרופא בשביל עניינים רפואיים. בהצלחה רבה!!ציפי כהןאחרונה
רק אומרת שהבטא לפעמים מוכפלת באופן אחר, וכל מקרה לפי מה שהוא. אז הכי כדאי לשאול רופא ולא להסתמך על האינטרנט.
כי את זו את, ולך יש את הסיפור שלך.

בהצלחה!
ציטוטק- משככי כאביםאנונימי (פותח)
לקחתי אקמול פוקוס כי אמרו שמותר אקמול
ואז ראיתי שיש אספירין באקמול פוקוס וזה דווקא אסור לקחת (אספירין)
מישהי יודעת על זה משהו?
אני לא יודעת. כדאי לשאול רופא. תרגישי טוב!ציפי כהןאחרונה
שיר מאת רונה רמוןציפי כהן
אֲנַחְנוּ כָּל הַזְּמַן בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל גַּעְגּוּעַ
וְכָל הַזְּמַן בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל הַחְמָצָה
צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל אִזּוּן קָבוּעַ
בֵּין מָה שֶׁאֵין לָנוּ
לְמָה שֶׁנִּמְצָא
לִבְחֹר לִצְמֹחַ גַּם מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ
לִזְכֹּר שֶׁהַכְּאֵב הוּא לְעוֹלָם
וְלָדַעַת שֶׁיֵּשׁ דֶּרֶךְ גַּם מִמָּקוֹם שֶׁל חֹסֶר
לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים בִּמְלוֹאָם

כתבה: רונה רמון.

אם מתאים לכן, כתבו:
מה מעלה בכן השיר?
שורה שהתחברתן אליה,
מחשבה שעלתה לכן בעקבות השיר,
או כל דבר אחר שעולה.

מוזמנות.ים לשתף

❤
לבחור לצמוח (כל רגע מחדש)אין ייאוש בעולם
זו אכן בחירה. בכל רגע מחדש. ולא קלה בכלל. ❤ציפי כהן
לדעת שיש דרך גם ממקום של חוסר לחיות את החיים במלואםחמניה
שורה מדהימה בעיני. ממצה את סוף התהליך הראשוני של האובדן - היכולת להמשיך הלאה, לשמוח, לצחוק, לחיות
כן, לשמוח לחיות, להמשיך הלאה- וכל זה גם ממקום של חוסרציפי כהן
ואפילו יחד איתו.
כלומר גם כשמשלימים עם האובדן, עדיין החוסר קיים...
ועדיין אפשר יחד איתו להמשיך.

תודה על המחשבה שלך!❤
לא השירבאפל
אבל השם שלה.

כמה אומץ היה לה.
כמה החיים מביאים אותנו למקומות שאנחנו לא רוצים
ואנחנו צריכים /יכולים להם.

(בדיוק סיפרתי למישהי על מה עברתי/עוברת, אז אמרה לי שאני גיבורה. ומבחינתי, גיבורה? לא. אין ברירה וזה המצב ואיתו אני מתמודדת)

אז רק שה' לא ינסה אותי בעוד נסיונות.
אמן על הסוף... ואכן אני מסכימה. איזו אישה.ציפי כהןאחרונה
וכמה החיים מביאים אותנו לנסיונות... בלי שליטה.. ממש כך.
כל שנותר לנו לעשות זה... להתמודד עם מה שבא.

על זה את גיבורה, כנראה. לא כולן עוברות מה שאת עברת/עוברת.
ואת ממשיכה לחיות... לעשות... לשמוח... וגם להרגיש דברים אחרים.
באמת אין הרבה ברירה אלא להתמודד עם המצב, אבל... בכל זאת. זו התמודדות והיא לא קלה.

תודה ששיתפת❤
משך זמן אשפוז- ציטוטקאנונימי (פותח)
שלום
מרגע שמקבלים אותי לאשפוז, כמה זמן לוקח כל התהליך עד משחררים הביתה? כמה זמן ימי מחלה נותנים על זה?
שלוםאנונימי (3)
קודם כול חיבוק ענק.
איזה שבוע את?
אני בשבוע 7 פעמים קבלתי כדורים אחרי קצת יותר משלוש שעות מרגע האשפוז כבר הייתי בבית במיטה שלי.
ושהייתי צריכה לעבור גרידה השאירו למעקב לכמה שעות בערך 4 שעות אחרי הגרידה הייתי כבר בבית
שבוע 8אנונימי (פותח)
שק הריון עם חלמון ללא עובר
זה הריון ראשון אני מנסה להיות חזקה אבל מדי פעם יש פרץ בכי , קשה לשבת בעבודה
לוקח כמה שעות עד שמכניסים אותךאין ייאוש בעולם
הפעולה עצמה לא אורכת הרבה זמן

נראלי את יכולה לבקש 3-4 ימי מחלה, אולי אפילו שבוע
מותר שבוע עם אני לא טועהאנונימי (4)
חיבוק. אינך חייבת להיות גיבורה. מותר לך לבכותציפי כהן
להפך,אל תעצרי את הבכי. תני לו להיות עכשיו. זה זמן מתאים להתאבל ולבכות על האובדן. זה באמת כואב!!
וזה גם מובן לחלוטין.

לגבי התהליך,הוא מעט משתנה בין בתי חולים וגם ממקרה למקרה, אבל בגדול משחררים הביתה תוך מספר שעות,לאחר שנתנו לך מנה והיית מעט בהשגחה לראות שאת בסדר.

ימי מחלה אפשר עד שבוע לקבל.

חיבוקים חמים!!
תני לעצמך להרגיש. זה חשוב. שחררי את הגבורה, היי גיבורה אחר כך. עכשיו זה הזמן לבכות... (ואגב בעיניי הגבורה הרמיתית היא לבכות, לא לעצור את הבכי... אבל זה לפעם אחרת)

חיבוקים חמים!!!
בהצלחה יקירה.

ספרי לנו מה שלומך.
תודה רבה על החיזוקים!אנונימי (פותח)
אני עכשיו בעיצומו של התהליך בבית החולים, כבר רגועה ושלמה עם זה, לפחות כרגע
בהצלחה יקירה. מותר להיות במה שאת מרגישה בכל זמןציפי כהןאחרונה
לפעמים זה רגוע אבל אחר כך מגיע גל של כאב או בכי או עצב.
טוב לתת לגל להיות ולא לחסום אותו.
הוא יעבור הלאה וייתן מקום לגל הבא, עד שהגלים ישקטו...

חיבוק.
גודש מטורף אחרי גרידהO.L
בשבוע 15.
מישהי יודעת מה עושים?
אויישחמניה
ללבוש חזיה לוחצת (יחסית) גם בלילה
לשתות חליטות מייבשות, כמו נענע ומרווה.
לשים עלי כרוב מסביב (לא על הפטמה)
לסחוט בעדינות תחת מים חמים עד להקלה
תודה רבהO.L
שמעתי שעדיף להיות בלי חזיה, והייתי ככה כל השבת,מקווה שלא עשה יותר גרוע..
אנסה, תודה
אני גם לקחתיבאפל
דקסמול קולד לייבוש החלב. ואדוויל למנוע דלקת.
היה לי גודש מטורף ונזילה של חלב. לידה בשבוע 18.

תרגישי טוב.
ככה אמרו לי כשעברתי גרידה בשבוע 19חמניה
וזה עזר לי אבל אולי אם כבר יש גודש זה פחות מוצלח, שלא תתפתח דלקת
נתנו לך עצות יפותציפי כהן
מה שלומך? הגודש עבר?

איזה קשה זה גודש בשלב הזה.

חיבוק!!!
הרבה יותר טובO.L
עוד לא עבר אבל השתפר מאוד.
תודה לכולם על העצות.
חיבוקבאפל
זה אחד הדברים הקשים.
שמחה שהשתפר. חיבוקים!ציפי כהןאחרונה
אשמח לעזרהאנונימי (פותח)
הי נשואה 4 שנים אחרי הפלות וטיפולים כושלים בivf+pgs

אמא שלי הציע לי שנסע לבקר את אחים שלה בחו"ל ועל הדרך נטייל וקצת יהיה לי סוג של איוורור אחרי תקופה של טיפולים שנכשלו .
אחותי בהריון וממש רוצה לבוא לי מאוד קשה אם זה אני נוסעת להנות ולשכוח מכל ההפלות והטיפולים שנכשלו אבל אני לא רוצה לפגוע בה מה אתם אומרות ?
וואו ליבי יוצא אלייך, איזה מצב מורכבאין ייאוש בעולם
מצד אחד לא נעים בכלל מאחותך
מצד שני כל כך מגיע לך לנסוע ובאמת להנות בלי שכל הזמן יזכירו לך מה אין לך.

שיתפת את אמא שלך בחשש שלך מול אחותך?
סליחה אם זו לא התשובה שציפית לקבל..אנונימי (3)
קודם כל אני מבינה אותך מאוד,
כבר כמה שנים אנחנו מנסים להביא ילד, ועברתי ב3 וחצי שנים האחרונות הפלה אחר הפלה, בשנים האלה 2 אחי הקטנים התחתנו ושניהם בהיריון מתקדם/ עם ילדים.
בחג עברתי הפלה נוספת בשבוע מתקדם והם הרגישו לא נעים לפגוש אותי, כי להם הולך טוב ולי ההפך. אבל אני חושבת שחייבים לעשות הפרדה, זה שלי אין זה לא אומר שגם אחרים צריכים לסבול כמוני,להפך, אני שמחה לראות שלהם הולך טוב.
תחשבי מה הסיבה שבגללה יהיה לך קשה אם היא תבוא, זה נובע מקנאה? אם כן, תנסי לשנות את הגישה.
אפשר וכדאי לבקש ממנה לא לדבר על ההיריון, על הקשיים או על הציפייה, אני בטוחה שהיא תבין.
אני מבינה את הכאב שלך ואת הרצון להתאוורר וליסוע לבד. מותר לךציפי כהןאחרונה
מותר לך לחשוב על מה שטוב לך.
ומותר גם לאחותך לרצות לבוא...

אני תוהה אם השיח בינך לבין אחותך יכול להיות מספיק פתוח. תוכלי לשתף אותה ברגשותייך?
תוכלי לשתף את אמך?
מה לדעתך גורם לה לרצות להצטרף, האם היא רואה את הקושי שלך? האם היא רגישה כלפייך?
מה גורם לך לרצות ליסוע לבד ללא אחותך? האם זו קנאה? האם משהו אחר ביחסים ביניכן? האם רק צורך להיות לבד ללא הריונות ותינוקות ברקע...?
הכל לגיטימי והגיוני ושווה להתבונן על מה שקורה לכן.

אני לא מכירה אותך ואת משפחתך לכן קשה לי לתת תשובה, אך אני ממליצה שאם אפשר לשוחח על הרגשות שלכן באופן פתוח וכנה, עשו זאת. בלב אוהב.
דיכאון אחרי לידה- אחרי הפלה, איזה אירוניהאנונימי (פותח)

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

הוי... את מזכירה לי שאחרי הלידה השקטה אחת האחיות אמרה ליציפי כהןאחרונה
שיש דבר כזה דיכאון אחרי לידה.
הייתי בהלם מהאמירה שלה, ותהיתי לעצמי באירוניה:
"את חושבת שזה דיכאון אחרי לידה רגילה??? זה דיכאון אחרי לידה - ש ק ט ה ....
זה לא נראה לך ברור שאהיה בדיכאון, לפחות קצת...? איבדתי את התינוק... למה שלא אהיה עצובה/אבכה/אכעס/אכאב... ?"

אז. יקירתי.
את נורמלית.
עברת הפלה, עברת אובדן. זהו אובדן שמצריך תהליך פרידה ואבל.
כל אחת מתמודדת אחרת עם תהליכי אובדן ואבל, אבל מה שבטוח- זה שונה מדיכאון אחרי לידה.
תסמיני דיכאון הינם דומים אצל כולם, אבל הבסיס פה שונה.
ואני מתיחסת למצב הנפשי לאחר אובדן עובר- כתגובת אבל טבעית.
יכול להיות שתגובת האבל הטבעית עלולה להוביל לדיכאון, ואז כדאי לחשוב מה לעשות עם המצב הרגשי הלא פשוט.
לפעמים זו פשוט תגובה לאובדן, ואפשר לקבל את זה כך.
יש עצב, כאב ומגוון רגשות בשלבי אבל.
ולפעמים הם שבים ובאים והולכים... זה לא תהליך ליניארי.
עד היום אני יכולה לחוות לפעמים עצב וכאב על האובדן שחוויתי, וכבר עברו 10 שנים. זה מותר. השאלה הגדולה היא האם זה פוגע בתפקוד הפיזי או הרגשי-נפשי.
אם כן, כדאי לטפל.


מותר לך לחזור להיות עצובה מדי פעם.
רק לראות שזה לא משתלט מדי על היומיום.
ולאפשר לזה להיות. לא להילחם ברגש שלנו. תני לגל העצב והבכי להיות. אם תתני לו- הוא יוכל להיות זמן מה ואז לעבור הלאה.

חיבוקים חמים!!!
שלום לכולם אני אחרי הפלה שבוע 19 ומוצפת ברגשות😞😖אנונימי (פותח)
לא מצליחה להפסיק לבכות , הריון ראשון ספונטני בגיל 37 , חיכינו לזה זמן רב אני ובן זוגי היינו מאושרים תקופה נהדרת ופתאום דימומים הלכתי לרופא ראה שיש דופק בבדיקה בטנית ושלח אותי הביתה אמר שהכול בסדר. בערב שוב דימום חזק מאוד שלכלך את כל הסביבה שלי מזל שהייתי בבית הורי פשוט יצא פרץ דם כמו שטף אדום טרי ללא כאבים, בן זוגי ניקה אחרי את כל הבית, התקלחתי והלכתי למיון. עדיין הייתה בי תקווה שדימום זאת תופעה נורמלית בהריון אך לאחר בדיקה וגינלית מיד ראו שיש פתיחה של 1 סנטימטר. חשכו עיניי לא האמנתי והשאירו אותי באשפוז עד החלטת רפאים סופית בבוקר. כל הלילה התפללתי כמובן שיתחולל איזשהו שינוי ויהיה אפשר להציל את התינוקת שלי. ובבוקר התבשרתי בחדשות הרעות ביותר שהפתיחה גדלה והעובר כבר בנרתיק ואין דרך להציל את ההריון הזה. אז נתנו לי כדור ראשון ואחרי שעתיים הכול יצא בשלמותו מלבד השלייה שהוצאה בגרידה. חוויה קשה מאוד ולא נעימה ועכשיו כשאני בבית יום אחרי ההפלה מרגישה ריקנות גדולה. ויש בי גם כעס על שהתנפצה התקווה ותכף אאלץ לחזור לעבודה ולאכזב עוד כמה אנשים ששמחו בשמחתי , מנסה מאוד לחשוב שהכול לטובה זה לא פשוט יש בי כעס וגם עצבות ומקווה שיהיה לי הריון חדש בקרוב.

למישהי קרה דבר דומה עם פתיחה מוקדמת ?
קראתי על זה קצת אך לא ככ מבינה מה הסיבות לכך
ומתי אפשר שוב להכנס להריון ?
הרופאים לא אמרו על כך דבר
רק הריון קרוב ירפא את ההרגשה הנוראית של האובדן
תודה
לי קרה ירידת מים בשבוע 17 וגם לא יכלו להציל, לקח לי כמעט שבואנונימי (3)
שבוע לעכל ועד היום אני מושפעת מזה, אין איך לנחם כי זאת חוויה טראומתית
אוי, חיבוק גדול!!ישועת ה' כהרף

איזו אכזבה..

קשה ממש לשמוע..

קשה לי לבחור מילים מנחמות נכונות עבורך..

רק דומעת בשבילך..

מאחלת לך שתתגשם משאלתך כשתחלימי..

היי יקרה. חיבוק גדול וחם על החוויה הקשה הזו!!! כמה כאב.ציפי כהןאחרונה
החוויה שחווית מאוד טראומטית וכואבת. קשה מאוד.
זה אכן מאכזב, מכעיס, מעציב, מכאיב... הכל יחד ועוד.
מותר לך לבכות, להיות עצובה, להתאבל על מה שאיבדת. זה היה הריון יקר, תינוק יקר, ואיבדת חלום גדול שחיכית לו הרבה.
זה כואב וקשה מאוד.

בתור התחלה אני מציעה שתמצאי תמיכה מהסובבים אותך, שלא תתביישי לספר מה שעברת לאנשים סביבך ולבקש עזרה בכל מה שאת זקוקה לו. את ראויה לכל תמיכה ולכל עזרה- פיזית ונפשית.
אל תימנעי מלבקש ולהיעזר, תני מילים לצרכים שלך ולכאבים שלך ואל תדחקי אותם פנימה כדי לא לאכזב אחרים.
גם לסובבים אותך יהיה קל יותר אם תגידי את רגשותייך ומה את זקוקה, כי רוב הסיכויים שהם לא ידעו לבד.

לגבי הסיבה-
קיימות סיבות רבות לפתיחה מוקדמת וקשה לקבוע מה הסיבה שיכולה להיות שלך.
אני ממליצה ללכת לרופא, לאחר שתירגעי מעט ממה שחווית, ולברר מה יכולות להיות הסיבות האישיות שלך.

לגבי הריון חדש,
בדרך כלל ממתינים עד למחזור הבא, כדי לתת לרחם להתנקות, ואז חוזרים לנסות שוב. אני ממליצה גם מהפן הנפשי- לא לרוץ. לתת לעצמך רגע זמן לעכל ולהיפרד מההריון שהיה. אם את מסוגלת, כתבי לתינוק מכתבים, ציירי ציורים, שירי שירים.... היי רגע עם מה שאיבדת לפני שתעברי להריון הבא. ואני יודעת כמה זה קשה (ולוקחת בחשבון גם את הגיל שלך). רק אומרת שאלה המחשבות שלי תמיד לאחר שאני שומעת על הפלה טראומטית.
שכדאי להקדיש זמן לפרידה. אפילו קצת.

לגבי אפשרויות רפואיות-
ישנה גישה שממליצה על תפר צואר הרחם באזור שבוע 13 של ההריון, במקרים של פתיחה מוקדמת. זה דבר שעוזר להחזיק את ההריון ללא פתיחה עד לשלב שבו ניתן להוציא את התפרים ואפשר ללדת.
זה עוזר לפעמים, אני לא יודעת מה ההחלטות הרפואיות ולמי בדיוק עושים זאת, אבל דעי שזו אופציה שקיימת.

ממליצה לך לנסות לברר בהקדם עם עוד רופאים- מה יכולה להיות הסיבה לפתיחה המוקדמת.

ו... מחבקת אותך שוב, בחום.
לא קל.
אנחנו פה איתך.


כמה שאלות מהמפלת ....טאטאMamina
בסד
קרישיות יתר. בדיקות קודמות תקינות. רופאת נשים הפנתה להמטולוג לאחר הפלה שלישית כי קיבלתי מפרופסור אחד להפלות חוזרות לעשות עוד בדיקות. ההמטולוג המקסים והנחמד הזה באמת רופא חביב לא ראיתי והכרתי הרבה כאלה. נתן לי הפניה לשאר הבדיקות אמר שאני לא צריכה אישור מהקופה וההפניה שלו מספיקה. למישהי זה קרה שהבדיקות שהקופה מאשרת יצאו תקינות אבל הבדיקות המסובכות יותר לקבלת אישור יצאו חריגות? דבר 2. עשיתי בדיקות דם שגם הפנה אותי הפרופסור.. ביום ה21 למחזור פרוגסטרון 48.. מה זה אומר??? תקין?? בדיקות הורמנליות אחרות עשו לי כבר לפני שנה ויצא מעולה. כל הבדיקות דם שהפנה אותי יצאו טובות בינתיים קיבלתי את רובם. עדיין מחכה לאישור מהקופה לקריוטיפ לאחר שהייתי אצל רופאה ליעוץ גנטי . לא חזרו אלי עוד. היסטרוקופיה הוא בכלל לא המליץ אמר שזה הדבר האחרון שיש לבדוק ובינתיים אין סיבה. מה עושים אם הכל תקין?? יש 4 ילדים בבית מתוקים.. ההפלות התחילו אחרי הילד הרביעי...
תשובהאין ייאוש בעולם
1. בוודאי שיכול להיות שחלק מבדיקות הקרישיות תקינות וחלק לא, יש המון בדיקות לקרישיות, יש מולדת ויש נרכשת, ובתוך המולדת יש המון בדיקות. יתכן שיש בעיית קרישיות רק בפקטור מסויים.
2. לפי הידוע לי הפרוגסטרון תקין.
תודה שהגבת והתייחסת. עזרת לי Mamina
היי יקירהציפי כהן
ראשית, נשמע שאת עוברת הרבה בדיקות והרבה רופאים בתקופה האחרונה. זה מאוד לא קל ומאוד מעמיס על הנפש.
חיבוק על זה!

בנוגע לשאלותייך, אני לא חושבת שנוכל לענות באופן מובהק על עניינים רפואיים. כל אחת עברה משהו מעט אחר ולכל אחת נתנו בדיקות מעט שונות. אנחנו לא רופאות ולא יודעות את הפרטים המדויקים. נשמע שאת בידיים טובות, והשאלות הרפואיות יקבלו מענה, כל אחת בתורה, מהרופאים המלווים אותך.

בעניין התשובות התקינות-
הידד! אם התשובות יצאו תקינות זה אומר שאין לך בעיה... אין לך קרישיות בדם וזה נפלא!
אנחנו לא מחפשות בעיות... אנחנו כן רוצות להיות בריאות ועם תשובות תקינות...
כן היינו רוצות תשובות שיגלו לנו למה זה קרה... אבל כמובן עדיף תמיד תשובות רפואיות תקינות. שמחה בשבילך!
אני יכולה לספר לך שלי התשובות יצאו תקינות. ובכל זאת עברתי סיפור רציני.
לא תמיד נדע את הסיבה, לא תמיד הרפואה מגיעה לתשובות המדויקות. במקרה שלי, הרופא אמר שהוא יתייחס אלי כאלה סובלת מקרישיות יתר, ונתן לי תרופות בהריון העוקב כאילו הייתי עם קרישיות. הוא כמובן עקב אחרי מצב הקרישה בדם, כל 3 שבועות הלכתי לבדיקה מיוחדת בבי"ח כדי לראות שמצב הקרישה תקין עם התרופות הללו. אבל בגדול, הבדיקות לא הראו על מצב חריג.
לפעמים הרופאים מחליטים החלטות על סמך תוצאות של בדיקות, ולפעמים הם יחליטו על סמך הנסיון הקליני שלהם.
ממליצה לך ללכת להתייעץ עם הרופא הגניקולוג ששלח אותך, לבחון את כל הממצאים ולחשוב יחד מה עושים.
ובינתיים... להנות מארבעת הילדים ולקוות שיהיה טוב בהמשך.

חיבוקים!
אשמח לדעת מי הפרופ'O.L
אם זה בסדר..
אני אחרי הפלה רביעית, אחרי השלישית עשיתי בדיקות קרישיות שיצאו תקינות ומסתבר שזה היה חלקי.
חייבת לברר טוב לפני שמנסה שוב.
ומזה היסטרוקופיה?
תודה וחג שמח (עד כמה שאפשר)
היסטרוסקופיה זו בדיקה שבודקת את תקינות מבנה חלל הרחםאין ייאוש בעולם
בעזרת מצלמה דרך הנרתיק
תודהO.L
גם לי אמרו שאין סיבה כרגע לעשות..
מה אין סיבה לעשות?אין ייאוש בעולם
צילום רחםO.L
אין לי מושג מי אמר לך את זה, אחרי 4 הפלות מאד כדאי שתעשיאין ייאוש בעולם
...O.L
לפני ההפלות נולדו לי 2 ילדים בריאים ב"ה. לכן הרופאים חושבים שאין צורך כרגע.
בינתיים עושים בדיקות אחרות.
המלצות רפואיות הן דבר שמגיע על פי מצב רפואי אישי שלךציפי כהןאחרונה
ולכן כדאי ללכת עם ההמלצות הללו.
באופן כללי אני לא רואה צורך להוסיף בדיקות רבות מדי אם אין צורך משמעותי לדעת הרופאים.

בהצלחה לך!!
חנוכה... מסיבות משפחתיות...איך אתן/ם?ציפי כהן
חגים הם זמן מורכב עבור מי שאיבד/ה.
זמן התכנסויות,
שלל אמירות,
הרבה התמודדויות.
לפעמים זה מקל, לפעמים מתסכל,
לפעמים מכאיב,
לפעמים תומך,
לפעמים סתם מעיק.

מוזמנות ומוזמנים לשתף אם בא.
אני אשתף ראשונה בצביטה קטנה...

מאחלת הרבה חיוכים פנימיים בלב שיאירו נקודות חשוכות וכבויות.
שנמצא אורות קטנים שידליקו עוד אורות קטנים.
עד שנרגיש מבורכים.

❤
נקודת מבט קטנה מאמא שאיבדה את תינוקה בלידה שקטהציפי כהן

ושוב... במסיבת חנוכה משפחתית ענקית-
סופרים את הצאצאים...🙄
"אנחנו כבר יותר ממאה...!"
"יותר מדויק- 110!!"
ואני בלב סופרת גם אותו.
מאה ואחת-עשרה. לפחות.
אבל רק בשבילי הוא קיים.
השאר חוגגים רק את מי שנולד חי.
💔
אנונימי (2)

אאוץ',

איזה כאב.

 

חיבוק חם.

נורא. פשוט נורא.אין ייאוש בעולם
אין במשפחה שלי הרבה ילודה, אז אני לא מרגישה את זה בחג..אין ייאוש בעולם
יולדים אצלנו בנחת
שמחה בשבילך על הנחת❤ציפי כהן
תודה שאת שואלת יקרה.אנונימי (2)

עוד לא היו המפגשים,

לא חוששת, מקווה שיהיה בסדר.

 

 

 

הגיעה ביום ראשון תשובה שלילית מהקופ"ח לגבי בדיקה.

החלטתי שאני שוכחת מזה עד אחרי חנוכה,

לא חושבת על בדיקות ומה הלאה.

די מצליחה.

אבל ברקע פחדים, המון פחדים מהעתיד.

 

 

 

והייתה לנו ברית במשפחה שבוע שעבר.

היה לי ממש בסדר.

למרות שזו גיסה צעירה ממני שילדה צפוף ממש. והכל אצלה בקלי קלות.

בשונה מהברית הקודמת שפירקה אותי.

 

 

זהו,

נהנים מהביחד שלנו.

מהחופש הזוגי.

משתדלים להפוך אותו לאיכותי.

 

 

יקרה, מתרגשת לקרוא הודעה אופטימית כזאתאין ייאוש בעולם
אנונימי (2)

מרגישה רחוקה מאופטימיות כ"כ....

מנסה להדחיק את המחשבות על מה הלאה.

את זה שסיימנו הכל,

והרפואה אומרת לנו פשוט לנסות שוב.

 

מפחדת פחד מוות מהריון.

לא מצליחה לחשוב עליו כמשהו שיביא ללידה.

גם אם מצליחה לדמיין שנעבור את השלב שהיינו בו,

מתחילה לדמיין לידה שקטה.

 

 

 

ולא רוצה,

לא רוצה הפלה

או לידה שקטה.

לא רוצה.

למה לי הטלטלות האלו.

בלעדיהם החיים שלנו טובים.

אז למה הריון.

בשביל מה כאב פיזי ונפשי.

 

 

רוצה לחכות ולחכות. לא לנסות שוב.

מה שאני ארצה - אנחנו נעשה, בעלי איתי.

הוא כן בעדינות תוהה באוזניי אם הזמן יעזור או רק יגביר את החרדות.

 

אני יודעת שהוא צודק.

אבל באותה מידה לא רוצה הריון.

לא רוצה לא רוצה לא רוצה לא רוצה

מפחדת פחד מוות.

 

 

 

 

זהו,

איכשהו זה הפך לפריקה

היי יקרה. עכשיו התמונה ברורה יותר, וטוב שהנחת פה גם את זה.ציפי כהן
גם לחרדות ולפחדים יש מקום.
והם קיימים, מאוד.
הפחד שלך מאוד הגיוני.
אני נזכרת שפעם כל מה שחשבתי היה שהריון זה מוות/לידה שקטה, שאין תקווה, שאי אפשר לדעת מה יקרה, שהריון זה דבר נורא מאיים, נורא מפחיד, נורא כואב, נורא מאכזב,
שקשה עד בלתי אפשרי לראות הריון כדבר רגוע או נותן תקווה... כי מי יודע מה יהיה, ומי יודע איך יסתיים, ומה אעשה אם חלילה יקרה שוב, ובאמת למה לי עוד הריון??

יקרה.
אני לא יודעת באיזה שלב את בחיים,
מניחה לפי הודעתך שזה היה הריון ראשון ושאין ילדים בבית?
אני גם לא יודעת בת כמה את.
אלה דברים משמעותיים, כי אם את צעירה עדיין, הייתי ממליצה לך לעבור תהליך מרגיע ולעבד את הלידה השקטה שחווית, לפני שאת הולכת לעוד הריון.
הייתי רוצה עבורך שיהיו לך כלים בסלך, שיהיו לך אופציות לראות את ההריון במגוון כיוונים, ולא רק כדבר נורא ומפחיד.
הייתי רוצה עבורך שיהיו לך כלים להרגעה פנימית כשחלילה תהיי בחרדה.
הייתי רוצה עבורך שיהיה מי שיבין לליבך ויתמוך בך באופן אפקטיבי ומשמעותי.

אני רוצה לענות לבעלך ששאל לגבי הזמן שיעבור.
אם הוא יגביר או יפחית את החרדה- זה בעיקר תלוי בך, ובמה שתעשי איתו.
אני חושבת שהזמן בלבד אינו פקטור משמעותי לריפוי. הזמן עובר, אבל מה אני עושה בתוכו על מנת לסייע לעצמי?
יש כאלה שהזמן שעבר רק החריף את החרדה והמצוקה, כמוני למשל, לפני כעשר שנים. באמת הייתי צריכה עזרה מקצועית כדי שהזמן שעובר יעשה לי טוב וירגיע.
ויש כאלה שהזמן העובר מרגיע אותן ומעצב להן חוויות פנימיות אחרות. אולי יש בהן יכולת לקבל, או לעבור תהליכים, אולי הן מקבלות תמיכה מעולה מהסובבים אותן, אולי חוויות קודמות עיצבו בהן משהו, ואולי הרבה דברים אחרים.
הזמן אינו פקטור בעצמו.
אז אם הזמן עובר ומרגישים לא טוב בתוכו- אני מציעה לעבוד בתוכו כדי שיהיה אפשר להרגיע,ולבוא להריון הבא מתוך מוכנות ויכולת.
חזקי את עצמך.

זה מה שאני מציעה.

וחיבוק חזק חזק, אני מאוד מבינה את הפחד שלך.
אפשר להתמודד איתו.
לאט לאט.

חיבוקים!!
הייאנונימי (2)

סליחה שלא עניתי לך באישי,

היה לי קצת מורכב

הכל בסדר. העיקר שיהיה לך טובאין ייאוש בעולם
יופי שאתם מוצאים את הזמן הזה כמהנה וכיחד זוגי. כמה חשוב!ציפי כהן
נשמע שאת עושה עבודה פנימית.
לשמור לאחרי החג את ההתמודדות,
לעבור את הברית טוב יותר מהברית הקודמת.
זה נשמע כמו עבודה פנימית שמאפשרת לך בחירה איך להגיב ואיך להתנהל בתול סיטואציות החיים. זה טוב.

חיבוקים וחג שמייח!
אז אניבאפל
ילדתי בלידה שקטה 3 ימים לפני חנוכה.
והשנה, יצאו הימים בדיוק כמו שנה שעברה: ( שחרוט לי )
ראשון היה מבחן, שני מי שפיר שלא צלח והכאיב קשות, שלישי ועדה, רביעי בלילה לידה,למידי השתחררנו, שישי מסיבה ראשונה של הבכור בגן.
חנוכה היה סוג של שבעה.

אז השנה, בחמישי יצאנו לטייל, נסענו, שמענו מוסיקה, הלכנו להר, ראינו נוף, פק"ל קפה. ולמחרת שוב מסיבה בגן . ( רק ביקשתי מהגננת לא לשים שיר שעשה לי רע)

ועכשיו חנוכה. שנה שעברה לאט , שנה קשה קשה.
אבל הנה אנחנו פה.
עכשיו ב"ה אין לי זמן לחשוב מרוב עייפות ועומס.

אבל ברור שהיא בליבי.
אליה.
זה שמה.

כתבתי אותה בלוח שנה של ההורים שלי ולא הייתה תגובה.
שלחתי בוואטסאפ המשפחתי
כי מבחינתי זו הילדה שלי .
והמשפחה שלי צריכה לדעת, להכיר ולהכיל.
לצערם ולצערי.

יש כאלו שהגיבו. יש כאלה שלא.

בשורות טובות
ושנזכה בעז"ה במהרה במהרה ששום אישה בעולם כולו לא תפיל, ושכולן יזכו ליידים מלאות בריאות ושמחות.

גאולה
וואו. כמה חזק כתבת!!ציפי כהן
ממש התרגשתי לקרוא שכתבת אותה בלוח השנה של הורייך. את מאפשרת לה להיות קיימת במשפחה, בחייך, בחייהם. והתגובות שונות אבל את יודעת לתת לה מקום ומשמעות. זה מרגש!
את מאפשרת לעצמך גם לבקש מה שטוב לך ומה שפחות טוב לך (כמו למשל לבקש מהגננת לא לשים שיר מסוים. איזו עוצמה יש במעשה הקטן הזה! וכמה דאגה לעצמך יש בו! מאוד מרשים!)

את מאפשרת לעצמך ולכם לעשו טיול ביום חמישי, להיות במקום אחר בימים הללו שלאחר שנה. את לא חוגגת שום דבר, את עצובה, ואני מניחה שהימים הללו לא קלים לך.
אבל את יודעת לדבר על מה שמפריע לך. ואת יודעת לדאוג לעצמך.
ולזכרה של אליה.
אנחנו איתך פה ועם זכרה.

חיבוקים אוהבים וחמים ממני!
האמת שכבר מזמן תכננתי לכתוב והשרשור הזה בול...אנונימי (3)
תמיד אמרנו שגם צריך לבשר את הטוב...
אז בחנוכה לפני שנתיים עברתי הפלה בשלב די ראשוני מה שקרה שלא הכל יצא ורק בט''ו בשבט עשינו התערבות נוספת מה שגרם להפלה אין סופית וארוכה... אח''כ התאוששנו לאט לאט וחזרנו לנסות להרות וממש שנה אח''כ בחנוכה גילינו שאנחנו שוב ב''ה בהריון... כבר אז רציתי לחזור לכתוב אבל 'פחד' מעין הרע אמרתי רק אחרי הלידה... וכמובן שטרם הגעתי לכתוב...
אז השנה חנוכה עם אוצר חדש ב''ה האובדן יחסית רחוק ומעומעם וב''ה השמחה והתקווה בבית.
אז הזדמנות לומר שוב תודה למי שמכה בי באותם ימים... (המדהים היה שהפורום ממש נפתח טרי בתקופה של ההפלה וממש נתן מקום נצרך...)
חנוכה 🕎 שמח
תגדלו בנחת💜אורית13
ריגשת אותי
אכן זה זמן מעורר...הודו לה'
שנה שעברה בחנוכה הדלקנו נורות וברכנו על הנס ושהחיינו בהתרגשות גדולה

השנה היתה הרבה עבודה על להסתכל על מה שיש וקדימה ופחות אחורה ועל החוסר

אירועים משפחתיים עברו רובם בטוב

יש לנו שבת משפחתית שמתקיימת כל שנה בחנוכה עם משפחה מורחבת, יש כאלה שאנחנו רואים רק בשבת הזו...

בשנה שעברה כולם ברכו אותנו בהתרגשות על ההריון... הייתי כבר באמצע חמישי

ההריון הסתיים בלידה שקטה כמה שבועות לאחר מכן

מאוד חששתי מהשבת המשפחתית
בסוף עבר בסדר גמור, הרב המוחלט התעלמו
מהסיטואציה למרות שהייתי מעדיפה שיתייחסו.
אני עשיתי עבודה מאוד משמעותית עם עצמי לא להכנס לדכאון למרות שהיתה משהי באותו חודש כמוני שנה שעברה והיא הגיעה עם התינוק...

רק הסוף היה כבר קשה מידי, כשבמוצ"ש עשו ספירת מלאי של התרחבות המשפחה ומנו אחד לאחד את כל התינוקות שנולדו השנה, כמובן שאנחנו לא היינו בספירה...


מנסה כל פעם שקשה להתפלל לקב" ה שיהיה איתי ויחזק אותי. עוזר מאוד

מאחלת לכולם סוף חנוכה שמח ומואר
וואו קרעת לי הלבאין ייאוש בעולם
הספירה של כמה נולדו
וזאת שהיתה בשלב שלך..

החיים לא פיירים
אוי, כל כך מוכר לי... וכל כך הרבה עבודה פנימית יפה❤ציפי כהןאחרונה
תיארת כמעט במדויק את המשפחה שלי...
מפגשים משפחתיים גדולים פעם בשנה,
ובסיום (וגם באמצע) ספירת מלאי, והכרזה על התינוקות שנולדו השנה...
והכאב כל פעם מחדש על כך שהתינוק שלנו לא שם. רק בלב. שלי.
תמיד תוהה לעצמי- אם הייתי בוחרת לציין את הלידה שלי, מה זה היה גורר אחריו?
בחרתי לא לציין.
אני תוהה אם אחרות יכולות לבחור אחרת, ואיך זה היה מתקבל.

אלייך, יקירה ואהובה, חיבוק חם על הכאב, שתכף מתקרבת שנה לתאריך שלו. כואב לי איתך.

ואת מרגשת בהתגברות ובעבודה הפנימית שאת עושה.

חיבוקים וחיזוקים!!


האם שמעתן על המכון של ד"ר ברטוב?לאלי100
ראיתי סירטונים ביוטיוב על פלאים שהוא עושה אצל זוגות..
יש למשהי המלצות?
משהי?אנונימי (2)
שמעתי עליואין ייאוש בעולם
אבל אין לי נסיון בזה
הבנתי שעושים אצלו בדיקת זרע באיזה שהיא שיטה
לא שמעתי. בהצלחה בדרך שלכם. לאן שתפנו- היו עם עיניים פקוחותציפי כהןאחרונה
ועם הבנה שרופאים הם בני אדם.
הם לא יכולים להבטיח מאה אחוז... הם יכולים רק להראות אחוזי הצלחה קליניים, ומחקרים על השיטות השונות.
זכרו שההחלטה בסופו של דבר עם איזו שיטה ללכת- היא בידיכם. בררו את כל הצדדים ואז לכו למה שנראה לכם הכי נכון עבורכם.

חיבוקים ותקוות!
חייבת לשתףלאלי100
קצת רקע: אנחנו נשואים שנתיים פלוס ללא...
קיבלנו מקודם תשובות של הבדיקות זרע והם ממש לא משמחות.
דיברנו עם מכון פועה והם אמרו לפנות לרופא פריון וכנראה הוא יגיד לנו לעשות הפרייה חוץ..
בעלי מזה נשבר, זה ממש קשה בשביל גבר לקבל כזאת תשובה..
תפסתי אותו ואמרתי לו שזה המסע של שנינו ביחד ואין אשמים והילדים שמגיעים אחרי מאמץ הם המוצלחים ביותר כי הם ילדים של תפילות!!!
תוך כדי זה אני נשברת ובוכה.. אני רוצה גם ילד כמו כל החברות שלי בקלות, קשה לי לחשוב על הזרקות וכל הכאב ראש הזה...

מה אני יכולה לעשות כדי להרים את מצב הרוח של בעלי? האם פשוט להניח לו או לנסות לעודד (שזה לא יהיה יותר מידי)

היי יקרה. שאלה לא פשוטה. אני מניחה שהתשובה יכולה להיות שונהציפי כהן
עבור כל אחד, כי בסופו של דבר כל אחד זקוק למשהו אחר בתוך התחושות הקשות.

עם זאת, אני רוצה לומר לך שבעיניי הכי נכון להיות יחד בתוך הכאב. לא לשלול את הכאב, לא להעלים אותו.
הכאב הוא כאב ויש בו רגשות קשים.
מותר להיות עם הרגשות הקשים: לכאוב ביחד, לומר כמה זה כואב, לתת ביטוי לתחושות של אכזבה, חוסר אונים, חוסר שליטה.
אלה רגשות שקשה לשאת אותם, והם קיימים גם לנשים שעוברות טיפולי פוריות בגלל שחלות פוליציסטיות או קשיים בקליטה ברחם.
הכאב הוא כאב וחוסר האונים גדול.

הקושי שלו מובן והגיוני. אפשר לתת לו מקום.
אם אתם חושבים שיותר יעזור לו לדבר עם מישהו חיצוני, ולא דווקא איתך- שיחפש חבר או אדם שהוא יכול לדבר איתו מלב אל לב. כדאי שידבר על הרגשות ועל השבר שהוא חווה.
וגם את.
ותמשיכו לדבר ביניכם: גם על הכאב וגם על התקווה.

חיבוקים חמים, מאחלת לכם שתצליחו להחזיק את כל הצדדים: הצד של הקושי והכאב, לצד התקווה והאופטימיות.
כי יש הרבה תקווה וכיום ישלרפואה יכולות עצומות בנושא ההפריה החוץ גופית.

חיבוקים!
חיזק מאוד!! תודהלאלי100
באהבהציפי כהן
איזה מקסימה אתאין ייאוש בעולםאחרונה
אכן זו בשורה קשה מאד, כי זה מסמל עבורו את "הגבריות" שלו.
הוא צריך זמן לעכל ולעבד.

רק רוצה לעודד שלא תמיד לוקח הרבה זמן להיקלט, לפעמים מספיק טיפול שניים ונקלט הריון

בשורות טובות
איך יודעים מתי צריך לפנות לעזרה בתחום הפוריות?אנונימי (פותח)
מקווה שזו לא שאלה מגוחכת..
נשואה עם 2 שבאו באופן טבעי (לא מיד אבל גם לא בקושי מדיי גדול)
ומנסים כמה חודשים (אולי כבר שנה) ומתאכזבים..
לכל מקרי 'השטח האפור', איך יודעים מתי צריך לפנות?
היי יקירה. בכלל לא מגוחכת!! הגיונית וטבעית לגמרי.ציפי כהןאחרונה
באופן נורמלי ההמתנה להריון טבעי אורכת כשנתיים. לאחר שנתיים כבר יש צורך לבדוק, לברר ולהתחיל תהליך.
עם זאת, בדרך כלל רופאים מתחילים בירור הורמונלי לאחר כשנה של נסיונות, תלוי ברצונם שלבני הזוג בעיקר.

זה הגיוני ונורמלי לחכות שנתיים. לגוף לוקח זמן להיקלט, למרות שבהחלט כואב להמתין ולהתאכזב כל חודש מחדש.

אם את רוצה להתחיל בירור, זה בעיקר תלוי בך. את יכולה לפנות לרופא/ת פוריות לאחר כשנה, וממנו/ה לקבל מידע מדויק יותר.

חיבוק חם!!
לצערי הרב, צריכה לעבור גרידה. הריון ראשון אחרי צפיהאנונימי (פותח)
של 3 שנים. האם יש עדיפות לפרטי?, המלצות לרופאים בירושלים, עדיף שערי צדק- מאוחדת שיא.
אין לי נסיון בגרידה ( עברתי עם ציטוטק) רק חיבוק ענק💜אורית13
אין לי המלצות בירושליםאנונימי (3)

במרכז, לא יודעת בדיוק איפה - ד"ר יחיאל בורק,

אם את במכבי - אני עשיתי אצלו בעבר באסותא. דרך מכבי - לא משלמים כלום, בגלל שאסותא שייך למכבי.

 

 

הוא מאד אנושי ומאד מקצועי,

אישית עזר לי מאד כי הוא היה הרופא שלי בקופה וליווה את ההריון, כך שהוא הכיר אותי,

וזה מאד עזר בסיטואציה הלא נעימה של חדר ניתוח.

 

נראה לי שאם יש אפשרות לפרטי - זה כדאי,

ד"ר בורק אמר לי על בית חולים מסוים שיש להם כמה שעות לסיים את כל הגרידות - ככה שאין להם זמן להיות נחמדים, הם פשוט צריכים לתקתק.

ובפרטי - יש הרבה יותר נחת.

אבל כמוןב תלוי על מי את נופלת...

לי היה חשוב שיהיה באנושיות.

 

 

 

 

חיבוק חם.

כואב ממש לשמוע. שלעולם לא יכאב לך יותר!!אין ייאוש בעולם
חיבוק חם יקירה!! אם יש לך אפשרות לעשות בפרטי, בעיניי זה עדיףציפי כהןאחרונה
כי פרטי מאפשר יחס עדין יותר.
גם בבית חולים את יכולה להיתקל ביחס עדין, או פחות- תלוי במי את פוגשת, ומתי.
כשאת הולכת לפרטי את יכולה לבחור עם מי. ולהתבונן בעיניים. לספר שזה הריון ראשון לאחר ציפייה ארוכה. לומר שכואב לך כל כך. לקבל חיבוק או הכלה...
וכדאי לעשות זאת גם אם אינך הולכת לפרטי.

יקירה, חיבוק חם, אני כל כך מצטערת לשמוע על האובדן שלך!!! כמה כואב, לאחר ציפייה כה ארוכה.

נשמח לשמוע מה שלומך.
חנוכההודו לה'
עבר עריכה על ידי הודו לה' בתאריך כ"ד בכסלו תש"פ 15:46
ערב חג
עלו מחשבות עצובות
ב"ה הם המשיכו הלאה

מאחלת לכולן חג מאור ומלא ניסים טובים ומשמחים
היי אהובה. שמחה לראותך כאן... חיבוקים חמים. מותר גם להיעצבציפי כהןאחרונה
וטוב שיש לך תנועה פנימית בין העצב לרגשות האחרים.
טוב לתת מקום לכל הרגשות שעולים. בדרך כלל אם מאפשרים לנם מקום וביטוי, הם ממשיכים הלאה.

חיבוקים!
חנוכה מאיר❤
הפלה טבעית עם ציטוטקנילילה
היי לכולן, לצערי הרב לפני כמה שבועות גיליתי שאני בהריון עם שק הריון בלי עובר אחרי כמה בדיקות התחיל לי דימום והחלטתי לחכות שיפול לבד אלא שזה לא קרה... בהמלצת הרופאים ושאלת רב הוחלט שכדאי שאקח את הכדורים ציטוטק. אני ממש חוששת מהתופעות לוואי והכאבים. מישהי עברה את זה ויכולה להגיד איך היה ואם זה הצליח או שהייתה צריכה גרידה בסוף? בנוסף לקחתם את זה וגינלי או דרך הפה? אמרו לי דרך הפה כי אני כבר מדממת ומפחדת שיהיה פחות אפקטיבי... אחרי כמה ימים יכלתם לתפקד? מקווה שזה יצליח ויהיו בשורות טובות. אשמח לתשובות מרגיעות וגם פחות ממכן
יקרהאנונימי (2)

קודם כל חיבוק חם על מה שאת עוברת.

 

הציטוטק בעצם מזרז תהליך טבעי של ניקוי של הרחם.

בהבנה שלי - ככל שהתהליך יותר מתקדם, הוא יזרז אותו יותר מהר.

כלומר - אם יש דימום - הוא יגיבר אותו.

אם יש דימום - הציטוטק אמור להתחיל את התהליך, ואז כמובן יקח יותר זמן.

 

ומהנסיון שלי--

לקחתי ציטוטק פעמיים, דרך הפה.

בפעם הראשונה לקחתי כשכבר היה דימום משמעותי וכאבים ממש חזקים. כנראה שהייתי כבר ממש בתוך התהליך של הפלה טבעית, הציטוטק זרז אותו ובעצם גמר מאד מהר את התהליך של ההפלה.

תוך שעה היה דימום מטורף, עם גושים וכנראה הכל יצא.

אחרי 3 ימים כבר עבדתי.

(לא בטוחה כמה זה נכון נפשית, אבל פיזית זה היה אפשרי).

 

 

הפלה שניה, הייתי בלי דימום בכלל,

הציטוטק גרם לדימום חלש חלש חלש חלש שלא התגבר בכלל,

הרופא אמר לי שאני יכולה לקחת מנה שניה, ויכול לרחת אפילו 3 שבועות עד שהרחם יגמור להוציא הכל (כמובן שהדימום האוסר יכול להמשיך עוד אח"כ).

העדפתי ללכת לגרידה. חיכיתי שבוע (שלא תפקדתי בו. הבחילות היו יותר קשות מההריון עצמו), יום אחד של גרידה, ואחרי יומיים את מתפקדת.

 

 

נראה לי זה שיש לך דימום זה דווקא מושך לכיוון של ציטוטק,

אבל אף פעם אי אפשר לדעת, וזה כן סיכון שאולי תצטרכי מנה שניה ואולי בסוף גרידה.

 

 

 

 

בהצלחה בהחלטה!!

 

אצליאין ייאוש בעולם
היה יום אחד מטורף של דימום היסטרי וכאבים ואחר כך בקטנה
וב"ה סבב אחד הספיק

בהצלחה
היי יקירה, חיבוק חם.ציפי כהןאחרונה
אני לא יכולה ללמד אותך כלום כי כל אחת מעט שונה, כל גוף הוא מעט שונה, כל מקרה של הפלה הוא מעט שונה....
ועדיין, אני מקוה בשבילך שהכל ילך חלק ובדיוק כמו שתרצי שיהיה. (כמה שיש רצון בתוך זה...)

חיבוקים על מה שאת עוברת!!!
הי כמה שאלות על הריון כימיחן_חן
אושפזתי שלשום בגלל בטא שלא עולה כראוי עם חשש לחוץ רחמי.. שוחררתי אתמול כי זה ניראה להם הריון כימי.
השאלה מתי אמור להגיע דימום.
מתלבטת מה לעשות עם שבעה נקיים.יכול להיות שהדימום שהיה לי והפסיק זה בעצם ההפלה? כי כרגע עוד לא ניראה באופק דימום..
מציינת שאחרי הדימום עדיין היתה עלייה כלשהי בבטא..
מכירות מצב כזה?
לא מוצאת חומר על זה באינטרנט
תודה!
אהלןאין ייאוש בעולם
השאלה כמה דימום היה? כמה חזק ולמשך כמה זמן?

הריון כימי הוא לא הפלה, אלא ביצית שהופרתה ולא הצליחה להשתרש ברחם. כשהיא יוצאת זה אמור "להיראות" כמו כל ווסת רגילה שלך מבחינת אורך הדימום ועוצמתו. (הפלה זה אחרי שהיתה הפריה וגם השתרשות ברחם).

למה הם חושבים שזה כימי? באיזה שבוע את אמורה להיות? חסר מידע.

חיבוק על האישפוז והאכזבה
תודה רבה!חן_חן
שבוע 5-6 בטא שלא עולה כמעט ואפילו יורדת קצת...הבטא התחיל מ39 אחרי חמישה ימים 54 ואז ירד ל34.. הדימום היה בין ה39-54 ואז הפסיק
כמות הדימום היתה כמו של ווסת רגילה שלך?אין ייאוש בעולם
קצת פחותחן_חן
אז נשמעאין ייאוש בעולם
שאת יכולה להתחיל לספור 7 נקיים
זה שיש עדיין בטא לא אומר שיהיה עוד דימום בהכרח.
גם אצלי בהפלות שלי לקח זמן עד שהתאפסה הבטא ללא קשר לדימום
תודה רבה יקרה!!חן_חן
שיהיו לך ולכולן מעתה רק בשורות טובות!
היי יקירה, אכן נשמע שאת יכולה לספור שבעה נקיים.ציפי כהן
@@אין ייאוש בעולם כתבה מאוד מדויק, תודה לך יקירה.

חיבוק לך, @חן_חן, על האישפוז וכל הרגשות הנלווים.
רוצה לספר מה שלומך?
איזה מתוקה!!חן_חן
תודה!! ריגשת
ב"ה מרגישה ממש הרבה יותר טוב..מחר נעשה עוד בדיקת דם ונקווה שבאמת הבטא יורדת..
לגבי השבעה נקיים אני לא מצליחה..יש לי הפרשות מוזרות שאני לא מכירה והגוף כאילו עוד לא חזר לעצמו.. כשאני עושה בדיקה אח"כ כואבת לי הבטן והצדדים כואבים מידי פעם..מישהי מכירה?
הגיוני שהגוף לא חזר לעצמו. בדרך כלל כדאי לתת לו זמןציפי כהן
ולא למהר.
אם זה הולך מהר, זה טוב.
אם לא, אני מציעה לתת לו זמן עד שהכל ייצא.
דימומים מוזרים- זה הגיוני. זה לא וסת רגילה, זה משהו אחר. אז לתת לו זמן להוציא כל מה שיש ואז להתחיל בדיקה.

מצד שני, מחשבה קטנה:
אם כואב- אולי כדאי ללכת שוב להיבדק אצל רופא ולראות מה הסיבה?

חיבוקים.

תודה מתחדשת נשמהחן_חןאחרונה
כמיהה להריוןאנונימי (פותח)
אני מעדיפה לא לפרט מה עברתי אבל כ"כ קשה לי עם הרצון החזק להיכנס להריון וההבנה שזה ממש לא מובן מאליו...וגם זה שיוולד ילד בזמן ובבריאות לא מובן.
רק מתפללת ומקווה
מנסה להתחזק באמונה.
תודה על המקום
ה' גדול וכל יכול..ישועת ה' כהרף

חיבוק על ההתמודדות!!

תפילה על העתיד!

הכל אפשרי..

 

בדיוק נכנסתי לפורום הזה עםאורית13
עבר עריכה על ידי אורית13 בתאריך כ' בכסלו תש"פ 14:46
התחרטתי על מה שכתבתי..
חיבוק אורית יקרהציפי כהן
אכן קשה לחוות את ההרגשה הזו. כמה הכל לא מובן מאליו...ציפי כהן
להרות, לשמור על ההריון, ללדת בזמן, ללדת תינוק בריא...
לא.
לא מובן מאליו.

נראה לי שמה שקשה זה לאבד את ההרגשה שזה טבעי ושזה מובן מאליו ושזה אפשרי תמיד.
משהו כמו אובדן התמימות.

לא קל לאבד את התמימות בנוגע לזה.
ההתמודדות לא פשוטה.
חיבוק על זה!
😢😢🤗אורית13אחרונה
תופעה שרציתי להתייעץ עליה...אנונימי (פותח)
גם אתן מרגישות מאז ההפלות צורך יותר שיעשו ויפנקו אתכן.. לא תמיד אבל שקשה בלי קשר במשהו... מרגישה צורך שיעשו לי משהו ולא שאני אפנק את עצמי... אולי זה כי אני בת זקונים מפונקת.. אולי בגלל ההפלות... כאילו מצפה שבעלי פעם בחודש או פעם ב.. שקשה לי יעניק לי מעבר. כמובן שהוא לא מבין מה אני רוצה ואין לו זמן והוא מבחינתו שלקח את הילדה מהגן זה מעל ומעבר... ואני ממש דואגת לו ומכינה לו אוכל ומפנקת אותו ושואלת אם צריך משהו.. ודואגת לנקות ושיהיה מסודר. והוא עוזר אבל בטוח שהעזרה היא מעבר ואני צריכה להודות לו.. יענו זה הפינוק שלו בשבילי... שאמרתי לו אתה לא אוהב שמפנקים אותך?. אמר לי מרגיש לא נעים עם זה שעושים בשבילי.. חחחח... ואז אמרתי לו שאני זקוקה לזה אז אמר לי בציניות חצי אמת אז תפנקי את עצמך... הוא כזה טיפוס שכלתן.. פעם מכל פיפס נעלבתי ממנו. למדתי לדון לכף זכות. כי החשיבה היא לא כמו אצל אישה... פעם אחרונה שעשה לי משהו זה כי התחננתי.. אמרתי לו פליז תביא לי משהו מחמם משהו מתוק ועם אפשר עם לבבות.. אז הוא קנה לי שמיכה ושם אותה עלי כאילו זה קניות מהסופר ונתן לי 3 עוגות חלביות שוות וביקש שאשאיר הרוב לילדים.. כי זה לא בריא ויש שם הרבה.. עזבו שאני רזה...חחחחחחחחחחח קיצר הבנתן??? הבחור לא מבין מה אני רוצה מחייו. חושב אחרת לגמרי ממני... אין בעיה הבנתי שממנו לא תגיע הישועה הוא משתדל אבל הוא לא רומנטיקן. זה לא הקטע שלו. כל המכתבי אהבה שכתב לי נכתבו בכפיה.הכרחתי אותו. מודה באשמה!. אז החלטתי לחשוב על פתרון אחר. כשאני בשעת משבר כזה.. הפעם בחודש הזאת שהמחזור מגיע ואני משתבשת הורמונלית... איך מפנקים את עצמינו למרות שבא לי שיפנקו וידאגו לי... איך נגמלים מזה...? מאז ההפלות זה החמיר
הייאין ייאוש בעולם
רק את מכירה את עצמך לפני ואחרי ההפלות, ויודעת מה היה כבר לפני ומה צץ אחכ.
באופן אישי, אני אכן הרבה יותר צריכה חיזוקים ותמיכה, וכן דברים יותר קשים לי מלפני כן. לחלוטין. היומיום מאתגר אותי יותר.

בחיים אנחנו צוברים תחושת מסוגלות וביטחון עצמי גם מחיזוקים חיוביים ומהצלחות שחווינו. הפלות הן תחושת כישלון הרבה פעמים, גם אם לא כישלון, זה לא בדיוק חוויית הצלחה או חיזוק חיובי. מתוך כך הן יכולות להשפיע על תחושת המסוגלות ועל הביטחון העצמי וכך גם על האושר.
אנחנו עובדות על זה כולנו, אבל זה לא קל.
אז חיבוק
לפנק את עצמךבאפל
זו יכולת אדירה.
וזה דבר טוב לא להיות תלויה במישהו, גם מישהו שאת אוהבת.

נראה לי אני יכולה להעביר קורס העצמה על פינוק עצמי =)

לי ברור שאחרי שעוברים דבר קשה, באה תקופה שצריכים בה יותר כוחות, יותר תמיכה, יותר אהבה . אז מגיע לך . תפנקי את עצמך במה שעושה שעושה לך טוב!

איך נגמלים? בעז"ה כשתתמלאי ותרגישי פחות חסרה, זה יבוא בטבעיות. או שפשוט זה יהיה לא מתוך צורך של צורך. לפעמים גם פינוק בחיים הרגילים הוא חיזוק למציאות הרגילה רגילה, שגם בה יש צורך לפנק את עצמך בשביל כוחות רגילים.

בעז"ה שתתבשרי בבשורות טובות.
ויאללה פנקי את עצמך, הכי מגיע לך בעולם כולו!



היי יקרה. אני שומעת במילותייך בקשה לתשומת לב, לאכפתיות, לחוםציפי כהןאחרונה
בקשה שמישהו יתבונן, ישים לב שקשה לך ואת במשבר, יבין מה את צריכה בתוך המשבר הזה, יעריך אותך על מה שאת עושה ועוברת, יתן לך מילים אוהבות, ירגיש את צערך ויחבק אותך בהרבה חמלה ורכות...
אני מרגישה שאת מבקשת מבן זוגך שיראה כמה קשה לך בתקופה הזו. כמה את עובדת על עצמך מבפנים (ואולי גם עובדת בחוץ) ועוברת דברים לא קלים, וכמה כואב לך עמוק מבפנים.
מרגישה שאת מבקשת ומבקשת והוא לא יודע איך להיענות לצורך הזה שלך.

זה כואב לחיות בפער כזה.
פער שבו את חשה אשמה על הצורך שלך,
על הצורך שיראו וידעו,
על הצורך הטבעי כל כך להתפנק, לקבל אהבה, לקבל חיבוק ורכות והכלה,
לקבל הערכה על כל מה שאת נותנת ועושה על אף ההתמודדות.

אינך אשמה בצורך שלך, יקירה.
את זקוקה לו שיראה והוא לא מצליח לראות, על אף תחנונייך.
זה כואב וקשה.
בעיניי מגיע לך.
מגיע לך שיפנקו אותך, שיראו אותך, שיקבלו את כאבך ויתנו לו שם.
שיעריכו את מה שעברת ועוברת ועושה.
שירימו אותך על כפיים.
את ראויה ומגיע לך מאוד.

לפעמים אנחנו לא מצליחים לקבל את הצורך שלנו מדמות קרובה, ואז אנחנו מנסים להשלים אותו לעצמינו...
בעיניי את מרגישה נכון, מהכיוון שלי- מגיע לך שמישהו אחר יראה ויכיר ויוקיר.
בעיניי אנחנו לא חיות לבד בעולם, ואיננו יכולות לספק לעצמינו לבד את הצורך שלנו כל הזמן.
אנחנו יכולות הרבה בעצמינו, אבל יש חלקים בהם אנו זקוקות לזולת. שיראה וידע.
לכן אני חושבת שנכון יהיה אם תחפשי זולת כזה.
חפשי מישהי אחרת או מישהו אחר שיעריך, שיראה, שיתן לך את מה שאת זקוקה לו.
בעיניי כדאי לעשות זאת בקרוב, כדי שלא יצטברו לך כעסים רבים על הלב, שלא תחווי אכזבות רבות,שתוכלי להרגיש שאת מוחזקת בידיים אחרות.

אני מחבקת אותך כל כך.
זה אפשרי שיראו אותך.
ואני מעריכה ורואה את המאמצים הרבים שלך לתת לבעלך את הצרכים שלו, ואת הבקשה שלך שיתן לך גם את הצרכים שלך. זה ניכר ומוערך שאת עושה כה הרבה.
ומגיע לך.

חיבוק.

מה הכי חיזק אותך?פרח לב זהב
היי.
חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לשמוע ולשתף -
מה או מי נתן לכל אחת את התקווה?
את הכח להמשיך?
את השינוי העמוק ש"הנה עכשיו אני מסוגלת לנסות שוב"


לי הכי עזר - השיתוף עם חברה קרובה שאמנם אז הייתה רווקה ולא היה לה מושג וחצי מושג מה חוייתי, אבל לפחות הייתה שם המון בשבילי כשזה הציף אותי, סתם באמצע היום.
איזו חברה טובה! ואיזו הרגשה טובה שיש עם מי לדבר כשזה מציף❤ציפי כהן
לי היה פורום תמיכה לאחר אובדן, באתר כיפה,שבו יכולתי להביא את הקשיים האישיים שלי לתוך חבורה תומכת וקשובה.
היתה גם חברה קרובה ששיתפתי כשהיה לי קשה מדי,
היתה לי מוזיקה שתמיד ליוותה אותי כשהיה לי קשה מדי (הפסנתר ישב בסלון... תמיד פתוח ומוכן לקבל הכל..., הגיטרה חיכתה לי בחדר...),
היתה לי כתיבה, כתבתי לעצמי המון בתקופה ההיא. זה עזר לי לפרק ולפרוק הרבה.
והיה טיפול פסיכולוגי שהלכתי אליו מדי שבוע, שעזר לי להרגיש שפויה, הגיונית, אנושית... זה היה מקום להניח בו את עצמי כמו שאני, ולקבל חמלה, רכות, הבנה וחום, כמו גם עבודה על נושאים מורכבים והכלה שלהם ממקום בריא יותר.

תודה לך על הנושא המשמעותי! גרמת לי לחשוב.
מעניין מה יהיה לעוד א.נשים לספר. מה חיזק אתכן.ם?

❤❤❤
אניאנונימי (2)
לשרוד את התקופה של הלידה השקטה:
מוזיקה בפול ווליום.
כתבתי גם את הסיפור לידה בפורום אחר. ומדי פעם חזרתי לקרוא.
המון שוקולד
וכמובן שהמשפחה המצומצמת שלי.
גם קצת הודעות שחור לאחותי בוואטסאפ.

אבל בעיקר להמשיך? הרצון לילד . רצון אדיר וחזק (מתבאסת שאני לא מאלה שמסתפקים או רוצים 2 ילדים וכלב. היה לי יותר לקבל את מצבי אם זה היה מה שבנפשי.)
מה גם. שכל דבר כמעט אפשר לשפר. בטח אם עברת אותו פעם אחת. ככה. שח"ו במידת הצורך, אדע לאיזה מומחה ללכת כדי לקצר תהליכים, אדע באיזה בי"ח עדיף, אני יודעת מה הפרוצדורה ןכמה טפסי 17 וטרטורים היא דורשת. אני יודעת ששוקו מ2 מקופלות ועוגת שוקולד חמה זה אחלה 5 דק של רק מתוק בפה. אצלי, ידע זה כח. ( וזה לא יהיה שוק חיי. כבר עברתי את זה.)
איזה מזל שהיה לך את אחותךאין ייאוש בעולם
כי לא כולם יודעים להכיל הומור שחור.
מתחברת למה שכתבת בעניין מספר הילדים, יש לי חברה בטיפולים שרוצה 3-4 ילדים (לא בגלל הטיפולים, מראש זה הרצון שלה)
ו.. וואלה כיף לה כי זה ריאלי
הלוואי שהייתי מסתפקת בזה בחלום שלי..
אבל אלוקים גדול.. עוד נראה ישועות

לגביי הידע, מסכימה שזה כח אבל זה גם כאב ראש.
באופן אישי הייתי דווקא מעדיפה לא לדעת
לא הייתי בוחרת בזה לעולםאנונימי (2)
החיים הובילו אותי לזה.
אז לפחות אני יודעת.
היה לי חלום שיהיו לי לפחות חמישה ילדים.ציפי כהן
כשהבנתי שזה פחות ריאלי... עבדתי מבפנים על השלמה עם זה שיהיו פחות.
היה שלב שחשבתי שיהיו שניים, ושמחתי בזה.
בסוף קיבלתי מתנה עצומה ונולדה לי עוד בת... זו מתנה אדירה!!!
אני במקום שאני מקבלת את המתנות באהבה ובשמחה, בידיעה כמה הכל ממש לא מובן מאליו. כלום.
אבל מבינה מאוד את מי שרוצה עוד ומתאבלת מאוד על החסר. זה קשה להשלים עם זה.
חלום ושברו, זה קשה.
אני כותבת ממקום קצת אחראנונימי (3)
באתי ממש' מרובת ילדים והיה לי תמיד ברור שיהיה לי גם הרבה ילדים.
ההתחלה היתה בסדר יחסית. רק שכל פעם לקח לי כמה חודשים יותר להכנס להריון מהרגע שהפסקתי מניעה. כך שלהריון החמישי כבר חיכיתי כמעט שנתיים, ואז העובר הפסיק להתפתח בחודש שלישי. ועברתי גרידה. היה לי מאוד קשה. במיוחד שזה נודע לי בערב ליל הסדר שבו היו לי הרבה אורחים. ואירחתי את כולם בשמחה וסיפרתי רק לאימי. זה היה קשה אבל ההימצאות עם המשפחה המורחבת והמצומצמת חיזק אותי מאוד.
לקח לי עוד כמעט שנתיים להכנס להריון נוסף. (לאחר שלא נמצאו בעיות בבדיקות הלכתי לדיקור במשך חצי שנה ורק אז זה הגיע)
ב"ה ההריון הצליח ויש לנו ילד חמישי מהמם.
לפני חצי שנה לאחר שנה וחצי של ניסיונות נכנסתי להריון והוא נגמר בהפלה ארוכה ונוראית. (איבדתי כלכך הרבה דם שנאלצתי לקבל מנות דם וכמויות של ברזל)
אח'כ ניסינו עוד חצי שנה וכלום. ועכשיו החלטנו שדי, מספיק לנסות. עשינו את שלנו. אנחנו מבוגרים מידי ועייפים מידי לזה. נשמח בחמשת ילדינו, נשקיע בהם את כל שנוכל וזהו.
מאוד מחזק אותנו שיש לנו אחד את השני ואת ילדינו (ש3 כבר מתבגרים ואוטוטו אחד כבר עוזב את הקן,😟)
אישית מחזק אותי שככה החליט הקב'ה והוא יודע הכי טוב מה טוב בשבילי. אני גם יודעת שצמחו מזה גם דברים טובים כמו המודעות שיש לי היום לאנשים שעוברים טיפולים/ הפלות. עד שאתה עובר את זה אתה לא מבין באמת את הציפייה והאכזבות והסבל.
אני יותר מברכת על הילדים שכן זכיתי בהם ואוהבת אותם יותר, וחלקם ממש מאתגרים אותי.
ומהיכרות עם עצמי אני יודעת שאני לא מגיבה טוב ללחץ של החיים של הרבה קטנים בבית וצריך לתת צומי לכולם. וגם הי לי הריונות לא קלים שבחלקם בקושי תיפקדתי אז יותר טוב לאלה שבבית שאמא תתפקד.
אז אני באה ממקום של יש. נכון שחלמתי על הרבה יותר (ואפילו בנינו בית ממש גדול כי חשבנו שנצטרך) אבל מה שיש לי המון.
יש לי גיס (חילוני עם הרבה ילדים בלע"ה) מאוד ציניקן ולפעמים גם חסר טאקט. אז פעם הוא זרק לנו: " אתם מתנחלים לייט, יש לכם מעט מידי ילדים", אז לא נעלבנו, רק אמרנו שאנחנו עובדים על האיכות לא על כמות. 😁
אחרי הבוראנונימי (4)
שנפער בגלל הפסקת הריון רציתי מיד עוד הריון
לקח לו טיפה זמן והוא הגיע
והזמן ריפא את הרוב ❤
לי עזר שלא הצבתי את זה כסודנועה נועה
מיד כשגיליתי ואחרי שהתקשרתי לבעלי, טלפון שני היה לאחות שלי שהיא - לצערי הרב - ה'מומחית' המשפחתית בנושאי הפלות ואובדן. בהמשך סיפרתי לאמא שלי, לחברה קרובה ולאחות קרובה (הייתי מספרת לעוד אחות אבל היא היתה חודשיים לפני חתונה והרגיש לי לא מתאים. בסוף יצא שסיפרתי לה בשבת כלה כי היא חשבה שאני בהריון :/). סיפרנו גם לאחי וגיסתי ששמרו על הגדולה כשנסענו לבית חולים. בעלי סיפר לאמא שלו כי גם הוא היה צריך תמיכה. וכל זה רק ב24 שעות הראשונות... בהמשך סיפרתי לעוד ועוד נשים בעוד מעגלים, היום גם כמעט כל האחים שלי יודעים (אבל לא הגיסים ולא חמי). וגם בשלב מסוים הפסקתי להסתיר בפורומים. זה מאוד משחרר שאפשר לדבר על זה, להסביר חרדות, לזרוק בדיחות ציניות קצת. ואפילו זה שאפשר לתמוך ולייעץ למי שנמצאת באותו מקום, איכשהו לצאת מעצמך סביב הנושא הזה מעביר אותך לעמדה של כוח ונתינה סביב המקום הזה שבמקור הוא פשוט חוסר אונים אחד גדול.
וברוך השם זה ששנה אחרי כבר הייתי באמצע הריון גם עזר מאוד...
מסכימה איתך כל כךאורית13
ההסתרה מקשה מאוד, מוסיפה מאוד מאוד על הקושי, היא קושי בפני עצמו
מאוד מאוד מקל לשחרר ולספר וכל מי שנראה מתאים ויכול לתמוך ולעזור
הרב שלנוחדשה111111
ישב איתנו בנחת, עודד, הקשיב, חיבק.
משהו אלוקי ,מנחם.. כאילו הוא היה מסר מהקב"ה.

המשפחות כמובן לא נתנו לנו שקט רגע אחד.
ההורים שלי לקחו חופש שבועים מהעבודה והינו אצלם.. היו שם, הקשיבו, תמכו.
חמותי וחמי שיחיו עד 120 באו כל ערב נסיעה של 40 דקות כל כיוון כדי להיות איתנו.
עד שלאט לאט חזרנו לעצמו, לחייך,לשמווח... וגם לבית שלנו.שגם של עדיין היה את כולם מסביבנו אבל זה אחרת... ב"ה . הקב"ה שולח שליחים.

וכמובן בעלי הנסיך שלא הלך לעבוד 3 חודשים כדי להיות איתי שלא אשקע לדיכאון.. ואו קיבלתי צמרמורת שרשמתי את זה. עכשיו רק מעכלת כמה עשה למעני.
ב"ה ביום שחזר לעבוד גילינו על ההיריון ,שעכשיו הוא ישן לידי תודה לה'.
וואו איזה כיף שהיתה לך את המעטפת הזאתאין ייאוש בעולם
ושהיה אפשרות כלכלית לא לעבוד.

שרק יעטפו אותך בשמחות!
וואו. איזו עטיפה מדהימה ולא מובנת מאליה בכלל!!ציפי כהןאחרונה
שום דבר פה לא מובן מאליו.
החל מההשקעה של שני הצדדים של ההורים, העטיפה, החיבוק, ההישארות של בן זוגך...
וואו. נשמע מאוד מאוד עוטףוקשוב ורגיש.
זכית!
משתפת משהו שכתבתי בפייסבוק, על צמיחה מתוך האובדן. 10 שנים.ציפי כהן
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך י"ב בכסלו תש"פ 00:10
השנה אני חוגגת את שני האירועים המשמעותיים והמצמיחים של חיי.
10 שנים ללידה השקטה
5 שנים ללידת בתי האהובה, הדר אמונה.

כן, חוגגת.
קשה לחגוג אירוע טראומתי ומטלטל כל כך כמו לידה שקטה. האובדן כל כך מוחשי וחי, ועם זאת נעלם מהעין... כמו אינו קיים.
ובכל זאת, השנה אני חוגגת.
לא את הלידה השקטה עצמה, גם לא את התקופה המרה שבאה בעקבותיה, מלאה כאב, עצב, יאוש, דיכאון, טראומה ואבל.
אני חוגגת את כל הלידות שהתרחשו בי בעקבות התקופה הקשה של חיי.
אני חוגגת לידה מחדש.

ככל שאני מתעסקת יותר עם א.נשים שעברו לידה שקטה, כך אני רואה ומבינה כמה זה אירוע משנה חיים. לטוב ולפחות.
אירוע שכזה מעורר לחשיבה מחדש, להתעוררות אמיתית, לפקיחת עיניים אל החיים-
ולדיוק. לבחירה. למשמעות עמוקה יותר.
כי אחרי שאיבדתי את העובר היקר שלי, אחרי שהחלומות התנפצו ושבתי הביתה בידיים ריקות,
התחלתי מסע חיפוש אמיתי.
מי אני? מה חיי? מה משמעות החיים עבורי?
האם אני עושה נכון? עבור מה אני חיה? מה חשוב לי ומה פחות?
ועברתי מסע.
מסע של מעבר דרך כאב עצום, של אבל ומוות ואובדן, טראומה שאין לה התחלה ואין לה סוף, כאב שהחשבתי אותו פעם כמו מעבר בתוך כדור של אש.
עכשיו תנסי לצאת בחיים מהצד השני.

נאבקתי.
לא הפסקתי לעבוד.
להישבר, לכאוב, לקפוא... אבל להמשיך.
חייבת לצאת מפה בחיים!
חייבת!!!

ואז אור.
בהתחלה קטן,
אחר כך גדל,
והנה אני גדלה וצומחת, ולאט לאט מגלה עוד ועוד ומתפתחת עוד ועוד ומצמיחה כנפיים,
ועפה אל האור המסנוור הזה
וזוכה ויולדת ילדה מקסימה מאין כמוה, בחגיגת לידה מרגשת ומלאת ריקודים ושירה,
ומרגישה לידה מחדש ופורשת כנפיים אל אור בלתי ניתן לתיאור...

נולדתי מחדש במובנים רבים,
אל תוך עולם קסום שבו אני מגשימה ומתגשמת בכל רגע בחיי, מלאת אהבה לטוב שבעולם וליופי שבו, מלאת שמחה על המתנות של חיי, ובהן-
ילדתי המהממת שבאה לפני חמש שנים, אחרי שאפסו אמירות התקווה מרופאים,
והלידה השקטה שלי, לפני עשר שנים.

שני האירועים המצמיחים של חיי,
כל אחד בקצה סקאלה אחר,
ובכל זאת את שניהם אני חוגגת השנה.
חוגגת לידה מחדש.

מצרפת את השיר שליווה אותי השבוע, לאחר שחגגנו לביתנו יומולדת 5.
"Hush now,
I see a light in the sky,
It's almost blinding me,
I can't believe I've been touched by an angel
with love..."

תודה לכל האהבות של חיי, אני מלאת הודיה!!
מרגש!חן_חןאחרונה