איזה איחול חמוד...ציפי כהןאחרונההסביבה לא תמיד מבינה את ההשפעה שיש לה על האדם
(ואולי אפילו לא מבינה מה המצב שהאדם שעומד מולה נמצא בו?)
וגם אם מבינים, לא כולם זכו בטקט ואינטיליגנציה ריגשית מפותחת.
זו בעיה שלהם. לא שלך. קל לומר וקשה לעשות, אבל תשאירי את זה אצלם.
חיבוק גדול לך
ומאחלת לך שתצליחי לעשות את הבחירות הנכונות לך.
בהחלטות קלות יותר, אני תמיד חושבת שהיחיד שאני צריכה לתת לו דין וחשבון זה הקב"ה
אז אולי זה יעזור לך גם כאן
וכרגע, אם את יכולה, אולי קצת תנתקי קשר עם מי שפחות עושה לך טוב.
חיבוק גדול כבר אמרתי?
) של שוקולד ומלא אוכל מוכן לתנור וגמרנו, רק רציתי שהקופאית תשאל אותי מה נסגר ולאיזה טיול שנתי אני יוצאת כדי להנחית עליה לידה שקטה, לא קרה למזל מי שהיה בסביבתי חחח. יש מצב שזה בדרך לצאת..
מבינה אותך בניסיון להמתין שייצא לבד..
גם אני עשיתי את זה..
בהצלחה!!
החלמה נפשית ופיזית מהירה..
בהפלה הראשונה כשהיו התכווציות חזקות וכאבים ודימום כמו מחזור,
לקחתי את הכדורים מייד בשלב הזה - היו דימומים מטורפים ותוך שעה בערך הכל היה בחוץ.
הכדורים מזרזים תהליך טבעי.
אם התהליך הטבעי כבר בעיצומו - הוא יקרה יותר מהר.
אם הוא עוד לא התחיל - יכול לקחת אפילו כמה שבועות.
עד כמה שידוע לי- לא מומלץ לחכות רק לטבעי, כי אם לא קורה מספיק מהר - זה יכול להזדהם.
כותבת המון.
מכירה אותך וזוכרת את הסיפור שלך.
כואבת איתך ומתפללת עלייך.
קוראת פה הכל וכותבת הרבה,
אבל מאנונימי.
לא רוצה לכתוב מהניק הרגיל שלי, כי הוא מוכר פה, כולל אנשים מהמציאות.
ולא רוצה לפתוח ניק חדש בשביל הפורום הזה.
זה כואב לי מדי.
זה משייך אותי לפה חזק מדי.
אז אני פה,
שייכת
קוראת
כותבת
מגיבה.
אנונימית.
כנראה ריבוי האנונימי פה לא יוצר תחושה שאנשים שייכים לפה, כי לא יודעים מיהם.
למרות שאני פה הרבה, את לא מרגישה את זה, כי אני אנונימית.
סליחה על זה יקרה.
והמון כח
אבל האמת שיש פה הרבה.ציפי כהן אז זה לא חייב להיות שוקולד. את מכירה אותה. ומה שנראה לך שיעשה לה טוב. אנונימי (3)אני חושבת שכדאי קודם כל לכתוב לה-
לשלוח חיבוק,
לכתוב שאת מצטערת איתה מאד.
שאת פה אם היא צריכה.
ולברר בעדינות אם היא רוצה טלפון/ביקור.
אפשר לשלוח משהו מפנק (שוקולד או עוגה) עם פתק.
לא להתעלם-
היא סיפרה לך, סימן שהיא צריכה את ההשתתפות שלך.
מה לא?
לא להגיד לה שמזל שזה קרה רק בשבןע X (אין שבוע שהוא רק!)
לא לנחם שבטח הוא היה נולד פגוע
לא לנחם אותה שלפחות היא נקלטת בקלות (משפטים שאנשים נוראה אוהבים להגיד בהפלות לפני ילדים) - זה לא מנחם, לא עוזר להיקלט כשהריון נופל..
לא לתת עצות איך למנוע את ההפלה הבאה - זה רק קרה, היא עוד בתוך הכאב, מוקדם מדי לעצות... ואת המידע הזה בכל מקרה יותר קל לקבל אצל רופאים.
לא לספר סיפורי בלהות על נשים שעברו המון הפלות (גם אם המטרה היא לספר שבסוף נולד ילד בריא). זה מפחיד, ובכלל לא מעודד.
ובכלל לא לספר על הפלות של אנשים אחרים...
לא לספר, אלא להקשיב...
פשוט להיות,
לתת מקום לכאב,
להצטער איתה, לבכות איתה, ושוב לתת מקום לכאב שלה.
להקשיב לה.
אם היא רוצה לספר על התהליך - איך, מה היה, מתי גילו, איך הייתה ההפלה - להקשיב, לתת לזה מקום.
ולזכור - שכל אחת היא משהו אחר.
אז כל הזמן יד על הדופק - מה נעים *לה* ומה עושה לה טוב.
ועוד משהו -
הפלה יכולה להיות תהליך ממש לא קל פיזית (בלשון המעטה), מיני לידה. וכך גם ההתאוששות.
להיות רגישה גם לצד הזה.
האם מתאים לה עכשיו לדבר או ביקור - או שהיא לא מרגישה טוב.
אולי צריכה עזרה טכנית (כן, כמו ליולדת. ארוחות, עזרה עם ילדים - תלוי כמובן מה המצב המשפחתי שלה....)- אם מתאים לך ולה. (אצלי למשל עזרה עם ילדים לא הייתה רלוונטית, כי ההפלות הן לפניהם... אבל שכאחותי שלחה לנו ארוחת ערב - זה היה ממש הצלה. במיוחד קרוב להפלה - שהרגשתי זוועה. ואין טיפת מוטיבציה נפשית לקום לבשל משהו).
לגבי ביקור - להיות רגישה לזה שלא ידרוש ממנה לעבוד לארגן את הבית.
היא אחרי הריון - ואולי לא הרגישה טוב והבית לא היה מתוחזק, ועכשיו עם ההפלה - עוד יותר קשה לתחזק, פיזית ונפשית...
ושוב, תודה שאת שואלת.
נראה לי יצא לי קצת מבולגן, מקווה שעזרתי...
בהצלחה!!
ועוד הפלות בין הילדים
זה קשה מאוד
אבל את תעברי את זה
בהצלחה
גם אצלי היו 2 הפלות רצופות, אחרי 3 הריונות ב"ה תקינים
והפחד שלך ברור כל כך. מכירה אותו מקרוב.
אבל יש המון סיפורים עם סוף טוב בסוף!
אצלי, אחרי שהתעקשתי על בדיקת קרישיות מצאו שיש לי קרישיות יתר, וההריון הבא היה עם מדללי דם. ב"ה היום הוא בן תשעה וחצי חודשים
יכולה להוסיף עליי סיפור של חברה שילדה לפני חודשיים, גם אחרי שתי הפלות ברצף, כשלא יודעים בכלל את הסיבה להן (בדיקת קרישיות יצאה שלילית)
חיבוק גדול לך. תקופה קשה וכואבת.
מאחלת לכם נחמה גדולה בקרוב. ובבקשה תתעקשי על בדיקת קרישיות אם טרם עשית.
שההריון לא התפתח, אפילו לא הגיע לדופק.. בראש השנה תשע"ט נגזר גם על הבריאה של העוברים שנוצרו באותה שנה, וגם על אלו שלא יצליחו להתפתח ויעברו מן העולם...
עכשיו חוזר מבית הרפואה, שם התברר לנו שאנחנו חיים באשליות וחושבים שכבר התחיל חודש שלישי, אבל באמת כבר כמה שבועות שיש שק-הריון ריק.....
ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך.
תודה רבונו של עולם על כל הילדים הבריאים והשלמים שנתת לנו.
תודה על כל הקשיים בגידול שלהם.
ותודה גם על הקושי הנוכחי, שבטח הוא באיזשהו מקום לטובתנו.
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו!
סבבה?
לא רוצה ולא רוצה ולא רוצה.
למה?
כי כשאני חושבת הריון
אני חושבת סבל
על בחילות ועייפות
ועייפות ועייפות
ואז על דאגה
שהולכת וגדלה
ודם
ופחד
וכאב פיזי ונפשי
וסוף.
סוף מהיר מדי.
פוצע.
ריקני.
לא רוצה הריון.
אני רוצה ילד. בריא ושלם.
לא רוצה הריון.
אני מפחדת.
אני לא לוקחת חומצה פולית.
כי חומצה פולית זה לחשוב על הריון.
ואני כן רוצה.
אבל לא.
הבדיקות תקינות.
והכל נהיה כ"כ מפחיד כ"כ.
כי אם הכל תקין - אז מה יש לעשות.
אין.
רק ללכת להריון נוסף, שלישי, ולהתפלל שיהיה ארוך מקודמיו.
ארוך ובריא ותקין.
איו מה לעשות.
אין.
ואני מפחדת.
הן גורמות לי לבחילות.
אפילו שאני לא בהריון.
ואולי בגללן השמנתי כ"כ.
(ואולי לא).
בשבת אחינית שלי בת 7 הודיעה לי שאני שמנה, ויש לי תינוק בבטן.
הסברתי לה שאפשר להשמין גם בלי תינוק,
והיא הודיעה שלא - אני בהריון.
ולא שאמא שלה כ"כ רזה...
כנראה היא שמה לב לשינוי אצלי. לבטן שגדלה.
וכנראה שהיא לא היחידה.
שונאת להראות בהריון כשאני לא.
אני בכלל לא יודעת איך נראית עליי בטן הריונית אמיתית.
אפילו שכבר פעמיים הייתי.
יודעת רק איך נראית כשאני סתם שמנה.
לא ממש אפרט, בכל זאת פורום פתוח,
אבל שונאת את החוסר טבעיות של זה,
את זה שצריך לתזמן רבע שעה לפני, ואם דברים קורים ספונטני ומהר אז צריך לחכות.
אני ממש יכולה לבכות מזה.
וגם- זה לא אחוז מניעה גבוה,
ואני לא מסוגלת לקחת את הסיכון של להכנס להריון.
בשתי ההפלות מנעתי עם זה מהטבילה הראשונה אחרי ההפלה עד המחזור - זאת הייתה ההמלצה של הרופא, לחכות עם הורמונאלי עד המחזור, ומתתי מפחד שאולי אקלט.
(פעמיים נכנסתי להריון ממש מהר).
אחרי ההפלה הראשונה מנעתי עם נובהרינג וממש ממש ממש הייתה מרוצה.
השפיע הורמונאלית הרבה פחות.
אבל עכשיו בגלל הבירור קרישיות הרופא אמר שאסור נובהרינג או גלולות רגילות.
מונעת עם דיאמילה (מקביל לסרזט, מה שנקרא גלולות הנקה).
אז כיף שאין מחזור בכלל.
אבל ההורמונים
וההשמנה
ארררררר
קרישיות - לאידת מולדת נרכשת,
לקחו לי 12 מבחנות, והיו הרבה תוצאות,
יש תור ללכת לרופא לדבר על זה, אבל לכאורה הכל תקין.
בדקתי בלוטת התריס. תקין.
קריוטיפ בדקתי לפני כמה שנים מסיבה אחרת - תקין, זה לא דבר שמשתנה.
בעלי לא זכאי כי עברנו רק שתי הפלות
כרגע בודקים את זה שוב מול הקופה בגלל שכתבו פה בפורום ששתי הפלות כבר מוגדר כחוזרות.
הרופא שלי אמר לנו שלדעתו אין ענין לעשות פרטי, ואני כבר ממש מבולבלת.
על היסטרוסקופיה וויטמין D שמעתי בפורום, ונבדוק מול הרופא כשנלך אליו.
ובהריון השני קבלתי פרוגסטרון.
כנראה בגלל ההפלה הייתה בלי דימום מקדים, בשונה מהראשון.
אבל היא הייתה
את מתלבטת לגבי שניהם, או גם וגם?
שה' ימלא חסרונך בקרוב !