שרשור חדש
אין לי כוח לזה שוב!!!!לאלי100
עוד חודש עובר ושוב כאבים בבטן התחתונה...
זה עניין של שעות עד שזה יגיע שוב..
אוףףף באלי לצרוחחח
אין לי כוח לזה אין...
אני כל כך מחכה כבר
רוצה טבעי! אני דורשת מה' טבעי...
הוא מסוגל להכל
אם לכל כך הרבה נשים הוא מביא ככה טבעי
אז למה לי לא?!?!?!?!
קיבלתי😭😓😞לאלי100
רק לבכות זה מה שנשאר לי
אני מצטערת איתך, יקירה. תבכי. מותר לך. זה קשה כל כך.ציפי כהן
קשה כל כך כשזה לא מגיע טבעי.
קשה כל כך לחכות ולרצות, ולהתאכזב כל פעם מחדש.
קשה כל כך לראות שאחרים מצליחים, ובקלות יחסית.
קשה כל כך לעבור סרטים כל פעם מחדש...

אני לא יודעת כמה זמן את מחכה ומה הסיפור שלך, את מוזמנת לשתף מעט יותר פרטים.
בכל מקרה, מחבקת. איתך.
עשי לך משהו טוב לפינוק. מגיע לך.❤
משתתפת איתך בכאב...Mamina
הלוואי ויכולתי לעזור יותר. שלא תדעי עוד צער כזה. רק שתגיע לך כבר הישועה אמן
כואב כל כך, חיבוקאורית13
עבר עריכה על ידי אורית13 בתאריך י"ח בכסלו תש"פ 20:32
עבר עריכה על ידי אורית13 בתאריך י"ח בכסלו תש"פ 20:27
אם יש בך בכוח, תנסי לראות את זה אחרת
הרי אם הביוץ התפספס/ לא היה/ לא תפס- כל זה קרה כבר לפני שבועיים!!! רק לא ידעת,
והיום- ביום הזה שקיבלת - זאת ההתחלה!
התחלה חדשה!
היום הבציות בשחלות מתחילות להבשיל,
הרחם מתחיל להתנקות ולהכין את עצמו להריון!

עכשיו זה הזמן לתפילות, לאנרגיות חדשות! למחשבות חיוביות , לדמיון מודרך להכין את הגוף שלך להריון

נתת לעצמך רגע להתפרק, אבל הי, איך אפשר לצפות שמשהו טוב וחדש יצמח ויתפתח בתוכך כשכולך באבל ובאנרגיות קשות

תנסי להתמקד בטוב הזה, בברכה שיש בווסת, שמכינה עכשיו את רחמך להריון, שבוע הבא - חנוכה! זמן לניסים, אולי תצליחי לטבול בחנוכה!

בדיוק קראתי שרשור מרומם על ניסים בפורום השכן של הריון ולידה...אנסה את הסגולה שמספרים שם עליה גם אני השנה- להדביק פתק עם בקשה מתחת לחנוכיה ולהשאיר אותו שם עד לחנוכה הבא.

בעז"ה את החנוכה הבאה נחגוג עם עולל קטן בריא טהור וניסי!

* חשוב לי להבהיר , שלא ממעיטה בכאבך ובקושי!!
רק רציתי לחלוק את הרעיון הזה, כיוון חשיבה שעזר לי מאוד
חיבוק ענק!חדשה111111אחרונה
מכירה את ההרגשה! חג הניסים איתנו הנס שלך תכף פה בע"ה!
קופצת לרגע כדי לעודד...אנונימי (פותח)

כבר שנה אני מחכה לרגע שאוכל לפתוח את השרשור הזה, מן תיקון כזה קטן.

לפני (כמעט) שנה עברתי גרידה, בשבוע 12.

בחסדי ה' גדולים לאחר שלושה חודשים נקלטתי,

ולפני שבוע ילדתי תינוק מתוק מתוק, בריא ושלם.

אז כמובן שהמקום של העובר ההוא שמור, וזכרו ממש לא נמחק.

אבל הנחמה מתוקה כל כך. והתינוק פשוט נסיך.

בקרוב ממש אצל כולן

מקסימה, מרגש מאוד לשמוע!! ברכות להולדת הנסיך!!ציפי כהן
מרגש להגיע לרגע הזה כדי לפתוח שרשור הודיה ותקווה...
תודה רבה על השיתוף והעידוד!!!
חיבוקים חמים.
תהני ממנו.
ותנוחי הרבה...

גידול נעים ובנחת❤
אמן. תודה רבה!אנונימי (פותח)


מהמם. כיף לשמוע!!אין ייאוש בעולם
אשמח לשמוע פרטים נוספים..
האם זאת הפלה יחידה שלך?
אכן הפלה יחידה ב"האנונימי (פותח)

שלא יהיו נוספות..

ויש בבית ילדים גדולים, ב"ה.

המון מזל טוב! מאוד מרגש!אורית13
נחת ובריאות!!!
ואוואנונימי (3)

מזל טוב!

מרגש!

למה את חושבת שזה מעודד....?אנונימי (4)
מחרפן אותי אמירות כאלו. אני יודעת שאני מגעילה אבל זה באמת לא נגדך, אני לא מכירה אותך...

פשוט כל פעם שזה קופץ לי מול העיניים זה צובט והפעם הרגשתי צורך להגיד את זה..

אני שמחה בשמחתך ומפרגנת מכל הלב אבל אל תצאי מנקודת הנחה שאת מעודדת משהי בזה שלך קרה הנס...

כנראה שאני מוציאה עלייך תחושות שמתסכלות אותי..
מקווה שהדברים יתקבלו בהבנה.....
(הפותחת) מחילה ממש. כמובן שלא התכוונתי להכאיב לאף אחתאנונימי (פותח)

למה אני חושבת שזה מעודד?

כי כשאני הייתי שם, שרשורים כאלה (שנפתחו פה מדי פעם) עודדו אותי.

מאחלת לך את כל הניסים והטוב, בקרוב ממש בע"ה

כל אחת ומה שעוזר לה. וכנראה יש שלבים שלא עוזר,רק מחלישציפי כהןאחרונה
ולפעמים כבר אין כח לראות שאחרות קיבלו מה שרצו או היו צריכות, ורק אני עודני מתבוססת בתוך ים הכאב והסבל הזה...

חיבוק חם יקירה, מותר לך לכאוב
ומותר לך להרגיש שאת לא רוצה שיספרו לך על ניסים ועל לידות.
מותר לך להיות בתוך הכאב שבו לא בא לך לראות את זה אצל אחרות.
ושיגיע כבר שלך, אוף. שפשוט יגיע.

חיבוקים, מבינה אותך.
הלוואי ויגיע כבר היום הזה שתוכלי להתבונן אחורה ולראות את הדרך שעשית, עם המתנות היפות שקיבלת ממנה.
בינתיים, בתוך ההמתנה והציפיה והבדיקות וכו- זה כל כך קשה.
חיבוק.
לשבת בארוחת צהרייםאנונימי (פותח)
ולשמוע על כל הילדים של כולם.
על ההריונות,
על הבדיקות, הסקירות, השמחות.

לשבת שם ולשתוק.

לשמוע את הניחומים לאחת שיש לה רק ארבע בנות ועוד יהיו לה בנים. יהיו.

להיות שם שוב, מבחוץ, מהצד, ולא לומר דבר.

לא על עוד סבב שנכשל
לא על המחזור שתכף יגיע
לא על החלום לספר בחנוכה לכולם סוף סוף על הריון שנקלט
ולראות את כולם שוב מאירים אלינו ושמחים.

לא על הסבל הזה והכאב
לא על הבדידות והבית הריק.

פשוט לא.
לשבת ולשתוק.

ושוב מרגישה שיוצא לי כזה מתבכיין ושחור.
ולא כיף לי ככה.
כי זה כל כך לא אני.
כל כך לא.
אוף איתםאין ייאוש בעולם
אויש ככה זה יום יום בעבודה?
אמאלה
האמת שהיום זה היה חריגאנונימי (פותח)
וגם אני יותר רגישה עכשיו אז כנראה שזה השפיע עלי.

עשה לי טוב להוציא ולשתף. תודה שהגבת!
הלוואי שתפתחי כבר ניק. הכל ארעי... עוד מעט נסתכל על זה כעבראין ייאוש בעולם
אוי, איזה קשה!! התמודדות יומיומית עם אוירה כל כך... מתסכלת!ציפי כהן
כמעט בא לי לומר לך- למה לא לספר גם מהצד שלך את החוויות שלך?
לא כהתבכיינות, לא כמסכנות. כחלק מהחיים!
תראו, הבעיה שלכן זה שיש רק בנים... תשמעו,הבעיה שלי זה שאני בהזרעות והזרקות, ומתמודדת יום יום עם המתנה לתשובות... וזו גם התמודדות לא קלה...
היה בא לי לרגע לשחרר אותך מהשתיקה הזאת,
מחוסר היכולת לדבר על זה במרחב הנשי והאנושי.
בא לי שזה פשוט יהיה מונח שם, יחד עם שלל הצרות והבעיות של העולם...
מגיע לנו, לא?? מגיע שגם הדברים שלנו, שיכולים להיות חד פעמיים או ארוכים, יהיו גם נוכחים בשיח! שנפסיק להיות מושתקים, ושותקים, ולא חלק מהשיח...

ואז אני נזכרת כמה זה דורש מאיתנו לשתף.
וכמה זה גורם לאנשים להיאלם.
וכמה זה נשמע כמו התבכיינות.
וכמה פתאום לכולם יש אמירות שיכולות להיות מכאיבות הרבה יותר...וכמה דרושה פרטיות באזור שיח כלכך אינטימי...
ואני מבינה שזה לא יקרה.
שזה חלום ורוד להפוך את זה לשיח פתוח ומכיל...

אז מחבקת אותך.
וטוב שהבאת את זה לכאן.

מקוה שתמצאי דרכים להקל על עצמך שם. זה נשמע קשה ביותר.
מתחברת מאד למה שכתבתאין ייאוש בעולם
וואו מתחברת מאוד!!!לאלי100אחרונה
להתקשר לנזכירות של הקופת חוליםאנונימי (פותח)

בפעם המליון.

 

לברר שוב מה קורה עם הוועדת חריגים.

לשמוע שוב שכלום לא זז.

לאיים שנעבור קופת חולים.

 

להילחם.

 

להילחם על הבדיקה האחרונה שנשארה לנו,

אחרי שכל האחרת תקינות.

 

להלחם על האופציה האחרונה שאולי יש.

על הסיכוי הקלוש,

שאולי כן יש בעיה שהרפואה יכולה לגלות,

ואז נוכל לטפל.

 

להלחם על להגיע להריון מתוך כל ההשתדלויות האפשריות

 

להלחם על לא להגיע להריון בעיניים עצומות בלי שום טיפול

ולהצטרך לפחד פחד מוות,

כפשוטו.

ולא להעיז לקוות.

 

להלחם על הכרה 

על הכרה בזה ששתי הפלות זה מספיק

זה מספיק כאב

פיזי ונפשי

 

להלחם על זה שאנחנו רוצים עכשיו לבדוק הכל

אפילו שרק פעמיים

 

להלחם.

 

 

לדבר איתה בטלפון הכי קשוחה שיש.

 

לנתק.

 

 

להתפרק מבכי.

להתפרק.

אוי יקירה ואהובה...בא לי רק לרוץ ולחבק אותך... כמה מלחמות...ציפי כהן
וכמה כאב
וכמה אהבה יש בך לעצמך,
שאת לא מרשה להם לסרב לך...

אני לא יודעת מה הצלחת והאם הצלחת להשיג את הבדיקה האחרונה,
אבל משהו במלחמה שלך, שממוטט אותך וגורם לך להרגיש מתפרקת,
גורם לי להרגיש שאת לביאה וחזקה יותר ממה שאפילו נדמה לך.
ומשהו בתוכי רוצה לומר לך-
יקירה,
יש הרבה תקווה.
מנסיון.
גם לי היתה סכנת חיים,
ועברתי בדיקות,
והיו תקינות,
ולכאורה לא היתה סיבה
(כי לא להכל קיימת סיבה...)
ורופאים אמרו די,
והלכנו לעוד,
וגם אמרו די,
וכמעט שהתייאשנו מלהביא לעולם עוד אחד, כי כמה אפשר...
לא רוצים לסכן שום דבר...
וכמה פחד וכמה כאב יש בתהליך הקשה הזה,
וכמה חוסר רצון לוותר...

ולבסוף כן הלכנו על זה
עם רופא שעקב והסכים ובדק,
והרבה תרופות ובדיקות וחרדות,
הרבה פחדים והרבה תקוות
ולבסוף תינוקת קטנטנה, אהובה ויקרה,
ואני בריאה ושלמה...

אין בי מלים לתהליך כה קשה,
אבל מהידיעה הפנימית שלי את אותו התהליך (דומה ושונה לאין שיעור)-
אני יודעת ורואה שאת לביאה אמיתית.
ומחבקת אותך בתקווה גדולה
באהבה
ובאמונה.

הלוואי. הלוואי. הלוואי.

ואם צריך קופה אחרת או רופא אחר- הקשיבי ללב ולכי.
מעבר קופה זה תהליך פשוט.
ואת חשובה ויקרה. מאוד.

חיבוקים חמים ואוהבים,
לכי לנוח ותראי שיחזרו לך כוחות חדשים.

איתך!!
ציפי יקרהאנונימי (פותח)

כמה כח את נותנת בתגובות שלך.

כמה הבנה והכלה.

 

 

עוד חייבת לך תגובה בשרשור אחר,

בתקופה שלא היה לי טיפת כח למעבר למינימום,

שקראתי ושמחתי שהגיבו, ולא היה לי כח להתייחס.

אבל שוב, תודה על כאן.

 

 

 

ולגבי הבדיקה (קריוטיפ, אגב. הבדיקה היחידה שלא עשינו. ולצערי כל השאר תקינות)

כנראה שצעקות עוזרות

וגם איומים.

כי הם כבר בשלב של להתנצל על העיכוב,

והמנהלת של הסניף פתאם דואגת שהתהליך יזורז.

יש אישור עקרוני של הרופאה המחוזית, ועכשיו זה סוף סוף חוזר לוועדת חריגים עצמה שצריכה להחליט על בסיס ההחלטה של הרופאה המחוזית.

 

תודה לך! שמחה שחיזקתי, במה שיכולתי...ציפי כהן
וכמובן אינך צריכה להרגיש חייבת להגיב על משהו.
הניחי פה את הלב, כשאין כח לענות זה בסדר רק להניח וללכת.
אנחנו מחזיקות.

איזה יופי שבסופו של דבר עושים לך את הבדיקה... לביאה, כבר אמרתי

בהצלחה יקירה!!
אישרו לך בדיקות קרישיות יתר מולדת?אין ייאוש בעולם
מממ לאידתאנונימי (פותח)

מה השם של הבדיקה?

 

אישרו לי משהו גנטי, אם זאת הכוונה

 

בבדיקות דם הוציאו לי 12 מבחנות

תבדקי שעשו לך בדיקות קרישיות. זה מאד חשובאין ייאוש בעולם
בבדיקות את תראי את המילה פקטור.
זה לא גנטי
זה בדיקה של מערכת קרישת הדם
פקטורים כן בדקו עד כמה שזכור ליאנונימי (פותח)


איזה פקטור?אנונימי (פותח)

אני ממש לא מצליחה להבין איך מבדלים

 

יש לי באתר רשימה של תוצאות, שכולן תחת הכותרת של קרישה.

מה בדקו שם אם לא קרישת דם?

קשה לי להאמין שזה באתר של הקופת חוליםאין ייאוש בעולם
זה בדיקות ששולחים אותך לבית חולים לבצע אותן
להגיע לבדיקת דם והאחות כבר מכירה אותך מרוב בדיקות...אין ייאוש בעולם
כן, את כבר vip שם... חיבוק!!ציפי כהן
אייייי מי כמוני יודעת כמה שזה מתסכלמחושלת
הייתי מאוד שמחה לעזור לך במספר פרטים שעזרו לי
אם תרצי תפני אליי במסר
אוקייאנונימי (פותח)

רוצים לדעת למה כלום לא זז עד שהתקשרנו להנהלה?

 

כי הטפסים פשוט לא הגיעו לוועדת חריגים.

כי כל פעם שדיברתי עם אחת מהמזכירות והיא בדקה מה קורה עם זה, היא לא שמה לב שהם בכלל לא שלחו את זה.

כי כל אחת שאמרה לי שזה מוזר שכ"כ הרבה זמן שום דבר לא מתקדם ומחר היא תבדוק- כנראה לא בדקה.

אחרת היא הייתה שמה לב.

 

אף אף אחד לא באמת בדק

ולא התייחס

 

ורק אחרי חודש, כשפנינו להנהלה,

הם טרחו לבדוק.

והתברר שצריך פשוט ללחוץ על כפתור.

כפתור שלנו אין גישה אליו.

רק להן.

כפתור 'שלח'.

 

ואז הן קיבלו על הראש

והייתה שיחה לכל הצוות

ועכשיו כל המזכירות כבר מכירות את השם שלנו.

כולן כבר יודעות שאני צריכה לתת את המספר זהות של בעלי ולא שלי.

 

 

כולן מתנצלות נורא כל פעם.

ואני לא עונה.

לא מסוגלת לומר להן מה מרגישה

לא יכולה לספר להן שאחרי כל שיחה שדיברנו בה

והן הבטיחו לבדוק

התפרקתי מחדש לחתיכות.

לא יכלה לספר שגם עכשיו אני בוכה.

 

הוועדה תהיה ב17/12

15 ימים בדיוק אחרי שהתלוננו.

שבועיים זה יקח, הם הבטיחו לי כשהגשנו את הטפסים.

איכשהו,

זה נהיה יותר מחודש וחצי.

 

 

ואין לי מילים.

אין לי.

רק דמעות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואולי זה טוב יותר.

שנחכה קצת.

עוד זמן עד שנכנס לפחדים של הריון חדש.

 

 

יואווו איזה טירוף מערכות!!! כפשוטו...ציפי כהן
מה זו ההתמודדות ההזויה הזו שנפלה עלייך??
נשמע לי לא נומטיבי, ודאי לא בהקשר של בדיקות רגישות, שבדרך כלל מתיחסים בהקשר שלהן באופן רגיש, דיסקרטי, מקצועי...
אני מאוד מצטערת לשמוע שכך טיפלו בך.
לא ראוי.
את ראויה ליחס מקצועי, מכבד, דיסקרטי, אמין ומחוייב כלפייך.
ממש כך. לא פחות.
אני כל כך שמחה שיש בך הכח לפנות להנהלה ולדפוק על השולחן, שמחה שאת לא מקבלת את היחס הזה כמובן מאליו או כמשהו שפשוט קורה,
ולא אתפלא אם ביום מן הימים פשוט תחליטי שאת פותחת מחדש מערכת יחסים עם מקום אחר... ולו רק בגלל חוסר הנעימות מהמזכירות שמכירות כבר את התיק בעל פה, או מתנצלות בפעם האלף.
אוף.
(אגב, בעיניי אפשר גם לומר להן שהתפרקת בבכי אחרי כל שיחה. אם מתאים לך ואת רואה את זה כדבר שיכול לתרום במשהו...)

אני רוצה לומר לך שאת ראויה ליחס הוגן,
שאת יודעת לעמוד על שלך וזה מופלא בעיניי,
שהכעס והעלבון מוצדקים בעיניי,
ושכולי תקווה שמעתה היחס שתקבלי יהיה שונה בתכלית.
שתרגישי עטופה ומחובקת. מגיע לך.

חיבוקים על המסע המטלטל!!!!
מקוה שאת מחובקת מכיוונים אחרים, שאינם קופת החולים...
בכל אופן אנחנו פה מחבקות. וירטואלית, אבל מכל הלב.
לצערי זה ממש לא חדשמחושלת
בקופות ובבי"ח יש המון אנשים לא אנושיים וחסרי רגישות
לא אכפת להם מכלום. מבחינתם כל הסיפור של אובדן הריון זה רק כמה אותיות על דף, כאילו אין אנשים שסוחבים איתם את הכאב ומתפרקים כל פעם מחדש כשמורחים אותם שוב

מה לעשות, אנשים איבדו את הרגישות

לי למשל כשהרופאה עשתה גרידה בהפלה השלישית ברצף כולי הייתי שבורה וצרחתי בצער על העובר שאיננו "חמוד שלי..."
אז הרופאה לעגה לי בלעז "אוי החמוד שלה" בטון מזלזל ופוגע וזה עוד תוך כדי הגרידה

מזעזע מה שהולך פה
את יודעת מה? שלא נצטרך אותם אף פעם
אני פשוט בהלם. מחושלת יקרה, זה לא צריך להיות כך!ציפי כהןאחרונה
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך י"ג בכסלו תש"פ 07:03
ואני גם יודעת שזה לא כך בכל מקום.

בכל מקום יהיו אנשים לא רגישים, וזה מבאס וקשה. אבל זה לא כך בכל מקום!! ולא כולם נוהגים ככה!!

אני מכירה רופאות בעלות לב רחב, רחום ואוהב שיעשו המון עבור המטופלות שלהן, ברגישות גדולה.
(למשל הרופאה שטיפלה בי בלידה השקטה נשארה כל הלילה בבית החולים למרות שזו לא היתה המשמרת שלה, רק כדי להיות איתי בלידה. זה היה מרגש מאוד!)
יש אחיות רגישות ומקסימות, יש שגם פחות.

אני פוגשת צוותים רפואיים לפעמים,ואני קולטת שפעמים רבות הם כואבים מבפנים אבל קשה להם להתמודד עם כל כךהרבה כאב, אז הם חוסמים את עצמם מלהרגיש אותו...
לעג או ציניות זו תגובה שיכולה להגיע מתוך הגנה פנימית על עצמה, שלא תרגיש חזק מדי.

הזדעזעתי עד עומק נשמתי מהתגובה הזו של הרופאה,נשמע מעליב,משפיל ונוראי בכל קנה מידה!!! זו התגובה הכי לא ראויה שאפשר להגיב בה, והייתי מתלוננת עליה להנהלה שם,אם היה בי הכח לעשות זאת, כדי שהיא לא תישנה.

אני באמת מכירה לא מעט אחיות ורופאים והם נוהגים רובם ברגישות גדולה. עם זאת, תמיד יש כאלה שיאמרו אמירות מכאיבות או קשות. אוף. זה חלק מהסיבות שהעליתי הופעה. כדי להעלות מודעות לצרכים של מי שעובר.ת לידה שקטה. (וגם הופעתי בפני צוותים רפואיים עם הסיפור שלי כדי לקדם הבנה).

גם את, כמו הפותחת, ראויה ליחס מכבד.
אמירה מזעזעת מצד הרופאה.
חיבוק, אהובה!!!! הוא היה החמוד שלך.ועוד איך.
וואו.... קשה.

❤❤❤

לצערי, מצטרפת לפה😟קטנה67
אין לי כוחות נפש כרגע לפרט, רק שאלה קטנה:
הייתי היום אצל הרופאה והיא הסבירה לי על כל האפשרויות להפעלה, מאחר שהייתי נסערת ומבולבלת שכחתי לשאול אותה- במקרה שמתחילה הפלה טבעית, האם צריך לפנות למיון או לבוא לבדיקה מתישהו כדי לראות שהכל יצא? נדמה לי שהיא אמרה משהו על אם יש הרבה דימום אבל אני לא בטוחה
הייאין ייאוש בעולם
א. לגביי מיון אני לא יודעת
ב. צריך להיבדק לוודא שהכל יצא, אני לא יודעת כמה זמן אחרי כי ההפלות שלי לא היו טבעיות, היה צריך התערבות
תודה לך!קטנה67
תלוי בהרגשה שלךעונה חמה
אצלי זה קרה די מהר כשזה היה טבעי אבל כן הלכתי באותו יום או למחרת להבדק. לא במיון, התקשרתי למוקד והם נתנו לי תור, רופא תורן או משו כזה.
לדעתי אם יתחיל משהו תתקשרי למוקד אחיות ותשאלי.
תרגישי טוב ובשורות טובות!
תודה!קטנה67
היי יקרה, מה שלומך?ציפי כהן
עברו כמה ימים מאז ששאלת ואני מניחה ומקווה שהדברים התקדמו.
לגבי דימום, אכן אם יש דימום שנראה לך יותר מדי,או חולשה גדולה, כאבים חזקים או כל דבר אחר שנראה לך לא סביר- גשי למיון.
ואולי באמת נכון להתייעץ עם מוקד אחיות ברגע האמת.

חיבוקים גדולים וחמים!!
אנחנו פה איתך.
ספרי לנו מה שלומך,אם מתאים לך.
תודה על החיבוק!קטנה67
האמת שבינתיים הדברים עוד לא התקדמו לצערי ( השאלה היתה תיאורטית), אני כ"כ רוצה שהתהליך יתחיל לבד שעוד לא הצלחתי לקבוע תור לאשפוז יום😟
בינתיים אני עדיין סובלת מבחילות והקאות וקשה לי, מרגישה חלשה נורא מכל הבחינות
ממש קשה ועצוב. להמתין הרבה זמן במצב הזה זה קורע מבפנים.ציפי כהן
ולהרגיש רע פיזית, זו ממש תוספת גרועה...
נסי להקל על עצמך.
אולי תלכי לטיפול טבעי כלשהו שיכול לזרז? (רפלקסולוגיה או דיקור או משהו אחר?)
ובכל מקרה, קיימת האופציה לעשות זאת בבית החולים.
אנא אל תמתיני יותר מדי, מעבר לשבוע כבר עלול להתפתח זיהום. תני לזה זמן עד יום א, ולכי חזרה לרופאה שלך,או לבית החולים. בסדר יקירה?

חיבוקים חמים. תני לעצמך להיות עם הכאב (פיזית, נפשית) ואפשרי לרגשות להשתחרר.
זה באמת כל כך כואב.

איתך.❤
תודה רבה רבה על התמיכה!קטנה67
הרופאה שלי מאוד לא זמינה אז לא יהיה אפשרי ללכת אליה שבוע הבא
באמת חשבתי על אופציה של דיקור, את יודעת אם זה באמת יכול לקדם? אולי זה לפחות יקל עלי עם הבחילות וההקאות
כן. יכול לסייע. גם כתמיכה רגשית, גם כזירוז, גם כהקלה.ציפי כהן
כמובן בחרי לך מישהי שנעים לך ונח לך לקבל ממנה את הסיוע הזה.

אפשר גם דברים שהם יותר מגע,כמו רפלקסולוגיה או אפילו עיסוי.
אני לא מספיק מבינה ברפואה משלימה כדי לדעת לומר לך בוודאות מה יכול לעזור, וכל אישה ומה שעוזר לה וטוב לה. אבל כן מאמינה ביכולת של רפואה משלימה להיטיב איתך,עם הבחילות בוודאי, וגם מעבר לזה.
ויותר מהכל- השיתוף חשוב ומשמעותי. השיח,הפריקה, הבכי... מישהי שתהיה איתך שם ותכיל את זה.

מה שכן, בבקשה אל תמשכי יותר מדי את הדברים וקבעי תור לשבוע הבא לאשפוז יום, או לפחות צרי קשר עם הרופאה איכשהו. אם היא לא תהיה זמינה אולי נסי לקבל הפניה דרך רופאת משפחה.

תרגישי טוב!

הצעה..ישועת ה' כהרף

את יכולה ללכת למיון לקבל את הכדורים שמזרזים את התהליך..

לא תמיד עובד.. אך הרבה פעמים כן.. ואז זה יחסית לא התערבותי כמו הגרידה.. שזו ממש פרוצדורה בחדר ניתוח בהרדמה..

אל תסבלי הרבה אם זה לא מגיע טבעי..

חיבוק גדול!!

שזה יהיה הצער האחרון שלך בחיים..

שתהיה לך שבת שלום, הרבה מנוחה ופינוקים..

תודה!קטנה67
התגובה שלך נגעה בי.. תודה על החיבוק!
אני באמת מתחילה לחשוב שזה כבר קשה בשבילי מדי המצב של לחכות ואני צריכה לנסות לזרז תהליכים
אז התחלתי את התהליך עם ציטוטוקקטנה67
נתנו לי שמונה כדורים, שתי מנות של ארבעה כדורים מתחת ללשון בהפרש של 12 שעות
התחלתי אתמול ( לקחתי כבר את שתי המנות). התחיל דימום קל ובלילה גם היו כאבים אבל אני לא רואה שזה מתקדם😟 כ"כ לא רוצה שזה יגרר עוד ועוד.. איך ומתי יודעים האם זה עבד? יכול להיות שהדימום יתגבר פתאום?
כן. יכול להיות. הדימום עלול להתגבר,ציפי כהןאחרונה
עלולים לצאת גושים...
מצטערת יקירה.
זה תהליך ממש לא קל.
כואב בגוף ובנפש.

מציעה לך לקרוא את השירשור הנעוץ למעלה, לגבי סוגים שונים של הפלה, ואם תראי שהציטוטק לא מקדם- אולי גשי לבצע גרידה?
זה קצר יותר ומהיר יותר...

חיבוק על כל זה!!!

תודה שעדכנת. ספרי עוד מה שלומך.
אזאנונימי (פותח)
סיימנו תוך 11 חודשים את כל הבדיקות הגנטיות האפשריות.
והתוצאה. צחוקים של החיים. משהו גנטי תורשתי חדש דנדש. שיכול שיקרה שוב באחוזים של 25%-50%. ומה יקרה? ממה שהיה לנו, פגיעה בלב, בכליות, במח וככל מה שעולה ברוחכם. כי פשוט אי אפשר לדעת. ( גם אם בסקירות הכל יראה מושלם, על התפתחות קונגטיבית ושכלית לא יהיה אפשר לדעת עד גיל שנה? שנתיים?)

אז.
מתלבטת, אבל ב"ה בהריון חדש
נראה מה יהיה בתחילתו, אמצעו, סופו, לאחריו.

ושלום שלום להריונות רגילים עם חששות רגילים. ולמספר הילדים שהייתי רוצה.
אוף לא פייראין ייאוש בעולם
חיבוק ממש מעצבןאנונימי (3)

דיברו אתכם על אופציה של PGD  מסלול של IVF 

שבודקים לך את הביציות לפני ההריון ורק מה שלא חולה מחזירים לרחם 

אין למה.אנונימי (פותח)
כי זה לא מוכר.
לא יודעים מה השינוי בגן שגורם את הבעיה. ( יש כמה חשודים ואין לדעת מי מהם הפתוגני. או אם בכלל גילו את מה שגרם לזה)

ככה,
שניסוי וטעייה. בילדים שלנו.
( לא יודעת מה נכון. להפסיק ילודה בגלל חשש להביא ילד פגוע לעולם. או לנסות. כי בכל זאת, אחרי לידה שקטה הדבר שאתה הכי רוצה זה ילד חי לחבק לנשק ולגדל (( וגם בלי קשר ללידה השקטה, הרי גם אותה רצינו, פשוט כי רצינו) )

לה' הפתרונות.
בגיל 100 אדע יותר אולי.

היי יקרה, איזה מקרה מורכב וקשה!! בולטת חוסר השליטה ביתר שאתציפי כהן
בלידה שקטה ובתקופת הבדיקות שאחריה, וגם בהריון שאחריה, יש הרבה מתח ותחושת חוסר אונים וחוסר שליטה.
לפעמים זה קשה מנשוא.
פה, נוסף לך נדבך נוסף לכל מה שהוא גם כך חסר שליטה:
לא יודעים מה יהיה בהריונות הבאים, והאם תהיה בעיה, האם תהיה מחלה או לא, ומה בכלל הגן שמייצר את הבעיה...
חוסר השליטה פה הוא עצום, ונראה שאין ממש פתרון למצב המסובך הזה...

אני מתארת לעצמי כמה כאב את חווה, אתם חווים,
כמה חוסר ידיעה וחוסר אונים אל מול המידע הזה-
שבעצם אומר: אין לנו מספיק מידע. לא יודעים מה יהיה...
וכמה כאב זה מייצר אל מול מצב של רצון עצום בילד, רצון עצום בילדים, צורך עצום במילוי של החסר הזה,
והפחד מלהביא לעולם ילד פגוע, אפילו מבלי לדעת אם הוא פגוע...
וחוסר אונים אל מול גידול של ילד שלא ידוע אם הוא פגוע, ורק להמתין כדי לדעת... כדי לגלות אם הוא בסדר...

נשמע כמו הצפה של נושאים מורכבים-
כל אחד בנפרד והכל יחד.

זה מזכיר לי את התקופה שבה נאלצנו להחליט על הפסקת הריון, וההרגשה שאין לי מה לעשות. הכל חסר שליטה, ואני תלויה בדברים חיצוניים לי, שאינם בשליטתי בכלל.
גם בתקופה שאחר כך, ובהריון שהגיע כמה שנים אחרי, אותה תחושה ליוותה אותי:
אני קטנה. אין לי שליטה על הכל. אולי על הרוב לא.
מה שאני יכולה לעשות- אעשה הכי טוב.
מה שלא... זה כבר נתון לידיים אחרות... לא בשליטתי.

אני רוצה לומר לך שבעיניי את/אתם זקוקים לליווי בתוך ים ההחלטות וההתמודדויות הקשות שאתם חווים.
גם לעיבוד כלשהו של הלידה, של האובדן,
גם עיבוד של הכאב על האפשרות להרות באופן טבעי בפשטות ולהביא ילד לעולם ככה פשוט, בלי מליון בדיקות וסיבוכים...
גםעל המשמעות של זה לגבי הילודה הבאה, כמותהילדים שאתם רוצים, החלום,ואולי גם שברו? אין לדעת.
וגם על חוסר האונים שבתוך הסיטואציות כולן.
בעיניי זה חשוב לאפשר מקום לכל אלה, ובתוכם גם לרגשות אחרים כגון כעס, אשמה, בושה, פחד, אבל, יאוש, תקוה ועוד.

עוד אני רוצה לומר לך, שבעיניי את עושה את מה שאת מסוגלת לעשות בתוך הסיטואציה הקשה כל כך.
עשיתם בדיקות והמתנתם להם, במשך 11 חודשים!! וואו.לא מובן מאליו בכלל!! וכמה סבלנות וכח זה דורש.
כמה אהבה לעצמכם ולתינוקת, ולתינוקות שיבואו...
זה המון ולא מובן מאליו!!
מעבר לזה, מה שאת יכולה את עושה.
ומה שלא בשליטתך... כנראה שייעשה על ידי גורמים אחרים... וכל שנותר הוא לקוות ולהתפלל לטוב ביותר.

מחבקת אותך ואתכם, ומקווה איתך לטוב ביותר!!!
❤❤❤
תודה!אנונימי (פותח)
אני בחשיבה שלי,
אומרת לה'.
אנחנו, את כל מה שיכלנו, עשינו.
כל הבדיקות, כל הרופאים, כל הבדיקות לילדים שיש לנו ב"ה , כל הנסיעות, כל הטרטור, כל הסבל בלדבר פעם בחודשיים עם יועצת גנטית שמחזירה הכל לנקודת ההתחלה .

אנחנו עשינו הכל.

עכשיו זה בידיים שלו.

מה שיהיה, איתו נתמודד. לטוב ולרע.
אנחנו את שלנו עשינו.

מקווה לעדכן בעוד כמה חודשים בבשורות טובות.
זו חשיבה יפה. משחררת שליטה ומאפשרת למציאות לתת לך את מתנותיהציפי כהן
מקווה איתך ביחד להרבה בשורות טובות!!

דרך צלחה.
נראה לי למדתי לשחרראנונימי (פותח)
את כל מה שלא בשליטתי
בתקופת הרווקות.

אנחנו 5 אחים צפופים. ואני תאומה.
וכולם התחתנו לפני.
הייתי איזה שנתיים שנתיים וחצי לבד בביית. ( וכן, רוב החברות גם)

שם למדתי לשחרר
ואולי זה היה סטאג' לעכשיו
וואו איזה מסע, את גיבורהאין ייאוש בעולם
המסעות של חיינו עוזרים לנו לקבל כוחות ואפשרויות בחירהציפי כהןאחרונה
למסעות הבאים.

וגם למה שעכשיו...

אני מזדהה עם ההרגשה שמסעות קודמים בחיי חיזקו בי את היכולת לעבור מסעות קשים בהמשך הדרך. למדתי שאני מסוגלת. גדלתי.
לכן בהריון שלאחר האבדן, כמה שהיה קשה ומעורר חרדה- היה בי גם חוסן פנימי. ידעתי שאני יכולה המון.

יחד עם זה...
כשלא מצליחים לעשות עבודה פנימית משמעותית במסעות חיינו- לפעמים המסע הבא עלול להיות קש ששובר את הגב...
לא תמיד חוסן צומח בהכרח. זה רק אם התחזקנו אחרי המסע הקודם.

חיבוק לך על המסעות, על השחרור של השליטה ועל היכולות שצמחו בך!! מרגש.
חיבוק!קטנה67
את נשמעת לי גיבורה ומדהימה ואני בטוחה שמה שלא יהיה את תהיי אמא מדהימה לילדים שלך!
...אנונימי (פותח)

@@מתחדשת

 

ציפי יקרה,

מקווה שזה בסדר לשאול כאן ולא באישי,

 

האם אמורים להיות בקרוב אירועים נוספים בסגנון הזה?

משתפת אתכן בחוויות מהערב, וקטע ששרתי. - אבדן הריון

 

מרגישה פתאום מוצפת כ"כ.

כואבת כ"כ

צריכה מקום לשים בו את הכאב שלי.

מקום לחוות אותו.

מקום להרגיש שווה.

 

אולי זאת הנקודה.

לא להרגיש שונה.

לשבת בעבודה בין בנות שמדברות על ענייני הריון, ולא להגיב, כי כאילו אין לי נסיון בנושא.

יש לי.

רק שלא כל העולם יודע עליו.

החוויות שלי הסתיימו לפני שלב הפרסום.

לשבת בין בנות צעירות ממני, שיש להם בטן ענקית, של הריון שני או שלישי.

לשבת, ולא לדעת איך עליי נראית בטן כזאת.

לא לדעת.

לא הגעתי לשם.

אפילו שהייתי בהריון. פעמיים.

 

לא יודעת מתי נגמרות לי הבחילות (בעצם כן, בגרידה.)

לא יודעת איך אני נראית

איך אני מתפקדת

כלום.

 

יועדת רק איך הגוף שלי חווה חודש וחצי של הריון.

 

ואז מדמם.

מדמם למוות.

מדמם למוות של עובר.

מדמם למשהו שמת בי בפנים,

למוות נפשי.

 

זו ההגדרה של זה.

 

אלוקים.

 

 

 

 

ואיך שאלה קטנה הפכה לפריקה שכזו.

אין לדעת.

ככה אני,

מתחילה לכתוב, ולא יודעת איפה זה נגמר.

 

 

תודה על המקום הזה.

 

 

 

כתבת כל כך מדויק ונוגע.תשוב תחייני
זה כל כך כואב.... ובודד...

אולי אפשר לנסות ליצור מפגש למי שרוצה...
אני גם מרגישה צורך לקבוצת שווים..
להיות חלק, לחלוק חוויות עם נשים שחיות את מה שגם אני עוברת..

כל כך מזדהה איתך.

לאחרונה מצאתי את עצמי בסיטואציה שהייתה לי הזויה.
אח שלי הקטן, אשתו ושני הילדים שלו התארחו אצלנו. הם סיפרו לנו שהם בדיוק גילו הריון אבל אין להם מושג באיזה שלב הם. ומצאתי את עצמי מסבירה לזוג עם שני ילדים (שהתחתנו אחרינו..) מה זה בטא, איך יודעים מה השבוע של ההריון וכו'.

ופתאום קלטתי את האבסורד הזה שאני, בלי ילדים אבל יודעת הרבה יותר מהם, שאצלם הם לא צריכים בכלל לדעת את הדברים הבסיסים האלו כי מרגע שיש שני פסים הם כבר יודעים שיהיה להם ילד...
וכאבה לי התמימות הזאת שלהם, שהלוואי ואצליח למצוא אותה אצלי מחדש..

.....איך שהו יצא לי גם פריקה 🙄
התלבטתי אם לשלוח..מקווה שזה בסדר..
וואי התמימות הזאת יכולה להרוג אותי מבפניםאין ייאוש בעולם
הרג אותי הסיפור שסיפרת
ילד שלישי והיא שואלת מה זה בטא.
כמה פשוט...
כמה טבעי...
כמה קל...
זה בשבילה

יצא לי כמה פעמים שסיפרתי על ההפלות
וחברות שיש להן ילדים שאלו אותי..
רגע מה זה הבדיקת דופק? זה זה שמגיעים בהתחלה?
רגע באיזה שבוע זה בדיקת דופק??

אוף איך לעזאזל את לא יודעת מה זה בדיקת דופק?

את יודעת מה זה בדיקת דופק בשבילי??? איזה אירוע משמעותי, מפחיד, מכונן.
ובשבילך זה צ'יפס כל כך שאת אפילו לא זוכרת מתי עשית את זה איך ולמהה.
אוף עם התמימות הזאת
כמה שאני מקנאה בזהה
וכמה שהייתי רוצה לא לדעת את כל הידע שנאלצתי לדעת
אנונימי (פותח)

 

 

 

 

 

 

(ואולי אני כבר צריכה לפתוח ניק חדש בשביל הפורום הזה, ולהפסיק להיות אנונימית.

יאללה רעיונות)

אולי באמת... ניק שמכיל תקוה ועצב ביחד.משהו מורכב...ציפי כהן
אולי- החיים המורכבים האלה🤔
אנונימי (פותח)

איך אפשר בהריון שלישי לא לדעת?

 

וחיבוק.

בטח שזה בסדר.

והלוואי שהייתה לי קבוצת שווים שכזו.

 

אבל אם מארגנים משהו כזה, נראה לי כדאי עם מטפלת רגשית או משהו,

שלא יהיה תהליך לא נכון.

 

 

 

 

 

 

או שנברח.

מה פתאם קבוצה

מה פתאם טיפול רגשי

מה פתאם

לברוח מהמציאות

מהכאב

לטמון את הראש בחול

לעבוד קשה קשה.

ולא לזכור שכואב.

 

 

איי, מקסימה ויקרה. כמה שאת מבטאת את כל הצדדים...ציפי כהן
מצד אחד הרצון להיות בקבוצת שווים,
ולא סתם קבוצה אלא משהו שמובל על ידי מטפלת רגשית,
שלא נצטרך לזרוק לשם את כל התכנים שלנו
ואז לצאת בתחושות קשות...
שנרגיש אסופות ואולי גם מוחזקות...
שתהיה שם מי שתנחה, ותשמע ותבין את הקושי
ותאפשר...
ולא יודעת מה עוד...

ומהצד השני,
כמה פחד וכמה חוסר רצון להיפגש.
להיפגש עם המקומות הכואבים,
הפצועים והחשופים,
להיפגש עם הצורך בטיפול רגשי,
למה שאני אצטרך טיפול רגשי,
אני לא רוצה ולא צריכה ולמה שבכלל יהיה לי משהו כזה...

אני מניחה שיש שם עוד קולות, אלה חלק מהקולות ששמעתי
וכולם הגיוניים וכולם נשמעים באופן בהיר וברור ובצורת הביטוי המיוחדת שלך.

יקירה,
כנראה לא סתם את עדיין פה.
הכאב הוא כאב.
הוא נוכח. גם אם ננסה להתעלם או לברוח או לעבוד קשה.
וכנראה לא סתם אין לך ניק, זה עדיין משהו שנראה כמו אורחת... אבל מסתבר יותר ויותר שאת כנראה אורחת קבועה,
או ממש חלק.
כן,את חלק מהמשפחה ומקבוצת השווים הזו,
שאף אחת לא בחרה בה ולא רצתה להיות בה...
את חלק. וזה כואב להכיר בזה.
ואולי ההכרה הזו דווקא תאפשר לך מעט יותר רוגע?
כי כשבורחים יש כל כך הרבה אנרגיה של הסתרה ושל נסיון לא לראות ולא להיות...
ואם נמצאים בכאב- זה כואב.מאוד מאוד.
ועם זאת- זה מאפשר לשהות בו, ולהצליח לפרק אותו.

את לא תתפרקי יקירה.
בואי תהיי פה חלק ותקפצי בכל עת שתזדקקי לכך.
תוכלי גם לא להיות. שום דבר אינו חובה.

ובנוגע למפגש-
אפשר לשקול מפגש חד פעמי, ולראות מה שלומינו ומה הרצון והצורך במפגש כזה. בין הנשים שפה. אולי גם זוגות?

אני עובדת בימים אלה על דברים שקשורים לליווי נשים לאחר אובדן הריון, באופן קבוצתי ואישי. דרך האינטרנט וגם פנים אל פנים.
זה דבר שיקרה, ואז איידע פה את כולכן.
בינתיים זה עוד בשלבי מחשבה ותכנון ודיוק...

לגבי עוד ערב הופעה שלי-
אני בדרך כלל לא מארגנת לעצמי הופעות אלא פונים אלי ממקום כלשהו שרוצה שאגיע, ואז אני מגיעה לערב. אשמח לארגן איתך אם תרצי, במקום בו את גרה או בסביבה.
אגיע. באהבה רבה.





אז שוב אניאנונימי (פותח)

סוף סוף יכולה להגיב.

 

 

תודה על כל התמיכה כאן ציפי.

ב"ה הגל ירד,

ואני נושמת.

כבר פחות כואבת.

פחות מפורקת.

 

 

צריכה עוד לחשוב על רעיון לניק, ואז ארכז בו את כל האנונימים שלי....

 

 

בשלב ההוא הרגשתי שההצעה שלך למפגש נשים היא הכי במקום שלי,

כ"כ צריכה נשים לבכות איתן

לכאוב איתן

(נשים. לא זוגות. לא כי אני צריכה בלי בעלי, אלא בלי בעלים אחרים)

 

 

וקשה לי לחשוב על לארגן בעצמי.

לא כי אני לא יודעת לארגן...

כל פעם שאת מפרסמת שיש משהו - קול קטן לוחש לי שאני צריכה לעשות עם זה משהו, אבל אני מדחיקה אותו.

אולי בפעם הבאה...

כנראה שזה גם שיקולי מרחק, אם יהיה בירושלים בחמישי בערב - יהיה לי יותר קל להתארגן על זה, כי אני צפונית

(שלא עובדת בשישי, וחמותי ירושלמית. אז זה עוזר להתארגן....)

 

 

 

שוב,

תודה על כאן

 

תודה שנתת לעצמך זמן. ותודה שחזרת והגבת. ציפי כהןאחרונה
רק רוצה לומר לך-
את לא חייבת כלום.. הקשיבי ללב...
אני מרגישה שמה שאת זקוקה לו זו הקשבה פנימה לקצב שלך וללב שלך,בלי לדחוק או לדחוף את עצמך.
אם לא טוב לך לארגן אז אל תארגני. בסוף יגיע הרגע שתוכלי להיות גם בערב שאציג או אדבר בו...
אם את רוצה ניק- היי עם ניק. ואם לא, זה בסדר באנונימי.
אם תרצו, אפשר לחשוב על מפגש נשים. מי שיעניין אותה.
ואפשר גם לא...
בקיצור, מה שמדויק לך זה הכי טוב.
כמובן שזה משתנה מתקופה לתקופה, אז טוב להקשיב ללב.

חיבוקים וחיזוקים!
אוףףף כמה שאני מזדהה. יותר מדי מזדההאין ייאוש בעולם
ואני לא יודעת איך אני עם בחילות
כי לא היו לי בחילות עד לשלב שההריונות הגיעו.

ולשבת בין חברות שמפטפטות על הנושאים האלה ואין לך מה לומר, או לפעמים יש לך מלא כי שמעת מאחיות/מחברות אז את מדברת אותן כי אין לך מה לדבר את עצמך בנושא, וזה מרגיש כל כך ריק... ולפעמים את יודעת יותר מכולן כי נאלצת לדעת.. אוי זה נורא המפגשים האלה. כשאני לא מדברת אני מרגישה זרה, וכשאני כן מדברת זה מרגיש לי כזה חיצוני.. כי אני כאילו בשיחה אבל כל כך לאאא.
אוףף
משהו שראיתי ורציתי לשתףפרח לב זהב


אני לא מפסיקה לדמוע,
כמה זה מחזיר אותי אחורה,
מטלטל,
משתק,
ואחרי שראיתי, נכנסתי לחדר של הילדים,
כיסיתי אותם טוב טוב בשמיכה,
דאגתי שהחימום עובד,
מצאתי את עצמי נחנקת מדמעות,
זה הציף אותי...

מזל שבעלי התעורר והחיבוק שלו היה יותר מהצלת חיים,
החזיר לי את הנפש למקום שלי,
בירידה איטית...

הדמעות עדיין חונקות אותי,
ואני כותבת ודומעת, ועוצרת ורוצה ולא רוצה,
ומרגישה שזה הכי נכון לי.
היי יקרה, זה באמת מאוד מציף. מותר לך לבכות... תני לך להיות.ציפי כהן
אני מבינה את הדמעות ואת ההצפה הרגשית. התוכנית מעלה הרבה כאבי נפש סביב הלידה השקטה, וזה דבר מציף ומכאיב, בהמון מקומות.
רוצה לספר מה בדיוק כאב לך?
מה נגע בך בתוך זה?
מזמינה אותך, ואת כל מי שרוצה גם-
לשתף איזו נקודה או אילו נקודות נגעו במיוחד. ואיך זה מתחבר לסיפור שלכם/ן.

חיבוק חם.
מותר לך להיות בכאב, ולבכות.
תני לזה, זה משחרר.
וטוב שיש חיבוק מציל חיים. מרגש ונוגע ומעודד, וגם קצת מעורר דאגה- עד כדי כך הרגשת שאת על סף תהום?

עוד חיבוק, אהובה ויקרה.
מותר לך לבכות.
ולהיאסף אל זרועות מחבקות.
❤
זה היה מדהים לשמוע אחרותפרח לב זהב
זה עשה לי את השיקוף שעברתי בעצמי
עברתי לידה שקטה ראשונה,
הדבר שאני זוכרת שרציתי להסתכל עליו שוב ושוב,
זה הציף אותי מחדש והזכיר לי את זה.

היום אני נמצאת במקום אחר לגמרי,
אחרי כל מה שעברתי,
ואני מרגישה שיש לי את הכח גם לחזק אחרות,
לפחות משתדלת
משמח לשמוע שהתחזקת. אני יותר ויותר מבינה-ציפי כהן
שלידה שקטה היא מאורע משנה חיים,וככל הנראה מחולל שינוי דרמטי בחיים. לטוב ולפחות טוב.

תודה לך על השיתוף הכואב והמחזק כאחד.
ואו אתמול גם ראיתי את זהחדשה1
ובעלי לא היה כאן.
אבל האור שלי, המתנה העצומה שלי, היה לי בידיים...
לפני שנה וקצת איבדנו את הבכורה שלנו בלידה שקטה
ואתמול נפלו לי דמעות על המלך שלי המתנה שלי... שבדיוק שנה אחרי מה שקרה, זכיתי בו. תודה לה'. תודה!
ברכות! מזל טוב יקירה. וחיבוק על הלידה השקטה.ציפי כהן
שמחה בשבילך על המתנה הגדולה!!!
משמח ומורכב ומעורבב עם עצב וכאב על בתך הבכורה.

חיבוק!!!
חיבוק!אין ייאוש בעולםאחרונה
ארליאתתת
עבר עריכה על ידי ליאתתת בתאריך ד' בכסלו תש"פ 16:36
א
רצית לומר משהו? אנחנו כאן.ציפי כהןאחרונה
שלום לכל המקסימות ❤ חזרתי לסבב שישי .Shiranf
הספר בקצרה יש לי בבית 2 ילדים בהריונות ולידות רגילות , אני בת 37.5 ועברצי בשנה וחצי האחרונות 3 הפלות רצופות .
במכון להפלות חוזרות בראשון אמרו לי שהסבב של ההריון הבא להתחיל הורמונים (דופסטון כדורים, פרגלין בזריקות אייך שעל המקלון מופיע הריון. כך עשיתי ... ואת האמת שאני מפחדת פחד שאי אפשר לתאר במילים שהפעם הגוף שלי שוב היכשל . כל כך רוצה שזה יצליח אמן.
שעשיתי את הבדיקה לפני לקיחת ההורמונים יצא לי פסים כהים מאוד מקווה שזה סימן טוב.
אני כרגע בשבוע 5 ויומיים.
מי היה לה מקרה דומה והצליחה ללדת תינוק בריא???
לא קרה ליאין ייאוש בעולם
אבל שמעתי על הרבה שבעזרת תרופות (לא יודעת אם זה אותן תרופות שנתנו לך) או חלק גם בלי תרופות, ילדו ילד בריא אחרי מספר הפלות..
אז יש תקווה!
גם אני אחרי הפלות, עוד אין לי ילדים. אבל מאמינה שזה יקרה בקרוב ממש
תודה רבה .Shiranf
בהצלחהShiranf
אני גם אחרי 3 הפלות רצופותMamina
וגם בבירורים במפראה כזו במרכז. צריכה לעשות בדיקות ששלח. אז עוד לא התנסיתי. אבל בדיוק דיברתי עם חברה שסיפרה שהיו לה 3 הפלות רצופות ואז הזריקו לה הורמונים בהיריון אחרי וזה החזיק ונולד לה בן
אז מתפללת כך עלייך
תודה רבה רבה . שימחת אותי עם שרשמת ? אז עש תקווה שאולי הפעםShiranf
תודה רבה רבה .
שימחת אותי עם מה שרשמת ? אז יש תקווה ...אולי הפעם זה יצליח 🤞
בהצלחה מאמיShiranf
עשיתי את כל הסדיקות האפשריות גנטיות הסטרוסקופיה קרשיות .... והכל תקין. חא השארה לי ברירה לקחת הורמונים לחיזוק הרחם . רוצה להאמין שיהיה בסדר הפעם אבל חוששת מעוד הפלה.
בהצלחה.
בהצלחה רבה יקירה! באמת לא קל.ציפי כהן
לפי ההודעות שלך עשית באמת כל מה שהיית צריכה: בירור רפואי מעמיק, מעקב במרפאה להפלות חוזרות...

הצורך לדעת מה יקרה והאם יצליח- הוא צורך עצום.
כמה הייתי רוצה לומר לך שתצליחי, שאני יודעת שזה יקרה... כמה הייתי רוצה להקפיץ אותך קדימה כמה חודשים ולתת לך ידיעה שזה יחזיק הפעם... שיהיה לך תינוק בריא בסוף ההריון...
אני לא יכולה לומר לך דבר, מלבד לקוות ולהתפלל איתך שהתרופות יעזרו ושההריון יהיה תקין עד סופו.
כן יכולה לספר לך שמכירה נשים שעברו מספר הפלות, והתרופות התומכות עזרו להן ללדת ילד בריא.
אז... נותר לי רק לאחל לך שאכן יצליח לך גם, ושתצטרפי לאותן נשים.

חיבוקים חמים, מאחלת מסע טוב לגוף ולנפש.
תודה רבה ❤ אהובה .Shiranfאחרונה
אחרי הפלה אשמח לעזרהאנונימי (פותח)
שלום לכולן,
אני קוראת סמויה ועכשיו אשמח לעזרתכן..

א. עברתי הפלה לפני 3 שבועות בדיוק בציטוטק.
ההפלה הייתה בשבוע 9. גודל עובר שתואם את השבוע.
עשיתי ביום רביעי בדיקת בטא התוצאה הייתה- 113
זה תקין??
אם לא, מה צריך לעשות?

ב. מקווה שזה בסדר לשאול..
אני עדיין עם דימום חלש.
פוחדת שעוד רגע יגיע המחזור..
יש למישהי עצות אולי איך לזרז את הגוף שיוציא את הכל?
בדרך טבעית כמובן..
ובכלל איך עוברים את התקופה הזאת בשלום עם עצמי בלי מתח גבוה, אכזבה בכל פעם ודריכות גדולה?
אובדת עצות בנושא.

תודה רבה!
ובשורות טובות לכולנו במהרה.
לך באהבהאנונימי (3)

לשתות הרבה

 

לעשות עיסוי על האיזור מבחוץ

 

לא לנסות מוקדם, כי הגוף שלך עדיין חלש וההריון עלול לא להחזיק חלילה עד הסוף

 

רק אחרי 2 הפלות בודקים מה הסיבה. הפלה בתוך 3 חודשים זה דבר שקורה. לפעמים זה לטובה כי העובר לא היה תקין ובע"ה בהריון הבא- בידיים מלאות, תינוק מושלם!

הי, עברתי הפלה עם ציטוטק בשבוע 8אורית13
גם היתה לי תקופה ערוכה של דימומים
לבדיקת בטא אין שום משמעות, היא מתאפסת רק אחרי וסת.
מה עם בדיקת אולטרסאונד? הכול נקי?
אם הרחם נקייה ואין חשד לשאריות, אז אין מה לדאוג.
אצלי הדימום המשיך כמעט עד לווסת. אבל אולי
זאת אומרת היו כמה ימים נקיים , עשיתי הפסק ותוך ימים ספורים קיבלתי וסת. כך שלא הצלחתי לטבול. יכול להיות הסיבה לכל שהייתי צריכה 2 מנות ציטוטק, וגם אחרי מנה דנייה נשארה שארית קטנטנה שיצא רק בווסת.
אבל כל כך שמחתי לראות דם של וסת , כמו שלא שמחתי בחיים, כי מבחינתי זה אמר שזהו, סיימתי עם ההפלה ( באופן פיזי).

מאוד עזר לי לקחת כמוסות של שיח אברהם - vitex.
זה משהו טבעי שמסדיר את המחזור ובכלל הורמונים נשיים בגוף. במיוחד אחרי טלטלה כזאת עם הפלה וציטוטק.
לקחתי מנות מכובדות, בלי חשש. וזה סידר לי את המחזור מצויין.
מבחינה נפשית, אין לי כל כך מה לעזור. זאת תקופה קשה , קשה פיזית ועוד יותר קשה נפשית, עברה כבר חצי שנה ועדיין אני לא מאה אחוז, כפי שאת רואה גולדת מדי פעם בפורום הזה)). לקח לי כמה חודשים לחזור יחסית לתלם, להפסיק לבכות מכל מחשבה על ההפלה.
מאוד עזר לי לשתף חברות , אבל רק כאלו שיודעות להכיל ולתמוך מבלי להגיד- לא נורא, זה לטובה, העובר כנראה היה חולה, וטוב שזה בשבוע הזה. וכו' וכו'

חיבוק אורית!!! שמחה לראות שאיכשהו הדברים נרגעו. מקווה שכך...ציפי כהן
כן, איכשהו נרגעו, הכול כאילו בסדראורית13
היום קפץ לי איזה פוסט תמים באינטרנט, עם תמונה של אולטרסאונד עם עובר...ישר ראיתי בעיני רוחי את התמונה של העובר שלי, ללא דופק והכול חזר, הדמאות העצב..
אלו דברים שנשארים לכל החיים, כנראה..

פעם , תמונת אולטרסאונד של עוברים שמחו אותי, הציפו רגשי התפעלות ואהבה..(
כמה מוכר... כמה הגיוני... כואב שאותה תמונה הפכה למשהו עצוב.ציפי כהןאחרונה
אני מקוה שזה לא טריגר להצפה רגשית שמציפה מדי.
שיש לך דרכים להרגעה פנימית.

ולא, אני מקוה שזה לא יישאר כך לכל החיים.
כמו שחווית, הזמן עושה את שלו, לפעמים יש גם חוויות חיוביות אחרות שעוזרות ולפעמים גם צריך תנועה של ריפוי בתוכו.
אבל לא מחייב שיישאר כך.
חיבוקים!
היי יקירה, לוקח זמן לגוף להתאושש ולהפסיק דימום.ציפי כהן

כמה קשה לעבור הפלה ולהרגיש שהיא לא מסתיימת.... זה קשה ומורכב.
איך לעבור את התקופה הזאת?
אני מציעה עם תמיכה. לדבר על מה שאת חווה. לתת ביטוי למה שעובר עלייך. לשתף. להיתמך. לא להישאר לבד.
עוד מציעה- לא לברוח מההרגשות. זה אכן כואב ועצוב ומתסכל ומאכזב... מותר לך לבכות ולהתאבל (כי זה אובדן לכל דבר) ולהיות עצובה על זה כמה זמן שאת צריכה. לא תמיד אנחנו יכולות ישר להיות שמחות, רגועות ושלוות ביחס לדברים שקורים... לפעמים מה שקורה גורם לנו לטלטלה גדולה בגוף ובנפש, והחזרה לאיזון לוקחת זמן.
קבלי את הזמן הזה כזמן שניתן לך להרגיש את כאבייך, ותני לעצמך להיות בהם זמן מספיק, עדשהדברים יירגעו.

לגבי הדימום- כל גוף ומשך הדימום שלו... לא בטוחה שיש אפשרות לזרז. אורית הציעה פה שיח אברהם, אני לא מכירה באופן אישי אבל אולי שווה לנסות.

חיבוקים חמים!!!
פריקה...Mamina
בסד

כן יש לי מס יפה של ילדים בבית.. שמשמחים אותי ונותנים בי כח.. אבל מאז האחרון עברתי 3 הפלות רציתי קצת לשתף. מה אני עוברת... אולי מישהי פה תזדהה איתי קצת. הפלה ראשונה היתה שוק טוטאלי. היריון שנכנסתי בצ'יקצ'אק ולא הייתי לחוצה בכלל.. כתמים שבאים והולכים דימומים ואז שומעים את הבשורת איוב. המממ אין דופק... ישר קמתי מחוזקת ואמרתי שקורה. לא נורא יש לי בבית ילדים. חיכיתי להפלה טבעית. וחטפתי הלם ממה שעברתי שם. וזה השאיר בי טראומה. ושוב קמתי כאילו כלום. כי החיים ממשיכים ואני טיפוס של חיים... ממשיכים.. אבל זה רדף אותי כנראה בתת מודע והתחלתי להיות מפוחדת ועם כל מיני בעיות שאין לי כח לפרט ועד שגילו מה יש לי.. ושוב נלחמתי והתאוששתי ושוב התבשרתי שאני בהיריון הוא התחיל נורא. שבןע אחרי שכבר גיליתי התחלתי לדמם החרדות אחזו פי. זה היה זוועה ויש דופק והכל טוב והדימום מתישהו הפסיק. ואז הוא שוב חזר אחרי שבועיים. ואני בטוחה שהכל בסדר. ושוב אני באה וכבר מכינה את הא.סאונדית שעברתי הפלה. היא רק שמה את המטמר. ואיכשהו אני מבינה אבל לא רוצה להאמין. והיא אומרת בכאב זה נראה אותו סיפור.. ואני בוכה ומתפרצת והיא מביאה לי מים. ומנסה להרגיע אותי. זה לא קורה לי אני צורחת זה לא יכול להיות ששוב אני הולכת לעבור את מסע הסבל הזה של ההפלה הדימומים הכאבים ההיטהרות. אין לי כח... אני הולכת.. היא רוצה שאשאר. שאדבר עם מישהו שלא אלך ככה. אני יוצאת אישה שמחכה אחרי רואה אותי בוכה ובטח גם שמעה.. מעניין מה עובר לה בראשה.. בא לי לצעוק לה את יודעת ששוב אין לעובר שלי דופק. כל העולם אתם קולטים ששוב אני תקועה עם עובר מת בבטן. אתם קולטים בכלל? אני בוכה לקדוש ברוך הוא בלי דמעות ובעלי לא עונה לי.. ואני לבד באוטו ואיןן לי דמעות. רק עצבים. על כל העולם. ובעלי סוףסוף חוזר אלי ואני אומרת לו תנחש מה... והוא אומר.. "נו די.. את סתם.." ואני צורחת לא אני לא סתם. אני לא. אתה קולט?? אמא שלך ואמא שלי והמשפחה הדפוקה שלך וכל העולם שעשה לי עין הרע.. ואני מתפרצת.. (ושתדעו שאני הכי אוהבת אותם בעולם) התחושה היתה של אשמה. שנאתי את כולם. שנאתי שלכולם במשפחה הולך לפי הספר. והם מתבכיינים על שטויות.. ואני מתמודדת עם הפלות.. והם לא מבינים כלום. אז כעסתי עליהם. וכל מיני מטענים מהעבר התפרצו. והתנתקתי מכולם ואמרתי לבעלי שיקפוץ העולם שכולם יקפצו לי. כל הערסיות שלי יצאה אז.. כל הקריזות שלי התבטאו יופי... נתתי מקום להכל... וההפלה היתה עם כדורים וזה היה גיהנום ויסורי תופת לעומת הפעם הראשונה ועד שהטהרתי ועד שהחלמתי בנפש וחזרתי להיות בקשר עם כולם לקח 6 שבועות. בול. על היום. ואז שוב אחרי 3 חודשים נפקדת... והפעם באדישות גמורה(כמו אבלה הקשבתי לרופאים שאמרו אל תקחי כלום הבדיקה קרישיות תקינה.. אל.תעשי כלום זה סטטיסטי מה שקרה לך..) אבל עמוק בלב אני יודעת שזה לא יגמר טוב. אולי כי התרגלתי. אולי כי באמת הרגשתי. והפעם עד שבוע 7 אין דימומים וכתמים.. וזה נדיר.. ואז יש.. ואני קצת בוכה נירגעת הולכת לא.ס והיא ממש מנסה למצוא דופק אבל אין . ויש לי צביטונת בלבד בלבי... "ובעלי ישר בואי תשתי תאכלי משהו שישמח אותך. עזבי לא יעזור לך לחשוב על זה..". צודק. גבר טיפוסי.. ואנחנו מתחילים עם צחוקים וציניות.. ואני חוזרת לשגרה כאילו כלום. מחכה עם המיון ושם אומרים סופית אין דופק.. פסדר זה היה ברור... קובעים לי תור לגרידה (מסיבה מסויימת שלא אפרט) אבל הפלא ופלא רביעי בבוקר קמה והשק מול עיני בקושי יצא עם גושים או משהו בערב קצת כואב לי נוסעחם למיון שם מודיעים שכמעט הכל יצא.. ואני בקושי הרגשתי משהו.. ממש רחמים. בבוקר קמה עם חום מטורף וטסה למיון עם חשש לזיהום אבל אחרי בדיקות מסתבר שחטפתי איזה וירוס. זהו. הפעם השלישית נגמרת לה בסבבה פיזית 3 שבועות התאוששות כי הוירוס גמר אותי.. והחליש. אבל המון חום מצד בעלי והמשפחה. לא שונאת הפעם אף אחד. לא כועסת. בנפש חוזרת תיק תק לעצמי.. והיום שאני נזכרת בהפלות הכי חרוטה לי משום מה השניה וקצת הראשונה אבל השלישית נמחקה אפליו לא זוכרת מה היה התאריך של הלידה.. הכל נמחק. כאילו לא הייתי שם.. וכל לידה של חברה אני שמחה ובלב מחשבה וכמיהה ונחמה.. מחשבה- מה קרה שהעוברים שלי מתים??? למה זה לא יכול להמשיך כמו אצל כולם? וכמיהה רצון עז לילד. ונחמה- רואה מה יש לי ומאמינה שעוד יהיה לי... צריכה לקבל מחזור ולא רוצה לא לקבל. הלוואי וכבר אראה דם. כי עוד לא עשיתי את כל הבדיקות דם. אני דוחה הכל.. דוחה ודוחה.. ובינתיים מונעת בקושי.. בקושי.. ה' אהוב שלי לאורך כל ההפלות רק עליך לא כעסתי ולא באתי בטענות. תנחם אותי אבא שלי. תנחם אותי בזרע בר קיימא.
סוף לסיפור רק רציתי לפרוק. לא מצפה שכולכן תקראו. לי זה היה טוב... תודה לפורום הזה שקיים.
אויי יקרה! כמה עברת!תשוב תחייני
לא מוצאת מילים לנחם,
רק להגיד לך שקראתי את כל מה שכתבת.
והצלחת להעביר לי את התחושות שלך.
אני כל כך מבינה אותך,
(כמובן שאף אחד לא יכול באמת להבין עד הסוף מה עברת, אבל לפחות קצת..)

כואב לי שעברת את זה פעם ועוד פעם ועוד פעם.
וזה בסדר, מותר לך להרגיש גם אדישות.
מה לעשות, לפעמים הלב לא יכול לכאוב כבר, הוא יתפוצץ אם הוא יתן לעצמו להרגיש את הכאב עד הסוף.

מתפללת שתהיה לך רפואה, שלווה, רוגע בגוף ובנפש ובשורות טובות ומתוקות. 😘😘😘

ושולחת לך כוחות שתצליחי לעשות את הבדיקות..זה קשה ומתסכל אבל זה גם יכול לתת כיוון ותקווה.
קשה מאד מאד. קראתי הכלאין ייאוש בעולם
חיבוק גדולאמא_מאושרת

הרגשות האלה כל כך לגיטימים.. הכעס, העצבים

כל התקופה הזו זו רכבת הרים מכל כך הרבה בחינות- רגשית, הורמונלית, אפילו חברתית ומשפחתית

ואני כל כך מכירה את התמימות שמתנפצת בהפלה הראשונה, שלא כל בדיקת הריון חיובית נגמרת בילד.

מאחלת לכם נחמה גדולה

לי עזר לקרוא על הפלה ברמה הרוחנית, שזו נשמה שירדה לעולם בשביל לעשות תיקון קטן וסיימה את התיקון

אאל"ט איפושהו קראתי שהם לא נולדים כדי לא לעשות עוד עברות, כי הם כבר במקום גבוה.

ואלו ילדים שלנו לכל דבר, ובאחרית הימים נזכה לראות אותם.

חיבוק גדול

קוראת ודומעת.. חיבוק ענק ממני יקירה😞⁦❤️⁩אשה שלו
נשמות שרק את יכלת להשלים את תיקונן.. תהיי חזקה!!
בעזרת השם תבשרי לנו בשורות טובות בקרוב!!
קראתי הכול..אורית13
בעז"ה לא תצטרכי לעבור את זה שוב💜
חיבוק!!!פרח לב זהב
יקרה,
זה כל כך נוגע והרגשתי שאני נוסעת איתך במסע שעברת,
אויש דייי. זה מתסכל וכואב, ומה לא... בטח שזה קרה לך בפרק זמן כל כך קצר. אויש יקרה!

אני מתפללת לה' שיתן לך, לכם,
את הכוחות להתחזק ושתזכי ממש בקרוב שכל דמעה,
לא תלך ריקם!
רבונו של עולם אוהב אותך ממש!
מחבקת מאד! ודומעת איתך ביחד!
אין מילים..ישועת ה' כהרף

קשה לאנשים מבחוץ להבין את הצורך הגדול ועוצמת האבדן למרות שיש לך בבית ילדים..

אני כ"כ מבינה אותך..

בעלי ממש לא הבין אותי.. אחיות שלו עוברות הפלות על ימין ושמאל וממשיכות כרגיל (באות לטיול/אירוע יומיים אח"כ וכו').. הרי יש לך ילדים בבית.. 

אך אני ממש הרגשתי כמו עקרה.. היה לי קשה להתנחם בילדיי המדהימים..

עברת טראומות גדולות.. 

בעז"ה הזמן עושה את שלו ומטשטש מעט את העצמה.. כך היה אצלי בכל אופן.. היום (שנתיים אחרי בערך) זה לא כ"כ כואב כבר (וב"ה יש לי תינוק חדש מאז..).

חיבוק אדיר!!

תתפנקי!!

תקני לעצמך, תלכי למסעדות, תצאי לטיולים..

רפואת הנפש שלך הכי חשובה להמשך בריאות הנפש שלך, של ילדייך ושל בעלך..

בהצלחה!

אוי, אהובה ויקרה. כל הכבוד לך על הפריקה הזו!ציפי כהןאחרונה
קשה לקרוא את מסכת הייסורים שעברת, זה קשה מנשוא לעבור כך שלוש הפלות ברצף.
בהרגשה שלי, הראשונה היתה טראומטית וכואבת מאוד,
ההפלה השניה הגיעה מאוד מהר, לפני שעשית עיבוד או עיכול למה שעברת, והיא היתה קשה מאוד פיזית ורגשית, במיוחד אחרי שכבר חווית הפלה אחת וידעת כמה זה כואב וקשה... לא היו לך אשליות... נשמע שההפלה השניה היא טראומה בפני עצמה, וזה בנוסף לטראומה של ההפלה הקודמת. איזה סיוט!!
וההפלה השלישית, נשמע שמשהו כבר בנפש אמר די. אין לי כח להרגיש או לחוות או להיות. זה מנגנון הגנה של הנפש, שלא רוצה להיות בתוך זה כבר. שקשה לה מאוד. זה כבר יותר מדי. אז היא מתנתקת.
זה מובן והגיוני, וקשה מאוד לחוות.

אני קוראת את מה שעברת ומרגישה כמה זה מציף וכמה את זקוקה למישהו לצידך שיחבק ויהיה איתך באופן אמיתי, ולא יברח, ויתן לך גם להרגיש את כל התחושות וגם לעבור את זה ביחד. בלי להיבהל ובלי ציניות, פשוט להיות.
אני מקווה ומאחלת לך שתמצאי מי שיכול להיות איתך בתוך זה, שתעברי את זה עם ליווי. ליווי של אדם שנמצא איתך.

מחבקת אותך מאוד!
וכמובן, אנחנו כאן גם.
מקדישה עבור כל חברות הפורום!פרח לב זהב

אני נמצאת כאן המון זמן,
ועוקבת בשקט אחרי הסיפורים והשיתופים האישיים והמרגשים, הכאב הזה לא מרפה ממני.

מישהי שיתפה אותי לאחרונה בסיפור שלה,
זה הזכיר לי גם את מה שאני עברתי,
והחלטתי לעשות כמה הפרשות חלה עבורה,
ועבור כולן! אתן ממש יקרות!

אני מתרגשת והעיניים דומעות,
חילקתי ביחד עם חברות גם ספר תהילים עבורה,
מאמינה בלב שלם שהתפילות לא חוזרות ריקם,
אוהבת, מחבקת ומחזקת כל אחת מכן,
עם דמעות בעיניים והרבה תקווה בלב.

רבונו של עולם, עשה זאת למעננו!!!
אנונימי (2)

תודה יקרה.

ריגשת.

מן השמים תנוחמואנונימי (3)

עברתי את זה לבד לפני 7 שנים. אפילו המשפחה הקרובה לא ידעה שאני בהריון, כי לא התראינו.

טוב שאת יכולה לשתף. יעזור לך המון

כמה קשה לעבור את זה לבד.וכמה כאב...ציפי כהןאחרונה
אם תרצי לשתף פה בכתיבה, זה גם סוג של יחד. וזה משחרר גם שנים אחרי.

חיבוק חם!!
תודה לך, ריגשת ונגעת בלב. חיבוקים וחיזוקים!ציפי כהן
כמה אפשר להיקרע בין הכמיהה להיות אמאמחושלת
לבין הפחדים והטראומות מההפלות?
איך אפשר לטפל אם הכל נראה תקין?
כואב לי.................
מיואשת.
בדיוק ברגע זה כמוךMamina
אוף.. הלוואי ותזכי יקרה בקרוב. אמן..
אני אמנם עם ילדם. אבל אחרי הטראומות.. הפסימיות מכרסמת... אחותייי תזכי השנה לזרע בר קיימא. ה' ישלח לך ישר מבית גנזיו נשמה שמחכה לרדת רק אלייך.. ולרדת ולהיוולד בזמן הנכון. ושהנשמה תחיה ותאיר אותך ואת ביתך לעד ותביא לכם נחמה על כל מה שעברתם , אמן!!!
תודה נשמה אמןןן ושיהיה כבר בקרובמחושלת
לכול עמ"י
❤❤❤❤תשוב תחייני
זאת באמת קריעה, וזה כואב ברמות. אני איתך בזה...

למה את מתכוונת כשאת אומרת "איך אפשר לטפל אם הכל נראה תקין"?
עשית בדיקות?
מה הרופאים אומרים לך? רוצה לשתף?
תודהמחושלת
שתי תחושות חזקות מאד שקורעות אותנו מבפניםאין ייאוש בעולם
פחד מצמית
וכיסופים עד אין סוף
היחיו שניהם יחדיו?
קבלי את הפחד, תני לו מקום, אל תכעסי עליו..
ומנגד המשיכי להאמין ולהתפלל שהפחד הזה סתם מדומה.
אגב, יש דרך לטפל גם אם הכל תקין.
השאלה למה את מתחברת...
אפשר לתת מדלל דם - קלקסן או אספירין,
ואפשר גם תמיכת פרוגסטרון - יש כל מיני סוגים.
אפשר גם ללכת לרפואה אלטרנטיבית - דיקור סיני, שינוי תזונה, פעילות גופנית, עיסוי רחם ועוד.
מה עוזר בדיוק, אף אחד לא הוכיח מספיק, אבל עדיף לנסות.

מאחלת לך שה' ישלח מרגוע לליבך
תודה רבה. הרבה אושר גם לך!מחושלת
אתיחס לשאלה איך אפשר לטפל אם הכל נראה תקין,ברשותך מהפן הרגשיציפי כהן
לפעמים הכל נראה תקין, אבל בכל זאת קיימת חסימה כלשהי שלא מאפשרת לשחרר.
או שיש טראומות שיושבות בפנים ולא מפנות את מקומן להריון חדש.
או שיש כאבי נפש שמשפיעים על הגוף והנפש ואינם משחררים...

כאבים רבים בנפש לאחר אובדן,
והפחד להרות יכול להיות ממש מצמית.
גם הפחד לא להיות אמא אחרי האובדן הוא בלתי נסבל... והכמיהה חזקה ועוצמתית.
קשה לחיות את שני הקצוות הללו.
לפעמים טיפול רגשי יכול להקל על סימפטומים של מצוקה כאשר היא מתרחשת בהקשר של הריון לאחר אובדן, או לסייע לעבד את החוויה הכואבת כדי לאפשר לגוף ולנפש להכין עצמם להריון חדש.
כדאי לעשות עיבוד כדי שבהריון שלאחר האובדן יהיו כלים וכוחות, ושלא תהיה הצפה של חרדה.

בנוגע לטיפולים רפואיים, @אין ייאוש בעולם כתבה נהדר על האפשרויות השונות.

חיבוק לכל אחת ואחת!
הפחד קיים,זה ברור.
ואפשר להתגבר עליו,צעד צעד.
עם הרבה הקשבה, רכות והבנה.
❤
תודה על התגובה. הלוואי שאצליח להשתחררמחושלת
מהחרדות האלו ומהר...

שה' ישלח לך הרבה פינוקים
לי? תודה רבה... גם לך! איזה איחול חמוד...ציפי כהןאחרונה
שאלה אמיתיתבאפל
אנשים שאומרים בהתחלה של הריון שהחליטו שלא משנה הם לא מפילים את העובר.

הם אומרים את זה מתוך בגרות?
מתוך ידע?
מבורות?
מתמימות?

מקפיץ אותי.

כן. גם בסקירה מוקדמת אפשר לעלות על מומים שלא מאפשרים חיים בכלל. וכן, יותר "קל" להרוג עובר בשבוע 18 מאשר בשבוע של סקירה מאוחרת ( שאז גם צריך גם זריקה להפסקת דופק וגם אישור של ועדה מורחבת יותר). וכן, אולי קל יותר נפשית החיים בסרט של 18 שבועות לעומת 24 שבועות.

וכן גם להפסיק הריון יש היתריים הלכתיים במידת הצורך .
( ולא, אני לא פחות רציתי את הילדה שלי מכל אמא אחרת. ולא, אני לא פחות "דוסית")

אז אעזוב את התמימים לעצמם. ומאחלת להם שיהיו תמיד תמימים. אבל שיזהרו בדבריהם.

סוף פריקה


תגידי להם שבתורה גם כתוב לא לדון אדם עד שתגיע למקומואין ייאוש בעולם
הם באמת לא מבינים
מתוך תמימות ענקית.אנונימי (2)

מתוך חוסר מודעות לזה שבכלל קיים כאב כמו שלך,

שקיים מצב כזה כמו שלך.

 

חיבוק חם.

 

 

נדמה לי שמתוך חוסר הבנה. אולי גם מביקורת או שיפוט לגבי הפלה.ציפי כהן
אולי הם לא מבינים את המשמעות, אולי לא מספיק לעומק.
אולי הם רוצים לקוות שלא יקרה כלום אז ההבטחה הזו היא מעין בקשה/תפילה.
אולי הם מאוד מאוד תמימים ולא מבינים.
ואולי הם מעבירים בכך ביקורת (מכאיבה מאוד) על אנשים שכן מוכנים לעשות הפסקת הריון כשמתגלים מומים.

אבל יותר מהכל, מה שאני שומעת ממך זה שאת מרגישה צורך להתגונן בפני אמירות, או שאת תופסת את הפסקת ההריון כ"הרג" של התינוק.
האמנם?

אני מכירה היטב את התחושות הקשות סביב הפסקת הריון, גם אני נאלצתי לעבור הפסקת הריון. האשמה היתה קורעת מבפנים.
תוסיפי על זה אמירות כמו "הפלה היא רצח"- שמפילות אשמה לא הגיונית על ההורים, או אמירה כמו- "למה את הורגת את התינוקות שלך??",
וקבלי אישה, צעירה,שנאלצה להפסיק את ההריון שלא באשמתה, עשתה זאת בלב כבד ובעיניים דומעות, וחיה עם תחושות אשמה קשות ואינסופיות על שהרגה את הילד שלה.

זה לא פייר.
זה לא נכון.
זה לא הרג ולא רצח.
זה מה שהיית צריכה לעשות עבור בנך, עבור עצמך ועבור משפחתך.

אנשים יכולים לומר הרבה דברים שיפוטיים בחייך. במיוחד בציבורים מסוימים, בהם התפיסות פחות פתוחות ויותר דוגמטיות.
עדיין זה לא אומר עלייך, או עלי, כלום.

לכי עם הידיעה הפנימית שלך שעשית את הטוב עבור העולם הזה.
ומי שמחליט מראש לא להפסיק את ההריון- ההחלטה היא שלו. שיתמודד.

חיבוק חם ואוהב!!❤❤❤
אני מגדירה אנשים כאלה כבת יענהאנונימי (3)
טומנים את הראש בקרקע. כמו האימוג'ים של שלושת הקופים שמכסים עיניים, אוזניים, פה.
יש לי שכנה כזו שהזהירו אותה באחד ההריונות שהעובר שלה פגןע מאוד ולא יוכל לחיות, אך היא בחרה להתעלם ולהמשיך את ההריון, למרות שמצב העובר לא היה בגדר ספק, ולמרות שהריונותיה קשים, וילדה בתשיעי, ואחרי כמה ימים הוא נפטר.

וחשבת שהיא "למדה לקח"?
לא.
בהריון בו היא כרגע היא פשוט לא עושה סקירה מוקדמת. מאוחרת התלבטה אם לעשות. העמסת סוכר לא עושה כי "אין לי סכרת במשפחה" (אז מה??!), ועוד כהנה וכהנה התנהלויות מטופשות. אז "כפיים" לה שלא הפסיקה תהריון ההןא, ורק שרטה תעצמה עמוק יותר. היא עכשיו בהריון בחודש שמיני ועדיין בהכחשה.
אל תשפטיחדשה1
גם אני הייתי ככה.
בהיריון הראשון עברתי לידה שקטה
בהיריון השני לא רציתי חעשות שום בדיקה
ולא כי לא למדתי את הלקח
כי פשוט פחדתי! לא רציתי לדעת את האמת.
כל אחת וההתמודדות שלה...

ב"ה נולד לנו בן מדהים מדהים מדהים!בלי עין הרע.
חיבוק גדולאמא_מאושרת

הסביבה לא תמיד מבינה את ההשפעה שיש לה על האדם

(ואולי אפילו לא מבינה מה המצב שהאדם שעומד מולה נמצא בו?)

וגם אם מבינים, לא כולם זכו בטקט ואינטיליגנציה ריגשית מפותחת.

זו בעיה שלהם. לא שלך. קל לומר וקשה לעשות, אבל תשאירי את זה אצלם.

 

חיבוק גדול לך

ומאחלת לך שתצליחי לעשות את הבחירות הנכונות לך.

בהחלטות קלות יותר, אני תמיד חושבת שהיחיד שאני צריכה לתת לו דין וחשבון זה הקב"ה

אז אולי זה יעזור לך גם כאן

וכרגע, אם את יכולה, אולי קצת תנתקי קשר עם מי שפחות עושה לך טוב.

 

חיבוק גדול כבר אמרתי?

 

תודה לכולןבאפל
אני כבר 11 חודשים אחרי.
עוד מעט שנה.
ואני בסדר גמור ב"ה.
פשוט יש דברים שבאמת אני לא מבינה עד כמה אנשים תמימים/ חסרי הבנה ( לאו דווקא קרובים אלי, פשוט בעולם)

אז תודה. וחיבוק למי שצריכה אני כבר הרבה זמן בשלב האחרון, השלמה
וואו זה עוד ממש טרי..אנונימי (4)
אני אחרי כארבע שנים מהפסקת הריון (בשבוע 19).
ורק עכשיו מרגישה מספיק עם כוח כדי לספר לאנשים יותר רחוקים שעברתי הפסקת הריון ולא הפלה....
בהתחלה יותר אמרתי במיוחד לרחוקים יותר שעברתי הפלה...

וכמה חיפשתי בתקופה ההיא מרגע הסקירה ועד ההפסקה בפועל מקום כמו הפורום הזה....
אני להפךבאפל
כשהלכתי בשבועיים מהסקירה עד הלידה, וגם בחודש חודשיים אח"כ לסופר, וקניתי הר ( אבל באמת הר ) של שוקולד ומלא אוכל מוכן לתנור וגמרנו, רק רציתי שהקופאית תשאל אותי מה נסגר ולאיזה טיול שנתי אני יוצאת כדי להנחית עליה לידה שקטה, לא קרה למזל מי שהיה בסביבתי חחח.
מזל שאני בנאדם חומרי. השוקולד היה לעזר רב
נראה שרצית לשבר את התמימות של העולם? להנחית עליהם איזה פצצהאין ייאוש בעולם
באופן לא צפוי...
לא לשפוט שום אדם, כל אחד ודרך ההתמודדות שלואורית13
אני, לפני ההפלה( אמנם בשבוע מוקדם) הייתי נגד סקירה מוקדמת, בעיניי היא הייתה מיותרת, סתם סיבה להוציא כסף ולהלחיץ את האישה...
אחרי ההפלה וחשיפה לעולם הזה של הפלות, לידות שקטות כבר לא יודעת מה אעשה בהריון הבא, אין לי מושג איך אתמודד, האם אחליט לעשות כל בדיקה אפשרית כדי להפיל מוקדם ככל האפשר אם משהו לגמרי לא תקין ולא להגיע למצב של לידה שקטה ....או אבחר באפשרות השנייה, שמתוארת כאן בתגובות - לא לעשות כמעט כלום חוץ ממאוחרת וללדת בכל מצב(, גם כי אדע שהתינוק לא ישרוד) מהסיבה שללכת באופן יזום להפלה/ לידה שקטה, לתת לרופאים להמית את העובר..אולי יהיה לי קשה מנשוא נפשית ולא אצליח להתעושש מזה. ואולי יהיה לי קל נפשית לדעת שאני את שלי עשיתי עבור הילד הזה, נשאתי אותו וילדתי, אם הקב"ה החליט שהוא לא יחייה- זה שלו, ולי היה בזה חלק....
בתקווה ובתפילה שלעולם לא אצטרך לעמוד מול החלטה כזאת, טשיהיו לי ולכל נשות ישראל רק הריונות בריאים ותקינים!
אבל, שוב, אסור לשפוט אף אדם, כל אחד וכוחות הנפש שלו ודרך התמודדות אחרת
מתוך חוסר ידע, בורות, חוסר הבנה ושיפוטיות דתיתחמניה
ככה אצלי לפחות ההרגשה
ובעיקר בעיקר תמימות

בפעם הראשונה שלנו (שבוע 19) עשיתי במקרה סקירה מוקדמת, לא תכננתי וככה ה' רצה

פגשתי כל מיני אנשים וסוגי סיפורים כשחיכיתי לועדה
ולא היה לי אומץ לשתף אנשים מעבר למשפחה הקרובה, אפילו לא חברות טובות (מלבד אחת שהיא כמו אחותי)

בפעם השניה שזה קרה (שבוע 18) תוך שנה בדיוק, פגשתי בועדה זוג מקסים, שלהם זה היה הריון ראשון. הם לא דתיים אבל מאמינים, וכל מי שמסביבם לא ידע מה להגיד להם. ואז נפגשנו, והיא אמרה לי משהו שאני בחיים לא אשכח.. שאני נותנת לה כח בזה שבאתי פעם שניה תוך שנה לעבור הפסקת הריון, שניסיתי שוב למרות הפחד. ושאני לא מאבדת את האמונה למרות שזה קרה שוב.

זה נתן לי המון כח
אני חושבת שאחרי העיבוד הראשוני של הפעם השניה, זו הפעם הראשונה שהתחלתי לשתף אנשים במה שקרה, באובדנים שלנו
כי עד אז פחדתי נורא מהשיפוטיות הזו. היו כאלה, אני לא אומרת שלא, אבל היו יותר שהבינו, שהכילו וקיבלו את הדברים שכתבת

חיבוק גדול גדול
ועוד דברחמניהאחרונה
הרב שהתיעצנו איתו ופסק לנו לעבור הפסקת הריון אמר לנו שיהיו כאלה שישפטו ויגידו דברים קשים,
שנגיד להם מסר ממנו: שאם ה' חושב חלילה שעשינו משהו לא נכון, הוא (רב גדול) לוקח על עצמו את האחריות למעשה
שהוא פסק לנו וזה כביכול לא תלוי בנו בכלל.

בחודשים הראשונים זה נתן לנו מנוחה לנפש

היום בפרספקטיבה של שנים זה קצת מצחיק אותי שניסינו להצטדק מול האנשים האלה
מבחינתי אדם ששופט אדם אחר על משהו שלא קרה לו הוא פשוט בור ועם הארץ
הפלה חלקיתורוד
עברתי לפני יומיים הפלה בשבוע 6+9. העובר לא התפתח ולא היה דופק. זאת ההפלה השניה שלי ברצף (ההפלה הקודמת הייתה בשבוע 6). כ"כ חיכיתי לספר לכולם! מזל שבסוף לא סיפרנו...
ההפלה הקודמת הייתה הפלה שלמה ועכשיו זאת הפלה חלקית שהתחילה בדימומים ובמיון בדקו אותי ואמרו לי שזו הפלה חלקית.
נתנו לי 3 אופציות: או לחכות שיפול לבד, או כדורים או גרידה.
אני ממש לא רוצה גרידה ויותר רוצה לחכות לבד אבל בשעות האחרונות התחילו לי התכווצויות חזקות בבטן התחתונה וכואב לי ממש.
מה לעשות? לא מסוכן לחכות שיפול באופן טבעי? ההתכווצויות אומרות שזה כבר בדרך?
אשמח לעצות
אני לא יודעת, כי אצלי פעמיים זה לא יצא לבד. אבל שולחת חיבוקאין ייאוש בעולם
כואב לשמוע
חיבוק!!ישועת ה' כהרף

יש מצב שזה בדרך לצאת..

מבינה אותך בניסיון להמתין שייצא לבד..

גם אני עשיתי את זה..

בהצלחה!!

החלמה נפשית ופיזית מהירה..

אצליאנונימי (2)

בהפלה הראשונה כשהיו התכווציות חזקות וכאבים ודימום כמו מחזור,

לקחתי את הכדורים מייד בשלב הזה - היו דימומים מטורפים ותוך שעה בערך הכל היה בחוץ.

 

הכדורים מזרזים תהליך טבעי.

אם התהליך הטבעי כבר בעיצומו - הוא יקרה יותר מהר.

אם הוא עוד לא התחיל - יכול לקחת אפילו כמה שבועות.

 

 

עד כמה שידוע לי- לא מומלץ לחכות רק לטבעי, כי אם לא קורה מספיק מהר - זה יכול להזדהם.

 

 

כמובן כל מקרה לגופו, פעמים רבות התהליך הטבעי קורה בסדר.ציפי כהן
אם ממתינים כמה שבועות זה עלול להזדהם, בהחלט.
אבל בהמתנה של כמה ימים זה עוד לא קורה לרוב.
בכל מקרה כדאי להיות במעקב רפואי.
יקירה, חיבוק גדול. נשמע שההתכווציות אכן מקרבות את המשך ההפלהציפי כהן
נשמע שאת ממשיכה לחוות את ההפלה בשלבים.
את יכולה לפנות לבית חולים ולבקש כדורים שיזרזו את ההפלה, או לחכות שהכל יצא לבד.
זה עלול לקחת זמן מה.
מותר ואף רצוי לעיתים לקחת משככי כאבים כשיש כאבים, אם את חשה צורך כזה. הכאבים עלולים להיות חזקים.

מקוה ומאחלת שיסתיים מהר. או שכבר הסתיים....

מה שלומך?
מה שלומך?אמא_מאושרתאחרונה


רעיונות לשיח עיבוד עם בן הזוגאנונימי (פותח)
שלום לכל מי שנמצא/ת פה
אני אחרי מספר הפלות וציפייה ארוכה ומתישה להיכנס להריון שוב...
כל מחזור שמגיע אני מתייאשת עוד יותר ומרגישה שקועה עמוק יותר בתוך הכאב.... לא יכולה לאסוף את עצמי כי עדיין התהליך לא נגמר... מרגישה בתוך ההתמודדות אפילו עוד יותר חזק כי זאת התמודדות סזיפית של שגרה עצובה עם כל מחזור שמגיע...ומן יאוש כזה מלהיות אופטימית וחזקה...

מה שאני מנסה לחשוב זה על רעיונות איך לעבד את החוויה והתהליך הזה בצורה בונה עם בעלי....
הוא בעל מדהים ורגיש בכל זאת אנחנו אנשים שונים ועוברים את החוויה בצורה שונה ולפעמים חסר לי ההכוונה איך לדבר איתו נכון על הדברים בלי ללכת לטיפול או יעוץ... כאילו כמו לטפל בעצמנו..
אשמח לשיתוף שלכם או רעיונות לשאלות מנחות שאפשר לדבר עליהם ביחד/ כלים כלשהם לדבר נכון/ דרך למתודה כלשהי של דיבור או כתיבה או כל דבר שלדעתכם יכול לעזור לנו להציף את התחושות שלנו בצורה בונה ומשמעותית...
כי אני חושבת שלפתוח שיח בצורה נכונה יכול להיות מאוד משמעותי לעיבוד שלנו כזוג...
מקווה שהובנתי

תודה מראש לכל מי שקרא ומנסה לעזור ולחבק. זה באמת משמעותי לדעת שאני לא לבד...
רוצה להוסיף שגם עיבוד במישור האמוני יכול להתאיםאנונימי (פותח)
יעזור אם תמקדי אותנו קצת..אין ייאוש בעולם
כתבת שאתם עוברים את החוויה בצורה שונה. תוכלי לפרט?
בעיקר שהוא בן... ופחות מדבר על רגשות...אנונימי (פותח)
השאלה אם הוא לא מדבר על רגשות, או שנכון לו להתמודד כך?אין ייאוש בעולם
בעלי למשל לא אוהב לדבר על זה, כך שאני לא מנסה לעבד את זה איתו..
אני לא מרגישה שזה בגלל שקשה לו לדבר על רגשות, אלא בגלל שכך נכון לו להתמודד. לפעמים כשיש נושא שנוכח והוא מציף ברגשות, במיוחד שאתם ממש באמצע המסע אז קשה להתעסק איתו ורוצים לשים אותו קצת בצד.
אולי זה גם כך אצל בעלך?
דייקי אותי אם אני טועה
תודה על התשובהאנונימי (פותח)
כשאנחנו כן פותחים ומדברים זה עושה לשנינו טוב...
אני מאמינה בלדבר ולהציף ולא להדחיק. אבל אני חושבת שצריך לדעת לעשות את זה נכון כדי שזה יהיה שיחה מעצימה ולא סתם הצפה של תסכולים.
אנחנו לומדים ביחדאת הספר "לבסוף מוצאים אהבה" של הארוויל הנדרתשוב תחייני
הארוויל ייסד את שיטת האימגו, שמאמינה שיש לנו את היכולת לטפל ולרפא אחד את השני בתוך הזוגיות.

הספר ממש קריא ומעניין. יש בו גם תרגילים שמלמדים איך לשתף אחד את השני בחוויות ובתחושות שעוברים.
ממש ממליצה...

חוץ מזה, היתה תקופה שהרגשתי צורך פשוט לצייר את מה שאני מרגישה. אני לא ציירת בכלל ואף פעם לא עסקתי באומנות.
פשוט קניתי לי בלוק ציור וצבעי פנדה ונתתי לעצמי לצייר. כמובן ששיתפתי את בעלי בציורים וזאת הייתה עוד דרך שלי לחבר אותו לתחושות שלי.

אפשר גם לצייר יחד...
בהצלחה, והלוואי שתבשרי בשורות טובות בקרוב ממש!

שולחת חיבוק!!
*הארוויל הנדריקסתשוב תחייני
תודה!! נשמע מעניין אני אחפש את הספר.אנונימי (פותח)
העצות שלך ממש מקסימות! אפשר דרך ספר, ציור או גם קלפים.ציפי כהן
אפשר גם להגיד לו בפשטות.
שמע, אנחנו עוברים תקופה קשה. אני עברתי אותה פיזית, ואתה בטח עברת טלטלה נפשית.
שנינו עברנו משהו כואב.
בוא נדבר על הרגשות שלנו. מה עובר עלינו מאז, מה קורה לנו ביומיום,
מה מעסיק אותנו, מה אנחנו חווים בגוף או בנפש...
אנחנו חיים יחד וחווינו אותו דבר אבל לכל אחת דרך שונה להסתכל על זה, לחוות את זה.
בוא נתקרב וננסה לחוות יחד את הדברים.
זה בודד לחוות את המשבר לבד.

אני רוצה לספר לך, פותחת יקרה, שמשבר יכול לגרום לחיבור גדול הרבה יותר ממה שהיה קודם.
משבר יכול להיות מנוף לצמיחה זוגית משמעותית, אם רק ניתן לעצמינו להתקרב לאט אחד אל השני, נדבר ונקשיב, נתמוך ונהיה אחד עבור השני/ה.
מהנסיון שלי בזוגיות (קרוב ל-15 שנה), היו לנו משברים שגרמו לנו להתרחק ולהרגיש בודדים, כל אחד חווה אחרת את הכאב שלו והסתגר איתו בעצמו, מבלי לפתוח או להנגיש זאת לבן/בת הזוג.
זו היתה תקופה כואבת ובודדה.
והיו משברים שחיברו בינינו מאוד כי השכלנו להקשיב זה לזה, לתת מקום ולהיות שם האחד עבור השני. משברים אלה הרימו את הזוגיות שלנו לגובה ולעומק.

שתפו ודברו. קחו ספר טוב, ההמלצה פה נהדרת, או ציור או שיר או קלפים עם ציורים... או סתם שבו על כוס קפה לערב בשבוע (לפחות!!) לדבר על החיים.

תוך כדי שיחה ראוי לשים לב שיהיו לכם גם דברים טובים של יומיום לדבר עליהם, וגםהיכולת להקשיב באמת אחד לשני.
ואם קשה מדי לאחד מבני הזוג, וההרגשה היא שכרגע אין יכולת להכיל את הנושא או האמירות- יכול להיות שזו תקופה שקשה. אם לא תצליחו לשוחח יחד ולפתוח נושאים סבוכים אך משמעותיים- אולי כדאי בכל זאת להיעזר באיש מקצוע שיסייע להתבונן על המורכבות מעוד זווית.
ואולי ממש לא. רק אתם תדעו.

לסיכום, אני ממליצה לעשות את המאמצים להתקרבות ולשיח. זה כל כך משמעותי ומקרב.
אל תפחדו לעבור דרך מקומות כואבים, תנו יד ולכו יחד בתוכם. זה מחזק.
תודה רבה על העצות !!אנונימי (פותח)אחרונה
אז גם אני פה.. משתדלת לעקובshiran30005
לצערי לאחר 6 הפלות בשבוע 5-8 ( לפניהם יש לי 2 ילדים מקסימים) ולפני הכל לידה שקטה. מרגישה שמיציתי את הסבל שלי. רוצה עוד אחד אבל כבר 7 חודשים לא נקלטת כנראה מהלחץ שמא יקרה שוב הנורא מכל..
אז אתן פה לבד כל אחת והאובדן שלה. חיבוק לכולם
ושאלה נוספתshiran30005
שוקלת להתחיל עיסוי רחם- ארויגו , משהי עשתה ויכולה להמליץ?
היי יקירה. חיבוק חם על הסיפור שלך!!ציפי כהןאחרונה
אני מרגישה שכל מילה פה מכילה בתוכה כל כך הרבה כאב, מורכבות, חוויות קשות... והכל סיכמת בכמה מילים קצרות, בכותרות...
מחבקת ומחזקת אותך.

לגבי העיסוי, אין לי מושג ואני לא מכירה. אני מניחה שזה עיסוי שאמור ליצור תנועה כלשהי ברחם, בהחלט לא יודעת מה זה. שימי לב שזה אחראי ושמור, לכי לאנשים מוסמכים ורציניים ובעלי נסיון בתחום.
באופן כללי סתם כך לגבי טיפולים שמכוונים להרגעה,בעיניי זה חיובי מאוד ללכת לעיסוי או לשחרור באופן כללי של הגוף, ובכלל לעשות מעשים של שחרור של הגוף והנפש.
אולי עם השחרור יגיעו אנרגיות אחרות.
לא אישרו בקופה את הבדיקות המורחבות לקרישיות. יש מה לעשות?אין ייאוש בעולם
אחרי שתי הפלות?ציפי כהן
כמה מחשבות:
-אולי תפני לרופא אחר, אולי מישהו אחר יתן?
- אולי אין צורך בבדיקות המקיפות?
כן, אחרי שתיים.אין ייאוש בעולם
מה הכוונה רופא אחר?
יש לי הפניה מפרופ כרפ שהומרה להפניות בקופה, הבעיה היא שלא אישרו טופס 17
אויש.ציפי כהן
לנסות שוב. אם זה רק עניין מנהלתי.
לעלות בדרגות, לומר,שיש לך הפניה מהפרופסור ולא הגיוני שלא יתנו בדיוק את כל מה שהוא ביקש...
קצת מרפקים.
יש לך כח?

חיבוק נשמה. קשה עם כל הבירוקרטיה.
כח?אין ייאוש בעולם
מרגישה במלחמה מתמדת
לקום בבוקר וללכת לעבודה זו מלחמה
לדבר עם אנשים זו מלחמה
ללכת לבית כנסת בערב שבת ולראות כל מה שמראה לך מה אין לך זו מלחמה

מרגישה שאני נלחמת בשיניים על הדברים הכי בסיסיים בחיים

אלוקים
תתן לי כח
אנונימי (2)

לא. זה לא טוב. נשמע שנכנסת למקום עם קושי מעט גדול מדיציפי כהן
אני חושבת שאולי כדאי להכניס פה כבר טיפול או איש מקצוע שיסייע בתחום ההחזקה הרגשית מעבר לעניינים הרפואיים.

אני מזמינה אותך לפנות אלי ואמליץ לך על מקומות אפשריים באזור שלך.
גם הקליניקה שלי פתוחה עם כמה שעות בימי שישי, אם תרצי. מזמינה אותך באהבה לבדוק מה נכון לך מבחינת ליווי רגשי, ולתת לעצמך את החיים בחזרה.
מאבק יומיומי? תמידי? לא מגיע לך לחיות כך.

חיבוק חם ואוהב, אהובה אחת.
חשבתי שזה טבעי. לא? ההפלה השניה היתה לפני כמה חודשיםאין ייאוש בעולם
וכשהמון מהזמן שלי זה בדיקות ותורים אז הגיוני, לא?
כאילו מה כולן ממשיכות וזורמות עם החיים?

אולי זה היה נשמע קיצוני מאבק יומיומי..
אני מתפקדת
אבל הכוונה שהכאב נוכח תמיד
לפעמים בעוצמה נמוכה ולפעמים חזקה
אבל אין יום שעובר ואני לא מרגישה את הכאב במינון כלשהוא..

והייתי בטיפול.
אולי צכה שוב
אני לא יודעת לומר לך, רק את יודעת.ציפי כהן
האם זה משפיע לך על התפקוד? יש מגוון תחומי תפקוד. תעסוקתי, חברתי, זוגי, מיני, משפחתי, אישי...

אני יכולה לתת לך פרמטרים להתבוננות, שאלי את עצמך מה קורה לך במגוון היבטים. אולי זה יסייע לך לראות מה מצריך תשומת לב.

-האם כל העולם נצבע בצבע מסוים ואין אפשרות לראות דברים אחרים מלבד האובדנים והציפייה?
-האם זה הפך לזהות שלך- אני האישה ש.... (מתמודדת/איבדה/מצפה ועוד)
- האם את עצובה רוב הזמן?
- האם נדרשות ממך אנרגיות רבות מהרגיל בתוך פעולות יומיום שהיו פשוטות בעבר?
אני מדברת על תפקודים שאינם בהכרח קשורים ישירות לאובדן או לבדיקות ולציפייה.
- האם את מוצפת פעמים רבות?
- האם ישנה עייפות מוגברת, שינה רבה יותר או קשיי שינה?
- האם את מתעוררת לעיתים מוקדם ולא מצליחה לחזור לישון?
- האם יש עוררות גופנית? (תחושה שהגוף מאוד עירני ודרוך, אין רגיעה באופן כללי)
- האם יש לך סיוטים בלילות?
- האם את מנסה להימנע מלחשוב על מה שעברת, ולמרות זאת זה חוזר בכל מני צורות?
- האם את חשה חוסר תקווה?
- האם קשה לך לחשוב על העתיד? (לא רק בקשר לפריון)
- האם את חושבת על מוות?

אפסיק כאן אבל יש עוד דברים שהייתי בוחנת אילו הייתי מדברת איתך.
בגדול, אם הקושי גורם לחוסר תפקוד או לקושי אמיתי בתפקוד- שווה לקבל ליווי טיפולי. זה לא בושה, ובוודאי שזה מאוד מובן לאור מה שחווית. (וגם אם לא היית חווה דברים שכאלה, זה נורמלי והגיוני להצטרך עזרה בתקופות שקשה. הרבה מאוד נשים חוות משברים במגוון היבטים. מותר לנו להיעזר באנשי מקצוע כדי לשפר את איכות חיינו ולהיטיב לעצמינו. מותר ואף ראוי בעיניי.)

חיבוק חם לך יקרה!
תודה על השאלות המנחות, אחשוב עליהן.. זה בהחלט עוזראין ייאוש בעולם
חיבוק.ציפי כהןאחרונה
לכי לרופא אחר. מישהו קצת אכפתי כן יתן לךמחושלת
הרופא נתן לי, הקופה לא אישרה טופס 17אין ייאוש בעולם
תלכי לפרופסור מהקופהמחושלת
שיהיה מישהו נחשב, והקופה תאשר לך. מניסיון.
לאחרונה מרגישה שאני לבד כאן, הני באדי הום?אין ייאוש בעולם
אני ומתחדשת וזהו.
מצד אחד אני שמחה, כי ב"ה אולי זה אומר שפחות נשים עוברות את זה.
מצד שני, זה עושה לי מזה רע, כי המון מהצורך בזמן קושי כזה - זה שותפות גורל, זה מישו שמבין. זה כל כך מרפא

אז אם אתן כאן נסתרות וקוראות, אשמח שמדי פעם תתנו אות חיים
זה ישמח אותי
כי בינתיים לצערי
אני כאן
בתוך הקושי
שוחה
משתדלת להרים את הראש
בדיוק נכנסתי לכאן הערב עם רצון גדול לכתוב ולשתף...תשוב תחייני
זה די מוזר אבל משום מה אני לא מצליחה לכתוב כאן.. זה באמת מוזר כי אני נכנסת לכאן כל יום ויותר מפעם אחת....
כל פעם אני שואלת את עצמי מה בעצם אני מחפשת פה...לא יודעת. עוד לא מצאתי תשובה ברורה.

האמת שעכשיו כשאני כותבת עולה לי משו.
נראה לי שאני מרגישה לא שייכת.
מרגישה שההריונות שאיבדתי לא נחשבים.
הם היו כל כך צעירים שזה בעצם לא נחשב בכלל...
איך אמרה לי מישהי אחרי שספרתי לה על הריון שנפל בשבוע 5, "אה, אז בעצם היית רק שבוע בהריון.... "

אני כל כך מבינה את הצורך שלך לשותפות.
אני מרגישה כל כך בודדה לפעמים בתוך הדבר הזה.
אפילו שאני משתפת חברות ואנשים סביבי.
עדיין, זה לא מרגיע לי את הנפש ולא נותן מענה לכאב העמוק הזה שלי.

היום קשה לי במיוחד.

זה מהימים האלו שאני כבר לא בטוחה מה עדיף, להרגיש את הכאב החותך הזה בלב, את הכיסופים הבילתי נגמרים של הרחם, של כולי,
או, שאולי דווקא עדיף לתת לאדישות הזאת שמחלחלת בי לעטוף אותי, לבודד אותי ולתת לי קצת שקט, קצת מרחק מכל זה.

לא יודעת.
הלוואי ויכולתי למצוא דבר שיקל על הכאב שלי בזמנים האלו.

אולי הכתיבה פה יכולה לעזור...מרגישה טיפ טיפה יותר טוב עכשיו.

אין יאוש בעולם, הנה האות חיים שלי...
והלוואי שלא תרגישי עוד לבד,
שתצליחי להרים חזק את הראש מעל המים ולצלוח את התקופה הזאת כמה שיותר בטוב!
ליבי איתך.
קוראת אותך תמיד וכואבת איתך את כאבייך.
אני גם נכנסת לפה די הרבהאנונימי (2)
כדי לקרוא ולהרגיש שאני לא לבד בקושי ובהתמודדות... ממש מבינה אותך!!!אבל אני לא כל כך טובה בלבטא את הרגשות שלי בכתיבה אז אני רק קוראת בדרך כלל...

כתבתי כדי שלא תרגישי לבד
תודה לך שכתבת. חיבוק!! את לא לבד.אנחנו כאן.ציפי כהן
היי יקרה, סיפרת בכאב על הבדידות שלך, כל כך כואב!!ציפי כהן
הכי כואב לי לשמוע אמירות כל כך לא רגישות מאנשים מסביב.
שבוע 5 לא נחשב שאיבדת?
מספר הפלות לא נחשב שעברת הפלה?
למה אינך מרגישה שייכת? את צריכה לחוות משהו גדול וכבד כדי לחוש שייכת לקהילה של אובדן ההריון...?

אני חושבת שכל עוד איבדת הריון, לא משנה באיזה שלב, את שייכת לכאן. וגם בן הזוג שלך, וגם הורייך אפילו.
(במפגש האחרון שהיה לי עם א.נשים סביב אובדן הריון, היתה שם סבתא שאיבדה נכדה במהלך ההריון. והיא אמרה שהיא מרגישה שאין לה מקום והיא גם זקוקה להתאבל ולקבל מקום לאובדן הזה... זה האיר לי כמה יש כל כך הרבה מעגלים סביב האובדנים שלנו!)

יקירה, את שייכת.
ואני כואבת איתך את האובדנים.

חיבוק חם!!!
תודה ציפיתשוב תחייניאחרונה
חיממת לי את הלב.
נעים להרגיש שייכת.
(אפילו אם זה פורום של אבדן...הביחד הזה נותן קצת מזור לכאב).

כנראה שאני מנסה להקטין לעצמי את הכאב. אבל זה לא באמת עובד.
איבדתי חמישה הריונות. כולם בשלב מוקדם.

אולי זה קשור לאמירות שונות ששמעתי בשלוש וחצי השנים האלו ואולי זה הגיע ממקום שלי שמתקשה להכיל את מה שעברתי.

בכל מקרה, אני מרגישה טוב יותר עכשיו.
אז, תודה!
חיבוק גדול גדול יקרה!!אנונימי (3)

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

גם אני פהאנונימי (4)

כותבת המון.

 

מכירה אותך וזוכרת את הסיפור שלך.

כואבת איתך ומתפללת עלייך.

 

 

קוראת פה הכל וכותבת הרבה,

אבל מאנונימי.

 

לא רוצה לכתוב מהניק הרגיל שלי, כי הוא מוכר פה, כולל אנשים מהמציאות.

ולא רוצה לפתוח ניק חדש בשביל הפורום הזה.

זה כואב לי מדי.

זה משייך אותי לפה חזק מדי.

 

אז אני פה,

שייכת

קוראת

כותבת

מגיבה.

אנונימית.

 

 

כנראה ריבוי האנונימי פה לא יוצר תחושה שאנשים שייכים לפה, כי לא יודעים מיהם.

למרות שאני פה הרבה, את לא מרגישה את זה, כי אני אנונימית.

סליחה על זה יקרה.

 

והמון כח

 

שולחת חיזוקמחושלת
ומזדהה איתך
הכאב באמת פחות כבד כשמשתפים...
גם אני פה.. קוראת נסתרת.. כל יום..ישועת ה' כהרף


טוב שאנחנו פה לפחות... אבל האמת שיש פה הרבה.ציפי כהן
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך י"א בחשון תש"פ 20:55
דעי שהרבה קוראות.ים את הפוסטים פה, את זה אני יכולה לדעת כמנהלת.
א.נשים נמצאים ונמצאות פה.

בתור מנחת קבוצות אני יכולה לספר שפעמים רבות קורה שמישהו מדבר ואחרים שותקים או לא מביעים את עצמם, אבל בעצם הם מרגישים הזדהות או קירבה לדברים שנאמרו, ומרגישים כאילו אמרו במקומם אז אין להם מה להוסיף...
או שאנשים מפחדים להביע את עצמם, או לשתף בכאב מפחד לא לקבל את מה שהם זקוקים לו.
או שלאנשים יש צרכים שונים מהקבוצה, וכל אחד מגיע עם ציפיות אחרות.

הקבוצה הזו היא מיוחדת ושונה מקבוצות ופורומים אחרים כי זה פורום תמיכה. יש א.נשים שנמצאים לזמן מה ואז עוברים הלאה, או כאלה שמנסים דווקא לא להיות כי זה מכאיב להם מדי. יש כאלה שרק קוראים וזה עוזר להם להרגיש שייכים,
יש כאלה שקשה להם להביע, יש כאלה שחייבים להביע ולקבל תמיכה או עצה... יש הרבה.
מדי פעם אני שואלת פה שאלה כללית,נותנת מקום לביטוי או למחשבה. אני יודעת שיש הרבה קוראים אבל מעט עונים. זה בסדר, לפעמים המענה הוא פנימי. לפעמים המענה לוקח זמן. ולפעמים אין מענה...

אז מה אומר, יקירה,
תודה לך שאת משתפת ושאת משתמשת בפורום לביטוי ולמענה לצרכייך.
את משמשת כקול לנשים אחרות רבות.
ואני מקוה שגם לך יהיה פה מענה משמעותי בתחום החברתי התמיכתי. שלא תרגישי שאת נשארת לבד.

חיבוק חם!!
לקחתי כדור ראשון היום להפרדת שלייה ואני כל כך מתחרטת יש משהושבלולה96
שאוכל לעשות ?
בנות דחוףשבלולה96
באופן כללי הפורום אינו מקום לשאלות דחופות.ציפי כהן
זה אינו פורום רפואה אלא פורום תמיכה ומידע.
אם אני נכנסת במהלך היום ורואה את הצורך שלך אני נותנת מענה, אבל איני רופאה, וגם לא תמיד נכנסת כמה פעמים ביום. לפעמים פעם ביומיים ואפילו שלושה.
גם אחרות ואחרים פה אינם אנשי רפואה.
אז לא כדאי להסתמך על הפורום לתשובות מיידיות ודחופות.

חיבוק!!!
היי יקרה. חיבוק. אני מנסה להבין. איזה כדור לקחת? ציטוטק?ציפי כהן
יש מקרים שהוא לא עובד וצריך עוד מנה.
ויש מקרים שלא...
מדוע שלא תפני לרופא כדי לשאול את השאלה הזו? זו נשמעת לי שאלה שמתאים להפנות לאיש רפואה.

אני מבינה שאת מתחרטת, זה היה מהיר מדי?
רוצה לספר מעט מה עובר עלייך עכשיו?
היי לצערי הלכתי לעשות אתשבלולה96
היי לצערי הלכתי לעשות את ההפלהשבלולה96
מכיוון ידעתי שאבא שלי לא יקבל את זה
והרגשתי שאם הוא ידע הוא יעעס עלי מאוד
והלכתי להפלה עם תחושה נוראית שאני יודעת שאתחרט והרגשתי שאין לי ברירה
וזה כל כך קשה כי אני לא רציתי לעשות את
זה
אם את מתחרטת יש מוקד אחיות לרפואה דחופה בכל קופ"ח, תשאלי שםאין ייאוש בעולם
או שתלכי למיון ותשאלי שם רופא (תבקשי הפניה מהאחות בטלפון)
נשמע סיטואציה מאד קשה ומורכבת

אפשר לשאול בת כמה את?
זה הריון מחוץ לנישואין?
כן בת 23 רווקהשבלולה96
תתקשרי לאגודת אפרת. יש להם קו תמיכה לנושא הזהאין ייאוש בעולם
אוי, אני כל כך מצטערת לשמוע!! נשמעת חוויה מצערת, קשה וכואבת.ציפי כהן
מעבר להצעה לפנות למוקד רפואה דחופה ולעמותת אפרת, אני מציעה מכל הלב שתפני למישהו שילווה אותך לכל אורך הזמן הקרוב, עם מה שתיאלצי לעבור. בין אם ההריון ימשיך או ייפסק, תצטרכי תמיכה.
אל תתני לעצמך להתמודד לבד.
פני לתמיכה כדי שיהיה מישהו לצידך בשלבים הללו, פיזית ונפשית.

אני מחבקת אותך על הקריעה הפנימית בין הרצון לשמור על העובר לבין הרצון לרצות את אביך ולא להמרות את פיו. זו סיטואציה קשה ומורכבת מאוד.
אל תישארי עם זה לבד!!

חיבוק חם!!!
מה שלומך יקירה? חושבת עלייך.ציפי כהןאחרונה