הנושא: לידה שקטה, הפסקת הריון, עיבוד טראומה.
לפני כ-13 שנה, ב-3.3.2010
עברתי הפסקת הריון ולידה שקטה.
זה היה טראומתי ומלא כאב, ועשיתי כל כך הרבה עבודה על זה מאז, שהיום זה מרגיש כמו שנות דור...
אני כבר יודעת שכשטראומה מעובדת כראוי היא לא חיה בפנים כל הזמן. היא מונחת בצד, ברוגע, וכשעולה הנושא הוא אמנם כואב או צובט, אבל כבר לא מציף.
יצא לי להיזכר בזה שבוע שעבר, כשבאיזו קבוצת ווטסאפ של מטפלות שהוכשרו לטפל באובדן הריון, מישהי שאלה על חברה שעוברת הפסקת הריון. ומה אפשר לתת לה כעצות תומכות לפני התהליך.
לא לקח לי הרבה זמן. פשוט רשמתי כמה עצות. מנסיון שלי ומנסיון טיפולי ומהבנת הלב.
רק אחרי זמן הבנתי כמה גדולה היכולת לרשום כך ולהמשיך הלאה, בלי לשקוע במה שעברתי, בלי להרגיש מוצפת, בלי להרגיש שהעבר משתחזר בהווה, בלי לחוות סיוטים...
מי שעבר טראומה וחווה פוסט טראומה יודע על מה אני מדברת. איך מנסים להימנע מכל מה שנוגע או מזכיר את החוויה, הנסיון לצמצם מגע עם הדבר עצמו, האבל שצף ורוצה לקבל מקום... ועוד.
ובטראומה שאחרי לידה שקטה, האבל לפעמים כל כך לא מוכר ולא מעובד כראוי, שהוא באמת עלול להישאר שנים ארוכות ללא שקט בפנים. עצוב וכואב.
אז רשמתי עצות. ועכשיו חשבתי לי שאולי העצות שרשמתי אז יוכלו לעזור לעוד כמה זוגות שעוברים דבר דומה. ואולי אצרף פה כמה עצות למי שעוברים הפסקת הריון ו/או לידה שקטה.
מממ.
זה עלול לכאוב או להיות טראומתי למי שהטראומה שלו.ה לא מעובדת. אז היו זהירים.
אל תקראו אם כואב לכם שם. או קראו בזהירות הראויה.
חיבוק למי שזקוק.
כדאי לגעת בטראומה, במקום מוגן, שומר ומקצועי.
זה עוזר.
בבקשה. בלב אוהב.
כמה עצות קצרות למי שמתחיל תהליך.
"התהליך הוא קודם כל הזרקת זריקה לרחם, תחת אולטראסאונד, עם חומר שגורם ללב להפסיק לפעום.
רגעים קשים ולא פשוטים. כדאי לבקש שיהיה שם מישהו נוכח. שיתן לה יד. שילחש לה מילים טובות. שהיא עשתה את ההחלטה הנכונה. שאנחנו איתה לאורך כל הדרך. שהיא אהובה וטובה ורצויה.
שיתן לה להביא איזה רגש שהיא רוצה. עדיף שתאמר מה שהיא מרגישה תוך כדי מאשר שתתנתק. שתהיה בתוך התהליך כדי לאפשר לרגש להיות, ולנוע.
לתת לכל הרגשות להיות.
לאחר הזריקה היא מועברת לחדרי לידה, או לחדר פרטי במחלקת נשים (בכל בית חולים זה קצת אחרת. וגם תלוי בשבוע של ההריון).
מתחילים השראת לידה. בתחילה אלה כדורים, אם הם לא משפיעים נותנים פיטוצין, אולי גם מחדירים בלון לרחם שמרחיב את צואר הרחם.
התהליך לוקח זמן, בכל בית חולים יש הנהלים שלו וכדאי לשאול לפני כן מה הנהלים לגבי התפתחות לידה, מה עושים אם הלידה לא מתפתחת לאחר זמן מסוים.
אני מציעה שהיא תעביר את זמן הלידה עם אנשים תומכים ועם הקשבה לעצמה כמה שניתן.
אפשר להביא מוזיקה מרגיעה ,אפשר לקחת דולה, אפשר לדבר אל הילד, לרשום לו מכתב פרידה. אם היא רוצה אפשר לצייר. ליצור משהו עבור הזיכרון של הרגעים הללו.
ממליצה ששני בני הזוג ישוחחו, ידברו על מה שהם עוברים, יאפשרו לעצמם להיפרד ולהביע רגשות.
מותר להם לבחור אם לראות את הילד או לא.
אפשר לבקש לצלם אותו, אפשר לבקש ליצור טביעת רגל שלו.
אפשר לבקש איפה לקבור אותו. זכותם להחליט אם להיות נוכחים בקבורה ואיפה יקברו אותו. לתת לו שם. להנכיח את היותו.
ולזכור שאלה רגעי פרידה ממה שהיה ולא יהיה בעולם עוד, אך ישאר בלב בצורה המתאימה להורים.
ומכאן יתחיל תהליך אבל....
שולחת חיבוקים גדולים ליולדת, לאבא ולכל מי שסביבה."
❤️
(בתמונה: את לא מבינה כמה את נמרה עד שאת מוכרחה לראות את זה מול עינייך. תראי מי את. העריכי וקחי לך כוחות מתוכך)
