שרשור חדש
שבוע 10 הפלהאנונימי (פותח)
שלום רציתי להתיעץ..
מטופלת פוריות נכנסתי להריון טבעי באחד ההפסקות מהסבבים לקחתי רק אסטרופם כי יש לי בעיה של ביוץ מוקדם לפני מקווה
לא האמנתי ששוב הריון אחרי 3 שנים שהיתה הפלה גם..

עכשיו שוב לצערי צריכה לעבור זאת.. קשה כל כך
הריון שחיכיתי מלא זמן ובת שמחכה כבר לאחים.. הלב שלי נשבר כבר בהתחלה הרופא לא היה אןפטימי נראה הריון לא תקין שלחו אותי לאולטרסאונד חוזר כי הרופא בקופה אמר שהמכשיר שלו מיושן.. היה לי ביוץ מאוחר בגלל האסטרופם אז חשבתי שזה יסתדר ויהיה התפתחות מאוחרת..
בשבוע 8 כן נצפה עובר קטן מהגיל של ההריון שחשבו , ודופק איטי .. אמרו לחכות ולעשןת שוב בדיקה
חיכיתי בגלל פסח עשיתי בדיקה שוב לאחר שבועיים רק .. מתח מורט עצבים אבל לא רציתי להכנס לחג בתחושה קשה אז העדפתי לדחות קצת
עכשיו לא נצפה עןבר בכלל ולא שק חלמון רק שק הריון...
מה עושים מפה? מפסיקה תמיכה שלוקחת הרופא רק אחרי פסח יחזור ..
מקווה שיפול לבד אני לא צעירה ומפחדת מאוד מגרידה ..
יש עצות מה לעשןת??
קבעתי כבר עם המדקרת שלי שתעשה לי דיקור לזירוז ההפלה..
עצוב לי..

אוי, כל כך עצוב! ממש קשה כל הציפייה הזאת,ציפי כהן
כל כך הרבה ציפיה וכמה אכזבה!!

ממש כואב.
מה שלומך ואיך את עכשיו, אחרי החג?
האם קרתה הפלה טבעית?
מחשבה טובה ללכת למדקרת שלך כדי לזרז הפלה. ואם לא יצא לבד לאחר שבוע, הייתי פונה שוב לרופא.
יש אפשרות לקחת ציטוטק ולא לעשות גרידה, אם את חוששת מגרידה.
ובכל מקרה, ניקוי הרחם חשוב מאוד.

אני ממש מצטערת לשמוע על כל הדרך הארוכה שעברת ועוברת.
כואב!!

ספרי מה שלומך.
תודה יקרהאנונימי (פותח)
התחיל טיפה דימום והרגשה של קצת התכווצויות כמו לפני מחזור..
אני בחרדות קצת..המון מחשבות
משתדלת לא לפול כבר נורא שמחתי שהנה סופסוף הבת שלי תזכה באח או אחות.. חשבתי ותכננתי מתי זה יקרה בע'ה ושוב ציפייה שהתרסקה..
בהפלה הקודמת יצאו לי כמויות של דם שלא הבנתי מה זה.. בכלל גם אז לא ידעתי שזה עומד להתרחש פה לפחות יש לי הכנה..
אבל לא יודעת איך אהיה רגשית מרגישה שבעלי לא מספיק תומך לא מבין ..

תני לעצמך לכאוב, להרגיש מה שאת מרגישה.ציפי כהן
הפערים בין בני הזוג בהבעה של הרגש קיימים, אז נסי להסביר כמה שאת יכולה שאת מאוכזבת, שההפלה כואבת לך ברמה הפיזית והנפשית, ושבתקופה הקרובה זה מעט יחליש אותך ותהיי זקוקה לתמיכה שלו.
אמרי במילים פשוטות את רגשותייך וצרכייך. כאב אינו דבר נורא, הוא מה שהוא. הוא כאב. והוא לאט לאט יעבור אם ניתן לו מקום ונאפשר לו פשוט להיות.
אז תני לו להיות, ובקשי ממנו תמיכה כמה שניתן.

שולחת חיבוק!
תודה מחזקאנונימי (פותח)
מפחדת לפול לדיכאון.. מישהי יודעת איפה אפשר למצוא יעוץ כזה אפילו טלפוני בנושא פוריןת .. טיפול רגשי בנושא אבל שלא עולה יותר מדי כסף.. אני מוציאה מלא על דיקור תוספים וכו...
אשמח להמלצות אולי דרך מכון פועה?.. מכירןת?
אשמח למענה אם מישהי יודעת..אנונימי (פותח)
יודעת שמכון פועה נותן בחינם ייעוץ ריגשיאנונימי (3)
לא זוכרת את המקום שהוא מפנה, תדברי איתם
אחפש עבורך. את רוצה רק טלפוני או גם פגישות?ציפי כהן
רשמי באיזה אזור את,או באיזה בית חולים עברת את ההפלציפי כהן
אולי בשירות הסוציאלי של בית החולים יש מענה?
ואני יודעת על קבוצות תמיכה שמתקיימות באזור ירושלים לנשים שעברו הפלה.
אם זה מעניין אותך רשמי מאיזה אזור, וננסה למצוא לך מענים
היי רק עכשיו ראיתי..תודה ציפיאנונימי (פותח)
בסוף לא עברתי את ההפלה בהתערבות למזלי הרב תודה לה'
הלכתי לבדיקה והרחם היתה נקייה. טכנאית של המוקד עשתה לי בדיקת אגן קטן.
להפתעתי. מסתבר שהרןפאה שבדקה אותי אחרי זה במוקד אמרה שזה תקין גם שאין הרבה דימום ונראה שאין שאריות .
אני לא יודעת יש ימים שאני בסדר יותר, יחסית בוכה שי הרבה, לוקחת משהו שהמטפלת שלי בדיקור נתנה לי עם הרבה צמחים לאיזןן . אני מאוד רוצה לנסות להכנס להריון שוב מהר כי הגיל שלי דוחק..
חוששת מהפלה שוב כי כנראה שהביציות שלי לא הכי איכותיות יש לי רזרבה נמוכה יחסית..
האם כדאי לנסות מיד להכנס להריון שוב או לחכות? ביוץ מגיע אחרי המחזור הראשון לאחר דימום של הפלה או כבר ממש אחרי הפלה?
ביוץ מגיע מתי שמגיע... אי אפשר לדעת.ציפי כהןאחרונה
כל גוף ומה שעובר עליו.
הדבר היחיד שיכולה לומר זה שהגוף עוהר שינוי הורמונלי אחרי הפלה, ולפעמים לוקח זמן לחזור לאיזון. מקווה עבורך שישוב במהרה לאיזון.

שמחה בשבילך שעבר!
מקומות אפשריים למענים:ציפי כהן
בית חולים שיבא תל השומר-
מרפאת חוה
מרפאת בדרכך

בית חולים הדסה-
מרפאת הילה לבריאות הנפש של האישה

סורוקה- מרפאת קמה

בית חולים איכילוב- המרפאה לבריאות הנפש של האישה

ויש אפשרות לפנות לקופת החולים שלך, לבקש לדבר עם עובדת סוציאלית דרך הקופה.
או לבקש טיפול רגשי דרך הקופה (יש תורים, אבל תמיד שווה לנסות)



איך ממשיכים הלאהאנונימי (פותח)

שלום

קצת מוזר לי לכתוב כאן, אחרי שעבר כל כך הרבה זמן מאותו יום.. אבל מרגישה שחייבת עצה

 

היום הזה שהיה בחודש חמישי, הריון שכל כך רצינו וחיכינו.. בדיקת אולטראסאונד שגרתית, הפתעה - אין דופק. הלם.

הגענו למיון. עברנו את כל התהליך. חזרנו הביתה. וחשבתי שזהו, זה מאחורי.. אבל אחרי כמה ימים האסימונים נפלו.. והתקופה הזאת הייתה לא קלה בכלל. 

 

עברה כבר חצי שנה מאז, וב"ה כבר לא בוכה כל היום כמו בהתחלה. אבל הרבה פעמים במהלך היום הכאב הזה צף ומרגישה שממש קשה.. וזה קצת מפריע לי לתפקד כרגיל.

עדיין מוצאת את עצמי נזכרת והדמעות לא מפסיקות לרדת.. כמו פצע שלא מצליח להסגר.

 

איך מתגברים? איך ממשיכים? 

 

אשמח לעזרה.. תודה לעונות!

 

 

 

ממש ממליצהתלמים
על טיפול פסיכולוגי עם מישהי שמבינה בזה
יש גם קבוצות תמיכה לאחר לידה שקטה
שמעתי גם על מרכז חווה בשיבא

כשהייתי במצב כזה שהרגשתי כל מיני פלאשבקים שעולים ושהכל לא מעובד כמו שצריך הלכתי לטיפול, כמה מפגשים שממש עזרו לי לעבד ולהוציא הכל החוצה שלא יהיה בבלאגן בתוך ויצוף כל הזמן..
חיבוק 💕
יקרה, אמנם מעט באיחור אבל מקוה שאת קוראת עדייןציפי כהן
נשמע שזה באמת מטריד, ולא כדאי לסבול כל כך הרבה.
זה מובן מאליו שהכאב גדול ושיש עליות וירידות בקליטה של מה שקרה.
גם מובן מאליו להיות באבל על מה שאיבדת. ולהיות עם מחשבות כואבות על מה שקרה.
את עודך בתוך אבל.
ועם זאת, לאבל יש צורות שונות, ואם את אומרת שלאחר כחצי שנה זה מפריע לך בתפקוד או תופס אותך בסבל גדול וכבד מנשוא- כדאי לפנות לטיפול עם איש/אשת מקצוע שמבינ.ה בתחום אובדן הריון.

כפי שהציעו לך, יש את מרפאת חווה בתל השומר שמתמחה בתחום, אך החסרון הוא שיש תור. ולפעמים מחכים זמן ארוך...
יש מטפלות רבות שעברו קורסים בטיפול לאחר אובדן הריון, הכשרה ייעודית לכך.
את מוזמנת לרשום פה,או אלי בפרטי, את האזור ואולי אעזור לך למצוא מישהי לפנות אליה?

אני אישית עובדת בקליניקה בישוב פסגות וכן בירושלים. אם את מעוניינת,מוזמנת לפנות. ויש לי קולגות רבות מאזורים שונים בארץ.
אל תישארי עם הסבל הזה.
הנפש שלך חשובה מכדי להשאיר בפנים כאב כה גדול ובלתי מעובד.

שולחת חיבוק חם.
ציפי

(ניתן לפנות להתייעצות במספר הטלפון שרשום לי בחתימה פה למטה)
וואו חודש חמישי זה ממש מתקדםאין ייאוש בעולםאחרונה
ממליצה על טיפול או קבוצה עם עוד נשים שעברו
חולשה אחרי הפלה בחודש ראשוןאמא של בנותי

עברתי לצערי הפלה טבעית בחודש ראשון לפני שלושה שבועות. הדימום לא היה כבד, פחות ממחזור, ובמהלכו יצא משהו שנראה כמו שק קטן.

 

מאז שההפלה התחילה, אני חלשה נורא. עכשיו קצת יותר טוב, אבל עדיין חלשה ועייפה מאוד.

מישהי מכירה?

וגם - תוך כמה זמן אחרי ההפלה אני אמורה לבייץ? לא נראה שבייצתי עדיין, ואני כל כך כל כך כל כך רוצה עוד ילד... וזו כולה הפלה בחודש ראשון... היתה לי בעבר הפלה קצת יותר מאוחרת, והמחזור אחר כך כן הגיע בזמן, כך שזה נראה לי מוזר.

החולשה עוד הגיונית, לאט לאט תחזריואילו פינו
לעצמך.ממליצה לבדוק ברזל.
אני קיבלתי שישה שבועות אחרי הגרידה בשבוע 9. לא יודעת מה קורה בהפלה טבעית. מניחה שזה יכול להשתנות..
חיבוק גדול ❤️ ותנוחי הרבה
תודה!אמא של בנותי

דווקא הברזל נראה בסדר.
אני 3.5 שבועות אחרי תחילת הדימום, ונראה שעוד לא בייצתי.

ועייפה כל הזמן, לא משנה כמה אני ישנה...

ורוצה כל כך הריון תקין, בודקת כל יום ביוץ, ואפילו זה לא...

מניחה פה מחשבה, אולי העייפות היא נפשית ולא פיזית?ציפי כהן
אולי משהו בתוכך מרגיש עייפות מהמטלות הרבות על כתפייך, ממה שקרה בהפלה או לפניה או אחריה?
אולי גם הנפש קשורה פה ולא רק התפקוד היומיומי והערכים הפיזיולוגים?
נסי לחשוב גם בכיוון הזה.

כואבת את כאבך.
הייתי מציעה לקחת איזה קומפלקס ויטמיניםאנונימי (2)אחרונה
אני למשל לוקחת פרג'נטלי.
מספיק שחסר ויטמין בי או חומצה פולית- עושויים להרגיש חולשה חזקה
ציטטוטקאנונימי (פותח)
קיבלתי ציטוטק לפני שבוע, לאחר 3 ימים עשיתי אולטרסאונד שאראה שהרחם ריקה.
רציתי לשאול כמה זמן עוד אדממם.
מרגישה סהכ טוב
לוקח זמן לרחם להתנקות מהדימום, כל גוף הוא משהו אחרציפי כהן
וכל שלב בהריון הוא שונה מבחינת כמות הדימום.
אז מצטערת, אי אפשר לדעת או לומר לך בוודאות...

שולחת חיבוק וחיזוק
תודה על המענהאנונימי (פותח)
ההריון היה שבוע 10 העובר מתאים לשבןע 8
יקח עוד קצת זמן. מניחה. אולי באולטרסאונד יכוליםציפי כהןאחרונה
לדעת.

אולי הצלי את הזמן הזה כדי להיפרד מהעובר, לכתוב לו דברים או לעשות טקס פרידה כלשהו?
הגיוני....?יש ויש...

מאחרי ההפלה התנקיתי מהר ב"ה והיה מקווה

עבר יותר מחחודש שבו אנחנו מותרים. ז"א שלושה שבועות כמעט של איחור

ואתמול קיבלתי.

כשבדקתי היריון כל פעם זה הראה שלילי.

זה טבעי שמאחר אחרי הפלה?

ומה שהכי מוזר שיום לפני שקיבלתי היה ביוץ לפי בדיקה ביתית...

מה קורה לי בגוףף???

לוקח זמן לגוף להתאושש מהפלהפרח חדש
אצלי לקח איזה 2 מחזורים עד שחזר להיות סדיר
וזה שיצא לך בדיקה חיובית בביוץ, לא אומר כלום. הבדיקה הזאת רגישה גם לעוד הורמונים
אז אם נניח עדיין לא התאפס לך לגמרי הבטא אז זה יכול לצאת חיובי
זה טבעיאנונימי (2)אחרונה
קיבלתי ווסת רק אחרי ארבע חודשים מההפלה... לוקח לגוף זמן להתאושש וזה בסדר.
בכל מקרה תמיד כדאי להתייעץ עם רופא נשים
האור שבקצה המנהרהאקטופי
יודעת שזה פורום פתוח, אבל מקווה שלא נכנסים לפה יותר מדי אנשים, אני נורא רוצה לשתף.

זה הזוי, לעקוב אחרי הבטא ולקוות שהיא תרד, להתבאס שהיא עולה, לשמוח שהיא מתחילה לרדת. ואז להיות מאושרת כשהבטא מתחת ל100 והשתחררתי מבית החולים. בדיקה הבאה אחרי שבוע בטא 9 כמו חלום, כאילו זאת הייתה פסגת שאיפותי והרופאה אומרת שזה נחשב שהתאפסה הבטא, רק רוצה אולטרסאונד אחרון.
זהו, זה מאחורי
ההריון הזה שכל כך רציתי, ששימח אותי וריגש מאוד! ההריון הזה שאיבדתי, שכאבתי ודיממתי...
ההריון הזה שיכל לסכן את החיים שלי, שלא היה לו סיכוי להתפתח, שיכל לגרום לי לאבד חצוצרה חס וחלילה...
ההריון הזה שרציתי שרק יגמר, שילך כבר, שיפתח הפתח להתחיל מחדש, שיגמר הדימום, שנהיה מותרים.

הבטא התאפסה, הדימום נגמר, סוף סוף מצליחה לעשות בדיקה של יום ראשון בבוקר (הפסק הצלחתי הרבה פעמים, הוא אחרי שטיפה, אבל תמיד בבוקר למחרת היה דם)
ואז אולטרסאונד, אין כלום, הטכנאית כבר לא רואה את מה שראו בחצוצרה, אין נוזל באגן, שתי השחלות יפות ותקינות. ואז אני שואלת אותה- את יודעת להגיד לי מתי יהיה ביוץ? והיא אומרת שאם ימשיך טוב אז באמצע שבוע הבא.

ופתאום אני מאושרת, זה לא רק ההריון שנגמר, זה לא רק הניסים שקרו לי, זה התחלה חדשה. אפילו אם זה לא יהיה הריון, רק ביוץ, זה לחזור למחזוריות הטבעית של הגוף שלי, התחלה חדשה. אור כזה...
אהובה כתבת מקסים, חיבקאנונימי (2)
סתם שתדעי, אם עברת גרידה או היסטרוסקופיה ויש לך דימום שלא נגמר זה נחשב פצע ואת יכולה לא להחשיב את הדם הזה, דברי עם רב
תודהאקטופי
אני ברוך ה' אחרי, כבר טבלתי (מה שכתבתי למעלה זה שסוף סוף כשהתאפסה הבטא אז גם הצלחתי לספור שבעה נקיים) ולא עברתי גרידה או היסטרוסקופיה רק הריון חוץ רחמי
ברוך ה'אנונימי (2)
הריון חוץ רחמי, כואב וגם טוב שהסתיים.ציפי כהןאחרונה
כמה טוב שעברת את זה ואת אחרי, וכמה הודיה יש בהודעתך!
מרשים לראות את היכולת להכיל את כל הצדדים: כאב על הרצון שהוא יסתיים,לצד שמחה שהוא אכן מסתיים כי סיכן אותך.
כאב על הפרידה מהריון כה רצוי, בצד שמחה על יכולת להרות מחדש בביוץ הבא/בזמנים הבאים שתוכלו.
לא מובן מאליו להחזיק כמה צדדים יחד.
בהצלחה רבה לך בדרכך, מאחלת שלא יהיו עוד סיבוכים!!
הבוקר נוסעת למיון, נראה מה יהיה. כתבתי שירסולמית
אלוקָי,
נשמה שנתת בי טהורה היא,
אתה יצרתהָּ , אתה הפרתהָּ,
אתה השרשתהָּ
ואתה בחרת לא לשמרה בקרבי.

כל זמן שהנשמה בקרבי,
מודָה אני לפניך,
וגם כשנטלתָ אותה ממני,
כואבת אני, מודה אני לפניך
רבון כל המעשים,
אדון כל הנשמות..
ברוך
אתה
ה'
הגומל לכל אחד
את הנכון והמדוייק לו
חיבוק גדול יקרה..הילושש

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

הולכת על ציטוטקסולמית
אבל בגלל גיל ההריון לא בטוח שיצליח.
מתפללת שבכל זאת יעבוד
אז מעדכנתסולמית
אחרי מנה אחת היו התכווצויות, שקט לשעה, שעתיים, ואז התכווצויות מטורפות, הקאתי וגם יצא משהו בשירותים. לא ברור לי אם כמות דם או גם השק.
עוד קצת דימום ומאז שקט.
באמצע הלילה לקחתי את המנה השניה (מתוך שלוש) של הכדורים , קצת התכווצויות, כמעט כלום דימום.
אני מקווה שזה לא אומר שאצטרך להגיע לגרידה
ממש מקווה בשבילך שהכל יצא..ואילו פינו
מקווה שאת במנוחה.. וכמובן לשתות הרבה..
מאד מפתיע ומשמחסולמית
הכל יצא כבר ארבע שעות אחרי הכדורים.
והדימום מינימלי. זה בכלל חלום.
כמה חסדים ה' מרעיף עליי גם בתהליך הלא פשוט הזה!!!
ברוך ה'!ואילו פינואחרונה
התאוששות קלה ומהירה בעזרת ה'
בהצלחה!! זה לא קלפרח חדש
והייתי שם לא מזמן
חיבוק ענק
חיבוק ❤️ואילו פינו
מה שלומך עכשיו?
מבינה אותך כל כך.
וכתבת מרגש מאוד..😍❤️
וואו! את מדהימה! אקטופי
השיר שלך נורא כואב ונורא מנחם.
תודה על המילים!
מתפללת עלייך ❤️
איזה מדהימה!אין ייאוש בעולם
גם לי זה קרהיש ויש...

קשה לי.

 

גם כשכבר ידעתי שזה הולך להיגמר..

 

עדיין קשה לי.

 

פליז הזדהות, רק כדי לדעת שאני לא גזימה...

באלי לנתק. ולישון.

 

 

אני בסדר, נכון?

מזדהה.אנונימי (2)

ואת בסדר גמור.

הפלה זה כמו סרט רע שרוצים שייגמר,

מעבר חד בין יש לאין.

 

❤️❤️

ברור שאת בסדר. וברור שזה קשה מאוד מאוד.ציפי כהן
הפלה זה אובדן קשה.
את כל כך בסדר, יקרה

שולחת לך חיבוק חם.
מקווה שאת אחרי, ושכעת את מרשה לעצמך להרגיש את כל הרגשות שלא רצית להרגיש קודם.

חיבוק
❤...יש ויש...

תודה.

את הכי בסדר בעולם!אין ייאוש בעולם
הפלה זה בור שחור.
חיבוק גדול!אקטופיאחרונה
זה לגמרי לגיטימי, גם כשכבר ידעת שזה יגמר, זה עדיין אובדן, אי אפשר לעבור הלאה בלי להרגיש אותו קצת.

ולנתק ולישון זה רעיון מצויין, כל מה שמקל עלייך, שיהיה טוב לך.

עכשיו אני רואה שכבר עברו שבועיים. איך את?
התחילה הפלה, מה עושים?סולמית
בעיקרון אני בשבוע 10 עם עובר שמתאים ל6+3.
הציפיות שלי מההריון הזה לא היו גבוהות, למרות שרציתי, לכן אני , לפחות כרגע, רגשית, די בסדר עם זה.
אני שואלת במובן מעשי,
האם כבר שהתחיל דימום, ללכת לבית חולים או לחכות? מפחדת שיהיה דימום מאסיבי
שריקה

קודם כל חיבוק

 

מתי נבדקת?

את מתכננת לחכות להפלה טבעית? לקחת ציטוטק?

 

נראה לי שרק אם יש דימום מסיבי צריך ללכת להיבדק.

 

 

תכננתיסולמיתאחרונה
לקחת ציטוטק
רק היו לי כמה דברים חשובים עד היום אז העדפתי לחכות למחר
נראה לי אחכה לראות איך יתפתח. מקווה שיהיה בסדר
איך מתגברים על החרדות?אנונימי (פותח)
מדמיינת רטיבות, רואה שחורות, הולכת בחרדה לשירותים לבדוק.. הכל בסדר, אין כלום.
טיפול רגשישריקהאחרונה

לשתף אנשים שעושה לך טוב ויכולים לעזור להתמודד עם החרדה (גם אם מדובר בשלב מוקדם, התמיכה בך הכי חשובה)

לי עזר גם ללמוד על אמונה, לא מתאים לכל מצב רגשי שנמצאים בו

 

למצא מה רשת התמיכה שאת זקוקה לה כדי לעבור את ההריון בצורה הכי טובה

הריון אחרי הפלה זה לא פשוט בכלל

 

שימשיך בעז"ה בקלות ובידיים מלאות

טקסט שכתבתי בפייסבוק ורלוונטי לכאן.ציפי כהן
הנושא: לידה שקטה, הפסקת הריון, עיבוד טראומה.

לפני כ-13 שנה, ב-3.3.2010
עברתי הפסקת הריון ולידה שקטה.
זה היה טראומתי ומלא כאב, ועשיתי כל כך הרבה עבודה על זה מאז, שהיום זה מרגיש כמו שנות דור...
אני כבר יודעת שכשטראומה מעובדת כראוי היא לא חיה בפנים כל הזמן. היא מונחת בצד, ברוגע, וכשעולה הנושא הוא אמנם כואב או צובט, אבל כבר לא מציף.

יצא לי להיזכר בזה שבוע שעבר, כשבאיזו קבוצת ווטסאפ של מטפלות שהוכשרו לטפל באובדן הריון, מישהי שאלה על חברה שעוברת הפסקת הריון. ומה אפשר לתת לה כעצות תומכות לפני התהליך.
לא לקח לי הרבה זמן. פשוט רשמתי כמה עצות. מנסיון שלי ומנסיון טיפולי ומהבנת הלב.

רק אחרי זמן הבנתי כמה גדולה היכולת לרשום כך ולהמשיך הלאה, בלי לשקוע במה שעברתי, בלי להרגיש מוצפת, בלי להרגיש שהעבר משתחזר בהווה, בלי לחוות סיוטים...
מי שעבר טראומה וחווה פוסט טראומה יודע על מה אני מדברת. איך מנסים להימנע מכל מה שנוגע או מזכיר את החוויה, הנסיון לצמצם מגע עם הדבר עצמו, האבל שצף ורוצה לקבל מקום... ועוד.
ובטראומה שאחרי לידה שקטה, האבל לפעמים כל כך לא מוכר ולא מעובד כראוי, שהוא באמת עלול להישאר שנים ארוכות ללא שקט בפנים. עצוב וכואב.

אז רשמתי עצות. ועכשיו חשבתי לי שאולי העצות שרשמתי אז יוכלו לעזור לעוד כמה זוגות שעוברים דבר דומה. ואולי אצרף פה כמה עצות למי שעוברים הפסקת הריון ו/או לידה שקטה.

מממ.
זה עלול לכאוב או להיות טראומתי למי שהטראומה שלו.ה לא מעובדת. אז היו זהירים.
אל תקראו אם כואב לכם שם. או קראו בזהירות הראויה.

חיבוק למי שזקוק.
כדאי לגעת בטראומה, במקום מוגן, שומר ומקצועי.
זה עוזר.

בבקשה. בלב אוהב.
כמה עצות קצרות למי שמתחיל תהליך.

"התהליך הוא קודם כל הזרקת זריקה לרחם, תחת אולטראסאונד, עם חומר שגורם ללב להפסיק לפעום.
רגעים קשים ולא פשוטים. כדאי לבקש שיהיה שם מישהו נוכח. שיתן לה יד. שילחש לה מילים טובות. שהיא עשתה את ההחלטה הנכונה. שאנחנו איתה לאורך כל הדרך. שהיא אהובה וטובה ורצויה.
שיתן לה להביא איזה רגש שהיא רוצה. עדיף שתאמר מה שהיא מרגישה תוך כדי מאשר שתתנתק. שתהיה בתוך התהליך כדי לאפשר לרגש להיות, ולנוע.
לתת לכל הרגשות להיות.

לאחר הזריקה היא מועברת לחדרי לידה, או לחדר פרטי במחלקת נשים (בכל בית חולים זה קצת אחרת. וגם תלוי בשבוע של ההריון).
מתחילים השראת לידה. בתחילה אלה כדורים, אם הם לא משפיעים נותנים פיטוצין, אולי גם מחדירים בלון לרחם שמרחיב את צואר הרחם.
התהליך לוקח זמן, בכל בית חולים יש הנהלים שלו וכדאי לשאול לפני כן מה הנהלים לגבי התפתחות לידה, מה עושים אם הלידה לא מתפתחת לאחר זמן מסוים.
אני מציעה שהיא תעביר את זמן הלידה עם אנשים תומכים ועם הקשבה לעצמה כמה שניתן.
אפשר להביא מוזיקה מרגיעה ,אפשר לקחת דולה, אפשר לדבר אל הילד, לרשום לו מכתב פרידה. אם היא רוצה אפשר לצייר. ליצור משהו עבור הזיכרון של הרגעים הללו.
ממליצה ששני בני הזוג ישוחחו, ידברו על מה שהם עוברים, יאפשרו לעצמם להיפרד ולהביע רגשות.

מותר להם לבחור אם לראות את הילד או לא.
אפשר לבקש לצלם אותו, אפשר לבקש ליצור טביעת רגל שלו.
אפשר לבקש איפה לקבור אותו. זכותם להחליט אם להיות נוכחים בקבורה ואיפה יקברו אותו. לתת לו שם. להנכיח את היותו.

ולזכור שאלה רגעי פרידה ממה שהיה ולא יהיה בעולם עוד, אך ישאר בלב בצורה המתאימה להורים.
ומכאן יתחיל תהליך אבל....

שולחת חיבוקים גדולים ליולדת, לאבא ולכל מי שסביבה."
❤️

(בתמונה: את לא מבינה כמה את נמרה עד שאת מוכרחה לראות את זה מול עינייך. תראי מי את. העריכי וקחי לך כוחות מתוכך)
קבוצה לגברים אחרי לידה שקטהחני גיטליס

סדרה של 8 מפגשים בקבוצה קטנה (5-7 משתתפים) לגברים בלבד,
שתסייע למשתתפים לעבד את האובדן, להבין את משמעותו עבורם ולהתמודד עם השלכותיו.

המפגשים, יתקיימו אחת לשבוע בימי ד' בשעות 20.30-22.00.
הקבוצה תיפתח בחודש מאי 2023
ותתקיים אונליין (בזום).

עלות: 960 ₪ לכל 8 המפגשים, בתשלום מראש.
על המנחה: עו״ס קלינית ומנחת קבוצות מוסמכת, מתמחה בטיפול במצבי אובדן הריון.

לפרטים נוספים וליצירת קשר
חני גיטליס 050-4095573
או בקישור:
קבוצה לגברים אחרי לידה שקטה
 

חני הנהדרת!!! ממליצה עלייך מכל הלב!!! רק תלכו...ציפי כהןאחרונה
זה משנה עולמות להרגיש שאתה לא לבד.
וכמה גברים נמצאים לבד בתוך מקום רגשי כואב, בלי יכולת פשוט לומר-
כואב לי.

❤️
הגיוני שאני בהריון וחרדה ואני ככ רוצה לשמור את זהאנונימי (פותח)
שאפילו לבעלי לא באלי לספר עד לאחרי בדיקת דופק תקינה?
כי הוא עוד יותר חרדתי ממני ואינלי כח ללחץ שלו.
הוא מנסתם ישים לב שאין מחזור כי איך זה הגיוני שאני מותרת הרבה זמן..
אבל אני אפילו עם עצמי לא מעכלת את זה. לא מסוגלת להגיד כרגע.
תגידו לי שאני שפויה
את שפויה. שפויה לגמריאנונימי (3)

הריון אחרי הריון שאבד הוא מורכב

ויש הרבה קשיים בנפש שצפים ועולים.

 

חיבוק ו❤️

שימשיך בטוב

תודה רבה זה מחזק!אנונימי (פותח)
התחושות האלה מוכרות לכל מי שעברה הפלהshiran30005
את לא מוזרה, והכי הגיוני שתהיי בחרדה. אבל אולי כן לשתף משהו קרוב שיהיה לך למי לפרוק ולהניח ראש כשצריך
אשתף אותך שאני עברתי הריון עכשיו וב"ה ילדתי בידיים מלאות, ההריון הזה הגיע אחרי 8 הפלות , הריון מחוץ לרחם ולידה שקטה ולא האמנתי להריון והתכחשתי אליו עד הסוף! אפילו תמונה אחת מההריון אין לי, לא שיתפנו אף אחד מהחברים ומיעטתי לצאת מהבית מחשש שיראו את ההריון , יודעת שהכל טבעי בגלל מה שעברנו
אז אל תחמירי עם עצמיך, הרגשות והתחושות שלך הכי הגיוניים. חיבוק ובשורות טובות ❤️🫶
וואו מדהימה. תודה (הפותחת)אנונימי (פותח)
שירן היקרה, תודה רבה על השיתוף המרגש הזה!!ציפי כהן
לחלוטין הגיוני שאת בחרדה, אך בעיניי בן הזוג שותף מציפי כהןאחרונה
וחבל לי עלייך ועליכם שכך החרדה מפרידה ביניכם במקום לחבר.
אני מציעה כן לשתף אותו, אך עם זאת לומר לו שהחרדה שלו מגבירה אצלך את החרדה שלך, ואת מבקשת שתעבדו יחד על הרגעה.

יש תרגילים שמסייעים להרגעה בזמני מצוקה וחרדה. ניתן ללמוד יחד נשימות עמוקות והוצאת אויר איטית דרך הפה, למצוא מוזיקה מרגיעה ולהאזין לה, לעבוד עם דמיון מודרך על דברים טובים, לעשות פתקים קטנים של תודה ברחבי הבית- על כל הדברים הקטנים והגדולים שיש לכם, ועוד.
זו ממש עבודה לעבור הריון לאחר אובדן... עבודה על חרדה.
זה באמת נורמלי לחוות חרדה בהריון כזה.
אך אנא, לא לבד. היו יחד, תנו להריון הזה להיות דבר שמחבר.

בהצלחה, מחזיקה לכם אצבעות להרבה אור וטוב!
שאלה על אחרי גרידה..אולי..
עברתי גרידה ביום חמישי האחרון בבוקר.
כעת מרגישה צריבה וכאבי בטן ורגליים שקצת מזכירים כאבי מחזור, אבל יותר כמו זרמים כאלה. משהי שחוותה? האם סוג הכאב הזה תקין?
עוד משהו..ראיתי בדוח ניתוח שיש לי חתך ותפרים... האם הם אולי הסיבה לצריבה שיש לי?
בשחרור מבית החולים לא אמרו לי על זה כלום..
ומה אפשר לעשות כדי להקל?
תודה מראש לעונות.
שלום לך יקרה, חיבוק על מה שעברת. קודם כל.ציפי כהן
דבר שני, האם פנית לרופאים? במקרה שתיארת הייתי חוזרת לרופא כדי לברר את העניין.
ומה שלומך היום?
תודה יקרה על התגובהאולי..
אני מתאוששת. נפשית ופיזית. עדיין לא חזרתי לעצמי במאה אחוז. מאמינה ומתפללת שהזמן יעשה את שלו..
בדילמה גדולה האם למנוע כעת לתקופה. מרגיש. שעבר עלי משבר ממש ושלא אהיה מסוגלת לעבור שוב מפח נפש וגוף כזה.ומצד שני אני לא צעירה, עוד מעט בת 38 והזמן הוא לגמרי פקטור.. את בני האחרון ילדתי לפני 8 שנים...
אובדת עצות ממש
אני מאוד מבינה את שני הצדדים.ציפי כהןאחרונה
את הצורך לנוח, לעצור, לקחת פסק זמן, לעבד את מה שחווית
ואת הצורך להספיק ללדת עוד, אינך צעירה והמתנת להריון הזה זמן ארוך ואת רוצה עוד.
ממש דילמה קשה.
יש בה משתנים רבים כמו הבריאות שלך, האם היו אובדני הריון קודמים או הריונות בסיכון, מה נדרש ממך בהריון הבא מבחינת תרופות ומעקבים. ומבחינה נפשית- כמה כח יש לך אחרי ההפלה, מה נדרש ממך נפשית כדי לצלוח עוד הריון ואולי גם נסיונות להרות, מה יושב בנפשך מלפני ההפלה הזו... האם וש תמיכה מסביב, האם בן הזוג שלך שותף ואתם משוחחים על הקשיים ועל ההפלה האחרונה, ועוד ועוד.

אני לא מכירה אותך ואת האישיות שלך, העבר שלך וכל מה שמכילה הסיטואציה הנוכחית, אבל ככה מהצד נראה שזה טלטל אותך ואולי אפילו נכון יהיה עבואך לנוח מעט. אפילו לזמן מוגבל כמו חודש חודשיים, ולתת מקום לעובר שהיה, לאובדן הזה, למה שהיה ואבד. לתת לו מקום ונוכחות.
להסכים להיות בשבר הזה שהאובדן מציף בתוכך.
זה מאוד לא קל, אך חשוב לאפשר לגוף ולנפש לעבור דרך הכאב ולהיפרד ממה שהיה, לצורך המשך.

מאחלת הצלחה ורכות כלפי עצמך. חמלה. היי קשובה לך.
ואם צריך מישהו שיעזור להתבונן על ההתלבטויות והתהליכים- אשמח לסייע למצוא מטפל/ת מתאימ/ה.
ציטוטק או גרידא...אולי..
שבוע 7+4
הריון לא תקין. שק מתאים לשבוע חמש.ללא תוכן .ירידה בבטא.
מדממת דימום קל כרגע מזה שבוע.

מוזמנת לבית חולים ביום חמישי ועל פניו לקבלת ציטוטק.
חוששת ממש מהדימום הכבד והכאבים.יש לי נסיון מר מסיום הריון כימי שהסתיים באופן טבעי אך כבר שם היה דימום מטורף וכאבים נוראיים, ועילפון.אין לי כוחות. אין לי .גם ככה המתח הנפשי מטורף
אשמח לחוות דעת של מי מכן שהתנסתה בזוועה הזאת
..תודה מראש
קודם כל חיבוק, זה בוודאי לא פשוטאנונימי (2)

דבר שני מה שאני חושבת זה שעדיף כמה שפחות פרוצדורות רפואיות,

אז ציטוטק עדיף כי זה לא ניתוחי.

 

מצד שני כמו שאת אומרת צריך להתכונן מראש לדימום וכאבים וזה גם לא פשוט.

 

בסוף זו החלטה שלך 💔

מאחלת שיהיה מהר, ושיפתח את הדרך להריונות בריאים וטובים.

תודה רבה על התגובה. אני דיי מפורקת ומפוחדתאולי..
הריון שחיכינו לו שמונה שנים...

כרגע רק מחכה כבר להיות אחרי ההליך של ההפלה והדימום.
וואו!! חיבוק ענק ענק!!אנונימי (3)אחרונה
איזה קושי מטורף מטורף שאי אפשר לתאר במילים
אני רואה שבחרת גרידה.
אני לא יודעת לענות לך על מה ששאלת בשירשור השני,
עברתי גרידה לפני כשבועיים ולא היה לי משהו כזה.
אולי כדאי לשאול רופאת נשים בתור טלפוני.
חיבוק גדול! תרגישי טוב!
עברתי הפלה בציטוטק ביום ראשון ועדיין מדממתאנונימי (פותח)
וכאב בטן נורא של התכווצויות.
ולא יוצא כזה הרבה דם בפד, רק בניגוב.

מה לא עשיתי? מסטיק תימני, לימון, תרכיז פטל והדימום לא נגמר
וכואב לייייי

זה תקין?
היי יקרהפרח חדש
חיבוק קודם כל

האם נבדקת אחרי הציטוטק?
בדכ הדימום שאחרי הפלה, בין בגרידה ובין בציטוטק
הוא דימום קצת ארוך..
יש כאלו שמדדמות שבןעיים
ויש כאלו (כמוני למשל) שדיממתי ארבע שבועות
חשוב שתיבדקי כי לפעמים נשארים שאריות ותלוי לפי הכמות ישקלו טיפול מתאים
בדקתי, אמרו שכמעט הכל יצאאנונימי (פותח)
שולחת לך חיבוקאימל'ה
מה שלומך היום? חיבוק גדולציפי כהן
היי, בסדר, נגמר הדימום, סוף סוףאנונימי (פותח)
קצת אבודה רגשית
שולחת חיבוק גדול. הגיוני להרגיש אבל ותחושות אובדןציפי כהןאחרונה
מציעה למצוא מקום להניח בו את הרגשות השונים.
שתפי את בן הזוג, חברות, משפחה.
תמיכה עוזרת.
אז אני לא אספר שהיה ואיננואנונימי (פותח)
אני אתנהג כאילו זה סתם מחזור שהגיע מאוחר מהרגיל. כאילו לא הריתי ואיבדתי. אף אחד לא ידע, לא אמא, לא חברה קרובה, לא חמותי, לא הצוות שעובדות איתי. אף אחד לא יחבק, ינחם, יש רק בעל שבור בעצמו.

הוא לא רוצה להיות חלק מהסטטיסטיקות.
גם אני לא רציתי.
חיבוק ❤️ואילו פינו
מוזמנת לפרוק פה כמה שאת רוצה וצריכה.. כולנו מבינות אותך. יש פה מקום לכל רגש ותחושה
נורא קשה לי לא לספר, אבל בעלי לא רוצהאנונימי (פותח)
לאמא שלי הוא הסכים שאספר וסיפרתי. אבל בוא נגיד שהתגובות של אמא שלי הן לא בדיוק מה שהייתי צריכה.
מרגישה שאני כל היום צריכה להתאפק. בעבודה, מול חברות... אם רק הייתי מספרת אז היו מתחשבים בי יותר בימים האלה, הייתי מקבלת חיבוק. ואפילו עצם הפריקה עושה טוב. גם לספר לאמא עשה טוב במובן הזה.
לדעתי,ואילו פינו
תספרי למי שאת מרגישה צורך. אי אפשר שהרצון של בעלך לא לספר יפגע ביכולת שלך לפרוק ולהתאושש מההפלה.
זה משמעותי לעבד את מה שעברת, לעבור את התקופה הקרובה עם הכלה למה שאת מרגישה. ואם בכלל לא יכול לתת לך את המקום הזה אז את צריכה למצוא מקום אחר.
את לא חייבת לספר לו, לא ממקום של להסתיר אלא ממקום של את רואה את הצורך שלך ואת לא רוצה לפגוע בתחושה שלו כרגע של הצורך שלא ידעו.
כי אתם כבר בסטטיסטיקה הכואבת. כל אחד צריך למצוא את הדרך הנכונה *לו* להתמודדות. ואי אפשר שאחד יחסום את השני מלהתמודד.
את גם יכולה להגיד לו שאת מרגישה שזה ממש פוגע בך החוסר יכולת לספר. בסוף אם אוגרים ושומרים בפנים הרבה הרבה זמן זה יתפרץ בצורה לא מבוקרת וחבל

שולחת שוב חיבוק ❤️
תודה ⁦❤️⁩ את כל כך צודקתאנונימי (פותח)
אם יעזור לך לפרוק בפרטיואילו פינו
את יותר ממוזמנת ❤️❤️
עונהאימל'ה
אם את מרגישה צורך לספר תספרי זה חלק מהעיבוד הרגשי
בעלי סיפר לאמא שלו למרות שלא התלהבתי
וקיבל שאני סיפרתי לחברות שתמכו בי
זו באמת התלבטות קשהאנונימי (3)

כתבתי על זה כאן באותו הלילה (בין כסה לעשור תש"פ). אינני מצליח למצוא את זה בארכיון, אז מביא כאן צילום-מסך ששמרתי לעצמי:

 

 

אשתי סיפרה לאמא שלה זמן קצר לאחר מכן. אבל אני סיפרתי לאמא שלי רק כשנה ושעתיים לאחר ההודעה כאן בפורום.

כן, שנה ועוד שעתיים.

בדיוק שנה אחרי הבשורה הקשה ההיא - נולד לנו בן, והתקשרתי לאמא שלי לספר לה, ואז גם סיפרתי לה על מה שעבר עלינו שנה לפני כן.

 

כשאני נזכר באירוע הקשה ההוא - זה לא נעים, זה קשה, זה מר.

אבל, מכיוון שכנראה נגזר עלינו לעבור את החויה המרה הזאת של אבדן הריון - אנחנו מודים לה' שלפחות עשה לנו את זה בצורה קלה, ובעיתוי לא מאוד קשה וכו'.

(אילו ההריון הזה היה עובר בצורה תקינה - הלידה היתה אמורה להיות בשיא הקורונה, שלפי איך שהבנתי - זה היה דבר קשה מאוד לנשים שעברו את זה ולמשפחותיהן...)

 

וגם, ה' הקדים ריכוך למכה בזה שבאותו יום של אבדן ההריון הזה (או יום קודם, אינני זוכר במאה אחוז) - בדיוק יצא לי לדבר עם חברים בעבודה על הנושא של ברכת "שהכל נהיה בדברו" שכוללת בתוכה את הביטחון המלא שאנחנו בידיו של ה' יתברך וכו'. ואז, בנסיעה מהבית שלנו למרכז הרפואי, כשאנחנו מבינים כי מסתבר שנחזור משם עם בשורה-מרה, או לחילופין שהיא ו/או העובר בסכנה גדולה וכדו' - סיפרתי על כך לאשתי, ובירכנו שנינו את ברכת שהכל בכוונה גדולה.

 

וזה מה שגרם לי לאחר חזרתי הביתה לסיים את ההודעה בברכת שהכל...

 

 

ואם נחזור לענין הסיפור לאחרים, אז גם עכשיו לאחר כמה שנים - יש מעט מאוד אנשים שיודעים את מה שעברנו.

אפילו הילדים הגדולים שלנו (חלקם מעל גיל מצוות) אינם יודעים כלום. רק פעם אחת היינו עם אחד הילדים בתשאול-רפואי וכששאלו את אשתי כמה הריונות היא עברה וכו', היא ענתה את האמת, ואחר כך סיפרנו לאותו הילד בצורה ברורה יותר...

 

אז אין לי מה לייעץ, חוץ ממה שכבר כתבו אנשים אחרים, שלכל אחד יש את הרגשות שלו, ויכול להיות שהבעל מעדיף לספר והאשה מעדיפה לשתוק או להיפך, וכמו בכל דבר בחיי הנישואין - על בני הזוג לקבל החלטה משותפת (שיכולה גם להיות שבן זוג אחד יספר לקרוביו והשני לא - כפי שאנחנו עשינו), וה' יהיה בעזרכם, ותזכו להרבה נחת מכל יוצאי חלציכם.

יקירה, זה כואב וכמו שכתבו לך- ההתמודדות שונה.ציפי כהןאחרונה
אני תוהה לעצמי למה הוא לא רוצה שתספרי, ומה זה עושה ויעשה בקשר ביניכם?
האם הוא חושש? וממה?
מה יקרה אם תספרי?

נשים רבות שומרות בסוד את הריונן ואת ההפלה שלהן. חלקן מתביישות, חלקן חשות אשמה, חלקן לא יודעות עד כמה זה נפוץ וחושבות שהן לבד.
מסתבר שאחד מכל 4 הריונות מסתיים בהפלה. מהרבה סיבות. אבל את ודאי לא היחידה, ואני בטוחה שאם קצת תשתפי תשמעי שנשים רבות סביבך עברו הפלה בשלבים שונים של ההריון.
אני לא יודעת אם זה מקל, כי כל הפלה היא דבר בפני עצמו וזה ייחודי לך ופוגש אותך בדיוק במקום שלך, אבל בכל מקרה את מאוד לא היחידה.
סטטיסטיקה... זו מילה כבדה לומר בעצם שהרבה נשים עוברות את זה. מה לעשות.
כואב נורא.

אני מציעה לך לבחון את מה שקורה לך ולבעלך בהקשר ההפלה, ולהתבונן בצרכים של כל אחד מכם.
לך יש צורך לספר, להרגיש חיבוק, לפרוק, שיהיה מי שיקשיב וגם יבין שאת בתקופה מאתגרת, לא לחיות תחת שקט והסתרה.
לו ישצורך להתכנס, לשמור על הדברים שלכם בפנים, להיכנס לאיזו מערה כדי לשמור אולי מרוחות פרצים...
אני לא יודעת מה הצרכים שמאחורי כל נטיה, אבל זה לגיטימי. הכל. הכל לגיטימי. גם לספר וגם לשתוק. גם לשתף ולפרוק, וגם לכאוב עם עצמכם.
כל העניין הוא שדווקא השוני הזה מזמין אתכם להעמיק את הקשר. לספר אחד לשניה ואחת לשני כמה צער אתם חווים, לחבק רגשית ולעטוף את עצמכם באהבה, לתת לעצמכם זמן ביחד ולהעשיר את הקשר במה שמתאים לכם. לימוד, שיח, הקשבה, בכי משותף, כתיבת מכתב לעובר שנפל, טקס פרידה קטן, שתילת עציץ לזכרו, הדלקת נר... אם זה רק ביניכם, תזו לזה מקום ביניכם. שימלא אולי את החלל.
ואם הצורך שלך הוא לספר, ספרי לו שזה הצורך שלך, ספרי לו כמה כואב ולבד את מרגישה. זוזכותך לתת לעצמך פתרון לצורך שלך. זה שלך.
ואם הצורך שלו הוא להסתגר- שיספר לך על כך. הקשיבי לו ולמה שמניע אותו, למה שכואב לו ומה שהוא זקוק.
אף אחד אינו חייב להתמודד אותו הדבר, אך בזוגיות כן יש צורך במרחב לכל אחד להתמודד כפי שהוא, ולאפשר לשני להתמודד כפי שהוא.

אני שולחת לך חיבוק.
אם אתם חשים שההפלה גרמה למשבר זוגי שקשה לצאת ממנו, אולי זו הזדמנות ללכת למקום כלשהו שיאפשר לשניכם שיח פתוח על התחושות והרגשות, ויעזור להתקרב.
והלוואי ותצליחו להתקרב בעזרת ההפלה הזו, וליצור לעצמכם חוויות טובות שיחזקו אתכם בעתיד. יחד.

חיבוק.
אכילה רגשיתאנונימי (פותח)
עברתי לפני כמה שבועות הפלה
בהריון היו לי בחילות מזעזעות
ועכשיו רק אוכלת שטויות, והמון
לגמרי אכילה רגשית
לא מצליחה להתגבר
הדבר הזה לא גורם לי להשמין, כי ככה אני מטבעי
אבל זה לא טוב לגוף שלי בטוח
נהיה לי מזה פצעים (זה גם הורמונלי אבל גם אוכלת הרבה מאוד שוקולד)
וכתמים בעור -פטריה מכל הסוכר וקמח שאני אוכלת.
אבל זה מה שעוזר לי להסיח את הדעת מההריון שהיה ואיננו

לא יודעת איך להתגבר על זה 😩
וגם מפחדת להתגבר על זה
כי אולי בעצם זה טוב, זה הרי עוזר לי, אמנם עזרה רגעית כזאת אבל משכיח לכמה רגעים את הכאב..
עצות? עידודים?
קודם כל חיבוקאנונימי (3)

דבר שני

אני לגמרי לא מבינה בזה

אבל נראה לי שהצעד הראשון הוא הכרה באכילה הרגשית, ואת כבר שם.

 

לוקח זמן לעבד את ההפלה,

ויכול להיות שזה פשוט שלב בדרך לעיבוד.

 

שתהיה דרך קלה ושיתמלא חסרונך

❤️❤️

תודהאנונימי (פותח)
אכילה רגשית זה לגמרי השם של מה שקורה לך.ציפי כהן
טוב שאת מודעת לכך, ונשמע שאת לא מורגלת לאכילה הזו ולחלוטין מודעת שזה מושפע מהחוויה המטלטלת שעברת.
אכילה רגשית באה בדרך כלל במקום דיבור רגשי.
במקום לחוות את החוויה הרגשית המטלטלת.
היא באה להשקיט משהו. אולי לעזור להתמודד עם הצפה וקושי סביב הזיכרון הרע.
זה מובן והגיוני שתרצי להשקיט, אך את גם רואה ויודעת שזה מזיק ולא בריא. לא בריא לגוף, גם לא לנפש.
אך זה מה שיש לך וזה זמין ועושה טוב לרגעים, ומותר מדי פעם.

הבעיה מתחילה כאשר זה נהפך לדפוס. את שמה לב שאת סוג של 'בורחת' לאכילה הזו, שאת לא רוצה בזה, אבל את רוצה לסתום בזה את הגל הגואה של הרגשות הקשים שמתחבאים מתחת... זה באמת לא קל להתמודד עם כל רגשות האבל, האובדן והכאב סביב אובדנך.
מצד שני, אם תרגיעי את הכאב רק בשוקולד, הוא לא ייעלם.

אני חושבת שבדרכך שלך (ועוד רבות כמוך, את לא היחידה...) את מנסה להימנע מלחוות את הכאב, אך הוא שם.
הוא קיים שם. והוא נוכח בעוצמה.
ויש דרכים בריאות להתמודד איתו.
לדבר עליו. לחוות אותו יחד עם מישהו שיעזור לך להרגיש עם זה מעט אחרת. שיתמוך ויקל ויהיה איתך שם.
זה אמנם מפחיד, אך גם מנקה וגם מרגיע וגם נותן אויר להמשך.
ההימנעות מהכאב מקלה רק לרגעים קצרים.
אך הכאב שם, ומבקש מקום בתוכך.
אם תתני לו מקום הוא לאט לאט ירגע וימצא את מקומו בתוך סיפור חייך.
לצערי אם לא נותנים מקום לאבל ולכאב, זה עלול לצטרף לעוד כאבים שנמנענו מלהרגיש אותם בעבר, ובשלב מסוים לצוף בלי שנרצה ואולי להכות בנו בעוצמה רבה.
זה מאוד כואב.
בואי תני מקום לכאב.
המילים יכולות להחליף את האכילה. הן ימחאו אותך בתחושות חדשות ואחרות. ויאפשרו תנועה בתוך הרגשות הכואבים.

והצעה פרקטית כרגע-
כשכואב-
להשתמש במשאב הראשוני הכי בסיסי שקיים אצל כולנו:
נשימה.
לנשום לתוך הגוף, ולנשוף דרך הפה בעדינות
ושום לשאוף, עדיף דרך האף, ולנשוף.
להתבונן מה קןרה לך, מה עולה בך. רגש, תחושה, מחשבה.
לתת לזה להיות. זה בסדר להרגיש כך. את בסדר גמור.
ולנשוף. לשים לב לנשימה.
ובשלב הבא להרחיב את הנשימה ותשומת הלב אל הגוף כולות להשקיט בעזרת נשימה.
ואז לשאול את עצמך;
"מה יכול לעזור לי עכשיו"?
"למה אני זקוקה כעת?"
"מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי עכשיו"?
מתוך חיבור לגוף ולנשימה, מגיעה התרחבות. וזה לגמרי בסדר לתת מקום לכאב, אל תפחדי, הוא ישתחרר ותבוא רגיעה בהמשך.
תני לך.

חיבוק חם.
ציפי יקרה תודה רבהאנונימי (פותח)
קראתי את תגובתך מזמן
והרבה חשבתי על זה
איך אני יכולה להקל על הכאב, שלא דרך האוכל.
עוברים הימים ואני רואה שלאנשים סביבי, אפילו האדם הקרוב אלי ביותר, בעלי
כבר קשה להם להמשיך לדבר על הנושא הזה
אם לבעלי נמאס
אז מה יגידו החברות?!?!
גם אלו דברים ומחשבות שחוזרות על עצמם
כבר קיבלתי עידודים ואף עודדתי את עצמי
אבל כל כמה זמן זה שוב עולה
בדכ סביב משהו מסויים
נגיד חברה בעבודה שילדה והגיעה עם התינוק שלה
או כאבי מחזור שמעידים.. הנה זה מגיע ואין הריון
ובזמנים כאלו אני שוב חוזרת לשטויות, למתוק, לבצקים וממציאה דברים חדשים לאכול ומזמינה מהמסעדה
הכל סביב האוכל וזה נמאס לי
יקירה, את שמה לב שזה ממלא לך משהו.ציפי כהן
את כנראה זקושה לעיבוד רגשי, למקום בו תוכלי לדבר, להוציא כל מה שיש, לאפשר לך מקום וזמן לדבר בלי שימאס לאנשים סביבך לשמוע. בלי להרגיש שאת מציקה או מעיקה.
להרגיש שיש לך מקום גם לפרוק ולפנות מעצמך, וגם להתמלא מחדש בדברים חדשים.

אני מניחה שהאוכל הוא המילוי כרגע.
אבל המילוי האמיתי ממתין לך, והוא לא מאוכל. הוא מילוי נפשי שמבקש מקום.
חשבי עם עצמך. האם יתאים לך ללכת לקבוצה לעבד את מה שקרה? או לטיפול?
ההסתרה, הרצון לדבר, הכאב על מה שהיה וגם על כך שאין לך מקום לבטא- אלה דברים שלוקחים אנרגיה. הרבה אנרגיה.
ממליצה לך לנסות למצוא לך מקום לליבך.
חיבוק גדול!!
יקרהאימל'ה
אין לי מילים פשוט חיבוק ענקי ברגע שקראת לזה אכילה רגשית חשבתי לעצמי האם את מחבקת רת עצמך נותנת לך מקום לכאב ולצער לא לרוץ להשתקם ולהמשיך בחיים אלא מקום לעצמך לחשוב לכתוב להרגיש.
תודה יקרהאנונימי (פותח)
אני חושבת בהחלט שבאיזשהו מקום אני לא נותנת מספיק מקום לכאב
אני גם מרגישה קצת קטנונית
יש לי הרי ילדים בריאים בבית, הריונות שבאים בקלות ב"ה
והפלות זה דבר שקורה
מה חשבתי שעלי זה ידלג?!
עונהאימל'ה
להודות על הטוב לא סותר לדעתי את הלשהות בכאב רגע ותת לזה מקום מותר גם לכאוב וגם להודות על מה שיש
מסכימה איתך. חיבוק גדול!ציפי כהןאחרונה
מישהי שעשתה עיסוי רחם?אנונימי (פותח)
עוד חודש זה שנה מההפלה שעברנו ועדיין לא נכנסנו להריון חדש. אני רוצה לנסות אולי עיסוי רחם לפני שהולכת לרופא כי אני די בטוחה שזו טראומה של הגוף מההפלה....
מישהי כאן עשתה זאת? יש לכן המלצה למי שעושה את זה?
לא עשיתי אבלאנונימי (3)
יש קבוצה בפייסבוק של הפלה אבדן הריון ליוי ותמיכה
וזה הומלץ שם ממליצה לך לחפש
מכירה את הקבוצה... זה הומלץ על ידיאנונימי (פותח)
המטפלת עצמה. מחפשת נשים שעברו זאת בעצמן והלכו לעשות עיסוי רחם....
אני עשיתי, בלי קשר להפלהאנונימי (4)

וזה היה טוב ונעים. מרפא במשהו, מעורר קשב לרחם.

מכירה אישה שעשתה עיסוי רחם וזה היה לה נהדר.ציפי כהןאחרונה
היא תיארה את זה כמאוד מקדם ומרפא.
אולי תפני אלי בפרטי ואמסור לך את המספר שלה להתיעצות?
עיבוד סיפור ההפלה שליאנונימי (פותח)
ואולי יש כאלה שיזהו וזה בסדר מקווה שזה מתאים כאן. מנסה לתת מקום לרגש שלי לאבדן

כבר ידעתי וחייכתי לעצמי כשומרת סוד וחלמתי ורקמתי חלומות וחשבתי וציפיתי וחשבתי לעצמי כמה משמח כמה חיכיתי ונווה כבר בן שנתיים איזה כיף זה ממש מתאים וחשבתי לעצמי עוד ילד בשלושת השבועות כמו שאר הבנים שלי וחייכתי לעצמי.
ואז הייתי כל כל חולה ונווה כבר הפסיק הנקה וקמתי מהמחלה חולה וריקה לא תינוק ולא הנקה.
כשבשבת התחיל הורוד הזה ובמוקד אמרו הכל בסדר הרגשתי וידעתי בליבי שאני מאבדת אותך והרופא שביום ראשון כבר ראה שאתה בדרך החוצה עוד לפני שזכיתי להכיר אותך והלכתי לבד לבדיקות ובדיקות בטא שוברות שמראות חיובי אבל בעצם הכל יורד ואולטרה סאונד סקירה לראות אם יצאת כבר?
ואני נשארתי ריקה מתאבלת על התינוק שכבר לא יהיה לי על החלומות על הרווחים
ואמא אמרה שאתה עם המלאכים במקום שיפול חייל במלחמה נפל עובר לפני קיומו.
ואני עדיין חולה והגוף עוד לא התגבר ונשארתי ריקה בדמעות עדיין עם הבחילות למרות שאתה כבר אינך כאן.
יקרה. כואב כואב.ציפי כהן
האובדן הוא ממשי, של עובר שהיה בתוכך, תינוק
ושל חלום שהיה עמוק בתוכך ונרקם בנשמתך. תינוק.
ותכנונים ושמחה וחלומות ורודים...
והורוד הזה שהתחיל את ההפלה. זה קשה וכואב מאוד.
אני לא יודעת מה עשתה לך האמירה של אמך, זה הכאיב או עשה טוב?
קחי לך זמן להתאבל ולבכות את שהיה ואינו.
תודה ששיתפת.
חיבוק חם
תודה ציפיאנונימי (פותח)
לא החלטתי עדיין מה אני מרגישה לגבי האמירה של אימי
מנסה לקחת את הזמן הזה וזה לא קל לעומת ההאצה מבחוץ לחזור לעצמי
הכתיבה הזאת זה חלק מהעיבוד של הכאב והסיפור הרגשי שלי
בהחלט. תני לך זמן ומקום. כתיבה זה טוב. חיבוק!ציפי כהן
וואי ממש נגע בי. אני מרגישה שגם צריכה לכתוב את הכאאנונימי (3)
היתה לי הפלה מתמשכת על חודשיים וחצי-שלוש עד שהבטא התאפסה והכל באמת יצא
וכל הזמן התעסקתי בטכני שרק יגמר
כי רק כשיגמר אוכל לעכל
וזה היה ארוך כמו ההריון בעצמו
אז כשנגמר
מרגיש מגוחך לבכות אחרי כל כך הרבה זמן
הרי אני חזקה והתגברתי ואני מתפקדת
אז מה לכאוב עכשיו

אז
אני כבר אחרי
אבל לא באמת כאבתי
כמו שזה האמת כאב.
וכנראה עודנו כואב שם בפנים.

זה התפרץ רק עם הבדיקה השלילית והמחזור שאחרי הביוץ הראשון..
מנפץ את התקווה שאוטוטו אני בהריון חדש אז לא נורא שלא כאבתי.

ועכשיו
כשקראתי אותך
אז
הצפת בי
כמה
זה חשוב לתת מקום וביטוי
לריק הזה.

וכתבת נוגע מאוד ואמיתי
ובא לי לתת לך את החיבוק שאני לא קבלתי
וגם לא מספיק נתתי לעצמי


ואו איזה מדהימהאנונימי (פותח)אחרונה
את פשוט מיוחדת כתבת
וממש נגע בי כואבת איתך את הכאב הזה חיבוק ענקי

מרגש אותי שהתחברת לכתיבה שלי
מתחברת מאוד לעיסוק בטכני מבטא לבטא לאולטרסאונד
אני מרגישה שזה בא לי בגלים ומנסה להתחבר למקום הזה של הכאב ולא להדחיק
שרשור שאלות- עבור ציפי: ליום א- נר ראשון חנוכהציפי כהן
שלום כולם וכולן, מזמינה אתכן לשרשר פה שאלות אם יש.
אהיה פה ביום ראשון בשעה 21:00.

קצת עלי:
מנהלת הפורום ומקימה שלו לפני כחמש שנים (אולי יותר... לא זוכרת כבר), לאחר שעברתי הפסקת הריון ולידה שקטה לפני 12 שנים.
מטפלת במוזיקה (תואר שני M.A)
מתמחה בטיפול באובדן הריון
מנחת קבוצות נשים לאחר אובדן הריון

מוזמנות להפנות שאלות ואענה. שולחת אהבה ותקווה.
שאלה על ההריון הבאאנונימי (2)
איך אפשר לשחרר באמת את ההרגשה שיש קו גבול איפה שנגמר ההריון הקודם, האבוד?
ואיך אפשר בכלל להירגע ולהרפות בלי להרגיש שזה פשוט חוסר אונים?
שלום לך יקרה. זו שאלה של עבודה פנימית.ציפי כהן
יש משהו אחד שמשותף לנשים רבות שעברו אובדן הריון: החשש מפני הריון נוסף. כלומר, מדויק יותר: החשש מפני הפלה או אובדן נוסף .
האובדן מזעזע את החיים, הוא יוצר הרבה זעזוע בתחומים רבים. ודאי שהוא יוצר פחד בהריון הבא.
משהו בקו הזה שעד אליו הגיע ההריון- מרגיש בלתי ניתן למעבר.

זה מוכר לי באופן אישי וגם כמובן נשים רבות חוות חרדה עד הזמן בהריון הבא שבו איבדו את הריונן הקודם. לאחר מכן החרדה מעט משתחררת.

אני חושבת שזו הנטיה שלנו להצמיד לאירועים ולזמנים מסוימים משמעות גדולה.
עבור נשים רבות יש משמעות לתל"מ (תאריך הלידה המשוער), פשוט כי אז בערך היה אמור להיוולד התינוק.
נשים מייחסות משמעות לזמנים, כמו שכולנו כבני אדם מייחסים משמעות לזמנים (חגים למשל).
אני חושבת שעבודה קוגנטיבית יכולה להועיל כאן.
לשאול את עצמך: האם התאריך הזה/השבוע באמת משמעותי כל כך?
האם זה זמן שהוא באמת ככ גורלי בהריון הבא?
ולמה אני מייחסת לו חשיבות?
האם ניתן לשחרר את הזמן הזה ןלתת לו משמעות כמו כל זמן אחר בהריון?

בנוסף לעבודה קוגנטיבית, הייתי ממליצה על עבודת הרגעה של חרדה.
לעבוד עם נשימות, כדאי לחפש תרגולי מיינדפולנס שמרגיעים, מזכירים לי שאני נמצאת כאן ועכשיו, ושום דבר לא קורה לי כאן ועכשיו.
להתמקד בכל יום או כלשבוע בנפרד,
למלא את המצברים בדברים טובים ומהנים,
וגם לתת לחרדה מקום- אבל מוגדר. לא לתת לחרדה לכבוש את כולי. תני לעצמך שעה ביום (תגלי שגם זה המון...) להוציא את כל מחשבות החרדה. רשמי אותן.
אחר כך שחררי לשאר היום.

תני לעצמך מקום לרגשות השונים:
דאגה, חרדה, פחד, כאב על מה שאבד, אולי אשמה, בושה, צער. אולי כעס, זעם.
אחרי שתתני להם מקום הם יעברו הלאה. כמו גל.
ויבואו רגשות אחרים.

היי עם מה שבא ואל תפחדי. זה בסדר להרגיש הכל. וגם מותר וכדאי.
ולאחר מכן לעשות כמה נשימות ולהרגיש את האויר של כאן, עכשיו, פה. למלא עצמך במה שטוב בעולמך.

מחשבה אחרונה לגבי חוסר אונים-
אכן, יש מצבים בהם אנו חסרי אונים.
לכולנו יש מצבים חסרי שליטה. זה עצוב. הפלה ואובדן הריון הם מצב באמת חסר שליטה וחסר אונים. זה מגלה לנו כמה אנחנו לא באמת שולטים בכל מה שקורה לנו...
ועם זאת בתוך זה יש הרבה אלמנטים של בחירה. אפשר לבחור להיות עם מישהו בתוך זה, אפשר לבחור לעשות משהו תוך כדי (להתפלל, לשמוע מוזיקה, לבכות, לשיר, לנגן, לשכב לישון... סתם דברים שעלו לי)
יש דברים חסרי שליטה, ועדיין בתוכם אפשר לבחור לעשות דברים שהם בשליטתנו ובבחירתנו.

מקוה שעניתי והועלתי, אשמח לשמוע מחשבות שלך.
חיבוקים!!
תודה על התשובה המפורטתאנונימי (2)

אני חושבת שבאמת זה עניין של עבודה פנימית, כמו שכתבת.

 

וגם זה עדיין לא רלוונטי, כי אני עוד לא בהריון שוב, מחכה.

 

ונראה לי שאני אצטרך הרבה עבודה, תמידית, יומיומית.

אבל למרות זאת, מצפה להריון הבא.

 

תודה לך! ❤️

בשמחה. מקוה שהעבודה הפנימית תגדיל את יכולותייךציפי כהן
כי זה כך בדרך כלל. עבודה פנימית מיטיבה איתנו ועוזרת לנו לגדול.
בסוף זו נהיית מתנה של צמיחה עבור עצמך והאישיות שלך.

בהצלחה עם האתגרים, קחי נשימה בכל פעם...
והרפיה זה גם טוב.

תודה על התשובה ענית גם ליאימל'ה
בשמחהציפי כהןאחרונה
שאלה לאחר הפלה טריהאנונימי (3)
קודם כל שמחה שחזרת,
(אולם אני לא שמחה שלצערי אני פה..) אבל חזרת בעיתוי טוב עבורי

לפני זמן קצר עברתי הפלה בשבוע 8
ההפלה הזאת הגיעה אחרי ששלושה חודשים לפני גם היתה לי הפלה בשבוע 4-5 בערך (יותר סוג של הריון כימי)
יש לי בבית ארבע ילדים ב"ה בריאים וחמודים מהריונות בריאים
אבל אני ככ רוצה עוד
ובפרט אחרי שכבר הייתי בהריון וחלמתי על התינוק החדש
אני מרגישה עכשיו חלל גדול שרק הריון חדש יכול למלא אותו..
אבל מצד שני חושבת אולי אני צריכה קצת לחכות עם זה? הרי ברור שההריון הבא יהיה מלווה בהרבה לחץ ופחדים
ואחרי מה שעברתי עכשיו
ואני מרגישה שעדיין עוברת
אולי צריכה לתת לגוף ולנפש מנוחה?
אבל אולי בכלל אני לא אהיה רגועה כל עוד אני לא בהריון אז זה לא משנה?
בקיצור.. מקווה שיצאתי מובנת
פשוט מרגישה עכשיו במין מילכוד של רוצה מאוד הריון, אבל גם מפחדת מזה
אבל גם מפחדת מלא הריון ומהמחשבות האלו שצצות כל רגע איזה שבוע הייתי אמורה להיות עכשיו וכו
אולי יש לך רעיון איך לסדר את המחשבות ולקבל החלטות נכונות ושהכי מתאימות לי?

שלום לך יקרה, היטבת לתאר את ההתלבטות והרגשותציפי כהן
מדהים עד כמה.
מצד אחד רצון עצום בהריון. שיבוא תינוק שיכפר או יכסה על החור שנפער, הכאב המעיק והנורא הזה אחרי האובדן. או לא יכפר אבל יכניס אור חדש בתוך הרצון העצום הזה שנגדע לפתע.
מצד שני פחד עצום מהריון... כי אולי אהיה בחרדה, כי הריון זה לא אומר שיסתיים בשלום (כל כך הרבה נשים אומרות לי: אני רוצה תינוק... הריון זה קשה מדי לעבור...), כי הריון זה הזיכרון הרע של האובדן, האובדנים שהיו.
זה קשה.
וכמובן הצד של הפחד לא להיות בהריון, להישאר עם הילדים ועם החלום שנגדע, להישאר עם המצוקה שעוררו האובדנים שהיו,להישאר עם זיכרון רע מהריון, להישאר עם חלום, אולי לשקוע בכאב או צער?

יש הרבה צדדים בתוך זה. כל הצדדים שהבאת מאוד מובנים.
אני חושבת שאין דעה אחת. אין משהו אחד שאומר שיכול להתאים לכל הנשים.
זה עניין אישי מאוד.
אבל כן אני יכולה לומר קווים כללים שבעיניי נכון לבחון את עצמך לפיהם:

- איך את ביחס לאובדן שהיה? עד כמה היה לך טראומתי, עד כמה הוא עדיין מטריד את מנוחתך ויושב בליבך?
אולי אם האובדן, והאובדנים שהיו, יושבים לך בלב באופן לא מעובד- יש מקום להמתין מעט ולעשות עיבוד למה שקרה.
- מה שלום הגוף שלך? איך הוא? האם חזרת לעתמך מבחינת תפקוד גופני, מבחינת וסת חודשית, מבחינת דברים שהיית רגילה לעשות?
- איך את ביחס לילדים האחרים? האם את איתם, רואה אותם ואת החיים שיש לך בידיים או אולי האובדן עומד מול עינייך ומקשה עלייך לראות את החיים שכן קיימים כבר בביתך?
- כמה כוחות נפש יש לך לעוד הריון כרגע? הרם יש בך כוחות לעוד הריון, שייתכן שתצטרכי בו תמיכה נפשית או עבודה פנימית על חרדות? האם יש לך יכולת להרגיע את עצמך במצבי חרדה?


אני מכירה לא מעט נשים שמיהרו להיכנס להריון לאחר האובדנים. זה באמת רצון כל כך מובן!! ועם זאת, לעיתים זה היה מוקדם לגוף. הגוף עבר טלטלה והוא זקוק למנוחה.
וזה לעיתים מוקדם מדי לנפש. הנפש איבדה הריון. איבדה עובר. עדיין סופרת מבפנים את השבועות של ההריון.
האם הנפש יכולה להיכנס להריון במצב שהיא עדיין באבל על האובדן הקודם?
לפעמים זה מרפא ומשמח. לפעמים זה מעורר חרדות וטראומות מוקדמות כמו האובדנים הקודמים,ואז ההריון הבא הופך להיות סיוט.

אני מציעה לך לבדוק אם יש דברים לא רגועים ביחס לאובדן שעברת.
אפשר לעשות עבודה של עיבוד, כלומר לתת לעצמך להרגיש ולבטא את כל מה שעולה בך ביחס להריונות שאבדו, לתת לעצמך להתאבל על אובדן החלומות ועל כל האובדנים שהיו בדרך (אובדן האמונה בגוף למשל, שיכול להחזיק הריון, אובדן תמימות שכל הריון מסתיים בתינוק... ועוד) ולאפשר לאובדנים הללו את המקום שלהם.
לאחר שהאובדנים יושבים במקום רגוע יותר, ההריון הבא יהיה פנוי יותר ורגוע יותר נפשית. ואולי גם פיזית.

בחני את עצמך איפה את עומדת. אני מניחה שיש לך עוד זמן מבחינה ביולוגית, לפי מה שתיארת, ואולי נפשית נכון לך לנוח מעט. ולתת לעצמך מקום. לפני הליכה/ריצה הלאה.

מקוה שהתשובה מיישבת לך דברים.
חיבוק חם!!
היי ציפי, תודה על תגובתךאנונימי (3)
ממש עזרת לי לעשות סדר במחשבות
אחרי שחשבתי הרבה על מה שכתבת
אני חושבת שיותר יהיה לי נכון לתת לדברים לזרום
כלומר
מצד אחד לא למנוע את ההריון הבא ולדחות אותו
ומצד שני לא לדחוק ולרוץ להריון חדש
לא להתעסק עם בדיקות ביוץ וחישוב מתי לקיים וכו'
חלק מהקושי שלי זה בהתעסקות הזאת האם נקלטתי החודש או לא
ובכלל מצער אותי לדעת שאני מתעסקת בזה עכשיו במקום להתעסק בהריון שהיה אמור להיות לי..
אני מבינה מה שרשמת. מחזקת אותךציפי כהן
עבר עריכה על ידי ציפי כהן בתאריך כ"ה בכסלו תשפ"ג 22:21
היי עם ההווה. עם מה שאת כרגע- אמא לארבעה ילדים שנמצאים כאן, ועובר שהיה אמור להמשיך לצמוח עכשיו בבטנך ולא תזכי לראותו כילד נוסף.
זה כואב.
היה אמור להיות הריון- זה בסדר לכאוב אותו.

וטוב לא להלחיץ את עצמך, אלא לתת לדברים לקרות לבד.

היי עם עצמך ועם מה שטוב לך, להרפות זה טוב בהקשר של המתנה להריון. לפעמים דווקא ההרפיה בלי הלחץ היא מתנה בפני עצמה, ומביאה לנפש ולגוף משב רוח אחר. שמקל על האבל על האובדן, ועל הציפיה למה שיגיע.

לכל הריון יש המקום שלו. מה שהיה, ומה שיהיה.

מקוה עבורך שתמצאי את המקום המתאים בנפש ובגוף לכל הריון.
♡