פורום הריון ולידה (עמוד 1005)

חסידויות)

מופעים מלאים של אנדרדוס

מופע מלא של אורי חזקיה 

לנו היה כיף לראות יחד את "עוד ניפגש", אבל זה ממש לא קומדיה חח

גם 84 היה נחמד

עוד ניפגשו ראינו

ותודה אהובה! באמת מתגעגעת לפה המון

בוא נראה איזה מחיר הגמילה שלי תשלם בעקבות הקפיצה לפה

לראות את הקשר בין הדורות ואיך זה משפיע על שני הצדדים

מקווה שהשהות פה בפורום רק תעשה לך חשק לעוד🥰

"קופה ראשית" יחסית נקי

ואת הריאליטי "מבחן ההורים הגדול" עם מנחה עינת נתן

וגם "עוד ניפגש" אהבנו .

איפה ניתן לראות?

בחורים טובים

נקי לגמרי- זה בקלות יכל להיות סרט חרדי.. 

בחורים טובים 2022 עדכוני סרטים וסדרות📺🎬.mp4

אבל מבחן ההורות הגדול!

לא מסכימה עם הפורמט אבל זה מעורר מחשבה ממש!!

צעצוע של סיפור 1 של סרטים וסדרות בדרייב

הקול בראש לא מצאתי בדרייב. אוחי יש בסרטים טיוי

איך לנקות אחרי שהיה לנו קן ציפורים בחלון

אם היה לכם קן ציפורים בחלון שלכם, חשוב לחכות עד שהציפורים יצאו לפני שמוציאים את הקן. ברגע שאתה בטוח שהציפורים עפו משם, אתה יכול להסיר בזהירות את הקן ולהיפטר ממנו כמו שצריך.

אם הקן עשוי מחומרים טבעיים, כמו זרדים ודשא, אפשר לעשות קומפוסט. עם זאת, אם הקן עשוי מחומרים סינתטיים, כמו פלסטיק או חוט, יש לזרוק אותו לפח.

לאחר הסרת הקן, מומלץ לנקות את האזור מסביב לחלון כדי להסיר פסולת או לשלשת שהשאירו הציפורים. השתמש בתמיסת מים וסבון עדינה כדי לנקות את האזור, והקפד ללבוש כפפות כדי להגן על הידיים שלך.

הגוזלים עפו, הם כבר לא יחזרו בטוח?

אם הגוזלים עפו משם, לא סביר שהם יחזרו לקן. ציפורים בדרך כלל אינן עושות שימוש חוזר באותו קן עבור דגלים מרובים, וברגע שהגוזלים יצאו, סביר להניח שהם ימצאו מקום חדש לבניית קן עבור הגוזלים הבאים שלהם.

עם זאת, זה עדיין רעיון טוב להסיר את הקן ולנקות את האזור כדי למנוע מציפורים אחרות לבנות קן חדש באותו מקום. זה יעזור למנוע כל נזק אפשרי לחלון או לבית שלך, ולהבטיח שלציפורים יהיה מיקום בטוח ומתאים לבנות את הקן הבא שלהן.

לא כדאי אקונומיקה?

אמנם אקונומיקה היא חומר חיטוי רב עוצמה, אבל לא מומלץ להשתמש בו כדי לנקות אחרי קן ציפורים. אקונומיקה עלולה להזיק לציפורים וחיות בר אחרות, והיא גם עלולה לפגוע במשטחים סביב הקן.

במקום זאת, עדיף להשתמש בתמיסת מים וסבון עדינה כדי לנקות את האזור סביב הקן. זה יעזור להסיר כל פסולת או לשלשת שהשאירו הציפורים, וזה בטוח הן לציפורים והן לסביבה.

אם אתה מודאג מהתפשטות המחלה, אתה יכול גם להשתמש בחומר חיטוי בטוח לציפורים כדי לנקות את האזור. חומרי חיטוי אלו תוכננו במיוחד לשימוש סביב ציפורים וחיות בר אחרות, והם לא יפגעו בציפורים או בסביבה.

איזה חומרי חיטוי יש כאלה

ישנם מספר חומרי חיטוי בטוחים לציפורים שבהם אתה יכול להשתמש כדי לנקות את האזור סביב קן הציפור. להלן מספר אפשרויות:

1. F10SC: זהו חומר חיטוי וטרינרי בטוח לשימוש סביב ציפורים ובעלי חיים אחרים. זה יעיל נגד מגוון רחב של חיידקים, וירוסים ופטריות.

2. Virkon S: זהו חומר חיטוי וטרינרי נוסף שבטוח לשימוש סביב ציפורים. זה יעיל נגד קשת רחבה של פתוגנים, כולל שפעת העופות ומחלת ניוקאסל.

3. הצלה: זהו חומר חיטוי ידידותי לסביבה בטוח לשימוש סביב ציפורים וחיות בר אחרות. זה יעיל נגד מגוון רחב של חיידקים, וירוסים ופטריות, והוא עשוי מרכיבים טבעיים על בסיס צמחי.

בעת שימוש בחומר חיטוי, חשוב לעקוב בקפידה אחר ההוראות וללבוש כפפות כדי להגן על הידיים. הקפד לשטוף את האזור היטב לאחר הניקוי כדי להסיר שאריות מחומר החיטוי.

להבא ברגע שאת רואה על החלון זרד אחד כבר תעיפי

כמו צ'אט GBT

פשוט חבל להסתבך כ פעם מחדש

זוגיות זה לא תלותיות

ואני לא מכימה ע אן מה לבר

כשלא טוב לנו

אז מברים

ומקשיבים

ונפתחיםדלעוד אופציות

התחושות שזה מעלה בה

שיהיה תלותי כמה שבא לו. בסוף הוא ילמד להתנהל אחרת

ברגע שזה מפעיל אותה נגד הרצון שלה ונגד ההגיון בהתאם לצורך האמיתי שלה, אז זה הופך להיות בעייתי

זה לא מקובל שם. 

זה לא נעים לו, שהוא יגיע לבד כשכולם מגיעים זוגות זוגות. 

מה שהפריע לי, 

זה שכשמישהו מהאחים לא יכל פעם- היינו מבטלים תמיד. גם אם זה היה רק אח אחד. 

ופה כשזה אנחנו- מותר לעשות בלעדינו.. 

הוא מגיע לבד כי את חייבת ללמוד למבחן...

ואולי זו הזדמנות, שיגיע לבד ויעזור גם לאחרים להרגיש שזה לגיטימי...

הציפיה להגיע תמיד יחד לכל אירוע היא הזויה.

לכולם יש עומס ולא תמיד הכל מסתדר לכולם.

זה לא קודש קודשים וזה שעושים את זה ככה- פה הבעיה. (לא מדברת על שבתות וחגים כמובן)

כמובן אם זה ממקום טכני ולא ממקום של פגיעה.

את חייבת להסביר את זה לבעלך.

מילא כשהסיבה העיקרית היא כי זה פוגע בך

אבל למה צריך לבטל לשניכם כי לך יש מבחן אז את לא יכולה להגיע?

אתם זוג, נכון, אבל אתם עדיין אדם עצמוני...

קחי ממני כלל ברזל: את קודמת להכל!

ושוב: את קודמת להכל!

בעלך צריך לנתק את חבל הטבור. ואם לא יעשה כן - שיפסיד.

יש לך מבחן שעושים אחת לכמה חודשים, נכון?

ואת לומדת לקראתו ומשקיעה, נכון?

ועוד מבחן זה עוד זמן של הכנסה נמוכה, עומס כלכלי, עומס נפשי, ועוד עלות וזמן לימודים

של מבחן נוסף, נכון..?

אז כרגע שום דבר לא מעניין אותך חוץ מהמבחן. שום דבר!

ואפם בעלך לא מוכן ללכת בלעדייך, זה בעיה שלו. אבל את לא צריכה ליפול לרגשות אשמה

כי יש לך חיים ורצונות והמון סיבות הגיוניות למעשייך שמתנגשים עם העקרונות שלו..

לדעתי את צריכה לעבוד על עצמך ועל נקודת המבט שלך בכל הנוגע לעניין הזה של נפרדות, לקיחת אחריות על רגשות של אחרים,

לקיחת אחריות על החלטות של אחרים, והצורך הזה בלפתור בעייות על חשבונך..

חיבוק ענק מאמוש

זה לא פעם ראשונה שאני ניגשת למבחן הזה.. 

ומפסידים אירועים וכו'.. 

ובסוף אני לא עוברת. 

אז ההרגשה שלי והלחץ הם כנראה בגלל הפחד שלי להיכשל.. 

זה ממתקיים בכל מקרה כרגע.

אז אם מתחשק לו ללכת, שיגיד שהעבודה בוטלה ויצטרף.

הכי טוב גם בשבילך. ת7כלי לשבת ללמוד בשקט.

מה בעצם הנקודה שקשה לך פה.

את פותחת בזה שאת מרגישה אשמה על זה שבעלך צריך להפסיד בגלל אירועים משפחתיים (ובתגובה בהמשך ירדת יותר לעומק הנקודה שאת גם חוששת שלא תעברי את המבחן, וזה מוסיף ללחץ שלך ולהרגשה הלא נעימה, כי כביכול אם לא תעברי אז כל הוויתורים היו לשווא).

ומצד שני, בהמשך ההודעה הפותחת וגם בהודעה נוספת בהמשך, נשמע שבעצם יותר מפריע לך שהאירוע יתקיים למרות שאתם לא יכולים להגיע. ושבעצם היית מרגישה יותר טוב אילו היו מבטלים הכל, כדי שלא תפסידו (כמו שעשו אצלכם בפעמים קודמות).

אז מה באמת העניין? מה הנקודה שקשה לך פה?

העניין זה ההרגשה הלא טובה שלך על עצמך? או הכעס על המשפחה שלא מתחשבים (ושכביכול בגלל שלא ביטלו בגללך אז בעלך מפסיד, כי אם היו מבטלים אז הוא לא היה מרגיש מפסיד, כי לא היה כלום?).

קשה לך ללכת לארועים שלהם אבל את נעלבת שעושים בלעדיהם.

בכללי הקשר איתם מאד מורכב לך נפשית.

מזכירה לי מאד את עצמי... זה מבלבל

אבל עזבי את זה עכשיו, תעבאי את המבחן ואז תעשי לעצמך סדר בראש:

על מה אני כועסת? 

מה בדיוק מפריע לי?

ממה זה נובע?

האם יש כלפיי כוונות רעות?

האם אני רואה את הדברים בצורה אובייקטיבית או שזה יושב על עניינים מהעבר?

בקיצור כשיהיה לך נחת (לא עכשיו!) שבי עם עצמך ותפרקי את התחושות שלך לגורמים,

זה יעזור לך לעשות סדר על מה נכון להאבק ואיפה צריך לשחרר,

ובכלל לחשב מסלול מחדש בכל היחס שלכם בתור זוג לארועים משפחתיים עתידיים. בהצלחה

או עם חברים?

או שהם מנותקים לגמרי מכולם?

עם הגיסה ניסיתם ליצור קשר לא דרך האח?

הם גרים בסמיכות לשתי אחיות של גיסתי. אני יודעת גם שהם מבקרים אצל ההורים שלה, אבל לא יודעת באיזו תדירות.

עם הגיסה לא ממש יצא לי ליצור קשר. ניסיתי כמה פעמים בשנה - שנתיים הראשונות, אבל לא היתה הענות מצידה. גם אחיות שלי ניסו בעבר. עכשיו מרגיש לי קצת לא שייך

ההורים ביקשו שלא נלחץ עליו בנושא. כן עלו דברים נקודתיים מדי פעם

אבל מרגיש לי יותר שזה מחשש שיקרה כמו עם אחות של אמא שלי שמנתקת לחלוטין קשר פעם בכמה זמן

ואולי לא

אבל אני בעד שיח פתוח אם משהו יושב על הלב

או שזה לא היה קשור בכלל לפתוח את הנןשא?

ההורים שלי מתנגדים לכל תקשורת שתיצור אצלם לחץ ואולי תגרום להם להעלם לחלוטין.

כן יצא לי ולאחרים להגיד לו כשהוא לא ענה לטלפונים לתקופה ארוכה. בדרך כלל עוזר לזמן קצר ורק מול האח שאמר לו

בבית קפה ושואלת טם הכל בסדר ומשתפת שהוא חסר לך

אם אתם ככ קרובחם, לא רועה מה הבעיה

מבינה את ההורים שחוששים, אבל אם זה יושב עלייך אז חבל לאגור

אולי הצד שהוא יציג מזווית הראייה שלו יסביר את הדברים

ובסוםו זל דבר, זו באמת החלטה שלו, עם כל הכאב

אבל לא הייתי מוותרת על לנסות

אבל אולי באמת זה מה שצריך לעשות

ייתכן שרצף נסיבות מתגלגלות גרמולריחוק

אולי היו להם ציפיות מכם

אוליהכלה לא הרגישה בנח

לא משנה מוצדק או לא

אבל יתכן שבם בגלל זאתם כבר לא קרובים כמו פעם והמשפחה שלה כן, אז זה מזין את זה בנוסף

מה שכן הטיסה לחצי שנה זה באמת מוזר אז לא יודעת

אני עדיין בעד לבקש את קרבתו

לדעתי יש אפשרות לתקן

הפחד לדבר לא יניב תוצאות אולי רק יעמיק את הקרע

שתיצור אצלם לחץ

נוצר מצב שאין כל תקשורת.

ואז המרחק בינו לכולכם רק גדל והולך

ובאופן עקיף אתם גורמים לנתק שאתם כל כך חוששים ממנו

תפתחי מולו את הנושא 

לא בהאשמות כלפיו ולחץ של למה אתה לא מגיע/מתקשר?

אלא מתוך מקום אוהב,

תספרי לו שאת מתגעגעו,

את מתגעגעת למה שהיה בניכם פעם.

שהוא חשוב לך ואת רוצה אותו בחיים שלך.

ושאת רוצה שיהיה דוד לילדים שלך

ואת לשלו.

לא באופן ביקורתי אלא לשקף לו שאתם מתגעגעים אליו ולא מבינים למה נוצר נתק. אולי אפילו לשאול אם הכל בסדר (כשאשה נמצאת במערכת יחסים כזאת זה מדליק אלף נורות אדומות…)

יש גם אלימות בתוך המשפחה מצד נשים, בד"כ מילולית נפשית. אני לא יודעת אם רלוונטי לכם אבל אולי כדאי לבדוק את זה. שאשתו לא "מורידה" אותו ולא גורמת לנתק מהמשפחה... זה נפוץ הרבה יותר ממה שחושבים.

יש סיכוי אפילו קטנטן שהוא לא יודע כמה הוא משמעותי עבורכם?

אולי הוא פשוט לא מבין כמה הוא חסר לכם ואף אחד לא לוחץ עליו או אומר משהו אז הוא ממשיך לא להבין.

לא יודעת מה מתאים למשפחה שלך אבל אולי בתור התחלה תנסי להזמין אותם לחג/שבת/ארוחת ערב

תספרי להם שהם מאוד חסרים לך ושאת ממש תשמחי שהם יגיעו

מה שכן לחזק קשר מחדש יכול לקחת קצת זמן

כדאי לא להתייאש ולנסות כמה פעמים

אין לי מילים. רק חיבוק גדול.. נשמע כואב מאוד מאוד

נשמע ממש כואב

וקשה.

קודם כל חשוב לדעת שיש לפעמים לאנשים מורכבויות מול עצמם או מול ההורים או מול המקום שלהם במשפחה

(כתבת שהוא לא היה ממש חלק) או מול המקום ממנו באו- נניח ישוב בסדנון מסויים, או החברה שבה גדלו,

שגורמת לשמור איזשהו מרחק.

יכול להיות שיש משהו שהורים שלך יודעים ואתם לא, יכול להיות שזה שלו באמת,

יכול להיות שזה קשור גם אליה ומשולב...

יצא לי לא מעט לשמוע על גברים שאחרי החתונה הקשר שלהם עם המשפחה הוא יותר מרוחק, וזה תלוי הרבה בנשים שלהם.

ברוב המשפחות שאני מכירה, מפגשים ויוזמות וגיבושים משפחתיים

הם יוזמה שמגיעה הרבה מהצד הנשי, בנות/אחיות וגם גיסות

גברים לפעמים פחות מחוברים לצורך הזה.

ואולי אשתו ביישנית או פחות מתחברת לסגנון ולכן זה מחזק כת ההתרחקות או פשוט חוסר עניין.

אפשר לנחש כיוונים, אבל קשה לדעת מה קורה כאן באמת.

אני חושבת שאם זה כואב לך, ואם גם היה ביניכם קשר קרוב, כדאי לנסות לחדש את הקשר איתו.

אפשר להתקשר, אפשר לכתוב לו מכתב ולשאול אותו מה העניין, אפשר לקבוע איתו באיזה ערב ולשבת שניכם לאכול.

ואולי אם הקשר יתחזק לנסות להזמין אליכם לשבת ולראות אם זה משהו אישי מול כלל המשפחה או קושי מול בית ההורים או שישתף אותך מה העניין...

מה אומר לך הבטן?

זו גיסתך שלאט לאט מנתקת אותו מהמשפחה,

או שאולי יש איזה משהו עדין, רפואי (אולי נפשי) שמישהו מהם עובר והם רוצים להשאיר חסוי?

או משהו אחר?

יכולה להגיד לך שאני מכירה מקרה דומה, ושם זה היה כי האישה הרחיקה את הבעל.

אבל יכול להיות מאוד שכאן זה בגלל סיבה אחרת.

שהאשה ממש מחוברת למשפחה שלה ובעלה זורם איתה, הוא די נספח.. והיא לא ממש רואה את המשפחה שלו ולצערי הוא לא מרגיש צורך לחזק גם את הקשר עם המשפחה שלו כי טוב לו עם אשתו והוא פשוט לא מבין את הצער שזה גורם להורים.. והיא לא מבינה את החלק שלה כלפי ההורים שלו.

אני חושבת שצריך לתת להורים משני הצדדים את המקום שלהם מי פחות מי יותר.. תלוי בטיב היחסים ואופי המשפחה.. אבל יכול להיות אני מניחה במקרה הזה שהיא פשוט לא נותנת מקום לעולם שלו.. והוא גם לא דורש זאת.. הוא פשוט מובל אחריה... ויכול להיות אלף ואחד דברים, רק נותנת כיוון למחשבה. 

וגם אם זה להחזרה אחרי הפסקה של שבוע, המשמעות להחזרה לא בזמן היא שבוע לא מוגנת. בדכ זה ממילא מתקזז עם 7 נקיים.

בהצלחה רבה, אנונימית יקרה

ראיתי שענו.. אני בלי טבעת עכשיו, אמורה להכניס עכשיו אחת חדשה והרופאה שלי זמינה רק ביום שני

בעיקר חשוב לי שעוד חודש נהיה מותרים! תוכלי לשאול אם זה סבבה מבחינת דימום להכניס בשני במקום היום? בשביל להיות מוגנת אני אוסיף נרות או משהו כזה עד שהטבעת תהיה בטוחה מבחינת הגנה

אבל רוב הסיכויים שזה לא ישנה. מלבד עניין המניעה שנדחית בשבוע/שבועיים לא זוכרת

בכל מקרה בשביל להיות מותרים עוד חודש אפשר לחבר טבעותק. כדאי במקרה כזה לא למשוך את הטבעת הראשונה יותר מ21 יום

ועוד דבר- אפשר לנסות מחר בבוקר להשיג כל רופא שזמין באונליין אם זה לא פעם ראשונה מאמינה שיתנו מרשם בקלות 

לגבי קופות אחרות לא יודעת..

ככה היה לי בלאומית. אם זה מרשם המשך ולא פעם ראשונה אין שום בעיה, בטח למרשם לטבעת אחת בלבד. כדאי לבדוק בקופה שלך. בדכ מספיק אפילו תור טלפוני לזה 

בבוקר. גם רופא משפחה .

זה אומר ששתכניסי באיחור אבל אשל כמה שעות וולא של ששלושה יימים

בתוקף כמובן וחדשות לגמרי 

אם רלוונטי תכתבי לי ואשלח מסר מהניק המקורי

ולא הצלחתי

תוכלי לשלוח לי מסר?

מה יפריע לך יותר 

הפאדיחות והלחץ שיגלו

או ההרחוקות לעוד יום

לפי מה שיותר ...

1. הפאדיחה: אולי יעזור לבוא מתוך מחשבה שמה שהגיסות והחמות יגלו הוא שאת שומרת טהרה וזה הרי לא חדש להן?

2. המצווה- מודה שבסיטואציה דומה היינו יחד רק בבית, ביחוד שבליל שבועות ממילא הבעל לומד

יותר פשוט לייבש את השיער מבשבת

כמו השנה, גם אז היה יומיים חג (ואז טבילה נדחית ביומיים ולא ביום אחד)

וזה היה פעם ראשונה שטבלתי בשבת! אף פעם לא עשיתי אץ זה קודם.

והייתי מאד לחוצה מזה...

ועבר בשלום, ב"ה...

מצד שני, לא התארחנו. מאמינה שזה מאד משפיע...

אבל למה חייבית להתארח? אצלי זה ממש שיקול!

לכן הדילמה...

זה מותרלגמרי ואף רצוי בליל טבילה

אין לי פתרון בשבילך לגבי הטבילה כי אני דוחה אבל מבחינת התפיסה -- תשחררי את אי העימות

השם שמח באיש ואישה שנמצאים ביחד בקדושה וטהרה

הייתי חודשיים אחרי לידה וזאת היתה טבילה ראשונה

התארחנו רק בסעודה 

אז זה פחות מחשיד כי הגענו סמוך לסעודה והכל היה בסדר

אחרי הסעודה חזרנו הביתה השכבנו את הילדים וכו ואחכ הבעל הלך ללמוד..

אני הייתי מתחמקת מהאירוח ונשארת בבית, ממציאה איזה תירוץ...

יצא לי שטבלתי במוצאי חג או שבת אבל ישר אחרי המקווה נסענו הביתה, אני פחות מתחברת לשהות ארוכה אצל המשפחה.. 

מקווה שתצליחו למצוא פיתרון..

וגם אם לא אהיה אצל חמותי, אניגרה ביחידה אצל ההורים שלי וסעודות תמיד איךם, אז אם לא חמותי, אמא שלי תדע, ולפעמים חמותי יותא טקטית מאמא שלי בקטע הזה (אמא שלי יכולה חופשי כשאני חוזרת להתחיל לברך אותי בילדים, ושלום בית, ושנהנה יחד תמיד וכל מיני כאלו. חמותי בחיים לא תגיד שהיא שמה לב)

מצד שני, השבת אנחנו נוסעים לשם, אז ההורים שלי יצפו שבחג נהיה אצלם. ואני לא אוהבת לא להיות כשהם מצפים...

והמקווה איפה שההורים של בעלי יותר יפה (רגיל אני נוסעת למקווה אחר באיזור מגוריי, בחג לא אוכל לעשות זאת והמקווה הקרוב ישן...) 

אבל אין מצב אני דוחה. גם ככה יצא לי הפסק מאוחר בגלל שהייתי בלחץ.... 

הקטנים יושבים בשולחן אוכל ולא נוגעים בכלום. במקסימום ביצה קשה...

אכילה בררנית אצל ילדים: מה אפשר לעשות? | שירותי בריאות כללית

6 צעדים שישפרו את הרגלי האכילה של הילדים שלכם:חשיפה קבועה למזון חדש

חשיפה למגוון רחב של מזונות בילדות עשויה להקטין את שכיחות התופעה ולעודד הנאה מאכילת מזונות חדשים. המשיכו כל הזמן להניח על השולחן מזונות חדשים. אם הילד אינו רוצה לנסות אותם - אל תכעסו. במקום להביע אכזבה או כעס כדאי לומר: "לא נורא, אנחנו מאמינים שתטעם את זה בפעם אחרת".

צאו עם הילדים לקניות

בקשו מהילדים שיעזרו לכם לבחור פירות וירקות, גבינות שונות או כל סוג מזון שהייתם מעוניינים שיטעמו. שיתוף הילדים בחוויית הבחירה והקנייה מגדיל את המעורבות שלהם - מה שעשוי לשפר את ההיענות שלהם לנסות מזונות חדשים.

בשלו ביחד

שתפו את הילדים בהכנת הארוחות. אפשר לקנות לילדים סינר וכובע של שף ולהפוך את הכנת האוכל לחווייתית יותר. אם תישאר אצל הילדים חוויה חיובית מהעיסוק באוכל - זה יגדיל את הסיכוי שיאכלו ממה שהכינו.

היו יצירתיים

הפכו את המנות לאטרקטיביות ומזמינות יותר לילדים. אפשר להכין כריכים מקושטים או ליצור פרצוף באמצעות פירות וירקות חתוכים. ילדים, בדומה למבוגרים, נהנים יותר לאכול מזון שמוגש בצורה אטרקטיבית בצלחת.

גם אם הילד הסכים לטעום רק מעט, עודדו ושבחו אותו על כך. נדרשת חשיפה ממושכת ועקבית לאותו סוג מזון כדי שהילד יאכל אותו באופן קבוע.

דוגמה אישית

קיימו ארוחות משפחתיות ככל שניתן. ההורים מהווים מודל לחיקוי בהקשר להתנהגות האכילה ומגוון המזונות המועדפים.

חשוב שההתייחסות לאוכל תהיה עניינית ולא "רגשית". כשאתם אוכלים יחד קיימו את הארוחה באווירה נעימה, הימנעו מהפעלת לחץ - כולל לחץ חיובי.

התרכזו בצלחת שלכם ולא של הילד - אחריות ההורה היא לספק מזון איכותי ומגוון לזמני ארוחות ולדאוג למיקום הארוחות ובאחריות הילד לבחור ולאכול מתוך מה שמוצע לו.

טיפים לעודד את הילד לנסות מזונות חדשים

1. כדי שילד יתנסה במזון חדש הוא צריך להיות ברמת רעב מספקת ולכן כדאי לבדוק שיש טווח מספק של שעות בין הארוחות. גם אם אתם חושבים לעצמכם ש"הוא בקושי אוכל אז לפחות יהיה לו חטיף קטן" – אל תתפתו, החטיף רק יסתום לו הקיבה במזון לא מזין ויפגע לו בתיאבון לקראת הארוחה הבאה.

2. נסו להמעיט בשתייה ממותקת: שימו לב שהכמויות אינן מוגזמות ושהילד לא משתמש בשתייה כתחליף למזון.

3. העניקו למאכלים שמות מדליקים - השם שאנו מעניקים מזון יכול לעשות הבדל גדול באופן שהילדים תופסים אותו. באחד המחקרים, כאשר החוקרים קראו לירקות בשמות כמו "גזר רנטגן" או "נסיכת אפונה", הם גילו שיש 60 אחוז יותר סיכוי שהילדים ירצו לטעום את הירק.

4. נסו להציע להם מאכלים חדשים כשהם נמצאים עם חברים. במקרים רבים ילדים יסכימו לנסות מזונות שחברים אוכלים או מחבבים. בנוסף, כשהם אוכלים מחוץ לבית – בגן או אצל חברים, הם חשים פחות מתח ולחץ סביב נושא האוכל. 

בהחלט אאמץ טיפים. את חושבת שזה לא מאוצר מידי להתחיל בגיל 7?

יש לי ילד שאוכל רק לחם לבן (ומחמצת) לצורותיו, גבינה, קטשופ, גבינה צהובה, תפוחי אדמה, חביתה, אטריות, שניצל טבעול ותפוח. (כשאני מפרטת זה נשמע פתאום הרבה )

עשינו לו בדיקות דם ולא חסר לא כלום, אז פשוט הרפינו. אולי כשיגדל הוא ייפתח לעוד טעמים (כמו שקרה לי - הייתי די כמוהו כילדה) ואולי לא. אין הרבה מה לעשות מול זה...

יש לי עוד ילדים בררניים ברמות שונות, ובאמת חלקם התחילו להסכים לאכול עוד דברים פתאום במהלך חייהם, ובלי שהתעקשנו איתם.

זו הדרך היחידה, נראה לי. להמשיך לחשוף את הילדים למאכלים נוספים (שפשוט יהיו בבית) ולהתפלל שאולי הם ירצו מתישהו לאכול מהם...

לגדולים בנפרד לקטנים בנפרד א. צהרים וערב. במקום שתהיה ארוחה אחת סיר אחד שכולם יאכלו ממנו אז צריך גם לטגן שניצלים גם להכין בשר גם בערבכנ"ל. חוץ מזה שכל יום אני מכינה סלט גדול . 2 מתבגרים ו 2 בעייתים. תודה את צודקת אין ברירה אלא להרפות 

ולפעמים אני אומרת לו בפירוש: "זה האוכל שיש, אתה מוזמן להכין לעצמך משהו אחר." בדרך כלל הוא מורח לעצמו לחם בקטשופ/גבינה או מכין לעצמו טוסט...

אצלך הם קטנים יותר, אז זו בעיה... אבל הייתי דואגת שיהיה בבית תמיד לחם (כי שניהם אוהבים), ושהגדול יותר ימרח לעצמו מה שהוא רוצה. את הקטן אפשר ללמד להכניס את הלחם לבד לטוסטר, ושמישהו מהגדולים יחבר לו אותו לחשמל וינתק. והוא יכול למרוח לעצמו דבש אחר כך.

אכל רק שניצל תירס, בוקר צהריים וערב

אם היה תבלינים באוכל או טעם הוא לא נגע

עבר לו.. היום אוכל די הרבה מאכלים

אין לי עצות, רק חיבוק.. נשמע ממש קשה

הגדול שלי אהב חוברות והיה עושה לבד. השנייה לא מתעניינת ולכן לא עושה חוברות, הכל טוב.

אם את דווקא רוצה או שיש צורך אפשר לקנות גם לקטנים חוברת צביעה שיקשקשו עליה

בחוברות האלו ההוראות די חוזרות על עצמן. להתאים גודל... מספר.   וכדומה

אז אחרי כמה דוגמאות הוא כבר ידע לבד

זו הייתה חוברת שהיא יכולה לעבוד בה לבד!

מוטוריקה עדינה, לעבור על קווים, מסלולים, להתאים תמונה לצל...

בגן חובה אפשר גם למתוח קו בין תמונות מתחרזות/תמונות שמתחילות באותו הצליל, לעבור על קווקוים של אותיות...

והבן שלי חייב לעבוד בחוברת מהגן (הם לומדים קריאה בגן חובה)...

למען האמת זה קשור גם לזה שאני לא סובלת את החוברת הזו. מעדיפה לחבר לו בעצמי סיפורים לקריאה מאשר לעבוד איתו בחוברת...

אז הרבה פעמים אני מבקשת מהגדולים לעבוד איתו בחוברת (הם גם ככה עושים "בית ספר" לאחים הקטנים ), ואם אני יושבת איתו על קריאה - אז מבטיחה לקטנה יותר שאחר כך אלמד גם אותה אותיות... (כמובן, מול הקטנה בת השנה ורבע זה לא עובד... אז צריך למצוא זמנים שהיא איכשהו מעסיקה את עצמה... אבל כמו שכבר כתבתי בכותרת - זה לא קורה הרבה...)

בכיתה א' זה יותר קריטי 

נגיד את מכריזה - עכשיו זמן למידה של זרובבלה

את יושבת איצה על החוברת ומסבירה, תינוק תורן על הידיים

ושאר הילדים משחקים במשהו

וככה כל פעם מכריזה על מבצע בסבב של כל ילד, אחד למשחק מסוים, אחד לזמן חיבוקים, אחד לזמן אוכל.. וככה כל ילד מקבל זמן עם אמא למשהו כשכולם נרתמים לדבר 

ברגע שזה יבפוך להרגל, אולי הם לא יקפצו עלייך ככ

תמיד יושבת איתם  

זה הרגל שתקני אותו בבית 

ויעלה אח"כ גם לגדולים עם ש.ב 

הקטנה בגן אומרת גם לי יש שעורי בית ומביאה את החוברת עבודה. 

אצלי תמיד יש זמן אחהצ שהוא ללמידה משחק רגוע

ואחכ עוברים לחברות/ גן שעשועים/ יציאה אחרת / סרט 

הקטנים מתרגלים ואני מביאה להם משחקים רגועים בזמן הזה   

מגן 3 יש חוברות אצלנו 

בגן עובדים איתם. גם בקבוצות קטנות וגם פרטני

אם ילד מתנגד ממש לא הייתי רבה איתו על זה

אצלנו אין חוברות.

וב"ה הילדים קוצרים מאיות בלי מאמץ 😅

או שהתכוונת בכלל לזמן איכות?

שהמפקחת אמרה שבגילאים האלה לא צריך לעבוד בחוברות. הלמידה בגילאים האלה היא אחרת. חבל להרוס להם את חדוות הלמידה עוד לפני שהגיעו לבית הספר... כמובן שאם נהנים מזה ורוצים את זה- אין בעיה..

הם רק חוזרים מהמסגרות באיזור 16:00

בקושי מספיקים משהו ואז כבר מקלחות, ארוחת ערב וכו'...

באופן כללי לא מצאתי חוברות גן קנויות מאוד טובות. הייתי עושה כל פעם פעילות בעצמי.

בהנחה שהוא בגן חובה הייתי עושה לדוגמא כך

אומרת לו בוא נצבע את האות א/ב וכו

או שנעבור עליה בפלסטלינה

או שנמרח דבק ונדביק עלים/ חול

או שנעבור עליה עם טוש שאתה אוהב

או שהייתי מסמנת בנקודות והוא היה עובר- קו נקודה

אפשר להדפיס לו אותיות על דף והוא צריך להקיף רק אות אחת שאתם מתמקדים בה

אפשר להוסיף שמרדף ואז הוא מקיף בטוש מחיק וזה הופך לחוויתי יותר

כנל בעניין של מספרים

יש משחק שנקרא כמדומני קו נקודה

יש בו הרבה דפים רב פעמיים עם טוש מחיק

זו הכנה מצוינת לקראת כיתה א, עובדים על אחיזת עפרון וזה מעולה כהכנה לכתיבה

אפשר לקנות פאזלים מורכבים ועוד

לטעמי זה יותר מלמד ומועיל מחוברות העבודה הקנויות..

אין לי אחוזים!

אבל קניתן לילדים שלי את החוברות של "נגנב לי המוח"

הם ברמה גבוהה ומפתחים מיומנויות חשיבה מדהימות!

ממש ממליצה להסתכל באינטרנט על הדוגמאות שיש שם..

יקר אבל סוף סוף חוברכה שהבן שלי היה מאותגר ממנה

ובסוף החלטתי לתת לגוף שלי את הזמן שלו... 

רק לפעמים זה נתקע על כתמים מעצבנים שאותם אשמח למנוע

יעצו לי להתחיל 10 ימים אחרי לידה לכן מעונינת לדעת אם משהי עברה את התהליך עם זה ותוכל לשתף

מאוד ממליצה 

גם למי שסובלת מכתמים כתוצאה מלקיחת גלולות.

התחלתי לקחת שבועיים וחצי אחרי הלידה וב"ה זה עזר לי לגמור עם הכתמים והצלחתי להטהר בלי שום שאלה וגם הכל היה לבן.

לפני הלידה ולא ידעתי אם להתחיל..הייתם ממליצות להתחיל 10 ימים אחרי הלידה כמו שרשום?

אם זה בסדר לשאול

כמה זמן לקח לכן להטהר עם הטיפות האלה?

תודה רבה לכן

מינימום שבועיים לחכות. 

לפי מה אפשר להחליט מתי להתחיל מענין לדעת כי אני 10 ימים אחרי לידה עם בקושי דימום כמובן שלא חושבת על להתחיל תהליך טהרה .

לשבועיים וחצי..

ובאמת טבלתי מאד מהר. גם לידות קודמות טבלתי מהר כשלא לקחתי אבל עכשיו הרבה יותר מהר.

בנוסף, לידות קודמות קיבלתי וסת חודשיים אחרי הלידה למרות ההנקה, 

עכשיו אני ממשיכה לקחת טיהורית בשביל זה ובנתיים טפו טפו ברוך ה' לא קיבלתי עדיין...

באסה שלא ראיתי לפני

אני כבר יומיים בלי דימום בכלל וממש מודאגת מזה כי מבינה שזה לא הגיוני שנגמר כבר הדימום מצד שני הכל נקי נקי

סובלת מפטריה אולי קשור? טפלתי עם נרות אגיסטן ועדין מגורדת שמה כל הזמן משחת אגיסטן.

בקיצור טיהורית כן או לא

כמו שאת רואה יש נשים שהטיהורית ממש עשתה להן טוב, ויש נשים שפחות..

לכן, כמו הרבה חוויות סובייקטיביות, צריך להחליט האם לקחת הימור ולנסות או לשחרר אבל בלי מחשבה של- הפסדתי שלא לקחתי.

בהצלחה

וכעת מתלבטת

בואי לפרטי

עשה לי מלא בעיות

שאריות וקרישים למשל

עזר לי לטבול בקלות ובמהירות אחרי הלידות

הכרתי את זה מהמלצה של חברה  

קפוץ 

רוצה מאד? מרגישה מוכנה נפשית ופיזית?

תבדקי עם עצמך

הייתי בסיטואציה דומה (היה מדובר על עבודה חדשה)

והשינוי היה מבורך. אם התינוק נמצא בידיים טובות זה כבר טוב

נכון שהיה לי קשה בהתחלה, אבל שווה את זה

ובע''ה היא תהיה בידיים הכי טובות.

קשה  לי  שאני אפסיד את הגידול שלה בזמן שאהיה בעבודה ומישהו אחר יטפל בה. וגם על ההנקה שחלילה תיפסק כתוצאה מכך.

ככה תוכלי להניק, וגם להיות יותר קרובה אליה? 

ואם אין כזו אופציה אצליכם - אולי לבקש שיאשרו לך באופן מיוחד, לפחות לחודש? 

מאוד מאוד קשה בשלב ראשון, אבל משתלם לאורך זמן.

ואם התינוקת עם מטפלים טובים, זו ממש בחירה לגיטימית וטובה.

אמנםקשה, אבל נשמע שזו ההחלטה הנכונה.

זה שבחודשיים הראשונים, כשהיא עדיין באמת מאוד קטנה, היא עם אבא שלה. וזה מדהים! 

זה לא מוריד מהקושי של הקריעה, אבל הייתי מתנחמת בזה.. 

חיבוק על הקושי, ומאחלת לך שתהיי שלמה עם ההחלטה ושהקב"ה יצליח דרכך 💞

לאחרי לידה (כלומר אם את מאריכה בדרכ חלד, איזה לידה זו, כמה חשובה לך ההנקה וכו)

אבל כל המכלול חשוב

לא רק הקידום

אלא גם זה שיש בעל בבית 

יתרונות כלכליים מול חסרונות נפשיים וכו"

ובגדול, אני בדעה שתחשבי על מה את רוצה יותר לעומת המחיר שתשלמי 

החלטות טובות יקרה ❤️

אומנם לא היתה לי התלבטות אם לחזור מחופשת הלידה בזמן, כי קשה לי להשאר בבית.

אבל כמוך חזרתי מחופשת הלידה לתפקיד מאתגר וניהולי, שאומנם שמחתי בו מאוד, אבל הנחיתה היתה זוועתית!!!

היתה לי תקופה של חודש - חודשיים קשים מאוד, מאוד מאוד. וב"ה לאט לאט הכל התאזן.. וברור שהיה שווה את זה. 

מבינה גם למה הוא נפגע, אבל ככ קשה ללכת לישון עם התחושה הזו.הוא הלך כבר לישון ואני סתם על הספה. יכול להיות שמחר יהיה פשוט יותר לדבר... 

אני מרגישה שבאמת לא הייתי בסדר איתו לא הייתי צריכה לגלוש לטון הענייני הייתי צריכה להבין על הקוצר רוח שלו שהבחישה בנתונים בצורה כזו עניינית מערערת את ההערכה לשיקול הדעת שלו... 

יש לי איזה אמונה בראש שאולי טוב יותר היה אם הייתי תעורבת שנינו מודעים לזה שאני חדה יותר (שונאת להגיד אתזה אבל זה ככה) -- אני חושבת שזו הנקודה שמציקה לו עכשיו בין היתר...

תודה למי שהגיעה עד לכאן  

אולי יש לך עצה בשבילי? אני מפחדת ליפול לאותו מקום גם בפעם הבאה. לא רוצה שהוא ישאר עם התחושה הזו...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ז באייר תשפ"ג 10:47

*** מה שלא מתאים לך אל תקחי, טוב?אין לי שום כוונה לפגוע חלילה!  ***

קודם כל,נשמע שבאמת טוב לכם ביחד

שזה הדבר הכי חשוב שיש לזוג. 

איזה כיף לכם! 

החיים מלאים עליות ומורדות וחשוב שיהיה הביטחון הזה אחד בשני.

את כותבת בהתחלה ".. גם ככה אנחנו על הקצה תמיד"- שאלת את עצמך למה? הרי אם אתה בטוב ובנחת ובביטחון, אם אתה מתנהל נכון (גם פיזית כלכלית אבל לא רק) אתה לא אמור להגיע לקצה ויכול לנשום תמיד. לא רק כשיש לך מרווח נשימה בין חוסר לחוסר....

"עשה כמה דברים לא ככ חכמים"

"יש לי אמונה בראש שהיה טוב יותר אם הייתי מעורבת... אני חושבת שזו הנקודה שמציקה לו בין היתר"

יש לי מחשבה שאת צודקת.

ובעלך גם צודק. 

פשוט כל אחד פעל במצב הזה מתוך זווית הראיה שלו לפי מה שחשב שנכון לעשות.

ברור שזה נכון, רק כשבמצבי קצה קורה שכל אחד בטוח יותר מהרגיל שהשני טועה ואז יש כעסים יותר גדולים ועוצמתיים וכו. 

גבר צריך ביטחון ו"גב" מאשתו כדינלהרגיש נעים ובטוח במעשיו/ תפקידו כמעניק לה. ודואג לרווחתה. 

(איש משול לשמש- נותן, אישה משולה ללבנה- מקבלת מהשמש ומחזירה את האור,  לעיתים הסכמה לקבל מהשני היא עצמה הענקה)

כדי שגם במצבי קצה יהיה לשניהם קל לצלוח את הגלים. ביחד. 

אני מאד מבינה אותך.

גם אני נתקלת במצבים שחושבת שבעלי לא פעל בצורה נכונה וזה קשה מאד לא להגיב.

היו פעמים שלא הגבתי נכון וצעקתי או העלבתי או אמרתי מילים פוגעות

ואחר כך הסתבר לי שטעיתי ובגלל הסערה שהייתי נתונה בה, לא ראיתי את הצד שלו בכלל. והוא מאד נפגע מזה כי חשב שהוא לא מוערך/ לא אהוב/ לא חכם בעיניי.

עם הזמן למדתי קצת יותא להתמתן 

ולומר בזמני נחת את מה שחשוב לי שידע. וגם להתנצל ולהוריד את האגו שלי. זה שיעור גדול בענווה בעיניי.

יותר שידרתי לו דברים חיוביים ובטוחים בו, וזה בהחלט נרגע. 

כאן במה שקראתי 

יכול להיות בהחלט,  שיותר מהמצב הכספי, נוצר פה איזה קצר בתקשורת בגלל הרגשות לא טובות אחד על השני.

והקצר הזה לא מאפשר שיח נכון כי ייתכן ששניכם "טיפסתם על עץ" , ועכשיו צריכים לאזור אומץ ולרדת ממנו (מספיק שרק אחד ממכם יעשה צעד וזה כבר ישפיע) כדי לפתור את הקונפליקט.

הגיוני שאם מבין השורות הוא (כגבר) חווה או חש ממך ביקורת סמויה או ספק כלשהוא על התנהלותו, גם אם היא מוצדקת , אוטומאטית הערך העצמי שלו יורד וממילא הוא מצליח להיפגע מהר יותר. ואז לוקח זמן להירגע ולהסכים לשמוע דברים אפילו פשוטים, כדי לא להיפגע שוב.

לפעמים זה קורה בגלל סיבה אישית שלו שלא קשורה לעניין הטכני בכלל.

(שאלות לעיון- 

האם הדימוי העצמי או הביטחון העצמי שלו ברמה סבירה? 

מה היה בבחור שלך שהרשים אותך ושבה את ליבך והסכמת להינשא לו?

איזה דברים טובים את מכירה בו? 

מה את חושבת שהוא חושב עלייך?)

אישה משמעותית ביותר לבעלה ואיש משמעותי ביותר לאשתו, כשהם בעין טובה ונותנים שמחה וביטחון אחד כלפי השני. סוג של 'מצדיקים' את השאיפה שהייתה להם להרמוניה,וככה שלווה יחד,לטוב פשוט ולהנאה בעשייה המשותפת.

 גם אם הם טועים, קל יותר לדבר על הטעות הטכנית ללא המטען הרגשי הנלווה כי הבסיס יציב ואיתן (ואולי זה לא טעות אלא בכלל נקודת מבט שונה שמכוחה פעלו ועשו מה שעשו?)

לסיום

זה באמת לא קל להיות בסערה כזאת סביב מתח כלכלי . אנחנו באחד כזה עכשיו. 

הוא יכול לגרום לכל מיני מחשבות ורגשות שמזיקים ומחלישים יותר משמועילים.

הזכרת את הביטחון בהשם. בפרט במצבים כאלו שזה יותר מאתגר לזכור את זה.

ביטחון בה' לא סותר השתדלות מעשית, כן כדאי לזכור שאם ניתן מקום להשתדלות בלבד, הביטחון אולי יאבד את המקום שלו.

ממליצה לשניכם לשמוע שיעורים או  ללמוד יחד את "שער הביטחון" או בספרים אחרים, זה נותן משמעות אחרת ,עמוקה יותר לחוויה הזוגית- גשמית הזאת ואולי זה יוכל להרגיע אתכם ולהתבונן אל המציאות מחדש, לשוחח ביניכם על מה שקורה  כמו פעם , בנעימות גדולה ללא כעסים או משקעים אחד אל השני ובלב נקי ורגוע לתכנן את צעדיכם מחדש. לקראת מה שה' מזמן לכם כדי להצמיח אתכם ולהשפיע לכם רק טוב. 

שתזכו תמיד כדברי אביתר בנאי "ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן"

תזכו לבניין עדי עד 

בית נאמן , אהבה אחווה שלום ורעות מתוך בריאות ושמחה מרוב כל!

אני מקווה שהצלחתי להעביר את רוב הדברים שרציתי, ברוח טובה.

רק טוב ונחת!

אני אנסה להגיב פרה פרה כי כשאני מגיעה לסוף אני שוכחת את ההתחלה 

קודם כל באמת מעריכה את ההשקעה! כותבת דברים חכמים ונכונים מאוד! לקחתי את מה שרלוונטי ❤️

אני חושבת שבכללי אנחנו רוכשים ביטחון ואמון בכל משבר לומדים ככה את הגבולות אחד של השני, שנינו בראש הזה ככה שאנחנו לא נבהלים מטאקלים כאלה זה בסדר.. 

לי עכשיו אין כח לזה, אין לי כח לעבוד ולמצוא פתרונות היה לי נוח מאוד וטוב קודם לכן אני ככה באלי פשוט לסגור את העניין כמה שיותר מהר (זזה לא יעבוד ככה כמובן) . 

אני שואלת את עצמי איך אני צריכה להתנהל ומה אני צריכה להבין, על הרגישות שלי כלפיו בעניין זה ברור לי שאני צריכה לעבוד, מעבר לזה פיתרון לגבי רמת המעורבות שלי ואם אני כן צריכה לפעמים לומר לו את הדעה שלי על דברים שהוא רוצה לעשות בעניין הכספי אני מתלבטת... 

לגבי הפיסקה הראשונה שלך האמירה שלי על זה שאנחנו על הקצה זה דווקא לא בתחושה אלא פשוט במציאות הכלכלית שלנו...

מה שרשמת "הגיוני שהוא הרגיש ביקורת סמויה" זה בדיוק ככה ואני מרגישה את הביקורת הזו בתוכי קשה לי לנטרל אותה בגלל זה כל פעם שיושבים ומדברים בנחת על העניין זה מקפיץ אותו לא משנה איך אני אגיד את הדברים.. 

נראלי פשוט אשב עם עצמי ואברר מה במחשבות שלי לא נכון, יש שם משהו ואני לא מצליחה לתפוס אותו.. אחכ אני אגש אליו ויהיה קל יותר 

שתהיה לכם סיעתא דשאנימחו'בת שאם יש לך רעיונות או מחשבות כן כדאי לך לומר אותם כדי שלא תרגישי פיסםוס שרצית ולא אמרת.

הכי כדאי זה לתפוס זמן נוח לשניכם

באוירה נעימה 

ופשוט לומר את זה 

יכול להיות שהוא נסגר ולא מוכן לשמוע שום דבר אפילו נייטראלי שאולי יערער על הביטחון/גבריות שלו כלפייך.

ואולי גם

כמו שאת מאמינה בעצמך ובזה שאת חושבת דברים נכונים

כמו שאת מאמינה בה' שהביא אותכם למצב הזה ובע"ה ייתהפך לטובה,

ככה יש מצב שאת צריכה לפתח בתוכך את האמונה בבעלך ובטוב שלו. ואת האמונה שגם אם את לא מבינה את המהלך שלו, זה נובע מרצון טוב לעשות טוב ובטח לא כדי להזיק לך.

וכשתהיי בטוחה , תהיי גם רגועה 

ויהיה לך קל לדבר איתו בנחת על מה שחשוב לך.

ויש את שיטת הסנדוויץ בשיחה (כל שיחה, לא רק בין בני זוג) - להתחיל בטוב, להמשיך בבקשה ולסיים בדבר טוב (כמו בתפילת שמונה עשרה)

ב"ה אני ניסיתי לחדד אצלי את ההערכה לדרך ולמאמצים שלו ולא שיפוט על פי תוצאות הצליח/לא הצליח (העסק של הקב"ה)... שלחתי לו הודעה מתוך מקום שלם, ודיברנו בטוב 

תודה לך!!

אני לא צינית!

את סומכת עליו ומשאירה לו את החלק הפיננסי. זה מעולה!!!

נכון שבזמנים לחוצים יותר קשה להרפות ולכן את פחות מפרגנת לו.

אני מציעה לך לשלוח לו הודעה כשאתם לא אחד ליד השני (להשאיר לו זמן עיכול) להתנצל בקצרה (זה פותח אותם מאד, יכולה להתנצל על התחושה שאולי את לא סומכת או שאת לחוצה וזה יוצא עליו) ולכתוב לו שהוא אלוף ואת סומכת עליו שכמו שעד עכשיו הסתדרתם, גם עכשיו הוא יהיה תותח ויעשה את המעשים הנכונים...

תהיי סמוכה ובטוחה שזה יקרה! כי כשסומכים על גבר, הוא מוכיח את עצמו שוב ושוב.

סומכת עליו, אני כן רוצה להשאיר לו אאת זה גגם כדי שילמד וישתפשף בעצמו, אאני באתי ממקום מלכתחילה ייותר מעורב ומודע לאיך העולם עובד ובדרכ ביום יום אני משאירה את הידע שלי לעצמי, הוא עכשיו לומד אותו נופל וקם מנסה מכל מיני כיוונים וזה בסדר מבחינתי לגמרי כי ככה לומדים, ובסוף אני ממש לא רוצה ולא יכולה להחזיק ראש כמוהו בכל התשלומים והוא אלוף בזה, והוא ילמד עם החיים זה לא מסובך... 

במצבי לחץ מה שאני יודעת קצת יוצא ממני וכשאני מדברת עניינית על המצב ומה לדעתי צריך לעשות זה מקפיץ אותו... 

מאמינה שעוד נמצא אאת האיזון כי הוא נצרך... 

לגבי ההודעה זה רעיון טוב! אולי באמת אשלח לו אבל קודם רני צריכה באמת להאמין בזה לגמרי, משהו חסר לי שם. 

למה שלא תהיי מעורבת?

ברור שאני יודעת הרבה יותר טוב מבעלי לטפל בילדים כי יש לי המון אחים ואחיינים 

וגם נפשית אני הרבה יותר מחוברת לזה

ויותר מתעניינת בזה

אבל ממש לא הייתי רוצה שבעלי "יסמוך עלי" וישאיר לי את זה אצלי

אני רוצה אותו מעורב

ביחד זה כח

וגם- זה הילדים שלו בדיוק כמו שלי.יש לו זכות ואחריות לדאוג להם

זה רק בשביל הדוגמא...

את אומרת שיש לך גם יותר כישורים מתאימים לדאוג לכסף, וגם הוא לחוץ ולא בטוב עם האחריות הזו.

אז למה שהיא תהיה עליו?

למה שלא תשאו בזה יחד?

שווה לשוחח ביניכם ולראות אם כדאי לחלק מחדש את התפקידים...

זה לא אומר ש"תקחי" את זה ממנו

אבל כן שהוא יותר יערב אותך במקומות שמתאימים לך יותר ואליו פחות

וככה שניכם תרוויחו , לא רק טכנית כלכלית .....

בתחילת הנישואים הייתי פחות מעורבת בצד הכלכלי וזה באמת הלחיץ אותי. עם הזמן הסברתי לו שחשוב לי להיות יותר מעורבת כדי להפחית לחץ, ובהדרגה נכנסתי לעניינים יותר ויותר, והיום גם אני שותפה בעניינים האלו וזה מאוד מרגיע אותי. עדיין בעלי האחראי העיקרי בביצוע דברים שקשורים לכך אבל אני מעורבת, לפעמים אומרת לו מה צריך לעשות ויודעת מה קורה. 

אני רוצה להיות מעורבת, לא יודעת אם כתבתי אתזה כבר למעלה, והוא גם יודע אתזה, גם כדי לא לחיות באשליה ולתכנן כל מיני דברים שנופלים בסוף כי אין כסף וזה מאכזב ומתסכלל (והוא שיהיה בריא אומר על כל דבר "למה לא? בעזרת השם .." אז אני חושבת שגם בדרך הטבע התכנונים שלי אפשריים) 

בקיצור הגענו למסקנות שלפני תקופות לחוצות עם הוצאות מעבר להכנסות או שינויים צפויים בהכנסות אנחנו יושבים ביחד ועושים חישוב מסלול - ולא באמצע שכבר אין מה לעשות. 

עוד דבר זה לעשות שיקוף של הנתונים אחת לתקופה, עשינו מזמן אבל דברים השתנו מאז ושוב אני לא רואה את התמונה המלאה... 

בכללי בשוטף של הניהול הכלכלי אין לי עניין להיות זו שעושה את ההעברות ומשלמת חשבונות טוב לנו מאודדד הסידור הזה ושנינו מסתדרים איתו מצויין. 

מתח נפשי ובטח לחץ כלכלי זה דברים שגורמים בהחלט למתחים לחצים דאגות

ואין פלא ששניכם מתקשים במצב כזה לשמוע על רגיעות.

לגבי זה שהוא נפגע ממך, אפשר להגיד לו או לכתוב לו שלא התכוונת לפגוע או לצער אותו, שאת מעריכה את העשיה שלו ומתוך מתח ודאגה כנראה דיברת לא בצורה המעריכה שהיית רוצה.

מעבר לזה, יכול להיות שהוא צריך את הזמן שלו להרגע וזה בסדר 

אני לא חושבת שצריך עכשיו ללחוץ, וזה לגיטימי שזה מצב מבאס בשבילך❤️ הוא גבר ובעזרת ה' הוא חזק והוא יתגבר.

שניכם מתמודדים עם מצב מאתגר

הוא כגבר בטח חווה גם ככה חוויות לא קלות 

גם לך המתח הזה קשה, ואולי גם התסכול שלך לגבי החדות שגרם לדברים לצאת קצת פחות עדינים

 ואני חושבת שכנשים אנחנו ב"ה מרגישות יותר

ובנויות פחות למתח וללחץ שלפעמים כרוך בעול הפרנסה.

תחבקי כת עצמך על המצב הלא נעים שאתם נמצאים בו ומאחלת לכם שירווח לכם בקרוב ובשפע.

ועריכה עכשיו כשקראתי את המשך השרשור

הסיבה שיצאה לך בקורת סמויה (ושיוצאת לכולנו תמימול עצמנו או מול אחרים, ביקורת או כעס או קנאה או כל דבר אחר שהוא לא חיובי)

היא שבתוכך היה קושי, שביקש מקום

ביקש שתקשיבי לו, ביקש שתראי אותו- ואת עצמך

שכואב לך שאין מספיק כסף ושאת מתכננת סתם, או שאת מצטערת שאת לא חלק מהתכנון, או כל מיני דברים כאחה ואחרים

שכנראה לא היה להם מספיק ביטוי קודם כל בינך לבין עצמך

וכשאנחנו לא נותנים מקום וקשב בצורה נכונה למה שקורה וכואב לנו בלב,

הוא מחפש דרכים אחרות לצאת ולהתפרץ, כמו קיטור, וברגע שהוא מוצא לו סדק הוא שם...

זו יכולה להיות בקורת סמויה, או מריבה בצעקות או רק תחושות קשות בתוכך של כעס..

יש כל מיני דרכים וביטויים לכאב

והדרך להמנע מזה היא לדעת לחיות מתוך הקשבה וביטוי לעצמך,

כולל ובעיקר לקולות הפנימיים שבך

וככה הם לא יצטרכו למצוא להם דרך להתפרץ בצורה פחות מקרבת ונעימה..

כי תאמת שאין לי כח לבדוק בכל האתרים הרלונטים... אלא אם יש שם בוודאות 🥴

לא יודעת אם יש שם אבל החיפוש והסינון שם נוחים ואפשר לחפש בקלות

מארז מכנסי מעבר | Castro

https://www.next.co.il/he/style/st212890/c87974#c87974

תעברי כאן ותחפשי מה עונה לדרישה:

https://www.next.co.il/he/shop/gender-olderboys-gender-youngerboys-category-trousers-0?p=1#2209.0908203125

אם הבעיה זה רכיסת הכפתור כשרוצים להתפנות אז אפשר לפתור את הבעיה עם כפתור תיק תק.

לדעתי זה הרבה יותר יפה ונפוץ ממכנס גומי.

אני קניתי בקסטרו ובצילדרן פלייס.

יש גם למנגו.

נראה לי רוב מכנסי הדגמח הארוכים לגיל הזה הם עם פטנט תיק תק. אי אפשר להבדיל בין זה לכפתור רגיל לפי תמונה לדעתי. צריך לראות בתיאור או לראות בעיניים.

תודה על ההצעה!

אז תדעי שיש אופציה כזאת אם תרצי לכיתה א' נגיד

קניתי למעבר בתחילת השנה. דקים ונעימים

מספיק רחבים, גומי נח. 35 ש"ח לאחד. מחזיקים יפה. ממליצה

זה טוב להיות עם תקווה חלקית

כי כשמאוד רוצים זה באמת מבאס מאוד לקבל מחזור 

האמת? ייאוש

כמה זמן אתם כבר מנסים?

את מזהה ביוץ?

שנה וחודשיים

כן, אני מזהה וזה מגיע כל פעם מתי שאני חושבת שיגיע..

יודעת לענות לי על מה ששאלתי כאן? טוב אז - הריון ולידה

בע"ה חודש הבא בשורות טובות אמן!!! 

חיבוק. 

לעבור

מזאת אומרת לא במיטבו? 

אבל תעקבי.. אולי הוא מפתח משהו

מקווה שהלילה יהיה יותר טוב בעזרת ה'

גם אצלי הוא נוטה לפתח דלקות חוזרות ולא מגיב משו לחיסונים וגם בלי החיסונים הלילות מטורפים

אז אעאעאעאעאעאע

ממש מבינה אותך יקרה

מתפללת שיעבור מהר

אני לא יודעת גם מה עושה עם החיסון הזה

אם אני אפצל אני לא אצליח לחסן...🥴

שירגישו טוב הקטנטנים האלה. קשה לראות אותם סובלים 

סטרואידים יכולים להשפיע מאוד על המצברוח 

במיוחד אם מצאת מישהו טוב. 

לפעמים זה שיש לו תורים קרובים דווקא עלול להעיד על בעיה

אבל באמת שאני חושבת שהכי טוב זה בכלל רופא פוריות

תנסי להתקשר למשרד המרפאה של הרופא שקבעת תור אליו לעוד הרבה זמן אולי יצליחו להכניס אותך לפני

בבדיקת דם בדקו גם פרולקטין, ולא ידעתי לפני שצריכים להיות ערים לפחות שעתיים

התעוררתי בערך שעתיים לפני הבדיקה, אבל נמנמתי עוד איזה חצי שעה

זה בסדר?

אוף מעצבן שלא ידעתי

לא זוכרת בדיוק, רק שהתחלתי לבכות במרפאה מרוב תסכול והאחות הרגיעה ואמרה שזה בסדר..

ואי..

מקווה שיהיה בסדר

תעשי את הבדיקות שנתן לך ותלכי לרופא פוריות... בהצלחה! 

כן יש לי תור...

מניחה שישלח גם לבדיקות נוספות.

בעז"ה יכול להיות שהכל בסדר ופשוט ככה היא

אבל צריך לשלול בעיות אכילה למינהן...

בשורות טובות והרבה בריאות!

הולכות יחד עם השמנה. ילד בתת משקל יכול לא לגבוהה.

יכול להיות שכרגע הגוף שלה אוגר את הרזרבות ועוד מעט הוא ישתמש בשביל גדילה

אבל ברור שצריך לעשות בירור ספציפי ולראות שיש מגמה חיובית לכיוון האחוזונים 

יש לי חברה ממש ככה- הילד לא גבה ולא עלה במשקל כמעט

וגילו שיש רגישות לחלב.

היא הפסיקה לאכול חלבי (מניקה) והוא התחיל ממש להתפח ולעלות יפה

אם אני לא מתבלבלת הקטנה שלי שקלה 5 וחצי קילו בגיל 4 וחצי חודשים.

והיא כן גבוהה אז זה דווקא מסתדר.

בכל מקרה תקשיבי להמלצות ותלכי לרופאים ותבדקי.

אבל לגמרי ממליצה לשחרר את הלחץ, כל ילד יש לו התפתחות משלו וקצב משלו.

לא להיכנס ללחץ אבל כן הייתי מבררת אצל רופא ילדים מה הוא ממליץ לעשות בשלב הזה.

כשהבת שלי נולדה  במשקל 2.100 בחודש תשיעי בהתחלה נלחצנו ואז,הבנו שזה המדד שלה. היא סיימה גיל שנה 7 קילו.  בריאה, שלמה ו-קטנה. 

היום (בת 16) היא בין הכי נמוכות בכיתה, אם לא הכי נמוכה. 

כדי שיהיו אחוזונים מישהו צריך להיות גם מתחת. 

ובשאר הילדים שלי האחות בטיפת חלב כבר הגדירה את זה ממש: " הגראף המיוחד של מש' .... ". אנחנו משפחה נמוכה  זה הגנים. וזה הנורמה שלנו. 

אם בשאר המדדים היא מתפתחת כמו שצריך אז הכל טוב. ואם יש בעיה טיפת חלב ידעו לכוון אותך. בשביל זה הם קיימים. 

בשבוע 15 והרופא אמר שבשבועות האלה אין סיכוי שיזיז לעובר, לדבריו רק מכה עם טןריה לבטן מסוכנת🙈😯

היא היתה מוגנת לגמרי

וההגדרה של הרופא 🙈

הרגעת אותי אותי כי בכללי הילדים קופצים עלי כל היום

יקפצו אם זה פעם ב אז מילא, אבל קבוע לא כדאי

לא זוכרת מאיזה שבוע, אז הרחם יוצא מחוץ לאגן, צריך לפנות גם על נפילה כי עלולה להיגרם חלילה היפרדות שליה מההדף, וזה לא משהו שאפשר להרגיש אותו. אבל זה לא רלוונטי בשבוע 13.

רק בריאות! תרגישי טוב!

אבל עדיין שבוע 13 לדעתי זה בסדר..

בסוף הרגשתי מצוין ולא ראיתי צורך לפנו למיון

מה גם שזה לא היה בכלל על הבטן 

תבדקי באפליקציה.. (אני לא במכבי, אבל ככה זה בכללית)

אה, ולברר אם במרפאה הזאת בכלל עושים העמסת סוכר. לא בכל המרפאות עושים. את ה50 עושים ברוב המרפאות, את ה100 רק במרפאות גדולות בדרך כלל..

רק לשים לב שתספיקי לעשות את הבדיקת דם אחרי ההעמסה. 

ואחיות - תתקשרי לשאול. 

אצלנו לא צריך לבדיקת מעקב היריון 

ולא נתקלתי שצריך לקבוע תור לבדיקת דם. לאחיות כדאי מאוד אבל לכאורה זה לא חובה ומקבלים אותך אבל התור מאוד ארוך ולכן כדאי לקבוע לאחיות. בהצלחה! 

העמסה של מאה לא עושים בכל הסניפים. וצריך להגיע בפתיחה של המעבדה.

לא צריך לקבוע תור

אצלנו יש פה שתי מעבדות

אחת לא צריך תור ואחת לא מקבלים אותך אם אין לך תור

לק"י

אולי זה השתנה.

תבררי.