קודם כל רפואה שלמה ותרגישי טוב❣️
לא הבנתי מה בדיוק הנקודה שהפריעה לך כאן, האם עצם זה שהשקעת כי רצית לשמח אותו והוא לא העריך- שאז הייתי משתפת אותו בנעימות
היום השתדלתי ממש להכין לך אוכל מושקע שיהיה לך טעים וביאס אותי שאמרת שלא צריך
או אולי שהרגשת שיש איזשהי ציפיה ממך להכין, ואז למרות שלא היה לך כוח ויכולת
התאמצת והכנת, ובעצם הוא אומר לך שזה היה לשוא.
על זה יקרה חשוב לדעת 2 דברים;
קודם כל אנחנו חושבות שהבעלים שלנו מתנהלים כמו נשים
אם בעלי היה לו קשה והייתי רוצה ארוחה שווה ואז רוכה שהוא מתאמץ ואומרת לו לא צריך (או לא משנה, או הכל בסדר, כשבסאבטקסט אני מתכוונת שלא ממש)
בסתר ליבי הייתי שמחה אם למרות זאת הוא היה קם ומשתדל עבורי.
לפעמים אנחנו מדברות מתוך מחשבה שגם אצלם זה הולך ככה, כשבעצם אצלם בדרך כלל כן זה כן,
לא זה לא, כשלא רוצים לא עושים כשחולים פשוט חולים...
ולכן הרבה נשים משתדלות ומתאמצות מעבר ליכולתן אבל בצד השני זה ההיפך
דברים שנעשים נתפסים כפשוטם- אם קמתי לתפקד למרות שקשה לי ואני ממוטטת- כנראה שזה ממש סבבה מבחינתי
אם אני עושה את זה
ולרוב גם אין להם ציפיה או רצון שנתחיל לעשות דברים שמעל לבריאותנו וכוחנו.
ולכן -בעוד אישה שקמה ממיטת חוליה בשיניים להכין ארוחה ובטוחה שהיא ראויה לתואר אשת החיל המחוזית,
בעלה אומר בפשטות שאין צורך והוא יסתדר, ובמקום ההערכה שהיא ציפתה לקבל (וזה לגמרי בסדר!) קורה בדיוק הפוך.
זה דבר ראשון בדבר הבדלים שיש בינינו שיוצרים הרבה פעמים מורכבויות שכאלה
הדבר השני הוא בינך לבין עצמך, גם עם וגם בלי קשר למה שכתבתי כאן.
תלמדי לתת מקום לעצמך ולצרכייך❤️
את חולה והגוף שלך מבקש לנוח? תקשיבי לו.
את זקוקה לשינה או לאוכל מיוחד שיתאים למצבך הבריאותי? תבקשי מבעלך שיעזור לך
תלמדי להסתכל על הצרכים שלך, לתת מקום וכבוד למי שאת ולהתייחס אל עצמך כראוי
ובע"ה גם הסביבה תכבד אותך ותתייחס אלייך כך בחזרה.
