פורום הריון ולידה (עמוד 1018)

לא יודעת אם זה נחשב לשוקולד "שווה"

ועלית החזירו חלק מהמוצרים.

אולי אפילו הרוב 

לק"י

בכל מקרה, גם חלק מהמוצרים של עלית מיוצרים בארץ.

אני אוהבת ספלנדיד, עלית גם החזירו באמת הרבה מהמוצרים שלהם

ויש חנויות מתנות של חרדים שמוכרות פרלינים חלב ישראל שווים ממש 

הכי טעים שחלב ישראל.

חוץ מזה- עלית, טעמן

עלית חזרו והם חלב ישראל,

יש קליק. ויש עוד הרבה.

פסק זמן של עלית, בדץ עדה חרדית

וגם שוקולג חלב בלי תוספות

ואז יהיה לך מבחר..

יש הבדל ממש גדול בין המבחר שיש בסופר בבאיזור חיצוני לבין ההיצע באיזור חרדי מבחינת ההכשרים.

רק דברים ספורים

לפחות בכל הסופרים שאני מכירה

תלוי איזה שוקולד ררוצים.

בכל מקרה באושר עד יש שפע של שוקולשים חלב ישראל

לק"י

טעמי

אגוזי

טורטית

כיף כיף

פסק זמן

מקופלת

כל מיני טבלאות שוקולד

רבע לשבע

יש שיגידו שזה קריטי ויש שיגידו לך שממש לא חייב.

יכול להיות שהתינוק יגהק או שמקימים אותו הוא יפלוט הרבה או שיפלוט על המיטה שלו או שישן לא רגוע אבל לא חושבת שזה מסכן אותו

כי אני יודעת שכן

יש להם אינסטינקטים מצוינים ב"ה.

תלמיד חכם אמיתי יש לך! 

(באמת, לא בצחוק)

אמרתי לו שממש לאאא, שונאת לרשום מאנונימי, אוהבת שיודעים עם מי מדברים ולא צריך כל רגע לצאת ולהתחבר...

לק"י

את כללי האנונימי הוא טרם למד!!

אני מבקשת לתת לו לקרוא אותם

מקסימום זה יצא מהצד השני שבתקווה לא יהיו כאבים מגזים.

ומה אם את כבר כמה זמן ועדין אין גרפס? יש גבול כמה אפשר להחזיק לגרפס

אפשר לשים איזה מגבת מתחת למזרן כדי שהראש יהיה מעט למעלה

בכל אופן בטח שאם כבר עשתה גרפס אין מה לדאוג בקשר לזה

לא חושבת שזה צריך להלחיץ, מקסימום היא תעיר אתכם אם מציק לה משהו

לא יודעת.. תאתרי לעצמי שעולה לי אוכל או משו בשכיבה, הרגיש לי מסוכן במקצת,

בהצלחה!

אבל אם התייעצתם עם מכון פוע"ה לא הייתי חוששת.

הם מאוד מאוד יודעים, ומלומדים ומעודכנים, בעניינים רפואיים..

ממה אתם בדיוק חוששים?

לא הסברתי טוב, 

במכון פועה המליצו רק על מוצר וידה, לתפקוד

כשפנינו למשווק אמר שנקח מינון אינטנסיבי יותר.

אני חוששת כי גם דברים טעביים אולי לא ככ טוב לקחת אותם בצורה חזקה אינטנסיבית?<

למה המליצו מינון גדול יותר, בשביל מה?

וידה לגבר - VIDA וידה

סה"כ תוספי תזונה לשיפור איכות הזרע

לא חושבת שיזיק לקחת. גם נשים לוקחות לא מעט דברים ואנחנו עוד נושאות את העובר....

אחרי.

אישית יצא לי לטבול יום אחרי היסטרוסקופיה אבחנתית אז לא חיכיתי.. 

אחרי ניתוחית לדעתי חיכיתי עד שהדימום יסתיים. 

אם את מרגישה טוב, אין סיבה שלא. את לא "תהרסי" שום דבר..

מבחינה הלכתית השאלה היא אחרת.. מה הכוונה עשית בדיקה? חיצונית? פנימית? 

שימי לב לא לאסור את עצמך סתם ותשאלי את הרב מה הוא אומר. כי לרוב גם אם יש דימופ שלא אוסר ההמלצה ההלכתית היא לחכות שיסתיים בשביל יחסים

טבעי לך ללדת של נחמי סגל. הוא מקוון ברובו עם מפגש פרונטלי אחד בנתניה. קורס מדהים!! 

יקר אבל שווה את הכסף והמרחק בעיני! 

כשהיינו צריכים (כמעט בן 7 היום) נתנו לנו בבית מרקחת את הכחול, מילא לא היה עוזר, אבל ראיתי שזה מחמיר אז הפסקנו.

שולחת חיבוק ❤️

ואז זה אומר שנחזור שלושה שבועות אחרי.

איך ידעת על הביוץ ?

אצלי זה היה הריון חוץ רחמי אז אולי זה שונה. עקבתי אחרי הבטא עד איפוס ועשו לי אולטרסאונד לראות שהכל נקי, אז שאלתי את הטכנאית גם על ביוץ.

חוץ מזה עקבתי עם בדיקות מגמח בזמנו

בד"כ 4-6 שבועות אחרי, יכול להיות גם יותר.

הלכות פרישה לא רלוונטיות אחרי הפלה/ גרידה אלא רק אחרי מחזור רגיל

הייתם אצל רופא? בדקתם שאין משהו שמפריע לו? כינים   ..תולעים.. ללכת לא.א.ג לראות שאין משהו שמפריע לו בשינה והוא גם יכול להפנות הלאה

ודבר ראשון לבדוק מזוזות בבית ובמיוחד בחדר. ולהזיז את המיטה למקום אחר יש כל מני שיטות לאיזה כיוון הכי מומלץ.

להחזיר למיטת תינוק לפעמים על אוטומט הם קמים כי מרגישים לא בטוחים אבל חצי ישנים. אם את פוחדת שהוא יקפוץ אפשר לרפד במזרונים מסביב וגם בייביסנס יכול להועיל כי אם הוא יצא זה יצפצף.

הוא ממש צריך לטפס בזהירות כדי לצאת כי אחרת הוא יפול. ראיתי אותו בזמן אמת מטפס מתוך שינה....

אין כינים או תולעים, בכללי הוא מרגיש טוב, גם לא בוכה או משהו. הוא בריא ולא נראה שמשהו מפריע לו בכלל, הוא פשוט יצא מהמיטה והסתובב בחדר, ניסה לצאת לסלון, שאלתי אותו אם הוא רוצה לאכול (זה היה בשעה שהוא בדרך כלל קם לבקבוק) הוא הנהן ובא לאכול, אכל ונשכב חזרה לישון. אבל כל זה קרה בוודאות כשהוא ישן. אני רואה אותו ברוב הלילות שהוא מתעורר והוא מתנהל אחרת.

הוא גם בכלל טיפס מהמיטה בעיניים עצומות.

באמת לפני כמה ימים הוא נפל, לא הבנו איך אבל ישר שמנו שמיכה מסביב שתרפד לו. 

מה זה בייביסנס? 

מקסימום הוא ישן על השמיכה ליד המיטה, מה קרה?

את חלק מהילדים הייתי מוצאת לפעמים מתחת למיטה,

בהתחלה ניסיתי כל מיני שיטות, בסוף ויתרתי, זה חלף מעצמו. לילדים שלום.

אם אין נטייה לפתח דלקת אוזניים לא רואה סיבה לנסות להילחם בתופעה.

אם הוא צריך אתכם הוא יבכה ואתם תתעוררו.

רק תדאגי שלא יהיו בחדר חפצים חדים או רהיטים שיכולים להתהפך עליו ובנוסף למנוע ממנו לטייל בכל הבית וזהו.

או לול עם סורגים גבוהים

והאשימו את הלשון הקשורה שלו שלא התרנו אחרי התייעצות עם שני רופאים מומחים שאמרו שהיא חצי קשורהולא מפריע ליניקה ואכילה מבקבוק ואם יתירו סיכוי גבוה שתתאחה ותהיה קשורה חזק יותר. וכמובן האשימו אותי, לא ישנה, לא אוכלת, לא שותה, לחוצה, אין מספיק חלב, מניקה בתנוחה לא טובה, מבנה שד שלא מתאים ללסת של הקטן וכו'

אבל יצא להם עקום...

ובמיוחד לא לידה ראשונה 

גם אני לא הצלחתי להניק את הבכור שלי , למדתי מזה המון, באתי מוכנה ובה את הקטנה שלי עכשיו אני מניקה. לא פשוט גם ילד ראשון וגם להניק, קשה לחזור לעבודה וגם להיות אמא לתינוק קטן. תהיי עם חמלה לעצמך...  

מתי חושדים בריפלוקס סמוי? יש תסמינים מסוימים? 

הבן שלי כן רגוע בסה"כ. יש לו קטע אחרי הנקה לפעמים לדחוף את עצמו אחורה מעבר לברכיים שלי ולהשמיט את הראש אחורה אבל לא נראה שהוא סובל, נראה שזה נחמד לו התנוחה הזאת. 

מה שכן הוא לא כל כך עולה במשקל. ירד כמה עקומות משקל. יש לו רגישות למזון, אבל עדיין לא הסתדר למרות שעניין הרגישות בטיפול. מעניין אם יש פה עוד משהו שלא עלינו עליו. (מבחינת התפתחות אין בכלל בעיה, ב"ה מאוד מפותח)

למשהו נוסף מעבר לרגישות למזון, שווה להעלות את זה בפני הרופא

חזרת לפני שבוע לעבודה!

תחשבי שעכשיו את משלבת חיים של לפני הלידה + חיים של החופשת לידה

עומס פיזי, עומס נפשי (לזכור לדאוג להכל, נקיפות מצפון, להכנס לעניינים וכו וכו)

הרגע נכנסת לזה, תנשמי עמוק, בואי נדבר עוד שבועיים ועוד חודש.

לאט לאט לאט עניינים מתחילים להסתדר, מוצאים את השגרה החדשה, את ניהול הבית מחדש,

עושים תעדוף של דברים חשובים יותר ופחות.

אגב, כאבים שנובעים ממקום רגשי זה בהחלט גם כאבים. גם אם אין חום אפשר להיות חולים (ולפעמים זה הזדמנות טובה לקחת יום מחלה להתאפס ולהתאושש).

לגבי השיחה עם הצוות הניהולי - תעשי את זה בחכמה. אל תקבלי על סמך הכאוס עכשיו החלטות לעתיד. את יכולה לומר להם שאת עוד באיפוס ואיזון מחדש של החיים ורוצה לראות איך הולך ולא לקבל החלטות פזיזות (ולא יודעת איך מתייחסים אצלך לעובדת היותך אם, אבל תשתדלי לבוא בגישה שבטוחה בעצמך באמהות ולא שאת צריכה להצדיק או להוכיח את עצמך למרות האמהות).

הכל יהיה בסדר, רק תנשמי עמוק דבר ראשון

ותקבלי את זה שהחיים משתנים וזה בסדר..

האמת שהייתי חוזרת מהעבודה והולכת לישון עם הילדים, או שבעלי היה שומר עליהם כדי שאנוח ואוכל להמשיך את הערב ברוגע

זה באמת יכול להיות מאוד לא פשוט, אבל קודם כל אמא לא מניקה היא לא אמא גרועה. גם אמא שעובדת היא לא אמא גרועה בעיניי. את אמא טובה כי את רוצה בטובת הפשוש הקטן, דואגת לו ואוהבת אותו,  הזמן הזה שהוא תינוק הוא רק חלק קטן מהזמן ולא קובע כלום, יש לך חיים שלמים ללוות אותו בכל מיני אופנים ודרכים

לגבי השיחה בעבודה - זה תלוי בך. את רואה את עצמך עובדת משרה מלאה?  אם לא - תפתחי את זה ואל תכנעי לעצות שלא מתאימות לך. יותר קל להעלות אחוז משרה מאשר לרדת, תמיד תזכרי את זה

אני לא מבינה איך עושים את זה... באמת...

שולחת לך מלא מלא חיבוקים...

והלוואי שכן תצליחי ליהנות מהתקופה הזו ומהנסיך המושלם שלך...

נשמע שבאמת ממש קשוח לך,

אבל היייי תכניסי לעצמך שהנקה ומשפחתון זה ממש לא מדד לאמא טובה או לא,

את יוצאת לעבודה להביא כסף לא לשחק, ואיך היית משלבת הנקה עם עבודה??

אני בטוחה שעם כל יום הרגשות היהיו פחות קשים  ותצליחו להתרגל למצב החדש,

אני אוהבת עומס כזה זה עומס מבורך.

תוותרי לעצמך, כל משימה שאפשר תורידי עד שתתאפסי.

חיבוקים 3> 3> 3>

תודה על החיבוקים והחיזוקים, ממש קראתי ודמעתי. סליחה שאני לא מגיבה אחת אחת, קראתי את כולכן והרגשתי את התמיכה של הקהילה הנשית המופלאה הזו❤️

תמיד.

חזרתי לעבודה תמיד אחרי 14 שבועות למשרה מלאה וזו ללא ספק תקופה קשוחה ותובענית.

התינוק רוצה אותך יותר, את עוד לא ישנה בלילות כמו שצריך, בעבודה את צריכה להוכיח את עצמך והכול בבת אחת.

את נורמלית! אמא מצוינת שעושה כל מה שאת יכולה כדי שיהיה טוב בבית מכל הבחינות!

והחלק היפה הוא, שאת יודעת שאת אמא טובה, הרי לפני החזרה לעבודה זה היה לך כל כך טוב ורגוע ושלם.

הוא יתרגל (וגם את) לבית של המטפלת.

ויתרגל שבסוף היום הוא רואה אותך ואת לא בורחת.

ולאט לאט תישני יותר בלילה והסטרס הפיזי ירד.

וגם בעבודה תחזרי למסלול.

והתינוק יגדל ויהיה יותר תקשורתי (שזה כיף גדול!).

הדבר הפחות יפה הוא, שאי אפשר לדעת כמה זמן ייקח כל הטוב הזה, יש תינוקות שנרגעים תוך שבועיים ומתרגלים ויש כאלה שלוקח להם כמה חודשים וכמובן זה תלוי כמה הוא ישן באופן כללי בלילה וכמה את סומכת על המטפלת וכו'

 אבל קודם כל חשוב שתדעי שאת נורמלית, ואובייקטיבית את במצב קשוח, וזה יעבור ורק ישתפר.

ותורידי סטנדרטים...

מותר שהבית יהיה מבולגן והאוכל לא יהיה פיקס ואת עדיין אמא מעולה ובנאדם מצוין, התרחשות נקודתית טכנית לא אומרת עלייך שום דבר כבנאדם.

(מתעתדת לחזור בעוד מס' ימים, ובעיקר עם דמעות מעצם המחשבה, ככה עוברים עלי הימים)

שתעבור מהר התקופה הלא פשוטה הזו, ויסתדרו הדברים בטוב ולטוב. שאת תהיי שמחה ורגועה והקטנצ'יק כמובן. זה הכי חשוב.. 

אין לי יותר מדי עצות חוץ מתקלחי אותו אחרי המטפלת ותסניפי בכיף. בעיקר שולחת לך חיבוק ענק! זה באמת באמת קשוחחחח. בסוף הכל מתאזן. פשוט לוקח את הזמן. גם אני זוכרת ענן של כאוס בחזרה לעבודה זה ממש הגיוני. 

ככל שההנקה יותר בלעדית (בלי בקבוקים, בלי שאיבות, בלי מוצץ, בלי שהיונק פותח פערים. כתבתי לפי סדר ההשפעה כפי הבנתי), 

יש סיכוי גבוה יותר שלא לקבל.

אבל תרחרחי מה קרה עם אמא ואחיות שלך, לפעיים יש בזה משהו גנטי

שהנקה מלאה לא אמורים לקבל מחזור לפחות 3 חודשים אחרי לידה.

לי בפועל הגיע חודשיים אחרי...

גם לאחיות שלי...

ךגיסתי לילד היה מוצץ והיה רווחים של עד ניראלי 4 שעות ועדיין לא קיבלה איזה שנה...

אני כמוך, אפילו פחות מחודשיים 

שזה לא וודאי וזהו. 

חחח יחי הספק

תודה לכולכן!!!

חח זה הפיתרון שלי 😜 אבל יש מצב שהוא לא היה מגיע גם בלי זה, ובלי קשר להנקה

גם אם פחות מתאים לי עכשיו, אני לא ימנע, ממש לא,

כשהקב"ה רצה הוא מנע ממני לבד, לא אני אתן יד לדבר הזה

כמובן שאני מדברת מהמקום שלי בחיים כרגע

נשים מבזבזות שנים מהחיים עם מניעה הורמונלית שדופקת להם את איכות החיים, ולפעמים גם את הבריאות,

כשיש סיכוי טוב שהן בכלל לא זקוקות לה, ואין להן דרך לדעת את זה...

נראלי שאני לא צריכה את הגלולות בשביל שלא יהיה הריון (אני אחרי קיסרי) אבל דווקא מניעה הורמונאלית יותר טובה לי, בגלל שחלות פוליציסטיות. שמעתי את זה פעם ושאלתי את הרופא והוא אמר שבאמת עם שחלות פוליציסטיות עדיף הורמונים

מסכימה שצריך לטפל השחלות פוליציסטיות, אבל חושבת שלעשות את זה עם גלולות זה אוצפיה בעדיפות נמוכה מאד.

מניעה הורמונלית זה החיים!

לא הייתי שורדת את הדת בלעדיה.

כן צריך לחפש מניעה שלא פוגעת באיכות החיים, אבל מבחינתי - נידה כמו שהיא עכשיו - ממש בלתי אפשרית 

אבל להגדיר את זה "זה החיים" זה נותן תחושה שזה אידיאלי לכולן (או לפחות לרוב), שזה דבר טוב במהותו ולמה לא כולן משתמשות בזה (לפי הפירוש שלי לביטוי "זה החיים").... 

פשוט הגבתי לתגובה של אפונה על נשים שמבזבזות את החיים שלהם..

רציתי להביא גם את הצד של נשים שבוחרות בזה ובשבילן זה לא בזבוז - אלו החיים.

להודות על כל יום שאין מחזור🙏🏻🙏🏻🙏🏻

אבל בהחלט מצטרפת לתהייה, איך לא....

אצלי ספציפית היה יום שלא הרגשתי טוב ולא אכלתי כמעט כל היום, מאז אאבעה ימים אני מעיפה בקבוקים באויר, מנסה רק להניק אבל היא צורחת כי היא רעבה וחלב איין,

ואיך את יודעת שהוא מתמעט?? הרגשה פיזית? בן כמה העולל?

הוא בן חודשיים וחצי 

אני יודעת שמתמעט כי הוא יונק הרבנ זמן ופחות אני שומעת בליעות

קשה  ככה למה פתאום מתמעט החלב 

זה תקופות, יש ימים שהיא ממש יעילה ויש ימים שפחות, אולי גם אצלך?

אני יודעת אם יש או אין שכשאני רואה שהיא פחות אוכלת אני לוחצת על החזה לנסות להוציא חלב ולפעמים לא משנה כמה אלחץ בקושי טיפה יוצאת.

אבל ממש לא מסתמכת על הרגשת ריקון

אצלי זה בתחושה כמו שכתבתי , הוא פתאום פחות משמיע קולות בליעה , חיתולים לא הכי מלאים ויניקה ארוכה יותר . יש חלב אבל מעט כי צריך להתאמץ יותר , ככה אני מרגישה 

האמת חיתולים זה בהחלט מדד...

לסחוט את לוחצת על ההתחלה של העטרה, תנסח בכל מיני ווריאציות, זה יעבודד לך,מעבר לזה אין לי מושג למה יום ככה יום ככה בלי סיבה של אוכל שתיה או שינה 

להפך משהו ררופף זה ייתר טטוב

את ששותה ההרבה? זזה ממה ששהכי ממשפיע ללדעתי.

לפני כל הנקה ללשתות 2 ככוסות מים גגדולות

וגם אאחרי.

לקרוא בספרים של שלום בית לשמוע הרצאות

של רבניות שמחזקות ואין ספק שיהיה לך בית 

של שלום ושמחה ממש חיים טובים ומאושרים.

הבנתי מבני שכלתי ציפתה שנעשה שמחה גדולה מכך שהצטרפה למשפחה. זה לא קרה. אומנם אני השתדלתי לשמח אותה והיא ללא ספק שמחה בנוכחותי, אבל, הפער הזה קיים ונשאר מצד יתר בני המשפחה.

אני מניחה לה לנפשה כי עמוס לה מעל לראש

וכי הבן קפץ לביקור ופניו טובות ושמחות

שזה העיקר בשבילי,

אני לא משגיחה במגרעותיה אני מסתכלת על המעלות,

אבל מה שכתבת לא כ"כ מדויק לזוג הזה.

הם רוצים שיתפעלו מהם

**הם** רוצים קשר

היום קיבלנו הזמנה לבוא לבקר

אבל אנחנו פשוט עובדים קשה ולפני החתונה זה לא יצא.

נבוא הרבה אחרי , כשיהיה נוח להם.

המחותנים רצים אחריהם גם כי הם פחות עסוקים מאיתנו וגם כי כנראה עוברים משבר בעצמם.

חשבתי שמשבר הוא נחלת אם החתן בלבד

אבל מסתבר שהם סובלים מתסמונת הקן המתרוקן.

ה' ישמח אותך!

לעוד יותר לחוצה כי אי אפשר לדעת מה יחליטו עוד יומיים ואם נוכל להתחתן בזמן שקבענו או לא. 

לפחות בחוויה האישית שלי

כמה זה חשוב🌻

נותן המון

עדיין מתקשה קצת להבין את הכלה.

יש לה דיבור ישיר מאד, הכנות מועילה להבין אותה, אבל היא קצת חסרת טקט, וזה מעלה לי רגשות לא טובים,

אני חושבת שאתמקד כרגע בלשמח את בני בבחירה הטובה שלו.

היא באמת נערה טובה מאד!

זו אני שסופר רגישה, ונעלבת מכל שטות.

אני לא דוגרית כמוה, אסתגל בעז"ה לצורת הדיבור שלה. היא גם מביעה רגשות טובים ישירות מאד, וזה מחמם את הלב. מעדיפה בינתיים לפרגן לה על מה שהיא.

נראה שהיא אוהבת את בני ומכירה במעלותיו.

תודה רבה בנות יקרות💞💞💞

שיהיה לכן פסח שני בלב שמח!!!

נהדרים לזוגיות!

תברכי על זה. הבן שלך יהנה מזה מאוד

כותבות ממנו כאילו היה הניק האישי שלהן, כותבות ממנו דברים שמהניק שלהן לא היו מעיזות לכתוב, ועושות בו שימוש שלא לצורך.

בכך הן עוברות על חוקי הניק האנונימי.

ולא רק זה, הן פוגעות בכל בנות הפורום, בכך שאנחנו מוחקות יותר שרשורים, ופחות מאפשרות לכתוב דרכו.

לצערנו בשבועיים האחרונים העניין החריף, ולכן אנחנו '''קשוחות'' יותר, ומוחקות כל מה שאין לו צורך מובהק באנונימי.

מתנצלות שמחקנו לך כשהיה לך צורך בו.

לצערנו קשה לדעת מי עומדת מאחורי האנונימי בכל שרשור.

לק"י

יכול להיות שטעינו ונתקן אם צריך.

(ויכול להיות שנחשוב אחרת, והפתרון יהיה אחר, כמו לפתוח ניק חדש).

אבל בחינה גדולה - אחרי יום עבודה - תחבצ עם תינוק - למשפחה של בעלך אחרי שאני יודעת מה ההיסטוריה איתם..

נשמע שזו הזמדנות מעולה לשלוח את בעלך עם התינוק ולשבת ללמוד בנחת

הרגע ראיתם אותם. שלחי את בעלך ושבי ללמוד

לא הייתי הולכת

אם בעלך רוצה שילך לבד

לגבי התינוק מה שיותר טוב לשלושתיכם

הוא טוען שהוא נשוי לי. והוא מגיע רק איתי. 

אם יש לי סיבה לא להגיע אז גם הוא לא מגיע. 

ניסיתי לשכנע אותו- לא מצליחה. 

ואני מקווה שהוא באמת יתן לך ללמוד 

את לא אחראית לקשר שלו עם ההורים שלו

לך יש מבחן

הוא יכול להחליט אם לשמור על הילד בבית או בדרך אליהם

גם יפנה לך זמן שקט לשבת ללמוד, וגם יחסוך לך נסיעות..

ואנחנו יכולוץ להעיד פה..

לאחרונה למשל בעלי הולך עם הילדים לארוחות שבת אצל חמותי (מרחק הליכה) ואני נחה, וואו אין על הזמן הזה!!!

כמה שיותר יותר טוב מבחינתי!🤗

וכשלומדים לנפץ תבניות שיש לנן בראש שצריך ככה ואמורים ככה הכל יותר קל

בכל מקרה לדעתי אם יש לך בחינה אל תלכי להתכנסות משפחתית שלא בטוח תהני, מתכון לעוגמת נפש...

גם אנחנו לא ככ הולכים בנפרד להורים מאף צד. 

מרגיש לנו פחות מתאים.. 

אבל זה לא סותר את זה שיכול להיות שמפסידים משהו כי לא רלוונטי לנסוע בזוג כרגע ולכן אם לא הולכים לבד אז שנינו נפספס את האירוע.

אם יש הרבה מפגשים משפחתיים כאלה יחסית אז לא נורא לפספס מדי פעם.

 ובלי קשר הוא יכול לשמור על הילד במקום אחר וזה יהיה העזרה שלו שתלמדי

או שגם הוא סובל שם ולא רוצה ללכת? 

אצלנו גם יש מלא משפחתולוגיה ואנחנו הולכים הרבה בנפרד. גם ביחיד כמובן. 

אבל לא רואה עניין אם אחד סובל ללכת כל הזמן ביחד. 

ובטחחחח שאם יש לך מבחן ככ ענק. 

זה לא להגיש עבודה זה רציני הדבר הזה.

שהייתי הולכת. 

אז האמת שלא רואה שום סיבה כן ללכת... 

( גם השיקול של העל האש שאם בעלך לא יגיע לא יהיה, מוזר מאוד בעיני... )

עוד לא החלטנו מה נעשה.. 

אבל נראה שהכיוון ברור.. 

תודה!

החמות בישלה לפי כוחותיה.

למה בכלל ליכנס לזה?

את חושבת שמי שהיא מבשלת לו יותר, אהוב עליה יותר? אז זו מחשבה מוטעית. יש עוד שפות לאהבה חוץ מאוכל.

רציתם לבוא לליל הסדר ולא היה לא נוח זה לא "דחו אותנו". זה הוזמנו לחג שני. צריכה להודות על ההזמנה כי מראה על קשר ריגשי. כן, גם אם מטלות הבישול חולקו.

לגבי הבחינה. מה השאלה בכלל. שבי ותלמדי אחרת איך תעברי?

חמותך אולי לא אוהבת אותך. אני לא יכולה להתווכח עם ההרגשה שלל. אבל אם תעשי ברוגז היא בטוח לא תאהב אותך.

ואם תבואי מנקודת מבט בטוחה יותר שאת רצויה במשפחה היחס שלה ישתפר עם הזמן.

בהצלחה בבחינה

בהצלחה בכלל

נראה לי שאת כועסת שהם לא עוזרים כלכלית. זה היה כואב גם לי. מבינה אותך.

אל תתחילי ברוגז כי הם כן יכולים לעזור ותגיע עזרה אם לא מרוב עצבנות תיצרי נתק עכשיו.

והבחינה כרגע קודמת, מה לעשות

מקבלת את החלק הראשון של התגובה שלך לגבי שהחמות בישלה לפי כוחותיה. ולא צריך לחפש. 

אבל איפה קראת שאני רוצה לעשות ברוגז? 

כתבתי שביום העצמאות- אני יזמתי ללכת לבקר, 

ביום שישי- אני ביקשתי לדבר איתה כדי להתחיל משהו חיובי ביחסים ולא קיבלתי, לפי הרגשתי, פידבק או מענה מזמין. רק שיחה יבשה ומאולצת. 

בפסח שני- יכולתי לא להגיע כי יש לי מספיק סיבות וכן הגענו, עם האוכל כפי שביקשה (סליחה, דרשה), למרות שיכולתי לפתוח חזית ולא לעשות אבל בשביל מה?! הטענה שלי- זה שלא יודעת לומר דברים אנושיים ונעימים בסיסיים- כמו תודה, בבקשה. אפשר גם להסביר ולומר- כאבה לי נורא הרגל ולכן ביקשתי שתבשבלו, תודה לכן עזרתן מאוד. להשאיר טעם טוב ונעים לפעם הבאה, כי היא לא הולכת ונהיית צעירה יותר, והיא בטח תצטרך עוד פעמים שנבשל ונעשה..  יכלה לטעום כפית מהאוכל ולפרגן. אבל דווקא לא טעמה כלום כדי לא לומר תודה. כאילו- הכנתן? לא בשבילי. בשביל עצמכן. לא עשיתן לי טובה. 

ללג בעומר- כתבתי שאני רואה שבעלי רוצה ובגלל שאנחנו לא מגיעים שבתות- אז לפחות בימי חול כן מרגישה שצריך ללכת. 

זה שאני לא רצויה- לא יודעת אם קראת את זה באחד השרשורים שלי, היתה לי איתה שיחה שאני יזמתי על מנת ליישר את ההדורים, והיא במקום ליישר קו ולהתחיל מחדש- שפכה עליי דלי של זבל עם כל מיני מילים 'יפות'- כמו: שבעלי אומלל איתי, שלא עמדתי בהבטחות שלי שילמד כל החיים והיא כן עמדה כי יש לה מילה של ברזל (ואם תגללי אחורה בשרשורים תגלי- שהיא לא עמדה בשום מילה, הבטיחו לשלם חצי חצי בחתונה- וברחו השאירו את ההורים שלי לשלם, הבטיחה מוצרי חשמל- קנתה מקרר ואמרה שהיא לא מתכוונת לקנות עוד), שאני כלה גרועה, שלא ראתה מאיתנו רגע של נחת (וכל זה רק בגלל שבעלי יצא לעבוד חצי יום במקום ללמוד כל היום כשהיה לנו לחץ כלכלי- ביקשנו עזרה ולא נענינו -עוד לפני הדירה), שלא נעים לה בחברתי בשבתות כי אני מסתגרת בחדר (אבל מה אני עושה בחדר? מניקה! סליחה שאני מאכילה את הילד שלי) וכי אני לא עושה מספיק בבית שלה לטענתה, כמו לשטוף כלים- בזמן שאני כן עושה דברים אחרים- עורכת שולחן, מפנה שולחן, עושה סלטים, מטאטא את הרצפה- על אלה היא אמרה לי: 'את רק מפנה, מטאטא, עורכת.. רק!- בדיוק מהסיבה הזו אני לא מתחילה גם לשטוף כלים כי אני יודעת שבגע שזה יכנס להרגל אז גם זה יהפוך ל "רק", והטענה הבאה תהיה "את לא עושה ספונג'ה וחלונות".- מבטיחה לך שזה הטיפוס!  (עזבי שכשאנחנו היינו מגיעים שבתות- החדר מלוכלך ברמה לא נעימה למראה ולריח (בלשון המעטה) ואני צריכה לסדר ולנקות את החדר, לא רק לשים מצעים. 

מתחילת השבת או חג היא יושבת בראש השולחן ורק מחלקת מטלות- הילוש תעשי טחינה. לבעלי- תכין Y לבת- X וכן הלאה כשהיא רק מורה עם האצבע- שום שפה נעימה ומכבדת- הילוש תוכלי בבקשה להכין טחינה? תודה! 

לא. הכל בשפה של ציוויים, לא תודה ולא בבקשה. 

אנחנו מגיעים לבקר- לא פעם ולא פעמיים ובאמת שזה מתחילת הנישואין שלי- שאנחנו מגיעים- היא עוש ברוגז. כל שני וחמישי יש לה סיבה להיפגע. היא לא עונה לטלפון- בעלי בחרדות, אמא לא עונה, מה עשיתי? והמתח הזה היה ויוצא עדיין עליי ועל הבית שלנו. 

וכל זה על קצה המזלג.

וזה ממש לא קשור רק לכסף. כמובן שזה מוסיף המון. - אבל יחס נעים, מכבד בסיסי (!!) לא קיבלתי גם כשהייתי כלה בת יום או יומיים וגם לא שבוע או שבועיים. 

בשבע ברכות שלי (!!) אצל המשפחה שלי כשהייתה מגיעה- הייתי ניגשת אומרת שלום- היא הייתה מביכה אותי בפני אנשים ולא עונה לי. מה הספקתי לעשות לך רע?! 

בשבע ברכות שאני ובעלי אירגנו (בישלתי, טרחתי, הכנתי סלטים ואוכל בדיוק כמו שהיא אוהבת, באמת באמת, כדי להיות רצויה ואוהבת) בבית שלנו כנשואים 3 ימים, כשהיא התעקשה שנעשה, בזמן שכלה לא אמורה לעשות - היא הגיעה, ובסוף כשאני אומרת לה להתראות ליד כולם ומושיטה לה יד- היא, בבית שלי, מביישת אותי ליד כולם מתעלמת ממני ויוצאת. בוכה לאחותי שרוצה לדעת האם הייתי בתולה כי בעלי לא הסכים לספר לה יום אחרי החתונה כששאלה אותו. 

עדיין את באמת לא מבינה אותי?

קראתי שרשורים שלך לגבי יחסים עם הכלה. 

יכול להיות שאני יודעת למה את לא מבינה אותי. כי את כל הזמן מחשבת מסלול מחדש, מנסה כך ואם זה לא הולך אז כך. מנסה להנעים ולהסתדר. 

את לא כמוה. היא לא מנסה להסתדר בידיעה שיש 2 צדדים לסיפור. היא מנסה להסתדר כשבעצם מחכה שניישר קו עם הרצונות שלה. ואם אנחנו לא בתלם של הרצונות שלה- ברוגז. 

ואולי אני טועה.. 

❤️❤️❤️❤️

חיבוק אהובה 

אין לי מילים. אני בזעזוע עמוק מהתיאורים הזוועתיים האלה. לא הייתי באה בכלל לשבתות ולחגים. מנימום מפגש באירועים ומדי פעם לשעה-שעתיים באמצע שבוע. את ממש לא אמורה להתבזות ככה!!

שעה שעתיים בשבוע??

עם תיאורים כאלה.. על גופתי...

איזו חלחלה...

@הילושש את גיבורה אמיתית!!

הכוונה לא בשבתות, אחת לכמה זמן

ברמות. 

כבר כתבת כאן על יחסים שלך עם חמותך ויעצנו לך לתפוס מרחק. למה את מתעללת בעצמך וכל פעם נכנסת לאש?

תגבילי את הביקורים! זה יעשה רק טוב.

ומניסיון את יכולה לרפא את היחסים האלה, אבל לא על ידי דיבור, אלא רק על ידי עבודה פנימית שתעשי.

תפילה,כתיבה *כמו שהוצאת לנו בכתב, שיחה עם מטפלת רגשית או חברה.

את לא חייבת לאהוב אותה, אבל לפחות להפסיק לשנוא את יכולה. ולא בשבילה ואפילו לא בשביל בעלך, אלא בשביל עצמך! זה קשה מאוד להסתובב עם מועקה כזאת בבטן.

לחגים ושבתות תשארו בבית, תעשי הכל לאט לאט. אחרי שתרגעי וכבר פחות תכעסי, אאת יכולה לשלוח עם בעלך/ עם שליח שי קטן או זר פרחים. ותפסיקי לצפות לתודה והכרת הטוב, תעשי לשם שמיים ובשביל להרבות שלום. אחרי שתפסיקי לצפות את תראי איך הביטחון חוזר אלייך וכבר לא יהיה כל כך כואב ובלתי נסבל.

את בסדר גמור ויותר מבסדר. 

מי מטריח כלה להכין את ה7 ברכות שלה? 

מי שואל (את האחות) על הבתולין של הכלה?? 

באיזה עולם זו התנהגות שפויה? 

לאף אחת לא מגיע יחס של סינדרלה...

כל הכבוד לך על המאמצים להיות בקשר ולשמור באורך רוח קשר איתה למרות היחס.

אני חושבת שזה ישתלם לכם!

עכשיו תתרכזי בבחינה ותשכחי ממנה.

שום דבר אחר כרגע לא עולה על זה. זהו. 

אז או שהבעל לוקח את הילד והולך. או שהוא נשאר ושומר עליו ואת לומדת. 

אין בתקופה כזו זמן למשהו לא דחוף היסטרי. 

סליחה על השטיפה. 

וזה בלי כל הרקע והכל. 

כרגע- מבחן. אח''כ דיונים על כל היתר. 

על כל מה שאת עוברת 

שרק מלקרוא חטפתי סחרחורת.

ומייעצת לך תפסיקי ללקק לה,

מבינה שבעלך מאוד חשוב לך,

אבל דיי כמה אפשר?

אם יש לכם יום פנוי אתם חייבים ללכת אליה? למה?

אין לכם סידורים אחרים לימים חופשיים?!

חלילה לא מנסה לפגוע זה ממש לא כוונתי,

סה"כ מנסה לומר לך שזה נשמע מתיש ברמות קשות,

תחיי את חייך ותפסיקי לחשוב עליהם בכל הזדמנות שאין,

תחשבי על השקט הנפשי שלך וזהו!!

את לביאה אמיתית.

אני הייתי רוצה חברה כמוך!

ממש לא הייתי נוסעת

שמה את הילד לישון ושבעלך ייסע אם הוא רוצה

ממש לא שייך בשעה כזאת

ושמי שרוצה להעלב ייעלב

כל הכבוד לך על מה שאת עושה

אני מזמן הגבלתי ביקורים לאמצע שבוע ופעם בכמה חודשים

את מקסימה ומשתדלת ומכבדת ובאמת גיבורה

אבל תעשי חסד עם עצמך תכבדי את הלב שלך ותציבי גבולות.

תיהי נחמדה אבל תיהי טובה לעצמך.

תעשי מה שבכוחות שלך.

אמאלה מי שואל על בתולה היום??!  

תודה רבה לכן!! ממש חיממתן את הלב..

תודה על קול שפוי ומנרמל! 

מעדכנת שבסוף בעלי החליט שלא ללכת כדי שאלמד.

מקווה שבע"ה אצליח ואעבור!! 

שוב תודה לכולן!  

גם זה עוזר 

מכינים סלסלה (או קופסה או קערה) עם כרטיסים ועליהם מגוון אותיות. 

מעבירים את הסלסלה בסבב וכל אחד בתורו מרים פתק אומר משפט אחד של ברכה שמתחיל באות ומיד מעביר לבוא אחריו שמרים פתק וממשיך לברך באות שיצאה לו. 

נגיד סבא מרים ג --גם אני מאחל לכם מזל טוב 

אחיין שיושב לידו מרים ש -- שאו ברכה בכל מעשה ידיכם 

וכך הלאה 

זוכרת שני רעיונות משם:

1. משחק זיכרון אנושי - שניים שלושה אנשים יוצאים החוצה והשאר מתחלקים לזוגות באופן אקראי (עדיף לא שני אנשים שברור שיהיו זוג אלא דוקא כאלה שלא מכירים), וכל זוג בוחר לעצמו מילה או ביטוי שקשור לחתונה או לחתן ולכלה. 

ואז מתיישבים איך שרוצים (הזוגות לא אמורים לשבת ביחד) ומכניסים את אלה שיצאו, והם לפי התור בוחרים שני אנשים שצריכים לומר מה הביטוי שהם בחרו. אם יצא להם שניים שבחרו אותו ביטוי - הזוג "שלהם" ואם לא, עוברים לתור הבא. 

כמו במשחק הזיכרון רגיל מי שמנצח זה זה שזכר הכי הרבה זוגות. 

2. משחק ביטויים - לוקחים שני ביטויים שיש להם מילה משותפת - לדוגמא "באר שבע" ו-"שבע ברכות". עושים כרטיסים עם המילה הלא משותפת - כרטיס עם באר למשל וכרטיס עם ציור שייצג ברכות. 

האנשים מתחלקים לקבוצות וכל קבוצה מקבלת חלק מהכרטיסים (לא את השניים שאמורים להתחבר). 

כל פעם אחת הקבוצות מציגה כרטיס והקבוצות האחרות צריכות למצוא למי יש את הכרטיס המשלים וכמובן מה שני הביטויים. 

מכינים מראש מלא מלא הגדרות למילים (נגיד- חפץ גדול, משהו ירוק, כלי תחבורה... מומלץ גם לשלבדברים שקשורים לזוג-נניח אם אחד ירושלמי הייתי מכניסה הגדרות כמו 'יש רק בירושלים').

במשחק עצמו מחלקים את הקהל ל-2 קבוצות.

כל קבוצה, בתורה, מקבלתאות (עושים א---לף...) ואז המנחה מקריא כל פעם הגדרה אחת, והקבוצה צריכה למצוא מילה שמתחילה באות שלה שעונה להגדרה.

אחרי דקה התור עובר לקבוצה השניה עם אות חדשה.

מקווה שהצלחתי להסביר...

תודה!

כל אאחד ששולף תתמונה ששל תתמרור ווצריך ללברך בברכה ממתאימה

יש משחק שאני אוהבת לעשות לקבוצות ותמיד תמיד כיפי-

מכינים מלא הגדרות (נגיד 40-50) של דברים שקשורים לחתן ולכלה. לדוגמא- משהו שיש בבית של משפחת x, משהו יותר גבוה מהכלה ויותר נמוך מהחתן, משהו שאי אפשר להכניס לאוטו שלהם, משהו שקשור לישיבה/עבודה/לימודים של כל אחד מהם, דברים שקשורים לתחביבים שלהם ואפילו לאישיות שלהם... אפשר גם הגדרות שקשורות לחתונה באופן כללי כמו- יותר גדול מטבעת ויותר קטן מזר פרחים, משהו בצבע לבן, משהו שמתחרז עם "חתונה"...

במשחק מתחלקים לשתי קבוצות. עושים אאאלף לקבוצה הראשונה. המנחה של המשחק מקריא הגדרות אחת אחרי השניה וחברי הקבוצה צריכים למצוא מילים מתאימות להגדרות באות שיצאה. יש להם חצי דקה והם צריכים לאסוף כמה שיותר הגדרות. כשעוברת חצי דקה עוברים לקבוצה השניה וככה עד שנגמרות ההגדרות. משחק כיפי ממש!

קום כל, לחיות במצב הזה נשמע ממש קשה, מתיש ומתסכל. אז חיבוק.

למה מהתחלה התחלת לחשוב בו?

היה משהו מהותי שגרם לחשד הזה להיות מוצדק?

כי אם לא,

אני מפרקת את כל מה שסיפרת פה לגורמים ולא נשמע חריג בכלל...

או שידוע לי. רק עצם הנפילות וחוסר סיפוק מסויים במערכת הזוגית

עניין הזוגיות, לפי דעתי.

לגבי הנפילות, גילוי נאות. אחוז נכבד מאוד, מאוד מאוד של הקברים נופלים.

והם אוהבים ונאמנים לאשה שלהם מאוד. זה 2 דברים שלא קשורים האחד לשני.

איזה חוסר סיפוק את חווה מהמערכת הזוגית?

איפה את מרגישה לא בטוחה בברית ביניכם?

(לגבי צפייה בתכנים- אנ באופן אישיי לא חושבת שזה מעיד כי זה נפוץ מאוד, ומי שיש לבעלה סמארטפון פתוח או מחשב פתוח -- צריכה לקחת את זה בחשבון)

ולגבי הפייסבוק -- שהיה או יש לו -- שאלה: שהוא מספר לך דברים שלא מוצאים חן בעינייך, איך את מגיבה? יכול להיות שהוא יודע שלא תשמחי מהרעיון של פייסבוק אז הוא בוחר להסתיר? (לא כהאשמה כלפייך, אלא כדי להבין איך דבר כזה קורה)

את בטוחה בזה בכלל, שיש לו או היה לו? 

זה חא נשמע תקין להסתובב עם חשדות בבטן

בכנות לא חושבת שזה בכלל צריך לעבור בראש

ואם כן - בטח לא במינון כזה

אמון זה אלף בת של זוגיות

ואני באמת חושבת

שהקנאה והחשדנות פשוט מחבלות באמון ,באהבה בבטחון

ואם תעלי א זה שוב ושוב

זה ממש יכל להזיק

אני לא מאשימה

חלילה

רק מציעה לך ללכת לטיפול מקצועי בהקדם

לברר על מה זה יושב

לנקות משקעים מהלב ממה שמעורר אצלך א הקנאה

לקבל כלים לאמון רגשי מחדש

בעיני זה ממש הכרחי כאן

זה ל משנה מתי חזר ומה התרוץ שהלך

זה לא אמור להיות שם בראש שלך 

בכלל

(אם היית מספרת על אישיות בייתית, על התנהלות חריגה ומחשידה אובייקטיבית יתי עונה אחרת

ממה שתארת החשש נשמע קלוש ואפסי)

קודם כל בשבילך,

זה לא נורמלי להסתובב בתחושת כאלו כל הזמן.

זה לא נותן מנוח

נישואים אמורים להיות מקור לחוזק, לא לחוסר ביטחון ותחושות של אי אמון.

מגיע לך להרגיש בטוחה.

ולא. זה לא נומלי גם עבור בעלך, לחיות תמיד בתחושה שכל צעד שלו הוא בגדר חשוד,

תחת ביקורת ועין בוחנת.

שלא משנה מה הוא יעשה - הוא יכשל.

זה שוחק.

ובסוף התוצאה עלולה להיות הרסנית.

זה מצב שכבר מצריך טיפול

לא יודעת אם אישי או זוגי (או גם וגם)