לפני תשעה באב דיברנו עם ההורים של בעלי שאנחנו רוצים לבוא אליהם לשבת.
חשבנו לבוא לשבת נחמו (השבת שהיתה עכשיו) אבל הם אמרו שאחות אחרת כבר אמורה לבוא אז, אז שאנחנו נבוא לשבת שאחר כך (הקרובה).
היום בעלי אמר לי שבעצם הם ביקשו שנדחה בעוד שבת.
בהתחלה הנחתי שאולי זה כי קשה להם לארח שבועיים ברצף, אז לא אמרתי כלום, למרות שזה פחות נוח לי מכמה סיבות.
אבל עכשיו דיברנו והוא הסביר שזה בגלל שאח אחר ביקש לבוא השבת, כי דווקא השבת מסתדר להם.
וזה ממש העליב אותי.
למה כשאחות אחרת אמורה לבוא, ואנחנו רוצים לבוא, אז דוחים אותנו לשבת אחרת כי לא רוצים לבטל לה? (שזה די הגיוני...) אבל כשאנחנו אמורים לבוא ואח אחר רוצה גם, אז מזיזים אותנו בלי שום שאלה?
הנחתי שאולי זה בעלי לא ידע על השיקולים שלי למה זה לא נוח לי לדחות. אז אמרתי לו שזה פגע בי, ואמרתי לו שיגיד להם שלא נוח לנו לדחות, והוא באמת התקשר, אבל הוא אמר שהם לא רצו לשנות בחזרה, ואם לא נוח לנו אז שנבוא ביום חול מקסימום (שזה עוד יותר לא נוח...).
אני ממש פגועה מזה.
דווקא יש לי קשר טוב עם חמותי, ובדרך כלל מאוד מעריכה אותה. אבל הפעם אני ממש מרגישה כאילו אנחנו מקום אחרון שם. בשביל אחרים ישנו הכל, אבל בשבילנו לא נורא...
ואני די בטוחה שאם אח של בעלי וגיסתי היו יודעים שהשבת שהם באים היא על חשבוננו ושזה לא נוח לנו, הם לא היו רוצים שנפסיד בגללם.
אבל כבר לא נעים לי לחזור ולבקש.
בעלי אמר שלא נבוא, ולא נורא. אבל לי זה חבל. וגם הילדים כבר מחכים לנסוע אליהם.
תעזרו לי לדון אותם לכף זכות...