פורום הריון ולידה (עמוד 103)

אפשר גם בקבוצות קהילתיות שלכם, אם מתאים לכם.

או שאם אתם כבר מכירים מטפל/פסיכולוג כלשהו וסומכים עליו, אז אפשר לשאול אותו אם הוא מכיר מישהו מהם ויכול להמליץ.

כי כבר שאלתי בקבוצות ולא הייתה לי תשובה ברורה

גם אני לא סגורה אם כדאי גבר או אישה

אבל אולי גם אם בכל זאת תשאלי פה זה לא יהיה לך אאוטינג...

(בעיניי בגיל הזה עדיף גבר)

אז לא בטוח שבעבודה חושבים על זה.

אני מספרת בשבוע 11 בערך למי שקרוב מספיק בעבודה. משפחה לפני. נגיד למנהל וכמה חברות..

עכשיו בהריון הנוכחי שאלו אותי בעבודה בשבוע הזה גם מי שלא סיפרתי.

לא נעלבתי כי באמת ממש רואים. עכשיו שבוע 14 וכולם יודעים 😉

אם לא בא לך לספר, שימי עליונית מעל, או חולצות רחבות.. אבל באמת תרגישי בנוח. כל אחת והגוף שלה

כשאני שמה גזרות רחבות זה יותר בולט משום מה.

לכן ממשיכה ללכת עם בגדים רגילים ומתנהגת רגיל. אם מישהו חושד הוא לא אומר בקול.

כן אמרתי למנהל שלי. אבל בבירור רואים עלי. החלטתי שאני משחררת את המתח סביב זה . ידעו ידעו , לא ידעו לא ידעו. ככה השם ברא את ההריון , שהוא יהיה ניכר לעין משלב כלשהו זה לא באמת בשליטתך 

2. ממה שאני ראיתי, זה ימים שהמשפחתון פתוח ואפשר לשלוח, והמטפלת השתדלה שלא יהיו קרובים. לא שאהבתי את הסידור הזה, אבל זה חלק מהעניין שהמטפלת בבית של עצמה, היא לא יכולה לשלוח את הילד החולה למקום אחר.

3. לא הבנתי לגבי החל"ד, את כבר לא בחל"ד אז מה הבעיה? 

לגבי 2, אם את המטפלת ואת מבטלת להם אז מה שאני מכירה זה שלא גובים על זה כסף או שאת מחזירה את היום הזה ביום חופש אחר.

3 את כבר לא בחל"ד בתשלום אז מותר לך לעבוד מה שבא לך, התשלום על חל"ד הוא רק עד שלוש וחצי חודשים.

2. לא. מה אשמתם שהיא חולה?

3. ביטוח לא קשור לביטוח לאומי. יותר מאוחר יכולה לבקש בשבילך מספר לביטוח למשפחתונים

חלילה וחס קורה משהו לתינוק תחת אחריותך ואין ביטוח - את נכנסת לבור גדול מאוד.

ותמיד יכול לקרות משהו, אחראית ואוהבת ככל שתהיי.

ילד מסובב את הקרסול וצריך מלא פיזיותרפיה- לכאורה בקטנה, אבל את תצטרכי לשלם על זה וזה יצא ביוקר.

וזה מקרה קטן. 

026363526

בדיוק דיברנו על זה אז היה בשלוף

עולה באזור 800 שח ל8 ילדים

וצריך לדעת ששכר מכובד מגיע עם וותק וניסיון + תחלופה של מקום עבודה כל כמה זמן שבדרכ מעלה את השכר

עבודה ללא עומס אחהצ - עד איזה שעה את רוצה לעבוד? רוב המשרות (גם משרות אם) מסתיימות בדרכ ב16/15.30. אפשר מזכירות נניח

אבל תכלס למה לא להוריד אחוז משרה? בכל משרה אחרת בשוק לא יתאפשרו לך אותם חופשים, לא חבל? 

יש לך אפשרות להשקיע זמן בלימודים?

האם את מסוגלת להיות עצמאית?

היתרון הגדול בעצמאית הוא שיש לך שליטה (מסוימת) על השעות שלך, ואת יכולה להגביל אותן. החיסרון הגדול הוא שלוקח זמן לבנות שם ולקוחות...

וכמה את מוכנה לעבוד...

היום מאוד הולך הסבה לאחיות, אבל צריך להשקיע בלימודים וכמובן שהמקצוע יתאים...

זה לא שכר של הייטק אבל סביר+

לא הולך עם משהו מאוורר בלי עומס.

אני מרוויחה ב''ה טוב, אבל עובדת עד 16 ובמשרה עם הרבה אחריות ועומס, אבל גם הרבה הנאה

מאסתי במשרה תובענית ולהגיע עייפה לילדים..

עובדת משרה חלקית.. תכלס הוראה זה יחסית מותאם לילדים מבחינת ימי חופש..

אני שוקלת לעבוד מעט במשרד החינוך שנה הבאה ולעשות משהו בנוסף עצמאי במקביל..

לעבור לשילוב,

מורה מקצועית למשהו קל יחסית,

פרא-רפואי (הסבה קשה אבל התנאים בהוראה נשארים),

ייעוץ.

לאוורר קצת את ההוראה עצמה.

לק"י

זה ללמוד מחדש.

אלא אם כן, התכוונת לתרפיות.

אמנם דורש שנות השקעה, אבל אולי יתאים לה.

ולדעתי זה דורש משמעותית פחות התעסקות מעבר לשעות בית הספר, וגם יאפשר בהמשך כשהילדים יגדלו לעבוד במסגרות אחרות שיכולות להיות מאוד מעניינות, אבל שווה לשאול נשים מהתחום.

לבחור כמה לעבוד.

את יכולה להפחית שעות, לעבור למקצוע פחות תובעני,

כדי להעלות משכורת את יכולה לעבור לחטיבה / תיכון אם את ביסודי, לקחת ריכוז כלשהו.

זה עדיין ידרוש גם אחה"צ, אבל תוכלי לשלוט ברמת העומס, ולעבוד רק 4 ימים או כמה שיתאים לך.

אם המקצוע שלך נדרש ואת באזור שחסרים בו מורים את יכולה להגיע עם יותר תנאים מצידך .. למשל לעבוד רק 3 ימים בשבוע או 4 (4 זה גם ממש מקובל) או לסיים ב2 כל יום ואז יש נחת עד שאוספים את הילדים

לעבור לתיכון- אני חושבת שבסוף תיכון זה יותר מאוורר מיסודי וחטיבה .. הם בוגרים ויש הרבה ביטולי שיעורים והרבה פחות ענייני משמעת אבל יש כאלו שבגרויות נורא ילחיצו אותן

יותר קל מאשר ללמוד מקצוע חדש .. אבל זה בהנחה שכן יש לך אהבה מסוימת למקצוע

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.

ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.

משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.

הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.

התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.

יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט

אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

אולי לא מה שקרה לך אבל היו דברים, נתתי לזה זמן וחזרנו ליחסים רגילים..

זה לא הזוי, זה אפשרי. תחשבי מה זה לנתק את בעלך מהמשפחה שלו. היית רוצה שינתקו אותך בגלל טעות שאמא שלך עשתה? לאמא שלך היית סולחת..

אז תלכו פחות, אבל עדיין..

גם גיסתי יצא שצעקה על הבת שלי ולא הסכימה לה באיזה משחק.. שוב, נתתי לזה זמן וחזרנו כרגיל.. 

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

(לא עם חמותי... בת משפחה אחרת)

לפעמים שלוקחים את הזמן לסלוח אז הריחוק הולך וגדל

ומגיע למימדים שכבר קשה לחזור אחורה

וזה כואב מאוד

אין פה בהכרח עצה מה נכון  לעשות

אבל אולי כדאי לשקוך משהו בניים

כמו

שבעלך יעביר מסר שאת  צריכה עוד קצת זמן

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

לפעמים ההורמונים בהריון גורמים לשיבושים בסוכר.

לא בטוחה שיש איך למנוע.

אולי אפשר לקבוע תור לדיאטנית, כדי לקבל ליווי.

אולי הרופא ירצה לשלוח ישר להעמסה של 100 עוד לפני הזמן.

ספציפית שמתמחה בסכרת הריון ולא סכרת רגילה. 

וממה שזכור לי אם הבעיה היא בצום בבוקר אז כדאי לאכול משהו קטן שומני לפני שהולכים לישון - אבוקדו, גבינצ, חמאת בוטנים. זה אמור לאזן

יש גם דיאטנית שעוסקת בתחום בשם לימור בטט או לירון בטט משהו כזה שיש לה מתכונים לסכרת הריון אם תגיעי לשם. 

שתעזור לך לסדר ולאזן את התזונה

ותמשיכי לעקוב אחרי הסוכר לפי הוראות הרופא.

או קצת יותר

הליכה נמרצת של הריונית, לא מרתון

מאז שהתחלתי ארוחות לילה, אני עם סוכר נמוך ב"ה 85 ואפילו פחות.

מה אוכלת? קרקר אחד\בוטנים\מעדן ללא סוכר כמובן.

אבל אני עם סוכרת מאובחנת, אני בדיאטה

הכדורים ענקיים והריח שלהם נוראי.

הייתי דוחפת אותם בכוח ומקיאה מיד לאחר מכן.

עשיתי העירוי והוא מושלם מושלם.

ללא כאבים.

ללא תופעות לוואי

ובאמת שהרגשתי אח"כ ממש טוב וחזקה ובריאה.

כמה הערות:

אני חושבת שצריך רמות ברזל מאוד נמוכות, כאילו כדי להצדיק את השימוש בעירוי דווקא.

זה במרשם בלבד.

קראתי פה שהפסיקו את המתן של זה לכמה זמן כי היה איזה סיכון.

אולי אחרות ידעו יותר טוב.

אצלי זה היה מושלם ואני ממליצה בחום. 

אני לא הצלחתי בכלל לבלוע את הכדור הענקק של הברזל

גרם לי להקיא כל פעם

ריח של דגים סרוחים, נוראי

אבל האבקה של אלטמן ממש בסדר עבורי

קצת טעם של ברזל.. התרגלתי

בלי ריח בכלל

עולה די הרבה...

ולא יודעת לגבי עירוי.. אולי לא עזרתי... כי אמרת שניסית את כל הסוגים

חושבת שב400שח פרטי.

היה דווה לי את הפעם אחת ודי

ב"ה עזר

אני לקחתי 2 עירויים של פרינג'קט והיה מעולה.

עלה לי בערך 380 שח עם הפניה

לא היו תופעות לוואי מיוחדות, רק טיפה חולשה שעברה תוך שעה .

זה הציל אןתי בהריון תאומים האחרון ויצאתי מבית חולים עם המוגלובין 11.5 בערך בסיעתא דשמיא.

3 מנות בסהכ

לא זוכרת כמה יצא אולי 500? ( עם מרשם )

שווה כל שקל

לקח כמה שבועות עד שהברזל עלה אבל הרגשתי הרבה יותר טוב

אחרי העירויים הרגשתי זוועה כמה ימים

אבל עדיין שווה את זה

אחרי לידה המוגלובין היה כמעט 12

אבל יכול להיות שבעיניים של החב2ה זה כך, והמציאות קצת שונה, יכול להיות שזה נופח יותר ממה שבאמת...

מה את שואלת בעצם?

המוצלח הוא ליצור קשר בצורה עצמאית עם בנות שהיא מתחברת אליהן.

ככה יש מגוון חברות שלא תלוי בקליקה כזו או אחרת. 

יש הבדל בין מצב שבו אישה מתנהגת לאחרות בצורה לא נעימה (מדברת לא יפה, מרכלת מאחורי הגב) לבין מצב שבו אישה מתנהגת בצורה לגיטימית, אבל התוצאה לא נעימה לאחרות (לדוגמה: מפטפטת רק עם החברות שלה בגינה ולא מנסה לשתף אחרות בשיחה).

אם זו האפשרות הראשונה - זה באמת לא בסדר. אם זו האפשרות השניה, יכול להיות שיש כאן עניין של תיאום ציפיות.

באולפנה יש שאיפה לגיבוש כיתתי או שכבתי, אבל אנחנו כבר לא שם. המקום של החברה בחיים שלנו משתנה, הצורך בחברה משתנה, וגם הזמן והכוח להשקיע בחברות מצטמצמים.

יש נשים שגם בחיים הבוגרים מחפשות את הגיבוש של כל הקהילה ביחד, ויש נשים שצריכות כמה חברות וזהו. זה לא עניין של קליקות, זה עניין של בחירה להשקיע את הזמן והכוחות המצומצמים בקשרים מסוימים, ולא להתרחב מעבר לזה.

אני כמובן בעד להרחיב מעגלים ולשים לב למי שבצד, אבל לא שופטת לרעה את מי שאין לה משאבים פנויים לזה.

בין אם מדובר בהתנהגות שהיא אובייקטיבית לא בסדר ובין אם מדובר בהתנהגות לגיטימית שלא נעימה לי - מה עושים עם זה?

בעיניי המפתח הוא להתאים את הציפיות למציאות.

לפעמים יש ציפיה שבקהילה מגובשת כולן יהיו חברות של כולן. לפעמים יש רצון שמישהי תשים לב ותכניס אותי למעגל שלה. קשה וכואב להרגיש שכולן סביבי מסודרות חברתית ורק אני לא בעניינים, בטח אם חשבתי שהחיים בקהילה יתנו אוטומטית מענה לצד החברתי.

אפשר וצריך לתת מקום לכאב הזה, ויחד עם זה - אם רוצים להתקדם הלאה, הדרך היא לקחת אחריות על חיי החברה שלנו. לא לצפות שהחיים בקהילה יהפכו אותי אוטמטית לשייכת, לא לחכות שמישהי תשים לב אליי, אלא ליצור לעצמי את הקשרים והחברויות שמתאימים לי.

זה לא קל, ויכולות להיות הרבה אכזבות בדרך, אבל לצפות שאחרים יעשו בשבילי את העבודה כנראה יהיה מאכזב הרבה יותר.

וכבר חזל הנחו אותנו "וקנה לך חבר"

קהילה זה לא גמח שאיך שנרשמים מקבלים הטבות.

לוקח זמן לייצר קשרים וצריך להשקיע בהתחלה הרבה.

להגיע לאירועים גם אם התוכן לא הכי מעניין,

להזמין לארוחות, להתנדב לדברים,

לחפש אחרים, לחפש איפה יש צורך בקהילה שאני יכולה למלא.

אם הבעל יכול גם לרכוש את מקומו בקהילה בין הגברים זה מכפיל כח.

אבל גם אם לא, אפשר לבד.

אנחנו גרנו פעם באיזור שהוא לא קהילה, אבל היו די הרבה משפחות דתיות בכל מיני סגנונות.

לקח שנתיים שרק נתתי ונתתי (הזמנתי לארוחות שבת, הזמנתי חברים של הילדים, כשהייתי בחופשת לידה וממילא הוצאתי את הילדים שלי בנחת מהגנים, אספתי גם חברים שלהם מתוקים, משלוחי מנות רק נתתי בקושי קיבלתי חזרה ובטח אף אחד לא חשב לתת מיוזמתו)

עשיתי את זה אחרת לא הייתה לי אינטרקציה בכלל עם אנשים מהשכונה וזה היה נחמד שיש אנשים שמחליפים איתי שלום- שלום.

וגם נניח בפארק אם הייתי צריכה שניה לקום לילד היה מי שישים עין על העגלה בזמן הזה..

זה בערך מה שקיבלתי בתמורה להרבה מאמץ שהשקעתי ובסוף אחרי שנתיים משהו התחיל טיפה לזוז לכיוון שהזמינו אותנו, הציעו לנו עזרה וכד'. אח"כ עברנו דירה אז לא הגענו למצב של שיווי משקל, אבל התקופה הזאת זכורה לי לטובה ממש.

היה עדיף לי שאני זאת שתמיד מזמינה ושולחת עוגות מאשר שלא תהיה אינטראקציה בכלל אז זה שאחרי שנתיים משהו השתנה זה בכלל היה בונוס, לא היה היעד. אבל זה לימד אותי באופן כללי מה זה בעצם אומר לקנות חבר.

אגב לפני שהגענו לקהילה שבה אנחנו גרים

הזהירה אותי אישה שיש שם לחץ חברתי לכל מיני דברים

וקליקות

בפועל הגעתי, אני כאן כבר מספר שנים, וואלה, לא חווה את זה

כנראה תלוי בנקודת המבט הכללית על העולם ובביטחון עצמי

וגם בשהתדלות להתערבב בטוב עם החברות

צריך למצוא את החברים הספציפיים שלך ואיתם לשמור על קשר.

אף אחד לא חייב להיות חבר של כולם, כן להיות מנומס, נחמד ואדיב. אבל אף אחד לא חייב להזמין לסעודת שבת כל משפחה בקהילה... 

וגם לא סיבה אמיתית לנער את הבנות שמתנהגות מגעיל

פשוט להתרחק מהן וליצור סביבה של חברות שטוב איתן ונעים

אם יש בקהילה יותר מ10 משפחות אני מאמינה שיש מספיק בנות שהן גם סבבה

לגדול שלי היה שיער ממש ממש ארוך

דווקא שמרתי את השיער אבל רק עם גומיה אחת, מעניין אם אפשר לתרום. אבדוק איתם

לדעת שאפשר לעשות טוב על הלב במעט מאוד מאמץ.

חבל שלא חשבתי על זה עם הילד הקודם היה לו שיער ארוך ומהמם

וגם שהתרגלנו לצערנו ל"הותר לפרסום", הסיפור הזה שונה ונוראי.

בימי ספירת העומר כזה חוסר כבוד והגעה למקום הכי נמוך שיכול להיות... באופן אישי מרגישה שהתיקון זה שכל אחד יחשוב במה הוא יכול להשתפר בתחום של כבוד לאחר..

כשרואים חושך - להוסיף אור.

תחשבי על משהו קטן שאת יכולה לעשות כדי להוסיף אור בעולם.

ואז תעשי אותו, את כל הרגש תנסי לקחת לעשייה, כדי לפוגג את העצב.

ובעז"ה שהמשפחה תזכה לנחמה.

וחיבוק גדול לך פותחת יקרה

זה באמת מטלטל ושורף כ"כ 😥

הזוי שכולם עוברים לסדר יום רגיל אחרי מקרה כזה.
בבית ספר של בני היה מקרה התעללות במורה!!!
משהו הזוי, המורה הזו עם נכות קטנה בגלל הדחיפה שהתלמיד נתן לה.
והכל המשיך כרגיל למחרת. הזוי, זה מקרה ששמעתי עליו כבדרך אגב, ולא הבנתי איך ההנהלה לא סגרה את בית הספר ליום-יומיים על מקרה נוראי שכזה, הכל המשיך רגיל, לא היה שיח על זה.
אנחנו צריכים ללמוד להגיב באוי יוי יוי גדול, להשבית ביתי ספר, להראות את חומרת המעשים בנוסף לחינוך כלשהו אם זה עוד יעזור בדור שלנו.

גדלתי בכפר גנים ב', כפר גנים ג' זו השכונה החדשה, נרחק הליכה, מרכז הקניות החדש.

פשוט הזוייייייייי מה שהלך שם, לא נתפס מרוב כאב. 

עוד חיבוק גדול, אשרייך יקרה על האיכפתיות הרבה. 

אני באמת רוצה לעשות לעילוי נשמתו,

ולעילוי עוד הרבה שקופים שנפגעו ונפגעים.

באמת חושבת שחובה לעשות.

אסור אסור אסור שזה ישכח. 

זה לנסות לעבוד כפרילנסרית במקצוע שלך.

שזה סוג של אמצע בין שכירה לעצמאית.

יכול לאפשר לך לקחת אוויר בין עבודות (נגיד לא לקחת עבודות באוגוסט), או לעבוד פחות שעות.

לא יודעת מה המקצוע שלך, אבל אני מכירה הייטקיסט שעובד ככה כבר שנים (ולקח שנה של חופש בשמיטה), וגם רואת חשבון. אולי גם לך יהיה אפשרי.

את יכולה גננת רוטציה, מורה מקצועית, משהו פשוט.

את יכולה לחפש עבודת מזכירות או במתנסים וכאלה, ספריות..

משהו פשוט בקטנה שלא דורש..

כמו סייעת רפואית בבית ספר או בגן. 

כתבת הרבה תחומים שלא מתאימים לך, לא כתבת כך על "חינוך" ולכן מציעה
מובן מדברייך שיש לך שני קטנים במעון שנה הבאה, אולי תחפשי בסביבתך קבוצת אימהות בבית ותתחברו למפגשים וכו, מה שכן זה אומר שאת עוזבת העבודה כדי להיות עם ילדייך בבית... אבל זה נשמע מדברייך שאת מחפשת את זה, אם כי כלכלית כדאי לבדוק אם אפשרי...

בין 2 דברים

1. הצורך לצאת לעבוד כדי להכניס ועדיין להיות נוכחת

2. מה באמת התשוקה שלי

השאיפה היא שיהיה את שניהם, במציאות זה הרבה פעמים מתנגש

אני חושבת שאם את רוצה לעבוד בחצי משרה - תמיד יש במה, אבל זה כרוך בפשרות לגבי התחום וגם לגבי ההכנסה מטבע הדברים ולוקח זמן למצוא עבודה. בכל דבר בערך..ואני חושבת גם שזה בסדר להחליט להוריד הילוך בשנים הללו

אני חושבת גם שאת תוכלי לעבוד על בטחון עצמי תוך כדי עבודה, כשתצברי קצת הצלחות חיצוניות.. לפעמים זה עוזר

ואם לא זורם לך להיות עצמאית אז אל.

החלטות טובות♥️

לא נשמע לי ששווה לך להיות עצמאית.

זה כאב ראש גדול ולא כסף קל בכלל.

לדעתי בשביל להיות עצמאית צריך דרייב למשהו גדול שאת מאוד מאמינה בו וטובה בו ולא איזו ברירת מחדל.

עדיף לך לענ"ד למצוא משרה נחמדה כשכירה, עדיף במשהו כמה שיותר קרוב למקצוע שלך ואם אין אז במשהו אחר שסבבה לך לעבוד בו 

לדעתי, זה כמה שנים את רואה את עצמך עם קטנים.

כי ממש אפשר להחליט שכרגע שמים בצד את המקצוע שלמדת בשביל להשקיע בבית.

ואם זה לכמה שנים בודדות תוכלי לחזור אליו, בקלות יחסית. ואז לא קרה כלום אם בינתיים תלכי לעבוד במשהו זמני (כמו סייעת לילד- שזה משהו שתמיד מחפשים בחלקיות משרה).

אם התוכנית היא לעשור פלוס, כנראה יהיה יותר קשה (תלוי במקצוע. אבל בגדול ככל שיותר זמן תתרחקי משוק העבודה יהיה קשה יותר לחזור), ואז כדאי לחשוב על מקצוע אחר שמעניין אותך ויכניס סכום משמעותי.

הזדהיתי עם כל משפט שאמרת.

אני למדתי, (בהשקעת ההורים כמובן) מגיל 15 את המקצוע שלי, ותכלס אחרי שהפכתי לאישה אני רואה שהמקצוע ממש לא מתכתב עם מציאות החיים שאני רוצה לנהל...

אני עובדת היום במשרד, כשכירה במשרה חלקית, מה גם שיש בו אנשים מדהימים ב"ה.

זו עבודה שעושה לי טוב, כך שאני חוזרת שמחה ומלאת אנרגיה לכל צרכי הבית.

כי כרגע יש במוח ובלב אולי "כאוס" כזה, בלאגן, שהכל מציף, הכל מבולבל, הכל ביחד עם הכל...

וזה באמת לא מאפשר לנו לראות בבהירות את התמונה

ובטח שלא לראות בבהירות מה הלאה

אז קודם כל להתחיל בלעשות הפרדה בין כל נושא ונושא

ואז ממש לכתוב מספר מ1-10 עד כמה הוא דחוף לזמן הקרוב, ואז בצבע אחר עוד מספר מ1-10 עד כמה הוא חשוב לך 

וכך לתעדף

ולהתחיל קודם במה שהכי חשוב והכי דחוף.

ורק עליו לשים את הפוקוס.

וכאשר סיימת איתו, או לפחות בדרך הטובה איתו - להמשיך הלאה לדבר הבא.

לפי מה שכתבת יש כמה נושאים:

א. העניין של הביטחון העצמי.

שלמרות שכתבת אותו בסוף, הוא ודאי משפיע על הכל.

איך אני מתייחסת אל עצמי, איך אני רואה את עצמי, ילווה אותי בכל המעגלים שלי, וכמובן שגם בפן התעסוקתי.

לכן מקום שרגע משקיע בעבודה על הביטחון עצמי יכול מאוד לעזור ב"ה.

ב. העניין של הניראות החיצונית כרגע.

בכוונה כתבתי את זה בסעיף נפרד מהביטחון העצמי - כי לעבוד על הביטחון העצמי ובמי שאני כאדם שלם, כמכלול, הוא בפני עצמו. והוא ודאי גם ישפיע לטובה על ההרגשה שלי בניראות שלי.

אז עבודה שם היא באמת מאוד משמעותית

ואח"כ אפשר לראות מה ואיך ואם את רוצה לבחון גם את נושא הניראות החיצונית.

וכתבתי "הניראות החיצונית *כרגע*" כי באמת כל החיים יש תקופות ויש תקופות...

למשל לא דומה תקופה של הריון או אחרי לידה או הנקה

לתקופה לפני הילדים

לתקופה שכל הילדים כבר גדלו

וכן הלאה

וגם לפי זה אפשר לראות גם את הכוחות שיש (או שאין ) ומהם הדרכים שכן אפשר לשמח את עצמי ולעבוד על הניראות הכללית (איפור, בגדים, אקססוריז, התעמלות, יציבה נכונה, נשימות, אהבה עצמית בכללי, סטיילינג וכו' וכו').

ג. איזה כיף שכל הילדות שלך במבט שלך על עצמך היה מאוד חיובי, לפחות בתחומים שכתבת:

שתמיד היית תלמידה טובה, עם ציונים מעולים, בגרות מעולה, פסיכומטרי, תואר.

נפלא!

זה אומר שגם הצד של הקוגניציה, היכולת ללמוד, וכל מה שבא עם זה זו חוזקה שלך!

וזה מצוין רגע להביט בזה.

אפילו בדרך למציאת תעסוקה את יודעת שיש לך את זה!

זה אומר שיש לך את זה גם אם תרצי להשתמש ביכולות הללו בתעסוקה עצמה, או להשתמש ביכולות הללו כדי ללמוד תעסוקה אחרת שתאהבי.

אבל יש לך את זה! 

זה קיים בתוכך!

וזה נפלא בפני עצמו

ד. מצוין גם שאת מודעת לעצמך ומחוברת למה שמתאים לך

וראית אחרי שילדת שלמעשה המסלול שחשבת שמתאים לך, ממש לא מתאים לך.

זה חיבור נפלא שיש לך לעצמך!

תמשיכי איתו גם הלאה והוא יעזור לך בעוד תחנות בחיים, כמו התחנה הנוכחית.

אז הוא עזר לך לזהות כמו שכתבת ש"לא רוצה להשאיר ילדים בצהרון עד 17 ולהגיע עם הלשון בחוץ אליהם הביתה."

וגם ש"מצד שני ניסיתי להישאר בבית נטו עם הילדים וזה גם לא מספיק.

אני רוצה לשלב ולא מוצאת את השילוב המתאים."

אז זיהית שכרגע בתקופה הזו לפחות ובגיל של הילדים הנוכחי לפחות את רוצה להיות נוכחת יותר בבית, לפני 17:00.

וזיהית גם שאת כן רוצה לעבוד במשהו מאוזן ולא רק להיות נטו בבית,

ושאת בעצם רוצה לשלב.

מצוין!

זה עוד צעד בכיוונון של מה שמתאים ונכון לך לתקופה של עכשיו שיעזור לך גם הלאה במיפוי האפשרויות.

ה. נושא העצמאות -

כתבת "לכאורה לצאת לעצמאות זה הדבר הנכון"

רגע.

בום.

יש כאן שנייה חיבור נוסף לעצמך.

אולי זיהית שבאמת עבודה כעצמאית תתאים לך. וחשוב רגע לעצור ולנשום את זה

(גם אם זה ישתנה, אבל לפחות לזהות כאן שתוכך פנימה הרגיש שזה הדבר הנכון כמו שכתבת).

אוקיי אז עצמאות כן

אבל מה לא?

* לא מקצועות ביוטי- בסדר גמור.

* לא החלקות ולא הדבקות ריסים שבתוך המקצועות ביוטי האלה - בסדר גמור.

* לא מדריכת כלות באיזור שאת גרה כי אין ביקוש - אוקיי. למרות שאם זה מעניין אותך אפשר לחשוב על כל מיני דרכים מגוונות: לקבל בכל זאת איפה שאת, לנסוע למקום קרוב ולהשכיר בו קליניקה קטנה ושם לעבוד, לנסוע להורים או אחות ושם לקבל מדי פעם, לקבל באונליין גם מעוד מקומות, לעבור דירה ועוד ועוד...

* לא למכור עוגות או אוכל - בסדר גמור.

וכאן מגיע *עוד מה כן*

כתבת שחשבת על הדרכת הורים או הנקה.

עוד בום!

יופי!

עוד חיבור לעצמך!

ואז...

אז בא הפחד והחשש, הכ"כ מובן אנושי וטבעי!

מפחיד אותך להשקיע בזה כסף ואז לא יהיה לזה ביקוש.

יופי יקרה, את עושה צעדים משמעותיים.

אז רגע

לגבי הכסף - לפני שזה יוצא לפועל אפשר לחשוב האם יש לנו תקציב לכך? אם כן כמה?

אם לא עכשיו אולי בעתיד יהיה? מתי?

האם ניתן להיעזר במשפחה כאן?

לצמצם במשהו אחר בינתיים? להגדיל הכנסה? 

משהו אחר?

אח"כ אפשר ממש ללמוד את התחום, גם לקרוא, גם להתייעץ עם מי שכבר בתחום, ממש לעשות שיעורי בית בתחום מה שנקרא ולראות אם יש ביקוש.

גם כאן, אפשר כמו בסעיף של ההדרכת כלות לפתוח את הראש לעוד כיוונים כמו שכתבתי שם לגבי המיקום עצמו, מה שיכול מאוד להשפיע לטובה על הביקוש.

ואם זה מה שאת אוהבת

אם ממלא אותך לדמיין שאת מדריכת הורים

או הנקה -

אז זה כיוון מאוד חיובי!

שכבר נותן עוד בהירות

ואז העבודה באמת כאמור ללמוד על זה, למפות מה צריך בשביל זה, לעבוד על הפחדים והחסמים מול זה וכן הלאה...

ו. כתבת שאת פחות בעניין של שיווק וסירטונים ונראה לך שהיום הכל ככה.

זו גם נקודה מאוד משמעותית.

בדיוק כתבתי עליה מקודם בתגובה אחרת, אז מעתיקה לך לכאן את מה שקשור:

 אפילו רק על המילה שיווק שכתבת שזר לנפש שלך.

רגע לעצור.

למרקר את זה

ולעשות התבוננות פנימה:

אז אני הנפלאה מרגישה ששיווק זר לי.

נפלא. 

מדוע אני מרגישה כך?

מה בשיווק מרגיש לי זר?

מה אני כן מביאה איתי?

מה כן נכון לי?

(בנקודה הזו ספציפית יכולה מאוד מאוד להזדהות איתך ועשיתי שם דרך גדולה ועדיין עושה כבר קרוב לעשור בתחום הזה.

שנים רבות הייתה לי אלרגיה רק מלומר את המילה הזו "שיווק" ופשוט הנחתי אותה בצד וזהו.

אבל לאט לאט עם דיוקים ולימוד על זה בכללי ועליי בתוך זה בפרטי אני מנסה לבחון האם ואיך בכל זאת ניתן כן לגעת במילה הזו, אבל תמיד תמיד רק במה ואיך שמתאים ונכון לי, וממש להתרחק ממה שלא.

כל מה שקרוב אלייך, כל מה שהוא את - כן

כל מה שרחוק ממי שאת, שעושה לך רע ולא שייך - לא.

אבל יש הרבה שכן יכול להיות. וזה באמת מסע ולימוד שלם בתוך זה.

אני באמת עדיין בעיצומו של הלימוד בעצמי גם לאחר הרבה שנים, יש לי עוד דרך ארוכה ללמוד שם מי אני הקטנה בתוך הים העצום הזה ומה ואיך כן אפשרי וכן מדבר אליי (לצד כל המה ממש לא וממנו באמת להתרחק).)

ומאוד יכול להיות שהדיוק הנוסף אצלך יהיה בסוף שבאמת המשפט ששיווק זר לנפשך נשאר כזה וזהו, למרות כל ההתבוננות, הדיוק הנוסף, הלימוד בתוך זה וכו', גם זה בוודאי אפשרי וייתכן!

רק מראש לא לפסול עד הסוף עבורך ולסגור דלתות הרמטית."

ומוסיפה עוד על העניין הזה:

אז באמת שיווק זו מילה גדולה שבתוכה יש המון מה להעמיק ומה לדייק שנכון לנו. וכמובן מה שלא נכון לנו.

אם למשל סרטונים לא מדברים אלייך - אז לא.

מזדהה איתך בעניין הזה, ולפחות עד עכשיו ועד להודעה חדשה אם זה ישתנה, לא כ"כ מתחברת לסירטונים וגם לא לדברים אחרים שכנראה עובדים מאוד חזק בשיווק. 

אבל אז מה? אז מה אם את לא מתחברת לסירטונים? דווקא ממה שאת כן מתחברת אפשר לפעול.

דווקא ממה שאת כן מתחברת אליו את יכולה לעשות צעד. ואז עוד אחד.

(ואפילו בנושא הסירטונים עצמם מי יודע אולי בעתיד גם את וגם אני נעשה שם דרך ונמצא מקום שכן אפשר להתחבר אליו? אולי בצורה מסוימת? אולי בחסמים אם קיימים? ואולי גם לא וזה פשוט לא שייך וזהו. ואיזה כיף לדעת מה שייך לי ומה לא שייך לי, זה מאוד משחרר).
 

ז. השיקול של האם ישתלם לך להכניס למעונות בשביל זה?

גם כאן בצורה נפרדת אפשר להעמיק.

לבחון באמת מה האופציות של השכר ומה האופציות של התשלום למעון ושאר הדברים.

וגם כאן לזכור שיש תקופות בחיים ויש שלב שהילדים כולם כבר לא בגיל מעון אלא בחוק חינוק חינם ואז אולי אפשר לחשוב על שינוי תעסוקתי.

או לא לחכות עם זה ולראות איך זה מתאפשר בהווה.

ממש לעשות את ההתאמות בהתאם למה שמתאים לי,

לנפשות הפועלות,

ולתקופה הנוכחית בחיי.

ח. התהייה שכתבת האם כדאי למצוא משרה קטנה כשכירה?

אולי כן?

ואולי אפשר להתחיל לחפש?

בשלב ראשוני רק לחשוב על זה ולחפש

אולי לשאול מכרות או בקבוצות

להתעניין, בקטנה כזה.

ואולי מה שכתבת על החוזקות שלך של ציונים טובים וכו' יכול לשמש אותך גם כאן?

אולי אפילו להיות מורה פרטית לחשבון/אנגלית/אחר?

אולי לעזור בבגרויות?

כל דבר כזה יכול להיות גם מותאם אלייך אם תרגישי שזה נכון לך וגם יש הרבה ביקוש לזה (שוב תלוי איזור, אבל בכללי הורים ותלמידים מחפשים מישהי טובה).

ט. כתבת שהיית בטיפול קצר ועכשיו בגלל המילואים זה מורכב -

גם כאן לנסות לראות מה ומתי כן תוכלי לעשות מה שעוזר לך, גם אם זה אחרי שהוא יסיים את המילואים, או למצוא עזרה שתעזור לך כבר בהווה, או למצוא דברים אחרים שימלאו אותך ויתנו לך כוח וחיבור לעצמך שאת יכולה לעשות אותם כבר עכשיו.

אז אלו הנקודות שככה עלו ממה שכתבת

מאחלת לך המון ברכה והצלחה, בהירות שלמה וסיעתא דשמיא גדולה ❤

בגיל קטן, אולי יעזור להסיח את דעתו תוך כדי הטיפול.

בגיל גדול יותר, להסביר לו את החשיבות.

ולנסות להבין אם הוא בוכה בגלל פחד, או שזה באמת כואב לו.

אצלינו זה מאוד עוזר כשהילדים מסרבים לקחת תרופות וכדומה.

רפואה שלמה

משחק בטלפון. לא סרט, משחק שבו הוא צריך להיות פעיל. ככה הוא שוקע בזה ופחות שם לב לטיפול.

כמובן בתוספת הסבר כמה זה חשוב והמון תשבוחות כשנותן לטפל, גם אם אחרי צרחות

להסביר למה שמים ולשאול מה יקל עליו

אפשר את שהיה הזו לעשות בו עיניים בנחת בחדר שקט

האפשרויות הן הפתעה אחרי/ממתק תוך כדי/סרט תול כדי..

יכול להיות שאחרי שלוש פעמים שתשימו עם בידור אז כבר יתרגל ולא יצטרך.. 

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

ושאר ביה"ס מכין להן קבלת פנים חגיגית

ומגיעים להיכרות עם המורה אחר הצהריים של היום הראשון לשנת הלימודים...

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.

משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.

בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.

בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.

בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.

אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.

את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.

בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

שווה בירור מול מזכירות.

מקווה שלא עושה פה אווטינג.

בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.

כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

מלווה למסגרות לפני 8.

לא נשארת איתם הרבה זמן.

הגדולים כבר מסתדרים לבד.

בעלי גם שותף לפיזורים, אז מתחלקים בינינו.

כשהתחילו כיתה א', בבית הספר שבו אני עובדת, כן ליוויתי עד הכיתה.

סך הכל, כל המסגרות אצלינו קרובות, אז אפשר להספיק.

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅

מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

לקחתי אותם לעבודה שלי/סבתא

אני לא מורה אבל בדיוק ב 1/9חוזרת אחרי חופש ארוך כך שחייבים אותי בעבודה וכן, היו שנתיים שלקחתי את הילד איתי לעבודה וביום השני היה פחות לחץ ובכי בגן מה שהקל עליי ועליו...

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!

בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

אצלנו אין לי בעיה עקרונית להיות עם הילדים ביום הראשון, ובכל זאת חוץ מכיתה א, בעלי הוא זה שהלך איתם כי יותר קשה להם להיפרד ממני וזו היתה בחירה מודעת

מה גם שבעלי יותר יכול להתעכב ממני 

שהייתי מבררת בשלושת המסגרות האלו מה כולל הפתיחה וזמנים

ואת אחד הילדים שהמסגרת יותר גמישה מגיעה איתו באיחור

ומוסיפה בשנים שעבדתי לקחתי חופש/הגעתי מאוחר יותר/עבדתי מהבית, על היום הזה כי גם בדרכ מסיימים מוקדם וצריך לאסוף מוקדם

אז זה לא משנה איפה תעבדי במזכירות אם בבית ספר או במשרד במסגרת שונה השאלה אם הבוס מרשה

שולחות את הבעל ללוות יום ראשון בכיתה א וכאלה. וזה יותר מורכב שיש כמה אבל לא צריך להשאר הרבה עם כל אחד מלבד טקס כיתה א

למזלי אני מורה מקצועית בתיכון לכן תמיד יכולה ללוות את ילדיי ב"ה 

אלא באיזשהו יום שישי. 

אבל לא עם ההורים.

יכול להיות שיש הורים שמגיעים, אבל לא משהו שצריך.

אבל שנה שעברה שניהם התחילו במקביל
הלכנו חצי מהזמן לגדול וחצי לשני, לכל מקם עם שניהם...

והיו עוד ילדים שבאו להיכרות עם אחים...

אבל אם בורח לה כמה פעמים בלילה אז כמובן שזה לא סופג

לסיכום לבריחות פה ושם זה מחזיק 

זה באמת עוזר? כתוב שזה מלמד את הילד להרגיש מתי הוא צריך? 

רגילים

ואת נהנת מפחות בגדים מסריחים

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

לק"י
 

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטן ישן, כדי לישון גם.

אני גם כמוך. להסתגר בבית אחרי לידה יכול לגרום לי לדכאון. אין לי בעיה להסתובב. ולהפך, אחרי לידה מרגישה יותר קלילה מלפניה. ועדיין- אני יוצאת לגנים אבל לא לקניות. עושה כביסה אבל בלי להרים סלים כבדים. אם מכינה אוכל זה בישיבה.

משתדלת יותר לשכב, לקרוא ספרים, לעשות דברים בישיבה/שכיבה. כמה שפחות מאמץ פיזי או הרמת דברים כבדים.

זה חשוב ועוזר גם לדימום להפסיק מהר יותר (מאז שהבנתי את זה אני טובלת אחרי לידה תוך חודש או קצת לפני אפילו).

וגם חשוב מאוד לשמירה על רצפת האגן לשנים הבאות ולמניעת נזק עתידי של בריחות שתן ושאר השפעות בגילאים גדולים יותר..  

הזמן של הכתמים..

תודה❤️

באמת הדבר שהכי אבל הכי הכי עוזר הוא מנוחה...

תגמרי סידרה/ תקראי מלא ספרים. ארבעה ימים ואת אחרי בעז"ה

וגם אחר כך, לא להתאמץ מידי ולא להרים כבד

למדתי ממטפלת טבעית שהדימום נובע מפצע שפוערת השיליה כשהיא יוצאת

הרחם מתכווצת ואיתה הפצע

לאט לאט הפצע מחלים

אם היה לך פצע בברך וכל היום היית זוחלת הוא לא היה מצליח להרפא נכון? ואם היה נרפא ואחרי יומיים כשכל האזור עדיין רגיש היית זוחלת שוב, היה נפתח קצת ומדמם טיפה נכון? - זה כתם.

על אותו עיקרון כאן רק עם פצע ברחם במקום בברך ומאמץ במקום זחילה.

כתמים זה הפצע שנפתח שוב ושוב ממאמץ

אפשר לנוח מרוכז ולתת להם להרפא

ואפשר לא לנוח ואז יקח להם יותר זמן בדיוק כמו בפצע במקום אחר

אני גם לא אוהב כל היום לשכב כי זה מדכא.

אז אני משתדלת לשלב מנוחה+חיזוק הגוף בויטמינים וכו' כדי שהריפוי יהיה הכי מהר שאפשר 

כל זה גם מנסיון של חמש לידות...

ממשיכה מולטי ויטמין גם בהנקה

ברזל 

אפשר לשתות תה פטל ותה סרפד (או מיצויים של זה)

בלי לחץ לתה, זה עוזר אבל המיצויים ממש יקרים ולהכין מעלים זה ממש חופר. רק אם יש לך כח

בגדול זה ידוע וככה גם בהחלמה אחרי לידה- ככל שהגוף חזק יותר הוא יתאושש מהר יותר

את יכולה גם להוסיף שינה מוקדמת כמה לילה או שניים. גם עושה פלאים

משהו גם אם בהפסקות

שילדת!! מזל טוב!!

חיבוק והמון נחת

אמן ואמן!!

מאמצת את החיבוק בשתי ידיים, כל כך זקוקה.. 

זה באמת מבאס שאת משקיעה ולא אוהבים. גם אצלי יש הרבה דברים שהילדים לא אוהבים ולא כזה מפריע לי, אבל אם בעלי לא אוהב אז זה הכי מבאס.

ואני לא יודעת להסביר אבל יש משהו בנפרדות מהחמות שהוא באמת מורכב. גם אני לא אוהבת שהוא מנסה להפוך דברים בבית שלנו להיות כמו של אמא שלו.

ואם זה היה רק השניצלים אז מילא, אבל כשזה היחס הכללי לאוכל שאת מכינה זה באמת קשה.

ומצטערת, אין לי עצות. רק חיבוק!❤️

אוכל מכיל בתוכו המון רגשות נוסטלגיה וגעגוע.

בטח ובטח בחברה הישראלית.

גם אני במקומך הייתי נעלבת, יש איזו הערכה בסיסית שאישה רוצה לקבל, יש משהו בעבודה הפשוטה והיומיומית של קילוף-קיצוץ-בישול למען בני הבית, שרוצים שייענה באהבה.

מקסים שהוא יודע להעריך את האוכל של אמא שלו, אבל כששלך מונח בהשוואה לשלה (גם אם היא מבשלת הכי טובה בארץ!) יש כאן משהו פוגע.

דברים לא יודעים כמה מילה שלהם יכולה להשפיע עלינו. כמה הערכה ופירגון אמיתי יכולים להרים אותנו (בנוסף לביטחון העצמי שלנו הנשים. אנחנו ככה בנויות, שמושפעות מהם).

באופן פרקטי, אם הוא היה מסכים "ללמוד" מאמא שלו כמה מתכונים ולהתחיל לבשל בבית אני חושבת שהוא היה מעריך יותר את הבישולים שלך.

מי שלא עושה בעצמו לא מבין. לפחות אצלנו ככה היה עם הכביסה. כשבעלי התחיל לכבס- הוא הבין איזו עבודה מטורפת יומיומית אני עושה

לעומת השנים הראשונות הוא הרבה יותר פעיל במטבח.  זה נראה לי גם מה שגורם לו יותר להרגיש בנוח להעיר..

כשאמא שלי או מישהו אחר מעיר על האוכל שלי לא אקח את זה קשה כל כך ואקשיב ואקח לתשומת ליבי, אצלו זה פשוט מביא לי עצבים.  

דרך אגב גם אוכל שהוא מכין ופחות מוצלח הוא יכריז על זה בקול ובלי שום בעיה

ונא להפסיק לדבר כך על האוכל ולהתחיל להחמיא?

וגם אני ממש נעלבת מהערות של הילדים שלי על האוכל

יש פה המון דברים מעורבבים..

זה ממש הגיוני שיאהב את האוכל של אמא שלו, הוא גדל על האוכל הזה וזה מה שהחך שלו התרגל. יש בדיחה כזאת על גבר שהתחתן וכל ארוחה אמר לאשתו "יצא לך טעים, אבל לא כמו של אמא שלי" ככה כל יום. יום אחד נשרף לה האוכל, התלבטה אם להכין מחדש, אמרה מה זה משנה גם ככה יש לו ביקורת.. נתנה לו לאכול את השרוף, אמר לה "סוף סוף הכנת כמו אמא שלי!" 😅 אז באמת מה שאנחנו רגילים זה הגיוני שהכי נאהב. נורמלי. הזאלה היא אחרת, האם זה פוגע בך בגלל הצורה שזה נאמר, או בגלל שאת שומעת שם משהו אחר. כשהוא אומר לך "אולי תבקשי מאמא שלי את המתכון" את שומעת "את לא מספיק טובה"? הבישול הוא נקודה רגישה אצלך? כשרק התחתנו שרפתי עוגיות ופשוט התמוטטתי לערב שלם, כי בראש שלי אישה טובה זה אישה שמבשלת ואופה טעים. אמא שלי אופה מדהים. ולא הרגשתי ששרפתי עוגיות, הרגשתי שנכשלתי כאישה.

ונראה לי שאולי כדאי לפתוח את זה, בנעימות ובצורה מכבדת. הוא לא התחתן עם אמא שלו. הוא התחתן איתך. זה ממש סבבה לאהוב את האוכל של אמא שלו אבל אי אפשר לשכפל אותו אצלך. וזה לגיטימי.. אם בא לך לפנק אותו פעם ב, קחי ממנה מתכון ותכיני לו. אבל ביום יום עם כל הכבוד האוכל שלך הוא שלך, ואולי כשהוא ייפתח להבנה הזאת הוא יוכל גם להרגיש את הטעמים של מה שבישלת ולא רק להשוות.

לגבי החלות למדתי שאין דבר כזה אובייקטיבי מספיק שאחד מכם אוהב חלות אוויריריות והשני אוהב דחוסות, וכבר לא תאהבו את אותה החלה. אולי אפשר סעודה עם החלות האלה וסעודה עם האחרות, או שבת ככה שבת ככה?

ולילדים הייתי אומרת חד משמעית לא לדרג. זה לא מכבד, זה לא מנומס וזה יכול גם ממש להעליב. וכן, גם לך מותר להעלב את בנאדם וזה ממש לא אשמתך, וזה נורמלי. 

אלא עצם זה שעושים כזה עניין מהאוכל וההשוואה הזאת פוגעת ומעליבה.  

בינתיים עם החלות אמי ממשיכה לעשות קצת כל פעם ובעיקר אני אוכלת. אבל יש בבעלי משהו שמשווק טוב לילדים, ואם הוא אוכל משהו ומתלהב ממנו גם הילדים יסכימו לטעום. אז כן קצת מבאסת שהוא לא שם לב להשקעה ומנסה שוב.. אבל בעומק של העניין אני לא חושבת שאני רוצה שהוא יאכל משהו רק בשבילי אלא שיעשה מה שטוב לו וטעים לו, לא?

לילדים אני באמת חייבת להסביר שזה לא מנומס 

אני חושבת שאם הוא יבין כמה זה מנמיך אותך היחס וכמה הוא לא שם לב להשקעה אז הוא גם יאכל כדי באמת לנסות מאכלים אחרים, של אשתו. ולא בשבילך בהכרח.

מה שטוב לו וטעים לו זה להיות בררן שמחפש בכל מאכל את האוכל של אמא שלו. אבל בגלל שהוא עבר את גיל 10, ואפילו התחתן, אולי כדאי רגע להבין שיש עוד אנשים בעולם שמבשלים, בצורה שונה, ולכבד אותם.

הייתי אומרת לו בפירוש - זה מעליב אותי. זה פוגע. אתה הכי אוהב את האוכל של אמא שלך? זה מצוין, כי אני לא בתחרות איתה. היא מכינה אוכל אחד ואני אוכל אחר. כשאתה אצלה תתתענג על מטעמי הילדות ופה תאכל מה שיש או תבשל בעצמך.

גם על האוכל של אמא שלך הוא מדבר ככה? אני מאמינה שלא, כי שם ברור לו שזה בית אחר, אוכל אחר. אבל משום מה אצלכם יש לו את הציפיה להעתקת מטבח ילדותו, כי מבחינתו הוא גדל בבית שלו עם אוכל מסוים, ועכשיו הוא גם בבית שלו ורוצה את אותו האוכל. אבל הבית שלו מהילדות זה בית אחד, והבית שלו מהבגרות זה בית אחר. והאוכל הוא שונה.

וגם הייתי מסבירה לו כמה זה מעליב שהילדים מסתכלים על האוכל שלך ככה רק כי הם מחקים אותו.

אני חושבת שאת מסתכלת על זה כאילו הדבר הכי הגיוני ומתבקש זה שאת "תתבטלי" כי בסהכ את כאן כדי שלהם יהיה טעים ונעים, אבל שהם יעשו את הצעד האחד של להיות מנומסים זה כבר נשמע לך (ואולי גם להם?) הגזמה. וזה משהו לעבוד עליו. 

אז למה פה זה שונה? זה שהם צריכים להיות מנומסים זה עניין אחד אבל אולי צריך  להסתכל על זה בלי כל המטען הנוסף..רוצים תאכלו לא רוצים הכל טוב

זה נקרא להתבטל. עזבי את כל ההתפלספות.

יש נושאים שלא רגישים, וזה מצוין. אבל כשיש נושא רגיש אז אם אחד צריך "לוותר" וזה קורה מתוך הידברות או הבנה ותחושה נעימה של הסכמה והדדיות זה סבבה. אם את מרגישה שאת לא בסדר וזו חובתך להרגיש בסדר שם הבעיה. 

הביקורת שאת מקבלת לא מגיעה כהערה עניינית. הרי בסוף זה לא שהכנת משהו שהוא לא הכיר והחיך שלו אהב או לא אהב. העניין הוא הרצון שלו לעשות העתק הדבק מטעמי ילדותו לביתו הפרטי ואת אמורה להיות המבצעת. אין פה מקום גם לטעם שלך, לרצון שלך אולי להסתכלות שלך על גיוון ובחירה שלך איזה טעמים להביא לבית.

בסוף, אוכל זה משהו מאוד מהותי בהגדרה של בית. לא בהכרח אוכל מבושל, אלא אוכל שאוכלים בבית. אפילו אם נלך על משהו פשוט כמו-שבכל ר''ח מקבלים סנדביץ' עם שוקולד, הרי שסנדביץ' עם שוקולד ישאיר טעם וזכרון של ר''ח.

זה נראה שהמקום שלך כאמא של הבית נדחק בתחום הזה- של עיצוב טעם הבית.

את צריכה בבית *שלך* לבצע את הטעם/ הבחירה/ דרך הבישול/ ההעדפות הקולינריות של..חמותך.

ועוד לקבל ביקורת כשזה לא יוצא דומה למקור.

לא הגיוני.

בעיני שיחה דחופה עם הבעל. לא מתוך מסכנות "אני נפגעת.. יודעת שלא מבשלת טעים.." אלא ממקום משתף ומגדיר- "שמה לב שמתרחש פה בלבול. אנחנו לא העתק הדבק של בית ההורים שלך. לא מתאים לי א', ב'.. שים לב גם איך זה פוגע בחינוך של הילדים.. ופירוט" בסוף, הוא צריך שיקוף של המצב. מניחה שהאוכל הכי טעים בעולם לא יהיה לו שווה אישה שמרגישה ככה וילדים בוטים..

פשוט לשקף. ולהגיע יחד להחלטות. אפשר שבין ההחלטות תהיה גם החלטה שיהיה לשבת תבשיל אחד מבית הוריו. אבל: א. שבעלך יכין (ויתמודד. אם יצא טעים-מעולה. הוא יקהל פתאום ערך להשקעה בבישול. אם לא-לא את הבעיה שזה לא דומה למקור) ב. לסכם מראש שיש *אפס* שיווק שלו דווקא למאכל הזה...

ולך הייתי מציעה להתמקצע במאכלים שיוצאים לך טעים וטוב ונותנים לך ביטחון.

בהצלחה גדולה ממש!

1.קודם כל: " הילדים שלי בררנים וזה באשמתי" מה זה השטויות האלה? הילדים שלי בררנים ואני בשום אופן לא חושבת שזה באשמתי. למה שזה יהיה באשמתך? בהערכה גסה שלי לפחות חצי מהילדים הם בררנים, ככה זה.

2. "מבינה" שהבעיה היא בי" וואט?! איך כל הדבר הזה קשור לבעיה בך? אל תקחי על עצמך מה שלא שלך. יש כאן בעיה מאוד מעצבנת ולא קטנונית בכלל. אין לך במה להתבייש.

3. מודה שאני במקרה כזה הייתי אומרת אם אתה לא אוהב את האוכל שלי אתה מוזמן להתחיל לבשל בעצמך כמו אמא שלך. אני לא אמא שלך נעים להכיר.

אני חושבת שאין לך מה להכנס למקום של התנצלות וריצוי. תכיני מה שבא לך וטעים לך ואל תשקיעי בדברים שהוא לא מעריך וסתם תהיה לך עוגמת נפש. תגידי לו שאם יש משהו שהוא אוהב ורוצה שתכיני אז באהבה, אני הכי בעד לפנק באוכל, אבל רק אם זה לא בא בהשוואה לאמא שלו.

לגבי הילדים הייתי מעלה את זה בפניו לא כביקורת ישירה עליו אלא משתפת אותו בסגנון דיבור של הילדים ולמה זה מפריע לך ואיך לדעתו כדאי לחנך בנושא הזה...

2. "הבעיה" בי, זה לא באמת בעיה, אבל במחשבה בוגרת כל אחד צריך לאכול מה שהוא אוהב וטעים לו, אני לא צריכה להכריח אותו להחמיא לאוכל אם הוא פחות אוהב.. כן יכולה אולי להגיד לו שלא נעים לי לשמוע את ההשוואה.. אבל כן הייתי רוצה שמרגיש חופשי להנות או להנות מהאוכל בהתאם לטעם שלו.

"שירגיש חופשי". כמובן אם יש מאכל ספציפי שהוא פחות אוהב אז אין בעיה לומר, אבל כשזה הופעות להיות משהו קבוע של השוואות אז בעיניי זה לא סבבה.

וכן, אני הייתי אומרת לו לקחת אחריות ולהתחיל לבשל 

ויחמיאו לי על האוכל גם אם הם לא אוהבים. לפחות מאחד בבית אני מצפה את זה- וזה בעלי.

הילדים-לאט לאט...יגדלו ויפרגנו. 

אני אישית חושבת שאם כל כך חשוב לו האוכל והוא רוצה אוכל כמו אמא שלו,

אז למה שלא ייקח על עצמו את כל ענייני הבישול בבית?

שייקח מתכונים מאמא שלו ויבשל בשמחה ובהנאה לכל המשפחה.

את במילא אומרת שלא כזה אוהבת אוכל מבושל.

וזה לא אמור להיות שאת כל היום עומדת בהשוואה לאמא שלו.

ואומרת שזה ממש לא נעים לך לשמוע הערות והשוואות על האוכל שאת מבשלת, ואת מבקשת להפסיק עם זה. זה שלא סבבה להגיד מה לא טעים במה שהוא בישל לא אומר שגם לך זה ככה.

ולא הייתי מזכירה את אמא שלו בכלל, רק הקושי שלך עם לשמוע השוואות להערות כל הזמן... 

גם אם האוכל של אמא שלו הכי טעים בעולם, הוא לא אמור לומר את זה או לגרום לך להרגיש קטנה יותר. אותי בכלל מצחיק שהאמא עדיין שולחת אוכל אבל נו, אם זה עושה טוב לרוב הצדדים, שיהיה ..

הבררנות של הילדים לא קשורה, יותר מזה, ילדים מעדיפים פסטה לבנה ושניצל תירס מאשר קציצות קובה מדהימות ככל שיהיו..

גם עניין החלות לא הוגן, אני מכינה חלול לעיתים רחוקות כי זה דורש ממני הרבה כוחות וזמן, ואני מניחה שבהרגשה שאת טורחת ובכל אופן קונים מוכן , לא מחמיאה בכלל, ואני שומעת מדבריך שאת לגמרי מודעת, ואם את אומרת שהחלות טעימות, אני לא רואה סיבה שיקנה המאפיה, ניסית לשאול אותו? אולי פוחד שיתפקשש משהו, אולי קונה כי זה לא מספיק? הייתי מנסה לדבר איתו על זה, להסביר לו שזה קצת לא נעים לך כל העניין של האוכל, להקביל את זה , למשל אם היית קוראת לאבא שלך לכל תיקון בבית ומפארת אותו איך הוא מתקן יפה, ואיזה גימורים יש לו, למרות שבעלך היה גם עושה, למרות שרגישות של גבר היא לא כמו של אישה מול חמותה , אבל עדיין..

והוא אמור לעזוב את אביו ואמו כבר...ולשחרר מהסינר של אמא.

אבל סליחה שלא עזרתי...

גדלתי בצורה דומה לילדים שלך. האוכל של סבתא היה מבחינתנו פסגת הטעם. ואמא שלי זרמה עם זה ועודדה את זה. מה היה ההבדל?

1. סבתא בישלה מאכלים עדתיים שגם ככה אמא שלי לא בישלה. אז זה לא השוואה בין עוף בתנור לעוף בתנור, אלא מאכלים שונים לגמרי.

2. אבא שלי הילל גם את האוכל של אמא. בחיים לא הקטין מהבישולים שלה בגלל השוואה לאוכל של אמא שלו.

הגיוני שהיא גם אובייקטיבית מכינה יותר טעים (יותר שנות ניסיון, וסובייקטיבית-טעם שגדל עליו). אבל זה לא אמור להוריד מהאוכל שלך. 

אמרת שזה פוגע?

ביקשת לא לקנות חלות, כשאת מכינה?

ובנוסף, תאמרי לו שאם הוא רוצה אוכל כמו של אמא שלו הוא מוזמן לבקש מתכונים ולהכין. אולי ברגע שיתנסה יבין שזה לא פשוט. 

בעלי גם עושה לפעמים השוואות

לא דווקא באוכל כי את זה אני מכינה לו כמו של אמא שלו

אבל בדברים אחרים שאני משתגעת

וכשאני מרגישה שהוא מגזים אני אומרת לו

מאמי אתה התחתנת איתי

לא עם אמא שלך

ואני מאוד מעריכה אותה והיא מדהימה

אבל אני אשתך וככה אני פועלת

אם אתה רוצה XY כמו שלה לך אליה ואל תגיד לי

זאת סיטואציה קשה,

תורידי מעצמך את תחושת האשמה.

מותר לך שזה יפגע בך ויעסיק אותך

ואין מה להתבייש בזה לא בימים אלו ולא אף פעם.

מודה שגם לי הבישול הוא נקודה רגישה,

לא אוהבת לבשל ופחדתי מאוד עד כדי כך שלפני החתונה הודעתי לבעלי שלא יהיו לו ציפיות בנושא, אני לא אהיה כמו אמא שלו המרוקאית...

עם הזמן הבנתי שזה יושב על תפיסה שלי שהאוכל הוא חלק מהתפקיד שלי כאישה ואמא, ואם אני לא מצליחה בו זה כישלון שלי, לא במאכל הספציפי או הארוחה הזאת, אלא במילוי תפקידי באופן מהותי.

לכן ברור שזה נושא רגיש מאוד מול הבעל דווקא, ואנחנו עברנו את הדרך שלנו בנושא, ועד היום אני כמעט תמיד שואלת אותו איך יצא וחשוב לי לראות שהוא אוכל ונהנה ושבע, וקשה לי כשהוא מביא אוכל מאמא שלו בלי לתאם איתי.

אין לי עצות יותר טובות ממה שכתבו אחרות,

רק רוצה לחזק אותך שממש מובן למה את מרגישה ככה,

ואל תבזבזי כוחות על לכעוס על עצמך.

הלוואי שתמצאי דרך לשקף לו מה הוא גורם ותמצאו את הדרך שלכם ואת הביטחון שלך.

חיבוק!

זה מאוד מעליב.

הייתי פותחת איתו ואומרת שזה פוגע בך.

זה שהיא מבשלת מעולה מצוין, אבל ההערות זה כאילו מוריד מהנשיות שלך, ברור שזה שטויות, אבל עם רגשות אי אפשר להיאבק... שימעיט בהערות.

לדעתי בעלך.נוגע בעצב החשוף של "אשתי הכי טובה" ועושה השוואות מול אמא שלו ומשנמך את המקום שלך בבית מולה בדבר חשוב. וכן, זה מעצבן כי זה ביקורתי.

אני לא כותבת את זה כדי שתפתחי מולו חזית חלילה אלא כדי לנרמל לך את התחושות ושלא תרגישי שמשו בך לא בסדר.

בניתם בית, זה את והוא ולא הוא והאוכל של אמא שלו ואת. ואת זה כולל כל מה שמגיע עם החבילה..

אחן בעיה שיאהב את האוכל שלה, טעמים של בית ילדותנו זו נוסטלגיה, זה מקום מוכר, זה המקום להרגיש קצת ילד שןב, אבל בניתם בית משלכם כבר,  ואני הייתי אומרת לו שיפסיק להיות על תקן מבקר מזון. כל מתכון ששני אנשים יכינו יכול לצאת קצת שונה וככה זה. אבל העיקר - אתה גורם לי להרגיש פחות טובה וזה לא נעים וזה פוגע. אני רוצה מסורת אוכל משלנו בבית ולא העתק הדבק של מה שאתה חווית בלבד.

חיבוק♥️

נראה לי שיש מקום להגיד שהדיונים האלו פוגעים 

ושהוא מוזמן לתת הערות חיוביות וענייניות

כמו: תודה לאמא שטרחה על האוכל/ראיתי שהשקעת זמן בהכנות/איך המטבח נקי/תודה שעשית קניות

בקיצור לא יודעת, דברים על מה שכן טוב ולא על מה שלא.... 

היה לי ברור שתגידו לי לקחת את העניינים הפרופורציות המתאימות ולתת לו לאכול מה שרוצה.

אנסה לראות איך אני מעלה את הנושא בעדינות

שוב תודה ❤️

פעם חשבתי על זה ש..למה? מה הסיבה שלאישה יש עניין עם אוכל והיא מפנקת באמצעות האוכל וחשוב לה שיחמיאו לה על זה ושיהיה טעים לבני המשפחה...

והגעתי למסקנה שאולי בגלל שה' טבע בנו שאנחנו מניקות את התינוק מיד כשנולד. אנחנו מייצרות את האוכל ...אז זה לא נגמר שם... גם כשהם גדלים אנחנו מכינות וטורחות על האוכל.

אותו מתכון יכול לצאת ל2 אנשים אחרת לגמרי.

ואין מה לעשות. ככה זה.

האוכל של אמא שלו זה האוכל שלה.

האוכל שלך זה האוכל שלך.

ובאופן אישי לא הייתי מנסה להכין כמו של..

כי אף פעם זה לא יצא בדיוק.

אני מחזקת אותך להיות בטוחה בעצמך ובאוכל שאת מכינה.

גם אם הם לא נחמדים.

יש אנשים שאוהבים להתלונן. שלהם.

אנחנו נעזרים המון באוכל של אמא שלו כי גרים קרוב,

אבל בעיקר כי אני לא אוהבת לבשל.... מעדיפה לקבל של אחרים ולא לעמוד במטבח. מקבלים גם מאמא שלי. אמא שלי מבחינתי היא בשלנית על ואני כ"כ שונה ממנה ומעולם לא היו לי יומרות או שאיפות להכנס למטבח לפני שהיה צורך כזה.

 היום התיעדוף זמן שלי יקר ולעמוד במטבח בצורה יצרנית או כי "חייב" או כי "שבת" זה לא אני. יכולה להתחבר יותר לנסות להכין דברים כשבא לי ומתוך רצון אבל לרוב אין זמן

לאחרונה התחלתי לגלות עצמאות והוא דווקא נותן לי המון בטחון לגבי מה שאני מנסה ומכינה אבל עדיין-לקבל אוכל עוזר לי אז אני מעריכה ואומרת תודה. 

הילדים כן רגילים לאוכל של חמותי וזה מעצבן שמה שעזר לי בהתחלה יכול להפריע כשהרגלתי אותם לאוכל שלה ואת שלי הם פחות אוכלים אבל לפעמים, כשמרגישה שבא לי שיהיה רק אוכל שלי בבית שלנו, המחשבה חולפת מהר כי אני לא אעמוד ביצור 

הכי מצחיק כשכל אחד מאיתנו טועם ואוהב את האוכל של האמא של השני (הוא של אמא שלי ואני של חמותי) או להפך, כשכל אחד נצמד למה שאמא שלו מכינה.

האמת שזה לא כזה "קליל", לפעמים הייתי רוצה שיהיו לי יכולות נשיות לייצר אוכל תמיד, וגם שיצא טוב וגם שאני אוכל לפתח "עצמאות" ו"לעמוד על הרגליים" כמו חברות אחרות ונשים בכללי בענייני בישול, זה גם מתקשר לי עם טעמים של בית וחמימות ולפעמים מרגישה חוסר בטחון רציני או רצון להיות מישהי אחרת בזה. כזו שגם אוהבת לבשל, גם יוצא לה טוב וגם מארחת אחרים.        זה רחוק ממני שנות אור וגם מפנטזת שהיה לי זמן להתנסות בבישולים במקום לעבוד. אבל צריך לעבוד והעבודה שלי היא גם אחר הצהריים

מעבר לזה שיש את העניין שלך מול עצמך והבטחון,

נראה לי שכדאי כן לשתף אותו בתחושות שלך.

להגיד לו אפילו שאת מרגישה פחות מוצלחת בתחום, שההשוואות והדירוגים והאמירות האלה גורמות לך להרגיש פחות טובה בזה, ואת ממש תשמחי אם יוכל להפסיק ואפילו להחמיא לך..

(ואת העניין שלך מול איפה שזה מפעיל אותך; השוואה לאחרים/את לא מספיק טובה וכו' כמובן גם כדאי לעבד)

סקירה מאוחרת והעמסת סוכר

ואישרו לי לידת מים

בהר הצופים

(ואז לא רצו לקרוא למיילדת במיוחד בשביל זה, ולא רצו לנפח בריכה... אז לצערי יצאתי מהמקלחת)

שקיפות...

אולי דברים השתנו מאז...