פורום הריון ולידה (עמוד 1036)

בן כמה הילד? איזה נר נתת? אקמול?
את יכולה לתת נורופן במקביל?

הבאתי יש היום אקמול
היום התחלתי נורופן

מה הכוונה במקביל? הפסקתי אקמול והתחלתי נורופן..

עשיתי אמבטיה פושרת וירד החום אחרי איזה חצי שעה ל 39.5

בעיקרון אקמול ונורופן הם חומרים שונים, אז אפשר לתת אחד מהם ונגיד אחרי שעתיים לתת את השני כדי שיפעלו במקביל.
חשוב מאוד לשים לב שלא עוברים על המינון המומלץ לכל אחד מהם!!

אמר כל עוד לא עובר את ה 41 להמשיך משככים
יש חמישה ימים

טוב, מנסה 🥱🥴

כשאקמול לא מוריד חום והחום כל כך גבוה.... זה מלחיץ ודורש התייעצות מידית עם גורם רפואי מוסמך.

נשמע חולשה מעבר לרגיל בזמן מחלה ואם החופ לא יורד אז זה הזמן לבדוק בדיקות מקיפות.רפואה שלמה! תעדכני

או תקחי לעוד רופא לבדוק שוב

הייתי מבקשת הפניה למיון

הוא כביכול מכוסה

אבל זה לא אומר בכלל כי יש דברים כמו דלקת בשתן למשל שמוקסיפן לא תמיד עוזר

וצריך סוג אחר כי יש בחיידקים בשתן גם סוגי חיידקים.

לא מבינה למה הוא לא מבקש בדיקת שתן למשל?

בדיקת דם?

אם הילד זרוק, מסרק לאכול ולשתות זה הזמן ללכת למוקד או מיון כיוון שיש סכנה של התייבשות!

תעדכני מה אתכם, בשורות טובות יקרה

 

של ההורים.
לא להיות עם הפלאפון.
להקציב לך זמן ללמידה עד שהפלאפון עם שעון מעורר נותן לך הפסקה.
לתכנן לך את היום שרובו ללמידה ולשים לך הפסקות שוות של אוכל , טיפול בילד, וגם חוסר מעש.
להבין שזה זמני, לתת פוש אחרון וזה ישתלם! זה לא לכל החיים.
לקנות לך כל מיני דברים מתוקים שילוו אותך בלמידה!
לקנות אולי מרקרים אן עטים מיוחדים שיעזרו לך להתפקס , לסמן וככה לזכור.


לזנוח את הכביסות קצת! תעשי לך זמן מוגדר. אוכל תכיני קליל! תכיני את הבית כל כולו ללמידה. להכין את הבעל נפשית שהפעם זו הפעם שגת הולכת לעבור ואת צריכה פוש עזרה ממנו!

זה באמת קשה,חיבוק,
לדעתי זה לא בעיה של זמן אלא יותר אנרגיה -שלא להתייאש או שהחומר משעמם או קשה וכו'-
ולכן-
אל תגשי סתם ללמוד,
תחשבי לפני איך ללמוד בצורה יעילה נגיד-
1)
לעבור על מבחנים משנים קודמות,
לקרוא את החומר ברפרוף פעמיים ,ממש מהר,בלי באמת לקרוא,רק לעבור עם העיניים,ורק פעם שלישית בעיון, נדמה לי שיטה טובה ממש! יעילה בזמן,חוסכת זמן לימוד ( החומר מוחדר בתת מודע כשאת קוראת ברפרוף)

2) תתכנני את הזמן כדי שלא תתיאשי באמצע-
תקציבי זמו מועט ללמידה-
3) גיוון במשימות כדי שיהיה לך כיף ללמוד-
נגיד5 דק' רפרוף על החומר,5 דק' מעבר על מבחנים, 5 דק' תרגול וכדו'
4) אם יש דברים שקשה לך לזכור-אפשר לעשות משחק כרטיסים/זכרון -בשביל העיף -עוזר לזכירה ןגם מגוון וחוויתי ומפחית את הייאוש מהלימוד
5) אם למדת במשך נגיד שעה או איקס זמן-בהתמדה-
צ'פרי את עצמך בהפסקת שוקולד/קפה/ תשבץ/ ריקוד,משהו כיפי שאת אוהבת לעשות-
לזמן מוגבל- נגיד10 ד-' ואז תחזרי ללמוד

תתכנני מראש באיזו צורה את לומדת מאיזו שעה עד איזו שעה ( בעיקר כשהתינוק ישן יותר קל..) ואז תעשי לפי התוכנית...בהצלחה חיבוק

ותודה על הטיפים.. מרענן!! 

להחליט שהיום את רק מתקשרת לחברה שתעביר לך את הסיכומים.
ומחר לומדת רק שני דפים מתוכם.
וביום שלישי עוברת על רשימת מושגים.
וכו' וכו'.

לפעמים מרוב שהמשימה ענקית, אין כח בכלל להתחיל. וכשהמשימה היא קטנה וממוקדת- זה קצת יותר אפשרי.

אפילו לא חברה מהלימודים אלא מכרה מהסביבה שבמקרה גם עושה אותו מבחן.
זה ממש נותן דרייב
גם אם זו חברה רחוקה אפשר ללמוד בזום או בטלפון וזה מעורר מוטיבציה.
לבקש מבעלך עזרה בזה.
(בעלי בעבר ביקש ממני עזרה בנושא של הימרחויות בזמן הלמידה כשהוא לא מצליח להתרכז או להתחיל.. אז אתמול ראיתי שהוא לא מצליח להתחיל..פשוט ניגשתי אליו ושאלתי אותו במה הוא עוסק. וההסבר שלו לי פתח לו את הראש ללמידה)
תקציבי לך זמן קצר ללמידה, או שתצאי ללמוד בפארק יפה בחוץ/בית קפה.. מקום שקט שיש בו פחות משימות שאת יכולה לעשות.
צ׳יפור לעצמך עם אבני דרך.
בהצלחה גדולה גדולה!!! ❤️❤️❤️

את הסודנטים של הכיתה שלי וגם כמה כיתות אחרי.. 

אז עכשיו לא מכירה אף אחד.. לצערי. 

זה רעיון לצאת.. בזמן שהבעל בבית, ללמוד בלי הסחות דעת.. 

תודה רבה!

ותרכיבי אותה מחדש לפי סדר העדיפות.
מכירה את משל הבקבוק עם האבנים, החצץ החול והמים?
אז תכיני לך אחד כזה מול העיניים. זה בדיוק זה.
תקבעי בלוז את הדברים הגדולים שאת חייבת לעשות ואין אפשרות להזיז אותם.
אח"כ את הגדולים הגמישים
ורק אח"כ את הדברים הקטנים יותר כמו בישול וכביסות.
אגב, מקווה שברור לך שאי אפשר להמשיך באותה שכרה כאילו אין משהו גדול עכשיו בתוך הלו"ז, כן?
אז ברור שלהוריד סטנדרטים, לא להכניס כביסות לארונות (לא יקרה כלום מחודש של כביסה מסתובבת)
לשטוף את הבית בפעם בשבועיים וכד'.
להיעזר במשפחה, בייביסיטר, אוכל חצי מוכן כמו קוסקוס בשקית או בשרי נקי חתוך מאורגן שזה שניה לזרוק לתנור.
לבשל בכמויות יותר גדולות עבור כמה ימים (להקפיא מנות)
זה בשביל להפחית מהעומס.

אבל בשביל לסדר את העומס, אז אמרנו לסדר בלו"ז את הדברים הגדולים,
אבל עוד משהו: להתחיל עם מה שהכי לא בשגרה. הכי קל לברוח למוכר והידוע ואז להגיד "עשיתי משהו"
אבל זאת בריחה. לעשות משהו זה את מה שאת קובעת כדבר הכי חשוב לך כרגע.
בנוסף, להקדיש את השעות הכי טובות שלך למשימות שהכי קשה לך בהן.

למשל אצלי לפני פסח הייתי מתחילה את היום קודם מהנקיונות ואח"כ יוצאת לעבודה, כי ממילא אם היה הפוך הייתי נשארת בעבודה וחוזרת ב21:00 בלילה, לא הייתי מנקה באותו קצב כמו בבוקר,
אז העדפתי לצאת יותר מאוחר ולחזור ב24:00 בלילה לפעמים גם אחרי.
(שוב חוזר לזה שאת העבודה בעבודה אני מכירה והגוף רגיל לעומת ניקיון פסח שדרש כח גופני ומנטלי שהוא לא בשגרה)

עוד טיפ: שבתות במבט ראשון נראה שהכי קל להתארח בתקופות עומס, אבל מניסיון זה לא בהכרח נכון. זמן האריזה והנסיעה משתווה בערך לזמן בישול של שבת מינימלית, אבל ישנים יותר טוב בבית ויש הרבה יותר גמישות בסדר יום ככה שאפשר לנוח באמת גם במהלך היום.
אולי יתאים לך לשתף את בעלך בלו"ז ושינזוף בך בעדינות אם את לא עומדת בזמנים שהגדרת אלא נופלת למשימות שלא בתיעדוף.
או שיתן לך חיזוק חיובי קטן כל יום שאת כן מצליחה לעמוד במה שהגדרת לעצמך.
ואל תשכחי לשים גם הפסקות קצת. אבל בזמן ההפסקות את בהפסקה ולא בטיפול בבית אחרת זה יגלוש למחוץ לזמן המוגדר להפסקה.

לגבי הלימוד עצמו, תחשבי איך יהיה הכי יעיל לך באמת ולא מתוך עצלנות.

בנוגע לחישוב הכלכלי תחשבי כמה כסף הפסדת מאז שעשית את הבחינה ועד היום אם היית עוברת, איך זה היה משפיע על השכר שלך היום אם היית עוברת את הבחינה.
זה החישוב הכלכלי הנכון, לא רק עלות החודש של לימוד לקראת המבחן.
אז לא אומרת לקחת חודש חופש, אבל אולי אפשר יום בשבוע, אולי לצאת מוקדם ולהשלים בימים אחרים תלוי בגמישות בעבודה,
וגם לשקול קורס שיכוון אותך בארגון החומר והזמנים או עזרה של מורה בתשלום וכמובן עלות בייביסיטר.

ואל תוותרי על מיצג פיזי של בקבוק האבנים, מבטיחה לך שידרבן אותך במיקוד.

בהצלחה!!

אלופה!! 

תודה רבה! 

 

בשבוע הבא

לק"י

והגננת ביקשה מראש שנכתוב לה. לא התקילה אותנו.
מספרים למה קראתם ככה או מה פירוש השם. לא?
בהנחה שלא קראתם לה ברצף אותיות לא ברור, בדרך כלל יש משמעות מילולית לשם.

לנו על..."

לק"י

בלספר על הילד לא נתקלתי למזלי🤭

ואני דוקא אוהבת ימי הולדת עם ההורים. זו חוויה גם בשבילי.

במעון אצלנו עושים בלי הורים וזה ממש חסר לי.. בילד הראשון שלי ממש ביקשתי לבוא אבל זה היה יומולדת שנה אז לא באמת היה מה לעשות...
בשאר ימי ההולדת לא באתי אבל התבאסתי

לא מבינה מה הקטע לעשות בגילאי הגן בלי הורים??
מבינה שבמעון הילד לא מבין כלום וכו.. אבל עדיין הנוכחות של ההורים...
כי הרי אם בגן ובמעון זה בלי הורים, אז מתי כן?? בביהס כמובן שלא..
יוצא שצריך לחגוג בבית בחברת החברים מהמסגרת או רק משפחה, תלוי גיל..

לק"י

לא יודעת אם בגן של הבת שלי זה התחיל מהקורונה וראו כי טוב...
כי אין לי ניסיון עם יומולדת בגן הזה מלפני הקורונה.

יש ילדים שיותר נוח לבם בלי ההורים.

ואגב, במעון בגילאי שנתיים ושלוש הם מבינים.

(אנחנו חוגגים תמיד גם בבית. אפילו משהו קטן. אבל נחמד לי גם להיות ביומולדת בגן).

הכוונה אולי שהם מבינים בגילאי 2-3 אבל לא שוכרים אחכ.. בטווח הארוך..

הגדולה שלי נכנסה לגן לפני הקורונה. הייתה שם שנתיים ורק אחכ קורונה..
והגננת החליטה שימי ההולדת בלי הורים..

ההורים העדיפו ימי הולדת ללא הורים
גם אני הצבעתי ככה
לא מבינה מה טוב ביום הולדת בגן עם ההורים
1. תקוע עם העבודה
2. הילד מתבייש
3. אני לא סובלת לרקוד/ להעביר פעילות לילדים אחרים
4. אם אני רוצה זמן איכות עם הילד אני פשוט נשארת איתו בבוקר לשחק בגן

לק"י

לרוב אני לא מצליחה להביא את הבת שלי לגן מוקדם (רק בימים שאני מתחילה מוקדם בעצמי...), וגם לא יודעת כמה מקובל פה להשאר איתם.
לא כל הילדים מתביישים. ויש דברים שאני קצת מתפדחת😛 ועדיין אני אוהבת את הפעילויות שיש עם ההורים.

השנה במסיבת פורים של הילדים הזמינו את ההורים להשאר גם עד שעה מסויימת.
והיה לי נחמד ממש....

אבל ברור שאת לא חייבת לאהוב את זה, ולהעדיף שהיומולדת תהיה לילדים בלבד

אצלנו לא מקובל שנשאים לשחק עם הילד בגן חובה.. בגן של הקטנה כן..

ולפעמים היום החופשי הוא ביום החופשי של הגננת.
היו שנים שממש שברתי את הראש מה לעשות עם היומולדת, וחגגתי באיחור של כמה חודשים בגלל זה.

שלא צריך שיהיה נוח רק לילד היומולדת, אלא גם לחברים שלו.
ויש הרבה ילדים שמתביישים ולא משתתפים בנוכחות מבוגר זר, וזה מבאס גם להם (ואם היומולדת לא בזוגות- יש יום הולדת כמעט כל שבוע בגן, אם לא שתיים).

מה הוא אוהב לאכול, במה הוא אוהב לשחק בבית, לאן הוא אוהב לנסוע...

תודה

ילד מהממם חיים של אימא כמה שמחנו וציפניו לו ב"ה מתנה אמיתית משמיים ואומרים כל יום תודה!

אצלנו היא לא שאלה...
אבל אפשר להגיד מה הוא אוהב, כמה אחים יש לו...

לק"י

"הוא שובב, אוהב לקפוץ על המיטה לפני השינה ולצייר על הקירות"🥸

היתה בדיוק את אותה התקלה....

זה הבן שלך! בטח יש לך מה לספר עליו
מה הוא אוהב לעשות/לאכול
במה הוא טוב
איך הוא אוהב לבוא לגן (הזדמנות לפרגן לגננת)
מה היה כשנולד איך שמחתם...

לק"י

אין לך מושג מה מצפים לשמוע או שיש לך בלק אאוט.

מספיק לשטוף בין שאיבה לשאיבה (או אפילו לשמור במקרר), סטריליזציה צריך כל 24 שעות, משהו כזה. אני לא מקפידה, אבל אולי לפג כן כדאי להקפיד. לדעתי 75 זה כמות מספיקה למנה, אבל תלוי כמה הילד אוכל.. כדי לאחד חלב משאיבות שונות הוא צריך להיות באותה טמפרטורה, וחלב יכול להשאר בחוץ בערך 4 שעות ובמקרר כ-4 ימים, אז אם את לא מתכננת חשוב בפרק הזמן הזה, לדעתי כדאי להקפיא. אני חושבת שבאופן כללי, אם זה לא לשימוש בימים הקרובים כדאי להקפיא. בהצלחה! כל הכבוד לך!

1. פעם ביום סטרליזציה, השאר לשטוף.
2. לשקיות יש תוקף אז לא נראה לי כי אז הן נקרעות וחבל
3. נראה לי שעדיף 60 ולהגיד לה שאם היא מפשירה ונשאר אפשר להשתמש להאכלה הבאה (שמים במקרר אבל לפג יש פרוטוקול אחר אז צריך לבדוק )

אז מנסה להבין רגע מה לעשות עם מה שעכשיו שאבתי -
המשאבה לא היתה בשימוש המון זמן.
לפני כמה שבועות עשיתי לה סטריליזציה ומאז לא היתה בשימוש בכלל (רציתי להשאיל לחברה שרצתה, אבל בסוף היא לא היתה צריכה).
עכשיו לפני השאיבה שטפתי שוב בסבון.
שאבתי כ-75 מ"ל.
יש לי בבית רק שקיות ישנות (כמו שכתבתי, לפחות במות 5 שנים). לא כתוב עליהן תוקף, והן נראות במצב טוב.

יש טעם לשים את מה ששאבתי בשקית ולהקפיא? גם מבחינת החלב (ומצב המשאבה), וגם מבחינת השקית..
ועדיף לחלק לשקית של 60, ועוד שקית שאליה אני אוסיף מהשאיבה הבאה? או שאפשר הכל ביחד (יותר נוח לי...)

יודעת שיותר קל לשים 60 כי זו בדכ המנה וחצי ממנה זה 30
אבל באמת מה שנוח לך

לגבי השקיות את יכולה אבל אני לא רוצה שתהיה לך עוגמת נפש
כמ שמעתי על מקרים ששקיות ישנות נקרעו וכל החלב נשפך

לגבי החלב עצמו אין בעיה נשמע לי טוב

ונשפך לי החלב😥

פעם לפג, ממש הקפדתי על סטריליזציה, שטיפת ידיים עם סבון לפני שאיבה. שקיות נקיות לחלוטין.

בפועל אחר כך דיברתי עם דיאטנית של פגים, וזה כנראה יותר מורכב מזה. אפילו לא בטוח שזה מספיק עבור כל אחד.

הייתי מנסה לברר עם מי שביקשה את התרומה, באיזה תנאים צריך לשאוב, אם זה אפשרי.

זה נראה לי גם תלוי מה הכוונה של פג, אני שאבתי לתניוק שעוד היה בבית חולים, ואני מניחה שזה רגיש יותר.
אם הוא השתחרר כבר ובוגר יותר, אןלי זה כן בסדר

אז נשמע שזה לא כמו לפג בבית חולים...
תודה!

אני גם ראיתי את ההודעה ופניתי וזה לא היה רלוונטי המרחק. זה ממש מקסים שאת מוכנה לשאוב רק בשבילה, כדאי לדעתי לדבר איתה מראש ולשאול אותה אם להקפיא או לשים במקרר כי אחרי הקפאה יותר קשה לשנע את החלב בלי שיפשיר ומרגע ההפרשה יש רק 24 שעות לשימוש ..
בקיצור אם את עושה מאמץ כזה רציני כדאי לשאול אותה איך לעשות לפני שאת מתחילה

בעיקרון פניתי אליה, והיא אמרה שיכול להיות שיהיה רלוונטי בהמשך, כרגע יש לה כמה שהיא צריכה לאסוף מהן.
אז חשבתי להתחיל לשאוב בינתיים, כדי שאם היא תצטרך בהמשך כבר תהיה לי כמות ששווה לה לנסוע בשבילה. (אני לא חושבת שאני אצליח לשאוב יותר מפעם ביום, בסוף אני גם תוך כדי הנקה מלאה של תינוקת פה איתי... אבל אם כל יום אני שואבת מנה זה מצטבר לכמות ששווה לבוא בשבילה).
אבל אולי באמת אני אבדוק איתה קודם...

יש הרבה שמחפשים.
לי באיזשהו שלב נמאס להתעסק עם חלב שאוב, מסרתי את כל מה שהיה לי. ועוד רצו עוד, ויצא לי להביא לכמה נשים שונות.
ככה שאם תשאבי הגיוני שזה לא יהיה לחינם.

אבל זה כן מאוד מתיש בעיניי, שאבתי במיוחד למישהו רק כשידעתי שיש בזה צורך מיידי. אבל אם לא, מסרתי פשוט ממה שיש.

אבל אם יש לך כח, זו צדיקות גדולה🙂

שגם אם היא לא תצטרך בסוף, בטוח אני אמצא למי למסור...
אבל אם זה ככה, אז מן הסתם עדיף להקפיא, לא? לשים בקירור זה רק אם אני יודעת שהיא אמור להגיע בקרוב.
בעל מקרה שלחתי לה עוד הודעה...
תודה! וכל הכבוד גם לך על מה שתרמת...

לגמרי עדיף במקפיא

לפעמים אני שואבצ כמה פעמים ביום וזה מסתכל כל רגע לפרק את המשאבה ולשטוף

יש לי של ביאמבה 

כמו לפני השימוש הראשון, שמרתיחים 5 דקות בסיר עם מים רותחים או במכשיר ייעודי, במיקרוגל או מחובר לחשמל. גם לבקבוקים שהתינוק משתמש צריך לעשות, רשמית פעם ב24 שעות (מודה שאני לא מקפידה 🤭 שוטפת עם מים וסבון ומידי פעם עושה סטריליזציה)

שקניתי לפני שלוש שנים בערך וכשהפשירה את החלב הכל נזל לה, אז אולי ספציפית עכשיו תקחי את הסיכון אבל כדאי לקנות שקיות חדשות כי באמת כאב הלב שמגלים חורים בהפשרה והחלב הולך לאיבוד

או שקית סנדויץ? או שזה לא סטרילי?.. לא יצא לי להקפיא בכלל..

ואת מה שכבר השתמשתי אני אגיד למי שתיקח להפשיר בתוך שקית נוספת ליתר ביטחון. באמת חבל על הכאב לב...

אני לא הנקתי כי לא יכלתי והקטן שהיה בפגייה לא עיכל מטרנה , איכשהוא הסתדר עם זה מחוסר ברירה . רק שהשתחררנו נודע לנו שיש אופציה כזאת
אז תבורכי! ה' יחזיר לך כפל כפליים 🌹

אני גרה די רחוק ממנה אבל היא אמרה שאם תהיה לי כמות והיא תצטרך בהמשך, אז היא תבוא. אם לא, אז אני כבר מן הסתם אמצא למי למסור. קודם כל נראה כמה אני באמת אצליח להתמיד ולשאוב...

אבל אם את לא מניקה זה ייצור לך גודש... אולי תעשי את זה רק פעם ביום.
מספיק מים וסבון, ופעם בכמה זמן מים רותחים.
ובכמויות כדאי כפולות של שישים

אחיינית שלי הייתה פגית, שלושה חודשים בפגייה. והנחו את גיסתי לעשות פעם ביום.
כדי לתרום לבנק החלב צריך סטרלזיציה בכל שימוש

@אדום צהוב ירוק
אולי תכתבי פה את הנהלים לשאיבה לצורך פגים?

https://www.mdais.org/media/3167/%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%92%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%AA-1021.pdf

 

וחשוב גם שזאת תהיה משאבה אישית חדשה או משאבה ברמת בית חולים עם ערכה אישית חדשה.
(משאבת מילי שמקבלים ביד שרה לא מתאימה לזה).

באמת זה ממש נתינה לא מובנת מאיליה!

 

רק לגבי גודל המנות

כדאי לשאול

אולי אוכל ארוחות יותר קטנות

ובגלל שהחלב השאוב הזה הוא זהב

ואא לשמור מארוחה לארוחה חלב מופשר

לשאול איזה גודל מנה רוצים

ולחלק לשקיות כמה שיותר קטנות

 

ו60/30 מל זה סתם זה מגיע מהמטרנה אין לזה ממש קשר להנקה

נדיר שתינוק יונק ישתה בארוחה יותר מ100

(זה גם לפי אתר ליגת לה ל'צה וגם מנסיוני..)

יכול להיות שמדובר בהריון כימי… התחלה של הריון אך ללא השתרשות ברחם ואז מופיע המחזור באיחור קל…

בשורות טובות אמן ♥️🙏🏽

בעיקרון אם מדובר בהריון כימי -התוכן יוצא החוצה ללא התערבות. ייתכן ווסת כבדה יותר 

אם הדימום מתארך יותר מהרגיל/ יש כאבים חריגים צריך להיבדק. אבל בעיקרון בשלב כזה אין הרבה מה לעשות ולמה להיבדק 

אלא אם כן ואת רוצה לעשות בדיקת בטא נגיד לצורך מעקב ורישום רפואי שאכן היה הריון כימי 

חיבוק יקרה

בטעות נחסמת לי באמצע שכתבתי לך. לא יודעת איך לסדר את זה. מתנצלת

חסימה האמת..

(לב)

יש השתרשות, אין עלייה של בטא לפני השתרשות.
הריון כימי זו בעצם הפלה בשלב מאוד מאוד מוקדם.

זה מה שהרופא אמר לי במיון שהגעתי… שזה ללא השתרשות….
בכל מקרה מחכה ומצפה בע״ה להריון תקין

ולפעמים זה לא מבשר טוב
אצלי כשהיה דימום היה סימן להפלה

זה הריון כימי..
וגם יכול להיות שזה פשוט מחזור והבדיקה לא היתה תקינה?
בכל אופן לא חושבת שצריך ללכת להיבדק בכזה שלב💓
חיבוק יקרה

אישה שהיתה בהריון ולו ליום אחד, וזה נפל
נקרא הפלה.
אפשר לעדן את זה ולקרוא לזה הריון כימי
אבל לאשה זה דבר שהיה - ואיננו.
אני כותבת את זה מתוך כאב אחרי דברים כאלו שעברתי לאחרונה ואם אני מגדירה את זה רק כהריון כימי אז זה לא נורא.. קורה להרבה נשים וזה עובר
אבל הייתי בהריון כמה ימים בודדים. והיו לי תקוות וחלומות.

גם כי זה האמת

וגם כי זה מספר לי סיפור אחר

ואפשר לספר אותו בלי לבטל את התחושות הכל כך נכונות
של
היו לי תקוות
וציפיתי
והתרגשתי
ודמיינתי.ויתתי שם

ואז ברגע לא


ודוקא בגלל שאת יודעת שגם אני רגע אחרי הפלה+ הריון כימי(ובעבר היה לי גם -גם וגם

להגדיר את זה הפלה
דווקא יותר קשה
יותר מכאיב
יותר מוציא אותי מאיזון


כי יש הבדל תכלס

גם משך המן בו היית קשורה להריון מאוד מפיע וגם לי אישית לפחות מההפלה לקח לגוף שלי 5 חודשים להתאושש ולחזור לעצמו
מההריון הכימי זה כמו מחזור +

אז דוקא טוב לי לומר לעצמי שזה ''רק'' הריון כימי
זה נפוץ מאודדד ולא מראה על משהו לא תקין

וזה ממש לא מבטל את זה שבכיתי חצי מהחג בגללו וזה היה כואב

אז מתי זה נחשב כימי ומתי הפלה?
שבוע אחרי האיחור והבדיקה החיובית? שבועיים אחרי האיחור? 3 שבועות אחרי האיחור?
בהנחה שמישהי לא עושה בדיקות דם כל יומיים כדי לבדוק בטא

הריון כימי- זה בעצם הפריה שלא הצליחה להשתרש ברחם בשלב הראשוני או שההפריה לא היתה תקינה
ולכן זה לרוב נגמר מאוד מהר.. עד שבוע 5+-

הריון כימי זה כל עוד אפשר לראות את ההריון רק בצורה כימית- ז"א בבדיקת דם.
בשלב שבו עוד לא רואים שק הריון או עובר.
כל הדרך שלנו לדעת שיש הריון זה רק לפי הבטא.

זה לא משנה אם ראו או לא,

זה משנה השלב.

אם ההריון נפל ממש מוקדם שה"עדות" היחידה לקיומו היא בדיקת דם (כלומר עדות כימית) - זה הריון כימי

 

אם כבר היה שק הריון - זה נחשב הפלה

וזה לגמרי בסדר
אבל ממש מעניין
אני הרגשתי שאחרי פעמיים,
הריון כימי + הפלה בשבוע 8
הסביבה מאוד ריככה את הכל. זה קורה. יש לך ילדים ב"ה. זה היה ממש בהתחלה. וכו'
עד שבאיזשהו שלב הרגשתי קצת מטומטמת שאני עושה מזה כזה עסק
ועכשיו שזה קרה לי בפעם שלישית אמרתי לעצמי אני הולכת לתת לזה את המשקל הראוי בעבורי ולא להתנצל על השבת השלימה שבכיתי ולהרגיש קטנונית


ולגבי ההבדלים ביניהם
ברור שיש הבדל
גם לי לקח מלא זמן לחזור לגוף מאוזן אחרי הפלה בשבוע 8 ולעומת זאת אחרי כימי חודשיים אחרי כבר הייתי שוב בהריון (שנפל..)

טוב..כמו תמידובאמת הכותרת ה לא מנה

זה משנה שנצליחצלכבד את מה אנחנו מרגישות
ולא נבטל את הקושי שלנו
ולא של אחרים

למרות שאני כן חושבת שאין מה להשוות בין איבוד הריון בשבוע ככ מוקדם להפלה בשלב מאוחר יותר.
אבל רפואית פשוט זה מוגדר הריון כימי ולא הפלה...
בכל אופן- חיבוק גדול❤️
בוודאי שזה ממש לא פשוט ומצער....

וכן הייתי צריכה ללכת כי הסוג דם שלי הוא מינוס והייתי חייבת לקבל אנטי D.. 

 

ולצערי הרב מאוד, 

כן, זו הפלה/ הריון כימי איך שתקראו לזה. לא משנה. 

כי בשניהם היו תקוות ושמחה שהתנפצה. 

 

 

אוף. כ"כ חיכיתי. ועד שכן..בסוף לא. 

לא מאמינה שעברתי את זה. 

 

מודה לה' שזה בשבוע ממש צעיר. 

 

ככ מזדהה איתך… עברתי גם לא מזמן…
הציפייה רק גודלת
שבע״ה נתבשר בבשורות טובות! ביידים מלאות

לוקח זמן לעכל

אכן ממש כואב😥

שתיתן שילוב של תזונה מתאימה עם תוספים לחיזוק הקיבה. מכירה כאלה שראו ישועות אחרי ששום טיפול לא עזר.
וביינתים לקחת אומפרדקס (כדור נוגד חומצה) על בטן ריקה

אולי זה באמת טחורים/ פיסורה
ולתת לו הרבה מים, זה מקל על היציאות

תולעים …

מישהי נתקלה בתופעה?

נראה לי שזה כי החלב נוצר והכל משתנה שם. לא חושבת שזה מדאיג

כאב שלא מפסיק כבר יממה.
עלי כרוב? מה לעשות?

לא יודעת אם כרוב יעזור. את גם לא רוצה לייבש את זה..
הייתי מתיעצת עם הרופא או אחות

שלחו אותי לאולטראסונד שד

אצלי זה היה גרד סטנדרטי. הרופא אמר שיעבור אחרי הלידה. אכן עבר

ממליצה ללכת לדיקור. עוזר ממש.

אם זה ממש חשוב, נגיד נופש אפילו, הייתח מפסיקה אחרי.
זה מה שאני עשיתי האמת לפני כמה שנים.

טוב האמת שזה מה שחשבתי...

הייתי ממשיכה מניעה עד אחרי התאריך החשוב

אם כן, אז לדעתי יש על מה לדבר..
כי אם תפסיקי עם הנוברינג יהיה לך עכשיו דימום נסיגה.
ואז, ברגע שתזהי ביוץ תוכלי אכן לקחת פרימולוט נור לפי הצורך..

אבל אם את לא בטוחה שתדעי לזהות ביוץ - חבל לקחת סיכון...

טוב, אני רואה שאין ברירה אלא להמשיך עם המניעה.

תודה!

הפרשות עם ריח רע יכולות להעיד על דלקת או פטריה וזה מצריך טיפול

לבנות שקופות נשמע כמו לפני ביוץ
אבל זה יכול להיות גם זרע, תלוי במרקם...
ויכול להיות גם סתם ולא צריך לדאוג...

איך באמת מחשבים איחור
לפי שבועות או ימים?

מגיע.
מה הכוונה איך מחשבים אותו?

את יודעת בדיוק או בערך מתי את אמורה לקבל? אז אם את אמורה, ולא קיבלת, זה איחור.

לנשים עם מחזור קבוע מאוד, גם יום אחד נחשב איחור( ונראה לי שמישהי הפורום כתבה שכשהמחזור לא הגיע בשעה שציפתה לו זה כבר היה איחור מבחינתה ובדקה הריון, ואכן היה חיובי ), לנשים עם מחזור פחות קבוע, אחרי היום האחרון שאמורים לקבל בו זה כבר איחור.
כמובן שלא כל איחור אומר שיש הריון. יש עוד סיבות לאיחור במחזור

הגיוני הריון ???
כי עדיין יש מלא הפרשות...
פטריה יש לה עוד תסמינים?

הכל היה שלילי החודש ומבחינתי זה היה סבבה

אם לא זיהית את הביוץ אז הפרשות מרובות יכולות להעיד על ביוץ. אפילו אם זה "יום לפני מחזור" יכול להיות ביוץ מאוחר.

איך יכול להיות ?
3 ימים של איחור
מחזור תמיד סדיר פחות או יותר

אולי משהו שקשור לירח (ראש חודש), או לקצירת חיטים (ספירת העומר)..

משהו שקשור לצרעת😬?

אז לעוגה אני צריכה רעיון אחר.

ירח זה סתם עוגה עגולה צהובה, לא?

וצרעת מעדיפה שלא...

 

תודה!

אז אפשר משהו שקשור לתינוקות או לקרבן שהיא מביאה

דווקא מתאים לי להכין עוגת עגלה, אני גם ככה רוצה להכין אחת. 

אבל לא יכולה להתחייב לך מה הגננת שלכם תבחר ללמד 🤗

אתמול הילדים שלי עמדו במעגל ושאלו- מגל זה? הן! בא השמש? הן!

וזה היה כזה מתוק!!

בגלל זה נזכרתי בעוגה לפ. שבוע. כי זה משהו שכולם לומדים אותו דבר.

 

וגם ספירת העומר.

בפרשות האלה זה הצרעת. גם כי הכי מרכזי, וגם כי זה הזדמנות ללמד על לשון הרע.

מוות וחיים ביד הלשון (לשון? פה?)

לשון הרע לא מדבר אלי

סם החיים?

הבעיה שרק אני אוכל את הפאי. השאר לא יגעו בזה...

אבל עשית לי חשק!

שלא יהיה לקטן שלי כתם לידה של פאי! האמת... מה רע?

לה כתם לידה בצורת תות כי לאמא שלה היה חשק
קיבלה את הכינוי המתבקש - תותי

זה נראה לי קל וחמוד

היא רוצה שאכין עודה של:

דומם, צומח, חי, גוי (יענו מדבר) ויהודי...

חמודה ממש! אבל איך אני עושה את זה?

 

הבן שלי הציע לעשות עוגה בצורת איש- לא כל כך הבנתי את הקשר למה שהוא למד...

ועל כל אחת ציור של מה שיש בה או חלק פליימוביל מתאים (עץ, אבן, חיה, איש ונגיד איש מתפלל או תפילין)

מזל שהסתכלתי עכשין!

נראה לי שאכין בצורת פירמידה... נראה איך יצא!!

אבל יצא ממש חמוד

קטגוריה

אז זה משהו שצריך לבדוק ברצינות.

כמובן שזה לא חייב להיות זה, גם לדעתי רעלת הריון זה בשבועות יותר מאוחרים..
אבל צריך לבדוק.

אוי חבל
חשבתי שלפני שבוע 20 אין צורך לחשוש מזה

ולכן הרופא שלח למיון למקרה שזה חוזר.
שישללו וזהו.

הבנתי תודה רבה

הרופא לא שלח למיון פה במחשבה על רעלת, יש דברים אחרים שיכולים להתבטא בטשטוש ראייה.
רעלת הריון קשורה לשלייה ותהליכים בהתפתחות שלה שמתרחשים רק סמוך לשבוע 20.

בכאב ראש אחר כך?

גם הומונלי... אם כי אני לא רופאה
אולי שווה ללכת לרופא עיניים שיבדוק גם
לי למשל יש יובש כרוני שנהיה יותר גרוע סביב הביוץ וזה ממש מציק לי ועושה לי טשטוש
אבל זה לא התחיל בהריון
אל תבהלי רק תבדקי

נראה לי בשלב מאוחר יותר בהריון.
הרופא באמת שלי אותי לבדיקות לרעלת, ב"ה הכל היה בסדר.
הוא אמר שזה קורה לפעמים.

בוחרת ללכת על הצד המרגיע של הדברים....
אם יקרה שוב/ יקרה בתדירות גבוהה יותר אני אלך לבדוק בלי נדר..
גם אני שמעתי שרעלת הריון רק משבוע 20 וגם זה נדיר. לרוב אם יש אז ממש בסוף...
שיהיה בבריאות לכולנו ♥️

ולא לשחק עם זה

זן לא תופעה נפוצה זה בטוח
ועדיף לבדוק ולהיות רגועים

זה יכול גם להיות לא ממש קשור להריון.
אם יקרה שוב,לכי להיבדק
תרגישי טוב!

במיוחד אם יש לך מספר גבוהה. יכול להיות שזה לא קשור להריון אבל כן לעיניים.

כדאי לבדוק.
יש לך סכרת? או סכרת בהריונות?

נשמע כמו מיגרנה אאורה

הבנתי שה משהו שקורה במיגרנות אבל אצלי מופיע רק טישטוש בראיה, בלי כאב ראש.
ב"ה אין לי רקע של סכרת בהריונות.
אם יקרה שוב אני אלך להיבדק. ממש תודה לכל העונות!! מחמם את הלב

כדאי לבדוק את זה

אצלי הרופא אמר שזה יכול להיגרם מנפילת סוכר/ לחץ דם נמוך.

לא יודעת, בסוף לא בדקתי ולא קרה משהו מיוחד שקשור לזה.

תרימי חלות וכל השאר בונוס! מי צריך יותר מכל כך הרבה סלטים, חלות ודגים?

מהיום הזה כבר לא יצא משהו

ומה שנספיק מחר נספיק
וזה כנראה לא יהיה המון

זה הסיוט שלי בשישי לחץ…
נראה מה עוד אתקדם

אנחנו תמיד את רוב הבישולים עושים בשישי

אפילו בשבתות חורף וזה סבבה במיוחד עכשיו כששישי ארוךך

 

אבל בעלי מבשל איתי.. ומנקה ושוטף כלים

אז זה ממש מקל כמובן

 

 

עכשיו למשל אפיתי בראוניז חלומי

וסופלה שוקולד לקינוח

אולי אכין עוד משהו אחד

ואת שאר הבישולים מחר..

סלטים נקנה, ונכין רק מס' סלטים סמלי (נגיד טחינה, אבוקדו, זיתים חריפים וסלטים חיים) ונקנה רק כי יש לנו אורחים, כשאנחנו לבד לגמרי מספיק לנו מבחר קטן

הכל
ניקיון ובישולים
ושישי זה לעצמי בלבד.. לנפש שלי, לצרכים שלי..
אם גם שישי אעבוד בבית אוי ואבוי לי.

בעלי כרגע ממש עמוס אז פחות מצליח לעזור
ב״ה אני אחרי כל השבת מוכנה…

כל הכבוד שאת מקפידה על זמן קבוע להתאווררות

ועכשיו זה שישי של קיץ אז ממש לא לחו ץ...
מה עשית בסוף?

בטוחה שמחר לפני שבת (או אפילו לפני)

את כותבת לכולנו את כל ההספקים שלך ואת השבת שנכנסת ברוב הוד

וכולנו בהשתאות אל מול אשת החיל שאת!!!

 

ואת יודעת יקרה אפילו אם לא (למרות ששוב, בטוחה שזה כן יקרה ) -

ואפילו אם לשבת יהיה הסיר דגים שעכשיו על האש, חלות קנויות, עוגה קנויה, ומרק קטן לשבת - זה יהיה נפלא!!!

ואת נפלאה כמו שאת

והכוחות שלך בטוח הלכו על הרבה דברים אחרים אם אין אותם כרגע

זה לא ואקום אלא את הוצאת המון אנרגיה בעוד ועוד חזיתות 

ועכשיו הכוח ממך והלאה ❤

 

תתחזקי יקרה

את מדהימה

והשבת שלכם תהיה מדהימה עם המון מנוחה ומילוי מצברים ב"ה 🙏

כל תגובה שלך אפשר לקרוא כמה פעמים מרוב שזה כלכך מחמם את הלב ועושה טוב.
תודה עליך
זכינו בך💓

ממש חיממת לי את הלב עם התגובה שלך ❤

 

ואני רואה עכשיו ש(איך לא ) הרמת את כל השבת עוד אתמול,

אין עלייך, אלופה אלופה!!!

תהנו מפרי עמלך ושתהיה שבת שלום ומבורך

יום שישי ארוך מידי
אז בשביל מה להשתגע כבר מעכשיו?
אני עדיין בהתאוששות מפסח

את כל מה שבילגנתי בהכנות לחג😅
ולגמרי בכלללל משחה למחר
כולל כיורים מלאים ובית מבולגן
אין לי כוחות🤷🏻‍♀️

לוקח בין 3 ל4 שעות גג לבשל.
והגדולים עוזרים קצת בדברים קטנים. ומסיימים לקראת 5 עם עצירות באמצע
מנקים ומכניסים שבת
בנחת ובכיף.
לי לא מתחבר למה להשתגע על שבת יומיים.
ואני מבשלת הרבה ולמשפחה גדולה

לי קטנים..
ומה שאת עושה בשישי, אני בחמישי
כי חשוב לי ממש להתאוורר ביום הזה.
הכל מאחורי ב״ה שלח לי כוחות..

שוכחים כמה הכל אחרת כשיש רק קטנים

אני אגב מאוד מתפעלת ממה שרשמת
אבל זה פשוט לא מציאותי למשפחה עם ילדים קטנים (לי אישית יש גם משפחה לא קטנה.. אבל כולם קטנים עדיין )

א.תינוק על הידיים + שלל אינספור בקשות ,צרכים מריבות בכיות של הקטנים- לא מאפשר שעות עבודה רצופות
וגם הרבה פחות יעילות
כי כשמפסיקים המח מתפזר. והמים שהרתחת התקררו .ובכללי כשעובדים רצוף הכל אחרת.

ב. עם קטנים יש בלתמי''ם ..הרבה יותר..ילד שפספס, מריבה או עקשנות של גיל שנתיים..תינוק שרוצה לינוק...וכו ..להשאיר לרגע האחרון זה מתכון ללחץ..וגם לחוסר הספק בסיסי

ג. לנקות בית עם קטנטנים- זה אתגר הם מבלגנים שניה אחרי שמסדרים..ותוך כדי שמסדרים..עוזרים להם בכל מיני משימות..ולוקח זמן גם לרתום אותם לאסוף ..
הם רוצים לעזור אבל מסרבלים ומאיטים את הקצב , ומלכתחילה הכל יותר מבולגן ונלוכלך..אז לוקח הרבה זמן יותר לנקות ולסדר
ושוב עם תינוק לא תמיד הידיים פנויות

ד. אין מי שיעזור בפרטים הקטנים. אין גיבוי. אין אופציה חלופית. ואין הבנה מצידם למה צריך בשעה לפני שבת- ולו רק הבנה לזה שלא יפריעו ולא ינדנדו ולא יבלגנו וכו
אז יש הפרעות במקום. עזרה

אני יודעת שמן הסתם עברת את השלב הזה פעם
(אני לא יודעת בדיוק איך כי אני לא מכירה אותך. אולי את כם עם אישיות מאוד תקתקנית ומסודרת..לא כולנו כאלה. אולי יש מרווחים גדולים בין הילדים וגם זה משנה את ההתנהלות בשטח)

אבל כותבת למרות שאולי את מכירה בעצמך
כי לפי איך שכתבת
נראה שיבר מאז זמן..וקצת שכחת
שזה לא כזה קל או מעשי להתחיל שבת ב13:00 ולסיים בנחתתת כהורים לקטנים

ונהניתי מכל רגע
וגםהשישי הזה.בעיקר מחוסר ברירה כי בחמישי אני לא מסוגלת כבר אני עייפה משבוע עבודה
אבל אני לאיודעת כמה אני דוגמה, אנחנו משפחה קטנה ובעלי מוציא את הילדים החוצה כדי שאוכל לבשל ולנקות, וכך זה נהנה וזה לא חסר..
אבל הייתה לי מלא עבודה היום בבית כךשעוד לא סיימתי ואני די עייפה..

נשאר לי כל מיני קצוות קטנים של כלים שפשוט אין לי חשק להתעסק אם זה

בכלל
מאז הנקיונות

אין לי כח לשמוע עוד על לסדר ולמיין ולנקות
עושה מה שחייב שיהיה כלים ווכביסות וגם במינימום ההכרחי
ומתחמקת מכל השאר

זה פשוט חג קשוח למי שלא אוהבת לנקות

יש לי כלים חמץ שלא הורדתי אותם מהארון למעלה
בכללי מרגישה שהדברים עוד לא ממש חזרו למקומם הטבעי

בהרחבה מפי הרב שניאור אשכנזי בשיעור של שנת תשפב על הפרשה. ממליצה עליו מאוד. הוא היה מאלף! ודיבר גם על דכדוך אחרי לידה וכו'..
יישר כח!!

תודה לך,
שבת שלום!

היית בשליטה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד
הגיוני השגוף והנפש ירצו קצת להתאוור להשתחרר
הכי הגיוני ובריא
וחשוב לתת להם את המקום

רק לגבי העניין של לריב עם הבעל זה באמת לא כדאי
תשחארי במקומות אחרים אבל זה חבל...
ולכן אולי תנסי לנסות לשבת ביחד בזמן רגוע לבקש שממנו לדבר קצת ברגוע כמה דקות, ולהסביר את מה שאת כותבת כאן...
שאת מרגישה שהיית מאוד אסופה הרבה זמן והבלון שלך קצת התפוצץ מרוב שנופח... ואת מרגישה צורך לשחרר להרפות לנוח לא להצליח להחזיק הכל וגם לא לנסות....
חשוב ככ ככ ככ!!!!!!!
וחשוב לתת לזה את המקום עכשיו שהגוף והצורך לנוח לא יצטרכו לנקוט חס וחלילה באמצעים לא נעימים כדי להשיג את מבוקשם....


בהצלחה גדולה!!!
ובכל מקרה הורמונלית אחרי לידה יש צניחה של הכל כל האנדרנלין, ההכנה, ההתמלאות של הגוף ההורמונים ופתאום ההתרטקנות מהם פיזיולוגית עושים אפשרו משמעותי...

ואפרופו הורמונים, לי הכי עוזר אחרי לידה האוקסיטוצין מההנקה והמגעי עם התינוק, תני לך זמן ירח דבש עם התינוק לנוח ולישון איתו, להריח ולהסניף איתו, להתענג על המתיקות והרוך המיוחדים והמדהימים האלה... זה תקופה מדהימה וכבר לא תתכרבלו אותו דבר בהמשך.. אולי כן בעצם, אבל עדיין.. וגם גוף לגוף כמובן חשוב לך ולו..

שוב בהצלחה גדולה יקרה ❤️❤️

נורמאלי לגמרי, תחשבי שאת אחרי חודשיים סופר אינטנסיביים!
השינה לבד מאוד מאוד משפיעה על מצב הרוח, ואין כמעט אמהות שישנות רצוף אחרי לידה...
חיבוק💕❤️

את יכולה לפנות לאחות טיפת חלב או לאחות בקופה. בהצלחה!

(בטח עד שתסיימי לקרוא התינוק יהיה בן שנה וכבר הכל יחוזל"ש 🙂)

 

שולחת חיבוק ענקי

ובאמת רוצה לכתוב לך יקרה

שקודם כל ולפני הכל חשוב להבין את מקומה של האישה במצב של אחרי לידה

האישה היא יולדת!

חז"ל אומרים שאישה נקראת יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,

ואם את נמצאת בזמן קצר מזה – אז קל וחומר שדרושה כאן הבנה והכלה למצב החדש שלך ושל הבית כולו.

 

במציאות של אחרי לידה אנו צריכים קודם כל לנשום.

להבין.

האישה נמצאת ממש אחרי לידה,

הגוף עבר טראומה רצינית

הוא כואב

הנפש גם עברה טלטלה

השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא – (ואח"כ לאישה שהיא גם אמא ל2 והלאה) - הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!

 

לידה מטלטלת את כל הבית,

מפירה את כל האיזונים

לידה היא שינוי מאוד מבורך – אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.

לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם?

את יולדת!

את אמא!

 

מעבר עצום

שינוי עצום

טלטלה עצומה לגוף, לנפש, לזוגיות, לחיים בכללם.

ואם זה לידה ראשונה - אז פי כמה וכמה.

 

אחרי לידה זה אומר כ"כ הרבה דברים.

וחודשים ספורים אחרי לידה אומר אפילו עוד יותר.

 

עוד יותר עייפות

עוד יותר כאבים בגוף

עוד יותר שינויים בגוף

עוד יותר הורמונים

עוד יותר יצור חסר אונים שאת אחראית עליו 24/7

עוד יותר שינוי טוטאלי בחיים

עוד יותר עניינים והתמודדויות עם החשק וגם עם הזוגיות בכלל

ועוד יותר עוד הרבה הרבה מאוד דברים שאפילו לכתוב אותם לא יהיה זמן ומקום...

 

אז קודם כל לנשום!

להבין שאת אחרי לידה

להבין שזו תקופה שלאט לאט האיזון יחזור והדברים יראו אחרת לגמרי ב"ה.

 

ורוצה לשתף אותך קצת בחוויות שהיו לי לפני כמעט 13 שנים, אחרי לידת בתנו הבכורה שתחיה.

ובעצם  במעבר *שלי* לעולם ההורות 

 

היה לי דיכאון אחרי לידה אז.

 

ונראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.

ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.

 

ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.

עד עכשיו הוא קשה לי.

ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר 13 שנים.

 

ילדים = חוסר שליטה.

ככה קצר ככה פשוט.

ככה קצר ככה מבאס.

אבל זו האמת.

 

יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.

 

אני כ"כ מבינה אותך,

אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,

לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,

על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,

ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -

וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי, 

מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.

מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,

מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה

מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם

מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!

אין פתק החלפה!

אין לחזור אחורה!

אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!

וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!

 

אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.

שאת אמא לא מספיק קשובה.

שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,

שבעצם זה באשמתך

שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.

שלמה לעזאזל אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!

מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!

אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,

אולי אני כישלון כאמא?

ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,

ויותר לחץ

ויותר צרחות

ויותר חוסר אונים

ויותר הרגשה של אין-מוצא

ויותר חוסר שינה

ויותר בלאגן תהומי

וחוזר חלילה.

 

אז המעט שאני יכולה לומר לך יקרה,

שזה כ"כ כ"כ נורמלי!

אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח,

זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל, ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!

אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.

וזה נכון,

תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.

פשוט כך.

בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,

אמא מסורה

טובה

אחראית

חכמה

מעניקה

אוהבת

מחבקת

מנסה ומשתדלת

ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!

(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:

אבל למה היא בוכה עכשיו?!

עניתי להם: כי היא תינוקת!

ותינוקות בוכים!

זהו!"

הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח

וזה אפילו יקרה די הרבה,

למה?

כי הוא תינוק!

אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!
|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,

אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות

(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)

 

גם אני הרגשתי אחרי הלידה של הבת שלי הרגשתי כמו בתוך ריק.

בתוך בור שחור.

גם חיכינו לה 3 וחצי שנים,

ולפעמים איך שאומרים ״כגודל הציפייה כך גודל...״

אולי דווקא לזוגות שחיכו לילד (הראשון בפרט)

שהיו להם כל-כך הרבה שנים לחשוב, ולקוות, ולדמיין את הס המאושר שהם חובקים תינוק,

ולהרגיש שזו זו פסגת השאיפות והגשמת החלומות,

אולי לפעמים דווקא לזוגות כאלה ההתנפצות של המציאות מול החלום הורוד היא יותר חדה ויותר כואבת.

 

גם לפעמים מרגישים שאסור להרגיש קשיים, כי עד שסוף סוף זכינו בנס זה יהיה כפוי טובה להתלונן על זה!!!

אז משתיקים את הרגשות השליליים בעצמנו

ולא נותנים להם מקום

ולא מבינים שאפשר גם להודות מכל הלב על הנס הזה

אבל בד בבד שעדיין יהיה קשה!

ולומר שקשה!

כן, זה מותר!

זה לא אומר שאת לא מודה!

 

גם היו לכם הרבה שנים של ביחד לבד, של זוג

ופתאום אתם הורים.

 

וכמו שאומרים חצי בצחוק חצי באמת (זה נשמע יותר טוב באנגלית אבל בכל זאת):

״אני מאשימה את דיסני

בציפיות הלא ריאליות שלי מגברים״

 

אז אני שיניתי את זה ל:

״אני מאשימה את דיסני/הוליווד/החברה הכללית בכלל בציפיות הלא ריאליות שלי מתינוקות וילדים״.

 

כי לפחות אני,

לפני היותי לאמא,

הייתי בטוחה שתינוק זה פשוט אושר עילאי מתמשך ובלתי נפסק,

שהכל ורוד ופרפרים וחיבוקים

שזה כזה מושלם וכיף ומאחד ומשמח ורגוע.

מי בכלל חשב על לידה קשה?!

על צירים מהגיהנום 44 שעות?!

על תפרים שתופרים לך את המקום הכי רגיש ואינטימי בכאב חד ומפלח?!

ושאי אפשר אפילו לשבת כמו בן אדם

ושאי אפשר להתפנות כמו בן אדם בלי לצרוח מכאב

ומי חלם שהנקה זה דבר מסובך?! מה, לא פשוט שמים את התינוק ליד והוא יונק לו בכיף ובשלווה? הא לא?

אז למה זה צריך גם לכאוב כל כך?!

ולא להצליח כל כך?!

ולקחת מלא זמן ללמוד את זה?!

ובינתיים עוד איזור רגיש ואינטימי מדמם?! וסדוק?!

רגע רגע מה קורה פה?!

הגוף שלי נקרע למען ה׳! וזה כואב! ושורף! ונוראי!

למה לא דיברו על *זה* לפני הלידה ודיברו רק על נשימות?!

אז בסדר

עברנו את הלידה

ומה עכשיו?!

למה אף אחד לא אמר לי שאחרי הלידה זה הקושי האמיתי???

למה???

הלידה זה כבר שטויות ליד זה.

 

ומי דיבר איתנו על מה זה לא לישון

פשוט לחיות בלי שינה

יום אחרי יום

לילה אחרי לילה

שעה אחר שעה

ועד שנרדמים קמים אחרי שבריר שנייה בבהלה,

הבטן כואבת ןמכווצת למשמע התינוק הצורח והידיעה שרק אני יכולה למלא את מבוקשו כרגע.

ושקמים

ומניקים

ןכואבים שוב

ומדממים שוב

ומשחות שוב

והתעסקות שוב

וכל הגוף שבור

ועייף

וכואב

ומדמם

וקרןע 

ושונה

וקיבל בנוסף לכל צורה אחרת ולא לטובה 

וסימני מתיחה

וצלוליט

וצלקות וורידים וסימנים ושומנים ומה לא?!

ומי הכין אותנו לזה?

מישהו דיבר על זה בכלל?

על אובדן הגוף

על אובדן העצמאות

על האחריות המפחידה הזו שמכה ומכה במוח כל לילה ואומרת: את האמא היחידה שלו! 

אין לך מחליפה!

אין לך חופשה!

אין לך דקה שאת לא תהיי אמא שלו ואחראית עליו בכל החיים האלה!

כן גם אם את עייפה

וגם אם את כאובה

ןגם אם את שפוכה

את עדיין אמא שלו!

לתמיד!

בלי שנייה לנשום!

 

וההכרה הזו פשוט מפחידה. אני הייתי מבועתת ממש ממנה.

 

ושמסתכלים על התינוק הקטן הזה מה רואים?

רואים ונזכרים כמה זה כואב ללדת 

תוכנה זה קשה

וכמה עייפים

ןכמה קשה להניק

וכמה כל מה שכתבתי.

אז לא פלא שלפעמים מרגישים מה שתיארת.

 

אבל זה לא הוא.

גם אם המוח מקשר את הכאב אליו ויוצר את הרגשות הללו זה לא הוא.

זו המציאות שלנו.

זו הקללה של חוה אמנו.

בעצב תלדי בנים.

הו הו איזה עצב.

חווה למה אכלת מעץ הדעת למה???

 

אבל את יודעת מה?

זה עובר.

כמה שקשה להאמין 

וכמה שחושבים שקל לדבר וקשה לעשות

וכמה שכל שעה את סופרת את השניות לא את הדקות שתעבור, אז לדבר איתך על חודשים?! המוח בכלל לא קולט! הוא בכלל לא שם!

 

אבל יקרה שלי

זה ע ו ב ר !!!

לאט לאט

כל יום הוא יום חדש

 

תנסי לקבל כמה שיותר עזרה

תנסי לישון כמה שאת יכולה

תני את התינוק לבעלך/לאמא/לבייביסיטר אחרי ההנקה מיד ורומי להתכרבל במיטה לפחות שעתיים.

תצאי לשמש,

כן אני יודעת שלא בא,

אבל בכוח.

תקני ארטיק טעים ושווה,

כן אפילו אם יש לך בחילה ממנו, בכוח

שיכינו לך המשפחה החברות האיש אוכל,

שיחבקו אותך 

שיעודדו אותך 

שיגידו לך כמה גאים בך

כמה את גיבורה

כמה את טובה

כמה את אמא ואישה ראויה

כמה הם אוהבים אותך

 

תראי סרט או סדרה מצחיקה. שוב, בכוח

תראי ביוטיוב מופעי סטנדאפ

תזמיני אוכל ממסעדה שווה שאת הכי אוהבת

תבקשי שיכינו לך שייק מפנק

תצאי לטיול לבד שקריא וחשוך בחוץ אפילו רק לחצי שעה אפשר עם בעלך 

לכי לרופא משפחה או איש מקצוע ותספרי הכל

הכאבים יחלפו מבטיחה

הגוף יחזור לעצמו ולכוחות שלו לאט לאט

התינוק ישן יותר

ההנקה תהיה טובה יותר

ההישארות עם התינוק לא תהיה מפחידה כל כך

(ובינתיים אם קשה להיות איתו לבד,

אז לנסות כמה שאפשר 

שבעלך יחזור קצת יותר מוקדם 

שישלח הודעה במהלך היום של עידוד

שאמא תהיה

שחברה תהיה

שתצאי לגן שעשועים

שתראי סרטים כיפיים תוך כדי

שלא תהיי לבד!!!

 

תשני יותר

את תתחזקי לאט לאט.

 

תהיי חזקה

תפרקי ותדברי ותשתפי את כל מי שאת יכולה

תעזרי כמה שאת רק יכולה

 

ולאט לאט יקרה

יום אחרי יום

הכל הכל יהיה בסדר ב"ה

קודם כל ולפני הכל חשוב להבין את מקומה של האישה במצב של אחרי לידה

האישה היא יולדת!

חז"ל אומרים שאישה נקראת יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,

ואם את נמצאת בזמן קצר מזה – אז קל וחומר שדרושה כאן הבנה והכלה למצב החדש שלך ושל הבית כולו.

 

במציאות של אחרי לידה אנו צריכים קודם כל לנשום.

להבין.

האישה נמצאת ממש אחרי לידה,

הגוף עבר טראומה רצינית

הוא כואב

הנפש גם עברה טלטלה

השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא – (ואח"כ לאישה שהיא גם אמא ל2 והלאה) - הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!

 

לידה מטלטלת את כל הבית,

מפירה את כל האיזונים

לידה היא שינוי מאוד מבורך – אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.

לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם?

את יולדת!

את אמא!

 

מעבר עצום

שינוי עצום

טלטלה עצומה לגוף, לנפש, לזוגיות, לחיים בכללם.

ואם זה לידה ראשונה - אז פי כמה וכמה.

 

אחרי לידה זה אומר כ"כ הרבה דברים.

וחודשים ספורים אחרי לידה אומר אפילו עוד יותר.

 

עוד יותר עייפות

עוד יותר כאבים בגוף

עוד יותר שינויים בגוף

עוד יותר הורמונים

עוד יותר יצור חסר אונים שאת אחראית עליו 24/7

עוד יותר שינוי טוטאלי בחיים

עוד יותר עניינים והתמודדויות עם החשק וגם עם הזוגיות בכלל

ועוד יותר עוד הרבה הרבה מאוד דברים שאפילו לכתוב אותם לא יהיה זמן ומקום...

 

אז קודם כל לנשום!

להבין שאת אחרי לידה

להבין שזו תקופה שלאט לאט האיזון יחזור והדברים יראו אחרת לגמרי ב"ה.

 

ורוצה לשתף אותך קצת בחוויות שהיו לי לפני כמעט 13 שנים, אחרי לידת בתנו הבכורה שתחיה.

ובעצם  במעבר *שלי* לעולם ההורות 

 

היה לי דיכאון אחרי לידה אז.

 

ונראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.

ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.

 

ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.

עד עכשיו הוא קשה לי.

ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר 13 שנים.

 

ילדים = חוסר שליטה.

ככה קצר ככה פשוט.

ככה קצר ככה מבאס.

אבל זו האמת.

 

יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.

 

אני כ"כ מבינה אותך,

אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,

לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,

על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,

ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -

וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי, 

מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.

מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,

מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה

מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם

מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!

אין פתק החלפה!

אין לחזור אחורה!

אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!

וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!

 

אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.

שאת אמא לא מספיק קשובה.

שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,

שבעצם זה באשמתך

שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.

שלמה לעזאזל אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!

מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!

אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,

אולי אני כישלון כאמא?

ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,

ויותר לחץ

ויותר צרחות

ויותר חוסר אונים

ויותר הרגשה של אין-מוצא

ויותר חוסר שינה

ויותר בלאגן תהומי

וחוזר חלילה.

 

אז המעט שאני יכולה לומר לך יקרה,

שזה כ"כ כ"כ נורמלי!

אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח,

זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל, ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!

אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.

וזה נכון,

תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.

פשוט כך.

בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,

אמא מסורה

טובה

אחראית

חכמה

מעניקה

אוהבת

מחבקת

מנסה ומשתדלת

ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!

(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:

אבל למה היא בוכה עכשיו?!

עניתי להם: כי היא תינוקת!

ותינוקות בוכים!

זהו!"

הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח

וזה אפילו יקרה די הרבה,

למה?

כי הוא תינוק!

אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!
|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,

אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות

(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)

 

גם אני הרגשתי אחרי הלידה של הבת שלי הרגשתי כמו בתוך ריק.

בתוך בור שחור.

גם חיכינו לה 3 וחצי שנים,

ולפעמים איך שאומרים ״כגודל הציפייה כך גודל...״

אולי דווקא לזוגות שחיכו לילד (הראשון בפרט)

שהיו להם כל-כך הרבה שנים לחשוב, ולקוות, ולדמיין את הס המאושר שהם חובקים תינוק,

ולהרגיש שזו זו פסגת השאיפות והגשמת החלומות,

אולי לפעמים דווקא לזוגות כאלה ההתנפצות של המציאות מול החלום הורוד היא יותר חדה ויותר כואבת.

 

גם לפעמים מרגישים שאסור להרגיש קשיים, כי עד שסוף סוף זכינו בנס זה יהיה כפוי טובה להתלונן על זה!!!

אז משתיקים את הרגשות השליליים בעצמנו

ולא נותנים להם מקום

ולא מבינים שאפשר גם להודות מכל הלב על הנס הזה

אבל בד בבד שעדיין יהיה קשה!

ולומר שקשה!

כן, זה מותר!

זה לא אומר שאת לא מודה!

 

גם היו לכם הרבה שנים של ביחד לבד, של זוג

ופתאום אתם הורים.

 

וכמו שאומרים חצי בצחוק חצי באמת (זה נשמע יותר טוב באנגלית אבל בכל זאת):

״אני מאשימה את דיסני

בציפיות הלא ריאליות שלי מגברים״

 

אז אני שיניתי את זה ל:

״אני מאשימה את דיסני/הוליווד/החברה הכללית בכלל בציפיות הלא ריאליות שלי מתינוקות וילדים״.

 

כי לפחות אני,

לפני היותי לאמא,

הייתי בטוחה שתינוק זה פשוט אושר עילאי מתמשך ובלתי נפסק,

שהכל ורוד ופרפרים וחיבוקים

שזה כזה מושלם וכיף ומאחד ומשמח ורגוע.

מי בכלל חשב על לידה קשה?!

על צירים מהגיהנום 44 שעות?!

על תפרים שתופרים לך את המקום הכי רגיש ואינטימי בכאב חד ומפלח?!

ושאי אפשר אפילו לשבת כמו בן אדם

ושאי אפשר להתפנות כמו בן אדם בלי לצרוח מכאב

ומי חלם שהנקה זה דבר מסובך?! מה, לא פשוט שמים את התינוק ליד והוא יונק לו בכיף ובשלווה? הא לא?

אז למה זה צריך גם לכאוב כל כך?!

ולא להצליח כל כך?!

ולקחת מלא זמן ללמוד את זה?!

ובינתיים עוד איזור רגיש ואינטימי מדמם?! וסדוק?!

רגע רגע מה קורה פה?!

הגוף שלי נקרע למען ה׳! וזה כואב! ושורף! ונוראי!

למה לא דיברו על *זה* לפני הלידה ודיברו רק על נשימות?!

אז בסדר

עברנו את הלידה

ומה עכשיו?!

למה אף אחד לא אמר לי שאחרי הלידה זה הקושי האמיתי???

למה???

הלידה זה כבר שטויות ליד זה.

 

ומי דיבר איתנו על מה זה לא לישון

פשוט לחיות בלי שינה

יום אחרי יום

לילה אחרי לילה

שעה אחר שעה

ועד שנרדמים קמים אחרי שבריר שנייה בבהלה,

הבטן כואבת ןמכווצת למשמע התינוק הצורח והידיעה שרק אני יכולה למלא את מבוקשו כרגע.

ושקמים

ומניקים

ןכואבים שוב

ומדממים שוב

ומשחות שוב

והתעסקות שוב

וכל הגוף שבור

ועייף

וכואב

ומדמם

וקרןע 

ושונה

וקיבל בנוסף לכל צורה אחרת ולא לטובה 

וסימני מתיחה

וצלוליט

וצלקות וורידים וסימנים ושומנים ומה לא?!

ומי הכין אותנו לזה?

מישהו דיבר על זה בכלל?

על אובדן הגוף

על אובדן העצמאות

על האחריות המפחידה הזו שמכה ומכה במוח כל לילה ואומרת: את האמא היחידה שלו! 

אין לך מחליפה!

אין לך חופשה!

אין לך דקה שאת לא תהיי אמא שלו ואחראית עליו בכל החיים האלה!

כן גם אם את עייפה

וגם אם את כאובה

ןגם אם את שפוכה

את עדיין אמא שלו!

לתמיד!

בלי שנייה לנשום!

 

וההכרה הזו פשוט מפחידה. אני הייתי מבועתת ממש ממנה.

 

ושמסתכלים על התינוק הקטן הזה מה רואים?

רואים ונזכרים כמה זה כואב ללדת 

תוכנה זה קשה

וכמה עייפים

ןכמה קשה להניק

וכמה כל מה שכתבתי.

אז לא פלא שלפעמים מרגישים מה שתיארת.

 

אבל זה לא הוא.

גם אם המוח מקשר את הכאב אליו ויוצר את הרגשות הללו זה לא הוא.

זו המציאות שלנו.

זו הקללה של חוה אמנו.

בעצב תלדי בנים.

הו הו איזה עצב.

חווה למה אכלת מעץ הדעת למה???

 

אבל את יודעת מה?

זה עובר.

כמה שקשה להאמין 

וכמה שחושבים שקל לדבר וקשה לעשות

וכמה שכל שעה את סופרת את השניות לא את הדקות שתעבור, אז לדבר איתך על חודשים?! המוח בכלל לא קולט! הוא בכלל לא שם!

 

אבל יקרה שלי

זה ע ו ב ר !!!

לאט לאט

כל יום הוא יום חדש

 

תנסי לקבל כמה שיותר עזרה

תנסי לישון כמה שאת יכולה

תני את התינוק לבעלך/לאמא/לבייביסיטר אחרי ההנקה מיד ורומי להתכרבל במיטה לפחות שעתיים.

תצאי לשמש,

כן אני יודעת שלא בא,

אבל בכוח.

תקני ארטיק טעים ושווה,

כן אפילו אם יש לך בחילה ממנו, בכוח

שיכינו לך המשפחה החברות האיש אוכל,

שיחבקו אותך 

שיעודדו אותך 

שיגידו לך כמה גאים בך

כמה את גיבורה

כמה את טובה

כמה את אמא ואישה ראויה

כמה הם אוהבים אותך

 

תראי סרט או סדרה מצחיקה. שוב, בכוח

תראי ביוטיוב מופעי סטנדאפ

תזמיני אוכל ממסעדה שווה שאת הכי אוהבת

תבקשי שיכינו לך שייק מפנק

תצאי לטיול לבד שקריא וחשוך בחוץ אפילו רק לחצי שעה אפשר עם בעלך 

לכי לרופא משפחה או איש מקצוע ותספרי הכל

הכאבים יחלפו מבטיחה

הגוף יחזור לעצמו ולכוחות שלו לאט לאט

התינוק ישן יותר

ההנקה תהיה טובה יותר

ההישארות עם התינוק לא תהיה מפחידה כל כך

(ובינתיים אם קשה להיות איתו לבד,

אז לנסות כמה שאפשר 

שבעלך יחזור קצת יותר מוקדם 

שישלח הודעה במהלך היום של עידוד

שאמא תהיה

שחברה תהיה

שתצאי לגן שעשועים

שתראי סרטים כיפיים תוך כדי

שלא תהיי לבד!!!

 

תשני יותר

את תתחזקי לאט לאט.

 

תהיי חזקה

תפרקי ותדברי ותשתפי את כל מי שאת יכולה

תעזרי כמה שאת רק יכולה

 

ולאט לאט יקרה

יום אחרי יום

הכל הכל יהיה בסדר ב"ה ❤❤❤

שחלילה לא אסיים לקרוא עם תינוק בידיים

להדפיס הודעה בלתי נגמרת ועד שמספיקים לקרוא יוצאת השבת 😅

או כתרופה לנדודי שינה - כנ"ל לקרוא עד שנרדמים, כמו לספור כבשים 😅🙂

תוציאי ספר כבר!

מדהימה את ,❤️❤️❤️❤️❤️ מעריכה אותך מאוד! כמה השקעה. אין עלייך!!

מעריכה אותך מאוד בחזרה ❤

 

שוב תודה על המילים הטובות והמשמחות שלך, יקר לי  מאוד 🙏

(וספר סוג של יש, אבל רק אצלי במחשב )

הלוואי ואולי בהמשך השנים אגיע לסדר את הדברים ואולי להוציא אפילו חלקית או בצורה כזו או אחרת... 

נגעת בנקודה שמאוד פנימית ומרגשת אותי, וגרמת לי באמת להרחבת הלב אז שוב המון תודה לך,

וכל פעם רוצה לכתוב לך "מי שמדברת"

כיוון שלקרוא אותך, את כל התובנות שלך על החיים, באופן כללי ובאופן ספציפי

את חוכמת הלב שלך,

את היכולת להביט "מלמעלה" על סיטואציות ולנתח אותן,

את היכולת לשמור על איזון ולראות את שני הצדדים של המשוואה תמיד,

את היכולת לגעת בלב,

את יכולת הניסוח והכישרון והחוכמה והמילים -

זה באמת מיוחד מאוד מאוד מאוד.

אז מלא לבבות
❤️❤️❤️❤️❤️

שמחה מאוד שהדברים נגעו, תודה לה' שהכל ממנו 🙏

תמיד אין לי סבלנות לקרוא את הכל, אבל את מדהימה בהשקעה שלך

תנסי למקד את הקושי . מה חסר לך?
שעות שינה?
פניות לעצמך?
אוכל נורמלי?
מה מציף אותך?? מניחה זאחרי שתקקראי את התגובה של נל"ה הדברים יתבהרו אצלך כי היא לא משאירה קצוות פתוחים
שולחת חיבוק ❤️❤️❤️

זה באמת מאוד מאוד מציף

ומאוד מאוד קשה

לחוות את בליל האירועים והתחושות שזה מעלה בך

 

גם הנסיעה של בעלך 

גם הריחוק ממנו

הריחוק שאסורים

הריחוק הפיזי מהטיסה

גם השהות לבד עם הילדים כמה וכמה ימים

גם הדאגה לבת המתוקה שלכם

גם הבירוקרטיה, התורים, הבדיקות, הכסף על זה, התרגילים של זה, וכל ההתעקסות שאת כולה מלווה דאגה אחת ענקית בלב

גם כל מה שקורה בעולם שמשפיע על הנפש ומעציב גם הוא מאוד

וגם להיות עדה להתאבדות (!!!) של בחור מהקהילה שלכם (!) שאת מכירה את המשפחה (!)

וכל מה שזה אומר

וכל מה שזה מביא איתו לנפש

אוי אוי אוי

בטח שהכל מתערבב יקרה!

זה המון המון המון לחוות

 

הייתי קודם כל נושמת עמוק עמוק עמוק

אומרת לעצמי: מקסיקנית אהובה! הכל יהיה בסדר

עכשיו קשה ומציף

וזה באמת קשה ומציף

את צודקת 

זה באמת קשה לחוות את הכל

ומותר לי להיות מוצפת

ואני אוהבת את עצמי

ומחזקת את עצמי

ונותנת לעצמי חיבוק

אני מחבקת אותך מקסיקנית יקרה

ואת מדהימה

ומתפללת לה' הטוב שיעזור לי בתוך כל זה

ולפעמים אם אפילו את זה אין כוח אז רק לומר: לישועתך קיוויתי ה'.

ה' הטוב הכל הכל מאיתך, אני מצפה לישועה שלך.

 

לשתות כוס מים

להתפנק במשהו קטן טעים

להתקלח ולהוריד את כל המתח לאט לאט מהגוף

וללכת לישון!

לקום מחר עם כוחות מחודשים

ולנסות לעבור יום יום

דבר דבר

 

עם בעלך היקר -

לראות איך אפשר לקבל מעגלי עזרה ותמיכה, כדוגמת בייביסיטר, שהות עם חברות, שכנות, אוכל מוכן, חד"פ, עוזרת, הורדמת סטנדרטים, להתארח את אצל משפחה או חברה לפעמים וכן הלאה.

 

עם האסורים - באמת קשוח ואין כ"כ מה לעשות אבל באמת לעבור יום ביומו וב"ה הגעגוע והכמיהה יגיעו למפגש המחודש ב"ה ויהיה לכם מתוק מתוק!

 

עם בתך המתוקה - מעולה שאת מלווה במישהי מקצועית, לאט לאט גם כאן תהיי מודרכת וכל פעם קצת

גם כמובן תפילות ולראות ולעשות כל פעם רק מה שאת יכולה

ועוד שבוע או שבועיים או שבעלך יחזור - אפשר לתת עוד יותר אנרגיות לכך יחד ב"ה

 

כל מה שקורה בעולם - באמת קשה וחיבוק גדול גדול

להתחזק באמונה שהקC"ה משגיח ומנהל את העולם והכל יהיה בסדר ב"ה

 

ולגבי הטריגר - בהחלט לתת לעצמך מקום לכל זה.

גם להלם, גם לכאב, גם לבלבול

אולי להתייעץ שיחה אחת עם אשת מקצוע איך להתמודד מול זה, אולי יביאו לכם לקהילה איש מקצוע שידבר על זה? או אפילו להתקשר למשל לער"ן שיתנון תמיכה ראשונית?

גם כאן - לתת לעצמך מקום לכך, לכל התחושות הקשות

לתת לעצמך לגיטימציה לכך

לא להיות עם זה לבד

לשתף, חברה או מכרה, לבכות, להתפלל, 

מה שיעזור לך שם

 

שולחת לך חיבוק גדול גדול וב"ה שתראי ישועה שלמה בכל התחומים במהרה ממש! ❤❤❤

ולהתחזק

ב''ה אני בטוב, אבל הכל מציף ורציתי סדר, ותגובה כמו שלך שתמיד שמיד נותנת כח!!

את מהממת!!

שה' ישלם לך בכל הטוב בעולם!!

וואו, זכות ענקית, ב"ה ב"ה 🙏🙏

 

ותודה לך על כל המילים הטובות האלה ועל הברכה המרגשת, אמן ואמן 🙏

 

שתהיה שבת שלום ומבורך יקרה ושיגיע אור הכי גדול בכל החזיתות ב"ה ❤

בע"ה מתפללת איתך שה' ישלח לך המון כוחות

קחי נשימה
עמוקה
ה' אוהב אותך
ותנסי למצוא נקודות אור.
למה הפיזיותרפיה פרטי ולא דרך הקופה?
בהצלחה יקרה

אני במקסיקו... הכל בפרטי, שירותי הבריאות הממשלתיים הם על הפנים

תודה בכל אופן שקראת והגבת אהובה!

מכירה מקרוב כמה תינוקות שהתרגילים הכואבים האלו קידמו אותם בצורה מדהימה. אז תגידי לעצמך שלמרות הצרחות את בסוף עושה לו טוב.

בלתי אפשרי לעשות לה את התרגילים....

בעלי נסע לא מזמן ונשארנו לבד לכמה ימים אז מבינה אותך ממש.. זה לא פשוט בכלל בכלל.. יש לך דרך לקבל עזרה כלשהי? אני הייתי לגמרי לבד וזה היה לא פשוט.. אפילו שעה באיזה ערב או בוקר?

לגבי הילדה - נשמע מאתגר ממש.. אבל תזכרי שאת עושה את זה בשבילה.
אם את שמה אותה על השטיח ושמה לה משהו טיפה רחוק ממנה? אצלי היא ממש אהבה בקבוק פלסטיק - הייתה מושיטה את היד והבקבוק היה זז טיפה קדימה.. ואז היא הייתה דוחפת את עצמה כמה מילימטרים כדי להגיע אליו שוב

אני גרה די רחוק מהאחיות שלי אבל בודקת אופציה אולי היא תבוא כמה שעות או אפילו לישון יום אחד

וזה בדיוק מה שאני עושה וב''ה לאט לאט מאדדדד אבל מתקדמת

אז 7 דקות ככה זכור לי.
זה בהןראות.. בפועל יותר

אבל גם לי כבר שנים אין אותו...
בהצלחה

עברתי למיקור חוץ מזמן
אין לי כח לאפות

באיזה שעה זה? רוב האנשים עובדים חצי יום את בטוחה שהיא לא תבטל בעצמה?

שעות מראש. מה הבעיה לבטל?

נשמע ממש מוזר שלא ניתן לבטל. זאת הדרכת הורים פרטית או יחד עם עוד הורים?

אם זה עם עוד אני מבינה
אבל אם זה רק אתם תנסי כן לבקש ממנה לבטל...

ואם יש בלתמ? ממש מוזר
לא הייתי שולחת את בעלי לבד האמת

זה בהחלט נקרא לדעתי מקרה חריג..(ערב יום הזיכרון, את צריכה להגיע לעבודה)
והדרכת הורים כדאי להגיע יחד...

אפשרי בהחלט שחד פעמי בעלך ילך לבד
זה אפילו מקובל שלפעמים עושים פגישות נפרדות עם ההורים

הדרכה נפרדת חשוב לעשות עם מחשבה לפני ולא סתם....

אם מודעים מראש ויש סיבה מוצדקת ניתן לבטל פעם ברבעון ברוב המקומות.

לפעמים כשהיה קושי בגיוס של ההורים לא מאפשרים ביטולים אם זה המקרה...

הפחד מאיך שאנחנו עלולות להרגיש... ואיך זה ישפיע עלינו ועל המשפחה כולה. ואולי רגשות אשמה על זה כבר מעכשיו... זה יכול להיות מאוד מעיק!

אני חושבת שלהיזכר במה שאמרת - שזה לא היה משהו חריג בלידות הקודמות, ולזכור שזה עבר - יכול לעזור.

אולי גם לכתוב לעצמך משפטים מחזקים. לחשוב מה היו המועקות והמחשבות המדכדכות בפעם הקודמת. האם את יכולה לענות להן? את יכולה לכתוב את התשובות ולשנן את המשפטים האלה - ממש בקול. ובאותו אופן את יכולה לכתוב תשובות לפחד שלך, ולשנן אותן. צריך להחליט שזה חשוב לנו וצריך להתאמץ קצת כדי לעשות את זה, במיוחד שאנחנו נוטות להסתפק במחשבות ולא לייחס משמעות רבה לניסוח הברור בכתב והאמירה בקול. אבל אני חושבת שזה כן יכול לעזור, יותר מרק מחשבות.

שיהיה בשעה טובה ובבריאות לכולם, ובשמחה בע"ה!

לא סתם את חוששת זה יעודד אותך לגדול לחשוב על פתרונות בבשילך ולדימיר לעצמך דברים שיעזרו לך...
בהצלחה יקרה

לא התכוונתי כמובן לכתוב בפטרונות, הרגשתי שזה עבר עלי בהריון האחרון עם חששות על משהו אחר..

נלחצת רק מהמחשבה על פתרון לזה

קודם כל מצטרפת לכל דברי החוכמה של @ריבוזום ושל @אוהבת את השבת היקרות

 

ורוצה גם לכתוב שנשמע יקרה שיש כאן בהלה מאוד גדולה שהיא לכשעצמה אולי יוצרת את תחושת הדוחק.

כלומר גם התוכן של הבהלה עצמה - הפחד להיות עצובה אחרי לידה

אבל גם הפחד מהפחד עצמו

כלומר הבהלה שאת מרגישה מכך שתגיעי לשם, מכך שאת מרגישה את מה שאת מרגישה עכשיו וחווה את מה שאת חווה עכשיו

ועצם הבהלה הגדולה הזו לא נותנת לך מנוח ואולי אף מעצימה את תחושת הלחץ וחוסר האוויר.

 

לכן קודם כל קבלי את זה.

קבלי את הפחד.

קבלי את עצמך.

את באמת באמת מפחדת ולא רוצה להיות עצובה.

לא עכשיו, לא אחרי הלידה, לא בכלל.

 

אולי זה יושב על חוויות קודמות שלך של עצבות שקרה שם משהו שהיה לך ולמשפחתך קשה מנשוא?

אולי אפשר לפרט קודם כל לעצמך על מה הפחד הזה יושב?

מה יקרה אם אני אהיה עצובה אחרי לידה?

ומה עוד יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ממש לפרט את הפחד הכי גרוע על דף.

 

ואז להתבונן בו

ולראות - איך אפשר להתגבר עליו?

אולי ליצור רשת תמיכה מכל מיני מעגלים?

לגייס את בעלי היקר, את ההורים, האחים, החברות, השכנות, בייביסיטר, עזרה אחרת, הקלה טכנית וכן הלאה?

אולי ליצור בצורה *מובנית* זמנים ביום יום אחרי הלידה שהם רק רק שלי להתאווררות?

של טבע, של אוויר, של כוס אייס קפה עם שוקולד ורק לנשום 10 דקות אוויר?

אולי תוכניות גיבוי לכל מיני מצבים שאת מזהה שיכולים להיות "מועדים לפורענות" אחרי לידה?

אולי משהו אחר?

 

ולגבי הניראות -

גם כאן כדי לעשות התבוננות אישית ולראות מה בעצם מאוד קשה וכואב לך בניראות, בזה שהעלית במשקל, בזה שיש בטן וכו'?

את מרגישה לא יפה כך?

את מרגישה פחות אהובה כך?

את מרגישה שבעלך לא אוהב אותך ככה? את מפחדת שזה יקרה?

את אוהבת את עצמך?

מה המשקל אומר עוד עבורך?

האם זו נקודה רגישה אצלך בכללי?

 

ואז אחרי ההתבוננות לראות מה את יכולה לעשות עם זה

בין אם בחיזוק אישי רגשי שלך

בין אם זה בחיזוק הזוגיות ולתווך זאת לבעלך ולשמוע ממנו עד כמה אהובה ומהממת בדיוק איך שאת

בין אם זה לקנות בגדים משמחים שאת אוהבת איך שהם יושבים עלייך *עכשיו*, או איפור, תכשיטים, בגדי הריון שמבליטים את הצדדים שאת יותר אוהבת וכן הלאה

ובעיקר לאהוב את עצמך

את עצמך שהולכת כל רגע עם ילד בתוכה

עם חיים בתוכה

את עצמך, שכאשר היא עולה על המשקל, היא עולה עם ילד איתה יחד,

את עצמך, שמביאה אור וברכה וחיים לעולם,

את עצמך שיפה וטובה בכל מצב!

 

ב"הצלחה רבה יקרה,

שיהיה הריון קל ומשמח ובריא ולידה טובה בעיתה ובזמנה בידיים מלאות, וגם אחרי לידה טוב ובריא ושמח שמח לכולם בבריאות הגוף והנפש ❤🙏❤

 

קלעת בנקודה