פורום הריון ולידה (עמוד 1036)

איפה קיבל את המכה? חיוני ומתפקד?

כעיקרון אומרים שחשוב לבדוק תמיד אצל רופא שאין סימנים לפגיעה.

אישית נפלתי במדרגות עם בן 4 חודשים, וראינו שאחרי שעה בערך עדיין ערני ומגיב תקין אז לא בדקנו. אבל אצלנו הוא לא קיבל מכה בכלל אז אולי זה שונה..

כדי להיפגע

טלטול עלול לפגוע ולגרום להרבה בעיות ל"ע

אז ב"ה שהכל היה בסדר אבל תלוי בעצמת הנפילה, יש חשיבות לבדיקה בעיניי

שאחת הבנות החזיקה את התינוק, ואז נפלה איתו ומעדה הוא קיבל מכה בפנים וירד לו דם.. אמרו לנו כן להגיע למיון ושזה עלול חלילה להיות פגיעת ראש, תודה לה' הכל היה בסדר.

איפב הוא קיבל את המכה?

שינה

לראות שלא מקיא. אפטי. ...

ב"ה הכל בסדר

הוא קיבל מכה בראש ובגב לכן דאגתי .אבל ב"ה הוא בסדר גמור.

( אני פחות אבל ב"ה)

@אני10

איזה מפחיד.ב"ה שהכל היה בסדר!

@מתחדשת11

ישתבח שמו שגם אצלכן הכל נגמר בטוב.לא היה דם או משהו, רק מכה.

@בתי 123

ב"ה זה לא היה מצב.תודה לה'

לא משנה שלא ירד דם. לפעמים חלילה הדימום פנימי או שחלילה ההשפעה מגיעה דוקא אחרי

גשו להבדק

ובהריון מתקדם...

דם/לא דם לא אומר כלום כי

אם קיבל בראש לבדוק אם יש סימן

לעקוב אחרי מצב העירנות שלו לשעתיים(לא לתת לא לישון)לראות שלא מקיא ושנראה חיוני באופן כללי

איזה פחד על שניכם.כמה ניסים בכל יום...

וב"ה הוא בסדר

ב"ה משתפר

ריגשת! תודה ושבת שלום 

כמה דימום?, היה לי משהו דומה, אבל סוג של הכתמה גם תחת דופסטון , כשבוע וחצי מהחזרה של עובר וברוך ד' זה היה הריון

אולי תנסי לעשות בדיקת הריון שמיועדת לכמה ימים לפני איחור, יודעת שסנסוטסט מדוייקים.

בהצלחה! 

זה אומר שאת כבר שבועיים אחרי הביוץ, נכון?

אם כן, אז בדיקה ביתית כבר יכולה לזהות אם יש או אין הריון.

לדעתי תעשי בדיקה בבית

ואם יוצא חיובי זה הזמן להגביר תמיכה.

ואם יוצא שלילי, חגי לבדיקת דם בבוקר של יום ראשון כי עדיין בדיקת דם יותר אמינה.

ואז אם יוצא שלילי זה גם יכול קצת להסביר את הדימומים.

וגם לגוף.

אני אוהבת את השמן הזה כי הוא לא מרגיש שומני בכלל ואפשר לחפוף איתו בכיף את הראש.

סתם ד"א אמר לי פעם רופא עור בכיר ששיש ילדי אטופיק שהבלנאום רק מזיק לבם כי יש שם חומרים אלרגניים.

אםאת ארואה שלילד שלך זה כן טוב ולא אכפת לך שהשיער יראה קצת שומני אז בהחלט אפשר ורצוי גם בראש. כי ברגע שמשתמשים בשמפו רגיל לראש ושוטפים זה נוגע בעור ומגרה אותו ואז בעצם אבדנו את האפקט של השמן...

קניתי ב70 שקל בלנאום בשבילו ובאמת לא רואה שיפור. 

מה מומלץ שלא עושה רגישות?

השתמשנו בשל מוסטלה וזה ממש עזר.

עכשיו אני משתמשת כבר בסבון רגיל 

כבר 7 וצי שנים עם זה וכמעט אין לו התפרצויות ב"ה

יש כאן גם בנות שהמליצו על מוסטלה 

אבל הבנתי מהפורום לאחרונה אחרי שעברו כמה שנים שיש כמה סוגים.

סליחה ערכתי ראיתי אחר כך שכתבו על אמול, ונזכרתי שזה השם.

זוכרת שניסינו גם בלנאום לא זוכרת איך היה.

שהרישום שעברת הוא מינימלי, רק כדי לזהות את הפרטים שלך מתוך מאגר הרישום?

כשעברתי פעם אחת רישום מלא, זה היה ארוך מאוד ולא נחמד בכלל. הרבה יותר מהתשאול הבסיסי כשמגיעים אחרי רישום.

מזל טוב על הנסיכה

ומזל טוב על הנצחון!

איזה אושר.

♥️♥️

המון מזל טוב!!

תגדלו אותה בנחת ותגדלו יחד איתה בכיף...!!

מרגע הזיהוי ועד הטיפול וכל התהליך שעברתי

היה פה המון המון עידוד ומילים טובות לאורך כל הדרך

כתבת ככ יפה..

ואת ככ צודקת. כמה חשוב להיות עם יד על הדופק....

בעיני זה הדבר שיכול למנוע או לפחות למזער נזקים של דיכאון אחרי לידה....

התרבות שלנו ככ דוחפת אותנו לשוב למרוץ החיים, לשוב לעבודה.... ילדת לפני ארבעה חודשים? מישהו בכלל זוכרת שאת יולדת...?

כן כן!! את יולדת!!

עד שנה אחרי לידה את יולדת...

צריכה לנוח. להתחזק. להיות קשובה לעצמך... הו כמה קשובה.

זה קשה ממש בעולם החדש שלנו, אבל ככ חשוב...

רציתי לחזק אותך על כל בדיקות הדופק, ולהאיר גם לאחרות שקוראות פה. כמה זה חשוב....

איזה אלופה את.

חיבוק ענק

מלא מלא מזל טוב

והמון אהבה לכם🧡🧡🧡🧡🧡🧡🧡

מרגש מאוד מה שכתבת.

זוכרת שהיינו ברמת די קרובות בתלמ.

מאחלת לך הרבה נחת ושמחה! ועוד המון רגעים יפים ומלאי אהבה

אם היית יודעת כמה את איתי במחשבות...

לא אוהבת לחפור לאנשים על החיים שלהם במיוחד אם אין לי ממש איך להקל עליהם אז פחות שואלת בשגרה,

אבל תאמיני לי שאת כל הזמן איתי במחשבות.

על האומץ שלך לצאת לעולם עם ההתמודדות בזמן אמת ולאחריה,

האומץ להיכנס להרפתקת הריון ולידה שוב,

השיתוף מתוך הכאב, השיתוף מתוך הגבורה, תמיד להציג את האמת בלי לייפייף ועם זה לתת המון תקווה ומשמעות לאחרות.

את היית השראה בשבילי אז, היית השראה בתקופת המלחמה שלי שהייתה אחרי לידה.. ואת השראה לגמרי עכשיו..

ושתדעי שכל פעם שאני שומעת את השיר שלמים אני חושבת עלייך ❤️❤️

הרבה הרבה מזל טוב, תהני מהילדים שלך מלא מלא הכי מגיע לך לחוות רגעי אושר איתם 🌟💖🎁

מדהים שאתן זוכרות את השיר הזה

@פשיטא גם את

הוא כל כך שיר עוצמתי ומדוייק לי

מלווה אותי כל הזמן

תודה על המילים החמות של כולכן, אין לי מילים! רק דמעות...

מדהימה ממש.

תודה לה'!

אבל שתדעו שקראתי כל מילה

בשקיקה

מקום שהוא בית

רק הפחד מלהתמכר לפה חזרה כמו בימים עברו, מונע ממני להגיב פה יותר

כ"כ טוב שחזרת❤️

היינו יחד בתלמ של הגדולה שלך והשני שלי (הייתי אז בניק אחר) ומאז עבר כ"כ הרבה.. זוכרת עוד את מקר של אז, המאושרת והתמימה, ואת כל הדרך שעברת משם!

אמנם לא הגבתי לך הרבה לאורך הדרך, כי באמת קטונתי בנושאים האלה.. אבל תמיד היית איתי בלב, ושמחתיי לראות כשחזרת להגיב כל פעם מחדש.

את כ"כ מיוחדת שלא נעלמת כששקעת בקושי, כזאת גיבורה שבחרת לשתף פה גם את הצדדים הפחות יפים של ההתמודדות🙏 לגמרי השראה

והמילים שלך לקטנטונת שלך.. מרגשת ברמות💓💓

זכתה באמא הכי מדהימה שיכולה להיות!

אמן שתמיד תישאר לך רק תחושת האור בחיים!!

מזל טוב אהובה😘

איזה כיף שראיתי את השרשור הזה. איתך בליבי החל מהבכורה דרך הקושי וגאה בך טריליונים על ההחלמה, על האומץ להיכנס שוב להרפתקאה ועל הניצחון הכ''כ לא ברור מאליו של השנה הזאת. אין לי מילים טובות פשוט. רק אור בלב ממך.

מאחלת לך אושר, התמודדויות טובות, כוחות וברכת שמיים! 

שיהיה לכם רק טוב!!

כל הכבוד שלא הוצאת את העצבים על הילד,

אבל גם אל תזיקי לעצמך

אוליח תנסי רגע לקפוץ ולנועע את כל הגוף במקום

או איזה מנטרה שמרגיעה אותך

או שנייה לברוח לפלאפון

להתכונן לזה מראששיכול לצהיות שהזעם יגיע ואיך את רוצה להתנהל איתו

אפילו לכתוב לעצמך ולעשות איזה שהיא רשימה

מה אפזר לעשות

או לתאר לעצמך מתי זה קורה 

למנסזות להבין מה גורם לזה לקרות

כדי שתוכלי למנוע את השלב שלפני 

ולעצור בזמן הזה

לפני שמגיע הכרייסס...

והרבה הפסקות הטענה לעצמך

אנחנו כמו מכשיר חשמלי בסוף-

לא מתפקדים בלי הטענה..

בהצלחה גדולה יקרה!!!

קורה לי הרבה

בצד אחד למטה בצד..

לא יודעת למה ומה הקשר להריון

אבל ..

מרגיע שזה לא רק אני.

מצאת מה עוזר לזה?

לי היה קורה מידי פעם בשינוי תנוחה שמותחת קצת. בכללית יש המלצה בחול בארץ לא ברור למה לא נפוץ לקחת בהריון סידן ומגנזיום לפני השינה. זה עוזר להתכווצות שרירים בכללית אולי יעזור גם לזה

יבואו חכמות ויתנו לך עצות

אבל את נורמלית! תזכרי את זה!

שיהיה בקלות וידיים מלאות בע"ה

כי זה הכי מוכר ונורמאלי בעולם

זוכרת שבפעם הראשונה ממש נבהלתי מזה, היום בעלי כבר יודע שזה עסקת חבילה זה באמת הרגשה זיפטית שזה ככה, הבנאדם שהכי קרוב אלינו - מבחיל אותנו. אני זוכרת שפעם ישבנו ביחד ופתאום הוא נשם כזה לידי והקאתי במקום...

תסבירי לו שזה משהו שקורה לכל הנשים וזה עובר כשהבחילות נרגעות ואז יהיה לכם יותר קל לצחוק על זה ויהיה לך יותר קל לבקש ממנו להימנע מדברים מסויימים( כמו לנשום לידך)

בקיצור, כן, את נורמאלית, כולל מה שכתבת בסוף 😘

שבהריון הראשון הייתי בטוחה שחרב עלי עולמי ומה יהיה מעכשיו ומי יודע מה זה אומר. ואז דיברתי עם איזו מישהי על ההריון והיא אומרת לי - בעע שליש ראשון, ובעיקר הבחילות מהבעל... והייתי בשוק לגלות שזה תופעה מוכרת שפשוט אין איך לשלוט בה.. 

בלי קשר הייתי מגלה שלכל דבר בעולם יש ריח דוחה, בעלי היה מוציא בשבילי דברים מהמקרר כי לא יכולתי לפתוח אותו מרוב גועל מהריח 

על הקטע עם הריחות פחות אבל זכור לי שההריון עם זה עבר יותר בשפיות.

היום יש בונגסטה שעושה את אותה פעולה, אבל שמעתי מכמה שהיא ממש עייפה אותן.. לענ"ד זה עדיף מבחילות

יותר חזקות. בבית. מול הבעל. וכו.

אין הסבר אחר.. מנסה לחשוב,

תחשבי שאת נגעלת מריח, כל בנאדם אחר את לא נמצאת ככ קרוב איתו ומריחה אותו ואת הגוף שלו. ואותו כן וזה עושה לך בחילה. ואז הגוף זוכר את זה..(אל דאגה, הוא שוכח אחכ )

ואגב ליד אנשים שהשתמשו בבושם או מרכך כביסה שעשו לי בחילה אז כן היה לי בחילה 

מהמבט שלי- 

חסרונות:

1) תכלס היא לא חזקה כמו שחשבתי.. (כאילו לא נשברה או משהו אבל הידית נהייתה גמישה כזו עם הזמן.. )

כשאני עולה על מדרכות/אוטובוס יש לי הרגשה כאילו זה עומד להישבר, אבל לא יודעת, אולי בהרבה עגלות זה ככה וזה סתם ״גמיש״ ועדיין יציב וחזק.

2) פחות התחברתי לזה שהאמבטיה נמוכה

יתרונות:

1) קלה מאוד

2) מתקפלת בקלות ובצורה קומפקטית (גם האמבטיה)

אבל הסיטי תור לאקס נראתה לי קצת שברירית מצד הגלגלים ואני דרה במקום לא ממש מרוצף ועם קפיצות ואבנים בולטות

משום מה לא שומעים עליה הרבה..היא לא תפסה ממש לא יודעת למה..

אז הלכתי על הספורטליין ובאמת ממש מרוצה וממליצה בחום

לא יודעת כהשוואה

כי לא ניסיתי

אבל היא פשוט כייפית

אחותי התלהבה וקנתה אותה.

נחמד שהאמבטיה מתקפלת ושהיא קטנה וזהו.

הגלגלים לא נוחים בכלל, מאוד מאמץ להסיע אותה. לגגון יש בעיה של נפילה אחורה ובכללי חוויה לא נוחה, לא דומה בכלל לסיטי מיני שנוסעת בקלילות.

מפעם ב להרבה זמן לא קורה כלום. העיקר שתישן טוב

ההנחיה היא כדי שזה לא יהיה באופן קבוע

ההנחיה נועדה בעיקר כדי שאנשים לא ישכיבו באופן קבוע את הילד לישון בסלקל או בדונה אבל פעם ב.. זה נראה לי סביר ועדיף בעיני על פני להוציא את התינוק, הוא יתעורר ואז להמשיך את הנסיעה כשהוא בוכה

וזה לא נסיעה של כל יום אלא של פעם ב. .אני לא הייתי מעירה .

אצלי לרוב מתעוררים מעצמם אחרי זמן ארוך, אם בכלל נרדמו בדרך נס ולא צרחו כל הזמן אז להעיר...מממש לא

כל עוד היא הייתה רגועה היינו ממשיכים בנסיעה

ובקופ"ח לאומית יש גם הנחה

יש בית מרקחת ברב שפע שהם קבוע נותנים לי עם הנחה

אני משלמת בד"כ -87-90 ש"ח לבקבוק

וקונה תמיד סטוק שיהיה בבית

https://www.medi-link.co.il/%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%A8-%D7%91%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2.html

אני לאחרונה העברתי לסבון קלנדולה של ערוגות.

קשה להוריד את זה אחכ וזה נהרס..

הייתי מסתכלת על חדרים באינטרנט לוקחת השראה

תבחרי בכל חלל 3 צבעים שיובילו אותך. ברהיטים, מסגרות שטיח וכו'..

לא להעמיס על החדר..

אם אתם הולכים לגור שם הרבה זמן הייתי צובעת בחדר ילדים חצי קיר ותולה 3 תמונות. מסגרות אפשר לקנות ממקסטוק או איקאה ותמונות עצמן משיין.

לשים מדף ארוך עם עציץ נופל וקשקושים. לעשות מקום מסודר למשחקים ובגובה של הילדים

בחלל הסלון- לשים רק מה שצריך. אפשר עציץ עם אגרטלֶ

תחפשי ספה בצבע נייטרלי וכורסאות בצבע חזק שיתן חמימות לבית. כריות על הספה תואמות לכורסא

אני ממש אוהבת את התחום. מוזמנת להתייעץ באישי..

כבר ממה שכתבת קיבלתי השראה ❤️

ולתפוס כיוון של עיצוב שהתחברת.

ואני בטוחה שהתקופה של המעבר זה לחוץ, אז ממליצה לא לעצב תוך כדי.

אחר כך, בנחת.

ואז אולי דווקא כן לשוטט בחנויות לכלי בית וכזה.

אפשר למצוא דברים זולים שמוסיפים המון.

אגרטלים, מראות, ציורים..

בהצלחה!

את צודקת, אולי עדיף לחכות טיפה.

בא לי שהילדים יגיעו לדירה וישמחו, ויתרגשו מהחדר שלהם אבל זה כנראה לא הגיוני להכניס את זה בתוך המעבר.

מקווה שנתמקם ואמצא קצת זמן פנוי בנחת 

וכנראה גם לא כדאי.

מה שכן- לצבוע קירות כן אפשר וכדאי לפני, אח"כ זה יותר מסובך. אפשרי אבל פחות נח מאשר בדירה ריקה.

אם את ממשיכה עם הריהוט שלך, את כבר יודעת את הצבעים, ואת יכולה לבחור לכל חדר צבע לקיר/חצי קיר/ כל הקירות וכו שמתאים לריהוט. ולצבוע לפני שנכנסים.

לחדר הצבוע את מכניסה את הריהוט הכבד, וע הזמן מוסיפה עוד רעיונות וקישוטים כמו מדפים, תמונות וחלונות וכו.

בהצלחה רבה

תבחרי 2 גוונים משתלבים שאת רוצה שהחלל יהיה

ולשלב אובייקטים משני הצבעים

נגיד

ירוק

וחום בהיר

מדבקות או טפט של עלים-פרחים עם גווני ירוק

מדפי כוורת קטנים תלויים על הקיר אפשר גם לצבוע בגוון ירוק עדין או להשאיר חום

ובהם עציצים קטנים

כמה קופסאות ראטן חומות בספריה

וילון משתלב

אהיל למנורה

עציץ גדול בפינה

מפה לשולחן סלון

כריות לספה בגוונים שונים שמשתלבים יחד

מדבקות לקיר או טפט- בשיין יש המוןןןן

מהממים וזולים

תסתכלי בפינטרסט על דוגמאות ותקבלי השראה

שנותנים גם דרך הפה

זו דלקת ממש חריפה?

אולי הוא חושש ממשהו אחר

בהחלט הייתי לוקחת או לפחות מתייעצת עם עוד רופא

 אנטביוטיקה דרך הפה.

בד"כ לא נותנים על לקת עיניים אלא א"כ יש דלקת מאד מאד חזקה או בגלל הסטוריה רפואית מורכבת/מחלות רקע

אם זה לא כך, בהחלט הייתי שמה משחה/טיפות ובין לבין קומפרסים עדיף עם תה קמומיל.

רק בריאות

רופא נתן אנטיביוטיקה דרך הפה כשהיו אודם ונפיחות מסביב לעין.

זה סוג אחר של דלקת, ונותנים אנטיביוטיקה כדי שלא תגיע למח.

אז לפני שמוותרים על האנטיביוטיקה מהפה הייתי מדברת שוב עם הרופא או עם רופא נוסף..

רפואה שלמה!

אז אולי באמת נתחיל אנטיביוטיקה

אופפ נמאס לי כבר

אצלי היא בת 3.5 חודשים ואני גם מתכוננת לשאוב. אבל זה לא מרגיש לי אותו דבר הנקה ושאיבה

כי כשאני בבית אני מניקה אותה לפי דרישה ובעבודה אני אשאב פעם פעמיים. והחשש שלי שזה יגמור את ההנקה..

בהתחלה באמת יותר קשוח, ממליצה להסתכל על טיפים להגברת החלב (מה שעולה לי עכשיו זה להסתכל על תמונות של התינוק ועיסוי של השד לפני השאיבה), ומצד שני יש בגוף די הרבה חלב, אני שאבתי בעבודה בפעמיים לשלוש ארוחות..

אחרי זה מתחילים לשלב מוצקים ואז לאט לאט נהיה יותר בנחת.. וגם אם צריך לתת בקבוק מטרנה פעם ב הכל טוב, רוב הסיכויחם שבשלב הזה זה לא יחסל את ההנקה

זה קשוח, אבל אפשרי.

את הקטנה הנקתי עד גיל 8 או 9 חודשים בהנקה מלאה, שאבתי פעמיים ביום עם ביאמבה (מושלם). אבל חזרתי לעבודה רק בגיל חצי שנה.

לגדולה שאבתי במשאבה ידנית עד גיל 10 חודשים פעמיים ביום, וזה היה קשוח.

אחר כך היא עברה לארוחה אחת של מוצקים ועברתי לשאיבה אחת ביום שזה מאוד מקל והרבה פחות מאסיבי מ2 שאיבות.

כשהפסקתי לשאוב בעבודה המשכתי להניק בוקר, אחה"צ וערב ואחר כך כשהיא גדלה יותר אז רק בוקר וערב עד גיל שנה ו4

זה לקבוע לעצמך זמן לשאיבות, לפי אופי העבודה שלך - למשל אני הייתי מניקה מוקדם, באיזה 6, ואז שואבת במשרד באיזור 8 וחצי. ואחכ שוב ב12 וחצי בערך. זה הסתדר לי כי זה זמנים שידעתי שאין כמעט סיכוי שפתאום יהיו לי בלתמים ופגישות.

ולהביא לך אוכל טוב, אני למשל הייתי אוכלת סנדוויץ טוב תוך כדי השאיבה בצהרים.

לחפש איפה יש בעבודה חדר הנקה שתוכלי להינעל שם ולשבת בנחת.

אחרי השאיבה בבוקר הייתי שמה את הבקבוק במקרר, ואת המשאבה לא שוטפת (זה לוקח זמן וגם מעיק) אלא שמה בשקית ניילון אטומה וגם למקרר. ואחכ בצהרים שואבת בבקבוק חדש ואז גם אותו למקרר. כשיצאתי מהמשרד שמתי את הכל בתוך צידנית קטנה בגודל של תיק צד שקניתי, עם קרחונים כחולים כאלה (שהיו בינתיים במשרד במקפיא מהבוקר), ואז בבית הייתי מעבירה למקרר, שוטפת הכל וכו

קניתי מספיק בקבוקים כדי שיהיה נוח ולא מעיק 

והמשכתי הנקה מלאה במשך המון זמן, עד לגיל של מוצקים, וגם אז לא נתתי מטרנה בכלל אלא פשוט שאבתי קצת פחות.

כשחזרתי לעבוד הייתי שואבת בעבודה פעמיים או שלוש ביום, היה קשוח ממש, אני מורה, וצריכה לפעמים להיות תורנית בהפסקות. לא הייתי צספיקה לאכול נורמלי.

בעצם אצל אחד מהם נתתי בקבוק פעם ביום בגיל תשעה חודשים כי נמאס לי כבר...

בילד הרביעי חזרתי לעבודה בגיל חמישה חודשים כי החלד התחברה לי עם החופש הגדול, ילדתי באפריל, אבל שוב בספטמבר חזרתי לשאיבות מטורפות.

בילד החמישי חזרתי למשרה חלקית ונהיה לי אוויר לנשימה.

זה קשה אבל אפשרי.

השניה ינקה עד שנה וחודשיים. נכנסה למעון בגיל 3.5 חודשים, שאבתי לה גם בעבודה וגם אחהצ בבית במקביל להנקות כדי להשלים את הכמות, ומטרנה היא אכלה לראשונה רק בגיל 9 חודשים! כשכבר התעייפתי. זה היה קשה, לא ברור לי עד הסוף מאיפה הכוחות ולמה. עם הבאים בתור (שינקו יותר זמן ממנה) שילבתי עם תמל. שאבתי מה שהסתדר לי בעבודה ואת השאר השלימו עם תמל ואחכ ארוחות. בבית המשכתי להניק לפי ההתפתחות.

מבחינתי זה נקרא הנקה מלאה. 

הדבר הכי פחות נחמד בהנקה (מבחינתי)  זה השאיבות

לא אוהבת את זה

אבל אם משתדלים לא לפספס שאיבות- זה אפשרי להתמיד בהנקה.

את הקטן שלי הנקתי עד גיל שנתיים וקצת...

שאבתי בעבודה עד גיל שנה+ (בעצם, חלק מהתקופה שאחרי החל"ד עבדתי מהבית בגלל הקורונה אז היה קל יותר עם השאיבות)

ואח"כ ינק רק כשהייתי בבית. בוקר/ אחה"צ/ לילה.

את הקודמים לפניו הנקתי עד גיל שנה פלוס

כולל שאיבות בעבודה אבל הפסקתי לשאוב לפני גיל שנה...

בהצלחה

זה קצת קשה אבל לגמרי אפשרי.

בהתחלה בהתחלה שאבתי בעבודה פעמיים.. והוא קיבל שאוב בבקבוק..

אבל כשהתחיל טעימות וארוחות נגיד בגיל 9-10 חודשים -אז הרשיתי לעצמי לשאוב פעם אחת ומיהרתי הביתה להספיק להניק ולא לתת עוד בקבוק..

אהה.. נזכרתי- הייתי מניקה לפני שהייתי יוצאת לעבודה- בבוקר מוקדם.

אם את שואבת ומניקה כשאת איתו אין סיבה שהחלב יפסק.

אצל אחד חזרתי בגיל חודשיים (לימודים), אחד בגיל שלושה חודשים ואחת בגיל חצי שנה. ב"ה אצל כולם הנקה מלאה עד גיל שנה +.

תתכנני לך הפסקות לשאיבה, שיהיה ברור מתי את שואבת.. יש עבודות שזה יותר פשוט ויש פחות. זה גם תלוי כמה שעות את עובדת ביום.

רק לקחת בחשבון שלפעמים הגוף מעצמו מוריד כמויות בשאיבות... ואז אולי צריך לשאוב יותר. משתנה מאחת לאחת.

עדיין מיניקה בן שנה וארבע

שאבתי המון תוך כדי וכשהתחיל מוצקים לאט לאט הורדתי שאיבות

גיל שנה.

שאבתי בעבודה עד הם התחילו לשלב מוצקים בצורה מספקת (בהתחלה כל 3 שעות ואז כשהתחילו מנת מוצקים הורדתי בהדרגה)

הכי מוקדם שחזרתי היה ללימודים כשהבת שלי הייתה בת חודש וקצת (והיה יום שלא הייתי איתה יותר מ12 שעות לימודים מ8 עד 8).

תמיד כשהפסקתי להניק היה לי גודש רציני אז לא חושבת שזה פגע בכלל בכמות החלב. 

מה שכן ונראה לי שזה נתון משמעותי הם המשיכו לינוק בלילה די הרבה עד סיום ההנקה אז יש מצב שזה מה ששמר לי על כמות החלב.

נתתן לי פה המון טיפים ןעצות שבע''ה אני איישם .

אין מילים!!!

אבל חזרתי לעבודה כשהייתה בת ארבעה חודשים ושאבתי לה עד גיל 7 חודשים בערך

ביחד עם ההתחלה של המוצקים וחזרת המחזור כמות החלב בשאיבות ממש פחתה ולא הצלחתי לעמוד בזה.

אז אצל המטפלת עברה לקבל תמ"ל ואז זה כן גרם גם לזה שבשבתות וכו לא היה לי חלב בשעות האלה וקיבלה תמל גם בבית.

כשהייתה בת שנה, הורדתי לה את הבקבוקים של התמל (כבר לא הייתה צריכה, אכלה יפה) ונשארנו רק עם הנקות ומוצקים.

הנקתי אותה עוד שנה וארבע בערך.

חייבת להגיד רק שהמעבר למטרנה היה ממש הקל עליי כי פתאום לא הייתי צריכה לרדוף אחרי השאיבות וזה ממש איפשר לי להנות מההנקות שנשארו לי

לק"י

הכי הרבה ששאבתי היה עד גיל שנה (אצל שני הגדולים שילבתי תמ"ל, אם לא הספיק השאוב).

והמשכתי להניק בבית עוד שנה+ (בנוסף לאוכל מוצק כמובן).

זה כבר לא הנקה מלאה...

ההנקות יורדות כי המוצקים מחליפים חלק מההנקות.

עשיתי זאת בילד הקודם וגם עכשיו... מטרנה אחת לא שומשה... 

אצל הקודם חזרתי בגיל 5 חודשים

ועכשיו בגיל 5.5 חודשים... 

והנקתי עד גיל מאוחר מאד.

עד גיל שנה הייתי שואבת.

כשארוחות מוצקים התבססו הפסקתי לשאוב והנקתי לפני ואחרי העבודה

זו ילדה שביעית שלי ב''ה אבל זו פעם ראשונה שאני חוזרת מיד בתום חל''ד.

שנתיים+ הנקה מלאה מלאה. הן התחילו לאכול מוצקים מאד מאוחר וכמעט לא לקחו בקבוק....

ומניקה בערך עד גיל שנה.

חלק מהילדים שאבתי יותר וחלק פחות, תלוי מתי התחילו מוצקים וכמה היה משמעותי, אבל בהתחלה בעבודה השאיבות די אינטנסיביות אז מהר מאוד אני מפחיתה ובכל זאת לא פגע בהנקה

אבל כן די אינטנסיבית עם חלק ימים ארוכים

ושמרתי על הנקה מלאה

מצד שני גם הארכתי חופשת לידה ודי מהר אפשר לתת גם מוצקין

אז כשהוא היה במסגרת הוא קיבל מוצקים או מטרנה

ואיתי הוא המשיך לינוק, אחהצ-לילה-בוקר ושבתות, עד גיל כמעט שנתיים...

אני הנקתי עד גיל שנה וחצי. כשהוא היה בן שלושה חודשים שמתי אותו אצל מטפלת ליומיים בשבוע והשאר איתי, מגיל חמישה חודשים הוא היה שלושה ימים בשבוע אצל מטפלת. לשבע שעות כל יום.

הייתי שואבת פעם אחת באמצע יום עבודה ויצא לי מספיק חלב בשביל שניים שלושה בקבוקים שהוא היה מקבל בלעדי. בימים שהוא היה איתי הייתי מניקה לפי דרישה.

לפעמים אם היה צורך הייתי שואבת בבוקר לפני העבודה או בצהריים כשחוזרת. (אם היא הייתה נותנת לו בקבוק קרוב לחזרה שלי אז הייתי ממש מלאה אחרי יום בלי הנקה. והייתי שואבת).

הנקתי עד גיל שנה וחצי, שאבתי עד גיל שנה ואחר כך הוא קיבל תמ"ל אצל המטפלת (אבל רק אחד ביום לפני השנ"צ)

המשכתי להניק מאז שחזרו מהמסגרת ועד שיצאו למסגרת ..כל בוקר, אחהצ ערב לילה היתה הנקה.וגם כמובן מוצקים, תלוי בגיל.

ובשאר הזמן במסגרת, רק מוצקים

מקוה שבע''ה אצליח גם לשמור על ההנקה.

מעריכה מאד כל תגובה ותגובה!

אבל לפעמים עדיף לקחת אנטיביוטיקה ולגמור עם זה יותר מהר

בתוך שבוע כבר שמונה בני משפחה הספיקו לחלות! אצלם חלק זה עבר מהר, אצל חלק לא.

בעלי ואני מקפידים מאוד על ההיגיינה, ומשתדלים מאוד שגם הילדים, אבל לדעתי זה עובר באוויר...

כנראה שאין ברירה אלא לחכות שזה ייגמר, וכנראה יעבור אצל כולם...

(אצלנו התסכול הוא שיש לנו היום אירוע משפחתי, ואנחנו לא יודעים מה לעשות לגביו...)

ויועצת הנקה אמרה לי שאצל התינוקות שינה גוררת שינה.. ככל שהיא יותר תאכל היא תהיה יותר עירנית...

(למרות שנוטים לחשוב ההיפך)

אז פשוט בהתחלה באמת יזמתי הרבה הנקות.. הייתי מעירה אותה.. ועם הזמן היא הבינה שוואלה זה נחמד אז היא ביקשה מעצמה

כל עוד היא אוכלת טוב ובמעקב משקל לא הייתי דואגת בכלל,

היא תינוקת פיצית ולישון זה מה שהיא אמורה לעשות רוב הזמן.

באמת מוזר תינוק שלא מוצא הרבה על מה לבכות🤣

היה לי אחד כזה- נהניתי מכל רגע.

ממליצה גם לך... אבל תמיד טוב שיש יד על הדופק. 

ועולה כמו שצריך, זה בסדר

הם ישנים הרבה בהתחלה, תשתדלי שהפער של מעל 3 שעות יהיה רק פעם ביום

מזל טוב!!

לא יכולה לצערי להסתפק רק בהנקה ..

כי היא לא יונקת מזה מספיק וזה נורא איטי

היא חייבת תוספת בשביל לעלות במשקל

זה הדבר המעייף כאן ומסביב לשעון

וגם מלחיץ אותי שהיא תתרגל לבקבוק או משהו ולא תרצה לינוק חס וחלילה..

ממש חשוב לי להניק אותה.. זה מוזר לי כי את כולם הנקתי עד גיל שנה שנתיים וזה פעם ראשונה ככה..

עושה לי ממש מצבי רוח קשים :/

בעז''ה מקווה שיסתדר בקרוב במהרה!! 

אצלי נולדה קטנה והיתה נרדמת כל הזמן ( גם לי לא היה כזה עם שלושת אחיותיה .) נתתי תוספת תמל, ממש לא יכולתי לשאוב מספיק, ברוך ה התחזקה מהר ועברנו להנקה מלאה ( עם זאת העליה לא היתה מספקת...)

לאט לאט..

תני בקבוק, הילדה צריכה לגדול ואת אמא מהממת !!!!

תינוקת ישנה ממשיכה לישון לא משנה מה עשיתי לא הצלחתי להעיר לאכול.

שינה טובה מאוכל???

ככל שגדלה הייתה יותר עירנית ויותר אוכלת.

בחודש הראשון הייתה ישנה גם 9 שעות בכיףף

שמתי לב לטיטולים מלאים ומשקל

ובהתחלה הם באמת ישנים הרבה.

אולי תנסי לתת שאוב ככה תוכלי למדוד כמה היא אוכלת ואולי באמת יש לך שפע חלב מעבר לדרישה שלה...

אל תשווי לילדים הגדולים שלך,

אי אפשר להשוות תינוק במשקל 4 ק"ג לתינוקות במשקלים קטנים.

הם פשוט מתנהלים אחרת לגמרי.

ראיתי אצלי הבדל עצום- אלו שנולדו קטנים ( לא מדי... סביב 3 ק"ג) אכלו הרבה יותר פעמים.

ואלו שנולדו גדולים אכלו בפערים הרבה יותר גדולים.

פעם אני אפילו זוכרת שגיסתי שהיתה אצלנו שבת יחד עם תינוק בגיל של התינוק ה"גדול" שלי נבהלה מהפערים של האכילה, ורצתה שאעיר את התינוק שלי לאכול,היא חששה שיתייבש🤭 ( כמובן שהוא לא היה מיובש ועלה מאד יפה במשקל למרות הפערים הגדולים בין ההמרות)

חשבתי על כמה דברים שעלולים להפריע לה לעלות במשקל -

אם מעירים תינוק לא רעב בשביל לאכול הוא לא באמת יאכל אלא ימצוץ, ולכן נראה שהיא מוצצת ומוצצת ולא באמת אוכלת ארוחות מלאות. החלב הראשוני שהיא רק מוצצת הוא פחות מזין מחלב בארוחה מלאה.ולכן בעצם כל היום היא מוצצת משהו לא מזין.

ועוד משהו- את צודקת שאת נותנת לה בבקבוק, כי תינוק מיובש הוא ישנוני, אבל בגלל שאת שואבת הרבה אולי לא נשאר לה מה לאכול ולכן שוב היא מוצצת שעות ולא באמת אוכלת.

אני הרגשתי שלא נשאר לי כלום אחרי ששאבתי,ולכן לתינוקות עייפים וישנונים נתתי מטרנה ולא שאבתי כדי שיישאר להם מה לינוק.

בהצלחה! ומזל טוב ללידה🌷

אבל גם הבנתי שאין איסור

כדאי לשאול רב

אבל לא כאלה שנמצאים ממש בתוך בית עלמין.

שאלתי רב כשהייתי בהריון אם ללכת לקבר של הרב אליהו זה בסדר והוא אמר שכן כי זה ממש בפתח בית העלמין, בסוף לא הלכתי כי הרגשתי שאני לא רוצה בכלל להיכנס לשטח של בית עלמין...

באיסור יש עניינים מהקבלה

שקשורים בטומאה, ולכן לנשים בפרט גם לא בהריון, עדיף שלא ללכת

אני יודעת שיש שמקלים בקברות צדיקים. אני לא הולכת

אבל היה לי חשוב הסגירת מעגל הזאת....

עמדתי רחוק..ככל הידוע לי אין עם זה בעיה הלכתית

בררתי אחרי שקרוב נפטר כשהייתי בהריון.

אצל אשכנזים יש בעיה (עניין קבלי).

ממה שבררתי-אצל ספרדים אין בעיה ספציפית בהריון, אבל יש המלצה כללית לנשים לא להגיע לבתי עלמין. אבל אין עניין בעייתי בהריון שיכול לפגוע בו (לעומת אשכנזים שזה משהו נורא, ולפי מי עולה לקבר ומי לא במשפחה שלי מסיקים תמיד מי בהריון ומי לא...).

כשאישה נידה - לא נכנסת לבית קברות,

ובגלל צניעות שלא ידעו מתי נידה ומתי לא, נוהגים שנשים מגיל בת מצווה לא נכנסות לבית קברות. 

לפי המשנה ברורה זה בגלל טומאה,הוא כותב את זה בסימן שכותב על טומאה.וכותב שלא יכנסו לבית קברות עד שיטבלו.

בדרכי טהרה זה על פי הסוד כמו שכתבת.

אבל לא בגלל הטבילה

אלא בגלל שאומרים שקליפות הטומאה החזקות שבבית העלמין 'נדבקות' בנשים לפי הקבלה.

כמו שאומרים שלא טוב לגדל גם ציפורניים, בדיוק מהסיבה הזו

אם כי במחשבה שנייה, ייתכן ואני זוכרת משהו על זה שזה בעייתי יותר בזמן נידה ואז. העניין של הצניעות מתחבר לכך וזה פשוט אותו הטעם

אגב הרב אליהו זצ"ל  אמר באופן ברור ונחרץ שנשים בזמן הווסת לא יבואו לקברו. (מעניין אם בזמן הווסת או בכל זמן הנידה)

תזכורת למי שמתכננת להגיע לקבר שלו...

בדיוק על זה:

וענתה לי: אפשר ללכת לציון של הרב מרדכי אליהו בלי לעבור בקברים אחרים. יש גישה מעולה..

בכל מקרה- בעלי כהן

ואנחנו נוהגים כל עוד אישה הרה לא להכנס לבית קברות משום טומאת המת (או משהו כזה)

כי אולי העובר הוא זכר וצריך לשמור עליו...

אנחנו גם כהנים, וראיתי שמכיוון שהרחם סגורה ,היא נחשבת לחלל בתוך חלל

אז בהחלט נכנסת.

אבל כן יש עניין שלא להכנס בהריון, אז גם לקרובים אחרים משתדלת שלא להכנס בהריון.

אני מכירה את המנהגים שבנות לא נכנסות מכל מיני סיבות. אבל מניסיוני הדל אני חושבת שהכניסה לבית הקברות היא חלק מעיבוד האבל.

מהניסיון שלי דווקא מתוך אובדן של אדם קרוב מהמשפחה (אחי). חוויתי איך ההגעה לבית הקברות היא חלק מהתהליך של העיבוד ושל סגירת המעגל. וכן, גם החיים לצד הזכרונות והקיום בעבר של אותו אח שנהרג. זה גם מה שהילדים שלי גדלים אליו. מגיל ממש צעיר מגיעים לעלייה לקבר (היה שנים שראינו שהם מפריעים אז הפסקנו והם מגיעים בתנאי שלא יפריעו לתפילות). אבל זה חלק מהחיים ולדעתי מאד מאד עוזר בעיבוד, בקבלה וביכולת להכיל את הצער.

אני מרגישה שבין הבנות/נשים יש איזה מקום אפל ובילתי מוכר שנקרא בית קברות. וה"נשגבות" הזו יוצרת איזשהוא מתח לא בריא.

אז, קטונתי מלהתווכח עם מנהגים וסברות קבליות. ורק על עצמי לספר ידעתי. אבל אני מרגישה צורך להאיר את הנקודה הזו. שבעיני יכולה להועיל אבל נמנעים ממנה.

תוך כדי שאני כותבת, אני נזכרת באישה קרובה אליי, נשואה לתימני שאיבדה את בנה בגיל צעיר.  ובלוויה החברה קדישא הודיעו שרק הגברים יורדים לקבר. אבל היא לא הסכימה לקבל את זה וירדה עם אמא שלה לראות את הקבורה. ומצד שני, נכחתי פעם בהלוויה של אישה שנפטרה בדמי ימיה. ביום ההלוויה לא נשאו הספדים ככה שהמון נשים, חברות שלה הגיעו ללוות, אבל כל מה שהיה זה לעמוד שם 5 דק.  ואז הכרוז הכריז שהגברים נוסעים להר הזיתים לקבורה והנשים יישארו. ואני חשבתי לעצמי עד כמה זה מגוחך שחברותיה הקרובות לא באמת מלוות אותה לקבורה ואפילו לא יכלו להספיד.

אז שוב, לא מתווכחת עם מנהגים רק באמת מרגישה צורך להאיר פן נוסף בעניין של בית קברות ולהיות פתוחים לאפשרות הזו. 

לרב (גדול ככל שיהיה) או לחברה, או אפילו סבא וסבתא / דודים וכו'.

לדעתי, כשמדובר על קרוב מדרגה ראשונה זה חשוב מאוד (שלא לומר חובה), ובכל מקרה אחר, שכל אחת תעשה לפי מנהגה. לכן, אני הלכתי לקבר של אבא שלי גם כשהייתי בהיריון, וגם כשהבת שלי הייתה בת חצי שנה והייתה עליי במנשא, ולקברים של סבא וסתבא שלי לא הלכתי בסיטואציות דומות.

תראי אנחנו אשכנזים ואצלינו במשפחה נהוג כן לעלות. אבל היה רב מקובל שהיינו קשורים אליו שבעלי שאל אותו פעם אם זו בעיה 

שאני אכנס לאזכרה (הייתי בהריון) והוא אמר שנשים לא צריכות להיכנס בכלל ושאם הוא היה רואה מה הולך בבית הקברות ספק אם היה נכנס לשם בעצמו.

זה הספיק לנו ואני ממש לא נכנסת, בכלל. 

לכן כל הדיבור על עיבוד אבל וכו' (שנכון בפני עצמו) פשוט לא רלוונטי. מוצאים דרכים חלופיות.

בדיוק כמו בהרבה מצוות/ הנהגות/ אמונות אחרות שיש לכולנו.

אבל זה רק מחזק את מה שאני אומרת, יוצרים פה איזה הפחדות מבית קברות. איזו הילה שחורה מלאה בסוהרסנים- אם תסלחי לי על הדימוי.

ואז במציאות שאני כן רואה, אני רואה כמה קשה להתמודד כשאין את כל המעגליות הזו. וכמה חרדות יש מזה. לדעתי, בגלל שלא נוכחים בכל התהליך. אבל כמובן שאפשר לחלוק עליי. זה המסקנות האישיות שלי ממה שאני רואה סביבי. 

רוחות רעות/ מזיקים/ טומאה

קודם כל- אני כותבת לך בחיל וברעדה ,כדי להאיר את הזווית האחרת, מכיוון שרגש זה דבר מאד אישי,אי אפשר לדון עליו, כתבת על אובדן של אח,אז אני רק אשלח לך חיבוק💗 ואכתוב את הזווית שאני רואה את הדברים. אני בכלל לא באה להתווכח על רגשות,כל אחד מגיב ומעבד אחרת אבל.

אצלנו נוהגים מנהג ירושלים ( שזה לא קשור דווקא לאשכנזים או ספרדים) ,אז בלוויות בני משפחה - בלי קשר לנשים/ גברים לא הולכים אחר המיטה ולא הולכים לבית הקברות.בלוויה של סבא שלי,שב"ה השאיר אחריו שבט מפואר,רק בנות ונכדות הלכו אחרי המיטה, נכדים הלכו בצד בנים בכלל לא.( זה כבר עניין של זכויות לנפטר ולא להזכיר קיטרוג חלילה, אבל לא נכנס עכשיו לדיון נוסף).

ולבית עלמין רק גיסים הלכו ולא צאצאים.

לא ראיתי בזה משהו לא בריא,

או משהו שמפריע לנו לעבד את האבל.

כמו כתבה @אמא יקרה לי* יש הרבה דרכים לעבד את האבל.

ולא הרגשתי פחיתות כבוד שבקבורה של סבא בקושי היה מניין. זה המנהג.

דווקא מהסבא הזה למדתי הרבה על מהות החיים,הוא השאיר לנו מורשת ענקית ללכת לאורח, וכמות האנשים הקבורה לא מעידה על החיבור שלנו אליו. תמיד היה מספר לנו שהגר"א לא הלך לבית קברות מעולם. ושקבר זה רק משהו חומרי שמכסה על גוף והנשמה עדיין קיימת ולכן חשוב להרבות זכויות בשבילה.

יש פיסקה מפורסמת של הרב קוק,בטח את מכירה אותה-

"המוות הוא חזיון שווא, טומאתו היא שקרו, מה שבני אדם קוראים מוות, הרי הוא רק תגבורת החיים ותעצומתם. ומתוך השקיעה התהומית בקטנות, אשר יצר לב האדם השקיע אותו בה, הרי הוא מצייר את תגבורת החיים הזאת בצורה מדאיבה וחשוכה שהוא קוראה מוות.

.

מתעלים הם הכוהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו, שאי-אפשר להימלט ממנה כל זמן שהממשל הכזבי כל-כך שולט בעולם, כי אם בהעברת העיניים מהמחזה המביא את רשמי ההטעאה הללו אל הנפש, על כל נפשות מת לא יבא, לנפש לא יטמא בעמיו.”

דווקא זה שהכהנים עומדים בצד בלוויות ולא נכנסים לבית קברות בר להזכיר לשאר האנשים מה היחס הנכון שצריך להיות לקבר.

( זה מזכיר לי עוד טעם ששמעתי פעם שזה בעצם תפקידנו כנשים שאנחנו מביאות חיים לעולם, ולכן זה מאד מתאים שאישה לא תכנס לבית קברות.)

והוא אמר שזה לא דווקא לנשים.

אלא באופן כללי, בית עלמין זה מקום טמא, ולכן גם לגברים עדיף לא להיכנס סתם, אלא אם כן מדובר ביאצהייט, ראש חודש או משהו מיוחד.

למעשה, אני ובעלי כן ניכנסנו בלוויות של סבים\סבתות. (לא זוכרת אם הייתי במחזור או בהריון בפעמים שניכנסתי, אבל זה לא משהו שהיה שיקול עבורינו)

האמת שאם המינהג שלנו היה שנשים לא ניכנסות - לא חושבת שזה היה מפריע לי. קבורה, ואפילו סתם ביקור בבית עלמין זה תמיד דבר קשה. וזה גם נישמע לי נורא מיוחד, שכאילו משווים נשים לדרגה של כהנים שצריכים לישמור על הקדושה שלהם ולא להיטמא סתם. 

אבל אם את בלחץ לכי להיבדק...

נשאר לך להנות מזה... ברוך ה

ואני לא כפויית טובה..

פשוט עם היסטוריה לא פשוטה מאחורי

ופשוט חיה רק עם תחושה שמחכה רק שהזמן יעבור ..לפחות השליש הראשון המלחיץ הזה

לא הבחילות חח אני הקאתי תוך כדי הלחיצות בלידה זה לא עזב אותי.

אבל כן הלחץ הזה חרף הסטוריה רפואית, עד שלא הרגשתי תנועות כל דיבור של מישו על ההריון אמרתי- כן אם אני עדיין בהריון עכשיו... לא סיפרתי לאף אחד אם זה לא היה רגע אחרי אולטרסאונד לוודא שיש מה לספר

כל ההרגשות שיש או אין בתחילת הריון הם בכלל לא מדד לתקינות או חס וחלילה אי תקינות של ההריון

וזה באמת תקופה מלחיצה

זה מחזיר אותי אחורה לפני יותר מחצי שנה כשהייתי בתחילת הריון

וכל יום היה נראה כמו נצח

לראות רק שהכל טוב ושההריון הוא ממשי.. לצערי אצלי זה לא נגמר טוב אבל היו לי בחילות קשות וכל התסמינים

כל פעם שהמחשבות עולות, תגידי פרק תהילים

כי באמת שבלי אמונה וסבלנות קשה לעבור את זה.

נכון זה חא נורא להבדק אחרי שבועיים וחצי פשוט כי אין לי כח לחכות

לרופאה שלי יש מלא תורים פנויים ואני גרה 3 דקות הליכה משם

רק מפחדת שתצחק עלי שאני באה ככה

(היא נחמדה ממש אני סתם מדומיינת מן הסתם)

רק בהתחלה אני כזאת

ותהילים זה באמת עוזר לי

תודה על החיזוק

ואעשה בעז"ה

תודה