הבכורה שלי חגגה בפסח שנתיים.
אין עדיין סימנים שמעידים כל כך על מוכנות לגמילה. לא שולטת עדיין במתן שתן, ולא מבחינה אם יש לה כבר צואה בטיטול או שהיא צריכה לעשות.
לפני שבועיים היו לה שתי "נפילות" (משהו שלא רגיל לה), והיא עשתה צואה בשירותים, ומאוד מאוד נבהלה. מאז מתלוננת הרבה ש"יש לי קקי!" באמבטיה. אני שואלת אותה איפה הקקי, והיא אומרת "בטוסיק". אני שואלת אותה אם הוא צריך לצאת, והיא אומרת שכן ורוצה לצאת מהאמבטיה. תוהה איך אפשר להרגיע אותה. מצד אחד אני מאמינה שזה טוב שיש מודעות לסוגרים, אבל מצד שני יש לי תחושה שההתעסקות הזו נובעת יותר מהפחד שזה יצא לה שוב באמבטיה.
במקביל, גם כשאנחנו לא באמבטיה היא מאוד מתעסקת בזה. כשהיא מרגישה שהיא צריכה שיצא לה, היא נשכבת על הריצפה ומתרכזת, ומיד אחר כך מבקשת להחליף טיטול כי 'יש שם קקי'. לרוב לא יוצא לה, וכשאני אומרת לה שהטיטול ריק מתחילה סאגה שלמה של כמה שעות שהיא נשכבת, מתרכזת וחוזרת אליי, וחוזר חלילה, עד שבסוף היא מצליחה להתפנות. תוהה אם זה קשור לחוויית האמבטיה, והאם הטריגר הוא באמת החוויה הזו, או שזה טבעי שככה מתחילים לשלוט על הסוגרים ולהתכונן לגמילה (גוגל הראה שדווקא הרבה ילדים מתחילים בשליטה על השתן ולא על הצואה, אבל אולי אמהות אחרות יחכימו אותי פה)
