הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים לָעוֹמֶרהמייל האדוםהמייל האדוםחיפושכהה
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
אני מקנאה בהאנונימית בהו"ל
שהיא תמיד כזאת מתוקתקת
ואף פעם לא שוכחת את עצמה
והיא גם אברכית אז כולם אומרים לה וואוווו
וגם מקבלת כסף מהצד של בעלה אז חיה ברמת חיים גבוהה
והיא קטנה ממני כמעט בעשור אבל תכף עם 2 ילדים
וחמותה מסתדרת איתה ואפילו שלחה להורים שלי משלוח מנות מטורף ומפוצץ
ואמא שלי מדברת אליה אחרת
מתייחסת אליה אחרת
מדברת אחרת לבעלה

טובבבב
הרי ההורים שלו מלאים בכסף, משפחה טובה, מכובדת!!!
מתנות בכל הזדמנות
נופשים משפחתיים
בחיייים לא עשו שבת לבד
רק אצל ההורים, הסבים, האחים, הדודים
והיא? מאושרת
עסוקה בהתפתחות אישית

ההורים שלו אכפתיים, מרימים טלפון להורים שלי להגיד חג שמח

לא כמו של בעלי
הורים גרושים ולא מתפקדים
משפחת רווחה
כל החיים קיבלו סנדוויצ'ים מעמותות
משפחה מפורקת
בחיים לא שלחו לי מזל טוב ליום הולדת ובכלל לא זוכרים מתי זה

ובא לי להקיא מזה
מהאפליות
מזה שלא רואים את בעלי
וגם אני סוג ג כנראה כי התחתנתי איתו
ואם הם רק היו יודעים איזה בן אדם מדהים הוא

אני מקנאה באחותי
כי יש לה את מה שאין לי
היא צעירה ויש לה עוד מלא שנים ללדת
ויש לה משפחה תומכת
מה שאף פעם כנראה לא יהיה לי
משפחה שעוזרת ונותנת כסף אבל לא רק
גם אהבה ואירוח וכיף
וכל זה נותן לה את היכולת להיות שלווה
פשוט שלווה
ולא לדאוג

גם אני רוצה

קשה מאוד שיח סוד
רק חיבוק מחזק.
אין לי אחיות, לעולם לא אבין. אין לי זכות לומר.
מאחלת לך שיגיע לך הטוב ביותר בחיים!
אני שולחת לך חיבוק גדול מרחוק 💖תותית ואגסית
ורק רוצה להגיד שאין לי ספק שגם לך יש את האור המיוחד רק לך, ואיזה נס שאת מצליחה לראות ולדעת ולהכיר באור המיוחד של בעלך. 💝
תודה אהובה!אנונימית בהו"ל
מזדהה איתך מעטמצפה להריון.
אבל למדתי שמה ששלי שלי ומה ששלה שלה
אני חושבת שזה לא באמת מפריע לך שאחותך "חיה טוב" ועם בעל ומשפחה תומכת
כנראה זה משהו עוד מהילדות שהרגשת שעושים בינכן תחרות ואפליות, זה כואב ברמות קשות וקשה להשתחרר מזה , אני חוויתי את זה ושנים עד ששחררתי ולמדתי לא להתעסק עם זה
חיה את חיי עם המשפחה שלי ונמנעת ממפגשים וקשר הדוק
מאוד קשה להימנע ממפגשים כי היא אחותי היחידהאנונימית בהו"ל
וזה הנחת של ההורים שלי לראות אותנו ביחד

שמחה שזה עבד לך ותודה רבה
קשהEliana a
לא קל בכלל
אבל למרות זאת תנסי להאמין שזה טוב לך ועם מה שיש לך את יכולה לצמוח מאשר היה לך מה שיש לה
אני יודעת שקל לדבר אבל מנסה...

תודה! אני יודעת שאת צודקת, אבל זה קשה נוראאנונימית בהו"ל
את כל כך צודקתנפש חיה.
זה באמת נורא קשה
זה נורא לדעת שאת רוצה יחס שפשוט מגיע לך
די בצדק
והוא לא מגיע...

זה ממש לא נעים

אני לא רוצה להכביר מילים
או סתם לתת עיצות לא מועילות

אני גם מקנאה . המון.

לא דווקא מהסיבות שלך אבל בין היתר
וזה באמת קשה ודורש וואחד עבודת נפש

דוגרי, זה לא כיף לדעת
שאני צריכה לעבוד
על המבט שלי
בגלל מישהו אחר.

אז אני רק מאחלת לך טוב גדול
וישועה קרובה לבוא!

מצרפת לך קטע שקיבלתי היום-

תובנה מקריאת המגילה.
לא כל האנשים בבית הכנסת הופכים דף באותו הזמן. כי חלק קוראים מחומש. חלק ממגילה מודפסת. חלק במגילה כתובה, וגם מגילה כתובה, יש הרבה סוגים...

אותו הדבר הישועה שלך.
יש אחד שכבר הפך דף בחיים. אבל אתה עוד תקוע. אל דאגה. הישועה שלך בדרך. בעמוד הבא.
יש אחד שנמצא בעמוד של ''העיר שושן נבוכה''. אבל אחר כבר אוחז בעמוד של ''והעיר שושן צהלה ושמחה''.

בסוף לכולם יהיה אורה ושמחה וששון ויקר.

חג פורים שמח!


יהי רצון שתתברכי
ממקור הברכה
בשפע נחת, אורה ושמחה!
מהמם!גלויה
שולחת חיבוק.
מהמם, תודה על זה!אביול
אפשר להפיץ?
בטח. הקטע לא שלי אז הקרדיט לא ידוע....נפש חיה.
מאוד יפה מה שכתבת, תודה!אנונימית בהו"ל
אני מברכת אותך באמת, בשפע מתוק של טוב וחסד מאת ה'!נפש חיה.
גם לך יקרה!אנונימית בהו"ל
אמןןןנפש חיה.
נשמה!קנאה זה רגש קשה.. מכביד על הלב. תני לזה מקוםסטטית
ומאידך תמצאי את המעלות שלך וההבנה שמה ששלך הכי טוב בשבילך
וואי יקרהאביול
חיבוק גדול קודם כל
אבל לכל אחת יש את התיק שלה... היא לא מתארת לך את הקשיים שהיא חווה בדברים אחרים.
ואת לא תיארת כאן את הדברים הטובים שיש לך...
לכל אחת יש דברים טובים יותר לפחות, וחשוב תמיד לזכור שמה ששלך הכי טוב בשבילך...
יש משפט שאומר: את רואה את ההצגה של כולם, ואתסטטית
מאחורי הקלעים שלך
הלוואי שהיה ככה קל...אנונימית בהו"ל
תודה!
כן זה באמת לא קל...אביול
בהצלחה רבה! תנסי להתפלל על זה
גםoo
למי שיש כסף, אהבה ומשפחה תומכת, יש בעיות שיכולות לפגוע בשלווה ובאושר שלו.

האושר והשלווה מגיעים כשלומדים להתמודד ולנהל את הבעיות. סוג וגודל הבעיות לא קובעים, אלא היכולת לנהל ולפתור אותם.

זה בסדר לקנא, זו תחושה טבעית. כמו שקנאת סופרים תרבה חוכמה, ככה כל קנאה יכולה לעודד לעשיה טובה, להגיע למטרות, גם כשנתוני הפתיחה פחות טובים.
ויש כאלה שאין להם בעיות, יש כאלהאנונימית בהו"ל
והחיים שלהם בהחלט יותר קלים
(לא הפותחת)
אין מישהו שאין לו תפקיד בעולםאמאשוני
רק שלא תמיד בעיניים שלנו אנחנו רואים את זה.
גם מי שחי את החלום בסוף זה חוזר אליו בהפוכה, במוקדם או במאוחר.
לכל אחד יש את התפקיד המדוייק לו בעולם, ואת הכלים שהוא זקוק להם לצלוח את התפקיד.
אין דבר כזה שמישהו בטעות קיבל מספיק כלים שמייתרים את עבודתו בעולם.
גם התמודדות עם שפע היא התמודדות. במובן מסויים כמעט כל הדור שלנו חי בתרבות ורמת צריכה של שפע, ובכל זאת רמת הבדידות והדיכאון, ההתמכרויות, חוסר סיפוק הן גבוהות.
אם זה נכון לדור זה נכון גם לאנשים פרטיים.
חזל אמרו מרבה נכסים מרבה דאגה וכד'.
גם במציאות של "אין בעיות" יש בעיות. לא תמיד רואים את זה מייד, ולא תמיד רואים זאת כלפי חוץ.

סתם לדוגמה, במקרה של הפותחת- לאחות יש תדמית של מתוקתקת- יכול להיות שבהתחלה התדמית נבנתה מתוך מציאות של חיים קלים, שפע כלכלי, משפחה תומכת.
אבל החיים הם אף פעם לא קו ישר. תמיד יש התמודדויות. רק שהרבה יותר קשה לעמוד בתדמית של מתוקתקת מאשר לא לייצר אותה מלכתחילה.
לאoo
אין אנשים שאין להם בעיות.
יש אנשים שנראה שאין להם בעיות או שהבעיות שלהם נראות קלות מדי.

אולי החיים שלהם בהשוואה לחיים של אחרים, קלים יותר.
אבל חיים קלים לא בהכרח מביאים אושר או שלווה.

לפעמים הבעיות הקלות והשגרתיות הופכות לקשות מנשוא, כי חיים שאינם מאתגרים יכולים לפגוע ביכולת להתמודד עם בעיות פשוטות.
אגבoo
מכל האנשים שאני מכירה (ואני מכירה הרבה) ,לא מכירה אנשים חסרי בעיות או שיש להם נתונים טובים מדי. אולי בגלל הנטיה הפסימית שלי לראות את השלילי והרע, אז בולט לי גם הבעיות של האנשים.
אז אולי זה באמת כי את פסימית אנונימית בהו"ל
אני דווקא רואה סביבי ומכירה מקרוב אנשים בלי בעיות, לפחות בלי בעיות משמעותיות (לא בריאות, פרנסה או שלום בית או ילדים)
מסכימה אתךזיקוקים

אבל עם השנים הבנתי שלכל אחד יש את השליחות שלו בעולם

ואני צריכה לעבור את התיקון שלי

והאחר שנראה לכאורה ללא בעיות כלל צריך את התיקון שלו

וכנראה שהתיקון שלו זה דרך ההתמודדות שלו שאולי מהצד שלי לא נראית התמודדות כלל

אבל כנראה שלמבנה הנפש שלו זה מתאים והוא אף מרגיש שיש לו התמודדויות מאתגרות ביותר

 

הרי יש אנשים שעוברים סיפורים קשים אז האם זה סוף העולם ואין ולא יהיה להם לעולם טוב?

להפך, הנפש שלהם קיבלה כלים להתמודדות שלהם ויש להם כוחות לזה

 

אני מאחלת לך להפוך את הקנאה לתפילה 

אבל כזו שאני מתפללת שיהיה לי דברים טובים לא בגלל שיש לאחר אלא בגללי

שיהיה לי את הטוב שאני רוצה עבור עצמי

הרי הקב"ה יכול להוריד שפע טוב לכולם!

 

ובמיוחד להתפלל לראות את הטוב ואת המתנות באתגרים שניתנו לך

ואני בטוחה שיש כאלה!

 

בהצלחה!

 

ועדייןלהשתמח
גם מי שיש לו בריאות, פרנסה, שלום בית וילדים, יכול לסבול ואפילו לא תדעי מזה.

שנה שעברה הייתה לי שנה קשה, מזעזעת, לא אוהבת לחשוב על התקופה הזאת. וברור לי שמבחוץ הכל היה נראה פחות או יותר מושלם. רק תינוק שלא ישן טוב וכנראה איזושהי רמה של דכדוך- דיכאון אחרי לידה.
יש בעיות שלא רואיםמומו100
בעיות בבריאות שהורסות חיים של אנשים
ולא עלינו בעיות שקופות של בריאות הנפש
^^^פשיטא
לעולם, לעולם אין דרך לדעת עם מה אנשים מתמודדים.
גם כשכלפי חוץ נראה שיש להם הכל והחיים שלהם מושלמים.
אני מכירה איתה, היא אחותי ואין דבר שאני לא יודעתאנונימית בהו"ל
עליה

לצערי כמובן...
יש דבריםמומו100
שלא מספרים גם לאחות..

אבל מקווה מכל הלב שאת צודקת
ושלאחותך יש בריאות לרוב
וכמובן שגם לך ❤️
מאחלת לשתיכן חיים טובים ומאושרים 🙂
אין אנשים שלא חיים עם התמודדות כלשהיהמקורית
יש אנשים שמצליחים להתמודד ולשים את הפוקוס על מה שחיובי
הרי לפי מה את יודעת שיש בעיות? לפי מה שאת שומעת אובייקטיבית, וגם מפי אותו אדם לרוב.
אדם שלא נותנת להתמודדויות לנהל אותו, לרוב יצטייר כאדם שאין לו כאלה. כך בעיניי.
את באמת אף פעם לא יכולה לדעתמישהי עם שאלה
לי ב"ה "אין בעיות"
משפחה תומכת, זוגיות מדהימה ב"ה, ילדות מתוקות, עבודה שאני יחסית אוהבת, לא עשירים אבל מסתדרים.
ומתמודדת יום יום עם דיכאון ונטיות אובדניות למרות שלכאורה הכול טוב
אני לא חושבת שיש מישהו בסביבה שלי שמנחש
והגיוני שאחיות שלי מקנאות
חיבוק ❤️מומו100
מרגישה כאילו כתבת אותי 😅
אמא שלי אמרה לי פעם, אבל יש לך הכל! למה את לא שמחה??
מאחלת לך חיים מלאי משמעות וחיות ❤️
חיבוק גדול!אמאשוני
תודה על השיתוף, ממש חשוב להעלות למודעות,
שלא כל חזית של מושלמות משקפת מה שמתחולל שם בפנים,
הלוואי ותמצאי את הכוח לשתף ולהיעזר בסביבה הקרובה
הרבה כוחות יקרה!!
ושתצאי מאפילה לאור גדול אמיתי בקרוב ממש 💐
כל זה נותן לה את היכולת להיות שלווה ולא לדאוגאמאשוני
אבל האם אחותך שלווה ולא דואגת?
יצא לך פעם לדבר איתה שיחה פתוחה וכנה על זה?
את יודעת בוודאות מידיעה או שאת מניחה שהיא לא דואגת ושלווה?

לא כדי להוריד מהחיים של אחותך. יכול להיות שהיא באמת חיה את החלום שלך.
השאלה אם מי ש"נולד" לתוך המציאות הזאת באמת חש את מה שאת חשה כמי שלא נולדה לתוך זה.

אני חושבת שמתוך הסתכלות כזאת משהו אצלך יצליח להשתחרר ולהבין שלא משנה מה המסלול חיים שיועד לנו, משנה מה אנחנו עושים איתו ואיזה הסתכלות ותובנות אנחנו יכולים להוציא ממנו.
למשל בעלך- בא ממשפחה מפורקת והוא אדם מדהים. תראי מה נקודת המוצא שלו ולאן הוא הגיע בזכות עצמו.
אותו דבר גם את כרגע- המראה שאחותך שמה מולך בנתוני הפתיחה שלה הם בהחלט מעוררים קנאה. אבל המטרה היא שהקנאה לא תכבה אותנו אלא תעורר בנו את הרצון להגיע לשם.
לבנות משפחה טובה ותומכת לילדים שלנו גם אחרי שיתחתנו, את יכולה להיות האמא והחמות שתומכת ומארחת וכיף.

עוד משהו שיכול לעזור- החוסר בלקבל שיחת מזל טוב ומתנות, תנסי להפוך את הגלגל ולהיות זאת שיוזמת ומתקשרת ומברכת. לא על מנת לקבל חזרה, אלא כדי להפוך את החוסר שלך לטוב כלפי אחרים. הסיפוק מלהיות טובים ונותנים משמעותי ועמוק יותר מהצורך לקבל. (אני לא אומרת שלא צריך לרצות לקבל, זה צורך לגיטימי וצריך לתת לו מקום, אבל אחרי זה, לנסות למלא את החסר ע"י נתינה)

וחיבוק על התחושה הקשה 🤗
אהבתי את מה שכתבת ממש. איזה כיף שאת פה ❤️המקורית
היא בהחלט שלווה ולא דואגתאנונימית בהו"ל
החיים שלה מתנהלים על מי מנוחות ממש
אנחנו מדברות המון
היא אחותי היחידה ואנחנו מדברות המון ונפגשות המון
אין דבר שאני לא יודעת עליה ותאמיני לי שהייתי מעדיפה לדעת פחות כדי שלא יכאב

אני מנסה המוןןןן להתקשר לצד של בעלי, לקנות מתנות בחגים ובימי הולדת אבל לצערי אין עם מה לעבוד שם
פשוט אין
והרצון הוא כמובן להיות משפחה תומכת עבור הילדים שלי אבל זה לא מחליף את הצורך המשפחה טובה ותומכת לעצמי

לגבי בעלי - הוא אדם מדהים תודה להשם אבל אין לו הרבה ציפיות או דרישות מהחיים
סוג של הכל טוב, יש מים ולחם ומקום לשים את הראש
אני לא כזאת
אני רוצה ויש לי שאיפות וחלומות ותמונות בראש של איך הכל ייראה
וגם מגיע לי
כי אני אדם טוב
באמת
את לא מכירה אותי אז אני מרשה לעצמי לכתוב
לרוב האנשים מגיע שיתקיימו כל משאלות ליבםהמקורית
כי רוב האנשים טובים ב"ה
אבל מה שאת מבקשת הוא לא ישים מציאותית.
ומטרות לא ישימות צריך לדעת מתי לשחרר, ולחפש חלופה מציאותית יותר.
מניסיוני לפחות.
את יכולה למלא את שולחן השבת שלך באורחים שהם לא יהיו ילדייך הביולוגיים ובכל זאת לא תרגישי לבד
ואת יכולה לחוות תחושה של משפחתיות גם עם אנשים שאין לך איתם קשר דם.
זה לא בדיוק מה שאת רוצה, זה ליד, אבל זה הכי קרוב שיש.


כתבת ממש מרגשאמאשוני
רק רוצה להתייחס לשני דברים:

לגבי המשפחה של בעלך את כותבת "אין עם מי לעבוד שם". מה הכוונה? האם את מצפה לקבל מהם חזרה או שאת מצפה שיעריכו את מה שאת נותנת או מה בדיוק?

לגבי הציפיות מהחיים שלך ושל בעלך- אתם נשמעים זוג מקסים שמשלים אחד את השני. בעלך יודע להסתפק במה שיש, לא מנסה לשאוף למשהו אחר בכלל, ואת שואפת קדימה, רוצה למלא עוד ועוד את החיים בדברים אמיתיים שישרו שמחה ואהבה וקרבה וחיים ️
זה שילוב נהדר, אני בטוחה ממש ולרגע לא באה להמעיט בקושי, בטוחה שביומיום יש כל מיני התנגשויות, אבל תראי רגע בזום אאוט כמה השילוב הזה יכול להיות נפלא עבורכם.
מצד אחד את מושכת קדימה ומצד שני גם כשלא הולך כמו שצריך, הוא יודע לעצור ולהגיד תודה על מה שהיה עד עכשיו.
זה מדהים.
תנסו להפרות אחד את השני בגישה שלו לחיים ולא לנסות "לכבות" את המקום הזה בנפש אחד של השני.
למשל אם בסעודת פורים לך יש שאיפות לשני סוגי בשר, חמישה סוגי סלטים וקינוח,
ובעלך מבחינתו לחם ומים זה גם בסדר, אז תשתפי אותו באיך שאת רואה את הדברים, לא כביקורת עליו אלא נטו כשיתוף,
ואז כשאתם מחליטים פרקטית מה יהיה בסעודה- נגיד מנה אחת של בשר ושלושה סלטים, תנסי לאמץ את הגישה שלו של תודה על מה שיש. ככה לאט לאט החלומות שלך יגדילו וירחיבו את המציאות, וההסתפקות שלו במה שיש תמלא אתכם במקומות שלא תמיד ניתן מיד להגשים את החלומות.
כל החיים אנחנו שואפים להתקדם, לא היית אומרת לך לכבות את הצורך והרצון הזה. זה מעולה שזה קיים אצלך, אבל מצד שני צריך לפתח אורך רוח ולהבין שדברים לא קורים מהיום למחר ובזה בעלך יכול לחזק אותך.

אני חושבת שאחותך והחיים שלה זה לא הסיפור פה, זה קשה שהיא משתפת אותך ככה פתוח בדברים שאת חולמת בכלל להשיג, אבל בכל זאת הסיפור פה זה הפער בין השאיפות שלך למציאות שלך.

טיפ שלי עוזר במצבים כאלו זה להפריד בין מה שתלוי בי למה שלא. למקד את ההסתכלות והפוקוס על הנקודות בחיים שאפשר להתקדם בהם בזכות עצמכם ללא עזרה מגורמים מבחוץ.
לחשוב איזה שינויים אתם יכולים לעשות, גם אם זה תהליך שיקח זמן. לפחות שיהיה לזה פוטנציאל. כי למשל להפוך את המשפחה שלו למשפחה תומכת את לא תצליחי. אבל למשל לגור בקהילה תומכת, זה יותר הגיוני שיקרה גם אם כרגע זה לא על הפרק.
למשל לקבל עזרה כספית מההורים כנראה לא יקרה, אבל להתפרנס ולהצליח כלכלית בזכות עצמכם- זה יכול לקרות. גם אם לא עכשיו ולא בעוד שנה, אבל אולי יש צעדים קטנים שאפשר לעשות עכשיו כדי יום אחד להגיע לשם.

ולפתח את שריר הנתינה שהיא נתינת חינם. חסד אמיתי. ללא ציפייה לקבל שום תמורה. אפילו לא לקבל תודה. זה עוזר מאוד לצאת מהמצב של חוסר אונים. זה מחזיר את האמונה העצמית שאני שווה משהו, שיש לי תפקיד בעולם, ושהטוב מחכה לי בזמן הנכון ובצורה הנכונה, יש מנהיג לעולם והוא יודע מה הוא עושה.

בהצלחה רבה ושתראי ישועות בקרוב ממש!
מהמם!!! ואו.לפניו ברננה!
תודה שכתבת
עכשיו אני מקנאת בך ;)אביול
שיש לך כזה קשר קרוב עם אחותך. זה לא ברור מאליו.
את רואה, לכל אחת יש את הדברים שהיא טובה בהם ואת הדברים שפחות.
גם אצלי ב"ה יש הרבה דברים טובים, ועדיין יש לי בעיות ...
הקשר הוא קרוב אבל הוא לא טובאנונימית בהו"ל
עובדה שכתבתי את השרשור הזה
כך שאין במה לקנא
מה שאת רוצה - תיצרי לעצמך.קופצת
קנאה היא רגש חזק. תנתבי אותו לעשייה.
את יכולה להשיג איכות חיים כמו אחותך ואף יותר. אף אחד לא מונע ממך.
אוהוווו כמה שהמציאות מונעת ממני. אוהואנונימית בהו"ל
איכות חיים לא נמדדת רק בכסף, אם כיהמקורית
יש דברים שקונים איכות חיים
אי אפשר לבטל את זה לגמרי
אבל במקרה בו אין כסף למה שאת קוראת לו איכות חיים - כדאי לעשות שינוי חשיבה
עצם המחשבה על זה שנמנעת ממך איכות חיים בגלל כסף היא אמונה מגבילה. כי יש אנשים שאינם עשירים בכסף ועדיין חיים באושר ומרגישים שהחיים שלהם טובים. זה נקרא תודעת שפע
האמת שלא דיברתי רק על כסףאנונימית בהו"ל
מפתח ילודה לא בידיים שלי
משפחה גדולה? יכולה רק לקוות ולהתפלל בגילי
משפחה גדולה ותומכת מצד ההורים של בעלי או שלי? אין

אלה דברים שאי אפשר לקנות בכסף ובשום אמצעי אחר ומשנים את החיים לגמריייי
כןoo
יש דברים שלא ניתן לשנות אותם ולא תמיד יש להם תחליף או פתרון.

אבל אפשר לבחור מה להרגיש לגביהם וכמה הם ישפיעו על החיים.

אני לא יכולה לשנות את הילד שלי לרגיל, הוא תמיד יהיה עם צרכים מיוחדים, אבל אני יכולה להיות מאושרת ושלווה למרות הקשיים האינסופיים איתו, כי כך בחרתי לחיות, לנהל את הבעיות שלי ולא לתת להן לנהל לי את החיים.
ריגשת אותיאישהואימא
תודה לךoo
את רוצה מענה, או רק הכלה?קופצת
שואלת כדי לא לפגוע או לפרט סתם.
רוצה מענה לגמריאנונימית בהו"ל
אני יודעת שהיתרון הוא לשמוח בחלקי אבל אני לא שמחה בחלקי.
אני רוצה יותר
משפחה גדולה
נחת
שלווה
רוגע
מלא ילדים ונכדים סביב השולחן
משפחה תומכת ואוהבת
בני דודים לילדים שלי

את מבינה?
אני רק רוצה לומר את מהממת ממש על המודעות שלך!!!לפניו ברננה!
באמת שזה מדהים אותי 🥰🥰

וזה כבר חצי דרך.. לקרוא לרגש בשם שלו, ולהכיר ברצון!
אז קודם כל מבינה מאוד את המקוםקופצת
ממנו את כותבת❤
גם אני וגם בעלי מגיעים מרקע לא פשוט והאמת שהיום גם לא קיים..

והפרדוקס הוא שכשאני קוראת את השרשור ובנות כותבות: אין כזה דבר אדם שאין לו קשיים, אני אומרת לעצמי בלב: יש, אני!
ואז במחשבה שניה אני חושבת לעצמי: בעצם יש אנשים שיגדירו את זה וזה כקושי.
אבל בחוויה שלי - אין קושי מיוחד.

כשאני מנסה לבחון את הדברים אני חושבת שהבסיס הוא לאהוב את עצמך ואת החיים שלך.
ואם יש משהו שאת לא אוהבת בהם - לשנות.
חוץ ממספר ילדים - לא עולה לי עוד תחום שאין לנו בו שליטה ברמה כזו.

יכולה לשתף שאחי הקטן התחתן עם משפחה מבוססת מאוד. וקנה דירה מהון עצמי של ההורים של אשתו.
חושבת שפעם ראשונה הרגשתי קנאה מהי.
ישבתי לברר עם עצמי מה אני מרגישה ובמה אני מקנאה בדיוק.
מה שהיה חסר לי זה תחושת הביטחון הכלכלי.
ב"ה היום אחרי הרבה מאמצים אנחנו מכניסים יפה וברווח. הדירה עדיין בגדר חלום.
אבל כשזיהיתי מה חסר לי ולמה אני מקנאה, פנינו ליועץ השקעות ועוד אדם שמבין בכספים באופן כללי וסגרנו תוכנית חיסכון לשנות הפנסיה + תוכנית כספית לחתונות הילדים.
אז אומנם דירה אין לנו, לא יודעת גם אם יהיה. אבל על הצורך שמתחבא מאחורי הקנאה אפשר לענות.

הרבה ממה שציינת - רוגע, שלווה, בטחון וכדומה - אפשר לחלוטין ליצור, אולי דורש השקעה אבל אפשר.
משפחה תומכת גם אי אפשר להחליף...אנונימית בהו"ל
זה מה שיש וזהו.
שמחה בשבילך מאוד שזה הצליח לך
נכון.קופצת
אבל אפשר ליצור מהקן הפרטי שלך - משפחה תומכת ואוהבת מאוד.
מקום נעים שכיף לשהות בו תמיד.
אולי דווקא החוסר הוא זה שנותן מוטיבציה להשקיע יותר בבית פנימה.
מסכימה ומזדההoo
גם אניהמקורית
את צודקת, אבל זה לא תחליףאנונימית בהו"ל
תסכימי איתי?
אםoo
המשפחה הגרעינית שלך מהווה לך תמיכה חברתית- רגשית- נפשית- פיזית, אז היא מהווה תחליף מצוין להורים או משפחה מורחבת שלא תומכת.
וואו האמת הצטמררתי עכשיושושנושי

אז תראי, אני לא ממש אישה של מילים

בטוח לא מתכוונת לעודד או לתת כח..

 

אני הקטנה חושבת, שנכון למרות האתגרים, פירטת כאן דברים שהם ממש לא בידיים שלך.

נגיד לגבי ילודה, את יכולה לרצות, והמון. יכולה לנסות ואפילו ללכת להפריות כדי להחזיר כמה ביחד, אבל גם במקרה כזה אף אחד לא מבטיח שזה יצליח. זה ממש לא מחייב.

 

לבעלי יש חוסר בתאי זרע מוחלט(!!!), אני הצעירה התחתנתי בגיל ממש צעיר וכמה חלמתי ורציתי משפחה ע-נ-ק-י-ת. משפחה עם מלא בלאגן של ילדים נכדים נינים ומה לא

עם הזמן הייתי חייבת להשלים עם זה שזה פשוט לא יקרה, בואי נקווה על נכדים אבל ילדים - כנראה שפחות. ב"ה שנכון לעת עתה ילד אחד יש לנו (אחרי מיקרו טסה, ברטוב הפריות כשלונות ועוד) - אני יודעת שלא יהיה לנו יותר משניים שלוש גגגגגגג. ברגע שהשלמתי עם זה, שזה אני וזה המצב שלי, השלמה פנימית ואמיתית שזה המצב - הוקל לי מאוד.

כך גם לגבי דברים אחרים, יש לי גיסה יפה ברמות היסטריות. באמת באמת יפה, ואני עם אף גדול קצת שמנמונת - זה הפריע לי מאוד.אבל ברגע שהשלמתי שזו אני עם היתרונות והחסרונות אני אומרת תודה.. זה המצב.

מה שנשאר לי זה רק לבקש לייחל ולהתפלל על ההמשך, לא מדברת על 40 יום בכותל או ספר תהילים כל שבוע

אלא על הבקשות הקטנות, במהלך היום, בשטיפת כלים. פשוט בקש. לשתף את בורא עולם, הוא אבא לך והוא הכי רוצה בטובתך..

 

סליחה על הוארך...

אל תקנאי בה מאמי שלי...דובדובה
בסד

הכל חיצוני בעולם הזה. כל מה שסיפרת לגביה נשמע ככה גם . חיצוני.
ודווקא אצלך נשמע שיש משהו טוב ואמיתי...
כסף זה לא הכל . זה אפילו כלום...
את מאושרת עם בעלך... זה פיס... כל השאר הבל הבלים. אני מאמינה באמונה שלימה שאם תתחילי להעריך את מה שיש לך בלי הסתכלות על אחותך הביטחון שלך יעלה ואז היחס של הסביבה ישתנה כלפייך .. ככה,זה בחיים... אל תחכי לסביבה לאישורים, לפידבקים, למחמאות...
כל החוסר שאת מרגישה זה לדעתי מחוסר שלמות עם עצמך.
אהובה את מהממת..
עברתי משהו דומה מבחינת יחס משפחתי, לא ארחיב למה וכמה...
רק אומר ששיניתי הסתכלות והרפיתי והאמנתי בלי סוף בבורא עולם .
מה חסר לך להיות מאושרת?
כסף? פידבקים מהסביבה? אהבה מהמשפחה?.הכל חיצוני.
מה שיעשה אותך מאושרת זה להודות כל יום ולהסתכל מה טוב לך בחיים. מה כן מסב לך אושר בנוסף תפתחי את עצמך בקטע אישי.. זה ישמח אותך ויעלה לך את הביטחון . תתרכזי רק בילדים המתוקים שלך ובבעלך. זאת הנוסחה לאושר... להתמקד במה שיש לך..
למרות שזה כל כך קשה ... ואני כל כך מבינה אותך אבל בגלל שהייתי שם עם סיפור שונה קצת. אני יכולה להגיד לך שכל מה שאת מרגישה יכול להיעלם.. פשוט תסתכלי אחרת על החיים שלך.. את לא צריכה אף אחד אם יש לך בעל מדהים. זה הכי חשוב מהכל .

בהצלחה
זה מאוד קשהסליל
בעיניי הפתרון לקנאה הוא לא להגיד שלכל אחד יש קשיים, ומה שרואים מבחוץ זה לא מה שרואים מבפנים.

אני חושבת, שהדברים הטובים בעולם לא מחולקים בצורה שווה וגם לא ההתמודדיות. יש אנשים שאובייקטיבית יותר קשה להם, יש אנשים שבאמת זכו והחיים הולכים להם יותר בקלות, והניסיון לחפש מה בכל אופן קשה אצל אחרים כדי לנחם את עצמנו, בעיניי לא עוזר וזו לא עמדה בריאה.

מה אני כן חושבת?
1. אני מאמינה שה' נותן לאדם רק התמודדות שהוא יכול לעמוד בה, אז אומנם יש כאלו שמקבלים קשיים גדולים מאוד, אבל יש להם גם את היכולת להתמודד איתם, גם אם זה דורש עבודה קשה.
2. קנאה זה רגש מאוד טבעי, אבל הרסני שגורם להרבה מרמור. @קופצת כתבה ממש יפה לגבי זה. זה אומנם יכול להוביל אותנו למרמור וכעס, אבל יש כאן גם הזדמנות לדייק עם עצמנו מה באמת חסר לנו. אז נכון, יש דברים שלא נוכל לקבל. אבל לפחות נניח את זה על השולחן. ואז או שנעשה עבודה להשלים עם זה, או שנכאה את זה. אבל לא נתבייש בזה ולא נדחיק את זה. ובחלק מהמקרים כן אפשר לשנות, צריך לעבוד ולהשקיע, אבל הקנאה יכולה לכוון אותנו איפה אנחנו צריכים עוד עבודה.
משהו שהאיר לי היום במגילהלא מחוברת
כתוב שהמן אמר וכל זה לא שווה לי כי…
ואמרתי ואי זה מטורף כי היה לו הכל! כסף, משפחה גדולה, כתוב גם שהיו לו אוהבים וגם הוא היה האדם הכי קרוב למלך!
ועדיין כל זה לא היה שווה לו.
ואני חשבתי לעצמי היום שזה מדהים כמה שהכל פנימי..
אבל אני ממש מבינה את הבאסה שלך וזה מתסכל ברמות שהמשפחה שלך לא רואה את בעלך.
אבל העיקר שבאמת זכית בו
נכון. וגם כתוב שהוא מספר לאוהביו ולזרש אשתוהמקורית
את רוב עושרו ואת יקר גדולתו, ובאותה נשימה - וכל זה איננו שווה לי.
מסכימה מאוד עם מה שכתבת. בהחלט עניין של הסתכלות. זה תרם גם לי המילים שלך, תודה ❤️
אני מבינה את מה שאת אומרת, אבל לשנות את ההסתכלותאנונימית בהו"ל
זה בדיוק מה שקשה פה.
הרי אובייקטיבית זה קשה להיות רגועה ושלווה וכו אם כל היום יש לך באלגנים וקשיי פרנסה ודאגות וכו
תסכימי איתי?

אז יש דברים שעובדתית לא מסתדרים גם אם מאוד רוצים לשנות הסתכלות
זה לא אובייקטיבית, זה הענייןהמקורית
ברגע שאת רואה את זה כעובדה גמורה, זה הופך להיות אובייקטיבית, אבל זה לא.
יש אנשים עם קשיי פרנסה שבוחרים לחיות אחרת ומצליחים להיות שלווים.
הבעיה מתחילה לדעתי, מתי שאמונות מגבילות נסנות לתמונה. לדוגמה - קשיי פרנסה = חיים לא רגועים. מי אמר שזה בהכרח ככה? האם חייב לחיות דווקא כמו שאני חיה עכשיו? או שיש מקום לשינוי כדי שירווח לי?
יש רצוי ויש מצוי. הבעיה היא שרוב האנשים רודפים אחרי הרצוי ומבכים על חסרונו.
קחי דוגמה לעניין פרנסה
אנשים רוצים לחיות מעבר למה שיש להם, ואז הם לא רגועים כי הם לא משיגים את הציפיות שלהם.
או, לא מוכנים לעשות שינוי תודעתי ומעשי בחייהם, כך שיתאים ליכולותיהם הכלכליות
או, לא עושים שינוי כדי לשנות את המציאות הכלכלית כי הם בטוחים שהם עושים הכל.

בכל סיטואציה שתקחי, יש אלמנט של בחירה של דרך ההסתכלות ופרשנות ומעשים ותחושות שמגיעחם בעקבותיהם.
מה שמונע מאנשים להיות רגועים לרוב זו ההתעסקות הבלתי פוסקת במה שחסר.
אשרייך, אני לא במקום הזהאנונימית בהו"ל
זה לא אשריי, כי אני לא חיה את זה במאה אחוזהמקורית
הלוואי
אבל הידיעה שיש פה לאן לשאוף ושהרבה מזה תלוי בי, לאו דווקא בהשתדלות מעשית, מקדם מאוד.
לפעמים זה גם בהכנעה ל'זה מה שיש' ואני לא מבינה למה, אבל אני אעשה מהלימון לימונדה

ואני אומרת את זה בתור בת להורים שגדלה לתוך 'חוסר' תודעתי קשה. אני בוחרת במודע לחיות אחרת ולא להנכיח את זה פה בבית כי זה מחלחל. וגם, בינינו, ממרמר את היומיום
זה נכון. יש באמת דברים בחיים שתמיד מבאסיםלא מחוברת
נגיד אף אחד לא רוצה בעיות בריאותיות לא עלינו.
אבל פשוט צריך להבין ולחזק את הנקודה אצלנו שזה לא הכל.
כי אם הופכים את הכסף להכל חיים חיים מאוד ממורמרים.
ואני גם חושבת שזה עבודת חיים לשמוח במה שיש לנו.
וכל הזמן צריך לחזק את הנקודה הזאת.
שוב, לא דיברתי רק על כסף. אפילו בעיקר לאאנונימית בהו"ל
אהבתי ממש,תודה על השיתוףשושנושיאחרונה


את לא יודעת מה היא עתידה לעבורשוקולד פרה.
היא עוד בתחילת החיים, תחילת החיים ממש!
מה את יודעת את מסלול החיים שלה?
הנה, משפחת יניב... משפחה זהב שביום בהיר אחד....

תחשבי רגע איזו קנאה מטורפת זו
לקנא במי שלא מתו לה ילדים
לקנא במי שמחתנת את הילדים שלה
ושיש לה הזכות לשמוח איתם בכל שבת וחג.

תחשבי איזו קנאה עצומה ואומללה זו,
אם היא לא מאמינה שהכל מדוייק מאת ה'
היא יכולה ליפול למקומות חשוכים מאין כמותם
כי הנה,
כולם נהנים ממשפחתיות בסיסית
ואפילו זה אין לה...

הניסיון הזה הוא כל כך קשה
ויכול להוביל את האדם למקומות של מוות נפשי ממש
אא" כ מתחזקים באמונה שהכל מדוייק
שהכל בהשגחה
שה' שומר.

חסר לך? תתפללי אליו!
תחדדי מולו את הרצון שלך
תשתפי אותו בגמה קשה לך עם הקנאה הזאת...

אולי תגלי שם, שהרצון העמוק שלך
הוא לדעת איך להינות מהחיים שלך
ואיך להרים את עצמך
בכל מציאות שאת נתקלת בה
ובלי שום קשר לאחותך?

החיים הם מסע מטורף
על מי מנוחות? טוב, אולי בזמן ההווה
מה אנחנו יודעים מה כל אחד עובר? מה כל אחד יעבור?

מי שעובר את החיים יד ביד עם ה'
יש לו פוטנציאל לחיות חיים עם משמעות עמוקה ושמחה עמוקה.

ואל תחשבי,
גם אני מתמודדת עם קנאה, היא מאוד לא זרה לי
ובהשוואות
עם האחים שלי ועם מי לא
ותאמיני לי שהמסע שלי הוא כל כך שונה
שכאילו ה' אילץ אותי
להבין שהכל זה ממנו.
כאילו להיכנע
לכוח הזה שמנהל את העולם.
והכניעה הזאת מביאה הרבה ריפוי.
אבל זה בתנאי שאת מסכימה להבין שהוא מחולל
את החיים שלך
ואת החיים של אחותך
ולכן אין מה להיתקע עם קנאה שחורה בלבד
אלא להפנות את זה לתפיחה או לדיבור אתו.

מקווה שהייתי מובנת
וחיבוק גדול לך.
כמה דבריםמקקה
דבר ראשון, זה ברור ומובן ומותר להרגיש מה שאת מרגישה. גם אני מקנאה מלאה פעמים באנשים מסביבי שיש להם בדיוק את מה שהכי חסר לי והכל נראה זורם להם

אבל

הדבר השני, שאני מזכירה גם לעצמי
אני גם הולכת היום לסעודה אצל אחותי ובטוחה שהיא מקנאה. מקנאה בזה שהכנתי משלוח ביתי ויפה, הבאתי מאכלים, יש לי בעל חמוד וילדים מתוקים והכל נראה סבבה. אבל היא לא יודעת שאת אוב המשלוח נכין בכלל בעלי.
היא לא יודעת שאני לא ישנה בלילות מרוב כאבים
היא לא יודעת שאני קורסת כל ערב לספה באפיסת כוחות, לרוב אחרי שהרמתי צעקות
היא לא יודעת שיש לנו קשיים עם הגדול
ויש לי קשיים עם עצמי
וכל מיני קשיים בחיים המשותפים
היא לא יודעת על עוד הרבה דברים...
מבינה?
אגבתותית ואגסית
לא לעשות בחיים שבת בבית - בעיני זו לא נקודה לקנא בה...
דוקא אנשים שטוב להם נהנים להשאר בבית לבד ולא זקוקים כל הזמן לנסוע להיות בחברת אחרים.
זה כל כך נכון...דובדובה
בתחילת הנישואים חיפשתי רק ליסוע להורים. והתפללתי שלא יהיו אחים בצד של בעלי. שרק אנחנו נקבל יחס... היום אני נהנית להישאר שבת בבית עם בעלי והילדים ברוגע שלי בפינה שלי... אין לי רצון ליסוע .. אולי אם לא הייתי חודשיים שלוש. וגם שאני באה אני מבררת מי בא שיהיה שמייח ולא יהיה יבש... לא מחפשת כבר תצומי או הרגשה שאוהבים אותי. לא זקוקה לזה. יש לי המון שמחה וביטחון מהחיים שלי.
אז שוב אני פונה לפותחת השיחרור:

הכל בראש! את מחליטה אם טוב לך בחיים או רע. את מחליטה לפרש כל סיטואציה בחיים שלך לרעתך או לטובתך... אם חמותי עכשיו העדיפה להתייחס יותר לבת של גיסתי אני יכולה לפרש את זה לשני כיוונים לרעתי- היא אוהבת יותר את הבת שלה משלי... או שאני מפרשת את זה לטובתי-.. הקשר שלהם פחות עמוק משלנו והיא זקוקה להוכיח לה שהיא רצויה.. בנוסף היא זקוקה ליותר עזרה ממני כי אני מסתדרת לבד ועצמאית וחמותי מעריכה את זה מאוד .. כל סיטואציה בחיים את יכולה לבחור ביו 2 אופציות. תתחילי מעכשיו להתאמן על הפרשנויות שלך. את תראי מזה ישועות.... המוח בסוף יתרגל והוא ישנה בעצמו את המחשבה של המסכנות כמה את אומללה. את לא אומללה. אני בטוחה שיש לך גם הרבה טוב בחיים. רק תסתכלי לרגע ..
לגמרי!פאף
לא מזמן אמרתי לאמא שלי שהיינו אצלם המון לאחרונה, אז היא אמרה שהמון זה עניין יחסי, אבל זה סימן טוב שזוג צעיר עושה שבתות בבית...
ולפותחת- אני לא מתחברת לגישה שלכולם יש צרות (ויש, אין ספק, גם אם אנחנו לא מודעים) אלא מה טוב לי, איך אני לוקחת רגע את מה שיש לי ונהנית ממנו בטוב. זה מזכיר לי טיפול בתינוק, זה קשה ומאתגר ולא משנה כמה יגידו לך שלכולם קשה-זה לא מוריד מהקושי שלך, אבל זה קושי שאנחנו לוקחות על עצמנו לרוב בשמחה וברצון, כי אנחנו רואות כמה טוב יש בקושי הזה וכמה אפשר גם להנות תוך כדי. אותו דבר זה החיים שלנו, הם קשים ומתישים, אבל אפשר להנות מהם גם לאורך הדרך, ולהתמקד רגע בהנאה הזאת, בטוב שיש בחייך.
לא ברור לי למה לא אמרו את זה קודם, עברתי על הכלירושלמית במקור
אולי זה כי אין לי אחיות ובחיים לא אבין. בכל זאת מנקודת מבטי כבכורה לבנים אשמח לשתף ואולי יסייע לך:
העובדה שאחי הקטן מצליח בכל כך הרבה דברים שכשלתי בהם מהווה עבורי קצת מקור לגאווה, והרבה הרבה מקור לנחת, מקור לביטחון, ידיעה שלפחות הוא במשפחה שלנו הסתדר בחיים, ובנוסף שאם אצטרך אוכל להיעזר בו כלכלית או לבקש עצות... (או במקרה שלך לגבי ילודה: לפחות יהיו לילדייך הרבה בני דודים). בעיני זה הרבה מהמהות של משפחה.
יכול להיות שזה כי אמא שלנו נפטרה מזמן ואבא לא ממש עצמאי אז תחושת האחריות גדולה יותר, אבל אני מזהה את זה בין כל האחים. ואני זוכרת שגם לפני הפטירה המצב הכלכלי היה לא טוב ותמיד שמחתי כשמישהו מסתדר... בטח קשה לאמץ נקודת מבט כזו באמצע החיים אבל הלואי ותצליחי!
כל הבנות שכתבוקופצת
שבטח גם לאחות קשה, ואי אפשר לדעת עם מה היא מתמודדת.
ואפילו- לכי תדעי איזה קשיים יהיו לה בהמשך החיים

מה מרגיע בזה? מה עוזר בזה?
שואלת באמת כי לא מבינה.

אוקיי. סבבה. נניח שגם לאחות קשה בחיים. אז מה עכשיו? זה אמור לעשות טוב לפותחת? לפתור לה את הבעיות?

אני מסכימה עם השאלה שלךהשקט הזה
וגם מוסיפה שיכול להיות שאין לאדם קשיים. ובאמת "על הנייר" החיים שלו יותר טובים משלי.
העבודה על הקנאה היא שלי, לא משנה מה המצב של האחר.

אבל לצורך העניין כשמורה מקבילה אומרת לי "זה רק נראה שהכיתה שלי מושלמת יש לי הרבה בעיות בכיתה (ואני מגחכת כי אני מלמדת גם בכיתה שלה וזה לא מתקרב לכיתה שלי) אני משתדלת להזכיר לעצמי שזו הכיתה שלי, וזו השליחות שלי וכנראה שהקב"ה נתן לי כוחות להתמודד עם הכיתה הזו ולהיות הכי נכונה עבורן והשליחות שלה היא אחרת..

בקיצור העבודה על קנאה/ השוואות לא צריכה להיות תלויה בהאם יש לאחר בעיות שאני מודעת אליהן או לא אלא בעצמי ובהבנה שזה מה שיש לי.
ואני אומרת את זה בתור אחת שמקנאה המוווווןןןן ומשווה הרבה ביני לבין אחרים..
"השליחות שלה היא אחרת"אמאשוני
למה את מתכוונת?
לדעתי זה בדיוק ה"בעיות" שאחרות כתבו.
בעיות זה לא בהכרח בעיות אובייקטיביות
בעיות פרנסה, זוגיות, ילדים, חינוך ילדים וכד'
בעיות יכולות להיות גם דברים קטנים לעבוד עליהם, למצוא את הנקודה הפנימית בתוך כל השפע, למצוא משמעות.
זה בדיוק כמו להגיד יש לה שליחות אחרת לדעתי,

תארי לך מישהי אומרת לך בוודאות החיים של המורה השניה תותים אין לה שום שליחות, היא מושלמת ושום דבר אלא מאתגר אותה בשום תחום בחיים,
זה לא היה מעצבן אותך שלה יש כיתה קלה ולך כיתה קשה?
אגב, בעיני זה שהיא אומרת שיש לה בעיות, זה אמיתי ולא משנה מה הכיתה שלך.
משנה איך היא מתמודדת מול הבעיות הקלות שלה.

זה כמו שיש מישהו שמרוויח ממש יפה ובכל זאת מסיים במינוס משמעותי ויש מישהו שמרוויח הרבה פחות ובזכות תכנון נכון מסיים בפלוס.
למי יש יותר רווחה כלכלית? למי הבעיה גדולה יותר?
או מישהו עם שני ילדים ולא מצליח בכלל לתפעל ויש לו קשיים בהורות לעומת מישהו עם עשרה ילדים והכל מתקתק אצלו כי הוא מנוסה יותר,
למי הבעיה גדולה יותר?
ברור שאובייקטיבית עם עשרה ילדים קשה יותר אבל זה בדיוק העניין שקושי הוא לא עניין אובייקטיבי אלא איך האדם מרגיש מול מה שניצב מולו, זאת העבודה הפנימית שצריך לעשות והיא לדעתי קיימת אצל כולם בצורות שונות, בעוצמות משתנות ובהיבטים שונים ועם כוחות שמשתנים כל החיים זה גם משהו שאסור לשכוח.
יכול להיות שמה שהיום בשבילי פעוט, יהיה קושי משמעותי מחר ולהיפך.
למשל אצלי פעם הייתי יכולה לא לישון לילות ברציפות ולתפקד והיום אני מתמוטטת אחרי לילה בלי שינה מסודרת.
אז היום בשבילי זה קושי. בעיה. למרות שהמציאות עצמה לא השתנתה, אז והיום היו לי את אותם הפרעות בשינה.
אני לא מסתכלת על השליחות כהתמודדות עם בעיותהשקט הזה
אלא על העבודה שלי כמורה להביא את הבנות מנקודה x לנקודה y בסוף השנה.

אז לה יש כיתה זורמת, לומדת, בנות טובות וכו' ולי יש כיתה מאד לא לומדת, צינית, לא זורמת, לא מעריכה וכו'

אז השליחות שלה נניח היא להביא את הכיתה שלה בסוף השנה למצב של כיתה שיוזמת אירועים מטורפים ומובילה את השכבה והשליחות שלי היא להביא את הכיתה שלי למצב שהן קצת יותר מוכנות ללמוד ומתנהגות בדרך ארץ. .

האם זה אומר שיש לה קשיים או שאין לה? לא. זה פשוט אומר שהעבודה שלנו היא שונה.

לגבי ההערה שאם היא אומרת שיש לה בעיות- יש לה. את צודקת. פשוט כשהיא אומרת את זה כדי "לנחם" אותי שקיבלתי כיתה קשה יותר אז זה לא עוזר לי כי היא פחות מבינה את ההתמודדות שלי אבל זו לא הנקודה.

תראי, אני חושבת שאני מסכימה עם מה שכתבת.
הנקודה היא שבסופו של דבר העבודה היא שלנו. זה לא משנה איך הדברים נראים אובייקטיבית ואם יש למישהו קשיים או לא.

אבל אני כן חושבת שיכול להיות שבנאדם באמת חי חיים טובים, ואין לו בעיות קריטיות ודאגות קיומיות וזה בסדר. יש לו שליחות מסויימת בעולם שהיא שונה משלי. השליחות שלו יכולה להיות לעזור לאנשים במצוקה מתוך הרווח שלו ושליחות שלי תהיה להתמודד עם הקשיים שלי. יכול להיות שהוא יחווה את הרווח שלו כקושי, ויכול להיות שלא. אין לי את היכולת לדעת ולהבין מה הוא מרגיש אבל זה גם לא צריך להיות משנה לי כי אני צריכה ללמוד לחיות את החיים שלי עצמי.

ושוב, אני כותבת את כל זה דווקא מתוך זה שאני לא מצליחה ליישם תמיד את מה שאני כותבת ואני כן מאד משווה ומקנאה
להאמין שנולדנו כדי לעבוד פה בעולם הזהאמאשוני
להסתכל על משהו אחר ולהגיד- מושלם לו בחיים אני גם רוצה זאת הסתכלות כובלת.
להסתכל על מישהו ולהגיד- נקודות הפתיחה שלו שונות אבל גם ההתמודדויות שלו שונות-
מחזק את האמונה שלכל אחד יש את המסלול המדוייק לו ושאך אחד לא צריך ולא יעשה לו טוב לקבל את המסלול של השני.

תחשבי שאת בתחרות מירוץ מכשולים וכבר מנקודת הזינוק את רואה את המכשול שלך אבל בוודאות לא רואה את המכשול של השני,
אם לא תאמיני שהמשחק הוגן את לא תסכימי להיכנס למירוץ ואז בטוח תפסידי.
אז נכון שזה לא בדיוק אותו דבר כי בחיים אנחנו לא בתחרות עם אף אחד,
אבל עדיין אנחנו צריכים להאמין באמונה שלמה שמה שקורה לנו זה הנכון והמדוייק עבורנו,
ואין דבר כזה חיים ללא עבודה.
אז גם אם עכשיו לא רואים את הקשיים של האחות או שהקשיים יבואו בהמשך, זה לא כדי להגיד כולנו באותו זבל, מי במוקדם ומי במאוחר,
אלא כדי להגיד לכולנו יש עבודה פנימית, ייעוד, תפקיד, אחרת לא היינו באים לעולם.
תראי בעצמך מה הפותחת כותבת לאחותה יש את כל הטוב שבעולם אין לה דאגות, הכל זורם אצלה בשלווה, את לא היית רוצה מסלול חיים שהכל זורם בו בשלווה לעולם ועד? אם את רוצה ולא קיבלת זה אומר שהקב"ה הפלה אותך לרעה כבר ביום היוולדך.
הטענה פה היא לא כלפי האדם השני אלא כלפי בורא עולם, וזאת נקודה שצריך לפתור. כי אם את לא מאמינה בזה לא יהיה לך כוח להתמודד עם המסלול שלך.

אולי לא לכולם זה משנה משהו, אולי יש כאלו שמסתערים על המסלול שלהם בלי לעצור רגע לחשוב אם הכללים הוגנים בכלל, אבל מי שעוצר רגע וחושב על זה- מגיע לו תשובות על מנת להתקדם הלאה.
את כותבת ממש ממש יפהכמהה ליותר

אבל זה שלכולם יש קשיים והתמודדויות, עדיין לא פותר את הקינאה.

כי יש כאלו שיש להם קשיים פשוטים ורגילים, וכאלו שמיתמודדים עם חיים ממש קשים.

וקל מאוד ליפול לקינאה.

 

אין אף אישה בסביבה שלך שאת יודעת בוודאות שהחיים שלה קשים יותר משלך?

שהיא מתמודדת עם דברים הרבה יותר מורכבים מאצלך?

אני מכירה בוודאות נשים שמתמודדות עם חיים הרבה יותר מורכבים משלי, וגם כאלו עם יותר קלים משלי.

 

אני הרבה פעמים מקנאה, ומה שאני מנסה להגיד לעצמי זה שהקב"ה כיוון את החיים שלי בדיוק כפי שהם אמורים להיות. והקשיים שיש לי הם כניראה הכי טובים לתיקון שאני צריכה לעבור בעולם.

אבל לנסות לשכנע את עצמי שלכולם יש קשיים באותה רמה שלי - זה לא נכון, וגם לא מקדם אותי לשום מקום.

אבל זה הענין. שהחיים באמת לא הוגנים.קופצת
ובתחרות מירוץ המכשולים כבר מנקודת הזינוק אני רואה שזה לא הוגן, נקודות הפתיחה שלנו שונות.
ואם אני מסתכלת סביבי אני רואה נקודות זינוק בהחלט גבוהות יותר.

ולכן מה?
אכלו לי, שתו לי, לקחו לי - יקדם אותי?

יש לי אחות כזו. לא קידם אותה הרבה בחיים.

אני מודדת את עצמי ביחס לעצמי. ופה מי שהתחיל נמוך רק מרויח. כי יותר נמוך מההתחלה אין😅

זה כנראה באמת תלוי אופי. כי אותי בכלל לא מעודד שגם לאחרים קשה. וכמה שתכתבו - אני יודעת שיש אנשים עם נקודות פתיחה גבוהות ומכשולים קטנים.
אבל אני עסוקה בלשפר את החיים שלי ולהפוך אותם לטובים. הרבה יותר יעיל מאשר לעסוק או להתנחם בהשוואות.
בעיני להגיד שהחיים לא הוגניםאמאשוני
יכול להיות משפט כפירה.
החיים לא שווים בין בני האדם מנקודת המבט שלנו אבל הם לא "לא הוגנים"
אם זה שהקב"ה תכנן לנו אז הם הוגנים.

וכל אחת ומה שמדבר אליה, כתבו פה מגוון תשובות בניסוחים שונים ומה שעוזר ומקדם- הוא טוב ומבורך.
יש כאלה שזה עוזר להם ואני לא רואה מה רע בזה בשבילם לדעת שלכל אחד יש את השק שלו ולכן לא צריך להסתכל על מה שיש לאחרים כי אנחנו לעולם לא נדע את התמונה המלאה.
יש מי שזה לא עוזר לו, אז שיחפש דרכים אחרות, הכל טוב.
זה ענייןסליל
של טרמינולוגיה.

החיים לא הוגנים - הכוונה היא שהם לא שווים.
ברור שזה מנקודת המבט שלנו, אבל גם ההתמודדות עם הקנאה היא של בני אדם ולא של מלאכים, ולכן זה לגמרי משפט לגיטימי בעיניי.

זו לא קבילה על דרכו של ה' בעולם, אלא שיקוף של ההתסכלות האנושית
אני לא רואה צורך להמשיך את הדיוןאמאשוני
המטרה של ההשתתפות בשרשור לא היה לצורך דיון פילוסופי אלא כדי לעזור למי שהמחשבות/ רגשות שלה כובלות אותה.
אם את וגם קופצת חיות בשלווה ובהשלמה עם צורת החשיבה שלכן- זה טוב ומבורך ואני לא רואה עניין לנסות לשנות או לשכנע,
ניסיתי להסביר כדי שיהיה אפשר לקבל גם אמירות מהסוג הזה,
אני רואה שיש מספיק תגובות שמסבירות את שני הצדדים
ומי שמצליח להתחבר שיתחבר למה שמדבר אליו, העיקר שיהיה לו טוב על הנשמה.
תודה על השיתוף והדיון המרתק, ובהצלחה לכולם! 🤗
מסכימהסליל
שאין מה להמשיך לדון, רק היה לי חשוב להבהיר שזה לא מגיע מכפירה.
מכיוון שגם אני התנסחתי כך, וזה ממש לא מגיע מהמקום הזה
זה לא אמור להרגיעoo
זו עובדה בסיסית שהחיים לא יכולים להיות נטולי בעיות. לכן הרצון שהם יהיו כאלו וקנאה במי שלכאורה אין לו בעיות, היא שגויה מיסודה.

אי אפשר לפתור בעיות או לכוון למטרות, כשיוצאים מנקודת הנחה שגויה.
הם לא נטוליסליל
בעיות

אבל יש אנשים שקיבלו יותר מאנשים אחרים.
זו עובדה וזה נכון.

לא כולם מקבלים את אותם הניסיונות,
וגם אלו שמקבלים ניסיונות דומים, הכלים שהם קיבלו שונים בשביל להתמודד איתם.

ולכן יש אנשים שאובייקטיבית יותר קשה להם.

בעיניי לנסות לראותשגם לאנשים אחרים רע, זה לא מקדם.

צריך להבין למה אנחנו מקנאים, ולנסות לקדם את עצמנו בכלים שקיבלנו. אבל לפעמים גם לקבל את זה שה' לא מחלק בצורה שווה את הקשיים בעולם, וגם לא את הטובות. זה לא מאוזן. ולפעמים ההשלמה שלאחד יותר קשה מהשני, היא דווקא זו שעוזרת. ולא עצימת העין
זה כן מקדם להבין:oo
שקשיים הם לאו דווקא אלו שעוצרים את האושר

שיש אנשים עם קשיים קטנים שלא מאושרים

שיש אנשים עם קשיים גדולים שמאושרים

שהאושר נמצא במקום אחר ממה שהיא מחפשת
זה בהחלט מקדם. אבל איך השוואה תורמתקופצת
להגיע למסקנה הזאת?
זו לא השוואהoo
היא רוצה משהו שנדמה לה שקיים ונדמה לה שהוא מביא את האושר.

אז כתבו פה וגם אני כתבתי, שזה לא קיים (כי גם לאחותה יש ויהיו בעיות) וזה לא מביא את האושר (אנשים עם בעיות קטנות אינם יותר מאושרים מאנשים עם בעיות גדולות)
אני חולקתסליל
על זה.
זה קיים. יש אנשים שיותר טוב להם. שהולך להם בקלות

התובנות שכתבת ממש נכונות, אבל הן לא מגיעות מהשוואה והתבוננות באחרים.
ויש מקרים שהן לא מכסות
כי החיים לא הוגנים
ובעיניי במקום לנסות לתרץ את זה, צריך להשלים עם זה


את מכירהoo
אנשים שהכל הולך להם בקלות? שהם לא טרודים משום דבר באופן קבוע?

ממה שאני מכירה, אנשים עם בעיות קטנות, טרודים מהן לא פחות מאנשים עם בעיות גדולות.

התובנות שכתבתי מגיעות מנסיון אישי שלי, שיש לי בעיות שאפשר להגדיר אותם כבינוניות עד קשות, אבל אני מרגישה מרוצה מאד מהחיים שלי.

אני מכירה אנשים עם סוגים שונים של בעיות. האושר וחוסר האושר יכול להמצא בכל מקום, בלי קשר לסוג הבעיה ועם קשר ישיר ליכולת שלהם להתמודד עם בעיות.

אנשים לא נולדים עם יכולת להתמודד עם בעיות, הם מפתחים יכולת כזו במהלך החיים. זה הדבר היחיד שמביא אושר.

להגיד שלכולם יש בעיות, זו לא השוואה, אלא עובדה. גודל הבעיות חשוב, למודעות עצמית, להבין מה הבעיות בחיים ולחשוב על דרך התמודדות.

אבל הוא לא פרמטר לקיומו של האושר. אם אין את ההבנה הזו, אי אפשר להגיע לאושר, כי הולכים בדרך הלא נכונה.
אניסליל
מכירה מקרוב שהחיים לא הוגנים.
לא נעים לי לכתוב,
אבל אובייקטיבית, אני חושבת שהחיים שלי תותים.
נכון, יש לי התמודדויות, אבל הן קלות משל אנשים אחרים, וקיבלתי גם כישורים ונתוני פתיחה טובים כדי להתמודד איתם.

אני לא כותבת את זה מגאווה, אני באמת מודה לה' על זה.
אבל אני רואה מסביבי אנשים שקיבלו התמודדויות קשות בהרבה.
האם זה אומר שהם לא מאושרים?
לא.
אבל הם צריכים לעבוד הרבה יותר קשה בשביל להגיע לאושר הזה.

אני עובדת עם תלמידים של חינוך מיוחד.
לחלקם קשה. מאוד.
ולא, אי אפשר להגיד למשל להורים שלהם, אל תדאגו, כולם מתמודדים עם בעיות.
זה נכון, אבל ההתמודדות שלהם באמת יותר קשה משל אחרים.

כואב לי שזה ככה
זה לא הוגן שיש אנשים שהם גם חכמים, וגם עשירים, וגם יש להם המון חברים (וכאן אני לא מדברת עלי, אלא על אחרים שאני מכירה)
ולעומתם יש אנשים שגם קשה להם חברתית, גם קשה להם לימודית, גם נולדו למשפחה עם פחות אמצעים.

זה לא הוגן, זה כואב. זה מתסכל.
למה למשל תלמיד שלי מתמודד עם כל כך הרבה קשיים ואחרים לא?
למה? ככה. כי זה מה שה' החליט. כי החיים לא הוגנים.
למה תלמיד אחד נולד למשפחה שדוחפת אותו ולכן למרות שיש לו קשיים, יש לו לפחות כלים להצליח, ואחר לא זכה?
כי החיים לא הוגנים.
נתוני הפתיחה לא שווים
הכוחות שיש לכל אחד לא שווים
וכשאני מדברת על נתוני פתיחה אני לא מתכוונת רק לנתונים יבשים של משפחה, מצב סוציואקונומי ורמת משכל.
אלא גם נתונים של יכולת התקדמות, אינטילגנציה ועוד.

הנתונים האלו לא מחולקים בצורה שווה בעולם
ויש אנשים שיותר קשה להם.
יש אנשים שמבחינה "טכנית" מקבלים את אותם ניסיונות (למשל ובצורה שטוחה, קושי לימודי), ועדיין הכלים שלהם והיכולות שלהם שונות ואחד יצליח להתגבר ולשני יהיה יותר קשה.

אז בעיניי לנסות להשוות ולהגיד לכולם יש בעיות, זה אולי נכון, אבל לא עוזר.
כי הבעיות לא שוות והכוחות לא שווים בשביל להתמודד איתם

ויותר עוזר להשלים עם זה, מאשר לנסות לחפש בעיות אצל אנשים אחרים.
לי טוב ביחס לעצמי, יש אנשים שנראים לי מוצלחים ממני ואני מקנאה בהם. אבל הדרך שלי להתמודד היא להשלים עם זה שלא נולדתי גאון כמוהם, ואני עושה את הדרך שלי ביחס לעצמי, ולא ביחס אליהם
אושרoo
שעובדים עליו קשה, הוא אושר חזק ויציב שיכול להחזיק הרבה יותר מאושר שעובדים עליו קצת.

לכן אנשים עם בעיות קשות שהיו צריכים לעבוד קשה, אינם מסכנים, הם קבלו אושר יותר טוב.

אפשר לשאול אותך אם את מאושרת?
מאודסליל
אני לא אומרת שלא נדרשתי לעבוד ולהשתפר במהלך החיים שלי, ולא הכל הגיע בקלות.
אבל ההתמודדויות שלי מגיעות מתוך הבחירות שלי, והן נמצאות בתוך המעגל של הדברים הטובים בחיי.
כן, היה לי קשה להגיע לתואר שלי. אבח עצם זה שיכולתי ללמוד זו זכות
כן, הייתי צריכה לעבוד כדי להגיע לזוגיות טובה, אבל עצם זה שזכיתי ויש לי זוגיות ויש לי עם מי לעבוד זו כבר מתנה.
וגם כשהיה לי קושי במשהו אחד, הייתה לי סביבה תומכת

ואני יודעת, שאלו דברים שלא לכל אחד יש
ואםoo
את מנתחת את הנתונים, ממה מגיע האושר שלך, מהדברים הטובים שיש לך או מהדברים שפתרת והשגת בעמל ויזע?
זה שילובסליל
של הדברים.

אבל זה לא הדיון בעיניי. אני לא אומרת שאי אפשר להיות מאושר גם אם יש לך קשיים.

מה שרציתי להגיד, זה שלפי דעתי לא מנחם ולא מקדם לדעת שלאחרים יש גם קשיים. כי לפעמים אין.
ולכן זה לא המפתח להתקדמות עצמית ולהתמודדות עם קנאה.

זה בסדר גם להתאבל ולבכות על מה שלא קיבלנו, על הנתונים שאין לנו. לפעמים צריך לתת מקום לקנאה, כי זה מגיע ממקום של חוסר.
ולפעמים ההבנה שאנחנו לא, וההשלמה עם זה, היא שלב בדרך.
אחרי שמשלימים עם זה, אפשר לחשוב מה אנחנו כן יכולים לקדם, איך אפשר להגיע לאושר בכל אופן.
אבל שלב ראשון וחשוב בעיניי הוא ההשלמה
אניoo
לא מנסה לנחם או לקדם. ככה אני רואה את המציאות, שלכולם יש בעיות, לכולם חיים שווים בעיניי פחות או יותר.

אני תמיד מסתכלת על החיים ועל סיטואציות לעומק, תמיד בעומק שלהם יש מורכבות.

גם אני מתבאסת לפעמים על דברים שאין לי ולומדת להשלים עם החסר, אין פה סתירה.
וודאיסליל
שלכולם יש קשיים, אני עדיין חושבת שלא כל הקשיים שווים.

לא חושבת שאני מסתכלת בצורה פחות עמוקה או מורכבת ממך, אלא פשוט אחרת.

אובייקטיבית, יש הבדל בין קושי של להצליח בלימודים, לבין התמודדות עם בעיות פוריות. אלו ואלו קשיים, אבל וודאי שלא באותה רמה. יש גל קשיים שההתמודדות איתם יותר תלויה באדם, ויש כאלו שפחות.

נראה לי אין לי עוד מה להוסיף
רק להגיד לך שאני מסכימהכמהה ליותר

עם כל מילה שכתבת בשירשור. תודה שכתבת אותם ❤

 

ורוצה להוסיף, לגבי האושר, שאני חושבת שלא סתם אנשים שעוברים סבל מתמשך כמו אלימות במישפחה, תקיפות מיניות במישפחה, קושי חברתי גדול או לחילופין אסירים במצבים קשים מגיעים יותר לדיכאון ולאובדנות.

ודיכאון לצערי זה לא משהו שמיתגברים עליו פעם אחת ושמים אותו מאחורינו לכל החיים.

נתוני חיים הם לגמרי משפיעים על אושר, אם כי ברור שלא בהכרח.

 

תודה רבה❤️סליל
זה נותן פרופורציותהמקורית

ברגע שהיא נקודת הייחוס שלה, אז זה נראה אחרת ומנרמל

כי אדם מושפע מהסביבה שלו

 

השאלה שלה הייתה על הקנאהאביול
זה תשובה לכך שאין מה לקנא, ושה' שם כל אחת במקום שמתאים לה. אחר כך אפשר להגיד עוד דברים שיעשו טוב...
משהו שפייסבוק הזכיר לי היום...גלויה
גם אני מנסה לעבוד על הקינאה...
בדיוק דיברתי אתמול עם חמותי ובעלי על זה.

ואז היום פוצונת יצאה מחדר ואמרה לי - קנאית!
ולא הבנתי, הילדה בת 4...
אז מסתבר שהיא שאלה - כאן היית?
וחמותי מצאה בזה את התשובה לקינאה שלי:
כאן היית - תראי מאיפה באת. כמובן שזה נכון לי ולא בהכרח מתאים לכל אחת, אב רציתי לשתף.
ואז פתחתי את הפייסבוק והוא הזכיר לי תובנה שהיתה חי פעם
ומסתבר שכיוונתי לדברי הרבנית עידית:
בשבילי נברא העולם. בשביל שלי, במסלול המדוייק לי.
ואי ❤️❤️לא מחוברת
האמת שגם אותי זה תמיד מרגש לראות כמה התקדמתי
אנונימית יקרהאישהואימא
קודם כל נגעת לי מאד בלב... אני מתמודדת גם עם סוג של דברים דומים.
היה פסיכיאטר מדהים( הוא עבר גם את השואה) שקראו לו ויקטור פרנקל. הוא כתב ספר מאד ידוע בשם האדם מחפש משמעות .. בכל אופן, קראתי בספר אחר שלו סיפור שהוא מספר על כך שבאה אליו לטיפול אישה, אם יחידנית לילד גדול ונכה, ומיררה בבכי שהחיים שלה נוראיים והדבר היחיד שעוצר אותה מלהתאבד זה הטיפול בבן הנכה שלה. ויקטור פרנקל הציע לה את התרגיל הבא- לדמיין שהיא מתקדמת קדימה בזמן ועכשיו היא בת 100 ומספרת את סיפור חייה לאחור. היא התחילה לדבר ולהגיד: היו לי חיים קשים, טיפלתי בבן נכה במסירות וכו' וכו' ואז היא פרצה בבכי ואמרה שהיא פתאום מבינה כמה היא גיבורה וכמה חייה היו מלאי משמעות, חמלה וכוח. וכמה היא מעריכה את עצמה.

יכול להיות שהחיים של אחותך קלים הרבה יותר.
אבל את ובעלך מדהימים. יש לכם חיים כל כך בעלי משמעות, עומק ורגישות. תנסי להסתכל על החיים שלך ולטפוח לעצמך על השכם. את חיילת בסיירת מובחרת...

גם אני וגם בעלי עברנו המון בחיים. התחתנו מאוחר(גילאי 30 פלוס) ויש לנו את התיקים שעברנו בחיים. ודווקא זה נתן לי המון ביטחון כשהתחתנתי עם בעלי , כי ידעתי שבעלי באמת בן אדם חזק נפשית. ראיתי עם כמה דברים הוא התמודד ושהוא מנהל את החיים שלו ולא החיים אותו.
מכירה כמה אנשים שהיו להם חיים מדהימים ופתאום נתקלו בקושי ופשוט נפלו כי לא ידעו איך להתמודד עם זה.
התמודדויות בחיים בונות לנו שרירים נפשיים שאולי אם לא היינו עוברים את מה שאנחנו עוברים לא היינו יודעים על קיומם.
היום בכל מיני מצבים שלא פשוטים לי , אני נזכרת בדברים שעברתי ואני אומרת, אני מסוגלת. עברתי סיטואציות לא פשוטות וצלחתי אותם. אז גם זה יהיה בסדר...

בהצלחה יקרה!!
ווואושושנושי

עוד לא קראתי את התגובות

רק להגיד שאת מלכה. הקנאה ממש מוציאה מהדעת. וזה עצוב. זה כואב ממש

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייטאחרונה

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

? 

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך