פורום הריון ולידה (עמוד 1170)

כביסה על הרתחה? היה במייבש?

לק"י

והכל טוב! כמה פעמים קרה לי שלא קראתי טוב ועניתי בהתאם🤭

כן נשאר כתם עקשן שלא ירד..
זה חולצות צבעוניות?

לק"י

חולצות חדשות, ואין לי כח לבדוק חולצה חולצה לפני הכביסה (בכביסה הלבנה אני עושה את זה. מספיק לי).

עכשיו עולה לי רעיון, שאולי נשים בקבוק פיירי באמבטיה ונבקש מבעל החולצות שישים פיירי לפני שהוא שם בכביסה.

שיהיה לך קשה להיפטר ממנו

נשמע כואב מאוד

בהריון אסור לייזר
ושעווה כואבת יותר מהרגיל ממה שהבנתי בהריונות

לא ממליצה בכלל על סכין כי הצמיחה מגרדת
נראה לי הכי כדאי בינתיים להמשיך לקצץ עד אחרי הלידה

אני משתמשת במה שיש בקישור, אולי יש עוד סוגים
KSP

זה לא יגדל קוצני כמו גילוח, אבל לא כואב.
זה כמובן בהנחה שאת לא רוצה להתמודד עם הכאב של שעווה...

קרם ויט.
רשום שמותר בהריון, אך יש אזהרה שעלול לגרום לשטפי דם.
אולי תנסי על אזור קטן ותראי איך הולך...

ואז לגלח עם סכין. (כמובן בפעם הבאה רק סכין תספיק)אם זה מגרד או שורף אח"כ אפשר לשים טלק, זה ממש עוזר. בד"כ זה קורה רק בפעמים הראשונות.
לי אישית הדרך הזו הכי יעילה, נוחה וזריזה

לך ללכת לקוסמטיקאית שתעשה לך שעווה.
סכין מגרד מאוד אחרכך.
ואחרי הלידה בעז"ה ממליצה מאוד על לייזר. ממש. חוסך את ההתעסקות, ויש מכונים שלוקחים פר טיפול וזה עותר נח כלכלית

אני עשיתי אצל קוסמטיקאית, פעם ראשונה כאב המוווון! אפילו יצא לי מעט דם, פעם שניה הרבה פחות ומהפעם הרביעית ממש כאב שאפשר להתמודד איתו סבבה!

אני עושה כל חודש ולא נוגעת אלא רק בשעווה, תוך חצי שנה כבר ראיתי הרבה פחות שערות ויותר דקות ובהירות

ממש ממליצה! סבלתי 3 פעמים כמה דקות ומאז ממש כיף לי!

אני שאלתי רופא נשים מומחה הריון בסיכון, מישהו מאד וותיק ומקצועי

שאמר שאין שום בעיה בלייזר

שאלתי עוד רופא וגם את מכון פועה - ואמרו שאין בעיה

 

אישית עשיתי בהריון רק בפנים ולא יודעת אם הייתי מעיזה לעשות במפשעה, אבל זה נטו רגשי. ממה שביררתי - אין עם זה באמת בעיה.

 

והבאתי לקוסמטיקאית אישור מהרופא שכתוב שאין בעיה לעשות.

היא אמרה שאם לא הייתי מביאה אישור - היא הייתי מחתימה אותי שזה על אחריותי, זה הכל

בהריון יש נטיה של העור לפיגמנטציה וכדומה,
בנוסף בזמן הריון-לידה-הנקה, השינויים ההורמונליים יכולים לגרום לצמיחה מוגברת ולבטל את האפקט של ההסרה.

ככל שניתן אני מכירה המלצה להימנע...

אבל זו לא המלצה רפואית אלא קוסמטית- וזו הבחנה מאד חשובה!

כשאומרים לי להימנע מלייזר בהריון - אני חושבת שאסור כי יכול לפגוע בעובר, וזה לא נכון.

 

אם זה בגלל שיש צמיחה מוגברת -

אני העדפתי לבזבז טיפולים מהחבילה שלי על לייזר בפנים, כדי להראות טוב, גם אם לא יהיה אפקט לטווח ארוך, ואם אצטרך - אני אקנה עוד חבילת טיפולים ואשלם.

 

מקום שנותן אחריות על הטיפולים - לא ירצה שתעשי את זה. הוא לא יתן אחריות על טיפולים שנתן בתקופה לא אפקטיבית.

יש מכונים שפשוט בגלל זה לא עושים בהריון והנקה

ואני מכירה מכון שעושה בהריון והנקה, פשוט לא יתן אחריות על טיפולים שעשית בתקופה הזאת, וזה מאד הגוני

יש גם עניין של תגובה עורית שלהבנתי יכולה להיות מוגברת בהריון...

ואולי כמו הרבה דברים אחרים בגלל שאין מחקרים מסודרים, מעדיפים שלא באופן גורף...
לא רואה דרך שזה יכול לפגוע בעובר, אבל כאמור קטונתי

אבל הוא גם חוזר אחרי השיעול לרוב..

מישהי שאני מכירה עשתה איזה קורס ספציפי לחרדה מהלידה שעזר לה, אם תרצי יכולה לנסות לברר מה

מזדהה ככ עם הרצון להתעורר אחרי שהכל נגמר... ועם התחושה שהכל סוגר עליי.
לא עברתי הריון ולידה, אז לא יכולה לענות לך בהקשר הזה, אבל לפעמים מה שעוזר לי כשאני מרגישה שאני עומדת להיכנס להתקף זה דווקא לאפשר לו להגיע ולא לנסות להילחם איתו (אם זה בשלב התחלתי אני מנסה קודם להתמודד עם הכלים הטיפוליים שלמדתי, אבל אם זה לא עוזר אני משתדלת לאפשר לעצמי להיכנע לחרדה בלי להילחם כי אז זה מגביר את הסטרס שלי עוד יותר).
ועוזר לי גם שאני יודעת שיש סוף להתקף. בסוף הוא נגמר.
המון המון בהצלחה
אולי כדאי להעלות קצת את התדירות של הטיפולים אם מתאפשר
ובמקביל לעשות דמיון מודרך והרפיות, לדמיין תרחישים טובים בראש, להגיד משפטים טובים.
❤

תוך כדי הלידה היה לי התקף חרדה מזעזע ממש. אולי כמעט הכי קשה שהיה לי בחיים (והיו הרבה)
תוך כדי הרעידות המטורפות שהיו לי מהאפידורל.
אני לא רוצה לפרט יותר מידי, אבל היה רקע לזה גם באיך שהלידה התחילה...

מה שהרגיע אותי-
א. אוויר נעים- ביקשתי מאוורר שיעמוד ממש מולי.
ב. מים. כל פעם לגימה קטנה.
ג. שכבתי על המיטה בחצי שכיבה חצי ישיבה שיהיה לי קל לנשום.
ד. עצמתי עיניים ושמתי שירים באוזניות.
ה. השלב הבא כשכבר הייתי מסוגלת לדבר והגל קצת נרגע, דיברתי. עם המיילדת, עם בעלי, התכתבתי עם חברות ומשפחה בוואצאפ (לא כולם ידעו שאני בלידה בכלל)
ו. אכלתי משהו קטן ומתוק שנותן אנרגיה (במקרה שלי- מיץ ענבים תירוש בבקבוק קטן וקצת שוקולד)
ז. כשכבר היה לי יותר כוח ביקשתי להיות קצת בתנועה על המיטה וזה עשה לי ממש טוב.(ואפשרי עם אפידורל)
ח. השתדלתי לשים פוקוס על מחשבות חיוביות,(השירים מאוד עזרו לי לזה), להתפלל, לדבר עם ה' ולחבר את עצמי אליו, לדמיין דברים טובים, לנשום נשימות עמוקות ולחייך גם אם זה באילוץ.
ולזכור שתיכף התינוק יהיה בחוץ, ואז ביחד איתו יוולדו לי כוחות להיות אמא שלו ולטפל בו.


כותבת לך כדי שתנסי לגבש לך "תוכנית פעולה" אם חס ושלום תרגישי ככה תוך כדי הלידה, שאת נשאבת ללופ הזה..

וכל זה בלי קשר להמלצה שלי לטפל, אם את מרגישה שcbt לא מספיק עוזר, כנראה שצריך קצת מעבר, מהנסיון שלי cbt מאוד נחמד אבל לחרדות קשות הוא לא עוזר מספיק. במיוחד כשהחרדה לא ספציפית ממשהו אלא חרדה כללית.

סביב הריון והנקה המינון של הסרוטונין משתנה בגוף, והגיוני שהכל צף פתאום, משהו משמעותי קורה בגוף, בנפש ובחיים שלך.

תטפלי בעצמך,
תדאגי לסביבה תומכת.
אם את מרגישה שאת צריכה שתהיה איתך בלידה דמות שמרגיעה אותך נפשית- תשרייני לך

והכי הכי חשוב- תקבלי אותך
תקבלי את החרדה שלך
תקבלי את הגלים האלו שבאים,
הם בעז"ה עם הרבה תפילות ועזרה מתאימה, יחלפו
ואת תישארי הרבה הרבה יותר חזקה מהם
והרבה יותר גדולה מהחיים,
מבטיחה לך♥️♥️

תודה ענקית על השיתוף הזה!!
לוקחת גם לעצמי..

כתבת מהמם
ומדהים ההתמודדות שלך! ממש!!

ממש.

העלית לי דמעות.

את גדולה מהחיים!!!

ממליצה על םגישה עם מיילדת לפני הלידה..
יש בתי חולים שיש להם את השירות הזה, יחד עם עוסית/פסיכולוגית ..

ולקראת הלידה אני חושבת שבאמת היו לי התקפי חרדה.. אלה היו הפעמים הראשונות בחיים שלי שזה קרה אז לקח לי זמן להבין בכלל מה זה ומה קורה.
מה שאני מנסה להגיד - שזה מאוד מאוד טבעי. אני חושבת שזה חלק מהטבע שלנו לקראת הלידה להכנס למצב הדואג הזה - משהו בהורמונים שזה מה שגורם לנו אולי אחכ להגן על התינוק? לא יודעת.
מקווה שזה מעודד אותך שזה קורה המון ושאת בסדר גמור ושאלו תחושות לא מוזרות

מהתקפים גם. בעקבות אירועים שעברתי.
לפעמים החרדה מגיעה סתם. למשל שמעתי איזה רעש שאני בכלל לא מודעת אליו אבל המוח מודע ואז הוא מרגיש בסכנה כי זה כנראה מזכיר לו את הטראומה ואני מתחילה להיות בהתקף.
וזה לא נשלט. זה כל כך סיוטי מה שעברתי בשנים האחרונות. סוג של אין לי שליטה על עצמי. מתנתנקת מעצמך. הרגלים פתאום בנימולים. ואת אומרת לעצמך תירגעי אין כלום. את מרגישהשאת עוד רגע מתהאבל את לא . המוח נתן איתות שאת בסכנה ואת לא יכולה לשלוט בזה. ממה שידוע לי זה כימי . כדורים יכולים לעזור. אני לא רציתי כדורים. רציתי להילחם בזה לבד והצלחתי.. ברוך ה' קרוב לשנה לא חוויתי התקפים. כי הלכתי למישהי שמאוד עזרה לי להסתכל באור חיובי על החיים ומאז בעלי הרגיש שאישתו נולדה מחדש.
אני ממליצה לך גם איזה טיפול כזה
להמשך דברי איתי בפרטי

מהפצלש שלך ואשלח לך מה עזר לי..

יש לה קורס הכנה ללידה שמתמקד בהתמודדות עם החרדות והפחדים לקראת הלידה.

ותודה לכל אחת שהגיבה לי כאן.

עובר שלי. ימים אחרונים להרגיש אותך מתקיים בתוכי. את התנועות המדהימות שלך מבפנים, עוד ממש מעט נפגוש מבחוץ.
אני סקרנית לראות למי אתה דומה, ומקווה שתהיה דומה לשנינו. כמו שכל ההריון אני חופרת לאבא שלך, שיהיו לך את הגומות של שנינו, הימנית שלי והשמאלית של אבא. את קמטי הצחוק של אבא שלך, את העיניים שלי.
סליחה שאני חסרת סבלנות בימים האחרונים, ומבקשת ממך לצאת. קח את כל הזמן שתצטרך שם בפנים, אני פשוט מאוד מאוד רוצה לפגוש אותך כבר. לתת לך חיבוק, להניק אותך, לראות אותך, להריח אותך, לשמוע אותך.
אני יודעת שאתה בפנים ומקבל את כל מה שאתה צריך, ושחבל הטבור הוא ממש כמו הנקה ושטוב לך ואתה ממשיך להתפתח יפה. אני אשתדל לא לדחוק בך, אני פשוט כבר מאוד סקרנית וגם חוששת ובעיקר מצפה ומחכה שנהיה משפחה אמיתית, שתצא לעולם הזה ונפגוש אותך ונכיר ונלמד אחד את השני ואת הדינמיקה המופלאה של שלושתינו.
אני רוצה לדעת כבר שלמסע הזה יש סוף טוב ומתוק מאין כמותו.
אני רוצה להיות אחרי הלידה שלך, ולהבטיח לך שאני מסוגלת לטפל בך. ולדעת שעברתי את זה, ושלא קרה שום דבר נורא או איזה תרחיש איום ממלא התרחישים שיש לי בראש.
אני מקווה שכל הלחץ והדאגות שיש לי, ושהועצמו במהלך ההריון לא משפיעים עליך, ושתצא רגוע ושלו ומלא בטחון עצמי כמו אבא שלך, שתיקח את הדברים הטובים שבי, כמו את מידת האמת והרגישות והכנות, והיכולת להחזיק המון דברים במקביל, את העומק ואת היכולת לעטוף ולחבק... אבל לא את כל המקומות ההססניים, הפגיעים, החלשים, החוששים, הנבהלים והלא מעריכים את עצמם. שם אני מתפללת שתקבל את כל הטוב שיש באבא שלך, שתצא באיזון מושלם ותקבל את הטוב שיש לשנינו להעניק לך. ובעיקר אני מקווה שתצא אישיות עוצמתית ועצמאית ויחודית. אני כבר מאוד סקרנית להכיר אותך.
כבר מהבטן אתה יודע מה אתה רוצה, מסובב את כל האחיות על האצבע הקטנה במוניטור, עושה קונצים... כל הערכת משקל או סקירה משתולל ומשגע את הרופאים והטכנאיות, אבל כשצריך לבדוק תנועות אחרי מוניטור בעייתי אתה ישן לך בשלווה מוגזמת ולא מתעורר גם כשהרופאה מנערת אותך. אנרגיות ושובבות כמו שלי, ויכולות שינה מרשימות ונחת כמו של אבא שלך.
ילד פלא, נס שלנו. התבשרנו על ההריון שלך בטיימינג הכי הזוי שיכולתי לדמיין, ובמבט לאחור - הכי מדוייק שהיה יכול להיות ושיכולנו לבקש. אני בטוחה שתצא לעולם בטיימינג הכי מושלם, ולא דקה אחת לפני.
אני נושמת את הימים האחרונים שיש לי להרגיש את השיהוקים שלך, שנמצאים כבר ממש למטה, אפילו שהרופאה אמרה שאתה מבוסס יפה אבל עוד לא מספיק ללידה ושלא נראה שזה יקרה בקרוב. אני יודעת שזה כבר הכי קרוב מאי פעם, ושיש לך את הדרך והזמן שלך להגיע לעולם, ושאתה עוד תפתיע אותנו.
מקסימום תהיה ילד של שבט ולא של טבת, עדיין ילד חורף כמו שאמא שלך רצתה, נעשה חופשת לידה עם מלא שוקו חם וכירבולית ונתפנק לנו עם גרביים שווים ופיג'מה מפנקת. יש לי הרגשה שתיוולד ביום גשום, אבל אבא שלך פחות בקטע, אז תחליט במי אתה מתחשב 😌 רק בבקשה אל תגיע בשבת, טוב?
אנחנו לא רוצים ברית בשבת, וסבתא שלך לא תגיע ללידה אם זה יהיה בשבת. שתדע שהיא אחלה סבתא שבעולם, כדאי לך שהיא תצליח להגיע
מסקרן מתי תבחר לבוא... אתה ילד של לילה כמוני או ילד של יום כמו אבא שלך? זה יהיה במהירות, בהפתעה ובעוצמה, או בנחת, בזמן ממושך וארוך שידרוש מאיתנו לגייס כוחות וסבלנות? אולי זה יהיה בין לבין, משהו טוב ככה באמצע?
אתה תתברג יפה יפה ותהיה במנח אידיאלי ותשתף פעולה עם הלחיצות שלי ולא תקרע אותי, נכון? כדי שאני אתאושש מהר מהר ואטפל בך הכי טוב שאפשר.
אני אמא שלך ואני מסוגלת ללדת אותך, והכל הכל יהיה בסדר. אני מאמינה בזה. יהיה טוב. גם קשה זה טוב, ואין סיבה שיהיה קשה. היה לנו מספיק כפרת עוונות בשנה האחרונה, מותר שהלידה הזו תעבור חלק ובטוב.
אז ילד שלנו, אנחנו מחכים לך מאוד מאוד. תגיע כשזה ירגיש לך הכי מוכן ונכון, רק אל תשאיר אותנו מדיי במתח, אנחנו כבר מתגעגעים תשעה חודשים ליצור פלאי שהתאהבנו בו עוד שהיה נקודה פועמת שהטכנאית הכריזה עליה "יש דופק". אני עוד שומרת את המקלון עם שני הפסים, כשהבנתי שזה אמיתי והולך לקרות - כתבתי מאחורה את התאריך והכנסתי לקלסר של כל הבדיקות.
מעניין אם נקרא לך בשם שחלמנו עוד מתחילת ההריון ואפילו לפני, או שפתאום יבזיק לנו משהו אחר שיתלבש לשנינו בול על הפרצוף הקטן היפיפה והמתוקי שלך.
יאללה, רק עוד כמה ימים ואתה בא ❤️

איזה יפה!!!!!!!! ונוגע. וואו. צמרמורות. מתרגשת איתך.
איך בא לי שתכתבי לי בפרטי מי את ❤️

איזה מכתב מרגש!!
התחברתי לכל מילה.
את מדהימה ❤️

מהממת

שתרגישי כלפיו כך ויותר, גם בגיל חודש וחודשיים ושנה ושנתיים ושלוש... עד 120

בעזרת ה' שיהיה לך לידה קלה ותינוק בריא ומלא בריאות ונחת לכולכם!!!!

איזו מרגשת את
מדהימה ממש

בנשימה אחת.
בד"כ מדלגת פסקאות.
מחכים לעדכון ממך.

עשית לי חשק לעוד ילדיםם

בעז"ה שיהיה לך בקלות ובבריאות! ידיים מלאות בעז"ה ובעיתו ובזמנו

איזה כיף לו
שיעבור לך הזמן בקלות ובטוב

אני מזדהה עם הרבה ממה שכתבת...

מה עם לשתות כוס מים /תה שאת אוהבת ולכתוב לנו 3 דברים טובים שאת מוצאת בהיום?

-עשיתי גבות (באמת צל"ש)

-לא מוצאת עוד... מקווה שבמשך יעלה...

שלעשות גבות זה ואו!!!! אשרייך! תעשי לעצמך סלפי עם הגבות החתיכיות😘

ותחשבי על משהו טוב אחר. אם קשה תעשי זום אאוט, כלומר על דברים יותר כלליים. איזה גננת טובה יש לילד... או איזה כיף שהוא אוהב את הגננת שלו... (סתם דוג')

אז ב"ה שבעלי הוא הבעל הכי תומך שאני מכירה.

והילדים שלי מתוקים וחכמים אחד אחד. בלי עין הרע...

ושהספקתי להכין כמעט 100 פרלינים לאירוסין של גיסתי...

לגמרי תרימי לעצמך!

קשה להרגיש ככה 😔
ויחד עם זה מובן כל כך שכל האתגרים האלו מצברחים ומעציבים.
מבינה ומזדהה עם הרצון הזה שמישהו ייתן לך להשען ויסיר ממך את האחריות והכובד.
יש לך פיסת טבע להסתכל עליה (או ללכת אם אפשרי), אוויר צלול לנשום לעשר דקות? אולי זה קצת יעזור לך להרגיש שיש טוב בעולם ושהקיום הוא אינסופי, מעבר לכל המגבלות. גם בתוכך!
וזה שאת שומרת על המשקל ומצליחה לשלוט בעצמך לא לאכול שוקולד (בניגוד אלי למשל, שלא נגמלת מהמתוק הזה), זו כבר נקודת זכות שיש בך 🤗

אני גם ממליצה לצאת החוצה, השמש היום משמחת והאויר טוב!
ואלופה על השוקולד ברמות! מדהימה!

כיף שמעריכים בי גם את הדברים הקטנים....

הלכתי להביא את הילדה מהגן וכבר נכנסתי לאושר עד... עשה לי טוב. באמת! (אפילו שלא קניתי כמעט כלום)

שאת יותר בטוב
שמחה בשבילך! ❤

ראיתי שכתבת על הפרלינים
שאפו ענק על זה, באמת נשגב מבינתי איך הצלחת ככה להרים את עצמך בשביל זה. אלופה שאת!

את נהדרת

וחייבת להגיד שהמקווה פשוט עשה לי מהפך
היה מדהים להרגיש כמה שהזוגיות היא מקור כח
אז אולי זה ינחם אותך לדעת שאוטוטו נגמר(וגם אני בדיאטה והיה נחמד לקלוט את ההפתעה של בעלי מכמה שהצלחתי לרדת במשקל אז אולי יתן לך פוש נוסף)
בנתיים הייתי מנסה להשקיע בעצמך בדרכים שהן לא אוכל
לצאת לשופינג(יש סיילים מטורפים)
להתלבש על פינות בבית ולנקות אותן יסודי
לקבוע עם חברות לקפה
לעשות ספורט
ללכת לאיזה סדנא יצירתית או שיעור תורה
פדיקור או טיפול פנים אצל קוסמטיקאית
וכן על זה הדרך
לא צריך הרבה
לבחור משהו אחד שנותן כח
אני אחרי שהייתי אצל הקוסמטיקאית והתפנקתי שם יותר מהרגיל הצלחתי להיכנס למוד של ציפייה למקווה במקום מוד המסכנות שהייתי בו קודם
מקווה שתצליחי להעביר את הימים בטוב ובמהירות

עם דם... נראה לי המקווה כ"כ רחוק!

בדיוק היום אמרתי לבעלי שאני מבינה את כל ההרחקות בזמן דימום. אבל מה הקטע של 7 נקיים? זה עוד שבוע על ריק...

כמובן שדעת תורה וכל זה. אבל בהרגשה... אוף...

אני כבר יותר טוב. מקווה שימשיך להשתפר.

 

כ"כ טוב לפרוק פה!!

מבינה אותך מאוד
ויש לי כמה נקודות טובות עלייך!
יצירתית
אמא משקיענית
שחשוב לה החינוך של הילדים שלה וגם את העוגה לשבת היא מקשרת לקודש
מתרגשת כל שבוע מחדש מהשרשור שאת פותחת, ושתדעי שהשבת הכנתי קינוח מיוחד בהשראתך (לא קשור לפרשה או משהו, סתם משהו טעים ומיוחד שאני לא מכינה בד"כ- ואת נתת לי את ההשראה והחשק להכין משהו שווה)

ריגשת אותי עם הקינוח לשבת!!

הלוואי שאעשה את מה שאני לא אוהבת באותה שמחה של מה שאני כן אוהבת...

שאת ממש דוגמה עבורי איך את גם זורמת עם הילדים שלך והבקשות שלהם גם כשלא קל לך, וגם את מחברת אותם לקודש. אני כל פעם נהנית לראות את השרשורים שלך

(למה אני בוכה היום מכל שרשור בערך?)
איך את עכשיו?

(וגם דומעת מכל שרשור בערך...)

אני מכירה אותך רק מהפורום, ובטח אנשים בחיים האמיתיים שלך יוכלו להוסיף עוד, אבל אכתוב כמה דברים טובים בך כפי ששמתי לב ואני זוכרת:
* את השראה עם ילדייך! עוגות פרשת השבוע שאת מכינה להם לפי דרישותיהם המדויקות... (בזכותך הכנתי גם אני משהו להמחשת הפרשה בשבוע שעבר )
* את אמא ממש מסורה! זוכרת את השרשורים שלך על בתך שבגן מיוחד, כמה את משקיעה בה למרות הקשיים שהיא עוברת שם. זוכרת איך "בכית" על זה שאת בקושי פוגשת אותה - אף שדי קשה לך איתה...
* את השראה לזוגיות! אם אני זוכרת נכון - יצאתם לנופש למרות שהייתם אסורים, וזה דבר ענק, ויכולת מיוחדת להתעלות מעל המציאות ולהשקיע בכל זאת בזוגיות...
* זוכרת שעברת הפלה קשה... ולמרות זאת המשכת לחיות ולהשקיע בבעלך ובילדים ואפילו בתגובות פה בפורום... מדהימה!

מאוד הגיוני איך שאת מרגישה עכשיו... ולפעמים זה בסדר קצת להתבוסס בקושי וברחמים העצמיים, אם את מחזיקה בלבך את הידיעה שבסוף תקומי מזה...
מעריכה אותך מאוד ומתפללת בעבורך!♥️

איך את זוכרת...

ואיזה יופי על העוגה!! כל הכבוד!!

 

יאללה, קמה להתחיל את היום בבישולים שייתן ל מצב רוח להמשך...

 

יום מבורך!!

(לא הכנתי עוגה לפרשת השבוע, אלא משחק )

צריך לדעת לתת לגל לעבור...

מזה!!
אני בטוחה שתצצאי בך כוחות חדשים ותתחזקי מזה!!

ואת אישה מדהימה!!!
כולך לב ואהבה וזה קורן מכל הודעה שלך!!
ואלופה את על השוקולד!!!!
זה באמת קשה
אבל בעז"ה תמשיכי בזה ואז כבר לא תאהבי יותר..
או לפחות המשיכה כבר לא תהיה חזקה ככ אחרי כמה שבועות התנזרות..
אבל הזה באמת קשה!!!
את אלופה ממש!!!!!!!

חיממת את ליבי! (כמו תמיד..)

זה ממש ממש נשמע הרבה עומס❤️

נשמע כמו אוסף של דברים מבאסים ממש...


בעיני שמחה זה ללמוד לפרוק את המטענים של הכאב, ולגלות שהיא נמצאת שם תמיד מתחת להכל ממש כמו קסם..


ולבינתיים פלסתר לחפש דברים שגורמים לך שמחה ועושים לך טוב...
אמבטיה, חברה, דייט זוגי, ללמוד תורה, לשמוע הרצאה טובה בעינייך וכו

פיכסה
יודעת מה עזר לי
קראתי שוב את החורף הארוך מסדרת בית קטן בערבה
עוזר לי לזכור שבסוף זה עובר וגם אנחנו עחסית בטוב

אני מנסה להיות עם @קופצת בהחלטה לעבור אותו בלי להיעצב מדי למרות שבדרך כלל אני ככה.. זה באמת קשוח קשוח...

חיבוק יקרה!!!

אני בדיוק בימים האחרונים נפעמת מכוחה של ההחלטה.
החלטתי שאני רוצה השנה שינוי בעניין ובינתיים הולך טוב.
שומרת את עצמי כל הזמן בעשייה..
( או שהשנה החורף מתון יותר?.. מפחדת להתאכזב 🧐🙈)

טוב, מקווה שעד שאלד שוב יגיעו למסקנה שזה בטוח ועדיף, ושזה יתרחב לכל הארץ...
(או שימצאו שיטה אחרת, ידידותית ועם החלמה קלה)

האמת, היה לי מוזר שלא עושים את זה בבתי החולים גדולים אלא רק בנצרת.
מסתבר שמוציאים בניתוח הזה את התינוק במלקחיים

קראתי איזושהי כתבה על זה
הם מפסיקים כי זה מסוכן לתינוקות

מלא בתי חולים היותר מתקדמים בארץ לא עשו.
זה היה מוזר...

בעזרת מנשפית וכפות מיוחדות.
בקיסרי רגיל מוציאים עם מלקחיים.

עושים את הניתוח בנצרת, אסף הרופא ומעייני הישועה.
בגלל שזאת שיטה חדשה שהגיעה מצרפת יש רק 2 רופאים שמנתחים- דר' הנדלר ודר מוסקוביץ.
כנראה אחד השיקולים שאין בכל בית חולים זה שהרופאים המנתחים לא יכולים להיות בו זמנית בכל הארץ. לכן בחרו כמה בתי חולים שמעודדים את השיטה.

רוב אם לא כל הנשים שהתנתחו צרפתי מעידות שההחלמה היתה מהירה וקלה יחסית לקיסרי רגיל.
מותר לקום מהמיטה אחרי 3 שעות אם אני לא טועה, בהשוואה לקיסרי רגיל שקמים אחרי 5-6 שעות.
לא הוכח מקרי פגיעה לאמא ולתינוק.

כל זה מקבוצה בפייסבוק של קיסרי צרפתי שפועלים שם מאד להחזרת הניתוח לבתי חולים שהוציאו.

תראי, חקרתי לעומק את נושא הקיסרי הצרפתי כשהיה חשש שאצטרך קיסרי בלידה האחרונה.
ברור שבקבוצת פייסבוק להחזרת הקיסרי הצרפתי יהיו רק הסברים בעד.
אני לא נגד, אבל ישראל מדינה מפותחת אם זה כל כך הרבה יותר טוב למה לא עוד רופאים למדו את זה?
למה לא אימצו את השיטה בעוד בתי חולים?
להבנתי חייבת להיות סיבה רפואית.
מעייני הישועה אגב הפסיקו מעצמם לפני ההנחיה

אי אפשר לזרוק- "סיכון לאמא ולתינוק" בלי לתת נתונים שמוכיחים את הטענה.
זה יכול להיות גרף, סטטיסטיקות, עדות אישית וכו'..

לזרוק מילים בלי הסבר זה הרבה עניין של פוליטיקה, אגו וכבוד.

עשו את הניתוח הזה
פרופסור ליאור לבנשטיין

הצבע כהה-כתמתם?

בלילה פתאום גם העלה חום ל38.5

הרבה פעמים בזמן מחלה או וירוס זה קורה

אבל רק אתמול וזה כבר איזה שבוע וחצי

יש תנאים שבמילא לא אמורים להיות בעייתיים.
אם למשל קטן מגריס.
אם זה על צבעוני או לבן.
ועוד.

בהצלחה!

לפיה אם יש פצע - תולים בו למשך כחצי שנה.
בנוסף, תשתמשי בתחתון שחור ונייר צבעוני וכמה שפחות להסתכל.

חיבוק ❤️ מכירה את זה, זה קשה.

כמו מחזור? זה על תחתון לבן?
כשיודעים את ההלכות אז הרבה מהשאלות נפתרות לבד בלי להראות לרב..
חיבוק לך ובהצלחה זה באמת לא קל

א. ללכת עם צבעוני
ב. לא להסתכל בניגוב

והיה ולא הלכת עם צבעוני וכן הסתכלת בניגוב
א. אם זה כתם בתחתון, והוא קטן מגריס או צבע טהור
אז להתעלם
ב. אם זה היה בניגוב, לא מיד אחרי השתן אלא כמה שניות אחכ, אז לא מטמא ויש דעות שבכלל על נייר טואלט לא מטמא
אז גם אפשר לשאול את הרב באופן כללי
בלי לפרט מידי מה ראית. רק לשאול , האם מראה בנייר טואלט זה בעייתי

ולגבי אישות, זה אני יודעת שיש דעות אם להימנע בימים של הכתמים או לא
אז את זה פשוט לשאול את הרב באופן כללי בלי לספר על עצמך יותר מידי

אז לא מסתכליםםם
בכלל
לא בניגוב ולא בתחתון
וברוב המקרים כל עוד אין שטף רציני כמו מחזור אז לא נאסרים

וגם אם עכשיו ראית על לבן או משהו כזה יש מצב לתלות בפצע שמצאה הבודקת

תבררי

ממליצה לך לקנות ספר הלכה שמתאים לדרך שלכם ולנהוג לפי מה שכתוב בו.
עוד המלצה להתקשר לנשמת ולשוחח עם אישה
הפעמים היחידות שפניתי לרב זה כשהייתי צריכה לשלוח עד. ואז זה בתיבה באופן אנונימי.
כל שאר השאלות אני ובעלי קוראים יחד בספר הלכה ולפי זה יודעים. על שאלה כללית יותר פניתי לשוחח עם אישה

ותקלי על עצמך כמה שניתן. ככתוב "וחי בהם"

הרבה פעמים כשפחות מתאים לי לפנות לרב עם שאלות מסוימות וזה לא בדיקה שצריך להראות, אז אני מתקשרת... אני לא צריכה להזדהות והרבה יותר נוח לי לדבר עם אשה.

בסוף בעלי אמר שהוא בטוח שזה בסדר אבל נבדוק בספר ובאמת פתחנו ספר והיה כתוב שם שזה בסדר ואין שאלה.
אבל אתמול היה שוב יותר רציני ובתוספת כאבים והרגשות כמו במחזור, מפה לשם קיבלתי.
באסה. קיויתי שההנקה תדחה אותו קצת.
כל לידה אני מקבלת רגע אחרי המקווה.
עוד לא התאוששתי מהמקווה האחרון וכבר עוד רגע אצטרך ללכת שוב.
בהצלחה לי.
ותודה לכן יקרות ❤️
סליחה שלקח לי זמן להגיב, הייתי בדיכאון קל.

לפותחת שיהיה הריון תקין לידה קלה בזמנה ותינוק בריא🙏😘

כאילו אין כלום, שום תסמינים, אפילו החזה נראה לי לא נפוח פתאום...חח

יש לי תור שבוע הבא לרופאה

זה מוכר שהיו תסמינים ונעלמים בתחילת הריון?

ותמיד אומרים שתסמינים לא מעידים על תקינות ההריון זה שיש תסמינים לא אומר שההריון תקין ( או או יש הריון, לפני הבדיקה) וגם אם אין תסמינים לא אומר שההריון לא תקין (או לא קיים..)

בעז"ה הכל בסדר

תה קינמון עם דבש
כמו שמכינים קפה שחור אבל דבש במקום סוכר ובאמת שגם סוכר הולך

לפי היידוע לי-לא לוקחים קינמון ולימון במקביל.

יומיים שלושה, מאז שמתחילים הכתמים של הסוף. אצל כל אחת זה יום אחר למחזור.
גם אחרי שני אני ממשיכה עוד יום
אפשר בתוך שוקו או בתוך דייסה.

לימון זה בתחילת המחזור..

לדעתי בגיל שלהם היא לכל המאוחר שבע, עם ציפייה שישנו עד חמש וחצי לפחות
יש לכם אפשרות להפריד אותם לחדרים שונים? נשמע שמעירים טחד את השני

בגלל השינה במעון

בדכ זה לא קורה החגיגות האלה, רק הקטן קם הרבה ואז שותה בקבוק וחוזר לישון בלי שהגדול מתעורר.
לא יודעת מה קרה לו הלילה שהיה ער הרבה זמן ובכה וקרא לי.
ולפעמים הגדול קורא לנו כי נעלם המוצץ או נפלה השמיכה וחוזר לישון.
בדכ לא קורה שהם מעירים אחד את השני כי קמים אליהם מהר לפני שמספיקים לצעוק הרבה.

האמת ששעתיים בגיל שנתיים וחצי זה ממש הרבה. מבאס

שניהם למיטב ידיעתי יותר נכון שישנו מ13 עד 15 בערך.

הגדול זה דומה, אבל הקטן ממש כדאי לאחר את השינה ככה שלא יגיע בעייפות יתר.

אם הוא ממש עייף בבוקר, אפשר לתת לו לנוח קצת או לישון 15 דקות ב9 וחצי, ואז להעיר.

עייפות יתר גוררת יקיצות מוקדמות או שינה גרועה...

כדאי לאחר את שנת היום...

בנוסף לשינה של חצי שעה-שעה בבוקר.

אבל הגדול במעון אז אין לי שליטה על השעות

תנסי לקצר את שנת הבוקר לעשרים דקות - חצי שעה לכל היותר.

תחשבי שהם אמורים לישון כ13-14 שעות ביממה.

כדאי ששעתיים מהם היו ביום והיתר בלילה.

מגיל שנה והלאה
זה קטלני אצלינו

אז זאת המלצה מאוד מסוכנת בעיני

אני מבינה שכל אחד הוא אחר
רק מציינת שככה זה פה..

לפותחת- לא הבנתי מה הרגיל-
סיפרת מה קרה ביומיים האחרונים רק
מתי ישנים בדר''כ?
מתי קמים בדר''כ?

לגדול היתי מנסה לבקש שישן פחות משעתיים. זה הרבה לגיל שנתיים + בעיני

לקטן נשמע לי מספיק האמת שעה וחצי ואולי אפילו רק חצי שעה נוספת בהמשך תעזור לו?

לעשות סדר ערב מסודר..מוכר..ושהגדול יהיה במיטה אחרי סיפור נגיד בסביבות 7
תשבי לידו קריאת שמע ושיר או שניים..
בזמן הזה אפשר שתחזיקי את הקטן ותעסיקי אותו בשקט או שימי לו סיפור או משחק שקט במיטה או בשטיח-ככה אני עושה עם כמה וכמה ילדים..
להרדים קודם את הגדול(!)
אלא אם בעלך בבית ויכל לשמור על הגדול בזמן שאת מרדימה את הקטן
ואח''כ בשקט להרדים אתהקטן

אם קמים מוקדם מדי להשאיר בית חשוך
לומר להם לחזור למיטה גג עם ספר(הכוונה לגדול
לשמור על אווירת שינה לא להענות לבקשות ומשחקים וכו..

שהבן שלי ישן בגן מ12 וחצי עד 2 וחצי בערך והולך לישון ב7. הוא ממש צריך את שנת הצהריים הזו באורך הזה.

זה כאב ראש עד 8 וחצי ואז נרדם.

אבל בהחלט חושבת לנסות שוב משבוע הבא כי הילד באמת עייף כל הזמן (החוסר ברזל כנראה משפיע)

בע"ה תוך יום-יומיים הם יחזרו לשגרה הרגילה.

מבאס ומעייף בינתיים
אבל זה לא שינוי מהותי, זה רק יציאה מהשגרה (כמו כשחולים וכו'). בע"ה הם יתאפסו והכל יחזור לנורמה.

תנסי היום להמשיך בשגרה הרגילה של ההרדמות ביום (כמו תמיד) ובע"ה יחזרו לדרכם הטובה



(ולגבי הלילה באופן כללי. בן השנתיים שלי ישן שעתיים ,שעתיים וחצי במעון בצהריים והולך לישון ב8 בערב. למדנו להפריד את ההרדמה בין האחים- כל אחד לזמן שהוא צריך לישון. אולי תנסו לעבוד על ההפרדה הזאת?)

שהבן שלי בגיל שנתיים וחצי, כשישן צהריים במעון לא היה עייף עד סביבות תשע. אז צריך לשים לב מתי באמת צריך לישון.

ועוד נקודה- ילד שקם מוקדם מדי זה הרבה פעמים בגלל שישן מאוחר מדי. לא יודעת מה ההיגיון אבל שמעתי מהרבה אנשים וגם רואה אצלי לפעמים.

לישון מוקדם.
בגיל הזה, עם שנצ של שעתיים, ישנו אצלי ב9 לפחות.
אז כדאי לקחת בחשבון שאולי הוא פשוט לא עייף

אם הוא ישן הרבה במעון ייקח לו קצת זמן להרדם... נניח עד 7, אולי 7 ורבע.
והוא קם בין 5 וחצי ל6 בדר"כ.

נכון שתיארתי פה מקרה חריג של לילה אחד ובדכ לא ישנים ככה מאוחר ועדיין הם קמים בלילה, וקמים בחמש וחצי בדכ.
מבינה שלגבי שעת הקימה אין מה לצפות וזה המצב אצל הרבה.
אבל מה לגבי הלילה?
אני לא ישנתי הלילה, כל אחד בתורו קם בשביל כלום אבל כדי לחזור לישון היו צריכים את הליטוף, השמיכה, הבקבוק.

אתמול לדוגמא, הם ישנו שעה בצהריים ובכל זאת בלילה לא ישנו טוב.
לא יודעת אם זה באמת קשור לרמת העייפות כי הם היו אמורים להיות מאוד עייפים.

ומה זה שאומרים שלפעמים מעייפות יתר לא ישנים טוב, מה ההיגיון?

ואיך מרגילים ילד בן שנה להרדם בלי בקבוק?
גם בלילה וגם ביום הוא נרדם רק עם בקבוק מטרנה...
מדללת לו ועדיין מעדיפה שישן בלי בקבוק בכלל

לק"י

יש ילדים שמתעוררים בלילות גם כשהם כבר לא צריכים לאכול, כמו הילדים שלי למשל🤦‍♀️
עם הגדול את יכולה לדבר ולהסביר לו איפה הבקבוק, ושבלילה הוא לוקח בקבוק לבד. אולי זה יעזור.
עם הגדול שלי אני זוכרת שדיברתי מהחדר שלנו בלי לקום אליו, אבל לא זוכרת באיזה גיל. הגיוני שסביב שנתיים וחצי-שלוש.

ולהתפלל על זה שהם ישנו טוב. אולי ה' יקשיב🙏

הבנתי שבמצב של עייפות יתר הגוף מפריש הורמונים (אדרנלין?) כדי להתמודד עם המחסור בשינה והם מפריעים לשינה טובה

יש את השלב ביום/ערב שאת כל כך עייפה ואפילו נאבקת בעצמך לא להירדם, אבל אם את עוברת את השלב הזה וממשיכה לתפקד, אחר כך תהיי עירנית במשך כמה שעות. אז אותו הדבר אצל תינוקות וילדים קטנים… ובאמת ההסבר הפיזיולוגי הוא הפרשה של הורמונים שמקשים על ההירדמות

זה מסביר למה יכול להיות קושי להירדם, אני לא מבינה למה אחרי שנרדמים זה גם משפיע

אצלינו ראיתי את זה ממש במובהק
ישן מאוחר מידי? ישן לא טוב
אצלינו בשביל להאריך את הלילה הייתי צריכה להקדים את שעת השינה
לכי תביני;)

הקטן (שנה וחודש) קם בחמש וחצי
ישן בבוקר מ9 עד 9 וחצי
ועכשיו ישן מ13:20 עד 14:35

שיילך הלילה לישון ב7 זה מוקדם? מאוחר? סביר?

ןהגדול (שנתיים וארבע) קם ב7 וישן במעון מ12 עד 2 או אפילו 2 וחצי.
מתי הגיוני שיילך לישון הלילה?

אבל הייתי מנסה סביב 19 להרדים את הקטן, וב19:30-20:00 את הגדול

איך היה?

זה באמת מה שעשיתי.
אבל לא עזר...

הקטן עדיין קם באמצע הלילה לבקבוק ושוכח לחזור לישון...
היום יש לי תור לרופאה בשבילו. אולי משהו מציק לו, האוזניים או לא יודעת מה
ואם אין לו כלום אז אני לא יודעת מה לעשות אבל להמשיך ככה בטוח אי אפשר. הוא משגע אותנו חצי לילה.

@מחי

אולי תולעים?

מבאס...
אבל תלמידי בשנת יום של כשעתיים, לא יותר לא פחות, מקווה שתראי ישועות

ואני מאוד מקווה שזה לא תולעים, לא בנויה להתעסקות עם זה

נתמיד, מקווה שבאמת יועיל

יש כמה אפשרויות -
יש מי שאומר אמבטיית סוכר, ואז הן יוצאות.
יש כאלה שפותחים חיתול בלילה ומאירים עם פנס.
אפשרות נוספת (זה מה שאני עושה) זה לשים וזלין בפי הטבעת לפני השינה, ככה לסתום להן את האפשרות לצאת, ולראות אם יש שינוי בהתנהגות שלו...

בהצלחה לנו!

עוזר בטירוף!!!!!
שמן הדס מורחים כמה טיפות למטה אבל רחוק מפי הטבעת באזור איפה שהגומי של הטיטול מונח דקה והילדהמחוזרת לישון בלי תלונות בכלל

כשזה אוזניים אז יותר מתעוררים בבכי
כזה תולעים אז פשוט נהיים ערניים פחד..

זה ממה שראיתי..

ואיך מזהים?
תנסי כשהם מתחילים להתעורר ללכת לראות אם הם מתפתלים באזור הישבן,
אפשר גם לשאול אותם אם מגרד להם
אפשר לקחת פנס ולהעיר לפי הטבעת ולחכות קצת (אני מביאה לכם סרטון בפלאפון בזמן הזה)
ולראות אם יוצאת תולעת.. צריך לפתוח קצת כדי להסתכל פנימה..
אפשר למרוח קצת משחת החתלה על פי הטבעת וקצת בפנים ולראות אם מקל...

בהצלחה ממש!!!!!

סרטון באמצע הלילה באמת יגמור לי את הלילה

בטיטול אי אפשר לראות תולעת?

הגדול מתלונן שכואב לו בטוסיק ומבקש שנשים לו משחה. מעניין אם זה קשור.

זה בעיקר בלילה
ביטול בדרך כלל לא
כן ראיתי לפעמים בקרי במהלך היום

בטיטול לרוב לא רואים...

מאוד הגיוני שאם יש לאחד, יש גם לשני.


יש משחה, קצת יקרה, שמורחים בפי הטבעת לכמה לילות וזה הורג אותן.
No worms משהו כזה.
בפארם קונים אותה.

שתיתי רגיל, אכלתי רגיל...
סתם זה הגיע אחרי שהתחלתי לרדת בכמות ההנקות בלילה והמון זמן לא חוויתי כזאת מיגרנה, אבל יכול להיות גם שסתם בגלל שלא טיפלתי בה ישר כח הייתי לבד עם הילד.... גם נשארו לי הדים ממנה היום, וגם אני מרגישה שיש יותר הפרשות, אבל אולי אני מדמיינת🤷🏻‍♀️

מיגרנה באמת יכולה להיות קשורה לשינויים הורמונלים..
תרגישי טוב!!

אפשר ואפילו מומלץ להתאמן בזמן מחזור, זה גם יכול להקל על כאבים אם יש.

אבל לא בטוח שיהיה לך נוח.

תמיד אפשר להתחיל ומקסימום להפסיק באמצע.

 

 

יצא לי להתעמל גם בזמני מחזור. אם את מאובזרת טוב ונוח מספיק, לא אמורה להיות לך בעיה.
מה שכן, נראלי תלוי בגוף שלך אם את מאד רגישה בזמן הזה, אולי כדאי שתמנעי מתרגילים אינטנסיביים. את יכולה גם לשאול שם אם יש מדריכה...

אני עם דימום מטורף(פעם ראשונה מחזור אחרי לידה עם התקן....) מתלבטת אם יש לי כח...

תודה רבה!

לך, אני ממליצה על גביעונית.
זה הופך את הכל להרבה יותר נחמד ונוח.
גם ההתנהלות הרגילה ובטח שאימוני ספורט.

סוג של כוסית קטנה, עשויה מסיליקון.
מכניסים בצורה דומה לטמפון, רק שהדם נאגר בה ולא נספג.
מרוקנים פעם פעמיים ביום במהלך ווסת, תלוי בעוצמת הדימום.
בגלל שזה עשוי מסיליקון רפואי, אין לגוף תגובה כימית עם זה. אין ריח, לא מרגישים את התחושה המלוכלכת שמתלווה לשימוש בפדים.
אני אישית כמעט לא מרגישה במחזור בזמן הזה,
לפני כמה זמן הייתי בטוחה שהמחזור שלי התחיל והפסיק. כי לא הרגשתי שום דבר, בסוך הסתבר שפשוט לא שמתי לב בגלל שהייתי עם גביעונית. יום שלם אני מתחילה לחשוב מה אני עושה עם הריון עכשיו, מתכננת ללכת לקנות בדיקה, בסוף מגלה שהגביעונית פשוט ישבה מצויין ולכן לא הרגשתי.

תודה!! בדיוק קראתי קצת באינטרנט


יש לך המלצה על חברה מסוימות להזמין ממנה?

ושאלה הלכתית, זה אוסר אם נגיד היה קצת דם שלא התגבר? (כמו טמפון שקצת התלכלך מדם אוסר למרות שלא היה ווסת?)

הזמנתי מנשיותי, לי היה חשוב להזמין ממקום שאני סומכת עליו ואוכל להתייעץ. זה היה קצת יקר, אבל בוודאי שבטווח של חודשים זה הרבה יותר זול מאמצעים אחרים. וגם שווה את זה לגמרי.
הקל לי על הכאב וגם כנראה קיצר לי את המחזור (עם התקן)

לגבי השאלה, כן. כל דבר שנכנס פנימה ורואים עליו דם אוסר.

בינתיים הכנסתי טמפון פעם ראשונה ב10 שנים האחרונות ונראה שעבר בשלום. ב'ה

התבלבלתי. יודעת לכוון אותי מה מתאים?

 

אני אחרי 3 לידות...

הכי טוב למלא וישלחו לך מה הכי מתאים לך.
אפשר גם להתקשר לחנות ולהתייעץ

יש תרגילים שלא עושים בזמן מחזור/הריון
אז אולי גם באימון כושר יש?

ובלי קשר לכלום..
ממליצה לך מניסיוני כשאת חוזרת לכושר לחדור בהדרגה ממש ממש זה סופר סופר חושב כדי לא לעשות נזקים לגוף...

בהצלחה ממש יקרה!!❤️❤️
ואיזה אלופה את שאת הולכת לעשות כושר זה ככ ככ חשוב!!!
מעודדת אותך ממש לזה!
(סליחה הייתי צריכה לפתוח בזה.. )

ולכן כתבתי "יחסית" - זה אימון לנשים אחרי לידה אז זה מותאם, אבל עדיין אינטנסיבי.
(הייתי אחרי לידות קודמות בכל מיני 'אחרי לידה' שלא ממש עשו בהם כלום..חח עכשיו אני עובדת קשה. אבל ההקשבה לגוף, זה נראה לי טוב בינתיים)
תודה!

תודה על כל העצות!
דווקא אני הרגשתי טוב אבל הקטן שאיתי בבית הכריע...

כנראה היית צריכה להיות במצב מאוזן כדי ללדת כזה שיר!

מחכים כבר לשיר הבא שלך!
( נראה לי שמאז היתושה חיכינו הרבה...)

לא ידעתי שהכמה מילים על הירושה הזאת יצרו איזו ציפיה..

כתיבה יפה

תודה על זה! מנרמל את המצב ההריוני המאוזן...

חריזה, משלב, מקצב... מדהים!
והתוכן - נהדר וחודר עמוק ללב! מזדהה מאוד... (אפילו לא רק בהיריון 🤭)

שמחה מאד שיש במה מתאימה לשתף נשים שחוו את אותן החוויות

אני הייתי ממש מנסה להעסיק את עצמי, עשיתי מנדלות ושמעתי פודקסטים

ותאמיני או לא- כל הספורט שלא עשיתי כל ההריון- עשיתי בחודש תשיעי! רציתי לזרז לידה חחח

הלכתי קילומטרים וזה היה נחמד (וקשה!) אבל היה כיף ההליכות בערב עם בעלי, העביר את הזמן והסיח קצת את דעתי

מה גם שאז נכנס בי ג'וק לשנות את הבית וכל היום הייתי עסוקה בלחפש עיצובים ולתכנן

נו, לפחות זירז משהו? 😆 באיזה שבוע ילדת?
וואי לעצב את הבית זה רעיון! אולי אחרי שאסיים את חובותיי בעבודה אלך לאיזו קניה במקסטוק, או אעשה הזמנה בשיין כדי שאוכל אחרי הלידה להשקיע בזה
יש לך רעיונות להשראה?

וגם הצירונים שאני מתרגשת ואז הם נרגעים🙃
במיוחד ביומיים האחרונים
אני לומדת אז משתדלת להעסיק את עצמי בזה
וכל ערב מסדרת את הבית טי טופ למקרה שלא.. לפחות משתדלת חח
אבל זה באמת סיוט וסופרים ימיםם

צירצורון! משהו הזוי 😅
יפה לך שאת עם כוחות לסדר את הבית, אני בערבים נמרחת לי על הספה בלי רצון וכח לעשות כלוםםם

שאלד ב41+++.
ואז לא מתאכזבים 🙊

ולעשות דברים כיפים שאחרי הלידה אין אליהם כ"כ פנאי.

אבל קשה לי להאמין שיתנו לי לסחוב הרבה אחרי בגלל כמה דברים בהריון.. פשוט ממש מקווה לא להגיע לזירוז

יש לך רעיון לדברים כאלו? שאפשר לעשות עם עצמי?
כי בעלי עסוק בטירוף, חברות שלי עסוקות בטירוף ואחיות שלי גם.. אז צריכה דרכים להעסיק את עצמי🙈

סריגה, מקרמה,
לעצב חדר או פינה בבית
לקרוא ספרים
לשמוע שיעורים או פודקאסטים
לבשל, לאפות

יש כאלה שנקיון גם נכנס להם ברשימה הזאת🙊
(ספויילר - לא אני...)

לק"י

ומבינה ממש את הבעסה.

אין אולי רכבת לאזור?

שבוע לפני שילדתי..
אם את מרגישה טוב, וזה ממש חשוב לך הייתי הולכת.
תנוחי הרבה לפני ..
אני תמיד אומרת, אחרי הלידה את לא תלכי לשום מקום בחודשים הראשונים אז כדאי לנצל את הזמן הזה.
מה גם שאולי רק תלדי עוד שלושה שבועות..

לק"י

לכן הגבתי לה שלא הייתי נוסעת.
אם מרגישים טוב וממש רוצים- אז לנסוע בכיף.

ולא כולן לא יוצאות חודשיים אחרי הלידה.
זה תלוי... רק שאין לה דרך לדעת מראש.

זהו.. נכון..

או שזה יגמור לך את הכוחות ותרגישי ממש לא טוב?

אבל היה לי חשוב .. אבל הרגשתי די טוב

אני ההפך, בתשיעי לא נוסעת רחוק מהבית.

אבל חודש אחרי לידות בהחלט יצא לי ליסוע לחתונה, מפגש וכד'.

אני נסעתי לחתונה שבועיים לפני התלמ והיה בסדר גמור. קצת קשוח הרבה זמן נסיעה אבל חוצמזה היה סבבה (אולי לתכנן עצירה בדרך?)

החלטות טובות ורק 'שמחות

בחזור אין בעיה לעשות עצירה, אבל בהלוך הברית מתחילה ב7:30 ולא רואה את עצמי יוצאת לפני 5:30 בשביל לעשות עצירה😅

יש מצב שמתחילים בתפילות שחרית והברית רק אחכ בסביבות 8 וחצי?

האמת לא הייתי נוסעת גם לא בהריון .. בגלל המרחק
הייתי מחפשת הזדמנות אחרת לבקר אותה אחת על אחת

אולי עם חברה?.
אם לא באמת פחות שייך לדעתי .

הנסיעה היתה קצת קשוחה אבל בסדר...

היה לי שווה את המאמץ

אבל אני הייתי עם חמותי אז לא פחדתי שתתפתח לידה ואהיה לבד, בכל מקרה ידעתי שאני רוצה אותה איתי אז זה דווקא עזר לי להכריע לחיוב...

ושאמא שלי גרה ממש רחוק

כי תכלס זה לידה ראשונה, לא עכשיו שלישית רביעית, בדרך כלל לוקח קצת זמן (יש יוצאי דופן שתוך שעה תינוק בחוץ אבל הרןב המוחלט לוקח זמן) אז תרגישי ציר, אפילו צירון, לכי הביתה🙃 

זה מה שאני ניראלי הייתי עושה... 

אבל לא יודעת אם הייתי נוסעת לבד. את בשבוע 38 ועלולה להתפתח לידה
לגבי האזכרה בעלך חייב להגיע? הייתי מבקשת ממנו להצטרף אלייך

אני לא מגיעה רק כי אנחנו לא נוהגים שאישה בהריון נכנסת לבית קברות...
אם הוא היה מצטרף די ברור לי שהייתי נוסעת כל עוד אני מרגישה סביר

נשמע לי טו מאצ'
אבל זו אני 🤷 שקשה לי מאוד בשבועות מתקדמים

כי אח''כ בהמשך החיים יהיה יותר קשה ליסוע לאירועים אחת של השניה או סתם להפגש..

תחשבי מה זה ליסוע עכשיו בסוף תשיעי, לעומת ליסוע עם תינוק בן כמה חודשים שצורח כל הנסיעה או צריך לאכול וכו'..

לחברות צריך להשקיע.
לכן כן הייתי נוסעת מתוך הקשבה לעצמי. כלומר- אם נהיה לך קשה בנסיעה- תעשי עצירה כמה דקות. תשתי/תאכלי. אם מתחילה להרגיש צירים- יוצאת חזרה הביתה.. רוב הסיכויים שלא יתפתח כלום ככה מהרגע להרגע.

היא הכי תבין אותך בעולם

בשבוע 38 בקושי נהגתי 10 דקות לעבודה

 

ישנתי גרוע בלילה והייתי עיפההההה

בטח שלא הייתי לוקחת על עצמי נהיגה של שעתיים כל צד

(ומה עם פקקים? לקחת בחשבון?)

 

וגם היו לי צירים מדי פעם

נכון שלידה לא מתפתחת כ"כ מהר, אבל לא ממש מתחשק לי לנהוג כזה מרחק עם צירים

 

 

אם היה לי פתרון לנהיגה - בטח שהייתי נוסעת

אני אחרי שעה ברכב מתחילה להתפתל מכאבים. נשמע כמו סיוט.
ואם פתאום תתחיל להתפתח לידה זה ממש סרט עבורך. גם עם מישהו נוסף לא הייתי הולכת

בעלי אמר ובצדק - שאם אני לא מוצאת מישהי שתיסע איתי ותוכל להתחלק איתי בנהיגה (קשוח לי נהיגות בשבוע-שבועיים האחרונים, כאילו משהו בתנוחה הזו אחרי חצי שעה בערך מתחיל לעשות לי צירונים.. לא ברור לי עד הסוף ) אז הוא לא חושב שחכם שאני אסע, ושבטוח היא תבין אותי.
ובנוסף חמותי התקשרה לבקש שגם אני אגיע לאזכרה, כי החלק המשמעותי הוא מחוץ לבית העלמין...
בקיצור, אם אני לא מוצאת חברה שתיסע איתי והסיכוי קלוש כי אין לנו חברות משותפות באזור שאני גרה... כנראה שלא אוכל לנסוע לצערי

ותצטרפי אליהם

שתדע שניסית מאוד

חשבתי עלייך..♥️

לא מצאתי מישהי שתיסע איתי, אז כתבתי לה שלצערי לא אוכל להגיע ושלחתי איחולים.. והמהממת כתבה לי מייד אחרי הברית את השם של המתוקי והתרגשנו יחד היא לא נעלבה בכלל וממש הבינה ב"ה, אין עליה
נסעתי עם בעלי לאזכרה, והיה סיוט... התגלגלתי כמו כדור, בקושי זזה.. כל המשפחה המורחבת, הרגשתי היפופוטם ששואלים אותו מיליון שאלות ודודות שלו חירפנו אותי וזה לא היה כיף. אח"כ יצאנו לאכול גלידה ולעשות קניות לשבת, אז השתפר לי המצברוח

אם יש דרך אחרת להגיע, אפילו אם זה כרוך בחלק נסיעה במונית

למשל רכבת עד לאנשהו אם יש אפשרות ואז מונית..

לא כתבת איפה בשומרון אבל אןלי יש לה משפחה שעוברת בקסם ותוכלי לבוא איתם?
וסוער ברכבת נשמע לי סבבה...