פורום הריון ולידה (עמוד 130)

הלידה.

לא היו שום סימנים לפני. כבר הספקתי לטבול לפני הבדיקה.

הרופא ביקש שאעשה אולטרסאונד שבועיים אחרי לראות אם יצא לבד. ולא יצא.

הפנה להיסטרוסקופיה

הגעתי למרפאה בריאות האישה של מכבי במרכז העיר בירושלים לרופא מומחה שעשה לי את ההיסטרוסקופיה אבחנתית, אמר ששארית קטנה ואפשר לנסות להוציא ישר בלי לעשות בבית חולים עם הרדמה מלאה וזה מה שעשינו.. קצת כאב אבל אחרי זה כבר התנהלתי כרגיל..

ראו שארית קטנה בא"ס אחרי שהדימום נמשך מעל שמונה שבועות

חיכיתי למחזור ויצאה לבד

זה היה לפני תשע שנים

אבל המחזור חזר לי בערך עשרה חודשים אחרי הלידה

אולי אחרי הפלה כשבוודאות אמור להגיע מחזור אז כן אבל שארית שנשארת ברחם עלולה לגרום להידבקויות עד כדי אובדן פוריות.

יכול להיות שיתחשבו בגודל השארית או שיזמו מחזור באמצעות כדורים אבל לתת לזה להשאר ברחם ככ הרבה זמן זה די חריג ממה שאני מכירה

כואב לי לפעמים הבטן, אולי זה קשור?

אני בערך 7 חודשים אחרי לידה,

כאבי בטן קשים אחרי אוכח או סתם פתאום.

כשהרופאת נשים בדקה אותי אחרי הלידה לא הסכמתי וגינלי אז היא עשתה רק אולטראסונד.

בודקים באולטרסאונד, לא בבדיקה גופנית.

אלא אם כן התכוונת אולטרסאונד בטני.

בגדול הרופאה אמורה להגיד לך שבחירה באולטרסאונד בטני אומר שלא תמיד ייראו מספיק טוב, ואם יש לה חשש אז כן להגיד לך קצת מעבר ולהמליץ שוב על אולטרסאונד ווגינלי.

מה שכן, אם הכאבים בטן משמעותיים, ממש כדאי לבדוק. שארית שלייה זה משהו שיכול לגרום לסיבוכים, וגם אם לא, אם זה משהו שמפריע לך, זה מצריך בדיקה

הוא לא נעלם לכמה ימים וחוזר... פשוט תמידי ומתמשך

גם אם בכמות קטנה

היה לי כמה פעמים וזה היה הבדל קבוע בכולן

דיממתי פתאום באופן בלתי סביר והתפנתי לבי"ח שם מצאו שארית.

בפעם השניה- הצלחתי לטבול רק בזכות היתרים של הרב שלנו כי הכתמים פשוט לא הפסיקו. בבדיקה 6 שבועות אחרי לידה הרופא אמר שאין שארית, אבל הכתמים שפשוט לא הפסיקו גרמו לי ללכת להבדק שוב אצל רופאה אחרת ושם מצאו שארית

בפעם השלישית גם היו כתמים אבל הפעם כבר בא"ס של שישה שבועות אחרי לידה הרופאה ראתה את השארית.

מה הפרוצדורה?

היסטרוסקופיה.

מה זה?

מכניסים לרחם מים כדי להרחיב אותו קצת ונכנסים עפ צינור דק ומצלמה ככה שרואים את חלל הרחם, עם כלים קטנים תופסים את השארית, מנתקים אותה מהרחם ומוציאים אותה.

בעיקרון אם השארית קטנה אפשר לעשות את זה בלי הרדמה.

אם היא גדולה, ימליצו על הרדמה. אישית גם בשארית גדולה עשיתי בלי הרדמה כי ידעתי שאני יכולה לעמוד בזה אחרי כל הפעמים שעברתי את הפרוצדורה הזו, ומבחינתי התאוששות מהרדמה היא יותר קשה מהפעולה עצמה.

איפה הפעולה נעשית?

אם בלי הרדמה אז יש כל מיני אופציות. יש קופ"ח חולים שעושות, יש מכונים בהסדר וכו'.. את יכולה להתקשר לקופה שלך ולברר איפה באזורך את יכולה לעשות.

אם זה מצריך הרדמה אז זה קורה בחדר ניתוח בבי"ח, עם אשפוז יום, משאירים בערך לשעתיים התאוששות ומשחררים.

מתי? עדיף כמה שיותר מהר. אם את מחפשת במרכז, אז ממליצה על מעייני הישועה שנותנים תור ממש מהר. נתנו לי ממש תוך כמה ימים.

אם את מקבלת מחזור אז צריך לקבוע את התור בין היום ה-5 ל-12 של הוסת.

עוד שבוע ועוד שבוע ועוד... וכבר התחלתי לחשוד. חיכיתי לבדיקה של 6 שבועות אחרי הלידה וישר הרופא אמר שאני לא אמורה עדין לדמם... ובבדיקה של הא"ס ראה...

שלח לא"ס חוזר אצל הטכנאיות של מכבי, אמר שאצלן המיכשור טוב יותר, הלכתי. והרופאה במוקד אמרה לי שזה שארית גדולה וממליצה על היסטרוסקופיה ניתוחית (גם הרופא הראשון הרגיל שלי אמר לי כך)

קבעתי תור לבדיקה באיכילוב כי לא קובעים ניתוחית בלי בדיקת רופאה... היא לא עשתה כלום חוץ מלהסתכל על הסיכום ביקור של הרופא וצילום הא"ס... ונכנסתי לרשימת ההמתנה להיסטרו' באיכילוב... אחרי כשבוע עשיתי את הפרוצדורה, בהרדמה מלאה, היה קשוח עם הצום פלוס ההנקה אז הביאו לי באיזשהו שלב של ההמתנה לתור, נוזלים באינפוזיה... (כותבת את זה לטובת מי שחווה משהו כזה)

היתה התאוששות מהירה ממש השתחררתי אחרי מעט זמן וזהו... נראה לי אסור לנהוג בחזור... חוצמזה, היה בסדר גמור. מוזמנת לשאול עוד שאלות...

(וסוף סוף אחרי כשבוע נטהרתי והתחלתי 7 נקיים שהיו נקיים לגמרי בלי שאלות) 

כשאנחנו עשינו חלאקה לגדול, הזמנו אלינו הביתה את המשפחה- סבא, סבתא, דודים, בני דודים.

עשינו ארוחה.

הילד לבש ציצית חדשה וברך שהחיינו.

הוא נתן לכל אחד מטבע לצדקה, וכל אחד גזר לו קצת מהשיער.

יש כאלה שעושים רכבת מצוות, כשבכל קרון יש מצווה- כיפה, ציצית, סידור, קופת צדקה וכד', ובסוף יש מספרים לגזירת השיער.

לק"י

רק שקנינו לו כיפה וציצית שכתוב עליה "אני בן 3".

אבל הוא סירב לשים אותם אפילו לתמונה...

לק"י

וכשאני אהיה במוזה של לספר אותו...

כנראה כשאספר את הגדול.

יומולדת רגילה

יום לפני זה הזמנו סַפַר הביתה

צילמתי אותו באייפון לפני התספורת ואחרי

יצא מוצלח והילד היה מבסוט 

יצא ביום חורף סוער.

הכנתי שולחן קינוחים טעימים, מרקים לוחמים.

מיתוג בקטנה, שרשרת תמונות שלו על הקיר, בלונים וכאלה.

הכנתי אותיות שוקולד (בתבנית סיליקון כזו של אותיות), הוא חילק לכל אחד אות משוקולד שאותיות שפת הקודש יהיו לו מתוקות, אח''כ הכנתי סלסלה עם סוכריות ומספריים, הוא הזמין כל פעם מישהו אחר, לפי החשיבות (סבים, סבתות, הורים, דודים וכו') כל אחד בירך אותו, גזר תלתל וקיבל סוכריה לברך עליה וכולם ענו אמן.

חוץ מזה ציציות יפות עם ציורים וכיפות חדשות, יום אח''כ לקחנו אותו לתספורת.

אבל במקרה היינו בירושלים באותו היום

אז הלכנו לכותל עם כתר ועוגה(קישטנו אותה ביחד ברובע🤦‍♀️🤣 כזה הבאתי קופסא עם קרם וקופסת סוכריות.. אמא מופרכת)

הוא אמר לנו מראש שנקנה לו סידור וציצית(כיפה כבר הייתה לו) אז עברנו בחנות תשמישי קדושה וקנינו לו סידור והוא ממש התרגש ואז התפלל ממנו בכותל ולבש ציצית וזהו חזרנו הביתה..

אפשר לעשות אותו קונספט בלי החלק של הכותל

פספסתי את זה שהבעיה היא שהוא לא יוצא מייד.

זה לא פותר את הבעיה מבחינה הלכתית, רק מצד התחושה..

נשמע לי הגיוני ברמות לבקש בקשה כזאת.

במיוחד אם הוא דתי ומבין בבייסיק של ההלכות, אפילו בלי להבין בזה היום יש הרבה שיח על מוגנות

אפשר להגיד לו בקטע של "אני בתור אמא שלה, לרוגע שלי למרות שאתה הבנאדם הכי ישר שיש בעולם - אני מעדיפה שכשהיא מגיעה שהבית יהיה ריק"

הוא אבא בעצמו הוא לגמרי יבין את זה 

יפה שהבת שלך ביקשה שאת תעשי את השיחה הזאת,

זה מראה כמה היא סומכת עלייך שתעשי את זה הכי טוב שיש

האישיות והבן אדם

כלומר, אפשר לומר: מבחינת צניעות, התייעצנו עם רב או בדקנו בהלכה ופלונית תשמח להמשיך להגיע במידה שהבית ריק/הילדים שם

אני הייתי אומרת שאותך אנחנו מכירים ועליך אנחנו סומכים, אבל חשוב לנו להרגיל את הבת שלנו כבר בגילה להקפיד על הלכות ייחוד.

היא עובדת גם אצלך וגם אצל משפחות נוספות וחשוב לנו שהיא תנהג אותו הדבר אצל כולם שלא ייצא שיש דרך שונה אצל כל משפחה. 

ממש מבינה אותך ❤️

זה אחד האתגרים הכי אנושיים שיש — במיוחד כשמדובר באנשים שבאמת אכפת לך מהם, אבל המרחק המנטלי גורם לכל מפגש להפוך למאמץ רגשי

לפני שאת מגיעה, נסי להזכיר לעצמך: המטרה היא לא “להסתדר איתם לנצח” אלא לצלוח את הביקור הקרוב בראש טוב.

אם משהו נאמר ומפריע לך,  אל תמהרי להגיב, או אפילו בכלל לא להגיב. תגידי לעצמך: הם נמצאים בעולם אחר. אני לא כאן כדי לחנך או לתקן אותם. אני בוחרת להישאר שלווה ולא להתעצבן.

בהצלחה בביקור, ושיעבור בשלום 🙂

יושבת די עם עצמי.

אם לא פונים אליי אני לא פותחת שיחה..

וגם אם שואלים משהו עונה בקצרה.

לא יודעת מה הם חושבים על זה אבל לי זה חוסך בלגן.

ואם אמרו משהו לא במקום, במקום לחשוב על זה עד בלי די אני משתדלת לא להיפגע ולא לחשוב על זה

אנשים מבוגרים ,גדלו את הבעל שלך, מזמינים אותך , ואת ככה מתנהגת??? היית רוצה שככה בני הזוג העתידיים של ילדיך יתנהגו אליך?? התנהגות מכוערת.קצת בגרות לא תזיק.אחר כך מדברים ובאים בטענות אל החמות.פשוט בושה.

לא הבנתי על מה הזעזוע. לפי התגובה שלך נשמע שהיא שוברים דברים בבית או משהו כזה.

היא חייבת להיות מסמר הערב? מה רף החברתיות המינימלי לדעתך כדי שלא תהיה "בושה"?

אני באופיי לא בנאדם רועש ואחת מדברת יותר מדי..

ניסיתי קצת להיפתח אצלם ולא הלך אז חזרתי לבסיס האופי שלי.

לא עשיתי שום דבר רע ב"ה

לק"י

לא חייבים להיות חברים של כולם. זה לא אומר שצריך להגיב מגעיל או בחוסר כבוד.

אבל להיות עם עצמך, ולענות כשפונים אלייך זה בסדר גמור. בטח כשהיחסים לא משהו.

סתם ככה במשפחה סטנדרטית זה התנהגות די תמוהה לענות רק בקצרה ורק לשבת בצד.

לא צריך להיות מסמר הערב אבל אפשר להיות שותפה במידה סבירה בפעילות המשפחתית.

אם זה לקחת ספרים/אוכל שאת אוהבת או ללכת לנוח.

לנסות לא לענות על כל דבר, אפשר גם לשחק עם הילדים או להתעסק במשהו אחר ולזכור שזה זמני ועובר 🙏💜

עוקבת לעוד תגובות

בהצלחה ענקית לך🤍

לבוא כשיש לי כח ומצב רוח

לא לחכות לזמן שבו לא היינו כמה חודשים ולא נעים אז הולכים..

להביא לי ממתקים ופינוקים לעצמי לחדר

ואם אפשר גם ספר

ומאד עזר כשבעלי הבין את הצד שלי והיום תומך בי כשאנחנו שם.

כי פעם זה היה בלתי נסבל. יצאנו מכל ביקור שם סחוטים ופצועים לשבוע לפחות.

האמת אני הולכת בשביל הילדים, שמאד אוהבים אותם.. ונראה לי חשוןב הקשר עם סבא וסבתא.

בעלי לא נהנה כשהוא יודע כמה זה מורכב לי 

חמי וחמותי שונים ממני ומהמשפחה שלי לחלוטין. שוני ממש ממש בולט.

למדתי לראות את הטוב שבהם, את הנקודות שהם יותר טובים בהם, ולהגיע מוכנה-

להגיע מוקדם שיהיה לי מספיק זמן לארגן את החדר, את המזגנים והאורות בבית, לא להגיע בלחץ.

ולהביא משחקים לילדים, ספרים, נשנושים, ותמיד אני מביאה גם לפחות סיר אחד של אוכל (בתיאום) עוגה, ואיזה סלט שאוהבים.

ודבר נוסף חשוב- כשקשוח כבר להתארגן ולצאת כולם, לטיול/פארק/חברים, ל2-4 שעות, שיהיה זמן גם לנו להתאפס וגם להם שקט.. חוזרים קרוב למוצאי שבת.

ואני בקשר מצויין עם חמותי, מעורבבת במשפחה ומספרים לי הכל, משתפים ומקשקשים איתי בלי סוף, ולמרות זאת אני ממש משתדלת לא להעביר ביקורת, ולא להגיב כמו שהייתי מגיבה אם זה לא היתה משפחה, ולפעמים זה כבר קשוח.

ממש לפני הכניסה לדירה וזה מוריד לי את המתח🙂

האמת בכללי אני חושבת להקדים תפילה או לפחות פסוק קצר שנותן כח, לפני כל מקום שמגיעים ויש שם תקשורת עם אנשים זה טוב  ( עבודה, ראיונות עבודה, לפני שיחות טלפון, לפני עמידה מול קהל  וכו'..)

המשפטים שאני אומרת: "לאדם מערכי לב מה' מענה לשון" - שכל מה שאגיד יהיה ממנו יתברך וככה גם לא 

אוכלת את עצמי שלא הגבתי נכאן. כי די! גם התגובה הייתה ממנו!

"ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" - שבאמת כל דיבורים יהיו לשם שמיים ולא דיבורים בטלים

"ונח מצא חן בעיני ה'" (אפשר להגיד 7 פעמים שמעתי שזאת סגולה למציאת חן🙂)

אולי זה יישמע לאנשים מוזר שאני ממלמלת לי דברים, אבל לא אכפת לי, זה עובד אצלי.😉

אני דבר ראשון אומרת לעצמי כל כמה זמן עוד כמה שעות נותרו עד סוף הביקור וזה מסייע לי.

בזמנים קשים לוקחת את הקטנים לסיבוב או לגינה

ובעיקר מזכירה לעצמי שהיא אשה טובה ובזכותה ובזכות החינוך שלה יש לי את בעלי 

כמו שנצ (רוב השבתות אנחנו מתחלקים חצי חצי בזמן לשנצ או שבעלי ישן, ואצל ההורים שלו רק אני ישנה)

ספר טוב

קנינו לשם משחקים מיוחדים לילדים כך שהם מעסיקים יותר את עצמם

מביאה איתי קינוח מפנק שאני אוהבת

ובכלל יוצרים לי תנאים נוחים פיזית.

מתוך זה לאט לאט נהיה לי טוב נפשית גם, ועכשיו כבר מחכה לשקט שהשבתות האלו נותנות לי

היא מומחית לענייני תחושה עמוקה וויסות חושי....

לגלגל את הילד בתוך שמיכה כמו נקניקיה

לשים לו על הגב פוף ושיזחל כמו צב

להתנדנד בנדנדה או בערסל כשיש עליו משקלכגון פוף

לסחוב דברים כבדים ממקום למקום כגון סל כביסה

אני אזכר בעז"ה בעוד תרגילים ואעדכן

מלבד התרגילים היא עזרה לו להבין מתי הוא בהצפה חושית ואיך יכול להרגיע את עצמו וכד'

ממליצה מאד ללכת למרות הטרטור

ולמלא את הטפסים

הדרכה של איש מקצוע אחרי שצפה בילד ואבחן אותו שווה הרבה יותר מהמלצות של איש מקצוע מוצלח ככל שיהיה בלי היכרות ובלי להכיר את הדינמיקה 

לדברים החכמים שכתבו לך (ומצטרפת מאוד למלא טפסים יודעת שקשה. אבל כדאי להשקיע בזה)

לנסות לא לכעוס (שוב, יודעת שקשה)

ולנסות להכניס בבית שפה שמכירה בקושי אבל נותנת לו מענה אחר. כלומר, במילים שלנו, זה בסדר שאתה צריך מגע, אבל זה צריך להיות מותאם (לאנשים שסביבנו, לסביבה שבה אנחנו נמצאים וכו'). אני לא אומרת את זה ככה לילד בן ארבע, אבל מכניסה את זה בסיטואציות.

מרביץ חזק, את בתגובה - וואו! יש לך המון המון כוח בידיים! איזה חזק אתה! אבל להרביץ זה לא נעים. אנחנו רוצים להשתמש בכוח שלנו לדברים טובים. בא נתופף יחד חזק חזק על הספה. - מתופפים. - ויותר חזק. איזה כיף!

נגיד נמרח על הרצפה, נשכב על אנשים - את בתגובה - אתה רוצה חיבוק? בא חמוד שלי. תן לי חיבוק חזק חזק (מחבקת אותו חזק חזק ואומרת לו כמה שאת אוהבת אותו)

מעבר למצבים האלו שזה תגובה למה שהוא עושה ואז את נותנת מענה כשאת רואה צורך, באמת עוזר גם להכניס את זה בלי תגובה. שזה דברים בסגנון ש@אמהלה כתבה.

אבל בכמה מילים על המערכת התחושתית אחרי שחקרתי לעומק את הנושא עקב אחד הילדים שלי.

מגע עמוק שהילד עושה על הגוף שלו בעצמו הוא הכי מווסת, הכוונה לנשיאת משקל הגוף.

אפשר ללכת באופן קבוע פעם בשבוע לג'ימבורי או לגינה ולכוון אותו לפעילויות שמערבות הרבה נשיאות משקל.

למשל לעשות עמידות ידיים, קפיצות צפרדע, התגלגלות בחבית, בריכת כדורים עמוקה עם הרבה כדורים (שנותנת תחושה בכל הגוף),

לתת לו לסחוב דברים כבדים בבית כחלק מהרוטינה- לסדר קניות, להזיז רהיט כשצריך.. להגיד לו לדחוף את הקיר

אולי אפילו להוסיף מוט של מתח כזה שעושים מתיחות..

בהתפתחות הילד עורכים בדרך כלל אבחון מקיף לילד, ולפעמים עולים על דברים שלא חשבנו עליהם - וזה חשוב לדעת אותם מוקדם כדי לטפל בהם כמו שצריך מוקדם...

(ואני הכי מבינה אותך על ה"עצלות"! כמות הטפסים שמילאנו בשנות הורותינו יכולה למלא ספר שלם🥴 וזה באמת מתיש נורא...)

בכל אופן, את יכולה גם ללכת למרפאה בעיסוק באופן פרטי (אם יש לך את הכסף) - יכול להיות שאפילו כמה מפגשים בלבד יעזרו, והיא גם תוכל לתת לך הדרכה ספציפית על הילד שלך, אחרי שתערוך לו אבחון.

בהצלחה יקרה❤️

ואומרת לעצמי בראש: עוד יגלו את זה..

סוג של לחיות בהסתרה, מרגיש לי לא נכון

בין לוותר על השירים, להמשיך לשמוע בקול ולקחת סיכון שיגלו את זה ויתייגו אותך, או להמשיך לשמוע בפרטי. כנראה שאם תהיי שלמה עם המקום שלך עם לשמוע את השירים, יהיה לך קל יותר עם זה...

ואגב גם בעלך לא יודע איזה שירים את שומעת? כי אם הוא יודע לא הייתי מרגישה שזה לחיות בהסתרה, פשוט לא לחיות בפרסום לכל מי שזז😅

מבינה מה שאת אומרת אבל המושג "להיות שלמה" קצת קשוח..

והבעל יודע

בכל תחום לא רק בזה...

זה בעצם מרחיק אותך מהדעות והרצונות שלך

שזה הבסיס לכל התקדמות רוחנית-

להיות קודם כל אנחנו, החומר גלם הבסיסי ביותר.

ואחר כך לקנות הנהגות טובות בעבודת ה' לפי המקום שלך...

יש אנשים שלעולם לא יראו צורך להתקדם בסוג התוכן שהם צורכים מבחינה מוזיקלית

ויש אנשים שרואים בזה ערך חשוב

תבררי קודם מה את מרגישה וחושבת לגבי זה...

את צודקת ממש

הבעיה שזה גם מעבר לעצמי,

אני יודעת שיש בחירות שמקבלים עליהם מחיר

במיוחד בציבור דתי שאני בתוכו

אז זה סותר את זה שאת אומרת שלהיות אני

ציבור או מגזר זה בסהכ דרך לשמור על חברה עם גבולות מוגדרים מראש, שייכות, תרבות וכו'

לעשות הפרדה בין הרצון שלי, המקום הרוחני שלי השאיפות שלי וכו

לבין מה שהציבור מחייב או דורש ממני

אין בעיה להחליט ללכת לפי הנהגות מסוימות כדי לשמור על הכללים של החברה בה אני חיה

אבל בלי לבטל את הזהות והאני שלי.

סתם יצא פילוסופי, שורה תחתונה אם את רוצה לשמוע מוזיקה עם עצמך בלי שזה יפריע למישהו-פשוט תשמעי... 

אבל הפחד שיש לזה המון השלכות..

כמו שכתבתי על תיוגים לילדים וכו

קודם כל, אני מבינה אותך

ואני רוצה לומר שאני בטוחה שגם בחברה שאת נמצאת בה בטוח יש כאלה ששומעים גם שירים כאלה או נחשפים לכל מיני תכניות וסדרות, פשוט מתחת לרדאר.

אני חושבת שזה עמוק יותר מזה שאולי אחרים ידעו כי בתכלס אין לאחרים ככ איך לדעת מה את שומעת באזניית הפרטיות שלך, בהנחה שאת לא משמיעה את זה בקולי קולות או מעלה סרטונים מהופעות,

אלא זה יותר תחושה אישית של חוסר הלימה בין אורחות חייך לבין השירים שאת דומעת? והשאלה האם את רוצה לשנות את זה?

הרי בסופו של דבר לא סתם את יודעת שהשירים האלו לא מקובלים.. האם את שלמה בשמיעה שלהם או מרגישה שזה לא בסדר וזה פשוט יצר הרע

אני כן אגיד לך חד משמעית ששירים לא צנועים שאת תשמעי בבית ולא באופן פרטי, הילדים שלך ישירו בחוץ ויהיו חברים מבתים שמורים שזה יפריע להם וגם יספרו למורה שפלוני שומע שירים כאלו (כותבת לך מנסיון רב שנים עם זה במערכת החינוך).. 

אנחנו משתייכים למקום מסוים לפי מה שאנחנו מגדירים כנכון, לא לפי מה שאנחנו מבצעים בשקט בחדר.

כשאני כותבת את זה ככה זה נשמע צבוע נורא, אבל אם אנסה רגע לפשט למה הוא מתכוון-

כמעט כל אחד עושה מעשה/מעשים שהוא חושב שהם לא נכונים. הדוגמא הכי קלאסית היא לשון הרע ורכילות.

דוגמא נוספת באמת זה מוסיקה/סרטים/עיתונות כללית (הדוגמא של בעלי באופן קבוע)

וכלשונו- זה שאני שמוע שיר חילוני לא הופך אותי לחילוני. זה שאני יודע שזה לא בסדר, משתדל להיות במקום שבו לא אקרא את זה (לא בצורה של מאבק מתמיד עם עצמי אלא פשוט להתעסק בדברים טובים יותר) זה הופך אותי לאיש ערכי יותר.

זה שאת רוצה להשתייך לחברה שבה לא שומעים מוסיקה כזו, זה שאת עושה את זה בשקט באזניות שלך אבל ברור לך שאת לא רוצה להחשב 'אחת ששומעת מוסיקה כזו'- בעיני זה הרבה יותר מגדיר אותך.

לי היו תקופות שנאבקתי בתוכי פנימה בכיסוי הראש. למרות שזה לא מקובל בסביבה שלי, אני לא מקפחדה על כיסוי ראש בבית כי מאד קשה לי עם זה.

עובדתית, כשהילדים שלי גדלו והבנתי שזה יצא החוצה ויתייג אותי- אני יותר מקפידה ליד הילדים. למה? כי בסוף אני רוצה להשתייך לחברה שבה כיסוי ראש בבית הוא הנורמה, למרות האתגר שלי עם זה.

אגב גם הפסקתי לשוע שירים מסוימים בקול (רק באזניות) מאז שגדלו הילדים, כי אני אמנם שומעת אבל אני לא חושבת שזה הפלייליסט שאני רוצה להגדיר ולשיך את עצמי באמצעותו.

החברה שלנו מאד מדביקה תויות לאנשים. ככה זה. אז כן, יש לזה מעלות וחסרונות, לא נדון בזה, אבל בסוף- את לא צריכה להרגיש צבועה. את צריכה להיות גאה בעצמך שאת רוצה להשתייך לחברה שלא שומעים בה את המוסיקה הזו. ולמלא את עצמך בטוב.

וספציפית במוסיקה- לי בשניםה אחרונות יותר קל. כי אני אוהבת מוסיקה איכותית וברוך השם יש יותר מוסיקה דתית כזו... וזה מקל עלי.

מרבית המארשים החסידיים היו גויים במקור. אבל רבעס חסידיים הרגישו שזה נגון נקי ולכן שרו אותו והצמידו לו מילים טהורות

אז האם יש ערך בלשמוע רק זמרים דתיים? וואלה לא יודעת. אבל אל תגדירי את עצמך דרך זה, ותשייכי את עצמך בגלל זה למקום נמוך יותר.

בעצם, בשביל השורה החאורנה כתבתי לך את כל ההודעה הארוכה הזו...

מעריכה את זה..

נתת לי חומר למחשבה..

❤️

לשמוע באוזניות לבד זה "סבבה"?

לי בראש יש מחשבה שהילדים בסוף יודעים הכל

גם כשזה בחדרי חדרים,

וכתבת שילדים ששומעים שירים אחכ ישירו בחוץ- זה ממש התפילה שלי שישירו רק קודש וממש לא ההפך... ועדיין קשה לי

כי ודאי שהקב"ה שם לב לכל מעשינו ואם לדעתי זה לא רצון ה', אז גם בחדרי חדרים זה לא מתאים.

מרגיש לי מההודעות שלך שאת לא שלמה עם זה שאת שומעת את השירים האלו בכלל.. אולי כדאי להתחיל תהליך הדרגתי שאת לאט לאט מפחיתה לפחות במשהו שאסור ממש- למשל: שירים של בינו לבינה

שמיעת זמרים חילונים עפ תוכן לא אסורה על פי ההלכה

אבל זה רק רק אם באמת מתאים לך לעבור עםזה דרך

אצלנו קראו רק ספרות חרדית בבית. אמא שלי לקחה מהספריה גם ספרים לא חרדיים בעליל וקראה בחדר שלה. גיליתי את זה אולי בתיכון או אחרי וגם אז לא היה לי כל כך אכםת.

מצד שני אולי זה תלוי אופי כי ילד יותר סקרן/חטטן יגלה יותר מוקדם וגם ירצה להתנסות

מה שהוא 'אסור' או 'לא ראוי' לפשוט 'לא תואם גיל'.

אגב גם במוסיקה יש דברים שאני שומעת שלא אכפת לי שהילדים שלי ישמעו כשיגדלו אבל לא בגילם..

ובטח בטח בקריאה.

אני יודעת שיש אנשים שחושבים שזה פתטי אבל אני כן מאמינה שחשיפה צריכה להיות תואמת גיל.

בגיל קטן הכל שחור לבן

בגיך גדול יורת אפשר להכיל שאמנם הגיבור לא דתי אבל יש לו ערכים חשובים, וללמוד מהם בלי ללמוד מאורח חייו הכללי.

יש מלא ספרים שהשפיעו עלי ממש לטובה למרות שאורח החיים של הגיבורים והכותבת רחוקים ממני מרחק שנות אור.

דבר ראשון אף פעם אף פעם את לא יכולה לדעת מה קורה אצל אנשים

במיוחד בחדרי חדרים

אנשים זה דבר מאוד מורכב

וגם דקרובים לך ואת מכירה אותם טוב

את עדיין לא מכירה אותם לעומק

אז מבחינת זה את  לא יכולה לדעת

מה הבן אדם שומע רואה מסתכל מכיר וכולי

דבר שני אני חושבת שהיום בעידן הטלפונים החכמים

המון אנשים שמגדירים את עצמם כדוסים

או שהם באמת דוסים

בגלל האפליקציות

של השירים שיש בהם את כל סגנונות השירים

הרבה שומעים המון סגנונות וזמרים,

אני אישית חרדית וגם חיה בחברה חרדית

יחסית סגורה אפשר לומר

ואני מכירה המון מסביבי

ששומעות את כל סגנונות המוזיקה

ואני לא באה להגיד לך את זה

בשביל לתת למוזיקה הזאת הכשר

או משהו כזה

אלא בשביל שתראי  מה את בוחרת לעשות

לי אישית

מוזיקה זה דבר שמאוד מאוד משמעותי לי

וכרגע קשה לי לעשות את השינוי

אבל תשבי עם עצמך ותבדקי מה מתאים לך

אני חושבת שהדבר היחיד

שאת צריכה לחשוב עליו זה עלייך

ולגבי הילדים-

הילדים שלי לומדים גם במוסדות סגורים ושמורים

הם לא שומעים את מה שאני שומעת  והם גם לא מכירים את השירים שאני שומעת

וזה בסדר מבחינתי

אני לא חושבת שאני צריכה להיות באותה רמה דתית של המוסדות שלהם

יכול להיות שהם יגדלו אני אאפשר להם לשמוע יותר

ויכול להיות שלא

ויכול להיות שזה בכלל לא יהיה תלוי בי

אבל כרגע זה מה שמתאים לי

ואף פעם לא חשבתי שאני צריכה לתת דין וחשבון לאנשים סביבי מה אני שומעת ומה לא

כל אחד שיעשה את הטוב בעיניו.

ברכב נגיד

או בערב ,לילה שהם ישנים

יציאה עם בעלי או חברות

כל מיני הזדמנויות

אבל הכל עוד יכול להיות

אתפלל ואקווה איתך לבשורות טובות

תחליטי עם עצמך מה יותר יקל עליך - לחכות את השבוע הזה ועוד שבוע לדעת בוודאות מה המצב, או ללכת מחר לאולטרסאונד במקום עם אולטרסאונד טוב ושיש מצב שלא יראו דופק ותצטרכי לחכות שבוע בכל מקרה. 

בטעות ביטלתי גם את התור לא.ס. בשבוע הבא כי ניסיתי לקבוע תור למרפאה אחרת מחר ללא הצלחה. 😆 אבל הכל לטובה.

מחר אתקשר למרפאות אחרות לבדוק לאן אפשר להגיע.

אני אתחרפן לחכות מצד אחד...מצד שני אולי זה באמת מוקדם לדעת. אז נראה מה יהיה מחר, ומה שצריך להיות יהיה. 🤗

תודה לנה!!  ♥️

ממש הגיוני שעוד לא יראו דופק בשבוע הזה

בטח אם היה ביוץ מאוחר

ממליצה להבדק לקראת שבוע 8

אבל מבינה ממש את הקושי להמתין❤️

לאן אצליח לקבוע, מקסימום אחכה שבוע.

תודה! חיזקת! 🤍🤍🤍

אף פעם לא ראו אצלי דופק לפני שבוע 8 או 9.

עוד שבוע הדברים יתבהרו.

בשורות טובות 

זה לא אומר שכבר אפשר לראות דופק, למרות שגם אני קראתי שאפשר לראות בבטא כזאת ,

טוב, אולי זה יותר לראות הכפלות ועלייה.

אבל נראה מחר! 🙏🙂🤍

נכנסתי להריון ספונטני בגיל 39, ילדתי ב 40.

שאלתי את הרופא כמה זמן אצטרך מניעה, אמר לי יש לך זמן, עד גיל 50 בערך שמתחיל גיל המעבר..

גם אחותי נכנסה להריון ספונטני אחרי 40 אבל עם מעקב ביוץ

מכירה מישהי שנכנסה להריון ראשון וספונטני בגיל 43

אז אני באזור הגיל הזה, 43. 😆

בעזרת השם, הצלחה גם אצלי.

לי אמרו שהפוריות קיימת עד גיל 45. כלומר, שאפשר להיכנס להריון. וגם גוגל טוען את זה.

אבל גם שמעתי על מישהי שנכנסה להריון בגיל 46.

תודה לך 🤍 מעודד...

אגב, רק החלטנו שאנחנו מנסים להיכנס להריון, וישר נקלטתי. מעבר לזה שהיה ביוץ. 🙂

למקרה שזה מוקדם מדי, ומה שצריך להיות יהיה.

נכון, אני מתחרפנת לחכות, אבל מאמינה שיהיה בסדר...לפה או לשם...

אעדכן שבוע הבא אחרי הא.ס. על ההתפתחויות. 

בין הסיכוי להריון בגיל מאוחר,

לבין להסתמך על הגיל מבחינת מניעה.

גם אם בגיל הזה הסיכוי להריון נמוך מאוד, עדיין צריך למנוע אם לא רוצים הריון, כי עדיין יש סיכוי כלשהו.

שנכנסת להריון בלי טיפולים בגילך. 

לזה התייחסתי

כן, זה בהחלט אפשרי. אם לסמוך על זה- כל זוג והמקום שממנו הוא מגיע.

לי לקח כשנתיים להיכנס להריון, אבל לא היה לי לחוץ. אמרתי לעצמי כן כן, לא לא.

ושמחה שקיבלתי את הבת שלי ב"ה
 

שמצא שאיכות הביצית לא משתנה עם הגיל והיא טובה עד אזור ה 45

מה שכן נפגע באיכותו עם הגיל זה הזרע. שהאיכות מתחילה להיפגע כבר בגיל 30

אישה שילדה קודם, יש לה יותר סיכוי להיכנס להריון טבעי גם מעל גיל 40 (מכירה לא מעט כאלו). הריון ראשון טבעי מעל גיל 40 זה באמת יותר נדיר (אבל לא בלתי אפשרי).

והגיל שבו מסתיימת הפוריות משתנה בין אישה לאישה. זה בדרך כלל בטווח הגילאים 40-50, אבל זה לא גיל אחיד לכולן.

טבעי בגיל 48 וילדה ילד בריא ובזמן

הסיכון היחיד היה הגיל שלה.. לא שום גורם סיכון אחר.

לא היה דופק עוברי גם אחרי שבוע, ההריון לא התפתח ונאלצתי לעבור הפלה בציטוטק אתמול.

בשעות הראשונות הייתי אפאטית לגמרי נפשית מההלם.

הפלה שנייה בדיוק באותו שבוע אחרי 3 שנים.

בכל מקרה, מבואסת, ומרגישה קצת ריקנות. אבל הצלחתי לחזור לאופטימיות. אני והבן זוג פה אחד בשביל השנייה.

ואני מודה על כך.

בעזרת השם הריון שלישי יצליח...לא סתם אומרים על השלישי פעמיים כי טוב.

לפחות אני יכולה לשתות קפה. 😆😆😆

🤍🤍🤍🤍🤍

מצטערת בצערך

מאחלת לך כוחות והריון תקין בקרוב בידיים מלאות

בין ציר לציר

ומזל שאמרו כי הגעתי ברגע האחרון...

כמה את רחוקה מהבית חולים? זה מאוד משמעותי לעניין...

ותביאי אוזניות שתוכלי להישאר ב'בועה האוקסיטוצינית' שלך.. זאת אומרת שהאווירה של בית חולים עם כל הקבלה וזה לא תגרום ללידה להאט...

בע"ה לידה קלה ותינוק בריא!!

שאני לא יודעת כמה הצירים רציניים, הייתי שם היום והם היו לא סדירים, עכשו הם קצת יותר סדירים אבל לא כואבים מאוד.

אוף חוששת שיצחקו עלי במיון שבאתי שוב 😥

השיקול רק להגיע כשזה רלוונטי..

אם את מרגישה קרובה- תיסעי...

מה הסדירות עכשיו? סדירות זה כן משמעותי..

וכואבים זה משתנה מאחת לאחת..

אם לא כואבים אולי תחכי קצת...

חצי שעה זה לא מעט ועדיף שהנסיעה לא תהיה בשלב שהצירים כבר כואבים ממש כי אז סיוט לעבור אותה וזה יכול לגרום לך להיות מעוכה גם אחרי...

עדיף לעבור את הנסיעה כשאת יחסית בטוב גם אם זה יותר זמן בבית חולים

אולי לחכות שיהיו ברווח של 10 דקות בין ציר לציר?

תודה שאת עונה!

נראמי 10 דק הגיוני, אולי טיפה יותר...

תנסי לישון בינתיים שתהיי בכוחות..

ואם לא עובד לך לישון אולי תנסי מקלחת רק תתכונני שזה מזרז לידה.. ויכול להגביר את הצירים אבל גם מאוד מרגיע...

בכל מקרה כדאי להתכונן ליציאה...

תכיני לך את כל מהש את צריכה וממש ממליצה על אוזניות ופלליליסט...

את יכולה לקרוא קצת על היפנוברתינג ולחפש מנטרות מרגיעות לחזור עליהן בזמן הצירים..

המדריכה שלמדתי אצלה פעם אחרונה אמרה לי להזכיר לעצמי שכל ציר זה כאב שדרכו מתקרבים לרגע הגדול של פתיחת השער והלידה.

וטיפים טוב של בארץ אהבתי כל ציר לעשות 5 נשימות עמוקות וככה הוא עובר. נשימות של להכניס 4 להוציא 8, סה"כ 12 שניות כל נשימה. כפול 5 זה בדיוק 60 שניות של ציר..

אחרי יום וחצי של צירים נבדקתי, והייתי בפתיחה 5.

די מהר אחר כך ילדתי.

תשימי לב אם יש איזשהו שינוי בעוצמה או בתדירות.

ואם יש לך אפשרות זמינה להיבדק, אז כדאי.

אם את מרגישה שכדאי לצאת, תלכי.

ושיגידו שם מה שרוצים, את תעשי את מה שאת מרגישה וחושבת שנכון לך ולתינוק שלך.

שתהיה לידה קלה ובידיים מלאות בעז"ה!

אחרי לילה ללא שינה..

במוניטור לא ראו צירים ולא היתה התקדמות אז חזרתי הביתה.

מקווה שהלידה תגיע בקרוב בע"ה..

וידעתי ללכת לחדר לידה לפי אורך הציר (בהתחלה הם קצרים, או בינוניים, אבל כשהם נהיו ארוכים זה הסימן שלי.
ארוכים
וחדים- כואבים ברמה של כמה שניות להתקפל ולהיות בבועה של עצמי.
בין ציר לציר מדברת צוחקת הכל חופשי, מתארגנת, מתקלחת, יכול להיות הציר הבא גם אחרי רבע שעה. אבל העוצמה של ציר (שאת לא יכולה לענות או לתפקד, ושהם נהיים ממש ארוכים- זה סימן לרוץ לחדר לידה).
בואי נאמר- כשזה ציר, ציר , ציר!!!! את לא תכתבי פה ולא תתלבטי, את כבר תשבי ברכב לבית החולים....
בהצלחה
ובידיים מלאות בע"ה
 

סבלתי מאוד אבל הצירים היו ברווחים של 10 דקות אז לא חשבתי שזה אומר משהו....

8.

אצלי מרחק של עשר דק ואז 7 דק ואז 12 דק וכן הלאה  מאחד לשני וארוכים אני בפתיחה חמש-שש כבר.

אם אחכה להוראות לפי הספר כמו שאומרים בכל ההדרכות למינהם אלד בבית.

זה לא היה סימן גם אצלי.
תיארתי שאצלי הסימן ללידה זה צירים ארוכים מהרגיל וחדים.

צירים סדירים- אף פעם לא היה לי.

היו לך צירים סדירים?

כואבים במיוחד?

איך התפתחו הלידות שלך?

תנסי להיזכר איך היית בלידה פעילה 

היה לבן שלי שנה שעברה, קניתי ב 2 צבעים שונים חרשנו על זה כל החורף

פיגמה ממש נעימה, לא מהקישור הזה אבל נראה בדיוק כמו זה (הפיגמה שקניתי שנה שעברה כבר לא במלאי, אבל נראית בדיוק ככה)

היה נעים. 

כיבסתי מלא וב"ה נשאר טוב גם אחרי עונה שלימה (כמובן שעם הזמן הפרווה הייתה פחות פרשית, אחרי ייבוש במייבש חזרה להיות נעימה)

חליפות פיג,scm-url:1007.40196.439370.0,pvid:1da0481f-e67e-4c6b-b229-8327fd1d6482,tpp_buckets:668%232846%238110%231995&pdp_ext_f=%7B%22order%22%3A%22457%22%2C%22eval%22%3A%221%22%2C%22sceneId%22%3A%2230050%22%2C%22fromPage%22%3A%22recommend%22%7D&pdp_npi=6%40dis%21ILS%2172.10%2125.00%21%21%21151.80%2152.65%21%40214100f417605213466907658e587c%2112000039323581187%21rec%21IL%212521567100%21X%211%210%21n_tag%3A-29919%3Bd%3A80d06740%3Bm03_new_user%3A-29895&utparam-url=scene%3ApcDetailBottomMoreOtherSeller%7Cquery_from%3A%7Cx_object_id%3A1005007077344052%7C_p_origin_prod%3A

עורכת: כמו שאת יכולה לראות בתמונה היא גדולה, רחבה. לבן שלי זה היה נוח אולי יש כאלה שמעדיפים צמוד יותר..

יש בבלו וייב פיגמות קטיפה 2 חלקים ב 69 שקל אם לא טועה, אולי 79 - לא יותר.

וגם אם אני בהיריון אני בשבוע 1

😁

בתחושה של ההתמלאות זה די מאז שהפסקתי עם המניעה

לא מניקה כבר איזה חצי שנה

ופתאום בזמן האחרון היו עיקצוצים וכזה זרמים

וחשבתי אולי הריון אבל אז הגיע מחזור אז לא

מאוד משונה

ממש קטע

קצת הזכיר לי קולוסטרום

אבל זה ממש מבאס כי נגיד במגע מיני השד מגיב

ואני ממש קשה לי עם זה זה מתסכל

אחת הסיבות שחיכיתי לסיים עם ההנקה

ואז חזר…

למשאפים יש השפעה הרבה יותר קטנה

מי מלח מייבשים את הליחה שיושבת בדרכי הנשימה וב ריאות

ומונעים התפתחות דלקת

יש רופאי ריאות שפחות מבינים בזה

כדאי לך לקרוא ברשת על זה

לבקש מהרופא שייתן מרשם

ולהרגיל את הילד לשבת עם האינהלציה (אנחנו הרגלנו ילד עם מוגבלות)

הוא מקבל לפני הצורך דרך האינהלציה

בודיקורט/ ונטולין/ אירובנט

אפשר לבדוק עם הרופא אם אפשר להחליף את המשאף באינהלציה 

האתגר הוא למצוא את התרופות והמינון המתאים. יכול לקחת חודשים..

אצלי לא בגיל כזה שמר על האסתמה הכי מאוזנת סנגולייר וסרוטייד, פעמיים ביום קבוע במשך שנים. חורף קיץ היה שינוי במינונים, העלאה בחורף הורדה בקיץ.

אבל לקח שלוש שנים לפחות עד שהגיעו לתרופות ולמינונים המתאימים..

מאתגר ממש

במעברים הקודמים, ותמיד חשבתי ככל שהוא גדל ההתקפים ילכו ויפחתו אבל לא

מעבר לזה שהוא ככ מתוק ופשוט לנשנש אותו כל היום אז עוד יותר קשה לראות אותו ככה

ואם תצטרכי עד שמגיע תקראי לחברה או שכנה 

מה המרחק שלך מהבית לבית חולים?

או לחפש חברים או משפחה שיקפיצו אותך?

אם זה יהיה אמצע הלילה, מה תעשו עם הילדים?

לי כשהיה כך זה היה הריון כימי.

אבל גם יש הריונות תקינים שמתחילים בדימום

הכי טוב זה לעשות בטא ולוודאות מה המצב

חיבוק גדול

אבל היו לי עוד כמה ..ולא זכו ליחס

לק"י

שיערתי שזה הריון כימי.

(בדיקה חיובית שאחריה קיבלתי מחזור. לא חושבת שהיה כבד במיוחד).

שיצא חיובית

והרופא רצה שאמשיך לבדוק כדי לראות שהבטא יורד או משהו כזה

אבל האמת שאמרתי לעצמי שאם לא הייתי בודקת הייתי חושבת שזה מחזור רגיל(ממש לא מסודר אצלי) אז לא המשכתי לבדוק, ובה זמן קצר אחרי זה היה הריון תקין לחלוטין

אני הכנסתי את זה לסטטיסטיקה של הריון כימי

לדעתי האישית אני לא רואה בזה הפלה, כי זה משהו שקורה אפילו בלי לדעת, ורק נשים שמנסות להכנס להריון בודקות ומגלות בעצם שהיה כאן משהו 

יש רופאים שמחשיבים כהפלה ממש ויש שלא מתייחסים לזה.. יש הרבה נשים שזה קורה ואפילו לא יודעות מזה..

בפועל הרופא שלי כן התייחס לזה כאל הפלה ממש. כי היה עוד כימי לפניו עם בטא חיובית שלא עלתה ואחריו הפלה בשבוע 9

ואחרי ההפלה בשבוע 9 הפנה לבדיקות קרישיות כי זה הכל היה ממש רצוף ומבחינתו זו הייתה מגמה שהוא רצה לבדוק.. 

הריון כימי כנראה

נראה לי במצב כזה רוב הרופאים לא מחשיבים כהפלה

אלא אם זה גרעין תורני או שליחות  אז זה שונה

בעיני לגור במקום ששייכים אליו אנושית זה האלף בית

גם בעיר זה קיים בשכונות מסוימות..

ובעיני זה לגמרי שיקול בעניין

אם לא אפשרי - אז לנסות ליצור קשר עם שכנים, עם אמהות בגינה, עם הורים לש הילדים מהגן-בי''ס..

אפילו משפחה או שניים..

ולשמחת תורה או חגים מסוימים- אולי לנסוע להורים או משפחה או חברים עם בחכנ''ס עם יותר אווירה?

ולא מרגישה את השליחות.

האמת שגם בשלב הזה בחיים יותר חשוב לי הקהילה מאשר השליחות.

למשפחה לא רלוונטי לנסוע...

לקראת כיתה א' לדעתי כדאי כבר לגור בסביבת מגורים מתאימה לאורחות חייכם כדי לרשום את הילדים למסגרות חינוך חזקות.

איפה שיש ביקוש, יהיה היצע.

לגבי שמחת תורה, אולי יתאים לכם לנסוע?

ניסינו לחפש לאן לנסוע בשמחת תורה אבל פשוט לא מצאנו...

אנשים אכפתיים,

דתיים לאומיים יחסית תורניים,

קרוב למרכז, עם משפחות וילדים יחסית צעירים.

בתי ספר, גנים וכו, סופרים, מרפאה, לא חור.

חשבנו על ניר גלים/מרכז שפירא אבל לא עומדים במחירים שם.

יש שם רמי לוי ומרכז קניות נחמד ממש. רכבת נוחה למרכז או כביש 6.

לגבי שמחת תורה תבדקי אופציה לשדרות או קריית שמונה.

אבל חברה גרה ביישוב שם והיא ממש מרוצה.
יכולה לברר לך את המקום.

אבל זה מעבר לקו הירוק, אז כדאי לחשוב פעמיים...

מעבר לקו הירוק?

שואלת כמתנחלת

לפני שרואים שם בית או חושבים על קניה, לחשוב אם מתאים האיזור או לא...
וללכת לראות באור יום.
כמובן בטוחה שהיישובים שם מדהימים ויוקרתיים עם איכות חיים, ועדיין...מעבר לקו הירוק.

אשרי מי שגר שם!

וכיום גרה מחוץ "לקו" ביישוב מדהים.

מרגישה ביישוב עצמו בטוחה מאוד!! וגם בכבישים בסוף מתרגלים לכל דבר… ובעיניי לא חסר יישובים-ערים בתוך הקו הירוק שמרגישים הרבה פחות בטוחים…

בלוד יש הרבה קהילות

ברמלה יש את הגרעין אבל אני חושבת שבגלל שהוא כבר דיי גדול זה לא רק עשייה מתמדת אלא כן יותר קהילתי

והמחירים שם סבירים

שמעתי דברים טובים על הקהילה ברמלה

ומי שבכלל זורמים על אקסטרים- הקהילה בלוד, ברמת אשכול- מהממת ממש. אם לא הייתי מפחדת מהשכנים היינו גרים שם

אני אישית עם בוגבו בי 3 ולא אוהבת בכלל ורוצה למכור אותה..לא מכירה איך הדגמים החדשים..

נוסעת טוב רק בדרכים עירוניות

באבנים או עפר סיוט

לא קלילה במיוחד לדעתי אבל סבירה

וקיפול סביר..

אבל כן יציבה ועמידה אז זה בוודאי יותר מתאים מיויו שבעיני בכלל לא יציבה ובטח לא לאחים שובבים

ואם את פתוחה להמלצות

אז אמנם לא מקורי אהל ספורטליין בעיני לוקחת בסיבוב פי כמה משתיהן

נוחה יציבה מאוד נוסעת מושלם בכל תוואי דרך

מתקפלת בקלות

היא חזקה וקלה שזה שילבו מנצח

אבל אין לה שכיבה מלאה

והאמבטיה שלה פיצית

אבל יכולה להחזיק עד 90 קילו;)

אני כן מחנכת את הילדודס לא לעלות על העגלה אבל היא ממש יציבה ולא נוטה ליפול אחורה

הפעוט בעצמו, כשהשתולל בה.

אבל אני חושבת שהיא מאד עמידה,

כלומר- מחזיקה מעמד הרבה זמן לעומת עגלות אחרות ובטח לעומת איך שהיא נראית.

רואה שמעבירים אותה מילד לילד בלי שום בעיה

מסכימה עם יעלה ויבוא

אם רק טיולון ממליצה על סייבקס ביזי

אבל אין לה אמבטיה

הבוגבו בי ענקית ממש לא קומפקטית היויו כן

בי 6, זה הדגם החדש אמורה להיות מהקטנות, לא?

והספורטליין לא באה בחשבון, היא לא מתקפלת קומפקטית לרכב עמוס וצפוף פלוס אמבטיה...

עוד שאלה על היו והבוכבו היי יש להן חיבור לסלקל?

להפריד.

עגלה שתהיה טובה לבית, יציבה וכו'

וטיולון פשוט שנשכב לשכיבה מלאה ומתקפל קטן בשביל נסיעות.

לרוב עגלה קומקפטית לא תענה על הדרישות של יציבה לאחים גדולים וכו'

ממש יציבה, יחסית קומפקטית. באמת שלדעתי היא מושלמת.

והיה לי בוגבו בי 6 שנשבר לה המושב. אבל חוץ מזה היא גם היתה מושלמת 😄

היתה לי הבי 5 ואחרי כמה ילדים קניתי שוב את הבי 6.

ממליצה מאד! חזקה, יציבה, קומפקטית. יצא לי גם ללכת אתה בדרכים לא סלולות ועל החול בים.

הטיולון שכיבה מלאה, היא לא מתקפלת פיצי כמו יויו או טיולונים קלילים אבל יחסית לעגלה משולבת היא מתקפלת די קומפקטי.

יש לי עגלה אחרת לאמבטיה ואצלי היא משמשת אצל כל הילדים כטיולון מגיל חצי שנה עד 2-3.. אני מאד אוהבת אותה ומרוצה ממנה.

היא יחסית קומפקטית

אבל חזקה ונוחה מאוד