פורום הריון ולידה (עמוד 1338)

לא במקווה.

אני יודעת שיש דיעות לכאן ולכאן,

אז בהנחה ואני טובלת עם לק, מה עושים בהמשך כשהציפורן גדלה?, הלק עולה,

זה מהווה חציצה.

יש דיעות שאומרות אחרת??

אז נתחיל מזה שהיה מדובר בהריון ivf מאוד יקר. בס"ד זכינו להגיע לרגע הזה ולהילקט אחרי 6 שנות ציפייה (ואכזבות)

כל ההריון היינו ממש במתח, רק רצינו להגיע לסוף ולהיות כבר עם תינוקי בידיים.

בשבוע 23 נאמר לי שיש לי צוואר מקוצר, הוציאו אותי לשמירה. ורק חיכינו לשבוע 34 כדי ללדת (כל הזמן הפחידו אותנו ששבוע 34, זה השבוע הקריטי וכדאי לעבור אותו. מבחינתי זה היה התלמ..)

כמובן בסוף סבנו ועברנו את 34, הגענו עד 39 - כמובן כמעט כל שבוע ביקור במיון.. נורא פחדנו וכל דבר ממש הקפיץ אותנו אם זה מיעוט תנועות חשד לירידת מים מכה קטנה וכו וכד..

בשבוע 38, לפי האולטראסאונד - הערכת משקל גבוהה

סופסוף מדברים על זירוז.. יותר נכון סופסוף נזכה להיפגש

מי שזוכרת, התייעצתי אתכן לגבי ההערכת משקל.. תודה לכן על המענה

הרופא סיכם איתנו שנלך ביום ראשון, שבוע 39+2 למיון לזירוז.

הגענו ממש בהתרגשות, תיק לידה הכל היה מאורגן..

הלכנו להדסה עין כרם, בעין כרם יש תור לזירוז

אשפזו אותי בינתיים במחלקה עד שיתפנה חדר לידה לזירוז..

בינתיים עשו לי סטריפינג

דיקור ורפלקסולוגיה (עשיתי לפני ההגעה לבית חולים וזה לא עשה כלום)

הדברים האלה לא קידמו במשהו..

יום שני, שבוע 39+3 מעבירים לחדר לידה, אין איך לתאר את ההתרגשות

בדיקת פתיחה 1.5 סמ 80 מחיקה

שמו לי נר. אחרי 6 שעות פתיחה 4

מקבלת פיטוצין + אפידורל.. - הייתי בטוחה עד אז שכל האמהות סתם מפונקות. אבל אמאלה כמה שהצירים כואבים..

כעבור שעתיים מהאפידורל פתיחה 7, 

עוד שעה פתיחה 9

חצי שעה לאחר מכן פתיחה מלאה

בכל ההתקדמות נורא םחדתי משלב הלחיצות בגלל חברה שעברה לידה שקטה בלידה בגלל מצוקה עוברית, הייתי ממש בחרדות

יידעתי על זה מראש את הצוות הרפואי..

על פניו הכל התנהל ממש כמו שצריך, לפיהספר אפשר לומר

בשלב הזה התחילו כאבי לחץ והם כאבו לי ברמות

התחלנו בלחיצות, לחצתי את נשמתי. רק רציתי לראות אותו בחוץ..

בכל לחיצה הדופק של העובר ירד, ועם הזמן התחיל לעלות לי החום

אחרי שעתיים וחצי של לחיצות עשו לי ניסיון לוואקום שלא הצליח

הם נורא חששו בגלל המצוקה העוברית ואני כמובן נכנסתי לחרדות איומות.. עבדנו כלכך קשה על ההריון אין מצב שעכשיו ברגע הכי כואב משהו קורה

כל הזמן עולים לי פלאשבקים מהחדר לידה איך בעלי שואג על הרופאה המההמת שיעשו כבר קיסרי אם הדופק לא תקין.. והיא אומרת כל הזמן שהכל בסדר ונחכה עוד קצת..

שעתים וחצי של לחיצות, שעתיים וחצ של כאב נוראי (כן, קיבלתי עוד אפידורל אבל משום מה הרגשתי הכל.. אמא כמה זה כאב)

עשו ניסיון לוואקום

והחליטו להעביר לקיסרי חירום. מיותר לציין באיזה לחץ הייתי...

בחדר ניתוח, כולם שם מסתחבקים.. הצוות היה סופר רגוע

זה קצת הרגיע אותי כי הבנתי שאם הם רגועים כנראה המצב בשליטה

בחדר ניתוח התחילו להכין לקיסרי, שמו את הוילון

ואז הרופאה הציעה לעשות עוד ניסיון לואקום, יעלה בכיף

היא מנסה, מיידעת אותי שחותכת קצת ואין, העובר לא יוצא

והצפצופים של המוניטור עם הדופק היורד - פחד אימים

ביצור, עשו קיסרי.. לפחות השאירו את בעלי כי נראה לי הבינו שאם הוא יהיה בחוץ הוא יתאבד.. לא, אין לי איך לתאר לכן את הדרמה הזוגית שלנו (באמת פחדנו עליו..)

בקיצור, בסוף פצפוני נולד במשקל 4.100 (הערכת אולטראסאונד של 3980 וידני של 3700)

אחרי הלידה שלו, התחיל איזה דימום מוגבר שלא הבינו מה המקור שלו, אז נשארתי בניתוח לעוד איזה שעתיים

בזמן הזה מסכן בעלי יושב עם התינוק והדולה ולא מבין מה קורה..

ואני בחדר ניתוח עדיין מתפתלת מכאבים ורק מבכה על זה שלא נמניקה אותו עדיין ולא עושה עור לעור.. כמ רציתי כבר לפגוש להתחבק ולהתנשק איתו..

אחרי איזה שעתיים בחדר ניתוח מעבירים להתאוששות, ואמרו לי (בגלל שהייתי ככה בטירוף על הנקה) שעד 6 שעות מהלידה התינוק לא צריך לאכול

אז מבחינתי היה לי ממש דד ליין שתוך 6 שעות אני חייבת להאכיל אותו.. כמה חפרתי שם לצוות שישחררו אותי למחלקה חחח

אבל, לצערי לחץ דם דופק והמוגלובין שלי לא תקינים. מקבלת 2 מנות דם.

ב"ה בשבח והודיה, העלו אותי למחלקה ממש רבע שעה לפני שעברו ה 6 שעות האלה..

כמובן לפני שהעלו אותי שאלו אותי מליון פעם איך אני מרגישה, כמובן עניתי שמרגישה מצוין וחזקה

למררות שראיתי שחור בעיניים מרוב חולשה...

ב"ה העלו אותי, הפגש עם תינוקי היה הדבר הכי הכי מרגש. וואו כמה בכי ודמעות. הוא היה (ועדיין) הדבר הכי חמוד בעולם!!!!

לצערי אחרי כל ההפצרות בהתאוששות, לא הצלחתי להצמיד את פצפוני.. אז הייתי חייבת לתת לו מטרנה וסחטתי קולסטרום (כן, מאכזב..)

אבל ב"ה היום חודש מהלידה הוא כבר נצמד, אבל עדיין משלבת בין שאוב הנקה למטרנה..

זהו, סיפור ממש ארוך

בטח לא קראתן עד לכאן, וזה בסדר

חיבוקים לכל הזוגות הממתינים. ההמתנה הזו נוראית וסופר מאתגרת.

לא מבינה איך אתם עדיין מסוגלים להמשיך לחכות. כי אני לקראת הסוף הרגשתי שכבר דיי - אבדתי.

אז באמת, כל הכבוד לכם. בתפילה שיהיה לכם תמיד רק טוב.

היו איתי 2 מיילדות ורפואה מדהימה

הייתי אמורה לטבול היום. אבל הבדיקה של היום ה-7 יצאה עם דם...

אחרי שבכיתי חצי בוקר הלכתי לאחות טהרה (מקסימה ממש!) והיא ראתה שהדם יוצא מהרחם.

כזכור- אני אחרי גרידה.

אז היא אמרה שצריך לבדוק וזה חריג... עוד התפרצות בכי.

באולטרסאונד ראו שארית מההריון.

הלכתי למיון נשים והרופא אמר שצריך לעשות היסטוסקופיה.

ועכשיו התסכול הכי גדול שלי- עושים את זה בבי"ח!!! לא בקופה! והתור הקרוב הוא בנובמבר!!!

אז ברור שאבדוק בעוד בי"ח. אבל מה אומרת לי הפקידה? הפתרון הכי טוב הוא לקחת שר"פ! מה נראה לך? שר"פ עולה 350 ש"ח בערך. אז מה הקופה מועילה לי? אין החזר...

ואני עצבנית ומתוסכלת- הדבר הזה לא עוזב אותי!! כבר חודש סביב זה ונמאס! לא רואה את הסוף!!! כואב לי הראש כבר מרוב שבכיתי והבטן מרוב שאכלתי... (אכילה רגשית בעיצומה)

אוף!!!

מישהי עברה פעם היסטרוסקופיה?

זה כואב?

איפה עברת? באיזה מרכז רפואי?

תוך כמה זמן נגמר הדימום?

עוד משהו שאני צריכה לדעת??

תודה עליכן. אין עליכן בעולם!!

תהנו!!!

הבת לשי השנה נכנסת לגן שילוב.

הגן נפתח ב8 וההסעה יוצאת ב7!!! (היא ראשונה במסלול)

זה הגיוני? ככה זה? מסכנה, היא תצטרך לקום מוקדם כדי להיות יותר משעה (!) בנסיעה...

וזה כולה 5 דקות באוטובוס...

מתלבטת אם לשלוח אותה ביום חמישי לבד או לסוע איתה בעצמי (אבל זה יהיה לקראת תשע, כי יש לי עוד ילדים לפזר...)

השבוע התאומים שלי בני 1.9 יכנסו בפעם הראשונה למעון.

זה ציון דרך ממש מרגש בשבילי. אלו ילדים ראשונים ויחידים כרגע.

עד עכשיו הם היו אצל מטפלת מקסימה וחמה והרגשתי שהם גדלים ומתפתחים יפה ב"ה.

עכשיו מדובר במעון חדש שנה ראשונה שנפתח, ללא ניסיון קודם ואני בלחץ.

הציגו לנו מטפלות צעירות, אני לא יודעת כלום עליהן או על הניסיון שלהן.

ואני מתחילה לחשוש, זו אחריות עצומה....מטפלת יכולה לבנות או להרוס ילד ופה הם שניים!

ובפרט עם כל מה שקורה במעונות. אני מטבעי לא הטיפוס שקופץ ומבקר ובודק.

מי יכולה לתת לי רעיונות איך להיות מעורבת ולראות שהילדים בסדר בימים הראשונים? ולעקוב אחרי זה? בכלל, איך עוזרים להם בהסתגלות? מה התפקיד שלי כאמא בזה?

לא נעים לי כאילו לשאול ולחטט כי אז בטח אראה חשדנית ולכן אני נראית נחמדה ובוטחת. איך גם מקבלים אינפורמציה וגם נותנים תחושה טובה ולא ביקורתית או שיפוטית כלפי הגן או המטפלת? מפחדת כי אם אצור רושם לא טוב זה מלחיץ אותי שאולי יסמנו אותי ויתייחסו פחות טוב לילדים...

תודה