פורום הריון ולידה (עמוד 1337)

האם כשמפסיקים להניק מגיע דימום?

אחרי חודשי הסתגלות כבר אין לי דימום. רק אולי הכתמה קטנה לעיתים רחוקות.

פשוט מרגישה שאתן איתי במסע הזה...

אז בואו תקראו עוד קצת על הרכבת הרים שעברתי היום..

 

היהלי תור להיסטר' בבוקר.

הגעתי לבי"ח ומסתבר שהפקידה מהקופ"ח הביאה לי הפניה לא מתאימה.

אז בלחץ נורא עד שנשיג את ההפניה הנכונה, שילמנו מחיר מלא, כי אמרו לנו שנקבל החזר.

איך שסיימנו לשלם- הגיעה ההפניה...

 

הרופא אחר ובסוף לא עשה את הבדיקה. הוא טוען שאין מה לעשות את זה לפני הווסת הבאה...

יצאתי בוכה ומתוסכלת כי כאילו מה? עד שחשבתי שאהיה אחרי זה היום...

 

יצאנו משם וסיפרתי לאמא שלי, אז היא אמרה לי לסוע למרכז בריאות האישה. 

הרגשתי שאני תשושה ואין לי כח להתעסק בזה, אבל אמרתי- יאללה, אני כבר כאן, עם בעלי, יש סידור לילדים... עדיף עכשיו מאשר מחר עם הלחץ של הגנים וכו'..

 

נסענו ישר לשם וחיכינו המוווון זמן בתורות.

הרופא במיון אמר שהוא יכול להביא לי ציטוטק כדי שיגמר.

אמרתי לו שאין לי בכלל דימום. אז למה??? התעקשתי על אולטראסאונד לפני הטיפול.

ומזל שכך!!!

 

כי מסתבר שהרחם נקיה לגמרי!!!! אין כלום!!!

ואם סתם הייתי לוקחת כדור? ועוד זמן עד להיטהרות...

 

אז ב"ה נגמר בטוב. מקווה ממש. שלא יהיו עוד הפתעות...

 

את הדרך לבית חזרנו ברגל. כבר לא הייתי מסוגלת לחכות גם לאוטובוס...

הגעתי שלולית 

 

מאחלת לכולכן רק טוב!

הרגשתי ממש את התמיכה שלכן! את האכפתיות והתקווה והתפילות בשבילי!

שרק יהיה לכן טוב!!!

היום היה היום הגדול. הקטן (עשרה חודשים) הלך למעון ונשאר בלי אמא. פעם ראשונה שאני משאירה אותו בלעדיי ובלי בעלי, אפילו עם סבא וסבתא לא הצלחנו להשאיר אותו לזמן קצר.
השארתי אותו רק לשעה וחצי, אפילו שהמעון היה פתוח עוד. אני מעדיפה לעשות לו הסתגלות הדרגתית, כי יש לי אפשרות. המחזה קורע הלב שראיתי כשבאתי לאסוף אותו לא משחרר אותי. כל מטפלת מרגיעה שני תינוקות צורחים, אחד בכל יד. שאר התינוקות צורחים על הרצפה בחוסר אונים. אני יודעת שזה טבעי וזה רק היום הראשון. שלאט לאט הם יתרגלו וירגעו ואז המטפלות יוכלו לתת מענה נרחב יותר. אבל עדיין היה קשה לראות את זה. בהצלחה לנו מחר...

וכמה תהיות:
1. זה חדר פיצקי בשביל 18 ילדים. הם לא רומסים אחד את השני? אני מניחה שזה עומד בתקן...
2. הוא הכי גדול בקבוצה של הקטנים. היחיד שהולך, יש אחד שעומד וזהו. בקבוצה של 18...
גם מבחינה מוטורית- אתמול כשישנו שם כולם, הורים וילדים ראיתי שהוציאו המון בובות. הוא השתעמם ממש ומצא בצד קוביות מגנטיות. בנינו יחד מגדל גבוה. שאר הילדים אפילו לא ניסו לבנות, הכי מתקדם היה להקיש קוביה בקוביה.
בבית הוא מצייר קצת ואפילו עשינו פעם אחת מדבקות. כשאמא אחרת שאלה המטפלת אמרה שהם יעשו דברים מהסוג הזה בעוד כמה שבועות.
אני מפחדת שלא יהיו לו שם אתגרים וסיבות להתקדם. הגדולה שלי גם היתה הכי מפותחת במסגרת שלה סביב הגיל הזה וממש ראיתי איך זה תוקע אותה. היא היתה חצי שבוע שם וחצי שבוע בבית וממש הרגישו שהיא מחפשת ללמוד כשהיא חזרה משם ואת התסכול מזה שיום שלם ישבה על שטיח עם תינוקות שבקושי זוחלים.
הוא גם אומר די הרבה מילים, אבל שמעתי עוד אחד מפטפט שם. אז מקווה שזה לפחות יהיה בסדר.
יש לי מה לעשות בנידון? עדיף לחכות ולראות אם הוא באמת כל כך מתקדם לעומת האחרים או שזה רק רושם ראשוני?
אוף 😪 חשבתי שאם הוא במעון תמ"ת ולא פרטי יש פחות דאגה בכיוון הזה...
3. לא היו שם בכלל מכוניות 😱 מה יעשה הבחור שכל היום צועק "אן אן אן" ויודע לחקות קולות של כלי תחבורה שונים?!

כי זה קשור לטהרת המשפחה... כמה הייתי רוצה פשוט להתקשר לאמא שלי ולבכות לה על זה! אבל צריך להיות גבול...
אז אני נעזרת הכן
תודה על המקום


אני עם התקן ונגררת כל מחזור מחדש עם הטבילה שמתעכבת למרות כל ההיתרים של הרב וכל הבדיקות אצל בודקת טהרה שאני הולכת כל חודש כי הגוף שלי מיוחד במינו אבל הפעם זה היה ממש מוגזם.
תמיד כשאני הולכת לבודקת טהרה (באמצע ה7 נקיים או בסופם לקראת המקווה) היא פוסקת לי שזה פצע מדמם (אקרופיטקון) ואני יכולה לטבול כי זה לא מהרחם.
הפעם המחזור עבר חלק ב"ה והצלחתי לעשות הפסק כמו שצריך למרות שבדרך כלל לוקח לי כמה ימים להצליח.
שמחנו כל כך! ואז יצא שהערב טבילה יוצא לנו על אירוע משפחתי.
השתגענו איך לעשות את הכל בצורה מוצלחת ותוך כדי להסביר למשפחה למה אנחנו לא יכולים להביא איתנו עוד אנשים או להחזיר אותם בסוף האירוע.
מפה לשם ארגנו תוכנית והצלחנו להנדס את זה! מרגש ממש.
ביום ה4 ל7 נקיים הופיעו עוד פעם כתמים כרגיל ותארתי לעצמי שזה מהפצע.. אני בודקת רק בהתחלה ובסוף והבדיקה של היום ה7 לא היה ספק שהיא פשוט לא טובה.
תוך כדי הארגונים לאירוע רצתי מהר לבודקת טהרה שבחיוג מקוצר.
הדם מהרחם, ויש הרבה ממנו.
חזרתי לרכב והתחלתי לבכות..
התסכול אחרי כל הדברים שתכננו, והחופש שהיה כל כך מוצלח! ותחילת שנה חדשה שאני צריכה להיות קרובה לבעלי ולקבל ממנו חיבוק וחום ובאמת שאנחנו בתקופה כל כך טובה אחרי שהייתה תקופה כל כך קשה שהרגשתי שזה פשוט לא פייר שזה מגיע לנו!
בעלי נסיך הרגיע חיבק באהבה ואמר שהכל מלמעלה..נתגבר על זה ונמשיך לאהוב במבטים ובזמני איכות ביחד ובמילים מחממות.
האירוע עבר בשמחה, עברו כמה ימים ועדיין יוצא דם.
ניסיתי לעשות הפסק ויצא משהו שאפשר להתיר אותו!
מהמם! אז יהיה לנו אמנם רק שבוע להיות מותרים אבל זה גם משהו...
בדיקה של היום הראשון והיא כולה יוצאת דם.
זהו, גם אם אעשה הפסק היום ואני לא מאמינה שהוא יצליח, יישארו לנו אולי יומיים להיות מותרים לפני הווסת הבאה.
אין לי זמן ללכת לבודקת טהרה בתוך הלוז הלחוץ שלי אחרי החזרה לשגרה.
ואני מתוסכלת כל כך!
ואני מפחדת
וכבר קבעתי תור להסרת ההתקן כי מבחינתי הכל בגללו והכל התחיל כבר מזמן יחד איתו.. בעצם הכל התחיל אחרי הלידה ולא הצלחתי למצוא עד עכשיו שום אמצעי מניעה שאני רוגעה איתו וטהורה ולא הורמונלית...
ואני מפחדת שהדבר הזה שנמצא בתוכי רק גורם נזק ואני מפחדת שהאיבר הכי רגיש וחשוב בגוף שלי חס וחלילה יפגם ואני פשוט חרדה לזה!!
בקיצור אני מנסה להקדים את התור מבחינתי למחר למרות שרצינו להוציא את ההתקן רק אחרי החגים אבל אני פשוט נמצאת הסיוט המדמם הזה כבר יותר מידי זמן

אז הנסיך שלי הולך בסוף למטפלת ב"ה.

העניין הוא שצריכה לשלוח איתו אוכל. עד היום היה על הנקה מלאה לארוחות טחונות (פירות, מרקים) 

הוא לא רוצה חלב שאוב מבקבוק. כל מה ששלחתי בימי הסתגלות האחרונים הלך לפי.

האם הוא יכול להסתדר רק עם אוכל עד 4? בבוקר אני כן מניקה אותו לפני שיוצאים.

מה אפשר לשלוח לו? אשמח לרעיונות🙏

שרוצה שהחופש הגדול ימשך?

לא רוצה את הלחץ הזה להכניס לישון מוקדם, ובלי דיבורים, והטירוף של הבוקר, והשיעורים, ומבחנים, ולרוץ בין חוגים..

אוהבת את הזמן איתם בבוקר בנחת, להכין ארוחת בוקר, לשבת ללמוד כולנו לפי תחומי עניין, פעילויות בחוץ בכיף ובלי דד ליין להתארגן לשינה.

לא בא לי את מחר 😭😭😭

הריון שלא מתפתח אחרי טיפול ivf.
קשה לתאר במילים את השנים של ציפייה, את הסבל בכל הזריקות, מעכבים בלתי פוסקים, טיפולים כושלים, התרקפויות ובכי במקומות ציבוריים. כל המסע הזה כדי לראות סוף סוף 2 קווים בבדיקת הריון. ואז אומרים שההריון לא מתפתח וצריך לחכות להפלה...
לחכות להפלה כדי להתחיל שוב את הטיפול
כדי שוב לחכות להריון...

אני בשבוע 4 פלוס 6
במשך כל היום יש לי כאבי בטן בבטן התחתונה. מאוד מציק וכואב... מזכיר כאבי מחזור. האם זה תקין או ללכת לרופא?

ובאנטרנט זה ממש מתשתנה!

בכללית רושמים ברכות לרגל סיום השלישי הראשון בשבוע 13

ובמקום אחר חודש רביעי מתחיל בכלל בשבוע 15

אני אחרי ivf אז התאריך ברור כשמש ועדיין מזיזים אותו בכמה ימים קדימה, עובר גדול,

הרופא אומר שזה לא משנה לכאן או לכאן אבל ל זה ממש משנה

 

מי יכולה לעשות לי סדר?

וסקירת מערכות מוקדמת מאיזה שבוע עושים?

שבוע 26+2
צוואר רחם 26-29 דינמי
יש לי מה להגיש שמירה? נראה לכן שיאשרו ?

בוקר אור וחודש מבורך❤️❤️

עד היום הייתה איתי בבית,
עכשיו בת 3 תכנס בשנת הלימודים הקרובה לטרום טרום חובה..
ניסתי לדבר עם הגננת היא לא משתפת פעולה כי מבחינתה יש עיצומים ואסרו עליה לצור איזה שהוא קשר עם ההורים

איך מעירים את הילדים לגן? כרגע אני לא מעירה היא מתעוררת לבד בבוקר ..
אני כל יום מספרת לה שתכף הולכים לגן.. אכל רוצה להכין איתה דברים שימחישו לה אלך לקנות איתה תיק .. מה שמים בפנים?
מה להכין מראש? יש צורך במפית אוכל? בקבוק פלסטיק רגיל יעשה את העבודה או צריך את הרב שימושיים

אשמח לכל מה שעזר לכן
אני מתכוונת לקנות היום אני גרה במושב ולכן כולם פה לא נגיש 🙏🏻

קרוב לשנה משתמשת...
פתאם כתמים יום לםני שהייתי צריכה להציא. מן דם בקטנה. אז הוצאתי.. והפעם המחזור ארוך .. 7 עד שהצלחתי להתנקות ופתאם היום ביום הראשון כתם חום . אחרי שכבר הגוף התאפס אתמול מהכתמים...למה זה קורה פתאם?
קרה למישהי?

חייבת לציין שלא הקפדתי על זמנים. לפעמים השארתי יותר משבוע. לפעמים הוצאתי בזמן ...
ואחרי כמעט שנה הוא נזכר הגוף שלא מתאים לו?
או שזה לא קשור
מה אומרות?

לא במקווה.

אני יודעת שיש דיעות לכאן ולכאן,

אז בהנחה ואני טובלת עם לק, מה עושים בהמשך כשהציפורן גדלה?, הלק עולה,

זה מהווה חציצה.

יש דיעות שאומרות אחרת??

 

אז נתחיל מזה שהיה מדובר בהריון ivf מאוד יקר. בס"ד זכינו להגיע לרגע הזה ולהילקט אחרי 6 שנות ציפייה (ואכזבות)

 

כל ההריון היינו ממש במתח, רק רצינו להגיע לסוף ולהיות כבר עם תינוקי בידיים.

בשבוע 23 נאמר לי שיש לי צוואר מקוצר, הוציאו אותי לשמירה. ורק חיכינו לשבוע 34 כדי ללדת (כל הזמן הפחידו אותנו ששבוע 34, זה השבוע הקריטי וכדאי לעבור אותו. מבחינתי זה היה התלמ..)

 

כמובן בסוף סבנו ועברנו את 34, הגענו עד 39 - כמובן כמעט כל שבוע ביקור במיון.. נורא פחדנו וכל דבר ממש הקפיץ אותנו אם זה מיעוט תנועות חשד לירידת מים מכה קטנה וכו וכד..

 

בשבוע 38, לפי האולטראסאונד - הערכת משקל גבוהה

סופסוף מדברים על זירוז.. יותר נכון סופסוף נזכה להיפגש

מי שזוכרת, התייעצתי אתכן לגבי ההערכת משקל.. תודה לכן על המענה

 

הרופא סיכם איתנו שנלך ביום ראשון, שבוע 39+2 למיון לזירוז.

 

הגענו ממש בהתרגשות, תיק לידה הכל היה מאורגן..

 

הלכנו להדסה עין כרם, בעין כרם יש תור לזירוז

אשפזו אותי בינתיים במחלקה עד שיתפנה חדר לידה לזירוז..

 

בינתיים עשו לי סטריפינג

דיקור ורפלקסולוגיה (עשיתי לפני ההגעה לבית חולים וזה לא עשה כלום)

 

הדברים האלה לא קידמו במשהו..

 

יום שני, שבוע 39+3 מעבירים לחדר לידה, אין איך לתאר את ההתרגשות

 

בדיקת פתיחה 1.5 סמ 80 מחיקה

 

שמו לי נר. אחרי 6 שעות פתיחה 4

מקבלת פיטוצין + אפידורל.. - הייתי בטוחה עד אז שכל האמהות סתם מפונקות. אבל אמאלה כמה שהצירים כואבים..

 

כעבור שעתיים מהאפידורל פתיחה 7, 

עוד שעה פתיחה 9

חצי שעה לאחר מכן פתיחה מלאה

 

בכל ההתקדמות נורא םחדתי משלב הלחיצות בגלל חברה שעברה לידה שקטה בלידה בגלל מצוקה עוברית, הייתי ממש בחרדות

יידעתי על זה מראש את הצוות הרפואי..

 

על פניו הכל התנהל ממש כמו שצריך, לפיהספר אפשר לומר

 

בשלב הזה התחילו כאבי לחץ והם כאבו לי ברמות

 

התחלנו בלחיצות, לחצתי את נשמתי. רק רציתי לראות אותו בחוץ..

 

בכל לחיצה הדופק של העובר ירד, ועם הזמן התחיל לעלות לי החום

אחרי שעתיים וחצי של לחיצות עשו לי ניסיון לוואקום שלא הצליח

הם נורא חששו בגלל המצוקה העוברית ואני כמובן נכנסתי לחרדות איומות.. עבדנו כלכך קשה על ההריון אין מצב שעכשיו ברגע הכי כואב משהו קורה

 

כל הזמן עולים לי פלאשבקים מהחדר לידה איך בעלי שואג על הרופאה המההמת שיעשו כבר קיסרי אם הדופק לא תקין.. והיא אומרת כל הזמן שהכל בסדר ונחכה עוד קצת..

 

שעתים וחצי של לחיצות, שעתיים וחצ של כאב נוראי (כן, קיבלתי עוד אפידורל אבל משום מה הרגשתי הכל.. אמא כמה זה כאב)

עשו ניסיון לוואקום

 

והחליטו להעביר לקיסרי חירום. מיותר לציין באיזה לחץ הייתי...

 

בחדר ניתוח, כולם שם מסתחבקים.. הצוות היה סופר רגוע

זה קצת הרגיע אותי כי הבנתי שאם הם רגועים כנראה המצב בשליטה

 

בחדר ניתוח התחילו להכין לקיסרי, שמו את הוילון

ואז הרופאה הציעה לעשות עוד ניסיון לואקום, יעלה בכיף

היא מנסה, מיידעת אותי שחותכת קצת ואין, העובר לא יוצא

והצפצופים של המוניטור עם הדופק היורד - פחד אימים

 

ביצור, עשו קיסרי.. לפחות השאירו את בעלי כי נראה לי הבינו שאם הוא יהיה בחוץ הוא יתאבד.. לא, אין לי איך לתאר לכן את הדרמה הזוגית שלנו (באמת פחדנו עליו..)

 

בקיצור, בסוף פצפוני נולד במשקל 4.100 (הערכת אולטראסאונד של 3980 וידני של 3700)

 

אחרי הלידה שלו, התחיל איזה דימום מוגבר שלא הבינו מה המקור שלו, אז נשארתי בניתוח לעוד איזה שעתיים

בזמן הזה מסכן בעלי יושב עם התינוק והדולה ולא מבין מה קורה..

 

ואני בחדר ניתוח עדיין מתפתלת מכאבים ורק מבכה על זה שלא נמניקה אותו עדיין ולא עושה עור לעור.. כמ רציתי כבר לפגוש להתחבק ולהתנשק איתו..

 

אחרי איזה שעתיים בחדר ניתוח מעבירים להתאוששות, ואמרו לי (בגלל שהייתי ככה בטירוף על הנקה) שעד 6 שעות מהלידה התינוק לא צריך לאכול

אז מבחינתי היה לי ממש דד ליין שתוך 6 שעות אני חייבת להאכיל אותו.. כמה חפרתי שם לצוות שישחררו אותי למחלקה חחח

 

אבל, לצערי לחץ דם דופק והמוגלובין שלי לא תקינים. מקבלת 2 מנות דם.

 

ב"ה בשבח והודיה, העלו אותי למחלקה ממש רבע שעה לפני שעברו ה 6 שעות האלה..

 

כמובן לפני שהעלו אותי שאלו אותי מליון פעם איך אני מרגישה, כמובן עניתי שמרגישה מצוין וחזקה

למררות שראיתי שחור בעיניים מרוב חולשה...

 

ב"ה העלו אותי, הפגש עם תינוקי היה הדבר הכי הכי מרגש. וואו כמה בכי ודמעות. הוא היה (ועדיין) הדבר הכי חמוד בעולם!!!!

 

לצערי אחרי כל ההפצרות בהתאוששות, לא הצלחתי להצמיד את פצפוני.. אז הייתי חייבת לתת לו מטרנה וסחטתי קולסטרום (כן, מאכזב..)

 

אבל ב"ה היום חודש מהלידה הוא כבר נצמד, אבל עדיין משלבת בין שאוב הנקה למטרנה..

 

זהו, סיפור ממש ארוך

 

בטח לא קראתן עד לכאן, וזה בסדר

 

חיבוקים לכל הזוגות הממתינים. ההמתנה הזו נוראית וסופר מאתגרת.

לא מבינה איך אתם עדיין מסוגלים להמשיך לחכות. כי אני לקראת הסוף הרגשתי שכבר דיי - אבדתי.

אז באמת, כל הכבוד לכם. בתפילה שיהיה לכם תמיד רק טוב.

היו איתי 2 מיילדות ורפואה מדהימה

 

מאז ומתמיד היו לנו ויכוחים על כך שהוא מתנשא,
הוא בטוח שהוא בא ממשפחה טובה רק בגלל שיש להם כסף שגם לא שלהם. (הסבא והסבתא מבוססים)
והם בעיקרון די חיים עליהם.
אחרת אין סיכוי שההורים שלו יכלו לבנות בית ענק בגיל צעיר.
בכל מקרה, אין בו צניעות וענווה.
אבל הוא עבד עלזה והייתי בטוחה שהוא השתנה, ורואה את המשפחה שלי באור אחר.
כן באתי מבית יותר פשוט, שני ההורים שלי מחנכים.
לא מרוויחים מי יודע מה.. לא היו לנו ילדות בבתי מלון
ולא הייתי אוכלת סטייק מטורף לארוחת צהריים.

בכל מקרה, היה לו איזה ויכוח עם הבוס שלו,
ובמקרה נכנסתי להודעות שלהם, כי הבת שלי הייתה עם הפלאפון
מפה לשם הוא סיפר איזה חרטה על ההורים שלי כנראה,
כי הבוס שלו כתב לו אני מבין שאתה מפרנס משפחה וגם את ההורים של אישתך.

עכשיו מה?? מפרנס את ההורים שלי?
זה לא אמיתי, מעולם לא הבאתי להם שקל להפך,
הם קונים לילדים שלנו משחקים ובגדים, ואוכל.
עוזרים לנו מלא.
בגלל שהם אנשים פשוטים הרשת לעצמך לעליל שאתה מפרנס אותם?

אני פגועה ברמות. לא באלי לדבר איתו
כי הוא מסתבר לא השתנה נשאר אותו אדם מתנשא ויהיר

לידה אז מותר לי לעבוד בזמן של החופשת לידה?
לא תהיה לי בעיה אם יהיה לי תלוש, נכון?

ויש לכן רעיונות לעבודה שיהיה אפשר לעבוד בה בחופשת לידה עם תינוק קטן?

ואם יש לי תלוש מאוגוסט, ממתי אני יכולה להיות זכאית להנחה בתמת?

פתאום פחדו ללכת?
לפני שבוע היינו בחופשה שהלך בה אפילו 8-9 צעדים
חזרנו מהחופשה והוא עשה כמה צעדים לשם ולשם (בעידוד שלנו כשאנחנו שמים אותו על הרצפה ואומרים לו ללכת לשם וכו׳ , או בין כסא לכסא וכו׳ )

אבל היום זה נראה שהוא ממש מפחד לעשות אפילו צעד שניים …
אולי כי כןאבות לו השיניים? זה קרה לכן?