פורום הריון ולידה (עמוד 1359)

תפס אותי שהמוך כואב לך תמיד. זה ממש יכול לגרום לפצעים בנרתיק... ואולי לבעיית הכתמים. מציעה לברר את העניין עם רב ואולי פעם הבאה ללכת לבודקת טהרה

לא שהצלחתי להבין עד הסוף אבל הוא אמר שביום הראשון חייבת להיות בדיקה טהורה אז יותר מחמירים עם היום הראשון משאר הבדיקות בעקרון את יכולה להתקשר לאותו רב או חשלוח את בעלך לשאול אם אפשר ללכת לבודקת ואם זה יעזור.

וזה באמת מסובך כשהולכים לרב אחר כל פעם... הכי טוב לשאול את הרב גם כשהוא מתיר אם צבע כזה אפשר להתיר בעצמך פעם הבאה ולשמור את העד, ככה לאט לאט תלמדי לבד מה מותר ומה לא

וגם מאוד משמעותי לאיזה רב הולכים... אנחנו פנינו בפעם הראשונה שהיתה שאלה לרב חב"די שאסר בלי למצמץ צבע שהייתי כמעט בטוחה שמותר, והתחלתי שוב שבע נקיים...
אח"כ בפעם הבאה קיבלנו המלצה אחרת מהמדריך חתנים (רב יותר רחוק אבל בגישה שיותר מתאימה לנו) והוא התיר צבעים הרבה יותר מפתיעים.
אז לא לחפש רב שדווקא מקל אבל כן שיהיה מתאים ומדויק לכם ולכן עדיף אותו רב כל פעם

לפעם הבאה- לא היית חייבת לקבל תשובה היום, יכלת לעשות עוד הפסק (אפילו בלי מוך), ולהחליט שאת ממשיכה בספירה אבל אם חלילה יתברר שלא טהור אז זה יהיה הפסק והבדיקות הבאות יזוזו בהתאם...
ואז לשאול את הרב הקבוע כשמתאפשר בימים הקרובים

כרגע- אפשר לחזור לרב,עם הסבר מפורט שלך, אפשר גם בכתב והכי טוב בטלפון
או רק להתיעץ עם הרב הקבוע ולומר שרב זה וזה אסר את הצבע של הבדיקה אבל מה לעשות מעכשיו כדי להצליח לסיים שבעה נקיים
למשל הכאב במוך זה מאוד משמעותי ואם נפסלו לך פעמיים הפסק אז די בטוחה שיגידו לך לא לעשות מוך. את אולי פוצעת את עצמך מהיובש עם המוך

ובעז"ה שמעכשיו ילך לך חלק!

כן קצת בעייתי כי לפעמים רב יכול לראות בסוג המראה צורך בלהוריד בדיקות... כמו חשש לפצע. או להפנות לבודקת טהרה. והמשכצ הבדיקות כרגיל יכולה לפצוע עוד. זו רק דוג' אבל יש עוד מקרים שכאלה.

ככה סתם מסכימה איתך שכדאי לפנות כמה שניתן לאותו רב...

זה עניין של שיקול דעת אישי אם עדיף רב אחר או לחכות..
בעיקר תלוי איזה עוד רב זמין, אם יודעים שהוא מחמיר למשל ואוסר יותר מהרב הרגיל אז בכ"מ סביר שהיא תעשה עוד הפסק..עדיף כבר לעשות ולראות בהמשך אם היה מיותר

אבל מה שכדאי זה באמת שיהיה לנו בארסנל 2 אופציות של רבנים כי באמת פחות ריאלי שיהיה אחד יחיד ומיוחד שתמיד יהיה פנוי לשאלותינו... ובאמת כדאי שיהיו בעלי פסיקה דומה. (ממש זהה קשה למצוא בכלל)
ובאמת צריך הרבה סעייתא דשמייא גם לזה!

א.לגבי המוך אם כואב אז צריך לבדוק ואולי ניתן להקל בזה
ב. מצטרפת להמלצה שתשאלי בעצמך. נורא חשוב גם להסביר את ההקשר הכללי זה יכול לתת הכוונה יותר מדויקת
ג. כשצבע אוסר אין כלכך מה לשאול יש דיני צבעים ויש צבעים שאוסרים. רבנים שבקיאים בכך יודעים מה אסור ומה לא
לי נשמע שיותר הפריע לך שזה היה אסור, בהקשר הכללי כלומר בהקשר לבדיקות המרובות ולכאב בזמן הכנסת המוך.
כך ששוב חזרנו לאותה נקודה פשוט לשאול בעצמך ולספר את הסיפור הכללי


בהצלחה ענקית!!

שברור שיש מקום לשאול בעניינים אחרים
לדוגמא גודל גריס, הרגשה ועוד. אבל אם מדובר בשאלה למה הצבע הזה אסר ואחר לא? זה באמת פחות רלונטי..

צבע זה לא הכל במראה. לרוב זה מורכב...
זה נכון שפורמלית צבע אוסר פוסל גם בנקודה קטנה אבל בפועל יש גוונים שונים במראה ויש עניין של שוליים ושל מראה שמסמל פצע וכדו ובדרך כלל מדובר בצבעים שהם ספק ולא אדום ממש (אז לא בטוח שזה צבע אוסר אולי רק ספק שמחמירים בו) ולכן אם זה מתאים לרב ולשואל/ת יש עניין לשאול ולהבין גם כשאסור וגם כשמותר

וגם בצבעים יש טווח רחב של דעות, לכן במיוחד במראות כדאי להתמיד עם אותו רב כי זה מאוד מבלבל

אבל אם זה צבע אוסר, מה יש לשאול? זה עניין של למידה ובקיאות ומסורת שנלמדת במשך שנים

אז זו בדיקה שאינה מעכבת. תשקלי לא לעשות אותה
וכדאי לך למצוא רב שיש לו תיבה. את משאירה את העד עם פתק מפורט ובו מפרטת ומבקשת הסבר. הוא מחזיר בהודעה. הכי פשוט ופותח לך דרך לתקשורת אם לא מתאים לך ממש לדבר איתו

א. תודה רבה על כל התגובות!!
ב. אני לא חושבת שזה קשור למוך. כי זה לא בצבע בכלל של פצע זה חום בהיר כזה של סוף דימום.
ג. המוך כואב לי מאז שהתחתנתי .תמיד. חשבתי שככה זה לכולן. .. אבל אולי באמת זה לא אמור להיות ככה ..(לפעמים אפילו שעה אחרי עדיין המקום כואב )
אבל הכתמים זה לא בגלל זה.. כי זה לא שתמיד היה לי קשיים בולטים להטהר..

ד. זה מחזור ראשון כמעט אחרי לידה-שנה אחרי בערך.. אז מניחה שפשוט לגוף לוקח יותר זמן ..
זוכרת בעבר שזה קרה לפעמים אחרי לידה..

ה. לגבי הלקבל הסבר-
פשוט כשרגילה שמתירים לי צבע מסוים ופתאם אוסרים זה מתסכל.
אני מבינה שאני לא מומחית בגוונים ושהגיןני שהגוון הזה בעייתי גם אם אני לא מזהה לבד את ההבדל
ותמיד יש לי מחשבה שאולי- זה רק גישה מחמירה של הרב הזה ספציפית
אני לא מחפשת סתם קולות גם .
אבל גם לא החמרות.
מנסה להזכיר לעצמי שבסוף ה' הוא זה שמכוון הכל.
ושם את המילים הנכונות לרב. וגורם מתי יהיה ביוץ.

הלוואי ואצליח..

תודה רבה על העזרה

אם את יודעת שזה צבע שהתירו לך, למה את שואלת כל פעם? נשמע באמת מוזר שעכשיו הרב השני פסל אבל הייתי שואלת את הרב הקבוע שלכם והולכת קבוע לפי זה, לא צריך לשאול כל פעם מחדש.
ולגבי מוך - אני במקומך הייתי מבקשת היתר לא לעשות בכלל. לא אמור לכאוב לך הבדיקות.

ממש לא אמור לכאוב לך בבדיקות.. ומוך מתירים בקלות בטח כשכואב

צורך לשאול שוב?

יש גוונים ממש בהירים שאז כן מתירה לעצמי כי וודאי לי
אבל כאן זה כן משהו שיש לי בו ספק קל..
ולכן גם מקבלת שיתכן וזה באמת גוון בעייתי לדעת חלק מהפוסקים
ויש 2 רבנים שבדר''כ זמינים ושואלים אותם
וכרגע שניהם לא היו אופציה
לכן פנינו לרב אחר

היתי חייבת לדעת כי אני עובדת אחה''צ וכדי לעשות הפסק היתי צריכה לתכנן את הלו''ז בהתאם..

גם לי לפעמים לא מצליחה עד היום השמיני-שביעי, וכל יום מנסה.... זה מעצבן ממש...

אולי שבעלך ילמד קצת הלכות ? זה לא מסובך, הם לומדים יותר לעומק ויודעים להבין מתי אוסר מתי לא ואיזה סוג דימום אוסר ואיזה לא....

 

(צריך לחפש רב מומחה שמחפש להתיר -כמובן במידה ואכן יש היתר - ולא אוסר סתם כי יש לו חוסר ידע...כי לאסור זה הכי קל ליתר בטחון...)

 

ולגבי קיצור וסת - תנסי מה עוזר לך - יש שיטות שמתאימות לנשים מסוימות - אולי מיץ לימון או מים, וכל מיני רעיונות כאלו ואחרים, אולי יש כאלו שעוזרים לנשים מסוימות ויש כאלו שלא... צריך פשוט לנסות ולראות מה עוזר לך ומה לא...

\

וברור שמותר לך לבקש הסבר, הכי לגיטימי להבין את ההלכה, מתי כן ומתי לא... אחרי כמה שנים ששואלים רב שאלות כבר הבעל קולט את העקרון, או שבעלך ילמד יותר לעומק את ההלכות האלו או ילך לשעורים בנושא הזה, יכול לעזור לכם מאוד

 

ובטוח שלפספס ביוץ מבאס, האם יש דברים שעוזרים לזה? לא מבינה בזה, ככל הנראה מעולם לא היה לי ביוץ מוקדם כך שאין לי ידע בנושא הזה... אולי אחרות יכולות לתרום לך מנסיונן או חפשי פה ... אולי נפתחו שרשורים בעבר בנושא....

בהצלחה וחיבוק ענק : )

על המוך

קודם כל כדאי להשתמש בכל הבדיקות בבדים עדינים ורכים ולא בקשיחים (סריג גמיש כתוב על זה)

אבל מצטרפת לאלו שאמרו לשאול

סתם מעניין אותי זה כואב ממש? או לא נוח?

גם אצלי זה משהו שדי מגביל ולא נוח אבל לא כאב אלא אי נוחות מסוימת

אוווף איזה מעצבן... מבינה אותך!
כמה דברים
בתור מישהי עם כתמים וסיבוכי טהרה.... למדתי לדבר בעצמי עם הרב (אצלנו שמים לו בתיבה, בהתחלה הייתי שמה את המס' של האיש שלי אבל רואה שזה הרבה יותר מוצלח לי שהוא כותב ישירות אליי ואני יכולה לשאול ולהגיב)
למדתי מהספר של הרב אליקים לבנון שמתעסק המון בשאלות טהרה שצריך לפרט ממש. כמה ימים הדימום. כמה פעמים ניסיתי להטהר. את כל הסיפור, ושיש לזה השפעה על הפסיקה,
ותדעי שזה ממש היה טוב,
הרב שלנו שהוא ממש לא מקל באופן כללי. אמר לי לא לעשות מוך, ולעשות שלוש בדיקות בלבד..
כלומר זה שהוא שמע את כל התמונה המלאה זה איפשר לו 'לתת' כל מיני הקלות שבאופן אישי משמעותיות לי מאד.
לעשות שלוש פעמים הפסק זה מתסכל ממש וגם כמו שכתבו לך זה עושה פצעים לפעמים...
ממליצה גם על בודקת טהרה.מהניסיון שלי עדינות ורגישות וזה עוזר להטהר (אפשר לתלות את הדימום בפצע ואז יותר פשוט להטהר)

ןבעיקר
פשוט חיבוק...
אמאלה הדימומים והכתמים יכולים להוציא מהדעת!!!

אה ולגבי הביוץ רציתי להגיד לך,
שאני בודקת מיד בסיום המחזור כל יום עם מקלוני ביוץ כדי לדעת אם יש מצב שהביוץ מוקדם אצלי.
אני מציעה לך לעשות את זה כדי לבוא לרב עם מידע קונקרטי-
אני צריכה לעשות הפסק ביום ה7 כדי לא לפספס ביוץ. איך אפשר לעזור בזה..
מבינה?

לא 'אני מתבאסת לפספס ביוץ שאולי יגיע' אלא ממש מידע קונקרטי, מקווה שכתבתי מובן את הנקודה הזו

בהצלחה ממש... שה' יעזור לכם להטהר בע'ה בשמחה במהירות ובקלות 🧡

הרבה זמן לא היית פה נכון?

אנחנו בד"כ שואלים למה. למה אוסר ולפעמים גם למה מתיר. הרב עונה בשמחה וזה מאוד מלמד.
לא להתפדח לשאול, הרב רגיל לשאלות כאלו. ואפשר כמובן גם להתקשר לשאול אחרי, גם זה מתקבל בהבנה ממש. ככה זה, הבית מורכב מבעל ומאישה, ואם הרב מדבר רק עם הבעל הוא לוקח בחשבון שהוא לא שמע את הצד המלא של האישה...

אני מגיעה בערך פעם בחודש ביום שישי והכל בסדר. מרגישה אמא מצויינת גם בלי שהמטפלת תפגוש אותי כל יום.

שאר השבוע עובדת ובעלי מביא ומוציא.

 

*אם יש חופש אני כן משתדלת להגיע. כמובן לא תמיד אבל כשמסתדר- כן. מפתיעה יותר מוקדם ובודקת מה המצב.

בתור סטודנטית היו תקופות שלא הוצאתי בכלל.
לא נרשמו בעיות

הילד מהמעון?

בתור מטפלת זה מעולם לא שינה לי מי לוקח את הילד, העיקר שהילד מוכן ללכת עם מי שבא לקחת אותו ולא בוכה שרוצה את אמא או משהו כזה.

אני כמעט ולא מוציאה. ככה מסתדר לנו
לא נראה לי שהילדים קיבלו יחס פחות טוב בגלל זה, הם אהובים ויש לי תקשורת טובה עם הגננות

גם טלפונית לא מדברות?

יצא מצב שבקושי דיברתי גם טלפונית

התקשרתי לסכם איתה לגבי יומולדת לילד- מה לקנות, איזה יום וכו'..

 

כל השאר היא כותבת הודעות בדף קשר בתיקייה ביום שישי- נגיד אם יש חופש ביום מסוין או גומרים מוקדם או להביא משהו מסויים וכו'..

 

לצהרון אז בטח שזה לא משנה מי מביא ומחזיר. כן כדאי לראות איך הילד מסיים את הגן אבל גם אם מישהו קרוב אליכם זה בסדר גמור סבא סבתא בייביסיטר קבועה..
אני חושבת שכן צריך קשר עם הגננת אבל אם אען משהו מיוחד. קשר בעפ ב לשאול איך הילד זה בסדר גמור

אכלתי סרט 

והלקאתי את עצמי 

אז סתם נפלתי על גן שמתייחסים מגעיל להורים

לק"י

גם כשיוצא לי להגיע לגן, לרוב אני פוגשת את הסייעת.
וגם אם הגננת פותחת, אין לה זמן לעמוד לדבר עם כל הורה.

לק"י

בעיקר מתכתבת בהודעות אם יש משהו ספציפי.
את המטפלת של הקטנה אני פוגשת הכי הרבה, ואנחנו מדברות פנים מול פנים.

(רוב השבוע יוצא לי לפזר, והשנה לאסוף 3 פעמים בשבוע)

אחרי שילדתי בעלי גם לקח וגם החזיר כל יום!
מדי פעם הייתי מגיעה.
והכל בסדר עם הילדים טפו טפו.

המטפלות והגננות אוהבות אותם מאד.

לק"י

והכללים שאנשים נוטים לנסח🤦‍♀️

אני כן אוהבת לאסוף בעצמי, אבל לא תמיד זה קורה.
ולא חושבת שהילדים שלי מודדים את דאגתי באם אספתי אותם פעם 1 בשבוע או 3.

ומה זה מטפל? זה לא רופא?
לדעתי צריך לראות רופא. אם את בסוף הריון לא מחייב שזה דלקת אבל צריך להיבדק

הרבה פעמים פטריה... וזה גומר אותי. אוף. 

הייתי אצל אוסטיאופת ממש בכיר ומקצועי ועשה לי בדיקה ממש מקיפה של השלד והשרירים והאזור... כשהתייעצתי עם האחיות במרכז בריאות האישה הן דוקא אמרו שטוב שהלכתי אליו כי הם הכי מבינים בזה.. כן, כמובן שאתיייעץ גם עם רופא... למרות שאני כבר בסוף ממש...

זה מה שאני עשיתי.
אני סובלתת מפטריות וכשלקחתי פרוביוטיקה עם האנטיביוטיקה לא היתה לי.
היו לי כאבים לא מהעולם, לא יודעת איך את יכולה לסבול את זה. הייתי רצה לרופא במקומך

בהליכה.. אולי באמת אבקש אנטיביוטיקה וזהו ואתפלל שלא יתפתח כלום מעבר. כבר פעם שלישישץ בהריום הזה שצריכה אנטיביוטיקה בגל חיידק/ או כאבים אחרים. מבעס אותי על העובר הקטן הזה שעוברות דרכו תרופות

לא הייתי מהססת להיבדק.
גם אני לא לוקחת תקופות בהריון אבל כשאין ברירה אז איו ברירה 🤷 חבל על כל רגע של סבל בעיניי
ותשלבי פרוביוטיקה, זה באמת עוזר
רפואה שלמה ❤️

מבינה אותך. זה לא פשוט.
לעניין האוכל לתינוק אני לא הייתי מסתכנת. חם וזה יכול בקלות לפתח חיידקים .

לדעתי עם קרחום עבה זה ישרוד יופי. אני לוקחת לימים בטבע ונשאר קר

בס״ד

- לצאת / להציע לצאת ביחד לגינה, להסתובב בחוץ... כמה שפחות להיות בבית.
- להביא מצעים משלך? אני ממש רגישה לדבר הזה. חשוב לי סדינים שמריחים ״נקי״ כשאני מתארחת.
- להביא נשנושים בשבילך.
- להביא ספר טוב בשבילך? בא בחשבון?
- להתמקד במחשבה שעם ההתגברות הזאת שלך את מקיימת מצוות יקרות כמו כיבוד הורים ו-ואהבת לרעך כמוך. שאת זורעת ניצנים של דוגמא אישית אצל התינוקי. שאת צוברת זכויות.

בהצלחה נשמה!!

בס״ד

בסדר. זה צריך להיות עדיין מאד קר כשאת מוציאה את זה אח״כ.

הייתי מנסה כמה דברים:
מבחינת נקיון הייתי מביאה ספריי לחיטוי, או מגבונים לחיטוי, ומעבירה בחדר שישנים שם, ואפילו לוקחת לשירותים מגבון כל פעם שרוצה להתפנות מעבירה על המשטחים.
מביאה מצעים מהבית כולל מגן מזרן,
אם הם לא נגד חדפ, הייתי אולי מביאה סט שווה של חדפ לסעודה או משהי כזה, למרות שזה יקר האמת...

מבחינת אוכל, מביאה כל מה שאפשר. מרק טחון בתוך צידנית עם קרח מה הבעיה?
אפילו אפשר להקפיא, ולהוציא מהמקפיא לפני הנסיעה ולשמור בצידנית.
אופה חלות לשבת, ועוגה, ואולי גם משתתפת בסלטים או פשטידה, כדי שיהיה מה לאכול.
יכולה להביא לל נשושים, קרקרים, בייגלה, חטיפים שוקולדים, שותה עם קפה מכוס חד"פ. אפילו מביאה בורקסים/ מאפים, חלביים ופרווה ואוכלת בחדר בזהירות.

חוץ מזה נשמע זוועה, חיבוק ענק

קצת יקר, וטיפה פחות בריא מאשר מרק עוף, אבל את רגועה שזה לא מקולקל, וגם לא צריך לשים במקרר שלהם עד הפתיחה.
ולעצמך משהו טעים שאפשר להשאיר בחדר ולא מלכלך (חטיפי אנרגיה? עוגיות ממאפיה? זה מה שמדבר אלי😅)
את מכירה את המצב,
אולי מגבוני ניקוי יעשו לך נעים (מעבירים שניה על השירותים ועל הכיור ומקלחת)

תביאי לך אוכל שלא צריך קרור,דברים מפנקים שאת אוהבת.
ותזכרי שזו מצווה גדולה שיש לה שכר גם בעולם הזה. הקשר להורים זה דבר כל כך חשוב ומיטיב... אשרייך על המאמץ

גם אצלנו אני היחידה שנשארה באותה עבודה פחות או יותר וגם משתנה משהו קטן אצלי.. וצריך להיות יציבים בשביל כולם🙂

בס״ד

את נשמעת אדם מדהים, עם המון חוסן, אופטימיות ומיקוד בטוב! כיף לבעלך ולילדייך שזכו בך! בע״ה תצלחו את כל המשימות והאתגרים! כולל איתור דרכים בשבילך גם להתמלא ולנוח 💗

בעלי גם מתחיל עבודה חדשה שאני לא מרוצה ממנה, ואני עוד צריכה לעודד אותו כל פעם שעולים לו חששות מהעבודה... זה קשוח...
חיבוק לך

והיא לא יודעת להגדיר את התחושה

לפעמים חלון פתוח/ ישיבה במושב לא האחורי ביותר/
סוכריות חמוצות למציצה/ ריח טוב
וללמוד לנשום דרך האף יכול להקל
וגם ללמד אותם לא להסתכל למטה/ לקרוא ספר בנסיעה

אולי קולה...

לפעמים זה מקל כשיש עצירות בדרך

מקל קצת...
וכמובן שקית בהישג יד זה הכי חשוב

והפתרונות האחרים שהציעו לא עובדים, יש תרופה לבחילות בנסיעה (יכולה לברר לך את השם שלה). עזרה מאוד לבת שלי. היינו נותנים לה בכל נסיעה מעל 20 דקות, כי היתה מקיאה בלי סוף (הסיפור הכי מפורסם שלה- 7 הקאות ב 6 שעות, שחלקן בכלל היו במסלול).

היום כבר לא נותנים בכלל, כי ברוך ה' המתבגרת ממש השתפר (עדיין סובלת מבחילות בנסיעות ארוכות, בכבישים מפותלים)

פה או בפרטי

טרבמין - מדריך התרופות | שירותי בריאות כללית


שימי לב שהשימוש הוא מגיל 6!!!
מתחת לגיל 6 צריך להתייעץ עם רופא הילדים לגבי מינון.

אהה, ועוד משהו- בחו"ל אפשר למצוא את התרופה הזו בטיפות, ואז קל יותר לתת לילדים. אבל יש לה שמות שונים בארצות שונות. אם את בעניין- רופא הילדים אמור לדעת.

רופא הילדים שלנו לא המליץ על תרופות אבל דברים טבעיים פחות עזרו. אתייעץ על התרופה הזו איתו

אנחנו נתנו לה שמינית כדור- חתכנו, ריסקנו, ולקחנו כמות קטנה לערבב בתמ"ל. ממש ממש הציל אותנו.

אני צריכה לגיל יותר גדול משלב התמל

שקלה אז 9 אם אני זוכרת, אולי אפילו פחות

אני זוכרת במעומעם.

בכל מקרה- לפני גיל 6 רק בהנחיה של רופא, אז אל תסתמכי עלי

זה גיל שהוא לגמרי חסר אונים בלעדייך, הוא חייב אותך כדי לחיות, ברור שהוא יהיה תלותי, הוא לא יכול להסתדר לבד.

מה מפריע לך? שהוא לא נרדם לבד? שהוא לא מסכים להישאר עם אבא או בייביסיטר? שהוא לא משחק בשקט כשאת בסביבה? תמקדי אותנו, לכל דבר יש פיתרון אחר.

כשאני שומרת עליו הוא כמו דבק אלי. צריך תעסוקה תמידית ולי אסור לזוז ממנו מילימטר. וזה מתיש...
כשבעלי איתו אין לו בעיה כזאת.

והפעם אחורית.
אז עוקבת

אבל לא יודעת להגיד מניסיון

הייתה הכי קשה מכולן. אבל לא אמרו לי שזה קשור לשלייה... מן הסתם זה לא קשור.
בשעה טובה ובקלות!

הייתה עם שליה קדמית
אז כנראה שבאמת אין קשר בין מיקום השליה ללידה.
בשאר הלידות הייתה לי שליה אחורית ...

היו עוד פרמטרים בלידה אצלי שגרמו לה להיות קשה...

יש רק אם זה שיליית פתח.

מה הכוונה הבדל בלידה?
המיקום של השיליה מהווה את החיבור של הכלי דם והאספקה של "מזון" לעובר בתוך הדופן של הרחם.
למיטב הבנתי, אין הבדל לאיפה בחלל הרחם היא מחוברת. ז"א, אין הבדל אם היא מחוברת לדופן הקדמי או האחורי. זה רק מונח רפואי.
הבעייתיות וההשפעה של מיקום השליה על הלידה זה במצב בו השיליה היא שליית פתח מלאה. אולי גם חלקית. ואז יציאת העובר כביכול פוגעת בשיליה ויכולה לגרום למוות של העובר..

זה לא משפיע בכלל על כלום.

הרי השילייה יוצאת אחרי התינוק....
אז בעצם השילייה "נפתחת" איכשהו, ואז שק ההריון יוצא ממנה לחלל הרחם? (ולכן לא משנה איפה השילייה..?) ואז השק נפקע מתישהו גם- או קודם, אם הלידה התחילה בירידת מים...- והתינוק יוצא בע"ה, ולאחריו השילייה מתנתקת מהחיבור שלה לדופן הרחם ויוצאת גם..?
אשמח לתיקונים ממי שיודעת בוודאות..
כי הרי חבל התבור נשאר מחובר לשילייה כל זמן הלידה, עד שמנתקים אותו אחרי שהתינוק כבר בחוץ... אז אולי יש הבדל כלשהו בירידה של התינוק בתעלת הלידה- אם השילייה מחוברת מהדופן הקדמית או האחורית.. מבחינת איפה חבל התבור ממוקם בזמן הירידה..שלא חלילה ילפף סביב הצוואר או משהו...
קיצר- אשמח לשמוע מישהי שיודעת...(-:

השלייה יושבת על הדופן של שק ההריון, השק לא נמצא בתוכה אלא היא חלק ממנו. השק נקרע כשיורדים המים. לא אחרי הלידה השלייה מתנתקת מדופן הרחם ויוצאת יחד עם הקרומים שחלק מהם זה שק ההריון. אין הבדל בהתנהגות של החבל, דרך אגב השלייה יכול להיות לא רק קדמית או אחורית אלא גם פונדלית או ימנית או שמאלית או פתח. החבל יורד עם התינוק. לרוב אם יתלפף סביב משהו זה יקרה בשבועות מוקדמים יותר עקב תנועות העובר ולא בזמן הלידה ואין מה לעשות עם זה לכן גם לא בודקים.

זה דבר שאפשר לבדוק אותו באולטרסאונד? איפה החבל..?
למה לא זכור לי שבודקים שהחבל לא מלופף? ברור שזה דינאמי במהלך ההריון, אבל לפחות שיבדקו במיון יולדות לפני הכניסה לחדר לידה..?

וגם אם רואים אין מה לעשות עם זה
תינוקות נולדים בריאים גם עם חבל מלופף

אבל הרפואה פחות מתעסקת בזה כי זה לא כזה מדויק ופשוט..
ובאמת בד"כ העובר יוצא טוב גם ככה
אבל לפעמים זה מקשה על התקדמות בלידה או גורר סיבוכים

יש תרגילים שעושים תוך מעקב באולטרסאונד כדי לעזור לעובר להתברג למרות החבל, וזה בד"כ גם משחרר אותו (לא במצב של ליפוף מסובך אבל דברים פשוטים)
זה דינמי ולכן לא מתעסקים בזה כל כך
אבל בסוף הריון זה יכול להיות מאוד מועיל אם בזכות זה הוא מתברג נכון סביר שהוא יישאר ככה

ופשוט לא בודקים..
בתור אחת שבלידה הראשונה שלה היו האטות בדופק (לא עקב ליפוף, אבל תיאורטית זה לגמרי היה יכול לקרות)- והגיעה לניתוח חירום בעקבות כך..

מעניין אם אפשר לבקש מהטכנאית שתבדוק את זה..

בגלל זה ברפואה פחות מתייחסים לזה.
אבל יש אסכולה שכן מתייחסת לזה, בעיקר אם יש בעיה במנח או במצג

בסוף בתהליך הלידה הכל יכול להשתנות אז שום דבר לא מאה אחוז

וזה לאו דוקא משליך על ההתברגות, זה גורם להאטות בזמן הצירים בגלל לחץ על חבל הטבור. אבל הרבה תינוקות נולדים עם חבל כרוך ולרוב זה לא משפיע על מהלך הלידה.

רק אם זה שלית פתח ואז אא ללדת לידה רגילה. קדמית זה דופן הבטן אחורית יותר דבוקה לגב. אין הבדל ביציאת התינוק
בלידה הזו היתה לי שליה קדמית. היתה לידה רגילה בה

זה בהחלט מצריך בדיקה אבל מצד שני יש המון וירוסים עכשיו אחד אחרי השני

לא אותי לא את בעלי לא את בקטנה לא את האחים שלי שהיינו איתם מלאא

זה שאף אחד לא נדבק לא אומר כלום
ממה בדיוק את חוששת?

לא מתלוננת...

זה בהחלט פחיד ולכן צריך לעשות בירור
אבל מה שאת מתארת זו תקופה קצרה יחסית ולגמרי מתאים לוירוסים שמשתוללים עכשיו

יכול לחילופין להיות דלקת בדרכי השתן.

רק בריאות ונחת

זה יכול להיות כל מיני ווירוסים
או יכול להיות מונו. לא נעים, אבל לא נורא
חיבוק, רפוכ, שלמה ❤️

לבן שלי בגיל 3 היה ככה תקופה.
שבוע חום שבוע לא.
הרופאה נתנה לזה עוד קצת זמן ואמרה שאם זה לא מפסעק אז היא תשלח לבדיקות מסוימות לאיזושהי מחלה לא סגורה מה שמה.
רפואה שלמה❤

בע"ה רק בריאות

טוב שעליתם על זה למרות שלא התלוננה. חסכה לה עוד סבל מיותר...המון בריאות!!!

לא זוכרת אם רק בהריונות או גם לא..🤷‍♀️
בכל אופן מוכר לי לגמרי
ומבאס

נשמע ממש הגיוני, בטח כשמדובר בתאומים.
אני בכלל ךא חובבת נהיגה והרגשתי שלאט לאט הפחד ירד.

נחה במיטה בעיקר
אבל תשאלי את הרופא שעושה לך את הבדיקה.

רק רוצה להתכונן מראש.. לוקחת בחשבון שכנראה לא אוכל לבוא איתו

שמותר ללכת בתוך הבית, זאת רמת המאמץ, בלי לעשות מטלות וכדומה.

אם תשאלי רופא, לדעתי יגיד לך שזה בסדר, זאת לפחות הגישה בה אני נתקלתי. כמובן ללכת מעט מאוד, לא מדרגות...

לצד זה שרופא יכול להגיד שזה בסדר, אני החמרתי יותר במנוחה, פשוט מהפחד שאם יקרה משהו אני ארגיש אשמה...

שוכבת במיטה בלי לזוז ושותה. קמה רק לשירותים
זה מה שאני עשיתי ועדיין היו התכווצויות.

וואי אחותי שאלה לא במקום קצת... ועונה - בעזרת ה'... תתפללי.

אומרת רק בעז"ה...

מה, רגע היא עוד קטנה.. עוד קצת..

שתצא לך מהרחם...
זה כל כך מרגיז אותי.
זה לא עניינו של אף אחד בטח לא עמיתה לעבודה
וגם מי שכן לגיטימי שיתעניין- צורת השאלה בכלל לא לעניין, אפשר להתעניין בצורה הרבה יותר עדינה ומרומזת שתשאיר לך פתח נח להתחמק

מודה שאין לי אומץ להעמיד אנשים כאלה במקום אז אני לרוב נאלמת דום שיבינו לבד כמה שזה לא שייך
הלוואי והייתי מעיזה

לי קרה דבר דומה
הייתה שנייה של שקט מצידי ומייד אמרתי ש"עדיין לא, בעזרת ה' יהיה" והעברתי את השאלות אליה בחזרה.

והתינוקי שלי בן 9 חודשים ב"ה וכבר כולם מסתכלים לי על הבטן 

אז השיח הזה די מוכר לי. באופן כללי באוכלוסיה החילונית השיח על הריון/מניעה/תכנון ילדים מאוד פתוח ומצוי. ובעיניה זה כנראה לא נחשבת התערבות חסרת טקט כמו שאת תופסת אותה (לא מצדיק את השאלה שלה, אבל אולי רק לשקף לך שלא תיפגעי). כשאני ילדתי וחזרתי מחופשת לידה שאלו אותי מיד- את מתכננת עוד? זה האחרון? כאילו שמיד אחרי חופשת לידה אני מסוגלת לחשוב אם יבואו עוד או לא...
הייתי עונה בפשטות כן או לא. אלא אם כן לא בא לך לספר. או שהייתי אומרת- את יודעת, זה לא מגיע אוטומטית שנה אחרי שנה..

אני ממש פחדתי ובמיוחד הרגשתי שאין לי כוחות לכאבים אחרי הלידה...
אני לקחתי 2 נופופן בערך שעה לפני, נראה לי שלא הייתי צריכה את זה.
הרופאה היתה ממש עדינה וזל ךקח ממש כמה דקות.

במקרה התקנת גם התקן לא הורמונלי להשוואה בהתקנה?

לא יודעת אם יש הבדל בהתקנה

בפעם קודמת זה ממש עזר
בפעם הנוכחית קצת פחות, כנראה בגלל שהיה תור ממש ארוך אצל הרופא וההשפעה של המשכך פגה.

ואם יש כאבים אח"כ גם לקחת
ובגדול זה בכלל לא נורא

ולהיות בקשר עם רב לגבי הטהרה, שלא תטמאי את עצמך בטעות. שינחה אותך מה בדיוק ומתי לשאול

וכל הנ"ל כתבתי מניסיון עם התקן לא הורמונלי
אבל לא נראה לי שזה משנה

בהצלחה!

קיילינה אחרי לידה, לפני שקיבלתי מחזור, לפני הפסק אפילו...

קצת כאב, לא ברמה של משכך כאבים, כמה ימים אחר כך עשיתי הפסק, שבעה נקיים עברו לי בלי כתמים, היו לי קצת כתמים אחרי הטבילה אבל קטנים ולא אוסרים...
לא קיבלתי מחזור מאז, בחודש האחרון התחלנו מוצקים וזו כבר לא הנקה מלאה, בביקורת אצל הרופא אחרי חצי שנה הוא אמר שאני לא אמורה לקבל עד שאוציא את ההתקן.
בעיניי מצוין

שלא תקבלי עד שתוציאי את ההתקן?

אני הייתי גם עם התקן לא הורמונלי וקבלתי מחזור אחרי כשנה וחצי בגלל שההנקה מנעה- לא בגלל ההתקן... 

היית עם גלולות פעם? ראית שינוי בהשפעה של ההתקן לעומת הגלולות מבחינה הורמונאלית? (,מצבי רוח, חשק ועוד)

הייתי תקופה קצרה מאד עם סרזט- היה זוועה.

עברתי לגלולות משולבות- זואלי- מינון הכי נמוך- היה פצצה מבחינת טהרה והצלחתי לחבר מלא חבילות, אבל מצבי רוח מתחלפים נוראיים. עצבנות תמידית.

 

נמאס לי ועברתי למירנה. 

גם לא מקבלים מחזור, וגם כמות ההורמונים ככ קטנה שלא מרגישה הורמונלית בשום צורה.

נשמע האמת ממש מדהים. חייבת לנסות בעזרת ה' אחרי הלידה הבאה. כרגע עם התקן לא הורמונאלי והוא מעולה מכל הבחינות חוץ מהקטע של הטהרה כל שבועיים וכו.

אני חושבת שאצלי מה שבעיקר משפיע על החשק ומצבי רוח זה העייפות ולא ההתקן (או ההנקה) כשאני ישנה הכל טוב אצלי מהבחינה הזאת;)
כרגע אני לא מרגישה הורמונלית במיוחד

או דימומים לא סדירים?

זה מוריד את הסיכוי, הוא אמר שיכולים להיות דימומים קטנים בתקופת ההסתגלות, אבל בגלל שאני הייתי חודשיים אחרי לידה עם הנקה מלאה הוא אמר שהרירית דקה מאוד, אז זה מוריד את הסיכוי לדימומים

היא לא זו שתחליט מה הדרך הטובה לבן שלך.

לגבי הבן-
הרבה פעמים יש רגרסיה.
הוא הולך לשירותים כי הוא מפחד להפסיד?
ניסית להציע לו שתשמרי לו על הדברים שהוא עסוק בהם?

מה עם לפתוח ברז שהוא נכנס לשירותים?
לעשות בועות סבון?

ובעיקר להאמין בו.
אולי זה השלב שבו לא צריך לשלוח אותו לשירותים. אלא לחכות שיילך מעצמו. כשהוא באמת צריך.

ועוד דבר- הוא עם טיטול בלילה?

כשאני שואלת אותו אם הוא צריך לשירותים- הוא אומר שלא

אם אני לוקחת אותו- יושב שנייה ואומר שסיים (בהתחלה דווקא הלך טוב)

פתחתי ברז

וגם יש סיפור שעומד קבוע בשירותים

רעיון בועות סבון, זה גם מרפה את כל השרירים

אולי באמת לחכות וזהו? להמתין עם זה כי כל ההתנהגות מראה שהוא לא מספיק בשל?

 

עם טיטול בלילה.

יש שלב של רגרסיה.
זה קורה כמעט לכל הילדים.
הייתי מרפה לגמרי.
ואומרת לו שמעכשיו זה אחריות שלו. כשהוא צריך לשירותים הוא הולך.
יכול להיות שזה ייקח כמה ימים.
אבל לדעתי זו הדרך.

יש ילדים שטיטול בלילה מבלבל אותם. אבל אם הוא לא מפספס סתם ככה כל הזמן אז אולי אותו זה לא מבלבל.

מאז שקצת יציב עד שהולך זה טווח מאוד רחב. שמתי על משטח עד שהתחיל לזחול. מאז שזוחל הוא ממילא יורד מהמשטח אז לא טורחת לשים, כבר מלא זמן ככה, עכשיו רק מתחיל ללכת.
לפני שהתחיל לזחול היה חורף, אם זה היה בקיץ נראה לי הייתי שמה על הרצפה.

אז על משטח.
כשהם מתחילים לזוז-אפילו לא לזחול, להסתובב על ציר וכו, לא רואה טעם במשטח (הם כן אוהבים את הציורים על המשטח אבל זזים אז אין לזה ככ משמעות..)

הליכה (אבל עדיין זוחל הרבה על 6 )

אני אוהבת שהמשטח מגדיר את מקום המשחקים
וזה יןתר נעים לשבת עליו, גם בשבילנו כשרוצים לשחק איתו

גם כשרק התחיל לזחול/להתהפך לכל עבר

אבל כשיש עוד ילדים - אין סיכוי שהמשחקים יישארו תחומים למשטח אחד
(בית כמו שלנו הוא גן עדן בשביל תינוקות זוחלים! על כל סנטימטר אפשר למצוא משהו מעניין - מבובת פליימוביל ועד חתיכת נייר מציור מושקע...)

בסוף בכל עבר, מתחת לשולחן ספות וכו׳ וניזכר להוציא אותם בפסח הבא

בהתחלה אני מקפידה על משטח, ברגע שהם זוחלים זה ממילא כבר לא משנה...

אבל ברגע שמתחילים להתהפך לכל הכיוונים - כבר אין טעם בזה... וכל תינוק והגיל שבו הוא מגיע לזה.

בחורף על שמיכה.

אני שמתי על הרצפה וגם במשטח והוא עדיין לא זוחל
מבינה שעדיף על משטח...

זה עניין של הרגשה שלך, איפה נעים ומעניין לו יותר.
יכולה לתת לך נקודות למחשבה - אם על הרצפה קר, אם הוא מרייר והרוק נמרח על הרצפה (פחות נעים), אם הוא מתהפך מהבטן לגב ועל הרצפה זה כואב בראש... זה ממש הרגשה שלך

יש משטחים שיותר מותאמים לתחילת הזחילה.

הבת שלי זחלה מאד באיחור, וחלק מהקושי כשניסינו בפיזיו היה על רצפה, כי החליקה שם ולא הצלחיה להתקדם, לעומת זאת עם משטח מחוספס, שנצמד טוב לרצפה (לא כמו שמיכה שמשתוללת) היה לה קצת יותר קל.

בעיני זה חשוב לשים לב במקרה שיש איחור בזחילה, אם הוא בגיל מתאים ולא באיחור בתנועה וזחילה לא הייתי ממהרת בהכרח לקנות משטח.

לפני זחילה בדכ החנחתי על שמיכה או על האוניברסיטה.

בהצלחה רבה

יש תינוקות שצריכים עזרה בזחילה, ואז באמת כדאי להניח אותם על הרצפה או על משטח מתאים, אבל יש תינוקות שיגיעו לזה בכל מקרה... (כמו הקטנטונת שלי - הייתי מניחה אותה על שמיכה שדי מגבילה תנועה, ובכל זאת היא הצליחה מהר מאוד להתהפך לכל הכיוונים, וממש בימים האחרונים התחילה גם לזחול...)
ויש גם תינוקות שמשטח או רצפה לא יעזרו להם, והם יצטרכו עזרה של פיזיותרפיה - שגם לא תמיד תעזור עד הסוף... (כמו הבן הקטן שלי, שלא זחל בכלל...)

אפשר לנסות לעודד אותו להתהפך לכיוון השני. מזחילה עוד אין מה להילחץ.

בנסינות לזחול והגלגלונים שעושה הוא גולש לרצפה אבל כל הצעצועים שלו במשטח.. אבל מאפשרת תנועה חופשית

אם כן אני הייתי מבקשת בדיקת זרע
והאמת שמונה חודשים לא נשמע לי הרבה.. אני יודעת שזה נצח כשרוצים
אני נזקקתי לעזרה בהריון השלישי, אבל הביוץ שלי לא סדיר. אז יש סיבה הגיונית וברורה ואז גם היה ברור איך לפתור, על ידי השראת ביוץ
מוסיפה: אם עד עכשיו לקחת גלולות אז לפעמים לוקח זמן עד שהביוץ חוזר

היי המחזור סדיר וגם פרופיל הורמונאלי. לגבי הזרע- היה ריכוז קצת נמוך ולכן הרופא הפנה אותנו להזרעות כך שישביחו את הזרע וזה אמור לפתור את זה. בגלל שזו הזרעה רביעית עכשיו (שהחוואי ותצליח) אני מנסה לחשוב מה עוד אפשר לעשות כי קשה לי להבין למה הפעם זה ככה

זה אומר שזה בגלל הזרע?
אז צריך לחפש מה לעשות בכיוון הזה. מאחר ונראה שאצלך הכל תקין. אבל מעניין שהופניתם לברור לפני שעברה שנה

אני זוכרת שאומרים לגבר ללבוש תחתונים פחות הדוקים, כדי לשפר את איכות הזרע
ובטח יש דברים טבעיים, אשאיר לחכמות ממני

בהתחלה חשבתי שבגלל הזרע אבל ההשבחה אמורה לפתור את זה ואני עדיין לא נקלטת. אולי אני מגזימה אבל 8 חודשים מרגישים לי כמו נצח ואפילו התחלתי לברר על הפרייה. למרות שמצד שני אני אומרת לעצמי למה שאצטרך להגיע לשם אם בראשונים הכל היה טבעי ומהיר ברוך השם. ממש לא פשוט לי וזה השתלט על החיים שלי. אין לי חשק לדברים אחרים ואני מוצאת את עצמי מתעסקת בזה המון ונכנסת לבאסה רצינית בימי הווסת 😔

כמו שלא כי פעם שמקיימים יחסים נקלטים, גם כשהכל תקין, גם בטיפולים (זה נכון גם להזרעה וגם להחזרות של עוברים) לא נקלטים כל פעם

לנו לקח בהריון שלישי קצת יותר משנה וחצי אחרי שבהריונות הקודמים הלך יחסית מהר (עד חצי שנה). ולא עשינו כלום רק התחלנו לעשות בדיקות דם מקיפות וזה הגיע ברוך ה'.

אז בעצם לא בדקתם כלום וזה הגיע בלי התערבות ברוך השם?

בדיוק התחלנו לעשות בירור אבל רק הספקנו לעשות בדיקות דם. אגב 8 חודשים נשמע לי סביר במיוחד שכבר יש ילדים ברוך ה' אז זה מראה שהגוף כנראה כן יודע להיכנס להריון.

איזה כיף! כנראה שאצטרך לשחרר ולהבין שזה שזה יגיע בזמן הנכון….

לא פשוט לי, מתעסקת בזה המון….
זה גם נושא שאין ממש עם מי לדבר עליו חוץ מהבעל וזה כבר מעיק עליו

יש לך המון זמן. צריך להשתדל לשחרר

כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא לשחרר כרגע
תודה רבה️

בקטע שאין עם מי לדבר על זה ובעלי בכלל לא היה לחוץ אז הוא לא היה בראש שלי. (ושאר המשפחה בכלל חשבו שאנחנו לא רוצים אז סתם לחצו עלינו בלי סוף)
בעזרת ה' תקלטי מהר ❤

תודה רבה ️

כשאת בלחץ הגוף מרגיש את זה , פחד מצמית, מכווץ.
הנחת והתמקדות בטוב ובמה שיש מרפה את הגוף
ומאפשרת .

תודעת שפע .

פשוט תמיד כשאני מנסה לשחרר משתלטת עליי המחשבה שאולי יש בעיה ואני סתם מבזבזת את הזמן… אבל נראה לי שבאמת כדאי שארפה כי זה לא עושה לי טוב וזה כבר לא כיף בצורה כזאת… (בטח לא לבעלי)

שאין לי עדיין ילדים (יבואו בעזרת ה' ורק בעזרתו)
אני גם הייתי במתח הזה של מה קורה לי ומה לא בסדר ואיך לשפר לא רק את הסיכויים לילודה אלא בכללי.

יצא לי מזה סתם כאב ועגמת נפש.
ולא זז כלום

כששיחררתי -
דברים קרו לי.


השלך על ה יהבך
והוא יכלכלך.

...

או שממשיכים לנסות בלי לבדוק?

אחרי 2 לידות ומניעה של כשלוש שנים, המחזור היה משובש במשך כשנתיים ולא נכנסתי להריון. לא עשיתי שום בירור.
מיד שהמחזור הסתדר באופן טבעי, נכנסתי להריון.

צריך לזכור שכניסה להריון היא לא כמו מניעה שמתזמנים אותה, וזה יכול לקחת הרבה זמן וזה בסדר. בעיני מיותר לפנות לבירור רפואי.

לא הייתי עם מניעה בזמן שלא תיכננו הריון אבל שמרנו באופן טבעי. מה שמוזר הוא שהמחזור שלי סדיר מאוד ובמעקב זקיקים הכל תקין ויש ביוץ. בגלל זה אני לא מבינה מה הסיבה שזה לא קורה אם מקיימים יחסים בזמן הביוץ במשך 8 חודשים….

יחסים בזמן ביוץ לא מבטיח הריון, גם במשך תקופה ארוכה.

אני חושבת שהתערבות רפואית למען כניסה להריון, לא בריאה לנפש ואינה הדרך הנכונה, פרט למקרי קיצון.

מצרפת הודעה על שיעור בנושא הביוץ שיתקיים בע"ה מחר... (המחר הוא כמעט היום..):

סודו של הביוץ:
ביום שני הקרוב ב 20:30 יתקיים אי"ה שיעור בנושא ביוץ:
* מה זה בדיוק ביוץ?
* איך מזהים מתי הביוץ?
* האם / בשביל מה כדאי לעקוב אחרי הביוץ?
* מה המשמעות של הביוץ בעבודת ה' נשית?
כל אלה ועוד בשיעור!
להרשמה:
‏‪https://binathalevana.ravpage.co.il/biuts
השיעור מתאים לכל אישה שרוצה להכיר יותר טוב את הגוף שלה, ובעיקר לנשואות צעירות ולנשים שמתמודדות עם אתגרי פוריות.
פרטים נוספים בקישור:
וובינר ביוץ

2 ההריונות הראשונים נכנסתי תוך 3 חודשים

ועכשיו כבר כמעט שנתיים

ואין סיבה נראית לעין למה זה לא קורה...

לפני שנה התחלתי טיפולים והפסקתי אחרי כמה חודשים כשראיתי כמה כוחות נפש וגוף זה לוקח

לבינתיים עוקבת עם בדיקות דם כדי לתזמן כמה שיותר טוב עם הביוץ

ומחכה לישועת השם.