פורום הריון ולידה (עמוד 1368)

ממוקד .

יש גם פסיכותרפיה שזה בעיקר שיחות , הטיפול מתפרס על פני יותר זמן, גם לפי הקצב של המטופלת.

תבקשי מהרופאת משפחה הפנייה
ומשם תראי כבר.
או שתלכי באופן פרטי אבל זה יותר יקר.
יש הרבה מטפלות טובות בארץ לנושא הזה.

(אם כי אין לי ארבעה בנים אז לא מספיק מכירה את הרצון). הדבר היחיד שאולי הייתי מנסה זה להיות ביחד כיומיים לפני הביוץ, כי הזרעים של הנקבה שורדים יותר זמן בגוף ואז הם אלו שיהיו בזמן של הביוץ (כמובן במידה וזה מסתדר עם הטבילה) אבל גם על זה לא הייתי יותר מדי בונה. 

נראה לי יותר יעבוד להתפלל  אבל באמת גם תלוי כמה זה דורש ממך אולי תעשי את הדברים הפחות קשים (לא חומץ.. (; )

4-5 ימים פוריים לפני הביוץ שאם תהיו ביחד אז יש יותר סיכוי.

עד 72 שעות
זה הכוונה?

אם את הולכת על שטיפה עם מים וחומץ - לא לשים הרבה חומץ.
לדלל אותו במים, אחרת זה שורף וכואב מאוד

מה שאני מתכננת לקראת ההיריוו הבא בע"ה זה לבקש כדור לדחיית ביוץ ולעקוב אחרי ביוצים.
ניסיתי דברים אחרים.
בפועל הביוץ שלי מתרחש ביום המקווה. אז לא משנה מה אני עושה זה בן😍😅

ומעבר לזה לא הייתי משתגעת. כל אחד מה כתוב לו🤷‍♀️

אני בדיוק ההיפך מנסה להבין מתי הביוץ שלי כדי לנסות בפעם הבאה לכוון לבן🥴

בבן השני הפרשה פוריה.
בבן השלישי כאבי ביוץ חזקים ומעקב עם מקלונים🙂
הכל בסמיכות מאד קרובה ליום המקווה. יום לפני יומיים לפני.

שאולי יש כאלה שעובד עליהם העיניינים ה"טכניים" הללו

אבל אני בהפרייה שזה שיא המדויק מבחינת ביוץ וכו' ובדרך לבן שלישי תודה לה' ( על אף שחלמתי לבת עוד הרבה לפני הבנים)

 

חשבתי שרובן של הריונות הIVF הן בנות כי זה באמת יוצא ביום ביוץ וכו'

 

אבל זה לא באמת ככה

 

ולה' התוכניות

 

אנחנו רק צריכים להתפלל ולעשות את ההשתדלות המינימאלית

 

מאחלת לך בת בקרוב ובקלות!!!

לבת עדיף לפני הביוץ.

למרות שזה רק משנה במעט את הסטטיסטיקה זה עדיין קרוב מאוד ל50/50%

הזרעונים הזכריים מהירים יותר. אבל שורדים פחות זמן.
לכן יש להם יותר סיכוי להפרות ביצית ביום הביוץ.
כמובן שזה לא 100%. והכל יכול להיות. אבל זה בגדול.

והרופאה דווקא אמרה לי שיש יותר לידות של בנות ב IVF כי עוברים של בנות שורדים יותר 🤷‍♀️.
בהפריות אין את עניין מתי הביצית בשלה יחסית לזמן קיום היחסים, והזרע בכלל לא צריך להצליח לעבור את הדרך הארוכה עד לרחם. הכל בצלוחית במעבדה

תחפשי ביוטיוב..

נראה לי שנולדה לה בת אחרי 5 או 6 בנים..

יכולה רק להגיד שחמי וחמותי עשו מלא דברים, כולל דיאטות מיוחדות כדי שתיוולד להם בת אחרי 4 בנים, חמותי נכנסה להריון שנפל בשבוע 18 והם לא בדקו מה היה המין אז הם לא יודעים אם כל הדיאטות והניסיונות עזרו
וכמה חודשים אח"כ כשכבר הפסיקו עם הכל, נכנסה להריון שוב, ונולדה להם בת.
חמותי אומרת שמה שהכי עזר לדעתה זה שהיא התפללה כל הזמן שחמי יזכה לקיים מצוות פרו ורבו

התפילה לקיים את המצווה
בטח יצאה בת משובחת 🤩

עושה לי קצת סדר בלב
במה להתמקד יותר

בשביל בת צריך שהיחסים יהיו כמה ימים לפני הביוץ ולא באותו יום. מי שיש לה מחזור כל 26-28 זה מעלה את הסיכוי לבן

אבל ברור שהיו מצבים שביוץ ביום המקווה הביא לבת בסוף
זה רק עניין של להעלות את הסיכוי

מדעית אולי זה נכון שההבדלים בין זרע זכרי לזרע נקבי מעלים את הסיכוי לבת בימים שלפני הביוץ ולבן בביוץ עצמו, אבל תכל'ס הם לא באמת משמעותיים, כל התאי זרע עובדים אותו דבר 🙃.

ויכולה להעיד על עצמי בוודאות שיש לי בן וזה היה יומיים או שלושה לפני הביוץ ולא בביוץ עצמו (שזה כביכול מעלה את הסיכוי לבת). אז אם תעשי את כל ההשתדלויות האלו יש סיכוי טוב שתהיה לך בת (50%), אבל גם סיכוי טוב באותה מידה שיהיה לך עוד בן
בקיצור, לא רק שלא הייתי מתאבדת על זה, גם לא הייתי מנסה, ובטח ובטח לא אם בסוף תתאכזבי מעוד בן.
אבל זאת רק דעתי

הלכתי לפי הסרטון של בינת הופמן.
אחרי 4 בנים נולדה בת.
לא הרגשתי "התאבדות", אלא השתדלות. וגם לא אמורה להיות פגיעה אנושה ביחסים האינטימיים כי היחסים מתוזמנים היטב לפעם אחת ספציפית (בכל מחזור), זה לא "שורף" חודש שלם.

אבל שמעתי גם על כאלו שלא הצליח, אז רק לדעת שזה לא 100% כמובן...

מצרפת קישור לסרטון

אלא יום או יומיים אחרי
מעבר לזה מה שיהיה יהיה

הרעיון- בזמן הביוץ חום הגוף של האישה מעט גבוה יותר. מה שמעלה את כושר השחייה של הזירעונים הזכריים.

שהדברים האלו אי אפשר להוכיח הצלחה.
בכל אופן יש סיכוי מסויים לבת, וסיכוי מסויים לבן.
אבל את לא יודעת מה היה אמור להיות, ולכן יכול להיות שיצא שגם ללא ההשתדלות יצא המין המבוקש.

ומכיוון שכך, לפי דעתי זה בסדר, כל עוד זה בא לכם בטוב.
אבל זה נראה לי כמו משהו שיכול לייצר הרבה מתח, ומכיוון שגם ככה אי אפשר להוכיח את זה, אז אם זה בא בטוב - מצויין. אבל אם לא, הייתי מניחה לזה ומתפללת שה' ישלח לנו ילד בריא.

את לא חייבת לקרוא...

שלהתפלל לה' שיתן לי להיות שליחה נאמנה לכל נשמה שיחליט להוריד דרכי לעולם. להתפלל להיות הורה טוב, לתת לילדים כלים להיות בעצמם עובדי ה' בעולם הזה.

ולספר לה' שאת מרגישה צורך, מתוך השליחות שלך, להיות הורה גם למין השני, ושזה יתן לך תחושה של שלמות גדולה יותר בשליחות שלך.

אבל מתוך מקום שברור שמה שה' מחליט זה כנראה מה שטוב.

לבוא לתפילה הזאת מעומק הלב, מהסיבה הכי פנימית לרצון למין השני.


לפעמים אנחנו רוצים כל מיני דברים, חושקים בכל מיני דברים. אמיתיים וחשובים אבל לפעמים מתוך המרדף (יכול להיות שזה מתחיל ונגמר במרדף נפשי וזהו, כן?) אנחנו שוכחים לעשות סטופ על הכל ולהודות על כל מה שה' נתן (וגם לא נתן!) עד עכשיו.

גילוי נאות, יש לי משני המינים בבית.
אבל כן יש לי עבודת מידות שכזו במס' הילדים שיש לי ובקצב הילודה (מטופלת פוריות).

מקווה שעזרתי.

נכון בעוד הרבה תחומית בחיים

זה לא קשור לדברים שציינת
אלא לזמן הביוץ
לא יכולה לבסס על עדויות חוץ מעל עצמי הבנים שלי נקלטתי בתחילת הימים הפוריים והבת ביום אמצעי לימים הפוריים (היום ה-3 מבין ה-5) אחרי שיצאה ההפרשה הממש פוריה כשהיא בשיא

כולל נראה לי מעקב זקיקים. לא עזר.
אולי זה מעלה באיזה אחוז אחד או שניים את החמישים חמישים. ברור שבתחושה רוצים לעשות השתדלות. אז נראה לי שהייתי עושה בגבולות הנסבל. ומתפללת. אבל נכנסת לעניין בידיעה שיכול להיות שלא יעבוד.

אבל האמת שקשה לי להבין את זה
כי אז למה יש לי ארבעה בנים?

יש סיכוי לבנות של 50.001 אחוז
ולבנים 49.999 אחוז
משהו כזה... אז בפועל יש יותר בנות

כי לבנים יש יותר סיכוי למות ממחלות בקטנותם

אבל, נולדים מעט יותר בנים

ברור שהלוואי שתהיה לך בת. אבל אין לדעת.

אבל בעולם יש יותר בנות מבנים😅

בנים😅
והוא בגיל שלא יביא יותר חחחח
אין לדעת.
צריך לזכור שזה מדויק לנו. וזהו.
אני מתכננת לעשות השתדלות. אבל לא להשתגע.
כי בסופו של דבר זה הוא למעלה מחליט.
אף אחד בכלל לא מבטיח לי תינוק נוסף.🤷‍♀️

כשהתאמצתי לפי כל הכללים בשביל בן. יצאו בנות.

וכשלא עשיתי כלום והכל היה בניגוד לכל "הכללים" שצריך שיהיו קיימים בשביל "בן"  יצאו לי בנים.

 

הכל מאת ה'.

מה שכן. אפשר להתפלל.

ועכשיו כבר כמה חודשים לא מצליחה להיכנס להריון... לצערי הבנתי שצריך להתפלל להריון תקין ושזה לא מובן מאליו...
אז ממליצה לך פשוט להתפלל לה' וכל השאר זה שטויות

כפית- 2 כפיות- רבע כוס.. תזרמי איתו לפי הקצב שלו.
אני אישית נותנת בהתחלה פירות ואז ירקות ואז מתחילה לחם, ביצה וכו'.
נותנת מים די מההתחלה כדי שלא תהיה עצירות

הוא לא מפסיק לאכול כשאני מביאה לו. אני מפסיקה את זה בשלב כלשהוא. פשןט לזרום איתו עד שנמאס לו?
מתי נותנים את המים? אחרי שאוכל? זה לא יכול לבוא על חשבון ההנקה?

אם הוא כבר בן חצי שנה אז אחלה
אצלי לקח לו מלא זמן עד שזה הפחית הנקות, נניח חצי כוס לא באמת באה על חשבון הנקה, אבל אם כן אז יופי! התינוק שלך גדל

אבל בגדול הוא יכתיב את העליה בכמויות..
מביאה לו אחרי מים, לא כמויות, כמה שלוקים.
זה לא אמור להחליף הנקה אולי לדחות אותה קצת (עד שהוא יאכל כמות שתראי שכבר מחליפה הנקה..)

בעיקרון נותנים יומיים טעימות אם הכל בסדר אפשר לתת כבר מנה וכל פעם להוסיף מזון נוסף לשלב לפני או אחרי עם הנקה או מטרנה.
ברגע שהתינוק אוכל מנה עם כל אבות המזון ובכמות מספיקה זה יכול להחליף בקבוק

אפשר לתת את הירקות שהתבשלו עם העוף ובהמשך לטחון עם העוף יחד
לא נראה לי שבגיל הזה הם מסוגלים לאכול ארוחה שלימה שהיא לא טחונה
אפשר במקביל להמשיך עם אוכל אצבעות

היא שזה להכין במיוחד בשבילו ואז רב הירק ילך לפח🙈

ואז טוחנת , כמו מרק כתום. או שטוחנת רק את המנות שלו.
אבל את שאר המרק אנחנו אוכלים

בקופסאות קטנות לפי מנות

היי יקרה,
קודפ כל כן חשוב להקפיד להביא אוכל טחון בלבד בגיל הזה.
אני בהתחלה ממש נתתי טעימות של כל ירק ופרי בנפרד ואז התחלתי לשלב ולבסס ארוחות.
ארוחת בוקר ( פירות)- אגס ותפוח (מרתיחה כמה דקות בסיר עם מים חמים ואז טוחנת ומביאה קר מהמקרר)
צהריים- מרק- תפו״א, בטטה, גזר, קישוא, דלעת, לפני שבועיים הוספתי גם שוק הודו, סלק- לבשל הכל ולטחון
אני ממש עשיתי שילובים עדינים בהתחלה רק תפו״א ובטטה, אחכ הוספתי גזר וכו׳ עד שהגענו לתרכובת המדהימה הזו והיא ממש נהנת.
בערב- אבוקדו וטחינה, אבוקדו ובננה.
עכשיו מתחילה טעימה של גבינה לבנה/ ביצה קשה בזהירות ממש, שקדיה…

פשוט תשחקי עם זה לאט וזהירות
כן זה אמור להחליף תמ״ל הנקה אבל בהתלךה זה מחליף רק ארוחת אחת/ שתיים גג ביום.

לצערי אני נמצאת איתו בערך רק שעתיים ביום שהוא ער בהם. ואני לא יכולה לדחוף את כל זה בזמן הזה.

אפשר גם מרוסק. או מעוך עם מזלג או חתיכות קטנות.

חלב שאוב ומטרנה.

לק"י

אז אני נותנת טעימות, ומשאירה לה לתת מנות מלאות🙊

אוכל אצלה זה עוד 200 שח, וגם ככה היא יקרה לנו...

בהתחלה נתתי בבית. וכשהיא התחילה להגדיל כמויות, התחלתי לשלוח לה פירות למטפלת בנוסף לבקבוק.
הייתי מועכת בננה, או מגרדת בפומפיה תפוח.
אחר כך קיבלתי שייקר, אז התחלתי לטחון בו פירות.

עכשיו היא כמעט בת שנה.
אוכלת אצל המטפלת ארוחה של מרק (שהמטפלת מכינה) ולא שותה בקבוק שאוב.
בערב היא אוכלת עוד ארוחה של פירות עם שיבולת שועל.
השאר היא יונקת.

הכנתי מרק עם קצת עדשים - זה עשה לה קקי קשה 🙈 אז בזהירות עם זה 😅
אני גם חשבתי שאם אני לא אעצור אותה היא תאכל לנצח, אבל באיזשהו שלב רואים שזה כבר לא באותה התלהבות ומתחילה קצת לשחק ולא ממש לאכול - אז אני מפסיקה. כל יום זה קורה בשלב אחר. אני נותנת לה את המנה של הפרי מגרבר, אם יש לי בננה בשלה אז נותנת ביחד עם הגרבר קצת בננה.
אחרי המרק ירקות או אחרי פירות שעושים עצירות כמו בננה - אני נותנת מים בכפית, שתיים- שלוש כפיות. קניתי לה כוס אימון (נראה לי שקוראים לזה ככה?) ואני לא חושבת שהיא באמת שותה מזה.. קשה לדעת כי לא מסומן מיליליטרים.

טיפים שקראתי פה - שקדיה זה משהו שממש בריא להוסיף (קצת)
לטחון את הירקות בכלי שמגיע עם המוט בלנדר - זה עוזר כי זה קצת ירקות וזה כלי צר אז הכל נטחן.
אם יש עצירות - להשרות שזיפים מיובשים ולתת טיפה מהמים שהושרו בהם - לערבב ביחד עם המרק או המנה של הפרי הטחון.
לזרום לשמוח ולהנות

תכננתי להקפיץ לעצמי בסביבות 20.00 כשרוב הילדים של הגננות כבר ישנים

נזכרתי רק עכשיו, כשרוב הגננות הולכות לישון (מקווה בשבילך🤭)

אולי זה גם יעזור🙃

הנה הקפצתי לך גם

למרות שגם אצלנו הן הרבה יחד.

השוני זה שהגדירו אותה כמטפלת שלה אבל בפועל לא בטוח שהיא עושה הרבה פחות

ומצרפת מכתב שזה יותר משמעותי מהמתנה.
ואם את רוצה להיות יותר שווה, תצרפי העתק למנהלת המעון.
ואז זה ממש יכול להועיל להן

עדיף שכולם יהיו מרוצים..גם בפורים הבאתי לה משלוח והיא ממש התרגשה..שווה את זה

ול2 המטפלות האחרות חפיסת שוקולד שווה עם מכתב.

הן שתיהן באותה כיתה, ותכלס שתיהן מטפלות בה

ברור שכל ילד צריך משהו אחר וכן לפעמים זה נראה לילדים האחרים כאפלייה.
אבל מראייה בוגרת ורוחנית אפשר להבין שהורה עושה את ההשתדלות שלו לפי מה שהוא מבין יודע ורואה לנכון אבל מה שיעבור על הילד זה מדוייק מלמעלה. לאמא שלך לא היתה באמת שליטה על זה וגם לך בתור אמא אין שליטה על זה.
נסי לחשוב עם עצמך לבד על סיטואציות לא נעימות כאלו ותחשבי מה למדת מהן ואיך הן חיזקו אותך כאדם בוגר.
גם ללמוד שהעולם לא ממש שויוני ופייר זה חשוב גם ללמוד שלא הכל מושלם. אולי ההרגשה של הקנאה יכלה לגרום לך להיות יותר בולטת אסרטיבית או לימדה אותך איפוק...
בקיצור את תעשי את ההשתדלות שלך לפי הציוי חנוך לנעל על פי דרכו ותתפללי שהילדים שלך יקבלו מזה את הכי טוב.

חייבת לציין שאין בי קנאה מול האחים, כי הם לא שולטים על זה. זו התנהלות שהיא נטו שלה.
ואת יודעת עוד משו? דווקא בגלל שאני רואה את הדברים בצורה אחרת, יותר בוגרת, אני מתקשה להבין.
כן, אני מאופקת. אבל לא בגלל קנאה. אלא בגלל שבאמת אין טעם להעלות על זה. ולבקר אותם ולהתרעם על זה גם גם לא שייך.. הם בכלל לא מבינים מה הבעיה פה. והאסרטיביות לא מביאה איתה כלום.
אז השכל מבין את מה שאת אומרת אבל ברגש חסרה לי אמא.
וגם מול הילדים שלי, הם ככ שונים וכבר עכשיו אני רואה שקשה לי להכיל ולתת מענה. אז בכלל..

איכשהו תמיד היה לי בראש שאת באה ממשפחה קטנה, כי כתבת שאת חוזרת בתשובה...

 

לא מובן כ"כ מההודעה מה את מרגישה.

את מתרעמת על כך שהורייך הפלו אותך?

או שאת מרגישה נטייה לאחד הילדים, וקשה לך להרגיש אשמה על ה"'קיפוח" של השני?

 

אני ממש מזדהה עם העניין.

תמיד הרגשתי שאמא שלי מעדיפה כל אחד מהאחים שלי ולא אותי.

כי הייתי שונה. הייתי רחפנית יותר, עם עולם משלי יותר, פחות הולכת בתלם.

 

היום זה אחרת, אבל זו ממש חוויה שהולכת איתי.

 

 

זה שכל ילד דורש משהו אחר.
אז אוטומטית ההיענות של ההורים שלי היתה בהתאם לצורך.
אבל אף פעם לא הרגשתי שחסר לי.
כלומר, רואים בעין שיש 'עדיפות' לאחים מסוימים שלי. אבל זו לא באמת עדיפות אלא הם פשוט זקוקים מההורים שלי ליותר ממה שאני צריכה. ולכן גם אין בי תרעומת או אכזבה.

ובמשפחה הקטנה שלי אני מאד חוששת.
אחד היךדים שלנו הוא מאתגר נורא. אני מפחדת שלא אוכל לתת לו את האהבה שהוא זקוק לה. זה מעסיק אותי המון🥺

 

ילדים שהם נוחים, האהבה כאילו באה אליהם יותר בקלות.

נכון שלפעמים "שוכחים" אותם בצד,

אבל לרוב המבט של אמא או אבא יהיה מפויס ואוהב כלפיהם.

לעומת המבט על הילד המאתגר, שהוא יותר "מה אתה רוצה ממני עכשיו?!"

 

אני חושבת שזה לגמרי עניין של תהליך ושל זמן.

לומדים לאהוב פשוט. לומדים להרחיב את הנפש.

זה הקטע בחיים האלה- הנפש מתרחבת בעיקר דרך מה שקשה. 

מעצבן, אבל זה ככה.

אני חודשיים אחרי לידה אז סולחת לעצמי כרגע למרות שהמון פעמים אני מלאה רגשי אשמה.
אני משתדלת בזמנים שאני נינוחה ולא קפיץ לקחת אותו לחבק אותו להגיד לו כמה הוא טוב ומקסים וכמה אני אוהבת אותו.
ונזכרת במה שהרב עובדיה יוסף זצוק"ל אמר- ילדים שובבים זה נשמות גבוהות בגוף קטן. הגוף לא יכול לשאת את הנשמה הגבוהה הזו אז זה מתבטא בשובבות קיצונית.

בסוף ממנו תהיה לי הכי הרבה נחת😅 ה' ישמור אותו.

ובאמת אני זו שכביכול עושה הכי הרבה נחת
אבל רק בגלל שאני רחוקה. והם די אומרים את זה בלי להתבייש. הכי נחת שלהם זה שיעזבו אותם בשקט והם לא יידרשו ליותר מהעומס הקיים.
ועם זאת, אמא שלי בהכרח מעמיסה על עצמה הרבה בנתינה לאחים האחרים שלי ואחרכך גם מתלוננת.
טיפוס קשה.

למה חינוך מותאם צרכים= העדפות שמייצרות קנאה?
סליחה אהובה אם תוכלי להסביר שוב את הנקודה
מבחינתי חנוך לנער על פי דרכו
אומר
שנגיד יש לי ילד
שאני מזהה שהוא צריך להיות פעיל
אקטיבי, עם משימות
ושאם הוא משתעמם זה קטסטרופה
אז אני משתדלת לאתגר אותו במשימות.
וילדה אחרת שלי למשל,
צריכה חופש פעולה כדי להביע יצירתיות
אז אני אתנהל איתה קצת אחרת
אבל בסופו של דבר
ברמת התוצאה
אני מכוונה את שניהם לאותה הציפייה
לפתח מידות טובות של חסד ומצוות
ולפתח את האישיות שלהם בתור עובדי ה'
רק הדרך היא שונה
וזה מבחינתי חנוך לנער על פי *דרכו*

וכנראה אצלנו לא היה זיהוי וזה הקושי שלי

שאז המענה לא הולם לילד. וגם תלוי בכח ובפניות שיש להורה גם כשעולה קושי בצורה ממש מובהקת
אז אולי השאלה לא ככ מדויקת
אבל לפחות פרקתי קצת

מענה לא מותאם צרכים לצערי יכול להיות במשפחה מצומצמת ומשפחה ברוכה כאחד
נכון שככל שיש יותר ילדים צריך יותר פניות כדי לזהות את הצרכים נכון, וצריך יותר משאבים כדי לתת להם מענה מתאים.
אבל בדכ מי שבוחר במשפחה ברוכה, לרוב שם בסדר עדיפות גבוהה יותר את ההשקעה בילדים. לא תמיד כמובן.
וצריך בזה הרבה סיעתא דשמיא, ועדיין יש הרבה פיספוסים פשוט כי אנחנו בני אדם.
לכן תמיד יהיו צרכים שיתפספסו ונקודות שבר
אחרת היינו בעולם מתוקן שכולו טוב

ועכשיו, לגבי הנקודה של מה שכתבת אסור לבקר הורים
אז נכון שאסור לומר להם ביקורת
אבל חשוב לדבר על זה
כדי לעבד את המקום הפגיע
איפה שהצורך לא נענה
לעבד את הכאב על המקום הזה
ואת זה את עושה נפלא,
בעבודה רגשית חשובה
במודעות עצמית גבוהה
ובבירור שיוביל לדיוק בעז"ה ❤️
התנועה בין הדורות צריכה להישמר קדימה
את המסקנות מיישמים על הילדים
את ההורים אי אפשר לתקן, רק לכבד
שעשו מה שיכלו

אבל אני חושבת שבאמת יש תקופות שההורים שמים את הפוקוס יותר על ילד אחד (או יותר), ואלה שלכאורה "חלקים" קצת נזנחים בצד...
אבל כל עוד הם מודעים לזה, ואפילו משתפים בזה את הילדים שכרגע לא זקוקים לתשומת לב מיוחדת, וכל עוד הם מנסים בכל זאת לתת מדי פעם תשומת לב גם להם - אני חושבת שלא אמורים להיות להם משקעים מזה...
(למשל - אחד הילדים שלי שעכשיו ב"ה לא זקוק לטיפול מיוחד לפעמים בא אלינו ואומר שהוא רוצה לדבר איתנו. אנחנו משתדלים מיד להתפנות אליו, גם אם כל מה שהוא רוצה לומר זה "אבא ואמא, אני אוהב אתכם"... כדי שירגיש שאנחנו איתו, גם אם אנחנו לא לוקחים אותו לטיפולים)
מעבר לזה - באמת חשוב לזהות את האופי של כל ילד, ולכוון אותו בהתאם לכך. גם בכישרונות - אם ילד אוהב לצייר, אז לטפח את התחום הזה אצלו, ואם ילד אוהב לנגן - אז כנ"ל. וגם באופי ובהתנהגויות - לפי מה שהילד מכתיב.
שורה תחתונה - זה באמת מאתגר נורא, לשים לב לכולם, אבל אם נותנים לזה את תשומת הלב הנכונה אני חושבת ומתפללת שזה יכול להצליח...
ובאמת מתפללת שלא יהיה ילד שלי שיפתח שרשור כזה בעוד כך וכך שנים

שמי אמר שאני לא צריכה תשומת לב?
זה מה שההורה רואה אולי.
במקרה שלי בכל אופן, הצורך שלי בתשומת לב הורית ומענה לכל מיני בעיות רגשיות שאת חלקן הם יצרו בכלל (ואני בכוונה כותבת כך לא כהאשמה אלא כעובדה שאותה אני לא מעונינת לפרט) בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים מולם מאז שאני ילדה.
אולי אז לא ביטאתי את זה ממש במילים אבל כן במעשים והיום זה גם במילים ממש - אני רוצה לבוא לראות אתכם. אחרי חודש שלא, כן?
וגם אז, המענה הוא שאין זמן ופניות כי יש נכדים שצריך לעשות להם בייביסיטר בשעות הבוקר ואז נגמר הכח.
זה כל הזמן ככה. זה לא רק מקרה אחד.

עכשיו אני יודעת שאין לי איך לשנות את זה אבל זה כן גורם לי לתהות על המנגנון של מענה לצורך כשיש כמה ילדים והאם זה בכלל אפשרי וישים


או שבאמת המקרה שלנו הוא חריג ואין להקיש ממנו שזו גם אפשרות

שיש עוד נכדים/אחים אני מאוד מזדהה אגב ואם ינחם אותך קצת אצלנו זה לא קשור למרחק אנחנו מאוד קרובים פיזית ועדין בעדיפות אחרונה ועם ההורים שלי אני באמת לפעמים מתבאסת קצת אבל אני יודעת שהמרחק כן פקטור כאן וגם זה שאנחנו פחות מראים שזקוקים להם ושאר האחים כן יותר מדברים את ההזדקקות אז יש יותר עזרה שם..מנחם אותי לדעת שזה לא כי לא אוהבים אותי ויש לי משהו לא פתור עם אמא שלי שלא מאפשר לי להראות את ההזדקקות שלי אליה

אני חושבת שיהיה לך טוב לעבד את הרגשות האלה מול איש מקצוע... ניסית פעם?
בהתחלה חשבתי להציע לך לדבר ישירות עם אמא שלך, ממרחק של שנים (אמא שלי סיפרה לי שחלק מהאחים שלי דיברו איתה על כל מיני דברים לא פתורים מבחינתם מהילדות, וזה היה טוב לכל הצדדים) - אבל נשמע שהיחס הזה ממשיך גם היום... אז לא יודעת אם יעזור לפתוח את זה...
בכל אופן, אני לא בטוחה שזה קשור למשפחות ברוכות ילדים, אלא לדפוס התנהלות הורי. גם במשפחות של שני ילדים זה יכול לקרות, שהורה יעדיף ילד אחד על פני השני... (קראתי סיפורים כאלו, ב"ה לא נתקלתי בזה באופן אישי)

התחלתי לאחרונה טיפול
מקווה שיעזור לי
תודה ❤️

על החויה שלך.זה באמת נשמע כואב וקשה.
האמת שאני אף פעם לא חשבתי שהכוונה היא ליחס מועדף אלא שכל ילד להתיחס אליו לפי מה שצריך אחד צריך יותר חיבוק אחד יותר קשיחות אחר יותר עדינות וכו..וגם מבחינת כיוון בעבודת ה לכל ילד מתאים משהו אחר..
ובדיוק לפני יומיים שמעתי פירוש יפה על חנוך לנער על פי דרכו לא זוכרת בשם איזה רב מחילה.
על פי דרכו- פירוש בתחילת דרכו כשהו קטן תחנך אותו ותתוה לו את הדרך..וזה ממש התחבר לי טוב בלב.

בדיוק. גם.
שהורה חושב שקשיחות זה מה שטוב לילד אחד בזמן שלילד אחר הוא מרעיף יחס וותרנות למשל .
שהורה חושב שילד אחד מסתדר אז הוא מניח לו לנפשו לחיות את חייו בזמן שילדים אחרים מקבלים יותר יחס.
זה בסוף יוצא העדפה ולא חנוך לנער. ככה אני רואה וחווה את זה בכל מקרה

קושי מסויים עם זה לכן מה ששמעתי השבוע מאוד התיישב לי על הלב.בכל מקרה מבחינתי כל ילד צריך שיראו לו את האהבה אבל באמת לכל ילד יש את הדרך שלו שצריך להוליך אותו בה וכן לפעמים יש ילד שיש לו יותר יכולות במשהו אבל באמת צריך להיזהר שלא יהיה בקיצוניות של אחד לתפוס קצר בצורה נוראית ושני לשחרר בלי שום רסן.. צריך איזון.
לפעמים גם החיים מובילים אותנו לזה וזה לא במתכוון אבל במצב כזה בעיני צריך למצוא את הדרך לתווך את המצב לשאר הילדים..

לא יודעת מה לכתוב. עכשיו כשילדים עדיין ילדים אני האמא חייבת לתת להם מה שהם צריכים. אחרים גיל 21 לא חייבת כלום לדעתי. אם לא יתאים לי אני לא מתכוונת להכריח את עצמי.
שאיפה היא לראות כל ילד ולהשתדל לתת לו מה שהוא צריך. מצד שני אני רק בן אדם. יכולות שלי מוגבלות. וזה שלא במשפחות קטנות זה יותר קל. מוזר אבל גם במשפחות קטנות זה אותו דבר. מכירה הרבה , בעצם גדלתי בסביבה של משפחות עם שני ילדים. איכשהו שם אי-שוויון עוד יותר בולט. לא יודעת למה.

להיות אמא זה לא רק עד גיל 21
לא בטוחה שהבנתי אותך

שמכבד את הילדים שלו ומבין שיש להם רצונות וצרכים מצד אחד, ומצד שני כל ילד זקוק לגבולות בריאים כדי לצמוח.
ברגע שמקשיבים לילד ושומעים אותו, נותנים בו אימון ומשתפים אותו, אז אפשר לנהל שיח בוגר עם הילד. לדוגמה הילד אומר: למה הוא לא הולך לבית הספר היום ואני כן? הורה: שאלה מקסימה נסיך שלי. אני שמחה שאתה בא ושואל אותי. מה אתה מרגיש כשאתה חושב על זה,? יש לך רעיון למה הוא נשאר בבית ואתה לא? יש לך דוגמאות מתי אתה קיבלת משהו שהוא לא? וכו וכו..

נראה לי שהנקודה של חנוך לנער על פי דרכו זה לתת לכל ילד את מה שהוא זקוק לו.
כמו שנניח תתני לתינוק בגדים של תינוקות, לילדה בת 4 בגדים במידה 4, ולילד בן 8 בגדים שמתאימים לילד בן 8,
ככה גם בשאר הדברים לראות מה הדבר שנכון לכל ילד ולהשתדל להעניק לו אותו.


מעבר לזה נשמע שבאמת יש לך כאב מילדות של חוויה של אפליה או קיפוח, ושזה דבר שמציף אותך ומקשה עלייך גם מול ההורים שלך וגם מול ילדייך.

אז קודם לגבי ההורים, סביר להניח שכמונו, הם השתדלו להיטיב בכלים שהיו להם והם ידעו,
ובכוחות הנפש שהיו להם, ומצד שני הם גם לא מושלמים (כמונו )
וגם להם יש את השריטות מהילדות שלהם...
וככה ה' ברא את העולם.

ולא בכדי.
הדברים שצפים בך הם מצד אחד כואבים, אבל מצד שני גם פתח לריםוי של מה שעברת,
ופתח לתיקון מול הילדים האישיים שלך בע"ה.

לגבי מה שכתבת שאי אפשר לבקר הורים, אני חושבת שאם את מרגישה כל מיני תחושות של כאב
והיו חסרים לך כל מיני דברים, תתני להם מקום והכלה.
האם לבוא להורים בביקורת על זה- פחות יעבוד קודם כי ביקורת זה דבר הורס ולא בונה,
ושנית זה באמת מקום פחות מומלץ ולכבד.

אבל אם תדעי כן לזהות את התחושה הקשה שיש לך, ואת הצורך, תוכלי לנסות לשתף אותם מהמקום האמיתי והפנימי שעדיין זקוק לאהבתם ועדיין מרגיש שלא מקבל מספיק.

בכל מקרה נשמע ממש מציף,
שולחת לך כח 🌻

בקשר לילדים-
את לא מרגישה שאוהבת את הילדים שלך אותו דבר?
אולי כשנולד תינוק זה שכיח כי קשה להתרגל לזה שיש עוד ילד בבית
אבל לאהוב ילדים שונים - זה הכיף הכי גדול שיש! לאהוב בכל אחד את התכונות המיוחדות שלו!
אולי יש קטע של אנשים נורא'מוצלחים' ו'פרפקציוניסטים' ש-כל מי שטיפה פחות' מוצלח' מהם - קשה להם לאהוב אותו... אני ככה במידה מסוימת חשתי בילדותי מצד הוריי, שהם חשים שאני פחות מוצלחת, בתקופות מסוימות, אולי גם קשור לאנשים עם פתיל קצר.... ולכן קשה להם לאהוב את כל הילדים שווה בשווה
ובקשר להורים-
אני חושבת שבלבך מותר לך' לבקר' אותם, במובן של להבין מה היה חסר לך מהם ואת צריכה 'להתנתק' מזה ולא להאמין לזה, בלב או בראש..
אבל בשורה התחתונה להעריך אותם-שנתנו כמה שיותר שיכלו לתת, לפי הכוחות והתפיסות והיכולות שהיו להם באותו זמן, כי בסופו של יום כולנו אנושיים, כלומר מוגבלים בכוחותינו
(לא יודעת אם הבנתי את השאלה שלך... אם לא מתאים לך מה שאמרתי - אל תקחי... )

זה נשמע באמת כואב ומתסכל.
אני באמת באמת מציעה שלא תעשי דברים שהם מעבר לכוחות שלך. חבל על בריאות הגוף ובריאות הנפש, ובסוף גם לבריאות הבית זה לא תורם, גם אם לפעמים נראה שבאופן זמני כן...

נשמע שבמצב שלך צריך לעצור ולנוח כמה צעדים לפני.
כשאנחנו צועקות וכועסות זה סימן שהצטבר לנו הרבה בפנים והיה עדיף שנדע להגיד עד כאן כמה צעדים קודם.




אם את רוצה יותר לעומק קצת, ממש ממש ממליצה לך להוריד מדריך מתנה שבדיוק כתבתי ופרסמתי בכרטיס האישי שלי
(או בקישור הזה: הורדת מדריך מתנה

)
כי אחד הדברים שהוא מדבר עליהם זו התופעה הנפוצה מדי הזאת

שולחת לך מלא כוח ובריאות🌻

יקרה אני חושבת שהכאב שאת מרגישה מחייב טיפול!!! לא נשמע לי הגיוני שזה רק עניין של נעליים
אולי חוליה שזזה או משהו אחר.
בכל אופן את חייבת לטפל!!! זה יוריד ממך הרבה הצטברויות של כעס ותסכול
שולחת לך המון המון כוחות ♥️♥️

את אנושית. קורה לכולנו. בטח בזמן שלא מרגישים טוב.
יאללה שיעלם כלא היה. חיבוק.

לי זה נשמע מאוד חזק שאת ובעלך נמצאים במצב בו שניכם נמצאים במצוקה בו זמנית.

 

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת  לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

 

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

 

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

 

 

- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -

ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.

 

את יקרה, עם כאבי גב כבר כמה ימים שלמים.

ז"א שבכל צעד וצעד שלך, ביום ובלילה - כואב לך!

וכאשר את מתכופפת להרים בגדים מלוכלכים - עוד יותר כואב לך!

אז הכאב הזה פשוט מחרפן, כל אדם!

והכאב הזה הוא הוא זה שמדבר.

 

ויש את בעלך, שהעדת עליו שעושה *המון* דברים אחרים בבית ועם הילדים,

ויצא בבושת פנים מהבית כי הרגיש שאשתו האהובה כואבת מאוד מאוד ובעצם מאשימה אותו בכך והרגיש אולי ממש לא בסדר עם עצמו, מבויש, בעל לא מספיק טוב, אולי אפילו אדם לא מספיק טוב וכך יצא...

 

ושניכם כ"כ כואבים.

אף אחד לא התכוון להכאיב לשני, בזה אני בטוחה!

 

אז למה בעלי לא הרים את הבגדים?

לא כי לא אכפת לו ממני!

לא כי הוא לא אוהב אותי!

לא כי אני לא חשובה לו!

לא כי הכאב שלי שקוף בעיניו!

 

לא לא לא

 

אז מה כן?

 

אולי כך הוא רגיל,

רגיל לשים בגדים על הריצפה וישר לעבור לפעולה של המקלחת עצמה, ואולי קשה לו לשים לב לכמה דברים במקביל ולדאוג גם לבגדים?

 

---

 

ומדוע אשתי אמרה לי שאני לא שם לב שהיא עושה הכל כל היום וכעסה עליי מאוד?

 

לא כי היא לא אוהבת אותי!

לא כי לא אכפת לה ממני!

לא כי היא נגדי!

לא כי היא לא מעריכה את כל מה שאני כן עושה בבית ועם הילדים ואת האדם שאני!

 

לא לא לא

 

אז מה כן?

 

קשה לה. כואב לה מאוד עכשיו.

הכאב הזה דיבר.

היא בעצם אמרה לי שהיא זקוקה ליצירת מציאות כעת שהכאבים לא יתגברו. שהיא לא תצטרך להתכופף למשל. זה הכל!

 

ואז כאשר כל אחד מנסה רגע להבין גם את עצמו וגם את השני/ה *באמת*, במה שהם התכוונו *באמת*, במה היו הצרכים שלהם באמת -  הדברים לאט לאט נרגעים.

 

וכמובן לזכור שנפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.

וקורות לכולם.

זה לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

אלא רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

 

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

 

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן 

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

 

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

 

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

 

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

 

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!

 

למשל כאן במקרה שתיארת,

נשמע שיש כאן צורך גדול שלך *בניראות לקושי ולכאב שלך*, וצורך *בשלווה ורווחה ואיוורור והורדה מהעול, לפחות כרגע שכואב*

וצורך גדול של בעלך *בהערכה ובצורך להרגיש שהוא משמעותי, משמעותי לך, לבית, לילדים, ומשמח אתכם ולא חלילה מכאיב...

 

וחשוב ליצור מציאות שהצרכים של שניכם גם יחד מתממשים,

למשל, להדגיש לבעלך עד כמה את באמת מעריכה אותו וכמה שהוא משמעותי עבורך ועבור הבית כולו,

ולהוריד *מעצמך* את כל הדברים שגורמים לכאב.

כן, גם אם יש בגדים על הריצפה. לא להרים!

או לבקש ממנו בסוף היום בצורה ישירה ונעימה, או להביא נערה שתרים את הכל בסוף היום בתשלום, או להביא מנקה, או לבקש מהילדים הגדולים, או שהבגדים ישארו על הריצפה, כן! את יותר חשובה! הבריאות שלך יותר חשובה! וכאשר התנועה החד משמעית הזו מתחילה ממך עצמך פנימה - שברור לך שאת לא תפגעי בעצמך בשום צורה ולא תגרמי לעוד כאב - שאר הבית כולו והנפשות הפועלות כולם יחשבו כבר יחד על פתרון אחר ויגרמו לו לצאת לפועל!

 

ב"הצלחה רבה יקרה ותרגישי טוב במהרה ב"ה 🙏❤

תודה רבה רבה! חיזקת אותי מאוד! לומדת ממך המון כאן בפורום

תודה יקרה, ברוך ה'!

וכתבו לך פה דברים ממש משמעותיים.
ועוד נקודה: אצלי, כאבי גב משתקים+ עצבנות=דלקת בדרכי השתן. אחרי 24 שעות של אנטיביוטיקה הווליום בבית יורד פלאים. אולי זה יכול להיות כיוון?

גב תחתון?

אני בשיפור ניכר אבל באמת עדיין מציק

כאילו זזה חוליה בגב התחתון. כל תנועה כואב ממש. ועצבנות. על כל העולם.

משמח לקרוא שיש שיפור!

יש קשר בין כאבי גב תחתון לעומס נפשי, אתגרים במערכות יחסים שלך עם אחרים
את יכולה לעצור ולחשוב איפה זה תוקף אותך יותר..(מול הבעל,החברות,המשפחה המורחבת,העבודה..)
לדוג' אחרי שיחה מאוד מאתגרת נפשית מתחיל לי כאבי גב תחתון ועד שעניין לא פתור והגוף נרגע זה לא עובר וגם יכול לעיתים להחמיר. כאילו מצב של סטרס תמידי.

1. כן
2. לקנות שרוול ארוך. בחודש וחצי הראשונים חייבים ארוך (דק או עבה לפי הצורך) כי הם לא יודעים לווסת טמפרטורה, אחר כך גם ככה יתחיל להתקרר

זה תלוי תינוק.
יש תינוקות שאם ילבשו ארוך יתחממו ויעלו חום. זה גם בעייתי מאוד.

בהתחלה כדאי בכ''מ להלביש ביגוד ארוך, גם בקיץ.
אחרי החודשיים הראשונים כבר יתחיל החורף. לא הייתי קונה קצר בכלל

כמו שכתבתי לך - ארוך ודק.

אני ממליצה על בגד גוף שהוא עם תיקתקים גם בצד (מעטפת) וגם למטה, ורגליות.
אפשר גם בגדים שלמים לשים מעל.
מהר מאוד כבר יהיה קריר...

כל אחת אוהבת דברים שונים..
בעיני זה פשוט לא נח בכלל..

בדרך כלל יש להם פתח צוואר יותר מדי גדול. ובקיץ זה עוד שכבה.
אין לי בעייה להלביש מהראש, גם בגילאים ממש קטנים.

עליהם כי עם המעטפת היה לוקח לנו מלא זמן לסגור (כי זה טיקטקים כפולים, וצריך להתאים דו"צ)

ובינתיים קר להם לקטנטניםםם😅

הפתח של הראש רחב יותר בכאלה

זה שמתי שהטיטול מלכלך את כל הבגד לא צריך להעביר את כל הלכלוך על הראש🤢

ארוך דק
ממליצה מאוד על תקתקים לכל האורך/ריצרץ (יש לקארטרס ויש עכשיו מבצעים). אני ממש לא אהבתי הלבשה מהראש בגיל הזה, רק בגדי גוף.
יש לקנות גם גופיות מעטפת. זה הכי נוח
לא הייתי קונה קצר בכלל

מציעה לקנות כמה בגדי גוף קצרים.
זה גם נח לתקופה שכדאי משהו מתחת אבל 2 ארוך זה חם.

אבל זה גם תלוי איפה נמצאים.
אם יש מיזוג. אם חם מאוד או לא.

אני ילדתי שנה שעברה בתחילת אוגוסט ומגיל חודש כבר הלבשתי לה קצר כי היא םשוט הייתה מזיעה עם הארוך (גם במזגן), וכן היה איזה חודש - חודש וחצי כזה שהיא לבשה קצר.

קיצור, קצת קשה להגיד עד מתי יהיה חם, אז תכלס הייתי קונה בעיקר ארוך דק אבל כן דואגת שיהיו 2-3 בגדים קצרים למקרה שיהיה חם

אבל אם את גרה במרכז אז כדאי שיהיה דק ארוך...

אישית אני אוהבת דווקא אוברולים וחולצות מעטפת. חולצות שמלבישים מהראש זה מעצבן כשהם קטנטנים ורכים
ורגליות ממש חשוב שיהיו קטנות מספיק כי בד"כ מה שכתוב ניובורן זה ארוך בטירוף

בכללי כדאי ממש יד שניה,הגיוני שאת יכולה לקחת מכאלה באזור שלך שילדו לפני כמה חודשים וכדו כי ביגוד ראשוני זה למעט מאוד זמן אז זה נשמר היטב ומצד שני כן צריך כמות כי הם מלכלכים הרבה
וגם סביר שתקבלי מתנות אחרי הלידה אז לא כדאי לקנות מראש הרבה

זה ממש תלוי איפה גרים
אצלנו יש ימים קרירים ממש גם ביולי אוגוסט..
בערב פה זה קבוע סוודר מינימום. השבוע יצאתי עם מעיל.

קיצר ממש תלוי איפה גרים..

ולגבי החיסון תקחי אקמול יקרה. יש שם עם השעלת עוד חיסון שאני לא זוכרת מהו שממש עושה כאבי שרירים. אני ממש לקחתי אקמול

הבת שלי נולדה ביולי והייתי צריכה להלביש לה ארוך... בהתחלה לובשים רק ארוך. אז כדאי איזה 3-4 אוברולים, 6-7 בגדי גוף, ו7-8 מכנסיים...
עשיתי כמויות בערל, יש מצב שצריך יותר. אני תמיד מקבלת בגדים לגיל הזה... שווה לבדוק ביד שניה

נשמע ממש ממש כואב.
מאד מאכזב וקשה לחיות ככה ולהרגיש שנמצאים במבוי סתום מכל הבחינות

שולחת לך הרבה כוחות.


רק לגבי הבכי, אני אגיד בקצרה
שהרבה פעמים גבר שרואה את אשתו בוכה מרגיש תחושת כשלון
כי אם הוא היה גבר מצליח אשתו הייתה מאושרת
ולכן זה הרבה פעמים קשה להם ומוציא מהם דברים לא טובים


ולמרות כל זה חשוב לי שתדעי, שיש תקווה, באמת.
זוגיות היא דינמיקה, והרבה פעמים כשהיא נכנסת למסלול ההפוך, זה כל ההגה שמאלה..
והכל הולך ונהיה מסובך וקשה ונראה חסר מוצא.
אבל באותה מידה כשלומדים להפעיל את הדינמיקה לכיוון הנכון שלה,
הכל משתנה לטובה🌻

אל יאוש חברה.

ואם את רוצה, יש בחתימה שלי מדריך מתנה שאפשר להוריד ולדעתי יש בו כמה נקודות שגם יכולות מאד לעזור לך במצב הנוכחי.

מאחלת לך ימים וחיים טובים❤

שתתפילתך תתקבל לטובה ❤️

שתתקבל תפילתך, 

שיהיה לטובה

בוכה

ממש מתרגשת לקרוא אותך
איזו קבלה של המציאות
איזו הסתכלות חיובית
אני ממש עם צמרמורת
מצטרפת לתפילתך: שהשם ירעיף עליך חסד ורחמים, שתזכי לשאת אותם, ללדת ולגדלם בבריאות הגוף והנפש, יחד עם משפחתך. מתוך שמחה, נחת, רוגע והרבה כוחות ואושר.

בס״ד

בשורות טובות!!!

איזו תפילה. איזו כנות ועומק.

אשרייך.

שתזכי לבשר ולהתבשר בבשורות טובות בע"ה.

הלוואי שתתקבל התפילה בטוב ובמתיקות

הכל כל כך מבלבל, וראשוני, ועוד לא שיתפנו כמעט בסביבה הקרובה.
ויש בזה כאב ובדידות ועצב.
והחיבוק שלכן, נשים שלא מכירות אותי, לאשה שהן לא מכירות- יש בזה חסד.
אז תודה
על הנחמה, והתפילות וההשתתפות
לא ידעתי כמה ריפוי זה יכול להביא.
תודה

הבעיה שהוא עם נזלת כמעט כל הזמן, די כרוני...
את אומרת שיש מצב שזה גדל שוב? אמורים לחזור לביקורת בחורף, אחרי שנתיים מהניתוח, כי הכפתורים עדיין לא נפלטו בפעם האחרונה שהיינו אצלה

אנחנו עשינו לאחרונה לבן 3. תאורטית הבנתי שיכול לחזור אבל לרוב לא קורה.
אולי זה משהו אחר כמו אלרגיה?
בכל מקרה מצדיק בירור.

הרופא אף אוזן גרון של הבן שלי אמר לי שהשקדים ממשיכים לגדול עד גיל 4 בערך ולכן אח עושים הקטנה יש,סיכוי קטן שיגדל שוב. אצל אחד הילדים שלי עשו הקטנה בלבד כי זה הספיק ואצל בן אחר עשו הסרה לגמרי לשניהם תודה לאל זה לא חזר

אחרי הניתוח הרופאה אמרה שהייתה לו ממש כמעט חסימה מלאה מהשקד השלישי. היה נשמע שהורידה לגמרי אבל אני לא יודעת...
ותודה לך!

כי זה יכול להיות חוויה מאד נעימה ומגבשת כזוג

יש מתכונים מאד קלים לאוכל פשוט , טעים לא מסובך ולא יקר.

ואחרי שאת צוברת חוויה טובה בבית שלך
אולי יהיה יותר רצון ואומץ לארח גם את אמא.


בהצלחה ממש!

אנחנו בערב שבת אוכלים לבד אבל מקבלים אוכל מהחמה....

אבל קבעתי לעצמי
שאני מבשלת גג שעה.
לא מבשלת משהו שדורש התעסקות של שעה +
כי חבל על הזמן וחם לעמוד במטבח.

דבר נוסף
מה שאפשר להקל מבחינת ההכנות תעשי
למשל את יכולה לחתוך ערב לפני יום ההכנות שלך
ירקות למרק/ לקלף תפוחי אדמה לחמין ולהשרות במים, הם נשמרים טוב ולא משחירים
וביום את פשוט לוקחת ורק משתמשת במוכן.

אותו דבר ירוקים למיניהם פטרוזיליה וכו' את קוצצת פעם אחת כמות (היום יש מכשירים את ממש לא חייבת לעמוד עם מגש וסכין) ומקפיאה.
ומוציאה כל פעם את הכמות שאת רוצה להשתמש בה.

יש עוד דברים יכולה להכין מראש ולהשתמש למחרת.

ואת יכולה להחליט שחלק את קונה למשל סלטים וחלות , וחלק מכינה בעצמך (למשל מרק ודג)


אני חושבת שההכנות והבישול, היחד שלכם ישפיע טוב על הזוגיות וגם ירגיל את הסובבים להתייחס אליכם כחטיבה אחת וכזוג בוגר המנהל את חייו בעצמו.
ממילא כל היחס שלהם/שלכם יישתנה לטובה.

לגבי ההכנות
אולי תתחילי מזה שזה כמו להכין לעצמכם אוכל ביומיום, כשאתם בבית . כשאת בוחרת דברים קלים (פסטה, סלט ירקות פשוט וטעים) את חווה הצלחה ולאט לאט תהני מזה וגם תשתכללי שיהיה לך קל.
ואז ההכנות לשבת לא יראו לך קשות מידיי.

לקחת זמן ומסובך

איזה חרוצה!!
אני בשעה הראשונה רק מנקה ומסדרת את המטבח😅😅

באיזו כנות את מסתכלת על עצמך ובוחנת
אחותי אשרייך!!!
צריך הרבה אומץ להסתכל לאמת בעיניים
זה לא נכון לומר "אין לי את הרגישות"
כי הנה עובדה ששמת לב
עובדה שאכפת לך
את מרגישה רע עם עצמך
זה בסהכ ייסורי מצפון
שאפשר לקרוא להם בפשטות
חרטה
וזו הדרך המהירה והטובה ביותר
להשתפר!
כמה קל ופשוט, ככה משמח
אל תסתכלי על העבר ותחליטי החלטות על האופי שלך
אלא להיפך
תסתכלי על הרצון ועל היכולת לשנות בעתיד
משם קבלי החלטה מעשית שאפשרית מבחינתך
ונסי בהדרגה ליישם אותה
תהיי חומלת כלפי עצמך
שינוי מצריך הדרגה
ותאמרי על עצמך מילים טובות
זה יוליד בך נתינה וחסד

אבל מה עושים מכאן?

איך אני יודעת שהיא לא נפגעה? להזמין אותה לשבת הבאה?

היא טוענת שזה בסדר ושהיא תבוא לשבת אחרת אצל ההורים שלו כשיהיו פחות אנשים ושלא אלחץ עליה. היא לא רוצה שבת עם הרבה ילדים ועומס.

אבל לא יודעת, יצאתי ממש גרוע. איך לומדים להיות מארחים טובים?

 

 

עם חיוך
והארת פנים
ורגישות למתארח - לדוגמה אמא שלך שלא אוהבת המולה ורעש, אז להזמין אותה לשבת שלכם כמשפחה ולא עם עוד כמה משפחות ביחד
ומתכונים מהאינטרנט
וניסוי וטעיה
וקצת אוכל קנוי
ויהיה בסדר

רק אותה. אפשר לקנות אוכל מוכן טעים.
יאללה קפצי למים

נראה לי שכדאי לקפוץ למים ולהתחיל לבשל לעצמכם. גם חמותך וגם אמא שלך לא יוכלו לבשל לכם לנצח, ומה תעשו אז?
אני מבינה שהמטבח לא עושה לך את זה, אבל יש הרבה דברים בעבודות הבית שלא עושים לי את זה ובכל זאת אני עושה אותם כי הם חלק מההתנהלות התקינה של הבית. כמובן אם יש אפשרות כלכלית, לכו למיקור חוץ ותקנו אוכל מוכן. אבל אולי אולי תנסי ותגלי שהשד לא ככ נורא. יש היום המון אתרים ידידותיים למבשלת המתחילה.

במקביל לזה, הייתי קובעת עם אמא שלך שבת אחרי השבת הזו. ונכנסת ל"תורנות" השבתות עם האחים באופן קבוע, מתאימה את השבתות שבהן אמא שלך באה אליכם לשבתות שאתם מגיעים לחמותך. אירוח של אמא זה לא כמו לארח אדם זר ואפשר להרגיש לגמרי בנוח, לכן זו הזדמנות מצויינת להתנסות.

בהצלחה רבה!!

עד עכשיו כי אין לי מקום.
ספציפית כרגע יכולה להזמין את אמא שלך אליך ולהגיד למשפחה של בעלך שאמא שלך תהיה אצלך ולכן לא תגיעי ואם יזמינו אותה גם אז מה טוב..
או להציע שתתארחו אצלה במקום...
לגבי אוכל אפשר גם לקנות מוכן. ואז את מסודרת
אין טעם להרגיש רע רק לחשוב איך לפתור את הבעיה.
מעבר לזה, אם תרצי להתחיל לבשל, פשוט לקחת מתכונים קלים ולהכין משהו מדי פעם. או דברים שאת אוהבת לשאול את אמא שלך או חמותך איך הן מבשלות ( הן גם מאוד יאהבו את זה וזה יחמיא להן)

הראשון זה החשיבות של העצמאות שלכם ללא תלות בהורים, שזה לוקח זמן ואולי עכשיו זה הזמן לעבוד על זה. התוצר של זה זה שזה יהפוך את הבית שלכם למרכז חייכם וחיי הילדים שלכם,
זה מצריך מאמץ אבל זה כל כך חשוב גם לכם לילדים ונתן עוגן ויציבות בחיים

הנושא השני הוא לגמרי טכני וזה חוסר ההנאה מבישול, וזה לא חייבים, אפשר לקנות, אפשר להכין מינימלי ויש המון טיפים לאיך לפשט את הדברים

הנושא השלישי (שבעניי הוא הקשה מכולם) הוא הזדקנות ההורים והיפוך התפקידים, ולוקח המון המון זמן להבין את זה וברגש לעולם ממשיכים להיות הילדים הקטנים של אבא ואמא, אל תאכלי את עצמי על מה שהיה עד היום, כל הכבוד לך על המודעות של היום.
שתפי את בעלך, שתפי את חמותך (נראה שאתם בקשר טוב) מעבר למחיר הטכני שזה גובה (לדאוג שאמא לא תשאר לבד וכו...) יש לזה גם מחיר נפשי, תקיפי את עצמך באנשים שיכינו ויתנו תמיכה

בהצלחה

תודה לכולן על הטיפים בסוף נפל לי האסימון שאמא הכי חשובה עם כל הכבוד לאח של בעלי שמגיע פעם בחודש… התקשרתי לאמא אחרי שכתבתי כת זה לבעלי והצעתי לה שאם נוח לה יותר שנהיה שתי ארוחות אצלנו בבית. והיא תבשל אצלי (היא הכי אוהבת ורוצה לעזור לי) ואם נרצה נקפוץ לבקר את ההורים שלו.
זה יתן לאמא שלו הזדמנות שאם היא רוצה מיוזמתה להזמין בכיף. ואמא שלי שמחה מאד ועדיין אמרה אעדכן אותך מחר אבל הפעם בשמחה ושקלה בחיוב, היה שזה נראה מתאים לה יותר.
ועכשיו ממש טוב לי.

וזה ממש רעיון.

שבת ארוכה מאוד וגם אם תאכלו שתי ארוחות בבית תוכלו לקפוץ לחמותך לזמן משמעותי אם זה יתאים..

קודם כל כל הכבוד על ההתנהלות!
דבר שני אם אמא שלך תבוא לבשל אצלך, אולי תעמדי לידה ושתלמד אותך מה היא עושה.
גם אני לא אוהבת לבשל אבל א''א להסתמך על ההורים לנצח, ואם תראי מישהי עושה את זה בפועל ומסבירה לך, אולי זה יעזור לך להיכנס יותר לקטע.

מציעה גם לדבר על זה עם אמא שלך. להגיד שהיא תפסה אותך בהפתעה בנקודה שקשה לך איתה, ובאמת את רוצה להתחיל להתרגל לארח ואולי היא יכולה לעזור לך עם טיפים וכו'.

בהצלחה!

שנארח את אמא שלי השבת והיא תעזור לי לבשל ואז היא אמרה שהיא מוזמנת איתנו כמובן, היא בכלל לא ידעה כנראה שבעלי היקר לא טרח להעביר את המידע;)

זה באמת היה הדבר הנכון לעשות!!

 

מה כתבת מקודם? שאין לך רגישות או משו כזה????

 

מהממתת

בטח ובטח שלא לקליר בלו....

אם יש לך איחור של כמה ימים מהמחזור, למה לא לעשות בדיקת דם (בטא)?

ובדקתי שוב את הבדיקה ועבר לפי דעתי 20 דקות ואני לא יודעת אם אני מדמיינת כבר או שזה באמת יש פס ממש ממש ממש עדין או שאני כבר מדמיינת

בראשונה רואה איזה פס חלשלוש אבל לא משהו בטוח

פשוט תחכי יום-יומיים ותבדקי לא בקליר בלו..

כללי אבל אותה ממש! תקנו רק בעלי אקספרס, לא שווה יותר מזה שקל נוסף....

אז שווה לקנות משהו זול לא אמין... 😵

קיצור לא יודעת באמת.. סתם העליתי כיוון.

בפועל היא תזהה את ההריון עוד לפני הביוץ🤦‍♀️

בבדיקות שהפס ביקורת ורוד, גם הפס השני צריך להיות וורוד. אם הוא שקוף זה שלילי.

לא מצליחה לראות בתמונה אם יש גוון וורוד או לא.

בשורות טובות!

ברור שיש מקרים אבל בגדול לפני איחור מלא פעמים היו פה פסים חלשלושים שלא היו כלום. הלחץ לדעת מאודדדדד מובן. אבל פשוט לא שווה את האכזבה הזו של חיובי חצי מדומיין כוזב. ביום מחזור או יום אחריו זה אמין יותר בפער.

והיכן ניתן לקנות

מוכרים למשל במכבי פארם

יש מצב כזה שנקרא הריון כימי.
זה אומר שהייתה הפרייה. אבל הגוף לא הצליח להשריש את ההריון.
בעבר לא ידעו שזה קורה. כי זה פשוט כמו מחזור.

בע"ה שיהיה בשורות טובות.
אבל לדעתי מהסיבה הנ"ל לא כדאי לעשות לפני האיחור.

יצא לי שלילי ואחרי מספר דקות יצא פס ממש חלש אבל זה פס השאלה אם זה נחשב או שזה לא

הייתי אומרת לך מזל טוב.
אבל מכווין שזה בדיקה לא אמינה אז באמת אין מה לעשות חוץ מחכות בסבלנות לבוקר.. והלוואי ויהיה

בשורות טובות.

לכן זאת לא בדיקה אמינה, כי בבדיקה אחרת פס כזה נחשב הריון, בקליר בלו זה לא אומר כלום. תקני בדיקה אחרת או בדיקת דם

את עוד לפני האיחור והקליר בלו לא אמינה אז אין לנו איך לדעת..
מעולה שתעשי בדיקת דם, למרות שאני לא ממליצה לפני האיחור כי לפעמים יש הריון שמתחיל להתפתח נופל מהר ואז זה מתבטא בבטא נמוכה..
מאחלת לך בשורות טובות בקרוב בעזרת ה'❤️

תקני בדיקה של סנסו טסט

מתחיל בערך בחצי שנה.
הוא כמעט שנתיים. הייתי מנסה להיות קשובה יותר אם יש משהו אחר שגורם לו להתנהג ככה

אבל כמה חברות אמרו לי שזה מצוי גם בגיל שנתיים כזה..

לפי הספרות המקצועית חרדת נטישה יכולה להופיע בגילים 8 חודשים עד שנתיים וחצי.
חבל להטעות.

המנהלת אמרה שזה הגיל הקשה, של הפעוטות.
כי ההורים שמים אותם והולכים והם לא יודעים שהם יחזרו.
בגילאי הבוגרים יותר קל, כי הילדים יודעים שההורים יחזרו ויקחו אותו הביתה.

ממש קשה אם השלב הזה מתחיל עכשיו... אולי לנסות לתת לו את הביטחון שאת תמיד איתו. גם להגיד לו, הןא מספיק גדול להבין

אני מזדהה

ילדון בן שנה ועשרה חודשים שגם הגיע כנראה לשלב כזה של חרדת נטישה וקשה לי להכיל את זה 

לא זוכרת שיש בגיל כזה חרדת נטישה..

זה מצוי יותר בגיל 9-10 חודשים, לא?

 

אצלי זה ככה עכשיו והוא לא רוצה ללכת למעון.

הוא אומר לי: אמא! לא עבודה!
לא גן!

וכשאני שואלת אותו איפה הוא רוצה ללכת.. הוא אומר לי: אמא!

חיים שלי..

 

ואם אני יוצאת מהבית הוא מתחיל לבכות

 

אמרו לי שיש חרדת נטישה בגיל כזה לפעמים.. 

 

הרבה כוחות לכולנו ובלי הרבה נקיפות מצפון.

גם זה יעבור בע"ה

 

את תגובתי ל@אם_שמחה_הללויה

והיא התחילה גם להתנהג ככה. יש לי שכנה שהילדה מאוד מאוד אאוהבת , תמיד הולכת אליה. היום רציתי לשים אותה אצלה כדי שאעשה ספונג'ה והיא פשוט לא ירדה לי מהידיים. בסוף חזרנו הביתה. וזה מתיש ממש!! מזדהה ממש.

מחוסר התגובות פה הרגשתי כמו רוצחת... תודה לך על זה ❤️
ורק אבהיר שהילדים שלי אהובים, מושקעים, עטופים, נשארים בבית עד גיל שלוש... פשוט התלות הטוטאלית מתישה, במיוחד כשיש עוד ילדים שגם צריכים את שלהם ומגיע להם. תודה יקרה שהגבת, כבר הרגשתי אדם רשע ומרושע...

איתם בבית עד גיל שלוש זה לא פשוט, מניסיון.
הגדול שלי בן שנה 10 וגם איתי בבית וזה כייף וגם מאתגר.
גם אני לפעמים מאבדת סבלנות וזה בסדר, להיות איתם יום שלם זה אליפות אז אם יש רגעים שקצת מאבדים סבלנות זה לא הופך אותנו לאיומות אלא לאנושיות.
אני משתדלת לנסות לזהות את הזמנים שבהם אני בדרך לאבד את הסבלנות ומראש לנסות למנוע ולמזער נזקים לפני שזה יוצא עליו.

שה' ישלח לנו כוחות!
לזכור שזה רק תקופה.

לכל אמא, כולל אני קורה שמתעצבנים על הילדים וצועקים עליהם. לא אידיאלי אבל קורה. בטח בעזה מצב קשוח שהילד לא משחרר.
וכואב לשמוע איך את מרגישה כלפי עצמך... את בסדר גמור. באמת.

במיוחד שעד לפני רגע הוא לא חשש מכלום, אז מה הוא חושב שהשתנה? 🙂

אבל ממש יכולה לראות איך אני יכולה להגיב בדיטק אותו הדבר.
זה קשוח

חיבוק, והלוואי שיעבור מהר

כל עוד אין ממצאים נוספים אין צורך להתייחס

כלומר שרוב הסיכויים שאין לו משמעות אם הוא לא מלווה בסימנים נוספים. אם כל הבדיקות תקינות מסביב לדעתי אין מה לדאוג.

זה נחשב חלק מהנורמה אם אני לא טועה.

נולדה נסיכה מהממת. בריאה ורגילה ב"ה!!!

אומרים שאם זה הממצא היחיד אין מה לדאוג

 

לא חושבת שכדאי. זו בדיקה עם סיכונים

ולא אומר שום דבר
המקסימום תעשי אקו לב
יותר מזה חבל..פשוט תשכחי שזה קיים
יש את זה לאלפי נשים
רק 2 ממצאים+ מעלה אחוזים למשהו..
וגם אז לא יחייב(מנסיון)

אתמול בדיוק פתחתי על זה שרשור. אותו ממצא.רק סקירה מאוחרת ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מזאת..
קבלתי הרבה הרגעות!!
מאחלת לי ולך שזה שום דבר ..
אל תהיי בלחץ. אני יודעת שקל להגיד , אבל מרגישה יותר בנח כי אנחנו באותה סירה..
הקב"ה מנהל את העולם ובאמת שלהיות כל ההריון במחשבות פסימיות לא יתרום לנו שום דבר.

גם אצל אחד מהילדים שלי זה היה ממצא יחיד.
הרופא בסוף הסקירה אמר לי כמה פעמים שאם זה ממצא יחיד אין לזה משמעות.
ב"ה הכל היה תקין🙏

אולי מכון פועה?

בעז"ה תינוק בריא ובקלות!

כבר ממש לא מסוכנת כמו פעם ב"ה. נפלאות הטכנולוגיה...

והיא הסבירה על כל הבדיקות
ואמרה על מי שפיר וכו שהיה לנו ברור בכל מקרה שלא נעשה
אבל אמרה שיש איזו בדיקה
משהו שלוקחים דם, שבעצם בדם הזה יש חלקיקים של הדם של התינוק
ואז לוקחים למעבדה ושם אפשר לגלות 100 אחוז על כל מיני תסמונות וכו (מקווה שלא מתבלבלת, אבל זכור לי שאמרה 100 רחוז)
פשוט זו בדיקה שצריך לשלם עליה כסף, לא זוכרת אם 300 או סביב ה1000, אבל אולי אם יש חששות כדאי לבדוק
כי לפי מה שאמרה זה לא מסוכן בכלל

מי שפיר היום חלק מבדיקות הניפט מאוד מורחבות

רק בתסמונת דאון הדיוק שלה הוא 99%, בשאר הדבריפ היא פחות מדוייקת ואני חושבת שאם אין איזה חשש מסויים, אז חבל על הכסף.. (כותבת את זה בעיקר לך, אם אתם מלבטים על זה בעקבות הדברים של הרופאה)

זה וודאות של כמעט 100 אחוז במקרה של תסמונת דאון (רופא בכיר מאוד אמר לי שהוא אישית שמע רק על מקרה אחד (!!) בעולם של טעות בבדיקה הזו, ושהוא שומע על אלפי מקרים...)

לי היה ממצא של נקודה אקוגנית ואפילו אקו לב לא עשיתי כי הקופ''ח לא אשרה בטענה שזה מצוי כמעט אצל כולן.
ונספג עד הלידה

גם לנו היה מוקד אקוגני והרופא היה כזה מדהים, הוא אמר: אפילו לא הייתי אומר לכם את זה. אני אומר על הממצא הזה רק כי אני חייב אבל מבחינתי זה לא אומר כלום ויש את זה לכל אחת מחמש או עשר הריונות וזה כמעט תמיד שום דבר
רק אם זה מגיע עם עוד ממצאים מחשידים - רק אז חוששים

אבל זכור לי שאומרים שאם חולמים שמישהו נפטר אז זה חיים ארוכים

בכל מקרה, אני לא הייתי מייחסת לזה משמעות בכלל

יש עניין לפרש את החלום לטוב כיוון שהפירוש הוא יותר משמעותי מנתוני החלום סתם..

בכל מצב..
הייתי חוקחת את זה כהזדמנות ועושה תשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה.
תני צדקה בעין יפה, תקבלי על עצמך משהו קטן (אפילו תחום בזמן.. למשל שבועיים) ותתפללי שיהיו לו ולכל המשפחה חיים טובים וארוכים..
ותבטחי בה' שאחרי כל אלו את שמורה ומוגנת

הטבת חלום.
ובכל מקרה תמיד לפרש חלום לטובה.
בשורות טובות בע"ה.

בשביל ההרגשה הטובה

בגלל שילמתי חלום לא טוב.
מאמינה מאוד בכוחה של הצדקה.

בעז״ה אתן סכום גדול לצדקה, אתפלל ואקח על עצמי משהו בלי נדר.
שאלה נוספת למי שחלמה חלום רע- הצלחתן לשנות את כיוון המחשבה של פירוש החלום? אני ממש מנסה להלחם בזה ולא מצליחה..

לתת למישהו שאוהב אותך לפרש את החלום לטובה.
יש גם נוסח של הטבת חלום שאפשר לומר בזמן ברכת כהנים (יש בחלק מהסידורים, נראה לי שבספרדיים)

היום החלומות מושפעים מהתת מודע ומדברים שראית ונחשפת אליהם
תבקשי ממישהו שאוהב אותך לפרש לך לטובה

פדיון נפש
שמישהו יפרש את החלום לטובה-הטבת חלום
מעשה חסד(אולי עם הנפטר)

בעיניי השכן שומר על הילד

ולהבא לא מספרים חלומות (לאחותך)
חלום שלא סופר כאגרת שלא נקראה
חלום טוב חלום שלום
בעז"ה אריכות ימים ושנים

יש לכן רעיון לשם של רב שאפשר להתייעץ איתו?

איך ניתן להגיע אליו?

וכדאי להתייעץ אולי צריך לעשות פדיון נפש
לתת צדקה תמיד מועיל..

על שלום כנראה שמעכשיו יהיה לך המון שלום,

דבר שני הרב מרדכי אליהו ז.צ.ל והרב עובדיה יוסף ז.צ.ל אמרו שבדור שלנו,

לא צרכים להתייחס לשום חלום,לכן יקרה אל תתייחסי והכל ממש הכל יתהפך לטובה אמן.

ואולי גם מדליקה נר לעילי נשמת השכן שנפטר

ושותה מים רותחים עם מקל קינמון
לכל אורך המחזור
אני מאמינה שזה מקצר לי...
להאמין שזה מקצר זה הכי מקצר 😌

יש סיבה לחשש שלך?

אם יש לכן עוד רעיונות, אשמח

עברתי להשתמש בגביעונית, זה קיצר לי את הימים לארבעה

ואוספת את הדם שם.

כאילו כמו טמפון, אבל רב פעמי ויותר בריא לגוף.. בלי כימיקלים של מוצרי היגיינה תעשייתיים

בס"ד
משתמשים בזה?
תודה!

תנסי לחפש

זה כאן הרבה בפורום. יכולה לחפש בכרטיס האישי שלי.

בגדול, כמו שכתבו זו כוסית סיליקון שמכניסים לנרתיק, ונועדה להחליף את השימוש באמצעים חד פעמיים בזמן המחזור - תחבושות וטמפונים. היא עשויה מחומרים רפואיים ולכן אין תגובה של הגוף כשהוא מגיע במגע איתה. הרבה נשים מעידות שזה גם הפחית להם את הכאבים וגם קיצר את המחזור

הוא נקרא אסטרופם ולוקחים אותו לכמה ימים בתחילת המחזור (3-5 ימים לפי הצורך) והוא דוחה את הביוץ.

צריך מרשם מרופא נשים.

אבל עשית מעקב ביוץ או מעקב זקיקים לוודא שזאת אכן הבעיה שלך?

בס"ד

התייעצתי עם מכון פועה והמליצו לי לקחת מ.נ. פורמולה, תוסף תזונה שמקצר את ימי המחזור. גיגלתי על זה קצת וכל התגובות שראיתי של בנות שלקחו את זה לא היו נלהבות.. יש מישהי שכן לקחה וזה עזר לה?

1. מיץ לימון כל הזמן כל היום , בעיקר מיום הדימום עצמו פחות בהכתמות..
2. מסטיק תמני מיום הדימום עצמו, שלוש פעמים ביום 30 טיפות עם חצי כוס מים
3. פעולה שניקראת "סבוב אגן לאחור" בימים הראשונים מאוד מומלץ בעמידה ושכיבה הכל טוב ומועיל
4. והכי חשוב שתיית מים מרובה. המון המון לאורך כל ימי המחזור מהיום הראשון- מנקה מאוד.
5. למרוח כמה טיפות שמן לבנדר (מהולות בשמן בסיס כמו שקדים) באזור הבטן התחתונה בימים של הדימום
6. חליטת ילקוט רועים
7. ללמוד שיטת שרמן
8. כף קינמון בבוקר לאחר שהדימום נרגע ונשאר הסוף שלא נגמר, כל בוקר לכמה ימים. בבוקר יש דימום בערב הפסק טהור...
9. תה פטל אבל לא משקיק, אלא חליטה של עלים מחנות טבע
10. תה קמומיל טבעי ללא קפאין מאריך את מספר הימים בין וסת לוסת


אישיתי ניסיתי את הלימון ועזר לי ממש

תנסי בדיקה אחרת

היריון קודם שנפל בדקתי עם הבדיקה קליר בלו יצא חיובי וגם היה נכון אחרי בדיקת דם שעשיתי

זה לא אומר שאין הריון, אולי מאוד מאוד צעיר, אבל הבדיקה הזאת היא שלילית ולא מעידה על כלום.

הריון קודם שלי שנפל נבדקתי עם הבדיקה הזאת והייתי בחודש תחילת 3
ועכשיו ממש מוזר שרק אחרי כמה דקות הופיע פס ממש ממש חלש והתנסיתי בעבר גם עם הבדיקה ממש לפני שנה גם ויצא שלילי גם אחרי שבדקתי שעברו שעות נשאר שלילי

לעוגמת נפש מאוד גדולה

לכי לקנות של לייף או תשובה כנה

זה יתן לך תשובה מדוייקת

אבל כדי להיות בטוחה אני הייתי עושה עוד אחת

כי הוא חלש