פורום הריון ולידה (עמוד 1368)

מכל מה שאמרת לא שמעתי שיקול אחד למה לא
חוץ מהרגל למקום ופחד משינוי-שזה לא סיבה בעיני אל5 להפך
סיבה להתגבר על הפחד וללמוד לעשות שינויים

או שפספסתי משהו??

חמותי מכורה לבנות שלה. בקטע הזוי.

דוגמה הכי פיצית בעולם ודי דפוקה...

היינו אצלה

לדוגמה יש צלחת עוגות ועוגיות שהכינה.

היא אורזת לבת שלה קופסה ענקית (היא גרה ממש לידה) ולנו ממש נראה שהיא סופרת אותם ושמה בצלוחית של סלטים.

מבינה את הקטע?

מפחיד אותי להגיע לגור שם וממש להרגיש לא שייכת או להרגיש בודדה בטירוף כי הם לא טיפוסים הכי חמים ומשפחתיים. יש מצב שבגלל שאנחנו גרים רחוק ולא מתראים מלאאא אלא כל חודש נניח הם נהנים מאיתנו.

גם בקטע של האירוח- הבנות בעדיפות א' וכך גם הילדים של הבנות. זה גורם לי לחשוש.

גיסתי משכנעת אותי לעבור לידה כדי שנהיה יחד ונגדל את הילדים יחד. תכלס זה אופוריה כזו ויכול להיות אשליה.

למשל זה שלא תצטרכי למצוא איפה לישון כשאת אצלם נשמע לי שיקול ממש חיובי, במיוחד שהבנות תמיד בעדיפות... אבל לא לצפות שפתאום הקשר יהיה מצוין ותאכלו יחד כל שבת....יש שם עוד יתרונות איפה שהם גרים? למשל איך הקהילה? תוכלו למצוא שם עוד חברים?

אני בחיים בחיים לא הייתי עוברת לגור ליד חמי וחמותי, אבל אני יכולה להגיד שאני יודעת בוודאות שהעובדה שאנחנו גרים רחוק משפיעה גם על זה שלא נוצר קשר.
בסוף כשגרים קרוב, קשר נוצר. רואה את זה אפילו בזה שאני ואחים שלי גרים קרוב להורים שלי, לעומת תקופה שגרנו יותר רחוק מהם. הקשר נוצר סתם מהאינטרקציה היומיומית, שלא מתרחשת כשמגיעים פעם ב. ואם חמותך אמרה שהיא תטפל בילדים והיא בקטע, ממש הגיוני שמתוך הטיפול הקשר יתחזק עוד יותר, וזה יתבטא גם בזה שהיא תתן יותר בחום ואהבה.

היא לא תטפל בילדים כל יום, אבל יש רוב הזמן אפשרות לשים שם לזמן מסוים

להתארח סעודות בשבת כשנתקעים מבלי לקחת את כל הבית

ובעיקר קרבה משפחתית

שאפשר לעבור לאותה העיר
לחפש מקום יחסית קרוב כדי שתוכלו ללכת ברגל אבל לא צמוד
ולזכור טוב טוב מי האנשים
לזכור שחמותך מעדיפה את הבנות שלה ולא לצפות שזה ישתנה פתאום,
(אם ישתנה זה יהיה מבורך אבל לא לצפות כדי שלא תהיה אכזבה)

תזכרי את החסרונות ואל תחשבי שזה ישתנה בגלל שתעברו אלא שיחד איתם יש את יתרונות ששווים את המעבר

אם כן אז מכל סיבה אחרת ממש כיף ונוח לגור ליד משפחה הילדים מחוברים הרבה יותר לבני דודים ואם צריך תמיד יש עזרה הדדית. 

לא הייתי גרה קרוב מידי אבל מרחק של נגיד 10 דקות הליכה זה ממש סבבה מבחינת פרטיות שלכם וכ"ו.

למה אני מצפה עם המעבר?
מה יקרה עם מה שציפיתי לו לא יקרה כמו שציפיתי?
האם זה יכול לפגוע בי יותר מהמצב הקיים אם הציפיות לא יתממשו?
האם אני יכולה להנמיך ציפיות בשביל המטרה של המשפחתיות?

שמתוך מה שכתבת נראה לי שבעיקר אם תעברו-
שיש צורך גם לנקות את הפרשנויות שאת נותנת כרגע להתנהלות
לא לחפש הוכחות שאתם לא אהובים כמו כולם
אלא לסלוח בלב
לנקות
ולאפשר לעצמך לפתוח דף חדש
באמת
להיות בטוחה בלב שאתם אהובים וחשובים באותה מידה. כעובדה.
ואז גם פחות מפרשים כל דבר כאפליה..
כי אם זה לא היה לך בראש מבטיחה לך שלא היית שמה לב בכלל לכמות עוגיות למשל
וגם
.כי באמת יתכן והקרבה תיצור קשר קרוב יותר
אז חבל לחסום מראש
נשמע שהם כן אנשים טובים
גם אם לא מושלמים

כמו שכם אני וגם את כנראה
לא נהיה החמות המושלמת
ונרצה שהכלות שלנו יסלחו לנו על הטעויות
ויזהו את הרצון הטוב

אם נראה לך את לא מסוכלת ואם הקשר ביניכם ממש רגיש
אולי באמת
תשארו
או
תעסרו- אבל לא מרחק צמוד
כזה שיאפשר קשר בקלות אבל ימנע עיירבוב יתר

השאלות כ"כ מדויקות כי זה בדיוק מה שאני שואלת עצמי

אני רק חוששת מכך שהציפיות לא יתממשו באמת. ואני אגיע לשם ואהיה בודדה יותר מכאן

למרות שבהיגיון זה לא הגיוני בכלל. והם כל הזמן שואלים מתי אנחנו עוברים וכו'

בעלי כל הזמן משכנע אותי להפך משום מה וזה מוזר.... למרות שהוא מכניס פה ושם את זה שלו זה יהיה הכי נוח לגור שם. הוא מציג בפני את הדברים שלא כדאי לעבור בגללם. כנראה מנסה להנמיך ציפיות.

זה נראה נוצץ עכשיו כי זה לא מושג וכי זה אמור למלא לך איזשהו חור, חוסר.
אבל לילדים יהיה קשה לעבור הוא צודק
וגם, יותר משפחתיות - יותר סיכוי לקשיים. יותר התערבויות, יותר ציפיות, יותר אכזבות
אם את צריכה עזרה כדאי למצוא בייביסיטר אמינה. בזה כן הייתי משקיעה
תסעי יותר אם את יכולה
לא הייתי הופכת את השגרה לילדים בשביל זה

במיוחד בחופש!

לנסות לחפש מקום שיש בו קהילה שתוכלו להיות חלק ממנה ולא להרגיש בודדים?
משפחה זה נהדר, אבל חושבת שחברים זה קשר אחר שנותן מענה שאצל משפחה לא תמיד יש.

את פשוט מעלה כאן הרבה פעמים מורכבות מולם, השאלה אם זה לא יגדל אם תגורו קרוב אליהם?

להם כנראה :/

בעבר גם הגבת לי בנושא...

אני חושבת לחפש מקום קהילתי יותר..
מבינה אותך ממש ודווקא מהמקום הזה מדברת..

לבעלי אמנם אחות אחת, שנשואה וגרה באותה עיר של ההורים משני הצדדים.. וכמובן שהם תמיד עוזרים לה ונמצאים שם וכו וכו..
והיא זרקה איזו הערה פעם ש- היה נחמד אם הייתם גרים קרוב ככה אנחנו באותו ראש והילדים היו משחקים יחד וכו..
(כי מהצד של בעלה האחים לא שומרי תורה ומצוות...)
לכן אמרה זאת.. תכלס זה היה יכול להיות נחמד, אבל אני יודעת שהיחס יהיה שונה גם אם נגור ליד.. אז למה.. אני לא יודעת איך אצלכם.. אולי הגיסה באמת מתכוונת לכך..
אני יודעת שתכלס, אפילו קשר טלפוני אין בינינו.. אז אומרת לעצמי שאם היא באמת הייתהרוצה, הייתה משקיעה אפילו באיזה קשר טלפוני.. אבל אם היא לא רואה צורך בזה, או לא מפנה מזמנה, אז גם כשאעבור לידה, לא ככ יהיה זמן לזה.
אז בנתיים יש לי את החברות שלי, שאמנם לא גרות באות מקום, אלא בעיירות אחרות... ובכל זאת שומרים על קשר..

אבל יש אנשים (כמוני🙂) שלא מצליחים לשמור על קשר טלפוני. אני לא מדברת עם אף אחד בטלפון כי זה פשוט לא עובד לי, ורק עם מי שאני פוגשת בתדירות גבוהה יחסית יש קשר קבוע... סתם מעלה נקודה תיקחי רק אם מתאים לך

אבל אני חושבת, שאם יש לך גיסה אחת בלבד (אשתו של אחיך.. כי האח השני טרם נשוי...) שאתן כלל לא נפגשות, כי אתם לא מוזמנים לשבתות/חגים , ואין אירועים משפחתיים, אז מידי פעם כן להרים טלפון להתעניין... במקרה פה, אין אפשרות לוואטסאפ או הודעות כי יש לה טלפון כשר.. לכן לא העלתי אופציה של התעניינות באמצעות הודעות אלא רק באמצעות שיחת טלפון..

שורה תחתונה, כשנפגשים פתאום בקיץ באיזשהו מפגש אצל ההורים, לא נעים ככ... כי לא מכירים בכלל... כל אחד בפינה שלו.. וזה חבל..

ככמו שכתבתי קודם. לא מתאים לנו החיי קהילה .היינו שם. ברחנו.

 

יחד?
לפי מה שטוב לך או שיש מצב שזה ילחץ עלייך?
אם אתם גם ככה שם בשבתות וחגים ותגורו באותה עיר אבל יהיה לכם את הספייס שלכם והעיר הזו טובה ויש לכם שם במה לעבוד הייתי עוברת אבל אם לא יהיה לכם את הספייס לא בטוחה שהייתי עושה מהלך כזה.
אני גרה ביחידה אצל חמותי ועכשיו עוד אחות עברה לכאן לתוך הבית של חמותי וזה לא קל בכלל.

אבל כן במרחק כזה שנוכל לקפוץ ולקבל טיפה עזרה במקרים שבאמת צריך.

אני לא יודעת למה נשים כאן רגילות ולכמה עזרה הן רגילות... אבל לנו אין שום! עזרה!

כולל בייביסיטר שנורא קשה להשיג- כמובן בתשלום.

חברה זה דבר מקסים! אבל מניסיון אישי שלנו, לא היה לנו טוב עם זה לכן אנחנו קצת יותר מרוחקים מחברים.

בגדול המשפחה של בעלי טובה ותומכת. אבל די קרה... וזה הפחד העיקרי שלי.  כי חמותי באמת מנסה להשתפר בזה. אבל יש דברים שקשה להוציא לגמרי מהאופי.

ובעלי אומר שתיכף כולם יתחתנו אז בכלל תיגמר העזרה או הכוחות של חמותי.

אבל אני לא מתכננת להישען עליה לגמרי. ב"ה אנחנו עצמאיים ושנים גרנו כאמור בלי עזרה בכלל.

אז לא יודעת אם כדאי לעשות את המעבר הזה בשלב זה שיש כבר ילדים ואפילו די גדולים. בעלי חושש שזה ישרוט אותם. הוא אומר שהתרגלנו ככה ואולי עדיף להישאר ככה. בסגנון של רחוק-מתוק.

לגבי העזרה גם אצלי שתדעי כמההשקרובים אין עזרה מהמשפחה שקרובה.במקרי חירום אולי מי שעטזר כשצריך זה דוקא המשפחה שלי שרחוקיםובמקרה חירום יש לי גם חברה קרובה שעוזרת אבל שוב זה ממש בחרום

אני ממש ממש מאמינה במשפט- רחוק מהעין קרוב ללב. 

 

גם אני, גרה רחוק מהמשפחה שלי, וממש באלי לעבור קרוב, אבל אני יודעת שברגע שאעבור קרוב יהיו לזה דרישות אחרות. הם כבר ירגישו איתנו אחרת (לא בטוחה שלטובה), כי ברגע שמתראים יותר מידי כבר מתחילים לראות יותר חסרונות ויותר בעיות צצות. 

 

למשל אני גרה במרחק של שעה+ נסיעה מההורים שלי (באוטובוס), וזה מאוד קשה. לידם יש עזרה מטורפת כל המשפחה הקרובה והרחוקה גרה שם.. אבל כשהייתי אחרי הלידה אצל אמא שלי- כמה חסרונות היא ראתה בבעלי וכמה הערות וכו'. מרשים לעצמם יותר. למרות שאנחנו ממש אוהבים להיות אצלם והם אוהבים שאנחנו אצלם.. פשוט, זה אוטומטי. 

ככ מצטערת על התקופה שהייתי אצל אמא שלי אחרי הלידה כי זה גרם להם לראות את בעלי באור אחר, וזה קצת מבאס.. 

ברור לי שאחרי הלידות הבאות כבר לא אעשה את הטעות הזו. (מקווה בע"ה).

 

ולכן, תהני מזה שאת אוהבת אותם והם אתכם. 

נכון שהמרחק קשה.. מאוד. אבל לדעתי זה יותר נכון. 

אולי מה שכתבתי זה לא נכון לכולם,  ויש סוגי אופי שונים לכל משפחה, אבל.. זו דעתי מניסיון אישי. 

 

 

בערך ככה
עד 8:30 משחקי שולחן
8:30 ארוחת בוקר
9:30 חצר והחלםות במקביל
10:30 מפגש ויצירה
11:30 ארוחת צהריים
12:30 שינה
14:30 התארגנות סוף יום

אם זה משפחתון מסודר אז יש ביטוח בד"כ ההורים משלמים את הביטוח בתחילת השנה

זה תשלום חדפ בתחילת שנה?

 

תודה רבה!!

לק"י

אבל לא בטוחה בכלל...
(כנראה שחלק מהתשלום למשפחתון הוא על הביטוח).

חיבוק וירטואלי

כדי לקבל יחס מבעלי
הוא ככ כועס עלי שאני לא מצליחה להרים את עצמי
שאני בוכה לו בדמעות וצרחות והוא לא מתייחס אליי

מרגישה בדרך אל חזור עשיתי את כל הטעויות האפשריות וכל מה שאני צריכה עכשיו זה יחס עדין ממנו ואני לא הולכת לקבל את זה
לא יודעת איך לקום מזה

אבלמאני מאמינה שגם הוא חסר אונים מול המצב שלך.
ואם זה יוצא עליו, אז בכלל..
זה כאילו שמים לו כיסוי על העיניים והאוזניים והוא רואה רק את הפגיעה שלו ומרוכז בה
אם הגעת למחשבות שאת רוצה לפגוע בעצמך את צריכה עזרה וטיפול בעיניי, זה לא תקין. את פוגעת בעצמך ובו ובזוגיות שלכם וזה ההיפך מה שאת מנסה להשיג
הוא לא נפעל מהמצב שלך לחיוב, אלא להפך. וגם את.

תעזרי לעצמך יקרה, תאהבי את עצמך ❤️

לא אומרת ח"ו לא לדבר איתו ולא להתייחס אליו
אבל את מנסה לקבל ממנו דברים עכשיו שזה לא אפשרי.
חיבוק - אסורים
אמפטיה ומילים נעימות - הוא כועס, מרגיש מרוחק

תתנתקי לרגע, תדמייני שאת לבד. תעשי דברים שטוב לך. תשרי אווירה נעימה בבית. שימי לך שירים.
כשהוא יראה אותך שמחה ורגועה תראי שהוא יתקרב אליך ויהיה לך מה לדבר איתו לראות איך מתקדמים מכאן

תמיד יש דרך לתקן. אבל בתוך החושך זה נראה אבוד וקשה מידי לצאת משם.
אין לי זמן להאריך, כי צריכים אותי פה. אולי בהמשך אצליח לכתוב לך יותר.

בינתיים מנסה בקצרה לכתוב מה עוזר לי במצבים של קושי גדול (לי תמיד אני מצליחה ליישם, קל יותר לכתוב מאשר לבצע, אבל כשאני מצליחה - זה עוזר).
קודם כל - להתפלל לה'. אפשר בהתחלה לבכות לו על הכל, על כל הקושי ועל כל התסכול. זה חשוב לפרוק ולדבר על מה שקשה.
אבל לי עוזר לא להישאר שם, אלא לבחור גם בהמשך לשנות את המבט, ולהודות לה'. לחפש על מה אפשר להודות גם בתוך הקושי. אפשר בהתחלה עד דברים רחוקים יותר - על הבריאות, על התקופה שאנחנו חיים בה וכדו', אבל בהמשך אני מנסה להתקרב גם למקום של הקושי ולהודות על דברים שקשורים בו - להודות על הבעל (גם אם ממש קשה איתו עכשיו, בטוח יש רגעים שאת שמחה שהתחתנת איתו, אז לנסות להיזכר בהם ולהודות על הדברים האלו), להודות על עוד דברים שקשורים לבית. והכי קשה אבל לי עוזר - להודות על הקושי העכשווי. גם אם אני לא מבינה למה זה טוב. להודות מתוך אמונה שהקב"ה שולח לנו קשיים, והם טובים, גם אם אנחנו לא מבינים אותם. כמו שלומדים בפרשה "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אלוקיך מְיַסְּרֶךָּ".

בהצלחה רבה!❤️❤️

אמא, אחות, חברה. מישהו שיכול להבין. אם בעלך לא מבין עכשיו שיהיה איתך מישהו אחר.

אם את כותבת שאת רוצה לפגוע בעצמך בשביל לקבל יחס ממנו את במקום מאד לא טוב.
הוא כנראה לא במקום של להכיל אותך עכשיו. בבקשה תהיי חזקה עם עצמך, ותלכי לקבל תמיכה ממקום אחר.

חיבוק❤️❤️❤️

א. קודם כל חיבוק, נשמע שאת ממש ממש מוצפת, ואין לכל הרגשות האלה כלי שיכיל אותם, ובעלך לא פנוי להכיל אותם. ממש ממש כואב אפילו רק לשמוע, אז בטח שלחוות מבפנים.

ב. תסיחי את הדעת, אם אין סוללה, תחפשי משהו לקרוא, תגידי תהילים, תלכי לאוטו לשים רדיו, ואחרי שההצפה תרד קצת, תסבירי לעצמך רגע מה קרה, מה הציף אותך, תחבקי את עצמך חזק חזק ואחרי זה תוכלי גם להסביר (אולי) גם לבעלך, מה הרגשת ולמה היית זקוקה ממנו.

ג. תזכרי שגם אם זה כאב איום ונורא וחוסר אונים ושיגעון ורגשות איומים ומפחידים, בסוף בסוף, זה לא לנצח, כי הכל עובר, ותגידי את זה לעצמך. "קשה לי, כואב לי, וזה יעבור בסוף" ברגע שמוכנים לסבול את הכאב, שלא מנסים בכוח להיפטר ממנו, כשמפנימים שגם הכאב הבלתי נסבל הוא בסוף בסוף זמני, אז הגוף יכול להרפות והכאב כמו ציר לידה לאט לאט נרגע. 

אל תתפתי לנסות להעביר את הכאב מנפשי לפיזי, יש לזה נזק מאוד גדול מצטבר לדימוי העצמי ולתחושה של השליטה העצמית. 

תגידי לעצמך, "זה נורא נורא כואב העלבון הזה/הייאוש הזה/ הבדידות/ הרגש שעולה, אבל אני אשרוד את זה, זה לא יימשך לעד", "בסוף ארגיש טוב עם העזרה של בעלי או בלעדיה, אני לא תלויה בו כדי להרגיש טוב, גם לפני שהכרתי אותו ידעתי להירגע"

ד. בטווח הארוך כדאי מאוד לחזק את היכולת לתת לעצמנו מענה רגשי ולא להיות תלויים באדם אחר, כמובן שלא תמיד זה קל, אבל כדאי, זה מקל על החיים, מעצים את תחושת המסוגלות, ובסוף מחזק מאוד את הזוגיות אבל זה לא לעכשיו, זה להמשך...

ה. זה קורה להמון זוגות והמון נשים, טבעי ונורמלי, תראי את המשבר הזה כהזדמנות, כשעון מעורר לפתח את עצמך, בעזרת טיפול או כל כלי אחר שיחזק אותך.     

קשה ממש . באמת.
אולי תנסי להסביר לו טת מצבך?
נשמע שהוא לא מבין באיזה קושי את נמצאת.
תנסי אולי לצאת להתאוורר קצת, לנשום אויר, ואז לנסות לדבר..
איל הייתה שבת?

תודה לכן על התגובות
מנסה להקים את עצמי
אין לי מישו שאני יכולה לשתף אותו
פה זה המקום היחיד

לי 1% בטריה והמטען אצל בעלי

לכולן יש זמנים קשים, הכי נורמלי בעולם
ב'' ה שלא קרה משהו באמת נורא, רק מחזור
גם אנחנו פעם תכננו חופשה ושישמרו על הילדים ובסוף המחזור הרס... מבאס ממש אבל קורה ולא סוף העולם
מותר לך לבכות, לפרוק ולכאוב, להרגיש צער- תעשי מה שעושה לך טוב - לבכות, לכתוב, לשבתעם עצמך, לשמוע שירים, לצאת להליכה, לקנות משהו לאכול, לשמוע הרצאה או שיר, להתקשר לחברה-איך שמרגיש לך כרגע....
זה יעבורררר אל תדאגי, יום אחד בוכים ואח'כ קמים
נקיים בבקר מכל הדמעות שמטהרות ומנקות הכל, לא לנצח תכאבי, תמיד כשבוכים נדמהכאילו המצב יימשך לנצח- לא! אתתכאבי תבכי, תני לעצמך זמן, ואחר כך תשובי להיות שמחה כהרגלך, אל דאגה! זה זמני!
בעלך אוהב אותך מן הסתם, רק אולי איזו אי הבנה קטנה ולפעמים גברים נבהלים מרגשות ולא יודעים להרגיע, במיוחד אם האישהנותנתתחושה שזה אשמה שלו, הוא מתגונן במקום להרגיע... לא נורא תנסי לבד להרגיע את עצמך ואתתצליחי! אהובה!!!!!! הכל יהיה בסדר!

מעדכנת שקמתי והכנתי שבת ופה ושם קראתי שוב את התגובות שלכן וכל פעם קיבלתי חיזוק
בעלי עדיין מאד כועס
אני מנסה בכל כוחי להתנתק מזה ולהתחבר לעצמי כפי עצתכן החכמה
מקווה שתהיה שבת שלום לנו ולכל עם ישראל
שוב תודה 😘

מחכות לעדכןן איל הייתה שבת...

בלילה היה די קשה, הוא די התעלם ממני ( מזל שיש ילדים לפעמים חחח) ובאמצע הסעודה הוא הלך למיטה לישון ואני לא הצלחתי להתגבר והלכתי לדבר איתו (כן כן אני יודעת שזה אחד משלושת העבירות החמורות כלפי גברים - לא לתת להם לישון כשבא להם, לא להעיר אותם ולא לשאול למה הם עוד פעם עייפים) וזה היה די טעות בגדול הוא אמר לי שיקח לו כמה ימים (!) להתגבר על הכל וזה נורא הלחיץ אותי…
אני מבינה שיש לי איזשהו בעיה, וכשיש לי מחזור ההורמונים מקשים עלי מאד לשלוט על מצבי הרוח שלי והכל נהיה שחור משחור
אני לא יודעת לאבחן אם זה בעיה אמיתית שמצריכה טיפול, או משהו נקודתי שפשוט מצריך ממני התחברות עצמית עמוקה
כרגע צריכה לאסוף את עצמי לתפקד כמו שצריך ולנסות כמה שאפשר לנחם ולשמח את עצמי ולא לצפות לכלום מבעלי
סליחה שיצא לי ארוך
ממש תודה שוב לכל אחת שכתבה, זה ממש מעודד ומחזק לדעת שיש איפושהו שאני יכולה לפרוק קצת את הרגשות
**חייבת להוסיף שאני אוהבת את בעלי והוא אוהב אותי והוא ככ טוב אליי וממש לא מתעצבן כמעט מכלום והוא אחד שצריך הרבה זמן לעכל וללבן דברים ואני מבינה אותו.

אם כן - כדאי שתשקלי להפסיק
ואם לא - לי יש pms מהגהנום. עם עצבים, כאבים, רגישויות, מה לא.. גם בלי הורמונים. עם הורמונים יותר גרוע 🥴
התחלתי לפני כמה חודשים שיח אברהם וזה קצת עוזר
אני בטוחה שבעלך אוהב אותך. אבל את חייבת לנתק תלות רגשית ממנו. שזה לא יהיה ברמה הזו. לא בריא לכם.

שהם מעולות לי, בדר״כ דוחות מחזור וממש לא נוראיות מבחינת הורמונים ( כשאני ל-א במחזור) חודש שעבר החלטתי לקחת את הפלצבו כדי לקבל מחזור (כי רציתי טבילה) וכנראה שאחרי הפלצבו החיבור של החבילות זה שוב כמו בפעם הראשונה מקווה שימשיך לדחות כי המחזור עושה לי ככ רע

גם אני הייתי ככה על גלולות. גם יותר גרוע
כל הפרופורציות משתנות. התמונה מקבלת פרשנות אחרת. רגשות מתעוותים לגמרי ומתעצמים.

אני עברתי למשו אחר והבטחתי לעצמי בלי נדר לא לחזור לזה לעולם. כלום לא שווה את השפיות שלי.
לדעתי כדאי לעשות חושבים על הנושא

על מצבי רוח ואיך אפשר לפתור את זה טכנית. אני כן ממליצה מהניסיון שלי לחזק את היכולת לתת מענה רגשי לעצמנו,

גם אם הטריגר במקרה הזה הוא פיזי והורמונלי, בחיים באמת יש לכולם לפעמים מצבים ממש ממש כואבים ולא נעימים, גם לאנשים יציבים יותר יש רגעים קשים, וזה מתנה עצומה לעצמנו (וגם מודל טוב לילדינו) להיות מסוגלים להכיל את עצמנו ואת כאבינו, לא להדחיק, לקבל ולתמוך. 

 

וגם יש לזה השפעה שהיא לא מכוונת, אבל היא תופעת לוואי מגניבה (שאמרו לי אותה מראש, אבל לא עשיתי את זה בשבילה כלל וכלל) - זה מעצים את הזוגיות, כי הבקשה לעזרה זה מזו היא לא מתוך מקום של אין ברירה ודרישה, אלא יש יותר בחירה לתת אחד לשני. וגם ברגע שיש אפשרות להגיד לא אז הכן הוא כן. בעיני זה לגמרי דו צדדי, גם אישה צריכה לשים לב שהיא נותנת מאהבה ולא במרמור וגבר צריך להגדיל את הכלים שלו כדי שלא יהיה חסר אונים בהזדקקות לאישה. וגם לצמצם את ה"אין ברירה" שיש (ותמיד יש, אבל שיהיה פחות), להרחיב את האפשרויות לפתרון בעיות, ביצירתיות, בהגדלה של הכוחות של כל אחד. זה הופך את הזוגיות למקום פחות כולא ומעיק (כמו בסטנדאפ..) ויותר למרחב שמעצים את בני הזוג, הנתינה והעשייה מעצימות יותר את הנותן והמקבל כשיש תחושה של בחירה בהן.

למקבל זה כמו ההבדל בין לאכול את הפרוסה האחרונה שנשארה במקרר ובין לבחור בבית קפה לחם מושקע וחם. בשניהם רעבים ואוכלים, אבל באחד מתוך תחושת עוני, ובשנייה מתוך תחושה ש"יש לי" ובמסוגלות. 

זה ממש חלילה לא הטפה,  

רק שיתוף של רעיונות ששמעתי וגם חוויתי על בשרי, 

ואני רואה אותם כמועילים מאוד מאוד כשקשה (מכל מיני סיבות, לאו דווקא בגלל קושי זוגי, גם מול חברות/הורים) וגם כשקל וטוב.

(אני קצת להוטה מדי לפרסם את הבשורות שאני מגלה.. מקווה שזה היה במקום)

 

ממש אוהבת את הדברים והם בעיני כל כך נכונים וחשובים.
אהבתי מאוד את תופעת הלוואי שאת מדברת עליה.

טוב מאוד שדיברת איתו. גם אם זה לא פשוט.
נשמע שאת מבינה אותו והוא צריך זמן, כז בינתיים תנסי למצוא לך חברות או מישהי מהמשפחה לדבר איתה..

הוא לא רק כועס, נכנס למצב כבוי, לא עושה כלום אם לא חייב והכל באשמתי
כל מה שאני רוצה זה להרגיש שמישהו רוצה בי, שמישהו שמח שאני באה הביתה מהעבודה שמישהו חיכה שאני יחזור
לא מצליחה להשתחרר מזה
הלב שלי שבור לרסיסים
רק בטבילה אני שוב ירגיש אהובה ורצויה?

היו לי תקופות שהמחזור היה ממש משבש אותי וגורם לי להגיב בצורה לא פרופורציונלית לדברים ויוצר הרבה מתח ביני לבין בעלי..
אני הרגשתי לא אהובה מספיק והוא לא ידע איך להכיל את זה. זה היה קורה בעיקר אחרי תקופות ארוכות ללא מחזור שהיה קשה לי חהתרגל לחזרה שלו.. המחזורים שלי ארוכים וקשים גם פיזית וגם נפשית ועשיתי על עצמי עבודה ללמוד לקבל אותם ביותר רוגע וללמוד גם לבקש מבעלי את מה שאני צריכה בימים האלו. לקח לי זמן אבל הצלחתי ללמוד להיות באמת יותר רגועה ואפילו להנות ממה שכן אפשר בימים האלו.
וגם עוד משהו שעוזר לי זה להיות בסביבה תומכת שמבינה את הקושי שלי.. וכן גם בעלי למד איך לגשת אלי בימים כאלו ואיך להכיל את הקושי שלי

אל תפלי ממשבר זמני
ברור שבעלך אוהב אותך. ומחכה לך.
אבל הוא במצב שהוא כועס ופגוע. וזה מובן. הוא צריך להתכנס בתוך עצמו ולתת לדברים קצת לשקוע כנראה.
אני מציעה שתדברו על זה שיש לך השפעות הורמונליות, שיכנס בתודעה שאת קצת לא את בתקופה הזו,שאת מוצפת ושקשה לך ושזה לא נגדו. ושיזכיר לך. אפשר להגיע למצב שאפילו צוחקים על זה.

רגשות אשמה הם לא עוזרים ולרוב גם לא נכונים... 

אל תקחי אחריות על ההתנהגות שלו או המצב הרגשי שלו, כמו שאת לא תלויה בו כדי להרגיע את עצמך ולהצליח להכיל את הכאב שלך, גם לו יש אחריות כלפי עצמו, ובחירה, כן כן, יש לו בחירה איך להתמודד עם הרגשות שלו אחרי מריבה ומתי לעבור הלאה, ומה לעשות עם עצמו...

בכללי המילה אשמה זה פשוט דלק הרסני, אני מסכימה שלכל אחד יש אחריות להשתמש בכוחותיו כדי להשפיע שיהיה טוב במרחב הזה שנקרא זוגיות, וכל אחד צריך לעזור אחד לשני כשיש קושי רגשי או אחר. 

אבל המטרה היא שיהיה טוב, שיהיה שלום ולא שנמצא את האשם בסיטואציה, כל אחד נותן כפי יכולתו, כשיכולתו צריכה להביא בחשבון שאין לנו אחריות מלאה על הצד השני...

את יכולה להיות אמפתית כלפי הקושי שלו לקום ולהתמודד עם הכאב שלו, כמו שרצית שהוא יהיה אמפתי כלפייך, להגיד לו: "אני רואה שממש קשה לך להתאושש, אני רואה שממש כאב לך המריבה/הקריסה שהייתה לי" 

ואת יכולה גם לשקף לו איך זה מרגיש לך שהוא ככה מתנהג, בלי להאשים אותו, לשקף לו איך זה נראה כדי לתת לעצמך מקום, ולבקש שינסה לקום ולראות גם אותך.

 

ויחד עם כל זה - תנסי ככל יכולתך להגיד לעצמך בעצמך שאת אהובה ורצויה, אפילו בקול, בעיני עצמך ובעיני הקב"ה! ושאת שמחה לחזור הביתה כי הבית שמח לקראתך, והילדים שמחים לקראתך, ואת שמחה לקראתך.. 

 

אני רוצה להוסיף בזהירות: לא מכירה את הסיפור, וקשה להבין מדברייך אם ההתנהגות שלו נועדה לגרום לך להתנהג בצורה כלשהי (מקווה שלא) או שזו דרך ההתמודדות שלו עם רגשות לא נעימים של עצמו. אולי גם הוא זקוק לסיוע מקצועי כלשהו או הדינמיקה המשותפת. 

 

בכל מקרה, בלי קשר לאחריות של בן הזוג ולעבודה ששייכת לו, 

בשבילך - אל תתני כל כך הרבה כוח והשפעה אפילו לבעלך או לילדים על המצב שלך, זה לא יעזור שאת תתרסקי כי הוא בדיכי... 

ושלא תביני - זה הכי טבעי ומתבקש בעולם! פשוט בשבילך, לגמרי בשבילך, תזכרי שאתם לא אותו בן אדם.. כל אחד והתיק שה' הביא לו, (כמובן מנסים לעזור זה לזה, לשאת ביחד וכו'), כל אחד והעולם הפנימי שלו, אל תישאבו לקריסה אחד אחרי השני... אפשר להזדהות ולהיות אמפתיים וקשובים גם מתוך נפרדות, אפשר להתנצל בלי להיות באשמה טוטאלית, אפשר לראות את השני בלי למחוק את עצמך... 

תני לעצמך חיבוק חומל, את רק בן אדם, תזכירי לעצמך (ואחכ גם לבעלך) שלא רצית בסיטואציה הזאת, שאת רוצה בטוב, ושאת מאמינה שיהיה טוב ושהמצב ההורמונלי שלך וההתפרקות זה מצב זמני, לא נעים, קורה לכולם-כולם (ולפעמים אפילו סיטואציות דפוקות יותר), ושאפשר למצוא את הדרך לצאת מזה בסוף מחוזקים.

חיבוק גדול!

(ושוב, זה לא הטפה, זה מהניסיון שלי, ושינוי שחווה בעצמי, באמת מזדהה מאוד.)

בכל המקרים ב"ה ההריון המשיך תקין

פעם גילו בשבוע 8 נספג באיזור שבוע 14 המשכתי תמיכה של טבליות פרוגסטרון לנרתיק (אנדומטרין) מהטיפול פוריות

פעם אחרת גילו בשבוע 7, לא ברור אם נספגה ואז הופיע בשבוע 15 בסקירה הראשונה במלוא הדרה... לא המשיכו איתי עם התמיכה רק מעקב צפוף עד שנספגה ב"ה אחרי כמה שבועות... בשלב הזה יותר חששו להריון בגלל גיל ההריון... אבל השבח לא-ל נספגה.

שהיה בעצם דימום מטורף בערך בשבוע 3 או 4. חשבתי שזה מחזור... לא ידעתי שזה הריון.
השתדלתי לנוח, הדימום הפסיק מתישהו, ההמטומה קטנה לגודל סביר, ולא המשיכו לעקוב אחריה.
והילדון מתוק מדבש.

גילו בשבוע 8 בערך עם דימומים, בשבוע 12 בערך נכנסתי לשמירה ועכשיו ב18 ב"ה המצב שלה ממש משתפר והיא כמעט ונספגה, לוקחת דופסטון בוקר וערב
ממש ממליצה לנוח לנוח לנוח

שבוע 12, דימום מסיבי
בביה״ח אמרו לחזור לשגרה
רופאה פרטית שלי אמרה מנוחה ללא פשרות
וכל דבר שגורם להתכווצויות להמנע - כולל כמובן יחסים
זה מה שעשיתי
בה אחרי כמה שבועות ההמטומה קטנה, אחרי בערך חודשיים הרופאה אשרה להקל קצת על המנוחה
ובה הקטנצ׳יק נולד בריא ושלם בעיתו ובזמנו ואתמול התחיל לזחול 🙂
אני ממליצה לנוח כמה שאפשר, שום דבר לא שווה את החיים של התינוק שלך!

היתה יותר מאחת.
עכשיו בסוף שמיני ב''ה בלי עין הרע

לא היו דימומים ב"ה
ההנחיה היתה להמנע מיחסים וממאמץ פיזי
וטבליות תמיכה לנרתיק

בשבוע 10 ראו שגדלה
נחתי עוד יותר
בשבוע 13 נעלמה לחלוטין ב"ה

ציפיות מראש יכולות לגרום לתסכול
גם בהתחלה היא צריכה להסתגל אלייך
ויש ילדים כמו הילדים שלי שלא ישנו בכלל כתינוקות אצל המטפלת. רק אצלי בבית

אבל בהמשך, מתי בערך? היא אצלי מ8:00-14:00

צריך לעקוב אחרי סימני עייפות
אצלי הגיל הזה הייתה שינה של בערך שעתיים בין השעות האלה

וגם לפעמים בין הבית למחוץ לבית.
הבן שלי בגיל הזה ויש לי כמה חברות עם גילאים קרובים ממש (הפרשים של כמה שבועות), ולכל אחד דפוס שינה שונה.
חלק ישנים לילה כמעט שלם ורוב היום ערים, עם שנת בוקר וצהריים של שעה או משהו כזה

חלק ישנים שעתיים ערים שעתיים.. והלילה נראה בהתאם.
כל אחד והדפוס שלו.
קחי את הזמן ללמוד אותה.
את יכולה לשאול את ההורים מה היא רגילה אבל קחי בחשבון שבמקום זר זה יכול להיות מאד שונה

למשך שעתיים בכיף.

אבל את צריכה לשאול את אמא שלה היא תדע להגיד לך

בין השעות שהיא אצלי

בערך 45 דקות-שעה בבוקר מ9:00-9:30,
ושעה וחצי-שעתיים בצהרים מ13:00-13:30

התינוק, מן הסתם לא?

וכמה הילדים מאפשרים.
אצלנט במעון (של הבן שלי) אם ילד רוצה הוא ישן כשהאחרים משחקים ואם מישהו ער כשכולם עשנים הוא יושב עם המטפלות ומשחק לידן (זה זמן ההפסקה שלהן אז הן יושבות במקום אחר כשהילדים ישנים בחדר ורק באות אם מישהו בוכה)

כאמור מכניסים למיטה נניח ב9:30 ויש שנרדמים מיד לשעה, בעוד אחרים נרדמים רק ב10:00 ויעירו אותם אחרי חצי שעה...

אבל נגיד במעון הם ישנים שנת בוקר ב9:30 , ושנת צהריים ב12:30

לא עבד לי התכנונים..

נכון יש סדר יום כלשהו
נכון מתישהו היא ישנה

אבל במיוחד כמטפלת ...תתחילי ..תראי איך הולך לך..תכירי אותה.. תרגישי אותה..תבני סדר יום..ולאט לאט...

בערך ארבעים דקות בין תשע לעשר
ושינת צהריים ישן בבית בשתיים

ובפועל הייתי קבוע מפספסת את הסימנים עיפות ומשהו לא זרם
עד שהחלטתי שאני צריכה מסגרת זמנים
וגם הוא
וחיפשתי לו"ז מותאם גיל באינטרנט
ומאז הכל השתנה.

זה לא שאם היה כתוב 12 אז באותו רגע שמתי אותו במיטה והכרחתי לישון
אבל כן ידעתי סביב השעה הזו לזהות את הסימנים בזמן

זה גם עזר לי לתכנן מתי הכי טוב להתחיל משימות או יןתר נכון לא להתחיל משימות שיתנגשו ים השינה שלו

היא להשכיב 4 שעות אחרי שהתינוק התעורר בבוקר..

נסי לשאול את האמא מתי היא מתעוררת בבוקר ולפי זה תתארגני, וכמובן תהיי גמישה לפי סימני עייפות - אבל זה יתן לך מושג מתי לחפש אותם..

לרוב אחרי שעתיים ממתי שקמה כבר גמורה מעייפות, מקסימום שעתיים וחצי. בת 9 חודשים.

ההתעוררות ואז התינוק ישן ליותר זמן, והן משכיבות שעתיים אחרי ההתעוררות לשינה קצרה

קם לינוק כל כמה שעות, אבל לרוב חוזר מיד לישון

לרוב ישן ארבעים דקות, אבל לפעמים שעה וחצי

ועוד פעם סביב 12-13.

יצירה או הפעלה או סיפור

- ליצור את בית המקדש ממתקים ( על צלחת שמציירת להם את זה)
- לעשות יצירה כגון מציירים את ירושלים על שקף, מתחת מהדקים נייר כסף. וצובעים בארטליין. יוצא מיוחד
- את הסיפור של שני האחים על הר המוריה למשל

לק"י

מנהרות הכותל נשמע לי פחות מתאים לקטנים.
מכון המקדש, אולי אם הגדול שלך ב"עניינים" זה יתאים.

ליד הממילא.
יש שם מזרקות שנדלקות בשעות מסויימות.
ויש שם גם שטחי דשא ענקיים.

ברובע יש את מכון המקדש. לא מתאים לילדים מתחת גיל 6. ויש כאלה שגם גיל 6 זה עדיין קטן להם.

מוצל ממוזג ומעניין

אבל התברר שנצטרך למכור כליה כדי לשלם על הכרטיסים, אז ויתרנו.

ומבחינתי הכותל זה לגמרי מעביר את הייחודיות של ירושלים, והמנורה ברובע.. תהנו❤

והיא גם ננעלת אחרי כמה זמן.
כדאי לשים לב.
עדיף לא לנסות לעלות עליה אם לא התחלתם לעלות מיד שהיא הגיעה. שלא חלק יישארו בחוץ.

בכל מקרה, מהת.מרכזית היא נוסעת לממילא (תחנת עירייה), דרך שוק מחנה יהודה.

כי יש שם עבודות

יש את מוזיאון מגדל דוד, מוזיאון החצר הישנה... וגם סתם להסתובב ולראות את הקרדו ואת כל המקומות.
למרות שעם גילאים כאלה , רק ההגעה לכותל לוקחת יום שלם. לא תמיד כשאי להעמיס

לא יודעת מאיפה אתם מגיעים, אבל הרכבת מת"א לירושלים אטרקציה לכשלעצמה.

יש מנהרות בדרך. גשרים. היציאה היא מתחת לאדמה. ועליה של כמה קומות. במעלית או במדרגות נעות.

מחניון הרובע עד הכותל, ולעבור ליד החורבה ולראות את המנורה זה לגמרי מספיק לדעתי.
אפשר גם ללכת לקרדו.

אם אתם רוצים יותר להשקיע אז אפשר ממש ללכת על החומה משער יפו, או איפה שמתחיל המסלול הזה.

זה מספיק אטרקציות לגיל כזה

אה ואם יוצא לכם להיות במתחם התחנה הראשונה
יש שם קרון עם תצוגה של רכבות חשמליות מניאטוריות. זה בחינם וממש מגניב לילדים. רק המקום פיצפון... אז תקוו שלא יהיו הרבה אנשים

לק"י

הגענו בסביבות 12:30, והיה ריק.
הילדים נהנו, אבל מיצו תוך 15-20 דקות.

מחפשת מקום גבוה ברובע שאפשר לעלות אליו ולראות את הכותל ובכללי את הרובע מלמעלה...
שמעתי על בית הצלם, רואים משם משהו?
יש עוד מקומות? תודה!!

אבל זה ברובע המוסלמי... אני אישית לא הייתי הולכ לבד... יש עוד בתים ברובע המוסלמי אבל אני לא ממש מכירה. יש את הטיילת על החומות

תצפית טובה.

לא מספיק מכירה כדי להסביר איך מגיעים לשם..

לעיר לראות את הנגנים שם ולקנות פרוזן בקצפת, ואז ברכבת הקלה (או לפני) וללכת ברגל לכותל

 

לק"י

לנו זה היה יותר מידי הליכה...

היינו היום והיה ממש כיף.
חנינו בבנייני האומה,
נסענו עם הרכבת לשוק לקפה ומאפה
המשכנו לכותל (ברגל מתחנת הרכבת העירייה)
ומשם לפארק טדי למזרקות
בחזור עברנו שוב בשוק לסבב טעימות

כולנו נהננו, זה לא היה צפוף מידי, והמזג אוויר ממש אחלה יחסית לאוגוסט, אז ממליצה בחום
ותודה לכולכן על ההמלצות

הוא לוקח מוצץ?

כמעט כל שעה הוא מתעורר

יש המון שיטות, את צריכה לבחור מה נכון לכם.
בתור התחלה הייתי מקפידה להניק גג פעמיים בלילה נניח, ובשאר היקיצות לנחם או להרגיע בלי הנקה.

לגבי שינוי שיטת ההרדמה - השיטה הכי רכה שאני מכירה, היא לשים אותו במיטה מנומנם קלות, אחת לא ישן, כך שאת ההירדמות יעשה במיטה. כמובן שאם בוכה אז לחזור על הפעולה בעזרת ידיים או מה שעובד.
אם זה עובד יפה, בפעם הבאה תנסי לשים אותו במיטה קצת פחות מנומנם, וחוזר חלילה.
אפשר גם כשהוא במיטה, לעזור לו להירדם עם טפיחות קלות על הישבן, יד על הגב, או ליטוף, תלוי מה מתאים לילד (בזה באמת כל אחד שונה).
ככה בעצם הוא לאט לאט רוכש יכולות, בעוד את לצידו, ומספקת מענה לבכי לאורך כל הדרך.
זה תהליך ארוך, אבל הוא הכי הדרגתי שיש.
קצב ההתקדמות תלוי בך.
קחי בחשבון ששיניים או מחלות - לרוב יצריכו מענה אחר, לעתים הרדמה על הידיים, לעתים יהיו עקיצות מרובות, ככה שחשוב לדעת שכל אירוע כזה יוצר רגרסיה כלשהי בשינה. החשוב הוא לזהות שיש צורך חריג, לתת מענה, וברגעי שהילד מתחזק לחזור לתהליך שהתחלתם. היכולות שירכוש כבר יהיו שם, לפעמים תידרש מעט תזכורת או אימון נוסף.


יש כמובן עוד מגוון שיטות.
זאת הכי עדינה שאני מכירה...

אין לי המלצה ספציפית אבל מציעה לך לבקש המלצה מאפרת צור, היא מכירה המון והגישה הטיפולית שלה בעיני היא מדהימה אז היא תפנה למטפלות בגישה דומה

בהצלחה!!

מבינה שלא בטוח אצליח לעמוד בהם לאורך זמן..יקרר מאודד

הגובה שלו הוא כמו של לול (באילת הביאו לנו לול קמפינג במלון וזה היה גם נמוך בצורה מחרידה אפילו עבורי)

מה שיש להם זה עריסת לול 2 גבהים

קיימת מיטת מטר עם דופן שיורדת כמו במיטה רגילה? לי יש מיטה עם גובה 1 ןדופן שיורדת עם לחצנים
זה קיים במיטת מטר?

בעיקרון זה ממש מסוכן אם הוא יכול לצאת..
אבל כן כמה הוא?
שלי ישנה על המיטה שלנו תמיד.. אבל היא פחדה לרדת לבד
ולא ככ התהפכה.
לא הייתי משאירה עם אנשים אחרים

הוכ מתהפך גב בטן בטן גב ומתליל להיתפס על דברים בנסיון לעמוד וכאלה
לכן הם רוצים להוריד לשלב הלול ךשוט לאמא שלי מאוד קשה להתכופף

זה מה שעשינו עם הגדולה כשנכנסתי לשמירת הריון ולא יכלתי להרים אותה אל הלול. היא היתה אז בת שנה וקצת. הנחנו על שטיח בפינה, ככה שכשהיא התגלגלה היא לא קיבלה מכה ותוך זמן קצר היא למדה להשאר בגבולות המזרן.

כששמים משטח הם מזיזים את כל הסלון לצד וזה, הבית קטן
מבאס שאין מיטת מטר אבל שהדופן יורדת ועולה כמו במיטת תינוק

(זה חזק, אבל יפגע בפלסטיק של העריסה)

לקדוח חורים באמצע הדרך בין שני בגבהים של המיטה, לקנות בחנות חומרי בניין מסילות מתכת כאלו שמסתירים בהן חוטי חשמל (מצב תמונה של המסילה שאני מתכוונת אליה. פלסטיק נראה לי מדי חלש, תחפשו מתכת) וגם בהם לקדוח חורים במקומות המתאימים, ובעזרת בורג ארוך עם אום לחבר את המוטות לעריסה. על זה מניחים את העץ של העריסה ואז יוצא שהמזרון בגובה ביניים שלא מסוכן לתינוק שלומד לטפס ועוד לא עומד. מקווה שההסבר מובן...
בכל מקרה קחי בחשבון שיכול להיות שמהר מאוד הוא ילמד לשבת או לעמוד, וזה יקל עליה, וכמובן גם יהיה מסוכן להשאיר את זה בגובה ביניים גם..
(ככה היתה ההגבהה לתינוק קטן בעריסה ששאלנו מגמח אחרי הלידה הנוכחית. לא יודעת אם זה הגיע ככה מלכתחילה או שהיה אלתור)

בגובה אמצעי
זה פשוט הרגיש לי פחות בטיחותי
הוא דוקא הציע את זה

טבל אין לי פיתרון... כי אחרת התינוק יתגלגל

שיהיה בשעה טובה בע"ה, אל תתבאסי, תעשו דברים שיהיה לך נעים וכיף לעשות בנחת..

ולשים לב שלא מתחדש משהו בזמן עד השקיעה

לפי מכון פוע"ה זה לכתחילה מפלג המנחה... אז עכשיו זה מצויין.

בדיעבד אפילו מהבוקר אפשר.
אבל כמו שכתבו לך אחרי פלג המנחה זה ממש בסדר גם לכתחילה.
אם תהיה לך אפשרות לעשות שוב בדיקה בחצי שעה הסמוכה לשקיעה תעשי שוב. אבל אם לא זה בסדר גמור...

(15שבועות).
בהנחה שיש לך זכאות מהעבודה לפני החופשת לידה.
אם את רוצה להכניס ילד אחר, ולא את התינוק.
אחרי סיום החופשת לידה לא תהיי זכאית לדרגה.

למשל נשים שיש להן אתגר נוסף או התמודדות בבית
אפילו דיכאון אחרי לידה וכאלה.
אבל צריך ממש לפתוח תיק ברווחה והכל.

סקירה מוקדמת לרוב בתשלום (בערך 60 שקל אם יש לך פלטינום וכאלה..)
לפעמים המכון מסכים הוראת קבע ולםעמים צריך אשראי

אולי זה נכנס לתשלום רבעוני על אולטרסאונד, לא יודעת.. לי בכל אופן הורידו בהוראת קבע, אבל הייתי צריכה לעבור במזכירות בשביל זה לפני הבדיקה עצמה

שבסקירות יש חשיבות למומחיות של הרופא ולניסיון שלו בזיהוי מומים ולעומת זאת בשקיפות לא משנה מי עורך את הבדיקה כי התוצאה היא סטטיסטית והרופא רק מודד את הערכים.
יש להם גם רשימת רופאים מומלצים

אז אבדוק מי שהרופא של הסקירה,

תודה רבה!!!!1

אני בכללית אז לא יודעת לגבי כסף,
אבל לגבי רופא זה תלוי... בהריון הראשון הלכתי על עיוור מה שנקרא ובשני כבר אצל מי שהייתי. מי שלא התחברתי לשירות שלו, לא חזרתי. (לגבי מקצועיות בד"כ כולן מקצועיים טכנית...)
אם יש לך שם ששמעת ומומלץ אז אפשר לנסות לקבוע אליו אם זה בהסדרים... אם לא אז קופצים למים או מסתכלים בחוות דעת ברשת

לגבי הלחץ כןן לגמרי, מהגילוי ואז בין א"ס לא"ס לפני שמרגישים תנועות, זה ממש מלחיץ ולא יודעים מה קורה בפנים ומחכים כבר לתור

אני באמת לא מצליחה להנות מההריון כשעובר שבוע בערך מהאולטרסאונד...

כי יש את המחשבה הזאת של.. מי אמר שהוא עדיין שם....

וכבר שבועיים לא הייתי ואלך רק שבוע הבא

בנתיים מחפשת סימנים לאמיתות ההריון בודקת אם החזה גדל או הבטן חחח

בנתיים רק בחילות בחילות והקאות 

הדברים שכתבת זה פנינים ממש. לא תמיד יש זמן להקשיב וכשזה ככה מתומצת ומסוכם ונגיש זה מה זה טוב!
ישר כח, תמשיכי!♡♡

איזו תגובה שמחממת את הלב💗 תודה רבה לך

מהמם!

זה הרבה יותר כיף וקל לקרוא לפעמים מאשר לשמוע, כי לפעמים אין זמן ורוצים לקרוא ברפרוף מה שמתאים לי

אבל ... הפעם - כן ! קראתי כל מילה! (נראה לי.. אולי מילה אחת פספסתי? חח אבל בגדול כן קראתי הכל ..)

זה מסוכם יפה וברור

ואהבתי שלפי נקודות ומספרים, עוזר להתרכז ולהפריד מה קשור למה!

בסוף עוד הרב פנגר יציע לך תשלום על זה!

 

כל הכבוד! אשריך! אהבתי ממש!

(תוך כדי שקוראת מדמיינת את הטון דיבור שלו אומר את זה חח)

את כזאת מפרגנת, איזה כיף לי!! תודה רבה )) ובשמחה

שמעתי את השיעור הזה וזה היה מעולה לקרוא שוב. אשרייך!

התחברתי במיוחד לנקודה 4, על להחליף את הרחבים העצמיים בהכרת הטוב. לי זה ממש עוזר, מתוך הקושי לחפש על מה יש להודות. ותמיד יש כל כך הרבה, וזה באמת משנה את המבט ואת ההרגשה.

בשמחה רבה

האמת שעם הסימנים האלה גם אני הייתי חושדת.
אבל תשאלי את עצמך - מה זה יעזור עכשיו? אין לך הוכחות, את לא יכולה לתבוע אותן או משהו, וגם לבן שלך זה לא יעזור.
מה היית עושה אם היית יודעת בוודאות? עוטפת אותו בהרבה אהבה ובטחון? נותנת לו מלא חיבוקים? אז תעשי את זה, בין אם החשדות נכונים או לא, זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות כרגע.

לא נראה לי יש קשר בין זה שהוא ראה אותם לזה שהוא קם בלילה. הבן שלי אמנם יותר קטן אבל הוא לא זיהה את המטפלת שלו חודשיים וחצי אחרי שהיא טיפלה בו, חצי שנה זה מלא זמן בשביל תינוק כל כך קטן.
אז לגבי זה, הייתי מחפשת סיבות אחרות אם זה ממשיך או עוברת הלאה אם זה היה חד פעמי.
לגבי זה שהוא מרביץ לעצמו, זה גם לא בהכרח מעיד על התעללות. הבן שלי דופק לעצמו את הראש כשהוא רוצה צומי. יכול להיות שאם הוא מרביץ ונוזפים בו אז הוא מרביץ לעצמו כדי לקבל תשומת לב חיובית?

זה הדבר הכי מפחיד בעולם, אבל גם לפי דעתי לא סביר שהוא זוכר את המטפלות מהמעון. הבן שלי היה אצל מטפלת מגיל חצי שנה עד שנה וחודשיים, אחרי חודש בערך שלא ראה אותה הוא פגש אותה וכבר לא ממש זכר. אחרי 3 חודשים בערך היא שמרה עליו פעם אחת ובוודאות כבר לא זכר אותה בכלל.

אבל לכאורה כל שמלה עם כפתורים למעלה

אין צורך לקנות דברים מיוחדים. כל חולצה שאת יכולה להרים מותאמת להנקה.
אצלי דווקא אלה עם חור ייעודי להנקה היו הרבה פחות נוחים

מעדיפה שמלות שאפשר להניק בצניעות ולא חולצה שיש תינוק רואים הכל..

לא רואים הכל.
אבל כל אחת ומה שנוח לה

לידד עם החדר, שתכיר אותו לפני המעבר.
להרדים בחדר החדש בלול או עגלה, כמו שאתם רגילים.
ממליצה להתחיל על הבוקר, ככה שכל תנומות היום יהיו שם באותו יום.
להכין לעצמך מקום נוח שם לזמן שתבלי שם.
לקחת בחשבון שזה עלול לקחת קצת זמן להסתגל, להיכנס לזה כשיש כוחות.
בהצלחה!

עזרת לי ממש עם העצות האלו

אני מאוד פחדתי אבל פשוט קפצתי למים, העברתי את המיטה שלו לילה אחד בלי לחשוב יותר מדי, היו שני לילות קשים ומאז הוא שם וזה החדר שלו והוא רגיל אליו.

להרדים באותה דרך, להיות לידו עד שהוא נרדם, להשאיר דרך לשמוע אותו בלילה אם הוא בוכה (משאירה את הדלת של החדר שלו פתוחה ואצלי סדק בדלת).
אני גם העברתי בגיל שנה, וכשהוא היה בחדר שלנו אז שני שליש מהלילה הוא היה במיטה שלי. ממש פחדתי מהשינוי אבל ברוך ה' הוא הסתגל ממש בקלות.

עבורה ועבורך. להיות בטוחה בזה ולהבין שהגיע הזמן.
ולהרדים בדיוק באותה צורה כמו החדר שלך.
תיפתעי לגלות שהרהה פעמים יש תהם יותר נחת אפילו וישנים טוב יותר. לא תמיד, אבל הרבה פעמים.
הבן שלי כל כת רגיל לישון בחדר נפרד שכשאנחנו מצארחים והוא איתנו אין לנו לילה.... לי ולו, בעלי חורפ בכל מצב 🤣

אם יש לנו ספקות הם מרגישים

תודה❤️

ולא להוסיף א. אפיה.

מה יחס הכמויות בין קמח וא. אפייה לבין קמח תופח?

כמו שמוריה אמרה

350 גרם קמח תופח
 גביע שמנת חמוצה
200 גרם מחמאה או מרגרינה
למילוי שוקולד נוטלה או שוקולד שיש לך ואגוזי מלך
מעבדים את הכל, חוץ מהשקולד והאגוזים, ואז מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר למשך שעתיים
ממלאים את הבצק בשוקולד ואגוזי מלך, ואז מגלגלים לרולדות לפי הגודל הרצוי לפני הכניסה לתנור.
לשים את זה בתנור שחומם ל180 מעלות אחרי כמה זמן לבדוק שזה נהיה זהוב 
בהצלחה רבה ולבריאות.

אני לא הכי מתמצאת באפייה עם בצקים, האמת.. תוכלי קצת לפרט איך מבצעים את העיבוד לבצק? תודה

עוגת שןקולד מצוינת
5 ביצים להקציף את החלבונים
כוס וחצי סוכר בהדרגה להקציף.
לעצור הקצפה.
להוסיף 3/4 כוס שמן כוס חדפ קר
3 כפות קקאו
כוס וחצי קמח עם א. אפיה או קמח תופח זה אותו הדבר

180 מעלות עד שקיסם יוצא יבש

אנסה, תודה

תבנית מרובעת בינונית

לא שווה... מלא תוספים לא בריאים... (אני הייתי כנראה זורקת😬 ואולי ברגע של חסד, מוסרת...)