פורום הריון ולידה (עמוד 1367)

חופש זה באמת זמן קשוח לדיאטה
כי בדיאטה צריך להשקיע..
יש מצב שלא יהיו נשנושים בהית?
ומה שלמדתי על עצמי, שמה שבא בעצבות ומתח לא מצליח.. אנחנו לא יכולות לגרום לעצמנו ברע להצליח אנחנו סוג של ילדים..
צריכות מסגרת נעימה וחיובית כדי להצליח.
נגיד @המקורית שיתפה על דרך חיובית שהיא בחרה כדי ללכת על אורח חיים בריא עם חיזוקים חיוביים וסיפרה שזה טוב לה.
אולי תסתכלי בכרטיס אישי...

אגב באמת אולי עדיף לקרוא לזה אורח חיים בריא ולא דיאטה כי דיאטה זה מין הסתכלות שלילית על איך אנחנו רק מורידים ואורח חיים בריא זה הסתכלות חיובית איך מוסיפים טוב.

בהצלחה בכל מקרה יקרה♡♡♡

הבעיה בדיאטה היא שמסתכלים על המספר ועל התוצאות, ואין התייחסות לדרך.
והלחץ שלך פה באמת לא מקדם אותך אלא אפילו הפוך. אצלי לחץ היה גורם לאכילה מוגברת נגיד.
אם את לא םותרת את שורש הבעיה של האכילה הרגשית, הלופים האלה לא נגמרים.
ברגע שמסתכלים על התהליך דרך המספרים על המשקל ועל הדקדוק במה אכלתי או לא, ולא מבינים שזה תהליך של שינוי הרגלי חשיבה ודפוסים, הדרך ללופים אינסופיים שחא מניבים תוצאות מתקצרת. וזה מאוד מתסכל גם.
וזה החלק הכי קשה אגב.

בקשר למה ש@אוהבת את השבת כתבה. אני ראיתי ובינר חינמי של מישהי בדם שירה גבאי שהיא מאסטרית בnlp, ובואבינר היא העלתה כל מיני שאלות בנוגע לאוכל ולירידה במסקל שלא יצא לי להתעסק איתן מספיק, או בכלל. הואבינר הספיק לי, יש לה ערוץ יוטיוב והיא מוכרת סדנה בתשלום אבל לא ראיתי צורך בכך באופן אישי כי באמת מאז אותו ובינר שיניתי את החשיבה בנוגע לאוכל והאכילה הרגשית שלי פחתה המון
לגבי לרשום, זו שיטה שאני מאוד מאמינה בה כדרך חיים. להעלות ערך עצמי, לצבור הצלחות ולא 'כשלונות' (אין באמת כשלונות בחיים לדעתי, רק אתגרים בדרך להצלחה כל עוד המטרה ישימה) באופן יומיומי כדי לשמר את התודעה, להציב יעדים, בעיניי זה מתכון להצלחה.
והדבר הבא הוא שבאמת צריך אוכל בריא וזמין לזמנים שמתקרבים לפיתוי ומחוסר כח להכין בסוף דוחפים פחמימה. זו עצה טובה של @סליל שאני מאוד מודה עליה.

כדאי לך לקחת ליווי. ולעוף על עצמך שאת נחושה לעשות שינוי. אבל תעשי את זה טוב, כמו שצריך, ממקום בריא שאוהב את עצמך ודואג לך

כמו שכתבתי ראיתי ובינר חינמי והתחברתי מאוד ולקחתי ממנו הרבה, אז אני לא דוגמה ככ. למרות שהשיטה שלה בעיניי נראית ממש טובה כי היא משלבת גם מנטלי רגשי וגם מעשי.
אבל לא הייתי בסדנה עצמה אז קחי אותי בערבון מאוד מוגבל.
אני חושבת שיש את אמא חוזרת לג'ינס ש@סליל כתבה עליה פה כמה פעמים, אני לא מכירה את זה

מוזמנת לפרטי

אחותי התארסה יומיים אחרי שילדתי והייתי בלחץ לרדת הכל תוך 3 חודשים.
לא הצלחתי...
מתי שהוא הרפיתי. קניתי לחתונה מחטב טוב והייתי נראית בסדר גמור

מרגישה לא טוב עם זה וחונק בטירוף

בא לי לרדת עוד טיפה כדי להרגיש טוב עם עצמי בעיקר

לא יודעת אם זה מה שאת רוצה לשמוע....

אני מבינה שזה מבאס וקשה ומותר לך להתלונן או לכאוב על זה, יש לך את מלוא הלגיטימציה....

 

אבל נקודת מבט שלי - 

לא חשוב בכלל איך הגוף שלך נראה (אלא אם כן מה שגורם לך להרגיש טוב - תעשי ברור)

יותר חשוב איך הפנימיות

כשאני מתחברת לחברה אני יותר מחבבת את אלו הנחמדות שכיף איתן, עם עין טובה שיודעות לחזק ולתת לשני הרגשה טובה, ולא האלה מלאות הביקורת ותמיד ימצאו מה לא טוב לך וידעו לציין זאת בכל הזדמנות ותמיד יתנו לך הרגשה שאת לא מספיק טובה כמוהן.....

 

ואגב נפוץ יותר אצל שמנות שהן יותר נחמדות הרבה פעמים לוקחות את החיים יותר בקלות ובלי שטויות של לשפוט אנשים ע"פ מצב נקיון בבית או ע"פ מקובלות חברתית או מוצלחות וכו'ו - כל מיני פרמטרים ממש לא חשובים וגורמות לאנשים לחשוב שהם גרועים  

תאמיני לי הכי חשוב להיות נחמדה, המראה הכי דבר פעוט, 

את יכולה להרגיש טוב עם עצמך ככה, יש נשים שמלאות/שמנות אבל מטופחות - איפור, בגדים, נקיות וכו' - והן נראות מעולה! השומן לא חזות הכל בכלל, אפשר להיות שמנה ומטופחת

והכי חשוב כאמור להיות שמחה ונחמדה, בעיניי יותר מעיד על הבנאדם מאשר המשקל או הצלחה בכל תחום אחר..

אני אגיד לך כמה דברים שעלו לי כשקראתי את הדברים שלך-

קודם כל, כמו שכבר כתבו לך, כדאי להחליף את השפה. את לא עושה דיאטה, את נכנסת לאורח חיים בריא. ככה יהיה לך הרבה יותר קל לקום מהנפילות.
אני נגיד, עושה לפי שיטה של דיאטנית שאפשר לאכול אצלה הכל, כולל עוגות, פיצה, סושי, וכו', ועדיין יורדת במשקל, ב"ה, לאט אבל בטוח. למה? כי אני יודעת שאני יכולה לאכול מה שאני רוצה. כל עוד אני אוכלת נכון רק כשאני רעבה ומפסיקה שאני שבעה.

תנסי להוציא את הנשנושים מהבית. זה קשה, במיוחד בחופש, אבל זה הכי יעזור לך. את יכולה גם לנסות להכין נשנושים בריאים יותר, יש כל מיני מתכונים טובים.

אני מבינה שאת עושה את זה בלי ליווי, נכון? ממליצה לך לעקוב אחרי דיאטנית שאת מתחברת לשיטה שלה ותתחילי לעקוב אחריה וליישם את השיטה שלה. אם מתאים לך תבררי על התכנית המלאה שלה. בכל מקרה, כדאי לך להיעזר במישהו כדי להתמיד, אפילו להגיד לבעלך או לחברה שאת עושה את התהליך הזה, ואז יהיה לך קל יותר להתמיד, כי תרגישי מחוייבת.

עוד משהו שעזר לי, זה קבוצת וואטסאפ שלי עם עצמי שכתבתי שם מה אכלתי במהלך היום, ממש הכל, כולל כל נשנוש הכי קטן ובצורה ממש מפורטת, רק מים לא כתבתי שם. ממש עזר לי לשמור לא לאכול סתם.

והכי חשוב לדעתי, אם עכשיו זה לא מתאים לך, אז לא. תעשי מה שאת יכולה, שזה כבר יותר טוב מכלום, ותתחילי בספטמבר שיהיה לך יותר פנאי עם הילדים. זה בסדר. חשוב שתיהי שמחה ושלימה עם התהליך, לא שתיכנסי לבאסה ולחץ, זה לא עוזר לרדת במשקל, רק מפריע. תנסי לאכול ארוחות מסודרות עם הרבה חלבון, לשתות הרבה מים, פחמימות מלאות, וזה כבר יותר טוב מכלום.

בהצלחה ענקית!!

קשה להתמיד בלימוד בתוך החופש, אבל השבוע דווקא הצלחתי לשמוע חלק מהשיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה. מקווה להספיק לכתוב את הדברים (וגם להשלים את השיעור מחר, אבל נראה לי שאני אנסה כבר לכתוב, כי מחר בטח לא יהיה לי זמן...)

בהשגחה פרטית אתמול למדתי שיחה של הרבי מליובאוויטש עמוקה מאד על הפרשה ומורכב לי מאד לתמצת אותה לפסקה בפורום, אבל בכל זאת נקודה קטנה שלקחתי.בפרשה שלנו משה מעורר את בני ישראל לפני הכניסה לארץ להתחזק בעבודת ה' וביראתו. הוא עושה זאת לאחר שהוא מונה בפניהם את כל חטאיהם בעבר ומחזק אותם שעל אף כל מה שהם עשו הקב"ה עדין רוצה בהם כחלק מהבטחתו לאבות רק שעליהם להתחזק באומץ ולזכור כי כל העולם ברשות הקב"ה , הוא זה שמנהל אותו בצדק וביושר ועליהם לנהוג בהתאם.
"כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים האדונים הא-ל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד"
רש"י מתעכב על המילים "לא ישא פנים" ומפרש אם תפרקו עולו.
נשאלת השאלה מה מחדש רש"י בכך שלא ישא פנים זה במקרה שיפרקו עול? הרי די ברור שכאשר בני ישראל מתנהגים כמו שצריך הם מקבלים בדין את מה שמגיע להם והם לא זקוקים להנהגה של משא פנים.
אלא שהפסוק הזה עומד בסתירה לפסוק אחר שאנחנו מכירים עם המילים משא פנים. בפסוקים של ברכת כהנים נכתב " ישא ה' פניו אליך ויחונך" ושם רש"י מפרש על אותם מילים -יכבוש כעסו.
זאת אומרת שבני ישראל מתנהגים באופן כזה שמעורר כעס ובכל זאת ברכת כהנים מצליחה לפעול אצל הקב"ה שיכבוש כעסו ויעלים עין מכך.
את החילוק בין שני המקרים בא רש"י להבהיר כאן. הוא בא ללמד אותנו שיעור חשוב. לא כל הנהגה בעיתית היא פריקת עול. יש מצבים שבהם ברור לנו שאנו עובדי ה'. אנחנו באמת רוצים את זה. את הקרבה אליו, את החיבור. לא רוצים חס ושלום לעבור על רצונו. אלא מה? קשה לנו. אנחנו בני אדם. יש לנו יצר הרע, נסיונות, חולשות.. והקב"ה מכיר בזה וכל עוד יש לנו את נקודת הרצון הוא גם מוכן לבוא לקראתנו ולהעלים עין מהשגיאות שלנו..
הבעיה מתחילה כשאנחנו מפתחים אדישות של פורקי עול. שאנחנו מתנתקים מבחינה מהותית מהקשר לקב"ה ומהעובדה שאנחנו לא בעלים לעצמנו. לא מדובר רק במצבים קיצוניים של לאכול חזיר ביום כיפור, אלא אצל כל אחד מאתנו אפשר למצוא את זה בזעיר אנפין. נקודות בחיים שלנו שפתחנו אדישות לגבי המחויבות שלנו כלפי ה'. והמקום הזה הוא כבר בעיתי. הוא מקום של פריקת עול..

נהנתי לקרוא גם מה שכתבת!

איזה זכות לנו שה'  מצידו נושא אלינו פנים, 

ומחייב אותנו להשקיע בקשר עם הקב"ה.

הלוואי שנזכה בעז"ה תמיד ל "אור פניך עלינו נשא" (- הביטוי שכתבת הזכיר לי את התפילה הזו מהיוצרות של פרשת שקלים)

עוד לא הגעתי לסוף השיעור, אז משתפת במה שהספקתי לשמוע (עם עיבוד ותוספות משלי, זה לא ממש סיכום של השיעור אלא מה שלקחתי ממנו).

בפרשה שלנו מופיע הפסוק שממנו לומדים על חיוב ברכת המזון.
אנחנו מכירים את הפסוק עצמו טוב, כי הוא מופיע גם בתוך הברכה. אבל ההקשר שבו הוא מופיע מדגיש שבעצם עיקר הברכה הוא לא על האוכל עצמו, אלא על הארץ הטובה שהקב"ה נתן לנו (שממנה גם יצא האוכל).
"כִּי ה' אלוקיך מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אלוקיך עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".
כל פעם שאנחנו מברכים ברכת המזון (וגם ברכת מעין שלוש), זו הזדמנות להודות לקב"ה על הארץ הטובה. וזו זכות גדולה לברך את הברכות האלו כשאנחנו באמת חיים בארץ הזאת וזוכים לחוש את הברכה שלה בחיים שלנו (אחרי דורות של יהודים שהודו על הארץ מכל קצוות תבל, אבל לא יכלו לחלום אפילו להית בה בעצמם. לנו זה נראה כמעט ברור מאליו, אבל רק כמה דורות אחורה לא היו פה כמעט יהודים).

מיד אחרי הפסוקים האלו, מופיעים פסוקים של אזהרה - "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אלוקיך לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אלוקיך…"
הפסוקים האלו גם כוללים את ההתייחסות לאכילה ולשביעה - 'פן תאכל ושבעת', אבל פה חסרה הברכה. בהצלחה של האדם עלולה להביא אותו למצב שהוא שוכח מי נתן לו את הברכה הזו, מתגאה וחושב שהכל ממנו. לכן הברכה כל כך חשובה, ומשאירה אותנו קשורים לקב"ה גם מתוך ההצלחה.

ברכת המזון מבטאת את החיבור לקב"ה בתוך חיי העולם הזה.
הפרשה הקודמת, פרשת ואתחנן, לימדה אותנו על תפילה ועל התורה, על המקומות בהם אנחנו יוצאים ומתנתקים מהעולם הזה כדי להיות קשורים הקב"ה.
אבל בפרשה שלנו, פרשה שעוסקת הרבה בארץ ישראל, לומדים על הברכות (ברכת המזון בפרט, שאותה לומדים מהפסוקים, אבל גם שאר הברכות שחז"ל הוסיפו לנו קשורות לפה, וגם הרמז על חיוב מאה ברכות נמצא בפרשה שלנו).
הברכות מבטאות את הקישור שלנו לקב"ה בתוך חיי המעשה. וזה כבר הרבה יותר קשה, ולכן גם קשה יותר להתכוון ולשים לב למילות הברכה. כי בתוך המציאות החומרית יותר קשה להתחבר אל הקודש.
אבל זו העבודה שלנו בעולם הזה. לחבר גם את המציאות המעשית אל הקב"ה. להבין שבכל מה שאנחנו עושים ופועלים, אנחנו צריכים להמשיך להיות קשורים לקב"ה, לקיים את השליחות שלנו בחיי המעשה, ולזכור שכל ההצלחות שלנו מגיעות מהקב"ה.
ברכת המזון (ושאר הברכות) בעצם בונה בנו את הביטחון בקב"ה. כשהאדם מברך בכוונה ומתכוון למילים שהוא אומר, הוא מחזק בקרבות את ההבנה וההרגשה שכל הברכה מגיעה מהקב"ה, וגם האנשים שבדרך הם רק שליחים שלו. ומתוך חיזוק הביטחון, האדם זוכה גם ליותר ברכה - "הבוטח בה' - חסד יסובבנהו" - ע"י הביטחון האדם זוכה להשגחה ישירה יותר של הקב"ה וליותר ברכה במעשי ידיו.

הסברת כ"כ טוב את תפקידנו בעולם הזה. בעז"ה שנזכה!

תודה רבה@מתואמת יקרה על פתיחת השרשור אפילו בעומס החופש והטיולים שלכם. 

ברוח הבית מלון שלכם - מחכים לקרוא את דבריך בתור הרבנית בדברי החיזוק למבקרים במלון

אנחנו כעצת חכמות הפורום נסענו להקים בית יהודי בחוף הים/אוקיינוס באיים הקנריים/ בסיני ( טרם החלטנו האם מותר במשחק לצאת מהארץ, ) אז כותבת כמה מחשבות שחשבתי בשבתי על החוף מול הגלים הרגועים לקול אוושתם ( מה יותר רגוע מלשמוע נשימות של מתוקים ישנים?).

 

גם בפרשה וגם בהפטרה מופיעים הרבה דימויים של קשר בין ה' לעם ישראל כקשר בין הורים לבנם

אצטט שני פסוקים שבשניהם אפשר לראות איך ה' טבע בנו רחמים טבעיים לילדי שלנו.- 

בפרשה- "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך".

רבי חיים אח של המהר"ל שואל למה כתוב איש ולא אב, 

ועונה שכשאבא נותן מכה לבנו הוא צריך להיות בבחינת "איש", כי אב מבחינת טבעו לא מסוגל לתת מכה לבנו!

ובהפטרה -"התשכח אשה עולה מרחם בן־בטנה".

האבן עזרא מפרש פסוק זה - "בעבור שהשם שם בתולדת כל הנקבות לרחם על ילדיהן , אמר כן".

 

בעז"ה שנזכה לחוש תמיד את הרגש הטבעי שלנו כלפי ילדינו,

ול"כרחמי אב על בנים כן תרחם ה' עלינו" ( והתפילה הזו מתחברת גם לברכת חודש אלול השבת)

 

ועוד מחשבה שלי בנושא -
אולי על ידי זה שאנחנו נתאמץ לחנך את הילדים שלנו יותר ברכּוּת, להפחית כעס איפה שניתן, להעמיד את הקשר עם הילדים במרכז, לראות את הכוונות הטובות שלהם גם כשהם לא עושים כמו שרצינו, וכו' - זה גם יעורר יחס כזה אלינו משמיים.

ומהכיוון השני - כשאנחנו חווים קשיים ודברים שקשים לנו, נשתדל לזכור שהקב"ה הוא אבא שלנו ואוהב אותנו. וכמו שכשאנחנו כועסים על הילדים מונעים מהם דברים שהם רוצים - זה מתוך אהבה, ועדיין אנחנו נותנים להם הרבה דברים אחרים והיינו רוצים שהם יראו את זה ויעריכו ולא יתמקדו רק במה שחסר, כך גם הקב"ה ממשיך לתת לנו ולדאוג לנו, והקושי הוא גם לטובתנו, ואנחנו יכולים לבחור להתמקד במה שיש ולהודות על זה.

תודה עליה!
וזה מחייב אותנו- (כנראה יש קשר בין החופש הגדול לשבע דנחמתא....)

"והיה עקב תשמעון"

אור החיים מלמד הרבה פרושים לכך ש"והיה " זה לשון שמחה, למה נאמר על קיום המצוות לשון שמחה.

זה אחד הפירושים - לימוד וקיום התורה משמח את האדם,

לכן עסק התורה ישמח את האדם

אז פרוש הפסוק הוא - תשמח בגלל שתקיים את התורה! 

עוד רמז על דרך אומרו (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, והוא אומרו והיה השמחה תהיה עקב תשמעון, ופירוש עקב שכר עסק התורה תשמחהו, והוא מה שרמז התנא באומרו (אבות פ"ד) מצוה גוררת מצוה וכו' ששכר מצוה מצוה שהיא השמחה:

 

 

משהו קצר על הפרשה ועונת הטיולים עם סיפור מעורר שבהשגחה פרטית נתקלתי בו היום.

אז מסופר על קבוצת ילדים שיצאו לטיול ובמהלך הטיול פתאום קרה דבר מעניין..

לאיש אחד שהיה באיזור נפל שטר כסף ואחד הילדים הכניס במהירות את השטר לכיסו.

אחד הילדים הוציא שטר זהה מכיסו והפילו על הרצפה ליד האיש כשהוא שואל את האיש אולי זה שלך?

האיש אכן בדק בכיסו ואסף את השטר.

המדריך שראה את הסיפור מתחילתו קרא לילד הצידה ושאלו, מדוע? מה גרם לך להוציא מכספך האישי ולתת לאיש אחר כשמישהו אחר לקחו.

לאחר שיכנוע נאלץ הילד לספר:
לסבי הייתה חנות ויום אחד מישהו קנה מהחנות ותוך כדי נפל לו שטר כסף. אני הייתי ילד ולא חשבתי הרבה ואספתי את הכסף לכיסי.

סבי ז"ל בראותו זאת לקח שטר כסף והפילו ליד האיש ואמר לו שזה כנראה שלו.

לאחר המעשה הרגשתי מבוייש במעשה שעשיתי.
ביקשתי מסבי סליחה וסבי אמר לי משפט אחד שנשמר איתי לחיים: " ממך הייתי מצפה ליותר"..

מצד אחד סבי לא רצה לבייש אותי ומצד שני לא רצה שהאיש יפסיד מכספו. וכך גם היום אני עשיתי זאת.

פרשתנו שמה היא "עקב" כשפרשני המקרא מסבירים שהכוונה היא למצוות הקלות שאדם דש בעקביו..

והמסר הוא עצום:

הדברים שיזכרו אצל ילדנו הם דווקא הפעולות הכביכול שוליות והקטנות, הם אלו שיחרטו וילמדו אותם לעד.

בואו ננסה לעמוד במקום הסב.. איזה אמירה הייתה זולגת לנו החוצה.. אתה גנב אולי? תתבייש לך? או צעקה מביישת..

אז ההתעלמות כביכול ומצד שני לפעול נכון זה מה שגידלו ילד שלוקח אחריות ובבוא הזמן יפעל בדיוק כמו הסב הדגול.

דווקא שם אנחנו נבחנים. דווקא שם זה הכי משפיע.

שם נבחנת מידת האמת שלנו האם חשוב לנו להעצים את הילד או לבייש אותו ולגרום לו אי נעימות ולהנציח אותו בתור גנב חלילה.

בהצלחה לכולנו בתפקיד. ושנזכה לגאולה השלמה בקרוב מאלי נחום.

זה כ"כ חשוב לזכור את זה!
המיוחד שבסבא הזה שבזמן אמת הוא עשה את זה!
בדרך כלל מגיבים בספונטניות ולאחר מעשה חושבים איך היה צריך להגיב

ממש מעורר מחשבה איך להגיב בסיטואציות שליליות

אבל לא מעבר

לדבר איתם על החוויות,אם נהנו וכו

לפעמים זה מגיע מהם בכלל
אנחנו מדברים או שאני עושה משו שמזכיר להם חוויה והם מספרים עליה. הרבה פעמים החוויה שלהם שונה ממה שתיארתי
והרבה פעמים אני מנסה לייצר להם חוויה חיובית יותר דרך זה שאני שואלת אותם על החוויה ואז מכווינה לכיוון חיובי שהיה בה.

וזה כ"כ מעניין לשמוע אותם...

אתמול היינו בים והבת שלי סיפרה בהנאה גדולה איך היא שתתה מים מלוחים מהים...

כאילו- הנסיעה, החול, הגלגל ים, האוכל... מהכל היא הכי נהנתה מהקטע שהראש נכנס מתחת לגל... מצחיקולה

אנחנו היינו בטבריה יומיים, וכל מה שהם מזכירים מהטיול זה שראינו דורבן גדול על הכביש.
חחח

וזה מה שהם זכרו?
קחו אותם טיול לדימונה, שיראו גם גמלים על הכביש 😅

במיוחד עם ילד שלא מספר הרבה, או יותר נכון כלום.

את שואלת אותו? מנסה לדובב אותו?

זה לא לנסות לדובב אלא לתת דגם של שיתוף. תשתפי את בעצמך, אבל הרבה- איך היה לך היום בעבודה, דברים שעשית, נהנת או לא נהנת... זה יכול לקחת תקופה אבל לפעמים הילדים לומדים מתוך זה גם לשתף בעצמם.

הרבה פעמים בדרך הביתה
מה היה לנו היום
מה היה הכי כיף
מה בא לנו שוב
אם היה רגע שהכעיס/היה מבאס..

ואם היה משהו דרמטי יותר לפעמים אנחנו משחקים אותו בפליימוביל, נגיד אחרי הניתוח שהוא עבר..

בן 4, ורבלי מאוד.

מסתכלים על תמונות ומדברים על זה..

כל יום כמעט.
עוברת איתו על היום שעבר, מדברת שואלת איך היה ואיך הוא מרגיש.
ציורים וכו פחות כי זה לא מתאים מבחינת ההתפתחות. אבל הוא בהחלט זוכר אירועים וחוזר עליהם באסוציאציות שונות.

נתתן לי כיוונים טובים!

שבוע שלם ההתחלה אולי תהיה קשה אבל אם המטפלת טובה וסבלנית הבת שלך בסוף תתרגל
יומיים בשבוע זה להתחיל כל פעם מחדש

תתחילי לאט לאט, בימים שאת לא עובדת שימי בהתחלה לשעה, אבל שיהיה לה רצף! הרבה יותר קשה להסתגל רק ליומיים, אם היא תהיה ארבעה או חמישה היא מהר מאוד תפתח שגרה שחלק ממנה זה המשפחתון וחלק זה הבית.

רק שאנחנו מתחילים מעון לשבוע שלם...
חושבת שזה עניין של גיל (חרדת נטישה)
ובעז"ה גם אם יהיה קשה הוא יתרגל..
ויקבל אחרצ ערב המון המון קרבה לאמא

)מנסה להרגיע את עצמי...
אם יש עצות טובות אני אשמח גם)

הגיוני.. ועוברים את זה
באמת קשה להתחיל מעון דווקא בשלב הזה..
אבל אחרי שתלכי היא תתרגל.. ואפילו תשמח שם

לדעתי קחי לך עוד יום מעבר למה שאת חיבת שיהיה לך עוד בוקר רגוע, אז נגיד לשם לשלושה ימים.

אבל לדעתי כן טוב לתינוקת ולביטחון שלה שהיא תהיה איתך חצי שבוע אם את יכולה ולא לשים לב ימים אם יש אפשרות..
כמובן שאם יש צורך אז גם 5 ימים זה בסדר גמור..
פשוט אם יש אפשרות נראלי שעדיף..
בהצלחה ממש!

מציעה להיות איתה ביחד כמה פעמים שם לפני שמשאירים אותה לבד.
זה בסדר שהיא תצטער להפרד ממך ושתבכה, אבל שזה יקרה כשהמטפלת תהיה כבר דמות מוכרת יותר שאפשר להתנחם בה ולא אישה זרה

העיקר שהכדור נכנס
נראה לי שצריך אחרי אוכל, אני אישית לוקחת עם הקפה של הבוקר ולא אחרי אוכל כי אחרת אשכח...

מת"א לי-ם.

בתוך י-ם היה די צפוף.

שבירושלים יהיה פחות צפוף, הרבה מהמטיילים הם חרדים ורובם מתחילים בא אלול.

בעיקרון בודקים הכפלה כשהבטא מתחת לאלף,

אם עלתה תקין עד אלף אין סיבה לבדוק הכפלה,

רק לקבוע תור סביב שבוע 7 8 לראות דופק בע"ה

 

הרבה מזל טוב ובהצלחה,

הריון תקין וקל ע"ה בידיים מלאות

 

ככל הידוע לי לא צריך, אלא אם הרופאה אמרה לך לבדוק הכפלה משום מה. לי אף פעם לא אמרו

1. מרחמת על האמא

2. רק אם האמא קרובה אליי וזה נראה שהיא צריכה. עזרה במשהו ספיציפי כמו להרים משהו/להוציא משהו. ממש לא במקום של להתחיל לחלק עצות וטיפים. זה לא מתוקף תפקידי.

3. אך ורק עזרה כמו שאני מציעה...

1 בעיקר מרחמת על ההורים שלו.
2 פעם ממש ממש רציתי להציע לאמא אובדת עיצות את הסינר הנקה שלי אבל התפדחתי. אחר כך מישהו אחר הציע לה תן-צ'אפ וזה הרגיע את התינוקת שלה ברגע, אז ממש התבאסתי שלא הצעתי לה במבה שהייתה לי.
3. כשהוא צורח אני מרחמת עליו ועל הנוסעים האחרים, אז אם מציעים לי עזרה זה סימן שהוא ממש הפריע להם וזה מביך נורא, מצד שני, אם זה יעזור אז הייתי מסכימה לקבל נראה לי.

1. מרחמת על האמא ומזדהה
2. לא עוזרת בגלח ש..
3. לא הייתי רוצה שיעזרו לי... מפדח

מסכימה עם הבנות שמעלי.. היה מביך אותי שמציעים עזרה.. 

וגם זה לא נעים

היה מקרה שנתקעתי איתו בפקק רציני והציעו לי להביא לו לאכול משו שאני לא רוצה לתת לו (לא בריא)

או לראות סרטונים בסמארטפון... (רק גרם לו להיות עצבני יותר)...

ולא נעים לי להגיד לא. כי תכלס הוא מפריע לכולם  

1. מרחמת ומקווה שירגע...
2. בטי מציעה עזרה
3. אם זה באמת עזרה ולא תלונות וזה, אני אשמח... פעם בכותל מישהי הביאה לי משחק לילדים, הזה ממש עזר והן ממש התלהבו... משחק כזה. בשקל אבל ממש עזר לי

1. מרחמת על ההורים שלו. אם זה המון זמן כנראה גם קצת מתעצבנת כי רגישה לרעשים
2. אם היא היתה לידי והיא לבד עם התינוק (או עם עוד ילדים) בלי עזרה והייתי רואה שהיא נואשת הייתי מציעה עזרה. אבל לרוב לא
3. לא. שונאת כשאנשים זרים מתחילים לדבר עם התינוק שלי ולהציע לו משחקים והוא מתחיל לצרוח עוד יותר בבהלה

1. הכל ביחד? :-/

2. לא. למה שיהיה לי איך לעזור לתינוק זר כשאמא / אבא שלו אתו? אא"כ מדובר במשהו ספציפי שהם אומרים שחסר ויש לי לתת (מים / במקרה יש לי מוצץ חדש, מעוקר, לא משומש / אחר)

3. אני מנחשת שמביך ומרגיז (נותן תחושה שהוא מפריע, שאני לא יודעת להסתדר). אם כי אני מניחה שזה גם תלוי איך מציעים עזרה. אם יודעים לעשות את זה בצורה שהיא כל-כך רגישה ונעימה שלא יכולה להתפרש אחרת אז כנראה זה נחמד, אבל רוב האנשים לדעתי לא יודעים להיות כאלה.

1. מרחמת על ההורים שלו, שאולי מתבישים ולא רוצים 'לחטוף צעקות' או'עצות' מהנוסעים

וחושבת שזה נורמלי, כל תינוק וילד בוכה ומתוסכל לפעמים, חושבת שלהורים אין שום אשמה בזה
2. מאוד תלוי... אם יושב קרוב אולי היתי מנסה להצחיק אתהתינוק או לחייך לאמא שתדע שאני לא שופטת אותה, שזה לא באשמתה שהתינוק לא נרגע(במידה ואני לא עייפה או טרודה מדי)
3. תלוי בעוצמת וסגנון בכי התינוק, תלוי אם ההצעההיא שופטת או יותר עוזרת- נגיד קר לו חם לו קצתמביך אבל נגיד להציע טישו או להצחיק אותו-מתקבל בברכה ואשתדללהודות למי שמנסה לעזור, אפילו אם מביך אותי

מודה שזה הסיוט שלי לכן ממעטת לנסוע באוטוהוס עם עגלה.אם אין ברירה.
1. מרחמת עליו ועל האמא.. זה לא נעים
2.לא. אם היו מציעים לי עזרה הייתי מרגישה שלא סומכים עלי.
3. מביך ולא נעים, לגמרי

1. מרחמת
2. תלוי אם היא נראית במצוקה, ואם נראה שהיא פנויה אז אגיד לה ששלי יותר גרועים וצורחים כל הנסיעה..
3. אני מאוד שמחה, לפעמים שרק מתיחסים אליה היא נרגעת.
אבלללל אני לא נוסעת באוטובוסים, בכלל.
אז בד״כ מסתובבת במקומות שלא נורא שתבכה אבל עדיין זה נחמד ששואלים אם היא עייפה.. ככה אני יכולה להסביר שהכל בסדר

1 מאוד מקווה שיירגע 

 

2 ברור שהייתי מציעה עזרה רק בעדינות ובחיוך

 

3 הייתי מאוד שמחה שיעזרו לי

1.מרחמת על האמא ועל התינוק ומקווה שירגע.
2.בוודאי. כמובן בהתאם למי שמולי. לא מתוך עליונות חלילה.
3. אני לא נוסעת בכלל באוטובוסים אבל אם כן, הייתי שמחה להתייחסוץ אמפטית כי זה ממש ממש לא נעים

א. רגילה לבכי, לגיטימי לגמרי שתינוק בוכה, זו הדרך שלו לבטא הכל. ממש לא מתעצבנת ולא כועסת. מקרה רגיל לחלוטין.

ב. לא מציעה בגלל סיבות אופי...

ג. לא, הייתי מסתדרת לבד. דבר אחד הייתי רוצה עזרה- להעלות להוריד עגלה. זה קשוח לבד. ודבר שני, שלא יעירו ולא יתערבו! תינוק בוכה, ככה זה. שונאת ביקורת.

א. מרחמת על האמא מתוך הזדהות ומתוך זה שלא הייתי רוצה להיות במקום שלה מודעת כמה זה מביך..
ב. בעקבות תגובות פה וקצת מחשבה שלי על הנושא. בעבר לדעתי הייתי מובכת (בשביל האמא) מכדי להציעכי הייתי בטוחה שזה לא יתקבל בטוב. עכשיו חושבת שאם הייתי יושבת קרוב הייתי אומרת לה שאני יודעת מניסיון שהסיטואציה הזאת יכולה להיות סיטואציה קשה, שבעבר הייתי מתעלמת כדי לא להביך, אבל אני לא רוצה להיות מנוכרת ולהתעלם אם מישהו צריך עזרה, ולכן אני פה, ואם היא צריכה משהו שתגיד.
ג. אם זה בטאקט ונעימות, ולא מהרגשה שהוא מפריע. אחלה מצידי. זה תלוי גם בכל המסביב, אבל באופן כללי נסיעה באוטובוס היא שונה מסיטואציה בבית, ופחות מאפשרת להרגיע את התינוק בכלים המוכרים, יחד עם סיטואציה שיכולה לגרום רק להגברת הבכי. ככה שזה באמת יכול להיות לעזר.

אנקדוטה לסיום - סיפור שכתבתי פה פעם..
הסיפורים הכי הזויים שלכם-שתפו | ערוץ ７
(ואם מישהי תוהה לעצמה על תינוק בן שלושה שבועות בתוך עגלה באוטובוס - זה היה סלקל על מתאמים.אז לא כתבתי את זה מפאת אאוטינג.. בסיטואציה ההיא היה עדיף שישאר שם מאשר יעבור למנשא בצפיפות..)

היום אני ממש מרחמת עליו ועל האמא
2. לא יודעת אם יש כלכך איך לעזור.. אבל אם הייתי מרגישה שאני יכולה לעזור במשהו הייתי מציעה עזרה בעדינות
3. תלוי איזה סוג של עזרה אם זה בעיצות והטפות אז לא תודה אבל אם זה בעדינות ממקום טוב, אולי

1. בעיקר מרחמת מאוד על שניהם...
2. יכול להיות שהייתי מנסה להציץ ולראות אם יש משהו לעזור ואז אולי הייתי מציעה את עזרתי.
3. הייתי בסיטואציה כזו לאחרונה... עליתי לאוטובוס עמוס באנשים עם תינוקת צורחת, וקיוויתי שמישהו יציע לי לשבת... ואז אישה אחת הציעה להחזיק אותה קצת בעצבנות הגבתי שזה לא יעזור ואני צריכה פשוט מקום לשבת ולהיניק אותה, והיא פינתה לי את מקומה... הודיתי לה, אבל נראה לי שלא מספיק, ואני מקווה שהיא לא כעסה עליי יותר מדי
בכל אופן, אם מישהו היה מציע לי עזרה כשהיא כבר יונקת (ולא בדיוק מצליחה אז ממשיכה לצרוח) יכול להיות שהייתי קצת מתעצבנת...

הרבה פעמים גמילה בגיל צעיר היא יותר קשה וארוכה למרות שזה ממש תלוי בילד
אני אישית בגישה של לגמול כשהילד עצמאי ומבין הכל בסביבות גיל 3

יכולה רק לשלוח לך חיבוק הזדהות גדול.
בעלי מתמחה ברפואה ואני חווה את אותה הרגשה.. בדר"כ 3 שבתות בחודש הוא נמצא התורנויות, וגם כשחוזר הוא ישן אחרי שלא ישן כל הלילה... וזה כולל חגים, אירועים משפחתיים ובקיצור גם אני נמצאת המון ימים לבד עם הילדים.
יכולה להגיד לך שאחד הדברים שהכי כואבים לי זה החוסר מודעות של הסביבה מה זה אומר להיות לבד בשבתות חוגים לבד ובכלל ביום יום. הייתי כל כך רוצה שיותר יזמינו, ירימו טלפון, יתמכו. ומה שמחמיר את הכאב זה שאנשים נזכרים בנו מיד כשיש בעיות רפואיות והם צריכים עזרה מבעלי...
בקיצור את לא לבד.
חיבוק גדול יקרה

זה ממש מאתגר. אני מציעה שתנסי לחשוב למה את זקוקה ותדברי איתו. לםעמים אפשר לשנות את תנאי העבודה לפחות בדברים שחשובים, לפעמים אפשר למצוא יחד פתרונות שלא חשבת, ובכל מקרה חשוב שלא תשמרי את זה לעצמך בלב אלא תשתפי בדיוק מה חסר לך ומה את מרגישה.

לכל עבודה יש פלוסים ומינוסים
האם יש מעלות? האם המשכורת שהוא מרוויח שווה את זה?
עבודה מאוד קשה למצוא בימינו והמשכורות לא תמיד מספיקות. תארי לך שבעלך יהיה איתך כל שבת אבל את תצטרכי לעבוד יותר קשה ולהיות פחות עם הילדים.
אם אין לך דאגה כלכלית בלי קשר לעבודה אז אולי זה הזמן לבקש שיעשה קצת שינוי

יש כאבים של מתיחת הרחם בשבועות האלו וגם הפרשות מרובות זה הרבה פעמים קשור להורמונים של ההריון.
בכל מקרה אם יש לך איזשהו ספק את יכולה להתייעץ עם אחות או ללגת להבדק

ממהרת לרוץ למוקד, מלחיץ אותי הבדיקות האלה,

מתיחת הרחם לא אמור להתבטא בכאבי מחזור?

אז בסוף הלכתי למוקד אתמול כי בעלי ממש נלחץ מהדקירות,

ב"ה הכל בסדר והעוברון הקטן חי ונושם תודה  להשם.

 

הרופא אמר שהוא חושב שזה דלקת בשתן ועד שתגיע הבדיקה של התרבית שאשתה כדור sadural  ( 3פ עמים ביום!)

שזה יוריד את החומציות וככה את הכאבים, 

ובמידה ויש דלקת אשתה אנטביוטיקה..

 

אין לי כאבים היום, הייתן שותות? מפחיד אותי להכניס עוד ועוד כדורים.

 

הוא אמר שזה מוריד את החומציות, וככה את הכאבים, אולי זה טוב שזה מוריד את החומציות..

אין לי גורם רפואי להתייעץ איתו, וניסיתי להבין ממנו כמה פעמים ולא הבנתי 

אם זה לא ענין של טיפול קריטי אלא רק הקלה

מיץ חמוציות זה מצוין ומותר גם בהריון (חליטות נענע ופטרוזיליה למשל אסור)
ובכללי לשתות מלאאאאא
אם לא יועיל לא יזיק

מזה? למה זה טוב?

 

הלוואי לשתות מלא אני ממש משתדלת אבל לא מסוגלת, גם קולה ושתיה מתוקה לא טעים לי ועושה לי רע

לי פעם היה דלקת בתחילת הריון

והרופא ממש אסר עלי לקחת סדורל הוא אמר שזה אסור בהריון

ממליצה לך לבדוק

אבל לשתות הרבה הכי עוזר...

מוזר...

נשמע שאתם מרגישים קצת אותו הדבר. שיעור תורה זה חשוב מאוד זה חשוב גם לך וגם לו ואני בטוחה שהוא מרגיש את זה גם ממך.
את צריכה להיות בביטחון שהכוחות שלך כאימה וכאעשה הצורך לנוח ולהטען למען הילדים שלך ולמען שלום בית בטוח יותר חשוב עבור הקב"ה מאשר שיעור תורה.
אני חושבת שאם תבואי ממקום של בטחון במקום של כעס ותציגי לו את הדברים ככה תוכלו לחשוב על פתרון.
דרך אגב גם תפילה במניין לא קודמת לשלום בית את יכולה להתייעץ עם רב בקשר לכל העניין בעיקר כדי לנקות את המצפון שלך

תקשיבי. נשמע כשגם כשהוא חוזר הביתה אז אין לכם זמן אפילו לעצמכם כזוג כי את רק מתפעלת את המערכת. שוחק בטירוף.

דבר ראשון את חייבת את הזמן לנוח ואת הזמן לעצמך. בעיני במשך השבוע ברור שאת צריכה עזרה חיצונית מישהי שתבוא אפילו בבקרים ותיישר לך את הבית ככה שבערב את יכולה לעשות מה שבא לך ולא את ה"תפקידים" שכל אחד יכול לעשות.
חוץ מזה בהחלט כדאי להתייעץ עם עוד נשים במצבך כי כל הסיפור הזה של נשות אנשי הקבע הוא מאתגר ממש.

שיוכל אולי לפשר .
אני מאמינה שזה גם ייתן לך שקט נפשי ויחסוך לך רגשות אשם

ויש הרבה הוצאות תושה לאל

שבוע וחצי לחופש, ואז בבקרים את עם עצמך ויהיה לך הרבה זמן בשבילך...

ולגבי הסדר והארגון של הבית,
תעשי תוכדי.. כשהם משחקים במשהו, או צובעים וכו' תתלי כביסה/תקפלי/עשי כלים וכו.. לשלב הכל תןכדי.. לנצל את הזמן.. כשאפשר..

והתינוקת רוצה ידיים . מה שאני מנקה מתלכלך תוך 3 דקות אז מנסה לשמור על הכוחות שלי ומנקה רק אחרי שהם ישנים.

את מתכוונת לכלים? חד פעמי מבחינתי זה במקום לשלם לעוזרת.
עדיין ישארו לך עוד כלים אבל לא באותה הכמות.
רצפה? אפשר לטאטא ולהעביר מגבון שטיפה לח בערב עם ריח טוב. שוב, במקום מנקה
לנגב שולחן? בשביל זה המציאו את המגבונים.
שירותים? שיחכו לסוף יום או 2 דקות הנוזל של 00 וקרצוף אם חשוב לך.
כביסות זה יותר מורכב אבל אפשר לתת להם להכניס למכונה ולהוציא או להוריד למתקן ולפזר לחדרים. מי שעוזר מקבל צ'ופר.



אם את עומדת על סטנדרטים יותר גבוהים כמו חלונות ומסילות אז זה הזמן להוריד אותם. בעיניי כל ניגוב כזה שאינו לצורך ומתסכל אותך זו עבירה. במקום זה שבי בסוף היום עם איזה עוגה ונס קפה כשהם ישנים ותגלשי את עצמך לדעת או תדברי עם חברה

או רק עכשיו כי הם בחופש?
אם זה רק בגלל החופש אז אני ממליצה לך לא לחכות לסוף היום כדי לסדר את הבית. אחרת באמת לא נשאר לך זמן.
וכן, לקחת עזרה בתשלום. בעלך כל השבוע מחוץ לבית, את לבד, אין פלא שאת צוברת תסכולים כשהוא מגיע ולא משחרר אותך לקצת זמן עם עצמך.
ראוי לדבר איתו על זה ולבקש עזרה אבל גם בלי קשר לא נראה לי מספיק רק בשבת.

ואם את נשארת בבית עם הילדים והם לא במסגרות אז בכלל.. כל שקל שאת חוסכת על עזרה בהמשך ילך לטיפול. את גמככה על הקצה. עדיף להקדים תרופה למכה

חיבוק יקרה ❤️

ברצפה! מרגישה שהוא לא רואה אותי העיקר לומר כן אני רואה ומעריך אבל בפועל זום דבר לא משתנה.
אני באמת שואלת את עצמי אם התפילה שלו והשיעור תורה יותר חשובים מהשקט הנפשי שלי והשלום בית שלנו

היא אם הוא יהיה בבית וזה ישתנה.
האם יש ביניכם קשר שרק חוסר זמן מאפיל עליו או שזה מעבר..בעיניי זה מעבר, כי את מרגישה סחוטה ושאת באובר נתינה שעושה לך לא טוב.

נשמע בכלל לא פשוט.
את חייבת ללמוד לשחרר קצת ולקבוע לך זמנים שבהם את ממלא את עצמך. זה יכול להיות ערב שאת מתעלמת מהבלאגן ומחליטה לשבת ולצפות בסרט או סדרה. או ערב שאת מזמינה בייביסיטר ויוצאת עם חברה או לשיעור תורה או לכל משהו אחר שימלא אותך ויאוורר אותך.
כשתצאי ותתני לעצמך זה ימלא אותך בכוחות מחודשים לימים הבאים.
בנוסף את צריכה לשוחח עם בעלך ולמצוא זמן מוגדר בשבת שהוא זמן זוגי שלכם! זמן שאתם יחד!

ובזמן שיש הוא משחק עם הילדים. מגיע מוצ"ש הוא עם השיחות של הצבא כרגיל ואז נרדם מוקדם כי 'מסכן' יש לו עומס והוא צריך לצבור כוחות לשבוע .

יש מקצועות שהבעל צריך להתאמץ יותר בזוגיות בגלל המורכבות של המקצוע(גם אצלי זה ככה). אנחנו הלכנו פעם לכמה שיחות למישהי מקצועית שעזרה לנו בגלל המורכבות הזאת. אם הוא חושב שהוא יכול להמשיך בצורה כזאת הוא טועה ובגדול!
אל תפחדי לכעוס ולדרוש שינוי! המרירות שאת מרגישה אוכלת כל חלקה טובה.
יכול להיות שהתחושה שלך עכשיו מתחזקת בגלל החופש הגדול אבל גם בימי שגרה זה לא פשוט דבר כזה.
חיבוק גדול יקרה

גם אם זה אומר ללכת לטיפול!
הוא חייב להבין שחוץ מזה שהוא אבא הוא גם אישך.
ושגם לך הוא חייב להקדיש קצת זמן מתוך מעט הזמן שהןא נמצא בבית. ואת חייבת להטעין את עצמך בדברים שאת אוהבת ועושים לך טוב!
ותתחילי עם זה עוד היום!

לא יכולה לכתוב ארוך, אבל אולי אל תקני את זה כברור שאת טוטלית, אלא אל תהיי טוטלית ותבקשי עזרה...

דיברת איתו כל זה?
ולא.. דיבור זה לא מריבה או מריבה. אלא דיבור אמיתי של הצורך שלך מול הצורך שלו.
לפעמים אנחנו מצפים שייראו אותנו.. בלי שנסביר את עצמנו.
שיעזרו וייעשו דברים בבית בלי שנצטרך לבקש.

לא רואה שום אופציה בעולם שבעל לא נמצא בבית שבוע.
לא משנה מה המטרה.
אם את יודעת שנגיד יש כזה חצי שנה וזהו את הורגת את עצמך. אבל את יודעת מתי נגמר הקבע? יש תאריך?
למה מתחתנים אם הבעל לא נמצא שבוע.
ואם זה קורה, מגיע לך כל הכסף בעולם לפינוקים לך וילילדים למה את חוסכת?
תסלחי לי אבל שיתחתן עם הצבא אם זה הדבר היחיד שמענין אותו

בבית, זה איך היא מספקת לעצמה עזרה ואיך המצב ביניהם כשהוא חוזר.
אישה שיש לה עזרה ופניות לעצמה תרגיש הרבה פחות עומס רגשי ופיזי ולא תשליך אותו בהכרח על בעלה כי הוא לא נמצא, כי זה ההסכם ביניהם כרגע. הוא לא נמצא כמעט כל השבוע והיא על הבית. איך היא על הבית? זה כבר מאוד משנה לעניין.
ואיך היחסים ביניהם זה עוד יותר משנה

מדוייקת

שזה מצב נתון ולא בשליטתה כנראה
כל השאר שתיקח על שליטתה, על פינוקים על עזרה

כן יש מציאות כזאת. היא לא היחידה. למה סתם לבאס אותה..?

בעל שלא בבית זה אחד הדברים הקשים!
יש לך מישהי שאת מכירה שהבעל בקבע?
שמעי לדעתי השנצ הפיצי הזה בשבת לא באמת יעזור.
אני חושבת שאת צריכה שני דברים 1 שבעלך יראה את כל המאמץ שאת עושה.
2 באמת זמן לעצמך.
1. זה באמת יותר מורכב, תדברי איתו כל זה הרבה, המון!!!
2. בייביסיטר זה חובה!!! את איתם 24/7 הקצת שהוא נמצא בסופ״ש זה כלום.
נשמע שכת צריכה זמן לעצמך ולא רק לישון כמה דק בצהוריים..
לא הייתי חוסכת על זה שקל!
עכשיו זה נראה לך הוצאה והמון אבל זה שווה זהב..
הוא מתכוון להמשיך בקבע עוד הרבה? כי אם כן אולי אתם צריכים קצת הכוונה ויעוץ או לפחות לדבר עם מישהו שצלח את האתגר הזה

לשים את עצמך אחרונה בשרשרת זה באמת לא הכיוון.

קודם כל ממליצה לך לקחת עזרה במשך השבוע. זה קשה כל כך להיות כל השבוע לבד.

קחי בייביסיטר או עזרה בבית.
תקני אוכל, מה שיקל עלייך ויאפשר לך זמן למנוחה נחת ומילוי מאגרי אנרגיה.

שנית לגבי שבת, להגיד לבעלך שאת זקוקה למנוחה בשבת.
ולראות יחד איך מארגנים לך. תחשבי כמה שעות את צריכה מנוחה ותגידי לו.



עריכה: טוב קראתי את המשך השרשור.
נשמע שיש כאן בעייה יותר עמוקה, והיא בכלל המקום שלך ושל הזוגיות.
להיות בקבע זה דבר שדורש השקעה גדולה לא רק בצבא אלא ברישה ובילדים שכמעט אין להם זמן משותף, בצורה כמה שיותר איכותית.
האם זה תמיד היה ככה? כמה זמן הוא בקבע?

אני מציעה לך לדבר איתו שיחה מלב אל לב.
בזמן שתהיי רגועה, ובה תשתפי ותדברי רק על עצמך ועל הצורך שלך. הצורך בזמן זוגי, הצורך במנוחה, הצורך שיראה אותך הקושי שאת חווה.

נשמע שאין לכם זמן לפתח אינטימיות וקשר רגשי וזה מאד חשוב. שיחות כאלה, של הקשבה הם לגמרי חלק משמעותי מזה.

נשמע שצריך כאן איזשהו טיפול שורש למצב. לא כל אחד מסוגל להיות בקבע ולחיות חיי זוגיות ומשפחה בריאים.

תיק ללידה וארגון הבית לקראת התינוק/ת.

 

רשימות לתיק לידה יש באינטרנט, תסתכלי מה רלוונטי לך.

בגדול-

תחתוני קוטקס/חד פעמיים של לייף

בגדים ליציאה מהשחרור

כפכפים ותיק רחצה- דורדורנט, שמפו, מברשת שיער ושיניים, משחת שיניים וכו'..

מטען

קצת כסף מזומן

תז

מסמכים של תיק הריון

בגדים לתינוק/ת ליציאה מהבית חולים

 

את הבית אפשר לארגן כבר מעכשיו לקראת בואו של התינוק/ת.

לכבס בגדים ולסדר אותם שיהיו זמינים

לקנות טיטולים, מגבונים, מוצץ, חבילת מטרנה אחת למקרה הצורך

לארגן את העגלה, מיטת תינוק ואמבטיה שבטח יש לך מהבכורה

וזהו בגדול

ממש הגיוני שלא הספקת להתכונן כמו בלידה הראשונה.
בהריון הראשון יש זמן לחוות את 9 חודשי ההריון, יש זמן להתכונן המון ללידה ואחר כך "להתפנק" עם התינוק הרבה זמן.
ב"ה עכשיו את במקום אחר בחיים,
את עסוקה בבכורה, ובעז"ה בלידה הבאה תהיי עסוקה עם שני גדולים וכן הלאה ...
עכשיו את מטפלת בה חוץ מלשאת את העובר, אחר כך זה להמשיך גם לגדל אותה ולא רק את התינוק.והאמת שגם בחדר לידה עצמו צריך לדאוג לה איפה היא תהיה,שאלות ממי שישמור עליה וכו'.
אבל כן חשוב למצוא זמן כלשהו בשביל ההריון ןהלידה הזו ולהחליט מה חשוב לך בזמן הזה- לדוג' ללכת למפגש אחד הכנה ללידה/ לקרוא ספר הכנה ללידה/ לנסוע לכותל /לקבר רחל להתפלל על הלידה,
משהו אחד שתעשי בשביל העובר הזה והלידה הזו.
בהצלחה ! בשעה טובה💗

אבל ממש מרגישה ככה.
לא הספקתי לעכל שניה את מה שקורה! מחר סקירה והראש פשוט לא שם.
בהריון הקודם ספרתי את השעות עד הסקירה! הייתי מסתכלת כל יום על תמונות מהאולטרסאנד

אבל תכלס חשבתי שכשאני יצטרך ללדת כבר אז זה לא יהיה...

אבל נפשית הייתי מצפה להיות אפילו יותר מוכנה הפעם...כי זה לא פעם ראשונה וכו..לא?
ככה מרגיש לי.
תודה רבה על התגובה בכל אופן!
כן ממש צריכה למצוא לזה פניות וזמן..
את מחזקת אותי יותר להתאמץ בשביל זה.
תודה💕

זה שארגנתי וסידרתי את הבגדים של הגדולה שלי כך שמישהו שהוא לא אני ימצא מה להלביש לה/לכבס.
ולארגן לעצמי תיק לידה עם כל מה שאני צריכה.
לפני שהדברים הטכניים האלה היו מסודרים הרגשתי כל הזמן שאני לא מוכנה ללידה.

אם מדבר אלייך לכתוב אז תכתבי, אם לדבר עם בעל או חברה אז איתם
אם לחשוב עם עצמך או להתפלל- אז ככה.
תמצאי את הדרך והפנאי להתבונן בזה, לראות למה את לא שם, מה מפחיד אותך, מה את רוצה שיהיה.

שיהיה בקלות ובטוב❤

כאילו אני מדחיקה קצת בכוונה....מבינה מה אני אומרת?
יש ככ הרבה דברים שמעסיקים אותי ודורשים ממני כרגע שאני באמת פשוט לא שם.

בעיניי זה ממש בסדר גם ככה. אבל כן כדאי להתארגן טכנית

התינוק פחות טובה?
כאילו שבאתי לא מוכנה בכלל..

לק"י

זכור לי שגם בלידה הקודמת הדחקתי את העניין, וכשהתינוקת נולדה זה היה משמח בכל מקרה.

את מעודדת אותי. תודה!

אצלי זה בעיקר יצר לחץ כי לא ארגנתי את בגדי התינוקות מראש. הייתי בטוחה שאני יודעת איפה הקיץ של זה אבל בעלי לא מצא...
בסוך הוא מצא, אבל היה יוצר טוב אם הייתי מכינה מראש.
מעבר לזה זה חא גרם לחוויה אחרת עם התינוקת, כי ברור שזה משמח גם בלי שמתכוננים

אז חכי עוד קצת עד שזה ממש יקרא לך..

גם לי היה ככה בלידה האחרונה.
בסוף בלילה שאחרי שהתחילה לי ירידת המים ארגנתי את תיק הלידה וגם הוצאתי את בגדי התינוקות כדי שבעלי יכבס אותם כשיוכל. (בדרך כלל אני מכינה כבר חודש לפני התל"מ את הכול, כולל כביסה לעגלה ולסלקל...)
אז היה לי את ה"נס" של ירידת המים, שנתנה לי התראה מוקדמת, לא בטוח שלך תהיה את הפריווילגיה הזו...
לדעתי תארגני בימים הקרובים בכל פעם חלק קטן מתיק הלידה - שיהיה לך תיק גדול פתוח בחדר, ובכל פעם תכניסי בו עוד משהו קטן... אולי גם תדפיסי רשימה של דברים שצריך לארוז בתיק לידה, ואז מקסימום ברגע האחרון גם בעלך יוכל לארוז...
בע"ה שיעבור לך בקלות ובנחת ובבריאות!

וככה גם הצלחתי יותר להתכוונן ולהיערך נפשית לזה.
לקנות מה שחסר, להכין תיק לידה, לכבס בגדים לפיצ ועוד .
זה ממש עוזר להיות ב 'מוד' של ליגה והתינוק שיגיע בעה..

וגם לי היה הכנה קטנה שהגעתי לבית חולים לפהי הלידה, לבירור על זירוז ובדיקות ואז קלטתי כמה הלחץ וההדחקה נובעים מזה שזה אוטוטו קורה!!

מציעה לך להכין מה שאפשר, שלא יהיה מה שיעכב אותך בראש, ולשחרר את הפחדים שעוד יש. אולהציף אותם .ולהגיע כמה שיותר בפתיחות למה שיבוא.
בשעה טובה ובקלות!!

גם אני הייתי ככה... ובכל ילדתי והכל היה בסדר...
כן כדאי לארגן תיק לידה ובגדים לילדים. אנסה להרחיב עוד אחר כך

כדאי גם קצת לקרוא ספרים על הכנה ללידה, נגיד "בשעה טובה", "השבוע שלך" או כל ספר אחר שיש לך. אנחנו הפכנו את זה לבילוי זוגי פעם בשבוע חחח...
ובכללי לארגן בגדים לגדול, לארגן תיק לידה... וזהו בערך

רק כדי להרגיע...
יש לי כמה ילדים ואף פעם לא ארגנתי תיק ללידה מראש. כשהתחילו צירים תמיד היה מספיק זמן. אני לא מאלה שיולדות תוך שתי דקות מתחילת הצירים, אבל נראה לי שרוב הנשים לא כאלה, בדכ יש קצת זמן לארוז תיק

לק"י

ואז לארוז דברים יכול להיות קשה.
לא תמיד יש צירים קטנים לפני....

או למנוחה
או לתפילות וזמן משמעותי להתרגש להתפלל ...לפני שמתחיל לכאוב ממש וכבר קשה יותר

אבל שני דברים
א. לא בטוח שכשאני אהיה כבר עם צירים משמעותיים אני ארצה/ אוכל להתרכז בלארגן תיק.. ולשאלה שלא שאלת אני חייבת לחכות עד שאני אהיה עם צירים צירים כדי להיות בטוחה שאני בלידה, כי אני עם צירים כבר חמישה חודשים..
ב. מבחינתי הארגון המוקדם של התיק הוא בעיקר כדי לקחת אותו כשאני נוסעת להרבה זמן למקרה שתתחיל לידה כשאני לא בבית...ואז אכלתי אותה כי מאיפה אני אארוז?🤔

שיהיה לנו סיעתא דשמיאא!💗

אנחנו ממש באותו שבוע, נכון?

 

לק"י

אומנם יש לי עוד זמן, אבל עדיין מבינה.

אין לי נסיון, המון בהצלחה יקרה! תתפללי לה'! שיעזור לך להירגע, הכל ממנו!!!

אגב איך הרופא ראה שיש הדבקויות?

באולטרה סאונד...

על איזה רופא שמומחה במקרה כזה?

את מחכימה אותנו. תודה רבה רבה.

אבל כן הגוף שלנו דימני במהלך החיים ולא קבוע... יש לך שני ימי דימום מסיביים בזמן הווסת?

ירד לי משישה ימים די כבדים לשלושה ימים פחות או יותר ודימום פחות כבד, וכנ"ל התקצר לי גם המחזור כולו והביוץ יוצא לדעתי מוקדם יותר.

הקיצור של הימי דימום אני יודעת בוודאות שזה התחיל בגלל הידבקויות רציניות שהיו לי (מגרידה והיסטרוסקופיה של שאריות שלייה) אבל בעיקרון המשיך ככה גם אחרי ביקורת תקינה אז לא יודעת.. רוצה ללכת לבדוק את זה בקרוב..

לגבי הביוץ המוקדם יותר, שווה להתייעץ עם רב כבר מעכשיו לגבי מה לעשות כשתרצו הריון בעז"ה, כי אם הדימום התקצר יש אפשרות לעשות הפסק מוקדם יותר ואז להספיק את הביוץ. אבל כמובן שצריך להתייעץ על זה עם רב.

חוץ מזה, אפשר ללכת לבדיקה שגרתית אצל רופא שיבדוק בא"ס את עובי הרירית, אולי זה משפיע על הדימום.

שלא רק בגלל שרוצים להיכנס להריון.... כדאי להיות טהורים הכי מוקדם שאפשר... הלכתית כמובן... ולוודא שהבדיקות של סוף המחזור הן באמת טמאות או אולי הן עם צבע אבל צבע טהור שלא מונע התחלת ה7 נקיים... זה ממש חשוב שכל אשה תדע!!!

שלרוב לא יתירו סתם ככה לעשות הפסק ביום השלישי או הרביעי (לאשכנזיות) אלא אם יש בעיה של ביוץ מוקדם..
לזה התכוונתי כשאמרתי לעשות הפסק מוקדם יותר

מה פתאום! לא התכוונתי למקרה כזה, זה באמת חריג ורק בהיתר של רב ולפימצב פרטני

בגלל זה כתבתי את זה
שכשהביוץ יוצא לפני הטבילה וימי הדימום קצרים צריך להתייעץ עם רב מה לעשות כי ייתכן שיפסוק לעשות הפסק מוקדם יותר

מה שאת מתארת, לעזור לעשות הפסק לפני היום ה5, זהממש ממש חריג... כי לרוב לרוב הבעיה של ביוץ לפני טבילה זה גם דימום ארוך עם כתמים כאלה שמפריעים להפסק טהור...מבינה?
כמובן שאני רק אומרת ממה שלמדתי ומה שנכון וראוי לעשות זה להתייעץ עם רב פוסק.... כמו שהצעת
מה שאני אמרתי זה בכללי לדאוג לעשות הפסק כמה שניתן לעשות בזמן הקצר ביותר - החל מהיום 4/5 (לפי פסיקת השו"ע או הרמ"א).... (הרבה מצליחות רק ביום ה7/8...)

שוב, התייחסתי למקרה שהיא כתבה פה ונשמע שיש לה דימום קצר בלי בעיות של כתמים..
אבל בכ"מ בין אם יש כתמים ובין אם לא, בביוץ מוקדם תמיד כדאי להתייעץ קודם עם רב ולראות איך לפתור את זה בגבולות ההלכה לפני שפונים לפתרונות רפואיים כמו דחיית הביוץ

רק רמזתי שבמקרה הזה ככל הנראה יפנו להיתר הלכתי אחרי נסיונות טבעיים/קונבנציונליים.. כי זה מאוד חריג. ניחוש שלי... אבל אולי זה ממש מיותר לשתף את זה ופשוט שתפנה לרב כמה שיותר מהר

אבל יודעת שזה שינוי משמעותי לעומת מה שהיה
ובכל מקרה זה לא הרבה ימי טהרה בגלל שגם ככה כנראה יקדים לי מאוד הביוץ והוסת בהתאם 😩


וגם הכתמים שלפני המחזור שיש לי כבר כמה חןדשים גם בעייתי מאוד

לא נראה לי שאוכל לעשות הפסק מוקדם יותר מהיום ה-4
זה כן גבולי עם הביוץ זו כן בעיה…

בכל מקרה קבעתי תור לרופא לתחילת חודש הבא

אצלי למשל ראו בא"ס חלק מההדבקות, אבל לא ראו את כולה..
הדרך הכי טובה לראות הידבקויות ברחם זה בהיסטרוסקופיה או צילום רחם.

שיעור בנושא ביוץ - ביום שני הבא (בעוד שבוע):
וובינר ביוץ

היא מומחית ממש בכל הנושא הזה.
אולי כדאי לך להתייעץ איתה...

זה קרה עם התקן לא הורמונלי.
עוד לא יודעת מה יהיה אחרי שאוציא.
אבל לא הייתי דואגת, או לפחות לא מדאיגה את עצמי עכשיו.
אם זה בכל אופן לא רלוונטי כרגע, הייתי מחכה כשיהיה רלוונטי ואז לראות אם אכן יש בעיה

שינוי בדפוס וגם באופן פתאומי
קבעתי תור לרופא בכל מקרה כי עוד כמה חודשים נרצה הריון בעז״ה אז מעדיפה לכסות הכל

במחזור הראשון השהגיע אחרי הלידה בערל אחרי 6-7 חודשים
ביום הרביעי כבר יכלתי לעושות הפסק אם היתי ספרדיה..

והרגתי גם לפני וגם אחרי סימני ביוץ ממש ואחרי לא הגיע מחזור..
רק אחרי כמה חודשים הוא הגיע שוב..

וגם אחרי לידה קודמת -היה לי מחזורים דלילים
וא פתאם אחד אינסופי שנמשך שבועיים (!!!)
וב''ה אחריו נכנסתי להריון דוקא בקלות


אבל..
לומדת מהזה שכנראה יש שינויים
במיוחד אחרי לידות
ובהנקות
וגם סתם ככה יכל להיות

את עניין הביוץ שווה לברר רפואית שלא יעכב הריון

יש משחה בשם the pink stuff העלתי קישור וסרטונים שלה בפעולה. אני משתמשת בה ומאוד מרוצה. היא לא מסריחה

יש להם גם אתר להזמנות

תשפריצי בלילה, או את התבניות או הברזלים בשקיות אשפה, בלי לגעת. בבוקר הרוב הגדול יורד
רק זהירות לא להפעיל את התנור יחד עם החומרים

מנסיון מר....

אולי השתמשת באחד לא תקין?

אמרה שגם חה נהרסו כמה תנורים עד שהבינה שזו הסיבה

ויצר חור. מאז שמה חוומר אחר ומשאיר רק לשעה

השומן מתמוסס ויש צבע של חלודה אבל זה לא באמת חלודה

ועדיין עדיף לא להשתמש בו כל עוד ניתן
הריח נשאר על התבניות וזה רעיל

מלא פעמים זה מה שעשינו
בהלצת חמותי שעושה את זה כבר 30 שנה

עובד כמו קסם
ושום חלודה

להשרות את התבניות במשחת סודה לשתייה
מפזרים בנדיבות סודה לשתייה, שמים קצת מים ומערבבים טיפה עד שנהיה משחה, סוגרים בתוך שקית זבל לילה ואז משפשפים עם סקופים והרוב יורד.

אני גם שונאת חומרים חזקים.וגם קראתי על זה יש לזה השפעות מאוד מסוכנות בוא נגיד כמו עישון למשל...

בהצלחה!

בתנור הבשרי אני לא מכניסה מזון לא מכוסה. משתמשת בכלים סגורים (פיירקס) או בתוך שקיות קוקי.

התנור מתלכלך עם הזמן, אך לא בצורה קשה לניקוי.

זה לא חומר מזיק ומנקה לי יפה מאד.

שהיא לא שורטת את התנור אבל מנקה מעולה.

לגבי חומרים טבעיים
גם הם יכולים להיות מאוד חזקים ולגרום נזק.
בסופו של דבר חומץ, בודה לשתיהן, וכל החומרים הדומים גורמים לריאקציה כימית.

זה מזכיר לי שפעם מישהו הלך לרופא וסרב לקחת תרופות ע"י הוא רוצה משהו טבעי
אז הרופא אמר לו שגם ציאניד זה טבעי ...

תסכימי איתי אבל שריח של סנת מוריץ בתנור לא עדיך עצ פני ריח של סודה..

באופן אישי שונאת ריח של סנט מוריץ

אמא שלי חולה עליו
וגם על ריח של דלק
וריח של רפת...

אבל של השאר לא...

ואם כבר מדברים על ריחות- אז של ספרים חדשים🥰🥰

מצרפת קישור
ג

לא רואים את זה בכלל ..

במשך כמעט שבוע היה לו חום שעלה וירד
בהתחלה נמוך, אח"כ כמה ימים חום גבוה
והכל היה תקין- אוזניים, ריאות, גרון..
הרופאה אמרה שזה ויראלי
כשלא עבר במשך שבוע ונהיה גבוה, היא רצתה שנבוא לבדיקת דם ואז בדיוק זה עבר לו🤭 ב"ה
אין לי מושג מה זה היה⁦🤷🏻‍♀️⁩

אופיני למחלות ויראליות, זה יכול להמשך עד עשרה ימים ועובר לבד.
צריך לעקוב שזה לא מסתבך למשהו אחר, אבל כל עוד זה רק חום שיורד עם נורופן, זה לרוב בסדר.

דבק רגיל ירד במים.

אולי תצטרכי כמה סיבובים של שטיפה או שהשער יישב בתוך מים

לא רציתי לקלח קודם כדי שלא ישתבש לו הסדר יום.
היחיד עם הסדר יום פה

הייתי ישר מנתקת אותו או אפילו צועקת פעם אחת- די! ומחכה רגע , כדי שיפסיק.אחרת זה עלול להפוך למשחק או הרגל קבוע וזה כאבי תופת...

חחח אני סתם מדברת, אפילו לא אליו,והוא מאושר כאילו אני מפטפטת איתו.

אז השיטה שאמרו לי בזמנו היא ללחוץ על תנוך האוזן שלו, או לנתק מיד או משהו כזה שהוא לא יהיה מרוצה ואחרי כמה פעמים כאלה הוא יבין שזה לא כיף לנשוך ויפסיק.
אבל האמת שזה שלב וזה עובר גם אם לא תעשי כלום, פשוט זה שלב כואב נורא

הוא כאילו סוגר את החניכיים ומושך את הפיטמה.
לא יודעת למה🤦‍♀️