פורום הריון ולידה (עמוד 1403)

אין לי כוח
בעלי לא מבין אותי

מסתבר שהוא מרגיש לבד
והוא חןשב שאני שוקעת בבעיות של עצמי ולא רואה את מי שמסביבי
ואני כל כך משתדלת
לראות

אבל אנחנו כל כך שונים
וראייה שלי, היא לא ראייה שלו

וזה פשוט בוקס בבטן לגלות שזה מה שהוא מרגיש
ורק בא לי לנער אותו,
איך אתה אומר לי את זה רק אחרי חמש שנים
למה נתת לעצמך לחיות ככה
ולמה נתת לי להמשיך להיות ככה

ופשוט בא לי להעלם
ושהוא יבין
ולהפסיק להיות כל כל קטנה

ומתאים לה שנסאבלט את הבית שלה שבוע הבא לכמה ימים?
או אפשרות אחרת- רוצה להחליף בתים לשלישי עד חמישי הבאים?
מנסה פה את מזלינו..
או אם מישהי מכירה חברה שתרצה?
ממש אשמח לשמוע על כל דבר!
לא מצליחה למצוא..
ומעדיפה מפה לאוזן..

ואם לא מתאים לשאול בפורום, אז אמחק כמובן!

אני מוכרת כורסת הנקה, סטריליזטור ומשאבת חלב- הכורסה חדשה, ושאר הדברים עדיין בקופסה.
פרסמתי מודעה ביד2 בינתיים, ורוצה להגביר את החשיפה.. איפה הייתן ממליצות לפרסם? הכורסה תקועה פה ותופסת מקום בינתיים..

1. אנטיביוטיקה יכולה לעשות שיבוש הורמונאלי כלשהו?

 

2. מחפשת המלצה לכיסא מחשב לעבודה מהבית.

 

תודה רבה לכל העונות  

אני לקחת 2 כדורים ביום, פעם ב10 בבוקר פעם ב22 בערב, בשביל לאחר את המחזור.

לוקחת קבוע באותה שעה. ורק עכשיו נזכרתי שלא לקחתי ב10 בבוקר. לקחתי עכשיו מהר. זה בעייתי?

מישהי מבינה בזה? פעם ראשונה שאני עם הכדורים האלו..

אני רוצה להיכנס להריון...
הוצאתי התקן וכו'

מה שכן בדקתי עכשיו ואם אני לא נכנסת להריון בחודש הקרוב יוצא לי מחזור בדיוק שאנחנו טסים לחו"ל
אבל בוללללל כלומר בדקתי לפי מחזור שיש לי עכשיו שזה יהיה עוד 26 יום וזה לקבל באותו יום שאנחנו טסים🙄

מה השאלה? איך אני יכולה לקחת פרימולוט נור שבוע לפני המחזור הבא אם יש מצב שבעז" ה יתברך אני אהיה בהריון?

עצותיכן המחכימות יתקבלו בברכה
אני מתכוננת כל כך מוקדם מניסיון ולמידת טעויות של העבר!!
כבר היו מחזורים שנפלו בזמנים דפוקים ולא התכוננתי בזמן

תודה מראש

הילדה בת 3, והתחלנו ברצינות לפני איזה חודש.
היא מבחינתה כבר הורידה טיטול באוגוסט שעבר, אבל הייתי אחרי לידה עם תינוקת בת חודשיים והיא הייתה בבית בלי גן ופשוט לא יכולתי להתמודד עם זה אז. אני קצת מבואסת שלא זרמתי איתה אז וכבר הייתה גמולה ממזמן, אבל באמת שלא היו לי כוחות לזה אז.
ואז היה חורף ואז זה נדחה שוב ושוב מכל מיני סיבות. היא לא תהיה בגן עיריה בשנה הבאה אז אין לחץ מהבחינה הזו, אבל ברור שאני כבר רוצה לסיים עם זה.
היא כמעט ולא מפספסת (פיפי) כרגע, אבל יש כמה בעיות:

1. היא לא מתרוקנת לגמרי כנראה, לפחות בחלק הפעמים. נניח היא לפעמים עושה באסלה ואז נכנסת לאמבטיה ועושה שם עוד מיד. ולפעמים נראה לי שפשוט עושה מעט ביחס לכמות שלדעתי אמורה להיות לה.
מה עושים לגבי זה? יש איזו דרך ללמד אותה לשחרר ולהתרוקן עד הסוף?

2. היא מסרבת בתוקף ללבוש תחתונים. כנראה כי כשהתחלנו והורדנו טיטול היא פספסה פעמיים בערך על עצמה (כצפוי) ולא היה לה נעים כמובן אז מעדיפה את ההגנה שהטיטול נותן לה. אנחנו עם טיטול-תחתון כזה שהיא מורידה ולובשת לבד כשהולכת לשירותים.
כרגע המצב הוא שהיא כמעט ולא מפספסת בכלל בבית - עושה רק בשירותים. הטיטול יבש (גם בבוקר האמת, אבל אני עוד לא מנסה אקטיבית לגמול בלילה עד שכל הבעיות ביום יפתרו). וגם בגן יבש. הגננת אמרה לי שמבחינתה כבר אפשר לשלוח אותה עם תחתונים ובגדים להחלפה וזהו. הבעיה שהילדה לא מוכנה תחתונים… רעיונות איך לעודד אותה להיפרד מהטיטול ולעבוד לתחתונים? הייתי אולי שולחת אותה ככה לגן ובונה על זה שהגננת תשכנע אותה ללבוש שם תחתונים (כנראה שיעבוד), אבל יש עוד בעיה שמונעת ממני לעשות את זה… (בסעיף הבא)

3. אז אני יודעת שלהרבה ילדים יש בעיה עם קקי והתכוננתי לזה והכל בסדר. אז מילא שהיא לא עושה בשירותים (בגן אמרו לי שפעם אחת עשתה בשירותים, בבית אף פעם לא), הבעיה היא שהיא פשוט לא מודיעה שהיא עושה קקי אלא רק אחרי. וזה גם קרה בפעמים הספורות שהייתה עם תחתונים - פשוט עשתה בתחתונים ולא הודיעה בכלל.
וזה מונע ממני לשלוח אותה עם תחתונים לגן (או שהם ישימו לה שם). כי לנקות פספוסים של פיפי זה משהו אחד, אבל לנקות קקי בתחתונים זה משהו אחר לגמרי… ולא רוצה שהילדה תרגיש לא בנוח, או שתקבל הרגשה לא נעימה מהצוות לגבי זה. אז מה עושים?

ועוד שאלה לא קשורה:
היא חייבת לעשות הכל הכל בעצמה, והכל חייב להיות בדיוק בדרך שלה. זה שגעון כללי של גיל 3?
מילא נניח לפתוח ולסגור את הדלת בעצמה, להדליק ולכבות טלוויזיה בעצמה וכו׳. אחרת טנטרום. אז זה מילא, אבל זה גם דברים ממש לא קשורים, נניח אם היא נופלת ועזרנו לה לקום היא תפיל את עצמה שוב כי רוצה לקום בעצמה ובלי עזרה… או שלפני כמה ימים עמדה על השרפרף ומעדה אחורה ותפסתי אותה כדי שלא תיפול, ואז היא ניסתה לשחזר את המעידה והתעצבנה כשלא הצליח לה (כי היא בכל זאת לא מנסה לפגוע בעצמה וקצת קשה למעוד בכוונה כשלא רוצים להיפגע). האמת שזה היה קצת מצחיק כשהיא התעצבנה על זה. אבל בכל זאת. זו התנהגות נורמלית לגיל 3 כל הדברים האלה?

יש לכם השערה מה זה?
זה לא ברמה של ללכת להיבדק.
בא והולך כמו ברקסטונים אבל זה לא צירים!
זה אמנם בבטן התחתונה - ממש למטה אבל זה לא בצוואר הרחם (עד כמה שאני מבינה לפי התחושה)

וזה כואב ממש ברמה שאני מפסיקה ללכת/ לדבר כשזה קורה 😞
עובר אחרי כמה שניות. ורק כשאני עומדת/ הולכת אבל זה כמעט לא קורה לי בישיבה או בשכיבה- קרה לי פעם פעמיים בישיבה אחרי המון מאמץ. בהליכה ועמידה זה קורה הרבה יותר, בעיקר אחרי מאמץ - אבל לא רק!
אם יש לכן השערה מה זה אני יותר מאשמח לשמוע

צריך לזה הפניה או משהו?
יש לי אפשרות ללכת לשם פשוט כדי לעשות אולטרסאונד ולדבר עם רופא?

אני בעבודה, בעלי לומד ועובד.. 

בת דודה שלי שתהיה בריאה בחופשת קיץ, באה כל יום במסירות אליי לשמור על הילד שלי.. 

בהתחלה היא אמרה שהיא תבוא אליי כל הקיץ אבל משהו לא מתוכנן קרה, והיא כבר לא תוכל לבוא משבוע הבא.. 

אמא שלי באה אליי כשיש ברז, וכשהיא יכולה כי היא עובדת משמרות.. וגם גרה רחוק.. 

אבל מעבר לזה.. אין לי עזרה.. 

בעקרון, אני יכולה לבקש מחמתי.. אבל כ"כ כ"כ כ"כ לא באלי (בעקבות שרשורים קודמים, מי שזוכרת, ובעקבות זה שהיה לי יומולדת לפני כמה ימים והיא אפילו לא טרחה להתקשר.. נפגעתי. מרגישה ממש אויר בשבילה. כלום ושום דבר.) וגם בגלל שהיא בטח לא תגיע אליי, אלא היא תרצה שנביא אותו אליה, וזה לא נוח, צריך לקחת אותו באוטובוס ומלא הליכה בנוסף, בשיא החום. וגם אין להם מזגן בחדר , והילד לא יכול לישון טוב כשחם לו.. יהיה לה קשה להרדים אותו כשזה לא בבית שלנו.. וקצת מלוכלך שם, וצועקים הרבה.. בקיצור, ממש לא בא לי.. 

לא יודעת מה לעשות.. 

ניסיתי למצוא בשכונה נשים שיעזרו לי- מבוגרות/צעירות שבבית עם הילדים שלהן, שרק יוסיפו אותו לקבוצה שלהן, וזה לא הלך.. 

אין לי עוד עזרה.. 

יש לכן רעיונות?

 

 

בת 5 חודשיים
ולא מתלהבת לינוק.....
ממש אןכל קצת מידי שעתיים ,3 כל פעם רק כמה דק
מה עושים?
אני מלאה ברמות שמתחיל לכאוב לי

פריקה , עצה , משהו חכם לומר, חיבוק יתקבלו בברכה....

אנחנו בתקופה לא הכי זוהרת של הזוגיות שלנו. הרבה לחץ ומתח הרבה כעסים וחוזר התאמה בציפיות שלנו והרבה פגיעות.
אנחנו הצלחנו לגשר על זה קצת ולנסות לעשות סביבה נעימה ביננו (אני עדיין מתוך מחשבה שהבנזוג התחיל להתגמש רק בגלל שהטבילה מתקרבת והוא רוצה לקרר את העיניינים, מה שגורם לי לא להאמין לזה במאה אחוז)
אבל הלילות!! הם אלו שמפילים אותנו כל פעם מחדש.
הקטן לא ישן טוב בלילות האחרונים, הרופאה לא נתנה סיבה מספקת ואמרנ לתת אקמול עד שיעבור...( הלילה אני אבדוק תולעים)
ואנחנו יכולים להגיע למצב של צעקות אחד על השני! תחושה של לבד שכל אחד רק רואה את עצמו.. ב3 לילות האחרונות לא ישנתי יותר מ3 שעות רצופות וסכה 4-5 שעות בלילה... אני זומבית! ישנה ליד הקטן כי רק ככה הוא נרגע ואנחנו עושים את זה בתורנויות לא מוגדרות פשוט עד שאחד מתחרפן ומוציא את האחר מהמיטה העצבים. אבל הקטע שאני תמיד קמה ראשונה ואז מעירה אותו וזה תמיד כאילו אני מפריעה לו לישון וצריכה לבקש את עזרתו כאילו זה לא מובן מאליו שהוא צריך לקחת חלק...
לפני 2 לילות הייתי ערה איתו כמה שעות רצופות! עד שנרדמתי על מזרון לידו וקמתי עם גוף מפורק! ב6 בבוקר כשהוא התעורר ולא חזר לישון הוצאתי את הבנזוג מהמיטה באמירה שאני הולכת לישון עכשיו וזה לגמרי תורך ושיסתדר. יאמר לזכותו שלשם שינוי הוא הצליח לארגן אותנו לגן לבד ואני הצלחתי להשלים קצת שעות שינה ועדיין קמתי עם צוואר לראש כואבים מהשינה הלא נוחה.

הלילה בדחיילו ורייחמו ביקשתי ממנו שהלילה אם מישהו צריך לישון לידו זה יהיה הוא כי אני עדיין מפורקת. היום יש לו יום חשוב בעבודה שהוא צריך להיות מפוקס וכו'.. אז אחרי שעתיים שהוא היה איתו הוא בא אליי בעצבים ובטענה שהוא איתו שעתיים ואני אפילו לא הסתובבתי במיטה כדי לעזור לו! מה שממש לא נכון!!
הכנתי לו בקבוק הייתי איתו במיטה וכשאני צריכה רגע לשירותים ומבקשת ממנו להחזיק אותו הוא מגלגל לי עיניים כאילו בכוונה אני מפריע לו...
אתן מבינות כבר את רמת העצבים בינינו?? וזה בלי להוסיף את כל המתח שגם ככה קיים כבר כמה שבועות.. כמובן גם באשמת אותם הלילות ללא השינה ועם התקשורת הגרועה בנינו!!
זה נגמר בזה שהוא עבר לישון בסלון והשאיר אותי ב2 בלילה להתמודד איתו לבד.. באיזה שלב חזר אליי לבדוק שמסתדרת ופשוט גירשתי אותו בחזרה לסלון!
היינו ערים עד 4 כשאני ישנה למחצה על הקורסא בחדר של הקטן ואז עברתי למיטה עד שהותעורר סופית באזור 8.


אני רותחת מעצבים!! היו חילופי דברים קשים במהלך הלילה ובין הבכי והצרחות של הקטן נוספו גם הצעקות שלנו למסיבה אחרי שכבר דיברנו על זה שאנחנו צריכים להרגע בעיקר לידו ולא להרים את הקול. הוא נסה להתפייס ואני הייתי כל כך עצבנית שפשוט לא הייתי מוכנה לראות אותו!!
גם הבוקר. 0 תקשורת מצידי, נסיון קלוש מצדו.

אני מתחילה להפשיר ומבינה שבלילות אנחנו לא אנחנו אבל זה משפיע ומחלחל. אני פגועה ואני עייפה וכואב לי כל הגוף ואני לי טיפת כוח בעבודה ושלא לחשוב בכלל על היוך בצהריים שאני אהיה איתו שוב לבד כי בטח יישאר בעבודה עד מאוחר להגיש דברים...בקיצור. המצב קשה.



מי שקראה עד עכשיו תודה

וסהכ מרגיש סבבה. הייתם באות לקחת מהמעון? המטפלת התקשרה שהוא הקיא ממ שאחרי הארוחת בוקר והיא חושבת שכדי לבןא לקחת אותו אבל שחוץ מזה הוא מרגיש טוב. אני יכולה לצאת תכלס מהעבודה ולקחת יום מחלה פשוט מתלבטת אם באמת יש צורך

אני קונה לבת שלי כבר כמה חודשים בסופר פארם עם מרשם מהרופאה
היום הלכתי לקנות ורצו ממני 60 שקל לקופסא של 400 גרם!!!!
הם הכפילו את המחיר!!!! בלי מרשם 110 שקל!!!
הקופסא הזו מספיקה לי ל3-4 ימים.
למישהי יש המלצה לתחליף אחר עם לקטוז מפורק בסכום שפוי? זה לא הגיוני לשלם סכומים כאלו

יש לי בשעות האחרונות טחור שיצא החוצה,
אפשר ממש להרגיש אותו סליחה התיאור המפורט
אפשר להרגיש אותו והוא נורא כואב גם כשנוגעים בו
חשבתי לנסות להכניס פנימה אן משהו
והוא כואב נורא נורא נורא
לקחתי 2 אקמול לפני שלוש שעות ועדיין ככה
כואב לי ללכת ולשבת ואני לבד עם הילדים עד הלילה

מה אפשר לעשות בטווח עכשיו?
אני משתגעת

ויש לי טחורים כל החיים אבל כזה לא היה לי
מכירה כבר את העניין של התזונה, מים וזה..
כנראה מיהרתי בשירותים אתמול או היום וקצת לחצתי
ובגלל זה נהיה..
בכללי מקפידה לא ללחוץ

מה אפשר לעשות?

אצלי הם בני 11, 9,6, 3 ותינוק

אני שוקלת ברצינות לחזור לגלולות
לפני ההריון לקחתי יאז, לקח לנו 4-5 חודשים להקלט כי לקח זמן עד שמחזור חזר להיןת עם ביוץ סדיר ותקין.
האם שווה לקחת גלולות ל6 חןדשים נגיד (עד שנרצה בעז״ה להקלט)? או שכבר עדיף שלא אם סחבנו עד עכשיו בלי? כי אני שונאת את ההורמונים האלה וב״ה ממש מצליחה לעקוב עם שמ״פ וכיף לי שמכירה את הגוף והמחזוריות שלו.
אבל ממש ממש קשה לי כבר, מרגישה שזה יכול לעשות ממש טוב לזוגיות אם אחבר חפיסות וכו׳

תעזרו לי להחליט בבקשה כי אני לא סומכת על רופאים שרק דוחפים גלולות 🙏🏼 אני מאוד מתלבטת

בס״ד

משתפת אתכן בתחושות שלי מהימים האחרונים.
זה פגש אותי בתחום של ההורות, בעיקר - אם כי לא רק.
אבל קחו את זה למקום שזה ידבר אליכן...
אני מרגישה שזה די מאפיין את החיים עצמם, בסופו של דבר.


סולמות ונחשים
***********

לא עוד נערה, קלילה, זריזה
ומיומנת ברזי פארקי השעשועים.
הגוף הקטן והספורטיבי מזמן פנה את מקומו
לגוף כבד ומסורבל, בעל משקל מכובד של
כמה (וכמה) עשרות קילוגרמים.

אבל מכיוון שבעולם הזה, אין ברירה אחרת
כדי לשרוד
וכדי שיהיה משמעותי
(שהרבה מאד פעמים זה בעצם אותו דבר)

אני שוב משנסת מותניים,
מתגברת על פחד הגבהים
ועל הקואורדינציה הלא-משהו שלי -
וחוזרת לטפס
על עוד סולם עשוי חבלים.

הצעד הראשון מלא נחישות.
אני מרימה כף רגל, ועוד אחת
ומנסה להחזיק מעמד,
בתוך החיים המתנדנדים האלה.

מטפסת לקראת השלב הבא,
השפשוף החזק מכאיב בידיים,
הכל גבוה לי מדי,
הכל כבד לי מדי,

אבל אני ממשיכה
ומגלה שבאופן פלאי -
השרירים עושים את העבודה
ויש גם מלאכים טובים שעוזרים בדרך...

והנה, איזה יופי! אני בראש הסולם!

משחק נחמד, תכלס...
אני יכולה!
אני מצליחה!
אני במקום גבוה! ומכאן הכל כל-כך יפה!
איך היה שווה את כל המאמץ...

רעש קל מגיע לאוזניו -
מישהו שם למעלה
שוב מנער את הקוביות...

מספר עלום, שעדיין לא אומר לי דבר.
אני מחשבת את המשבצות -
כשכאב חד מפלח פתאום את קרסולי.
נקישה! נקישה של נחש!
הצילו, הוא לא לבד, יש כאן עוד כמה!

ואני נ-ו-פ-ל-ת...
למטה, מהר, חזק,
רואה לנגד עיניי את כל מה שטיפסתי
ונדמה שהכל, הכל ממש, יורד איתי לטמיון.

סחרחורת וייאוש.
לעולם לא אוכל לנצח.

הנפילה הסתיימה לה.
מבולבלת וחבולה מעוצמת החבטה,
אני פותחת את העיניים, מסתכלת סביב,
ושמה לב -
שלא צנחתי כל-כך הרבה, בעצם...

חזרתי אחורה, בהחלט -
אבל מבט אחד לעבר לוח המשחק
מספר לי שאני במקום לא כזה רע,
עדיין די גבוה אפילו...

ומכיוון שבעולם הזה, אין ברירה אחרת
כדי לשרוד, כדי שיהיה משמעותי
כדי שיהיה טוב,

אני שוב משנסת מותניים,
מתגברת על פחד הגבהים
ועל הקואורדינציה הלא-משהו שלי -
וחוזרת לטפס
על עוד סולם עשוי חבלים,
יודעת שהניצחון הגדול קרוב מתמיד ❤️

כל כך שמחה בחלב. ברכה גדולה!..
והקטני יונק מעולה וזה כל כך משמח!

אבל החזה כבד וכואב.
ומרגישה שהחזיות לוחצות וקצת קטנות.
ואין לי כוח לשלב שהחלב מטפטף ממני ההנקה וגם סתם מקירבה או סתם ממלאות.
והכל רגיש.
והחזה ענק ובכלל אנחנו אצל ההורים וזה כיף אבל אין לי בגדים כי הבאתי בגדים של ההריון והם נראים ענקיים עליי אחרי שרוב הבטן ירדה. ב"ה! אבל...

זהו.
ממש צרות של עשירים...
אבל זה מציק לי ואין לי כוח לזה.

את הגדול יותר הנקתי עד לא מזמן. היה לי קשה להפסיק ואהבתי את תחושת הנתינה שלא ניתנת להחלפה.
אבל מרוב שהשקעתי בהנקה שלו, יש לי פחות כוח לחשוב על הנקה עכשיו: שאבתי מלא מההתחלה כי הוא לא ינק. זה גם יצר הרבה מלאות לא נעימה תמיד... וחזרתי לעבודה במשרה קטנה אבל ממש ממש השקעתי בשאיבות. וזה התיש אותי פיזית ובעיקר נפשית. הלחץ לשאוב מספיק, והלחץ לא לפספס שכיבות עדי שהגוף לא יפסיק לייצר. אז אפילו כל יציאה מהבית לערב הייתה סיפור מלחיץ בשבילי לתקופה גדולה.

ואני רוצה להניק. רוצה מאוד.
וגם מרגישה שאם השקעתי ככה בגדול יותר, 'לא נעים' לי הפעם להשקיע פחות.
ויודעת להגיד יפה יפה שמטרנה זה אחלה ולא רע בכלל.
אבל לא רואה את עצמי משחררת ומסוגלת לתת. לא עכשיו ולא בהמשך.
אז ניגשת כבר עכשיו עם קצת עייפות.

ובא לי לתת לקטני לינוק בהמון התלהבות ושמחה והתרגשות. וזהו.

וואי יצא מבולבל ולא יודעת מה רוצה מכן.
לפחות פרקתי...

פשוט התחלתי לבכות עכשיו, אתמצת:
אני בחורה חכמה , עם יכולות , לקראת סיום תואר מפרך ומאתגר , התקבלתי לעבודה בתחום שלי. אז למה אני בוכה ? כי אני בכל יום מפחדת להגיע לעבודה ולא להצליח , כי אני מרגישה שקיבלו אותי במקרה ושעשו לי טובה למרות שמתוך מלא אנשים התקבלנו ממש מעט לחברה (הנחשבת) הזאת , מורידה מעצמי ומהיכולות שלי, ונמצאת במקום מצטדק .
כלפי חוץ אני הכי סבבה , עובדת מחייכת ובאמת כיף לי בעבודה עם האנשים ואני גם ממש אוהבת את מה שאני עושה, פשוט הפחד חוסם אותי , הפחד לא להצליח, הפחד לא להיות במקום בטוח.
אבל רגע, אני רוצה את זה הרי- אני רוצה להגיע לעבודה ולאתגר את עצמי וללמוד דברים חדשים, זה השכל. ומצד שני ברגש רוצה את המקום הנוח של יודע כל, אבל אם אדע הכל לא יעניין אותי בעבודה... ואני בהכשרה ובלמידה ומפחדת לאכזב. הכי כואב לי שבשכל אני יודעת מי אני, אבל הרגש מוריד ומונע ממני לממש את היכולות שלי מתוך
שמחה .
מגיעה למצב שבאה הביתה ושוקלת לפתוח מחשב כי יודעת שאצליח כשאני לבד ולא במשרד כשמפחדת להיתקע בנוכחות אנשים. אבל לא רוצה להביא את העבודה הביתה ! זאת הסיבה שלמדתי מה שלמדתי , אז לא פותחת וממשיכה. רוצה להנות מהחופש שלי אחרי שסיימתי מבחנים, לבוא מהעבודה ולא לחשוב עליה ופשוט להנות מלשמוע משהו, מבעלי ומהילד , מסתם לקפל כביסה או לראות סרט . ושוב מחשבה טורדנית- תעשי עכשיו מה שצריך כי מחר אולי לא תצליחי ותתעכבי מעבר למצופה על המשימה ....

תודה למי שקראה .