פריקה , עצה , משהו חכם לומר, חיבוק יתקבלו בברכה....
אנחנו בתקופה לא הכי זוהרת של הזוגיות שלנו. הרבה לחץ ומתח הרבה כעסים וחוזר התאמה בציפיות שלנו והרבה פגיעות.
אנחנו הצלחנו לגשר על זה קצת ולנסות לעשות סביבה נעימה ביננו (אני עדיין מתוך מחשבה שהבנזוג התחיל להתגמש רק בגלל שהטבילה מתקרבת והוא רוצה לקרר את העיניינים, מה שגורם לי לא להאמין לזה במאה אחוז)
אבל הלילות!! הם אלו שמפילים אותנו כל פעם מחדש.
הקטן לא ישן טוב בלילות האחרונים, הרופאה לא נתנה סיבה מספקת ואמרנ לתת אקמול עד שיעבור...( הלילה אני אבדוק תולעים)
ואנחנו יכולים להגיע למצב של צעקות אחד על השני! תחושה של לבד שכל אחד רק רואה את עצמו.. ב3 לילות האחרונות לא ישנתי יותר מ3 שעות רצופות וסכה 4-5 שעות בלילה... אני זומבית! ישנה ליד הקטן כי רק ככה הוא נרגע ואנחנו עושים את זה בתורנויות לא מוגדרות פשוט עד שאחד מתחרפן ומוציא את האחר מהמיטה העצבים. אבל הקטע שאני תמיד קמה ראשונה ואז מעירה אותו וזה תמיד כאילו אני מפריעה לו לישון וצריכה לבקש את עזרתו כאילו זה לא מובן מאליו שהוא צריך לקחת חלק...
לפני 2 לילות הייתי ערה איתו כמה שעות רצופות! עד שנרדמתי על מזרון לידו וקמתי עם גוף מפורק! ב6 בבוקר כשהוא התעורר ולא חזר לישון הוצאתי את הבנזוג מהמיטה באמירה שאני הולכת לישון עכשיו וזה לגמרי תורך ושיסתדר. יאמר לזכותו שלשם שינוי הוא הצליח לארגן אותנו לגן לבד ואני הצלחתי להשלים קצת שעות שינה ועדיין קמתי עם צוואר לראש כואבים מהשינה הלא נוחה.
הלילה בדחיילו ורייחמו ביקשתי ממנו שהלילה אם מישהו צריך לישון לידו זה יהיה הוא כי אני עדיין מפורקת. היום יש לו יום חשוב בעבודה שהוא צריך להיות מפוקס וכו'.. אז אחרי שעתיים שהוא היה איתו הוא בא אליי בעצבים ובטענה שהוא איתו שעתיים ואני אפילו לא הסתובבתי במיטה כדי לעזור לו! מה שממש לא נכון!!
הכנתי לו בקבוק הייתי איתו במיטה וכשאני צריכה רגע לשירותים ומבקשת ממנו להחזיק אותו הוא מגלגל לי עיניים כאילו בכוונה אני מפריע לו...
אתן מבינות כבר את רמת העצבים בינינו?? וזה בלי להוסיף את כל המתח שגם ככה קיים כבר כמה שבועות.. כמובן גם באשמת אותם הלילות ללא השינה ועם התקשורת הגרועה בנינו!!
זה נגמר בזה שהוא עבר לישון בסלון והשאיר אותי ב2 בלילה להתמודד איתו לבד.. באיזה שלב חזר אליי לבדוק שמסתדרת ופשוט גירשתי אותו בחזרה לסלון!
היינו ערים עד 4 כשאני ישנה למחצה על הקורסא בחדר של הקטן ואז עברתי למיטה עד שהותעורר סופית באזור 8.
אני רותחת מעצבים!! היו חילופי דברים קשים במהלך הלילה ובין הבכי והצרחות של הקטן נוספו גם הצעקות שלנו למסיבה אחרי שכבר דיברנו על זה שאנחנו צריכים להרגע בעיקר לידו ולא להרים את הקול. הוא נסה להתפייס ואני הייתי כל כך עצבנית שפשוט לא הייתי מוכנה לראות אותו!!
גם הבוקר. 0 תקשורת מצידי, נסיון קלוש מצדו.
אני מתחילה להפשיר ומבינה שבלילות אנחנו לא אנחנו אבל זה משפיע ומחלחל. אני פגועה ואני עייפה וכואב לי כל הגוף ואני לי טיפת כוח בעבודה ושלא לחשוב בכלל על היוך בצהריים שאני אהיה איתו שוב לבד כי בטח יישאר בעבודה עד מאוחר להגיש דברים...בקיצור. המצב קשה.
מי שקראה עד עכשיו תודה
אנחנו בתקופה לא הכי זוהרת של הזוגיות שלנו. הרבה לחץ ומתח הרבה כעסים וחוזר התאמה בציפיות שלנו והרבה פגיעות.
אנחנו הצלחנו לגשר על זה קצת ולנסות לעשות סביבה נעימה ביננו (אני עדיין מתוך מחשבה שהבנזוג התחיל להתגמש רק בגלל שהטבילה מתקרבת והוא רוצה לקרר את העיניינים, מה שגורם לי לא להאמין לזה במאה אחוז)
אבל הלילות!! הם אלו שמפילים אותנו כל פעם מחדש.
הקטן לא ישן טוב בלילות האחרונים, הרופאה לא נתנה סיבה מספקת ואמרנ לתת אקמול עד שיעבור...( הלילה אני אבדוק תולעים)
ואנחנו יכולים להגיע למצב של צעקות אחד על השני! תחושה של לבד שכל אחד רק רואה את עצמו.. ב3 לילות האחרונות לא ישנתי יותר מ3 שעות רצופות וסכה 4-5 שעות בלילה... אני זומבית! ישנה ליד הקטן כי רק ככה הוא נרגע ואנחנו עושים את זה בתורנויות לא מוגדרות פשוט עד שאחד מתחרפן ומוציא את האחר מהמיטה העצבים. אבל הקטע שאני תמיד קמה ראשונה ואז מעירה אותו וזה תמיד כאילו אני מפריעה לו לישון וצריכה לבקש את עזרתו כאילו זה לא מובן מאליו שהוא צריך לקחת חלק...
לפני 2 לילות הייתי ערה איתו כמה שעות רצופות! עד שנרדמתי על מזרון לידו וקמתי עם גוף מפורק! ב6 בבוקר כשהוא התעורר ולא חזר לישון הוצאתי את הבנזוג מהמיטה באמירה שאני הולכת לישון עכשיו וזה לגמרי תורך ושיסתדר. יאמר לזכותו שלשם שינוי הוא הצליח לארגן אותנו לגן לבד ואני הצלחתי להשלים קצת שעות שינה ועדיין קמתי עם צוואר לראש כואבים מהשינה הלא נוחה.
הלילה בדחיילו ורייחמו ביקשתי ממנו שהלילה אם מישהו צריך לישון לידו זה יהיה הוא כי אני עדיין מפורקת. היום יש לו יום חשוב בעבודה שהוא צריך להיות מפוקס וכו'.. אז אחרי שעתיים שהוא היה איתו הוא בא אליי בעצבים ובטענה שהוא איתו שעתיים ואני אפילו לא הסתובבתי במיטה כדי לעזור לו! מה שממש לא נכון!!
הכנתי לו בקבוק הייתי איתו במיטה וכשאני צריכה רגע לשירותים ומבקשת ממנו להחזיק אותו הוא מגלגל לי עיניים כאילו בכוונה אני מפריע לו...
אתן מבינות כבר את רמת העצבים בינינו?? וזה בלי להוסיף את כל המתח שגם ככה קיים כבר כמה שבועות.. כמובן גם באשמת אותם הלילות ללא השינה ועם התקשורת הגרועה בנינו!!
זה נגמר בזה שהוא עבר לישון בסלון והשאיר אותי ב2 בלילה להתמודד איתו לבד.. באיזה שלב חזר אליי לבדוק שמסתדרת ופשוט גירשתי אותו בחזרה לסלון!
היינו ערים עד 4 כשאני ישנה למחצה על הקורסא בחדר של הקטן ואז עברתי למיטה עד שהותעורר סופית באזור 8.
אני רותחת מעצבים!! היו חילופי דברים קשים במהלך הלילה ובין הבכי והצרחות של הקטן נוספו גם הצעקות שלנו למסיבה אחרי שכבר דיברנו על זה שאנחנו צריכים להרגע בעיקר לידו ולא להרים את הקול. הוא נסה להתפייס ואני הייתי כל כך עצבנית שפשוט לא הייתי מוכנה לראות אותו!!
גם הבוקר. 0 תקשורת מצידי, נסיון קלוש מצדו.
אני מתחילה להפשיר ומבינה שבלילות אנחנו לא אנחנו אבל זה משפיע ומחלחל. אני פגועה ואני עייפה וכואב לי כל הגוף ואני לי טיפת כוח בעבודה ושלא לחשוב בכלל על היוך בצהריים שאני אהיה איתו שוב לבד כי בטח יישאר בעבודה עד מאוחר להגיש דברים...בקיצור. המצב קשה.
מי שקראה עד עכשיו תודה
לצערי זו חיה נדירה.....