מזכירה שאני כאן שנים אבל הייתי חייבת לפתוח ניק מחשש לאוטטינג..
אני 7 שבועות אחרי גרידה , הריון אחרי שנתיים ivf
אני שבורה מיואשת
הבטא היתה שבוע שעבר 75 בירידה אישית
היום התחיל דימום יחסית חלש של מחזור , מקווה שיאפס את ההורמונים.
אני בשיגעוןןןןןןןןןןןן בעלי בצו 8
אני עם קטנים בבית ועוד עובדת
בלי עזרה
מרגישה משוגעת ממש וכאובה
ונשבר לי
מהכל .
בוכה על שנים של טיפולים מפרכים, על הריון שלא צלח
על השבוע הזה שכלכך כלכך קשה
אני מיואשת
אני הכי למטה עכשין, זה לפחות סימון טוב לא? יש קצת לאן לעלות🤢
שבקב"ה יצלא חסרונכם במהרה
ותזכו לזש"ק בבריאות, בקלות, בשמחה ובאהבה
בלי שום עוגמות נפש בדרך
תפנקי את עצמך עכשיו בכל דבר שנותן לך טיפה כח וחיוך
שה' ימלא חסרונכם בקרוב ובקלות!!
כמה התמודדויות בו זמנית...
חיבוק!
אני אומרת
כפרת עוונות.. ממש
שילך על הכסף
רק שניהיה בריאים
תודה על התמיכה זה ממש מרחיב את הלב
❤️❤️❤️
ואו איזה נסיונות!!!!
סימפוניה- נשים שמתמודדות עם סמפי'.
ממליצה לך לשלוח מייל ל: simfi.help@gmail.com
יש לה הר מידע, טיפים וחיבוקים.....
וכמובן שאני פה אם יש לך שאלות
יש פה לצערי עוד הרבה חברות שסבלו/סובלות מזה
כרגע לא מספיק מפוקסת להיזכר בניק ולתייג
זה זהב טהור של ידע כ"כ חשוב ואפשרות לשאול שאלות הרבה נשים שבתוך זה
את שולחת מייל לכתובת שאמהלה שמה והיא מצרפת אותך לקבוצת מייל וגם שולחת לך את החוברת ועוד דברים...
ממליצה ממש!!
שמעתי לאחרונה משהו שלא בטוחה איך לקבל אותו אבל יתכן שנכון לחלק מהנשים עם מה שמוגדר סימפיזיוליזיס.
אמרה לי מישהי שהלכתי לטיפול אצלה שהרבה פעמים מגדירים סימפיזיוליזיס במצב בו יש חוסר איזון של האגן אט הגב או הברכיים או ברגליים ואז זה משפיע על האגן ויוצר כאב.
לדעתי זה נכון חלקית לפחות אצלי. כותבת אולי יעזור למישהי כאן. הבנתי שאני נוטה להשתמש בצד אחד יותר וככל שהקפדתי בהריון על יציבה נכונה להחזיק ישר את הגב את האגן ובהליכה להיות במודעות לאיזון זה עזר לייצב את הגוף ועזר להפחית את הכאב.
להתהפך כאב מאוד גם להתכופף כאב והשתדלתי להמנע מכיפוף ואם כן רק עם שתי ברכיים ביחד.
ולא לשבת נמוך וכן להמנע משימוש ברגליים לדחיפה או להפעיל כוח.
וכל קימה מכיסא לוותה בכיווץ של האגן כמה פעמים לפני ותוך כדי.
ובכללית כיווץ האגן בצורה שאוספת את כל הרצועות של הירכיים מאוד עזרה לאורך ההריון.
וכל פעולה לעשות לאט בצורה יציבה מאוזנת חזקה לא למהר לא לעשות סיבוב של הגוף.
ומי שהליכה עוזרת לכאב לשלב 10 דק 15 דק בקצב שלא כואב ועם גב ישר ויציבה נכונה כל פעם לא להעמיס מצד אחד וכן להכניס תנועה ואיזון
1. קפה יכול לגרם לכמו נפילת סוכר- בבת אחת מרגישה חולשה מטורפת..כאילו מישהו שואב ממני את כל הדם בכל הגוף,רפיון וחולשה בידיים וקוצר נשימה..וזה נמשך שעות לפעמים
בעיקר בהוקר.
ולכן תוהה -אולי בגלל הקפה?
שותה רק כוס אחת ביום. עם 2 כפיות שטוחות קפה נמס עלית
אנסה להפסיק ולראות
אבל מעניין אותי אם יש דבר כזה
אני לא מתפקדת חצי יום
וזה לא אפשרי לי כרגע עם חופש גדול ובעל מגוייס
2. נהיה לחץ נוראי באגן...כואב לי בטרוף כאילו יש לי אבטיח שלוחתלמטה. לחץ גם מעל עצם הזנב ובכל האגן.
ממש סובלת.
ורק בתחילת שמיני ..
ממה זה? רק מהראש שיורד?
מה עושים?
כאמור איך אתפקד ככה..
אני רק צריכה לשכב
יכול להיות שיש לך סימפוזיוליס?
פשוט קצת מזכיר לי את מה שהיה לי , היו לי הרבה כאבים לוחצים באגן והרופא שבדק אותי אמר שנראה שיש לי את זה. ( אצלי אני חושבת שהיה פחות כואב מאצלך, אבל זה נשמע דומה)
כאב לי יותר בין הרגליים וברגליים
אבל קוראת ורואה שאכן יכל להיות קשור
אוף
חצי מהיום אני בכלל לא מצליחה לתפקד מכאבים ומחולשה
אם לא תהיה בריאה אז מניחה שיתחשבו בו לצאת יותר..
נראה...
תודה רבה ❤️
אני מכירה אצלי שקפה עושה לי סחרחורות לפעמים
חולשה וקושי בנשימות יותר נשמע לי קשור לברזל. מתי בדקת ברזל לאחרונה?
ולגבי הכאבים, נשמע סמפוזיוליס
ולרוב זה רק הולך ומחמיר 😵💫
ליבי איתך
ממש מקווה שתצליחי לעבור את התקופה כמה שיותר בטוב ❤️❤️
והשאר היה גם נמוך כל המאגרים וכו
כבר באתי לרופאה בעבר אמרתי לה שאני ממש חצי מעולפת חצי מהיום
ואולי סוג אחר של ברזל
היא לא הגיבה ופטרה אותי שככה זה
תדברי עם רופאת משפחה.
לא צריך בשביל זה דווקא רופאת נשים
אולי אבקש שוב להבדק
הכל היה נמוך
אבל לא מצדיק ..לא זוכרת כבר את התוצאות
הרופאה לא התיחסה נגיד
אבל בחיים לא הרגשתי כהז גרוע
אפילו לנשום קשה לי וחצי מעולפת ממש
ובאמת עושה חולשה גדולה
היה לי 11.4 בחודש 6 ואחרי חודש וחצי בדקתי שוב ויצא 10....
אז אם בדקת לפני חודש וחצי זה לא אומר כלום
תנסי סוג ברזל שמשפיע לך יותר טוב
וגם מולטי ויטמין ובי 12 אפשר לקחת בהריון בכל מקרה גם בלי לבדוק
איזה ברזל את לוקחת?
אני יודעת שזה מעלה את לחץ הדם, ככה אמרה לי אחות כשהלחץ דם שלי היה נמוך מאוד ללא הסבר, היא אמרה שזה יכול לעזור.. אז לא נראה לי שזה הכיוון, אבל בטח יש פה בנות שמבינות בנושא יותר ממני...
לקימה?
שותה כמו שצריך?
ואוכל- הז קורה לי גם בימים שאוכלת לחם וגם כשלא (ואז 'ותה קפה עם ביסקוויטים וזהו)
עד כה היו ימים והיו ימים לא מצאתי למה לקשר
עכשיו החמרה וזה כמעט כל יום
וכמעט כל היום שאני סמרטוט ממש
ויחד עם הכאבים והלחץ באגן באמת סיוט
ממש משקמה עד שהולכת לישון
עזר גם לסימפי וגם לכאבי גב
וגם מאודד ללחץ הזה למטה
עוד משהו שאפשר לנסות זה חגורת אגן להריון
אם יש לך ביטוח משלים
אז עם הפניה של אורתופד יש מצב גם רופא רגיל הקופה מסבסדת..
בהצלחה!!!!
שתיהן נולדו בתקופות מתוחות🙊 (בקורונה ובמלחמה)
בכל אופן, כבר די קשה עם התינוקת הנוכחית שלי. הבת הבכורה שלי כל הזמן אומרת שניקח אותה לרופא - ואני לא מצליחה להסביר לה שלרופא לא יהיה מה להגיד, כי מבחינתו אם היא במשקל תקין ובלי סימני מחלה אז הכול בסדר...
הכי טוב שנלך איתה שוב לאוסטיופאת, אבל עכשיו אני מפחדת לנסוע רחוק
מה עוד אפשר לעשות? (המצחיק הוא שדווקא כשאנחנו במקלט היא רגועה וצוחקת בהנאה...)
כבר מאז פסח מנסה לגמול את בת הרגע ל 3. יש לה עיכוב שפתי אז מבחינת דיבור והבנה היא יותר דומה לגיל 1.10, שנתיים...
בכל מקרה, מההתחלה, וגם עכשיו, היא מתאפקת מצוין. הבעיה שהיא לא מצליחה לשחרר כשצריך (בשירותים, במקלחת).
ניסינו סביב פסח, היא נלחצה והתחננה לחיתול. החזרנו. חשבנו שוב לנסות בשבת שלפני שבועות אבל זה גם לא עבד (ובסוף בכלל לא היינו שבועות בבית, אז לא יכולנו להמשיך).
אתמול היא לא רצתה לשים חיתול אחרי שהורדנו לה בבוקר, אז זרמנו (אם כבר להיות תקועים בבית...). היא לא פספסה כמעט 5 שעות! במהלך השעות האלה, אחת לשעה לפחות לקחנו לשירותים - היא יושבת יפה, פשוט לא עושה. מתישהוא חשבתי להכניס אותה למקלחת שתעשה שם, בשניה שהרימה רגל לחלוץ סנדלים - ברח לה כלללללל הפיפי, ממש ליד האמבטיה. אחכ שוב התאפקה עד הערב. באמבטיה עצמה עשתה (אבל באמת לא הרבה כמו שחשבתי שתעשה...) שעה אחכ אמרה שהיא צריכה פיפי, ותוך כדי שאומרת עשתה עוד שלולית גדולה.
הבוקר שוב הורידה מיוזמתה את החיתול - לקחתי לשירותים לא עשתה. 10 דק אחכ עזרה לי לשטוף כלים - שוב שלולית.
לפני שנתייאש בפעם השלישית.... יש רעיונות? איך לעזור לה לשחרר וללמוד ולהתקדם? טריקים שלא חשבנו עליהם?
זה עובד כמו קסם.
הפספוסים לגמרי הגיוניים
היא התאפקה המון זמן
וזה נהדר כי זה מראה שהיא מסוגלת לשלוט בסוגריםץ
כעת נלמד אותה איך לשחרר, זה לפעמים אפילו מפחיד אותם.
כשפותחים זרם מים מולם זה פשוט גורם להם לשחרר.
אני ישבתי ליד ילדים שהתקשו לשחרר ושמתי ספר של גמילה באמבטיה וכל פעם שהלכנו לשירותים ישבתי והקראתי.
ילד אחד גם הבאתי סיר משחק ודובי והדובי ישב לידנו ו"עשה" גם...
בהצלחה
ניסיתי להדגיש שזה פשוט לא עובד במקרה הזה, לא מצליחים לגרום לה "לפספס" בתוך האמבטיה או בשירותים, לא עם מפעילים מים זורמים, לא עם קוראים לה סיפור...
ואני לא בטוחה שהיא מספיק מבינה שהדובי "עושה" גם (אומנם ממש בזמן האחרון התחילה לשחק עם בובות, אבל לא נראה לי שמספיק)
זה כן גורם לה לשחרר, פשוט צריך הרבה סבלנות.
התאומות שלי נגמלו בגיל 3 וחצי
ישבתי במשך שעות
אני לא מגזימה- שעות!!! באמבטיה
עד שלמדו לשחרר.
כי דווקא נשמע שהיא כן מודעת ושולטת.
ואני מסכימה עם מתואמת שלכתחילה ממש לא הייתי עושה גמילה במצב הזה.
אבל בגלל שכבר התחלתם- אולי לא כדאי לעצור. כי זה כשלעצמו עלול לגרום לנסיגה.
אני חושבת שהיא ממש בכיוון הנכון.
שלוליות בימים הראשונים של הגמילה זה הכי נורמטיבי וקלאסי שיש.
גם התחלתי אתמול גמילה ..
יכול להיות שלושה ימים רק של פספוסים, עד שהיא תלמד לשחרר, וזה תקין. אל תתיאשי..
אצלי גם הבעיה זה לשחרר, הכי קל לקחת למקלחון, להוריד תחתונים ולפתוח ברז.
אולי גם לתגמל אותה (במשהו סימלי- שוקולד צ'יפס אחד נגיד ) על כל פעם שהיא עושה, גם אם בורח לה, כדי להטמיע שזה חיובי לעשות פיפי.
והרבה סבלנות ומחמאות
כדי שלא תפחד מזה, ותבין שהרעיון זה לעשות פיפי.
ממש לומר ולשמוח: איזה כיף! עשית פיפי, הנה שוקולד, בפעם הבאה תעשי בשרותים.
בתקווה שדי מהר יהיה אפשר לעבור ללתגמל רק על עשיה במקום המתאים.
ננסה את עניין התגמול גם על פספוסים.. נראה לי בפסח הרגשנו שזה לא מועיל, אבל אולי עכשיו גן.
אלא אם כן אתם באזור בלי אזעקות בכלל...
היא אמורה להיכנס לגן רגיל או מיוחד?
אם לגן מיוחד - אז הם עוזרים שם בגמילה. אז אין מה להילחץ מזה עכשיו...
כותבת לך כאמא לבת שלוש ורבע שעדיין עם טיטול... היא תלך בשנה הבאה לגן תקשורת בע"ה, ושם כבר יעזרו בגמילה שלה... (אולי בקיץ, אם הכול יהיה רגוע, כן ננסה לגמול אותה. כי תכל'ס היא כן מבקשת לעשות בשירותים. אבל היא גם מסוגלת לדחוף ידיים לשירותים המלוכלכים וכו', וזה לא מתאים לי...)
יש אצלנו די הרבה אזעקות... אבל גם רוב השנה וחצי האחרונים 
טפו טפו אני לא מרגישה בחרדה אבל, וגם יצא שככה שנינו בבית עם הילדים, אז אם כבר מרגישה יותר פניות.
בקשר לחנ"מ, כן מיועדת לגן שפתי.. אבל האמת שפשוט נמאס לי (!) מהחיתולים. ונראה לי שככה אני מצליחה להתניע הכי טוב תהליכים עם הילדים, במיוחד עכשיו שהיא דווקא כן רוצה (?), או מינימום זורמת, אז נראה לי כן מתאים..
בכל אופן, אצלנו הגמילה הכי מוצלחת הייתה כשקבענו תאריך לגמילה ופמפמנו אותו לילדה במשך תקופה - נגמלה חלק בלי פספוסים.
אבל היא הייתה ילדה חכמה מאוד בלי עיכובים בכלל, רק עם חרדה...
להתאפק ולשחרר.
את המיומנות הראשונה היא רכשה נהדר,
ועכשיו היא צריכה לרכוש את המיומנות השניה.
אין סיבה להתייאש, זה תהליך, והיא עוברת אותו יפה מאוד.
פשוט (או לא פשוט) צריך סבלנות.
כשהיא מפספסת - לומר לה בנעימות: איזה יופי, עשית פיפי! פיפי עושים בשירותים.
תצטיידי בסמרטוטים, ובבגדים נוספים, ובסבלנות,
ותחזרי לעדכן אותנו בעוד שלושה ימים 😊
שמה לי שעון ל 3 ימים
היא מצליחה מעולה
בסוף זה יצליח והיא תצליח לשחרר בשירותים
גם עם הבן שלי היה ככה
הוא למד אחרי כמה ימים לשחרר בישיבה
לקח לו עוד חצי שנה בערך להצליח גם לעשות בעמידה
אני בול ככה.. ובפסח בהתחלה היה נראה שמתקדם לכיוון טוב וכבר עשתה כמה פעמים ואז פתאום התחילה לצרוח כל פעם שהייתה צריכה לעשות, ולא הסכימה לשבת על האסלה.
שחררנו, לקחנו צעד אחורה.
בשבועות שוב ניסיתי וגם לא ככ הלך..
עכשיו אני במצב ביניים מחרפןןןן
היא יכולה לבקש מלא פעמים ללכת לשירותים- גם אם היא עם טיטול.. יושבת שתי שניות וקמה.. לא מסכימה יותר גם לא עם סיפור וכו. .
אבל כשהיא צריכה באמת לעשות היא מתחילה לצרוח בהיסטריה, לא מסכימה לשבת על האסלה או על הסיר וגם אם היא עומדת ומפספסת היא בוכה בהיסטריה.
בקיצור מתוסכלת.
מבחינתי לשחרר לגמרי ולחזור לזה עוד כמה חודשים אבל היא לא משחררת וכן מבקשת ללכת לשירותים😵💫😵💫
גם אני התחלתי עם ילד בן כמעט 3.
לא היו לי כמעט הזדמנויות שהיינו בבית שנינו ליותר מיומיים ועכשיו יש אז נראה לי הגיע הזמן בע"ה.
בינתיים בעיקר מפספס
האמת שלא החלטתי להתחיל. פשוו אין לי כח למצב ביניים המעצבן שאני נמצאצ בו כרגע. היא יכולה להקים אותי 5 פעמים בתוך 5 דקות כדי ללכת לשירותים, כשהיא עם טיטול, לשבת שתי שניות על האסלה ולקום.
אז מעדיפה להיות או כאן או כאן.
או טיטול לגמרי ושלא תדבר בכלל על שירותים, או שתגמל.
מצידי שתפספס פה כל היום. יש לי מליון סבלנות לפספוסים. רק שתזוז לאיזשהו כיוון
אבל היא רוצה שאבוא איתה, זה לא עוזר..
בעיני זה ממש הסתכלות שגויה.
החיים המערביים לימדו אותנו שהכל צריך להיות אינסטנט, וגמילה אמורה להתרחש ביום, גג יומיים, ואם זה לא ככה אז זה "קשה" או לחילופין - הילד לא בשל...
אבל זה ממש לא נכון.
גמילה היא תהליך שבו ילד רוכש מיומנות חדשה, וזה לוקח זמן, וזה בסדר גמור וככה צריך להיות. ואנחנו רוצים להיות שם איתם ולאפשר להם ללמוד את זה בנחת, גם אם התהליך כרוך בקצת יותר עבודה מאיתנו.
ועדיין אני שייכת לתרבות הזאת
אז ככה שכן - התהליך הזה מאתגר אותי, קשה לי איתו.
אני לא חושבת שנכון לבוא ולומר לבנאדם איך נכון להרגיש.
יש "קשה לי"
ויש "גמילה קשה".
הקטננ שלי כרגע בת תשעה חודשים וכל פעם שהיא אוכלת זה אומר שכל המטבח מתלכלך והיא צריכה מקלחת.
קשה לי? כן
האם האכילה שלה קשה? לא, היא מצויינת, היא עושה את התהליך נהדר.
כתבת שגם אצל אחרים יש גמילה קשה, אז כן אני חושבת שהמצב התודעתי משפיע, וגמילה יכולה להיות מאתגרת, ולדרוש, אבל גם משמחת אם מורידים ממנה את המחשבה שמשהו לא תקין, כשהכל תקין ומצויין.
לק"י
לצורך העניין כשילד לומד לאכול, זה הרבה פחות מפריע לי שכולו מתלכלך. אבל כשיש מליון פספוסים זה יותר יגרום לי לאבד סבלנות.
לא תמיד, אני חושבת שהרבה פעמים אני לא מתרגשת מזה. אבל יש פעמים שכן....
(ואני גם התלבטתי אם להתחיל גמילה בתקופה הזאת. אני צריכה דחיפה לזה האמת. וגם לפנות את הרצפה בבית😂 שיהיה לי יותר קל להתמודד עם שלוליות).
הייתי משחררת את עניין השירותים ועובדת על שחרור החרדה מהצרכים עצמם.
כרגע האתגר שלה זה לשחרר את הצרכים בנחת. השירותים יגיעו בשלב הבא.
שתעשה איפה שתעשה, גם אם "בורח" לה אתם שמחים איתה: "כל הכבוד, עשית פיפי! וואו, איזה יופי, מי עשה את הקקי הזה, זהבית? נהדר, עשית המון קקי!"
אם את רואה שהיא צריכה - לדעתי לא לרוץ איתה לשירותים או לסיר, ממש להוריד סטרס.
בנוסף לשחק משחקים משחררים, לצחוק הרבה, וספציפית כדאי לתת לה לעבוד עם חומרים שמדמים צרכים - למשל פלסטלינה בצבע חום.
אני לא הייתי שמה טיטול.
ובאמת באמת שתפספס מבחינתי בכיף כל היום.
הבעיה היחידה שלי זה שהיא משגעת אותי ללכת איתה לשירותים כל שתי דקות, יושבת שניה וחצי וקמה.
היום הייתה בלי טיטול כל היום, פספסה פעמיים אבל ממש קצת, לדעתי אפילו היא לא שמה לב לזה שהיא עושה ועוד פעם אחת עשתה בטיטול אחרי השנצ (אין לי סבלנות לכבס מצעים אז בשינה שמה עם טיטול)
תכלס, היא בקושי עשתה היום.. והיא כן שתתה הרבה.
עם הבן שלי הייתה סיטואציה דומה שהוא היה מתאפק מלאאא עד לשלולית, מבקש ללכת לשירותים מאבד סבלנות אחרי שניה וקם ואחרי דקה היה בורח לו..
ואז אחרי איזה שבוע כזה
בשבת אחת פשוט עברתי איתו לשירותים במטרה להישאר שם כמה שעות..
בעלי היה בסלון וכל פעם אמרתי לו מה להביא לנו.. השקיתי את הבן שלי בכמויות של מיץ ושלוקים וקראנו ספרים ושיחקנו והכל רק רק רק בישיבה על הישבנון בלי לקום
ואז הוא שיחרר אחרי חצי שעה בערך
פעמיים ברצף
וזהו מאז היו לו מעט מאוד פספוסים. הוא פשוט למד איך משחררים גם.
מאז לא
הבעיה שגם כשניסיתי לשבת איתה עם סיפורים וכו היא לא מסכימה ומתחילה לצרוח
אחרי שבשישי אני הגעתי לסף שלי החלטתי לשחרר את זה עוד פעם לצערי.
מקסימום תגמל רק עוד שנה לקראת העליה לגן. גדול עליי כרגע במצב הזה
התחלתם גמילה אתמול ואת מצפה שהיא כבר תדע לשחרר?
חביבתי, שוואיה שוואיה
תני לה להתנסות
זה לוקח זמן.
(למרות שדוקא נשמע שהיא קולטת מהר אם אתמול בערב היא כבר ידעה להגיד שהיא צריכה פיפי ברגע שעשתה. זה יפה מאד!)
התחלנו ביום ראשון... עדין לא עשתה בשירותים, הצליחה כמה פעמים באמבטיה.
חוץ מזה ממשיכה להתאפק נפלא, עד השלולית.
אגב, היא לא מבקשת חיתול (בדכ). ממש מתלבטת אם להמשיך או לא :/
כל פעם אני רואה פה את התגובות בנושא, ושמחה שלא ראיתי לפני שהתחלנו את כל אלה שיומיים שלושה שבוע והם אחרי...
אנחנו גמלנו לאחרונה, שבוע ראשון רקק פספוסים בלי חשבון.
שבוע שני פעם אחת או פעמיים בשירותים
קקי רק אחרי חודש כמעט...
באמת אינסוף פספוסים
וזו היתה ילדה חכמה, גדולה, שרצתה להגמל, וזה לקח זמן, מה לעשות.
ב"ה היום חודשיים אחרי, 100 אחוז, וזה כל כך, עושה אותה עצמאית ושמחה. מרגישה שזה בנה בה קומה של עצמאות בכל התחומים.
בקיצור, אתם במקום טוב... היא יודעת להתאפק וזה ממש שלב. תני עוד קצת זמן וזה יגמר בע"ה!
זה קשה אבל שווה, נשמע שממש אפשרי.
בהצלחה! אלופה
התחלנו בתחילת שבוע ויש פיספוסים וכמעט התייאשתי היום..
בת כמה היא הייתה כשהתחלתם לגמול אותה?
והיתה תקופה ארוכהה שהיה נראה שפשוט לא קורה כלום! עוד פספוס ועוד אחד ואחד...
היא היתה בת 2.8
אבל באמת קורה, הם לומדים, לאט לאט
זה המון למידה חדשה
שליטה בסוגרים שלפני כן לא היתה מודעת לקיומם בכלל
זיהוי תחושת דיעבד- אחרי הפספוס, להבין ולזכור את התחושה שקדמה.
זה ממש מורכב!
עד עכשיו, כשהיא כבר לא מפספסת- אני מרגישה שזה פלא זה שהיא מזהה, הולכת לשירותים, משחררת.. זה לא ברור מאליו, זו למידה וזה תהליך מיוחד ממש
אני זוכרת עם אחד הילדים שגם התלבטתי אם להתייאש ולהחזיר טיטול.
ואז שיתפתי חברה, והיא אמרה לי שאצלם תציב רואים שיפור חלקי אחרי שבוע, ושיפור משמעותי אחרי שבועיים.
וזה עזר לי להמשיך עם עוד קצת סבלנות, ובאמת אחרי שבוע של כמעט רק פספוסים, התחילו להיות גם הצלחות מדי פעם, ואחרי שבועיים כבר היינו באמת עם רוב הצלחות ומיעוט פספוסים...
בבדיקה ביתית?
כלומר כמה הכי הרבה ימים לפני
לדוגמא 4 ימים לפני, יומיים לפני.
אני פחות סומכת על זה
דיי עוד 2 קילו נוספו...
אכילה ב12 בלילה..
פתאום עוד חתיכת עוגה.. בשבת! בשבת! (כשההוא במילואים..)
רחמים!!
וזה 2 קילו שאצלי משמעותיים!!!
מ86.6
ל88.6!! אוטוטו 89!! (אני גבוהה)
86 זה עוד סביר להניח את הדעת!!!
אז אני מנסה בבוקר להתחיל לאכול מאוחר.. לפחות זה..
ארוחת צהרים זה בעצם ארוחת בוקר..
*לא מחפשת עיצות, רק הזדהות, חיבוקים, חיזוקים וקיטורים משותפים*
תודה!
יאללה חייבים שגרה!!
בשגרה אני מסיימת לאכול ב19:00, 20:00 גג....
איך הגענו ל00:00?? כי אני ערה בשעות הזיוֹת וצריכה לטפל בכל מי ומי!!!!!
😩
אני עליתי בשנים האחרונות משהו כמו 15 ק"ג. וזה בלי הריונות/לידות/שינויים באורח החיים וכו'
סתם כך… ואני צעירה (תחילת שנות ה20). ולא, לא גבהתי בזמן הזה😂 רק הbmi קפץ.
אין לי באמת מה לומר, מבאס… לרוב אני לא נשקלת, ואז כשאני פתאום נשקלת וקולטת שעליתי, איכשהו אני יורדת בתקופה אחכ כזה 2 ק"ג (בגלל הדיכאון מזה אולי חחח). אבל זה עולה חזרה דונט וורי.
נראה לי שחשוב לזכור שבאמת הגוף שלנו לא מגדיר אותנו. לא משקל, לא יופי, לא אם אני בלונדינית או לא. מה שמגדיר אותי זה האופי והבחירות שלי.
שלא תביני לא נכון, אני לגמרי בעד שמירה על אורח חיים בריא, אבל זה בעיקר בשביל הבריאות, לא להסתכן בסכרת וכו, פחות בשביל העוד/פחות כמה קילו (אם כי יהיה נחמד לחזור לבגדים הישנים שלי)
ואם את עולה על שיטה שמורידה במשקל בלי להוריד את מצב הרוח אל תהססי לשתף😂❤️
היא הארוחה הכי חשובה ומזינה ביום.
ולהשתדל לסיים לאכול עד 8 בערב.
אחרי 8 תנסי לנשנש ירקות חתוכים, יוגורט עם תמרים וכד'
מבינה אותך מאד
זה אכילה רגשית
ועצם הלעיסה גם מרגיעה.
אז בשביל לספק את תחושת ההרגעה מאד עוזר לאכול מקלות גזר, תפוח, דברים קשים.
ולנשמה- אין ברירה, לפעמים צריך להגניב עוד כוס קפה עם קובית שוקולד מפנק
מותר לנו עכשיו לגמרי
זה שעת חירום
דיאטות תשאירי ל6 אחרי המלחמה
כרגע רק להשתדל לאכול מאוזן.
בהצלחה אהובה ובשורות טובות
יש לי אחלה שיטת בריאות שאני יורדת ממנה יופי במשקל- 16/8.. וממש להפחית בסוכר, ולא לנשנש-
פשוט צריך מלא כח רצון...
אתמול אכלתי בחצות.
היום אוכל אחרי 15:00.
זה בהחלט יוצא דופן.
בדרך כלל זה מאוזן.
אבל ככה המשקל יחסית מתאפס
כנראה שתלוי את מי תשאלי.
בכל אופן בטוח שאין מה להשוות לגזר…
שהאכילה שלי היא בעצם החיבוק שאני מחפשת הלילה ואין לי.. הוא במילואים.. אז הוא ניסה למצוא לי רעיונות למשהו שיתן לי רוגע בלילה שהוא לא אוכל.
אז אשמח לעיצות אנושיות!😄
כשהם סופסופסופסוף נרדמים, גם כשזה 23:00 בלילה:
איך אתן מפנקות את עצמיכן
ולא, לא בא לי כרגע לישון. צריכה זמן שפוי לעצמי של שקט.
ובדרך כלל זה סדרה ואוכל.. (הכוונה בדרך כלל בזמן הטירוף של עכשיו)
הצט הביא לי דברים נחמדים..
לכתוב מכתב הודיה, לצייר ציור, לשיר לעצמי, להדליק נר ולנשום עמוק. להקליט לעצמי מילות כח ולהשמיע לעצמי..
הוא קרא לזה (ביקשתי ממנו עיצות כמטפל רגשי)- שוקולד לנשמה..
והוא אמר שנכיל ולא נתבאס. שנבין שהקשבתי לגוף שהיה צריך חיבוק. ועכשיו פשוט נחפש דרך אחרת.. שגם תיתן לי חיבוק נפשי.. קיצור, גאוני שזה הזיה הבינה מלאכותית הזאת...
ו... טיפים מיכן?
אולי למרוח קרם גוף, או לשים מסכה על הפנים
תודה!
מקלחת הרבה זמן מלחיץ בגלל האזעקות...
ניקוי עמוק לפנים וקרמים, למרוח לק, להתאפר (כן, למרות שאת הולכת לישון קצת אחרי)…
אם זורם לך אז יוגה עדינה שרובה מתיחות (ממש מביא חיבור לגוף ומרגיע) - יש ביוטיוב בטוח
אפשר גם להכין משקה חם שווה ולשבת עם ספר
ללמוד משהו לנשמה (לאו דווקא תורני, פשוט משהו שהנפש שלך צמאה ללמוד)
להמשיך, להדליק נר או שניים (קל לכבות כשיש אזעקה) ולעשות מדיטציה (כנ"ל - יוטיוב)
דווקא על סדרה פחות הייתי הולכת, בעיקר כי מסכים יכולים לדכא… אבל כל אחת ומה שעושה לה טוב
אין לי עצות כי אני כרגע נותנת לעצמי את זה ואומרת לי שזה חלק מהקרבתי במלחמה.
הלואי וכן אמצא כוחות לשמור....
כן ממליצה לך אבל לשתות הרבה ללכת עם בקבוק לידך, ולחתוך לך סלט שווה מדי פעם
אני מבינה שזה לא רק אצלנו
ובזמן של חוסר שגרה לא מתחילים תהליכים,
אבל המצב לא היה יותר טוב לפני שבוע, כבר כמה חודשים שאנחנו מחפשים אשת מקצוע.
עכשיו החמיר
והיא לא נרדמת בשום שום דרך
בקיצור, מחפשת מישהי מומחית מאוד, אולי מנחת הורים או לא יודעת מה, מה שיכול לעזור
בבקשה לא טיפים, ולא שיטות, באמת שניסינו הכל.
תודה
שירה קראוטהיימר, תגגלי
יש לה המון כובעים, בין השאר יועצת שינה בגישה ההיקשרותית.
סופר מקצועית, ואדם נחמד בכללי
מיה איזקס
054-7844352
יש לי קוביות חזה עוף קפואות בפריזר( חלק כבר תיבלתי ושיפדתי לשיפודים קטנים שאני עושה ישירות בפודי, אבל לא נראה לי שיהיה טעים לחמם בשבת)
ויש לי בשר טחון קפוא ועוף קפוא.
אבל אני לא מטגנת אלא אופה בתנור (משמנת את התבנית, ומורחת גם קצת שמן מעל לביבות. 15 דק' צד ראשון + 10 דק' צד שני).
לא מוצאת בשום מקום
מה אני מפספסת??
ולא רוצה מחול כי אין טיסות
ויש לי חנות שלהם מתחת לבית 😁
עכשיו בדקתי באתר ויש להם
אלך לשם ביום ראשון בעז"ה
הולכת מחר לראשונה לבדיקת דופק לבד היות והאיש צריך להישאר עם הילדים
אני מאוד חוששת להגיע לבד ומקווה שהכל יהיה תקין ושזה לא יהיה מוקדם מידי
מעדכנת שב"ה היה דופק תקין ובאמת היה כמעט מוקדם מידי
מכניס לאוירה
אמא שלי באה אלינו שזה כיף
אבל אני מרגישה מרוקנת
בא לי לצאת להתאוורר
לקנות בגדים
להיות עם חברה
לדבר
לנהוג
רק לא להיות בבית ושוב להכין ארוחות ולדאוג לפעילויות לילדים
התחרפנתי מכל השבוע!
לק"י
עצם המחשבה שאין לאן לצאת, וגם אם כן, מפחיד להתרחק ממרחב מוגן- עושה כבד על הנשמה.
אבל אם יש לכם מרחב מוגן קרוב ואמא שלך באה מוקדם, אז אולי כן תצאי קצת לבד?
היא גם מבינה אותי
אבל חבל כי אני גם רוצה ללמוד ממנה להכין אוכל כי אני גרועה בזה והיא מצוינת
אבל הנפש שלי חייבת קצת וייבים חיוביים משופינג וכאלו אז ברור שזה מה שאעדיף ושוב כימית ללמוד מהניסיון שלה
אני עדיין לא התחלתי כלום
הרשיתי לעצמי לקום מאוחר סוף סוף
ויצאתי לסיבוב כנל. נהיגה, לבד, מוזיקה. היה חסר לי
שבוע 13+2
שבוע שעבר הייתי אצל הרופאה שהיחתה אופטימית לגבי ההמטומה שנשארה באותו גודל 5.80×4, הפרשות חומות, גם באולטרסאונד ראו דימום יבש ולא טרי ב"ה.
המליצה להוריד פרופיל ולעצור מיד אם משהו גןרם לי להרגיש מאמץ ולא לקיים יחסים- ב"ה עוקבת אחרי ההוראות..
אני כבר שבוע מרגישה הקלה.. לא מרגישה שפריץ של דימום, או תחושה של מאמץ על כל כל דבר שאני עושה כמו בהתחלה..
קצת התחלתי להכין אוכל- רק דברים קלים ומהירים או לשבת ולהכניס בגדים למכונה.. בקיצור התחלתי קצת להוזיז את עצמי כי הגוף באמת מרגיש לי שהוא יותא מאפשר כמובן שלא מותחת את הקו יותר מידי..
מאוד מסקרן אותי מה המצב של המטומה, אבל הרופאה שלי קבעה לי תור לעוד 6 שבועות, אלא אם כן תהיה התפתחות ואז אבוא לפני.. כרגע עבר רק שבוע..
אבל ממש רוצה ללכת שבוע הבא שזה יוצא שבועיים בערך מהפגישה אצל הרופאה רק בשביל לעשות אולטרסאונד, לראות מה מצבי כרגע..
האם יש למה? האם הרגשתן ככה כשההמטומה התחילה להיספג?
אני עדין עם תמיכה של כדורים..
סליחה שאני חופרת על הנושא, אתן היחידות שיודעות על ההריון ומרגישה בנוח לשתף ובכלל לשמוע מכן סיפורים דומים...
בהריון האחרון גם היה לי המטומה
והייתי לחוצה פי מליון, החששות שלך מאוד מובנים
מוסר שהרופאה אמרה לחכות 6 שבועות
אני נבדקתי כל שבועיים
וגם לפעמים אחרי שבוע נכנסתי ללחץ אז הלכתי למרכז בריאות האישה סתם כדי לראות את הבייבי.
עם המטומה היתי עוקבת כל שבועיים
ממש לא מחכה כזה הרבה
למה סתם להיות במתח ושמירה בלי סיבה אולי?
ואגב אני בהתחלה גם בלי כלום לא מקשיבה ל6 שבועות.. אין מצב אני במתח כהז הרבה מזן
הולכת כל חודש
ההמטומה עדין קיימת וברגע שהיא תעלם ההפרשות יפסקו ואז זה אומר שהיא נספגה או יצאה.. כרגע אני בעיקר עם קרישי דם קטנים וחומים.. ומידי פעם הפרשות בניגוב בגוון חום/אדמדם (סליחה על התיאור) והיא אמרה שזה הולך לכיוון טוב.. מקווה שזו ההמטומה שיוצאת לה..
זה גם מרגיש לי ארוך.. אני רוצה ללכת שבוע הבא אם בע"ה המצב ישתפר כי אני צריכה לנסוע לעיר אחרת בשביל הבדיקה..
וממש לא היה כתמים כ-ל הזמן
בא והולך אחת ל..ורק כשנחתי לגמרי
ובכל מקרה מוזר כי היה לי בכמה הריונות וכמה רופאים ותמיד היתי במעקב של כל שבןע- שבועיים
הגעתי כל שבועיים
היו הרבה פעמים שהיה דימום בצבע חום, הפסיק
ואחרי שבוע פתאום חזר דימום אדום טרי
אני לא רופאה וכלל לא מהווה חוות דעת מקצועית
מהניסיון שלי זה מה שהיה
אם היה לך עכשיו דימום מסוג אחר את יכולה ללכת למרכז בריאות האישה
הנוהל הוא שעל כל דימום טרי חדש הולכים להיבדק. אני ממש לא הלכתי בכל פעם..
איתי קשר דרך המזכירה כי הייתי צריכה מרשם דחוף למשהו שנגמר לי והיא לא חזרה אליי...
אין לי אפשרות ללכת למרכז בריאות האישה.. זה רחוק מאיפה שאני גרה.. מה שכן, יש לנו ביישוב טכנאית אולט פעם בשבוע אז אני יכולה לקבוע עליה אבל בשביל זה אצטרך להשיג הפניה..
ב"ה כרגע זה רק בניגוב.. כרגע אני במנוחה מוחלטת.. מקווה שיעבור...
מלחית אותי ממש.. עכשיו גם עברו לי הבחילות וההרגשה הכללית בהרבה יותר טובה אז זה מכניס לי מחשבות שאולי ההריון... בקיצור מתפללת לטוב בע"ה.
תודה על השיתוף והמענה.. את לא מבינה כמה זה מחייה אותי בחוסר הוודאות הזו ❤
זה עזר לי כי כשראיתי שההמטומה גדלה ידעתי שאני צריכה יותר לנוח.
אצלי לא היה דימום אז האולט' היה האינדיקציה היחידה
תעזרו לי🙏
בעלי במילואים, היה אמור להיות לנו חופשה זוגית השבת מטעם המילואים, אבל היא נדחתה בגלל המלחמה.
כנראה לתחילת יולי.
אני עם התקן לא הורמונלי ובזמן האחרון המרווחים בין המחזורים שלי רק הולכים ומתארכים:
36
41
42
אם באמת המרווח יישאר כך, אז מאמינה שלא תהיה בעיה. אבל לא רוצה לקחת את הסיכון.
בתחילת המלחמה מכון פועה המליצו לי לקחת פרימולטנור כדי להאריך את ימי טהרה. תוהה לעצמי איך אפשר לעשות את זה במקרה שלי?
מישהי יודעת איך זה עובד? (יש לי כבר הרבה כדורים בבית..)
זה צריך להיות בזמן ביוץ? אחרי ביוץ? לפני ביוץ?
אני יכולה פשוט לעקוב אחרי הביוץ עם ערכה ביתית? איך עושים את זה?
לא רלוונטי לי במצב הקיים ללכת לרופאת נשים/בדיקות דם..
תודה לעוזרות🙏
מבחינת מעקב אחרי ביוץ אז לדעתי מעקב עם ערכה ביתית אמור להספיק.
מניחה שעל הערכה יש הוראות מדוייקות למעקב
מעבר לזה- בעיקר מקפיצה
אין משמעות לווסת הקודמת, במיוחד אם המחזור לא סדיר.
אבל לדעתי תתחילי לבדוק בסיום הוסת או כה ימים אחרי
עם הסבר המצב ובקשת מרשם?
אני לקחתי כמה פעמים בעבר אבל ללא התקן. ההוראות שקיבלתי היו להתחיל שבוע לפני הוסת הצפויה , כדור אחד פעמיים ביום בשעות קבועות (בוקר וערב) וגם שמעתי רוקחים שממליצים שני כדורים פעם ביום . ממשיכים לקחת באותו אופן עד שאת רוצה שיתחיל הדימום.. לא יודעת מה עדיף אבל הייתי מתייעצת בכל מקרה.
ולגבי מעקב ביוץ , בערכות כתוב להתחיל ביום ה11 למחזור (11 ימים אחרי תחילת הדימום)
ביחד עם התקן הורמונלי
בעיקרון אמורים להתחיל כ5 ימים לפני הזמן המוקדם שאת חושבת שהמחזור יכול להתחיל,
ולקחת פעמיים ביום בהפרש של 12 שעות, כל יום באותה שעה
לי רופא המליץ שאם זה עם התקן לא לקחת למשל יותר משבועיים שלוש - האמת לא זוכרת ממש את הסיבה
אין לי ניסיון עם מקלוני ביוץ. אבל עם שמ"פ כן, וזה ממש יעיל. אפילו במקביל לבדיקות ביוץ.
אם תגלי שהביוץ מאוחר (כלומר פחות משבועיים לפני הנופש) תוכלי לוותר על הגלולות.
אם הביוץ שבועיים ומעלה קודם, כדאי להתחיל לקחת את הגלולות בערך שבוע אחריו.
ואני כבר נטרפת לגמרייי. רבים בלי סוף, בלאגן בלי סוף, חוסר שינה, לא עומדת בקצב, שוכחת להחליף לילדים טיטולים, לתת אוכל או לאכול, הראש מסתובב (בעלי עובד יום שלם…)
לפחות אני ירזה עכשיו אחרי לידה רק מהריצות במדרגות 
ואני חייבת לצאת מהבית קצת אופ.
נמאס המצב הזה.
ב"ה על הכל אבל מתחיל להיות קשה.
#פרקתי
המקוריתמאוד קשה
אני גם רזיתי נראה לי.. נזק משני מבורך😅
וגם פה היום כלו כל הקיצין
וגמני הייתי צריכה לצאת
אז עשיתי את זה בסוף
זה לא חוויתי כי זה כולה קניות והיה לי חם בטירוף וחזרתי עייפה לילד עייף שצועק "אניי רעבב!!!" כי הוא עייף מאוד
אבל לפחות הייתי כמה דקות בשמש, והשארתי את צעקות ה"אמא" מאחוריי לשעה
לק"י
אם יש לכם מקלט מתחת לבניין, אז צאו החוצה ליד המקלט.
זה מה שאני עשיתי עכשיו.
חייבים קצת אוויר....
שיח סודיש גינה ליד המקלט אז זה טוב
אבל השאלה אם שווה לי לצאת בעד לרדוף אחריהם בגינה ;)
אני מצליחה לספור רק את הילדים, אבל האמת שגם בזה אני כבר לא בטוחה😵💫🙄😅
ואני דווקא מרגישה שמשמינה מהימים האלה - מלבד למקלט לא יצאתי בכלל מהבית, ולעומת זאת שוקולד זללתי בכמויות
מתפללת בשביל כולנו שכבר נעבור את התקופה הזו בשלום ובגאולה שלמה!
תופעה של חיידקים במעיים, שקשה להיפטר ממנה. מישהי חוותה והצליחה לצאת מזה?
תחילת שמיני..
הרופאה בקופ''ח לידי לא עושה
היה לי תור למכון בעיר אחרת -אבל בוטל בגלל המצב
ואין לי גם איך לנסוע עכשיו כי בעלי מגוייס ולבד עם הילדים ואין מצב שמשאירה אותם בלעדי לבוקר שלם בם מפחדים..וגם לא זורמים בכלל עם זרים
אז כמה נורא אם אדחה את זה להמשך..כשבעלי יסיים את הסבב ומקווה שגם נחזור לשגרה עד אז
ואז נגיד אהיה סוף שמיני...
ואנסה לקבוע תור לרופאה סתם לאו''ס רגיל..
למרות שלא מבינה מה הוא מועיל..
אם תקין - אז לא הייתי משתגעת בשביל זה. במקרה הכי גרוע - יעשו לך במיון יולדות כשתגיעי ללדת... (אלא אם כן יש לך לידות מהירות, ואז אולי לא יספיקו)
מכירה מישהי שהיו הריונות שהיא לא עשתה בהם כלל א"ס. המיילדות קצת השתגעו כשהיא באה ללדת, אבל הן נאלצו להסתדר עם זה והיה בסדר, כולל בלידה אחת מהירה שהייתה לה...
ומאז היתי אצל הרופאה ועשתה או''ס אבל היא לא יודעת לעשות הערכה ..משהו מוזר
נראה לי אני אדחה בשבועיים -שלוש
כי באמת אין לי אופציה
אבל
הדבר היחיד זה שהקודם שלי נולד גדול מהרגיל
ולכן חששתי
אבל לא נראה לי שזה ככה הפעם
מתחדשת11בכללי הייתי אומרת לך לדחות אם הכל תקין
אבל הפעם קרה שדוקא לקראת סוף ההריון העובר גדל במימדים והייתי צריכה לעשות מעקב סוכר. לפעמים מדובר בסכרת הריונית- שעלולה להתפרץ דוקא לקראת הסוף.
רק כדי שלא ישגעו אותך במיון יולדות או חלילה ידחפו להתערבויות הייתי כן עושה מאמץ לעשות את הערכת המשקל בזמן ודעת בוודאות שהכל בסדר
המון הצלחה!!!!
זה לא קשור להעמסת הסוכר של ה50..
לי יצאה תקינה, ובכל זאת שלחו לניטור סוכר בגלל הערכת המשקל
פשוט אמורים לעשות פעמיים נראה לי בשליש השלישי
וכנראה 'אעשה רק פעם אחת בסוף שמי י
תכלס כשחושבת על זה לא רואה מה הבעיה
מניחה שאם יהיה גדול מדי אז אעשה עוד אחת בתשיעי כדי לעקוב
תלוי מה יהיו הנתונים ועוד..
מתי בדיוק תלדי. קשה להעריך מרחוק..
לא יודעת, אני לא הייתי מחכה לרגע האחרון ואז אולי חלילה מגלה ונכנסת ללחץ שאין זמן לבדוק ולעקוב, להגיע למיון יולדות ולהיות תחת מכבש לחצים..
לשיקולך
המון הצלחה ❤
זה גם מכון שצריך תורות מראש
אין לי למתי לקבוע עד שהוא לא מתשחרר במצב הזה
מה בדיוק אני אעשה עם הילדים? זה לא אחד או שניים..
אין סיכוי שישארו עם בייביסיטר כל הבוקר
גם אין לנו ממד
קיצר נראה לי שכרגע הז מה יש
וממילא שלחו אותי למעקב משבוע 38 להערכות משקל לראות מתי מתקרב ל4 קילו
ולא סמכו על ההערכה של חודש שמיני
אז דווקא מבחינה הזאת לא נראה לי קריטי
ואגב
אני אישית לא מתרגשת ממשקל גבוה אם זה בלי סכרת
היתה לי לידה מושלמת וכל עוד הוא לא יהיה במשקל מממש חריג אין לי כוונה לעשות עם זה כלום
זה לא אומר לשא אעקוב כמובן
אבל לא מאוד חוששת מזה
לסכרת או לא במידה ואת נבדקת מאוחר. כלומר- לא תמיד.
גמני לא מודאגת ממשקלים גדולים. אצלי נולדים די גדולים
זה נוגע למדיניות בבתי החולים וגם לסכנות אמיתיות במידה ומדובר בסכרת.
אם יש עובר גדול, מיד בודקים האם נשללה סכרת
ואם אין לך מעקב עדכני הם יכולים להפעיל מכבש של לחצים, כדי להתערב. לכן, עדיף לשלול ברגע שאפשר ולא לחכות לרגע האחרון שאז אולי לא יתאפשר לך לקבל תמונה אמיתית ולעקוב אחרי הסוכר.
ואם חלילה זה כן סכרת ולא היית במעקב מספק, יש עניין של פרע כתפיים ועוד. זה לא דבר פשוט
שלא נעמוד בנסיון!!
אין ממשעות אם אתחיל מעקב בשבוע 35 נגיד
ואם צריך אחזור על ההערכות ואפילו אעשה העמסת סוכר לש 100
לבין אם התחלתי את המעקב שבועיים קודם
זה מה אשני מנסה להסביר
לא מחכים ליותר משבוע 39. שבוע 38 זה מאוד על הגבול
זה באמת תלוי בעוד נתונים
אבל נראה שאין לה ברירה אחרת
אצלי בהריון אחרון ראו דברים שבסופו של דבר גרמו לזירוז בשבוע 39 . מצד שני אם היו רואים אותם בשבוע 36 ולא 33 זה לא היה משנה יותר מדי.
בקיצור חשוב לעשות מתישהו כשיתאפשר לך
רק במיון יולדות בהריון הראשון
ובהריון השני לידת בזק אז לא הספקתי
עשיתי העמסות סוכר אבל, יאמר לזכותי😅
אצלי ההערת משקל עד עכשיו היתה תקינה
ויש לי תור לשבוע הבא שקבעתי מראש כמובן
לא יודעת אם אלך
הכל היה תקין ב"ה עד עכשיו
כי אצלי הם נולדים מאוד קטנים.
אם לא הייתי בודקת, לא הייתי יודעת להתחיל במעקב.
ולא הספקתי לעשות הערכת משקל לפני בגלל עומס בעבודה ובגלל החיים
פשוט עשו לי במיון א"ס וכבר עשו בו הערכת משקל..
נראה לי בעיקר כדי לוודא שלא מדובר בעובר גדול במיוחד שאולי עלול להקשות על הלידה או משהו (אגב יאמר לזכות הטכנאית שהיא פספסה רק ב-10 גרם את המשקל שבו באמת נולדה. היא אמרה 2.935 ונולדה 2.925)
אני מוצאת את עצמי כל בוקר קמה עצבנית וכמובן שהכל יוצא על הילדים.
אנחנו לא בבית.
הגדולים ישנים בממד, בעלי והקטן למעלה, אני למטה מחוץ לממד (בשביל הגדולים כשיתעוררו).
הכל מעצבן אותי.
השינה הלא סדירה, הקימה המוקדמת מידי של הילדים ובמריבןת בגלל שהם לא במיטות שלהם, השהות עם עוד אנשים על הבוקר, המריבות שלהם, העייפות מהקימות באמצע הלילה מאזעקות ואז הקושי להירדם, הצורך שהילדים יתנהגו בצורה סבירה ושהבית ייראה סביר.
וההריון נהיה לי כבד; ובטח לא תורם לסבלנות שלי.
מתי זה נגמר??
ואני לא בהריון...
המצב פשוט קשה
לא רואה פתרון מיידי...
אנחנו אצל ההורים ואין זוגיות ואין פרטיות
ואין כל כך עזרה עם הילדה ואני חייבת ללמוד
ובאלי הביתההה
אבל אני מפחדת לחזור
אל תנסי להתנהל כרגיל כי את לא במצב רגיל. זו סיטואציית קצה. תחמלי על עצמך. את עושה את הכי טוב שלך ❤️
קודם כל חיבוק
מזדהה כל-כך עם כל מה שכתבת!!
אשמח לענות
מה עושים עם טהרה?
בדיקות מילא
אבל התארגנות לטבילה?
ומצאת לטבילה?
ואחר כך..??
אוף איזה קשוח זה מחוץ לבית...
אם את לא בבית הייתי משתפת מישהו מסביב שיכול לעזור למרות הפאדיחה
ובלילה לבוא לישון שם ובבוקר לצאת חזרה להתארגן בבית?
אם זה עד חצי שעה נסיעה נשמע לי שווה.
יש מצב לשנ"צ טוב במהלך היום?
באזעקות מעזה לא עשינו כלום, כאן זה יותר רציני אז אני נזהרת יותר.
וגם בן ה4 שלי מאוד מוטרד מלהיות רחוק מהממד כשיודע שזאת תקופה של אזעקות.
ולא, הילדים צריכים אותי כל הזמן. אין סיכוי לישון.
אפילו לנמנם בישיבה על הספה.
מיד חמודה אחת באה לוודא שאני ערה ולא נרדמתי 🤦♀️
ועכשיו קמו ב5. מה דחוף?!
הילד על הרגליים, עליז ושמח
באמת שאני לא מבינה למה כזה קריטי לקום בשש
קמים נודניקים, לא מפסיקים לבכות, לא יודעים מה רוצים מעצמם וממני.
ואני לא יכולה לנסות להחזיר אותם לישון כי הם ישנים עם עוד אנשים בממד ויפריעו להם לישון.
קיצור סיוט.
אנחנו שעתיים אחרי ועדיין יש בכיות.
את לא יכולה להשכיב אותם לישון שוב בחדר אחר?
ובחדר באזעקות עם כולם הוא משתגע ולא נרדם
ובחדר שלו כן
גם אם לוקח קצת זמן
זה אוסף אותם הפינה המוכרת
אני היתי מנסה
ו...מבינה קשה להיות לא בבית עם ילדים לאורך זמן
ובטח במצב כזה
לא יודעת איפה את גרה
אבל היתי בודקת עוד אופציות להמשך
אני גם בלי ממד אבל נשארת בבית
לא גרים במרכז אז זה אחרת
בממד לא בטוח שהם היו נרדמים חזרה, ק"ו אחרי נדידה למיטה בקומה למעלה
אין לי עוד אופציות.
מתישהוא אחזור הביתה ויהיה מה שיהיה, שוקלת לעשות את זה ברגע זה.
וגם לי יש נטיה לחשןב שהם לא ירדמו
כי ברגיל אם הם קמים בלילה הז לא פשוט
אבל בפועל רואה שלאט לאט הם כן קצת מתרגלים ונרדמים אחרי..
זה נכון שיש פעמים שלקח חצי שעה נגיד אחרי
אבל לא תמיד
וכן מרגישה שזה שווה את השינה הנורמלית שיכולה להיות אחרי אם אין שוב אזעקה
כמובן זה שיקול שלך לגמרי
רק מחזקת שלא ץמיד צריך לפחד לנסות ויש הפתעות
אם כן, נשמע שאכן מספיק בטוח לחזור עכשיו.
אם לא, אולי תעשו הפסקה עד שבת, ובשבת תחזרו להורים.
או לפחות לחזור למהלך היום.
אל תשכחי שאת יכולה תמיד להחליט משהו אחר.
אם עכשיו את זקוקה לבית, לכי על זה, זה לא אומר שלא תחזרו להורים בכלל.
קצת לאזן בין הצורך בממד לבין הצורך בשגרה שפויה.
זה לא אומר שעשיתם טעות שנסעתם.
זה אומר שכל הזמן צריך לחשוב מה נכון הלאה.
לא דומה מבחינה ביטחונית היממות הראשונות לעומת עכשיו,
ולא דומה כוחות הנפש שהיו בהתחלה לכוחות שיש עכשיו.
שיהיו בע"ה החלטות טובות 🙏
אין לי לאן
אבל גם אם היה לי
יודעת שזה לא בכלים שלי בכלל
תקופה ממש לא פשוטה,
בע"ה מקווה שאחרי שבת יתבהר המצב ותוכלו לחזור הביתה 🙏
היום עבר מעולה בה, בבוקר ממש בכיתי ומסתבר שזה שיחרר משהו אז הייתי יותר רגועה היום.
עכשיו חוששת ממחר בבוקר....
גם אני מתחילה מלחמה נעה ונדה היינו כמה ימים אצל חמותי, עכשיו אצל הורים שלי, כי אין לנו מקלט נורמלי. וכל כך חסרה לי הפינה שלי, להפסיק להיות דרוכה, בבית אני יותר משוחררת.
שתוכל להיות איתך?
כמובן שאת ערה איתם
אבל סתם היא תעסיק אותם.. גם אם בהתחלה לא יתרגלו אליה
לאט לאט אחרי פעמים שלוש הם יתרגלו.
ולך זה יתן קצת אוויר..
את אצל ההורים אז אולי הם מכירים מישהי כזאת
בת של חברים או מישהי מהמשפחה..
זה קשה! ממש! מצדיעה לך ברמות.
שולחת המון המון כוחות.
מצב הזוי כל כך. נראה לי עכשיו זה הזמן כמה שיותר להכיל את עצמך, עם העצבים, לקבל שככה את עכשיו וזה הכי הגיוני בעולם במצב כל כך קשה. שלפחות לא תסבלי גם מייסורי מצפון בנוסף להכל...
ולהסביר לילדים שכולנו עצבניים כי לא ישנים טוב וגם את ואת מצטערת שאת צועקת עליהם יותר בתקופה הזאת ואת באמת אוהבת אותם הכי בעולם.
החלטתי לשנות ראש
מבחינתי השעת קימה זה חמש בבוקר
אם קמו יותר מאוחר זה בונוס..
ככה כבר פחות התעצבנתי שאני קמה מוקדם יותר..
לא יכולה להגיד שזה עזר לעייפות אבל כן עזר להתחלה נעימה יותר של הבוקר..
אני רק בדמיון אנוח בצהריים
זה מה שניסיתי לעשות עכשיו ולא צלח למשל
מכירה את הגישה שאומרת ששנאה משקפת לנו מה שאנחנו רוצים לשנות בעצמנו ואמורה להניע אותנו לשינוי. זה נשמע יפה, אבל אלה דברים שאין לי אפשרות לשנות. אני רואה אצל אחרים, וזה אוכל אותי לגמרי.
- אמהות ממש עשירות, שגרות בבית גדול ויפה, ויש להן מלא מטפלות ומנקה וכל העזרה שכסף יכול לקנות
- אמהות עם משפחות תומכות ועוזרות. אמא, אחיות. המשפחה שלי לא תומכת בשום מובן, הקשר איתם מינימלי ביותר
- נשים עם בעל תומך ומפרגן. לא שהבעל שלי כזה גרוע, פשוט עסוק מדי בעבודה ומרגישה שהכל נופל עליי
יש לי כמה וכמה אמהות כאלה בסביבתי, זה מאוד צובט לראות. וגם צובט לראות אותן נכנסות להריון אחד אחרי השני (הן לא דתיות) כי יש מלא עזרה מכל בחינה, אז למה לא? כשאני מונעת כי קורסת עם הממש לא הרבה שיש לי ותכלס - מרגישה שרק מחכה שיגדלו כבר.
כי באמת לפעמים זה קשה לראות אנשים שיש להם הרבה כסף ויש דברים שזה ברור מאליו שיש להם.
סתם דוגמא שחשבתי עליה עכשו במלחמה, שאני מקנאה באנשים שיש להם ממ"ד בבית.
ואנחנו לעומת זאת צריכים לרדת קומה כדי להגיע למקלט..
מצד שני הרבה פעמים אנשים שהם עשירים נראים מאושרים וגם להם יש צרות,
כמו כל מיני זמרים או מפורסמים אחרים שבסוף התגרשו
מה שעוזר לי זה להסתכל על הדברים שכן יש לי ויש לי הרבה ולהגיד תודה עליהם.
אני גם מקנאת כמוך במי שיש לו יותר כסףאו עזרה או פשוט נחת.
עצה שאני אומרת לעצמי ולא הכי מצליחה ליישם - להגדיל את ההסתכלות על איפה שיש לי נחת.
ולפעמים אין יזה פשוט קשה, אז לנסות כמה שאפשר להפוך את זה לתקופה זמנית להיות עם אופק כלשהו ותקווה להקלה
להסיט את המבט לעושר שיש לך. במה כביכול יכולים לקנא בך.
למשל, וואו איזה זכות יש לי שאני נשואה, יש כאלה מסכנות עדיין רווקות בגילי, וואו איזה מדהים שהילדים שלי בריאים ממש בכל הגוף! בבתי חולים ל''ע אינסוף בעיות, מחלות, דברים נוראיים! איזה מיוחד זה שיש לי אמא! נכון שיש לנו קשר מינימלי אבל היו מליון נשים שהיו מתחלפות איתי! איזה זכות שאני יהודיה, תארי לך היית נולדת ילדה באיראן או בעזה. אמאל'ה... זכות גדולה שאני חיה בדור הזה, תחשבי כמה נשים היו מתות להיוולד (😉) בדור הזה שיש בו תמיד מה לאכול, שפע אינסופי, מכונת כביסה, בתי אבן לכל משפחה....
בקיצור, קנאה זו מידה רעה, אבל זה לא גזירת הגורל, כשאת במודעות את יכולה לבחור מה לחשוב. בהצלחה! זה בהחלט אתגר.
בעיקר קשה לי מול אנשים במשפחה שהשיגו יותר ממני. או בנשים יפהפיות עם גוף מושלם.
ביום שישי ביקרתי קרובת משפחה שהבית שלה היה פשוט אבל יפה. ו-כן. זה ביאס אותי שאני לא השקעתי בבית יפה כל הזמן הזה.
כאילו, הבית שלי יפה ("הבית שלי" יחידת דיור שאנחנו שוכרים כבר 8 שנים, כן?) אבל זה אוסף של דברים שלא בהכרח קשורים.
ועכשיו אני רוצה לעשות שינוי בנושא הזה.
מה שאין ביכולתי לשנות אני ממש מנתבת את המוח שלא להיכנס לזה.
אני מזהה את הרגש המר עולה לי, ומבינה שזה רק יוריד אותי.
תמיד יהיו אנשים שיהיה להם יותר, שיצליחו יותר, שיקבלו יותר עזרה...
מה שיש לי זה רק תנאי החיים שלי כאן ועכשיו. ותפילה.
החלטתי לחתוך מהסביבה הזו
עבדתי פעם בעבודה זמנית עם מלא חרדיות, בעלות תשובה ווחסידיות וזה נגע בי במקום של המראה החיצוני כי אני לא שמה פאה למשל ומשתדלת מאוד לא לבלוט במראה החיצוני ולהתייפייף מדי. מבחירה. וזה באמת היה לי מאתגר. כי כולם היו ככ זוהרות ומתוקתקות. אז החלטתי לא להישאר שם.
היום אני יכולה לומר ממרחק של שנים שזה עשה לי טוב בסוף. אנחנו מושפעים מהסביבה שלנו מאוד.
אז מציעה להתרחק מסביבה שקשה לך בה. או פחות להשתתף בשיח כזה או אחר שמוריד לך.
לא משקפת מה שאנחנו רוצים לשנות בעצמינו ולא מניעה לשינוי
אלא
יכולה לעזור במודעות על החסרים שלנו אבל לא עוזרת ביישום השינוי או עושה קסם לגבי דברים שקשה/ אי אפשר לשנות
הדרך שלי להשתחרר מהאנרגיות השליליות של הקנאה:
1. ליישם שינוי בדברים שיש לי השפעה עליהם (עשיתי ועושה כסף בכוחות עצמי)
2. למצוא פתרונות עוקפים לרצונות (במקום משפחה תומכת, סביבה אחרת שנעים להיות בה, ותכנון ויישום חיים בהם אני לא צריכה עזרה פיזית מאף אחד)
3. לא לחפש שלמות בחיים אלא להגיע לשלמות עם עצמי. אי אפשר להשיג הכל אבל אפשר להשיג מענה לצרכי הנפש, צריך לדייק אותם להבין איזה צורך עומד מאחורי כל רצון בלתי ממומש ולמצוא את הדרך לתת מענה.
זו דרך ארוכה עם ניסוי וטעייה
עם עליות וירידות
אבל אפשר להגיע למצב לראות אנשים סביבך שיש להם לכאורה יותר וכבר לא להרגיש את הקנאה ואפילו לפעמים לשמוח בשמחתם
גם בית הכי מפואר יכול להיפגע..
אני בוחרת להסתכל על הכוס המלאה, על מה שכן יש לי כרגע.
אם בעלך לידך ולא מגויס זה, גם אם לא עוזר, עצם הנוכחות נראה לי מאוד עוזרת. יש לי חברה שבעלה מגויס ומאוד קשה לה.
פתאם נהיה לי מראה לכל מה שחסר לי ובעבר לא הטריד אותי מדי הרבה
פתאם זה שאין לי קשר עם המשפחה ואין על מי להשען לפעמים הפך למאוד קשה ..תחושה של תלישות וחוסר שייכות
שכן מאוד בולט לי כשחברות שלי אוטומטיתנוסעות להורים במצב כזה ונעזרות ויש להן גב כלשהו..
גם אם לא מושלם אגב
אבל קשה לי להסביר מה זה תלישות
וככה בכל מיני הקשרים אחרים
פתאם זה שאני לא עובדת כרגע מאוד חסר לי כי אין משהו שמביא אותי לידי ביטוי
ולפני - כשהיו תקופות שלא עבדתי לא הרגשתי חסרון עד כדי כך
ובעיקר זה שהוא לא איתי
וכם כשכן הזוגיות השתנתה מקצה לקצה ולא יודעת אם אי פעם תחזור להיות מה שהיתה עבורי
אז ממש לא מרגישה שכולם באותה הסירה
להפך מרגישה בתקופה הזאת את הפערים הכי חזק
ובעבר בקושי הרגשתי כי היתי שמחה בחלקי על כל חסרונותיו
שבכוחותיו לסבול וכמובן השכר בהתאם.
כמו שיש יהודים שהיגרו מהארץ כי אפילו את הסבל של להיות בארץ בזמן הזה הם לא יכלו לסבול והם לא עוברים את מה שאנחנו עוברים, אבל אנחנו לא נקנא בהם
תרגישי שהזוגיות חזקה ונותנת לך כח אפילו יותר ממה שהיה בעבר.
וגם בכל התחומים האחרים תרגישי מחוזקת וגאה בעצמך ובמשפחתך
ולא שעבדתי על עצמי או מה... וזה לא שאני מושלמת.
יש רזות ממני, ויש יפות ממני, ועשירות ממני, וכו...
אבל כשאת במקום שלם עם עצמך, אז את לא מחפשת מה לאנשים אחרים יש יותר ממך, כי זה פשוט לא מעניין....
ואם כבר, פעם ראיתי משפט יפה: אל תגידי (לבורא עולם): למה לה אין ולי יש, תבקשי גם... יש לו מספיק לכולם!
זה בנוגע לדברים שהם ברי שינוי.
ובנוגע לדברים שלא יכולים להשתנות, כמו: משפחה, לדעת שהקב"ה שם אותך במקום הכי טוב בשבילך- וזו כבר עבודת חיים!
ותמיד אפשר להתפלל שזה לא יפריע כ"כ.
ועוד נקודה שיכולה לעזור, אם את יודעת שמה ששלהם שלהם, ומה ששלך שלך,
וזה שיש להם, זה לא כי הם לקחו ממך... (שוב, זה עבודת חיים להרגיש ככה, ולא רק להגיד לעצמינו בפה.)
בהצלחה.
הייתה לי תקופה מאוד קשה, כשלא הייתה מלחמה אבל מבחינה משפחתית ובריאותית היה מאוד מורכב.
הייתי עסוקה כל הזמן בנשיאת העול הכבד של פרנסה (מפרנסת עיקרית), הורות מאוד מאתגרת וקושי גדול בזוגיות.
הרגשתי שאם לא אמשיך לסחוב הכול יתמוטט, זה לבד מאוד כבד, חוץ מכל האתגרים האחרים.
כשאת אןמרת שאת תלושה - זה לבד קשוח מאוד, גם בלי כל הקושי האובייקטיבי מסביב.
אני זוכרת שמאוד ריחמתי על עצמי, שרק לי קשה ולאחרים יש חיים טובים ופשוטים יותר.
ומה שעזר לי זה כשנפל לי האסימון שהקשיים שלי שקופים (זה היה חלק מהקושי) משמע יש עוד סביבי עם קשיים... זה לא הוריד מהקושי אבל כן עזר לי לצאת מהבוץ הטובעני של הרחמים העצמיים.
היום יש לי הרבה חמלה על עצמי של אז. אובייקטיבית באמת יותר קל לי היום, ואני אפילו מצליחה לעזור לאחרים.
כלומר - נכון שאז עזר לי להבין שיש כאלה שקשה להם לפחות כמוני. אבל במבט לאחור גם נכון שבאמת היה קשה ומותר להיות ברגשות הקשים.
אל יאוש יקרה.
זה לא יהיה לנצח.
תמיד יש עוד אפשרויות - זה נשמע כמו סיסמה אבל אני בטוחה שבסוף המציאות הקשוחה שלך תשתפר.
בתקופה שהייתי בקשיים הכי קשים כלכלית, מצאתי במה אני "עשירה" וגם היום לפעמים אני ממש מרגישה ככה.
כמובן שלא התעשרתי מאז מבחינה כספית...
אבל אני עשירה בדברים אחרים, ובטוח שגם את תמצאי.
למשל בבריאות, בבית שלם, ביצירתיות, בעבודה קבועה וכו'. נכון שאת בנקודה שבה הכי הכי קשה למקד בזה את המבט, אבל בסוף זה עוזר טיפה להרים את הראש מעל המים.
מישהי יודעת מה יכולה להיות הסיבה?
חוץ מדלקת בדרכי השתן
רוצה לצרף כאן פוסט ממש משמעותי שכתב יאיר כספי:
הלכות התגברות על דיכאון
יאיר כספי
א. דיכאון הוא חוויה קשה. כשהוא מופיע יש נטייה להכחיש את קיומו, או להקטין את משמעותו. התפקיד הראשון שהדיכאון מטיל על בעליו הוא לקרוא לו בשמו. להכיר בהתמודדות עמו כמשימה חשובה המוטלות עליך, עד שאתה מתגבר עליה.
ב. בתרבות שמאלילה חיוניות ואמונה בעצמך ומצפה מאנשים להיות מאושרים, דיכאון הוא סוד מביש, המחמיר כשהוא כלוא בתוכך. בקש אנשים שאפשר לשתפם בו, ותוכלו לשתף איש את רעהו ולשאת יחדיו שמחה וצער כמצבו של האדם. את מי אפשר לשתף היום בדיכאון שלך?
ג. דיכאון הוא לפעמים סימן שמשהו או מישהו מדכא אותך. התוכל לזהות מצב שהסתבך ומזמין התגייסות להתמודד אתו?
אפשר שאין זו בעיה חיצונית אלא קולו המדכא של "המבקר שלך". מישהו בעולמך, או דמות מופנמת אצלך. כתוב את כתב ההאשמה שאתה שומע, או משמיע לעצמך. ואז למד לגדל את הקול הפנימי העומד מול המבקר, מתעמת עם טעותו, עוינותו, או רשעותו. ומציע הבנה, קבלה, וסליחה שלא היו שותפים לשיחה.
הכר את המבקר הפנימי שלך. רשום את הדברים הנוראים שהוא חוזר ואומר עליך. הוכח אותו על טעותו, ודרישותיו הבלתי אפשריות ממך. למד להשתיק אותו כשהוא חוזר ומשמיע את קולו.
כשהדיכאון הוא תוצר של אשמת שווא שהטילו עליך, הוא לא יעבור לפני שתגלה שאין לך אחריות לפשע לכאורה, ותשיב את האשמה לבעליה.
את השיחה בין "המבקר" וקורבנו יש לנהל הרבה פעמים, שבועות ולפעמים חודשים, לפני שהקורבן מתחזק, מתעמת, ומתגבר על מבקרו.
ד. דיכאון הוא לפעמים השתקה של כעס, שאתה חש כלפי מי שהאשים אותך על לא עוול בכפך, ביקר אותך ללא הפסקה, או דיכא אותך כדי לנצח בתחרות אתך. גילוי כעס שלא העזת להרגיש, נכונות לשאת את עוצמת הזעם העולה בך, ונכונות לבטא אותו כלפי מי שראוי לו, משחרר מן הכעס, ומן הדיכאון.
ה. דיכאון הוא לפעמים תוצר של עומס יתר שהוטל עליך, או נטלת על עצמך. דיכאון הוא פטור מאנשים שרוצים ממך יותר מדי. ממי שאין לך אליו כוח עכשיו. ממשימה הגדולה עליך בעת הזאת. ממטלות מקצועיות שאין הכרח להשלימן כעת. משינויים והחלטות שאפשר לדחות. מה אתה מוריד היום?
ו. דיכאון הוא עייפות וחוסר אנרגיה. כדי לחדש את מאגר כוחותיך נכון, לזמן מסוים, להוציא מחייך זוללי אנרגיה. לא תצליח לטפל בו זמנית גם בהם וגם בך. את מי אתה מוציא היום?
ז. המתן לפני שאתה מתפטר מהעבודה. מסיים קשר משמעותי או מתחיל אחד כזה. דיכאון הוא כאב המעורר רצון להשתחרר ממנו מהר ובכל מחיר. אין זה הזמן לקבל החלטות חשובות או לעשות את השיחה שאתה מחכה לה שנים. הסבל עלול לשבש את שיקול הדעת. יש החלטות המתקבלות בזמן דיכאון שהדיכאון קיבל אותן.
ח. דיכאון הוא לפעמים הצפה חוזרת של זיכרון מייאש מן העבר. זיכרונות קשים חולפים מהר יותר כשמכבדים אותם ומזמינים אותם לספר את סיפורם. אישה בשנות השבעים שלה, שמשפחתה עברה משבר קשה בילדותה, אשר בעקבותיו הפסיקו לטפל בה, נכנסה לדיכאון לא צפוי בחופשה בחו"ל עם כמה מחברותיה, כאשר היה נדמה לה שהיא לבד ולאיש לא אכפת ממנה. השבת הדיכאון לזמנו הנכון, ונכונות לשאת את הצפתו, אפשרה לה לשוב ולגלות סביבה את אוהביה.
ט. הדיכאון שלך הוא לפעמים דיכאון של מישהו אחר, הורה אולי, שהפקיד אצלך את ייאושו. השלכת הדיכאון לא ריפאה אותו. אפשר שהגיע העת לגלות את שמחת החיים שלך שבה אתה נפרד מברית המיואשים.
י. דיכאון הוא לפעמים תוצר של הימנעות מן השמחה והמתנות שהחיים מציעים לך. לך לגלות את העולם. החל לגלות מעשים שאתה רוצה לעשות, ולך אחריהם. הרצון יגדל ותשוקה תתחיל להניע אותך. מה אתה רוצה? מי ומה משמח אותך?
יא. אנשים עם נטיות לדיכאון וביקורת עצמית עוסקים לפעמים בחפירה אין סופית בפגיעות שנפגעו או במה שלא קיבלו. גידול השמחה מזמינה להשתמש בהרגל טחינת המחשבות הרעות לפעולה הפוכה. למנות יום יום את חסדיך. לרשום מתנות גדולות וקטנות. מהיממה האחרונה. מהחודשים האחרונים. ומכל תקופה בחייך. עיסוק ממוקד ביש, ממלא את הריק ומגדל שמחה.
יב. דיכאון גורם לפעמים להימנעות מקשרים אנושיים. על תוותר על קרוביך וחבריך. יש ביניהם כמה שזקוקים לך כמו שאתה זקוק להם. מצא אותם והשקע בהם. קרבה לבני אדם עושה עבודה יותר יעילה יותר מאנשי מקצוע.
יג. צא לטייל. לך לרוץ. לך לטפס על הרים. לך לשמוע מוסיקה. צא לרקוד. הזמן חברים לאכול יחדיו. צא לקנות בגד יפה. אלו אינן המלצות בשבילך. אלו תרופותיך. דיכאון הוא לפעמים תוצר של הזנחה חוזרת של אדם את עצמו. ההתגייסות לטובת עצמו היא לפעמים מה שעושה את השינוי. בעולמם של אנשים שמחים מופנם הורה אחד לפחות המגויס אליהם. משקיע בהם. נענה למשאלותיהם ומשמח אותם כשהם עצובים. אם לא היה לך אחד כזה, למד להיות ההורה הזה. ילד עצוב נרפא כשאתה מתגייס למשאלותיו עד שהשמחה תמלא את לבו. דיכאון הוא צו פינוק.
יד. בהורות אוהבת במקום המבקר הנוקשה אתה מוצא את היפוכו. הורה המגלה לילדו את מעלותיו וכוחותיו. מתפעל מהישגיו ומעצים אותו. לא מאוחר ללמוד להתפעל מעצמך. רשום את כל האנשים בחייך שראו את מעלותיך והתפעלו ממך. רשום כל תרומה וערך שהוספת בחייך לקרוביך, חבריך, לחברה ולעצמך. ספר על דברים שאתה עושה נפלא. גאווה ראויה אינה חוסר ענווה אלא ידיעה הכרחית של ערך עצמי המגייסת אותך לעשייה נוספת.
טו. דיכאון הוא רצון שיקשיבו לך. שיגעו בך. שיבשלו לך. שיחליפו אותך במטלה קשה. שיקנו לך מתנה. אנשים שאין להם רשות לבקש, כי נדמה להם שהבקשה לא מכובדת או ילדותית, הולכים לראות הרבה רופאים שאינם מוצאים אצלם שום מחלה. דיכאון הוא רשות להכיר בהזדקקות. ללמוד לבקש את הדברים שאינך מבקש בדרך כלל. לגלות שיש אנשים שרוצים וקל להם לתת. דיכאון הוא לפעמים הזמנה ללמוד לקבל.
טז. דיכאון מדכא את יצריך. תיקונו מזמין רשות להעז להרגיש, לרצות, לפנטז, ליצור, לזמום, לחזר, לאהוב. ללכת אחר כמיהה המחייה אותך. דיכאון הוא הזמנה לחידוש תשוקה.
יז. דיכאון הוא שיעור חוזר שצריך לשוב עליו. ישנה אישה שכל פעם שהיא מדוכדכת סימן שחידשה את הקשר עם אמה, התובעת אותה לחיות בשבילה. יש בחור שכל פעם שהוא מדוכדך סימן שחזר ולקח על עצמו תפקיד הגדול עליו. ישנו איש שכל פעם שהוא מדוכדך סימן שעולה בו זעם שאסור לו לשאת, שהוא מכוונו כלפי עצמו.
יח. ניהול מוצלח של הדיכאון, המתחיל קרוב למועד הופעתו, עשוי להפחית באופן משמעותי את ביטוייו ולאפשר התחלה של תיקון עמוק. ניהול הדיכאון עשוי להקטינו, לצמצם את השפעתו, לאפשר לשאתו עד שנמצא את פתרונו או יחלוף מעצמו. שיפור קטן, נושא עמו תקווה. רומז על כיוון ומגמה. מאפשר להתחיל בהתגייסות להתמודדות ממוקדת ומעמיקה בנסיבות המיוחדות של המשבר. כתוב לך דף הלכות שאתה שב ועושה כחובות כשהדכדוך מופיע. קבל על עצמך לפחות עשר מבין ההלכות המופיעות פה.
יט. והעיקר, זכור שדיכאון חוזר אינו אחריותם של הוריך, אשתך, הפסיכיאטר, או ספק הסמים שלך. דיכאון הוא תפקיד מיוחד. אולי לא צודק, אך הכרחי לך. זו המשימה שבה אתה נבחן. גם אם נכשלת בה בעבר, השער פתוח בפניך להפוך לחניך המצטיין של אתגרי החיים.
ובאמת האדם צריך לחבק את עצמו
לטפח את עצמו
זה אמור לבוא ממנו
תודה
נגמרו לי השמותחיבוק גדול יקרה
שתראי רק טוב, אור ושמחה גדולה ב"ה ❤
