יש לי ילד בן שלוש, גמול, ורגע לפני הטרפת של פורים,
בא לי להגיד לקב''ה תודה על שני דברים קטנים, אולי מגוחכים, אבל עבורי הם משמעותיים מאוד-
1. שבזמן האזעקות הוא לא היה צריך אף פעם שירותים
2. שלא ברח לו, וגם לאחרים, בלילות (אנחנו ישנים במקלט ציבורי).
מי מצטרפת אליו ורוצה גם לכתוב על מתנות קטנות שהיא קיבלה בתוך הטרפת?
שב"ה מתחילת האזעקות לא היו פספוסים.
הילדים ישנים בממד ביתי, וזה עדיין יכול להיות לא נעים
תודה שהצלחנו לחזור הביתה (תחת אש 😂) אחרי שהתארחנו בשבת באזור מרוחק.
שלא היינו מכירים בשום הזדמנות אחרת.. חיים בבניין שכל אחד לעצמו, והמפגש היחיד כמעט הוא במקלט, ולאט לאט עם האזעקות והלחץ הקשר וההיכרות הופכים למשמעותיים יותר
יש לי בן שנה וחצי אהבת חיי, צמוד אליי, אבל מפונק ובכיין ממש.
תודה לה' הוא היה ממש בסדר כל פעם שהסתגרנו באזעקות... ממש פחדתי שהוא יבכה בלילה או שירצה לאכול משהו שאין לי פה וכו'. הוא היה סבבה!
ואלף פעמים תודה תודה תודה שיש לנו ממד בבית. כ''כ לא מובן מאליו! חיבוק גדול לכל מי שאין, חושבת עליכן כל אזעקה!
תודה שהילדה ממש סבבה עם האזעקות ומבקשת שנלך למקלט גם כשאין אזעקה🤭
התחברנו לשכנים ויש לה שם משחקים.
תודה שהיה לבעלי פורים משמעותי ושמח
תודה בורא עולם על תוספת מתוקה למשפחה שנייה לפני המלחמה.
תודה שהצלחנו להשתחרר שניה לפני שבת ולא נתקעתי בבי"ח לבד עם אזעקות ותינוקת שרק נולדה.
בטח מאתגר להיות במלחמה מיד אחרי הלידה.
מהמם שאת רואה את הצד הטוב של הדברים...
אכן
ויש עוד 3 קטנטנים
אבל ב"ה אין תלונות
באמת ברכה
1.שלא היתה אזעקה כשנסעתי בלילה מחוץ לעיר
2. שהלילה היה פה שקט ובאופן יותר שמיימי גם התינוקת ישנה טוב וסוף סוף יכלתי להשלים שינה
3. שבעלי בחופש מהעבודה שזה נססס ועוזר לי ממש.
ותודה על כל יום שעוד לא הוקפץ למילואים..מנסה להכין את עצמי נפשית לזה ולא מצליחה.
4. שהספקתי לצאת עם בעלי למסעדה רגע לפני שהכל התחיל
5. האמת מלאא.. אבל אעצור כאן
מרפי לטובה
ב"ה אנחנו לבנתיים בטוב לעומת המלחמה הקודמת עם אירן. תודה לה'
תודה לה' שהפעם בעלי לא מגוייס
תודה לה' שיש לנו משפחה תומכת
תודה לה' שאני כבר חודשיים אחרי לידה ומרגישה יחסית טוב
תודה שהצלחנו לחגוג פה פורים כמעט רגיל
תודה שיש ממד ואנחנו מצליחים להכנס לתוכו כל המשפחה
תודה שלמרות שאני עם גלולות ומרגישה את ההשפעה ההורמונלית שלהן עליי, הצלחתי לא להגיע לקצה ולשמור על מצב רוח טוב מול הילדים ולא להתפרץ עליהם..
בנות, קחו בחשבון שעלולות להיות אזעקות ברגעי הלחץ שלפני שבת.
אנחנו החלטנו להתנהל כאילו שבת נכנסת בארבע וחצי.
שלא יהיה מצב שצריך לבחור בין שהיה במקלט לבין להרתיח את המרק.
בתפילה להכנות רגועות ושמחות לכולם 🙏
אני מוציאה את החלות מהתנור כמה דקות לפני הדלקת נרות. הכי טעים ככה...
ואצל אחי לא מתחילים להכין שבת לפני אחת בצהריים.
אבל בכל מקרה, ברוב הבתים יש עומס בדקות הקריטיות שלפני שבת. ולא נעים לדעת שלא יהיה אפשר לעשות את כל מה שתכננו בגלל אזעקה (מאמינה שמי שיש לו ממ''ד זה קל יותר. אצלנו על כל התרעה הולכים כמה דקות למקלט ציבורי- זה לפחות עשרים דקות שעלולים לקחת לי מהזמן הכי לחוץ בשבוע. אז בצורה מאוד נדירה למשפחה שלי- הסלון שלי כבר שטוף ו-3 ילדים כבר מקולחים...).
בעלי בחו"ל ואני לבד עם הילדים.
מלחמה, זומים, עבודה מהבית, מלא מסכים… איכשהו אני מסתדרת עם הכל אבל בערב אני משתגעת.
הקטנה שלי בת 6 תמיד נרדמת מאוחר (בסביבות 9) אחרי סיפורים, שירים וקצת לשבת לידה. עכשיו שכולם ישנים בממ"ד יש פה מלחמות כריות כל לילה והם הולכים לישון נורא מאוחר (סביבות 23). זה יוצא שלוש שעות שאני עצבנית, צורחת עליהם ובאופן כללי בא לי לבכות.
ניסיתי להסתגר בחדר שלי ולתת להם להוציא את כל האנרגיות- לא עבד.
ניסיתי להשכיב אותה מוקדם יותר כדי שתרדם לפני שהגדול נכנס לישון שם- לא עבד.
מה אפשר לעשות??
אם הוא בן 8-9 עם אופי של בכור, אולי יעזור לדבר איתו ולהעצים אותו שהוא ה"גבר" של הבית,
שבעלך ישוחח איתו בוידאו שיחות של גדולים ויתן לו הרגשה של חשיבות. למשל אפשר לשתף אותו בדילמות שבעלך מתמודד איתם כרגע.
למשל מה עדיף: לחכות יום לטיסה ישירה,
או לצאת עכשיו בשלוש טיסות..דברים כאלה שהם לא "כבדים" מצד אחד מבחינה נפשית
והם כן של "גדולים" שלא קשורים לילד ישירות, אלא מתייעצים איתו וזה נותן לו הרגשת חשיבות.
וגם לשבח אותו.
נניח את מדברת עם אמא שלך בטלפון, להגיד משפטים כמו:
מציאות מוזרה, יוסלה תקוע בחול, כן קצת קשה, אבל בזכות מושיקו האלוף אנחנו מתמודדים.
היום הוא העלה לי את כל הקניות הביתה, וואו! ממש הציל אותי, כזה.
אפשר גם לקנות לו בחול מתנה ולהביא לו תעודה כי : התעלה לגודל השעה, ונתן מעצמו לטובת המלחמה וכד'.
ללטף לו את האגו הגברי..
אם ירגיש חשיבות, ירגיש גם מחוייבות, תראי איך האחריות והיכולות שלו מזנקות פלאים.
ואז אפשר בשיחה של בוגרים לפרוט למשימות
שאחת מהן היא לדאוג שהאחות הקטנה ישנה בזמן.
אפשר גם להבטיח לו שוקו ועוגיה ושיחת בוגרים אחרי שהיא נרדמת.
אפשר נגיד שבעלך יעזור בזה, ובמהלך היום יצבור חוויות, תמונות, סרטונים. גם חדשות ברמה מתאימה.
ואז אחרי שהקטנה נרדמת, לתת לו לשוחח עם אבא בזמן שלך יש שקט.
שידברו שעה על כדורגל ושאר עניינים בעולם. השיחה יכולה להתקיים רק עם הילדה לא יודעת עליה, אחרת היא מצטרפת לשיחה ומותאמת גם אליה.
אם הוא קטן יותר וזה לא פתרון מותאם אפשר לחשוב בכיוון אחר.
בכל מקרה את המלחמת כריות כדאי להזיז לשעה מוקדמת יותר שבערב כבר פחות יהיה אטרקציה.
שימי לב שיש שני סוגי תמריצים,
פנימי וחיצוני.
תמריץ פנימי זו תחושות שנותנות ערך רותמות לפעולה בטווי הארוך.
תמריץ חיצוני נותן הטבה בטווח הקצר.
זה מצויין להתחיל עם תמריץ חיצוני כדי להשיג תוצאות בטווח הקצר, וכדי להטמיע הרגלים.
אבל אם מצפים לשינוי בטווח הארוך יותר ובאופן עמוק יותר,
כדאי במקביל לתמריץ החיצוני לתת גם תחושת ערך.
למשל אם הוא מרדים אותה בשביל לקבל פרס, זה לא סותר שאפשר להגיד לו אח"כ תודה רבה זה מאוד עוזר לי. אני גאה בך. רואים שאתה בוגר ואחראי. ככה לאט לאט זה יבנה בו ערך ומשמעות.
את כל היום סביב העבודה?
ממליצה ליזום משחק אגרסיבי מוקדם יותר. הם צריכים את המלחמת כריות כדי להשתחרר מהמתח והבהלה שברקע עם האזעקות והחוסר שגרה. אם זה יקרה ב16-17 אחר הצהריים הם יגיעו רגועים יותר להשכבות.
בנוסף מאד עוזר להקדים לשינה פרק זמן של ערות שקטה - בין חצי שעה לשעה לעמעם אורות, ולעסוק בפעילות שקטה לפני השינה. זה יכול להיות קריאה, משחק הרכבה, פטפוטים או כל דבר אחר שאיננו ממריץ.
בהשכבה כתבת שאת נמצאת איתם, זה מצוין. הכי טוב שתשכבי איתם יחד במזרן שם.
בעיני שווה להיות 'על זה' שעתיים שלוש ולקבל ערב שקט.
לגבי בת ה6 מאוחר לה לישון באן קבוע ב9... יכול להיות שחסר לה מלטונין, יש סיכוי טוב שהחשכה מוקדמת של הבית תעזןר לה בהקשר הזה .
אפשר להעביר אחר כך לממד...
קורה לי ביום ה26 ה23 ה25
בעקבות חולי מתח וכו המערכת נורא רגישה .
מה אפשר לעשות להאריך את הזמן?
אשמח גם לשמוע מניסיון שלכן
תודה רבה
וגם מתלבטת אם אתחרט שזה לא מאנונימי אבל יאללה.
כל המשחקים של בעלי עם הילדים כוללים השתוללויות - קפיצות, ריצות, מלחמות בכאילו, "מכות" בכאילו, דגדוגים.. אין לו כמעט אופציה של לשחק איתם בנחת.
המשחקים האלה עם קו עלילה די ברור: השתוללות > צחוקים > מישהו עובר את הגבול (או בעלי בטעות לא קולט שאחד הילדים מיצה או שאחד הילדים לא שם לב שעבר גבול) > הצד השני מרגיש שהוא באובדן שליטה על המצב > מתחילה השתוללות (או זאת שהתחילה מקודם בטעות או כהתגוננות) > המצב מידרדר > מישהו מתחיל לבכות, בעלי כועס עליהם שהם משתוללים ואני כועסת עליו שהוא התחיל את כל הדבר הזה בכלל.
יש עוד משחקים שאני כועסת עליו בגללם, נגיד שהוא משחקים בלצרוח. כן כן. פשוט צורחים להם לכיף.
הוא מבחינתו משחק איתם משחקים לגיטימיים. על משחקי הצרחות הוא בכלל לא מבין מה אני רוצה (זה עושה לי כאב ראש של החיים), ובמשחקי השתוללויות זה מבחינתו משחקי כיף, וההידרדרות זה ענין נקודתי שהיה יכול להימנע ורק במקרה לא נמנע, והוא בכלל לא שם לב שזה איכשהו כל פעם קורה.
ואם אני צועקת ומתעצבנת שיפסיק לפני הההידרדרות אז בכלללללל אין לו מושג מה אני רוצה. סתם משביתת שמחות שבאה להרוס את הכיף לכל בני הבית 🙄
לדבר בזמן רגוע - אין מה כי מבחינתו הם עושים כיף, מה אני רוצה? אין לו סבלנות לשבת לשחק לוטו (הוא עושה דברים כאלה לעיתים רחוקות)
ויוצא שעכשיו במלחמה, כל פעם שהוא בא לעזור לי אתם ולשחק איתם נגמרת בזה שאני כועסת עליו.
בקיצור אין לי שאלה, פשוט פרקתי. לא יודעת מה לעשות עם זה. הולכת להרגיע את שני הגדולים שהחליטו שמלחמת פירורי עוגה שנזרקים אחד על השני זה משחק לגיטימי 🥴
לא בצורה שאפילו מתקרבת לתחושת אי נעימות שלי או של הצד השני..
המקווה הכי קרוב הוא רבע שעה הליכה, מתוכה חמש דקות בשטח פתוח לגמרי בלי בניינים ובלי מרחב מוגן. איך עושים את זה?? אשמח ממש לכל טיפ או סתם דברי חיזוק. (ועוד אחר כך ישנים מחוץ לבית כדי להיות קרובים למקלט, וזה גם מלחיץ אותי... יהיה לנו פרטיות אבל הלחץ הזה שכל רגע יכולה להיות אזעקה... אמאל'ה נשמע לי סרט רע)
איזה תקופה משוגעת
כל יום של הרחקות הוא קשה, במיוחד במצב כזה שצריך לישון מחוץ לבית.
רואים שכמות השיגורים הולכת ופוחתת מיום ליום, וההסתברות שיהיה הזעקה בדיוק ב5 דקות שבשטח פתוח - מאוד נמוכה.
אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את, אבל איפה שאני גרה, הזמן מאז האזעקה עד שצריך להיכנס למרחב המוגן הוא דקה וחצי, שזה פרק זמן שאפשר לרוץ איתו מרחק שבהליכה עושים 2.5 דקות.
וכמובן שטבילה לא תלויה ולא מחייבת שום דבר אחר כך.
במצב הנוכחי אין כל 5 דקות אזעקה..
זה לא מה שהיה שבת שעברה
ואגב לי היתה טבילה בערך אז🫣והלכתי גם ברגל כי אין לי רכב כרגע
אז מדברת גם מחוויה אישית
לא צריך להיות בכל רגע אולי אזעקה
אין לך שליטה מתי תהיה
תלכי כרגיל
אם תהיה- יש הנחיות מה עושים כשנמצאים בחוץ..או שאם יש בית שאפשר להכנס אליו
לא מבטלת את הקויש פשוט מציעה לא להחזיק כל הזמן בראש שאלות ללא מענה
אף אחד לא יודע
מתי ואם ואיך
אפשר להכנס לראש שיותר מנסה לתפקד כמה שניתן בתוך הקיים
בעז''ה
ואותי ממש ריגש לטבול בזמן מיוחד כזה
הרגשתי שאני ממש מוכנה להטהר לעלות לבית המקדש
משתפת כדי לחזק לראות את זה בעין אחרת
ואפשר גם אחרי למצוא את הזמן.. ובזכות ההתראות זה יותר בנחת
בעבר גרנו בדרום באזור שהיה ממש פחות מחצי דקה מהאזעקה וזה באמת איתגר את הארוע🫣
ממש תודה על הזוית הזאת! ריגשת
כל הדרך חשבתי על מה שכתבת
ב"ה שעבר בשלום ❤️
חח הוא חוזר מוצש למילואים...
כיף חיים
סטטיסטית, מה הסיכוי שבחמש דק' שאת בשטח פתוח תהיה אזעקה?
אני חושבת שצריך טיפה להרגיע מהלחץ .
תודה לאל שיש לנו מערכת כיפת ברזל, נכון שבנאדם צריך לעשות השתדלות אבל בחיים יש כל מיני סיטואציות שאין מה לעשות, הנה למשל, לחמוד שלי יש פריחה ממש כואבת בלחיים, מחר אני אסע איתו לרופא וכל הנסיעה אין שום מרחב מוגן, נסיעה של 20 דק'. מה לעשות? ה' שומר ולא צריך להיות קיצוניים. מתאונות דרכים נהרגים כל שבוע אנשים ואף אחד לא נמנע מנסיעות.
לק"י
אני גם בשבת רגילה לא הייתי רוצה לטבול. בטח אם עלולה לתפוס אותי אזעקה.
וגם שברי יירוט זה לא פיקניק.
(אם כן הולכים, ממליצה לשאול לגבי לקחת פלאפון- אם ואיך מותר).
לק"י
תהיתי לגבי ירידה למקלט בשבת. שנדע מתי לעלות.
בסוף היו שכנים (לא דתיים) שנשארו עד ההודעה שאפשר לעלות.
לק"י
בכל זאת, מקלט פתוח שכל אחד יכול להכנס אליו. וכבר היו פה גניבות.
(אבל אז זו באמת שאלה אם מותר לקחת בגלל זה).
מחפשת שרשורים לגבי עיצות ולא מוצאת ...
אשמח לענות איך לעזור לו
בן כמעט 4 חודשים מצונן, יונק ( ואני גם לא מרגישה טוב אז לפחות מקבל את הנוגדנים שלי מהחלב ) אבל איך אפשר לעזור לו ?
האף סתום ממש
שמה לו מי מלח כמה פעמים ביום
להגביה את המזרון בצורת אלכסון כדי שהראש יהיה מוגבה
לשים לידו כמה טיפות שמן אקליטפוס רדיאטה
אינהלציית מי מלח
בצל חתוך ליד הראש בשינה
רפואה שלמה!
מי מלח עושה ל כמה שעות
ישן על הבטן ככה שהגבהה פחות רלוונטית
אבל ננסה בצל
מסכן קטן, זה מפריע לו וגם פולט כמויות הזויות ביחד עם ליחה
עם מזרק קטנטן..
זה עזר לי מאוד.. זה מעביר את הליחה והנזלת למערכת העיכול ומשחרר קצת..
ניסיתי לסחוט ישר לאף שלו מקווה שיעשה משהו
קראתי שלא מומלץ ממש להפנים
שרשור- נחשי מי הרבנית!הרבנית הקדושהמוצאי פורים שמח, נשים צדיקות!
הגענו לשלב שבו אתן מנחשות-
מי הרבני(ו)ת הצדיקה,
שבמהלך השבוע הבריקה?
כתובנה פה את הניחושים,
ובסוף נערוך סיכומים.
שמנה לב, לרבנית מספר פיצולים,
נראה מי תזהה את השובבים.
בעל במילואים, צריך להגיע בלילה
בבית 2 גדולים יחסית בני 10 ו9 ותינוק בן שנה.
ואני צריכה לטבול, ואני לא מספרת על יום טבילה.
מה הפיתרון?
שאם הבעל לא בבית ואת לא מצליחה להתארגן בשעות הערב,
במצב כזה אני טבלתי בבוקר אחרי. זה קל פי כמה.
לא היה לי קושי הלכתי והבלנית עשתה זאת בשמחה.
במצב כזה גם הייתי לוקחת את התינוק.
סה"כ אם את באה מאורגנת זה תיק תק וסיימת.
אני לא מקפידה על צניעות בפני תינוק, אפשר לשים אותו בעגלה עם משחק/ חטיף, שגב העגלה אליך בשביל ההרגשה ושישמע את הקול שלך
אבל גם אם בוכה מתעטפים שניה בחלוק מגבת ומרימים אותו.
כשניסיתי לטבול בערבים זה נדחה שוב ושוב והלחץ והמצפון והמתח אולי הוא יפתיע פתאום. לי זה היה פתרון אידיאלי במצב שלא הצלחתי לצאת בערב במצב כזה.
שהוא מגיע בלילה
משגיחה בשמחה על תינוקות.
ובזמן הטבילה עצמה- 2 דקות גג. הילד עם עצמו וממתק בלובי
בייביסיטר מעולם לא לקחתי, מפחדת.
אבל באמת שקלתי להגיד לגדולים לשמור על הקטן כשאטבול.. יצא להם לשמור עליו כשישנתי אבל מעולם לא השארתי אותם לבד לגמרי שאני בחוץ.
ועכשיו מלחמה אז הפחד שתהיה אזעקה והם יצטרכו לחוות את הרגע הזה בלי אדם בוגר איתם.
יש ממד בבית ב"ה וחשבתי אולי שישחקו בפנים עד שאבוא, אבל בספק כמה זה אחראי עדיין..
ויודעים מה לעשות עם התינוק ואיך לטפל בו -
אז לדעתי זה בסדר גמור שתצאי.
בהצלחה❤️
וידעו להתכונן מראש , כי הממד קטן
והייתי עם טלפון נוסף אצלי אם יצטרכו
התארגנתי כבר בבית, וב"ה המקווה קרוב, טבלתי זריז ובאתי.
ותודה לה' מיליון פעם לא היו אזעקות
אמהלהאחרונהשאם תהיה אזעקה לא יהיו לבד..
אפילו שאף פעם לא הבאת, זאת סיטואציה יוצאת מן הכלל..
ואז לבקש משכנה לשמור עליהם ולהגיד לה שיש לך תור לרופא/סידורים דחופים וכו'
שמישהו קבע בלוז זמן מוגדר
לעצור, לחשוב מה פה צריך טיפוח
איזה טיפול לתת כדי שימשיך לפרוח
כי בקצב החיים המטורפים
לאמהות אין זמן לפינוקים
והמגע הקבוע
תופס את מקומו של הגעגוע
הגעגוע הקיומי
למגע אוהב ואמיתי
שכל פעם מרומם אותנו יותר
עד שממש נהיים במקום אחר
ובשטף החיים
כשלמצוות בפניות לא מגיעים
עוצרת
וטובלת
מתפללת מעומק הנשמה
על כל מה שלא מספיקה
בתפילה לגאולה
ושנפגש בטבילת הסגולה.
(יודעת שזה נושא שנוי במחלוקת, זאת החוויה שלי)
לא נכנסת לכל התהליך מסביב,
אבל מקווה זה זמן איכות לגוף שהקב'ה נתן לנו.
זה קודם כל בשבילנו זמן לעצור את המרוץ של היום יום ולהשקיע בעצמנו טיפת תשומת לב🌹
ומאד מזדהה עם זה
ב"ה אחרי אשפוז, לידה רגילה שלא צלחה ואחרי קיסרי ב"ה עם תינוק מתוק שב"ה עשינו לו ברית ביום ראשון.
בעלי רוצה לחזור הביתה.
אני חוששת גם בגלל שקשה לי לקום בלילה והיא עוזרת) הסיבה שאני אצלה כי אימי נפטרה ע"ה. לפני 7 שנים וכולם נשואים ואני לידה ראשונה אחרי שנתיים וחצי של נישואים.
וגם המלחמה וגם אחיינים שלי עוזרים לי ואני גרה במרחק 25 דק' מהם, אצל אחותי יש ממ"ד בבית.
אנחנו גרים קומה 2 והממד של הבניין קומה -5.
וגרגע הוא אצל ההורים שלו
כי אצל אחותי לא נעים לו להיות ב"ה עם משפחה מרובה.
מה הייתן עושות חוזרות לבית ללא ממד
ושצריך לרדת 7 קומות?
אני שבוע כמעט אצל אחותי כך שגם אחרי הברית האחיות עזרו לי.
וגם שבוע שלם הייתי בבית חולים בעקבות הקיסרי כי לא הרגשתי טוב.
מצד אחד זה בעלך, וזה התינוק של שניכם
ומן הסתם הוא גם רוצה לטפל ולהיות איתו ,
ובהישארות שלך אצל אחותך את כביכול מונעת ממנו את זה.
מצד שני ממד זה ביטחון .
יש לכם מקלט בקרבת הבית ?
הייתי שוקלת כן לחזור ,כי שלום בית זה הכי הכי חשוב לדעתי ,ומבחינת ביטחון אם יש פתרון אדרבה.
הרי את גם כך צריכה לצאת מהבית להזמין את המעלית ועד שהיא מגיעה כי יש הרבה דיירים נוספים וכו..
גם לי הייתה סיטואציה דומה,
אחרי לידת בני הבכור הייתי בדיכאון
ואמי לקחה אותה אליה לחודש
ובעלי הרגיש לא בנוח שם מכל מיני סיבות .
יכולתי להישאר עוד
אבל בחרתי שלא ומצאנו פתרונות אחרים לגבי מצב הרוח ...
בטוחה גם שלך קשה רחוק מבעלך
אין עניין לאמלל את שניכם בשביל ממד שיורדים טליו במעלית ..
בהצלחה 🤗
יש אפשרות שתעברי אליה?
לא הייתי חוזרת לבית שצריך לרדת 7 קומות באזעקה אחרי ניתוח. למרות שאני יודעת כמה זה קשה להתארח אצל המשפחה וזה תמיד גורם למתיחות בין בני הזוג (בדיוק אתמול כתבתי על זה הודעה).
שולחת לך חיבוק ענקי ❤️
נשמע שאת במצב ממש לא פשוט…
וגם חמתי גרה בבניין ללא מעלית.
המקלט בבניין שלה
עם קרשים של הסוכה.
ולרדת 2 קומות עם קטן באזעקה זה מלחיץ.
דבר נוסף היא במעבר דירה ומחתנת בת עוד שבועיים
אז אני לא יודעת עד כמה היא פנויה
הוא בבית או שהוא עובד ואת ממילא לבד?
אולי רק בלילות תשני אצל אחותך וביום תהיי עם בעלך בבית.
אבל הוא צריך את האינטרנט כדי שיעבוד
אצל ההורים שלו אין
וגם אנחנו כביכול מחוץ לבית שבועיים וחצי
כולל האשפוז
תתקשרו היום להתקין, להסיר חסמים לא הכרחיים.
מה שהיה היה,
עכשיו הזמן לחשוב מה הלאה.
לא הייתי מוותרת על נוחות של שינה בקרבת ממד אפילו לישון שם כל הלילה.
אבל במהלך היום יותר פרטיות ויותר עצמאות גם לך וגם לאחותך.
בעלך איתך הוא יסייע בהכל. את לא צריכה לרדת עם תינוק, שהוא ירד איתו במנשא.
תהיי מרוכזת בהחלצה ותני לבעלך לדאוג לשאר. תסמכי עליו שהוא יקבל החלטות נכונות ואחראיות.
כמו כולן פה שתלכי לחמותך ושבעלך יתגייס במאה אחוז לעזור לך
אבל בגלל שאני זוכרת שרשורים שלך מהעבר על חמותך (וגם על בעלך האמת)
אני לא בטוחה שזה יתאים לכם
אין אפשרות לדאוג שהוא יהיה איתך אצל אחותך?
עם כל הכבוד עכשיו הפוקוס הוא עלייך, על הנוחות והבטיחות שלך. את ממש לא אמורה לרדת כמה קומות למקלט ולהיות שם עם תינוק פעמי בין אנשים כשיש חלופה.
אני במקומך שניה אחרי לידה במלחמה הייתי נשארת איפה שבטוח ונוח לי, במיוחד שאת גם מקבלת עזרה מאחותך עם התינוק, וממש לא הולכת לא הביתה ולא לחמות.
אז לדעתי שבעלך יחזור לבית ויעבוד משם ויבוא לבקר אותך כשהוא יכול.
ממה שתיארת, אני הייתי מעדיפה להישאר עוד אצל האחות עם התינוק.....
לא חושבת שנכון לרדת כל כך הרבה קומות עם תינוק קטן בטח אישה שרק ילדה ועוד בקיסרי...
שמישהו ינער את בעלך
ויעביר לו את המסר שאת כרגע בראש סדרי העדיפויות.
אין מצב לרדת באזעקה למקלט... בקושי את מצליחה ללכת בטח...
וחיבוק על הקיסרי, עברתי את זה גם בלידה ראשונה...
בבני דקלים
צימר ב380 ללילה ומושלם!!
מאז שהיינו שם אני מפיצה את הבשורה שיש צימר במחיר כזה, שווה ומפנק
(כל האחרים שמצאנו לפני היו בין 600-900 שח ללילה, לכן מבחינתי זה שוס)
תהנו
ממליצה על החוויה?
נקי? מפנק?
מה יש באזור?
נקי לדעתי 9/10
מפנק
יש משחקים זוגיים
ג'קוזי
יש מרפסת למנגל (חשוב: זה בקומה שניה, לא קרקע ובתוך שכונה אבל כן יש שקט ומבחינתנו זה מה שרצינו. אם מישהו מחפש דווקא טבע מטורף אז זה פחות)
לא מכירה את האזור
אנחנו היינו במקום כזה בטבע ע"ש אלקנה גובי (נראה לי זה השם) יש שם נדנדות ושקט וחוץ מזה רק במכולת ובעלי בבית כנסת
בעיקרון זה ממש קרוב למחלף קרית גת, תחפשי מה קרוב לשם
קומה שניה שמישהו גר בראשונה?
זה מרגיש פרטיות?
ואפשר לשאול מה עשיתם עם אוכל?
תמיד אני מסתבכת עם זה כשנוסעים לצימר
אנחנו אישית באנו בתקופה שרק רצינו שקט ואוכל פחות עניין אותנו
אז קנינו במכולת דברים מפנקים שלא צריך להכין ברמת הלחמניות גבינות ירקות מתוקים וזהו
אבל אפשר להזמין אוכל או להכין, יש שם מטבחון
חייבים דחוףף לצאת קצת
עזרת לי ממש
שנזכה גם לצאת שוב בקרוב
חולמת לחזור לשקט שם שוב
קצת קשה לאנשים להכיל.. להבין .. מה פשר המחיר בחברותא?!..
הוא זול לא כי הוא ברמה נמוכה.
הוא זול לא כי אין לו מה להציע.
הוא זול כי הוא נועד לעודד זוגות לצאת!!!! להתאוורר ולהתמלא!!! לאפשר לכולללםםםם לנפוש!!!
לא מעט אנו נפגשים עם זוגות שמספרים לנו שהם פעם ראשונה חוגגים בצימר!!
פעם ראשונה שניתנה להם האפשרות לצאת בלי לשבור חסכונות.!!
אז אם גם לכם בא להתפנק בחויה זוגית ויש לכם חברים שישמחו לשמוע על המיזם הטוב הזה..
שתפו.
צימר לחיזוק הקשר הזוגי בבני דקלים.
גקוזי מפנק.
מטבח מאובזר וכשר
פרטיות מוחלטת
גינה פרטית
ותוכן זוגי שפותח שיח זוגי וחויה זוגית שאין כמותה
380 שח ללילה .
0585358588
סתם, מבינה אותך מאוד...
הם כותבים שם שהם רוצים שכל זוג יוכל לצאת לנופש ולא יצטרך לוותר על זה בגלל שיקולים כלכליים, אבל לפחות אצלנו השיקול העיקרי הוא מי ישמור על הילדים... (יצאנו לאחרונה לצימר בפעם הראשונה במשך כל 19 שנות נישואינו, והסיבה שלא עשינו את זה עד עכשיו לא הייתה כלכלית...)
בכל אופן, באמת יוזמה מדהימה של בעלי הצימר האלה, וטוב שהיא מתפרסמת!
אין לי איפה להשאיר את הילדים. מכל כיוון שאני מסתכלת על זה - אין.
אני כמובן יכולה להתפשר, אבל לא רוצה.
בעלי אומר לי כל הזמן בואי נצא לנופש איתם, ככה אנחנו נהיה הכי רגועים.
זה לא נופש זוגי
אבל בהחלט אוורור
יש לי ילד שמאד קשה לו שינויי שגרה ככה שנופש איתו זה לא נופש
אנחנו עושים את זה כי זה חשוב/נצרך ומפתח אבל וואלה אני מותשת בימים האלה
תודה לך על ההמלצה
בשבת
מקום פרטי וחמוד
שקטטט...
הבאנו איתנו אוכל (זה כן הצריך מחשבה על מה צריך אבל בפועל זוג לא צריך הרבה.) וכלים חדפ
פלטה מיחם יש שם. בגדול יש שם הכל.
לגבי תשלום הם ביקשו מזומן או פייבוקס אז לא יודעת אם אפשר דרך המילואים.
היה לי היום כאבי בטן וקצת כתמים....
ממש נבהלתי
ב"ה מצאתי רופא
ששאל מיליון שאלות
בדק בדיקה פנימית וראה בנתים רק שק
שבוע שש אבל ראה גם סוג של שטף דם...ליד השק.
בקיצור
מהכרות עם הריונות קודמים,
מנוחה עוזרת
להמטומה
אבל הבית על גלגלים
כל הילדים בחופש....
בעלי עוזר ממש אבל מגיע לבסיס של אוכל טיטולים
פחות סדר וניקיון...
מה הפחדים שלי?
מאמץ יגביר דימום ואז חלילה.....
איך עושה פסח?
מיונים,סדר עומק ועוד.....
פוחדת שיחזור המסגרת כי העבודה שלי עם ילדים היא מלאאאא מאמץ
לא יודעת מה לעשות
ולחוצה
פסח זה שלא יהיה כזית חמץ. קטן יותר מזה - את מבטלת וזהו.
במצבך לא מתחילים למיין, לסדר ארונות לעשות סדר עומק. תעשו לפסח את המינימום של המינימום, רצוי בעזרת בעלך ואנשים שיבואו לנקות ולהכשיר. ואת כל המיונים והנקיון הכיפי תשאירי לחל"ד...
הדבר הכי חשוב עכשיו זה לנוח ולשמור על העובר. במיוחד אם את יודעת שברגע שתחזרי לעבוד זה ידרוש ממך מאמץ - אז תנצלי את הימים עכשיו למנוחה מוחלטת. ב"ה שבעלך על זה ועוזר
וזה רק בעלך יעשה או בחור/בחורה.
כל השאר, מיונים, ארונות בגדים, יחכה לזמן אחר.
תכניסי לך לראש בנחת, בנחת, בנחת.
לקפל כביסה את יכולה כשאת יושבת הספה, לאט וברגןע. שום דבר לא דחוף!! ההריון זה עכשיו המשימה שלך.
הבית יכול להיות הפוך
אם יש צורך לוקחים ימי מחלה
לא מתאמצים בכלל
ומה שדחוף מזמינים נערה בתשלום
שיהיה בטוב!
רק חובות על פי הלכה - שזה בעיקר מטבח ואזורים שאוכלים בהם.
ובשביל זה יש מספיק זמן להערך עם עוזרת.
אם אוכלים אצלך בחדרים וגם שם כנראה יש חמץ, תוציאי במזוודה בגדים ומשחקים לשבוע אחד ותמכרי את כל הארונות.
ולא פוסקים לפי מכירת חמץ..
אולי אני צריכה להתאמץ
כי חמץ?
איך יודעים מה ה רוצה ממני?
אם יש חובה לנקות חדרים,
בעל או עוזרת.
אין מה להסתבך.
הגיוני מאוד שיקל בגלל המצב שלך
בסוף זה מנהגים, וגם אם בדר"כ מלכתחילה הרב לא יתיר לסמוך על זה, זה מצב שהשנה כן תוכלו
הכל פה בלאגן של השוטף
עדיין תחפושות
הילדים מתרוצצים כל הזמן
רעבים
מלאאא כביסות
ואני פוחדת להתאמץ
אבל עם מצפון
אם ברור לך שמנוחה זה מה שישמור על ההיריון. אז שזה יהיה ראשון בסדר עדיפויות, ואז אץ יכולה לחשוב מה עושים או לא עושים לגבי כל השאר, תוך כדי המנוחה.
גרים במקום עם הרבה מאוד אזעקות, אין לנו ממ"ד בבית וכל לילה ישנים במקלט של גן במרחק 10 דקות נסיעה מהבית.
השבת נוסעים להורים של בעלי, יש להם ממ"ד קטן בבית שחלק מהילדים יוכלו לישון בו, ואת השאר נצטרך להעיר במקרה של אזעקה.
חמותי הציעה שנשאר אצלם גם לתחילת השבוע.
אממ… שאני צריכה לטבול במוצ"ש וחמותי היא הבלנית ביישוב שהם גרים בו🤦🏼♀️
ממש מתלבטת. לא מתאים לנו בכלל לשתף אותה.
האופציה שיש לנו זה לסוע למקווה בישוב סמוך (בערך 10 דקות נסיעה)
אבל אני לא אסע לבד, זה יהיה ממש חשוד. חשבנו להגיד להם שאנחנו יוצאים ביחד קצת להתאוורר, זה לא חשוד בכלל, עושים את זה הרבה.
אבל אז אני אהיה בלחץ להרדים את הילדים, לפחות הקטנים, להספיק להתארגן ולהגיע בזמן למקווה.
ואומנם יש לנו שם חדר עם פרטיות ממש ממש מלאה, אבל מיטות לא נוחות וגם פחות משוחרר לי להיות ביחד במצב הנוכחי (יש עוד מתבגרים בבית) וגם, אם תהיה אזעקה נצטרך שוב לקום ולרדת לממ"ד עם כולם.
האופציה השניה זה לחזור בלילה למקלט "שלנו" נגיע לשם בנחת, בעלי יורדים את הילדים ואני אסע מהר להתארגן בבית ולטבול. ואחרי שהילדים יירדמו נוכל להיות ביחד אבל לא עם פרטיות מלאה וזה יכול להיות ממש מבאס.
וגם, אין לי תירוץ מה להגיד לחמותי אם נרצה לחזור הביתה, תכלס אצלכם יכול להיות קצת יותר קל, עם עזרה.
בעלי במילואים, רוב הסיכויים שבשבוע הקרוב כן יצא ויילך לעבודה (עובד חיוני מאוד) ובשבוע אח"כ יחזרו למילואים. בכל מצב אני נשארת לבד עם הילדים וכמה ימים אצל חמי וחמותי יכולים קצת להקל עלי…
ממש מתלבטת מה לעשות!
ומדברת מראש עם הבלנית של היישוב ליד, שאולי תגיעי קצת מאוחר, אפילו בתשלום.
גםהבנאדם העיקרי שיחשוד זה חמותך והיא במילא עובדת במקווה בשעות האלה, לא?
כמה הגיוני לעשות הנסיעות הלוך חזור?
אם עד חצי שעה נסיעה לא הייתי מתלבטת, ברור שחוזרת הביתה.
תנצלי כמה שאפשר להיות עם בעלך בלי עוד אנשים מהמשפחה, כשהוא במילואים הגיוני שתרצי להיות אצלם.
לגבי הילדים שישנים במקלט תגידי למתבגרים שהם אחראיים עליהם ושיש לכם שיחת זום/ דייט/ הרצאה תחרטטי משהו, הם לא צריכים לקבל פרטים מלאים. רק מתי הם שומרים על הקטנים. לצורך העניין מ20:00 עד 23:00
תשאירי להם פלאפון אחד למקרה חירום ותסתגרו בחדר.
לגבי חמותך את יכולה לומר שאתם רוצים גם להיות בבית וכל עוד אתם שניים זה יותר קל, מעבר לזה לא צריכה להסביר.
מי שאין לו שכל להבין שזוג רוצה פרטיות בתוך טירוף ושהייה ממושכת של הבעל במילואים, לא מבין את החיים.
וזה בלי קשר לטבילה, גם אם הייתם אסורים זה נכון.
אם את מכירה מישהי אחרת שעובדת במקווה- הייתי יוצרת איתה קשר מראש ומבקשת שתפתח לי אישית בחצות או משהו..
או מקווה ביישוב ליד. תעייפו את הילדים בשבת בלי שנ"צ שירדמו מוקדם במוצ"ש ואז תיסעו ליישוב ליד או תדברי עם בלנית אחרת מראש לקבוע
לכתחילה הייתי מבקשת להשאר כמה שיותר היכן שיש ממד.
אני מניחה שבמציאות הזאת קשה להרבה להגיע לזמן זוגי.
רק שאלה, במקלט הציבורי שאתם ישנים, רק אתם שם?
בכל אופן במקלט ציבורי יהיה לכם פחות פרטיות.
נשמע שהאפשרות לקפוץ ליישוב ליד מעשית, ואם יש לכם חדר שקט אצל ההורים זה כבר התחלה טובה (ברור שאין כמו בבית, והמיטות פחות נוחות זה קצת מבאס אבל אפשר להתפשר).
ונשמע שהעזרה אח"כ תהיה מאד משמעותית.
אולי יהיה לכם זמן ביום ראשון לחזור קצת הבייתה לבד בשקט? כשהילדים נשארים שם?
מנסה לסדר את זה.
מאמינה שעכשיו עם המצב בלניות מבינות שיש סיטואציות מורכבות ומוכנות לבוא לקראת
אומרת לימותי שאני צריכה שהיא תשמור על הילדים
וגם את המפתח למקווה
הולכת עם בעלי
וחוזרת
אני בגישה שסודות צורכים אנרגיה שהיא משאב מאוד מוגבל כרגע
ואין לי בעיה שידעו שאני טובלת
אבל מבין האופציות שהעלת
ללכת למקוה בישוב השכן נשמע כמו רעיון טוב
ומנסה לטבול במקווה בישוב ליד
תסעי את לבד
בעלך ישאר עם הילדים
תינוקי בן שנה יונק ומוצקים כמובן
יונק כל יום כמה פעמים, ובכלל שבוע שעבר היה חולה אז לא אכל מוצקים אלא רק הנקה
והשבוע אני מרגישה ממש מוזר אין לי מלאות, אפילו לא מרגישה שהוא אוכל , כאילו אני על תקן מוצץ
והקטע הוא גם שהוא לא אוכל מוצקים ממש טוב אז צריכה עכשיו להכין לו תפריט או משהו ?😒
בדרך כלל החלב היה נגמר כשהתינוק היה מפסיק לינוק ופה זה לא המקרה... מוזר לי
את בלחץ מהמלחמה...
לחץ מפחית חלב, אצלי זה תמיד קורה סביב ברית.
אולי את לא מרגישה בלחץ, אבל זה בתת מודע
תנשמי עמוק ובטח יציעו פה דברים טובים יותר
הכי חשוב אל תתיאשי ותמשיכי להניק שהחלב לא יפסק
ובטוח שהמשולש הזה קיים עכשיו....
חברה טובה שלי ילדה לצערי לידה שקטה פעם שניה!!!
כואב לי ברמה שלא יכולה לתאר
ומנסה לחשוב מה יכול לעזור לה
היא היתה בביה"ח יממה אחת בלבד
כי פרצה המלחמה ושיחררו את כולם הביתה
אז היא חזרה לבית עם כל הילדים ומשלוחי מנות תחפושות וכו..
לדעתי מה שהיא הכי צריכה זה 2 לילות נופש באיזה מקום
אבל 2 בעיות קטנות בדרך
1. אין לי איך לממן לה את זה
2. לא יודעת אם יש מישהי שתבוא איתה
ולבד לא חושבת שהיא תרצה,
אני הייתי באה איתה בכיף
אבל יש לי תינוק מתוק בן 3 חודשים
ומאמינה שזה לא מתאים בכלל
כמובן שאשאל גם אותה
אבל אם מישהי יודעת לתת לי עיצות בעניין
וגם מה לשאול אותה ואיך
אשמח מאד
והאמת שכמה שזה רעיון מתוק
ובטח אם אין לך איך לממן
לא היתי הולכת עליו-
אולי אם היה לך להביא לה שובר לממש כש ואם תרצה
כי את לא יכולה לדעת אם היא תרצה עכשיו או לא
מה שכן היתי עושה
זה מביאה לה משהו אחר סימלי
משדרת לה שאת כאן עבורה באהבה לכל מה שזקוקה
וכעזרה- מזמינה אלי את הילדים מדי פעם ונותנת לה יותר זמן שקט.
אולי רותמת עוד חברות שמוכנות לקחת את הילדים שלה לשעה-שעתיים מדי פעם
או דואגת לה לארוחות צהרים יחד עם עוד חברות
או לממן עזרה בנקיון
אפשר להציע לה בעצמה לבחור מה מעדיפה
ואפשר לממש גם בצימרים שנותנים קבלות, (נדמה לי שמוגבל לחודשיים מהלידה)
אולי רק לידע על זה מספיק... והיא תיקח את זה מתי שנח לה.
ולגבייך- אפשר לשלוח משהו מתוק, או ערכת טיפוח.
ולכתוב שאת זמינה לעזור במידת הצורך (אם את יכולה כמובן)
שעוזר גם במקרים כאלו.
ויש ליד שרה מלונית, שמגיעים אליה זוגות אחרי לידה שקטה,
והם מביאים גם אנשי מקצוע, קבוצות תמיכה וכו' מעבר לנופש.
קרובת משפחתי היתה שם ואמרה שזה נתן להם הרבה כוח.
יש לה ילדים? אם כן תזמיני אותם אלייך ובזמן שהיא בבית הבראה.
בעלה יכול לנסוע איתה?
נופש של יומיים לא?
ואם בכלל היא לא רוצה?
ואם היא לא תלך כי חוששת מאזעקות, ולרוץ לממד וכו
יפה שכתבת שתשאלי אותה זה הכי נכון...
עוד עצה- אולי להזמין את כל ילדיה אלייך לצהריים- ערב שיהיה לה את השקט לעכל יחד עם בעלה מה שעברו
עצוב לשמוע ובשורות טובות
היא חברה טובה ומן הסתם שאני מכירה אותה טוב
היא תשמח שאגיד לה כל מיני אופציות אפשריות והיא תחליט
כל מי שהציעה לקחת את הילדים
ב"ה אני עושה את זה
לוקחת לגינה מתי שמתאפשר
כי אני כרגע בשיפוץ וגרה ביחידה מטר על מטר
אז לא יכולה שיבואו אלי
וגם אין לי ממד
או מקלט קרוב
ב"ה לא ברצף
אבל עדין כאב גדול
אז בעלי בבסיס היום ואני בעבודה, שמנו את הילדים אצל חמותי המקסימה.
יש להם ממד והם אוהבים להיות אצלה, הבעיה היחידה מבחינתי שהיא שומרת עליהם בעיקר ע"י זה שהיא שמה אותם המון שעות מול המסך. עכשיו אני מבינה שזה קשה להסתדר עם 4 ילדים ואני לא מעירה לה כלום על זה כי היא זאת שעושה לי פה טובה ענקית, אבל זה עדיין קצת קשה לי לשמוע שהיא מעדכנת שהכל בסדר הם מצויינים וכבר מעכשיו מול המסך...
אז זהו רק רציתי להניח את זה איפשהו ואולי אם תוכלו לעודד אותי שזה לא נורא כ"כ..
הם היו בבית איתי/ עם בעלי כל השבוע אבל שבוע הבא אני לא יודעת מה יהיה אולי נצטרך לבקש מחמותי שוב לשמור עליהם. מקווה שכמה שפחות אבל אם אין ברירה זה מה שנעשה
הילדים שלי עם זמן מסך בלתי מוגבל
גדלים היטב ובטוב
היא עוזרת לך ועוזרת בדרך שלה.
ובכללי החשיבה שלי זה הרוב קובע.
לא כל חיייהם הם מול מסך אלא כמה ימים הם יהיו בתקופה הזו עם הרבה מסך. ישרדו את זה.
כולנו נשרוד בעז"ה.
שיהיה בהצלחה!
ובתכלס חלק מהסיבה שהם כ"כ אוהבים ללכת לחמותי זה בגלל זה חחח
יאללה סבתות מפנקות קצת יותר
ויש כאן יתרון עצום מבחינת הרגלים שלהם, שהיא לא שומרת עליהם בבית שלכם אלא שלהם,
ואז לדעתי לילדים קל מאוד להתרגל ולדעת, שבבית עושים כך ואצל סבא וסבתא אחרת.
ובאמת נקודתית כמה ימים מלאים מול המסכים זאת לא הבעיה, הבעיה היא ההרגל שזה נשאר ליום יום (וגם לזה יש מקום בימים כאלה, לראות בבית, ולהרגיל חזרה לשגרה בריאה יותר בהמשך) וכאן את באמת במצב טוב
אני בשגרה לא מאפשרת יותר מחצי שעה מסך ביום אבל עכשיו נותנת בכיף שעתיים- שלוש... גם ילדים מבינים שזה מצב חריג כי הם בבית כל היום ועם החזרה לשגרה מאמינה שזה יעלם בטבעיות.
ככל שאני מורידה ממני מצפון בימים האלו אני הרבה יותר נינוחה וזה בטוח עובר לילדים! כן מקפידה שתהיה לי שעה-שעתיים ביום זמן איכות איתם כדי לחזק את הקשר והחיבור בתקופה הזו
בטח כשזה תקופתי.
שמעתי גם את עינת נתן מנחת ילדים שאמרה שזה ממש בסדר לשחרר את ההגבלות של המסכים בתקופה הזאת.
הבריאות הנפשית והרוגע הכי חשובים.
תבקשי שישימו להם תכנים יותר מלמדים...
בכל אופן גם שלי מול המסך רוב הזמן. השבו עשיתי להם יום אחד בלי מסכים שהיו ממש בסדר יחסית. בד"כ בשבתות אני רק מחכה למוצאי שבת שיהיה קצת שקט.
מסכים זה לא בריא, גם במלחמה...
אבל
אבל גדול
אין מה לעשות כל- כך, וגם הילדים שלי יותר מול מסכים מימים שגרתיים, וככה אצל כולם
אין מה לעשות...
זמן מלחמה לא הופך את המסך ללא נורא, זה עדיין נורא
אבל אין כל כך ברירה לפעמים.
וגם הילדים שלי מול מסך הרבה הרבה מהרגיל.
זה לא הופך את המסך ללא נורא...
אבל אין מה לעשות
זה דור שיגדל על מסכים
המסך לא הופך להיות בריא לנו בזמן מלחמה, בטח לא לילדים. חידדתי את זה, המסך שלעצמו לא בריא לנו נקודה
מלחמה לא הופכת אותו לבריא
אבל שוב, אין ברירה...וכפי שציינתי גם ילדיי מול מסכים וכפי הנראה פה גם אני...
אנחנו גם אוכלים הרבה מתוק בתקופה הזו, וחוגגים על המשלוחים שקיבלנו
וזה הכי בסדר, מצב לא פשוט, קשה לכולנו, הצורך במתוק גובר
הכל טוב
ועדיין זה לא הופך את המתוק שלנו לבריא כי זו מלחמה...
המתוק במינונים מוגזמים לא בריא לנו (כמו המסך)
אבל בגלל התקופה- זורמים, ואוכלים ונהנים- מהמסך ומהמתוק.
מקווה שהבנת את הנקודה.
נורא זה לא לאכול ולא לשתות לאורך זמן מכל סביה שהיא
נורא זה לגעת בחומרים מסוכנים
נורא זה כשיש אלימות וכו'
דברים שמשאירים צלקות חרוטות בנפש /בגוף
גם הילד שיהיה מול המסך במשך שבוע רצוף(כמובן בתכנים מותאמים גיל לפי החלטת ההורה) לא יהיה לו מזה נזק בלתי הפיך .
גם בחןפש הגדול שמדובר כמה נזק נוראי ותגבילו ופה ושם
בפועל כשמתחילת שנת הלימודים, הילדים חוזרים לשגרה הרגילה וברוך ה' מתקדמים וחיים.
אז זמן מסך יותר גדול בזמן במלחמה זה לא נורא. לא נורא בכלל.. לא קרוב לנורא (לדעתי) ...
המילה הזו חמורה מידי וכבודה במקומה במונח לדברים חמורים באמת של לשכת הרווחה.
אוי אלוקים סתכל עלינו כמה דואגות לילדים
תחזיר לנו את השגרה תודה
אפשר להשתמש גם במילים אחרות..
"פחות טוב לנו"
וכו
ואני בוחרת אם לשלוח או לא כי יודעת מה צפוי
אני אגב גם גדלתי ככה, הטלוויזיה דלקה כל כל הזמן ואני ממש בסדר. האם זה טוב בעיני? בשגרה לא.. עכשיו אני גם משחררת.
לדעתי פשוט להודות להם ששומרים לכם על הילדים כי זה ממש לא מובן מאליו יום שלם.
סבא וסבתא שלי
זה היה רק אצלם
וזה לא עשה נזקים;)
מצב מלחמה זאת בעיני סיטואציה שבה המסך הוא כלי עזר
אלא חושבת שזה אפילו בסדר גמור וטוב במציאות הזו של מתח תמידי וחוסר יכולת להחזיק שגרה, לתת למוח של הילדים זמנים של מסך שבהם הוא יכול להיות "מנוון" ולא להחזיק בסטרס התמידי.
וזה משהו שבריא לעשות לפעמים באופן מלאכותי גם אם ביומיום אנחנו מתרחקים מזה.
אני גם חושבת שאין שום חשש שהמציאות של המלחמה תהפוך להרגלים אם לא נמשיך אותם כשנחזור ללוז נורמטיבי. אי אפשר להקיש אחד מהשני
דוקא בזמנים של סטרס הילדים זקוקים ליותר פעילות פיזית ומשחק אגרסיבי כדי לפרוק את המתח.
מבינה את הבעייתיות ומסכימה שזה פתרון לא אידיאלי במציאות לא אידאלית.
אבל את יכולה להביא איתם משחק (עדיף חדש כמובן) או חומרי יצירה ספציפיים כדי שתהיה להם אטרקציה כלשהי מעבר למסך בלי שחמותך העייפה תצטרך להמציא שום דבר.
וגם אם מסך
אז עדיף לשים להם סרטונים של פעילות גופנית,
יש דברים ממש נחמדים ועדיפים עשרת מונים מצפיה פסיבית.
אבל מאוד קשה לאפשר לילדים את הפריקה הפיזית הזו כשיש לך ילדים במגוון גילאים שכל אחד מהם צריך משהו אחר , כשיש זומים על הראש ומשימות הבית וגם לעבוד .. ולהרבה מאיתנו גם בעל במילואים!
זה פשוט מטורף ומקריס גם בלי להוסיף על הלב את המצפון
חוברות עבודה מהבית שהם אוהבים, ומדבקות, ויש אצל חמותי גם הרבה ספרים מעניינים ומשחקים. ובכל זאת, אם מישהו לא שם כדי לתחזק אותם, באופן טבעי הם יפסיקו עם החוברות והמשחקים תוך כמה דקות/ חצי שעה. ואז צריך שמישהו יגיד להם לאסוף ולהוציא משחק אחר, או להחליף חוברת, וכזה. וחמותי פחות מתפעלת אותם, וזה מובן לי לגמרי, אז ברגע שהם משתעממים מהחוברת/ משחק הראשון הם עוברים לטלוויזיה.
אבל זהו הגעתי לעבודה הבוקר כמה מוקדם שיכולתי בהינתן העובדה שלא ישנו בלילה, ויצאתי מוקדם בהתאמה כדי לאסוף אותם כמה שיותר מהר
לצאת לפעילות פיזית באופן יזום
גם להנות מאוויר צח ושמש
וגם לעשות ספורט לגוף ולנפש
(לא יודעת מה הילד עשה פה שהייתי בעבודה
אבל עכשיו היינו בחוץ
קורקינט
גינה מתקנים וקיר טיפוס
הוא חזר רענן
וגם אני)
נותנת להם לשחרר מתח בנסיעות על הקורקינט
קנינו משו מתוק בחוץ
כולנו צריכים את זה האמת
חמותי לא מוכנה לקבל אצלה את הילדים שלי.
אין לה ממד והיא צריכה לרדת למקלט
אומרת שקשה לה לקחת אפילו ילד אחד לא מוכנה
אני עם שישה ילדים מתוכם תאומים בני חודשיים וחצי ובעלי בצבא
יש יותר גרוע תמיד 😄
אני ממש מקווה שהמלחמה לא תימשך עד הלידה, אבל אי אפשר לדעת כלום.
אני כבר ישנה בממ"ד בדירה כדי לא לרוץ באזעקות.
המצב פשוט מלחיץ אותי
הבת שלי ביקשה אופניים ליומולדת 7… אני רואה שזה עולה כמה מאות שקלים ודי מהר הם יהיו קטנים מדי (אין אחים קטנים).
אז איך בעצם זה עובד? כל שנה-שנתיים מוציאים את הסכום הזה?
בקרוב יעבור לאחיה הקטן
תנסי לחפש יד 2
ובסביבות גיל אחת עשרה שתיים עשרה כבר ממילא מפסיקים לגדול כל כך הרבה וקונים אופניים די גדולים שמחזיקים להרבה זמן.
אם כרגע היא עדיין לא יודעת לנסוע טוב אולי לנסות להשיג אופניים קטנים יד 2 שתתאמן עליהם, וכשהיא תדע כבר לנסוע טוב, יכול להיות אפילו עוד כמה שבועות אם תספיק לנסוע הרבה ולהתנסות, אז לקנות אופניים קצת גדולות, שרק קצה הרגל נוגע ברצפה, והיא כבר תסתדר איתן.
אם קונים אופניים גדולות יחסית לילד שעדיין לא רוכב טוב זה קשה לו להשתלט עליהן, אבל לילד מנוסה זו לא בעיה.
מוסרים או זורקים מלאאאא אופניים לילדים, במצב ממש טוב.
כמעט חבל לקנות. פשוט לחכות קצת בקבוצות מסירה או לפקוח עין ליד הפח.
אנחנו לפני קניית עגלה בע"ה- חושבים על אינגלזינה זיפי
ומתלבטים אם להסתפק בטיולון או לקנות כולל אמבטיה
בעלי אומר שהאמבטיה רק תתפוס מקום בבוידם בעוד 4 חודשים
לי נראה שהאמבטיה יכולה לשמש עריסה קטנה בתוך הבית (בע"ה תהיה לנו מיטה ולא עריסה- זה מה שנקבל...)
אשמח לשמוע אם למישהי האמבטיה הועילה משמעותית
וחוץ מזה- תודה למשתתפות הנהדרות
אני מחכימה המון מהפורום!
אנחנו קנינו שם עגלה מצויינת בפחות מ2000.. (כולל אמבטיה קשה שאנחנו מאד שמחים שקנינו, הוא ישן בה עד 3 חוד' ונוחה לנסיעות באוטובוסים)
החיסרון הגדול של אינגליזינה- הסלקל שלהם.
זה מבאס כי רציתי סלקל שמתחבר לעגלה, אבל הסלקל שלהם לא משהו.
אז את צריכה להחליט אם לקחת סלקל שלא מתחבר לעגלה או להיות עם אחד לא משו בכלל..
(אנחנו הלכנו בסוף על שלהם, כי אין לנו אוטו- אז לא נוסעים הרבה. אבל כן גרים ביישוב אז צריך טרמפים לפעמים ואז זה הרבה יותר נוח אם זה מתחבר לעגלה..)
האמא קורסת, מסכימה לכל עזרה, בעיקר בימים הללו, בעיקר לקחת את הילדים אליי-השכנה. כולל ארוחת ערב
לי אין בעיה, יש לי יכולת וכוחות כרגע
רק שהילדים מאוד מתקשים נפשית, תמיד יום כזה נגמר במריבות רציניות שלהם במקרה הטוב ובמכות לילדיי או נזק לבית במקרה הפחות טוב.
אני רוצה לעזור, יכולה ומסוגלת , יש לי בוגרים שאיתי והם עוזרים, אך עם כל רצוני הטוב, הקטנים שלי לא מוכנים שהם יבואו כדבריהם:"הם הורסים את המשפחה שלנו" הם מתנגדים שאזמין או שיבואו ספונטני
מרגישה צורך גדול לסייע לאמא בעיקר בימים המורכבים האלה, אך תמיד זה נגמר בבכי, צעקות, בלאגן.
אוףףףף
אציין, שהאמא מקבלת עוד עזרה משכנות בבנינים הסמוכים, בעיקר עם אוכל, אין לה משפחה קרובה.
הילדים מטופלים רגשית אצל פסיכולוג.
כשהם באים אלינו ספונטני (גרים כמה קומות מעליי...) לא יכולה לומר להם ללכת, לא מסוגלת.
האמא מאוד נוכחת, מתקשרת שואלת אם זה בסדר, לא מזניחה בכלל, אבל יודעת שזה הזמן השפוי שלה כשהילדים אצלי, ויודעת שעכשיו אני צריכה להיות על כוונת ולהעסיק אותם ולהיות עם יד על הדופק שמא יתחיל משהו...(לי זה לא מפריע, אני מסתדרת איתם, מפריע מאוד לבני הבית ולהתנהלות של בני ביתי)
אני חושבת שחשוב להקשיב לילדים שלך. לפחות ברמה מסוימת.
אולי לכתחילה להגביל לביקור של שעה? להזמין רק לארוחה? אולי להיעזר הגדולים שלך שילכו הם למשפחה השנייה לשחק עם הילדים?
שעה וחצי
יושבת איתם לשיחה ומסבירה שאתם עושים חסד גדול ומבקשת מהם אורך רוח
תוחמת עזרה לפעמיים בשבוע שעה וחצי נגיד או אם אפשר שיהיו באזורים אחרים בבית..?
אולי יש לך אפשרות ללכת אליה לעזור במקום שיהיו אצלך?
את מהממת ממש♥️
ואז הם מוכנים לארח ולזרום
ושוב- בלאגן, מריבות, שוברים לקטן את המשחק
ושוב-די שלא יבואו לפה יותר.
הבית לא ענק...אין אזורים נפרדים, הכל משותף וביחד.
בממוצעע יוצא שמתחילת המלחמה הם אצלנו שעה ביום
שוב, לי לא מפריע...אבל כשהם באים לא מסוגלת להגיד לא, אלא אם זו שעת צהריים בין שתיים לארבע שהם יודעים שאין נכנס ויוצא אצלנו.
אין לי מה לבוא לעזור לה בביתה, זה לא יעזור לה...
היא זקוקה לקצת מנוחה ושקטט ביום ואני מאוד מבינה אותה.
לק"י
יש אצליכם מקלט בבניין?
אם לבני הנוער שלך יש סבלנות, אז אולי שהם יעסיקו אותם בחלל הבניין או ליד?
רעיון...
צריכה שיתוף פעולה של הגדולים
לקחת אותם ואת הילדים שלך ביחד לפארק, אם יש לכם קרוב למרחב מוגן? ואם לא להוציא תעסוקה מיוחדת כמו בצק משחק וכאלה, ממש להפעיל אותם עם משחק ולהיןת על זה כל הזמן שלא מתפתח מריבות...
האמת שבתור ילדה בבית שאירח המון אני מאוד מבינה אותם. זה נורא קשה כשמרגישים שחסד קורה על חשבונם.
והאמת, גם אם היה שייך לא הייתי מעיזה לצאת איתם לפארק, היו בורחים ונעלמים לי. לא הייתי מכניסה את עצמי לזה
וואוו מדהים שכילדה היית נוכחת בחסד יום יום
אצלי בבית, בזמנים נפיצים של סוף היום שהילדים עייפים ופחות אסופים, מאוד מרגיע לשים מוזיקה או פודקאסט לילדים בזמן ארוחת ערב. הם אומנם אוכלים ככה לאט יותר, אבל זה עוזר לשמור על אוירה נעימה. אם זה לא מספיק, (ומתאים לבית שלכם) הייתי מנסה לשים להם איזה פרק מסידרה במחשב, או ריקודים מול מסך (ג'אסט דאנס). זה משהו שממש תופס הרבה ילדים בהרבה גילאים, וגם מבוגרים 😉.
אולי במקומך גם הייתי מבטיחה לילדים שלי פרס גדול על ההערכה שלכם שהם שותפים במצווה הגדולה של עזרה לשכנים בסוף התקופה, נגיד טיול או אטרקציה שתשמח אותם. וגם בסוף כל פעם שהילדים של השכנים הולכים לתת לילדים שלך איזה צ'ופר (אכיל, או פרס מחנות השקל וכד') ממש כל פעם, כדי לחזק אותם שזה חשוב ואת רואה אותם שלא נעים להם ואת מאוד מעריכה שלמרות שהם לא אוהבים את זה הם נושאים בנטל. אני מאמינה שזה יעזור להם להבין שזה לא כי לא רואים אותם ואדישים לחוסר הנעימות שנגרם להם, אלא יתן להם כח להתגבר עוד קצת כל פעם כי המטרה היא חשובה.
(זה לא בדיוק אבל קצת כמו שכמעט בלתי נמנע להשכיב ילדים כשהם 100% מרוצים ומשתפים פעולה. נדיר... ועדיין ברור שהם צריכים לישון ולא חושבים שבגלל שמתעקשים שהם יכנסו למיטה סימן שלא אוהבים אותם.)
כמובן כל זה במצב שהילדים שלך לא נכנסים מזה למצוקה אמיתית ואז הקרוב קודם.
מחזקת את ידיך מאוד 🤗
לצ'פר את ילדיי על כל לפעם שהם באים. אהבתי את הכיוןון
וכן, כנראה שמסך בסופו של דבר יכול הכי לעזור.
תודה
פעם הבאה כשהם מגיעים לדבר איתם ישירות
להציב כללים, לתמלל אותם ולחזור עליהם שוב ושוב:
לא נכנסים לחדרים נשארים בסלון (ככה לא יתעסקו עם ציוד שהילדים לא רוצים, רק מה שבסלון מותר לגעת)
אצלנו בבית לא מדברים ככה
אם יהיו פה מריבות נצטרך להיפרד להיום ותחזרו הביתה.
וכו
זה לא יעליב אותם, זה יעשה סדר ובהירות, זה שהם במקום שצריכים חסד לא אומר שרחמים יעזרו להם, פריקת עול לא תעשה להם טוב. כדי להתארח אצלכם כל כך הרבה הם חייבים להתנהג בצורה מותאמת.
כשאת המבוגר האחראי את גם זו שמחנכת. את יכולה לומר להם שלא מרימים ידיים פה בבית נקודה וכו. זה יעשה להם רק טוב.
אלף כל. אימאלה התרגשתי ממש מהרצון הטוב ומזה שמישהו עוד עוזר ככה!!
ותדעי שבימים כאלה זה הצלת נפשות ממממש ❤️
כפשוטו
היתי כם מכנסת את הילדים לשיחה ולגמרי מחזקת אותם לשמוח במצווה הענקית הזאת
שככה הם יוכלו לספר לילדים שלהם שהם גם היו כמו לוחמים קטנים שעזרו לעמ''י לנצח!
כמו דאני מסבירה לילדים שלי..כשבעלי מגוייס..שהם ממש כמו החשמונאים.
ובעיני מי שעוזר ככה- הוא גם לגמרי חלק!
וחינוכית לא היתי מוותרת כדי באמת להחדיר בהם שחסד זה לא רק כשקל.
אבלל
היתי מעגנת את זה עם גבולות ברורים ועקביים לאורחים שמעדכנת מראש -ממש שמחים שאתם באים אבל בבית שלנו יש כמה כללים חשובים שאנו מקפידים עליהם ולא מוכנים לקבל התנהגות שונה
א. ב. ג..
לא להעמיס אבל למקד מה הכי הכרחי
אם קורה משהו -לגמרי להעמיד במקום מול הכלל. ולדרוש מהם לכבד אותו.
לא בצעקות.
בסמכותיות בריאה
זה רק יעשה גם להם טוב.
כל הכבוד את לא מבינה מה את עושה בזה
באמת
זה חסד עצום
הייתי לוקחת את הילדים של השכנה לשיחה, מסבירה להם מה לגיטימי אצלכם ומה לא, ושאם לא הם לא יוכלו להגיע.
בטח שאת אומרת שזה נגמר במכות לילדים שלך.. עם כל הכבוד לחסד (העצום!) שאת עושה, החסד הראשון שאת מחויבת לו הוא כלפי הילדים שלך, ולומר להם שבשם חסד הם צריכים לספוג מכות זה לשדר להם תפיסה מעוותת של המציאות שתלווה אותם גם בהמשך, ולא לטובתם
יש חסד גדול גם בלהציב גבולות לילדים שהמצב אצלם לא יציב.
הגבולות האלה בדיוק מאפשרים לך לתת להם יותר זמן להיות אצלכם. את מאפשרת להם.
וזה הכללים של הבית.
זה חשוב ממש וייתן ביטחון גם לילדים שלך.
כשהם נכנסים למריבה, אף כלל לא עוזר, הכל הולך לפח
כפי שציינתי לילדיםן מאוד קשה נפשית, עברו תקופות לא פשוטות
מטופלים
האמא מאוד על זה
אבל אני גם מאוד מרגישה עליהם את הסיר לחץ
הם לא נשארים אצלנו יותר משעה, לרוב לאחר שעה הם מתחילים להתפרץ ופה זה נגמר.
עם כל הצער לא הייתי מארחת אותם.
אפשר להכין להם ארוחות, אפשר לעזור לה למצוא בייביסיטר ואפילו לעזור לה לממן אותו אם אין החזר מהמילואים. אבל בחיים לא הייתי נותנת לילדים שלי להבין שבגלל שמישהו במצב לא טוב אני אתן לו להכנס לבית, למקום הבטוח שלהם, ולפגוע בהם. זה ממש קו אדום בעיניי.
אפשר לעשות הפסקה מהאירוחים, להסביר לאמא את המצב, אם הם באים לומר להם בנימוס שזה לא מתאים, ולחכות תקופה. אם הילדים שלך יסכימו עוד כמה שבועות לתת עוד צאנס אז מעולה. אם לא, הנפש שלהם קודמת...
אחרי שקראתי את התגובות האחרות שלך פה
אם כללים ברורים מול האורחים הקטנים לא עוזרים - אז שלא יבוא על חשבון ילדייך
הפסקה ובהמשך תראי מה קורה
עם כל הכאב
לגבי זה שזה נגמר במכות, מצטרפת לכל מי שאמרה שצריך לשים גבולות, ולהגדיר אותם.
ולממש לעשות להם שיחה על זה כשהם באים.
לדוגמא: אצלינו בבית אין מכות! או : אסור לשבור חפצים.
מי שעובר על זה לא יכול להישאר פה!
ובעיני, אם יש מכות , (או כל דבר שלא מקובל עלייך) באותו רגע את אומרת לילד שהרביץ:
אתה לא יכול להישאר כאן עכשיו. כי אמרנו שמי שמרביץ לא יכול להיות פה.
ברגע שאת תהיי רצינית פעם או פעמיים, הם יקלטו לבד ששווה לשמור על הכללים, אחרת הם הולכים הביתה!
ובטוח שהפעמים שתשלחי הביתה לא יהיו קלות לך! אבל תדעי שרק אם תהיי חזקה זה יעזור!
גם לך, וגם להם לדעת שזה קווים אדומים שלא עוברים. ובסופו של דבר יגרום שהזמן שהם יהיו אצלך יהיה נחמד לשתי הצדדים.
רצוי לשתף בזה גם את האמא שלהם, ואז גם אם תצטרכי לשלוח ילד אחד היא תדע למה,
ותשקף לו שכולם נשארו ורק הוא הפסיד כי הוא התנהג לא יפה.
בהצלחה והמון כח!
ספציפית עם ילדה שהייתה נורא קשה.
נתנו פה רעיונות מעולים
רק מחזקת לתת לילדים צופרים.
ואני כן הייתי נותנת להם איזה אופציה של בחירה
אולי ללכת לחבר אחר?
לשבת בחדר עם ספר?
וגם להגיד מראש פעמיים בשבוע נגיד ואיזה יום אתם מעדיפים?
שלא יפתיעו אותם כל הזמן, בסוף זה גם הבית של הילדים שלך.
ואני הייתי אומרת הרבה לילדות שלי שאבא שלהם הלך לשמור על כולנו לא רק על המשפחה שלו, ולכן כולנו צריכים לעזור.
בעלי גם במילואים בתקופות וזה זמנים שאז הבנות שלי באמת רואות שגם אני נעזרת.
מניחה שמעבר לקושי של הילדים שלך,
גם בשבילך זה מאמץ, וזה מצריך נשימה עמוקה, וזה מצריך להיות בהיכון.
וזה מדהים כמה את מוכנה ללכת לקראת השכנה שלך, כמה את מוכנה לפתוח את הלב שלך, לספוג אי נוחות ולהתחשב בה בכל זאת, והכל מתוך אהבה ושותפות כנה
אז היא לגמרי זכתה בך. לא משנה מה יקרה מכאן. את חברת אמת
ולגבי הילדים- נתנו לך פה עצות מאוד טובות. אני חושבת שבהחלט כדאי להיות קשובה לילדים שלך,
ולהסביר להם ממש לעומק, מה זה אומר אבא במילואים, מה זה אומר שהוא לא נמצא, לחשוש לחייו וכו'
לפחות אלו הבוגרים, שיכולים להפנים את המצב של הזולת
ועם כך זאת, להגיד להם שבראש ובראשונה, לפני האכפתיות כלפי אנשים אחרים
את אכפת לך מהם, והם הראשונים אצלך בלב, ומהם הכי אכפת לך
ואת מאוד רוצה שהם ירצו שהשכנים האלו יבואו
אז מה דעתם? מה יגרום להם לרצות את זה?
ופשוט להקשיב להם.
כדי שזה לא יבוא מכ9ייה או מהנחתה
שאלו רעיונות שיבואו מהם
ולדעתי זה יגרום להם לקחת יותר אחריות במשחקים עם השכנים. אולי יותר לוותר, אולי לחשוב איך לצאת מריב במקום לטפס על העץ
בקיצור, לשתף אותם במקום שבו את עומדת. בטוחה שזה יהיה שיעור חשוב
