שמתכוונים להחזיר מוסדות עם מיגון ברביעי כבר, בהתאם להערכת מצב של פיקוד העורף
הדגש הוא - דיפרנציאלי לפי אזורים מטווחים יותר או פחות, קודם ילדי חינוך מיוחד וגנים ממוגנים וכו'
אבלל
זה נשמע הגיוני למישהו?
עדיין יש אזעקות
מה לשלוח ילדים במצב הזה?
מה אתן חושבות?
8:00:
אמא קמה, שמחה שהקדימה את רוב הילדים.
יושבת להתחיל לעבוד.
בינתיים ילדונת מתעוררת, הולכת עם אבא לרופא - השקט נמשך.
ואז תינוקת מתעוררת - מתעקשת להיות על הידיים כל הזמן, אז אמא מנסה לתמרן בינה לבין המחשב.
9:00:
ילדים נוספים מתעוררים, אמא נזכרת שהם קיבלו מערכת שעות ללמידה מרחוק.
ילד א': "לא רוצה, הכנתי לעצמי מערכת שעות!"
בחורונת: "אבל למה הם לא שלחו קודם הודעה בטלפון??"
ילד ג': "אני רוצה לעשות במחשבבבבב!"
10:00:
ילד א' יושב בסוף לשיעור מול המחשב. ילדה ד' מתקשרת לחברה כדי ללמוד איתה מרחוק. המורה של ילד ג' מתקשר בשיחת וידאו לכל הכיתה ואמא מוותרת על הטלפון שלה לטובתו.
10:30:
שני ילדים נוספים מפציעים. ילד ה' גילה שהפסיד שיעור חי. ילד ו' נהנה מהחופש שנותנים לו מהלימודים.
בכיתה של ילד ג' עוד פעם מתקשרים בשיחת וידאו.
11:00:
אמא סיימה לעבוד לבוקר זה ב"ה.
בכיתה של ילד ג' שוב מתקשרים בשיחת וידאו. לפני כן נשלח דף עבןדה בקבוצה. ילד ג' מכריז שהוא לא עושה כלום!
בינתיים חברה של הילדונת מהגן מתקשרת, רוצה לדבר איתה. בפועל חוזרת שוב ושוב ושוב על שמה של הילדונת, ולא מדברת. הילדונת מצידה תורמת את המידע: "יש לי מדבקות!" וחוזרת עליו שוב ושוב ושוב.......
11:30:
מיליון שיחות וידאו שלא נענו מהכיתה של ילד ג'. ילדה ז' נכנסת לשיעור חי בטלפון. ילדה ד' מחכה לתורה. בחורנת מחליטה בכלל לצאת להתנדבות. ילד ה' מסתובב סביב עצמו. ילד א' מסיים את השיעור, הולך לבלות. ילד ו' ממשיך ליהנות מהחופש שלו.
ואמא, וגם אבא -
😵💫🥴🤭😅😬🤣🙃🥴🥴🥴🥴🥴
לאחת מהן ברגיל ממש קשה לקום. לכן השתעשעתי מה"פתרון" הזה.
אז זהו היא באה...
תתפללו עלי שהתינוקת לא תידבק
שיש לו צורך בקצת יותר מנוחה ממה שנתנו לו
החמוד בן 8.5 חודשים
קיבלתי מחזור אחרי 7 חודשים (אולי כי קצת התחלתי טעימות)
כרגע הנקה לא מלאה ולא קיבלתי מאז
עבר חודש ושבוע מאז
זה אמור להיות בלגן עכשיו?
האמת שזה מטריד אותי קצת רק בגלל שאני תמיד עושה לק גל וזה צריך להתסדר לי עם הטבילה.. ואין לי שליטה על שה
אפשר לנסות לבדוק מתי הביוץ, ואז תדעי מתי צפוי להגיע המחזור הבא.
מרגישה שאני עובדת מאוד קשה כל תקופה מחדש לבחור שוב בבעלי, לראות בו את הטוב לראות את ההתאמה ביננו, וכל פעם מחדש מקבלת 'נכשל' . הוא מעריך אוהב אותי אני יודעת גם אם הוא לא ככ מבטא אתזה, אצלו זה כאילו ברור.
ואצלי ככ לא, התחתנתי איתו ומהרגע שנהייתי כלה פחדתי שעשיתי טעות ולא הצלחתי באמת להתחבר, זה ממש הולך איתי.
רשימת הפערים ביננו ארוכה אבל הכי מציק לי הפער השכלי והמודעות הרגשית, זה מתיש אותי ולפעמים אין לי כח לא יודעת אם יש לזה באמת תקווה.
ככ הייתי רוצה לשמוע מנשים שבעבר הרגישו כמוני שזה אפשרי, שאפשר לבחור ובאמת לאהוב מחדש. זה יתן לי עוד דחיפה להתאמץ עלזה כמה שצריך .
יש לי איזה הנחה שגויה שזה אפשרי רק כשבאמת יש תשתית והבחירה והנישואין היו באמת מתוך חיבור ואהבה מורגשת.
בקיצור תעודדו אותי פליז, התעייפתי
ככ הייתי רוצה שיצמח ביננו משהו טוב ושבאיזשהו שלב זה לא יעלה בכל כך הרבה מאמץ ומלחמה פנימית מול ההתאמה ביננו.
להבין מה בציפיות שלך לא מתקיים? מה חסר לך? כמה מהקשיים הם אובייקטיביים וכמה נובעים מהנחות מוקדמות לגבי מה צריך להיות או סתם חוסר תקשורת? מה גרם לך לבחור להתחתן איתו מלכתחילה? זו היתה החלטה שלך? היא נבעה מרצון או מפחד/תחושת אין ברירה?
אם חסר לך ריגוש ופרפרים בבטן - אם זה לא קרה בתקןפת ההיכרות שלכם ולא במהלך הנישואין רוב הסיכויים שזה כנראה כבר לא יקרה
אם חסרה לך תחושת יציבות וביטחון איתו - זה יכול להשתנות עם עבודה
בין כל שני בני זוג יש פערים ברמה כזאת או אחרת, השאלה היא ממה נובעת המועקה סביב זה והאם אפשר לעבוד על הפערים כדי להפחית אותה.
נישואין וזוגיות זה הרבה פעמים עבודה. יש כאלה שהעבודה אצלם קלה יותר ויש כאלה שהעבודה אצלם קשה יותר. ההבדלים יכולים לנבוע מהרבה סיבות (כימיה ראשונית, משיכה, פתיחות, קבלת האחר, אופי, מוכנות לקבל, מוכנות להשתנות ועוד ועוד ועוד)
לא כתבת כמה זמן אתם נשואים אבל להרבה כלות ונשים בתחילת הנישואין יש את החשש שעשו טעות, זה בעיקר נובע מההבנה של המשמעות של ההחלטה להתחתן והתחושה שזה קצת בלתי הפיך. זה נורמלי ואפילו בריא. מי שמתחתן בשאננות ובלי דאגות הוא זה שצריך לשאול עליו שאלות. תקןפה מסוימת אחרי הנישואים זה מובן להמשיך להרגיש ככה אבל אחרי שעובר עוד זמן אם זה לא משתנה אז שווה ללכת לטיפול סביב הנושא וללבן את זה מול עצמך
אני לוקחת את השאלות אליי.
זה ארוך מורכב לפתוח אתזה על גבי פורום לכן בעיקר רציתי לשמוע עידוד מכאלה שאולי עברו קשיים בזוגיות ולא היה פשוט ובכל אופן הצליחו.
והלכנו לטיפול, הועיל מהצד של בעלי - שהיו לו הרבה התפרצויות זעם והיה קשה לתקשר איתו וללבן דברים מלא הגנות, ועכשיו תודה להשם יותר טוב בהרבה מהבחינה הזו. אבל מהצד הזה שלי - לא הועיל,כי זה לא משהו שאפשר לפתוח במשותף כשבעלי נוכח (כן הלכתי בנפרד כמו שכתבתי למטה, צריכה כנראה ארוך ועמוק יותר)
אולי עם מטפלת אחרת. אולי זה יותר יעזור.
ואתן לך עצה שנתנו לי בעבר בהקשר אחר - קחי לך מחברת ותכתבי כל ערב 3 דברים טובים עליו. זה יכול להיות משהו שהוא עשה, משהו שיש בו, דברים שהרגשת באותו יום - הוא התלבש יפה ואהבתי את איך שהוא נראה, הוא שמע אותי בנחת כשסיפרתי לו איך היה היום, הוא שאל מה שלומי מיוזמתו, שטף כלים. כל דבר. גם דברים שהם התפקיד שלו או ברורים מאליהם.
זה יכול לעשות פלאים.
פתחתי ניק כדי לענות לך.
אתחיל מהסף. ב"ה נשואים באושר ואהבה 15 שנים. בטוב ממש
ה5 קנים הראשונות, היו סיוט במחינתי. מיחה במילה מה שכתבת. תחושה על פערים ביננו שליוו אותי מאז הארוסין, ולא הרפו.
הייתי בלופ של פחד שאיננו מתאימים וואולי לא היינו צריכים להתחתן, אל מול נסיון לעבודה בזוגיות, כרגיל, כמו שכל זוג צריך.
הללכתי לטיפול על זה. לא קצר. הספקוצ אכלו אותי מבפנים. ואם טעיתי.. ופספסתי את זיווגי.
במהלך הטיפןל ב"ה הגעתי להבנה פנימית, שגם אפ שגיתי בקבלת ההחלטה ככלה,,כרגע אני מקבלת החל
אשקול את זה ברצינות, כבר הלכתי בעבר למישהי על הנושא הזה ונושאים שנוגעים לזה. בינתיים אני רואה שלא משנה מה זה עדיין מלווה אותי. אשקול לעשות תהליך מעמיק יותר שוב.
מאוד ברור לי ההשגחה הפרטית שבסיפור, אבל לפעמים יש לי את השאלה שאולי זו רק תחנה בדרך ? אולי לא יוכל לצמוח כאן משהו יציב?
אני יודעת שעצם השאלה והספק הזה פוגע בעבודה הזוגיות שצריכה בהירות ומוחלטות
לכן אני מרגישה שאני בעיקר צריכה עכשיו לשמוע שזוגות צולחים אתזה גם אם זה אומר עוד כמה שנים נוספות של עבודה וגם אם אין איזה תשתית של אהבה חזקה.
מה שעזר לי מאד בטיפול, היתה ההחלטה, שגם אם טעיתי בתור כלה, כרגע אני מקבלת.החלטה מחודשת. האם להמשיך או לפרק את הבית.
וקיבלתי החלטה להמשיך. מהרבה סיבות. חלקן קשורות לילדים אבל רובן באמת קשורים אלינו. לעצם הקשר, לכל הטוב שיש בבעלי. למרות הפער השכלי, התורני, ועוד. ופתאום היה ברור לי כשמש שרצון ה' שנמשיך יחד. אחרי שנים שלא היתה לי שום וןדאות בזה.
וזו היתה נקןדת מפנה.כי כמו שכתבת כל עוד המבט מופנה החוצה, האם נכון שנהיה יחד וכו... אז זה כמו חור בכלי. לא יכולה חהתמלא אהבה הכל תמיד בורח. הישיבה על הגדר הזה ומשך שנים טובות, אפיחו 8, היתה בעצם סוג של מנגנון הגנה שלא פתאום אמצא את עצמי בגיל 50 עפ זוגיות לא אמיתית.
לקח לי שנה בטיפול אינטנסיבי כדי להסתכל על זה ככה.
חלפו מאז שנים לא מעטות.
ב"ה האהבה פורחת.
הפערים לא נעלמו אבח מה שבעיקר בולט על פני השטח, זו האהבה הקשר הביחד הקרבה.
אני שמחה בבעלי מאד וברור לי שזה מקומי.
ביחד עם זה מרגישה שהעולם בחוץ והמדיה שוטפים לנו את הראש על זוגיוצ בהתאמה מושלמת שכל שניה בלי מילים הם מבינים אחד את השני לעמקי עמקים. בפועל זה לא החיים.
יש הרבה רגעים כאלה של קרבה והבנה ואהבה וקשר מופלא, ויש גם רגעי יומיום של עומס שלא מספיקים לדבר ןחש גם רגעים מתסכלים של למה אנחנו רחוקים.
ועוד 2 דברים שעזרו לי. 2 כיווניםמשל עבודה נפשית.
1. ענווה. להפסיק להתנשאנעל בעלי ולחשוב במה אני יותר. הספר לדעת להכנע עזר לי שם.
2. השגחה פרטית. להתחזק כל הזמן במחשבה על השגחה פרטית שהקב"ה חיבר ביננו ושם תיקוננן.
אני קוראת את מה שכתבתי ומחשבות של הודיה ממלאות את ליבי. תודה לך ה'
הייתי ככ עמוק בלופ הזה. תודה שהוצאת אותי ממנו. פתאום רואה שאני ככ לא שם. חסדי ה'. והכל אפשרחףי
שגם אני עוברת מסע בזוגיות,
וגם אצלי היו הרבה פעמים מחשבות של די, זה גדול עליי. אולי עם מישהו אחר היה יותר קל.
התחתנו מאהבה מאוד גדולה, דווקא בגלל החיבור המנטלי שעליו את מדברת.
בהתחלה, חשבתי שזה בגלל התנאים הקשים שלתוכם התחלנו. היה קושי כלכלי מאוד רציני בעקבות המזונות, וחמשת הילדים שלו שבאו לבית הקטן שלנו, היו חמודים מאוד, אבל זה היה מתח רציני בכל פעם.
ומי שחושבת שכסף בא וכסף הולך, או שכסף הןא צדדי לזוגיות- זו טעות.
כסף זה קיומי.
ועכשיו כשכל התנאים השתנו לטובת הזוגיות,
עדיין יש פעמים שקשה לי מאוד. כי יש דברים בי ובו שצריכים תיקון.
ואני מגלה שזוגיות זו בחירה לראות את הטוב.
בחירה שהיא נטו שלי. מאמץ.
כי הכי קל זה ליפול בזה שהוא מובן מאליו.
זה הכי אנושי שיש. אבל מה קורה? אנחנו חיות בחוסר שביעות רצון תמידית.
זאת עבודה של שינוי תודעה.
מתודעה של- מה חסר לי, כמה קשה לי שאין לי את זה, כמה מילוי החיסרון הזה היה מיטיב איתי
לתודעה של- מה יש לי, כמה זה לא מובן מאליו מה שיש לי. כמה טוב לי כבר עכשיו
אני חושבת שאחרי אימון תודעתי, תוכלי להבין עם עצמך האם החיסרון של בעלך הוא אקוטי ברמה כזאת שאת באמת לא יכולה לחיות ככה.
שהוא לא עונה לך על צורך רגשי בסיסי, ושהוא בקושי מכיר את העולם שלך, כי אין לו כלים להבין אותך
אם את באמת חיה בתודעה של טוב ולא בתודעה של חוסר,
ועדיין מרגישה החמצה מטורפת של יכולת לאהוב באמת,אז שווה באמת לשים סימן שאלה- האם לא כדאי לך לחפש אהבה?
אני מכירה מישהי מהציבור הדתי החזק, שמתגרשת עכשיו אחרי הרבה שנים של נישואין, כי מרגישה שלא יכולה עוד עם הפער הזה.
שהיא חייבת מישהו שיכיג אותה מבפנים.
להגיד לך שבעיניי היא לא עושה טעות?
היא לוקחת סיכון ענק, אבל אני יכול גם להבין אותה.
היא הבינה שלשנות את בעלה היא לא תוכל, והבינה שלחיות ככה זה אומר לא לחיות.
וזה לא שבעלה לא טוב, לא דואג או לא מפרנס. הפוך.
אבל העולם שלו רחוק ממנה מאוד מאוד מאוד, ואחרי הרבה מאמצים הבינה שזה לא עתיד להשתנות הרבה.
זו בחירה שהיא לקחה. והיא משלמת עליה בלבד, בירידה ברמת החיים, במשבר לילדים, במשבר מול הקהילה
בסוף, החתונה והשנים הראשונות של החתונה, הן לא משנות להווה.
מה שמשנה להווה שלך זו התודעה שבה את חיה, והבחירה שאותה את לוקחת.
זו עבודה, וזו עבודה לפעמים מאומצת, אבל היא משתלמת.
העיקר שאת תרגישי שאת בשליטה על החיים שלך, ושאת לא קורבן של נסיבות.
נשמע לי אתגר מטורף. את נשמעת גיבורה.
אנחנו נשואים חמש שנים, ולא היה לנו איזה ירח דבש, מעניין מה שאת כותבת על הקושי הכלכלי ומעניין אם גם לנו כשזה יפתר זה ישנה..
אני משתדלת מאוד לא להכנע לתודעת הקורבן ומאמינה שבגדול השם באמת מוביל אותנו לטוב גם ריגשי.
בקיצור אפשר לחיות עם הכל בגדול, ואני רואה את השיעור שגם הזוגיות הזו מעבירה אותי אבל מקווה שגם באמת תתעורר אהבה עם הזמן וזה לא ישאר רק בגדר שיעור ארוך חשוב ומעייף 
תודה לך באמת.
ששם תעקבי אחרי ההתפתחות התודעתית שלך בקשר לזוגיות שלך.
בקשר לעבודה שאת עושה מול עצמך ומולו.
תתעדי מה קורה לכם בערב, מה קורה כשאתם לבד,מה קורה כשאתם משוחחים.
במה את נופלת כמעט באופן אינסטינקטיבי.
מה את מעריכה בו ף, אבל עובר לידך
מה שעברתי אותו היום בקטנה, ואיך זה שינה את בזוגיות שלכם
למה את קוראת אהבה.
מה ראית אצל הורייך ואת משחזרת בלי לשים לב.
למי את משווה אתכם כזוג, ולמה.
כל העבודה העצמית הזאת תביא אותך למודעות של איפה המקום שלך בזוגיות, ואיך שינויים אצלך משפיעים על המערכת הזוגית כולה.
בקשר אלינו- כן, זו הייתה תקופה סופר מאתגרת. אני עד ביום לא מבינה איך עברנו את זה. העו"ד של הגרושה שלו התנכל אלינו בעל צורה שהיא, ואף רצה לעקל לי את חשבון הבנק.
זה בנוסף לכל האתגרים האחרים.... ובנוסף לאתגרים שהיו לנו עם הילדים המשותפים שלנו.
הנפש היא יצור מסתגל, וגמישות היא סימן לצעירות בנפש.
העניין הוא להבין את הנפש הפרטית שלך. מה היא מבקשת. מה חסר לה. למה היא משתוקקת. מהם העזרים שבהם היא נעזרת. למי היא פונה.
ככל שתעבדי עם עצמך ותתעדי את זה, תוכלי להכיר את עצמך כבת זוג ורעיה.
לדעתי זה אומר שמשו בדרך שלך לא ככ נכון
זוגיות זו עבודה, נכון, השאלה באיזה כיוון
קודם כל הייתי ממליצה על טיפול אישי
אבל עד אז הייתי שואלת את עצמי - מה אני רואה כזוגיות טובה?
מה הצורך שלי הרגשי כאישה בתוך מערכת יחסים הזו? זה פן רגשי שלך
מה אני מקבלת מבעלי שהוא מגדיר כאהבה? זה פן שכלי שלך
אחרי שאת עונה לעצמך, אפשר להעביר את הכדור הלאה ולדבר את זה מול בעלך. יכול להיות (סביר להניח) ששפות האהבה שלכם שונות
במקרה כזה, צריך וכדאי להביא את זה למודעות שלו, שיש פער בין מה שאת מרגישה כאהבה לבין מה שהוא מביע כאהבה. זה לא אמור שהשינוי יהיה רק שלו, אבל הוא גם לא יכול להיות רק שלך
בעיניי זה בסדר להגיד שחסר לך, שאת מורעבת רגשית, שאת רוצה שיתאמץ עבורך במה שחשוב לך. וגם את תתאמצי מהצד שלך לקבל מה שהוא יודע לתת בדיפולט
יש פה עבודה של שניכם, אבל האחריות על הרמת הדגל היא שלך
איראנים נמאסתםםם
חלאס
שימותו כבר כולם שם
דייי
עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה
איך אפשר ללמוד ככה
לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה
לק"י
בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.
לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).
באמצע מועדי ב'
שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו
והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר
שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.
נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן
אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח
אבל בטוח יש שם מרחב מוגן
רק לא בכיתות עצמן
אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט
אני צריכה לברר
צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.
לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...
בקורונה כן היה
אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל
אבל זה לא מה שמלחיץ אותי
אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן
אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע
לק"י
או שמראש המבחן יהיה שם.
אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦♀️
כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...
לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח
גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.
הייתי מבררת מראש מה הנוהל.
המצב שלי...
גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד
קשוח לבד עם הילדים בבית..
חיבוק גדול ♥️♥️
מתואמתאני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...
ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?
אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)
אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית
הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה
גם כשהוא שומר עליה
היא כל הזמן רוצה אותי
לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה
אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית
בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.
אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?
לפני המתקפה
אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא
ואמא שלי לא רלוונטי
עד לפני יומיים הכל היה סבבה
פתאום התחילה לפלוט המוןן (אני מאוד חושבת וחוששת שזה להקיא. מבחינת כמויות זה המוןן ביחס לעבר, וגם סוג הפליטה יותר 'בבת אחת')
מה יכול להיות הסיבה? לא רואה שום תסמין נוסף
דווקא היום היה שיפור בצינון
הלוואי שזה רק זה. הלחיצה אותי...
אולי רגשית, חוסר יכולת 'לעכל' את המצב עכשיו עם כל המלחמה?
הייתי מנסה לבדוק אם זה מתמשך טיפול תודעתי
לחישות לילה
אולי יעזור ואת יכולה לעשות עצמאית בבית
אצלי הבת הקטנה בהתחלה הייתה פולטת אחכ בסביבות גיל חודשיים וחצי עברה להקאות, אבל מה זה הקאות בקשת. ככה גילינו ריפלוקס ורגישות לחלב (לקחה תמל)
קיבלה תרופה לריפלוקס. אצלי זה היה מלווה גם באי שקט
חודשים הייתה מקיאה אחרי כל ארוחה
לקחתי אותה לרופאה. היא אמרה שהיא מפתחת איזה מחלה ויראלית שבעז"ה תעבור תוך כמה ימים, ולעקוב ולראות.
מקווה...
שכחתי אבל לבדוק האם בגלל זה להאכיל אותה יותר או רק כל שעתיים וחצי+ (כי מצד אחד היא פולטת המון אז אולי כדאי לרווח ארוחות, ומצד שני אולי היא מאבדת אוכל ולכן רעבה מהר יותר)
זה לא מובן כי היא באופן כללי פחות רגועה...
ילדה בת 3 וחצי שמפספסת בלילה, כל לילה. ככה כבר כמה חודשים. אני ליטרלי כל לילה קמה לקלח אותה והכביסות של חורף… אין אותי
הלפ
גמילת לילה זה עניין פיזיולוגי...
פשוט לחכות שהגוף שלה ילמד..
וכן יש מימד פיזיולוגי וגם רגשי
אז בזמן מלחמה וואלה היתי מורידה ציפיות
אולי שמה תחתוני גמילה ככה שהיא לא תדע שזה כמו טיטול ועדיין תרגיש גדולה עד שנחזור לשגרה והיא ואת תתאפסו קצת
בכל מקרה מה שלנו עוזר-
א. למתן שתיה לקראת הערב.
ב. לקחת יזום לשרותים לפעמים רק בתחילת הלילה ואם צריך אז גם בהמשך.
ג. לדאוג שחם לה כי קור גורם לבריחת שתן
ד. משהו שהיתי סקפטית אבל עבד- לעודד אותה מנטלית לא כאשמה חו''ש אם מפספסת
פשוט לעשות נגיד טבלה שאם פעמיים בשבוע קמה יבשה לפחות מקבלת פרס קטן וכמה שיותר-יוצר
זה לכאורה לא בשליטה ולא בחירי אבל אצלינו ראינו שהכח רצון עזר כמה וכמה פעמים לא יודעת להסביר איך..
אבל בשום אופן לא לשדר שזה לא בסדר ואוף חבל.. ממש להפך הכי לנרמל ולחבק
מלילה? כלומר מגיל 2.5 היא גמולה לילה?
אם כן וזה רק בגלל המלחמה אז אולי פיתרון זמני שהיא לא תרגיש כמו לשים טיטול שהיא נרדמת או תחתון טיטול..
אם גם לפני הייתה מפספסת אז ככל הנראה זה מוקדם מדי..
תשתמשי בסדיונית.
מקלחת זריזה בבוקר ולהתלבש.
מבחינת כביסות זה אכן מוסיף,
אבל אם משחררים את המועקה הנפשית אז הטכני פחות מורגש.
היא צעירה
אפשר לשים לה אחרי שהיא נרדמת
נגיד לשעה 2 בלילה. תקחי אותה לשירותים ואחרי שלושה ימים תשימי שעון מעורר ל 2:15. ככה לאט לאט עד שתגיעו לבוקר והיא תהיה גמולה.
(יכול להיות שעכשיו במלחמה זה לא מתאים לכם או שיש לכם תינוק שקם בלילה… אז פשוט תקחי אותה לשירותים כל פעם שאת קמה)
אם כן לקחת אותה לשירותים כשקמה, אפילו שהיא כבר עשתה, להחליף בגדים וסדינים אם נרטבו ולהחזיר לישון. מקלחת על הבוקר, זה ממש מהר
אם היא לא מתעוררת מזה אז פשוט לקלח בבוקר ולהכניס לכביסה על הבוקר
מבחינת מצעים של חורף - שימי לה רק דברים שמתכבסים בקלות - במקום פוך שמיכת פליז, כרית קטנה כזאת שאפשר להכניס למכונה.
זה כן דורש מכונה כל יום אבל יותר קל וסביר.
הבת שלי לא התלוננה בכלל אבל חזרה להרטיב.
שמתי לה שן שום בפי הטבעת ומאז פסקו כמעט לחלוטין ההרטבות
תודה על התגובות שלכן
כן, היתה תקופה שהיא היתה יבשה בלילה. אני אפילו לא יודעת להצביע על מתי נכנסנו ללופ הזה. נראלי מתחילת שנה בערך. בקיץ היתה יבשה.
זה נראה שהיא ישנה ממש עמוק, לאחרונה היא אפילו לא מתעוררת מזה, ממשיכה לישון בפיפי. אני מגלה את זה כשאני קמה לקטנה או לפני שאני הולכת לישון בעצמי. זה מתסכל כל פעם מחדש
גם כמוך בדיוק
גמולה מהסבב הקודם עם איראן שזה שנה בערך
וכשנגמלה גם יום וגם לילה לא פספסה בכלל
ובחודשים האחרונים אמאלה מה שהולך פה
בגן כל יום פעמיים!
בלילה מפספת גם 3 פעמים כלומר שלא עוזר לקחת אותה לשירותים בתחילת הלילה זה פשוט לא יעיל
ובכלל השבוע היא הורידה תחתונים במרפסת ועשתה בדשא
אני בטרלול עמוק
בסמיכות לאריאל. עם קהילה צעירה יחסית. תורנית.
שאפשר להשכיר שם דירה (או קראוון) במחירים יחסית זולים/ לא מאוד זולים אבל עם תחב"צ סביר.
אפשר גם קצת יותר סגנון של גבעה. אבל לא משהו ממש פיראטי. שיהיה תנאים סבירים ובלי חשש רציני של פינוי.
תודה רבה
מה הסגנון שם? מה המחירים?
אני לא חושבת שהאוטובוסים מגיעים עד לשם
בכל אופן לא מכירה מקרוב
תחבצ לאיפה? לאריאל?
מה הסגנון של השכונת קראוונים? יודעת להגיד לי מחירים?
מחפשים או מקום זול ואז נהיה עם רכב או יקר ועם תחבצ סביר.
יודעת מה הסגנון?
יודעת מחירים?
אם תדעי אשמח
גם שכונת קרוואנים.
לא בטוחה איך האופי שלה היום אבל שווה לבדוק..
שם קראוונים?
סגנון יותר פתוח.
תנסי גם ב-
קרית נטפים
רחלים
תפוח
נופי נחמיה- בלי תחבצ
בשילה יש שכונת קראוונים צעירה ונחמדה.
אני חושבת שבכל ישוב יש שכונת קראוונים.
לא ממש תורני אבל יש גם תורניים
היתרון שזה ממש קרוב לאריאל ויחסית לא מאוד יקר
בערך חצי שעה מאריאל
דירות מאוד זולות.
יישוב מהמם
אין תחבצ כמעט, אבל אחלה טרמפים
פעוט בן שנתיים שלא נוטה להתלונן בדרך כלל (כבר קיבל חתכים/כויות ובקושי בוכה)
שמתלונן מהבוקר לסירוגין על משהו ברגל- בין המותן לברך
סוחב קצת את הרגל, נראה שמנסה לא לדרוך עליה
כשאני מחתלת ממש בוכה
אמרתי לו תראה לי ביד איפה כואב לך- אמר
לא לא לא, לא כואב לי ביד. כואב לי פה- ומראה משהו מעורפל כזה.
כשאני מרימה בידיים מרגישה שהתנוחה שלו ברגל לא רגילה אבל לא יודעת להסביר.
(אל תשאלו אם נפל בימים האחרונים כי הוא מאד שובב וכל היום נופל. גם היום גם אתמול)
לא רואים כלוםםם. לא נפיחות לא שפשוף שומדבר.
כדאי נראה לי לנסות לתת לו כמה שיותר לנוח במהלך שבת, לחסוך ממנו לדרוך על הרגל בלי לעשות מזה עסק
ואם עד ראשון בבוקר עדיין כואב לו ללכת לבדיקת רופא
השאלה אם לדעתכן קריטי ומוצדק עכשיו
בעצם. ואם מטפלים מייד גומרים עם זה מהר. לרוב זב יהיה אנטביוטיקה דרך הוריד.
יתכן שיצטרכו לעשות מיפוי עצמות בשביל לזהות את הדלקת.
אל תתעכבי עם זה. סליחה אם מלחיצה אבל יש לנו לצערי נסיון משפחתי רב.....
חווינו גם לצערינו שלא עלו על דלקת כזו בזמן והילד היה ל"ע מורדם ומונשם ועבר ניתוחים רבים.
דבר נוסף
האם היה חולה לאחרונה
יש וירוס שמגיע אחרי מחלה ויראלית שגורם לכאב ברגל ולצליעה אצל ילדים
אבל כל זה זה אחרי בדיקות דם לוודא שזה לא חיידק
כמו שכתבו יכול להיות זיהום
שהייתי באשפוז עם הילד שלי היה ילדה שגם התחילה פתאום לצלע וב"ה בגלל שהגיעו מוקדם יחסית השתחררו מהר
ב"ה כבר לא מתלונן ולא גורר רגל
כן עבר חיסון בחמישי
בגלל שאתן מלחיצות קצת עם הדלקת בעצם..
יכול להיות שהכאב עבר ולמרות זאת צריך להיבדק?
קצת מורב לי לצאת לרופא במצב הנוכחי...
לברור רפואי.
לא יודעת איזה חיסון עשה, אם זה חיסון צהבת של גיל שנתיים לא אמורות להיות תופעות לוואי
בקיצור אני באופן אישי הייתי בודקת
לכל הפחות להתקשר לרופא.
אני לא מבינה איך מסתדרים ככה
זה ממש לא מובן ךי מאליו שאני צריכה לבא לכל המשרה כרגיל ולהשאיר תינוקות וקטנים ..לא יתאפשר ץמיד שבעלי יהיה- והוא גם בכוננות גיוס
זה נורמלי לקבל הקלות?
זה הגיוני להסתכן ולנסוע 30-40 דקות בשעות לילה מאוחרות בכבייש'ם לא אידאלים גם ככה?שאי אפשר לעצור בצד
מרגישה כאילו זה כזה מובן מאליו לכולם. ורק אני תוהה לעצמי איךך
בטח עם אפס שינה בלילה
כמה אבות שמרימים ילדים בני שנה+ מהיד, מחוסר ברירה,
כי צריכים לסחוב כמה ילדים למקלט למטה ובחזרה, אבל זה ככ ככ קשה לי. ממש לוקחים מהיד את הילד ומעלים אותו אליהם.
מה זה חוסר ברירה?
מה הבדל בין להרים ילד מהמותן לבין להרים מהיד?
אנשים מעדיפים להיות פסיביים מול המציאות ולהשתמש בתירוץ של חוסר ברירה.
מילא באזעקה ראשונה, שניה.
אח"כ שיתכננו איך לרדת בצןרה בטוחה.
כנראה הם לא חושבים שזה בעיה ומרימים כך גם לא במצבי חירום.
מנסה פשוט לא לשפוט אותם.
נכון.
לא נעים לי להעיר, אני יותר קטנה מהם
ואז אחד מרימים מהמותן בעזרת שתי הידיים של המבוגר
ואת השני מרימים עם יד אחת אז לא כל כך אפשרי מהמותן
לפי התיאור שלך זה לא שהם גוררים את הילד ככה ביד, אלא רק מושכים אותו אליהם ואז מחזיקים אותו נורמלי, לא?
אם מחזיקים שני ילדים נניח זה הגיוני שאת השני (והגדול יותר) נרים בצורה פחות נוחה.
בשגרה ברןר שלא
אבל במצב חרום כמו חרוץ לאזעקה, נשמע לי לגמרי סביר.
יש זוית שעושים את זה יציב ובכלל לא גורם לפרןק יד..
אין כזה דבר חוסר ברירה, יש חוסר מודעות.
גם לי זה קשה לראות דברים כאלה
מהמקום.
זה כמובן לא אידיאלי
אבל אישה עם 3 קטנים שבעלה מגוייס ומרימה למקלט אחד בכל יד, נשמע לי הגיוני,
צריך לדעת לעשות את זה נכון
שורשיהיי
הבכורה שלי בת שנה בדיוק, וב'ה אני באמצע חודש שישי.
עד עכשיו הנקתי, בשילוב של מוצקים והיה אחלה.
אבל משבת מרגישה שזהו, כל פעם שאני מניקה יש ממש קצת בשביל הפינוק ונגמר וזה לא מספק אותה...
אז במהלך היום משתדלת לתת לה הרבה מוצקים ולגוון בשביל שתשבע, ומניקה אותה פעמיים בשביל הפינוק וההשלמה לשתי דק'....
אצל המטפלת בבוקר- עד לפני חודש שאבתי, אחרי זה עברנו למוצקים והשלמה של מטרנה. (נגיד חצי פיתה/ חבילת גרבר+ 60 מ"ל מטרנה. הגיוני? אף פעם אני לא מבינה כמה צריך לתת...)
וכשתחזור בעז'הה אני חושבת שנמשיך ככה. בגדול היא דיי שבעה מהמוצקים, אבל צריכה את המטרנה בשביל להירדם וקצת להשלמה...
השאלה שלי היא על הלילות-
עד עכשיו נתתי ארוחת ערב גדולה ומגוונת, ואחרי זה הנקתי והיא נרדמה.
במהלך הלילה מתעוררת כל ארבע שעות בערך לינוק. לרוב ההנקה היתה מספקת אותה ואם לא אז מטרנה...
אבל מה עושים עכשיו כשנגמר החלב?
אני לא רוצה להרגיל אותה למטרנה כל ערב, כי מפחדת שהיא תתמכר ותישאר עם זה עד גיל גדול....
מצד שני היא לא מספיק שבעה מהמוצקים וגם קשה להרדים אותה בלי כלום....
תוהה לעצמי מה לעשות? אשמח לעצות
וגם, איך מפסיקים את הקימה שלה בלילה? זה לפחות פעם פעמיים בלילה וממש קשה כבר...
אבל לא מצליחה להבין מה לעשות בשביל שהיא תשבע ללילה שלם ולא תקום...
(היא יישנה בחדר משלה ולא איתנו...)
יצא קצת מבולגן... מקווה שהבנתן תודה רבה לכל העונות והמייעצות
אפאחד לא הולך לצבא עם מטרנה.. הכוונה נגמלים מזה. בעיני שנה זה עוד גבולי לוותר על מטרנה אם אין הנקה
יכול להיות דהיא תפתח בעצמה רווחים גדולים יותר כי מטרנה משביעה יותר.
ומלכה שהנקת עד חודש שישי!
אני לא רוצה להעמיס עליה אבל גם רוצה שבאמת תשבע עד הסוף ותישן יותר טוב.... (עד עכשיו נתנו 60-120+מוצקים והנקה ועדיין המשיכה לקום...)
וגם, היא בדיוק נהיית בת שנה וגמרנו חבילה שלב 2.
היית קונה עכשיו שלב 2/3?
יודעת שרשמית שלב 3 זה מגיל שנה, יש עוד פרמטרים למעבר?
180 זו כמות שמספקת בגיל שנה
אם היא מסיימת את ה120 הייתי מגדילה ומוסיפה דייסה כדי לראות אם תקום פחות
ונראה שהיא עוד כן זקוקה לחלב
בהדרגה עד גיל שנתיים כדאי לגמול
בגיל שנה וחצי
את אחד הילדים שלי נאלצתי להפסיק להניק בגיל עשרה חודשים בגלל אשפוז ממושך.
הוא עבר למטרנה ב"ה בלי בעיות מיוחדות (אולי כי לא היה איתי)
ובגלל התרופות החזקות שקבלתי לא סבלתי מההפסקה משום בחינה..
אבל
הוא בן יותר משנתיים
אוכל נהדר! מוצקים
ולא לא מוותר על המטרנה.
יכול לקבל גם 6 בקבוקים בלילה. בקבוק בבוקר. בקבוק כשחוזר מהגן כדי להרגע...
כל פעם שמקבל מעכה /קצת עייף מתחנן למטרנה.
מאמינה שמאבק רציני דרוש כדי לגמול אותו מזה,
טרם מצאתי תקופה נורמלית ורגועה עבורי לעשות את זה
(ב"ה בדרך היה הריון השמירה שלי ולידה ו2 סבבי מלחמה ככה שהזמן לשינויים מהסוג הזה עוד לא הגיע)
ברור לי שאם לא היה מקבל מטרנה לא היה קם בלילה- פשוט בלילה הוא יודע שמקבל (ביום אני כן מגבילה)
אף ילד שלי לא קם בגיל הזה ככה בלילות. גם לא מי שעוד ינק בשלב הזה.
אין לו מוצץ והוא ממש מכור! סיוט.
יש עכשיו תינוק חדש שמקבל מטרנה. הוא ייקח לו (גם ככה תפסתי אותו כמה פעמים לוקח לו את הבקבוק)
בת שנה וחצי גם ככה
קמה כמה פעמים בלילה לבקבוק
לא נרדמת בלי
אבל אני מדללת לה את זה בתקווה שלאט לאט תעבור למים
כרגע אני שמה לה כפית מטרנה על 150 מים
אצל המטפלת, אבל אין כזה דבר סתם לקחת בבית...אז מקווה שזה יוריד את הסיכוי להתמכרות...
אבל במהלך הלילה לא יודעת מה קורה לה...בשבוע האחרון היא מתעוררת כל שעה בצרחות, לא נרגעת משום דבר, פשוט צורחת מתוך שינה...
לפעמים לפעמים הבקבוק עוזר (נותנת נגיד בתחילת הלילה ועוד אחד בהמשך)
או נגיד שכל הערב היא היתה שפוכה מעייפות
אבל לא היינו בבית...עכשיו הגענו הביתה, צרחה, ינקה כמה שלוקים, אכלה60 מטרנה ועכשיו משחקת במיטה כאילו אמצע היום והיא לא אמורה להיות שפוכהה )התעוררה ב10:30 אחרי לילה בלי שינה, יישנה חצי שעה בצהרים וזהווו)
הצילו
לא מצליחה להבין מה קורה לה וכל לילה רק בחרדות מכמה היא תצרח ולא תתן לנו לישון...
5 חודשים ועם הריון.
הפסקתי להניק אותה (ההנקה עשתה לי סחרחורות עם ההריון יחד...)
מטרנה
היא נגמלה מהר מאוד יחד עם לידת האח
לא הייתי חוששת
אני נותנת מטרנה שצריך, אין לי משהו נגד...
פשוט בגלל שזה גיל שהיא כבר יכולה לשבוע לבד ממוצקים אז קצת התבאסתי להתחיל עם זה עכשיו... במיוחד שעד לפני חודש וחצי היא היתה רק על הנקה וחלב שאוב ובכלל לא לקחה מטרנה
תחשבי עד לפני רגע היא ינקה ושתתה מבקבוק חלב שאוב
אם היא מחפשת ורוצה, חד משמעית לתתת לה, זה עוגן נפשי. ובעיקר בימים האלו...
אני חושבת שהגדולה נגמלה לאחר שהאח נולד, הודות למסגרת שנכנסה אליה וגם היא כנראה הרגישה עצמה גדולה, בוגרת (למרות שהייתה פיצית ממש)
קיבלה סיפוק מאוכל ממקומות אחרים (נחשפה גם למתוק...חחח )
נותנת!! היא כן כל ערב יונקת כמה דלוקיםב אבל זה לא משביעה מספיק....
נראלי תכלס השאלה שהתכוונתי לשאול זה איך גורמים לזה שהיא תאכל יותר מוצקים והן ישביעו אותה ..?
ובדיוק קראתי עכשיו בשלב 3 יש תוספות של סוכר וטעם. באסה, בדיוק קניתי היום שלב 3 ופתחתי, ויהיה חבל לי לזרוק.. אבל גם ראיתי שהרבה ממליצים להמשיך עם 2
שלא צריך בקבוקיפ.
זה גיל מוקדם מידי...
ראיתי עם הילדים שלפחות עד שנה וחצי היו זקוקים לתוספת הנקה או מטרנה...גם בהיבט פיזי וגם בהיבט נפשי כממו פינוקי כזה...ואכ עד שנתתיים כבר כולם הפ
הנכונה... ושכדרי לקחת מטרנה גם אם עד עכשיו הצלחתי "להחזיק" רק עם הנקה ...
מקווה שלאט לאט הלילות יישפרו
תודה!!
שנה זה קטנציק
גם שנה וחצי
הם זקוקים לבקבוק הזה
וזה מעולה לא רואה עם זה בעיה
אבל לגבי הכמות תשימי לב שלא כדאי לעבור את ה150
עד 150 מומלץ כדי לא להגדיל את נפח הקיבה
מדמיינת איך אפשר פיזית להניק בהריון עם הבטן וכל הבחילות וכו...
מעניין אותי מבחינה פיזיולוגית, הלא החלב נוצר מההריון בשביל העובר שבבטן, אז המרקם ותוכן החלב מתאים לגיל של היונקת ? או שמתאים עצמו לעובר ? )כמו שיש קולסטרום לאחר הלידה)
כל הכבוד !
לישון במקלט צפוף עם תינוק קטן ואנשים משתעלים מסביב
או לישון בבית ולרדת איתו כל פעם מרחק של 5 דקות הליכה בערך
בשיא הקור?
איזה התלבטויות קשות....
יש לכם הרבה התרעות?
אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת
לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות
אבל זו אני
יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?
אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה
אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..
בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות
חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר
אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה
לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.
ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.
או לעטוף את המנשא עם שמיכה.
מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.
אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.
קשוח לי
רק צריכה את הקפה של הבוקר בשקט
ואי אפשר לקום כל כך מוקדם ועוד לפני הילדים כי הם קמים ב6!!
אין לי מה לעשות מ5 בבוקר ערה
מנסה לסגור את הדלת בחדר שינה כדי לשתות בנח לכמה שניות והם דופקים ודופקים ובדיוק הכי רעבים והכי צמאים בעולםםםם (אחרי שאכלו עוגיות עם שוקו)
איך אתן בבוקר?
האמת שגם לי זה יכול לקרות אבל אני לא נחמדה אם לא שתיתי קפה..
אומרת להם שעכשיו אמא שותה קפה כדי להתעורר בנחת ושלא יפריעו. ואם הם ממשיכים אז כמו מנטרה - אני לא קמה עכשיו וזה מפריע לי
אבל תלוי בגילאים גם
עוגנים זה דבר נצרך, אבל סוג העוגן הוא לא תורה מסיני ואפשר לחליף עוגנים כשעוגן אחד לא מתקיים.
זה דורש גמישות מחשבתית וקשה בזמן שגם ככה הל הקרשים,
אבל מכיוון שעברו כבר כמה ימים מתחילת המלחמה ואין צפי סיום, כדאי לפנות מעט אנרגיה בשביל זה,
ובתמורה זה ימלא לך את הסוללה בהמשך.
ממליצה כל ערב או כל יומיים,
אחרי ההשכבות, במקום להתהלך כמו זומבי, או לגלול באופן חסר מעש, לחפש שיעורים/ הדרכות בדיוק בסגנון הזה שממלאות את המצברים.
קצת פחות משעה, חלקה הרפיה מודרכת וחלקה כמה טיפים וחיזוקים.
ככה לאט לאט צוברים שגרה בריאה ויותר כוחות.
אם תרצי שאחפש את המארגנות של הקבוצה הזו תגידי לי כי זה קצת לנבור כי יצאתי מהקבוצה כבר,
אבל אם זה יעזור לך או למישהי אחרת אז בשמחה.
במצבים כאלה אני פשוט נועלת את החדר ומתעלמת כי אחרת אשתגע . מתי שאני מרגישה שפויה יותר פותחת..
תנסי להעסיק אותם אולי בזמן הזה, להפעיל איזה סרט חינוכי במחשב או לתת להם איזה ממתק ....
אם הם אכלו עוגיות ושתו שוקו.
הם כנראה רעבים מבחינה נפשית.
הגיוני שילדים צריכים עזרה במעברים (בוקר/ ערב)
תנסי לא להילחם בזה, אלא לתת להם ביד רחבה.
לדוגמה להזמין אותם להתכרבל איתך במיטה כשהם עוד עם פיגמות.
קצת לדגדג, להתחבק,
אפשר להשמיע להם סיפור בפודקאסט תוך כדי שהם מנמנמים לילדך.
כשהאנרגיות עולות לשלוח אותם להתארגן בזמן שאת שותה קפה, אפשר במרפסת אם יש. קצת לעמעם רעש.
או לתת להם את העוגיות והשוקו במטבח בזמן הזה.
מושלם? לא.
אפשרי? כן.
זמן יותר סביר לקפה בשקט זה סביב 12:00 בצהריים כזה.
תנסי לבנות סדר יום ריאלי עם זמני אוורור.
לא כדאי להתקבע על קפה שקט על הבוקר אם לא ריאלי.
באופן כללי, טיפ.
יותר ישים ללמד ילד לבוא להורה באופן שמתאים להורה, מאשר לגרום לו לא להגיע בכלל.
ככה שאם יש ילד בן שנתיים/ שלוש שמצליח "לברוח" אליך בזמן שהגדרת כשקט, יותר יעיל ללמד אותו לבוא בשקט, לשים ראש עלייך.
או רק לעמוד לידך או אם במרפסת להסתכל על הרחוב, ואז זה לא מפריע
מאשר להחזיר אותו, לכעוס, או לנעול את הדלת.
נכון שאם נותנים לאחד זה יכול לגרום לתגובת שרשרת, אבל לפעמים זה לא גורם.
במיוחד אם קיבלו לפני רגע מנה גדושה של ביחד, אם אין תחושה של נמאסתם עלי, גם בילדים מגיבים בשחרור וחוסר תלות.
כמו שאם ילש בן שנתיים בה כשאמא שלו מניקה, אם עושים לו תנאי אתה יכול לבוא ולשבת ליד ולקחת תעסוקה מקופסת תעסוקות,
זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות להסביר לו שעכשיו הוא לא יכול לבוא לאמא כי היא מניקה.
אז על אותו עיקרון.
ככה לימדתי ילדים פיצים ממש לבוא אליך לא בוכים בתקופה שהייתי רגישה מאוד לרעשים ובכי היה עושה לי מגרנה ומשבית אותי.
צורך בקרבה לאמא הם קיבלו ונרגעו.
פורקן דרך בכי הם לא קיבלו.
העדיפו ככה מאשר לא לבוא אלי בכלל וזה לגמרי עבד.
יש לי עוד דוגמאות שככה זה עבד הרבה יותר טוב.
נגיד עוד אחד שאני זוכרת.
כשנכנסו אלי לשירותים, עשינו משחקים מצידי הדלת
למשל אני עושה סדרת נקישות והם אחרי.
או שעושים ציור על הדלת וצריך לנחש.
(לא באמת יש דרך לנחש, כן? הם לא קלטו את זה)
כשגדלו קצת למדו לשחרר מעצמם.
אם את איתם לבד בימים ובלילות, כדאי להזמין בייביסיטר שעתיים אחר"צ כל יום, שיהיה לך הפוגה יותר משמעותית.
הילדים שלי בני 12, 14 לא מפחדים בכלל.
אחלה תקופה לעשות כסף.
הצעתי לבן שלי לעבוד בניקיונות פסח, הזדמנות בשבילו לעשות כסף קל (עבורו)
כל הנוער אצלנו ברחובות או במרפסות רואים יירוטים.
לעשות מיני קייטנה של שעתיים שלוש זה כסף קליל.
ויש גם אוכלוסיית המתפרנסים שכר מינימום שהם הראשונים להיפגע כלכלית וישמחו לעשות קצת כסף.
בקיצור הקושי של האחד זו הזדמנות של השני.
ותנסי לא תפסידי.
הבני נוער בכלל לא מפחדים.
עושים אחלה כסף עכשיו.
עוזרים בבייביסיטר בניקיון בקיפולי כביסה
אצלי הולכים לישון בעשר או אחת עשרה בלילה
ואז קמים ב8-9
אבל עם הגדולים יותר בהחלט.
והקטן אני מבקשת ממנו לשכב לידי בזמן שאני נחה
כלומר
אני מכינה לי ולהם
לכל אחד כוס שוקו ועוגיה ולי קפה
רק כשהקפה שלי מוכן הם מקבלים את שלהם, יושבים איתו בשולחן ואני על הספה כמה דקות...
זה אמנם לא כמו קפה ממש לבד בשקט
אבל זה כן מאפשר לי לשתות את הקפה שלי בלי ילדים על הראש
הם יודעים שהם לא יקבלו שוקו בלעדיי...
יש לו מאות סיפורים לילדים ממש מעניינים וחינוכיים ותורנים
הילדים לשי ממש מכורים
וככה אני שמה להם ברצף כמה סיפורים כשא י צריכה זמן קצת שקט
תוך כדי שהם בונים במקנטים או צובעים דפי צביעה
או סתם ככה
או כתמריץ להתארגן מהר לשינה
לי זה ממש עוזר ובתקופה הזאת ש'ווה כל שקל 'של המנוי
או סיפורים אחרים כמובן 'יש לך
או
לתכנן מראש תעסוקה מוגדרת עבורם
נגיד סלסילה מיוחדת לש רמה חומרי יצירה 5ו משחק מיוחד שלא נגיש להם ומסקרן אותם ואת מביאה להם במיוחד בזמן הזה ואס מתפנה לקפה
אצלי קבועעעע מתחילת המלחמה כל פעם שמרתיחה מים לקפה בכל 'שעה- יש אזעקה חח
שמה להם את העוגיות ומסבירה -
חמודים, אמא עכשיו שותה קפה, תהיי לידם, ולא מבקשים ממני כלום עד שהקפה נגמר.
שילמדן להמתין, אף אחד לא ימות בחמש דקות האלה.
ואם הוא בוכה - אמאאא נשפך לי השןקוווו!
אוי מתוק. זה לא נעים, אני אסיים את הקפה ואעזור לך.
כשהם רואים את הקפה מול העיניים זה מסמל להם עוד כמה זמן בערך זה יקח, כשאת בחדר זה טיפה מלחיץ.
לא משנה מה קורה!! (אלא אם כן מישהו פתח את הראש) את לא עוצרת את הקפה באמצע לטובת ילד!
גם אם הוא צריך שינגבו לו בשירותים.
הילדים זוכים לקבל:
-הבנה ש גם לאמא יש צרכים.
סבלנות
- איפוק
כבוד לאמא.
אמא זוכה:
איפוס
טעינת אנרגיה
כמה רגעים של נחת
תעמדי על זה 3 ימים ותראי לאט לאט הם מפנימים.
אולי דווקא אם תשתי שהם רואים אותך ולא בלחץ שנסגרת להם עכשיו בחדר לבד? ואז אמנם זה לידם אבל לא ידפקו?
אם את חייבת שקט אז אולי בזמן שהם שותים/ אוכלים גם את יכולה? או אפיךו כמה דקות של מסך?
ועוד אנקדוטה קטנה, במשך מעל 20 שנות הורות הייתי חייבת את הקפה על הבוקר, עד שעשיתי פעם תוכנית לניקוי רעלים ובתוכנית הזו על הבוקר שותים כוס מים עם מיץ לימון, ובאמת החיים שלי השתנו, כבר לא חייבת את כוס הקפה. כן מבינה את הצורך בשקט קצת במהלך היום שממש חשוב ליצור
הן חמודות
ארגז האחסון לא ענק אבל תלוי בדגם
יש לי אחת עם 2 מגירות ואחת עם 3
בהשוואה למיטה שלי שעשינו אצל נגר - לא משו בעיניי
אבל קיבלתי אותן יד 2 במצב חדש מקרובת משפחה אז עבורי זה בסדר ובינתיים הן שורדות
מרוצים מאוד
בדרך כלל המחזור חוזר לי רק כשמתחילים טעימות.
ולא מונעת. (תכננתי להתחיל כשנתחיל טעימות)
והאמת שלא נבדקתי בדיקת רופא אחרי הלידה
ויחסים היה רק לפני כמה ימים
ואם שלילי, המתח עלול לגרום לשיבושים....
חיבוק גדול
הבאסה שנראלי נאסרנו
קיבלתי את המחזור הראשון מהלידה
הבנתי שמתח נפשי משפיע ממש
פשוט לפעמים רק הרופא שאל אם הכל בסדר, והכל היה בסדר
ולא היו לי תפרים או קרעים..
ונאמר לי שאם לא מוציאים אותה זה יכול ליצור דלקת.. או שהגוף ינסה איכשהו להוציא אותה (כנראה דרך דימום...)
אז כן, זה חשוב להיבדק גם אם לא היו תפרים והכל מרגיש בסדר..
קרה לי ככה כמה פעמים
פתאם דימום קצרצר לא קושר לכלום
טגם אחרי שהמחור חזר כרגיל- ההפרשים ממממש ארוכים וגם נגיד פעם אחת דימום ארוךך ופעם אחרת -ימים של 3-4 ימים גג שזה הזוי לי
אם לא נבדקת שאחן שארית- אולי כן כדאי לבדוק
שאלה דומה אבל אחרת-
נתתי לידידה מהשכונה משלוח מנות אבל היא לא היתה בבית בדיוק, אלא רק בעלה והילדים שלה שהכי גדולה בת 6..הם מכירים אותי ונתתי להם את המשלוח והיה בו גם פתק עם השם משפחה שלי..היא לא החזירה משלוח (מילא) אבל גם לא התקשרה להגיד תודה רבה..
אני דנה אותה לכף זכות אבל חושבת שתכלס יש מצב שהיא בכלל לא יודעת שהבאתי לה משלוח (אולי בעלה העביר הלאה..אולי הילדות אכלו..) וזה באסה בשבילי שהשקעתי אבל היא אולי בכלל לא יודעת..ואם אשאל אותה ישירות לא רוצה שיתפרש כחוסר טקט או להעמיד אותה במצב לא נעים...מה אומרות?
שעברת אצלם והיא לא הייתה אז התחשק לך גם לשלוח לה חיבוק או משו כזה..
כאילו על העניין שלא נפגשתם לא על המשלוח בכלל..
לק"י
בטח אם בעלה והילדים אמרו לך תודה.
זה לא אומר שהיא לא ראתה או שמחה. ממש לא הייתי אומרת על זה כלום. אם העא משפחה נורמטיבית, הגיוני שאמרו לה וידעה מזה ונהנתה.
בכלל יש כאלה שנוהגים לא לומר תודה על משלוח מנות כי זאת מצווה שהנותן עושה.
אני גם נתתי ככה לכמה, ולא חשבתי שאמורים להחזיר לי/ להודות לי אישית
זו גם אחת הסיבות שאני עושה מלא משלוחים קטנים, ככה זה לא דרמטי ואני לא בדיוק זוכרת מה היה עם כל אחד...
גם אני האמת לא הורדתי אחד אחד...
לא נתתי לך משלוח
לא רציתי להטריח
לא הרגשתי שאנחנו מספיק בקשר
אבל ראיתי אותך
ומבחינתי אנחנו חברות
ואחר כך דיברנו כרגיל
ושתדעי שזה לא אומר כלום על ההמשך
ועל מה שאני חושבת עלייך
פשוט באמת הרגיש לי שזה פחות יזרום לנו
אבל אני איתך בטוב
ומקווה שגם את איתי
הרבה פעמים פגשתי חברות בפורים, דיברנו בשמחה איחלנו חג שמח והמשכנו בדרכינו. אף אחת לא ציפתה שהשניה תוציא לפתע משלוח מנות מהכיס ותביא. זה לא כמו שמישהי הגיעה במיוחד עם משלוח.. שתיכן בדרכיכן ושתיכן לא ראיתן צורך להביא משלוח זו לזו. מצויין. וזה לא אומר כלוח על חברות.
פעם אפילו פגשתי חברה אצל חברה שלישית שבאתי להביא לה משלוח, הבאתי לחברה שתכננתי ולשניה לא, מאיפה לי לדעת שהיא תהיה שם 😂
מצטרפת למה שכתבה @אפרסקה, קרה לי יותר מפעם אחת שפגשתי חברה אצל חברה אחרת, את שתיהן אני אוהבת מאוד, אבל הייתי חייבת לעצור בכמות משלוחים מסויימת אז לאחת במקרה שלחתי ולשניה לא, שתיהן אהובות עליי מאוד.
פגשתי אתמול ברחוב הרבה נשים שאני אוהבת, אם הייתה לי כמות כוחות אין סופית גם הייתי מביאה לכולן, אבל אין לי כוח אין סופי אז לצערי בחרתי 5 חברות ולא יותר
אז אם את מתלבטת איך היא קיבלה את זה את יכולה לשוח הודעה משמחת
השנה לא היה לי ראש למשלוחי מנות אז אני עושה משלוחים ברכות
אבל האמת שזו הזמנות להכיד ש...
או אפילו בלי הקדמה כזו
רק הזדמנות לכתוב לך ש...ולהגיד מה את אוהבת ב"ה ומה את מודה לה..
ראיתי מלא אנשים שאני מכירה ואוהבת ולא הבאתי להם משלוח. כנ"ל הפוך.
הכל טוב
לפחות אני לרגע לא חשבתי להעלב
