פורום הריון ולידה (עמוד 140)

כי אם לא אז שום דבר לא יעזור ותמשיכי להיפצע.

לי עזר להניק בתנוחת פוטבול

לק"י

אם לא, מציעה לך לשאול במוקד שיש גם רב וגם רופא (יש במכון פועה, ופרסמו פה בפורום עוד מספר של רב שהוא גם רופא).

שתדעי גם באיזה מקרים צריך לשבור את הצום, ואיך (שיעורים/ רק שתיה/ גם אוכל וכו'). כי תוך כדי הצום לא בטוח שתשיגי רב.

ולא ילך לתפילות

ושאני אהיה במיטה ואצום...

ורק במקרה שאין חלב לעבור לשיעורין (רק שבעיני אם כבר אין חלב זה שלב מאוחר מידי, כי בכלל לא ברור לי שיש לי מה להביא לו לאכול... שאבתי ויש מטרנה בבית, אבל בנתיים הוא לא הסכים לאכול מבקבוק)

הייתי מציעה לדבר עם מכון פועה. הבעיה שאני לא מצליחה כבר להשיג אותם, למרות שהיה כתוב באתר שלהם שהיום הם עובדים עד שתיים, וניסיתי לפני....

רק פשוט מאוד מחמיר בעניין של יום כיפור

(תשעה באב כמעט תמיד אמר לי לא לצום למרות שהילדים היו גדולים יותר בהנקה, בגלל שהיו סרבני בקבוקים...)

אשלח את בעלי להתייעץ איתו שוב, כי באמת ממש מלחיץ אותי שלא יהיה לתינוק מה לאכול.

ברור שזה מאתגר לצום בשלב הזה

זה מאוד לא כיף לחשוב על זה שזה יהיה קשה.

אבל אם תשכבי ותנוחי הגוף שלך לא אמור להפגע

ולגבי החלב גם אם יגמר מתישהו, ובדרך כלל לא נגמר אלא רק מתמעט, בעקרון הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שהתינוק יהיה קצת עצבני לקראת סוף הצום, אבל לרוב התינוקות לא אמור לקרות כלום מכמה שעות כאלו.

2 מצבים שבהם כן הייתי חוששת: אם יש לך אתגר עם הכמויות של החלב (אם זה לא ילד ראשון אני משערת שאת יודעת אם יש לך אתגר סביב העניין הזה), ואת חוששת שזה ישפיע לך על החלב לא רק בצום אלא גם אח''כ

או אם זה תינוק קטן מאוד או תינוק שלא עולה יפה במשקל..

אם כן אז הייתי חוזרת לרב עם הנתונים ושואלת

אם לא, אז באמת להכנס לראש שזה יהיה קשוח אבל אפשרי, ובאמת לנח מלא

לק"י

מדובר פה בתינוק שרק זה האוכל שלו.

אי אפשר לשחק עם זה.

לק"י

ומטרנה- לא הייתי מנסה בפעם הראשונה/ השניה בצום.

במקרה שתתגלה אלרגיה, זה זמן פחות נוח לזה🤦‍♀️

קניתי מטרנה ובקבוק, אבל כולם אצלי היו סרבני בקבוקים ככה שאני לא באמת בונה על זה.

שנים קודמות עבר לי בסדר, אבל אף פעם לא התחלתי צום כל כך חלשה ורגע אחרי לידה...

לפעמים יש אלרגיה. וזה זמן פחות מומלץ להתקפים כאלה🤦‍♀️

לידה ראשונה, אז לא היו לי ילדים אחרים לטפל בהם.

היה לי חלב שאוב למקרה הצורך.

הצום עבר בסדר.

בערך מהצהריים היא התחילה לינוק בתדירות יותר גבוהה, כנראה היה קצת פחות חלב.

לקראת סוף הצום נתתי בקבוק של שאוב, היא לא שתתה ממנו הרבה.

כשיצא הצום, אמא שלי קצת היתה איתה בזמן שאכלתי ושתיתי. ואחר כך שתיתי עוד מלא.

כדאי לקבל הנחיות מרב, אם ומתי לשתות לשיעורים וכד', ולהכין מראש כוס עם סימון של הכמות.

צמתי פחות משבוע לפני לידה.

לא קמתי מהמיטה כל הצום. (מישהו אחר טיפל בשאר הילדים) תמיד כדאי שיהיה אצלך מטרנה ליום אחרי הצום שאז החלב עלול להתמעט. אצלי בפועל זה לא פגע בכלל.

אני הרגשתי בסדר, אבל החלב התחיל להתמעט מהצהריים ואז התחלתי שיעורים והתחיל לחזור

תבדקי לגבי שיעורים, את שניה אחרי לידה ואת התזונה של התינוק!

היה לי מצויין ב"ה. התארגנתי עם מטרנה ובקבוק, אבל לא היה צורך כי היה לי גודש מטורף מטורף ובזכות הצום הרגשתי שזה מתאזן טיפה.

בנוסף צמתי גם 3 שבועות אחרי לידה. התארגנתי על חלב שאוב, בדיעבד ביום כיפור שניסיתי לתת התינוק בכלל לא רצה את הבקבוק כי הוא לא ידע לאכול מבקבוק. אבל היה מספיק חלב ב"ה וגם נתתי לו קצת במזרק.

מאחלת לך בהצלחה בעז"ה יהיה טוב ויעבור בטוב

הייתי אצל אמא שלי שתהיה בריאה והיא השגיחה בשבילי על הגדולה.

אני גם ממש מסכימה עם אמא של @לפניו ברננה!, יש סייעתא דשמייא מיוחדת, אני ממש מרגישה את זה כל צום כיפור שאני מניקה. אצל הגדולה כיפור נפל כשהייתה בת חצי שנה, ותמיד היה לי חסר חלב מאז שנולדה, ובסייעתא דשמייא ביום כיפור היה לי שפע לא נורמלי! אין הסבר אחר

גם לחוצה

אבל אמא שלי אמרה לי שבצומות האלה יש סייעתא דשמייא מיוחדת

היא הניקה אותי 10 ימים אחרי הלידה הנקה מלאה והיה מעולה 

אמא שלי מספרת אותו דבר על ההנקה שלי ביום כיםור הראשון לחיי...

(ואני שנה שעברה גם הייתי יותר משלושה ימים אחרי לידה, אבל מכיוון שהיא הייתה קיסרי הרופאה אמרה שאני חייבת לשתות ושתיתי לשיעורים... בדיעבד אולי זה היה טוב גם לתינוקת, שלא עלתה טוב במשקל בתחילת חייה. למרות שבדרך כלל צומות לא משפיעים לי על החלב)

אני בא', את בב' בהפרש של 10 שנים לטובתך אם אני זוכרת נכון

וב"ה הצום עבר בטוב בזכות חמותי ובעלי.

לא היה חסר חלב

לקראת הסוף הייתי נורא חלשה אבל עכשיו מרגישה כבר מאוששת.

קל. אין לי מושג באמת למה.

רק זוכרת שהבייבית ינקה כל הצום ורק לקראת סוף הצום הבאתי לה מנה שאובה.

אחרי זה לקח יום יומיים עד שהחלה התאזן חזרה

כמובן שכבתי ולא זזתי מהמיטה

גם אם את חלשה .

בהתחלה יש המון חלב אז לא הייתי דואגת בקשר לזה

תשתי המון לפני . גם תירוש ענבים.

רק לנוח בצום

תשאלי רב מה קורה אם את פתאום עם כאבי ראש

או חוסר חלב

שיעבור בקלות ומזל טוב 

והרב אמר להתחיל כרגיל ולפני שאני מרגישה שהחלב יתייבש אז לשתות משהו מרווה לשיעורים

אם את לא מרגישה טוב,

זה גם משהו שאמור להתייחס אליו

שתיתי ואכלתי לשיעורים

מתחילת הצום

שבועיים אחרי לידה

ובלילה קודמת - חודש אחרי לידה

תשאלי שוב רב אחר שתומך בהנקה

בעיני זה לא הגיוני לצום בשלב הזה וגם לא לתינוק

אתחיל בזה שצמתי כרגיל, והיה בסדר גמור ויש לי חלב ב"ה.

הייתי במיטה רוב היום ובעלי היה עם הגדולים, מידי פעם הלך קצת לתפילות אבל לא נשאר כל התפילה אלא רק תפילת 18.

בגלל שכל כך פחדתי שאלנו שוב את הרב ואמר שבוודאי שאם יש שינוי בחלב מיד להתחיל לשיעורים, ושהתכוון שלהתחיל את הצום כרגיל ואם יש שינוי לרעה בהרגשה שלי מעבר לצום רגיל או שמתמעט החלב מיד לעבור לשיעורין, ושלא צריך להגיע למצב של תחליפים כמו מטרנה אלא ברגע שקצת מתחיל להתמעט מיד לעבור לשיעורים עם נוזלים שהם מעבר למים כמו מיץ ענבים, מרק...

(ולמדתי לשאול בעצמי כדי לקבל תשובות מדוייקות יותר. בעלי ניסה לחסוך לי ובסוף המתח והפחד שלי עד ששאלתי שוב וקיבלתי תשובה שמדוייקת לי לא היה שווה את זה...)

השאלה אם מתאים להתקשר אליו??

0522602349

לק"י

תגגלי "חדר מצב יום כיפור".

מקווה שהם פעילים גם מחר.

*חדר מצב לכבוד צום יום כיפור*

צוות רבני מכון פוע"ה עונים לשאלותיכם בשיתוף רופא, בחדר מצב שנפתח במיוחד עבורכם.

לפרטים נוספים:

שות כיפור תשפה

לק"י

כנראה שסגרו לפני שתיים (שזה מה שהיה כתוב באתר).

אבל התייעצנו עם רב אחר.

ענו תוך כמה דקות.

תודה לכן אגבבב

ובטח יישארו שאריות של אורז/ עוף/ תפו"א.

יש מצב אני אלך על כיוון של לחם חביתה וירקות...

עוגה וקפה קודם כמובן

אחר כך מי שרוצה בתוספת למרק אז עוף עם פירה או קוסקוס

אחרי צומות...

כרכע בחילות אחרי הפתיחת צום... אז אכלתי קורנפלקס עם חלב וגם קצת בלי חלב וזה קצת עזר.

אני חושבת שלכולם יום כיפור הוא יום מורכב.

הצום באמת קשה, וכך ההתנהלות מאתגרת, ומצד שני אם מצליחים, אפילו קצת, להחזיק בראש את סגולת היום זה בהחלט עשוי מעט לרומם, למרות שעדיין לא קל.

ואישית אני לא רואה כאן סתירה. זה יום מרומם ונשגב ומאתגר ומעייף. לא או או

זה קשוח מבחינת הצום

יום של השרדות גופנית

בלי חיבור רוחני

רק תחושה רעה פיזית

גם מחכה שהזמן יעבור

לגבי תעסוקה

קניתי לקטן פאזלים חדשים לבקשתו אבל באופן עקרוני אני לא דואגת לתעסוקה אלא נותנת לילד להיות יצירתי לבד

וזה היה ככה גם ברווקות. ממש קשה לי לצום. וזה סיוט.

כשאני בתוך זה ממש קשה ורק מחכה שיגמר

שונאת צומות.. מבחינתי אחת המצוות הקשות

אבל בסוף היום תמיד מרגישה סיפוק על מה שעשיתי למרות הקושי

והרגשה של נקיות, טהרה, התחלה חדשה...

שביקשתי מנערה שעדיין לא צמה, בגיל 10 או 11

שתעזור לי ואשלם לה, לקחת את הילדים לשעה או שעתיים למתקנים.

אם את מצליחה למצוא מישהי כזו זה יכול לעזור

וגם להביא להם הרבה ממתקים במהלך היום, זה מעסיק אותם.

בהצלחה ושיהיה צום מועיל!

וטיפול צמוד

שולחת חיבוק❤️

ועוד משו - היום לא צריך להרגיש מרומם. עצם היום מכפר. עצם הצום מכפר, ולפום צערא אגרא

גמר חתימה טובה יקרה! 

שהתרוממות רוח זו מתנה בפני עצמה

וזה לא בשליטה שלנו תמיד

בעלי ממש יש לו עבודה סביב ימים נוראים והוא אוהב אותם אהבת נפש ומחובר והכל

ועדיין הוא אומר לי

בסוף אני עושה את שלי

ואם הלב נפתח או לא- זה בידי שמיים

גם לב פתוח זה מאיתו יתברך, וזו מתנה שלא תמיד זוכים לקבל

את רק אומרת בקול את מה שהרבה חושבים בשקט

גם אני מרגישה הקלה עצומה שעבר

ולא מרגישים התרוממות בצום בבית עם ילדים

נשמע לי הגיוני

הילדים שלי כבר יחסית גדולים וזכיתי להתפלל בציבור בשנים האחרונות אבל דוקא השנה אחד הילדים היה חולה וכשנשארתי איתו בבית וממש הרגשתי את הקושי והצער.

אגב בשנים הקודמות הרגשתי הקלה עצומה במוצאי כיפור כי הצום מאד קשה.

יש לי שני טיפים לאמהות לקטנים:

1. לחלוק עם הבעל- למשל שהוא ילך למניין ראשון ואחרי שחוזר תלכי למניין מאוחר או שהוא יפסיד חלק ממוסף כדי שאת תלכי

2. לחפש או אפילו ליזום מניינים עם משחקיה לילדים. אצלנו זה עובד מדהים!

שנה ראשונה עם תינוק פתאום מרגישה רגשות שליליים מאוד ליום הזה

בתור בחורה לא יצאתי מבית הכנסת

יכולתי להתפלל לפחות חלק מהתפילות ביישוב הדעת.

זו הייתה חוויה מרוממת שלא זכרתי אותה לפני.

בתור רווקה לא ידעתי להעריך וגם הייתי סוג של צינית (גיל ההתבגרות וזה)

ובעשור וחצי האחרונים הייתי סביב ילדים, הריונות והנקות. גם כשכן הגעתי לתפילות זה לא היה ביישוב הדעת.

אז בהחלט יכול להיות שביום מן הימים תזכי לחוות את החוויה הזו.

אחרי שעוברים דברים בחיים, יש חלקים בתפילה שמקבלים משמעות מצמררת.

לבינתיים במסלול החיים כיפור שלך נראה אחרת וזה בסדר גמור.

שהוא לא הרגיש מחובר ורק בתפילת נעילה נפתח לו- פייר? לא ידעתי אם לצחוק או להעיף לו סטירה (מטאפורית כמובן🫢)

כי אני אפילו כבר לא מצפה לזה.

אבל מקבלת בהשלמה את זה שאלו השנים שבהם יום כיפור שונה מאד ממה שהיה לפני. ובעז"ה הילדים יגדלו ושוב יו"כ יקבל אופי אחר

יש לי גם עידוד- מתישהו הם גדלים והולכים.

ושניה פרופורציה- הייתי מעדיפה לא להיות יכולה ללכת השנה...

מותר להרגיש קושי. אבל בסוף את עושה את שלך והתפקיד שלך מבורך! וזה באמת יעבור...

כרגע כאמהות התפקיד שלנו שונה לחלוטין. והמשימה הכי גדולה היא - לצום. אז הגיוני שלא נרגיש איזה התעלות ...

שמחה שעבר לך בטוב, ב''ה!

אצלי היה בסדר

היו רגעים מאתגרים שרק רציתי כמה דקות להניח את הראש

אם כי ב''ה לאחר מעשה אפשר להגיד שעבר טוב

בסעודה מפסקת לא הצלחתי לאכול מהאוכל והעוף (כנראה הורמונלי)  אז אכלתי פירות אגוזים ותמרים

ולמרבה הפלא היה ממש טוב. פעם ראשונה שלא הייתי ממש צמאה וגם הרעב לא הציק לי. קמתי בבוקר עם מלא חלב כנראה בגלל האגוזים והשתיה המרובה. ולא היה כאבי ראש.. ממש תודה להשם

וגם הצלחתי להנות מהילדים ביום הכיפורים הזה, ברוך השם!!

רק בשעה האחרונה כבר הרגשתי חולשה ממש.

רק להודות להשם!

לק"י

מהמעון, והיה צריך לשכנע אותם🙊

אנחנו טוענים שזה בגלל שבעלי היה איתו בחופשת לידה.

בעיני זה אולי סוג של   קושי ען שינוי לא צפוי. לא גאמת כי יש בעיה. בטח בסוף היום כשהילדה עייפה ויש הרבה תירוצים על למה לבכות.

כשאני מביאה/מחזירה.

יש לציין שהוא ההכי דבק אלי שראית בעולם... ברמה שאין לי מושג איך יסתדר כשאלד

סתם מרובע קטן שרוצה את המוכר והידוע

אבל אני האמא הכי חשדנית בעולם, ועובדת בתחום

מגיל שעה בערך אני מאבחנת אותם ברצף בכל הבעיות שבעולם

ואין לו אוטיזם.

לק"י

או שבסוף היום רוצים דוקא את אמא/ אבא.

הבן הקטן שלנו היה די קשור לבעלי, אבל בלילות כמובן שרצה רק אותי...

הבת השניה שלי היתה עושה קונצים בימים של המטפלת/ הסייעת המחליפה. וזה נראה לי סתם כי זה היה שינוי.

אני מבינה את החשש שלך. אבל מקווה שסיפורים כאלה עוזרים לך.

מנסיוני כמו שאמרתי שני בתחום, אגיד לך שאם את עדיין לא רגועה- תקבעי אבחון לעוד חצי שנה

נורא קשה לאבחן אוטיזם בתפקוד גבוה, בטח בגיל צעיר.

לכן יש הרבה שמאובחנים בגיל 10, נניח, שזה גיל ממש גבוה לאבחון של דברים אחרים.

ויש ילדים שבגיל 3 פסיכולוגית התפתחותית תקבע בבטחון שאין להם אוטיזם ויקבלו אבחנה כזו בגיל 8..

לא בשביל להלחיץ, אומרת לך איל אני מסתכלת על זה בתור אמא- חושבת שזכותי להיות רגועה ואם צריך לחזור לבירור אז חוזרת לבירור

ואנחנו במעקב בהתפתחות הילד בגלל עיכוב מוטורי ושפתי (לא חמור כל כך). ובאמת בעוד כחצי שנה אנחנו אמורים להגיע לבדיקה נוספת אצל קלינאית תקשורת...

אני גם ככה עם יד על הדופק עכשיו בנושא הזה... (כי כשיש ילד במשפחה עם ASD יש סיכוי שיהיו עוד ילדים...)

תודה!

אבל אמרה לי אחכ ועשתה לי מצפון- למה לא באת לקחת אותי? רציתי שאת תבואי....

וכו'..

מתקשה ממש עם כל שינוי הכי קטן.

אני אתן לך כמה דוגמאות:

אם בטעות תלינו את המגבות שלו ושל אחיו בסדר הפוך מהרגיל, הוא פורץ בבכי ועד שמסדרים את זה אי אפשר לדבר איתו על כלום.

הזזנו את השידה בחדר שלו למקום טיפה שונה, הוא ממש ממש התקשה להתמודד עם זה, בכיות של שעתיים בערך, וכמה ימים שמדבר על זה בכאב.

בדרך לגן כל בוקר הוא צריך שנגיד את אותה סדרת משפטים קבועה כללל יום. אין מצב ללכת בלי זה.

והוא ילד מדהים עם תקשורת נדירה לגילו!

מאוד מודע לרגשות שלו ומתמלל אותן מדהים, אכפתי לסביבה שלו, ובאופן כללי ילד מוכשר ומתוק!

ההיגיון מתחיל לחזור אליי אט אט בזכותכן🤭

כמו זה שהיא רוצה את אמא אחרי יום שלם...

כמה מהאחים שלי היו עושים פרצופים כבאו אנשים שהם לא אמא לקחת אותם גם בגילאים גדולים הרבה יותר

פעם באתי לקחת אחד מהם מהגן (גיל 3-4), והוא ברח ממני ולא הסכים לבוא בלי אמא

מלבישים פיגמה חמה.

פוטר או פליז לפי התקופה

אם רואים שלא מספיק פשוט מוסיפים גופיה דקה מתחת. אבל לרוב בלילה אם החלון סגור פליז זה די והותר ממה שזכור לי (הוא היה פצפון יותר מהבת שלך).

שמיכה גם ככה יורדת בלילה אם זזים. אבל אם היא לא זזה הרבה תלבישי פוטר ותשימי שמיכה אחרי שהיא נרדמת 

אז תנסי להוסיף שכבה כל פעם יותר ממה שיש לה או לשנותאת הבד לעבה יותר עד שתראי שמספיק (כאילו ארוך דק, ארוך דק עם גופיה, פוטר, פוטר עם גופיה, פליז, פליז עם גופיה..)

אגב אפשר לחמם את החדר ולהעביר את הגדולים לשמיכה דקה יותר

אנחנו גרים באזור קר ועדיין הילדים ישנים עם פיג'מה קצרה ובלי שמיכה (חוץ מהקטן שישן איתנו ואני אוהבת לפתוח חלון, אז ישן עם ארוך)

אולי הפיג'מה לא מספיק חמה.. או שאפשר לנסות שק שינה

אבל בבית נעים.. לפנות בוקר קצת קריר..

אולי גרים בקרוואן או בית בלי בידוד

פיג'מה חמה נשמע לי מספיק 

ולתת לה לבחור שמיכה יפה שהיא אוהבת?

של דמות אהובה או צבע, נצנצים וכו

אולי זה יושב על עניין תחושתי, אני למשל לא יכולה לישון בלי פוך, וחובה שיהיה עליו ציפה. העניין של המשקל שמונח על הגוף גם משפיע

פתחתי שרשור דומה לפני כמה ימים....

אמנם לא עשיתי את הבדיקות שאת עשית אבל גם לי יחסית על הצד הנמוך בצום ואם אני לא אוכלת מרגישה לא טוב בכלל.

את בהריון ?

אני גם מחכה לתשובות מהרופא ורב די לחוצה על זה 

את יכולה לשאול עוד אם יש לך שאלה ספציפית

ההנחיה הרפואית שלי )דתיה ואחכ שאלתי רב) היתה לצום עד 7 בבוקר ואז לאכול לשיעורים

יש לי תור הערב לרופא ואז אשאל בע"ה רב.

לפי מה שכתבו בשרשור יש כאלה שצמו בשיעורים ואחת נראה לי כתבה שלה לא נתנו. אבל משערת שהסטוריה של סכרת הריון זה פקטור די גדול ( אצלי ב"ה אין )

אבל ממש מבינה את הלחץ שלך, באמת מלחיץ אותי לצום, אני מרגישה על הפנים ככה בלי צום...

מה שכן אצלי אין סכרת הריון אז זה כנראה מאוד משנה את המצב...

בגלל שהיה לי קיצור צוואר הוא אמר שאני לא יכולה לצום וחייבת לשתות בשיעורים ואמר שלהוסיף גם מיץ ככה שייכנס גם סוכר אבל לא חשב שאני צריכה לאכול 😬

צריכה לשאול גם רב...

קיבלתי הנחיה לא לצום.

אבל גם לא לאכול רגיל.

אכלתי לשיעורין ושתיתי לשיעורין

ראיתי רק עכשיו

אכלתי בזמנו רבע לחם כל חצי שעה

ומים לשיעורין

זו ההנחיה מהרב

ממה שאני זוכרת מה שנכנס לנפח של קופסת גפרורים. זה יכול להיות כל דבר, רצוי דברים מזינים

משהו רוחני?

בכל אופן אולי לא לזה התכוונת אבל החיזוק שלי בשבילך הוא תשמחי, יום כיפור הוא יום חג הוא יום של שמחה הוא יום של התחדשות. גם אם תשכבי במיטה ולא תעשי כלום, עיצומו של יום מכפר.

ה' רוצה להיטיב איתנו ובנה לנו כאן ממלכה שלימה שנועדה בסופו של דבר לגרום לנו כיף, עונג, ושמחה.

הצדיקים היו מחכים לכיפור ממש בהשתוקקות

אני כל כך מרוחקת

בחיים לא הגעתי ככה ליום כיפור

לא יודעת להסביר את זה אבל אני לא מסוגלת להתפלל בכלל, בתקופה האחרונה. כלום. גם בראש השנה

וזה ממש קשה לי

אני גם בהריון אז ממילא הצום יהיה במיטה..

מלא מחשבות ולאכול את עצמי בלי מלח

את לא מחויבת להתפלל את לא מחויבת להיות מי שהיית כל השנים או מי שאת רגילה להיות בכיפור או כל יום רוחני אבל זה באמת יכול להביא למחשבות לא חיוביות על עצמנו

תרגישי טוב, את עושה דבר ממש חשוב, מביאה נשמה לעולם, תשמחי... תנוחי. את נשמה טובה ויפה, הכל בסדר ❤️

מקסימום תקחי לך כמה שניות, מדגישה שניות כדי להגיד לקב"ה משהו קטן... בשביל ההרגשה שלך

את יכולה להרגיש נוח

כי אני בטוחה שיש עוד נשים עם הרגשה כזאת

שלא מצליחים להתחבר

וקשה להתפלל.

אז קודם כל

ביום כיפור המצווה היא צום.

לא חייבים את התפילות (מסכימה איתך שזה נותן הרגשה ואוירה יותר מחברת)

תהיי מי שאת.

איפה שאת נמצאת , הקב"ה קרוב אלייך באמת!

(הקב"ה שמע את תפילת ישמעאל

"באשר הוא שם" איפה שהוא- ולכן לא דנים אדם לחובה אף פעם, כי יכול להיות שעשה תשובה בסוף)

עיצומו של יום מכפר

זה כמו להיות במקווה

לא עושים כלום והקב"ה משפיע שפע טהרה!

גם בסוכות זה ככה, לשבת בסוכה - זה להיות מחובקים אצל הקב"ה בלי שנעשה משהו מיוחד

גם בפסח זה ככה .

בכלל

יום כיפור זה יום מיוחד

כמו מכונת כביסה

אנחנו לא צריכים לעשות משהו אקטיבי

"עיצומו של יום"- רק העוצמה שלו, מכפר.  

המיוחד ביום הזה - הוא מיוחד לעם ישראל

רק בגלל שהקב"ה אוהב אותנו

ורוצה לנקות אותנו מהלכלוכים שפוגמים בנשמה

לכן "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים? ומי מטהר אתכם?- אביכם שבשמיים!"

בראש השנה לא ניעם לי לומר אבל ממש הציל אותי עלונים קלילים כאלה שעזרו לי להימלט מהלופים

ועכשיו שכחתי לדאוג לי

ופדיחה לבקש עכשיו משכנה?

בדיוק נכנסתי עכשיו בשביל לכתוב לכן תודה

קצת לפני יום כיפור היה לי איזה הצפה קטנה, אבל ב"ה אחרי שדברתי על זה ושחררתי מהלב היה יותר טוב

והילדים התנהגו יפה, ואני נחתי

והלב במקומו, וזה העיקר

עיצומו של יום מכפר.

גם אם לא תתפללי, לא תרגישי את הצום מי יודע מה, לא תעשי שום דבר- יש כח ליום עצמו.

אני באה לאבא שלי

ודבר ראשון מחזיקה בראש שהוא אוהב אותי

באמת

אפילו שאני לא מבינה איך וכמה

אני מאמינה חזק שהוא אוהב אותי יותר ממה שאני אוהבת את הילדים המתוקים שהוא נתן לי

ומתוך זה אני באה להתקרב אליו בחזרה

להצטער על מה שעשיתי לא טוב.

לבקש שיעזור לי לגדול מזה ולהיות טובה יותר

ולבקש חסד ורחמים עלי ועל בני ביתי לא כי מגיע לי משהו, אלא כי הוא אבא שלי.

ואבא תמיד רוצה את טובת הילדים שלו, במיוחד כשהם באים עם לב פתוח

כי אני עם הילדודס בבית

וקשה לי עם צומות

אז מניחה שלא אהיה הרבה בביץ הכנסת

זה תוך כדי הטיטולים, והאוכל של הילדים, והמשחקים וכזה

אבל משתפת במשהו שכתבתי, על בסיס לימוד מתוך הספר 'טללי חיים - אלול-תשרי', על מהות יוה"כ.

לי זה היה לימוד מאיר ומחדש.

יום כיפור הוא יום של כפרה. כל השנה אפשר לעשות תשובה, אבל ביום כיפור, עצם היום עצמו מכפר, כמו שכותב הרמב"ם - "וְעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם'" (הלכות תשובה א', ג').

בגמרא מובאת גם דעתו של רבי (שאמנם לא נפסקה להלכה, אבל כן מבטאת רעיון שאפשר ללמוד ממנו) שעיצומו של יום הכיפורים מכפר אפילו בלי שנעשה תשובה - "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר" (יומא פה, ע"ב).

איך אפשר לומר שהחטאים יכולים להתכפר אפילו ללא תשובה? מהי סגולתו המיוחדת של היום הזה?

בספר 'טללי חיים - אלול-תשרי' מוסבר שביום הזה מתגלה הפנימיות האמיתית של עמ"י. נשמות עם ישראל הן קדושות ועליונות, חצובות מכסא הכבוד, ומצד האמת משתוקקות להידבק בבורא. רק העכירות של עולם החומר מסמאת את האדם וגורמת לו להתרחק מהרצון הנשמתי שלו ולחטוא. וביום כיפור הפנימיות מתגלה יותר מאשר בשאר השנה, והנשמות מאירות ומגלות את רצונן להידבק בבורא, וממילא מתברר שהחטאים שהאדם חטא כל השנה הם רק בגלל הבלבול של עולם החומר, ומצד הנשמה זה כמו 'אונס'.

למרות הדעה של רבי, להלכה נפסק כי הכפרה היא רק אם האדם גם שב בתשובה. ירדנו לעולם הזה כדי לעבוד בתוך עולם החומר, ולכן כדי שהחטאים שלנו יתכפרו אנחנו צריכים לעשות מעשה. אבל עצם עבודת התשובה מתחברת גם היא למהות היום עליה למדנו.

לאורך יום כיפור אנחנו חוזרים בתשובה שוב ושוב על ידי 10 וידויים שאומרים לאורך התפילה (וגם מי שלא מתפללת את כל התפילות, ראוי שתשתדל להגיד לפחות פעם אחת וידוי).

כשאנחנו מתוודים על החטאים, אנחנו מגלים שהם בעצם חיצוניים אלינו. אנחנו מנתקים את החטא מאיתנו על ידי ההגדרה שלו כחטא, שמבטאת את זה שכשחטאנו זה לא היה מחובר לרצון האמיתי שלנו. "עקירת הרצון כעקירת המעשה" (מסילת ישרים ד').

וכך, דרך התפילה והוידויים, אנחנו מתחברים לנשמה הפנימית שלנו שמתגלה ומאירה ביום הזה באופן מיוחד, וכך מתכפרים לנו כל העוונות גם דרך העבודה שלנו, וגם דרך 'עיצומו של יום' שמכפר.

אבל קראתי משהו שממש חיזק אותי. ביום כיפור-עיצומו של יום מכפר! עצם זה שחיים ביום הזה, שמקיימים את ההלכות שלו(הבסיסיות, וידוי פעם אחת, צום וחמשת האיסורים)- עצם זה עושה את העבודה, מזיז בנו משהו ומזיז כלפי שמיא.

וכל התחושות האלה של אני לא מספיק מחוברת ולא מספיק התכוננתי או בכלל וכן הלאה, הן רק היצר הרע שרוצה לגרום לנו לשכוח את זה ולא להיות בתודעה שעיצומו של יום מכפר. בלי הקישוטים שמסביבו.

גם הייתי בהריון (יש לי נטיה לדכאון בהריונות, שלא תדעו על אף אחת!)

והיה די מורכב- זה היה בתחילת הריון וגם פיזית הרגשתי ממש ברע

וניחמתי את עצמי בכל הדיבורים האלו

ואז כשהגיע שמחת תורה היה לי מלא האשמה עצמית

שלא התפללתי

וקרו לנו כאלו דברים גרועים

אמנם זה היה אסון כללי אבל גם המשפחה שלי נפגעה, באופן אישי.

אלי עכשיו באמת השילוב של הכל, וזה שאנחנו עדיין במלחמה ועדיין יש שם מישהו שעוד לא חזר,

זה בלתי נתפס והכל ביחד ממש מציף

גם אם לא נתפלל ולא נעשה בו שום דבר.

אם את מרגישה צורך להיכנס לקונכיה ולא לחשוב כל היום הזה, זה גם בסדר,

הכל לפי הכוחות שלך.

אפשר להעביר את היום בקריאת ספר ועדיין לעצם היום עצמו יש משמעות בעולם.

אם את מסוגלת תלכי לבי"כ רק לתקיעת שופר של סוף הצום להרגיש חלק,

אם את מסוגלת בנוסף גם נעילה זה ממש מספיק.

שולחת חיבוק והלוואי שהיום יעבור לך בטוב 🧡

שיהיה צום קל ומועיל

מלא מיגרנות.

עצותי: חיבוק.

לצאת לאויר הקריר, בחושך. 

לשטוף פנים

מגבת רטובה מקוררת על המצח

אופטלגין- זה הדבר הכי חזק שהתירו לי לקחת, שלום לילדים ב"ה.

ולשתות מילקשייק. משהו בסוכר הקפוא שעולה למח עשה לי ממש טוב, כל פעם בערך לחצי שעה.

אבל מעבר לזה לא יתירו לך בהריון

לגבי המילקשייק מבחינה תקציבית באיזשהו שלב עברתי להכין בבית 

תודה

אני בשרית, אז זה לא אקטואלי

מחר אנסה את זה 

בדקו לי לחץ דם

הלכתי למוקד

אולי כדאי לנסות רפואה טבעית כמו דיקור

אפרט בהמשך.

בן 3 וקצת, ובדיוק אותו דבר.

ועכשיו גם עושה יותר קקי מתוך שינה.

ניסינו ממתקים, הבטחה למתנה גדולה, ולא עוזר...

לוקח זמן עד שהיחד הולך לבד

אצלנו זה לקח 4 חודשים

לגבי קקי אצל 3 ילדים היה פער גדול בין גמילה מפיפי לקקי

וגם זו היתה גמילה עם התקדמות ונסיגה שלקחה למעלה משנה

אז פשוט נתנו לה לעשות בטיטול, או בטיטול של הלילה או שכשהייתי רואה אותה ''רוקדת'' הייתי מציעה לה טיטול והיא הייתה עושה. לקח לה כמה חודשים עד שפעם אחת היא עשתה בשירותים (היא שלה, אז כנראה שזה קרה בטעות😅) ומאז די ירד לה הפחד, והצלחנו לשכנע אותה לעשות בשירותים.

הפואנטה שלי היא שעדיף טיטול מאשר פספוסים, ואז אפשר להרגיל לאט לאט אחרי שכבר מכירים את השירותים טוב...

לק"י

ובאסלה הוא עשה צרכים פעמיים לפחות. ובכל זאת הוא מעדיף לעשות בבגדים. מתחבא ועושה.

אני מדברת איתו על זה, אבל לא הבנתי מה מפחיד אותו (הוא מדבר ויודע לענות על שאלות, אבל זה אולי לא ברור גם לו).

(גם בטיטול בתקופה האחרונה היה מוצא פינה שקטה ועושה, ולא תמיד רוצה להחליף).

לגדול שלי גם היה קושי עם לעשות צרכים באסלה. נתתי לו הפתעות מהשקל כשכן היה עושה. לא זוכרת תוך כמה זמן זה עבר.

זה מפחיד בגלל שזה תחושה כאילו זה חלק מהגוף יוצא מהם, לא כמו פיפי. כאילו איזה חרדה מחוסר שליטה על הגוף.

חוצמיזה, שפיזית צריך ללמוד להרפות מצד אחד וללחוץ מצד שני, זו פעולה קצת מורכבת...

לק"י

למרות שכשהוא כן עשה באסלה, הוא לא נראה מבוהל.

לעשות אין לו בעיה, הוא במודע מתחבא ורק אז עושה.

יום אחד הוא הסתתר באיזה מקום, כיסה את הפנים עם הידיים, ושלח את הבן הגדול "לך לשם" (שלא יראה אותו)🤣

את חושבת שזה צורך בלהתפנות לבד?

אני חשבתי שהבן שלי מתחבא (בדרך כלל נכנס מתחת לפינת אוכל בין כל הכיסאות) כי הוא מבין שהוא עושה כרגע משהו שלא מרשים לו (לעשות בתחתונים..)

הבן שלי היה מתחבא ועושה בטיטול בתקופה האחרונה (ואז לא תמיד רוצה להחליף).

אבל הרבה ילדים תופסים פינה ועושים. כנראה צריכים שקט.

והוא נשמע כזה מותק🥰

לק"י

או שלהציב עובדה, כי הוא דעתן למדי🫣

בשבת הצעתי לו שנשים נייר על המים, הוא רצה. אבל בפועל לא עשה בשירותים.

והוא באמת מותק😅 ילד מצחיק ואהוב💕

לק"י

בשבת תפסתי אותו לפני שהתחיל לעשות והושבתי אותו על האסלה. ניסיתי להסיח את דעתו, אבל הוא פשוט ישב ובכה (ועשה רק פיפי).

בסוף אמרתי לו שיעשה איפה שבא לו, רק שלא יתאפק (כי הוא כמה פעמים כאלה, שהוא לא עשה יומיים- שלושה).

אני מקווה שיצא לו שוב באסלה, וזה יוריד ממנו את הלחץ.

בדיעבד יש לו קושי בויסות חושי שהקשה על זה, הוא היה עושה קקי רק בתחתונים במשך חצי שנה.

אני חושבת שצריך ממש להרפות ולדבר איתו בגובה העיניים בצורה עניינית,

להגיד לו שאם הוא לא מצליח לעשות קקי בשירותים אז כנראה זה לא הזמן ולהחזיר חיתול.

זה ממש לא בושה להחזיר חיתול.

עשיתי את זה עם השני שלי וכשהוא רצה מעצמו בערך חודש אח"כ (בד"כ זה רצון שצריך לזהות ולדחוף קדימה, בכל זאת אנחנו צריכות להוביל), הגמילה הלכה ממש חלק..

עניין הפרסים לדעתי לא טוב אם זה לטווח ארוך מדי . הם קצת מתייאשים עצמם וזה לא מדרבן אותם.  

ממליצה פשוט להתרגש ולשמוח איתו על כל הצלחה שלו. וכשהוא לא מצליח אז בצורה עניינית ממש להעביר את זה הלאה..

בהצלחה!

רוב הבעיות ומנגד ההצלחות במערכות יחסים נמצאות בעבודה העצמית שכל אחד עושה/ לא עושה עם עצמו

אכן לא מספיק לתקשר

כי צורת התקשורת והתוכן שלה מושפעים ישירות מההתפתחות האישית של כל אחד

עם עבודה עצמית ועם רצון עצמי להשתפר

היחסים נעשים טובים יותר 

רוב רוב רוב הפתרונות לרוב הבעיות- הן בידיים שלנו.

כל כך קל לנו להאשים ולצפות שאחרים ישתנו ולחשוב שהבעיה תיפתר אם נשנה את הזולת-

כשכמעט תמיד הפתרון הוא התבוננות פנימית, במה שהזולת משקף אצלנו, ועבודה על הנקודה הזאת.

ומדהים כמה החיים נרגעים ככה, וכמה ההבנה העמוקה הזו מכניסה לנפש חמלה ואהבה לסובבים אותנו.

בבוקר- לחמניה עם גבינה/קוטג', ביצים קשות וירקות

בצהריים- אורז, שניצל עוף וירקות

בהמשך היום שינשנשו פירות/עוגיות/חטיפים

ובערב יאכלו איתנו את הסעודה של סוף הצום

בעצם מה שמכינה במיוחד זה רק ביצים קשות

האוכל של הצהריים, זה מה שאוכלים במפסקת

ובערב מה שאני מכינה לסוף הצום..

רק אני כן רוצה שיאכלו ארוחת ערב קודם.

גם כדי שילכו לישון או לפחות יהיו מוכנים לשינה כשאני שוברת את הצום, ולא ישבו לי על הראש...

וגם כי בא לי לשבור את הצום בנחת ולא לייצר ארוחה תוך כדי.

עוד לא חשבתי מה להכין מראש...

אולי את הלחם וביצים קשות נשאיר לערב, ובבוקר הם יכינו לעצמם מוזלי כמו כל שבת (יוגורט, גרנולה ופירות).

שניצלים

אורז

ירקות חתוכים

בורקסים...

נראה לי יספיק.

וכמובן חטיפים למהלך היום, קורנפלקס עם חלב- לבוקר.

ופירות ועוגיות...

נראה לי לא נסחפתי בכלל חח 

לבוקר קורנפלקס עם חלב או דייסה שבעלי הכין שנשאר

צהרים סנדוויצ'ים ביצים קשות וירקות

לערב יש שניצלים אבל מתלבטת אם להוסיף גם פסטה כי אם יישאר לא יהיה לנו מה לעשות איתה, או שיאכלו קוסקוס ממה שישאר מהמפסקת אבל זה יותר בלגן 

לק"י

יש גם מקרונים שנשארו.

לבוקר- לחמניות עם משהו/ קורנפלקס עם חלב.

במשפחה שלי היה חמין.

צהריים שניצלים וקוסקוס (מכינה לצהריים היום, יאכלו גם מחר)

ערב פיתה או לחמניה עם שוקולד וירקות חתוכים. (אם אני עולה לנעילה אז נותנת להם לאכול בחוץ, השנה לא בטוח שאעלה, תלוי איך ארגיש)

צהריים שאריות מהמפסקת

בוקר קורנפלקס ומעדנים

ערב פיתה עם חומוס.. חח סתם אולי אספיק לבשל ביצים קשות 

בוקר כנראה קרונפלקס עם חלב

א.עשר סנדוויצים כרגיל

א. צהרים הכנתי ציפס קפוא ושניצלים שהקפאתי שבוע שעבר ואולי אפילו יאכלו בתוך פיתה

כל שאר היום פירות, פריכיות, עוגיות וקישקושים..

זה היום שאני הכי משחררת בשנה העיקר שיהיו שבעחם ואני לא אצטרך להתעסק באוכל וליכלוך..

בדרכ אני לא מסכימה שזה יהיה ארוחה, אבל לאור הנסיבות (אני פחות משבועיים אחרי לידה) קנינו קורנפלקס, בורקסים שהם אוהבים (שגם בקושי נכנס הביתה) ולחמניות

יש שניצלים במקפיא והכנתי פסטה (על אורז וקוסקוס ויתרתי כי זה מלכלך את כל הרצפה, ואני לא רוצה להתעסק בזה בחג)

על ארוחת ערב לא חשבתי.

או שיאכלו את מה שישאר מהצהריים, או קרקרים וירקות.

אוכלים קורנפלקס עם חלב, פיתה עם ממרח, קרקרים.

בעבר כשלא היו לי ילדים שצמים אז גם מעדנים שווים וחטיפים, שאין כאן בד''כ, כי זה יום חג.

לא מבשלת. לא רוצה כלים בכיור.

מינימום עבודה, מינימום התעסקות.

וגם שלא יעשה ריח ולא יגרה את הגדולים.

היום שאני הכי משחררת מבחינת אוכל.

אני מאוד רזה, והיה קשה למצוא דופק, ולא תמיד ראו את הצירים...

אצלי לפחות זה היה קשור למנח של העובר, ולשלייה קדמית.

ולא תמיד הצליחו למצוא בקלות.

כנראה בגלל שעוברים היו קטנים, וברחו כל הזמן.

וגם צירים, קרה שלא ראו טוב באחת הלידות.

ואני רזה. כמעט ולא היו מוניטורים חלקים, תמיד זה נסחב שעות

עד שמצאו דופק לקח זמן ולא תמיד זה קלט את הצירים הייתי צריכה להחזיק או לסדר את המטמר ששה יקרא טוב

האמת? עכשיו אני 1.8 אחרי לידה ומתעגעת לצליל הזה של המוניטור חחחח

אני שמחה שזה לא רק לי

כנראה לא קשור למשקל

קשוח

אצלי במחלקת נשים ממש ראו צירים ודופק בקלות,

ובמיון לא ראו כמעט כלום.. וכל שניה הדופק התנתק. לקח מעל שעה וחצי להוציא מוניטור תקין של 20 דקות.

הכל הכל הכל,

וזה היה התסמין היחיד וברור כל כך שאפילו לא בדקתי הריון

אני יש תקופות בחודש אני יותר רגישה לריחות ויש פחות

בהריון זה היה מזעזע, לא יכולתי להריח כלום

אבל גם בלי הריון יש תקופות שהכל מריח לי בלי שום קשר לכלום.

כאילו מנסה לשכנע את עצמי שמקסימום אני ארוויח עוד כמה ימים שאני בהריון בלי לדעת את זה, מגניב לגלות הריון בשבוע שבע, לא?

לי היה עוד לפני שיכלתי לדעת על הריון, טעם מר בפה, הכל הפך להיות לי לא טעים ותמיד זה באמת היה הריון בסוף
לא יודעת אם זה המקרה אצלך, אבל אני יודעת שזה קיים גם בריחות

כל פעם שאני מדמיינת שאני בהריון, בעלי אומר לי שאני לא, כי כשאני כן רואים לפי התסמינים עוד לפני האיחור.

ונגידמאני חושבת שאני בהריון כי יש לי בחילה, אז בעלי מזכיר לי שלא, כי אני לא עייפה ברמות, או שאני עוד מסוגלת לסבול מגע. או ריחות. או רעש.

ובהריון, ממש מהשניה הראשונה, אני לא יכולה לסבול כ-ל-ו-ם. וישנה איזה 16 שעות ביממה.

זה עוד לא לגמרי להספיד את החודש כי אין לי מושג מתי הביוץ שלי.

אבל מבאס, כבר מלא זמן רוצים הריון..

לק"י

לארגן את האוכל שיהיה קל לתת להם ישר.

לשכב לידם ושהם ישחקו.

ואם צריך, שבעלך יישאר או יקפוץ מידי פעם לראות מה איתך.

וגם חומרי יצירה שאני לא רוצה שהיא תיגע בהם (כמו גואש...)

אולי באמת הפתרון הוא ארון שירות גבוה יותר,  שמגיע עד התקרה🤔

מאמינה שמתאים גם לארונות.

כזה-

Clippasafe נועל ארונות ומגירות

או כזה-

https://www.amazon.com/-/he/%D7%9E%D7%A0%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%98%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D/dp/B0B99WYT7Y

בהצלחה.

כשאת סוגרת, ברגע שאת טורקת - הפלסטיק עולה לבד למעלה

לא יודעת איך להסביר את זה, אנסה אולי למצוא קישור לסרטון

לא מצאתי את הזהה.

בעיקרון, כשזה תקין לא צריך ללחוץ עליו. רק בפתיחה.

בראשון כתוב בהסבר על המוצר שזה נסדר בקלות.

אז כנראה זה כמו שאני זוכרת.

I just found this on AliExpress:

₪23.19 | 1Pc Home Refrigerator Lock Fridge Freezer Door Catch Lock Toddler Kids Child Cabinet Safety Lock For Baby Safety Child Lock

1 יחידה מנעול למקרר ביתי מנעול לדלת המקרר מקפיא ילדים קטנים מנעול בטיחות לארון ילדים לתינוקות מנעול בטיחות לילדים - AliExpress 1501

לנו יש משהו כזה שמחזיק כבר שנתיים . (הבן שנתיים הצליח לקלקל את הדבק שלו והדבקנו מחדש) אבל תכתבי נעילת ארונות ילדים וזה יתן לך מלא אפשרויות.

וכמה קשה לפתוח את זה?

כי התקנו מנעול כלשהו למקרר כדי שהילדונת לא תפלח משם דברים, אבל בפועל אנחנו בקשוי נועלים אותו, כי ממש קשה לפתוח אותו (גם למבוגרים), וזה מעצבן...

ושיהיו בריאים, הילדים שלך...

משהו כזה

מנעול בטיחות לתינוק מגנטי מנעול ילדים הגנה בלתי נראה מאונך ארון דלת מנעול מגביל ילדים ביטחון - AliExpress 1501

זה ננעל אוטומטית כשסוגרים וכדי לפתוח צריך מגנט. לוקח לילדים יותר זמן ללמוד לפתוח כי לא רואים את הנעילה מבחוץ

הקטן שלי גם כל הזמן נגע בדברים 'אסורים', והייתי אוספת אחריו. עד שהוא הגיע לאיי רובוט היקררר ולחץ עליו כל שניה, אי אפשר להרים את זה, זה מחובר לשקע ברצפה,

שמנו מחסומים אבל בקלות הוא גילה את הדרך ואני מדברת על תינוק בן שנה וקצת, ופשוט אמרתי אין מצב שהוא הורס לי את המכשיר!

ואז התחלתי להגיד לו - לאאאא . לא לגעת.

ומה מסתבר? שאחרי כמה פעמים כאלה הוא קלט.

מידי פעם צריך להזכיר לו אבל בגדול הרעיון הוא להשקיע בגבול מסויים כמה זמן ואח''כ יש נחת 😉

אני יודעת שזה מעייף וחופר אבל לפעמים זו הדרך הארוכה שהיא קצרה. 

אבל על הרצף האוטיסטי🙂

אז מה שעובד על ילדים רגילים לא עובד עליה... (אבל אולי באמת נתייעץ איך אפשר ללמד אותה את זה)

לק"י

על דברים שאסור.

ואפשר לכתוב גם בנוסף.

הרעיון הוא לשים סמל חזותי, לא רק דיבורים באוויר.

לא תמיד זה עוזר. אבל כמו כל הילדים, לא כולם "שמים" על דברים😅

היא בדיוק למדה בגן את המשמעות של איקס (בהקשר של איסורי יום כיפור) והיה נראה שהיא קלטה את הרעיון. אז ננסה...

(שיטת האיורים באמת מוכיחה את עצמה, אבל היא אכזבה אותי במקרה אחד - הכנתי לה סדר פעולות הבוקר באיורים, כדי שתסכים להתארגן בבקרים בקצב משביע רצון, והיא אמנם נהנית להסתכל על זה - ולהוסיף עוד ציורים🤭 - אבל בפועל לא שמה עליו בזמן אמת...🤦‍♀️)

תסתכלי על זה ככה- גם לילדים אוטיסטים יש רצונות, והם לא ממושמעים ב-100%, בדיוק כמו ילדים רגילים.

הקטע הוא שהיא מאוד אוהבת ללכת לגן, וגם אוהבת להתלבש יפה כשבא לה. אבל כנראה היא באמת מרגישה צורך לשלוט במציאות, וגם קולטת שאנחנו בלחץ שלא תפספס את ההסעה, והיא מנצלת את זה כדי "לשחק" במצב...

יום יבוא ונמצא דרך לארגן אותה בטוב בבוקר. בינתיים כל בוקר מותיר אותנו חסרי נשימה...

זה לקום מספיק מוקדם

גם אצלנו יש הסעה ויכולים להיות הרבה בלתמים

קמים מוקדם והכל בנחת

שעה ורבע לפני שההסעה מגיעה

פחות משעה זה קצת צפוף

אם היא תקום יותר מוקדם באופן קבוע בסוף זה ישפיע על שעת ההרדמות 

הפקק הרירי זה עם הפרשות דמיות.

והגיוני שיש הפרשות בתקופה הזאת.

אבל בכל זאת, כדאי להתייעץ.

מניסיון, אפשר גם להיות בלעדיו כמה שבועות....

בתחילת תשיעי.

אבל רק לא היום ללדת 😅

בצבע אפור כהה

אני עדיין תולה תקווה שזה מהבדיקות הוגינליות

כי זה מאוד אופייני.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי איך להגיב/להפסיק. אבל בגדול תדעי שזו תופעה מוכרת ומותאמת גיל.

מי הגורם המקצועי שעליי לפנות אליו?

אני מאוד מתביישת, לא רוצה לערב יועצת או מורה כדי שלא תהיה לה אי נעימות או ידביקו עליה סטיגמה של גנבת. 

פשוט לומר שאת רואה קושי בריכוז והטמעה של כללים, ויכול להיות שזה תואם גיל אבל כדי שלא תצבור פערים תשמחו לאבחן.

ובתהליך האבחון זה חיצוני ויש גם חסיון אז תוכלו להעלות גם את הנושא הזה

קשב וריכוז ממש לא מתחיל ונגמר בקושי בריכוז.

כדאי לקרוא טיפה ולנסות להבין אם זה מתחבר לך.

שימי לב שישילדים עם היפראקטיביות ויש ילדים בלי, יש ילדים שהתופעות יותר נובהקות אצלם ופחות, אבל עדיין זה יכול להיות קשב וריכוז ברמה מסוימת

את המורה - אם היא לא בעלת ניסיון רב, באמת פחות הייתי מערבת.

היועצת - תראי. זו באמת תופעה מוכרת. אל תדאגי. ילד בכיתה א שגונב, זה לא מה שאת חושבת. זו לא אותה התייחסות כמו ילד בכיתה י. וב99.9 אחוז זו תופעה שתעבור, רק צריך לדעת איך להגיב לה - קודם כל כדי שהיא תבין שזה אסור, מצד שני שלא תיכנס לה על עצמה סטיגמה של גנבת.

יכולה לומר לך בתור מי שבעבר הייתה מורה של כיתה א - שזו תופעה מאוד מוכרת בגיל הזה. כמעט בכל כיתה תהיה תלמידה אחת או יותר שתיקח חפצים שלא שלה.

סביר להניח שהמקור שם.

(יכולת השיפוט ודחיית הסיפוקים של ילדי קש"ר היא נמוכה. ועם עזרה - הם יגדלו לתפארת בעזרת השם).

את עושה הכל נכון, זה יכול לקרות פשוט

בעלי החזיר אותו לחנות והם שילמו על הפריט ודיברנו על זה. זה קרה יותר מפעם אחת

זה גם היה כשהוא היה בן 6 בכיתה א

מאז ב"ה לא חזר על עצמו

ואני לא מרשה לה כי זה מזיק לשיניים.

מה זה אומר? שאני חייבת להרשות, אחרת היא תגנוב???

הילד היה גונב מלא!

גנב גם דברים יקרים מחנויות משחקים

כדי להתגבר על התופעה, כמובן לאחר התייעצות עם המטפלת שלהם

למרות שהיא ממש לא בעד ממתקים היא קנתה צנצנת ומילאה אותו בסוכריות ושוקלדים. החברה טוענת שכמה ימים הילד היה בהתנפלות על זה ולאחר מכן פשוט נמאס לו.

כשאני מגיעה אליה אני תמיד עומדת ליד הצנצנת וטוחנת. הילדים שלה עומדים ליד ולא מבינים ממה אני מתלהבת.

לגניבה של המשחקים היא עושה לו מבצעים, לא מבצע של יום יומיים אלא ממש של תקופה - ואחרי שמסיים מקבל משחק חדש שהוא בוחר.

ממה שהחברה מתארת, נשמע שהם התגברו על הבעיה הזאת.

לק"י

נעלמו אצלן בכיתה ממתקים.

המורה דיברה איתן, וגם בקשה מאיתנו, ההורים, לדבר, ואמרה שבגיל הזה זה לפעמים נובע מתמימות, ולא תמיד מבינים את חומרת העניין.

אז אני מבינה שזה קורה בגיל הזה. לא משהו חריג.

כן צריך לחנך, אבל בלי לחץ שמא זה מעיד על משהו.

וחיבוק! כי זה באמת לא נעים שזה קורה.

זה ממש נורמלי!

גם לנו קרה (משהו קצת יותר גרוע🙃)

תנסי רגע לראות אותה מבפנים, ילדה מוצפת דחפים, חשקים וגירועים, שהמח שלה עוד לא מספיק מפותח כדי לבסס משמעת עצמית וכללים בנוגע לאיך עובד העולם, מה המשמעות של כסף ושל בעלות הם עדיין קצת אמורפיים.

תדמייני איך זה מרגיש לשמור על הסוד, מה אם יגלו מה שעשיתי...

עכשיו יש לך הזדמנות פז להושיט לה יד ולעזור לה, ועל הדרך לחזק את הקשר ביניכן ולתת לה יותר כח לעמוד בהתמודדויות.

מה שאני עשיתי בזמנו (אותו גיל) -

אחרי שנרגעתי ודיברתי עם כמה אנשים שעזרו לי לחזור לפרופורציות...

אמרתי לה שהיום היא לא לא הולכת לבית הספר בבוקר אלא אנחנו יוצאות לפגישה. הכנתי לנו משהו טעים וישבנו בטבע.

בשיחה אמרתי לה שילדים הרבה פעמים יש להם דחפים חזקים - כמו למשל להשתולל, או לאכול משהו טעים, וכו'

וקשה להם יותר ממבוגרים לרסן את עצמם כי הם ילדים והמח שלהם עדיין לא בשל.

אז קודם כל שתדע שהרבה ילדים מתמודדים עם מה שהיא מתמודדת, שמתחשק להם ממתק ולוקחים בלי רשות או בלי לשלם. ואני יודעת שהיא עשתה את המעשה האסור מתוך דחף ויצר ולא כי היא רעה חלילה.

אבל המעשה הוא אסור, צריך לתקן את מה שנעשה ולעשוצ מה שצריך כדי שזה לא יקרה יותר.

עכשיו הצבתי את זה כעובדה. לא תיחקרתי אותה כדי שלא יהיה לה פתח לשקר.

אמרתי לה שאני כל כך שמחה שאנחנו מדברות על זה, כי בטח היה לה מאד כבד לסחוב את הסוד בלב. וידאתי שהיא מרגישה את ההקלה שבלפרוק את הסוד.

ואז הסברתי שהקב"ה נתן לנו מתנה שקוראים לה תשובה, ואפשר לתקן איתה אם עשינו משהו לא טוב. עברנו את השלבים של התשובה, הכרת החטא (לדעת שעשיתי משהו אסור), וידוי (צער חרטה) וקבלה לעתיד.

אז לגבי הקבלה לעתיד, הצעתי לה את עזרתי. שכל פעם שהיא מרגישה דחף לעשות משהו שאסור, שתבוא לספר לי. ואני לא אכעס עליה. אני אעזור לה , עם שכל של מבוגרת, להתגבר על הדחף או להחליף אותו במשהו שמותר (בעצם נתתי לה מקום להשען עלי בתהליך).

ולגבי התיקון גם עזרנו לה להחזיר את מה שלקחה (השתתפנו איתה בתהליך מורכב שדרש ממנה לאורך זמן לקחת אחריות ולשלם מחיר).

הכי בעדינות ונעימות.

החזרנו וביקשנו סליחה אבל זה חוזר על עצמו.

זה מה שמפחיד אותי

את יכולה לדייק?

לכי הכי רחוק שלך

היא ילדה.

היא מתנהגת כמו ילדה

הרבה ילדים (נזהרת ולא כותבת "רוב") עשות ועודים דברים כאלה,

די נדיר שמבוגר יעשה דבר כזה.

היא לא תתרגל לגנוב, היא תפסיק עם זה בכל מקרה באיזשהו שלב.

כמה זמן זה יקח עד שהיא תפסיק?

מה יהיו ההשלכות בדרך?

זה דברים שאין לך שליטה עליהם.

חוסר שליטה מייצר חרדה

וחרדה לא מאפשרת לך לעזור לה.

להיפך - סיכוי גבוה יותר שתיכנסו למעגל של כעס ואשמה, בהלה ותסכול ולא תומך ביכולת לדחות סיפוקים.

הדבר היחיד שיש לך שליטה עליו זה איזו אמא את בוחרת להיות בדרך.

האם את בוחרת להיות לצידה או לנגדה

האם את שמה במוקד את המעשה או את הכוונה

האם את מסוגלת להיות איתה במקומות החלשים שלה

לפני שאת מתקנת אותה

או את המעשים שלה.

זה באמת מורכב ולא פשוט בכלל אבל זו הדרך הארוכה שהיא קצרה.

ובגלל שזה באמת לא פשוט מזל שיש אנשי מקצוע כמו מדריכות הורים שיכולים ללוות בדרך.

1. הלך בעצמו להחזיר

2. הסברתי לו שיכל לצער מאד את המוכר בקופה שיכלו לחשוד בו שגב

3. הסברתי לו שיכל להיתפס

4. לא נתתי הזדמנויות ללכת לבד למכולת, או לחברים שיכול להיות שיקפצו יחד למכולת

מניסיון עם הבת שלי (4) עשיתי לה אבחון כי חשבתי שהיא צריכה ריפוי בעיסוק

באבחון יצא שיש לה בעיות קשב, היא באמת הייתה לוקחת כל יום חפצים וממתקים מתיקים של ילדות בגן

הגננת הביאה לי ספר של מנוחה פוקס "דוני לא נוגע בחפצים שלא שלו" וזה עזר להסביר לה בלי להאשים אותה

עשיתי לה מבצע כל יום שהיא לא לוקחת דברים בלי רשות בגן היא קבלה ממתק ודברתי איתה המון

בינתיים זה עבר, מקווה שלא יחזור...

מבינה אותך ממש, זה הרגשה נוראית, בהצלחה!

שעשיתי דברים כאלה בגיל הזה. אולי אפילו קצת יותר חמור.

בראש שלי זה היה משהו שאף אחד לא יגלה אף פעם למרות שזה לא הגיוני בכלל, אבל ילדים בגיל הזה לא לגמרי מבינים הכל... ולא הבנתי את המשמעות וההשלכות.

אני זוכרת כשאמא שלי גילתה היא הייתה בטוחה שאני פושעת ושמשהו לא בסדר איתי. אני היום בן אדם נורמלי לחלוטין בלי שום בעיות ומעולם לא היו לי גם בעיות - אז זה יכול להיות גם פשוט תמימות של ילדים