כל פעם שעולה סיפור על ילד שנפגע, אני תוהה איך אני יכולה לשמור על הילדים שלי.
כשהייתי קטנה, הלכתי ברחוב, ומישהו ניסה לפגוע בי.
הוא ביקש שאראה לו איך מגיעים לפארק, ניסיתי להסביר.
הוא ביקש שאתלווה אליו ואראה לו, ולא הסכמתי.
הוא ביקש "לבדוק משהו", ניסה לגעת בי, הרים לי את החולצה.
אמרתי לו לא
והוא ניסה שוב
ואז אמרתי לו עוד פעם לא
והוא שוב ניסה
כל פעם שהוא ניסה, אני התרחקתי
בסוף הצלחתי להגיע לבית של חברה, והוא הבין שכבר לא יצליח, אז הוא התפשט בפני, והלך.
למרות שהוא לא הצליח לעשות משהו גרוע יותר, אני עדיין מרגישה שנפגעתי במובן מסויים.
וזה היה מישהו לא מוכר, לא הייתי צריכה להתמודד עם זה שוב.
וכל פעם שאני שומעת על פגיעה, במיוחד על ידי מישהו שהילד הכיר, אני לא יודעת מה לעשות.
איך אני אגן על הילדים שלי
מה אני יכולה לעשות כדי שהם לא יצטרכו להגיע לסיטואציה כזו
איך אני יכולה לסמוך על מי שסביבי, אם יש מקרים שבהם אלו היו האנשים הכי קרובים.
אני מפחדת כל כך, שמישהו יפגע בהם.
ואם ייפגעו חס וחלילה, שאני לא אדע, שאני לא אהיה הכתובת בשבילם.
אני סיפרתי מיד לאבא של חברה שלי, ולאמא שלי.
אבל זה היה מישהו זר, זה לא היה מישהו מוכר.
וגם בסוף אמרתי לא, הרגשתי שהצלחתי, לא הרגשתי שיש לי במה להתבייש (כמובן שגם אם לא, אז אין במה, אבל מקווה שזה מובן).
בקיצור, למישהי יש תובנות עבורי?
כשהייתי קטנה, הלכתי ברחוב, ומישהו ניסה לפגוע בי.
הוא ביקש שאראה לו איך מגיעים לפארק, ניסיתי להסביר.
הוא ביקש שאתלווה אליו ואראה לו, ולא הסכמתי.
הוא ביקש "לבדוק משהו", ניסה לגעת בי, הרים לי את החולצה.
אמרתי לו לא
והוא ניסה שוב
ואז אמרתי לו עוד פעם לא
והוא שוב ניסה
כל פעם שהוא ניסה, אני התרחקתי
בסוף הצלחתי להגיע לבית של חברה, והוא הבין שכבר לא יצליח, אז הוא התפשט בפני, והלך.
למרות שהוא לא הצליח לעשות משהו גרוע יותר, אני עדיין מרגישה שנפגעתי במובן מסויים.
וזה היה מישהו לא מוכר, לא הייתי צריכה להתמודד עם זה שוב.
וכל פעם שאני שומעת על פגיעה, במיוחד על ידי מישהו שהילד הכיר, אני לא יודעת מה לעשות.
איך אני אגן על הילדים שלי
מה אני יכולה לעשות כדי שהם לא יצטרכו להגיע לסיטואציה כזו
איך אני יכולה לסמוך על מי שסביבי, אם יש מקרים שבהם אלו היו האנשים הכי קרובים.
אני מפחדת כל כך, שמישהו יפגע בהם.
ואם ייפגעו חס וחלילה, שאני לא אדע, שאני לא אהיה הכתובת בשבילם.
אני סיפרתי מיד לאבא של חברה שלי, ולאמא שלי.
אבל זה היה מישהו זר, זה לא היה מישהו מוכר.
וגם בסוף אמרתי לא, הרגשתי שהצלחתי, לא הרגשתי שיש לי במה להתבייש (כמובן שגם אם לא, אז אין במה, אבל מקווה שזה מובן).
בקיצור, למישהי יש תובנות עבורי?
או אולי מזל...חחח
