הייתה הנחייה שהצליחה לא לאסור, אולי הרב יגיד לך לא לבדוק בסוף העונה על סמך הכל, אל תבדקי בלי להתייעץ! את באמת יכולה להרוויח עוד ימים ככה, אז לשאול רב. בהצלחה
יש עונות שהחיוב לבדוק בהם הוא יותר 'חמור' וכאלה שאפשר להקל בהם יותר
וגם בעיקרון ממה שאני יודעת, אם לא בודקים אז אסורים בתשמיש עד שבודקים אבל לא אסורים במגע. ובכ"מ אם יש כתמים אז כרגע יחסי אישות זה פחות רלוונטי אז אולי "שווה" לא לבדוק כדי להמשיך להיות מותרים לפחות במגע..
אבל שוב, לשאול רב כי לא פוסקים פה הלכה בפורום
וממליצה לשאול רב גם על יחסי אישות כשיש כתמים, זו גם פסיקה של רב ולא בטוח בכלל שזה אוטומטית אסור, שוב לשאול רב גם בזה חח
אסורים בתשמיש, אבל מותרים בשאר…
עכשיו רק צריכה שמחר יתחיל שטף חזק ואוכל להיטהר במוצאי סוכות🤭
זה אומר שתינוק עד גיל שנה לא מחוסן לזה?
לא מסוכן עכשיו כשיש התפרצות? פתאום זה מפחיד אותי....
בדיוק פרסמו את זה היום (טריגר תינוק שנפטר מחצבת):
משרד הבריאות מעדכן כי פעוט לא מחוסן בן שנה וארבעה חודשים מירושלים נפטר מחצבת*
*זהו מקרה התמותה השלישי מחצבת מאז תחילת ההתפרצות*
משרד הבריאות מעדכן כי פעוט לא מחוסן נפטר במהלך סוף השבוע מחצבת. זהו מקרה הפטירה השלישי מאז תחילת ההתפרצות.
חצבת היא מחלה ויראלית מדבקת מאד, מסכנת חיים ובת מניעה באמצעות חיסון יעיל ובטוח.
המלצות לגבי חיסון-
- מומלץ לכלל הילדים להתחסן בגיל שנה ובגיל שש (במסגרת תכנית החיסונים השגרתית)
- במקומות עם התפרצות - הקדמה של מנת החיסון השניה לגיל שנה וחצי
- המלצה לחיסון נוסף לתינוקות בגילאי 6-11 חודשים באיזורי התפרצות וכאשר נוסעים למקומות עם התפרצות.
בשבוע שעבר הודיע משרד הבריאות כי תינוקות בגילי 11-6 חודשים יוכלו להתחסן נגד מחלת החצבת ללא תור בטיפות החלב, זאת בכפוף לקשר משפחתי או חברתי לאנשים שגרים ביישובים בהם קיימת התפרצות פעילה של חצבת וכן, במידה שמתוכנן ביקור באיזורים אלו.
נכון לעכשיו, ביישובים בית שמש, בני ברק, חריש, ירושלים, מודיעין עילית ונוף הגליל, קיימת התפרצות פעילה של חצבת, וניתן להגיע בהם לתחנות ההתחסנות נגד חצבת שהוקמו לצורך תגבור מאמצי ההתחסנות, זאת ללא קביעת תור מקדים.
נכון להיום מאושפזים 24 חולי חצבת, רובם ילדים עד גיל 6 שלא התחסנו נגד חצבת. מתוכם 8 ילדים מאושפזים בטיפול נמרץ, ואחד על אקמו.
לקראת החג חשוב להמנע מהתכנסויות למי שחש ברע בכדי לא להדביק אחרים.
מידע נוסף לרבות שעות פעילות תחנות התחסנות נגד חצבת וכן הנחיות בנושא, ניתן למצוא באתר משרד הבריאות:
https://www.gov.il/he/pages/measles-vaccines-news
במקרה הצורך יש לתאם הגעה למרפאה או למיון ולעדכן את הצוות הרפואי.
*החיסון מציל חיים*
לתיאום תור ניתן לפנות לקופות החולים או בימים א-ה ניתן לפנות למוקד קול הבריאות (5400*).
שירה סולומון
דוברת משרד הבריאות
עם התפרצות. כתבו הכל כדאי לקרוא.
רק בריאות
לפי מה שכתבו בכל מקרה גם במקומות עם התפרצות אי אפשר מתחת גיל 6 חודשים, אבל אולי תבדקי אם אולי לא הבנתי נכון.
הייתי ממליצה לוודא שכל האורחים לא ממקומות עם התפרצות או בני משפחה משם ובכללי שיתרחקו ממנו כמה שאפשר, אבל זו אני. לא לוקחת סיכון על תינוק שרק נולד ועוד עם ההתפרצות שיש עכשיו שלא נדע.
בהצלחה רבה ושוב מזל טוב!
עם התפרצות ולא רק מגורים שם*
גם את זה חשוב לקחת בחשבון.
שהAi ענה
כי הקשיב להמלצה בריאותית של בינה מלאכותית.
לא ממליצה להתבסס עליה כמקור בלעדי.
אפשר לבדוק את הקישורים שהיא מפנה אליהם, אבל לא לסמוך על טקסט של בינה מלאכותית בפני עצמו.
לא צריך לחשוף את התינוק לאורחים, במיוחד לא לילדים.
לא בפרנויה, אבל כן להיזהר.
שאר הילדים שלך מחוסנים מלבד התינוק?
אם כן המצב סביר.
אצלנו כשיש התפרצויות, זה רק סביב בניינים שהרבה לא מחוסנים.
בשכונה שלנו מחוסנים ולכן לא הגיע אלינו. (אם כי היה קשוח עד גיל שנה היה לי חשוב לשמור)
מאירוע אחד לא סביר שיקרה משהו, הסכנה עולה ככל שהחשיפה והחיכוך עם ילדים לא מחוסנים הוא יומיומי.
שאר הילדים מחוסנים
הקטן בן שנה וחצי, הוא כבר מחוסן מלא?
הסכנה היא רק מילדים או גם ממבוגרים?
אצלנו בברית רק הסבים והסבתות התקרבו לתינוק.
למה שאר האורחים צריכים להתקרב אליו?
בברית עצמה רק המוהל הסנדק ואבי הבן מתקרבים.
בלי קשר לחצבת או קורונה, פשוט ברור שתינוק כ"כ קטן לא טוב לחשוף לחיידקים וזיהומים וכל מיני שכל אורח מביא איתו.
לק"י
אולי פחות נוגעים, אבל מסתכלים מקרוב (וזה יותר מוזר לי שלא רואים את התינוק בכלל. עניין של הרגל כנראה).
מבחינתי כל עוד בריאים, אין בעיה שיתקרבו.
כלומר מטפלת בו בחדר צדדי ומניקה עד שנרדם ואז יוצאת קצת בלעדיו לאורחים. את יכולה גם להגיד שאת חוששת מההתפרצות, נראה לי אנשים מבינים, לא?
לא יודעת אצלנו זה מקובל. לא רק בתקופות של מחלה מתפשטת, אלא בכללי אנשים נזהרים.
בברית עצמה שוהים באותו חלל, זה אין כ"כ ברירה, אחרת אנשים לא יבואו לברית בכלל.
בעיני זו השתדלות סבירה, אם בשביל זה יוצא דופן אז אולי לא נכון לך לנהוג ככה.
שאת לא רוצה שיחזיקו את התינוק
לא חייבים לתת סיבה
(אפשר לתת סיבה כי הוא רגיש ולא מחוסן לשום דבר)
אני חושבת שיש מודעות גבוהה במיוחד מזמן הקורונה
אצלנו בבריתות אף אחד לא נוגע בתינוק חוץ מאמא/ סבתא
ואם מישהו רוצה לגעת הוא שואל רשות
אם כן, אני לא חושבת שיש סיבה לחשוש.
אם יש אורחים לא מחוסנים זה כבר סיפור אחר.
היא מדבקת מאוד, ומספיק להיות בחדר עם חולה (או אפילו בחדר שהחולה כבר יצא ממנו!) כדי להידבק.
מעתיקה מאתר כללית:
איך נדבקים בחצבת?
בקלות: כמעט כל מי שאינם מחוסנים (90% מהם ואף יותר) שנמצאים באותו הבית עם אדם חולה יידבקו במחלה. ההדבקה היא באמצעות מגע ובאמצעות שאיפה של רסיסי הפרשות מדרכי הנשימה העליונות של אדם חולה.
החולים במחלה יכולים להדביק אחרים החל מארבעה ימים לפני הופעת הפריחה ועד ארבעה ימים לאחר הופעתה. המחלה היא כל כך מידבקת, עד כי ניתן להידבק בה מכניסה לחדר שבו שהה שעתיים קודם לכן אדם חולה.
של הקשר - הציצית עדיין כשרה.
אבל אני משתדלת שאם יש פחות מ6 בכנף כבר להחליף.
אם נפתחו קשרים - צריך לתקן אותם.
בדיוק לאחרונה עלה לי סטארטפ - לעשות ציציות ילדים עם פתילות עמידות במיוחד!! אם מישהי בעניין לעשות איתי שת"פ בנושא אשמח לקדם את העניין 😉
כך שזה 8 פתילים בקצה של כל כנף.
הקשרים מחלקים בין שני הסטים של ה4.
את ממש יכולה לראות שאפשר לפצל ביניהם.
אם רביעייה אחת שלמה זה עדיין כשר.
אם בשני הצדדים יש פחות מ4 חוטים זה פסול. אם נשאר קצת מהפתיל וזה לא קרוע עד לקשר - ממה שהבנתי מבעלי זה עדיין בסדר...
עד שאבין חחח
הטפשת כאן ואני קשת תפיסה כרגע
שכמה לימדה אותי
איך שקונה את הציצית אני קושרת סביב הקשר התחתון גומיה לבנה דקיקה (יש בסאקרה)
ככה הקשרים לא נפרמים
וגם - קושרת שתי ציציות בכל צד של הגוף
עושה להם מאין קוקו ככה הציצית לא נתקעת באופניים, לא מתלכלכת בשירותים וכדומה
מורידים את הציצית כמו גופיה
מכבסת בתוך רשת
שמים את הגומיות אחת ולתמיד לא צריך להחליף..
סליחה שנצלשתי
זה פשוט ממש עוזר לנו
אני מדברת על ציצית רגילה ולא ציצית גופיה (למה לא ציצית גופיה? כי לא אוהבת את החוטים שלו)
בקיצור, ציצית רגילה
מכירה את זה שכל הציצית נוזלת קדימה או אחורה?
שכל קבוצת חוטים מתמקמת באזור אחר של הגוף?
רציתי שהציצית תשאר תמיד בצידי הגוף.
באמצעות הקוקיה אני גורמת לציצית להישאר או רק בימין או בשמאל
ככה זה גם לא נוזל קדימה ואחורה
זה לא נכנס לו לאסלה
לא נתקע באופניים ובימבה
זה לא שאני מוגזמת בנושא סדר, הציצית פשוט חירפנה אותי איך שזה עמד עליו.. הציצית גם נהרסה ממש מהר כי כל הזמן נתקעה בדברים.
תכף אצלם ואשלח תמונה שתבינו את הרעיון
הקשרים שורדים אבל הפתיליות לא...
בגומיה את מקפלת את הפתיליות? כי זה באמת יכול לעזור
בכל ציצית יש גלגולים וכמה קשרים
בסוף הגלגולים והקשרים אני שמה גומיה ככה שמהגומיה יש חוטי ציצית בלבד.
זה שומר על כל מה שמעליו שלא יתפרק, שלא ייפרם..
בנוסף, עושה שתי קוקו נוספים
צד ימין קוקו של ציצית אחורית וקדמית של צד ימין
צד שמאל כנל..
ככה הם בקו ישר עם הגוף
אצלם ואשלח לך
מקווה שעכשיו זה יותר ברור
חשוב להקפיד על גומיה לבנה - פשוטה. כי גומיה שקופה משחירה בכביסה.
ציצית פסולה
וגם - יש גיל שחלק מהחינוך זה לשים לב לכשרות של הציצית.
בן ה8 שלי לגמרי קורע את הציציות שלו ולגמרי מודע לזה שהן נפסלות מזה.. הוא זה שהתחיל לשאול אותי אם זה פסול או לא. ואז ביררתי את הנושא.
https://www.yeshiva.org.il/ask/87838
אפשר לקרוא כאן בסיכום שבסוף
רק שהילד גדל ואיכפת לו והוא מתחיל לבדוק כמות קשרים
הוא זורק ציצית שנפסלת
אבל אם פתיל שלם נפל בדר"כ אני זורקת
אני מחזיקה מלאי ציציות כדי לא לקנות כל פעם במיוחד כי יש לזה בלאי גבוה
יצא למישהי ויכולה להגי לי איך היה?
מתלבטת בין שעצ להדסה עין כרם אם זה יצא להיות שם בר"ה.
מפחדת שבשע"צ יהיה פיצוץ אוכלסין במחלקות ואהיה במסדרון ושבכללי מפוצץ.ובכללי נוטה ללדת יותר בהדסה
מצד שני, איך האווירה בהדסה בר"ה....?!
אבל יצא לי להיות שבת
יש שם בית כנסת פעיל
יש מקום גדול לסעודות שאיזה זוג מתוק מארגן
יש שם שליח חב"ד כך שאני מתארת לעצמי שידאגו שיעברו אנשים במחלקות השונות לתקיעת שופר..
לק"י
ומסכימה איתך חלקית לגבי הצפיפות, אני ילדתי בכיפור בסורוקה, והיה ממש רגוע במיון.
אין מעקבים לא דחופים. מניחה שבעיקר יולדות מגיעות.
אבל לא יודעת כמה יהיו פחות נשים בחדרי לידה עצמן ובמחלקה.
בעין כרם
יצא שהיינו כמה זוגות דתיים (דת"ל וחרדים)
באפס הפרדה יש מן חדר אוכל
אכלנו ביחד ודיברנו והיה ממש כיף.
אבל באמת תלוי על מי נופלים...
היינו גם שבת במחלקת נשים, שם לא ישבו ביחד
אבל יש את הארוחות אז בבוקר הלכנו לשם (עם התינוק אז הייתי קצת ולקחתי אוכל למחלקה)
שערי צדק יש אוכל נחמד, בסעודות שם אין ארוחה משותפת כמו בעין כרם וגם האווירה בסעודות - אני לא התחברתי. אווירה כללית - מרגישים שבת. יש כתבניות, מלאאא מעליות שבת.
בשערי צדק את צריכה להזמין מראש מנות לסעודות. יש מספר שעות בצהריים שאפשר לקחת כרטיסים ליד הבית כנסת.
בעין כרם - האוכל בסעודות לטעמי הרבה יותר טוב, גם במחלקה האוכל טעים. בסעודות יש אווירה מדהימה, מרוממת. בבית חולים עצמו יש שם פחות אוווירה של שבת, מעליות בודדות במתכונת שבת
אני פטריוטית של עין כרם ככה שממליצה עליהם
יש לך גם מחלקת יולדות חדשה, חלק מהחדרים פרטיים
לדעתי שווה
וגם, איך זה עובד במחלקות עם כל הדברים שאסור בשבת? יש מודעות?
סעודות בהפרדה ואווירה ממש טובה - לטעמי.
לגבי המחלקות ורמת המודעות - אין לי מושג.
אמנם לא יצא לי בשבת במחלקת יולדות
אבל יש אוהל ממש ליד הבית חולים ויש שם ארוחות שלמות ואפשר לשבת שמה ולאכול או לקחת אוכל לחדר
האוכל היה טעים, במחלקה שהייתי גם מתנדבים באו לחלק ארוחות למי שלא רצה לרדת והיה מעליות שבת בשפע
ובאמת יש בית כנסת יפה וארוחות, אבל מלאאא מדרגות
לדברי בעלי, שעדיין לא התאושש למרות שעברו 6 שנים
לא התרשמתי בכלל. הדבר העיקרי של שמירת שבת שהיה זה שערביות תלשו את דפי המוניטור..
אפילו היינו צריכים ללחוץ על מכשיר שיוציא כרטיס כדי להיכנס לחניה. מעליות- אחת המיילדות העלתה אותי במעלית לא שבת כי לדבריה פחדה שאלד במעלית. לא הייתי קרובה ללדת אבל נגיד.
אכן היה מפוצץ ולא היה מקום בביות מלא. דחפו אותי שלישית לחדר וכשהתינוק סוף סוף הגיע אליי (כאמור לא היה מקום בביות מלא) לא יכולתי לקום מהמיטה כי העגלה שלו חסמה את הדרך.
קיצור אני פחות מממליצה שערי צדק.
גם במיון יולדות היה עמוס. ברגע אחד כל הצוות נעלם לקיסרי חירום ומצאתי את עצמי עם צירים מטורפים רצה ברחבי המחלקה מחפשת מישהו שיכניס אותי לקבל אפידורל.
בחדרי הלידה המכשירים החשמליים (מקלדת למשל) הם באישור לשבת.
במחלקות יש ערביות שכותבות / חותמות במקומך. יש במחלקות מנורת שבת.
כרטיס לחניה אין לי מושג. זכור לי שאפשר לבקש מהשומר שיחנה את הרכב, אבל לא נתקלתי בזה בעצמי.
אם כי, הלכתית, מה שיגרום ליולדת להרגיש בטוחה יותר - מותר בשבת. אז זה לא חייב להיות שיקול. אבל למי שזה כן שיקול - יש הבדל בשמירת שבת בשערי צדק. לא התנסיתי בעין כרם.
רק מציינת שזה היה לפני מעל 10 שנים.
שערי צדק לא היו ארוחות מסודרות של שבת. הגעתי וילדתי בשבת בבוקר. היה מאוד עמוס!!! לא זכור לי שהרגשתי דח אווירת שבת מיוחדת. בלידה היתה ערביה שכתבה.
עין כרם- הלכנו כמה יולדות לסעודת שבת גדולה מסודרת, עם שירי שבת ואווירה חגיגית. פרשנו באמצע, כי לא ידענו מה עם התינוקות. אז נתנו לנו אוכל ארוז להמשיך את הארוחה במחלקה. זה לא אוכל מאוד מפנק. אבל עצם המחשבה והטרחה עושה את זה מרגש.
לפני שבת אחות עברה בחדרים ואמרה לנו להשאיר לנו אור איך שאנחנו רוצות כי הן לא יכולות להדליק/לכבות לנו בשבת.
בשבת עצמה יש דלתות שבת לתינוקיה, ומחשב מיוחד לשבת.
היה קידוש במחלקה.
עברתי כבר את התאריך!! יאוששששש!
הוא יוולד מתישהו????????????????????????????????????????????????
מחפשת לבן ה3 שלנו קבצי שמע של סיפורים (עדיף ללא עלות😉 אבל גם עם תשלום אשמח לשמוע)
יצא לכן לשמוע משהו מומלץ?
שמעתי כמה וממש לא התחברתי בלשון המעטה..
או שהדיבור של הקריין היה נורא מהיר או סיפורים ממש מפחידים
חודש ראשון בעלות של 5 ש"ח, לאחר מכן 45 ש"ח
כל יום נשלח סיפור בשעה 17:00 , סיפורים תורניים באיכות טובה, הילדים ממש אוהבים.
שהקריין עשה קולות של גוי או פריץ
היה בשביל הבן שלי מידי..
זה סיפור בהמשכים, מתאים יותר לקטנים, בלי קולות כמו שתיארת
וגם זמן סיפור של משפחה.. ביוטיוב
סנאי וארנב זה לא בדיוק בהמשכים, כל פרק יכול לעמוד בפני עצמו. וזה חמוד ולא מפחיד בכלל.
גם זמן סיפור (שפונה ליותר גדולים),
ויש למשפחה פודקאסט גם את בון דובון (יחסית חדש) שמתאים לקטנים יותר - בת השלוש שלי אוהבת.
מצטרפת גם להמלצה על ספרית פיג'מה - יש המון סיפורים מעולים לטעמי שהילדים אוהבים.
וגם ממליצה על זמן סיפור של רבקי פרידמן (לא לבלבל עם זמן סיפור של משפחה פודקאסט). אצלה זה באמת סיפורים בהמשכים. יש את "קישטל'ה" שבחינם, ושמענו גם את "משפחת אלון בבית המלון" בתשלום (יש עוד סיפור בתשלום). הסיפורים שלה מיועדים לדעתי עקרונית לגיל יותר גדול מ-3, ויש קטעים של מתח, אבל לא בסגנון יותר מדי מפחיד (וגם לי יש ילד די רגיש מהבחינה הזו. למשל, מסופר על שריפה שפורצת במלון ואחד הילדים מצליח לחלץ את כל האורחים. בלי אפקטים מפחידים או קולות מאיימים)
בתשלום.
יש אופציה למנוי חודשי ואז נשלח כל שבוע סיפור ואפשר פשוט לרכוש סיפורים באתר, לגיל 3 ממליצה לקנות את הסיפורים של דוידוני
ויש להם גם סיפורים לגילאים גדולים יותר
מומלץ בחום רבבב
(תכתבי בגוגל- לשכת התעסוקה לילדים)
זמן סיפור, סנאי וארנב
הקול שלה ממש נעים, עם קריאת שמע בסוף הסיפור.
יש לה סיפור אחד בחינם. ושניים בתשלום חד פעמי ואז אפשר לשמוע כמה שרוצים
הילדים שלי ממש ממש אוהבים ושומעים בלופים בלי הפסקה..
זה הקישור לסיפור בחינם..
ברונזהמודים לה' על כל שניה בקהילה ומצד שני מרגישה לפעמים תחושה שכל היום אנחנו עסוקים בחיים של אחרים ובהשוואות, וזה כל כך לא מה שאני רוצה...
גם מרגישה המון עיניים שמסתכלות ובוחנות כל צעד,
ואני לא רוצה להתנהל בצורה כזאת שזה משפיע עלי.
מה עושים?
ולא החוצה.
בסוף גם בתוך קהילה, יש לכל משפחה בחירה כמה להיות שותפים ומעורבים בחיי הקהילה, ולפעמים יותר נכן לקחת צעד אחורה ולהתרכז בעצמכם.
ומה זאת אומרת עיניים שמסתכלות ובוחנות? למי כ"כ אכפת מה אתם עושים ובמה שה משפיע?
בגלל שבקהילה גרים ממש אחד בתוך השני אז פתאום מעניין מה כל אחד עושה וכל מיני דברים שלא באמת אמורים לעניין.. או שפשוט יש לי אופי סקרן?
וזה לא הרצון שלי בפנים וזה גם לא בריא!
הייתי רוצה להתמקד בחיים שלי במלואם ולהתרכז בדיבורים יעילים, ואם כבר אז שרק 5% יוקדש לזה ולא מעבר, פשוט כרגע זה יותר מזה וזה הבעיה.
ואני כן יכולה לקבל הערות כמו- לא רואים אותך בגינה עם הילדים וכאלו
אישית אני לא רואה אמירה של "לא רואים אותך בגינה" כאמירות בוחנות ועיניים שמסתכלות..
אלא כאמירה של חברות ואכפתיות, ורצון לראות אותך ולהגיד שלום ולשמוע מה שלומך בפטפוטי שכנות נחמדים בגינה 🙂 את לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחת למה את לא מגיעה, אבל זה שמישהי שמה לב שלא ראתה אותך הרבה זמן - יש בזה משהו מחמם את הלב..
אצלינו ביישוב יש מישהי שבערבי נשים לפעמים שולחת הודעה לנשים שלא הגיעו שהן חסרות. לא בקטע חטטן או נוזף, אלא כדי לתת תחושה שהם רצויות. בעיני זה מקסים!
אבל - אני חייבת להגיד שיש סוגים שונים של קהילות, ומינונים שונים.. אולי מתאים לך סגנון קהילתיות אחר, וזה ממש הגיוני.
לגבי המבט שלך על אחרים - הייתי מנסה להוסיף בראייה פנימה כמו ששלומית כתבה - וממילא זה ישפר את המצב כלפי חוץ ויפחית את המינון, כי תהיי עסוקה..
חושבת שממש כדאי לא להתעסק בזה. לחיות את החיים שלך, בהכי טוב שלכם בלי שום קשר לאחרים. ואולי אם עולים לפעמים דברים שמשקפים רצונות שלך, לחשוב איך את מביאה אותם לחיים שלך בלי קשר לשכנים
האמת בהערות כמו מה שציּנת לא רואה בעיה, כי זה נשמע לי, לפחות מהכתוב, סתם סוג של התעניינות חברית, שיכולה דווקא להראות אכפתיות נעימה. אבל אולי לא הבנתי את הטון. וגם אז, כמובן שאת לא חייבת לספק הסברים לאף אחד אם לא בא לך.
יותר "מעורבבת" מקהילות אחרות.
אני גרה ביישוב קהילתי ולא מרגישה שחיים אחד בתוך השני
אבל התכוונת בשרשור לעצמך😬
אז תדעי שזה טבעי כשמתערבבים מדי. ואולי כדאי בעצם למנן וגם לעשות עבודה פנימית על מה היית רוצה לקחת לעצמך/ שמחה במה שיש לך
זה מאוד קשור לאנשים שאת מחוברת/ קרובה אליהם.. אופי מתערב ובוחן זה אופי, לא גזירת גורל של קהילתיות דווקא מנסיוני. אם כי מן הסתם אם מארחים הרבה או משתפים הרבה, אנשים מסתכלים על כל מיני דברים ועושים השוואות. זה טבע האדם.
אני באופן אישי מעדיפה לא להתערבב יותר מדי או לשתף..אז ממננת ומשתפת במה שנראה לי לנכון ומה שלא אז לא. ואם אנשים רואים ובוחנים זה שלהם. וחוץ מזה, תחיי את חייך בלי לחשוב מה אנשים חושבים. זה ריכוז פנימי כזה שמתעלם מרעשי רקע.
לי זה ממש מפריע כשמדי אחד בתוך השני
אבל כזו אני
...
לא קהילה סגורה של ישיבה,
אלא קהילה של בית כנסת משותף, ערכים משותפים,
חיבור ותמיכה הדדית, ויחד עם זאת כל אחד חי את חייו.
אז עוד לא ילדתי.
אבל עזרתן לי מאוד להחליט לאיזה בית חולים ללכת... ועכשיו מנסה להתארגן על תעסוקה כי הכיוון זה זירוז מחר...
חוץ מפאזל (שצריכה לשאול רב אם מותר להרכיב בחג)
ותפילות.
יש למישהי רעיונות לספרים? אני לא קוראת הרבה אז אני לא יודעת איזה סיגנון אני אוהבת
עדיף לא עצובים כי גם ככה ההורמונים משתוללים... צריכים להיות נקיים.
יש עוד דברים שאפשר לעשות לבד בבית חולים חוץ מלנוח?
אמא שלי הביאה לי כמה גיליונות של פנימה וזה היה ממש מוצלח.. משהו שמתאים גם לרפרף כזה ןלא עכשיו חייב להחזיק ראש.
תהיי לבד או עם מלווה? אם עוד מישהו יהיה הייתי מתארגנת על משחקי קןפסא קלילים.. זה גם נחמד. אם לבד אז הייתי חושבת אם יש משחקי קופסה שמתאימים לך לשחק לבד(נגיד משחקי חידות, קלפים לסוליטר, אני אוהבת סט גם לבד.. כאלה)
אם יש לך מאיפה להשיג מחזור עם פירושים יפים או ספר יפה לחג זו גם אפשרות טובה. נגיד ראיתי שקורן הוציאו מחזור עם פירוש של הרב זקס אם את מתחברת, ויש את שירת חנה שזה ספר שהרבנית נעמה אתרוג ערכה סיכומי שיעורים של הרבנית חנה טאו זצ"ל.. בטוחה שיש עוד המון אבל את שני אלה אני מכירה והם יחסית לא כבדים.
אם אלד בר"ה אהיה עם מלווה,
אבל אם לפני אז לבד.
גליונות של פנימה זה מעולה!
יש לך עוד רעיונות למשחקים שכיף לשחק לבד?
מאצ' מאדנס
קסקדיה(אם יש לך מאיפה להשיג)
קרקסון אולי גם
סקראבל, בננה גרם
זה לאו דווקא משחקים שאידיאלי לשחק לבד אבל הם כן יכולים לעבוד..
של הרב ליאור אנגלמן טובים בעיניי.
"לא מפסיקים אהבה באמצע" למשל
לגבי פאזל, אני פעם ביררתי והבנתי שאם את לא מתכננת להשאיר את זה אחרי זה בתור תמונה אלא לפרק, זה בסדר. אבל כמובן לא פוסקת הלכה.
לא במקום ספר.
אבל זו לגמרי הזדמנות שאפשר לומר תהילים בנחת בלי שהילדים מפריעים...
פה בנסממש בערב חג
אבל לקח זמן להתאושש ככה שלא היה צריך ספרים ומשחקים...
גידול נעים ובנחת!
תנוחי המון ותתאוששי 🥰🥰
בסוף בזירוז או בלי זירוז?
הרבה נחת בבריאות ובשמחה
והחלמה מהירה
מה ילדת?
שיהיה הרבה נחת והתאוששות קלה!
💐
אתמול בסופר נפלה לי מהיד קופסת קוטג' ונשפכה. חיפשתי עובד נקיון עם המכונה ששוטפת, ניגשתי אליו ואמרתי לו, הוא רק שאל איפה זה, הודה לי שסיפרתי לו והלך לנקות. הקטע שהוא באמת שמח שסיפרתי לו ולא עלה בדעתו לכעוס עלי בכלל. סה"כ זה התפקיד שלו לנקות וחסכתי לו כשהוא יודע איפה צריך אותו עכשיו.
והרהרתי בתגובות שלי בבית, כשהילדים מלכלכים בלי כוונה וגדול עליהם לנקות, אני אמנם לא עובד נקיון ולא בשביל זה אני פה, אבל מבחינת המעשה של הילד, מה ההבדל? זה היה בטעות, אין לו את הכלים או היכולת לתקן את זה בעצמו עכשיו, ועדיף לי לדעת כמה שיותר מהר ולתקן את הנזק נכון?
נכון יכול לקרות לכל אחד מאיתנו להזיז את היד בלי לשים לב ולהעיף כוס קפה? אז למה כשזה הילד שלי אני מתעצבנת עליו? אמנם זה קורה לו הרבה יותר ממני, כי הוא עוד קטן, והתנועות שלו יותר מסורבלות, אבל הכוונה היא ואתה כוונה וגם הוא מצטער מעצם הטעות ואולי גם כועס על עצמו, אז למה צריך להוסיף לו גם כעס שלי?
אם נראה שבכלל לא אכפת לו ממה שהוא עשה זה קצת אחר, אבל גם אז במקום לכעוס כדאי להסביר לו "אוי, איזה חבל, תראה עכשיו זה נהרס/ התלכלך"
וזהו, אנחנו לא מלאכים, אבל לקחתי לי את הנקודה הזאת ורציתי לשתף בה גם אתכן.
זה גם כדאי לי, להגיב באמפתיה כדי שהוא ימשיך לספר לי אם הוא הרס או לכלך משהו ולא ילמד להסתיר ממני דברים כאלה.
כמובן שלפעמים בזמנים לחוצים כן יוצא לי להתעצבן אבל זה משהו שאני עובדת עליו.
גם כי גדלתי בבית שהמוטו בו הוא מה שאפשר לנקות לא מתעצבנים.. ובאמת בית שלא עושה אישיו מלכלוך.
אני אכן חושבת שאין טעם לכעוס על הילדים כשהם שופכים ומלכלכים, כי זה משהו מאוד טבעי ואנושי שקורה לכולם.
מצד שני, אני כן דורשת מהם לנקות. לא בכעס, אלא סיבה ותוצאה פשוטות, בלי אמוציות.
"אויש, נשפך? אני אביא לך נייר סופג ותנקה". גם בגיל שנה וחצי (כמובן לפי הצורך עוברת אחריהם)
נראה לי לימוד חשוב
שמותר לטעות, וצריך לדעת לתקן
אם בעלי שפך אני אנקה
ואם אני אשפוך הוא אנקה
זה כל כך מתסכל שנשפך משהו ולא כייף
והנקיון הופך את התסכול ליותר מעצבן
זה משהו שבעלי הכניס הביתה
אז אם היה פה ענין של חוסר זירות אני יכולה להגיד לילד לנקות
אבל כללית- אני מבקשת מהם לעזור כי הם חלק מהבית
לא כי הם שחקו אז הם צריכים לאסוף, ולא כי הם לכלכו הם צריכים לנקות
בדיוק כמו שאני עושה מלא בבית שהם תיקונים של נזקים (כביסה מלוכלכת כלים בכיור פינוי שולחן..) שלא אני יצרתי
פשוט כי זה הבית שלי ואני רוצה שיהיה נעים
לא משלי... 100% בעלי
בעיני זה חשוב שגם אם קלקתי אפשר לתקן.
כמובן שילד קטו אני עוזרת
מדברת על סיטואציה כמו שקרה לי בסופר, עמדתי מול הקוטג' ואין לי עכשיו סמרטוט או מגבונים או משהו לנקות איתו, אין גם שירותים שאני יכולה להביא (וגם אם כן, יותר יעיל לקרוא לעובד נקיון כמו שעשיתי).
לנקות אולי תמיד הוא יכול לקחת חלק. אבל לפעמים משהו נשבר ואי אפשר לתקן, משהו מתקלקל ואולי אפשר לתקן אבל לא ביכולתו של ילד קטן.
לא לתקן זה ללכת ולהשאיר את הקוטג ככה
וכשמשהו נשבר התיקון הוא להרים/לזרוק לפח.
אז אם נשברת כוס אני לא מבקשת מהם לנקות אבל כן להביא לי את המטאטא והכף אשפה
זה יפה, התחברתי.
כי לתקן, לפעמים הבן שלי שובר משהו ואז רוצה שנדביק אותו ונחזיר לקדמותו וזה בלתי אפשרי, הוא גם צריך ללמוד שיש למעשים שלנו תוצאות שהן לפעמים בלתי הפיכות, כי ככה החיים (עם כל החזרה בתשובה שתמיד חשוב ללמוד אותה בחיים)
וגם בדברים שהם במסוגלות של הילד אני רוצה שירגיש שהרבה פעמים יש מה לעשות גם אם קרה משהו לא בסדר, יש לו יכולת לפעול במציאות.
זה לא תמיד אפשרי אבל בהחלט לא פעם אפשר לתקן בדרך זו או אחרת
שקיבלתי מהבית של ההורים שלי ולא מצליחה לשנות.
אני תוך שניה נכנסת לטירוף של היסטריה וכעס 
אני אמאאבל ברור שהתגובה הראשונית כשהורסים לי משהו היא לכעוס, אבל גם ברור שאפשר ללמוד לשנות את זה ולשלוט בזה, לי אישית המחשבה הזאת עוזרת, לכן שיתפתי אותה שהיא תעזור גם לעוד אימהות. אני חושבת שגם אם ברגע הראשון את כועסת על הילד, אם את מצליחה אחר כך לזהות את המקום הזה של חמלה, שזה יכול לקרות גם לי אז אפשר אחר כך לגשת אליו ולהגיד לו "סליחה שכעסתי עליך, אני יודעת שזה קרה לך בטעות ולא רצית להרוס"
(כל האחרות שהגיבו שזה בכלל לא מכעיס אותן שילד הורס בלי כוונה, אז לא כתבתי בשבילכן... התלבטתי אם לשתף או לא והחלטתי שלי היה יכול לעזור לקרוא את זה, לכן כתבתי)
ניקיון זו נקודה רגישה אצלי.
אבל אני מתעצבנת נורא דווקא במקרים שהזהרנו את הילד, למשל שלא ישים את הכוס בקצה השולחן, והוא כן שם ואז היא נופלת. או להחזיק את הכוס כשמוזגים, ולא החזיק וכו'.
ואת צודקת. זה בהחלט נקודה שצריך לעבוד עליה
לא על הלכלוך. תלוי באיזה גיל, כשבן שנה זורק אוכל לרצפה אני מבינה שהוא סיים לאכול וזאת הדרך שלו להודיע לי, כשבגיל שנתיים הוא עושה את זה כי זה מצחיק אז נראה לי לגיטימי לכעוס עליו (לא לצרוח עליו, כן? אבל לנזוף בו ולא להיות אמפטית)
במיוחד אם זה משהו שקורה שוב ושוב.
יש לי ילד שקבוע שופך את הכוס שלו בארוחה, אבל מה יעזור לכעוס עליו? זה לא שהוא שופך בכוונה, הוא קצת פחות זהיר ולכן זה קןרה לו כל פעם. ואני לא חושבת שאם נכעס עליו זה יגרום לו להיות יותר זהיר.
ואני מאלה שלא כועסות על זה אבל רחוקה מלהיות מושלמת.
על זה ספציפית אנחנו מאוד עובדים לא לכעוס, כועסים על דברים אחרים ;)
לא יודעת למה... אבל נהייתי אדישה גם למרק שהילד שופך. מרימה, מנקה מביאה חדש...
פעם הייתי מתעצבנת וכועסת, היום? התייאשתי כנראה..חחח
זה קשור להתאמת ציפיות למציאות
שפיכות שבירות ולכלוך זה הכי צפוי אצל ילדים
וגם אצל מבוגרים זה קורה בשוטף
אנחנו טועים הרבה
מי שלוקחת בחשבון מראש שזה יקרה באופן יומיומי
לא מרגישה כעס כשזה קורה
מה שגורם לתחושת כעס זה גורם ההפתעה.
כשהטעות לא מפתיעה, ואפילו צפויה ביותר,
זה פשוט לא מכעיס. לא מתוך עבודת המידות או משהו, זה פשוט לא מכעיס מלכתחילה.
זה קשור לניסיון בהורות, זה הכל.
והתובנה הזו מוכיחה את תהליך הגדילה. כשההסכלות משתנה, עוד מקרה ועוד אחד ועוד אחד, הופכים להרגל.
זה כמו שנתתי לבן ה3 להתקלח לבד, ברור לי שזה כולל המון מים ברצפה ואני לא מתרגשת מזה.
לעומת זאת כשראיתי שהוא סיים חצי בקבוק סבון במקלחת אחת זה יותר הפתיע אותי, כי פשוט לא לקחתי את זה בחשבון, זה כל ההבדל.
אני רואה מה הולך לקרות, אני יודעת שזה יגמר לא טוב, וכשזה קורה מול העיניים שלי אני יותר כועסת, כי ידעתי שזה יקרה (ישפך,ישבר) ו"נתתי" לזה לקרות, או שזה בלתי נמנע בגלל נסיבות החיים אז יש תסכול וחוסר אונים
בכל מקרה זאת עבודת המידות שלי. בשביל זה באנו לפה
בכל מה שקורה
ושאמורה למנוע הכל
אני חושבת שעם הזמן שחררתי גם את זה
מה שחשוב לי אני מגבילה
מה שמבינה שזה שלב מלמידה- לדוגמא מים שמשפריצים במקלחת או כמות שמפו גדולה-
אני אסביר איך לנהוג כדי שלא ישפריץ או יתבזבז כנות גדולה. די של משפו
אני אזכיר אולי
אבל לא לוקחת על עצמי אחריות לשלוט בהז או אחריות על התוצאות
הם לומדים לאט לאט
דרך המרחב העצמאי- ואין איך לדלג על זה
החשיבה שלהם היא כזאת של ילדים והסקרנות היא של ילדים
עכשיו כל אחד יש לו את הנק 'שרגישות לו יותר
ואיפה שכל אחת מרגישה שהיא לא מספיק...ושהיא אמורה להתנהל אחרת...
ככה שכולנו יחד בסירה הזאת❤️
אני לוקחת בחשבון שאולי ישבר לו, ונהנית מתהליך הלמידה.
כשאין לי אפשרות לשחרר אני אכין דברים כשהוא לא בשטח. זה כבר ניסיון נרכש עם החיים וכל ילד זה משתפר.
למדת היום דבר מעניין"
(מי מכירה? )
למה קוראים לזה עבודת המידות
כשזה עניין של תפיסת המציאות ובכלל לא עניין של אופי או מידות
דברים ישפכו וישברו גם אם לא תתני לזה לקרות
זה בלתי נמנע
אפשר לצמצם את כמות השגיאות של מבוגר אבל אי אפשר להעלים אותן
לעומת זאת אי אפשר לצמצם כמות טעויות של ילד אלא אם תגבילי אותו מאד בצורה קיצונית
מה שלא הגיוני כמובן
למציאות.
ככה אני בכל אופן רואה את זה. הכנעה. לשחרר שליטה.
מתחברת למה שכתבת מאוד, אבל זה סותר.
עבודת המידות זו גם סבלנות, שימת לב לפרטים, הכרה ביכולות של האחר, גם אם הוא פעוט, ובמיוחד אם זה הילדים שלנו,ולהתאים את עצמנו לסיטואציה
אם זו לא עבודת המידות, אז מה כן?
במניעת כעס
אבל יש הבדל בין למנוע מקרי כעס לבין להגיע לסיטואציה בלתי נמנעת של כעס ולהתגבר עליו
בעיניי עבודת המידות זה להגיע לסיטואציה שקשה לנו לעשות נכון ועדיין לעשות את הדבר הנכון
יש שלב אחר בו אחרי ששוברים את מידת הכעס שהסיטואציות כבר הרבה פחות מרגיזות (בגלל ההרגל לא לכעוס) ואז זו הסתכלות שהשתנתה בעקבות עבודת המידות
יש לי ריאקציה מעצבים
לכן אני משתדלת לא לכעוס ולשמור את העצבים לאירועים ששווים אותם
אז ברור שאני משדלת לא לכעוס כשילד שופך/ מלכלך
כן אומרת לו לנקות/ מנקה בעצמי אם קשה לו
וגם כשקורה ואני שופכת
אני מציינת את זה בקול כדי שהילד ילמד שזה לא בושה שיש טעויות
אנחנו מאוד מקפידים לא לכעוס אם משהו נשבר או נשפך או נהרס.
ובאמת רואים תוצאות, הילדים מספרים על כל דבר כזה שקורה וזה טבעי להם לגמרי. בלי להרגיש לא נעים או לפחד מהתגובה.
ומה שביכולתם, הם גם מנקים/אוספים.
וכשלנו נשבר/נשפך אנחנו מספרים להם גם, שיידעו שגם לנו קורה שנשפך או נהרס משהו.
מה שמכעיס אותי זה התנהגויות אחרות..עקשנות מופרזת.יציאה מפרופורציות..חוצפה...וכו
שטבעי לילדים
אבל כשמשווה לעצמי אני לא מתנהגת ככה אף פעם ולכן זה גם מכעיס אותי
ומה שעוזר כשמזכירה לעצמי השם ילדים והם בלמידה והז הטבע שלהם ברגשות העודפים והלא מבוררים וכו
ובכל זאת זה מאתגר כשזה בתדירות גבוהה ובזמנים מאתגרים
כשהם שוברים או שופכים משהו ממש לא קורה לי כמעט שאני כועסת
גג לעצמי אומרת אוף איזה מבאס מה היתי צריכה את זה עכשיו וכו
אבל לא מופנה כלפיהם
שגדלתי בבית שבו אמא שלי היתה מגיבה באופן דרמטי כשדברים נשפכו, רהיטים או חפצים נשברו, בגד נקרע, וזה ממש עשה לי תגובת נגד.
אני לא מושלמת ולפעמים כשזה חפץ יקר פריט חדש אני לא תמיד מצליחה להתאפק לא לכעוס, אבל באופן כללי ממש משתדלת לא לגעור בילדים על זה, במיוחד אם זה היה בטעות.
מה שעוזר לי זו המחשבה שזה הכל "עצים ואבנים". כמו שה' שפך את חמתו על עצים ואבנים בחורבן ביהמ"ק במקום להשמיד את עמ"י, ככה בכל דבר של נזק גשמי משתדלת להזכיר לעצמי שזו כפרה, ושילך על עצים ואבנים. (גם המנהג להכריז "מזל טוב!!" כשמשהו מתנפץ עוזר להישאר חיוביים ואופטימיים )
בס"ד
היי יקרות ,
מי שעקבה פה וזוכרת אז בעיקרון התפנינו מהצפון הרחוק בתחילת מלחמת חרבות ברזל, עברנו מספר מקומות במלחמה (כל שנה מסגרת אחרת לילדים), והשנה הם שוב התחילו מסגרת חדשה כי עברנו ליישוב באזור המרכז , להיות קרובים לעבודה שבעלי מצא וגם החלטנו שלא נכון לנו לחזור , אז באנו לבדוק פה ובע"ה אם נאהב כבר להשתקע הלוואי .
לילדים ממש קשה , הבת שלי נכנסה למעון פעם ראשונה (בת שנתיים) אחרי שבכל השנתיים של המלחמה עברה כ3 מסגרות אבל תמיד הן היו משפחתיות ( 5 ילדים לכל היותר), פעם ראשונה שהיא במעון גדול עם הרבה ילדים, ולא יחס של "אחד על אחד ", היא בכל בוקר הולכת למטפלת שלה (שבאמת מקסימה ורגישה ) ופשוט מתפרצת בבכי ואני גם רואה בתמונות וסרטונים שהיא לא משתתפת, דיברתי עם המנהלת של המעון והיא אמרה שמאוד קשה לה אבל שלאט לאט היא תתרגל וצריך סבלנות; אבל פשוט עושה לי עצוב כל בוקר לפזר את הילדים.
הבכור שלי בן 4 התחיל לנסות למשוך תשומת לב שלילית, בעיקר מפריע לי שהוא מדבר בכוונה כמו תינוק (ואני אומרת בכוונה כי כשהוא שוכח לשבש בכוונה את הדיבור יוצא לו רגיל ), הוא מדבר יפה מאוד ולאחרונה מחקה את הדיבור של אחותו הקטנה, ומחליף נניח את האות ש באות פא רפה (אני לא רוצה ללכת לגן פ'לי וכו), מה צריך לעשות ? להעיר לו על זה ? הוא מתעצבן כשמעירים וזה נראה כאילו הוא בכוונה עושה את זה ..
לפני החג בעלי אסף אותו והוא בכה חצי שעה ואחכ הסתבר שהיה לו קקי והתבייש לעשות (בגן הקודם היה עושה), דיברתי על זה עם הסייעת שלו וביקשתי ממנה לתשאל אותו יותר וגם הסברתי לו כמה חשוב לא להתאפק וכו. אבל בכללי הילד ברגרסיה רגשית .
אציין שבשני המקומות גם בגן וגם במעון יש צוות מהמם ומטפלות מקסימות וגם הגננת של הבכור שלי מאוד מנוסה ורגישה , אבל פשוט נשבר לי הלב לראות את הילדים ככה כל בוקר ואני גם מתמודדת עם זה לבד כי בעלי חייב לצאת מוקדם כדי להספיק לעבודה (אני בהייטק אז פחות אכפת להם אם אני מתחילה אזור תשע וחצי עשר העיקר שהמשימות יעמדו), מרגישה גם בעומס נפשי ברוך השם אני בהיריון גם, וחזרתי אחרי חופש בקיץ מהעבודה עקב מעבר דירה וכו וממש מעמיסים משימות (כמו תמיד), ופשוט לא מרגישה שאני מצליחה לאחוז הכל , יוצאת להביא את הילדים אזור שלוש וחצי למרות שהמסגרות עד 16:30 אני לא משאירה אותם עד הסוף
גם ככה קשה להם, ואחכ לפעמים מתקשרים מהעבודה וכו ואני חייבת להיות זמינה עד חמש , אז יוצא מצב שלפעמים צריכה לתקוע להם מסך אם נגיד מישהו מתקשר לאיזשהו בלתמ (סתם ככה אם לא מתקשרים אני מבחינתי ב4 סגרתי את המחשב ונטו עם הילדים, ואם צריך משלימה בלילה משימות ).
ופשוט מרגישה שאני לא מצליחה למצוא את הכוחות להשקיע עכשיו את האובר הזה ברגשיות של הילדים כי אני בעצמי מעכלת את כל המעברים, ואת העומס ועבודה והקפצות וכו , וברוך השם שזה הצרות שלי ושיש עוד ילד בדרך, פשוט לפעמים מרגישה שאין לי אוויר
תודה רבה למי שקראה
ניסיתם להזמין ילדים מגנים שלהם לשחק או להיפגש בגינה?
תנסי גם לשדר רוגע , ילדים מאוד מושפעים ממצב הרוח של הורה.
דבר נוסף ,זה טבעי נורמלי שקשה להם.
מה לגבי בעלך ? אם הוא מתחיל מוקדם בבוקר, הוא יכול להיות איתם בצהריים , קצת לשחק בכיף?
זה לא נורא לתת קצת מסך שכולם עייפים .
תקופה ארוכה מחזור שהחליט לפרוש ולא להגיע
בבדיקת דם שגרתית קלטנו ביוץ (הרופאה החמודה התקשרה להגיד לי שזה ביוץ ושאצפה למחזור תוך 12-14 יום)
עכשיו
כל התקופה שהוא לא הגיע הייתי מזה שאננה ורגועה וממקום כזה שלם וטוב כי גם ככה אין לי שמץ מה קורה שם אז מה שה' יביא - ברכה
אבל עכשיו שיש לזה דד ליין- פתאום אני מלא חושבת…
והחזקתי יפה גם בתוך התהליך, אמורה לקבל בערך ב30.9-2.10 כזה, ועד החג הייתי בסדר חחחח
אבל אני לא אוהבת שאניתאום חושבת הממ יש טיול בתאריך הזה ואם נקלטתי אניה בשבוע זה וזה
מניסיון. .
עושה ייעוץ זוגי
יש לי המלצה למטפלת זוגית
בפרטי
יצא לי להכין רביולי אבל מאוד קשה להגיע לרתיחה מספקת על הפלטה
חחPandi99מה יזיק אם תכיני מראש?
(אצלי יש קבוע במקרר)
יכול לקחת כמה שעות טובות
אפשר להכין ולשמור בקופסא אטומה במקרר.
חוצמיזה, שאם נשאר בשרי מהחג ניתן להקפיא, וגם יש את יום חמישי ושישי שצריכים לאכול....חחח
ככה שאי אפשר להחזיר..
ובחמישי זה רק אני שאוכל, שישי כנראה ניסע כבר בצהרים המוקדמים ..
דווקא רעיונות טובים לדברים לבשל שיהיו לזמן ביניים שאין משהו זמין.. תודה!
לא הכרתי שביצים קשות יכולות להישמר יותר מיומיים
והפסטה פשוט לא רוצה שייזרק.. וגם לא שיתפוס לי מקום במקרר😅
רביולי שקונים ושמים דקה במים חמים
או
נודלס ששמים 3 דקות במים חמים
בקופסא אטומה עם מים רותחים
מתבשל מעולה
ממליצה מאד מאד על מחזור בית רבן.
הוא כ"כ מוצלח שבעלי כ"בעל תפילה" לוקח אותו מהילדים.
מה שמיוחד בו שכתוב להם בצד מתי עומדים מתי פוסעים וכו'
והפונט מאד ברור
ויש צבע והדגשה למה שכולם אומרים בקול וכו'.
אני שנים הייתי רגילה למחזור רבא ומאז שקנינו לילדים את בית רבן התפילה של כולנו השתנתה.
הספר " מחזור בית רבן" במחיר שווה | יפה נוף פלדהיים
וגם פה
https://www.kodeshbook.co.il/product.asp?productid=9120
תקובל ברצון
שנה טובה ומבורכת!
כשמתאמצים?
זוכרת מההריונות הקודמים שבשבוע הזה כבר הרגשתי בלי להתאמץ..
שבוע 21..
אבל עכשיו רק כשאני שוכבת על הבטן אז מרגישה..
התחלתי להרגיש יחסית מאוחר, רק בשבוע 19..
כשבקודמים בשבוע 17-18 כבר הרגשתי..
אני עם שלייה קדמית, אבל זה היה לי גם בחלק מהקודמים..
וכמובן שנה טובה עם הרבה שפע וברכה וידיים מלאות לכל המצפות🙏
וזה בערך השלב שאצלי התחלתי להרגיש יותר בלי להתאמץ, בתחילת 24 כשהרופאה אמרה לי על מעקב תנועות זה הרגיש לי מטלה כזאת כי עוד לא היה ממש ברור וכל הזמן, עד אז הייתי מרגישה אותם בעיקר בלילה במיטה לפני השינה.
גם אצלי שלייה קדמית, אולי זה קשור. ב24 בקושי הרגשתי, ב26 כבר היו תנועות שאפשר לראות על הבטן מבחוץ, ב27 כבר היו כאלה תנועות חזקות וכואבות שאני מתגעגעת לרפרופים של ההתחלה...
היו לי רק שני היריונות עם שלייה קדמית, ובאמת בהם התחלתי להרגיש בקביעות בשלב מאוחר, 22-23, נדמה לי.
אבל את אומרת שכן הרגשת מוקדם יותר בהריונות עבר עם שלייה קדמית, אז לא יודעת מה לומר...
וזה בראש שלי כל הזמן לנסות להרגיש..
תודה לך!
לק"י
מעקב מתחילים משבוע 25 נדמה לי.
אצלי למשל הם זזים די הרבה, אז ב"ה חוסכים לי לעקוב במיוחד רוב הזמן.
הכי חשוב זה בזמנים שאמורים להרגיש אותם כבר.
האם צום בהריון שבוע 13 עלול להיות מסוכן?
אוסיף שהיו לי כבר כמה פעמים נפילות סוכר וסחרחורות..
שואלת כדי לדעת. כמובן שאדבר עם רב!
כמובן שצריך לשתות הרבה כמה ימים לפני, ולהתכונן כמה שאפשר, ובצום עצמו לנוח ולא לנסות ללכת לבית כנסת או להתאמץ.
וכמובן תתייעצי עם רב.
בהצלחה!
כדאי לשתות המון לפני הצום וכל הצום לשכב. בע"ה יעבור בשלום.
כמובן תפרטי לר את המקרה הספציפי שלך
תעודדו אותי שנמצא
תקציב מוגבל
3 לילות
האמא מפונקת..
אשמח להמלצות איפה נפשתם באילת
רוצים אחרי החגים בעז"ה.
חשוב לי מקום יפה ונקי..
אני באמת לא יודעת לעשות את זה.
מרגישה שאין מה שייתן לי כח. לא תחביב. לא זמן לעצמי, לא עזרה מכל סוג שהוא.
מרגישה שהגעתי לקיר.
מרגישה שרוב הימים אני מחכה שילכו לישון כבר.
ואני כל כך רוצה, כמה שאני רוצה!!!!! להיות אמא כייפית, שתהיה אווירה נעימה בבית.
אבל איך אפשר כשהילדה בת 3 דופקת כמעט כל יום טנטרום למשך חצי שעה למשל כי שוקולד לא. ערב זו לא אופציה. אז היא צורחת ומשתגעת כמו בהתקף עצבים. ובמקביל התינוק בוכה ברגע שאני מניחה על הרצפה כדי להתפנות לגדולים שרבים מכות בלי סוף. או שהוא בכלל בוכה כי הילדה בת 3 מתעללת בו (צובטת אותו, דורכת עליו בכוונה) ואז אני צווחת עליה כי נמאס מהאירוע החוזר ונשנה הזה. ואז כמובן הגדולים החליטו שהם לא אוהבים את מה שהכנתי להם לא. ערב *למרות. ששאלתי. אותם. מראש.*
דייייייייייייייייייייייייייי
ואז הבעל חוזר בערב כשכלו כוחותיי והם בדרך לצחצוח שיניים וכמובן שהילדים "אבאאאאאא" וכמה התגעגעו וכמה היה מעצבן עם אמא. והוא מדגדג ועושה איתם צחוקים. ואני מתה מבפנים.
וכמה פעמים שאני אומרת לו מתוך תסכול שאני רוצה לעבוד מעכשיו אחרה"צ. שאני אחזור בערב ושהוא יהיה עם הילדים ומי קבע שאמא צריכה להיות אחרה"צ ואני לא מוכנה יותר ובלה בלה בלה. סתם טמטום כי זה בכלל לא פרקטי וזו פריקה חסרת הגיון.
ואני לא בדכאון... ב"ה אני מוצאת סיפוק בתחומי חיים אחרים. פשוט אני מרגישה שאני באמת לא בנויה לזה. איזו אמא ראויה לא רוצה לבלות זמן עם הילדים שלה?? למה לעזאזל אני לא מצליחה להגיע לאחרה"צ אחד שהוא קצת רגוע ונורמלי? שאולי אפילו יכול להיות לכולנו כיף ביחד?
אם אפשר לבקש, אל תביעו זעזוע וביקורת מהדברים שכתבתי, מספיק אני עמוק עמוק בביקורת עצמית. אני גם ככה שבורת לב ומרגישה נורא... תודה לכל מי שפה לתת לי חיבוק
ואני כן ממיינת ומרססת. זה לא מה שנוגס לך בעיקר הזמן לדעתי
השאלה היא מה עם כל המסביב. מה את מצפה מעצמך להספיק עד שהילדים ישנים?
אני באופן אישי כן עושה חלק כשהם ערים וחלק כשהם ישנים. ואפשר לעשות גם איתם ביחד. בעיניי לא ריאלי לא לעשות כלום כל אחהצ
אם תפרטי מה את עוד עושה מעבר, אולי נוכל לעזור לך למצוא פתרונות שיקלו
נו חברות מי זורמת איתי על מסקנות מראש השנה לראש השנה הבא עלינו לטובה בע'ה?
אפשר רק מסקנות לשימור ואפשר גם שיפור (מה היית עושה אחרת)
נראלי הזדמנות לשתף וללמוד אחת מהשניה..
מי זורמת?
אני אתחיל
1. מגבונים לשטיפת רצפה- סליחה על התובנה הגשמית אבל עשו לי טוב על הלב.. אירחנו המון בחג וב'ה לפני החג שאלתי את הרב שלנו והוא אמר לי שזה סבבה להשתמש בהם בחג לשימוש נקודתי. שמעו זה עשה לי ככ טוב על הלב. יש לי רצפה שמתלכלכת מהר וכל פעם העברתי ניגוב באיזור האוכל. וזה שימח אותי (:
2. גבר שמתפלל וותיקין.... אחח גאולה. הוא חזר ואז שמר על הילדים ואני התפללתי, היה תענוג
3. יום חופש לפני ראש השנה, לקחתי לי והתעקשתי על זה ואני שמחה על זה ממש. לא הספקתי לבשל הרבה ביום החופשי אבל כן ניקיתי יסודי ועשיתי קניות ונחתי...
מסקנה שהייתי רוצה ללמוד
איך לנהל נכון את ההגשה של הסימנים....
וואי הייתי מטורטרת
יש לנו אלף סימנים בערך ב'ה
ומלא אנשים מסביב לשולחן
וילדים מתרוצצים
לפנות להגיש להביא מהפלטה...
שיגעון
ויש דגים ויש בשר ראש אז להפריד ביניהם
לא יודעת... היה לי בלגן
הייתי רוצה ללמוד איך לעשות את זה נכון ובנחת
ו... לא אוהבים אצלי עוגות דבש, זה רק בשבילי אז מספיק פס אחד של עוגה... לא צריך יותר(:
מה איתכן?
1. אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל לבשל.
השנה התחלתי בשישי, המשכתי בראשון ועדיין נשארו לי מלא בישולים לערב החג. גם לא היינו מאורגנים מספיק עם הקניות
2. ערכתי שולחן בראשון בלילה וזה היה מעולה. הייתי צריכה לשמור על הילדים שלא יגעו, אבל היה שווה בכל זאת
3. התארחנו בליל החג והיה מעייף לחזור הביתה מאוחר בלילה עם הילדים, רוצים לשנות את זה לשנה הבאה
מכינים מראש לכל סועד צלחת עם כל הסימנים ושמים על השולחן מעל הצלחות הרגילות.
כך בתחילת הסעודה לא צריך לקום ולהגיש סימנים. אצלנו בעלי מכריז על הסימן, אומר את היהי רצון
וכל אחד פשוט לוקח מהצלחת שמונחת לפניו.
אוכלים אותם אחרי שנוטלים ידיים, אז בזמן שקמים ליטול שימי הכל (חוץ מהבשר) בקעריות קטנות שתחלגי לאורך השולחן
אחרי הדג שוטפים ידיים ומזלגות, ותגישי את הבשר
אצלנו הדג והבשר הם שני האחרונים. וממש אין ביבה לקום לרוץ לפלטה כל רגע. באמת טרטור
סגולת האבחון😊
לפני כשבועיים היינו עם התינוקת באבחון פיזיותרפיה -
כמה ימים אחר כך היא התחילה ללכת לאורך הספה (מה שלפני כן היא לא עשתה).
שבוע אחר כך היינו באבחון אצל רופא התפתחות -
יומיים אחר כך היא התחילה לעשות שלום ביד. (את זה היא עדיין לא עושה מספיק)
בערב החג היינו באבחון אצל קלינאית תקשורת -
כמה שעות אחר כך היא התחילה לדבר "דה-דה"! (עד עכשיו הצלילים שהשמיעה הסתכמו ב"אה"/"אר" לצורותיהם, אולי קצת נקישה בלשון... היא עדיין משתמשת יותר בצלילים האלה, אבל כן לפעמים 'מדעדעת' להנאתה🙂)
זהו, אני מנסה לחשוב איזה עוד אבחון לסדר לה, כדי שתתחיל כבר לזחול וללכת😁
היא שנשמעת בובה אמיתית הילדונתאמהלהממש מנומסת
רואה איך הרואים משקיעים בה ומיד נותנת תוצאות
כל הכבוד להורים המסורים
מלא נחת בבריאות ובקלות ובלי עוגמות נפש וטרטורים
גמר חתימה טובה
