היוש, מה שלומכן?
אתן כאלה מקסימות ותמיד עוזרות
אשמח לחכמתכן
תכף יש לבן שלי יומולדת 3, נוהגים אצלנו להביא אותו לגן ביום הזה עם טקס שלם
במסגרת הטקס הזה מביאים עוגת דבש, דף אכיל למעלה עם פסוק וקצת קצפות
במקום להביא למישהי לעשות לי את האושר הזה ב 500 שקל חשבתי לנסות לבד
הרי עוגה אני יודעת להכין ב"ה, כנל גם דף אכיל אני קונה.
יש לכן מתכון טוב להכנת קצפת שתחזיק לילה במקרר?
לא מפריע לי שלא יהיה בריא, אני צריכה שיחזיק. אוסיף לזה צבע מאכל שיהיה יותר מעניין.
אני אבדוק ביוטיוב איך להשתמש עם הקצפת..
ומוסיף טעם ומתיקות.
אפשר להכין יום מראש, ולשמור במקרר בתוך שקית זילוף או סתם כלי אחסון.
את הקישוט על העוגה עדיף באותו יום. הדף סוכר אסור לו להיות במקרר, הוא נרטב, וגם הקצפת תחזיק פחות טוב על העוגה במקרר.
רמת ההבנה שלי בעוגות שואפת לאפס
ממש תודה על העדכון הזה
אם צריך להיות בגן בשעה 9, זה אומר לקום נצח לפני
מלחיץ קצת, קיוויתי להכין יום קודם ואם יסתבך אמרתי נפנה לקונדיטורית..
נעשה כמה ניסיונות מראש.
את יודעת להגיד לי כמה ריצ מול כמות הפודינג?
הייתי מכינה 2 קופסאות ריץ' עם חבילה אחת של פודינג. זה יחס סטנדרטי.
אבל אופות מקצועיות מבדילות בין מטרת הקצפת מבחינת כמות הפודינג. (למריחה על העוגה נדמה לי קצת יותר פודינג, ולשושנים קצת פחות. אבל אולי אני טועה)
תכיני הכל מראש בנפרד...
הקצפת לא מתקלקלת במקרר, אבל היא תהיה קצת פחות... וגם יותר מסובך לארוז את העוגה כך שהקצפת לא תיגע בכיסוי.
את הדף סוכר אסור בשום אופן במקרר.
לכן נשמע לי הכי מוצלח לעשות הכל בבוקר.
אבל זה לא מסובך, מקסימום לא יהיו שושנים הכי מקצועיות (זילוף שושנים פשוט לא דורש כלום חוץ משקית זילוף עם פיה מתאימה. אין כאן איזה ידע נסתר... תנסי 2-3 על נייר אפיה בצד כדי להבין איזה גודל את רוצה וכמה צריך ללחוץ בשביל זה).
חוץ מזה את רק מצפה את העוגה, נכון? הילדים לא מבינים אם הציפוי חלק מספיק כמו קונדיטורית או שיש בו גבשושיות כמו אמא חמודה.
אז את צריכה לצפות, לצפות מהצד אם את רוצה, להניח את הדף סוכר (ישר! זה דורש מקצועיות 😅), ושושנים מסביב, אפשר בצבע שונה מהקצפת של הציפוי. נשמע לי קליל, ולא מבינה למה יש סיכוי שתתייאשי ותרצי לקנות...
צריך לשים משהו מתחת הדף סוכר כדי שייתפס על העוגה?
אני מתכננת כמו שכתבת על איזה מסגרת שושנים סביב הדף האכיל
ואולי גם כמה מסגרות לגובה מהתבנית השקופה עד גובה העוגה
מבינה למה אני מתכוונת
הכי בעולם לא מסובך
כך שהחלק התחתון שלה יהיה למעלה- ואז בטוח יצא ישר, בלי שקעים וסדקים.
נראה לי שדף אכיל מניחים על גנאש ולא על קצפת- תשאלי את מי שאת מזמינה אצלו איך להתנהג עם הדף.
ואת יכולה לקנות סוכריות צבעוניות ולפזר מעל ומסביב, כך שאם יצאו לך פקשושים- זה מיטשטש.
ומזל טוב! איזה מרגש!!
צריך לשים משהו מתחת הדף סוכר,
אני חשבתי שקצפת זה טוב, אבל מישהי כאן הגיבה לך שלא, וצריך גנאש.
אני מרחתי ממרח שוקולד (רגיל, של סנדוויצ'ים...) מתחת הדף סוכר, והוא נצמד מעולה.
של בן שלש, מקווה מאד שאלו לא הסטנדרטים בגן של הבן שלך.
ואם עוגה פשוטה את יודעת להכין אז לקשט בקטנה זה באמת לא סיפור גדול
היא כל הזמן אמרה לי תעשי אצלה ואצלה, סוג כזה וכו
היא באמת חיה ברמה
בניגוד אליה אני פוגשת אמהות, הן משתפות אותי בתמונות של מה שהכינו
יש גם כאלה שעשו סתם עוגת דבש עם תבנית אלומיניום והניחו מעל את הדף האכיל. זהו.
יש כמובן גם כאלה שהשקיעו..
שיתפתי את הגננת שהתחלנו להתארגן להתכונן
היא אמרה לי "שוש - תכיני בלי היסטריה, גם ככה זה לילדים!"
אני לא רוצה לצאת לא טוב ליד חמותי ולכן כן רציתי להשקיע.
אבל מכאן כמו שאת אומרת עד להוציא כמה מאות על עוגה - בחיי יש גבול!!!!!
מי ייתן ויום אחד לא אשים על דעתה של חמותי 
על העוגה עצמה שמה שוקולד מריר מומס (ממיסה במיקרוגל עם קצת ריץ) ועל זה את הדף סוכר ואז מקשטת מסביב לדף עם קצפת מספיק רק להקציף ריץ (קופסא אחת וגם זה הרבה רק למסגרת)
ורק את הדף האכיל לשים בבוקר.
( האמת שאולי גם זה יכול להחזיק יפה על העוגה, פשוט בחיים לא השתמשתי)
טצלינו קבוע מקשטים עוגות יום לפני והכל מצויין ב"ה.
אם אני לא טועה, מוסיפים לריץ חבילת פודינג (או 6 כפות אם את קונה את החבילות הגדולות) ושליש כוסות סוכר
מספיק להוסיף 2 כפות לחבילת ריץ'. כנראה את צריכה 2 חבילות ריץ'.
ממש לא להקציף יום לפני הזילוף! הפודינג מייצב את הקצפת ואז כשתזלפי שושנים על העוגה הן יהיו "שבורות".
צריך לזלף מיד אחרי ההקצפה (נגיד עד רבע שעה כזה).
תכלס זה תלוי בגודל של דף הסוכר. אם את יכולה לזלף מסביב ויישאר מקום לדף סוכר אז את יכולה לעשות מראש.
אם אין מספיק מקום ואת צריכה לזלף על המסגרת של דף הסוכר (זה גם יותר יפה כי מסתיר את הקצוות של הדף) אז את צריכה לשים את דף הסוכר קודם ולזלף אחר כך.
אבל אין לי ניסיון עם דף סוכר, יכול להיות שמחזיק נהדר במקרר מערב קודם.
ריץ+ 3 כפות פודינג+ 3 כפות סוכר ולהקציף חזקנשיהיה ממש יציב..
דף סוכר חשוב לא להניח ישר על קצפת אחרת מתעוות אז תמרחי מתחתיו צימקאו ושימי לב להניח ישר כי אין חראטות😅
כמו שאמרו את הקישוט (ביחוד הדף סוכר) כדאי להניח רק בבוקר אחרת יכול להשבר ולהתעוות.אפשר במקום דף סוכר להניח אותיות מצמקאו ובבוקר להוסיף קצת קישוטי שוקולד/ בצק סוכר..
זילוף עדיף מצנתר גדול ולא הרגילים שמוכרים כמה ביחד בזול.. קשה לזלף ופחות יפה..
יש לי תחושה שמעשכיו עד היומולדת אנחנו נאכל מלא עוגות עם קצפת
עד שנצליח לעשות את זה טוב חחח
תשלחי לי את הנסיונות😅
כולם פה כתבו ריצ', למה לא שמנת בעצם?
אחרי כמה שעות השמנת פשוט צנחה לתוך עצמה אמאלה זה היה לא נעים!!!!
רק ששמנת זה חלבי וריץ זה פרווה, זה ההבדל היחיד לא?
תמיד המוכרת בחנות אפייה אומרת לי לדלל.. להוסיף כוס מים +-
וגם - אני מתכננת להניח את העוגה על תבנית שטוחה,
אני רוצה לעשות מאין מסגרת מתגלגלת שעולה אחת מעל השנייה
ככה כמה קומות עד שכל הדפנות יהיו מכוסות
הקומה הראשונה של הקצפת תצליח להחזיק את הקומות שמעליה?
דבר שני, בעבר הכנתי לבן שלי עוגה עם דף אכיל, אני כן שמתי בבוקר, והדף לא החזיק טוב, הוא קצת 'התקמט' כזה, אחר כך ראיתי שאמורים למרוח עליו מאחורה ממרח צימאקו. בכל מקרה מכיוון ששמתי בבוקר זה לא היה נורא, אבל לא הייתי שמה מהערב. וחוץ מזה לברר ואולי אם חשוב לך שיראה ממש טוב לנסות קודם, מה ואיך למרוח ואיך מחזיק.
דבר שלישי, אם אין לך נסיון בזילוף ואין לך רצון מיוחד דווקא לפתח את התחביב עכשיו, אפשר גם לקנות נשיקות סוכר, קצפיות כאלה, יש בהמון גוונים וצבעים ואפשר פשוט לסדר מסביב, זה נראה דומה לזילוף ובעיני זה יפה.
אבל אני רוצה גם על הדפנות של העוגה..
של קצפת, רק בשביל ה"דבק" ותניחי מעל את הנשיקות.
קחי בחשבון שתצטרכי מלא נשיקות.
אני הייתי שמה עדשים או סוכריות קטנות של עוגה או גנאש וקוקוס... סתם מטעמי חיסכון.
אפשר לפזר סוכריות צבעוניות בבוקר.
בעז"ה אשלח תמונה של העוגה
היומולדת עוד חודש וחצי חחחח איזה אמא לחוצה והיסטרית אני יוצאת שמתארגנת מעכשיו
קצפת חלבית זה יותר טעים וזה גם די יציב - אבל בגלל שזה יוצא מהבית למזג אוויר החם וגם בגן לא בטוח שיהיו לזה תנאי קירור נורמאלים, עדיף עם רי'צ כי זה עוד יותר יציב.
עם הפודינג והסוכר כמו שכתבו פה.
איזה אמא אלופה!
אם את בכלל רוצה שזה יצא מטורף, והכי הכי בקלות,
יש לקנות בחנויות אפיה צבע מאכל, את מוסיפה טיפה אחת של צבע מאכל לקצפת לריץ ויוצאת לך קצפת צבעונית...
ואם את מחלקת את הכמות ושמה כמה צבעים אז בכלל
מרשים נורא ואפס עבודה 😉
אבל גם סוכריות על ריץ לבן זה מהמם
עוגת גן בדרכ עושים בתבנית איי שלוש.
על העוגה עצמה שמה גנאש שוקולד - שתי שוקולד ושמנת ממיסה ושופכת
כשמתקרר קצת את מניחה את הדף סוכר אבל שימי לב. אם את עושה מראש הדף סוכר יימס לך. אז תמרחי בשכבה מאחורה צימקאו לבן מומס זה שומר על הדף שלא ייהרס
שנה את הדף באמצע ובצדדים מקשט כאוות נפשך. זה לא קשה! ולא שווה להוציא על זה כ"כ הרבה כסף.
למרוח צימקאו לבן מומס בחלר האחורי של הדף אכיל, כדי שלא יתכווצץ במקרר. משהו כזה.
שבוע 34+3. השבוע בשעה טובה התחילו לי בצקות נוראיות. סטיק שתן ולחץ דם סבבה, אבל לא שורדת את זה. חוששת גם לדליות (לא רואים כלום, אבל המפשעה נפוחה כבר כמה ימים וזה כבד וכואב). אני יודעת שיחסית הבצקות נורמליות, ויש יותר נורא (הייתי עם רעלת בהריון הראשון ובשיאה הבצקות היו יותר נוראיות), אבל לא מצליחה להסתדר.
שרדתי את השבוע הזה כי בעלי היה. אבל...בעלי חוזר מחר למילואים ואני בחרדות קשות על איך אני הולכת לתפקד בבית עם עוד שני קטנטנים, כשאני בקושי מצליחה ללכת... חייבת לדעת מה עוזר, חייבת להיות על הרגליים ולתפקד פה ואין אופציה להיות כל היום עם רגליים למעלה. גרביים אלסטיות יקרות בטירוף-זה עוזר באמת? ואם לא, מה כן?
כל טיפ יתקבל בברכה
אין לי כל כך עצות כי גם אני סובלת מזה תמיד בסוף
אבל כל זמן שאת יכולה,תשימי רגליים למעלה
וכמובן להמשיך לעקוב אחרי לחץ דם ושתן
היי אני משתמשת בטבעת נוברינג למניעה לרוב מחברת 2 טבעות
הפעם מתלבטת לחבר טבעת שלישית בגלל אירוע
השאלה שלי זה האם מישהיא פה מחברת וזה בסדר? או שזה ממש לא בריא?
והאם מפעם אחת יקרה משהו?
או שכדאי לחבר עוד טבעת ומקסימום להוציא לפני
אני שמה כל טבעת ל3 שבועות
הבנתי שאפשרי גם ל4 שבועות
מה אומרות?
מחברת גם 3 טבעות בלי בעיה
4 שבועות כל אחת
מסוכן זה לא
בריא יש כאלו אומרים שאין לזה משמעות.
זה רופא אמר לך ? או ניסית לבד?
שאין בעיה *רפואית* לחבר.
אבל - חיבור לזמן ארוך עשוי להביא לכתמים שקשה להיפטר מהם.
אמרה לי לחבר כמה טבעות שבא לי
נראה לי שהכי הרבה שחיברתי היה 4, אולי 5, אבל סתם כי לא בא לי להגיע לכתמים…
בינתיים לא קרה שהיו כתמים.
רק כשמוציאה את הטבעת, מקבלת וסת אחרי 3 ימים בערך.
לרוב הכתמים לא אוסרים
אין בעיה
כל עוד אין כתמים
כשמתחיל כתמים מומלץ להפסיק
פעם חיברתי 4 וגם היה בסדר
לפעמים יש לי ואני לא בטוחה
לא דם בכלל
אולי יותר ורוד
וגם לא תמיד
אף פעם לא הרגשתי ככה. וזה מבאס. אני לא יודעת איך להסביר....
הוא חזר לצבא בחמישי. ובשישי לפנות בוקר 2 מהילדודס קמו מקיאים. אני מהאלה שמעדיפה להחליף 20 טיטולים ולא קיא. אבל שרדתי.
שבת ותור הילדה השלישית להיות חולה... סליחה על התיאור אבל פעמיים מתוך 3 היא כיבסה אותי.
ואז היום הילדה עם הפרעות התנהגות מחליטה לברוח מהבית. והשכנים עזרו לי לחפש.
ואז תור לרופא שיניים לילדה היחידה שלא חלתה (טפו טפו). והיא עם חרדת מרפאת שיניים שאין לתאר. החלפתי רופאה ומה לא עשיתי... ותמיד זה מסתיים בלגרור אותה לבפנים ולהחזיק אותה בכוח. (בהזדמנות הזאת אשמח לעצות בעניין... ממש נואשת)
מחזיקה חזק את הגוש שעומד לי בגרון ואת הדמעות שרוצות לצאת כמו הבניאס.
אין לי כח לתקשר עם הילדים שלי. אין לי כח לפתוח את הפה או לזוז.
והכי אין לי כח לספר לבעלי. מרגישה שבזכות זה שאני בבית עדיין (מאריכה חל"ד) אז אמור להיות לי קל יותר. הרי יש נשות מגוייסים שעובדות (וואלה באמת נשגב מבינתי איך הן עושות את זה) ולי יש אפשרות לקחת קצת יותר באיזי את היומיום.. אז למה הכוחות נגמרים כ"כ מהר?
הוא לגמרי אמפתי, וישמע את הקושי ויכיל אותו. אבל הוא לא באמת מבין. ואין לי כח שמישהו לא יבין אותי עכשיו. פשוט אין.
חיבוק ענק ענק❤️
איזה קושי!
במילואים.. לא בכוונה, אבל כבר מודעת לזה מראש.. בקושי משתפת, מהנהנת למה שמספר בטלפון וביי. כשיחזור נדבר כבר, וברור שאנחנו מפסידים מזה, כי אי אפשר להשלים פער של שבוע שלם כי אני כבר לא זוכרת מה בדיוק היה, אבל מזדהה, ככה זה אצלינו
גם כשאנחנו מדברים, אני שוכחת את כל מה שרציתי לומר. במיוחד שהרבה פעמים השיחות בלחץ, כי עוד רגע עוד משימה.
וזה היה ממש חזק בסבבים הראשונים של המלחמה, כשהוא היה עוד פחות זמין - ובאמת כמעט אין לו מושג מה עברנו כאן. כאילו עברנו תקופות חיים שלמות - בנפרד. וגם עכשיו, זה לא שהוא באמת יודע. מידי פעם עולה משהו שמזכיר, אז אני מספרת איזה זיכרון. אבל זה לא באמת מפצה.
שבועיים אחרי ה7.10 קפצתי לבקר אותו איפה שהם היו, והוא סיפר קצת ממה שהם עשו בעוטף. ואז אמר - כשתסתיים המלחמה אספר לך יותר. המלחמה לא נגמרה, ואני לא חושבת שהוא אי פעם יספר...
מטורף.
בכל השיח הזה בטלפון
הוא לא אמיתי
הוא מרוחק
ואצלי לפחות הוא חוזר על עצמו
הוא מבסוט וטוב לו והוא פורח
ואני ההפך המוחלט+++
כאשני משתפת אותו בקושי
הוא משתדל...ומגיב באני מבין אותך
אבל כאילו כאן זה נתקע
וגם לי לא תמיד יש כח להשתתף איתו במסע הגילוי הפנימי לשו ובשלל השיחות שהיו לו עם חברים וההתרחשויות... כשאני לבד ולבד ולבד ולבד ואף אחד לא שואל מה שלומי בכלל
אז כן מדברים
אבל זה לגמרי מורכב
ואחרת
אז אלף כל אימאלה איזה גיבורה את איזה קשוח מה שעברת ועם כולם ובלי דקה לנשום
מצדיעה לך ממממש❤️
אולי תספרי למישהי אחרת אם יש? בינתיים
וכשתרגישי שנכון לך- אז גם לו
החזרתיות של "אני מבין", השיח נתקע.
הוא מבסוט, אני ההפך+.
איך אנחנו נצא שפויות מהמלחמה הזאת אני לא יודעת.
חיבוק גם לך גיבורה🩷
ילדים שפחדו מרופא שיניים הצליחו לעבור טיפולים אצל ד"ר איצקוביץ מלוד, אם האזור רלבנטי.
בהצלחה וחיבוק גדול
כואבת איתך.
חיבוק גדול!
בהצלחה בכל הסיוט הזה..
הלוואי והיה פתרונות פלא
חיבוק גדול
דר' איתן תורג'מן רופא שיניים מדהים עם ילדים. הבת שלי היתה עם חרדות מטורפות, המליצו כבר על סדציה- הוא הצליח לעשות לה סתימות, עקירות וטיפולי שורש בשיתוף פעולה מלא שלה. רופא מדהים!
לגמרי החזיר לה את האמון ברופאי שיניים.
צריך לבדוק אם הוא חזר לעבודה - נפצע קשה בעזה בתחילת המלחמה, לפני כמה חודשים רופאה אחרת אמרה לי שהוא חוזר עוד מעט.
שולחת לך הרבה כוחות, נשימות עמוקות וקפה חם
דר רוני איצקוביץ' מלוד
יש לי גם חרדתיים, שהרופאים בקופ"ח שלחו לטיפול בהרדמה, והם ממש אוהבים לבוא אליו.
הרבה כוחות!
חיבוק ענק!!!!
רק מתייחסת למשהו קטן-
את מתאווררת בבקרים שאת בבית?
כי לפעמים השהייה בבית ולא לצאת לעבודה דווקא מכבידה..
כי אין מה שמסיח את הדעת/ מפגש עם אנשים/ התרעננות במקום אחר וכזה...
אני הכי בעד להיות בבית ואין על הנחת שזה מביא..
אבל גם להיות. ערה לצד הזה..
חיבוק
אנחנו כאן בשבילך!!!
תודה רבה על העצה ועל החיבוק🩷
אולי תוסיפי לך ליומיים שלושה בשבוע?
עדיף שיהיה לך נשימה מאשר עוד זמן פרטי איתה..
שתהיה באורך נשימה ולא בקצה זה אחרת לגמרי...
סתם יכולה להגיד לך על היום
היה לי לילה זוועה
הבת שלי לא הצליחה לישון ואני גם לא בגלל זה..
קמתי עצבנית ועייפה
אם הייתי בבית היום בטח היה קווץ' וגם לא הייתי מצליחה לשפר יותר מדי את מצב הבית כי הייתי בלי אנרגיות..
בגלל שהייתי חייבת ללכת לעבודה אז לא היה ברירה לצאת
היה קשוח הבוקר אבל ההסחת דעת והאתגרים בעבודה גם שהם לא כזה כייפים מאווררים את המחשבה ונותנים כוחות
עצם היציאה מהבית והמפגש עם אנשים ממש מרעננת..
ברור שבמילואים זה קשוח ממש ולא בטוח שנכון לשלב עבודה
אבל כן שיהיה לך יותר אפשרויןת להתאוורר ולנשום
ולעשות סידורים וכזה
וכשאת עם תינוקת אעתך זה דורש המון ולא מאפשר באמת שקט בראש ומנוחה..
הייתי הרבה שנים עם ניידים בבית וזה נותן המון לשני הצדדים ומהמם
אבל צריך לזהות מתי יש צורך באיזון או מינון אחר ולהיות קשובים לזה...
בטח בסיטואציה כזו.. של מילואים
חיבוקקקק
ומקווה שלא ייתפס כהטפה
באמת מתוך רצון לנסות לעזור😘😘😘
ממש מעריכה שאת משקיעה זמן ומחשבה לעזור לי
וכן, יש הרבה במה שאת אומרת. ואולי באמת אני צריכה לשים אותה יותר שעות...
זה קטע כי היה לי לילה בדיוק כמו שתיארת ובאמת קמתי עם קווצ' וחוסר אנרגיות (אבל גם שחררתי כי ידעתי שעם ילדה חולה ותינוקת אין ציפיה להספקים)
מקווה שהלילה יהיה יותר טוב ותוכלי לאגור יותר כוחות🩷
תודה רבה רבה🫶
קראתי ושכחתי שלא עניתי, עכשיו קולטת...
כן עדיין ממליצה לשים יותר שעות
זה עדיין לא יהיה המון
וגם לקטנים זה טוב החברה והשינוי מקום.. הם גם זקוקים לעניין הזה...
אנוונימית1אני גמורה ומותשת
ולצאת מהבית ולעבוד זה רעיון גרוע!!!
סתם..
אני קיצונית עכשיו
אבל גם לא מסכימה לגמרי עם מה שכתבתי אתמול חחח
אולי פשוט איזון של עבודה מינימלית יום וחצי- יומיים בשבוע וזהו!!
בס"ד
מילואים, מלחמה, פרידות,
הקאותתת, באמצע הלילה, אצל כמה הילדים….
ילדה עם הפרעת התנהגות, שגם ברחה…
התור עם הילדה…
וכל זה כשאת עם תינוק קטן איתך…
נשמה זה נשמע קשה כל-כך! אוף!
כאילו, ניחא מילואים, אבל למה גם הקאות?…
ומבינה אותך… כשעוברים עלי ימים קשים גם לי קשה לשתף את בעלי. הוא זמין יחסית אבל לי אין את הכוחות. או שמשתפת אותו בדיליי. אבל גדול עלי להיות בתקשורת כשאני בהישרדות פה.
טוב שסיפרת פה לפחות!!!
מקווה שזה הקל ולו במעט על כל התחושות.
את מלכה אמיתית!
חיבוק גדול! ושה' יפנק אתכם בכל הטוב הקיים בעולם,
ויחזיר לכם בכפל כפליים על כל מה שאתם נותנים עבור כולנו!
שולחת לך ממש דליים שלמים של תמיכה.
שיחזור מהר, בריא ושלם, ושיהיה לכם רק טוב גלוי ומתוק 🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼
מדהימה איך את עוברת את זה גם ומוצאת את המילים לחזק אחרות! חיבוק גדול.
נתת לי המון כח, תודה יקרה🩷
בס"ד
שמחה שהיום את במקום יותר טוב!
רפואה שלמה לבת שלך והרבה כוח!!!
אבל אני הרבה יותר בטוב ממה שהייתי בראשון. והרבה בזכותכן🩷
תודה רבה לכן ועליכן, שיש לי פה מפלט כשאין לי בשום מקום אחר. ממש מרגישה את החיבוק שכל אחת נתנה לי פה🩷🩷🩷
כשבעלי במילואים אני רק מתפללת ומתפללת שכולם יהיו בריאים.
המון הצלחה בהמשך! שכולם ירגישו טוב ויתנהגו יפה ושיהיה לך כוח!!!!
אנוונימית1אחרונהבת 8 חודשים
הנקה מלאה
לא מוכנה לגעת בבקבוקים.
כבר חודשים טועמת מכל דבר.
מושיטה ידיים ומתלהבת.
אוכלת הכל.
בננה
תפוח מרוסק
נקטרינה
מחזיקה מקלות של מלפפון או גמבה
ביצה מרוסקת
אבוקדו
יוגורט
פירה
קציצה
טועמת הכל ואוהבת הכל. מלקקת בהנאה ורוצה עוד
אבל זה נשאר בגדר טעימות
לא הופך לכמות של ארוחה וגם לא קרוב
את הרוב יורקת.
לא נראה שלא אוהבת. היא מושיטה ידיים לעוד. יותר נראה שיורקת כי לא מצליחה לבלוע.
איך הופכעם את זה לארוחות?
שאוכל לרווח בין הנקות סופסופ...
אגב גם דברים לגמרי מחית כמו גרבר היא ירקה ולא בלעה
וממש מבקשת כל הזמן לאכול
שלי יותר קטנה(חצי שנה) ורק התחלנו. אז אני מקפיצה לך ועוקבת...
כשאני מאכילה אותה בכפית היא יורקת, אבל משהו כן נכנס...
תניד עם א.ערב.. משנו שם יותר קל להם אצלי. מביאה חביתה, אבוקדו, ירקות חתוכים ולפעמים גם פריכית/ לחמניה ומתחילה את הארוחה קצת מוקדם ומשתדלת שיהיה לפחות שעתיים אחאי שאכלה אבל גם אם לא, לא נורא, בהתחלה זה מימלא הרגל..
(מביאה בזמן של הארוחה של שאר הילדות ומימלא כולם יושבים ואוכלים.. בשאר הארוחות משתדלת להניח לה על הצלחת אוכל משלנו (קציצה, שניצל, פסטה, תפוחי אדמה בטטה וכו) ופשוט זה קורה לאט לאט😀
שלי בן 7 חודשים תכף ואני מנסה להכניס לשגרה את המוצקים, לא מצליחה להקפיד על זה דווקא הוא ממש אוהב!
ואיזה קציצה את מכינה לה בגיל הזה? מועכת או יש לה שיניים כבר?
אז...
המחזור שלי בד"כ מדייק.
ולניו יש קצת הפרשות כהות.
והפעם -
כל ימי הפרישה התאחדו (הפלגה, החודש וכו')
והבדיקות צחות כשלג.
אני עם התקן בכלל
והרון עכשיו ממש לא מתאים לנו
ובכל זאת -קיויתי...
רצתי לבדוק. כמובן פס אחד.
זהו, נכון?
רגשות של אימהותשיח סודתודה על החיבוק.
כאילו כל אחת שקל.. מאיזה גמ"ח
ומאז אני מבזבזת אותן חופשיי
אלה החיים;)
מתבאסת על המשפחה המורחבת שלי, שקיימת רק ליופי ולהודעות יום הולדת מאולצות בוואטסאפ. וזהו. בשאר הזמן לא רואים ולא שומעים מהם.
מתבאסת על המשפחה הקטנה שלי, כי אני אמא כל כך שונה ממה שחשבתי שאהיה. כל כך עייפה כל הזמן, חסרת סבלנות. ולדעתי הילדים שלי "מסכנים", אנחנו לא הולכים לשום מקום ובקושי עושים משהו, גם בחופשים. רק מעבירים איכשהו את הזמן והם בעיקר רואים טלויזיה, לא נעים להודות.
לא הולכים לחוגים כי איך אני אגרר עם 3 ילדים…
מתבאסת שאין לי חברות. בכלל. מרגישה הכי לבד בעולם.
מתבאסת ממש על הבעל שלי. שהוא לא תומך יותר, עסוק בעבודה שלו ואין לו כוח לכלום אחר (ע"ע לא הולכים לשום מקום ולא עושים כלום).
אני 4 חודשי אחרי לידה, וברור לי שזה לא עוזר להרגשה שלי.
המקור לבאסה הנוכחית - בעלי יצא מאוחר מדי מהעבודה ביום של מסיבת סיום של הבכורה שלי (בת 6, עולה לכיתה א'). היה לי קשה לארגן את שני הגדולים לבד, פלוס עוד תינוק שצורח, פלוס להתארגן בעצמי. הוא היה אמור לצאת מוקדם יותר ולעזור לי.
בסוף הוא יצא עם הגדולים למסיבה. אני נשארתי להתארגן ולארגן ולהאכיל את התינוק, הגעתי באיחור של 25 דקות למסיבה. פספסתי הכל. את כל הדברים החשובים.
כל הדרך לשם אני עם דמעות בעיניים. גם עכשיו עם דמעות כשכותבת את זה ובכל פעם שנזכרת בזה.
מתבאסת ממש שפספסתי, עצוב לי מאוד בגלל זה. היא אולי לא תזכור (אני מקווה שלא), אבל אני אזכור לנצח.
וכועסת על בעלי שה"לא יכל" לצאת מוקדם יותר והציב אותי במצב הזה, ואפילו לא טרח לשלוח לי את הסרטונים שצילם (כאילו, הוא מחכה שאבקש? באמת? כרגע אני לא מדברת איתו אז לא מבקשת ממנו כלום).
איכסה לי ממש.
נראה לי שעכשיו זה לא זמן טוב לחשוב על מכלול החיים. כשיש משהו כל כך מעצבן זה מקרין על הכל.
תחשבי עכשיו איך את מתמודדת עם העכשיו.
בהמשך יהיה זמן לחשוב על הכל יותר בנחת.
וואי מתבאסת בשבילך... זה קרה לי גם לפני שבועיים עם מופע סוף שנה של הבנות שלי, שאיחרתי (באשמתי בלבד כי לא האמנתי שיתחילו בזמן) והגעתי בול בסוף הקטע שלהן..
יו איך התבאסתי של החיים!
מן תחושה כזאת של, את עובדת כ"כ קשה כאמא, ועד שסוף סוף "משלמים שכרך" כדמות נחת מהילדים בטקס או מסיבה, זה מתפספס..
ועוד בגלל מישהו אחר בכלל הייתי מתחרפנת.
אבל בע"ה זה יעבור, את תראי את הסרטונים, אולי שהבת שלך תרקוד לך בבית את הריקודים, ובסוף בע"ה יהיו לך עוד המון הזדמנויות ❤️
עכשיו הכל נראה שחור
מחר יום חדש בע"ה
שאלתי את הילדה אם ראתה אותי ואת אחיה התינוק בקהל. אמרה שכן, אבל רק בסוף. שבהתחלה לא היינו ☹️ אז אם היו לי תקוות שאולי עם כל ההתרגשות היא אולי לא שמה לב אז גם הן התבדו 😔
ושיש הרבה נושאים שמכבידים לך על הלב והנשמה.
אני ממש יכולה להבין אותך, כי מכירה מעצמי הרבה מקומות שבהם קושי מציף עוד קושי ועוד קושי ועוד...
ואז החיים מרגישים כמו ערימה של קרשים שמוחצת אותך.
ואת מלאה ברגשות כבדים ותחושה שמה יעזור אור קטן אם הקושי כ"כ כבד ומוחץ?
תחושה שגם אף אחד לא מבין אותי, כי אף אחד לא מצא במקום שבו אני נמצאת.
הדבר שהכי עזר לי זה להבין שיש לי את היום הזה בלבד.
את הנאחס לא אוכל לשנות. על אנשים אחרים לא אוכל לשלוט.
יש לי רק את עצמי ואת היום הזה.
אז מה אני רוצה מעצמי ביום הזה?
איך אני נהנית ביום הזה?
מה אני יכולה לקנות לילדים שלי ביום הזה שישמח אותם?
מה אני יכולה טיפה לתכנן לעתיד?
מה יעזור לי? יקל עליי מעט? יכניס לי הנאה וכיף ליום הזה?
זו תנועה קטנה של כיף ושמח. נכון, היא לא וואו, והיא ממש לא מנחמת לגמרי
אבל זו תנועה אל הטוב.
מקווה שזה ימצא אותך היכן שאת.
כ"כ רגישה לילדים שלך. מרגישים את זה בכל מילה שלך. זה מה שהילדים שלך יודעים ומרגישים וזה מה שיזכרו כשיגדלו. לא לכמה בילויים הלכתם.
את עם תינוק יונק! איזה קושי ועם ילדים קטנים! בעהש יגדלו ותהנה מהם ותוכלו לעשות יותר דברים יחד. בקשר למשפחה המורחבת זה ממ"ד מבאס, אצלי זה בדיוק ככה גם ואני מבינה שכל אחד עם החיים שלו והבעיות שלו..
רק אני והם בימי שישי בינתיים. גילאי 11 ומטה
שבוע שעבר יצאתי איתם לאיזה חוף לא מוכרז שהייתי בטוחה שיהיה ריק ה' ישמור היה שם מלא אנשים ונשים, ממש התביישתי להישאר שם, אבל לא רציתי לאכזב אותם, אז נשארנו קצת וחזרנו.
אז איך עושים את זה? אנינו מהמרכז אבל לא אכפת לי להרחיק דרומה אן צפונה בשביל למצוא מקום ריק יותר. לצערי לא נוסעת לשומרון ושות'.
כל הכניסה לשם בעייתית מבחינת צניעות וגם החוף משפחות די מעורבב..
ממש מבאס
מכירה את החוף הנפרד בקרית צאנז בנתניה? אז החוף שצפונית אליו הוא די מבודד וצנוע. יצא לי להגיע לשם פעם-פעמיים עם המשפחה והיו שם עוד משפחות חרדיות/דתיות שהגיעו בלבוש צנוע..
לדעתי אין שם מציל , אז ממש צריכים להזהר להיות כל הזמן עם העיניים על הילדים.
יורדים במדרגות לחוף הנפרד ולפני הגדר פונים ימינה.
חשבתי אולי לנסות באזור אשדוד אבל עוד לא יצא. וגם המקומות של מטמון שהם בתשלום שאולי יותר ריקים ..
אבל עקרונית מה שעשינו כרגע זה או ללכת אחהצ ואז החופים מתרקנים ובאזורים של החוף הנפרד נהיה יותר בסדר.
או שללכת ביום של בנים ואז בעלי והבן הולכים לחוף הנפרד ואני עם הבת (קטנה) בחוף ליד לבושה בשמלה/בבגד ים צנוע
אבל באמת באסה ממש שזה ככה , ש50 אחוזים מהמדינה דתיים ואין לנו אפשרות להנות ממשאבי הטבע האלו באמת
עם מכתב מהלה שבפנים (המתנה עצמה יעני) היה תמונה של האולטראסאונד.
היה קורע
הריון ראשון סיפרנו להורים בשבוע 5, לאחים בסביבות 12 נראה לי, הריון שני כבר הרבה יותר מאוחר מזה
שלחתי תמונה של אולטרסאונד…
היה מרגש מאד
להורים שלי- בטלפון, והם סיפרו בהמשך לשאר המשפחה.
להורים של בעלי- כשהיינו אצלם, ובהמשך סיפרנו גם לאחים שלו.
לחברות אני בדרך כלל לא מספרת. כשזה כבר ברור, פשוט מדברים על זה בטבעיות.
להורים סביבות שבוע 9-10, אחרי בדיקת דופק.
לאחים שלי סביבות 14-15.
לאחים של בעלי בערך בחודש חמישי.
יומיים אחרי שגילינו.. בשבוע 6
להורים של בעלי פנים אל פנים בשבוע 10 או 11
סביב שבוע 20 התחלנו לספר מסביב לאחים, גיסים וכו..
בהריון אח"כ די אותו דבר
בהריון אח"כ לאט לאט לאט... הייתי אחרי הפלה ולקח לי זמן לספר.. סיפרתי למי שעשה לי טוב. לא זוכרת מתי למי.
אני כן זוכרת שלהורים של בעלי סיפרנו די מאוחר. אני ביקשתי מבעלי שיספר עוד קודם והוא רצה לחכות קצת...
ומסתבר שהייתי קטנה יחסית..
אני הגדולה ואחים שלי היו קטנים אז.. אחותי ואח שלי שממש מתחתי ידעו קודם (אחותי ניחשה מאמא שלי ולאח שלי סיפרנו)
בהריונות אחרי ראו הרבה יותר מוקדם...
אפילו עלי לא ראו בראשון עד מאוחר
(בהיריון השני אחותי אמרה לי מזל טוב בשבוע 7)
לא זוכרת אם אצלי ראו בטן בשבוע 20 או לפני, אבל לא מוקדם בטוח.
אחרי
לאבא שלי, אמא שלי סיפרה אחרי השקיפות נראה לי (הוא מעדיף לדעת בשלבים יותר 'בטוחים' של ההריון)
איך סיפרנו? בצורה מאאד מרגשת ומקורית.
לאמא שלי התקשרתי בהיסטריה "אמא אני בהריון, אתמול ראינו דופק, ועכשיו יש לי דימום. מה לעשות?"
ולהורים של בעלי, תכננתי משהו עם חמותי ואז הרגשתי זוועה אז בעלי התקשר אליהם ואמר להם שאני בהריון ולא מרגישה טוב אז לא אוכל ללכת עם חמותי בסוף. .
מיוחד, מרגש, שונה😉
לאחים שלי התקשרתי, ולאחים שלו היינו אצצם שבת וסיפרנו בארוחה.
סתם, אישית פחות מתחברת לדרכים המעניינות. בעיני הריון זו בשורה מספיק מרגשת שלא צריך לעשות שום דבר חוץ מלספר עליה
פשוט סיפרנו.
לאחים + גיסים וגיסות- אחרי סקירה ראשונה, בערך שבוע 16 (חוץ מאחותי שהייתי צריכה את העזרה שלה)
חברות - היו כאלה שהיה לי חשוב לפני שראו בטן, והיו כאלה שפשוט ראו כשנפגשנו (או משהו כזה)
באחרים לא זוכרת בדיוק, סביב 12-15.
לק"י
באותו זמן.
החלטתי להבריז מהעבודה
ובאותו בוקר של הבדיקה סיפרתי לאמא שלי שבעלי נתן לי את המתנה הכי מדהימה ליומולדת
היא כמעט עשתה תאונה ברכב😅
ואז נסענו לקצה השני של הארץ במסגרת "טיול יומולדת" מאולתר וקפצנו לחמותי לספר גם לה
לא חיכינו שניה, מוגזמים צעירים שכמונו
אח"כ הרגשתי נורא ואיום ממש מוקדם, נרדמתי באמצע שיחות, אז גם סיפרתי ממש מהר לאחים הבוגרים ובעבודה
כהמשך לשרשור קודם על ילד שלא מוכן ללבוש בגד מסוים...
לאחרונה שמתי לב שהוא גם מתנהג בצורה לא ככ אופינית לו אצל אנשי מקצוע שקצת יותר חביבים אליו...
לא מדברת על רופאים רציניים... יותר על קלינאית תקשורת וכדו...
הוא ממש יוצא מההתנהגות הרגילה שלו ומגזים בכל תגובה...
כבר לא בא לי ללכת איתו לטיפולים
וזה לא נעים לי כל הזמן להעיר...
מישהי מכירה?
זה מראה על קושי בוויסות רגשי?
ולמה זה מגיע רק במצבים מסוימים|?
בכל אופן, אם הוא נמצא אצל קלינאית תקשורת - היא הכתובת הראשונה לשאול אותה על הדברים האלה.
תתארי לה את מה שנראה לך חריג, ותשאלי אותה אם לדעתה הוא צריך גם ריפוי בעיסוק ואולי אבחון מקיף.
אם היא תאמר שכן, אז הכתובת הבאה היא רופא משפחה שיפנה להתפתחות הילד.
כל הכבוד לך שאת ערנית להתנהגויות של הילד שלך!
❤️
אז התשובות שלו מולהבות מדי.. הוא לא נותן לה לדבר
מנסה לדבר כמה שיות בהתלהבות ולפעמים גם מספר בלי קשר
הוא אפילןו רצה להדגים משהו ושם רגליים על השולחן.. ש מבחינתי היה השיא
היא רצתה לדבר איתי וזה היה בלתי אפשרי ממש
הוא דיבר בקול ונדנד
ךמשלך בהתחלה היא ניסתה לשאול אותו שאלות על פעילות שהייתה בגן
והוא ענה לה בצורה מוזרה ולא נימוסית בכלללל
" משעמם.. נמאס לי לענות לך לשאלות כל הזמן"...
גם כשחזר ובעלי שאל אותו איך היה\אז הוא אמר
"אוף כל הזמן שואלים אותי איך היה.. אין לי כח כבר לענות"...
הוא ילד שמאוד חביב על כולם
סימפטי מאוד, מדבר, מלא שמחת חיים
אבל פה כבר היה נראה לי מוגזם מממש
מהגננת אני ממש לא מקבלת תלונות, היא אומרת שהוא חברותי
ושעיש לו שמחה אבל לא מציגה את זה זה כבעיתי או כתוספת להתנהגות לא נעימה...
(בדיעבד ממש לפני שסיימנו הוא סינן ש"הוא כבר ממש חייב לשירותים... חשבתי שאולי לכן היה ככ קצר רוח
אבל נראה לי שזה מעבר...)
אחכ קראתי קצת וחשבתי שאולי זה קושי בוויסות
אבל מה הקשר בין זה לבין מה שהצעת כריפוי בעיסוק?
ולמה בעצם זה קורה לו רק במצבים מסימים?
ולמיטב ידיעתי ויסות חושי משפיע על הוויסות הרגשי (אבל לא בהכרח).
ויכול להיות שזה קורה לו רק בזמנים שבהם הוא מוצף מבחינה חושית - מה שהגיוני מאוד.
נסי לדבר עם קלינאית התקשורת כשהוא לא נוכח. ואם לא - אז עם רופא הילדים. תתארי לו בפרוטרוט את כל החששות שלך על הילד, כדי שהוא ידע להפנות אותך לאבחון ולטיפול המתאימים.
זה נשמע לי די הגיוני.
מפגש עם אדם זר, הוא מבין שהוא קצת "נבחן" כאן
אולי גם מבין שהוא מגיע לעבוד על קושי.
הוא מתרגש, אולי קצת מתבייש, לא רוצה להתמודד עם הקושי. ולכן הוא מגיב ככה.
את השיח ביניכם כדאי לעשות לפני או אחרי מפגש, כדי להיות לגמרי פנויים לילד בטיפול עצמו.
ובמיוחד בקלינאות תקשורת, צריך לדעת איך לגשת לילד. כי בריפוי בעיסוק הקושי לא תמיד "נמצא על השולחן", כי יש הרבה עבודה שאפשר לעשות תוך כדי משחק, או דרך חוויות ואז לומדים תוך כדי.
בקלינאות תקשורת, במיוחד אם הילד כבר מבין, הקושי הרבה יותר נוכח. הוא צריך להבין איפה הטעות בדיבור, ואז לתקן אותה. וזה יכול להיות מאוד מביך עבורו, וקשה להתמודד עם הקושי הזה.
אני חושבת שבעיקר צריך לקבל את זה ולמצוא דרכים להגיע ללב שלו, להבין שזה הגיוני ולהבין את הקושי שלו
זה לא פעם ראשונה שלו אצל קלינאית
בעבר הוא היה המון טיפולים
מגיל ממש צעיר
אבל כן היתה הפסקה של כמעט שנתיים
ואני ממש מרגישה שינוי בהתנהגות...
אולי הוא גם יותר התחבר לקודמת?!
הוא מאוד מאוד אהב אותה
(בלי קשר, אני מזהה כבר חוסר סבלנות אצל הנוכחית על ה]גישה השניה.. ומבינה אותה בהחלט)
וזה גם לא היה רק אצל קלינאית
ניזכרתי שהיינו אצל רופאה שהייתה קצת מדי נחמדה אליו על ההתחלה
והוא ממש התנהג לא לענין בהתחשב שזה בנא מבוגר ובטח רופאה ...
מה שאת אומרת כן נשמע לי מענין לגביו
הוא ילד מאוד "רגשי" וכשמשהו יושב לו על נקודה מסוימת שמציקה לו
מיד הכל צף...
או להפך...
לענות לך בדיוק.
אבל את כותבת שהוא היה בהרבה טיפולים
ואני חושבת, שהחוויה של ילד "מטופל", יכולה להיות לפעמים חויה מאתגרת עבורו.
כי אם אני צריך עזרה, מה זה אומר על הכוחות שלי? והאם אני יכול להסתדר לבד?
ובמיוחד אם זה משהו שנמשך הרבה זמן, זה יכול להיות מאתגר.
ואולי הם לא יודעים להגיד את זה, אבל זה מתבטא בכל מיני דרכים.
ואני יודעת כמה הטיפולים האלו חשובים
ואני לא מכירה את הסיפור שלכם
אבל אולי לנסות לחשוב, איך יוצרים לו חוויה של ביטחון בעצמו. איך הטיפולים החוזרים לא מגדירים את מי שהוא. איך מניחים את זה שיש קושי, נותנים לגיטימציה, אבל גם מחזקים אותו
כתבת שאת מבינה את חוסר הסבלנות של הקלינאית. אני מציעה לחשוב על זה.
הוא ילד, היא אשת מקצוע.
ההנחה היא שהוא לא עושה משהו במכוון מתוך רצון להתריס או חוסר נימוס, אלא מתוך קושי להתמודד עם הסיטואציה (מכל סיבה שהיא).
היא כאשת מקצוע, צריכה לקבל את זה שלא כל ילד יושב ועושה בדיוק מה שאומרים. זה ממש התנהגות לגיטימית של ילדים, במיוחד במפגשים כאלו. אם אין סבלנות להכיל התנהגות קצת מעבר לקווים של ילד, כדאי לשקול האם זה מתאים. (מבלי להכיר אותה)
אפשר בתור התחלה לדבר איתה על זה, ולנסות להבין מה הגישה שלה.
אצלנו הייתה פעם שהיה ממש לא נעים במפגש, כי לילד שלי היה ממש קשה. אבל המטפל המשיך בסבלנות מרשימה. בכל אופן התנצלתי אחרי זה, והוא ממש אמר שאין על מה. ודווקא הוא שמח שהוא מרגיש בנוח להביא את עצמו.
אז שימי לב האם אין כאן שיפוט של הילד לחומרה, כשהוא פשוט מנסה להביע משהו בדרך שלו
על המשפט הזה..
אם היה נכון לכתוב אותו
אבל החלטתי לא למחוק
את צודקת לגמרי.. חשבתי גם בכיון\וחידדת לח
קצת מבוכה מעודף תשומת לב
או ניסיון למשיך עוד יותר תשומת לב...
נגיד אם אני פוגשת עם הבת שלי מישהו מהצוות שלה היא יכולה להתנהג מביך שבא לי ללכת..
הזה, אז אולי אני בכלל לא בכיוון.
נשמעת תגובה הגיונית של ילדים שרואים שהם מקבלים עכשיו תשומת לב מיוחדת והם מגיבים לזה בהגזמת יתר 🙂.
אני מכירה התנהגות כזאת בכל מיני מפגשים שפתאום הילד מרגיש שהפוקוס עליו וזה גורם לו להתנהג באופן נועז. זה יכול להיות עם קרוב משפחה שהמפגשים איתו נדירים, זה יכול להיות באיזה חנות שהמוכר/ת נותנים תשומת לב, זה יכול להיות כשמגיע הביתה חבר של אחד האחים וכל סוגי המפגשים האלה.
בעיני, את צריכה לנסות לא לצאת מגדרך בעניין הזה, ולתת למטפלים להתמודד עם הסיטואציה (אפילו הייתי אומרת לך לא לנכוח בחדר אם זה משהו שעושים ואפשרי, אבל שוב אני לא מכירה איך זה עובד ולא יודעת אם מותר לצאת או חובה שתישארי איתו). לפעמים הנועזות הזו היא דוקא כי זה גם לעיני ההורים/ אחים וזה סוג של בדיקת גבולות גם מולכם. בקיצור, נראה לי שבמקומך הייתי מנסה לא להתערב בדינמיקה בין המטפלת לילד, אולי אם יש משהו שהוא קו אדום אז להגיד משהו בשלוות נפש שיבין שבעיניך זה קו אדום ('הי, עד כאן' או משהו כזה), וזהו, להניח, ולתת למטפלת להוביל. וכמו שהציעו, את הסיכום מפגש עם המטפלת לא בפניו כשכבר אין לו סבלנות.
מכירה את התחושה הזו שהילד מציג עכשיו משהו שהוא כל כך לא הוא, וכמה זה יכול להפעיל אותי... מובן ממש שלא בא לך להיות בסיטואציה 💜
בהצלחה!
ומה אתן מציעות לעשות מול הקלינאית? להגיד לה משהו ? להתעלם ולתת לה לטפל במה שהיא צריכה?
וכדאי לקחת אותו לקושי בוייסות רגשי או שזה לא הכיון?
לגבי קושי בוויסות- לא יודעת לענות 🤷 מקוה שיגיעו חכמות ממני לתת עצות טובות
את יכולה לספר לה (עדיף לא באוזניו) שזה התנהגות שמיוחדת למפגש הזה ולא הרגיל שלו ומה היא מציעה שאת תעשי.
אין לך מה להתבייש או לנסות לנהל אותו. זה חלק מהטיפול וזה בסדר
להחליט יחד האם את תציבי את הגבול או שהיא תעשה את זה בעצמה. עד כמה היא מצפה ממך להתערב
ובנוסף לפני המפגש הבא לדבר איתו בפרוטרוט על הכללים ואיך את מצפה שיתנהג
ואולי תשקלי להיות מחוץ לחדר
לפעמים זה מבלבל ילדים שמערבבים בין שני עולמות
ושני תחומים...
גם לי נגיד מביך להיות עם שכנה וקולגה באותה שיחה, כי אני מתקשרת עם כל אחת בצורה שונה, וזה מוזר הערבוב...
מבינה מה הכוונה?
תתייעצי איתה מה דעתה לגבי הנוכחות שלך בחדר ותשקלו לנסות ולראות ומקסימום לשנות.. לכאן או לכאן...
באותו היום כמעט התיאשתי ... אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת יותר לקחת אותו אליה
אין לי כח כל הזמן להעיר לו... לא בשבילי
כן מציק לי שאחרי הביקור אצל הרופאה ההיא שהייתה נחמדה אליו אני מבינה שזה לא רק מול הקלינאית... זה פשוט קורה
במצבים מסוימים
(משערת שאם היתי הולכת לרופא מאוד רציני הוא לא היה מרשה לעצמו לצחקק ולהסתובב בחדר כאילו החדר שלו...)
ומאז שהתחלנו אצל הקלינאית זה ממש התחדד לי...
נמצאת בטיפול עם ילד, אני משתדלת כמה שיותר להשאיר את הדינמיקה בינו לבין המטפל.
אני כן חושבת שחשוב מאוד שהורה יהיה בטיפול, כי שיתוף פעולה והיכרות של מה עושים היא חשובה בשביל לקדם את הילד (וזה גם ביחס למה ש@כתבתנו כתבה. לא נכון בעיניי לצאת לגמרי).
אבל אני כמעט ולא מתערבת, אלא אם כן יהיה משהו חריג. זה חשוב בעיניי לאפשר מרחב עבודה למטפל.
ואם את מרגישה אם זה לא בנוח, אז אחרי הטיפול, לא בנוכחות הילד, אפשר לעשות תיאום ציפיות מול המטפל.
הדינמיקה היא של הילד מול המטפלת ואני סומכת עליה שיהיו לה את הכלים להתמודד מולו גם אם הוא עושה שטויות.. הוא לא הילד הראשון שעושה דברים כאלה אצל המטפלת והאמת שקראתי את ההודעות שלך @תפוח אדום ולא עלו לי נורות אדומות.. נראה לי ילד רגיל ובריא שמבין שהפוקוס עליו והוא "במבחן" במקום חדש ולא מוכר וזו הדרך שלו לחפות על הביישנות והמבוכה. מאמינה שתוך כמה מפגשים זה ישתחרר ובכל מקרה אל תתרגשי מזה. זה לא מולך ולא שלך ואני בטוחה שהוא לא הראשון שמתנהג ככה מול המטפלת והיא תדע להתמודד. כשאני מביאה את הילדים שלי לטיפול אני סומכת על המטפלים שיידעו את העבודה, והעבודה היא לא רק טכנית להעביר ידע או תרגילים, אלא גם להגיע אל הילד שלי ולקבל ולקדם אותו.
אני יושעת שחפרתי
עד מתי עבדתן? עד איזה שבוע?
ומדוע הפסקתן
והאם הייתה יכולת כלכלית לכך?
אני אישית מרגישה שהנפש לא מסוגלת יותר אני חוזרת עצובה
אבל המצב הכלכלי קשוחיח
ולא ילדתי
פשוט לא הייתי מסוגלת לעבוד
בהריון הראשון מבחינה נפשית, הייתי חייבת מנוחה
בהריון שני, פיזית הייתי עם צירים שבועיים לפני לידה וכבר לא יכולתי לבוא לעבוד
לדעתי, אם את ממש לקראת לידה. תשקלי להקדים את היציאה לחל"ת ולקבל דמי לידה
וכן לקחת בחשבון שאולי לחזור לעבוד כמה שבועות לפני סוף ה- 3 וחצי חודשים הרשמיים.
אני חושבת שמבחינה פיזית ורגשית לי היה יותר קל לעבוד 3 חוד' אחרי לידה מאשר סוף סוף הריון
(כמובן שכדי לחזור לעבודה מוקדם יותר צריך לקחת בחשבון את התינוק הקטן שאולי עוד צריך את אמא, זה גם שיקול)
יש לך ימי מחלה?
אצלנו מאוד מקובל לקחת ימי מחלה בסוף ההיריון
ואז לקחתי ימי מחלה עד הלידה
פשוט עבדתי עד שהרגשתי משוגעת שאני עובדת עדיין ואולי תתחיל לידה בעבודה כי זה אמור לקרות כל יום וזה.. עד אז לא היה לי קשה לעבוד, ומאז לקחתי ימי מחלה כדי לקבל תשלום וגם בשביל הממוצע החודשי.
מצלצל לי משו שאפשר להתחיל את החלד לפני הלידה אבל לא בטוחה,אפשר לבדוק.
וילדתי יומיים אח"כ... תכננתי להשתמש בשעות הריון וימי מחלה. אם לא ניצלת את השעות הריון תבדקי אם אפשר לקחת את זה בימים שלמים עכשיו. (זה 40 שעות למשרה מלאה)
ממש קשה לעבוד בסוף...צריך נחת כדי ללדת
(לא יודעת אם מתאים לכם, אבל מבחינתי הפרנסה היא אחריות של בעלי גם אם אני המפרנסת העיקרית. ובמצב שאני לא מסוגלת לעבוד ב"ה בגלל הריון-האחריות לכסף היא עליו)
בפועל הגוף שלי לא הצליח לשחררר וללדת, עבדתי עד 40 פלוס משהו, ביום רביעי בצהריים צירונים - הפסקתי לעבוד, חמישי ניסיתי להתחיל ולא יכלתי לקחתי מחלה, ראשון היה יום חופש כללי ובראשון בלילה ילדתי.
בטוחה שימי החופש האלה זה מה שעזר לי ללדת.
בהריון השני תכננתי לעבוד עד שבוע לפני התאריך שיהיה לי חופש, בפועל לא היה כי ילדתי די בצמוד לסיום העבודה.
בשני היתה יכולת כלכלית אבל אם לא אז לא יודעת מה הייתי עושה. הרגשתי כמו שאת עכשיו ורק חיכיתי לעוף כבר ולנוח.
יש לך ימי מחלה? אולי לקחת יום מחלה בשבוע יכול להקל עלייך? אולי משהו בעבודה יכול להיות יותר טוב? נגיד ימים של עבודה מהבית, פרויקט שאת יותר אוהבת. משהו שיקל.
אני זוכרת שיש לך קטנטונת בבית, אבל אולי תנסי כשאת בבית - לנוח כמה שאת יכולה. לפגוש משפחה, חברות כמה שאפשר. לצאת קצת אבל לא בטירוף, כן להאט את הקצב.
לפעמים עבדתי כבר חלקית מהבית
אבל תמיד עד ליום הלידה עבדתי
גם שהמצב הכלכלי היה דחוק
כי הכסף תמיד משני לכוחות הנפשיים והפיזיים שלי
כשהיה לנו פחות
צרכנו פחות
שמבזבזים כוחות נפש וגוף
בסוף משלמים ע"כ בכסף
ככה שלא מרוויחים מסיטואציה כזו
וזו תמיד המשוואה שלי
היום לדוג לא הלכתי לעבודה כי אני באמת מרגישה שאני לא מסוגלת נפשית
אבל להחליט שזהו ודיי?? אני מאמינה שכשמצב כלכלי ממש דוחק בהגזמה כבר לא קל להגיד הנפש קודמת ביי
שהדבר הנכון הוא להישאר בבית
לא היה לי קשה ליישם
גם כי קל לי לעשות את הדבר שנכון לי
וגם כי אני לא מפחדת מחסר של כסף
אני לא מרגישה חובה לצרוך
חיינו לא מעט שנים בלי לצרוך הרבה דברים שאנשים מרגישים חובה לצרוך אותם
לק"י
ילדתי שבוע וחצי בערך אחרי.
בהריון השני יצאתי בערך בשבוע 37 כי היתה מחשבה שיזרזו, ובסוף ב"ה לא היה צריך. אבל לא חזרתי לעבודה.
אם ממש קשה לך, אולי כן כדאי להקדים יציאה לחל"ד, ולמצוא דרך להאריך אחר כך.
פיזית היה בסדר ממש ברוך ה', נפשית היה קשה כל יום ללכת לעבודה בחשש שפתאום תהיה לי ירידת מים או צירים באמצע היום ומה אני אעשה.
אבל נשמע שקשה לך ממש. איזה מורכב זה שהמצב הכלכלי דוחק ככה😒
לא יודעת אם מתאים לכתוב את זה, מקווה שזה לא נשמע מטיף. וגם יכול להיות שאתם נותנים ובכל זאת זה המצב.
אבל מה שהכי עוזר אצלינו זה מעשר כספים. הייתה תקופה שלא הקפדנו והרגשנו את הדוחק. חזרנו לתת ופתאום הייתה ברכה בכסף, הזדמנו כל מיני עבודות קטנות, כספים מכיוונים שלא חשבנו ועברנו לעלייה בחשבון הבנק בלי לשנות מהותית שום דבר.
ניסיון גדול
כשאת במינוס רציני להומיא כספים למעשר…
הלוואי והייתי בעלת אמונה ברמה כזו
לקחתי ימי חופש ומחלה שבועיים לפני תאריך משוער, בפועל יצא שבוע אחד חופש/מחלה ואז ילדתי. בלידה שניה היה לי עוד יותר קשה, אבל יצאתי בערך 10 ימים עד שבועיים לפני תאריך משוער ובסוף ילדתי 3 ימים אחרי התאריך.
גם כאן לא חלת אלא ימי מחלה וחופשה.
לא רציתי לפגוע בממוצע של המשכורת לפני ההריון בשביל למקסם דמי לידה, אבל גם היה חשוב לי לנוח ולהתכונן (גם פיזית, גם רוגע) לפני. גם היה לי שיקול של לסגור פינות בעבודה (בפעם הראשונה גם מול מטופלים) כך שרציתי לקבוע את התאריך שאני יוצאת לחופש ולא לחכות ללדת "פתאום"
אז יצאתי חודש לפני המזן כי ישעתי שבמילא אחר כך לא חוזרת לעבוד ונשארת עם התינוקת בבית
ככה שלא היה לי מה להפסיד
חושבת שאם באמת אין לך כוחות א תצאי קצת קודם
ואלר כך תאריכי קצת על חשבונך כמה תשוכלי
אני בשלב הזה ממש לא מרגישה טוב וההכרח לתפקד מאוד קשה לי.
חוסכת לזה ימי מחלה כל ההריון יוצאת הכי מוקדם שמתאפשר לי
הריון ראשון עד 37 שלושה שבועות לפני הלידה,
שני הייתי בשמירה,
שלישי עד 36 שבוע וחצי לפני הלידה,
רביעי עד 36, שבוע לפני הלידה.
כן אציין שכמו שניתן לראות אני לא מגיעה לסוף חודש תשיעי, וגם רובם קיסרי מתוכנן שלא תמיד הצלחתי להגיע לתאריך שלו, כך שידעתי בדיוק מה המקסימום זמן שאהיה בחופש.
בלידה האחרונה הייתה לי ירידת מים ביציאה מהעבודה
אבל, העבודה שלי לא קשה פיזית, מעבר לזה אני בתפקיד ניהולי ובשל מצוקת כוח אדם אין מי שיחליף אותי שאני בחל''ד. מעבר לזה, אני באמת אוהבת את עבודתי
את צריכה לעבוד אבל קשה לך אז אולי אפשרי לעבוד פחות: להתחיל קצת יותר מאוחר, לחתוך קצת לפני?
אני לפעמים מתחילה בעשר בכוונה וממש מרגישה שזה נותן לי מנוחה או חותכת שעתיים לפני.
חוץ מהירים שילדתי בו מאוחרר ואז עבדתי עד התל"מ (ואחר כך עברתי לעבוד במעקב היריון עודף)
הפסקתי כי נמאס לי לעבוד
כאב לי הגב
היו לי צירונים חלשים לא סדירים אבל חופרים
יצאתי לימי מחלה
ילדתי בשבוע 41 חחח
שלא היה לי בו טוב, וזה היה ממש קשה, חתכתי בתחילת תשיעי.
לעבוד בסוף היריון במקום שלא טוב בו זה סבל נפשי ממש.
אבל ב"ה הייתי יכולת כלכלית, לא יודעת מה הייתי עושה אם לא. ממש קשה!
חיבוק גדול!!
שיוכלו לעזור לבת חמש להתמודד..
אם יש למישהי רעיון אשמח!
לא בטוחה שזה המסר הישיר של הספר, אבל אפשר לפתח על זה דיון
החלטתי שזה משהו משמש חושב לי
גרה בישוב על פניו נשים חמודות
אבל כל אחד לעצמו..גם בגינה בקושי מתעניינים ומרגישה מאוד לבד
רוצים להיות חלק מקהילה..וגם משליחות -יתרון❤️
אפשר גרעין תורני
או ישוב קהילתי אבל קטן ומפשחתי..לא גדול שאתה מגיע ונשאר אנונימי
או קהילה שהוקמה עם איזה אידאל וזה אוסף את האנשים ומגבש אותם
כמה שיותר תורני..!!
וחינוך טוב לילדים
ושיש משפחות בני 30+..לא רק זוגות צעירים
חברים שלנו שם ממש מרוצים. יש הרבה עשייה ממה שאני מבינה.
סגנון רמת השרון-רמת גן ..אם מצליחה להגדיר..
פחות מעוניינים לגור שם כרגע
אז כן בא לנו אנשים בסגנון דומה יחסית..או מגוון שיש גם וגם
ולא דת''ל סטנדרטי
ואבדןק ממ שלא מכירה כלום
אולי תנסו להשתלב שם בקהילה
ויש עוד כמה גרעינים כאלה במרכז שאולי יכולים להתאים
מעדיפים הכי יישוב כלשהו
פשוט באווירה משפחתית יותר ולא משהו המוני
יש גרעין מהמם בהדר, חיפה
משפחות מתיקות אחת אחת, קהילתיות שווה
דוסים ממש, פתוחים ואוהבים וחיים שליחות
וצפון זה גם אופציה
אבל באמת הלוואי ויהיה לכן רעיון לישוב או משהו יותר כיף לגידול ילדים מעיר
איך הז מבפנים...
אם את מכירה אמשח לפרטים בעיקר לגבי מה ששאלתי
הקהילתיות
והסגנון התורני
יש שם גם משפחות בגילאי 30+?
ומה הסגנון?
מנסה להבין איך בכלל יודעים את הכל על כל מקום הז ממש מסובך
אני לא מכירה שם לעומק
אבל בוודאות מגוון גילאים גדול
ונראה לי בסגנון קצת חסידי.
לא מכירה ממש מקרוב.
היישוב די גדול, אבל בתוך השכונות )כמובן תלוי איזה(
ממש מוגבש רואים אותך ואכפת לכולם ממך.
ויש הוואי מיוחד ומקסים ליישוב כולו.
וזה גם מקום מאתגר מבחינת מיקום (לא משהו חריג ביטחונית, פשוט רחוק), אז לדעתי זו ממש שליחות לבוא לגור פה.
אשמח לפרטים יותר ספציפים אם את מכירה
ואל תדאגי הסיכוי שאזהה אותך קלוש🙏
מצד משמעות
מחפשת אפיק לעשיה..וגם גרה במקום שעצם המקום הוא שליחות
אבל לא מוצאת. עבודה כי מרוחק מהכל ולכן מרגישה שחסר לי ממש עשיה עם משמעות
אז החלטתי שעם בעל במילואים והילדודס בבית אני הולכת להקל על עצמי בלימודים אז מחפשת מחשבון שעושה נגזרות (לא רק בנקודה ספציפית)..
הלוואי ומישהי מכירה🙏🏻
או שאפשר גם אתר?
באיזו רמה את צריכה את הנגזרות?
אם אתר זה מספיק טוב, יש אתר בשם Symolab
צ'אט gpt לרוב הוא סבבה, אבל צריך לכתוב לו את הפונקציה ולא לצלם. לוודא שהוא הבין היטב מה לעשות. אבל זה עוזר בשביל לבדוק את עצמך, ופחות כמשהו שייתן לך את התשובה.
יש מחשבונים גרפיים, שאני מניחה שעושים את הדברים האלו. אבל הם יקרים, כמה מאות שקלים.
את רוצה לדייק יותר למה את צריכה את זה?
אולי נוכל לעזור
יש גם את desmos, ששם רואים את הפונקציה על הגרף וזה מאוד נוח להבין קשרים בין פונקציה לנגזרת.
וגם אתר geogebra, שיש שם גם נגזרות אם אני לא טועה
שאפשר להכניס למבחנים אצלינו.. אסור משהו אלקטרוני.
מוכנה להשקיע כסף, יודעת איזה מחשבון יש? איפה אפשר לקנות?🙃
שמותר להכניס מחשבון כזה למבחנים?
בדרך כלל מותר להכניס רק מחשבון פשוט, אסור מחשבון גרפי
אם אני לא טועה. זו סדרה של מחשבונים גרפיים, הייתי כמובן בודקת היטב לפני כן. אבל זה אמור להיות אפשרי שם.
ברוב המקרים לא מרשים מחשבונים כאלו, כי זה כבר כמעט פותר את המבחן.
אם מותר - מעולה. רק לשים לב שזה מחשבון שונה מהרגיל, וכדאי לברר לפני שמסתמכים עליו שהוא אכן מותר לשימוש.
ואנחנו אסורים.
והילדים יירוצו אליו לקבל חיבוק ואני לא.
בפעם שעברה לא הצלחתי להחזיק מעמד.
לא רוצה ליפול שוב.
אבל כ"כ רוצה חיבוק.
כ"כ צריכה חיבוק.
יש קול קטן שאומר שאולי עדיף שלא יצא הפעם.
זה ניסיון קשה מידי.
את פשוט אלופההה ..
מבינה את הקושי שלך. ובאמת שאין לי מה להגיד חוץ מיזה שהקבה ישלח לך כוחות להתמודד עם המצב.
לפעמים אפשר להעביר אנרגיה וכוח דרך הילדים.
ואוו שולחת לך חיבוק חזק ומעריצה אותך על כל יום מילואים שבעלך עשה. ואת עמדת בגבורה .
את וילדייך! בזכות נשים צדקניות זה את
את מדהימה ממש! על ההקרבות שלך מכל הכיוונים.
תחשבי שאת החיבוק הזה שאת לא מקבלת תקבלי משמים, ואיתו כל כך הרבה ברכה בשבילך ובשביל בעלך ובשביל הילדים שלכם.
ובשביל כל הבית.
שולחת לך המון כוחות וטוב.
תודה עלייך
חיבוק ענק!!!!!
את נדירה!!
לא יודעת אם זה רלוונטי לך
(אולי קצת רוחני מידי חח)
אבל מה שאני עושה כשקשההההה לי נורא -
מדברת עם אלוקים, אומרת לו הכל,
רואה את זה וזה וזה וזה?
הכל קשה לי נורא, וזהו אין לי כח להתמודד.
קח את זה לטיפולך, תעשה משהו, לא יודעת מה
אבל אני מורידה את זה ממני...
מלא פעמים אני מגלה אחרי זמן ש-
וואלה היו לי הרבה יותר כוחות ממה שהאמנתי
ושוב חיבוק
חושבת עלייך הרבה
ותודה לכם ❤️🔥
סיפר לפני כמה חודשים בשיעורו (בהתרגשות גדולה)
על חייל ששאל אותו האם לצאת הביתה כשהיו אסורים מחשש שלא יעמדו בניסיון הקשה,
ר' אשר אמר לו שמותר לו לצאת ובעזרת ד' יצליח. הוא סיפר זאת בהערצה לחיילי עם ישראל הגיבורים
שאלו שאלותיהם. ממליצה לצפות בשיעור הזה, מרגש ומחזק
אני מתמלאת הערצה ממש
זאת מסירות נפש אמיתית
מאחלת לך שיהיו כוחות להתמודד
ושבזעות זה תראו שפע גדול והמון ברכה בכל מה בעצם צריכים.
אם יש משהו מיוחד שאת צריכה הייתי ממש מכוונת על זה
היי כולן,
בתחילת הריון יקר במיוחד אחרי כמה אובדנים,
קבעו לי תור למאוחדת בית אגד להריון בסיכון גבוה - ד"ר נחמה נובוסלסקי
מכירות? אשמח מאוד להמלצות או דיס- המלצות, על המקצועיות, והאנושיות, והאם במקרים אקוטיים היא זמינה גם מחוץ לתורים
תודה ענקית מראש
טוב, מאחוזון 15 הגענו לזה
הוא מראש נולד קטן, עכשיו בן 9 חודש
מתפתח ב"ה מצוין. מוחה כפיים, זוחל גחון, נעמד על 6, מתיישב וגם נעמד כמה פעמים (לא הרבה, כזה פעם ביום תופסים את הפוזה)
עד גיל חצי שנה נשאר על אותה עקומה בגיל חצי שנה (במקביל גם לכניסה למעון) הוא התחיל לשבור עקומה והגיע לכאן
הייתי אצל דיאטנית, היא המליצה על דיאטה רצחנית שאני פשוט לא מצליחה ליישם
צריכה ללכת אליה שוב בעוד שלושה שבועות
והאמת אני בלחץ, אולי אשקול ללכת לאחת אחרת
עד היום תמיד בטיפת חלב והרופא ילדים ממש הרימו לי, הרגשתי אמא אלופה וטובה
פתאום הדיאטנית עשתה לי תחושה שאני הכי לא בסדר שיש
היא ממליצה על דבר כזה,
ממש לפי סדר יום
מתעקשת שצריך לחכות 3 שעות לפחות מארוחה לארוחה
מציינת שאני שופעת חלב, ב"ה שואבת בכמויות והילד אוכל ומשאיר שאריות.. זה לא שהוא מרוקן אותי עד הסוף - לרוב לא.
היא הציעה הנקה נגיד ב 7, מוצקים ב 10
הנקה ב 13, מוצקים ב 16
עוד מוצקים ב 18 ולאחר מכן הנקה לשנת לילה ב 20
הנקה נוספת ב 23
ולא להניק כלל עד 5 בבוקר
במוצקים לשלב קצת מים..
הילד תכלס חוזר מהמעון ב 1530, הוא לא מוכן לאכול כלום לפני הנקה והתכרבלות של חצי שעה, אני מבינה אותו. גם אני צריכה אצ זה.
הוא אוכל קצת מוצקים 3 שעות אחרי אבל לא ברמה של ארוחה מבוססת שתשביע אותו..
שינוי שכן עשיתי בינתיים זה הנקה כל 3 שעות ולא כל שעה וחצי שעתיים לפי דרישה (ההנקה לפי דרישה גמרה אותי במיוחד בלילות, הוא אכל פה ושם שלוק וזה גם משהו שלא הזין אותו. ב"ה עשינו שינוי)
אבל המוצקים - מה עושים איתם?
הוא לא בענייין!!!!
אכל אתמול 3 חתיכות לחם עם גבינה, עוד חצי ביצה קצת עגבניה וזהו
ניסיתי מעדן, גרבר, קוואקר
הילד נכון אכל קצת אבל לא בקטע מעבר לזה
שעה אחרי המוצקים הוא ינק שוב, זה ממש לא היה ברמה של הזנה לשלוש שעות
אני מפחדת מהירידה הזאת
אבל וואלה נראה לי הדיאטנית קצת תלושה מהמציאות.
אולי למישהי יצא להתנסות ותוכל להחכים אותי כאן או בפרטי?
תודה!!!
באתי רק להרגיע שיש לי כמה ילדים באחוזון 3, ואפילו פחות. הגדילה לעשות אחת הבנות שבגיל של הבן שלך שקלה קצת יותר מ5 ק''ג. ב''ה היא עדיין חיה, וקטנטנה גם בגיל 16, אבל בריאה וחכמה.
ניסיתי איתה לעשות את כל הטריקים וזה לא עבד, עם אחרים זה כן.
אני מציעה לנסות אבל לא להשתגע, אחוזון 3 זה סבבה ממש
התייעצות
הקטנה שלי בת 5 חודשים הנקה מלאה.
היא התחילה מטפלת עכשיו ולא מוכנה מבקבוק. היא שובתת רעב אצלה.
מה עושים???
יכול להיות שחלב שקפא והופשר שינה טעם? ניסיתי כמה בקבוקים וכמה פטמות.
יש לציין שהתחלתי לעבוד איתה על בקבוק ביום כבר 3 חודשים וכל פעם היו מלחמות
ואחרי שבוע של שביתה התחיל לשתות. היום גומר אצל המטפלת בקבוקים ברצף ב"ה.
הייתי מנסה להבין מה הבעיה אם זה הטעם של החלב המופשר/הבקבוק עצמו/ מי מאכיל.
תנסי לתת חלב טרי שהרגע שאבת ותראי אם זה משפיע
תנסי לתת לה את או בעלך.
אם היא לוקחת מוצץ אז אולי לנסות בקבוק מאותה חברה של המוצץ (אותו סוג פיטמה).
אנחנו גילינו שמבעלי היא הסכימה לקחת רק בחדר חשוך עם מנגינה על כדור פיזו עם בקבוק של מאמ זה קצת מצחיק אבל ניסינו ככה כמה ימים ואחרי זה היא התחילה לקחת רגיל.
אחרי הרבה ילדים שסירבו לבקבוק, ויתרתי...
חמישה חודשים אפשר להתחיל כבר מוצקים, פירות וירקות, או חלב שלך מעורבב עם משהו ממצק: דייסה, קורנפלור
אצל גם עשתה בעיות אבל אחרי כמה ימים התחילה לאכול.
מצטרפת פה להמלצה על הבקבוק של לנסינו.
ואם נראה לך שהטעם של חלב קפוא שהופשר מפריע לה
אז תנסי להביא לה חלב שאוב שרק היה בקירור.
