כהמשך לשרשור קודם על ילד שלא מוכן ללבוש בגד מסוים...
לאחרונה שמתי לב שהוא גם מתנהג בצורה לא ככ אופינית לו אצל אנשי מקצוע שקצת יותר חביבים אליו...
לא מדברת על רופאים רציניים... יותר על קלינאית תקשורת וכדו...
הוא ממש יוצא מההתנהגות הרגילה שלו ומגזים בכל תגובה...
כבר לא בא לי ללכת איתו לטיפולים
וזה לא נעים לי כל הזמן להעיר...
מישהי מכירה?
זה מראה על קושי בוויסות רגשי?
ולמה זה מגיע רק במצבים מסוימים|?
בכל אופן, אם הוא נמצא אצל קלינאית תקשורת - היא הכתובת הראשונה לשאול אותה על הדברים האלה.
תתארי לה את מה שנראה לך חריג, ותשאלי אותה אם לדעתה הוא צריך גם ריפוי בעיסוק ואולי אבחון מקיף.
אם היא תאמר שכן, אז הכתובת הבאה היא רופא משפחה שיפנה להתפתחות הילד.
כל הכבוד לך שאת ערנית להתנהגויות של הילד שלך!
❤️
אז התשובות שלו מולהבות מדי.. הוא לא נותן לה לדבר
מנסה לדבר כמה שיות בהתלהבות ולפעמים גם מספר בלי קשר
הוא אפילןו רצה להדגים משהו ושם רגליים על השולחן.. ש מבחינתי היה השיא
היא רצתה לדבר איתי וזה היה בלתי אפשרי ממש
הוא דיבר בקול ונדנד
ךמשלך בהתחלה היא ניסתה לשאול אותו שאלות על פעילות שהייתה בגן
והוא ענה לה בצורה מוזרה ולא נימוסית בכלללל
" משעמם.. נמאס לי לענות לך לשאלות כל הזמן"...
גם כשחזר ובעלי שאל אותו איך היה\אז הוא אמר
"אוף כל הזמן שואלים אותי איך היה.. אין לי כח כבר לענות"...
הוא ילד שמאוד חביב על כולם
סימפטי מאוד, מדבר, מלא שמחת חיים
אבל פה כבר היה נראה לי מוגזם מממש
מהגננת אני ממש לא מקבלת תלונות, היא אומרת שהוא חברותי
ושעיש לו שמחה אבל לא מציגה את זה זה כבעיתי או כתוספת להתנהגות לא נעימה...
(בדיעבד ממש לפני שסיימנו הוא סינן ש"הוא כבר ממש חייב לשירותים... חשבתי שאולי לכן היה ככ קצר רוח
אבל נראה לי שזה מעבר...)
אחכ קראתי קצת וחשבתי שאולי זה קושי בוויסות
אבל מה הקשר בין זה לבין מה שהצעת כריפוי בעיסוק?
ולמה בעצם זה קורה לו רק במצבים מסימים?
ולמיטב ידיעתי ויסות חושי משפיע על הוויסות הרגשי (אבל לא בהכרח).
ויכול להיות שזה קורה לו רק בזמנים שבהם הוא מוצף מבחינה חושית - מה שהגיוני מאוד.
נסי לדבר עם קלינאית התקשורת כשהוא לא נוכח. ואם לא - אז עם רופא הילדים. תתארי לו בפרוטרוט את כל החששות שלך על הילד, כדי שהוא ידע להפנות אותך לאבחון ולטיפול המתאימים.
זה נשמע לי די הגיוני.
מפגש עם אדם זר, הוא מבין שהוא קצת "נבחן" כאן
אולי גם מבין שהוא מגיע לעבוד על קושי.
הוא מתרגש, אולי קצת מתבייש, לא רוצה להתמודד עם הקושי. ולכן הוא מגיב ככה.
את השיח ביניכם כדאי לעשות לפני או אחרי מפגש, כדי להיות לגמרי פנויים לילד בטיפול עצמו.
ובמיוחד בקלינאות תקשורת, צריך לדעת איך לגשת לילד. כי בריפוי בעיסוק הקושי לא תמיד "נמצא על השולחן", כי יש הרבה עבודה שאפשר לעשות תוך כדי משחק, או דרך חוויות ואז לומדים תוך כדי.
בקלינאות תקשורת, במיוחד אם הילד כבר מבין, הקושי הרבה יותר נוכח. הוא צריך להבין איפה הטעות בדיבור, ואז לתקן אותה. וזה יכול להיות מאוד מביך עבורו, וקשה להתמודד עם הקושי הזה.
אני חושבת שבעיקר צריך לקבל את זה ולמצוא דרכים להגיע ללב שלו, להבין שזה הגיוני ולהבין את הקושי שלו
זה לא פעם ראשונה שלו אצל קלינאית
בעבר הוא היה המון טיפולים
מגיל ממש צעיר
אבל כן היתה הפסקה של כמעט שנתיים
ואני ממש מרגישה שינוי בהתנהגות...
אולי הוא גם יותר התחבר לקודמת?!
הוא מאוד מאוד אהב אותה
(בלי קשר, אני מזהה כבר חוסר סבלנות אצל הנוכחית על ה]גישה השניה.. ומבינה אותה בהחלט)
וזה גם לא היה רק אצל קלינאית
ניזכרתי שהיינו אצל רופאה שהייתה קצת מדי נחמדה אליו על ההתחלה
והוא ממש התנהג לא לענין בהתחשב שזה בנא מבוגר ובטח רופאה ...
מה שאת אומרת כן נשמע לי מענין לגביו
הוא ילד מאוד "רגשי" וכשמשהו יושב לו על נקודה מסוימת שמציקה לו
מיד הכל צף...
או להפך...
לענות לך בדיוק.
אבל את כותבת שהוא היה בהרבה טיפולים
ואני חושבת, שהחוויה של ילד "מטופל", יכולה להיות לפעמים חויה מאתגרת עבורו.
כי אם אני צריך עזרה, מה זה אומר על הכוחות שלי? והאם אני יכול להסתדר לבד?
ובמיוחד אם זה משהו שנמשך הרבה זמן, זה יכול להיות מאתגר.
ואולי הם לא יודעים להגיד את זה, אבל זה מתבטא בכל מיני דרכים.
ואני יודעת כמה הטיפולים האלו חשובים
ואני לא מכירה את הסיפור שלכם
אבל אולי לנסות לחשוב, איך יוצרים לו חוויה של ביטחון בעצמו. איך הטיפולים החוזרים לא מגדירים את מי שהוא. איך מניחים את זה שיש קושי, נותנים לגיטימציה, אבל גם מחזקים אותו
כתבת שאת מבינה את חוסר הסבלנות של הקלינאית. אני מציעה לחשוב על זה.
הוא ילד, היא אשת מקצוע.
ההנחה היא שהוא לא עושה משהו במכוון מתוך רצון להתריס או חוסר נימוס, אלא מתוך קושי להתמודד עם הסיטואציה (מכל סיבה שהיא).
היא כאשת מקצוע, צריכה לקבל את זה שלא כל ילד יושב ועושה בדיוק מה שאומרים. זה ממש התנהגות לגיטימית של ילדים, במיוחד במפגשים כאלו. אם אין סבלנות להכיל התנהגות קצת מעבר לקווים של ילד, כדאי לשקול האם זה מתאים. (מבלי להכיר אותה)
אפשר בתור התחלה לדבר איתה על זה, ולנסות להבין מה הגישה שלה.
אצלנו הייתה פעם שהיה ממש לא נעים במפגש, כי לילד שלי היה ממש קשה. אבל המטפל המשיך בסבלנות מרשימה. בכל אופן התנצלתי אחרי זה, והוא ממש אמר שאין על מה. ודווקא הוא שמח שהוא מרגיש בנוח להביא את עצמו.
אז שימי לב האם אין כאן שיפוט של הילד לחומרה, כשהוא פשוט מנסה להביע משהו בדרך שלו
על המשפט הזה..
אם היה נכון לכתוב אותו
אבל החלטתי לא למחוק
את צודקת לגמרי.. חשבתי גם בכיון\וחידדת לח
קצת מבוכה מעודף תשומת לב
או ניסיון למשיך עוד יותר תשומת לב...
נגיד אם אני פוגשת עם הבת שלי מישהו מהצוות שלה היא יכולה להתנהג מביך שבא לי ללכת..
הזה, אז אולי אני בכלל לא בכיוון.
נשמעת תגובה הגיונית של ילדים שרואים שהם מקבלים עכשיו תשומת לב מיוחדת והם מגיבים לזה בהגזמת יתר 🙂.
אני מכירה התנהגות כזאת בכל מיני מפגשים שפתאום הילד מרגיש שהפוקוס עליו וזה גורם לו להתנהג באופן נועז. זה יכול להיות עם קרוב משפחה שהמפגשים איתו נדירים, זה יכול להיות באיזה חנות שהמוכר/ת נותנים תשומת לב, זה יכול להיות כשמגיע הביתה חבר של אחד האחים וכל סוגי המפגשים האלה.
בעיני, את צריכה לנסות לא לצאת מגדרך בעניין הזה, ולתת למטפלים להתמודד עם הסיטואציה (אפילו הייתי אומרת לך לא לנכוח בחדר אם זה משהו שעושים ואפשרי, אבל שוב אני לא מכירה איך זה עובד ולא יודעת אם מותר לצאת או חובה שתישארי איתו). לפעמים הנועזות הזו היא דוקא כי זה גם לעיני ההורים/ אחים וזה סוג של בדיקת גבולות גם מולכם. בקיצור, נראה לי שבמקומך הייתי מנסה לא להתערב בדינמיקה בין המטפלת לילד, אולי אם יש משהו שהוא קו אדום אז להגיד משהו בשלוות נפש שיבין שבעיניך זה קו אדום ('הי, עד כאן' או משהו כזה), וזהו, להניח, ולתת למטפלת להוביל. וכמו שהציעו, את הסיכום מפגש עם המטפלת לא בפניו כשכבר אין לו סבלנות.
מכירה את התחושה הזו שהילד מציג עכשיו משהו שהוא כל כך לא הוא, וכמה זה יכול להפעיל אותי... מובן ממש שלא בא לך להיות בסיטואציה 💜
בהצלחה!
ומה אתן מציעות לעשות מול הקלינאית? להגיד לה משהו ? להתעלם ולתת לה לטפל במה שהיא צריכה?
וכדאי לקחת אותו לקושי בוייסות רגשי או שזה לא הכיון?
לגבי קושי בוויסות- לא יודעת לענות 🤷 מקוה שיגיעו חכמות ממני לתת עצות טובות
את יכולה לספר לה (עדיף לא באוזניו) שזה התנהגות שמיוחדת למפגש הזה ולא הרגיל שלו ומה היא מציעה שאת תעשי.
אין לך מה להתבייש או לנסות לנהל אותו. זה חלק מהטיפול וזה בסדר
להחליט יחד האם את תציבי את הגבול או שהיא תעשה את זה בעצמה. עד כמה היא מצפה ממך להתערב
ובנוסף לפני המפגש הבא לדבר איתו בפרוטרוט על הכללים ואיך את מצפה שיתנהג
ואולי תשקלי להיות מחוץ לחדר
לפעמים זה מבלבל ילדים שמערבבים בין שני עולמות
ושני תחומים...
גם לי נגיד מביך להיות עם שכנה וקולגה באותה שיחה, כי אני מתקשרת עם כל אחת בצורה שונה, וזה מוזר הערבוב...
מבינה מה הכוונה?
תתייעצי איתה מה דעתה לגבי הנוכחות שלך בחדר ותשקלו לנסות ולראות ומקסימום לשנות.. לכאן או לכאן...
באותו היום כמעט התיאשתי ... אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת יותר לקחת אותו אליה
אין לי כח כל הזמן להעיר לו... לא בשבילי
כן מציק לי שאחרי הביקור אצל הרופאה ההיא שהייתה נחמדה אליו אני מבינה שזה לא רק מול הקלינאית... זה פשוט קורה
במצבים מסוימים
(משערת שאם היתי הולכת לרופא מאוד רציני הוא לא היה מרשה לעצמו לצחקק ולהסתובב בחדר כאילו החדר שלו...)
ומאז שהתחלנו אצל הקלינאית זה ממש התחדד לי...
נמצאת בטיפול עם ילד, אני משתדלת כמה שיותר להשאיר את הדינמיקה בינו לבין המטפל.
אני כן חושבת שחשוב מאוד שהורה יהיה בטיפול, כי שיתוף פעולה והיכרות של מה עושים היא חשובה בשביל לקדם את הילד (וזה גם ביחס למה ש@כתבתנו כתבה. לא נכון בעיניי לצאת לגמרי).
אבל אני כמעט ולא מתערבת, אלא אם כן יהיה משהו חריג. זה חשוב בעיניי לאפשר מרחב עבודה למטפל.
ואם את מרגישה אם זה לא בנוח, אז אחרי הטיפול, לא בנוכחות הילד, אפשר לעשות תיאום ציפיות מול המטפל.
הדינמיקה היא של הילד מול המטפלת ואני סומכת עליה שיהיו לה את הכלים להתמודד מולו גם אם הוא עושה שטויות.. הוא לא הילד הראשון שעושה דברים כאלה אצל המטפלת והאמת שקראתי את ההודעות שלך @תפוח אדום ולא עלו לי נורות אדומות.. נראה לי ילד רגיל ובריא שמבין שהפוקוס עליו והוא "במבחן" במקום חדש ולא מוכר וזו הדרך שלו לחפות על הביישנות והמבוכה. מאמינה שתוך כמה מפגשים זה ישתחרר ובכל מקרה אל תתרגשי מזה. זה לא מולך ולא שלך ואני בטוחה שהוא לא הראשון שמתנהג ככה מול המטפלת והיא תדע להתמודד. כשאני מביאה את הילדים שלי לטיפול אני סומכת על המטפלים שיידעו את העבודה, והעבודה היא לא רק טכנית להעביר ידע או תרגילים, אלא גם להגיע אל הילד שלי ולקבל ולקדם אותו.
אני יושעת שחפרתי
עד מתי עבדתן? עד איזה שבוע?
ומדוע הפסקתן
והאם הייתה יכולת כלכלית לכך?
אני אישית מרגישה שהנפש לא מסוגלת יותר אני חוזרת עצובה
אבל המצב הכלכלי קשוחיח
ולא ילדתי
פשוט לא הייתי מסוגלת לעבוד
בהריון הראשון מבחינה נפשית, הייתי חייבת מנוחה
בהריון שני, פיזית הייתי עם צירים שבועיים לפני לידה וכבר לא יכולתי לבוא לעבוד
לדעתי, אם את ממש לקראת לידה. תשקלי להקדים את היציאה לחל"ת ולקבל דמי לידה
וכן לקחת בחשבון שאולי לחזור לעבוד כמה שבועות לפני סוף ה- 3 וחצי חודשים הרשמיים.
אני חושבת שמבחינה פיזית ורגשית לי היה יותר קל לעבוד 3 חוד' אחרי לידה מאשר סוף סוף הריון
(כמובן שכדי לחזור לעבודה מוקדם יותר צריך לקחת בחשבון את התינוק הקטן שאולי עוד צריך את אמא, זה גם שיקול)
יש לך ימי מחלה?
אצלנו מאוד מקובל לקחת ימי מחלה בסוף ההיריון
ואז לקחתי ימי מחלה עד הלידה
פשוט עבדתי עד שהרגשתי משוגעת שאני עובדת עדיין ואולי תתחיל לידה בעבודה כי זה אמור לקרות כל יום וזה.. עד אז לא היה לי קשה לעבוד, ומאז לקחתי ימי מחלה כדי לקבל תשלום וגם בשביל הממוצע החודשי.
מצלצל לי משו שאפשר להתחיל את החלד לפני הלידה אבל לא בטוחה,אפשר לבדוק.
וילדתי יומיים אח"כ... תכננתי להשתמש בשעות הריון וימי מחלה. אם לא ניצלת את השעות הריון תבדקי אם אפשר לקחת את זה בימים שלמים עכשיו. (זה 40 שעות למשרה מלאה)
ממש קשה לעבוד בסוף...צריך נחת כדי ללדת
(לא יודעת אם מתאים לכם, אבל מבחינתי הפרנסה היא אחריות של בעלי גם אם אני המפרנסת העיקרית. ובמצב שאני לא מסוגלת לעבוד ב"ה בגלל הריון-האחריות לכסף היא עליו)
בפועל הגוף שלי לא הצליח לשחררר וללדת, עבדתי עד 40 פלוס משהו, ביום רביעי בצהריים צירונים - הפסקתי לעבוד, חמישי ניסיתי להתחיל ולא יכלתי לקחתי מחלה, ראשון היה יום חופש כללי ובראשון בלילה ילדתי.
בטוחה שימי החופש האלה זה מה שעזר לי ללדת.
בהריון השני תכננתי לעבוד עד שבוע לפני התאריך שיהיה לי חופש, בפועל לא היה כי ילדתי די בצמוד לסיום העבודה.
בשני היתה יכולת כלכלית אבל אם לא אז לא יודעת מה הייתי עושה. הרגשתי כמו שאת עכשיו ורק חיכיתי לעוף כבר ולנוח.
יש לך ימי מחלה? אולי לקחת יום מחלה בשבוע יכול להקל עלייך? אולי משהו בעבודה יכול להיות יותר טוב? נגיד ימים של עבודה מהבית, פרויקט שאת יותר אוהבת. משהו שיקל.
אני זוכרת שיש לך קטנטונת בבית, אבל אולי תנסי כשאת בבית - לנוח כמה שאת יכולה. לפגוש משפחה, חברות כמה שאפשר. לצאת קצת אבל לא בטירוף, כן להאט את הקצב.
לפעמים עבדתי כבר חלקית מהבית
אבל תמיד עד ליום הלידה עבדתי
גם שהמצב הכלכלי היה דחוק
כי הכסף תמיד משני לכוחות הנפשיים והפיזיים שלי
כשהיה לנו פחות
צרכנו פחות
שמבזבזים כוחות נפש וגוף
בסוף משלמים ע"כ בכסף
ככה שלא מרוויחים מסיטואציה כזו
וזו תמיד המשוואה שלי
היום לדוג לא הלכתי לעבודה כי אני באמת מרגישה שאני לא מסוגלת נפשית
אבל להחליט שזהו ודיי?? אני מאמינה שכשמצב כלכלי ממש דוחק בהגזמה כבר לא קל להגיד הנפש קודמת ביי
שהדבר הנכון הוא להישאר בבית
לא היה לי קשה ליישם
גם כי קל לי לעשות את הדבר שנכון לי
וגם כי אני לא מפחדת מחסר של כסף
אני לא מרגישה חובה לצרוך
חיינו לא מעט שנים בלי לצרוך הרבה דברים שאנשים מרגישים חובה לצרוך אותם
לק"י
ילדתי שבוע וחצי בערך אחרי.
בהריון השני יצאתי בערך בשבוע 37 כי היתה מחשבה שיזרזו, ובסוף ב"ה לא היה צריך. אבל לא חזרתי לעבודה.
אם ממש קשה לך, אולי כן כדאי להקדים יציאה לחל"ד, ולמצוא דרך להאריך אחר כך.
פיזית היה בסדר ממש ברוך ה', נפשית היה קשה כל יום ללכת לעבודה בחשש שפתאום תהיה לי ירידת מים או צירים באמצע היום ומה אני אעשה.
אבל נשמע שקשה לך ממש. איזה מורכב זה שהמצב הכלכלי דוחק ככה😒
לא יודעת אם מתאים לכתוב את זה, מקווה שזה לא נשמע מטיף. וגם יכול להיות שאתם נותנים ובכל זאת זה המצב.
אבל מה שהכי עוזר אצלינו זה מעשר כספים. הייתה תקופה שלא הקפדנו והרגשנו את הדוחק. חזרנו לתת ופתאום הייתה ברכה בכסף, הזדמנו כל מיני עבודות קטנות, כספים מכיוונים שלא חשבנו ועברנו לעלייה בחשבון הבנק בלי לשנות מהותית שום דבר.
ניסיון גדול
כשאת במינוס רציני להומיא כספים למעשר…
הלוואי והייתי בעלת אמונה ברמה כזו
לקחתי ימי חופש ומחלה שבועיים לפני תאריך משוער, בפועל יצא שבוע אחד חופש/מחלה ואז ילדתי. בלידה שניה היה לי עוד יותר קשה, אבל יצאתי בערך 10 ימים עד שבועיים לפני תאריך משוער ובסוף ילדתי 3 ימים אחרי התאריך.
גם כאן לא חלת אלא ימי מחלה וחופשה.
לא רציתי לפגוע בממוצע של המשכורת לפני ההריון בשביל למקסם דמי לידה, אבל גם היה חשוב לי לנוח ולהתכונן (גם פיזית, גם רוגע) לפני. גם היה לי שיקול של לסגור פינות בעבודה (בפעם הראשונה גם מול מטופלים) כך שרציתי לקבוע את התאריך שאני יוצאת לחופש ולא לחכות ללדת "פתאום"
אז יצאתי חודש לפני המזן כי ישעתי שבמילא אחר כך לא חוזרת לעבוד ונשארת עם התינוקת בבית
ככה שלא היה לי מה להפסיד
חושבת שאם באמת אין לך כוחות א תצאי קצת קודם
ואלר כך תאריכי קצת על חשבונך כמה תשוכלי
אני בשלב הזה ממש לא מרגישה טוב וההכרח לתפקד מאוד קשה לי.
חוסכת לזה ימי מחלה כל ההריון יוצאת הכי מוקדם שמתאפשר לי
הריון ראשון עד 37 שלושה שבועות לפני הלידה,
שני הייתי בשמירה,
שלישי עד 36 שבוע וחצי לפני הלידה,
רביעי עד 36, שבוע לפני הלידה.
כן אציין שכמו שניתן לראות אני לא מגיעה לסוף חודש תשיעי, וגם רובם קיסרי מתוכנן שלא תמיד הצלחתי להגיע לתאריך שלו, כך שידעתי בדיוק מה המקסימום זמן שאהיה בחופש.
בלידה האחרונה הייתה לי ירידת מים ביציאה מהעבודה
אבל, העבודה שלי לא קשה פיזית, מעבר לזה אני בתפקיד ניהולי ובשל מצוקת כוח אדם אין מי שיחליף אותי שאני בחל''ד. מעבר לזה, אני באמת אוהבת את עבודתי
את צריכה לעבוד אבל קשה לך אז אולי אפשרי לעבוד פחות: להתחיל קצת יותר מאוחר, לחתוך קצת לפני?
אני לפעמים מתחילה בעשר בכוונה וממש מרגישה שזה נותן לי מנוחה או חותכת שעתיים לפני.
חוץ מהירים שילדתי בו מאוחרר ואז עבדתי עד התל"מ (ואחר כך עברתי לעבוד במעקב היריון עודף)
הפסקתי כי נמאס לי לעבוד
כאב לי הגב
היו לי צירונים חלשים לא סדירים אבל חופרים
יצאתי לימי מחלה
ילדתי בשבוע 41 חחח
שלא היה לי בו טוב, וזה היה ממש קשה, חתכתי בתחילת תשיעי.
לעבוד בסוף היריון במקום שלא טוב בו זה סבל נפשי ממש.
אבל ב"ה הייתי יכולת כלכלית, לא יודעת מה הייתי עושה אם לא. ממש קשה!
חיבוק גדול!!
שיוכלו לעזור לבת חמש להתמודד..
אם יש למישהי רעיון אשמח!
לא בטוחה שזה המסר הישיר של הספר, אבל אפשר לפתח על זה דיון
החלטתי שזה משהו משמש חושב לי
גרה בישוב על פניו נשים חמודות
אבל כל אחד לעצמו..גם בגינה בקושי מתעניינים ומרגישה מאוד לבד
רוצים להיות חלק מקהילה..וגם משליחות -יתרון❤️
אפשר גרעין תורני
או ישוב קהילתי אבל קטן ומפשחתי..לא גדול שאתה מגיע ונשאר אנונימי
או קהילה שהוקמה עם איזה אידאל וזה אוסף את האנשים ומגבש אותם
כמה שיותר תורני..!!
וחינוך טוב לילדים
ושיש משפחות בני 30+..לא רק זוגות צעירים
חברים שלנו שם ממש מרוצים. יש הרבה עשייה ממה שאני מבינה.
סגנון רמת השרון-רמת גן ..אם מצליחה להגדיר..
פחות מעוניינים לגור שם כרגע
אז כן בא לנו אנשים בסגנון דומה יחסית..או מגוון שיש גם וגם
ולא דת''ל סטנדרטי
ואבדןק ממ שלא מכירה כלום
אולי תנסו להשתלב שם בקהילה
ויש עוד כמה גרעינים כאלה במרכז שאולי יכולים להתאים
מעדיפים הכי יישוב כלשהו
פשוט באווירה משפחתית יותר ולא משהו המוני
יש גרעין מהמם בהדר, חיפה
משפחות מתיקות אחת אחת, קהילתיות שווה
דוסים ממש, פתוחים ואוהבים וחיים שליחות
וצפון זה גם אופציה
אבל באמת הלוואי ויהיה לכן רעיון לישוב או משהו יותר כיף לגידול ילדים מעיר
איך הז מבפנים...
אם את מכירה אמשח לפרטים בעיקר לגבי מה ששאלתי
הקהילתיות
והסגנון התורני
יש שם גם משפחות בגילאי 30+?
ומה הסגנון?
מנסה להבין איך בכלל יודעים את הכל על כל מקום הז ממש מסובך
אני לא מכירה שם לעומק
אבל בוודאות מגוון גילאים גדול
ונראה לי בסגנון קצת חסידי.
לא מכירה ממש מקרוב.
היישוב די גדול, אבל בתוך השכונות )כמובן תלוי איזה(
ממש מוגבש רואים אותך ואכפת לכולם ממך.
ויש הוואי מיוחד ומקסים ליישוב כולו.
וזה גם מקום מאתגר מבחינת מיקום (לא משהו חריג ביטחונית, פשוט רחוק), אז לדעתי זו ממש שליחות לבוא לגור פה.
אשמח לפרטים יותר ספציפים אם את מכירה
ואל תדאגי הסיכוי שאזהה אותך קלוש🙏
מצד משמעות
מחפשת אפיק לעשיה..וגם גרה במקום שעצם המקום הוא שליחות
אבל לא מוצאת. עבודה כי מרוחק מהכל ולכן מרגישה שחסר לי ממש עשיה עם משמעות
אז החלטתי שעם בעל במילואים והילדודס בבית אני הולכת להקל על עצמי בלימודים אז מחפשת מחשבון שעושה נגזרות (לא רק בנקודה ספציפית)..
הלוואי ומישהי מכירה🙏🏻
או שאפשר גם אתר?
באיזו רמה את צריכה את הנגזרות?
אם אתר זה מספיק טוב, יש אתר בשם Symolab
צ'אט gpt לרוב הוא סבבה, אבל צריך לכתוב לו את הפונקציה ולא לצלם. לוודא שהוא הבין היטב מה לעשות. אבל זה עוזר בשביל לבדוק את עצמך, ופחות כמשהו שייתן לך את התשובה.
יש מחשבונים גרפיים, שאני מניחה שעושים את הדברים האלו. אבל הם יקרים, כמה מאות שקלים.
את רוצה לדייק יותר למה את צריכה את זה?
אולי נוכל לעזור
יש גם את desmos, ששם רואים את הפונקציה על הגרף וזה מאוד נוח להבין קשרים בין פונקציה לנגזרת.
וגם אתר geogebra, שיש שם גם נגזרות אם אני לא טועה
שאפשר להכניס למבחנים אצלינו.. אסור משהו אלקטרוני.
מוכנה להשקיע כסף, יודעת איזה מחשבון יש? איפה אפשר לקנות?🙃
שמותר להכניס מחשבון כזה למבחנים?
בדרך כלל מותר להכניס רק מחשבון פשוט, אסור מחשבון גרפי
אם אני לא טועה. זו סדרה של מחשבונים גרפיים, הייתי כמובן בודקת היטב לפני כן. אבל זה אמור להיות אפשרי שם.
ברוב המקרים לא מרשים מחשבונים כאלו, כי זה כבר כמעט פותר את המבחן.
אם מותר - מעולה. רק לשים לב שזה מחשבון שונה מהרגיל, וכדאי לברר לפני שמסתמכים עליו שהוא אכן מותר לשימוש.
ואנחנו אסורים.
והילדים יירוצו אליו לקבל חיבוק ואני לא.
בפעם שעברה לא הצלחתי להחזיק מעמד.
לא רוצה ליפול שוב.
אבל כ"כ רוצה חיבוק.
כ"כ צריכה חיבוק.
יש קול קטן שאומר שאולי עדיף שלא יצא הפעם.
זה ניסיון קשה מידי.
את פשוט אלופההה ..
מבינה את הקושי שלך. ובאמת שאין לי מה להגיד חוץ מיזה שהקבה ישלח לך כוחות להתמודד עם המצב.
לפעמים אפשר להעביר אנרגיה וכוח דרך הילדים.
ואוו שולחת לך חיבוק חזק ומעריצה אותך על כל יום מילואים שבעלך עשה. ואת עמדת בגבורה .
את וילדייך! בזכות נשים צדקניות זה את
את מדהימה ממש! על ההקרבות שלך מכל הכיוונים.
תחשבי שאת החיבוק הזה שאת לא מקבלת תקבלי משמים, ואיתו כל כך הרבה ברכה בשבילך ובשביל בעלך ובשביל הילדים שלכם.
ובשביל כל הבית.
שולחת לך המון כוחות וטוב.
תודה עלייך
חיבוק ענק!!!!!
את נדירה!!
לא יודעת אם זה רלוונטי לך
(אולי קצת רוחני מידי חח)
אבל מה שאני עושה כשקשההההה לי נורא -
מדברת עם אלוקים, אומרת לו הכל,
רואה את זה וזה וזה וזה?
הכל קשה לי נורא, וזהו אין לי כח להתמודד.
קח את זה לטיפולך, תעשה משהו, לא יודעת מה
אבל אני מורידה את זה ממני...
מלא פעמים אני מגלה אחרי זמן ש-
וואלה היו לי הרבה יותר כוחות ממה שהאמנתי
ושוב חיבוק
חושבת עלייך הרבה
ותודה לכם ❤️🔥
סיפר לפני כמה חודשים בשיעורו (בהתרגשות גדולה)
על חייל ששאל אותו האם לצאת הביתה כשהיו אסורים מחשש שלא יעמדו בניסיון הקשה,
ר' אשר אמר לו שמותר לו לצאת ובעזרת ד' יצליח. הוא סיפר זאת בהערצה לחיילי עם ישראל הגיבורים
שאלו שאלותיהם. ממליצה לצפות בשיעור הזה, מרגש ומחזק
אני מתמלאת הערצה ממש
זאת מסירות נפש אמיתית
מאחלת לך שיהיו כוחות להתמודד
ושבזעות זה תראו שפע גדול והמון ברכה בכל מה בעצם צריכים.
אם יש משהו מיוחד שאת צריכה הייתי ממש מכוונת על זה
היי כולן,
בתחילת הריון יקר במיוחד אחרי כמה אובדנים,
קבעו לי תור למאוחדת בית אגד להריון בסיכון גבוה - ד"ר נחמה נובוסלסקי
מכירות? אשמח מאוד להמלצות או דיס- המלצות, על המקצועיות, והאנושיות, והאם במקרים אקוטיים היא זמינה גם מחוץ לתורים
תודה ענקית מראש
טוב, מאחוזון 15 הגענו לזה
הוא מראש נולד קטן, עכשיו בן 9 חודש
מתפתח ב"ה מצוין. מוחה כפיים, זוחל גחון, נעמד על 6, מתיישב וגם נעמד כמה פעמים (לא הרבה, כזה פעם ביום תופסים את הפוזה)
עד גיל חצי שנה נשאר על אותה עקומה בגיל חצי שנה (במקביל גם לכניסה למעון) הוא התחיל לשבור עקומה והגיע לכאן
הייתי אצל דיאטנית, היא המליצה על דיאטה רצחנית שאני פשוט לא מצליחה ליישם
צריכה ללכת אליה שוב בעוד שלושה שבועות
והאמת אני בלחץ, אולי אשקול ללכת לאחת אחרת
עד היום תמיד בטיפת חלב והרופא ילדים ממש הרימו לי, הרגשתי אמא אלופה וטובה
פתאום הדיאטנית עשתה לי תחושה שאני הכי לא בסדר שיש
היא ממליצה על דבר כזה,
ממש לפי סדר יום
מתעקשת שצריך לחכות 3 שעות לפחות מארוחה לארוחה
מציינת שאני שופעת חלב, ב"ה שואבת בכמויות והילד אוכל ומשאיר שאריות.. זה לא שהוא מרוקן אותי עד הסוף - לרוב לא.
היא הציעה הנקה נגיד ב 7, מוצקים ב 10
הנקה ב 13, מוצקים ב 16
עוד מוצקים ב 18 ולאחר מכן הנקה לשנת לילה ב 20
הנקה נוספת ב 23
ולא להניק כלל עד 5 בבוקר
במוצקים לשלב קצת מים..
הילד תכלס חוזר מהמעון ב 1530, הוא לא מוכן לאכול כלום לפני הנקה והתכרבלות של חצי שעה, אני מבינה אותו. גם אני צריכה אצ זה.
הוא אוכל קצת מוצקים 3 שעות אחרי אבל לא ברמה של ארוחה מבוססת שתשביע אותו..
שינוי שכן עשיתי בינתיים זה הנקה כל 3 שעות ולא כל שעה וחצי שעתיים לפי דרישה (ההנקה לפי דרישה גמרה אותי במיוחד בלילות, הוא אכל פה ושם שלוק וזה גם משהו שלא הזין אותו. ב"ה עשינו שינוי)
אבל המוצקים - מה עושים איתם?
הוא לא בענייין!!!!
אכל אתמול 3 חתיכות לחם עם גבינה, עוד חצי ביצה קצת עגבניה וזהו
ניסיתי מעדן, גרבר, קוואקר
הילד נכון אכל קצת אבל לא בקטע מעבר לזה
שעה אחרי המוצקים הוא ינק שוב, זה ממש לא היה ברמה של הזנה לשלוש שעות
אני מפחדת מהירידה הזאת
אבל וואלה נראה לי הדיאטנית קצת תלושה מהמציאות.
אולי למישהי יצא להתנסות ותוכל להחכים אותי כאן או בפרטי?
תודה!!!
באתי רק להרגיע שיש לי כמה ילדים באחוזון 3, ואפילו פחות. הגדילה לעשות אחת הבנות שבגיל של הבן שלך שקלה קצת יותר מ5 ק''ג. ב''ה היא עדיין חיה, וקטנטנה גם בגיל 16, אבל בריאה וחכמה.
ניסיתי איתה לעשות את כל הטריקים וזה לא עבד, עם אחרים זה כן.
אני מציעה לנסות אבל לא להשתגע, אחוזון 3 זה סבבה ממש
התייעצות
הקטנה שלי בת 5 חודשים הנקה מלאה.
היא התחילה מטפלת עכשיו ולא מוכנה מבקבוק. היא שובתת רעב אצלה.
מה עושים???
יכול להיות שחלב שקפא והופשר שינה טעם? ניסיתי כמה בקבוקים וכמה פטמות.
יש לציין שהתחלתי לעבוד איתה על בקבוק ביום כבר 3 חודשים וכל פעם היו מלחמות
ואחרי שבוע של שביתה התחיל לשתות. היום גומר אצל המטפלת בקבוקים ברצף ב"ה.
הייתי מנסה להבין מה הבעיה אם זה הטעם של החלב המופשר/הבקבוק עצמו/ מי מאכיל.
תנסי לתת חלב טרי שהרגע שאבת ותראי אם זה משפיע
תנסי לתת לה את או בעלך.
אם היא לוקחת מוצץ אז אולי לנסות בקבוק מאותה חברה של המוצץ (אותו סוג פיטמה).
אנחנו גילינו שמבעלי היא הסכימה לקחת רק בחדר חשוך עם מנגינה על כדור פיזו עם בקבוק של מאמ זה קצת מצחיק אבל ניסינו ככה כמה ימים ואחרי זה היא התחילה לקחת רגיל.
אחרי הרבה ילדים שסירבו לבקבוק, ויתרתי...
חמישה חודשים אפשר להתחיל כבר מוצקים, פירות וירקות, או חלב שלך מעורבב עם משהו ממצק: דייסה, קורנפלור
אצל גם עשתה בעיות אבל אחרי כמה ימים התחילה לאכול.
מצטרפת פה להמלצה על הבקבוק של לנסינו.
ואם נראה לך שהטעם של חלב קפוא שהופשר מפריע לה
אז תנסי להביא לה חלב שאוב שרק היה בקירור.
לתת לו ללכת עם עגלת בובה למשל (או כסא, או בימבה).
אח''כ לתת לו ללכת כשהוא מחזיק רק ביד אחת - הכי פשוט לתת לו יד אם הוא מסכים, או שביד אחת יחזיק את הבובה וביד השניה ילך עם העגלה, כאלו דברים.
אח''כ לתת לו לעבור בין שני כסאות קרובים, כשיש רק פסיעה אחת ביניהם, כשהוא מחזיק ביד איזה צעצוע או חפץ. ולאט לאט להרחיק את הכסאות כך שיהיו ביניהם 2 פסיעות ואח"כ 3.
באיזשהו שלב הם קולטים שעשו את זה, ואז מפסיקים בעז"ה לחשוש.
אפשר לתת לו לעבור בין כסאות עם מרחק של צעד ביניהם.
לתת לו ללכת כשהוא מחזיק משהו גדול ביד (כמו שקית שמגיעה עד הרצפה).
לתת לו ללכת בלי להחזיק עם הגב לקיר, וככה יש לו תמיכה.
לדבר איתו על זה שהוא גדול ויכול ללכת לבד.
את יכולה לקבוע תור לפיזיותרפיה בשביל חוק מרפי, שעד שיגיע התור הוא כבר ילך.
זה עבד עם הבן שלי.
הרגעתן אותי ובהחלט אקח את העצות ואיישם איתו 🙏
כנ"ל לגבי הקטנה זה היה נראה שהיא כבר ממש שם אבל לא עשתה צעד, איך שהנחתי לה היא פתאום נעמדה לבד והלכה טיפה
אבל, כן ממליצה ללכת פעם 1 לפיזיו לקבל טיפים והנחיות זה עוזר להם , סביר להניח שעד שתילכו לשם הילד כבר יתחיל ללכת מעצמו
סליחה אם הייתי מעצבנת זה באמת מה שהכי עזר לנו
ראשונה...
הבכורה תפסה אותה עכשיו שותה מהם, וראתה שהבקבוק כבר כמעט ריק אף שבקושי גיהצנו מאז שקנינו אותו - כך שיכול להיות שהילדונת עשתה את זה עוד פעמים😬
זה מסוכן ממש? או רק סתם לא בריא כמים קבועים?
ולהציע את עזרתו, לשם שינוי)
ולא ראיתי משהו ברור...
אין לי כוח להתקשר לרופא און ליין, אז אסתמך על מה ש @בשורות משמחות אמרה ןאקח בכל לב את האיחול של @מוריה ואנסה לא לדאוג🙈
עונה ממש לעניין.
בסגנון הזה אני מתכוונת למשהו שכנראה ברור לכאן או לכאן, רק לי אין את הידע הזה.
בשונה מגוגל, את יכולה לשלוח לו העתק הדבק של מה שכתבת כאן, והוא יבין את הסיטואציה.
יש גישות שמתבססות על שתיה ושימוש קבוע של מים מזוקקים
בסוף הלכתי למיון, הרופא שבדק אותי אמר שיכול להיות שיש לי סימפוזיוליס.
מישהי יודעת להגיד איך בדיוק מאבחנים את זה? ומה הטיפול?
דבר שני הוא עשה לי בדיקה פנימית עם האצבע, כמו שבודקים פתיחה, זה תקין?
כי הרגשתי ממש לא נעים עם זה.
בנוסף עשה גם בדיקה עם ספקרום וגם עם אולטראסאונד
לק"י
אם יש צירים הגיוני לבדוק פתיחה.
אם לא ואין סיבה אמיתית, אני מסרבת לעשות בדיקה פנימית.
הרגשתי לחצים באגן, ראו המוניטור שאין צירים בגלל זה לא הבנתי מה הקטע של הבדיקה,
חושבת שהוא היה יכול לבדוק רק אורך צוואר באולטראסאונד..
רק אורך צוואר באולטרהסאונד, להבא אל תסכימי לבדיקה פנימית (לא שזה מזיק להריון)
...
ת מתארת שהרדשת לחצים באגן, זה כאב? איפה?
הוא לחץ וזה כאב.
הלחצים באגן היו איפה שהוא לחץ ובכל האיזור הזה שמתחת לבטן
אשמח שתחכימו אותי.
יש כאלה שאוהבות שוקולד, יש כאלה שאוהבות כוסות שתיה חמה, יש כאלה שאוהבות קרמים. יש כאלה שמעדיפות שובר כדי שיוכלו לבחור לעצמן ויש כאלה שיעדיפו להרגיש שקיבלו משהו ביד....
אבל פתק אמיתי מהלב נראה לי משמח את כולן❤️
גלויהתודה!
לק"י
אני בעד לא משהו מיוחד מידי או גרנדיוזי, שגם אם זה מיותר, לפחות לא נתקעת עם משהו שתופס מקום.
אני קיבלתי פעם תיק צידנית, וזה דוקא שימושי לי.
אפשר לחפש בסטוקים שילוב של כמה דברים קשורים.
גיפטקארד גם נוח להרבה נשים (פחות מרגיש לי כמו מתנה אישית, אבל יעיל).
ופתק מהלב זה הכי חשוב!!
ולא כלים למינהם אני שמחתי הכיאמהלהבמכתב מחמם את הלב ושוקולד מפנק.
אם את רוצה בכ"א משהו גדול יותר אז הכי כיף זה גיפט כארד.
ואם מדובר במתנה אישית זה אחלה.
כי לעצמי בחיים לא קונה כלים יפים
אז הכי כיף.לי לקסל
קערות ,מגשים, קעריות סלטים או מפות יפות
או בקיצור- גיפט קארד לפוקס הום😂
מתלמידות
החל בכמה עשרות דובשניות מזכוכית
כלה במגשים בצבעים שונים ומשונים
באמצע קרמים ממגוון חנויות ובמגוון ריחות
ויש גם כמה קרמים מייצור אישי (חימם מאד את ליבי אבל אני לא מתחברת)
באמת באמת הכי כיף לי זה שוקולד מפנק ומכתב (ואם דברו פה על הג'יפיטי- זה כ"כ שקוף מי כתב מהלב ומי מהבינה....)
מתנות אישיות בכלל- לאורך כל השנה.
ולהביא רק מתנה אחת מרוכזת מכולם
פחות כאב ראש,
פחות הוצאות
יותר משמח לבבות
לזרוק זה גם לא אופציה. אז משתדלת לתרום כשאפשר.
אבל באמת אף אחד לא צריך 30 דובשניות....
לק"י
וכן, מתנות אישיות זה באמת מיותר.
היו שנים שנתתי שוקולד וכדומה עם פתק. ירדתי מזה. אני כן משתדלת לכתוב הודעת תודה אישית בסוף השנה.
מילים פשוטות מהלב.
ככה אני עושה למורות ולגננות של ילדיי.
לק"י
אני בכללי אוהבת לכתוב מהלב. אבל לפעמים המוח לא מצליח להנפיק משהו מנוסח טוב.
השתמשנו בזה לנסח הערות אישיות בתעודות, אחרי שכתבנו משהו- נתנו לו לנסח. וזה גם נחמד שהוא מצא איחולים מתאימים. הוא די לקח מה שכתבנו והוסיף או ניסח יפה יותר.
יצא מתאים ולא מלאכותי. כי דייקנו למה שנראה לנו מתאים.
ועשיתי את זה גם לסייעות כברכה מכל הגן.
(נניח ברכה אישית למטפלת של הקטן ולסייעת הצמודה של הבת שלי אני אכתוב לגמרי מהלב והראש..).
ואפשר להוסיף עוד משהו, אם יש עוד תקציב.
לק"י
לכתוב ברכה במילים שלכן, ולבקש מהצ'ט לנסח את זה יפה.
לי זה מאוד עזר, יצא מהלב, אמיתי ונשמע טוב ולא מלאכותי. וגם הוסיף דברים שלא תמיד חשבתי עליהם, וזה התאים.
האם צריך להבדק גם אם יש שינוי באופי התנועות או רק אם יש מיעוט תנועות מהרגיל?
ב"ה שבוע 38 היום. אולי בגלל שיש לו פחות מקום מרגישה תנועות כמין שיוט (כשהוא זז ברחם ממקום למקום) ושיהוקים למינהם.. ? פחות מרגישה ממש בעיטות חזקות
בהצלחה ♥️
פחות מקום לזוז
מצד שני ההנחיה היא להיבדק על שינוי בדפוס או בהפחתה
אני יודעת שזה מעצבן ולמי יש כח
מצד שני רק מהמחשבה שאולי חלילה משהו לא טוב קורה לבייבי - אני כן הייתי הולכת להיבדק
בהצלחה בכל בחירה
היום ממש בדקתי ועקבתי, הנחתי שאולי לא התעסקתי מידי עם עניין התנועות אתמול ולכן זה היה ככה
תודה לה', נראה שזה בסדר
עכשיו מבקשת את סגולת הפורום ללדת בשמחה, בנחת בידיים מלאות
בזמן המתאים
יחד עם כל המחכות ❤
פטריה?
לא היה לי אף פעם.. מן גרד, לא מטורף אבל נוכח מדי פעם, והפרשות עם ריח חזק, לא כל כך נעים.
סליחה על התיאור..
מה יכול להיות? מה עושים? יכול להיות שזה יעלם כמו שבא ולחכות, או שזה סתם דחייה?
לקבל כדורים ומשחה
לכבס טוב
ולהקפיד על הטיפול כדי להיפטר לגמרי כח זה עקשני..
בנוסף ממליצים להפחית סוכר, שמרים, חלב..
הן תופעות מובהקות של פטריה
לא מכירה שיובש מביא לריח חזק ולא נעים
פשוט אומרת שיש לך גרד והפרשות עם ריח חזק , לא טוב
מהנרתיק/מפשעות/למטה/ איזור התחתון מה שנוח לך
פשוט שלחתי הודעה באפליקציה והיא נתנה לי מרשם כמו כלום
תתחילי במשחת אגיסטן ונרות. זה ללא מרשם. אולי זה פטריה ואולי לא
אם זה לא עובר, לפעמים נותנים משחות במרשם/ כדורים. לפעמים לוקחים משטח
אבל לא להשאיר ללא טיפול
מכניסים פנימה לנרתיק
יש מוליך שעוזר לדחוף והכל מוסבר בהוראות
לא להיבהל שכמובן יוצאות הפרשות עם שאריות הנרות בימים האלו
ומשחה מורחים סביב פתח הנרתיק
לפעמים כדאי שגם הבעל ימרח על עצמו פעם או פעמיים ליתר ביטחון
ממליצה במקביל לקנות פרוביוטיקה פמינה של אלטמן
אצלי עזר מאוד למניעה של חזרת הפטרייה
אם את לא בהריון אפשר גם לבקש מהרופא כדור דרך הפה. מאוד יעיל והרבה פחות בלאגן.
אל תרגישי לא נעים, זה קורה לכולן במוקדם או במאוחר
ואם את לא בטוחה שזה פטרייה כדאי לגשת לרופא נשים שיסתכל או ייקח משטח לוודא מה זה. כאמור נפוץ מאוד מאוד וממש לא מכיד על חוסר בהיגיינה
קניתי אחרי המלצה מפה
לקחתי לפי ההוראות שכתוב עבר לי כמו קסם
ארבעה חודשים אחרי לידה והשיער נושר בכמויות אסטרונומיות
בדיקות דם יצאו תקינות
פעם לקחתי כדור תוסף תזונה מיוחד לנשירה וקצת עזר, רציתי לחזור לזה אבל כתוב בהנקה להתייעץ עם רופא והרופאה שלי כתבה לי שתוספי תזונה לא נוסו על הרות ומיניקות....
מה אתן אומרות? לקחת? פיתרון אחר? אני כבר לא מסוגלת לאסוף שערות מכל הבית וכבר יש לי קצת קרחות בצידי הראש
זה טעם של דשא אבל אפשר לערבב בשייק פירות או להמתיק איך שתרצי
והתוצאות שוות את זה
כתוצאה מהשתוללות ילדים
מרגישים פתאום שהם פחות מחונכים
ויש ענייני שינה
וגמילה
וגבולות
משניהם
ועניינים לטיפול
מרגישה שאנחנו מתעייפים
אני פחות קלילה
והוא יותר טרוד
איך מרדים ילדים וגם שומרים על קלילות וחיוניות???
לדעתי צריך לשחרר קצת.. אני יודעת שאני מסיימת השכבות מותשת ולא בונה יותר מידי תוכניות לערב שאחרי..
ובכללי בחיים, לא מצפה להיות בשיא החיוניות שלי.. כששואלים אותי למה אני נראית עייפה אני עונה בחיוך ששתי בנות בבית זו סיבה מספיק טובה
זה תלוי גם באופי, גם בגישה ההורית.
אבל גם כשיש ילדים גדולים זה נותן הרבה פעמים אויר לנשימה להורים, ילדים קטנים עם אחים גדולים מסתובבים בבית בנחת יותר, לא צריך להעסיק אותם כל הזמן, יש דינמיקה בין אחים שהיא אחרת מאשר שההורים הם המשעשעים הבלעדיים.
לא אומרת שכשיש יותר זה קליל, אבל 2 זה שלב קשה. גם 3 אגב.
ממה שאני דיברתי עם אמהות ל5 עד 14 ילדים שמתי לב שהיתה נקודת ציון בילד הרביעי שהרבה ציינו שהתחילה הקלה. מניחה שזה לא נכון לכולם, אבל זה מעודד ;)
אני פשוט לא מפתחת ציפיות להיות עם פוול אנרגיות.
כן, ילדים זה מאתגר, זה שורף אנרגיה וזה דורש כוחות.
אז אני בוחרת איפה לשים את הכוחות שלי.
מבחינתי בית קצת פחות מסודר וכלים שעומדים בכיור זה בסדר.
משתדלת לשמור על רמה סבירה של תחזוקה כי כשיש בלאגן אטומי זה מפריע לי בנפש ואז אני יותר עצבנית, אבל זה לא שמבריק פה.
וכתבתי לך כבר בשרשור אחר שאני גם מורה אבל משקיעה הרבה פחות ממך בהכנת שיעורים, מבחנים וכו'
וכן, אני גם בדכ לא מתכננת תוכניות גדולות לערבים ומבינה שאחרי אחהצ- ארוחת ערב- מקלחות- השכבות אני לא אעמוד לבשל עכשיו ארוחות פאר, או אתקתק את הבית או לא משנה מה כי לא יהיו לי כוחות לזה.
פשוט תיאום ציפיות עם עצמי
ומהפוסטים שלך(מופנה לפותחת) נשמע שאת בכל דבר רוצה את הכל ומושלם
ואז בוחנת איך אפשר גם להשקיע מלאא בעבודה וגם להיות עם נחת ואיך לארח חברים במלא השקעה וגם שיעבור המזן בקלות ולא יגבה אנרגיות וכו וכו
אי אפשר גם וגם לש הכל
אבל כשבןנים ציפיות ומייצרים סדרי עדיפויות כן אפשר להרוויח 'גם וגם' מדברים
אבל לא באופן המושלם אליו היית רגילה
אלא באופן אחר
ולומדים לשמוח בו
נשמע שזאת ממש העבודה שלך בתקופה הזאת-לגלות את הדרך *שלך* באימהות.
אולי הדרכת הורים יכולה לעזור.
לשרה יעל ברואיר יש קורס "לגלות את האמא שאת" שעוסקת בדיוק בנושא הזה יותר מהכיוון של עבודה עצמית.
ותמיד יכולות להיות תקופות יותר מורכבות
המון הצלחה!!!!!
לגמרי יש תקופות כאלה בחיים, שפשוט עייפים מהחיים ולא משנה מה יש/ אין בבית, בעבודה וכו.אני בתקופות כאלה מקדישה זמן מאד מסוים למחשבה על איך לשנות את מה שקשה או מפריע ובשאר הזמן ממש משתדלת להרפות ולחזק בי את השמחה והזרימה ולא לישוב כל היום, ולנסות לפנק אותנו בכל מיני דרכים..
רב הפעמים פשוט עובר אחרי כמה זמן בלי לשנות כלום🙃
1. משהו טבעי שעוזר לנשירה, מישהי התנסתה במשהו שעזר? אשמח ממש לשמוע
2. רוצה ללמוד עם הבת שלי לימוד לשנת הבת מצוה בעזרת השם בהמשך השנה עד לבת מצוה, יש לכם רעיון מה ללמוד? חשבנו על נביאים כתובים אבל אנחנו מחפשים עוד רעיונות
תודה מראש🙏
- ספר "מצוות אור" של הרב יוסף צבי רימון על מצוות שקשורות לנשים- נראה לי הדלקת נרות, הפרשת חלה, וצניעות.
- "פניני הלכה" תפילת נשים
- מסילת ישרים
גם תלוי בסגנון שלה, אם היא תרצה ספר יותר קליל וקצר או יותר ארוך ומורכב. אני לא מכירה אבל משערת שיש גם ספרים ייעודיים ללימוד על נשים צדקניות לקראת בת מצווה.
ספר קליל ומעמיק גם יחד.
אם את רוצה ללמוד מה"מקור" - אז לדעתי סיפורי תנ"ך שעוסקים בנשים זה הכי טוב. אפשר את מגילות אסתר ורות, ואפשר פרקים בספר בראשית וגם בספרים שמות ובמדבר, ופה ושם גם פרקים בנביאים (כמו על דבורה ויעל, על חנה וכו') - וללמוד פשוט עם פרשנים.
תוכנית בת מצווה - מתן - מכון תורני לנשים
ספר בשם הללי נפשי, מורכב מיחידות לימוד של בת עם אמה לקראת הבת מצווה.
בקישור יש פירוט עליו.
אחפש את הספרים שנראה מה היא בוחרת.
ושוב תודה!
עשיתי מחקר מול chatgpt, מסתבר שרוזמרין הכי עוזר ואחריו מנטה. תחשפי שמפו או תמציות לשיער שמכילים רוזמרין ומנטה, אני עוד לא הגעתי לסופרפארם לחפש
חברת מייבן כדור בשם ריצר
באמת שהייתי ממש אובדת עצות... תנסי שווה ממש. תראי גם בתגובות שלהם
אני סובלת מנשירה נוראית בעבר לקחתי את הכדור הזה ובאמת ראיתי שיפור
הבעיה עכשיו שאני מניקה וראיתי שכתוב שבהנקה יש להתייעץ ברופא פניתי לרופאה שלי והיא אמרה שתוספי תזונה לא נוסו על נשים בהריון או מניקות.. השאל בכמה סיכון זה לקחת אותו אני אובדת עיצות
אני לא אוהבת לבדוק סתם, כי המחזור שלי לא סדיר..
אבל כל פעם שמתקרב הזמן של המחזור הבא אני מתחילה להזות סימנים 😉😅
הרבה פעמים יש תסמינים רק משבוע 6 כזה....
ממליצה לעקוב אחרי הביוץ עם שיטת המודעות לפוריות, זה באמת מתסכל שלא יודעים מתי זה אמור לבוא
זה סהכ בסדר בד''כ
חשק לכל מיני דברים פתאום
כאבים בכל הגוף
אבל... נפיחות ועצירות! ממש מהתחלה.
בעצם, אולי זה התחיל בשבוע שבועיים אחרי שגיליתי. אני נזכרת שמצאתי את עצמי הולכת לשירותים לפיפי יותר מידי פעמים רצוף ולכן בדקתי...
הולכת לפיפי כל שניה
השאלה אם זה כי אני שותה יותר?
לא יודעת להגיד
נפוחה אני תמיד 🙈 ועצירות אין לי בהריון, טפו טפו
סתם מהרצון לעדכן את בעלי לפני שחוזר למילואים...
אני באמת צריכה לא לבדוק הריון סתם 🤦♀️
כי אני ממש לא מרגישה טוב, תוהה לעצמי אם זה קשור להריון באמת.
ניסיתי להזכר מה היו התופעות שלי.
בעקרון אני גם כמוך, כל מחדש מחדש הייתי מזהה תסמיני הריון, ואז כשבעלי היה שואל אמרתי לו שזה יכול סימן או לזה או לזה.
למעשה דווקא כשלא הייתי בחיפוש אחרי סימנים זה הגיע.
בפועל- חזה רגיש, בד"כ היו לי כתמים לפני הוסת ואז היה איחור אבל הכל היה נקי, בטן "עצבנית" כמו שיש לי תמיד בתחילת וסת, בכללי הרגשתי שאני בזמן וסת בלי וסת 😅
וממש מזדהה עם זיהוי הסימנים😂
כל החצי שנה הראשונה מהחתונה בזבזתי עשרות בדיקות הריון. אחרי חצי שנה למדתי לזהות ביוץ ומאז זה עולם אחר, אני יודעת מתי לבדוק הריון ולא פחות מקל מזה, אני יודעת באיזה יום צפוי להגיע הדימום של הוסת, ממליצה ממש!
את ההריונות שלי גיליתי באיחור או לפני לפי זיהוי של הביוץ, תופעות התחילו לי בערך שבוע וחצי אחר כך, בחילות ועייפות נוראית.
לפעמים גם לפני מחזור זה קורה לי....
רצון לאוכל ממש מוזר שאני בכלל לא כזה אוהבת
עייפות
מה שכן, לגמרי מצטרפת להמלצה לנסות לזהות ביוץ ואז את יודעת מתי לצפות שיגיע המחזור.
אם את לא משתמשת בשמפ כמניעה אז לסעתי לא צריך לדעת במדויק.. מספיק לעקוב אחרי הפרשות, לראות מתי מתרבות ונהיות פוריות (דביקות ונמתחות..) ולשים לב שאחכ זה נפסק די בפתאומיות .. ואז אם יש לך השערה בערך מתי היה הביוץ אז אפשר לצפות למחזור בערך שבועיים אחרי
