פורום הריון ולידה (עמוד 1508)

אפשר באמת רק פרטי.
חנה ספיר מקבלת דרך כללית אני יודעת.
לא יודעת אם מקבלת פרטי.

של המרפאה הזו ולשאול

מניסיון..

לק"י

אולי לביטוח פרטי יש.

מצטערת.
קבעתי לד"ר חנה ספיר בעבר דרך כללית, היא פשוט הופיעה כאחת מרופטות הנשים שאפשר לקבוע אליהן תור באתר

הפוליו יוצא בצואה במשך שישה שבועות בערך אחרי החיסון אז צריך להקפיד על הגיינת יידים טובה מאוד אחרי החלפת טיטול ובכלל..

חיסנו את הבת שלי הגדולה בחי מוחלש כשהתינוקת היתה קטנה מאוד ועוד לא מחוסנת בכלל ושאלתי כמה וכמה פעמים אם זה מסוכן לה ואמרו לי שלא

שאלתי בדיוק את האחות על זה

והיא אמרה שאין בעיה

ויש עוד מנות אחרי

זה חלק מהחיסון המחומש

מדוכאי חיסון זה אנשים שלא יכולים להתחסן. זה משהן אחר

זה אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה מכל מיני סיבות, ולכן אסור להם לבוא במגע עם חיסון חי מוחלש. אסור להם להתחסן, ומומלץ להם לא לבוא במגע עם מישהו שהתחסן. (חיסונים מומתים לרוב מותר ואפילו מומלץ להם!)
לאדם עם מערכת חיסון בריאה שלא מחוסן בעקרון אין בעיה. כמו שאין לו בעיה לקבל את החיסון עצמו, אין בעיה שיבוא במגע עם אנשים שקיבלו אותו.

התפתחה מוטציה ותקפה את הלא מחוסן.
כמו המקרה שבגללו התחילו את הלחץ חיסוני פוליו.

איך זה קשור למה שכתבתי ולמה שהפותחת שאלה?

"אין בעיה שיבוא במגע עם אנשים שקיבלו אותו."

מי שבריא ויכול לקבל את החיסון, יכול לבוא במגע עם אחרים שקיבלו את החיסון.
בדיוק כמו שכתבו פה שאין מגבלה להגיע למסגרות אחרי החיסון וכו, גם אם לא כולם קיבלו את החיסון עדיין....

זה שאומנם זה ההנחיות, אבל יש מקרים שבהם החיסון עובר מוטציה ומסכן את מי שלא התחסן במומת/לא סיים את הסדרת חיסוני מומת.

כמו המקרה של מה שגרם ל"התפרצות".

תודה על ההסבר

להסביר במה זה מתבטא?

אולי אם תפריט אדע לענות

אבל
הרגש אצלה נע ונד כמו ברכבת הרים

היא יכולה לרצות לבקש משהו
לפעמים לא לומר בכלל(היא יודעת לדבר) ולפעמים לבקש בשקט לרגע או באופן לא הכי ברור
ואז ישר לצרוח לבכות להכשכב על הרצפה מתסכול וכעס

וכל פעם מסבירים לה- נשמח לתת לך אבל צריך לבקש במילים ובצורה נעימה את מה שרוצים ומדגימים לה
והיא הרבה פעמים גם מתקנת את עצמה ישר ומבקשת יפה ובחיןך(והיא מותקק) לפעמים היא ממש משתדלת ללמוד את זה..ונורא רוצה להתנהג יפה ולהיות טובה..
אבל עדיין ההצפה הרגשית שהיא חווה עם כל רצון הכי קטן- היא די קיצונית..זה כמובן מוחרף בזמני עייפות ורעב שאז הסצינות יכולות לקרות כל כמה דקות
וצריך אז מלא סבלנות...
אבל בכללי..היא לא צפויה וללכת איתה לכל מקום בערך-תמיד יש סבירות שתהיה איזה דרמה
זה לא היה ככה עם אף ילד אצלי
אני כן בטוחה שזה יתאזן
אבל מרגישה שהיא צריכה עזרה

ואגב היא גם ביישנית מאחרים- אפילו אם תנסי להיות נחמדה,להחמיא- היא ישר תדחה את זה. נקשרת לאט ואז משתחררת רק למי שמכירה
היא לא באמת ילדה שקטה- יש לה אנרגיות אבל בסביבה מוכרת..

וזה אכן נשמע מאתגר. ויסות רגשי זו מיומנות שמוגדרצ כאחת מהצפקודים הניהוליים, ויש מרפאות בעיסוק שהתמחו בדישת קוגפאן שמטפלות בזה.
ייתכן שיש לה גם רקע של הפרעה בויסות חושי? ובכלל היא נשמעת ילדה רגישה..
הייתי מאד משקפת לה את הרגש שלה, עוד לפני התיקון להתנהגות שתיארת. היא מרגישה רגשות מאד חזקים אבל קשה לה לבטא אותם, אז את יכולה להיות הפה שלה ולשקף לה את התסכול שלה: אני מרגישה שאת כועסת, את ממש ממש ממש רצית את איקס ולא קיבלת. זה באמת מכעיס ומתסכל, אני כל כך מבינה אותך. בואי אלי, ונראה מה אפשר לעשות כדי שיהיה לך טוב.
ואם את אומרת לה לא, אז לתת לזה רציונל. עכשיו אי אפשר לצאת לגינה בגלל שמאוחר/קר/אמא עסוקה בשטיפת כלים, ואם נלך לגינה אז תהיי עייפה מחר/את עחוחה להצטנן/לא יהיו לנו כלים נקיים לאכול בהם.
מה מרגיע אותה? אם יש דברים שמווסתים אותנץה, שתהיה לל רשימה מנטלית לשלוף משם..
הרבה הסחות דעת והסטת נושאי שיחה ביצירתיות
חהמנע ממצבי קיצון של עייפות, רעב, תסכול

כך שאין לי ניסיון אישי,

אבל מה ששמעתי הוא נחשב רופא מעולה.

הוא מתמחה בין השאר בהריון בסיכון וגם רופא בכיר ברמב"ם.

בהצלחה!

קראתי עליו דברים טובים באינטרנט אבל הייתי ממש שמחה לשמוע ממש מניסיון של נשים שהיו אצלו.. ואני עצמי לא מכירה
@ראש111

היא היתה אבל רופאה תורנית.. כדאי גם ללכת לרופאת ילדים שלנו?

חשבתי משהו חדש.

כדאי ללכת לרופא. כי אם זה פטריה למשל. אז כדאי לטפל.

וגם יכול להיות מהמוצץ. אצלנו זה היה מזה.

בדיוק יש לבן שלי פצעונים לבנים ואדומים בכל האזור שמתחת לשפה התחתונה.
אז צריך לגמול ממוצץ?

הצעתי ללכת לרופאה למקרה שזה ממשהו אחר
אנחנו מורחים משחה כדי להרגיע.

זה רק מרגיע או גם עובר? ואיזה משחה?

אולי באמת צריך לקחת לרופא לבדוק שזאת לא פטריה. היום ראיתי שהתחיל לו גם משהו בישבן, לא נראה כמו תפרחת רגילה

והיה לו חום גבוה שבוע שעבר. יכול להיות קשור?

אורה קרם.

ולגבי מחלת חום לפעמים אחרי חום גבוה יוצאת פריחה.
אצלנו זו היתה אדמדמת

אז אולי אחכה כמה ימים לראות אם יעבור לבד, מתלבטת

רגישות למזון או לילדים שיש עור רגיש אז מהמוצץ והרוק
לפעמים קורה מחום (חיצוני) אז לדאוג לבגדים אוריריים.

ם.. ניסיתי לעקוב על זה..

הבן שלי מאוד אוהב עגבניות אבל רק ביומיים האחרונים יש לו את הפצעונים האלה, והוא אוכל עגבניות כבר הרבה מאוד זמן

אבל לבן שלי יש לפעמים מסביב לפה, לפעמים גם בצוואר. אצלו זה בגלל כל הרוק שהוא מוציא, זה גורם לו למן חררה כזאתי. אני פשוט שוטפת לו פנים טוב טוב עם טיפונת סבון ומנגבת לו כל פעם את הרוק

טפוטפוטפו ברוך השם

ואני לא יודעת למה הרופאים נוטים להגיד שזה לא זה
גם אצלנו היה ילד שהרופאה אמרה שזה לא הפה והגפיים
ורק אחרי שהוא הדביק את כל המשפחתון אז הבינו שזה כן
ואגב הבת שלי עכשיו עם זה פעם שניה
יש התפרצות חזקה של זה לאחרונה

ובחיתול כמו שאת מתארת שאובחן כפה והגפיים (למרות שלא היו פצעים בתוך הפה)

נקודות אדומות קטנות, או פצעים קצת יותר גדולים?

לבן שלי היה הרפס לפני כמה זמן, כל הפה היה מלא פצעים, חוץ מזה היה גם בכפות הידיים והרגליים והרופאה לא ידעה להגיד אם זה הרפס או הפה והגפיים.

בכל אופן, אם זה הרפס אפשר לתת זובירקס וזה יכול לעזור (למרות שלא יודעת אם יתנו אחרי שבוע וחצי)


בכל אופן הייתי לוקחת שוב לרופאת ילדים לברכ

אני בוכה מכל שטות, זאת הדרך שלי להביע את הקושי שלי ולהשתחרר.
אולי יעזור לך להסביר לו מה את מרגישה? ובעיקר מה את צריכה ממנו כשאת בוכה- מאמי לפעמים אני בוכה כי קשה לי עצוב לי סתם משהו לא הלך לי וברגעים האלה אני צריכה ממך אחד שתיים שלוש

ניראלי פשוט הוא לא מבין מה יש לי...

זה עושה לי עוד יותר לבכות...

בכי זה החיים

 

עקב הורמונים של ההריון, אני כמעט כל יום בוכה - אבל גם מדברים מרגשים (שיר שאני שומעת / שרה לילד, סתם מלהסתכל עליו ישן ולהיות מאושרת) ויודעת שסיטואציות רגילות נהיות דרמטיות יותר - אז לוקחת את עצמי בערבון מוגבל עם הבכי והכעסים

ולפעמים שהוא מגיב ב"איזה דרמטיות" או אני בהלם מעצמי שדברים מטומטמים גורמים לי לבכי/עצבים, אני תוך כדי בכי "כן כן זה גם ההורמונים" ואנחנו צוחקים וממשיכים...

 

בקיצור תבכי ותשתפי, ואם צריך תגידי מה את צריכה ממנו (חיבוק / הכלה / בלי פתרונות או הצדקות רק לשמוע ולשתף וכו')

וגם אם זה דברים שהוא עושה ואת מרגישה שהתגובה שלך לא פורפורציונלית, אבל כן היה כאן ענין, אבל את לא יכולה לעמוד מול זה - תגידי לו את זה! ("עשית כך וכך ואני מרגישה כך וכך ואני יודעת שאני קצת לא בפורפורציה אבל קשה לי...) אני בטוחה שהוא יקבל בהבנה, ואפילו בגלל שאין כאן משהו "נגדו" בכל הכוח, אולי הוא יחשוב על זה שנית ממקום פתוח יותר ולא מותקף..

 

 

קודם מנסה לעשות שינוי במצב הקיים. מנסה לשוחח איתו שוב ושוב על שותפות, לתת לו משימות קונקרטיות שהוא מסוגל לבצע. לא בקטע של סטרס, דברים שיחסית צפויים. מקווה מאוד שהוא בטיפול כלשהו. אולי תבקשי ממנו להעלות שם את הנקודות הללו. אם הוא לא בטיפול אז להתחיל משם כמובן.
עם כל ילד העומס גדל. אין לאן להתחמק מזה. אישה אחת לא יכולה להחזיק הכל וגם לעבוד (לא כתבת, יצאתי מנקודת הנחה). נראה לי שהייתי לוקחת משהו כמו חצי שנה מעכשיו ומנסה לקדם תהליכים מול הבעל ובוחנת אז את המצב.
בריאות שלמה, פיזית ונפשית. גיבורים!

תתחילי לבקש מבעלך לעשות דברים, להעביר אחריות על דברים..

נ.ב. עכשיו ראיתי את הפוסט טראומה. זה באמת בעייה. יש לי חברה שהקימה קבוצה של נשות הלומי קרב, יכולה לקשר אותך.
אבל זה באמת מעמיס עליהן מאוד, גם חוסר הזמינות של הבעלים, עם כל מה שעובר עליהם וגם הטיפול בבעל עצמו.

בס״ד

לפני הכל - רוצה להגיד לך שאת נשמעת אישה כזאת מתוקה!! והשם שבחרת לעצמך מקסים ממש!

חיבוק גדול לך על ההתמודדות להיות נשואה עם אדם שעצמו מתמודד עם ניסיון כזה, הערכתי הענקית לשניכם וכל איחוליי לרפואה שלמה לבעלך היקר!!!

ההודעה שלך ממש פגשה אותי. הסיפור בכלל לא אותו סיפור וב״ה יש לי בעל שווקא שותף מאד - ועדיין, התחברתי מאד, מהמקום שלי ומהנתונים שלנו, לדברים שכתבת. בעצם השאלה היא ״האם הגענו לתקרת הזכוכית שלי / שלנו כמשפחה?״.

זאת שאלה ענקית באמת... ובסוף רק אתם יכולים לדעת מה הלב באמת מרגיש כלפיה. אני רק אעלה כמה נקודות, שאולי יפגשו אותך באיפה שאת נמצאת ויעזרו לך לראות את הדברים בקצת יותר בהירות, לכאן או לכאן...


1. לא ראיתי שציינת מה הגיל שלך והאם יש לחץ מבחינת שנות הפוריות הצפויות שעוד יש לפנייך. בהנחה ש״יש לכם זמן״ (כמובן שלעולם אי אפשר לדעת בוודאות כמה זמן נשאר, אבל כהערכה) - הייתי מנסה לעבוד על התנאים שיאפשרו לכם להביא עוד ילד בצורה הבריאה ביותר -

* אם זה במישור של עבודה זוגית בנושא הזה. עוד תקשורת על הנושא הזה, עוד סיורי מוחות של מה יכול לעזור, עוד בייבי-סטפס לכיוון של חלוקה יותר מאוזנת (אפשר גם צעדים גדולים יותר כמובן)...

* ואם זה במישור של מיקור חוץ. קימה בלילות וארגון בבוקר כנראה שזה עדיין יהיה בידיים שלכם. אבל אפשר לחשוב על עוד פתרונות שיקלו עלייך את החוויה הכללית. זורקת רעיונות, אולי חלק יהיו רלוונטיים:

- מעון / מטפלת מגיל מאד קטן
- בייביסיטר להפסקות בשבילך
- עזרה מההורים
- אוכל קנוי
- מנקה
- הערכת חופשת לידה...

[חלק מהדברים האלה כרוכים בהשקעה כספית. במידה ויהיה קשה להשיג את הכסף הדרוש, אפשר לחשוב על הגדלת ההכנסות שלכם מעכשיו כהיערכות להגדלת המשפחה בעוד כמה זמן בע״ה].



2. לגבי העניין של האמונה. אני ראיתי שזה מאד נכון מצד אחד. באמת שכל ילד מביא את הברכה שלו!

אבל מצד שני, כמו שכתבו לפניי, כל ילד גם מביא את העומס שלו, ולפעמים העומסים האלה גדולים מאד. זאת שאלה גדולה שצריכה להישקל כל פעם כל מקרה לגופו. כי תמיד החיים הקיימים כבר - קודמים לחיים שאנחנו רוצים עוג להביא. וצריך להיזהר לא להקריס את עצמינו / את הזוגיות / את השני / את המשפחה חלילה.



3. עוד משהו - לפעמים זה נראה לא כל-כך זהיר להיכנס עכשיו להריון. אבל הנתונים (וגם התחושה) יכולים להשתנות מאד תוך כמה חודשים, שנה וכו׳.

בזמן הזה אנחנו מתחזקות מהלידות שעברו, יש לנו אפשרות לגדול (בהורות שלנו, בניסיון החיים שלנו, בקשת היכולות שלנו). ובזמן הזה, גם הילדים גדלים! נגיד הגדול שלי הגיע השנה לשלב שהוא חוזר לבד מבנה״ס, יכול לעשות לי קצת קניות ולשמור לי כמה דקות על האחים. זה פותח עולם חדש לגמרי של אפשרויות ומאפשר לכוחות להתחלק אחרת ממה שהיה כל השנים עד עכשיו. אז מהבחינה הזאת ״לחכות עוד שנתיים״ כמו שכתבת כן עשוי להיות יותר קל 🙂



4. ולמקרה שמה שאת מחפשת זה עידוד שזה אפשרי - אני הרגשתי לפני אחד ההריונות שאני פשוט עושה בחירה של ״ובחרת בחיים״ (אני יודעת שהפסוק שם מדבר על המצוות בכללי ולא על הנושא של הבאת ילדים לעולם. אבל איכשהו ככה מצלצלות לי המילים האלה - ובחרת בחיים). ראיתי את הדברים השונים שבמקרקעים אותי למציאות שלכאורה לא בדיוק בעד עוד אחד. ועדיין - בחרתי להאמין שאני כבר אגדל בדרך ושיהיה בסדר... 🙂




המון המון המון בהירות הדרך יקרה 💗💗💗

על העומס העצום שיש בלגדל תינוק, והצורך שלך בשותפות.

 

שנית, אם טוב לך עם ההנקה והקימה בלילות - סבבה ומעולה! הכי טוב שיש!

אבל אם לא - הנקה חלקית או בכלל לא - זה לגמרי לגיטימי, הילדים בסדר גמור. ואם לא מניקים מלא - בהחלט בהחלט לגיטימי לבקש מהבעל שיקום גם הוא בלילות להאכיל את התינוק.

אצלי אני ממש רואה שמתח מביא לתשישות והרגשה כזאת של אפיסת כוחות

ממש באותה סירה

גם לפני ההריון הייתה לי בטן של חודש חמישי כשאני במצב רפוי 😅 כשאני מכניסה את הבטן היא שטוחה ממש.. אתן מדברות על כזה? או גם כשמכניסים את הבטן היא בולטת?
תוהה אם אני מוזרה 😅

מלפני ההריון, נשמע שזה בעיקר מבנה. אני גם לפני ההריון הייתי קמה בבוקר עם בטן שטוחה ואחרי קפה ועוגיה יצאה לה ביטנונת חמודה.. זה קשור בעיקר לפעילות מעיים. ברור שאפשר לשפר את זה אם עושים תרגילים לחיזוק שרירי הבטן בקביעות (אני עושה, וממש רואים שיפור) וצריך לזכור שזה נורמאלי, האוכל הולך לאנשהו ומתפרק במעיים איכשהו.. זה גורם נפיחות קלה גם למי ששוקלת 50 קילו.. ככה זה, זה טבעי וזה מצויין.. בל נשכח שבבטן יש גם הרבה איברים פנימיים שצריכים מקום..

בכל מקרה, יש תרגיל כזה שעושים שיכול לתת אינדיקציה האם יש היפרדות מסויימת.. נסי לגגל

לק"י

היא יכולה לבדוק גם הפרדות בטנית.
אבל תחפשי בגוגל איך בודקים, ייתן לך אינדיקציה לגבי מצבך.

כן יכולה לומר שזכורים לי מהפורום כמה וכמה סיפורים מעודדים בנושא..

שהתגובות יהיו רלוונטיות...

ואיך מזהים היפרדות בטנית?

הייתה לי היפרדות אחרי שתי הלידות ובעזרת תרגול אין לי יותר
טפו טפו (;
ממליצה לכתוב ביוטיוב diastasis recti יש הרבה סרטונים עם תרגילים שונים עזר לי מאוד
(כל יום כשאת הולכת עם העגלה ברחוב או כל הזדמנות פשוט לשאוב את הבטן פנימה בנשיפה עד שהחזה מתרומם מעט ולהחזיק)

אמי מחפשת משהי שתתן לי תרגילים שמתאימים לי בדיוק

ב'ה אחרי פיזיותרפיה זה ממש עזר לי. יש גם תרגילים ביוטיוב שעוזרים. הבטן שלי די משתטחת אחרי תרגילים אז לא להתייאש וללכת לפיזיו'

עם תרגול נשימתי
ככל שאת יותר סמוך ללידה(עדיף כבר בהריון)כדאי להתחיל מכיוון שאפשר ל'אמן' את השרירים יותר בקלות
צריך לנפח את הבטן לספור כמה שיותר שניות ואז להוציא אוויר ולשאוב פנימה את הבטן ממש שאת מרגישה את עבודת השרירים (כדאי להחזיק את הטבור עם האגודלים כלפי מעלה) ולחכות כמה שניות וככה לעשות המון המון במהלך היום
טיפלתי אצל משקמת רצפת אגן אם תרצי אשלח לך בפרטי

כי לא ניתן להגיב במסר

ואני אעביר לך

דרך המחשב כן אפשר מסר?

בהתחלה גם לי זה לא נתן אסל אחרי שמחקתי חלק מהמספר טלפון אז זה שלח

אולי אי אפשר לשלוח טלפון במסרים?

גם אני לא הצלחתי לשלוח במסר מס טלפון

היפרדות בטנית?

טבור בולט זה אולי בקע

גופנית שאפשר לעשות.

אפשר לפנות בעניין?

מטפלת בשיטה שנקראת שיטת הריצרץ
שמעתי שהיא מדהימה ועוזרת גם במקרים שאומרים שצריך ניתוח
אין לי פרטי קשר שלה אבל מאמינה שגוגל יספק
שיהיה המון בהצלחה!
ככל שמטפלים מוקדם יותר קל יותר לתקן

לדעתי כדאי לך לפנות לפיזיותרפיסטית או להתעמלות רפואית אם יש דבר כזה.
ודבר ראשון להתייעץ עם רופאת משפחה בגישה טבעית (שלא תריץ אותך לבדיקות פולשניות וכדומה)

ב''ה בודקים את חום השחר כדי לתפוס את הביוץ
לא שמעתי על שיטה כזאת לבדיקה חיובית של הריון.

תעשי על מקלון, של כמה ימים לפני איחור ותדעי הכי טוב

לא היה קשור להריון
בשורות טובות בכל מקרה❤️

37.4

אפשר לזהות לפי החום
אבל אם לא עוקבים קבוע, זה פחות מעיד אני חושבת

שום דבר לא בטוח....

בעיר,

אבל תמיד כדאי לוודא

או למצוא את מספר הטלפון של הבלנית ולבדוק.

בערים, סביר להניח שכן. לרוב פתוח מהשקיעה עד שעתיים+ אחרי..
ביישובים הרבה פעמים יש זמני פתיחה קצרים יותר(בעיקר ביישובים קטנים)

לק"י

אני חושבת שבגיל הזה הכי טוב זה להסיח את דעתם.
אם הם עושים משהו שאסור- להסביר שלא, ולהרים או להזיז את מה שהם עושים איתו בלגן.

חשבתי שיש לנו עוד קצת זמן...
תודה

אקרא מאוחר יותר

אבל לא לצפות שבאמת הוא יישם.
בפועל צריך לעצור אותו מלעשות מה שהוא עושה לא בסדר.
ולא להתעצבן כשזה חוזר על עצמו, זה הגיל

לדוגמא (תדייקו יותר לפי התגובות והתוצאות,זה סתם כיוון כזה)
מפזר ארונות? לכעוס ולהרחיק. שוב ושוב, "אסור לגעת בספרים" או להביא לו ספר ילדים במקום

זרק מים? לא צריך להחזיר מיד. להבהיר שעכשיו אין לו מים כי הוא זרק
או אפשר גם להוריד אתו שירים את המים

בכל סיטואציה את צריכה להחליט אם מתאים לך לתת לו מה שהוא רוצה או להתעקש שלא ולתת משהו אחר במקום. אם הוא מתפרץ וכו כדאי להסיח את דעתו במשהו שונה בד"כ זה מרגיע אותם והם שוכחים
אל תצפי שיבין מה את רוצה שאת מדברת בלי לעשות את זה בפועל
אבל תמיד כדאי להבהיר במילים שוב ושוב, ככה הם לומדים את השפה ומתישהו הדיבור יספיק

כנ"ל לגבי רגשות ורצונות- חשוב להגיד במקומו מה נראה לך שהוא רוצה או מרגיש
אתה רוצה לישון?
אתה עצוב שאני לא מרשה עכשיו?
לפעמים לשמוע אותך מבטאת את הדברים בשמו גם יכול מאוד להרגיע, הנה מישהו מבין אותו, וגם כמובן להעניק לו שפה

בהצלחה!
זה גיל די מתיש אבל מתוק

כן, הוא מתוק מאוד מאוד

זה לא מתסכל אותי, כי הוא באמת מתוק ברמות. פשוט תוהה איך לנהוג. אז העצות שלכם מכוונות אותי

כשאני בזמנים רגועים (כמו עכשיו שאני לא איתו באמצע שהוא זורק את כל הארוחה שהכנתי לו על הרצפה ומורח את זה בכל הבית) אני יכולה להסתכל על זה בתור דבר מבורך, הוא לומד להיות עצמאי, לומד לדעת מה הוא רוצה, מתמודד עם כל הרגשות שממלאים אותו. לי הכי עוסר להחזיק כל הזמן בראש שהוא לא עושה דווקא, הוא לא עושה את זה כי הוא לא מחונך, הוא לא עושה כדי לבדוק אותך, הוא לא עושה כי הוא מנסה אותך. הוא פועל ככה כי בגילאים האלה הם מונעים מדחפים פנימיים. אפשר לצעוק, לדעתי זה פשוט לא באמת עובד, אולי באותו רגע הוא יפסיק כי הוא נבהל אבל זה לא עונה לצורך האמיתית שלו. אני מנסה למצוא על כל דבר מה עובד, נניח הלזרוק אוכל? אצלנו זה קורה כשהוא כבר לא רעב. אז אני אומרת לו סיימת לאכול? בוא נרד ונלך למקלחת. הוא רוצה לזרוק דברים ולטפס? בוא נלך לגן משחקים נוציא אנרגיות. אני גם אומרת לא על מה שהוא קו אדום אצלי אבל מנסה ביחד עם הגבול להתייחס לרגש. מותר לבכות, מותר לכעוס אם אמא אמרה לא. זה באמת מאד מעצבן שרצית את הדבר הזה ואתה לא יכול, אתה רוצה חיבוק?
אם מתאים לך מציעה לקרוא על הגישה ההקשרותית ואני תמיד ממליצה על הפרק על גיל שנתיים של הפודקאסט של מונטוסורית, לי הוא ממש עזר. וגם הבלוג שמציעים כאן תמיד.
וואי ולגבי הטיול הבן שלי בול ככה, איך שחוזרים מהמעון עומד ליד הדלת ובוכה שנצא כבר לגינה. למה קנינו לך משחקים אם כל היום אנחנו בגינה? אבל כנראה יש להם הרבה אנרגיות להוציא ובבית זה יותר קשה

אהבתי מאוד את הגישה שלך.
אני לא שואלת ממקום של תסכול, אני מבינה שזה הגיל. אבל דווקא כי עוד יש לי סבלנות, אני מנסה להקדים תרופה למכה ולהבין איך נכון להתייחס לפני שאנחנו כבר משתגעים

ממש ממליצה ללמוד ולמצוא מה מתאים לך ולבית שלך, אני לוקחת מכל מיני גישות דברים שמתאימים לי ולילד שלי. למדתי מזה המון והבנתי יותר לעומק גם למה אני עושה דברים שכבר עשיתי, למה אני לא רואה עניין בכלל בעונשים אפילו כאלה של לשים בלול כמה דקות, למה אני לא רוצה להרגיש שאני והבן שלי במלחמה ועוד הרבה

ומסכני חיים במקרה הרע אנחנו פשוט לוקחים אותם או עוצרים אותם פיזית, אומרים ברוגע: אנחנו לא עושים את זה ומיד מציעים תחליף או הסחת דעת. אין טעם להרים קול, זה תינוק. הוא יגדל ויחכים ותחנכו אותו היטב, אל דאגה. כרגע זה בעיקר השגחה מתמדת והרעפת אהבה.

כתבו לפניי כמה דברים שאולי אחזור עליהם 

בעקרון כשהוא עושה משהו מסוכן כמו לשחק עם הכפתורים של התנור והגז או מטפס על השולחן אנחנו מרימים את הקול ומזיזים, מנסים לתת הסחת דעת, אם הוא חוזר לזה פעם נוספת אנחנו שמים אותו בלוול והוא בוכה קצת ואנחנו מסבירים מה הוא עשה ולמה זה לא בסדר,

אחרי כמה דק מוציאים מחבקים ואומרים שוב מה היה לא בסדר ושאסור לעשות את זה שוב

מה אני אגיד? לפעמים זה עוזר ולפעמים הוא רץ לעשות את זה שוב ואז עוד פעם הכל מההתחלה עד שזה נשכח 

 

כשהוא עושה משהו לא מסוכן אבל שאנחנו לא מרשים כמו להפיל את הפח או לפתוח אורנות אז אנחנו מנסים להסביר שאסור לגעת בפח ואם לא עוזר אני פשוט מוציאה את הפח לחדר אחר,

את הארון אנחנו בדרך כלל נועלים אבל אם הוא מצליח לפתח אני מוציאה משם כמה קופסאות ואז נועלת שוב ובדרך כלל זה עובד

 

כשהוא בוכה אם הוא רוצה משהו או אם אנחנו לוקחים לו משהו אני אומרת לו בערך במילים האלא - אני מבינה שאתה רוצה את זה אבל עכשיו -
אי אפשר\אסור\אתה לא יודע לשחק עם זה (כי הוא זורק או מכניס לפה וזה לא ממש קטן אבל קצת מסוכן) לפעמים נותנת חיבוק, לפעמים נותנת קצת לבכות, ושוב מביאה משהו אחר במקום ונותנת לו להרגע ומחזקת את הרוגע ואומרת לו כל הכבוד שהוא התגבר 

 

בנוגע לאוכל כשהוא מתחיל לזרוק אני מפנה הכל מהר או שאני עוצמת עיניים\מסובבת מבט\סוגרת את הסיפור שאנחנו מספרים ואומרת שאוכל זה לא משחק ולא זורקים. מצביעה על נקודה במגש ואומרת שאם הוא לא רוצה אז אז שיניח כאן בצד.

שוב - לא תמיד זה עוזר ואם הוא ממשיך לזרוק אני לוקחת את כל האוכל לגמרי, מנסה להאכיל בעצמי למקרה שעדיין רעב ואם לא לוקח אז נגמרה הארוחה וממשיכים למקלחת .

כשהוא הופך את הצלחת אני מנסה להסביר לו באותה הצורה , לא להפוך את הצלחת אבל אפשר להוציא ולשים על המגש, או אם הופך אז אני מנסה לגרום לו להפוך בעדינות ולא שישפריץ המיץ של הסלט לכל עבר ..

כשהוא זורק את הבקבוק ומחפש אותו רגע אחרי אני אומרת שהבקבוק על הרצפה כי הוא זרק ועכשיו אין בקבוק, עוד מעט יהיה. ואז מחזירה ותוך כדי שהוא שותה אני אומרת לו כשאתה מסיים להביא לאמא ולא לזרוק \ להניח על המגש בנקודה מסויימת 

 

בנוגע לספרים הייתי ממליצה לך כמובן להזיז אותם משם אבל אני מניחה שחשבתם על האפשרות הזאת וזה פשוט לא אפשרי אם הם עדיין שם.

אפשר לאסוף את הספרים ולסדר אותם ביחד בחזרה במקום ולשיר "נראה מי אוסף יפה"
אפשר להחליף ולשים שם רק ספרי ילדים שלא נהרסים מהר 
אפשר לנסות לשים מחסום כמו פוליגל או משהו כזה שיאתום את המדף אם זה לא בר שינוי  או לחסום עם שולחן קטן 

 

שוב, לא הכל עובד ולא תמיד זה מצליח ולפעמים לצערי אנחנו נותנים לו ומוותרים וזה מצריך את כל הכוחות שלנו מחדש אבל פחות או יותר בזה אני משתמשת איתו

תודה רבה!

הדבר היחיד שקופץ לי כתמרור אזהרה בנוגע למה שכתבת הוא שהבן שלך גילה ושאל אותך בשקט. הסיטואציה לא ברורה- בן כמה הילד, איך הוא גילה ומה הוא מבין בדיוק. אבל בעיני זה קו אדום.

כלומר, זה קורה שיש נפילות. בעיני זה נושא שבין אדם למקום. לא חושבת שצריך להיות "שוטר" או לנהל מעקבים. כן חושבת שאם זה מפריע לך, כדאי ורצוי לנהל על זה שיחה ולשקף את הרגשות שלך ולנסות להגיע להבנה הדדית.
ובעיני אם זה לא מגיע לרמת התמכרות או שיחה עם נשים אמיתיות ח"ו אין צורך בטיפול מעמיק ואפשר בהחלט לברר את הנושא ביניכם.

אבל, וזה אבל גדול- אם זה כבר עלול להשפיע על הילדים, אני הייתי נעמדת על רגליים אחוריות ומבקשת שלפחות יקח אחריות על הענין הזה.

אז מה לעשות?
סכמי לעצמך את הדברים בצורה מסודרת.
בקשי ממנו לשבת ולשוחח בנחת בזמן רגוע.
דברי איתו בטון מכבד, בלי להאשים, שקפי את תחושותיך.
אם אתם לא מצליחים להגיע לעמק השווה, יש אפשרות להעזר בייעוץ זוגי (לא מכירים אתכם, יעזור לכם לשקף רגשות בצורה נכונה).

ובע"ה מאחלת לכם שתצאו מחוזקים מכל הענין.

בהצלחה!

לא מידיעה... אבל לדעתי כן תקחי את ה3 ימים האלו כמנוחה מוחלטת.....

הרבה הצלחה, בריאות ושמחה

גם לא רבצתי על הספה כל היום

כי ישלי שתי ילדים קטנים  אבל השתדלתי לא להתכופף ולהרים כבד בכלל בכלל

זאת אומרת שב3 ימים האלה לא עשיתי כביסות

לא הרמתי את הילדים

אבל כן יצאתי מהבית ונחתי כמה שיכולה

תשתדלי פשוט לאכול ולשתות טוב ולנוח

לא לעשות דברים שגורמים מאמץ על הבטן

 

גם התחבטתי בשאלה הזאת רבות, ובהתחלה לא הייתי יוצאת מהבית שבועיים שלמים (!!!!!!!!!!!!)

כמו שאת אומרת את לא צריכה לרבוץ במיטה, פשוט לא להתאמץ לא להתכופף יותר מידי 

ולהיות נינוחה 

 

ככה אני הבנתי אחרי 7 החזרות 

על עצמי שלא נחתי... שוב זה לא שרצתי מרתון אבל גם לא רבצתי על הספה.. מקווה שאני לא עושה נזק

מנסיון שליייי הכעסים והמתחים והדאגות של נחתי לא נחתי,

עשיתי בסדר או לא עשיתי בסדר???

הייתי צריכה לשכב יותר? בסדר שקמתי???!!

 

איפפפפ זה מתסכל וזה מעייף נפשית,

מה שעשית מצויייןןןן

נשים מגלות את ההריון שלהן בחודש שני אחרי שעשו סלטות באויר הכל בסדררר

תעשי מה שאת יכולה ותנוח דעתך!!

 

מציעה לך מכל הלב,

בהצלחההההההה

3>

אהובה, מה פתאום לכעוס על עצמך שלא נחת?
זה ממש שטויות , גם אני לא נחתי, בכלל יצאתי להחזרה באמצע יום עבודה וחזרתי ישר לעבודה, יום אחרי זה היה יום שישי ועשינו טיול אופניים, והלכתי ברגל המון, לא רצתי מרתון אבל התנהלתי כרגיל- וההריון נקלט אז תאמיני לי זה שטויות .

לפני כמה ימים גיליתי הריון (הפעם לא בטיפולים) ואני מתאמנת 3 פעמים בשבוע באימונים פונקציונאלים שאלו אימונים קשים ברמות!! ובכל זאת נקלטתי להריון.. ומנוחה ממש לא הייתה כאן. אז הסירי דאגה מליבך.

מאחלת לך מכל הלב להיקלט בסבב הנוכחי .
תזכרי שזה תהליך, לקח לי זמן, (שנה ו4, אבל איך שעברנו לIVF תוך 3 חודשים הצליח) כך שתאמיני שבסוף זה מצליח

בעיקרון הרופא אמר לי שגם לשכב כל היום זה לא הכי בריא, צריך לעשות הליכות קלות וכזה (נראלי בשביל זרימת דם) אבל לא לעשות פעולות חריגות (כמו שאמרו, להרים דברים כבדים למשל) בגדול, להמשיך בשגרה..

הרופאה אמרה לי שלא לזוז זה יותר בעייתי. משו עם זרימת הדם..לא ממש הבנתי.
בכל מקרה בחיים לא אמרו לי להיות במנוחה מוחלטת שלושה ימים..ונקלטתי 4 פעמים בטיפולים (הם לא שרדו בהמשך אבל זה לא קשור..)

בקיצור, את יכולה להיות רגועה. אם לא רצת קילומטרים ולא הרמת דברים מאוד כבדים, כנראה שהכל בסדר גמור.

קחי לעצמך זמן להירגע, להנות תעשי מה שכיף לך!
אין לך יותר שליטה על מה שיהיה.
בשורות טובות במהרה!!!

בחלק מההחזרות לא ממש נחתי.
ההחזרה האחרונה שנקלטה (עכשיו בשביעי), ההחזרה יצאה לי יום לפני החתונה של גיסתי
ורקדתי בחתונה קצת עדין - כי לא היה מצב שלא
ממה שתמיד היו אומרים לי, להרים דברים כבדים זה הכי גרוע לאורך כל הזמן לפחות עד הבטא

המון הצלחה יקירה
אל תאכלי את עצמך...

כי הנה, אני אחרי שרקשתי - נקלט
הכל בידי שמיים!

נכון שכל מנוחה מומלצת
אבל כמו שרשמת הלכת לעל האש… לא ניקית חלונות ושטפת את כל הבית כמו פסח נכון?
אני משתדלת תמיד לנוח באותו היום.. למחרת תמיד הלכתי לעבודה
הכל בסדר אם זה צריך לקרןת זה יקרה בסבב הזה.
חשוב לנסות לנוח מתי שמתאפשר לך..
בשורות טובות יקרה!
הלוואי שיתפוס החודש ותבשרי על הריונך ❤️

ואפילו יש דעות שמנוחה מידי לא טובה.

הרופא הוציא אותי לשמירה, כמה שהייתי צריכה לנוח ולא להתאמץ המליץ לזוז ולעשות פסיעות בבית כדי למנוע קרישי דם חלילה...

יכול להיות שסתם גילה את הרגליים שלו, לא?

כי הוא ממש באובססביות ובחוזקה

אם זה מדאיג אוץך הייתי הולכת לרופא לשקט נפשי.. אבל מקפיצה לך על הדרך

מלא נדבקו
מתי זה התחיל?
אם יוצא פצעים אולי זה זה
אם לא אז כנראה לא קשור

וגם לא חום ולא כלום
לא יודעת מוזר....

לא מכירה שמחככים אותם...

לפעמים בחורף הגרביחם טיפה לחות אם הם הרבה זמן בנעליים
לא מעבר

גברבר אמיתי!

למשחק המון עם הרגליים, מכניס לפה... זה פשוט מתוק!

אולי שלב בהתפתחות שמגלים את הרגליים.

 

אצלי הוא נוגע המון בראש חישבתי שאולי מגרד לו. אבל הבנתי שכל עוד הוא לא בוכה או מתלונן אז כנראה טוב לו

איך אנמ עדיין היסטרית ברביעי 😅

אני עדיין לא מפסיקה לשאול, אולי מגרד, אולי מציק?....

הלוואי גם הרביעי להיות ככה! מראה על אכפתיות!

ללא מילים,

מקוה שיקפוץ לגברים

וראיתי ששינית את הכרטיס האישי. איזה אישה רבת פעלים. מדהימה מדהימה מדהימה... בא לי להכיר אותך במציאות...❤️❤️

ריגשת אותי מאוד, תודה על כל המילים הטובות והמחזקות שלך 🙏

 

ובשמחה 🤗

 

❤

 

(ומה שלומך?)

מודים על כל יום ויום
ומנסה להטען בכוחות מהתקופה היחסית יפה ב"ה
מאמינה שעוד יהיו רגעים לא קלים, נצלח אותם, בעזרתו יתברך

שיהיה רק רק טוב ב"ה 🙏❤️

שמחה לשמוע שאת בטוב

לא לפחד לקחת לעצמי את הרגע... לקחת לעצמי את השקט (אומרת לקחת כי לא תמיד נותנים לי....)

הגעת לי בזמן מדויק....

רק חבל שבעלי לא קורא את זה.... (ולא, אין מצב שאשלח לו את זה)

 

שלחתי לבעלי, אחרי הקדמה שיש לי משהו מעניין וארוך לשלוח לו, אם יש לו זמן לקרוא.
הוספתי שזה לא מגיע בתור ביקורת כלפיו, אלא פשוט יעזור לו להבין יותר איך אשה מרגישה בימים האלה

החיים כרגיל.

אומר שזה חלק מהחיים ואי אפשר לעצור כל פעם ולשבת על זה שבעה....

במיוחד שיש לנו תקופות ארוכות מאד שאנחנו אסורים.

הוא מתייחס מאד יפה בזמן הזה, במיוחד בהתחלה, מבין ומכיל. אבל רוצה כמה שיותר מהר שהשגרה תמשיך כרגיל....

ואני נשארת מאחור.....

 

בדיוק השבוע אמרתי לו שהייתי שמחה שכל גבר יקבל פעם אחת בחייו מחזור, ויעבור בעצמו אל כל התהליך עד ליום המיוחל... רק אז יוכל להבין באמת מה עובר על אשתו בכל פעם מחדש

(התגובה שלו והלך המחשבה)

 

ב"ה שהוא מבין ומכיל ואוהב ומחכה, זה גם נותן המון ואפשר בינתיים להתחזק בכך ואולי להמשיך לומר לו כאשר מתאים מה היה משמח אותך במדויק כרגע, מה יעשה לך טוב מאוד כרגע, בצורה חיובית של מה כן וכמה טוב הוא יכול לעשות ולא שיוכל להשתמע כביקורת

 

ובהחלט גם לגבי הסיפא שלך, לגמרי!

ממש משמח לשמוע

מחזקת אותך ושולחת הרבה כוחות ❤

שגברים כשאסורים יש בהם רצון יותר "להציק" לאישה כי חסר להם המגע? 

שכאילו זה הפוך על הפוך שמתוך רצון לקרבה הם בעצם מייצרים ריחוק? 

כי אלו דברים עמוקים מאוד,
וגם כמובן כל אדם הוא אינדיבידואלי וכך גם דרכי פעולתו.
אבל הדברים יכולים להיות נכונים עבור אחוז ניכר מהגברים.

ואני חושבת שזה יותר לקיחת חוזקה/שפה משמעותית מאשר נכות רגשית,
ואיך שזה בא לידי ביטוי - אולי לא הרצון לצומי הוא זה שגורם לריחוק, אלא הקושי להרגיש אולי פחות אהוב בזמן הזה (כי כאמור לקחו לו שפה משמעותית להרגיש אהוב וגם להביע אהבה בעזרת המגע) ופחות יכול להביע חזרה, והדיסוננס הזה והתסכול הזה ועוד רגשות עמוקים שיש שם יכולים לגרום לאותו מנגנון הגנה שיותר מתרחק גם רגשית ולא רק פיזית...

הם כאילו לא רוצים להרגיש פחות אהובים ושיש ריחוק ומשהו שם גורם להם "להיות אלה שיגרמו לריחוק קודם", ואז אם אני במילא רחוק - זה אולי פחות כואב שאין את הקירבה שאני רוצה, ואם אני במילא יותר רחוק - אז אני יותר אוכל "לסבול" את המציאות הזו של הריחוק הפיזי, ואת המציאות שאני מרגיש בה פחות אהוב ופחות יכול לבטא אהבה לאשתי.

(ואגב, יש הרבה דברים שיכולים להיות גם אצל האישה, רק שבחרתי כעת להתמקד בגבר).

תודה

ומה לגבי הסדנא לזוגיות יש פרטים?

(וכן, אוכל לשלוח לך במסר פרטים בשמחה אם תרצי)

זה בדיקה רגילה, לבטא?

את שאר הבדיקות את יכולה לעשות בלי בעיה

תכננתי רק בטא
בסוף אמרתי אם ככה מבריזה מלימודים כבר לעשות הכל ביחד
אז היום ביקשתי הפניה וזה מה שהיה כתוב
כנראה בודק גם חומצה...