אבל הצלחתי לקרוא את הדף שהרב ראובן ששון שלח (מצרפת גם לכן למטה..).
ורציתי לכתוב על אחת מהנקודות שהתחברתי אליה.
אחת מהמצוות הפחות מובנות לנו היא מצוות שעטנז.
שעטנז זו בעצם אחת מקבוצת מצוות שאוסרות עלינו כל מיני שילובים הנקראים כלאיים - כלאי הכרם, כלאי זרעים, כלאי שור וחמור, וכו'. שעטנז זה איסור כלאיים בבגדים - איסור ללבוש בגד שעשוי מצמר ופשתים ביחד.
אבל בבגדי הכהנים יש בגד שצריך להיות דווקא כלאיים - האבנט, שעשוי משילוב של צמר ופשתים.
וגם בציצית שעשויה עם תכלת (לא של היום, כי אין וודאות גמורה שזה התכלת שאליו התורה התכוונה) מותר שיהיה שעטנז בציצית.
הרב ראובן ששון מסביר שהאיסור על כלאיים הוא בגלל שיש בעיה בערבוב של שני כוחות שונים. זה מטשטש ומבלבל את הסדרים.
אבל בעצם המגמה של העולם היא אחדות של המציאות.
אלא שאחדות היא לא סתם ערבוב של כל הדברים ביחד. באחדות אמיתית לכל מרכיב יש את המקום המדוייק שלו.
כמו שהרמוניה במוסיקה נוצרת מכך שכל נגן מנגן תפקיד שביחד הכל משתלב, וזה יוצר אחדות של כל הכלים. אבל אם כל נגן ינגן בלי קשר לאחרים, זה רק יהיה רעש ובלגן.
לכן יש כוחות שלא יכולים להופיע ביחד סתם כך, כי הם סותרים אחד את השני. אבל כשהם מחוברים לשורש, לקדושה, אז הם יכולים להופיע ביחד באחדות. כי הקדושה מחברת לשורש הפנימי, למקור הדברים, ולכן שם אין סתירה בין הכוחות השונים.
ולכן דווקא בבגדים של קדושה - בציצית ובבגדי הכהנים, הכוחות יכולים להתאחד, ואין איסור שעטנז.
וכמה מחשבות שלי על הדברים-
כל ההסבר הזה מרגיש לי עמוק הרבה יותר ממה שאני מבינה. הרעיון של כוחות שסותרים אחד את השני הוא אולי מובן ברעיון, אבל לא באמת מסביר למה זה בעייתי שנלבש בגד שיש בו גם צמר וגם פשתן. אנחנו לא מרגישים את הכוחות הסותרים שזה מביא.
אבל זה דווקא גורם לי להבין שיש בעולם כל כך הרבה עומק מעבר למה שאנחנו מסוגלים לתפוס.
זה מן הסבר שמגלה טפח ומכסה טפחיים, אבל עוזר להבין שיש שם את העומק. שיש משמעות לדברים שאנחנו עושים, הרבה מעבר ליכולת הראייה שלנו. וזה לא רק בבגדים. הבגדים מלמדים אותנו גם על השאר. לכל מעשה יש רבדים עמוקים יותר שאין לנו את הכלים לתפוס, אבל הם קיימים שם ומשפיעים.
שנזכה תמיד לעשות טוב, שישפיע גם ברבדים העמוקים יותר ויוסף טוב לכל העולם…
והנה הדף-
20220303222530.pdf
) אבל לא פנויה עכשיו...
