פורום הריון ולידה (עמוד 1524)

א. הוא יכול להידבק אבל הוא גם מקבל נוגדנים בהנקה
ב. פרוביוטיקה

בעיני לא ריאלי להפריד ילד מאמא שלו ולהתרחק מילד קטן בגלל שאולי יידבק. אם יידבק זה יהיה לא נעים אבל הוא יקבל אנטיביוטיקה וחיבוקים ויהיה בסדר.

לוקחת פרביוטיקה כדור אחד ביום לא ממש עוזר מה עוד?

לרוב לא חולים בדלקות גרון.
דלקת גרון זו מחלה שלרוב מגיעה בגיל מבוגר יותר.
אז גם מהבחינה הזו את יכולה להיות רגועה
וכמובן שלא ריאלי להפריד ילד מאמא שלו, אז תעשי מה שאת יכולה ובע"ה יהיה בסדר

לי הרופאה אמרה שרק מסביבות גיל 3 בודקים דלקת גרון לילדים(סטרפוקוקוס). לי היה לפני כמה חודשים והבן שלי קרוב לגיל 3 באמת נדבק וקיבל אנטיביוטיקה. והבת שלי בת שנה גם לא הרגישה טוב- אבל הרופאה אמרה לי שלא בודקים בגיל הזה וזה עובר להם לבד. ובאמת ככה היה...

לגבי הילד אז יותר גרוע להפריד אותו ממך, הרופא שלנו גם טוען שאין משמעות לסטרפטוקוק אצל ילדים מתחת לגיל 3.
לגבי הפצעים בפה, את לוקחת במקרה מוקסיפן ודומיו? אולי זה רגישות לפניצילין? זה יכול להתחיל באמצע החיים גם אם לקחת בעבר. ואז צריך להחליף אנטיביוטיקה. לדעתי תחזרי לרופא

ההורים של בעלי גרים באיזור ירושלים.
ובתקופה הזו אני לא מתקרבת לשם.

אני גם בתשיעי וגם ככה העצבים שלי רופפים.
חמותך היא טיפוס לדבר איתו ולהסביר לו בטוב?

הרבה פעמים אני נאלצת לעשות דברים שאני מעדיפה לא לעשות כי אין הבנה בצד השני וכי גם בעלי לא מבין את החשש שלי- והכל כדי שלא יעלבו. פשוט אוף

זה לא נעים בכלל ליסוע במצב כזה אני הכי מבינה אותך.

ובטח לא כשאין ממד.

איזה מוזר זה.

אם זה מכניס אותך לחרדה לא חושבת שכדאי להגיע. במיוחד לא בסוף הריון.

יש דברים יותר חשובים בחיים.

מציעה ללבן בניכם את העיניינים ולא להסתובב עם תחושה חמוצה.

בעלי לא מוכן, אם לא אבוא הוא יסע לבד ... זה כבר קרה כמה פעמים. אוף. אוף

זה מציאות לא משהו. אני מבינה אותך.

אני חושבת שכדאי שתדברו על זה. ותגיעו למסקנות זוגיות.

זה קבוע הדיון שלי ושל בעלי כשיש מתיחות.
אני פוחדת לנסוע להורים שלו כי הם גרים אי שם אחרי המחסום עם מלא ערבים והוא לא מבין ממה אני פוחדת כי הוא גדל שם.

עניינים של נסיעות ומצב ביטחוני .. ממליצה לך ממש לשבת איתו בזמן רכוע לא כשיש נסיעה על הפרק ולסכם מה מתאים לשניכם אני חושבת שאם תסכמו מראש שכשיש מתיחות לא נוסעים יהיה לו הרבה יותר קל לקבל את זה מאשר שפתאום את אומרת לו שאת לא רוצה לנסוע בגלל המצב הבטחוני.
ותא שאני לא מבינה אותך אבל באמת שלפעמים מי שרגיל למצב הזה פחות מבין את מי שלא רגיל לזה.
אצלנו הכלל הוא שהולכים לפי מי שמפחד אם יש מי שמפחד לא הולכים. ולא תמיד זה קל לי כי במקרה שלי זה לוותר על הצד שלי אבל אני יודעת שלא שווה לי שניסע למרות הפחד ואז חס ושלום יקרה משהו זה יהיה על המצפון שלי ..

טיפטופים יש מידי פעם. אולי הפעם זה נשמע מבחוץ יותר מלחיץ כי זה אוטמטי מתקשר לרמאדן ולשומר החומות.

מנסיוננו הרבה פעמים כשחשבו שיהיה משהו, לא היה כלום. ודווקא כשהיה זה התחיל בהפתעה בזמן לא צפוי.

כרגע לא נשלחו כאן שום הודעות לתושבים. אפס התייחסות מה שמראה על שגרה רגילה לחלוטין. (לפחות איפה שאני גרה)

לא אומרת לך מה לעשות. בסוף פחד זה לא תמיד משהו שאפשר להתמודד איתו בחשיבה רציונלית.

אבל ידע זה כוח.
אם תדעי למשל כמה נפילות היו ביישוב בשנים האחרונות, כמה פגיעות ברכוש וכו', זה יכול לעשות לך סדר בראש עד כמה הפחד מוצדק. יש ישובים שמאז צוק איתן לא היתה שום נפילה (אזעקות כמובן שיש, אבל כיפת ברזל מיירטת). ויש את שדרות שחוטפת מלא. ואת אשקלון שלא מספיק ממוגנת והפכה להיות שדרות השניה.
גם כדאי לדעת כמה זמן יש להגיע למרחב המוגן. ואם יש מסדרון או חדר מדרגות זה גם טוב, לא בטוח שצריך ללכת למקלט.

עוד משהו, לא יודעת מאיפה בעלך וכמה הוא חווה את זה בתור ילד, אבל במקום שבו אני גרה, עד לפני כ10 שנים לא היו ממ"דים. ואנשים כשהיו 'טפטופים' לא עשו כלום. כי לא היה מה לעשות. וככה התרגלו. ובעבר היותר רחוק, אפילו אזעקות לא היו. מי שהיה נופל אצלו או פוגש נפילה היה מודיע לאחרים שהיו באים לעזור... שום דבר מעבר.

בסוף כשחושבים על זה כמות האנשים שנפגעו מרקטות נניח ב10 שנים האחרונות (אם לא נספור את הירי על שטחי כינוס בצוק איתן), הוא מזערי ביותר (וכמובן כל נפש זו אבדה גדולה). ברור שיש כאן ניסים מטורפים!!!!

והאזעקות והתקשורת והרעש של הירוטים והנפילות גורמים למצב להיות יותר מפחיד.

ההורים שלמ גרים באזור אחר אבח גם קצת מפחיד. ובגלל שגדלתי לתוך זה זה לא מפחיד אותי, אבל לפעמים המשפחה של בעלי מפחדת שאנחנו נוסעים לשם... ואני חושבת שאם כולנו נפחד ולא ניסע, ניתן בזה איזשהו ניצחון לערבים. הרי זה מה שהם רוצים. שנפסיק טת החיים שלנו ולא נעשה כלום.
סוך הריון זה באמת תקופה רגישה, אבל בשאר הזמן כדאי לדעתי לחשוב על זה כעל ניצחון שלנו על הערבים... הרע פיגועים לצערנו יש כבר בכל מקום.

אם את לא רוצה ליסוע לחמותך בסוף תשיעי ליומיים חג ושבת זה הכי מובן בעולם!! גם בלי קשר לאיפה היא גרה... וואי אמאלה אני נזכרת בתקופה הזו שרק תעזבו אותי בשקט, צריכה את המיטה שלי והשקט שלי...
בקשר למקום המגורים שלה- אני מבינה אותך אבל בינינו המצב הביטחוני רגיש בכל הארץ, גם בבאר שבע ובחדרה ובבני ברק ובלב תל אביב, גם ביו"ש וגם בירושלים וגם בדרום ובצפון ובמרכז... אפשר לבחור לעצור את החיים ולא ליסוע לשום מקום אבל זה רק יגרום לחרדה ולפחד להתגבר... ואני אומרת לך את זה כמי שגרה ביו"ש וחוותה לא מעט פיגועים מקרוב, חדירות ליישובים וכו'. הפחד משתק וצריך למצוא דרך להתחזק באמונה, להתגבר ולא לתת לו לשבש את החיים שלנו...
בהצלחה יקרה! שתרגישי טוב בכל החלטה שתקבלו ושיעבור בקלות ובבריאות!

לדעתי תשארו במקום קרוב לבית חולים...
בשדרות אין אחד כזה והכי קרוב נראה לי באר שבע...שזה רחוק. או אשקלון אולי...שזה גם רחו- יחסית... תלוי כמה זמן לוקח לך מהצירים עד סוף הלידה...
קיצור-הייתח נשארת קרוב לבית חולים

לק"י

לא יודעת איפה בדיוק חמותה גרה, אבל לא בטוח שזה רחוק מאשקלון.
מה שכן, אני מסכימה שבסוף תשיעי (ולא רק בסופו) איפה שנוח לאשה זה המקום להיות בו. שיהיה לה נוח אם מתחילים צירים, וקרוב מספיק לבית החולים שהיא רוצה ללדת בו.
ואם יש ילדים, אז גם להיות במקום שאפשר להשאיר אותם במקרה שנוסעים לבית חולים.

החלטות טובות ומוצלחות!

באר שבע עדיפה מבחינה ביטחונית.

אשקלון הפכה להיות הכי מטווחת בשנים האחרונות.

בי"ח מאוד מומלץ ללידות. הרבה מנשות הדרום נוסעות ללדת דווקא שם. ומבחינה ביטחונית זה יותר רגוע. (בסוף כשיש התחממות, יכולה להיות התחממות בכל הארץ כמעט כמו שראינו שנה שעברה בשומר החומות. והטווח הופך להיות יותר גדול מבעבר).

זה ספציפית לגבי הבי"ח. כיולדת שתבחר ותשקף את הרצונות שלה.

אבל אני לא רוצה לנצלש את השרשור.

מסכימה לכתוב לי למה? פה/ בפרטי?

מאוד מבינה אותך!
אישית כשזה קרה בהחלט נשארתי בבית שלי וכמובן שהמשפחה שלי גיבתה אותי
דבר נוסף כל פחד וחשש במהלך ההריון משפיע ועל זה אני עוד יותר מחזקת אותך להישאר באזור בבית אם את מפחדת. בעיקר שכדאי להגיע ללידה ברוגע ולא במתח נפשי, אישית אם אני במתח זה יכול להיות איתי תקופה ארוכה וזה בהחלט מקשה ולא רצוי בכלל במצב כזה
בחירות טובות!!
שיהיה חג שקט ונעים לכולנו!

אני הייתי גרה בעוטף, ורגילה מילדות לשגרה של טילים, אזעקות, והריצות מרתון באלפית השניה לממד תוך הרכנת הראש מהדף הפיצוצים, זה מפחיד ולא קל 

אבל לפעמים מתרגלים,

ולמה אני אומרת שאני מבינה? כי עכשיו אני נמצאת באיזור ליד ערבים, אני יכולה לקבל התקף חרדה רק מלשמוע ירייה (שיגידו לי שחתונה שלהם),

אבל טילים... מעדיפה לפחד מהם ולא מערבים, 

אבל כמוך, חמותי ובעלי פחות מבינים אותי בקטע הזה... כי מה שלא רגילים הוא מפחיד ממש,

אני מזדהה איתך נורא,

בטוחה שניסית לדבר עם בעלך ולהסביר לו את החשש, ואת המידע הנוסף והחשוב הזה שאת בחודש 9...

במי יתחשבו אם לא ברצון האישה ההרה והיולדת?

כנראה הוא גם עם לחץ מאמא שלו... לא פשוט.

אין לי הרבה עיצות מעשיות כי אני מבינה את הפחדים,

רק חיבוק והזדהות..

כי החוסר הבנה והאטימות הזו יכולה להוציא מהכלים, להוציא מהדעת, ממש!!!

חשבתי עלייך כששמענו חדשות במוצ״ש 💜

בסוף באמת נסענו, בעיקר בשביל לשמח את בעלי ולעשות בינינו שלום. התפללתי המון שלא יהיה כלום, וקיבלתי הרבה עידוד גם ממישהי קרובה אליי. ב"ה לא היו אזעקות אבל במוצאי השבת באמת ראינו שהיו שיגורים...
תודה לכן על האפשרות לפתוח את הדיון ולשמוע את דעתכן.
שנזכה לשלום ושלווה🌷

ועברו רק חמישה חודשים של נסיונות.. לא הייתי דואגת , אני לא ממש מתמצאת בספירת זרע, אבל אני לא חושבת שיש סיבה משמעותית לדאגה, שוב, לא ממש מבינה בתוצאות אולי יענו לך בנות שמתמצאות טוב יותר , ממה שאני כן מבינה יש כמה קריטריונים שקובעים איכות..
בכל אופן, תבדקי בגוגל דרכים טבעיות לשיפור הזרע, ובעז"ה אני מאמינה שיגיע הריון, לא הייתי דואגת

אחרי 4-5 חודשים לא הגיוני שאתם מתחילים בירור
ואם כבר עשיתם בדיקה על דעת עצמכם ואתם לא סגורים על התוצאות, הייתי פונה לרופא פוריות ולא פחות מזה.

ואם אתם מלווים ע"י מכון פוע"ה אז הם גם יכולים לסייע.
(בעיקרון בדיקת זרע צריך היתר של רב וכמובן הנחיה איך לבצע)

אני מה זה לא יודעת מה לומר לך 😏
עבודה על בסיס יומי כמו במעון/גן כממלאת מקום יומית את יכולה לקבל, ובקיץ הדרכה בקייטנה.
זה משאיר לך את אוגוסט בלי עבודה, אולי גם שם תוכלי למצוא עבודה מזדמנת...
ה' גם יכול לעשות נס ולעזור לך למצוא עבודה שתסכים לקבל אותך למרות שאת בהריון מתקדם. (לי היה ככה, בהריון השני שלי) תשאלי את עצמך מה עדיף, הסיכון בפרנסה או הסבל שלך תחתיו...

בהצלחה רבה ❤️

תעבדי על עצמך להתעלם ממנו כמה שיותר 

ממש להיות אדישה,

אפילו פחות רצינות,

הכל ולא לעזוב עבודה בחודש שישי

אפחדדדדדד לא יסתכל על אישה בחודש שישי בעבודה חדשה,

חברה שלי נכנסה לעבודה בחודש שלישי וכשגילו את זה כשילדה העירו לה ולא אהבו בכלללל

אז ק"ו

יש מקומות שגם ככה יש שם תחלופה של עובדות, הרבה נשים צעירות שיוצאות וחוזרות ככה שזה בנוהל
יש כאלו שתומכים בילודה (אחד הבוסים הראשונים של אחותי היה מדהים. היא התפשטה לספר לו על ההריון שניה אחרי שקיבל אותה לעבודה, והוא התרגש עודד אותה וכו'..)
בדרך כלל אלו לא מקומות שדורשים הכשרה של העובד בתוך העבודה עצמה, אלא עובד שמגיע עם הידע המקצועי שלו ולא מסובך להכניס אותו לעניינים.

לא סומכים על הנס, אבל הבריאות שלך קודמת להכל!

לא יודעת לענות לך על הכל...
אבל יש לנו במשפחה ולפי מה שהבנתי כדאי לחכות עד אחרי ההריונות, כי אחרת זה יחזור- וחבל...

והגרביון סיוט!!!! אבל אומרים שעוזר...
וזה מה יש לידיעתי.. בהצלחה

ממש מפריע לי לראות את זה

את עושה המון ואת עמוסה באופן אובייקטיבי.
התאומים שלך בגיל סופר סופר מאתגר מבחינת השגחה עליהם, ואם הבנתי נכון זו שנה ראשונה שאת עובדת כמורה? במשרה מלאה? לא חושבת שאפשרי שגם כל תחזוקת הבית והבישול יהיה עלייך.
כדאי להמשיך עם עזרה חיצונית, מהמשפחה או בתשלום, ולהשלים עם בישולים זריזים ברמת פסטה, חביתה, אורז, וכו'.
בע"ה כשהם יגדלו קצת( או בקיץ אולי? ), יהיה לך הרבה זמן להכנס לענייני הבישול.

הקיץ זו המטרה הראשית. 

שאמא שלי תגיע לעזור ובעיקר ללמד אותי על סודות ויסודות המטבח.

זה נשמע לכן מוכר?

שלפעמים כ"כ אחוזים בלו"ז צפוף לתקתק ששוכחים את עצמנו? ופתאום הרצון הוא פשוט לא לעשות שומדבר? או הקושי להתנתק ולהתעלם מהמטלות?

 

לא ציינתי את בעלי שיחיה, שבאמת עוזר המון עם הילדים כי צריך את שנינו איתם, אבל גם אתו, עדיין יש עוד כ"כ הרבה. 

אין הרבה זמן לעצמנו כשיש ילדים קטנים

כולם ככה עם ילדים קטנים (ואם לא כולם , אז לפחות אצלי, את לא היחידה חח)

תנסי לכתוב על דף את כל המשימות ולבחור רק בודדות שהכי דחופות - על כל השאר תוותרי

תנסי לחשוב אלו משימות הכי דחופות שלא סובלות דיחוי, כל השאר - יחכו!

אין מה לעשות, את רק בנאדם וצריכה לנוח וליהנות ולנשום

 

אני מכירה כאלו שמלאות בעשיה, לתקתקאת הבית וכדו',

אבל תשומת לב לילדים - אין להן זמן לתת, והילדים שלהן פחות שמחים ודורשים צומי מאחרים!!!!

לא שזה כזה נורא , זה בסדר שאישה מתקתקת וזה גם לטובת הילדים

אבל גם זה שאת נחה חשוב לא פחות גם לטובת הילדים, בזכות זה את יותר שמחה ורגועה, וזה חשוב לא פחות מאשר בית נקי  וכדו' 

 

ואת בתור אמא - את המחליטה מה הכי טוב לך ולילדים שלך כרגע לפי הכוחות/אפשרויות שלכם כמשפחה! 

תעשי סדר עדיפויות של עצמך ולא צריכה לעמוד בסטנדרטים של אף אחת אחרת! 

 

זו דעתי (היוצאת דופן?)  בכל אופן   (יצא חרוז בלי כוונה )

יהיה מתישהו זמן שבו אוכל לעשות משהו בלי לאבטח אותם?

אולי קצת לפני, תלוי באופי. אבל לאט לאט לומדים איך להתנהל... אני באותו מצב כמוך

אבל אין ספק שהשלב הזה, שמצד אחד יש להם יכולות ללכת ולהתרוצץ מהר, ומצד שני אפס מודעות לסכנה ולסיבה- תוצאה, זה שלב מאתגר מאוד מאוד מבחינת ההשגחה הטכנית עליהם.

זה ייקח עוד קצת זמן, אבל לדעתי לפני גיל 4, נניח אפילו בסביבות 3,כשהם כבר יבינו קצת כללים וכו', פתאום תראי איזה אמא מתרוצצת אחרי בן השנה וחצי שנתיים שלה ותביני שהאתגרים שלך הם כבר אחרים. כמובן שיבואו אתגרים אחרים, ומאבקי כוח, וצורך בגבולות ואלף ואחד דברים שיצריכו ממך אנרגיה, זה לא שזה דווקא נהיה יותר קל, אבל אין ספק שמשהו בצורך בהשגחה צמודה כל כך משתנה כשהם גדלים, ולפחות מהבחינה הזו זה כן נהיה יותר קל.

ועוד משהו שחשבתי עליו, אין אפשרות להפוך את הבית ליותר בטוח ומתאים להם? כך שיוכלו לשחק קצת כשאת לידם אבל עסוקה במשהו אחר?
לאט לאט טווח הקשב גדל, אולי יסכימו לשבת לשחק בבצק כדאי מבשלת משהו זריז?
כשאת חותכת סלט לארוחת ערב, אולי תנסי לפרוס רצועות ארוכות של מלפפון ולתת להם 'לחתוך' עם סכין פלסטיק? לא ילך?

תבשילים בסיר אחד למשל אצלי- ספגטי ברוטב שמתבשלים יחד,

פתיתים צהובים עם אפונה וגזר (קפואים) וחתיכות חזה עוף

מג'דרה

ולהקפיא מנות דג/ עוף/ בשר

ורק להוסיף פחמימה טריה ליד. (כמו פסטה מקמח מלא ולהוסיף לו רוטב פסטו מוכן/ קפוא,

תפו"א בקליפתם- חצויים או פרוסים גס ומתובלים, אורז, פתיתים, קוסקוס מוכן וכו') 

 

ולגבי סלט- או לקצר תהליכים ע"י סלייסר או לחתוך לרצועות ולתבל.

לא להשקיע מידי. עוד יבואו ימים אחרים ורגועים יותר...

מרב שאני מתעכבת אחה"צ על לשחק איתם,

וגם לחתוך פרי,

אז עד שאני מכינה כבר סלט או לחם וגבינה הם כבר צורחים ורוצים לאכול וחסרי סבלנות,

ובכלל הם דורשים ולא יושבים לדקה בלול

וצריכים לנהל שניים באכילה,

אז אני אשכרה מכינה את המינימום ואז אין לנו מספיק סלט לאכול איתם,

וגם אין לי סבלנות לטרוח ולהכין אוכל לעצמנו בערב כשהם ישנים.

אז יוצא שלא אוכלת מסודר או בריא בכלל.

 

ועוד דבר מעצבן,

כשהם ישנים ואני לבד נניח אם בעלי יוצא לכדורגל,

אני מרגישה כמו בייביסיטר, הכול חשוך ומרגישה שבא לי רק לצפות בטלויזיה ולא לעשות כלום.

ואז אני כבר לא יעילה....בשעות כאלו. מפחדת שיבכו לי ויתעוררו.

המאבק בין כל המטלות ולעשות ולהספיק ולהיות במרוץ של מה שצריך ואמורים לבין מה שהנפש רוצה.

ואני אדם שכמה שאני אוהבת את הילדים המקסימים והיקרים שלי, זקוקה להמון זמן עם עצמי. המון.

אני צריכה גם טיפוח וגם פנאי וגם תרבות וגם לנפש וגם להרגיש אקטואלית ולקרוא ספר וגם חיי חברה וגם בא לי לעזור לעולם ולעשות טוב וגם להתפנק בפטיסרי ולאכול גלידה ולחשוב על משמעות היקום תוך כדי. ואני אשכרה מצמצמת. אז איך אתן משלימות עם זה ומקבלות את זה שהזמן הוא משאב מוגבל?

בפשטות,

גם פרקתי מחשבות ורגשות וגם הספקתי אשכרה לאכול תפוח שלם. 

חמודה את! בא לי להיות חברה שלך. לא, אל תגידי לי... כמובן, אין לך זמן :-p אני עם אולי חמישית עומס משלך ומרגישה שאין לי זמן לחברויות. את נשמעת כמי שעושה את המיטב תחת עומס אובייקטיבי. וזה נורמלי לגמרי שאת צריכה גם זמן לעצמך ולתעדף את זה לפני מטלות של הבית.
לגבי מה ששאלת על בישולים. בעקרון מבחינתי מטלות הבית הכי חשובות זה אוכל ובגדים. אוכל - צריך לאכול וחשוב לי שיהיה בריא ומאוזן ובגדים צריכים להיות נקיים. כל דבר מעבר לזה נדחה בשמחה ובכיף. וזה לא אומר שלא קורה שגם הנ"ל לפעמים לא מטופלים היטב אם יש משהו חריג / מחלה או אפילו סתם חוסר אנרגיה.
אבל זה גם עניין של אופי. לי זה לא מציק ברמה היומיומית שהבית לא מתוקתק. רק מדי פעם...

בקיצור - את עושה המון ויותר מזה. יותר מלגיטימי לקחת זמנים לעצמך - זה צורך בעיניי חשוב יותר מסדר וארגון.
ורק נשאר לומר לך כל הכבוד! ולאחל שדברים יסתדרו אט אט עם הזמן כמו שזה בדרך כלל קורה (בשני כיוונים: נהיה באמת יותר קל, ומצד שני אנחנו מוצאים יותר איך הדברים מסתדרים לנו ומשנים סדרי עדיפויות)

ברור שכולנו רוצות לעשות את כל זה!
)הכי אהבתי את המחשבות על היקום🤣)
אבל יש כל מיני תקופות בחיים
ובכל תקופה מתמקדים בהכי חשוב ובוער. ומדי פעם עושים עצירה לאיזה משהו נחמד.

וגם,
לומדים לעשות תוך כדי.
למשל, כתבת בפוסט הראשון שאת צריכה ביומחופשי לשים במייבש, לנקות את המייבש מאבק...
זה שיעשע אותי. זה דבר שעושים תוך כדי בלי יותר מדי לחשוב ולסמן וי.
מבחינתי לשים את הכביסה במייבש לרוקן ממנו אבק ולשים מכונה חדשה זו אותה מטלה...
אימהות לומדות לעשות כמה דברים ביחד
בלי כזה כובד ראש
בזרימה ובקלילות.

כלומר, אין מצב שאני סתם עוברת מחדר לחדר ולא לוקחת איתי משו שצריך לסדר או לזרוק וכו
מבינה?
זה פשוט נכנס לורידים
ועם הזמן מתייעלים.

גם בבישול. למשל אני מראש קוצצת בצל לכל המאכלים שצריכה להכין
ולא כל פעם קוצצת אחד או שניים.

לגבי השתי דקות לחתוך סלט טיפה יותר גדול - הם כבר יכולים להעסיק את עצמם או אחד את השני 5 דקות כדי שתספיקי. (התינוקת שלי בול בגיל שלהם והיא שובבה ממש ועדיין היא מתרוצצת בעצמה ומתעסקת כמה דקות)
זה פשוט עניין של הרגל ולראות את המטלות יותר בהרמוניה ופחות בצ'ק ליסט .

ויכול להיות שזה גם אופי... ולומדים להתגמש עם הזמן.

בהצלחה יקרה

1) לגבי השעה - באמת כדאי לך לחשוב עם עצמך מראש בזמן שקט (לא אחה"צ בלחץ איתם !!!)

איזו שעה את מתחילה להכין ארוחת ערב??? כדאי כמה שיותר מוקדם,

כי באמת מוכר שאם מתחילים מאוחר מדי להכין - הם עצבניים ורעבים ויותר קשה להשכיב אותם

 

לעצור באמצע המשחק ותגידי להם שעכשיו את לא יכולה שעכשיו את צריכה להכין ארוחת ערב (או משהו דומה לזה, לפי הגיל וכו')

 

2) באמת בלילה אחרי ההשכבה, גם אני מתעייפת מאוד, לא אותן אנרגיות כמו על הבקר

אל תצפי מעצמך שיהיו לך כוחות על, אין הרבה כוחות אחרי השכבת ילדים , זה ממש מתיש 

 

תחליטי על כמה משימות בודדות וזהו! או על זמן מסוים כמו נגיד חצי שעה או שעה וזהו!!!! את השאר את משאירה ודוחה למחר

את רק בנאדם וצריכה לנוח

 

3) יש כאלו שאפילו הולכות לישון עם הילדים ואז קמות מוקדם בבקר לסדר או באמצע הלילה, אחרי שינה יש להן יותר כוחות

תחשבי אם מתאים לך

הבעיה שלא תמיד יש לי באמת כוח לקום אחר כך...
צריך הרבה כוח רצון

ושעם כל העומס, את נשמעת הרבה יותר טוב מפעם כשהם היו בני כמה חודשים ותיארתי את מלחמת ההישרדות שלך.
מבינה שעדיין עמוס ממש והם בגיל מאוד מאתגר, אבל תזכרי איך היה קשה יותר כשהם היו קטנטנים והיו אלף כביסות וזה כבר מעודד קצת

כתבת כ"כ נןגע ומדויק, ממש "שומעים" אותך ואת הלב שלך מבעד למילים...

ואת נשמעת אישה כזו מקסימה וטובה שרק רוצה שהכל יהיה טוב...

בכל התחומים

שלילדים שלה יהיה טוב, 

להיות אמא טובה

להיות רעיה טובה

להיות עובדת טובה

להיות אישה טובה

ושבכללי לכל העולם יהיה טוב

מקסימה את!

 

כמובן שאלו רצונות נפלאים,

אך לאט לאט,

כמו ש@משמעת עצמית היקרה כתבה לך - שיש תקופות ויש תקופות בחיים, וכל פעם אנו נדרשים לסדרי עדיפויות, תיעדופים, השתכללות, למידה של עצמינו ושל המציאות החדשה והמשנית שלנו, למידה של הגבולות הפנימיים שלנו, למידה של האנרגיה שלנו (שלכולנו מעצם היותנו בני אדם - היא מוגבלת).

 

נסי אולי לעשות רשימה של כל הדברים שאת רוצה לעשות

ואז לסמן ליד כל סעיף - זה משהו חשוב? דחוף? אם כן, עד כמה הוא חשוב לי מ1-10?

עד כמה הוא דחוף מ1-10?

ואז בחודש הקרוב לעשות למשל רק את הדברים הכי חשובים והכי דחופים.

בחודש הבא להמשיך לעוד סעיף

וכך הלאה.

 

אבל הכל בבת אחת כמובן שלא תמיד אפשר

 

ולא פייר להשוות את עצמך של עכשיו, אמא לתאומים (!!!), אישה נשואה, מתחזקת בית ועבודה במשרה מלאה, עם גוף שעבר הריון ולידה וכן הלאה -

לאותה עצמך רווקה ללא כל עול ואחריות, ללא ילדים, ללא עבודה, ללא איש יקר, ללא בית לתחזק וכן הלאה...

 

המציאות שלך היא זו שהשתנתה.

לא את.

את נשארת האישה המדהימה שאת, עם הרצונות המדהימים שבה,

ועכשיו רק נדרש להתאים את אותן הציפיות למציאות,

ולהתאים אותן לנפשות הפועלות.

 

אז אם הבחירה שלך למשל היא שחשוב לך לעבוד עד הצהריים ואז להיות עם הילדים אחה"צ - זה מה שאת עושה בזמן נתון.

כי ברגע שאת גם משחקת עם התאומים וגם בראש כל הזמן כל הזמן יש מחשבות" אבל רגע! אני לא מספיק טובה! כי יכולתי לעשות עכשיו את זה ואת זה ואת זה... ובעצם יש גם את זה..."

ואז את בעצם חיה בחוויה של "אני לא מספיק"

וזה קשה ומתיש לחיות כך.

אם כרגע את עובדת - את עובדת!

אם כרגע את עם הילדים במשחק - את איתם!

הכנת סלט - הכנת סלט!

 

לאט לאט.

 

אם יש אפשרויות גם לחלק את הדברים בינך לבין בעלך,

או לעשות מיקור חוץ בכל מה שקשור לניקיון/בישולים/וכל מטלות הבית היומיומיות

או לחפש בייביסיטר או עזרה בשהות עם הקטנים

או להוריד סטנדרטים בינתיים עד שהכוחות עוד יותר יחזרו וגם הזמן ויהיה יותר זמן ואפשרויות ואנרגיה גם לדברים אחרים,

או לאט לאט ללמוד להתייעל במה שכבר כן עושים,

לקנות מדיח/מייבש/כלים חד"פ/אוכל מוכן/לשטוף פעם בשבוע/רובוט שמטאטא וכן הלאה

 

ובסופו של דבר לזכור שזה לימוד

ומסע

והכל בסדר

והכי חשוב - את בסדר!

ואת מספיק טובה!

ככה בדיוק איך שאת

כמה נשים נמצאות במירוץ ההישגים ותחרותיות של מי מכינה יותר או בית נקי יותר.... משתדלת לצאת מהמירוץ הזה מזמן, לא מחפשת להרשים אף אחד, רק לחיות חיים טובים לעצמי

ואלופה את! ✨

תבשלי מראש ליומיים. רוטב עגבניות את יכטלה להכין הרבה ולהקפיא במנות קטנות ואז רק להכין את הפסטה ולהפשיר רוטב הטעם שלו נשמר מצוין.. את יכולה לקנות שום כתוש בצל קצוץ יש כאלה מוקפאים יחסוך לך הרבה זמן..

ופשוט כשאין לי אוכל מחמותי או מאמא שלי אני קונה אוכל מוכן... היום יש מלא אפשרויות: שניצלים קפואים, צ'יפס, שעועית של סנפרוסט שרק מפשירים...
לא חסרים דברים קפואים שכבר מוכנים ורק צריך להפשיר. זה לא אידאלי אבל יש תקופות כאלה

גם לא בדיוק הייתי בשלנית לפני וגם עכשיו לא...
בדרך כלל אנחנו מבשלים לשבת ובעדיפות כמות גדולה שתספיק לפחות לראשון ושני
אמצע השבוע כשהם במעון צריך רק לדאוג לארוחת ערב ולרוב זה יהיה סנדביץ לפעמים עם ירקות חתוכים או פרי או אוכל קפוא.
אחרי העבודה כשמגיעה הביתה אין לי זמן וכוח להכין אוכל. אם מגיעה מוקדם יותר אני מכינה דברים קלים כמו פירה או פסטה, תלוי גם מה יש בבית..
כבר כמה זמן שהם לא ממש אוכלים את מה שאנחנו מכינים. והרבה פעמים אני מרגישה כמו "למה אני בכלל מנסה להכין אוכל.." אולי כדאי לנצל את הגיל הזה, לפני שהם בררנים באוכל ולהרגיל אותם לאכול מגוון

ואז הלך לישון לילה.

17 זה ממש מאוחר.
עוד מעט הוא יפסיק לישון בבוקר וישן רק צהרים אבל למשוך את שנת הצהרים לחמש זה ממש מאוחר. במעונות הם ישנים מ 11:30-12:00 עד 14:30.
ואז שנת לילה כבר ב 19:00 בערך
(שנת בוקר הכוונה לשינה באזור 9:00 בהנחה שקמים באזור 6:00- יש להם סדר יום משלהם, כשמתרגלים לסדר שלהם הרבה יותר קל לטפל ולהתאים את עצמנו)

אסל כשאני חושבת על זה היא באמת עייפה בחמש. מנסה למשוך אותה עד שש ואז משכיבה לשנת לילה

היה בסדר גמור..

אבל ממה שאני יודעת
להתקן הורמונלי יש תקופת הסתגלות די ארוכה של כתמים ודימומים שאחריה בד"כ המחזור מפסיק לחלוטין
בהתקן לא הורמונלי המחזור ממשיך כרגיל ויכול להיות כואב וארוך יותר. ההסתגלות אמורה להיות קצרה יותר מהתקן לא הורמונלי.

אם את אחרי לידה ומניקה לא מחכים למחזור בד"כ.. גם אם תפסיקי סרזט לא בטוח שתקבלי מחזור

לכל מניעה יש את החיסרון שלה ואת הייתרון. אין מושלם

זה לא עושה לי דימום או משהו פשוט מפחיד אותי ממש כל הפספוסים האלא

אני צריכה משהו של שגר ושכח

הייתי ממליצה לך על התקן לא הורמואלי..
בהתקן הורמונאלי יכול להיות גם תקופת הסתגלות של חצי שנה של כתמים ודימומים..
בנוסף התקן הורמונלי מפריש הורמונים לגוף שמשבשים אותו בצורה כזו או אחרת..

יכול להיות שבמקרה כזה לא תהיה הסתגלות כי הגוף רגיל להורמונים...
מעניין

@כבתחילה, היא כתבה כאן כמה פעמים שהיא עברה מגלולות להתקן הורמונלי

ההורמונים בהתקן ההורמונלי ובסרזט זה אותם הורמונים, לכן כנראה הרירית רחם שלך מאד דקה ולא יהיו דימומי הסתגלות או מעט מאד.
שווה לעבור, לא תצטרכי כל יום לקחת גלולה ולזכור באותה שעה.
בכל מקרה ממליצה ממש על ההתקן ההורמונלי, מוזמנת לקרוא הודעות קודמות שלי בנושא.

כנראה זה באמת מה שאעשה
היה לי חשוב לשמוע מבנות שעשו את זה

אם יש למשהי שעברה מסרזט להתקן הורמונלי עוד משהו להוסיף לי אשמח מאד

אחר כך עברו לישבנון על האסלה, ורק אחר כך לאסלה עצמה.
ממליצה לקרוא איתה ספרונים על גמילה

אחרי התנגדות נחרצת לאסלה.
כנראה הגודל מפחיד...
סיר גם לרוב צבעוני או עם ציור ואז זה יותר נחמד מבחינתם
אני נגעלת בטירוף מסיר. מקווה שזה יהיה רק לתקופה קצרה

לק"י

הבת שלי קטנה יותר, עם טיטול ומידי פעם עושה בשירותים, אבל רק עם מקטין.
בלי- היא לא מסכימה ורוצה לרדת

בלי מקטין? בלי ישבנון?
כי אם כן, זה באמת מפחיד.

אבל ברגע שהורדתי ואמרתי להם שמעכשיו יושבים בסיר (הסיר יותר נגיש להם, לא מוכנים בשירותים עדין) הם כן היו מוכנים לשבת וגם אחד עשה בסיר יפה מאוד מעצמו. אבל הרטיבו כל כך הרבה פעמים שכבר החזרתי את החיתול.
האמת שקצת הפסקנו לדבר על זה מאז שחזרו למעון, צריך יותר לדחוף לזה.

קנינו מקטין אסלה והוא בדרך ונקנה גם סיר בעזרת ה'.. מקווה שזה יעזור..

הכי טבעי בעולם.
לא מעיד כלום על העתיד
רק על זה שהוא ילד חכם ומפותח

זה נורמלי לגמרי לחלוטין

מבינה למה את נלחצת, אבל עד גיל שש-שבע זה בסדר גמור, וגם אז - אם יש נטייה "נשית" כלשהי אפשר לנתב אותה בצורה מתאימה.

בית בובות זה משחק נהדר, ולא משנה באיזה צבע...
בגילאים האלה אידאלי לגמרי שבנים ובנות ישחקו בכל סוגי המשחקים
זה טוב ובריא להתפתחות

אם ילד בן 10 יבקש לקנות ברביות הייתי חוששת😜

הבת שלי רוצה כיפה... זה חסר משמעות בגילאים האלה

נורמלי לגמרי

הבן שלי בחר במברשת השיניים הורודה. והוא בן 4.5.
הם לא משייכים את זה למגדר.
זה כיף לו וזהו.
בטח בגיל הזה, הוא פיצי.

שאלתי כל אחד בנפרד איזה צבע הוא רוצה..
הבנות אמרו צבעים של כחול וירוק והבן רצה אדום-כתום...

זה פשוט צבע יפה בעינהם וזהו.
הבן של חברה שלי היה לוקח תיק ורוד לגן
והוא הכי בן שיש. שובב וכזה עם האגו של הבנים בגיל הזה וכו.

כל הזמן מדבר על בנים בנות.. ולא מוכן ורוד...

אהב במוצהר הכי את הצבע הורוד, ואז בגיל 5 או 6 הוא קלט שזה צבע של בנות, וביום אחד הפך את האהבה שלו מורוד לכחול.

ומצא שרשרת של אחת האחיות שלו בבית וביקש שאשים לו.

שמתי. התלהב. הוריד.

 

לא אמור להפריע בגיל כזה, לדעתי.

 

 

(מה גם שרואים עליו ממש שהוא בן. כל היום כדורים/ מכוניות/ מתלהב מחיות/ לטפס על כל דבר )

שלושת הבדיקות מאותו סוג(בדיקות של לייף)
שתי הבדיקות של אתמול בהפרש של חצי שעה ביניהן על הבוקר
הבדיקה של היום גם על הבוקר

כולן בוצעו בדיוק לפי ההוראות?

לק"י

אבל זה גם יכול לקרות, שמתחיל הריון ונופל בשלב מוקדם (הריון כימי).

אולי זה מה שהשפיע, כי זה הריון ממש צעיר ורק שתן ראשון תופס

היה לו עוד ניק, לא זוכרת אותו

הסיפור שלך ממש טלטל אותי.

משתדלת להיות בסדר
וממשיכה במלחמה מתי שיש כוח....

מאחלת לך שיהיה לך מלא כח להלחם ולדאוג לעצמך.

חיבוק ❤️

נהיה מוקדם יותר כל פעם

המליצו פה בעבר על משהו טבעי שמשווק בחנות טבע בירושלים. לא זוכרת את השם שלה. אולי מישהי פה זוכרת או שאבדוק אחר כך.
אני חושבת שגם במכון פועה ממליצים על זה.
אצלי זה ממש עזר להאריך את הזמן בין המחזורים.

זה משהו שמיועד ספציפית לרווח בין מחזורים, כלומר- לגרום למחזור הבא להגיע אחרי יותר זמן

גם לי אחרי לידה התקצר
ועכשיו שזה עוד יותר בכלל אני עצבנית

יש להם כדורים שמכון פועה ממליצים. זה לדעתי דוחה את הביוץ בכמה ימים ופשוט גורם למחזור הבא להגיע כמה ימים מאוחר יותר מהרגיל. לוקחים אותם ב3 סבבים ואחר כך ההשפעה נשארת גם כשמסיימים את הטיפול. זה תרכובת צמחית ועזר להרבה נשים כולל אותי.
לדעתי יש להם גם משלוחים. פשוט תתקשרי אליהם

ומבאס :/

אבל בצהריים... בבוקר היה קריר.
אחכ היה רותח!

אני מקפיאה את המשרד שלי.
בלילה ישנה עם קצר בלי שמיכה חלון פתוח לרווחה ומאוורר תקרה. בעלי סובל😅😅
המזל שלו שאני נרדמת לפניו אז הוא כבה את המאוורר לפחות חחחח

והשיא! אתמול התקלחתי במים פושרים קרירים וזה היה לי נעים. הרגשתי ממש חום מתוך הגוף ורציתי להתקרר

לק"י

מזכיר לי שבניגוד לזה שבקיץ אני מתקלחת במים קרירים, בלידה האחרונה שהיתה בתמוז, נכנסתי למקלחת בחדר לידה והתקלחתי במים ממש חמימים והיה לי טוב.

ואם את כבר מעדכנת אותם, יש לי עוד כמה הצעות ייעול🤦

לק"י

הטופס שאמרו לי להוסיף

אין לי כח לוודא ששלחתי מה שצריך.....

שכשהם יענו הם כנראה יגידו לך להשאיר מספר ויחזרו אליך
זה מה שהם עשו לנו ביומיים האחרונים

רק אחרי צהרים ענו אחרי שעה וביקשו להשאיר טלפון

קודם שיעדכנו אותם לא לנתק על הורים שמחכים שעה בטלפון...
חצי שעה אני מחכה ואז זה מתנתק

שיתחילו בלחזור אלי על מסמכים מהשנה...

כבר כמה ימים לא מצליחה להשיג אותם
לא שמעו שיש טכנולוגיה חדשה היום
אוופ

אחרי שכבר עדכנו מסמכים לפני חודשיים וחצי (לא משנה כמה קשה עבדנו להשיג אותם) החלטתי לבדוק מה קורה עם זה. התקשרתי, חניתי ארבעים דקות כדי לקבל הבטחה שיחזרו אלי.
חוזרים אלי - יש בעיה באישור על המבחן רבנות לא כתוב שם בדיוק התאריך
אז איזה טופס אתן רוצים שאני אביא? זה מה שהרבנות שלחו לנו אחרי שהיינו איתם שבועיים בטלפונים
יש לנו דוגמא לטופס באתר, חייב שיהיה כתוב התאריך
מדברת עם בעלי
בודקים שוב באתר
שום דוגמא ושום דבר, זה הטופס היחיד
מבררים עם חברות
בכלל לא צריך את הטופס הזה השנה
מתקשרים שוב
מחכים שעה
נציגה - יתקשרו אליכם בהמשך
מתקשרים למחרת בשבע בערב
אה, הטופס של הרבנות בסדר אבל לאשתך חסר איזה שורה באחד הטפסים
אבל היא העלתה את הטפסים שאמרתם לה
כן, אבל אם אתם רוצים שיתנו לכם דרגה אתם צריכים להעלות טופס חדש עם השורה הזו ולוגו
מה??
אבל למה לא אמרתם קודם??
כבר לא יודעת מה עוד הם יגידו שחסר