פורום הריון ולידה (עמוד 161)

לקנות אוכל

להביא נערה שתעזור פיזית

או אפילו תשמור על המתוק שתוכלי לנוח.

ולנשום...

ו... אתמול הגיסות המהממות שלי הזכירו לי וככה חיזקו אותי במה שאני חיזקתי את עצמי בתחילת המלחמה אבל קצת הספקתי לשכוח. הזכות הגדולה והמצווה המדהימה והשותפות של *שנינו* בהרמת קרן ישראל ובמלחמת מצווה היא פשוט לאין שיעור. כשיש משהו גדול שלמענו עושים לי אישית זה ממש נותן כוח.

חיבוק ענק!!

מוזמנת לפרוק פה או באישי..

אמרו לו שישחררו אותו לקראת הלידה?

(ולפחות עכשיו יש מסגרות... הילד שלך במעון?)

בעלי בע"ה ישתחרר בימים הקרובים בגלל הלידה המתקרבת וזה שרואים את הסוף גם נותן כוח

(וגם ככה לא הכי פשוט לי.. )

פעמיים סוף הריון יחד עם מילואים ושאר הילדים...

למזלי השתחרר קצת לפני הלידה

אבל החודש וחצי עד אז היו קשוחיםםםם

פיזית הגוף שלי קרס מכאבים וכובד וצרבות וכל תופעות סוף הריון

ונפשית היה כבר אחרי הקצה של הקצה של הכוחות

( אצלי האיראנים היו הקצה..ואז האריכו לו את הסבב בעוד חודש וחצי 😞)

קיצר מממממש מבינה אותך

אין זה קשוח חבל על הזמן

הלידה בעיני יכולה לתת לך קצת משהו להאחז בו

והלואי ואחרי זה תוכלי לנוח כמה שיותר

וקצת לרענן כוחות ולהתאושש

הלוואיי

מצדיעה לך!!!

חיבוק ❤️

בלי קשר אלי..יצא משמיים

אבל זה היה קשוח.. נחתתי ללידה ממש לא מוכנה..לא קלטתי מי אני בעולם

ועד עכשיו לא עיכלתי שילדתי שהוא השתחרר שהמילואים היו באמת 'היה פעם חיים נורמלים.קשה להסביר

והיה הזוי ב2 לידות להתפלל על החטופים וכו

זה קשה כן

אבל להיעזר מלא בעזרות חיצוניות, גם בדברים הכי קטנים

אחורה זה רפלוקס

קדימה זה גזים

תקראי על זה קצת

הרבה פעמים זה מעורב בפליטות מרובות או בחוסר שקט סביב ארוחות ואחריהן אבל גם יכול להיות סמוי רק עם הקשתה לגב מניסיון

שרואים את השינוי אחרי כמה חודשים....

לי היה קשה עם שיטות כאלו.

השיטה שאת מנסה זה כנראה מה שהייתי עושה. רק בלי להיכנע. ברגע שנכנעים התינוק קולט שאם הוא יבכה מספיק הוא יקבל. אז הוא ימשיך לבכות גם שעתיים כדי לקבל בסוף. וכנראה הייתי גם מציעה גם מים ומוצץ מדי פעם, ומדברת איתו על השינוי במהלך היום.

עוד רעיון זה לתת לבעלך להרדים אותו אם אפשרי. ואז הוא יבין שאין אופציה להנקה. אם אפשר שמישהו אחר ירדים כמה שבועות,  הוא כבר ישכח מההנקה.

כשאת לא בבית הוא לא נרדם בלעדייך?

להיות שלימה עם ההחלטה במאה אחוז

דבר שני, שבכלל לא יראה אותך, שבהרדמות יהיה איתו מישהו אחר

כדאי להמשיך עם ההנקה ולשנות את ההרגל בהדרגה אבל מתוך ההנקה ולא בדרך חדשה לגמרי שלא מוכרת לו בכלל.

מיד כשאת רואה שהיניקות נעשות חלשות יותר, בשלב שהוא לא ער אבל גם לא לגמרי רדום, תנתקי אותו ממך בעדינות ומיד תשימי לו מוצץ ותחזירי את הראש לאותה תנוחה של הישענות עלייך.

אם זה גורם לו טיפה להתעורר תנענעי אותו קצת שיחזור לישון. כשהראש עדיין צמוד אלייך.

חשוב ללמוד לתפוס את הזמן המתאים של הביניים אחרת אם הוא כבר ממש ישן, הוא לא לומד את מציצת המוצץ כגורם מרדים.

אחרי שזה עובד,

תנסי לקצר את הזמנים כל פעם עוד קצת,

עד שלא יצטרך בכלל חיבור לשד אלא רק את התנוחה של עור לעור,

בשלב הזה בד"כ המציצה של המוצץ עושה כבר את עבודת ההירדמות והתלות בעור לעור כבר פחות קריטית. (אפשר לחקות את החמימות של עור לעור עם שמיכי)

3-4 דקות מרגע החיבור עד שהוא נרדם זה ממש מצב טוב, זה אומר שהוא מצליח להיכנס לשינה מאוד מהר והתהליך יהיה פשוט יחסית.

תני לו בהתחלה להיכנס לתהליך שינה שהוא מכיר, ואז כשהוא חצי רדום תעשי את הטוויסט שיגרום לו בסוף להיגמל לגמרי מההירדמות בדרך הזו.

שהוא איתך הוא מריח ומרגיש הנקה וזה מתסכל אותו, הוא לא מבין למה הוא לא מקבל. שמישהו אחר מרדים אולי יהיה קל יותר.

אגב, בעיני בגיל שנה עדיין לגיטימי להירדם בהנקה

וזה קל ונח והם לומדים להרדם לבד ככה וגם ישנים טוב

בסוף, אחרי מחשבה החלטתי לחזור להניק

הרגשתי שמתגעגעת ממש לתחושה

והתינוק בסוף בהסתגלות קשוחה במעון, 

רוצה לאפשר לו את הביטחון הזה

מרגישה שזו היתה החלטה נכונה

נשמעת ההחלטה הכי טובה לעכשיו

עוד קצת אולי תעשו שינוי

צעד צעד

על מה בעצם החרטה וההתבחבשות?

בעיניי ברית זו קודם כל מצוה חשובה, שכוללת טקס קצר וסעודות מצוה. וזהו.

אמנם יש לי רק בן אחד, אבל אף פעם לא הרגשתי מחשבה למה היה בברית שלו ואני לא חושבת שזה משהו שיש סיבה שישפיעו על העתיד שלו או על היחס שלי אליו.

היה, נגמר.

למה שהם ירגישו מופלים? הם לא זוכרים מה היה בברית וגם לא חייבים לספר להם אם זה מפריע לך.

בכל מקרה ברור שלא חייבים לחזור על טעויות, אבל נראה שאת למדת מה את רוצה שיהיה אחרת אז אפשר לנסות להמשיך הלאה

בהצלחה רבה ושוב מזל טוב

מניחה שזה עוד טרי אצלך ואין מה לעשות, את אחרי לידה וההורמונים משתוללים....

זה לא משהו שחושבים עליו בהמשך החיים, היה ונגמר והחיים ממשיכים.

אולי אני פשוט טיפוס פחות נוסטלגי, כי למשל גם על החתונה שלי אני לא חושבת יותר מדי ומזמן הפסקנו להסתכל על התמונות.

אבסל בכל אופן, זה אירוע שהיה ונגמר ולא ממשיכים לחשוב עליו...

היו םעמים שסיפרתי קצת לבנים שלי ואולי אספר יותר כשיגדלו אבל לא רואה סיבה להמשיך לסחוב את זה בהמשך החיים.

וגם לא רואה סיבה להשוות. פה היה כך, פעם הבאה יהיה אחרת. אם היה לי עוד בן סביר מאוד שאחרי הפקת לקחים הייתי בוחרת לעשות אחרת. אבל האמת שמחתי שזו בת שאין ברית בכלל....

גם כי רציתי בת אבל בעיניי זה היה בונוס

אחרי הברית של הבנים אפילו שמחתי שנולדו בקיסרי שאין פדיון הבן, למרות שלפני זה כן ייחלתי למצווה הזו

האמת שאצל 4 הראשונים

בכלל לא עניין אותי איך היתה הברית

אני הייתי די בבועה של עצמי וזהו.

אצל החמישי, הייתי מאוד מרוגשת

חיכיתי ללידה שלו כמה שנים

הגעתי עם בגרות ובשלות מסויימת

משהו שלא היה לי אצל הקודמים

ובברית הרגשתי מאוד נוכחת

ובגלל זה גם מאוד התאכזבתי מכל מיני דברים..

ברמה שעד היום, יותר משנה אחרי עדיין יש לי צביטה בלב

וכבר החלטתי שבברית הבאה אעשה הכל כדי שיהיה אחרת..

אז תדעי שזה מאוד נורמלי

זה אומר שהיית ממש נוכחת שם

ושמת לב לפרטים והם חשובים לך.

את מרגישה בחודשים האחרונים מאז הלידה עוד תחושות קשות מעבר לחרטה על מה שהיה בברית?

את מרגישה שאת עוסקת יותר מדי בדברים שלכאורה פחות חשובים?

האם את שמחה בתינוק שנולד? שמחה בחייך באופן כללי?

(שואלת את כל זה כדי שתשימי לב אם אולי חלילה יש לך דיכאון אחרי לידה, והוא זה שמביא לך את המחשבות האלו. אם אכן זה הכיוון, אז בע"ה אחרי שתטפלי בזה בברית הבאה לכשתהיה כבר לא יעניין אותך הדברים האלו, כי תשמחי בכל מצב)

אנחנו אישית עשינו שלוש בריתות (לארבעה בנים) - הן היו די אותו דבר, ובכל מקרה לא עניין אותי איך הן התנהלו, כל עוד המוהל מומחה. נתתי לבעלי לארגן הכול-הכול...)

ילדתי בהפרש די גדול (יחסית להפרשים לפני כן) מהלידה הקודמת

זה תינוק שממש חיכינו לו

ושמחתי מאוד כשנולד

התחושות והבכי הגיעו כמה ימים אחרי הברית על כמה דברים מסויימים- משהו אחד הצלחתי לתקן ועוד 2 לא

אבל עם הזמן 1 מהדברים כבר לא מפריע לי

והאחד שכן- אני מרגישה שבשבוע האחרון יצא מפרופורציה. בכיתי בלי שליטה- ממש ברז דולף והגעתי לרמה של תסכול וכאב שפיזית פגעתי בעצמי

עכשיו יותר טוב

אבל עדיין סוחבת את המחשבות והבאסה

עוד נקודה שקשה לי בראש-

התרגלתי לעצמאות ולהיות אדון לעצמי

ופתאום יש כאן תינוק שמכתיב לוז

וקשה לי.. וחושבת אולי לא היה נכון ללדת עכשיו

אולי עוד תקופה/שנה היה יותר מתאים וקל...

(תוך כדי שכותבת הבייבי יונק ומחייך אליי, מקווה שהתחושות הקשות שלי לא עוברות אליו.. מאמי קטן שלי)

באמת נשמע שיש לך הרבה תחושות קשות מאוד לאחרונה, ויכול להיות שזה מצביע על דיכאון אחרי לידה.

מציעה לך לקבוע תור לפסיכולוגית, ואולי בתור התחלה לרופא משפחה. יש איך לעזור... ובע"ה תרגישי טוב יותר!!

(ורק שאלה אחרונה לחידוד: הפגיעה הפיזית בעצמך הייתה עלולה להיות מסכנת חיים? יש לך מחשבות כאלה של פגיעה בעצמך עד כדי אובדן?

כי אם כן, אז קריטי שתגיעי באופן די מיידי לפסיכיאטר, ולא רק לפסיכולוג.

הרבה כוחות!❤️)

בברית של הבן הראשון שלי היה לי מאד קשה, מכל מיני סיבותש לא אפרט אבל זה היה ילד ראשון ודי נתנו להורים לעזור לנו בבחירת מוהל ואופי אירוע וכו

והם גם עזרו כלכלית.. ותכלס הרגשתי פשוט זרה באירוע שלי

לא מצאתי את עצמי

גם מבחינת אופי הייתי רוצה אופי אחר

גם מבחינת ההתנהלות לא היינו מאורגנים בראש כל כך למשל הברית היתה בבת הכנסת ואז סעודה באולם ליד

ובסוף הברית (הטקס) הלכתי להניק את התינוק ורציתי כל כך לראות את בעלי לרגע מזל טוב וכו ופשוט לא היה לי איך לתקשר איתו ונפגשנו רק בסוף האירוע...

בכל מקרה לקח זמן עד שהעזתי להודות בזה כי באמת בן בריא ראשון מי מתלונן על כאלה זוטות

ותכלס זה צבט לי בלב

לא רציתי לראות תמונות וכו

ואחרי כמה זמן דיברתי על זה עם בעלי

לקח כמה שנים עד שהיה לנו עוד בן ואז מתחילת ההריון כל הזמן דברנו על מה שכן יהיה ואיך אני וגם הוא רוצים שהאירוע ייראה

הגעתי לברית במצב הרבה פחות טוב הייתי אחרי ניתוח אבל החויה היתה ממש טובה

לגבי הילדים- וואלה לא חושבת שהם מודעים ומשווים

אולי כי הם קטנים

אבל בכל מקרה זה לא מאד רלוונטי להם

הם שמחים לראות תמונות, מתרגשים כשמדברים עליהם

לא משנה להם מה אכלו פה ומי היה הסנדק

אני חושבת שהמקום של ההשואה שאת מדברת עליו זה על אירוע שהוא בגיל שהילד עצמו כבר קיים

למשל פער בבר מצוות, ילד יכול להרגיש שההורים שלו כבר פחות מתרגשים כי זה בר מצווה רביעית/לא אסופים כי זה ילד ראשון וכו

כשמדובר בברית אף ילד לא ירגיש מופלה כי זה בכלל לא הוא, אף אחד עוד לא מכיר אותו

זה נטו אירוע שהוא להורים (לא רק בזמן אמת גם בזיכרון)

ככה שקשה לי להאמין שזו סיבה

כמובן, כמה חודשים אחרי לידה זה זמן הורמונלי וכללית לא לקחת אז החלטות על כמה ילדים וכו'..

גידול קל ומלא נחת!

קודם כל עשה לי טוב עצם הכתיבה (למרות שלא פירטתי ממש מחשש להאוטינג רציני)

תודה על החיזוקים והעידוד

מעריכה ממש כל תגובה♡

אבל אחרי שלושה חודשי נסיון זה בתשלום

משו כמו 200 לכל השנה

אני השילמתי כי הייתי מרוצה

הבית שלך

וmikvah cakendar

שניהם מעולים

אם אני זוכרת נכון השני יותר זול

יש בכל הארץ מדריכות בשיטה שלה

ויש החזר חלקי בחלק מבתי החולים (כמו על כל קורס הכנה ללידה).

אולי לעשות קורס פרטי בחי לא יקר אצל מישהי? ויש גם החזר

אני עשיתי פעם אצל מישהי שלימדה אותי תנוחות וכו וגם הביאה לי חוברת כתובה עם ציורים

יש משהו בנחת של לפני הלידה שיכול אולי לעזור לך להיות יותר משוחררת ולתקשר יותר טוב וגם את יכולה לבוא עם בעלך שיעזור וישתתף

ויזכיר לך בלידה מה לעשות

בהצלחה ושיהיה בקלות ובבריאות

אני חושבת שקורס בהחלט יכול לתרום בכל לידה מחדש.

כל לידה אנחנו מגיעות אחרות.. עפ פחדים אחרים וחששות אחרים.

מדריכה טובה של הכנה ללידה אמורה לעבוד איתך על הנקודות שקשות *לך* בלידה ולא לאחרות..

להתחיל מלהאמין שיכולה להיות לך לידה טובה, ושיש לך את הכוח והיכולת לעשות את זה בגדול ובטוב זה הבסיס..

היום שמעתי הרצאה קצרה ביוטיוב שלי עשתה ממש טוב.

אם את אוהבת את הכיוון - לא יודעת אם יש לה קורס בקרוב, אבל אפשר אולי ללכת לכמה מפגשים פרטניים..

לגבי דולה/הכנה ללידה, אל תשכחי שיש החזרים מקופ"ח💗

וחיבוק גדול ❤️❤️

אבל יש פה בנות שכתבו על שיטה של ללדת בלי כאב, שזה באמת עזר להן. אז כנראה שיש דבר כזה....

אז לי לידה פעילה מאוד עזר להתכונן. לא קראתי את כולו, בעיקר את החלקים שמתעסקים בתנוחות.

מפגש עם מישהי שתעשה לך עיבוד לידה והכנה ללידה הקרובה זה תמיד ברכה בעיני. עושה את זה עכשיו וזה שינה לי את התחושות במאה שמונים מעלות.

ובעיקר להכניס לעצמך לראש שאת יודעת ללדת. הגוף שלך יודע לעשות את זה, זה טיבעי לו.

תכנסי לקבוצת פוריות כלשהי בפייסבוק ותבקשי המלצות על הרופאה הספציפית.

אני כן נשארתי עם מי שהיה בקופה הכי קרוב אלי. אבל כן וידאתי שמומלץ במעבר בין הזרעות לivf. 

יודעת מבחינת מה זה משמעותי? כלומר האם זה יחס או מקצועיות?

תחפשי ביקורות בגוגל

לדעתי חבל לבזבז זמן אצל רופאים שאין עליהם המלצות. יש מספיק רופאים טובים

בזבזתי הרבה זמן על רופאה לא מקצועית.

(אם כי היא כן שלחה אותי בהתחלה לכל הבדיקות הראשוניות,

אז כשהגעתי לרופא שהיה השליח הטוב שלנו, כבר היה לי את כל הבדיקות

אז העסק רץ.

(אם תכתבי קופה ואזור אולי אוכל לעזור)

כללית בירושלים

 מזג האוויר בתקופה הזאת ממש נעים אז אפשר לצאת לגינה, אופניים, כדור

לערב אותם בהכנת ארוחת הערב (לשטוף ירקות, לערבב בקערה, לסדר שולחן)

משחקים כמו מגנטים, קפלות, פאזלים

ציור ויצירות, חוברות עבודה

הם יקומו שעתיים שלוש אחרי כאילו זה היה שנצ ויהיו סופר עירניים

או שיקומו מידי מוקדם בבוקר (ואין לנו עניין לקום לפני 7)

זה לא שאנחנו הולכים לישון בשעה שלהם ;)

כבר נותן לך חצי שעה פחות של ילדים עייפים

באזור 18 אני עושה להם מקלחת ארוכה הם נרגעים במים וגם לא יכולים להרדם שם (בני 3 ו4.5)

ולפעמים כבר ב7 7.15 שמה להם סיפור שמע במיטות

כשמגיעים הביתה אפשר לאכול משהו קטן.

אחר כך אפשר לצאת לגן שעשועים, כשיש מזג אוויר מתאים. או ללכת מייד אחרי המסגרות.

אפשר גם לצאת למקומות אחרים רלוונטיים כמו משחקייה.

בבית- למצוא משחקים שעניינו אותם. אפשר להוציא משחק שמזמן לא שיחקו, או לקנות משהו חדש.

לספר סיפורים, אפשר גם להשמיע להם סיפורי שמע.

להכין מסלול- כמה תחנות של דברים כמו לקפוץ, לזחול מתחת כסא, ללכת בהלכות של חיות וכד'

אפשר ממש להמשיך מהגן לגן שעשועים

או לחזור הביתה לקחת איזה פרי לדרך קצת התאפסות(נגיד רבע שעה מסך) ואז גן שעשועים..

לגבי זה שהם לא זורמים וכו לא הייתי קובעת באופן החלטי ככ מה3 ימים הראשונים. זה ימים קשים והרבה פעמים אח"כ מאוזנים יותר.

ואז אחרי הארוחה שירדמו מוקדם, זה כבר לא נורא.

בגיל 3-4 לישון ב20:00 יכול להיות מאוד מתיש,

הם רק לא מזמן הפסיקו עם השנ"צ.

בין 19:00 ל20:00 אפשר להתאים את הלוז ליכולת שלהם. (כלומר גם אם הם כבר לא ירצו לישון לפני, תהיה להם את האופציה האם להמשיך לשחק או ללכת לישון כי יהיו כבר מוכנים לשינה)

בקיץ אפשר להשתהות איתם לפני העליה הביתה. גינה או בימבות בקרבת הבית.

ואין לי בעיה שיהיו כתמים על הפיג'מות.

זה לא לכלוך של זיעה וחול ובחוץ.

כשאוכלים רוטב קציצות וכזה אז שמים סינרים.

אבל לאכול טוסט או חביתה לא מפריע לי אם יתלכלכו קצת.

שמונה זה די מאוחר

למרות שהבן שלי בן שלוש וחצי ישן בתשע במקרה הטוב בשמונה וחצי

אבל נראה לי הוא חריג

אצלנו משחקים בבית, מזמינים חברים לפעמים הולכים לגינה

בערך בשש ארוחת ערב ומקלחת

בשבע שבע וחצי מוכנים לשינה

הקטנה באמת נרדמת והגדול סוחב עד תשע.

זה מה שקרה כל פעם שנרדמו בחמש שש

ובבוקר אין לי צורך שיקומו בשש 

לא חמש שש

אבל אצלי בגיל הזה הלכה לישון בשבע וגם הגבר שהתחיל גן עכשיו

מקסימום רבע שעה אחרי

ז"א. ארוחת ערב כבר בחמש וחצי 

אבל בשבע כן הוא מצליח להחזיק לילה שלם

וכדאי גם שהבית כולו ייכנס להילוך שקט

כך שגם אם יתעוררו בתשע עשר אז ימשיכו לישון

שהילדים חוזרים מהגן בשעה 4

זה המון שעות עם מלא גירויים וילדים ואוירה וכו וכו ;)

זה בדיוק הזמן להרפות לא לצאת לגינה או למשחקיה (מדברת על היום יום ולא פעם בכמה זמן)

זה זמן בבית עם ספרים, משחקים שיש בבית, עזרה ברמתם בבית, סיפורים מוקלטים

תנסי פלסטינה של פליי דהו אצלי בן 3 מאוד אוהב

וכמן שאמרו, תנסי להקדים שעת השכבה

זה אמבטיה ארוכה עם משחקים

אם באלך בכלל להגזים אפשר צבעי ידיים על הקירות

כשהן חוזרים מהגן, לטפל בהם אינטנסיבי מבחינת צרכים פיזיים ורגשיים.

לחתוך להם פרי, לשאול על היום בגן. ממש להתפנות אליהם באופן אקטיבי. פחות להיות על התינוקת.

אחרי שהם קצת שבעים יותר ו"פרקו" את המעבר מהגן לבית והתאקלמו, רק אז להכווין אותם לפעילות עצמאית ואז את יותר פנויה לדברים אחרים.

לפעמים עוזר לנוח בלי להירדם.

אם יש שמיכה שהם אוהבים או ספונת או משהו כזה.

לשבת איתם, הרבה מגע, תנסי להרגיע בלי להרדים.

ואז כשעוברים את המשבר עייפות הזה של השעה 17:00 הם כבר יותר עירניים להמשך היום.

בגיל הזה היו מתקלחים באמבטיה ארוכה סמוך להגעה הביתה

מין תרפיה אחרי יום מלא

אח"כ ארוחה גם ארוכה

הילד אוכל בקצב שלו

ואז בזמן שנשאר משחקים במשהו

אם הורה יושב לשחק עם הילד

הרבה משחקים יכולים לעניין

אם הילד נדרש לשחק לבד הוא כנראה ישתעמם מהמשחק

לעשות אמבטיה אם אפשר או כל סוג של משחק מים אפילו בגיגית היתי עושה

יצירות כמו דף ענקי באורך השולחן - 2 מטר ומציירים בגואש

מכינים איתי כדורי שוקולד

מלקקים קערה מעוגת גבינה קרה

נותנת להם לעזור לי ללוש בצק- הם יעילים בזה כמו מקסר תעשייתי שמועך אותו

הגיוני שקיבל מכה, הגיוני שבימים הראשונים הכל אנדרלמוסיה,

אבל פחות הגיוני שהיא לא מצליחה להרגיע אותך כאמא ולתת הסבר מניח את הדעת.

אני בהחלט מאמינה שזה לא היה בכוונה ולא מתוך איבוד שליטה,

אבל אם לא מתאים אז לא.

הייתי משלמת על הימים היחסיים שהיה, זה ממש ימים ראשונים. אם יש לך יכולת לשלם יותר, אפשר לשלם את החלק היחסי עד החגים כדי לפצות על זה שההכנסה שלה נפגעת ואתם תפסתם מקום.

שבתחילת ההעסקה, זמן הודעה מוקדמת תלוי בוותק.

ככל שיש יותר וצ'ק, זמן ההודעה מוקדמת ארוך יותר ויש בזה הגיון.

ככל שאתם נמצאים שם זמן ארוך יותר, ההסתמכות על ההסדר גדולה יותר.

(גם אם יש עוד מקומות ההכנסה בנויה לפי מספר משלמים בפועל, כלומר כסף שאמור להיכנס בבוודאות)

בגלל שזה ממש הימים הראשונים והכל לא יציב עדיין, ההסתמכות נמוכה יחסית, ולכן הפיצוי על העתיד נמוכה יותר.

על הימים שהיה בכל מקרה צריך לשלם.

אם הוא לא תופס מקום אפשר לשלם על עוד יום-יומיים אקסטרה מהימים שהיה בפועל.

נניח אם מהיום את לא שולחת והודעת לה,

הייתי משלמת עד סוף השבוע הזה וזהו. (בהנחה ואין חוזה שמסדיר את הביטולים)

גם הפריקות שלך כתובות כמו סיפור 😉

מחר יום חדש עם כוחות חדשים.

אני חושבת על האשה שבאה לעשות את הבדיקה, מסכנה איזה נאחס זה בשבילה גם..

ולגבי הספר את אלופה ממש על שהגעת עד הלום!!

בטוחה שיש עוד מלא "קטנות" שצריך להיות על זה,

אבל בואי, את הוצאת ספר!!

א-ת ה-ו-צ-א-ת ספר!!

קחי, נראה לי שנפל לך:

👸

מוכר כ''כ ,

קשה להיות מרוקנת....

וסליחה שצחקתי כ''כ מהילדה שהכינה שוקת 🤣 היצירתיות של הילדים זה משהו... רק שאם זה היה קורה אצלי לא הייתי צוחקת🫣

האחות של החמות 😠 בע''ה מחר יום שמח וממלא

לה ולאחיות שלה ולא רק זה גם לשפוך לשלושתן לבקבוק קטן למסגרת...בת 8..

ואיי ממש מקווה! כבר שכחתי כמה קשוח זה לחזור לשגרה

ולהיות על כל כך הרבה משימות 

איך היא חשבה על כולן ורצתה לעשות טוב

אבל זה קורה, לכי תחבקי אותה ותחמיאי לה על השוקו שרצתה להכין לכולם. ותגידי לה שהיה לך יום קשה..

הכל בסדר. 

גם מיוזמתה מכינה להן את הקופסאות אוכל.

רק שזה לפעמים נמשך המון זמן ואני מאבדת סבלנות☹

גם לי יש ילדה בגיל הזה, חשבתי שכתבת שהיא רצתה להכין שוקת, הכלי הזה שאיתו החמור והסוס שותים מים🤣🤣🤣

טוב, שוקו נשפך זה לגמרי סיבה לעצבים בשבילי

וצודקות מחר יום חדש!!

אל תתני לרוחך ליפול בגלל "כישלון" כביכול

זו עצת הבעל דבר

מחר יום חדש, כוחות חדשים..

לפעמים צריך פשוט ארוחה טובה או כוס קפה

לנשום ולהירגע

ולהתאושש מהיום שעבר 

לק"י

אולי זה קשור.

ואולי סתם האוכל לא ישב לך טוב בבטן.

מי שנפגע ראשון זה דווקא את.

לעובר יש קדימות בהכל.

אז כל עוד אצלך אין נורות כתומות, אפשר להירגע.

ממליצה להיות בקשר עם דיאטנית. לפעמים יש להם עצות יעילות.

זה יכול להיות בסדר לרדת במשקל אם את עושה שינוי תזונתי.

אבל נראה לי בעייתי בסכרת גם לא לאכול.

את במעקב אצל דיאטנית?

לק"י

סתם ככה יש נשים שיורדות, אני בתחילת ההריון של הגדול ירדתי במשקל, כנראה בגלל הבחילות.

אז כל עוד זה לא המון ואת מרגישה בסדר, לי אישית זה נשמע לא נורא. אבל שווה להתייעץ.

ובהריון הזה לא עליתי בכלל 

העובר וכל המסביב כן

אבל המשקל נשאר אותו דבר

כל עוד הכל תקין בשאר המערכות לגבי התנוק ולגבייך שלא חסר כלום מבחינת ויטמינים או שאר דברים שצריך

לפי דעתי האישית ומהניסיון שלי אמרו לי שאין בעיה

גם עכשיו שאני בלי סכרת עליתי בקושי

לא יודעת למה

 ללא חשק למתוק אבר- אז אולי זה מה שמציל

מאז שאני מקפידה על התזונה שמתי לב שממש ירדתי.

ממה שהבנתי אם העובר מתפתח תקין ועולה במשקל אין מה לדאוג.

והייתי די רזה לפני. כל עוד את במעקב דיאטנית ואוכלת מה שצריך זה בסדר

כי ממש זיהיתי את סוג ההפרשה שיש בביוץ

סליחה על התיאור.

פעם קודמת נכנסתי להיריון ביום כזה וגם יצא בן.

מוזר.

ומתסכל. ומלחיץ גם יחד 

למרות ש3 ילדים זיהו דיי מהר ברוך השם.

תודה!

מתוך אמונה שאני קונה דברים לילד שיוולד בעיתו ובזמנו בריא ושלם

לא הראתי לאחרים, מתוך רצון לשמור על הברכה אצלי בבית

במשפחה שלי נהגו שלא

במשפחה של בעלי לא נהגו שום דבר בנושא (אפשר לומר שאבא שלו חוזר בתשובה בתכלס..)

אז לפני הלידה הראשונה לא קניתי כלום

וזה עשה מלא לחץ וטרטרת..

ולקראת הלידה השניה החלטנו שאם אנחנו מתארגנים לקראת מראש זה אומר שאנחנו מאמינים שבע"ה הכל יהיה כשורה וסהכ זה אקט של אמונה..

עכשיו מתארגנים לקראת מראש.

🙂

המשפחה שלי לא קונה לפני

הרב אמר שאין בעיה וזה שאנחנו קונים אנחנו מאמינים שבע"ה הכל יהיה בסדר וטוב.

מה שכן אמר שלא צריך ללכת להראות לכולם וכו'. בפועל לא קניתי יותר מידי ואז היה הרבה התרוצצויות אחרי הלידה

הפעם ב"ה כבר התחלתי לקנות, לפעמים קצת נלחצת אבל מחזקת אצלי את האמונה 

אני אישית לא ביררתי.

כן קניתי לפני דברים שהייתי צריכה.

מעדיפה להיות מוכנה מראש.

יש כאלה שמעדיפים שלא בגלל עין הרע או בגלל שהברכה שרויה בדבר הסמוי מן העין...

אני בלידה הראשונה לא קניתי כלום ומתכננת לפעם הבאה כן להתכונן קצת

זה לא עניין הלכתי אלא מנהג.

בלידה הראשונה לא קניתי כלום ואמא שלי קנתה הכל.

בלידות הבאות מה שהיה לי דחוף שיהיה אחרי הלידה קניתי והשארתי אצל חמותי עד הלידה.

אני קניתי תמיד- ריהוט וביגוד ראשוני, בילדים הבאים השלמות ריהוט וביגוד לעונה…

אף אחד לא באמת יכול שניה אחרי הלידה ללכת לשופינג ענק

להסתמך על מתנות זה לא מספיק

מצד שני לא פרסמתי את ההכנות והקניות לחברות והסביבה… מקסימום אמרתי לאמא או לחמותי 

החל מחודש חמישי

ושזה סימן שסומכים על השם שיהיה בסדו

קבלית יש בזה גישות.

האם באופן כללי אתם נוהגים בגישה יותר חסידית/קבלית?

אם לא, לא הייתי חוששת כלל

אם כן, הייתי מתייעצת מה נכון.

אני קניתי הכל- מה שזכרתי

כולל חליפה לברית...

מרגישה ככה יותר רגועה

אני מתעוררת לשנות תנוחה ואז ערה עוד שעה וחצי

מתעוררת לשירותים ושוב שעה וחצי

ואז אחד הילדים מתעורר ובעלי קם אליו אבל אני כבר התעוררתי ונגמר הלילה.....

עכשיו בשישי, לא מצליחה להירדם שעות, רק שאצלי אני לא כועסת על אף אחד כי גם אם הבית שקט, חשוך, כלם חוץ ממני ישנים אני פשוט שעה לא נרדמת. ובבוקר אני צריכה לקום לעבודה, אין אפשרות להשלים שעות.

אצלך לפחות זה נגמר בקרוב

זמן הפעם (ולבחור כל פעם מחדש), ואז להמשיך בדרכך ותיכנסי הביתה או לאוטו וכו', ותיפרדי ממנה, היה נחמד לפטפט, נמשיך בהזדמנות. בכבוד ובנחמדות אבל באסרטיביות לסיים את זה.

את לא עובדת אצלה, ואת לא צריכה להרגיש שום יסורי מצפון על זה שאת ממשיכה בסדר היום שלך. ואם היא גם ככה לא 100, אז לא בטוח שהיא מרגישה את זה.

גם לילדים שלך תגידי אותו דבר, שיגידו שלום, שיאירו פנים, אבל להגיד אני צריכה לסיים עכשיו נדבר פעם אחרת, וללכת לדרכם. הם יקבלו מזה הרבה בלהבין איך לכבד אחרים אבל לא להפוך את עצמם לסמרטוט של אחרים.

לא קל, אבל בונה כלים באישיות... בהצלחה, ואשריך על טוב ליבך

תגידי לה שלום, מה נשמע , תהיי בריאה תוך כדי הליכה ותמשיכי ללכת. לילדים גם תגידי אותו דבר , שלום יום טוב ולהמשיך בדרכם . וכמובן לא להיכנס אליה הביתה.

בארץ כל הזמן אוספים כסף לזקנים ואז מפרסמים איך הם נתנו עשרות אלפי שקלים לנוכלים. צריך להפסיק לתת להם עזרה שהם לא צריכים . לא כספית ולא עזרה אחרת. אם הם מפסיקים לתפעל את עצמם , הם הופכים לטרף קל לנוכלים . כל עוד בן אדם נחשב מתפקד ואין לו אפוטרופוס, שיתפקד כמו שמצופה מאדם בוגר. 

מצד אחד את רוצה לעשות חסד עם שכנה מבוגרת ובודדה שרוצה קשר, מצד שני את והילדים שלך לא יכולים להיות “מוקד שירות” בכל פעם שהיא רואה אתכם.

אם זה מתאים לך אז אולי לקבוע זמן יזום ומוגדר שאת כן מסוגלת למשל פעם בחודש לשבת איתה לכוס קפה. יהיה לך יותר קל לך לשלוט על המינון ופחות מרגיש שזה “נשפך” עלייך ברחוב.

ואני חושבת שכדאי להציב לה גבולות בצורה ברורה , כשאת רואה שהיא פותחת שיחה, תתני מראש זמן למשל: יש לי 3 דקות עד שאני צריכה להיכנס הביתה, ואז לסיים את השיחה בעדינות וללכת

בפעמים שאת לא פנויה פשוט להמשיך ללכת! גם אם היא ממשיכה לדבר, את יכולה לסיים עם: אני נכנסת, נדבר בפעם אחרת ותסגרי את הדלת.

כמו שצוף כתבה את יכולה להשתמש במשפטים תוך כדי הליכה כמו שיהיה יום נעים/ שבוע טוב

אני חייבת לחזור לילדים, ביי

לגבי הילדים בעיני להסביר להם שחשוב להיות מנומסים אבל זה בסדר גמור להציב גבול ברור:  סליחה, אני צריכה לרוץ להסעה/ אני ממהרת לבית ספר, ביי!

וגם הם לא לעצור לגמרי, להגיד תוך כדי שהם ממשיכים ללכת

להגיב בכנות

'אני ממהרת'

'אין לי זמן לדבר'

'אני צריכה ללכת'

לא מבינה איך מצווה קשורה להקשבה כשלא רוצים להקשיב/ כשרוצים להתחמק ממנה

אפשר לומר כל דבר בצורה כנה ובכבוד

בעיניי זו המצווה הבסיסית של בין אדם לחברו

כמובן ללמד את זה גם את הילדים

בדוגמא אישית

ובהסבר כשהם שואלים מה לעשות 

היא תלווה אותך עד הבית. תגידי לה ביי, היה נעים, טוב שנפגשנו ושאת ממהרת ותסגרי עליה את הדלת.

את כמובן לא חייבת, רק אם את רוצה...

נראה לי שיעזור אם מדי פעם תקדישי זמן לדבר איתה, ואז בשאר הזמן תוכלי לחתוך מיד בצורה יותר נעימה.

נניח להרים אליה טלפון פעם ביוזמתך, ולשאול אם מתאים לה להיפגש ולפטפט קצת (אולי לא כדאי אצלך בבית, כי אולי היא לא תצא בסוף). כדאי לעשות את זה כשיש בסוף דדליין קשיח, שברור לגמרי שהוא לא יכול לזוז  .

ואז לחזור על זה נניח פעם בשבוע/שבועיים/חודש חודשיים.

וכל פעם שאת רואה אותה, לנסות להגיד בעצמך משהו כמו "הי x, כמה טוב לראות אותך, אנחנו חייבות לשבת שוב לדבר בקרוב!", "הי x, אני צריכה לדבר איתך, אולי ננסה לקבוע ליום שני או שלישי שבוע הבא?" וכאלה. תוך כדי הליכה.

כלומר לתת לה זמנים של קשב, אבל שתהיה לך שליטה על זה, כדי שלא תתחרפני.

מה את אומרת?

עם מקרה דומה

זה לא יעזור

היא תתפוס על זה טרמפ ורק תתעלק יותר

לדעתי להיפך, כמה שיותר לשמור מרחק ולא ליזום שיחות

להגיד שלום בחיוך יפה ולהתקדם, לא לתת פתח לשיחה

כמובן בפרופורציה המתאימה. זה סיפור חמוד כדי לספר וממש חייכתי כשקראתי את ההודעה, אבל כן. קשוח.
 

ונראה ממה שאת מתארת שיש לה דמנציה/אלצהיימר. כדאי לתווך את זה לילדים כדי שלא יפגעו בה בטעות.

יש לך מלאי מוגבל של סבלנות. עדיף שתשמרי אותו לילדים שלך

אם רלוונטי- אישות נחשב זירוז טבעי.

ואולי לחפש דיקור/ רפלקסולוגיה באזורך?

באופן מדהים, אם יש תינוק אחד שמתפתח והשני לא.

התינוק שלא מתפתח נספג...

תתפללי לטוב ובידיים מלאות!

והאם העובר הזה היה עם דופק?

נספג לבד חודשיים גג. בבקורת אחרי חודש ומשהו כבר בקושי היה

היה שבוע 9 בגיל שמתאים לשבוע 6 שלא התפתח

לא יודעת מה לחשוב ומה לרצות

רק מתפללת שיהיה טוב ושבכל מקרה יהיה/ו ילד/ים בריא/ים ושלמ/ים

הוא בן 10.5 היום

והכל היה תקין אצלו

מאחלת בהצלחה בכל דרך שתהי בה

תהי חזקה !

והעובר השני מדהים! מתוק ברמות!!! 

מלאות.

באיזה שבוע את?

במשפחה שלי היה פעמיים סיפור של הריונות שהתחילו כתאומים והשני פשוט לא התפתח ונספג בהמשך.

ההריון המשיך תקין ורגיל ונולד תינוק בריא ושלם.

בד"כ כשיש פער מאד גדול בין השקים זה אומר שאחד לא מתפתח כראוי.

כל עוד זה לא באותו שק- לא תאומים זהים אז לא אמורה להיות שום השפעה על העובר התקין.

בשורות טובות יקרה.

ממליצה לך באופן אישי ללכת לרופא מומחה לאולטרה סאונד ולשמוע את דעתו. אני הלכתי לד"ר נדג'ארי בהדסה

יש שם גם את ד"ר נילי ינאי שמומחית ויש עוד רופאים מצוינים.

אותי זה הרגיע שהלכתי אל הטוב ביותר...

אני בשבוע 7

רופא נשים שלי אמר לעשות אולטרסאונד בעוד שבוע וחצי.

אני תוהה אם יש טעם כבר לקבוע למומחה, או ללכת לטכנאית, לבדוק מה המצב ואם תהיה שאלה אז ללכת פרטי. מה דעתך?

אני לא הייתי מחכה שבוע וחצי. כשהייתי בתחילת ההריון

ועדיין לא ראו אצלי מחיצה בין התאומות הגעתי לאולטרה סאונד פעמיים בשבוע.

אני הייתי הולכת נגיד ביום שלישי שוב לטכנאית

אם השבוע היה יותר מתקדם הייתי כן הולכת לרופא מומחה.

בהצלחה יקרבה

בשורות טובות

אין לי ניסיון בזה ספציפית (היריון התאומים שלי היה תקין לגמרי ב"ה).

מתייגת לך עוד מישהי שעברה משהו קצת דומה: @זהות כפולה (זה ניק נוסף שלה, אז אם היא לא תראה את התיוג אפנה אליה כדי שתשים לב להגיב פה)

את יכולה בינתיים להיכנס לפורום תאומים בערוץ ולחפש שם סיפורים של כאלה שעברו דברים דומים...

אז יש סיכון שבמהלך ההריון תאום אחד גדל על חשבון השני.

כאן מדובר בשני שקים נפרדים אז זה סיפור שונה לחלוטין.

ולצערי הרב  זה סיפור יותר נפוץ שהריון מתחיל כתאומים ואחד לא מתפתח כראוי ונספג

הלוואי שנתבדה וכאן יהיה סיום מתוק ושמח

אבל זה היה בשק אחד

בשבוע 6+ ראינו עובר אחד תואם שבוע ודופק ועוד אחד הרבה יותר קטן בלי דופק.

שבוע וחצי אח''כ הלכתי לעשות אולטרסאונד והשני כבר נספג ולא היה צורך בשום התערבות.

התכנאית אמרה לי שאם היה מתפתח זה היה אוטומטי הריון בסיכון גבוה בגלל שהיו באותו שק.

הייתי קצת עצובה אבל בתכלס יודעת שהריון וגידול של תאומים היה כנראה יותר מידי בשבילי וה' יודע במדויק מה טוב לי ושלימה עם זה.

הריון קל ותקין ובשורות טובות! 

העובר הקטן איננו. נשארה עוד שארית קטנה של שק.

העובר השני ב"ה בסדר גמור.

תודה לכולכן. הכנתן אותי לזה שכנראה זה הכיוון. ובזכות @מדברה כעדן. אני יודעת להודות שלא היה צורך בהתערבות פולשנית.

ממש מאכזב 

בשורות טובות תמיד

בשמחה ובידיים מלאות!!!!

הולך לשירותים לפני?

אם שותה אפשר לצמצם.

ובעיקר לא להתייאש הוא עדיין ממש קטן וזה נורמלי. אפשר להגיד לו שהוא באמת לא תינוק אבל גם ילדים לפעמים הולכים לישון על טיטול ותנסו שוב בעוד כמה זמן.

יש לי

הוא מסרב

השאלה כמה זמן לתת לו לנסות ומתי פשוט זהו

בסהכ הוא קטן

חשבתי לא לנסות לפחות עוד שנה אבל הוא מאוד רצה 

להסביר לו את המצב ולהגיד לו שגם אם הוא ישן בלילה עם חיתול זה בכלל לא אומר שהוא קטן . לי אישית היו ילדים (בעיקר בנים) שישנו עד כמעט גיל 6 עם חיתול בלילה

אמרנו לו שגם ילדים גדולים ישנים ואפשר גם חיתול תחתון וכו'

אמרנו לו שאם מחר הוא יקום רטוב אז בערב נצטרך להשים כי גם ילדים גדולים לפעמים קשה להם להתעורר בלילה לעשות.

זה קצת עזרה, הלך ושם את ה' חיתול תחתון לבדיוק דקה ואז הוריד ...

שמרתי את האנרגיה לבוקר ולא קילחתי אותו הערב חחח

אצלנו זה עוזר.

אה, עורכת- עכשיו אני רואה שכתבת שלא עוזר 🤷

לא הייתי מחזירה לו טיטול אך הוא לא רוצה. לצמצם את ההתרסקות למינימום

מה זה סדינית הקסם ?

יש לי ב"ה כמה סדינים ומגנים אבל כל התקלחות בבוקר זה מתיש

ולא נראה לי אפשר לדלג איתי כי ממש יש ריח ולפעמים זה על החולצה וכו'

אבל יש גם באינטרנט, אולי יותר זול, לא בדקתי.

זה סדינית קטנה ששמים על הסדין והיא סופגת נוזלים ככה שזה לא עובר לסדין ואז אפשר להחליף רק את זה. נראלי שזה השם של הסדינית, מקווה שלא התבלבלתי

השאלה כמה זמן זה סביר ?

אתמול אמרנו לו שאם יקום רטוב היום אז נצטרך לחזור לטיטול וגם ילדים גדולים לפעמים לובשים וכו'

הוא קם הבוקר אני שומעת אותו בחדר מתעסק עם משהו יוצא כשהוא עם מכנסיים חדשות ( הפוכות גם )  ואומר לי שהם יבשות 😂

אמרנו לו שאם יקום 3 לילות יבש נוכל לחזור לתחתונים מקווה שיעבוד ( עכשיו קולטת שבועיים האחרונים נראה לי קם יבש 3 פעמים ) 

שעדיין יש פספוסים בלילות.

תקין לפחות עד גיל חמש או שש

הוא לא שולט אם יוצא לו בלילה או לא

לא הייתי מגיבה כך, זה יוצר לחץ

לדעתי  תגידו לו שהחלטתם שעד גיל איקס לובשים תחתוני לילה

או שתתנו לו להרטיב ומחליפים, לא ככ נורא

ממני, שבן 9 היה עושה עד לפני שנתיים

ובת שבע שעדיין מרטיבה

תביני, זה לא בשליטתו

רק יגרום לו להתבייש ממכם ולא לספר שהוא הרטיב 

נחשב מסלול מחדש

אולי אני צריכה קצת לשחרר ופחות מקלחות אלא אם כן זה ממש נוראי ככה להקל עלי 

אם הוא ישאר עם השתן עליו זה גם ממש יסריח וגם יכול לגרום לפצעים.

לא הייתי מפחיתה במקלחות אלא פשוט עושה שטיפה, בלי חפיפה וכו  - מים על הבטן והרגליים, סבון, שוב מים והחוצה. מנסיון לוקח לנו 3 דקות בבקרים 

כל ההתארגנות סביב להוריד בגדים לקלח אותו להחליף מצעים והכל לוקחת אולי חמש דקות

אם ממש אין לי זמן מחליפה מצעים בערב ורק לוקחת את הבגדים לכביסה 

התחלנו מגילת לילה בפסח, ורק עכשיו הגענו למצב שאפשר להגיד שהוא באמת קם יבש.

גם לנו היו פעמים שהתלבטנו אם להחזיר טיטול (הבן שלנו גדול משלכם), אבל זה מאוד לא נוח לו. וכן היו פעמים בודדות שהצליח.

אז החלטנו שיש את היכולת, הוא צריך את הדרבון.

גם דיברנו אותו ושאלנו מה הוא מעדיף

הוא בחר בלי טיטול

נתנו צ'ופר קטן בכל בוקר שקם יבש. זה ממש עזר.

בהמשך עשינו טבלה ובמקום צ'ופר הוא שם מדבקה, ורק אחרי כמה מדבקות הוא מקבל הפתעה.

ועכשיו כבר זה התמסמס וזה רגיל.

אם זה כזה חשוב לו הייתי מתגמשת.

הרטבת לילה תקינה עד גיל מאוחר, אם הוא ירטיב עד גיל 7 הוא ישן בכיתה ב עם חיתול?

כמובן החלטה שלכם, אבל בעיניי זה יותר הגיוני שילמד שהוא קם כמה דקות קודם ומתקלח.

אנחנו בערך חצי שנה מפברואר נראה לי במצב שאת מתארת, ולדעתי במצטבר היו פחות מ10 לילות שקם יבש. לפעמים גם קם באמצע הלילה מהרטיבות של המיטה ורוצה להחליף אז מחליפים לו ואז לפעמים קם אחכ יבש ולפעמים מרטיב שוב...

פשוט הגדלנו את מאגר הסדינים ושמיכות אצלנו בבית, מתקלח כל בוקר (אז קצת מחפפת איתו במקלחת ערב חחחח), עושים כביסת פיפי קצרה או שאוגרים יומיים שלושה ומכבסים הכל יחד.

כשזה הופך לחלק משגרת הבוקר פשוט מתרגלים, כמו שאני מחליפה לתינוק חיתול, אני גם יודעת שהוא צריך מקלחת.

זה עניין פיזיולוגי לחלוטין גמילת לילה ואולי גם רגשי.

לדעתי אם הוא כ"כ לא רוצה לחזור לטיטול אז כדאי לזרום איתו

ומה שכן ללמד אותו איך לטפל בכביסה ובפיג'מה

זה יקל עלייך אם תלמדי אותו להוריד את המצעים המלוכלכים ולשים בכביסה.

אולי אפילו ישירות במכונת כביסה ואז את רק תצטרכי להפעיל.

ואולי עוד פתרונות כמו שכתבו פה (סדינית הקסם וכדו', אני לא מכירה מניסיון אישי)

את האמת אני לא חשבתי לגמול בכלל בלילה בשלב הזה, אני הייתי מחכה

לפני שהתחלנו ממש רצה אז אמרנו לו שאם יקום 3 לילות יבש הוא יכול לישון עם תחתונים וממש מאותו יום התחיל לקום יבש וכל יום ספר וביום השלישי היה מאוד נרגש.

ויחסית בהתחלה היה ממש קצת פספוסים וככל שעובר הזמן ניהיה יותר ויותר פספוסים ופחות ימים יבשים.

בהתחלה היה גם היסטרי כל פעם שקם רטוב והייתי מרגיעה אותו שזה בסדר וזה קורה ועכשיו כבר פחות אכפת לו.

ברור שאנחנו יודעים שהוא קטן ממש

אבל אתם צודקות אולי נעבוד הפוך עם פרסים או שפשוט להשים בכביסה או משהו ככה שיקל

את האמת פחות רציתי להיות קשוחה אבל בעלי יותר קשוח בכל הנושא של חינוך אבל נראהלי גם מבין שאולי שווה לשנות גישה

זה עניין פיזיולוגי

אתם תסבכו את זה אם תוסיפו לחץ לכל העניין

אין לו שליטה על זה.