פורום הריון ולידה (עמוד 167)

וחולצות זה ממש תלוי מה את אוהבת.

תכנסי למכופתרות ותעשי סינון לחולצות לבנות, יש כמה סגנונות

חולצה איזה סגנון את אוהבת?

ורצינית כזאת 😅

משהו מבד יותר וופל נעים

ויש לו רגישות לבדים

Tween Girl שמלת שמלה ארוכה ורוד עם כף שקופה, שמלת ילדת פרחים לחתונה, מסיבת יום הולדת

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

Tween Girl שמלת שמלה ארוכה ורוד עם כף שקופה, שמלת ילדת פרחים לחתונה, מסיבת יום הולדת

אבל היא בלי שרוולים

האיכות ממש ממש טובה

לק"י

אם את לא מחפשת משהו ממש נפוח, אז בתמנון יש לפעמים שמלות עם שכבת טול בחצאית.

עולות במבצעים 30 שקלים. 

ומתחת הלבשת חולצת בסיס?

נראית ממש יפה! תודה!

וכן, מתחת חולצת בסיס

היא עלתה לי 68 

Buy Ivory Cream - שמלת שושבינה עם פפיון (גיל 3 חודשים עד 16 שנים) from Next Israel

ותלוי גם כמה נפוח הילדה אוהבת…

יש את הלל עיצובים בעיר, וגם את שירין.

יש להם שמלות יפות ממש

של שושבינה

תנסי לראות פה

תחפושות לילדים | יונה המלצות שוות

קחי הלוואה בשביל להשלים את הדמי לידה ועזרה בבית בתשלום עד אז.

שווה עכשיו להיכנס לזה כדי להעלות את המשכורת אחר כך, ונשמע שאת צריכה ממש להיות על הלימודים ולתעדף את זה ממש גבוה בסדר עדיפויות שלך כדי לעבור.

ממש לחשוב על מה את מוותרת, בבית או בעבודה כדי שיהיה לך זמן ופניות נפשית ללמוד.

אבל עפ המון עזרה וכמובן לא עבדתי תוך כדי

מה שאת מתכננת נשמע לי לא סביר שיעבוד..  צריך לחשוב מאיפה אפשר להוריד באופן זמני

ילדתי פעם אחת במהלך התואר

ועכשיו בהריון שני עדיין באמצע התואר

קשוח מאוד מאוד

אני לא עובדת במקביל, לא רואה איך אפשר לעשות את זה

מצד שני אני עושה 6-7 קורסים בסמסטר ואת צריכה רק אחד

את צריכה להבין שזה תקופה קשה מאוד ולהרפות ממטלות בית, לקחת עזרה בתשלום ובעלך יצטרך לקחת יותר אחריות

וללמוד בערבים כשכולם ישנים

@הילושש נשמע עמוס ממש ממש, זה נשמע באמת שאי אפשר ממש לעבוד יחד עם הקורס הזה. את עובדת בעקרון משרה מלאה? כי לצערי זה לא נראה אפשרי לשלב יחד עם הקורס 😬

זה נשמע באמת קורס כבד מאוד

אני נרשמתי למשהו הרבה פחות קשוח ודחיתי את הקורס למועד לא ידוע זה פשוט היה בלתי אפשרי מבחינתי גם עם עבודה וילדים 

עשיתי את זה, אבל לא עבדתי תוך כדי.

אני חושבת, שאי אפשר הכל.

את מתארת שאת בעצם גם סטודנטית, גם אמא וגם עובדת במשרה מלאה (וגם הריון, שמוסיף אתגר)

לפי דעתי, זה לנסות לרקוד על כל החתונות, ועלול לגרום המון תסכול.

אני ראיתי שאצלי מה שהכי עזר לעבור תקופות עומס, זה סדרי עדיפויות.

התחושה של לנסות להשיג הכל ולצאת בלי כלום, היא מתסכלת מאוד.

אז הייתי משתדלת להגדיר סדרי עדיפויות.

אם החלטת שהקורס הזה חשוב, הוא צריך להיות במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלך.

זה אומר שאת מנסה "לנקות" מסביב את כל הטכני. זה אומר גם להוריד סטנדרטים, ואם יש יכולת, לשלם למישהו חיצוני שיעשה את הבסיס.

לגבי הילדים - אולי זה לא העולם שלי ואני לא מבינה, אבל בעיניי יש הרבה הקלה כששני ההורים עובדים ביום, ואז בערב נמצאים יחד. להיות לבד עם הילדים רוב השבוע, זה מאתגר ובאמת מעייף.

השאלה אם העבודה של בעלך יכולה להיות גם בבקרים?

האם זמן הלימוד יכול לעבור לזמנים אחרים שהילדים הולכים לישון?

(את לא צריכה לענות לי כמובן, זה נקודות למחשבה שלכם)

נסי לחשוב מה תקע אותך בפעמים קודמות, מה היה מה שמנע ממך להצליח, ואז לנסות לחשוב איך הפעם זה לא מהווה מכשול, איך את מתגברת על זה.

נשמע קצת בלתי אפשרי

באיזה קורס לומדים כל כך הרבה שעות?

בקשר לכביסה ולמשחקים, נשמע שיש שם יותר מדי משניהם, תנסו לשבת שניכם איזה שעה מרוכזת למיין ולהרים/לתרום כל מה שלא בשימוש. כשיש הרבה נהיה בלאגן מהר יותר .

בעד לתת כוח, כשזה ריאלי.

אבל את מתארת משהו שאת מנסה לעשות כבר הרבה זמן ולא מצליחה

ולכן העידוד כאן מבחינתי זה לחשוב מה הפעם את עושה שונה כדי להצליח, ואם נעודד אותך פשוט ללכת על זה בלי לחשוב, זה יהיה נחמד עכשיו, אבל מתסכל אחר כך.

את מתארת משהו שנשמע לא סביר לאשה רגילה. תוסיפי על זה ילדים והריון.. זה לא שפוי.

זה נשמע שכדאי לך או לוותר על הקורס או לוותר על העבודה.. 

וללכת איתו עד הסוף. כי לנסות בנוסף לעומס המטורף שיש לך כבר עכשיו להוסיף משהו כ"כ משמעותי לא נראה לי מוצלח.

אם את על הקורס הזה: להפחית עבודה למינימום, להפחית מטלות בית, להפחית נסיעות. כבר מעכשיו, וכשיתקרב המבחן אז עוד יותר.

אם את על העומס של החיים: לדחות את הקורס לזמן אחר. לחשוב מה הזמן שיהיה לך הכי ריאלי. אולי כ4-5 חודשים אחרי הלידה? ואז נניח להאריך חל"ד עד לתאריך של המבחן ובחודש חודשיים האחרונים גם לשלוח את התינוק למסגרת.

בקיצור, לחשוב הכי תכל'ס איך יהיו לך הסיכויים הכי גדולים לעבור את זה.

אני עברתי תואר עמוס עם הריונות ולידות, אבל תוך כדי התואר לא עבדתי בכלל. 

אין לי אפשרות לא לעבוד. באמת. 

אין לי אפשרות כלכלית לקחת מנקה/עוזרת. 

האפשרות היחידה זה להוריד את הרגל מהגז בכל ענייני הבית אבל פשוט מרחמת על הילדים.. 

לדחות את הקורס.. אפשרות, אבל מה, יותר קל לעשות את זה עם 3 קטנים? עדיף 2 קטנים, לא?! 

היה נוראי, הרגשתי בהישרדות יום יומית. כל תקופה נשברתי ולמרות זאת המשכתי. היום אני כבר 3.5 שנים אחרי ועדיין סובלת מהשלכות של התקופה ההיא.

סליחה שלא מעודדת.

סיימתי תואר ראשון כשהבן שלי היה בן שנתיים וחצי. ילדתי בתחילת סמסטר ב' של שנה א'.

תמיד עבדתי במקביל, באיזור ה60% משרה. לפני שהוא נולד אפילו עבדתי יותר - הייתי עושה משמרות בשעות שלא למדתי. נגיד בימים שלמדתי בבוקר - עבדתי ערב עד הלילה. ביומיים שלא היו לימודים עבדתי משמרת בוקר, וכמובן שישי או מוצש.

אחרי הלידה עבדתי רק בוקר, 3-4 ימים בשבוע. בהמשך עברתי למשרת סטודנט במשרד ממשלתי שזה בדיוק 60% משרה(120 שעות בחודש), אבל היה לי תוספת מעונות ופרמיה למשרד שלנו שזה יצא עוד כמה מאות שקלים בחודש.

בגדול מה שהנחה אותי זה -

לתעדף מה עיקר מה תפל, מה דחוף עכשיו ומה יכול לחכות, במה אני משקיעה ובמה עושה את המינימום או לא עושה.

1. ציונים - מבחינתי שאפתי לעובר, לא היה לי צורך ביותר. בסוף סיימתי עם ממוצע מעל 80 ובחיים התעסוקתיים ידעתי שאף אחד לא מסתכל ויודע בכמה ציון ממוצע סיימתי את התואר לכן לא ראיתי עניין להתאמץ. מחריגה תחומים מסויימים שכן יש ערך בציון ממוצע בתואר - תבררי איך מקובל בתחום שלך.

מאמינה שאם הייתי רווקה ולא עובדת, או רק נשואה ולא עובדת הייתי יכולה להוציא מעל 95 מבחינת היכולות שלי..

2. עבודות הבית וטיפול בילד - להתחלק עם הבעל.

נשמע שבגלל שהוא לא בבית בצהרים ובערב הכל נופל עלייך עם הילדים. יש אפשרות שהוא יהיה יותר נוכח בצהרים ובערב? גם במחיר של עזיבה חלקית/מלאה של הכולל לתקופה זמנית..

בסוף זה גם חשוב שלילדים יהיה קשר עם אבא, וגם בשבילך לזוגיות..

3. להחזיק בראש שזה זמני, ולעשות ספירה לאחור מתי זה נגמר.

במיוחד אצלך שמדובר בכמה חודשים בודדים ולא בכמה שנים..

מבינה שאצלך זה במקביל להריון אז ספירה ביחד.

4. למקסם זמנים וסדר יום מאורגן - להחליט איך את מחלקת את הזמן בין הלימודים, לעבודה, לבית, לבעל ולילדים, ולתמרן בתוך זה.

בשעתיים של הלימודים - להיות רק בלימודים. פלאפון בצד, לא חושבת על הילדים ועל כלום.

בשעתיים של הילדים - נטו להיות איתם. לשחק, לטפל, וכל מה שצריך.

5. לפנק את עצמך מידי פעם. מגיע לך.

לצאת עם חברות/משפחה, לראות עולם שהוא מעבר ללופ של עבודה-לימודים-בית-ילדים.

זה מכניס קצת אנרגיות וכוחות.

בהצלחה

מציעה שיטה שאני השתמשתי בה -

תבדקי כמה שאלות יש לך במבחן, וכמה בערך מכל נושא.

תבדקי מה ציון עובר שאת צריכה בשביל לעבור את המבחן הזה, ואז תוכלי להתמקד בללמוד טוב טוב כמה נושאים עיקריים שיספיקו בשביל לעבור, במקום ללמוד את כל הנושאים אבל לא לעומק ולא בצורה שבאמת תהיי בטוחה שאת מצליחה ועוברת.

ככה לפחות אני עשיתי.. למדתי שלושת רבעי מהנושאים בדכ. 

תודה רבה על העצות!! 

קודם כל לנשום... לנשום לנשום!

זה מלחיץ זה מציף וככה אץ לא מצליחה בכלל לחשוב על כלום. 

תנשמי תרגעי ומחר תחשבי מה לעשות זה יהיה יותר יעיל. 

ב. תתייעצי עם כאלה שעשו את זה ספציפית כמה באמת איך למדו? כמה זה דורש וכמה זה קשה? ואם מספיק לך לעבור, גם מה צריך רק כדי לעבור ולא לקבל 100.

ג. האם זה עושה לך טוב? למה את באמת רוצה את זה? זה שאלות חשובות. כי הם המניע. כשיש מה אפשר כל איך...

ד. בגדול זה להוריד עומס שאפשר במקומות אחרים. הרבה להתפלל על זה, ולא לשאוף לעשות את מה שאת יכולה בלי האמהות כי היא מאד שואבת ואי אפשר להיות 100 אחוז בהכול. תחשבי שש80 אחוז פה ו80 אחוז פה זה כבר 160  אחוז...

ה. ניהול זמן. לחשוב מראש מתי את לומדת מה ולהשתדל לעמוד בזמנים שהספקת. לעזוב טלפון בזמן כזה הופך את הלמידה להרבה יותר יעילה. אם אפשר להביא אלייך חברה יכול גם לעזור. לתכנן לא רק את הלמידה אלא בכללי יותר את הלוז. כי זה משפיע אחד על השני. כמה שאפשר להכין אוכל במרוכז להרבה זמן, או לתכנן אוכל שבוע מראש. להביא יותר ביביסיטר לילדים. ולראות מה נותן לך כח.

ו. כשאין כח ללמוד- רק להתחיל נגיד 10 דק עם טיימר. אחרי זה תראי שהלימוד כבר יזרום וימשיך מעצמו... 

זה מה שעולה לי בשלוף.

הרבה בהצלחה!!

בד"כ לקורסים האלו יש נטיה להיות בגישת מרתון.

לדחוס הרבה חומר בזמן קצר ולצפות מהתלמידים להתיישר לפי הקו הזה.

ואז התלמידים רואים שתי אפשרויות:

1. קורס כסח

2. לדחות את מועד הקורס ואז שוב קורס כסח.

אבל יש אפשרות שלישית והיא תלויה בעיקר בך.

את יכולה להחליט שהדרך של מרתון לימודי זה לא בשבילך,

ולבנות תוכנית אישית שמבוססת על הקורס, אבל המטרה שלה להספיק רק 60-70% מהחומר.

זה עדיין המון, אבל זה לא במטרה לעבור במועד הקרוב,

אלא המטרה שלה היא להיות מסוגלת לעבור במועד הבא.

יש לי חברה שחזרה ללימודים בדיוק מהסוג הזה אחרי 10 שנים וזה בדיוק מה שאמרתי לה לעשות.

בד"כ בקורסים כאלו יש שיעורים מוקלטים שמקבלים ואפשר לחזור על החומר שוב.

במקרה שלה, היא למדה את הקורס הראשון, השתפרה מאוד, הספיקה כמות חומר יפה, לא השתעבדה על זה, ולא לקחה חופש 3 שבועות.

כן עשתה מה שביכולתה.

ככל הנראה לא עברה את המבחן (זה תואם לתוכנית האישית)

אבל חוץ מההספק הלימודי, גם מיומנויות הלמידה השתפרו. היא יותר מבינה מה עבד לה טוב ומה לא מבחינת החלוקה, היא למדה איך ללמוד, הערפל הזה של לחזור ללימודים שהיא נכשלה בהם שוב ושוב אחרי 10 שנים, זה כבר מאחוריה.

לבינתיים עוד לפני שיש ציונים והקורס הבא נפתח, יש זמן לתחזק את החומר, לעשות דברים שהיא רצתה ולא הגיעה אליהם. להמשיך בחומר דברים שהיא דילגה עליהם, להשתפשף בתרגול איך עונים על השאלות, ולבוא לקורס הבא יותר מוכנה-

גם בהיקף הידע ועוד יותר חשוב, במיומנות הפתרון.

בגישה כזו של ללמוד את כל החומר על פני זמן של שני קורסים+ בין לבין לתחזק+ מבחן אמצע (המבחן האמיתי של הקורס הראשון למעשה שמדמה מבחן אמיתי מבחן עומס מנטלי)

הסיכוי שלה לעבור את המבחן השני לדעתי גבוה.

מה שבטוח, שבתוכנית הזו היא הרבה יותר קרובה למעבר מאשר מה שהיה בכל השנים האחרונות.

אני מבינה שאצלך זה 3 קורסים אז אם מכפילים כל אחד מהם זה 6 קורסים. זה באמת הרבה וכדאי לפרוס.

אבל כדי להזיז הר צריך להתחיל ממשהו, וכל אבן שהזזת מקרבת אותך להשגת היעד הסופי.

צריך בגרות והתמדה כדי להצליח לשלב עם חיי משפחה מלאים ובקרוב יהיו 3 קטנטנים ואין ספק שזה מאתגר ממש. אבל זה אפשרי, תלוי בך כמה רצינית תהיי לפי התוכנית שלך ללמוד מהקלטות וסיכומים בלי מסגרת זמנים מחייבת.

לגבי העניין הכלכלי, את בלופ. המצב הכלכלי לא מאפשר לך את התנאים ללימודים, ובלי התנאים את לא תעברי את המבחנים מה שמונע ממך להתקדם כלכלית בחיים.

הפתרון ללופ הזה הוא שתי אפשרויות:

1. להקפיד לחסוך מעט כסף כל פעם עד שיצטבר הסכום הדרוש לצורך מימוש התוכנית (עלות קורסים+ אובדן הכנסה+ מיקור חוץ למשימות בבית כמו ניקיון, אוכל מוכן ובייביסטר)

2. לקחת הלוואה תוך חישוב של כמות הכסף שצריך עכשיו, מתי תוכלו להתחיל להחזיר אותה, וריביות סבירות.

את ההלוואה אפשר להחזיר מתוך עליית השכר שתגיע בעקבות סיום הלימודים.

לשתי האפשרויות יש סיכונים ויש יתרונות וחסרונות. אפשר לשלב בין האפשרויות.

אבל לפחות יש להם היתכנות לצאת מהלופ שאת נמצאת בו כבר כמה שנים.

לשלם על קורס ולא לשלם על מה שיאפשר לך ללמוד זו השקעה לבטלה.

התשלום על הקורס לא יגרום לך לדעת את החומר. את צריכה לתכנן את עצמך נכון שיהיה לך הזמן ללמוד

גם אם זה דורש ויתורים מסביב.

זה ממש רעיון יעיל! 

ממש תודה רבה על נקודת המבט הזאת!! 

מניסיון שלי למרצים יש נטיה לא לדעת כמה זמן באמת לוקח לתלמידים ללמוד, לפעמים כלפי מעלה לפעמים כלפי מטה (בדיוק עכשיו מרצה אמר לנו להתחיל לחרוש למבחן שיהיה עוד שבועיים, כשלדעתי אחרי שעברתי על החומר ומה צריך ללמוד לא יקח לבן אדם ממוצע יותר משלושה ימים ). זה נשמע שהוא ממש ממש מגזים בהערכה שלו של החומר, אני ממש ממליצה לברר עם תלמידים שעברו את הקורס מה זה באמת דרש מהם

והמבחן עוד יותר.. 

ויש לי חמישה ילדים ועבודה עד 16:00

לא קל אבל אפשרי!!!

הכנסתי לראש שהברירה היחידה שיש זה להצליח

וזה לטובתי ולהתקדמות שלי.

ביום של שיעור אני מגיעה מהעבודה ומיד מתחברת לשיעור(לומדת בזום)

כל שיעור הוא 4 שעות אז עושה הפסקות ומנשנשת בין לבין אבל מסיימת את השיעור באותו היום ולא דוחה כי אחרת זה נמרח....

גם שיעורי בית- אני ננעלת בחדר ועושה

אל תוותרי לעצמך, הסיפוק של אחרי שווה את זה

בהצלחהההה🥰

נתת לי המון כוח !

שיהיה המון בהצלחה!! 

השערה שלי היא שאולי הבעל יכול להכנס, וודאי לא עוד אנשים. בכ"א זה הליך שאמור להיות סטירלי, ויש עוד אנשי צוות.

בהצלחה רבה, שיעבור בקלות ובבריאות,

בשורות טובות

אני לא יודעת מה להגיד לך, לא מבינה בזה בכלל

המון כוחות!!!

בעניי זה רק הולך ומחמיר, הקלנאית בכלל לא מתרגשת מזה. אמרה שזה לגמרי תואם גיל

אצלי הוא אצל קלינאית בגלל עיכוב בדיבור

ברגע שהשטף יגיע זה אמור לעבור

אם את לא רגועה תתייעצי 

זה נראה מלחיץ ומפחיד אבל לגמרי תואם גיל

הילדים שלנו באותו גיל...

עם גלים של שיפור ואז שוב חזרה לגמגום.

התחיל לגמגם בגיל שנתיים ומשהו, והפסיק סופית כעבור כשנה, לא זוכרת בדיוק.

אבל בגדול אם היא מגמגמת כבר כמה חודשים כן הייתי ממליצה לפנות לקלינאית, כי יש דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לה (נראה לי פחות טיפול ישיר בגיל הזה, אבל את יכולה לתת לה דגם של דיבור שהיא תחקה וזה יעזור לה). אני באופן אישי התייעצתי עם חברה שטיפלה בגמגום וכיוונה אותי מה אני יכולה לעשות כאמא כדי לעזור לו. (אחר כך היה לי עוד בן שגמגם, ואצלו זה עבר מהר יותר. לא זוכרת בדיוק זמנים. אבל אולי זה קשור לזה שאצלו כבר הייתי מנוסה והתחלתי יותר מוקדם לעשות את מה שעשיתי עם אח שלו...).

תחושה של מה את עושה איתו בכלל? כלום ושום דבר

או שהיא לא מקצועית בכלל.

שורפת כמה שעות כל שבוע ונררה לי שהיא לא עובדת איתו, גם בעלי אמר את זה כשהלך איתו לטיפול פעם 1

קצת מוזר לי. להחליף מטפלת לא ניתן לצערי כי אחרת אחכה עוד שנה...

קלינאית תקשורת קידמה את הבן שלי ממצב שלא דיבר, אולי שתי מילים, למצב שהיה לו אוצר מילים מספיק להגיד כל מה שרצה כולל צירופים ימשפטים קצרים

בה המשיך להתקדם גם אחרי סדרת הטיפולים הראשונה

יש מטפלות טובות יותר ופחות

ויש עניין של התאמה בין מטפל למטופל(ואצל ילדים בין מטפל למטופל להורים)

ואם את מרגישה ככה ממש לא הייתי ממשיכה להילחם על הטיפול הזה, אלא סוגרת יפה ומחפשת מטפלת אחרת שתתאים לכם יותר. אולי שווה בפרטי(אנחנו הולכים למרב"ע פרטית מדהימההה. זה לא זול אבל שווה כל שקל, אחרי שהיינו בציבורי אצל מרפאה בעיסוק גרועה.. זה לא אומר שכל המרפאות בעיסוק גרועות, זה אומר שזו שהיינו אצלה ספציפית הייתה גרועה, ועכשיו אנחנו אצל אחת מדהימההה)

כשאת משקיעה כל שבוע במיוחד לקחת אותו אליה...

ניסית לדבר איתה? לשאול על מה היא עובדת איתו? אם היא רואה שהוא מתקדם (כי את לא ספיר מרגישה שיפור)? ואיך אפשר להמשיך לעבוד איתו גם בבית?

קלינאיות הרבה פעמים עובדות דרך משחקים, ולפעמים למי שלא מבין זה נראה שסתם מעבירים את הזמן ולא עובדים על כלום. אבל אולי אם היא תסביר לכם תוכלו להבין יותר ואז גם להמשיך את העבודה איתו בבית.

מבאס ממש שחיכיתם לזה כל כך הרבה ובסוף את מרגישה שזה לא אפקטיבי...

אם מתייחסים או מלחיצים את הילד זה עלול לקבע את הגמגום

אם הילד מודע לגמגום שלו וזה מתסכל אותו - לא להתייחס לזה יכול לגרום לזה להיות 'הפיל בחדר' וזה לא בהכרח נכון.

כשאני ראיתי עם הילדים שלי שזה מפריע להם, אמרתי משהו כמו 'לפעמים הדיבור קצת נתקע לך בפה, וזה מעצבן ומתסכל, זה בסדר וזה קורה לפעמים לילדים, אנחנו מקשיבים לך בסבלנות עד שתגיד כל מה שאתה רוצה להגיד'. לא צריך לחזור על זה יותר מידי. אבל כן נכון להתייחס למצוקה של הילד ולא להתעלם.

אם נראה שזה לא מטריד יותר מידי את הילד אז לא צריך בהכרח להתייחס.

וכמובן לא להחליץ, לא להשלים מילים, ולהיות עם הרבה סבלנות.

ממליצה לקרוא באתר של אמב"י, יש פה עוד הרבה מידע שיכול לעזור:

מידע להורים לילדים שמגמגמים - אמב"י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.

אצלנו עבר אחרי כמה חודשים.

זה היה נורא.

ברמה שהילד היה מנסה לדבר ומסתתר מאחורי החצאית שלי ממש בקושי רב לחלץ מילים

מדובר בילדים שהיו מדברים שוטף לגמרי לפני.

שמתחיל במשפט

אני מבינה שאת מרגישה ככה ורוצה איקס

סופו מועד מראש לכישלון

כי הוא הקדמה ל'אבל'

וסתם טרחני עבור השומע

בטח אם היא בגיל 2.5

היא אבדה את הקשב באמצע המשפט הראשון

הבעיה היחידה בהתנהלות שתארת

הוא הציפייה שלך שמשהו אחר יתרחש

ככה מתנהגים ילדים בני שנתיים (חלקם) וזה תקין לחלוטין

הפתרון הוא לצפות את זה מראש ואז זה לא מעצבן

או לפחות הרבה פחות מעצבן

כשלא מתעצבנים

מצליחים להגיב יותר נכון ויותר בסבלנות 

שיש אצלם פער בין המחשבה לביטוי.

זה יוצר לפעמים קושי רגשי. תחושתי ועוד.

תנסי לראות אם יש גם קושי בכיוון הזה, ואז לאבחן ולטפל לפי הצורך.

וכדאי לחפש מה יכול לעזור לה להרגע. אם זה חיבוק. או אולי עיסוי.

שגם אם זה מאד נפוץ

זה לא אומר שזה תקין וטוב.

הרבה ילדים (ומבוגרים..) היום תקועים במגננת אלפא

ומאד לא קל להיות הורה לילד במצב כזה

מחזקת אותך ברצון לשינוי.

אין הרבה מה לעשות מלבד להבין שככה זה ולהכיל את התסכול.

כדאי מיוזמתכם להציע לה דברים שהיא יכולה להיות עצמאית בהם. למשל לחתוך מלפפון, לקלף גזר, לקפוץ על מזרון. לתת לה זמן לעכל את החלופה.

אפשר למלל לה "רצית א ואמא אמרה שאי אפשר. את מתוסכלת". להציע חיבוק, להציע מרחב ולתת לה להרגע ולקבל את השינוי בין הרצוי למציאות. לא להבהל ולא לכעוס אלא להשאר ביציבות רגשית כדי שהיא תוכל לחזור לרוגע בהדרגה.

בהצלחה

זה שלב קשה ומדהים בו זמנית. היא לומדת כרגע איך להיות עצמאית ואת הגבולות שלה. אח"כ מגיע שלב הלמה😅

אבל אני מרגישה שיש פה משהו מעבר, קשה לי להסביר בדיוק. אבל אולי בכמ אין מה לעשות בגיל כזה.

כלומר העצה הכי טובה כרגע זה מה שאמרת - שאנחנו נשאר יציבים רגשית ולא נכעס, כי לדבר איתה על זה ולצפות ממנה יהיה רלוונטי בגיל מאוחר יותר. אבל זו גם העצה הכי קשה 😅

זה גיל ממש ממש קשוח.

לי מאוד עזר להגיד לבן שלי כשרצה משהו (למעשה עד היום)

נגיד היום רצה מאוד ברד

אני אומרת לו: אתה רוצה ברד?

הוא: כן

אני: אני מבינה שאתה רוצה ברד, איזה צבע ברד אתה אוהב?

הוא: הכי אוהב כחול וסגול

אני: זה באמת מאוד טעים, בוא נחשוב על איזה יום חגיגי מתאים שנלך לקנות ברד

וגם כשהוא מתעקש ומתעצבן, אני משתדלת להיות סבלנית ולחזור שוב ושוב על מה שאמר

"אני מבינה שאתה מאוד רוצה ללכת, לעשות, לשחק ב... זה באמת כייף"

את ה"לא" אני משתדלת להגיד רק פעם אחת

ולהבין את הרצון שלו מלאאא פעמים

אבל פשוט לא זורמת עם הרצון.

ובכנות, קל לכתוב. יש לנו מלא אתגרים איתו ואנחנו מנסים ללמוד מה הכי עובד לנו איתו. 

יש צרחות ומשתטח על הרצפה.

אני מתיישבת לידו על הרצפה ואומרת אתה ממש עצוב, אני מבינה, רצית לצאת ע-כ-ש-י-ו מהבית ועכשיו אי אפשר, רק יותר מאוחר. אתה ממש ממש כועס, נכון? רצית לצאת? כן, אני מבינה. עכשיו לא יוצאים, רק אחר כך.

שותקת קצת, נותנת לו לצרוח ולבעוט. מדברת עוד קצת, שותקת עוד קצת, עד שהוא מתרכך ואפשר כבר להרים אותו ולתת לו חיבוק, ולהציע רעיונות חילופיים לפעילות אחרת.

כמובן שזה במצב האידאלי שאני באמת פנויה לשבת על הרצפה לידו...

כמה נקודות:

1. לגבי שיח על הרגשות שלה, כששוללים אותם באותו משפט זה לא נותן לה את ההכרה והמענה.

תגידי לה: ממש ממש רצית להכין את העוגה? את ממש עצובה שאני לא מרשה?

לתת חיבוק, לחכות שתגיד כן או תהיה באיזה הרפיה, ואז רק לעבור לשלב הבא אם יש צורך.

2. לתת במידת האפשר בחירה *מראש* ולמנוע תסכולים;

את רוצה לעזור לי לשים את המים או להביא את השמן?

ומעבר להתנהלות נכונה איתה, התנהלות נכונה עם עצמך:

1. להכיר, שזה קשה, סוחט מאתגר. ההכרה הזאת מאפשרת גם לנו כמבוגרים קצץ להרפות ולהרגיש יותר בטוב.

2. לעבד גם לעומק יותר את התחושות מולה.

בתור התחלה, אפשר בשיח קליל עם בעלך, לשתף שהיה מתסכל קשוח מעייף מתיש וכו. ככל שאת תהיי יותר פניה רגשית בעצמך תוכלי להכיל גם אותה ולהיפך.

יש את המשחק פרצופונים שזה ממש לקטנים

גיל 3-6 כזה

ויש עוד משחקים , כדאי להתייעץ עם  מטפלת רגשית

או אפילו אפשר

להדפיס פרצופים מביעים רגש (לחפש בגוגל אולי)

לשאול על הפרצוף "מה הוא מרגיש? "

ומי שמנחש נכון מקבל אותו.

מנצח מי שיש לו הכי הרבה.

לגילאי יסודי + 

יש "סיפורים מתוך הלב של אורי/ תמי" וגם הסדרה "צוּר" בעלוני הידברות, כל שבוע הם נותנים סיפור שמדבר על רגשות או מעשים בעקבות הרגשות

כך שזה לא רק חינוך למידות טובות 

(גם בסיפורי צדיקים!)  אלא בהחלט אפשר לפתח את זה, לעצור באמצע ולשאול "איך אתם חושבים שהוא מרגיש? ולמה?" ובסוף "מה אתם חושבים על הסיפור?" ולתת להם לבטא מה הם מרגישים או עם מי הם מזדהים, ולמה.

עקרונית, ככל שמתמללים רגשות ומנחיכיםמאותם בסיטואציות בבית

למשל "אחותך נפגעה מאוד ולכן בוכה" על הכוונה לפיוס, ולעזור לה לתמלל איך היא מרגישה כדי שהילד שפגע (למשל) יידע להתנצל

או "אני מאד גאה בך, כל הכבוד!"

או "תודה רבה! זה מאד מיקל עליי/ עוזר לי/ משמח אותי ש...."  

או "תודה רבה מקרב לב!" "תודה מכל הלב!"  

הילדים לומדים להשתמש בזה גם ביניהם. 

אבל לדעתי תתחילי ליישם את מה שאת רוצה שיקרה.

תספרי ותשתפי יותר על עצמך. את עובדת?

תספרי לילדים איזו דילמה מהעבודה, משהו נחמד שקרה לך, משהו מעצבן שקרה. כל יום חוויה אחת, אפילו קטנה, אפילו לא חשובה.

מניחה שלאט לאט הם ילמדו להקשיב יותר, לפתח שיחה סביב הנושא אולי, ואולי יזכרו בדברים דומים שקרו גם להם.

או סיפורים מהעבר שלך, מניסיוני ילדים מאוד אוהבים את זה, כל מיני סיפורים מחוויות שלך מהגילאים שלהם, או מחוויות דומות לשלהם. זה לא צריך להיות דברים עמוקים ולא מעיק או מלחיץ, סתם שיתוף בחוויות, לאט לאט תנסי להוסיף גם קצת רגש. לדעתי זה יכול למלא קודם כל את הצורך שלך ביותר שיתוף, וגם ללמד את הילדים לשתף. 

אבל, אני לא כזאת, אירועים עוברים לידי אני לא אחת שמנתחת וחופרת בכל אירוע, ויש לי עבודה עם המון התרחשויות, אבל אני לא חווה את הדברים ככה לרוב..

אז גם להתחיל לספר כל מה שקרה לי בעבודה זה מאוד מאולץ ולא זורם, וגם הם לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלי..

את בעלי אני כן משתפת לפעמים כשיש הזדמנויות, אבל זה לא שאני חייבת ואם אין סיטואציה מתאימה אז פשוט לא אספר ואמשיך הלאה. 

ולפעמים גם בסוף נזכרת בעקבות זה במשהו אמיתי.

(ממציאה ברמה של "וואי היום בדרך לעבודה הלכתי ממש מהר ונפלתי קצת"... מיד: "אוי אמא זה כאב לך?" ואני מגיבה לזה, ומזכירה לה כשהיא נפלה ומשם היא מספרת על מכה היום בגן...

או למשל:

"היום בעבודה מישהו דיבר ממש בקול בטלפון וזה היה לי קשה אז ביקשתי ממנו שינמיך והוא אמר אוי סליחה לא ידעתי, ובאמת הנמיך..."  זה קצת המקום שלי להכניס פנטזיות חח וגם זה סוג של שיתוף)

יכולה לשתף אותך שאני פחות טיפוס של חיבוקים, מנשקת עד כלות את הקטנים, כשהם קצת גדולים אני ממש צריכה להכריח את עצמי,

ויום אחד החלטתי שאני חייבת להשתפר בזה והתחלתי באופן יזום לחבק ולנשק את הבן הגדול (בן 11) בהתחלה הרגשתי שזה ממש מאולץ

ולא טבעי ולא זורם, אבל ככל שעבר הזמן זה נהיה הכי טבעי ונעים וזורם.

אז כל דבר מאולץ יכול להפוך לטבעי אם עושים אותו מספיק פעמים.

אם זה חשוב לך (וזה בהחלט חשוב!) תעשי את זה בכוח, מאולץ- אחרי הפעולות ימשכו הלבבות

ילדים מקסימים ב"ה. לא 'חייבים' להכניס גם שיח רגשי.

אבל את זיהית משהו שחסר לך. אולי כדאי לך לדייק מהו בדיוק, ולמה זה חסר, ולהחליט האם את באמת רוצה לשנות את זה, אולי תחליטי שכרגע זה לא בראש סדר העדיפויות ואת לא רוצה להשקיע בזה יותר מדי אנרגיה, וזה בסדר גמור.

ברור ששיתופים לא באים לך בקלות ובטבעיות ולכן זה ירגיש לך מאולץ.

מכירה את את שלפעמים יש ילד שקשה איתו יותר וממליצים להורים לנסות למצוא כל יום משהו אחד טוב שעשה, משהו אחד להחמיא לו עליו, כדי לשנות את הדינמיקה? ובהתחלה זה קשה ממש ופשוט מרגישים שאין שום טוב ואם מתאמצים אז מוצאים ולאט לאט זה נהיה הרגל. אותו רעיון עם בן זוג, הרבה פעמים ממליצים להחמיא 'בכוח', להודות באופן מאולץ, מתוך תקווה שזה יהפוך להרגל וגם ישנה את הדינמיקה.

אז אם החלטת שזה חשוב לך, תנסי למצוא 'בכוח' משהו קטן לספר. אל תלכי על דברים כבדים או ארוכים מדי, אפילו בלי רגשות בהתחלה. נסי למצוא אנקדוטות קטנות, רגעים משעשעים, בדיחה נחמדה ששמעת, ותתחילי לספר כל יום משהו קטן, שורה שתיים. את תתרגלי והם יתרגלו, גם אם בהתחלה זה מאולץ... לאט לאט זה יגדל, הצורך שלך לספר להם ושלהם לשמוע, ואולי גם לחלוק מנסיונם ומהחוויות שלהם. 

אפשר פשוט לשאול אותם

או פשוט להיות שם ולהקשיב. ילדים אוהבים לדבר מעצמם לרוב.

לגבייך - הייתי חושבת על כיוון כזה - אולי בגלל שאת מרגישה "לא מעניינת" או ש"לא מתעניינים בך", את רגילה כבר להעביר הלאה ולא לעשות עניין?

מציעה להתחיל לדבר עם עצמך. זה נשמע קצת הזוי, אבל תקשורת טובה לדעתי מתחילה בינינו לבין עצמנו

קרתה סיטואציה מעניינת בעבודה - תחשבי עם עצמך איך הרגשת עם זה. אם היית מדברת עם מישהו שרוצה להקשיב, איך היית מספרת?

אפשר אפילו לדבר "באוויר" לדמות דמיונית שאת סומכת עליה ולתרגל

גם כשלוקחת אותם לזמן אישי יש שקט, וזה לא השקט הזה הנעים, אלא ממש מאמץ למצוא נושאי שיחה..

הבת האחרונה באמת שונה ומתאימה לסיפורים ששמעתי עד עכשיו על ילדים שחוזרים מהגן עם אינסוף סיפורים..

בקשר לרעיון השני, אני מתלבטת, כי לקח לי זמן לקבל את עצמי שאני ככה כזאת, אז לא רוצה לשים על זה שוב סימן שאלה.. אבל אולי שווה לנסות 

מניסיוני לפחות

בעלי דברן. גם חמי וחמתי. אני למדתי לדבר עם הזמן

ההורים שלי פחות למשל.. אז אצלם הם יותר שותקים, מולנו הם אוכלים תראש😅

לגבי הפסקה השנייה - אני חושבת שהרבה פעמים הבחירה לקבל את עצמנו יכולה להיות גם בריחה מהתמודדות או קושי לשנות. תחשבי על זה♥️

זה עבודה

מעניין איך עבדתם בטיפול הרגשי...

בכל אופן, אם לא ניסית פרחי באך

ממליצה ממש תמצית שנקראת  cerato היא פותחת רגשית

את יכולה להביא אותה לך, לילדים, לבעלך.. למי שרוצה... לילדים יעבוד יותר מהר כנראה

וזה פשוט פותח את החסימות האנרגטיות שיש בהקשר של חיבור ודיבור לרגשות.

ברובד הפרקטי מאמינה שיש סטים של שאלות שאפשר להתנסות בהם לפתח שיחה עם ילדים,

יש קלפים לילדים עם תמונות שמבטאות רגש, אני יכולה להמליץ לך על שתי ערכות כאלו

אבל זה תמונות, בלי טקסטים ארוכים, זה פשוט עוזר להפתח...

אולי אפשר ללכת לסדנא שמלמדת רעיונות איך ליצור שיח רגשי באמצעות נגיד קלפים או אומנות 

כלל ראשון בעבודה רגשית זה זיהוי ולתת שם לרגש, קצת כמו שלומדים אותיות  

יש הרבה ברשת לדעתי רשימות של רגשות את יכולה להדפיס לך

ולפתח קודם מול עצמך זיהוי ונתינת שם לרגשות, לא יודעת אם תתחברי לרעיון, אבל זורקת ככה רעיונות אולי תקחי את זה למקום שלך.

אני מאמינה שאת כן מזהה רגשות ויודעת לתת להם שם, אבל אולי לא שמה להם מספיק דגש ומקום ביום יום.

אפשר לנהל יומן רגשות.

זמן של שקט לעצמך ללא הסחות דעת ואת יכולה לצבוע מנדלות ולהקשיב למוזיקה מרגיעה ולנסות לחשוב

ואולי אח"כ לשבת ולכתוב כתיבה חופשית ומה שעולה עולה. 

לפתוח ילד רגשית, מגיל מסוים אם הוא לא רגיל לזה, יש מצב שווה לקחת לטיפול, 

לא ארוך טווח בהכרח, רק כדי לקבל כלים, כי צריך חוכמה איך לעשות ואיך לבנות את זה, ולא יודעת כמה פניות יש לך לזה

אני יודעת שטיפול זה עלות לא זולה, אבל אולי שווה את זה, במיוחד אם יש ילד שאת יודעת שיותר צריך את זה.

אז ילדים יספרו לך , ישתפו אותך.

לא קשור לשיח רגשי לדעתי. הרבה אנשים גם לא יודעים לעשות את זה נכון. צריך לדעת לשתף רגשות במינון הנכון ולא בצורה ישרה מדי . אם הורה כל הזמן שואל מה הרגשת , מה רגשות שלך , מה רגשות שלו , זה מאוד מעיק ומרחיק

כשילד עצוב/ כועס/מתוסכל/ מתרגש- תשקפי לו את זה. "אני רואה שאתה ממש מתוסכל שאתה מנסה... ולא מצליח. זה באמת מתסכל" "וואי איזה מרגש שמחר יש מסיבת טו בשבט בגן!" "ממש מבאס שלא קיבלת את הציון שרצית במבחן".

ואם תצליחי גם לספר על עצמך, עוד יותר טוב- "היום בדרך לעבודה נתקעתי בפקק מלא זמן והייתי לחוצה שאני אאחר" "היום שכחתי את האוכל בבית וממש התבאסתי"

הגיוני שבהתחלה זה יהיה קצת מאולץ אבל אם תשקיעי בזה עם הזמן זה יותר יזרום.

ואת מתארת מעבר לשפה של רגשות שבכללי חסר שיתופים בבית- את זה אפשר להתחיל בכל שיתוף הכי קטן- ושיתוף שלך נותן מודל לילדים לשתף גם. וכשהם משתפים אז להקשיב ולהתעניין. 

גדלתי בבית דומה. אבא שלי בכלל לא איש של רגש, גם לא מביע חיבה וכזה, אמא שלי אחת שכן מדברת רגשות, אבל זה לא הצליח לבוא לידי ביטוי מולנו כשהיינו ילדים. היא עבדה על זה המון, למדה כל מיני דברים בנושא (תעודות וכאלה) ולאט לאט הצליחה להכניס לבית שיח רגשי.

זה קרה ביחד עם זה שגדלנו ולמדנו שזה לא כזה מאיים. עדיין זה לא שיח שבא בקלות לרוב האחים שלי, אבל תדעי שזה אפשרי.

(בעלי בא מבית עוד יותר 'מאתגר' במובן הזה, שני ההורים שלו לא מדברים רגשות בכלל ובכללי משפחה ממש צינית והוא עבד על זה קשה בתור אדם בוגר, אז תדעי שלפעמים זה מגיע לבד)

בה הילדים מושפעים

זו דוגמה אישית

אז אם את לא רוצה לעשות שינוי עם עצמך

הסיכוי להשפיע עליהם אפסי

וגם לעשות שינוי בשביל מישהו אחר (הילדים) זה לא דבר שמחזיק

שינוי צריך לבוא מצורך/ רצון פנימי חזק

רק אחרי שינוי אישי אפשר לנסות להשפיע על אחרים 

ממליצה לך להתחיל בעצמך ללמוד להכיר ולהתחבר לעולם הרגשי שלך.

אמא היא הלב של הבית, ומתוך חיבור שלך לעצמך, יגיע שיח שלך עם בעלך שבע"ה יחבר אותו לזה, וגם עם הילדים.

ללמד את הילדים לשיים ולהכיר ברגשות;

היה ממש מאכזב שאבא לא יכל לקחת אותך

ממש קיוית שנוכל ללכת לשחק

אתה ממש כועס שלקחו לך משחק בלי רשות.
 

לי אישית יש תכנית לנשים שזה חלק מהותי מהעניין שלה, גם חיבור ללב שלנו כנשים ומתוך כך בזוגיות ובהורות, אם מעניין אותך מוזמנת לפנות בפרטי.

ובכל מקרה, מציעה לך למצוא את הדרך שלך לדברים שאת מתחברת אליהם בעולם הזה של הרגש, פשוט תרגישי מה מדבר אל ליבך❤️

לפעמים. זו כנראה איזו תגובת נגד לזה שבדורות הקודמים לפעמים לא היה שיח רגשי בתוך החינוך, אלא רק ציפיה שילדים ישמרו על כללי התנהגות ברורים.

היום לפעמים מגזימים לצד השני.

דבר שני, הזדהות ואמפתיה זה בדיוק בדיוק שיח רגשי. מה היית מצפה שמישהי תגיד לך כשאת משתפת על משהו מבאס שקרה לך? נניח ברד כשאת אוספת ילדים? נניח היית רוצה שהיא תגיד משהו כמו, יואווו איזה באסה! מבאס שהברד ירד בדיוק עכשיו, איזה מסכנה וכו'? משהו כזה? זה בדיוק הזדהות ומעבר לזה זה גם תיקוף של הרגשות שלך, שאת מרגישה מסכנה ו' בצדק',' יש לך זכות' להרגיש מסכנה כי קרה לך דבר מבאס.

אם לא היית רוצה בסיטואציה כזו שהיא תתחיל לשאול אותך בדיוק מה את מרגישה, אל תעשי את זה את לאנשים אחרים וגם לא לילדים שלך כשאת מבינה לבד שהם מאוד מבואסים ממשהו. אלא תתקפי את הרגשות שלהם ותזדהי איתם, גם אם *לדעתך* הם מבואסים בגלל משהו מטומטם ( משה לקח את הכוס הכתומה ובדיוק אני רציתי לשתות בכוס הכתומה עכשיו! )

אגב, הזדהות, תיקוף ושיח רגשי לא בא במקום גבולות וחינוך ושמירה על התנהגות תקינה, וזה לדעתי מה שלפעמים חסר היום ונותן הרגשה שמגזימים עם כל השיח הרגשי.

בעיניי קודם כל אדם לעצמו צריך כמה שיותר שיהיה מחובר לעולם הרגשות, מחובר לעצמו

אני חושבת שככה אוטומאטית הוא גם יוכל לדבר עם אחרים בשפה יותר רגשית או רגישה

לא חייב תמיד לדחוף מילים של רגשות בכח

החוכמה זה פשוט להיות רגיש מול הבן אדם שמולי לפי הצרכים שלו, לדבר איתו בשפה שלו.

לרוב בהקשבה לא צריך לשאול מה הרגשות שהיו שם, זה כבר המטפל יעשה..  לרוב צריך בעיקר להיות נוכח, אולי קצת לשאול שאלות שמראות התעניינות, תלוי בנושא.

אני בן אדם מאוד מודע רגשית וחושבת שדווקא הרבה פעמים לא משתמשת בשפה הרגשית דווקא, בעולם בחוץ... אלא אם כן חברה ממש מבקשת את זה

לרוב השיח יותר פשוט, יותר תואם אישיות וסיטואציה ובעיניי זה החוכמה האמיתית.

כשזה מלאכותי ומאולץ זה כבר לא זה...

לדבר איך אני מרגישה היום, כלומר מה היה היום אבל גם יותר עמוק, איך הרגשתי?
אני מאוד כזאת, לצערי בעלי לא

לא קשורה לשיח רגשי אלא לשיח לא תואם סיטואציה

כי יש תגובה רגשית מתאימה ומכילה להרטבות בגשם כמו

איזה מבאס/ קשוח

לרוב כשאדם משתף על רגשות שליליים

הוא רוצה הכלה/ ניחום ולא חפירה

דיבור רגשי לא בא לפתור בעיות אלא לשוחח על התחושות מאחורי הבעיות

אתן דוגמה

אתם אוכלים ארוחת ערב משפחתית

את מתעניינת איך היה היום של הילדים, לא בקטע דרמטי, סתם בקטע של שישתפו

האם מרגישים בנוח לשתף גם על אכזבות שהיו להם היום? או רק על דברים חיצוניים או חיוביים שקרו?

ובכלל, איך שיתוף על אכזבה או עצב יתפרש?

ואולי מולכם, לא מול האחים, הם מרגישים בנוח? הם מספרים?

ממש לא בשביל שתעני. אלא בשביל להביא היבט אחר של זה. אני גדלתי בבית מהמם ושמח שזה פשוט לא היה חלק. לא בקטע אנטי, כמו שזה לא היה נוכח בכלל ואני עד היום לא ככ יודעת איך לעשות את זה.

הרי החיים רצופים רגשות, בטח אצל ילדים. חבר העליב אותו, הוא ענה תשובה לא קשורה והרגיש מבוכה, חבר העדיף לשחק עם ילד אחר והוא הרגיש דחייה. זה לא בהכרח בא עם חרם, זה בא עם מהלך חיים רגיל. השאלה היא על השיתוף. 

כן , ילדים בדרך כלל משתפים. לא תמיד . ולא בארוחת ערב. יותר בשיחות רגילות אחד על אחד או כמה ילדים בנושא מסוים.

אבל אני עושה איתם שיח רגשי. מי הרגיש מה ולמה הרגיש? פשוט מקשיבה , מתעניינת פה ושם , מביעה הזדהות במקומות הנכונים .

לפעמים קורה בתגובה פחות מתאימה.

אבל לא מנהלת שיח רגשי ועל רגשות כמעט אף פעם.

כאילו זה ברור מהקשר. כל התמלול רגשות הרבה פעמים מרגיש לי מוזר...

א. זה צריך להיות תואם סיטואציה. לא עם כל אחד בכל מצב מתחילים לפתוח את הלב ולהכנס לעומק.

למשל אם ירד על מישהו גשם לרוב אין פה משהו יוצא דופן, ולא כל שכנה חולפת במעלית או מוכרת בסופר היא האדם לשיח רגשי ...

ב. יש אנשים שבכללית זה לא בא להם בטוב מאנשים חיצוניים, וזה גם בסדר וזה עניין אישי.

ג. גם במצב כמו שתיארת, לרוב אם מישהו יבוא ויגיד

וואי מעצבן, או לא נעים, ובלי לחפור מעבר יביע אמפתיה זה יהיה סבבה, ובדרך כלל אין צורך במעבר, גשם זו גם לא חוויה רגשית מציפה בדרך כלל...

ד. רגש אכן הרבה פעמים בעומק קשור לחויות ומאורעות והוא בהחלט לא אירוע של מה בכך לפתוח עם כל אחד על הדרך.

אכן.... הריון עודף

כל הכבוד שהתמדת ולא התייאשת, אפילו שזה היה הריון ארוך במיוחד....

את מוכשרת ממש, והשירים שלך הם ממש השראה. תודה שאת חולקת אותם עם העולם!

תודה רבה!!

כן, עוד לא קלטתי...

וקובץ השירים שלך- שמור אצלי

ומפעם לפעם אני אוהבת לקרוא בו

את מדהימה ומרגשת

והאומץ שלך לאורך המסע שעברת

והיכולת לבטא את הרגשות במילים

היא פשוט נדירה

מעריכה!!!

וואוו!

 בפרטי.

עקבתי בשקט אחרי ההתפתחויות..

הכתיבה שלך כל כך נוגעת!

שתראי ברכה בספרון בע"ה ושהקב"ה ישפיע עלייך טוב גלוי 🩷

תודה רבה!!

שמחה בשבילך שבסוף קרה, כל הכבוד על הנחישות😅

108 עמודים

של שירים, מחשבות ומילים שה' שלח לי. 

איזו מלכה!

אני מעריצה של אנשים שמצליחים לחלום ולהגשים 🙌

בתאריך של אתמול, לפני 9 שנים! 

שימשיכו להיות לך ימים טובים כל הימים!

תודה רבה! 

אמן!!

תתייעצי עם המוכרת שתתאים לך.

בהצלחה 

אולי מאפרודיטה? נראה לי עשיתי קניה של פיג'מות ועל הדרך הבאתי גם מחטב בשביל אירוע שהיה קרוב

אני קניתי בצבע גוף כי השמלה היתה בהירה

מניחה שיש בכל חנות הלבשה תחתונה

(שלי זה היה כמו תחתונים רק שהם עולים ממש גבוה על הבטן)

הפלות כולל לידה שקטה בחודש 9. וקיבלתי אספירין 100 מ"ג ולא קלקסן

ככה שזה לא מחייב מה כולם לוקחות. זה תלוי כל מקרה לגופו

רק מעודדת שילדתי 2 אחרונים אחרי מסע של 8 הפלות רצופות והריון חוץ רחמי. אז הכל מאת ה'

הרבה תפילות

אני ממליצה ללכת לרופא אחר מומלץ לחוות דעת נוספת. שווה בעיני להשקיע גם בפרטי בשביל זה (ואם יש ביטוח משלים בקופה, לפעמים אפשר לקבל החזר משמעותי).

את יכולה לבקש פה המלצות לרופאים מומלצים בתחום (אולי גם בפורום אבדן הריון יש נשים עם ניסיון דומה שידעו להמליץ, אבל לא יודעת כמה פעיל שם)

לק"י

קרקרים למיניהם.

גריסיני

בשרי גם טוב? אפשר שניצלונים.

(דברים כאלה? או שאפשר גם דברים שאוכלים עם צלחת קטנה ומזלג?)

ומזל טוב ליומולדת!

לארוחת ערב היום...חחח

הבאת לי רעיון, אבל אין לי מושג איך לבצע

ולטגן בשמן עמוק?

אפשר לשים שומשום בפרורי לחם

ולתבל

לק"י

משרה עם תיבול, קמח וקצת שמן.

טובלת בפירורי לחם ומטגנת.

(בלי ביצה)

יודעת להמליץ לי על אחד ספציפי?

נעימת החליל

צימר ואוו! 

לדבר לדבר לדבר.

סליחה על הקלישאה

אבל צריך תיאום ציפיות והבנה שאת לא האחראית הבלעדית על ההריון.

האם המחיר של התמוטטות של בעלך לא שווה את ההחזקה של ההריון?

(ובואי נפרק רגע, מה זו התמוטטות? האם זה קושי לתקופה הקרובה או שאת מתכוונת להשלכות רחוקות יותר?)

אני בכוונה מקצינה

כי לפעמים מה שכאן ועכשיו נראה לנו הרבה יותר קשה מהטווח הרחוק, אבל אם תצללי ממש פנימה, צריך להעמיד את זה על קושי תקופתי, מול ילד.

ועכשיו עם המטרה המשותפת הזו, את ובעלך חושבים איך מנהלים את הבית.

את לא צריכה למצוא לבעלך פתרון לקושי ואת לא צריכה לפחד שיהיה לו קשה

אתם צריכים יחד לחשוב איך מנהלים את התקופה הקרובה כך שאת תצליחי לנוח כמה שיותר

ואם משהו יותר מידי בשבילו, אז חושבים יחד על אופציות אחרות.

ולגבי ניהול סיטואציה, זה משהו שאת יכולה לעשות גם במנוחה?

נסי לחשוב איך את כן מעורבת בהתנהלות, בלי לאמץ את עצמך פיזית.

אם את מחליטה לשמור ולא לסכן את ההריון

אז תחליטי

תנוחי. נקטדה

והכל יסתדר לפי זה

לבעלך יהחה קשה-והוא יתמודד

ואיפה שלא-קחו עזרה חיצונית

אפשר גם מראש להקל עליו ולקחת

זה כן מקל מאוד

אפשר מישהי שתדאג לכלים לשטיפה לכביסות

ואפילו שתעסיק את הילדים אחה''צ

את תקפלי כביסות בישיבה ותספרי לילדים סיפורים ותחתכי ותקלפי ירקות בישיבה..

תקנו מלא חד פעמי ואוכל פשוט

מינימום מקלחות

תתנו תורנויות לילדים עם פרסים

תתפלאי כמה הם יודעים לעזור ככה..

גם אני לא מחנכת בפרסים קבוע..אבל כשחייב אז חייב

למצוא פתרונות תמיד אפשר

אבל אם לא תחליטי כלום לא יקרה

מבינה אותך ממש עברתי את זה

זה קשוחח שולחת חיבוקים

רק מחזקת לנוח כמה שיותר.. יודעת כמה זה קשה והבית על גלגלים, אבל לפחות אצלי ראיתי שרק כמה שיותר מנוחה (ותפילות) השפיעה שתספג

היתה תקופה קשה ממש שלא הרמתי כלום בערך והבית נראה כמו שהוא נראה אבל בסוף נספגה וההריון המשיך רגיל

הליכות קצרות רגועות אין בעיה, זה אפילו מומלץ כדי להימנע משכיבה ממושכת.

רגועות הכוונה לא בלחץ, לא לרוץ,

לא להפעיל לחץ על שרירי הבטן.

שבוע 9 זה ממש הזמן לעשות הכל כדי שההמטומה תיספג כמה שיותר מהר וזה יהיה מאחורייך.

בהמשך ההחלמה מתארכת כי התינוק מבפנים בועט בהמטומה, אז כבר לא יעזור גם אם לא תזוזי.

לכן עדיף עכשיו לתכנן חודש קדימה עם יותר מנוחה ופחות מאמץ ולא להרים דברים כבדים.

שימי לב שאם את מרימה משהו רחוק יותר מהגוף, אז יש את אפקט המנוף ואז מופעל לחץ גדול יותר על הבטן, לכן עדיף צמוד יותר לגוף.

אם צריך נגיד להכניס ילד קטן לאמבטיה,

אפשר כשאת יושבת על שפת האמבטיה להצמיד שרפרף לדופן האמבטיה,

ללמד את הילד לשבת על שפת האנבטיה, לסובב רגליים לבפנים, להחזיק ואז להיכנס פנימה.

וכן על זו הדרך.

הייתה לי ילדה בגמילה, לימדתי אותה לעשות בצד בלי להרים אותה, מוצאים פתרונות..

לגבי עזרה בתשלום זה מעולה.

לא חייבים לסדר את הבית כל הזמן, כשהמנקה תגיע שתרכז בערימה את כל מה שמפוזר, ואז מה שהילדים יודעים שהם יסדרו, ומה שלא, ישאר אחר כבוד עד מתישהו.

לפעמים לא צריך לנהל את הבית, לפעמים צריך לשאוד ולתת לגל לעבור.

הרבה בריאות!!

(כמו בנים)

מורידים את התחתונים לגמרי, מרימים את השמלה, מפסקים ועושים..

מה שנרטב נרטב,

בהתחלה הרטיבה את הסנדלים עד שלמדה איך עושים.

לא יודעת אם זה שווה את הבלאגן כשיש ברירה,

לי זה היה שווה שתהיה עצמאית בנושא כדי לשמור על ההריון.

אפשר גם לצאת עם סיר ושקיות ואז יש לה איך לשבת רגיל.

לקניון נגיד הייתי עושה ככה. כדי לא להרים אותה בשירותים ציבוריים.

אולי אם אין ברירה להוריד את הגרביון לגמרי,

לנקות עם מגבון את הרגליים ואז להתלבש שוב.

או לחפש שיטות אחרות,

בטוח יש עוד פתרון חוץ מהורה מתכופף למרות שזה הכי נפוץ.

היא מחזיקה אותו כדי שלא ירד

ואז יושבת באוויר כאילו יושבת על אבן קטנה לא על כסא, ועושה פיפי

הפיפי יוצא קדימה לכן כדאי שהגרביון יהיה מוחזק בגובה ברכיים כדי שהפיפי לא ירטיב אותו..

רגליים מפוסקות קצת כמובן

עוזר לי שהיא יושבת כשקצה הישבן על שפת המדרכה (האבנים המוגבהות טיפה)

הרגליים לכיוון האדמה/ דשא כשהם נמוכים מעט מהאבן שהיא יושבת עליה.

הרגליים מורמות ב90 מעלות כלפי מעלה (כמו בפילאטיס,

אני יושבת עם הפנים לכיוון הגב שלה,

מוודאת שהגוף שלה מוטה קצת כלפי מטה,

וככה היא עושה והבגגים בעצם מעל זרם הפיפי.

חיסרון:

בד"כ זה לא מאוד מוסתר וקצת קרוב לרשטת הרבים. אם הגינה מלאה ואין שביל צדדי, פחות מתאים.

חיסרון נוסף שאני מעורבת מאוד, אם יש פעוט שובב זה יכול להיות מאתגר להיות צמודה אליה לוודא שהרגליים מורמות מספיק גבוה.

עוד חיסרון, לא לכולם מתאים לרדת לגובה הזה.

לא מבחינת גב, לכלוך, נעליים שלא נוח להתכופף איתם וכד'.

קודם כל - מרימים חצאית למעלה, ותוקעים בתוך הפתח של החולצה כדי שלא תיפול, והידיים ישארו פנויות.

אח''כ מורידים את התחתונים והטייץ (גרביונים, פוטר ...) הכי למטה שאפשר, עד הנעליים ממש.

ואז -

הילדה יושבת הכי *אחורה* שהיא יכולה, ממש בכריעה,

ותוך כדי אני נותנת לה 2 ידיים -

ובעצם אני מחזיקה אותה כ'קונטרה'.

הישבן שלה רחוק מהנעליים והבגדים,

הידיים שלה מתוחות קדימה אלי, ואני בעצם 'מושכת' אותה כדי שלא תיפול.

לפעמים עוזר לנו - אני עולה עם קצות הנעליים שלי על הנעליים שלה, כדי לייצב אותה.

בצורה כזו אני לא מרימה אותה,

לא פוגעת בגב שלי וברצפת האגן שלי,

אבל כן עוזרת לה להיות יציבה בתנוחה לא מלכלכת.

מקווה שכתבתי מובן,

ושיהיה לעזר לעוד אמהות לבנות..

ב"ה אני אחרי אבל זה קשה מאד!!

איך מנצלים את הזמן?

אני הייתי גמורה וניצלתי את הזמן לקבל ונופר חחח..

אבל בגדול לנסות לשחרר, הלידה תבוא כשהרגע יבוא.

לנוח הרבה ולקבל את עצמך

לי עזר שהיתה לי חברה מנוסה שבאזניה הייתי פורקת את התסכול והיא עודדה אותי להבין שהקושי שהוא נורמלי

נורמלי שאין סבלנות לאף אחד

נורמלי שאי אפשר לראות אף אחד

להתכנס בבועה

לנצל את סוף ה'מותרים' של ההריון

לשמוע מדיטציות הכנה ללידה (עזר לי המון! לדעתי ממש קידם גם בפועל)

להתפלל על העתיד

לאגור כוחות

אני מנסה לנוח, אבל כמה אפשר?

מתחרפנת מזה שאין לי מה לעשות.

בעלי חוזר רק בלילה מאוחר, אז אפילו אין זמן נורמלי איתו. וגם כבד ואני בלי כוחות, וכל אחר הצהריים להעביר עם הילדים מתיש ואת העזרה שומרים לאחרי הלידה...

אני צריכה ללמוד ליצור לי בועה ולהשאיר בתוכה

לק"י

אם את לקראת הסוף, אז לא סתם ממליצים על זירוז.

לי הסבירו שאת מצב השיליה רואים הכי טוב שהיא יוצאת.

אני גם יולדת תמיד אחרי התל"מ, ולוקחת חופש לפני. אז ממליצה לך לנסות להרגיש כאילו אך בסתם חופש. לא רק לחשוב על הבית, אלא להנות- לצאת החוצה כשנעים, ללכת לאכול משהו טעים, לקרוא, לעשות יצירות וכו'.

ובעז"ה בארוע כבר תהיה כמה שבועות אחרי הלידה.

מאחלת לך לידה קלה, בנחת, בריאות ובידיים מלאות🙏🏽

התחלתי היום, אז זה סתם הלחצות. כבר ילדתי בזירוז ב41++ ולא רוצה להגיע לשם שוב.

הזמנתי כבר לפני חודש יצירה שתהיה לי תעסוקה והמשלוח תקוע כבר שבועיים בחברת משלוחים והם מורחים אותי והמזג אוויר פה לא משהו שיהיה לי כיף בחוץ. לפחות מחר אני צריכה להגיע שוב למעקב, אז אם יהיה לי כח, אמשיך לקניות או משהו.

לצאת אחרי המעקב זה מעולה. לי זה היה נותן אנרגיות ללכת למעקב.

ההמוגלובין לגמרי יכול לגרום למה שאת מתארת

בכללי כדאי בדיקות דם אחרי לידה, לוודא את מצב המאגרים.

ואם יש חשד לסכרת יש דרך לבדוק את זה, לאו דוקא בהעמסת סוכר אבל בוודאי יש לזה בדיקה

(חושבת שבודקים דוקא סוכר בצום אבל זה הרופא ידע)

מציעה לך להיות בקשר לגבי זה עם רופא המשפחה,

וגם כדאי לעשות בדיקת המוגלובין מסוכרר a1c, זו בדיקת דם שבודקת את ממוצע הסוכר ב3 החודשים האחרונים.

ודפיקות לב מהירות וחולשה זה ממש חוסר בברזל

תתחילי לקחת ברזל דחוף

אולי אפילו תבקשי עירוי

זה ברזל ממש נמוך

העירויים ממש הצילו אותי 

לא מוצאת זמן

ועוד רק חושבת על העמסת סוכר אני מקיאה 

ותקבעי תור לבדיקות דחוף

אני לא מבינה איך את מתפקדת עם ברזל כזה נמוך

אני אחרי הלידה קיבלתי 2 עירויים באשפוז

כי היה לי 8

ברור שעלה ועדיין אם את לא לוקחת מסתבר שהוא נמוך

לא התרגשו ושיחררו הביתה רגיל.

אחרי כמה זמן נבדקתי בקופה וזה הספיק לעלות

כן ממליצה לבדוק, לרוב זה באמת נמוך אבל זה מתאזן שוב לאחר הלידה

נתנו 2 מנות ברזל לפני השחרור

(התלוננתי על סחרחורת אז בדקו ולא שחררו לפני זה..9

אבל 8 ומעלה (אפילו 8) לא עושים כלום. זה מה שהיה לי בלידות האחרונות עכשיו

לכן חשוב לבדןק, לי זה עלה לבד בהמשך ל 11  לי תוסף חיצוני בגלל בעיות עיכול וספיגה

זה תלוי גם מה מצב המאגרים, הבי12, וכו

בכל אופן זה מה שהיה איתי, ויש פה עוד מישהי שמספרת שקבלה מנת ברזל בהמוגלובין כזה

לי המוגלובין היה 11 אבל פרטין 2 ולכן נתנו עירוי

ממש חשוב שיבדק מאגרים

עכשיו את מזכירה לי שהרופא נתן לי הפניה ולא עשיתי עדיין 😬

דרך אגב, אם את כבר הולכת לעשות בדיקת דם תבקשי שיעשו לך גם בלוטת התריס הרופא שלי אמר שיש פעמים יש שיבושים אחרי לידה ושולח את כולם לעשות לא קשור לתסמינים או כלום 

יש כאלו שרוב הבגדים "יושבים טוב" ואז זה עניין של טעם אישי מה יפה בעינייך, אבל פחות מסובך לקנות. תעקבי אחרי נשים שאת אוהבת את הלבוש שלהן ומעלות מאיפה הן קונות ומה, ותקני בהתאם

יש כאלו שהמבנה גוף שלהן הוא כזה שדורש גזרות ספציפיות יותר, וצריך להכיר את המבנה שלך כדי להחליט על בגדים

כלומר, לא תמיד צריך סטייליסטית

ובכללי, אני, כחסרת חוש סטיילינג, מעדיפה מלתחת קפסולה. כזו שרוב הבגדים הולכים עם רוב הבגדים ואני לא צריכה כל בוקר לחשוב מה להתאים למה ואם נראה יפה. אין לי כוחות לזה. נראית טוב, לא בשיא הסטייל, אבל אני אוהבת את מה שאני לובשת…

יש לי גם פריטים מאוד ספציפיים כזה שהם מהממים ומיוחדים, אבל אז גם נמאס לי מהם מהר יותר והם יותר בולטים לסביבה כשאני לובשת שוב. 

אני למשל לא מצאתי את עצמי כל הזמן החלפתי סגנון לבוש והייתי קונה בגדים ועדיין לא היה לי מה ללבוש. אפילו לפעמים הייתי נכנסת לחנות וקונה סטים!! כיתה לא הצלחתי לחבר חצאית לחולצה בבית.

גם עם מטפחת היתי נתקעת כי זה היה כבר יותר מידי בשבילי להתאים 3 פריטים😆

התחלתי לעקוב אחריה בסטטוס וקבוצה בואטסאפ וזה ממש עזר לי..

יש כל מיני גישות תחפשי קצת ברשת ותראי למי את מתחברת

וממליצה באמת ללכת אחרי הלב מה שמרגיש לך בנוח בגוף וגם במראה. שאת מרגישה שלמה עם מה שאת לובשת ולא לקנות רק כי זה יפה כשלעצמו..

וגם לנסות לא לקנות מלתחה שלמה בבת אחת. לקנות כל פעם 1-4 פריטים שבאמת אהבת ובטוחה שתלבשי וגם את יודעת עם מה זה מתאים.

ברוטו לביטוח לאומי

ככה אני יודעת.. 

עציץ מלאכותי לקישוט

(כותבת את כל הדברים שהביאו לנו ועד היום שימושיים ממש)

יש עכשיו מבצעים ממש שווים ואת יכולה לצאת עם מתנה יפה ב50 שח

יש שם מבחר מטורף של פריטים לבית, במחירים ממש טובים