פורום הריון ולידה (עמוד 167)

לקחתי כמעט עד סוף ההריון.

בסוף הצלחתי להפסיק בצורה ממש ממש הדרגתית כל פעם הוספתי שעתיים ברווח בין הגלולות (כאילו בהתחלה לקחתי כל 24 שעות אז ריווחתי ל26 שעות ראיתי שהגוף שלי מגיב טוב הגדלתי את הרווח בשלב מסויים זה יוצא שצריך לקחת באמצע הלילה אז עשיתי רווחים טיפה יותר גדולים שיצא בשעה נורמלית)

לא כתבת בנות כמה הבנות. אבל חוץ מגיל ממש קטן, לא זוכרת שהעסקתי חברים של הילדים, אפשר לשאול את הבנות שלך מראש מה הן רוצות לעשות עם החברות, ושהן יעסיקו.

ולא חיבים תעסוקה כמו אפיה, שמלכלכת ואת חיבת להיות נוכחת בה.

הן יכולות לשחק במשחקים שיש בבית ולהעסיק את עצמן. 

ממש לא מתערבת להן

הן מגיעות ומשחקות לבד..

וזה גם היתרון מבחינתי -שהן עסוקות ונהנות

לילדים בגיל 3 -4 אני כן עוזרת לפעמים להציע רעיונות..כדי שלא יתפזרו..

אבל עדיין זה הן יחד..

בדכ אני בספה והם על הרצפה/השולחן לידי, ככה אני יכולה להשגיח בנוחות.

הן בא, ג

פעם כשגרנו במקום אחר זה ממש היה כמו שאת אומרת @אורי8. משחקות בכיף.. בחצר/משחקי דמיון/ קופסא.. בכיף ובנחת

לפני שנה עברנו דירה

ויש מצב שזה עניין של מנטליות אבל אני קולטת שזה אישיו.. החברה אומרת ''משעמם לי'' והבנות שלי מחפשות אטרקציות..

המצב החברתי שלהן חשוב לי

ואני רוצה לעודד חברויות אחהצ

חשוב לי שיהיו בבית, לשמוע אינטראקציה ושפה..

אבל אין לי כוח לתפעל וגם לא סבלנות

אולי באמת חומרי יצירה זה טוב...

הבת שלי גם לא מאלה שיגידו משעמם לי, אבל הכירה חברה שנה מתחתיה, שכנה שלנו, שכל פעם שהן ביחד משחקות באיזשהו משחק אפילו כמה דקות, השכנה אומרת משעמם לי בא לי משהו אחר ואז היא צריכה לחשוב איתה מה לשחק... ואין משחק שיעסיק אותן לטווח ארוך של שעות... לא זוכרת ככה מילדותי...

ועכשיו כאילו זה עבר ממנה, לבת שלי... שמתחילה לא לאהוב לשבת שעות במשחקים..

ויש לה מלא סוגים של יצירות שקניתי לה.. הייתה יושבת לבד, מכינה וכו..

צודקת, חשוב הפן החברתי. גם לשים לב מי החברות..

להדפיס להם ציורים ושהם יצבעו..

בדרך כלל הילדים שלי מסתדרים לבד אבל זה גם תלוי בחבר שמגיע באמת לפעמים יש ילדים שפחות זורמים וצריך לעזור להם להתניע את המשחק יחד.

ובאמת כששמחים איתנו אני מחייכת יותר רחב כזה וכשמביעים שמחה קריריה שכזו, אני מחייכת בקטנה וזהו... עוברת הלאה... אני ובעלי מרגישים את ההודיה הגדולה איתם ובלעדיהם🙃

שיהיה בשעה טובה יקירתי והמשך הריון תקין ובריא!! 

את בהיריון רצוי ומבורך, איזה יופי!!!

זה ממש הגיוני להתבאס על הסביבה. במיוחד כשציפית לתגובה מסויימת ועכשיו אנשים סתם מאכזבים עם התגובות ה''פרווה'' שלהם. אוף. איזה באסה.

אני ממש מזדהה עם זה מהכיוון של לא להיות הראשונה שמתחתנת או יולדת. אז ברור ששמחים בשבילי, אבל זה ''עוד בת שמתחתנת'' ו''עוד בת / כלה שיולדת''. אז לפעמים זה קצת עצוב שמשהו שהוא ראשוני ומדהים עבורי נחווה כ''סתם עוד אחת'' עבור הסביבה.

אולי אפשר לספר בהתלהבות ו''לקבוע את הטון'' של השיחה?

''יש לי חדשות שממש משמחות אותי ואני מתרגשת לשתף אותך. ב''ה אני בהיריון מאד מאד מאד רצוי! את מוכנה לחבק אותי ולאחל לי בהצלחה ובידיים מלאות?"

ואז אולי אנשים ''יעלו'' לרמה של ההתלהבות שלך במקום ''להוריד'' אותך לרמת השגרה שלהם.

מזל טוב!!!

ואני מתרגשת איתך!

זה באמת מאוד מאוד מרגש!!

איזו ברכה שעכשיו הם מגיעים צפופים אחד אחרי השני, ניסים ממש! הרבה נחת מהם ❤️

אני אישית הייתי מתרגשת מאוד אם הייתי יודעת שמדובר בהיריון שלישי צפוף אחרי שההיריון הראשון הגיע אחרי שנות ציפייה!

האמת שכל בשורה על היריון מרגשת אותי, בטח אם מדובר באנשים קרובים אליי

אז מתרגשת איתך, למרות שאת לא קרובה אליי (כל מי שבפורום כן קרובה אליי בעצם!) ומאחלת לך היריון בריא ומשמח!

(רק שואלת - בסביבה שלך יודעים שחיכיתם להיריון הראשון, ולא מנעתם מרצון וכו'? אולי הם לא יודעים, ולכן פחות מתרגשים...)

האמת שגם אני 🙈

קרה סיפור ד מה עם 5 צמודי למישהי שמכירה וכל פעם התרגשתי כ"כ. אולי זה מה שהיה חלק מהקושי...

כן, מאוד יודעים.

אני באה מסביבה שלא מונעת, גרה ועובדת באותו מקום 12 שנים.

תמיד הייתי ה"שיח", שם לתפילה, והאמת שבאופי שלי גם די שיתפתי את הסביבה הקרובה אלי. הבוסית בעבודה ידעה ומאוד באה לקראתי לשחרר בתקופות שהייתי צריכה להתאושש ולאגור כוחות.

ב"ה קצת עבר לי התחושה.. צרם לי מאוד אתמול במיוחד.

תודה לך!

עכשיו - כי נראה לו שכאילו עבר הקושי שלכם בכניסה להיריון, עובדה שעכשיו יש לכם צפופים...

שמחה שהצלחת לעבור את המשברון הזה אתמול. ושמחה לראות איך את עצמך מצליחה לזכור את השנים החסרות, ובזכות זה ליהנות מהקושי שבברכה המלאה עכשיו!

מאחלת לך תמיד להיות מלאה ולהרגיש מלאה!

להביא ילדים לעולם היא אישית

אנשים אחרים היו איתך בכל הכוח במהלך הציפייה לילד הראשון אחר'כ כל אחד כבר מרגיש שבאיזשהו מקום הוא יכול להוריד מזה ולהמשיך בשגרת חייו העמוסים גם כך וזה ממש מובן לכן לא הייתי מצפה וגם לא מפריע לי שבכל הריון נוסף פחות מתרגשים זה לא שלהם, זה שלי מתחילת תהליך ועד לידה בבריאות ובידיים מלאות תמיד!

את לא יכולה לשפוט למה פחות שמחים איתך. תתרכזי בעצמך ובשמחה שלך ושכל הכוחות יתרכזו איפה שצריך, תביטי בילדים שלך ותעלי בך את השמחה תעשי דברים שמחיים אותך ואל תחשבי על התגובות של אחרים.

בס״ד

בשעה טובההההה יקרה!!!!

ממש ממש מרגש לקרוא על המסע שעברתם

ושבע״ה הולך להתווסף עוד אוצר למשפחה שלכם!

ב״ה ב״ה ב״ה!!!

וכמו שאת אומרת, הנס רק הולך וגדל… ממש כך!

חיבוק על התחושות.

זה ממש מובן.

שיהיה לך בשעה טובה, בקלות, בשמחה , בבריאות ובטוב גלוי! 🫶🏼🫶🏼🫶🏼

שיהיה בקלות בשמחה ובידיים מלאות😍

והתגובות של האנשים באמת נשמע קצת מבאס....

חימם לי את הלב❤️

ארחיב קצת...

ב"ה באמת שזכיתי מכל הכיוונים.
בעל מדהים! משפחה מדהימה! שכנים, סביבת עבודה..
וילדים מתוקים מדבש🥰🥰
ובאיזשהו מקום תמיד אני מרגישה שאין לי "זכות" להתלונן על כלום. יש יותר מידי טוב ב"ה!
לדוגמה  - איזה כיף שהתסכול הוא הפער בין התגובות ולא תסכולים אחרים שקשור לכניסה להריון.
ב"ה שאני גמורה מעייפות כי יש לי 2 ילדים (תינוקות) שצרחו כל הלילה ועד שנרדמו בין לבין אני עם בחילות  ולא מצליחה לישון.

איזה כיף שאני לא כ"כ מתפקדת בגלל ההריון ולא דברים אחרים. 

באיזשה מקום הקושי של העשור צובע לי את החיים בוורוד וזה המתנה הכי גדולה שאני יכולה לקבל. 
אבל מידי פעם - אני נותנת גם לדברים הקטנים יותר מקום. ולרוב מתגברת עליהם מאוד מהר.
 

שיהיה בקלות והמון נחת.

כיף שאת יודעת את האמת הפנימית למרות קולות מסביב.

חיבוקים. 

אין איך למנוע מהחרדות להופיע זה מאוד מאוד מטלטל כואב. במיוחד עם הנתונים שהבאת והנפשות שלכן קשורות בהחלט - עם ישראל גוף אחד על אמת.

כן אפשר לעשות הסחות דעת ולתעל את זמן המחשבה והכאב להוספה בטוב.

אולי תעשי היום משהו בשבילה / בשביל התינוק.

גם מבחינה רוחנית - כשותפה, וגם מבחינת הנפש שלנו שקל לה יותר להתמודד בתוך עשייה (אגב זה אחד ההבדלים כשיש אירוע קשה, עשייה מפחיתה הישארות של טראומה)

ולהחזיק חזק בראש שאין שום שליטה לאף אחד בחייו של יהודי. גם אם נראה ככה כלפי חוץ שהחיים שלה נעצרו כי איזה מחבל ימ"ש החליט. צריך לפנות אל הקב"ה ולצעוק אתזה שאנחנו מבקשים טוב גלוי .

כלפיה וכלפי המשפחה שלה לכאוב ולצעוק את זה לה' שזה לא פר ומגיע להם רק טוב, וכלפינו לדעת ולהאמין בביטחון גמור שכל פרט בחיים שלנו מושגח על ידי מי שהכי הכי אוהב אותנו.

הטובה ביותר למנוע חרדות היא המנעות מחדשות ובמיוחד מהפרטים שלהם

אני ראיתי על הפיגוע רק פה כי אני לא מתעדכנת בחדשות

ולא בודקת את הפרטים

כי זה לא מוסיף שום דבר טוב לחיים

זה מהותו של טרור

פגיעה פיזית במעט אנשים

פגיעה נפשית במליוני אנשים

המנעות מהמידע הזה מגנה על הנפש

המנעות מהפרטים ותיאור הפיגוע יכול להפחית/ למנוע את החרדה

וגם הידיעה שזה אירוע קיצון ורוב הימים ולרוב האנשים זה לא קורה

יש להם מוקד טלפוני מצוין. באמת.

השתמשתי בו אחרי פיגוע אחר כדי לתווך לעצמי לפני שאני מתווכת לילד שלי..

באמת ממליצה מכל הלב.

זה המספר- 0552779285

אם את ממועצה אחרת תחפשי את המספר של מרכז חוסן שלהם, פשוט כתבת שאת מאותו איזור אז הנחתי שאת ממוא"ז שומרון..

וחיבוק ענק ענק ענק

זה מטלטל ברמות על.

בס״ד

אחרי שנותנים מקום לכאב ולפחד, מה שעוזר לי זה לגייס בתוכי ״רוח קרבית״ של:

הם רוצים להחליש אותנו,

אבל הם לא ינצחו ואנחנו נראה להם מה זה!

נגביר הכל!!

במודע!

בדווקא!

למרות ומתוך!

נגביר שמחה!

נגביר נתינה!

נגביר ציונות!

נגביר עשייה!

המשמעות שאני מוצאת בלהיאחז בחיים דווקא ברגעים כאלה ממש נותנת לי כוחות. וגם בסוף מסיחה את דעתי ולא להמשיך לשקוע בעצב ובפחד.

מקווה שזה יעזור…❤️

ושה׳ ישלח נחמה אמיתית כבר.

*בעלה של צאלה הי"ד כתב בקבוצת ווטסאפ:* (מתורגם מאנגלית)

שלום חברים, יום עצוב היום.

הלילה אשתי נרצחה.

היינו בדרכנו לבית החולים כדי ללדת בשמחה את בננו הרביעי.

כמובן שאני שבור, זה טבעי, אבל אני גם מודה לה' שנשארתי בחיים ואהיה חזק כדי להמשיך ולהיות אור לעולם כולו.

כי לעולם לא ניתן להם לשבור אותנו.

אני מאוד מאוד עצוב, אבל אמשיך להילחם למען רווחת עמנו.

אני אוהב את כולכם.

אנחנו נשרוד, נצליח ונשגשג.

ה' הוא אחד.

בזמנים טובים וגם קשים –

זה לא משנה.

אם זה מהמלך האחד והיחיד שלי – אני מקבל זאת באהבה.

תגידו שאני משוגע,

אבל האם לא כולנו כאלה?

זה מפעים

זכות שיש אנשים כמוהו בעם שלנו

כולנו שבורות מהטרגדיה הזו..

אני מוצאת את עצמי בוכה רק מלחשוב על התינוק הזה.

מטפלת בתינוקת שלי ןהלב מתכווץ מצער עליו.

מרגישה כאילו איבדתי מישהי קרובה אלי למרות שלא הכרתי אותה עד היום בבוקר.

שנזכה לגאולה בקרוב!!!!!

מהצער על המשפחה שלה והתינוק הקטן שלא יכיר את אמו... ובכלל כל המקרה הזה פשוט מזעזע

כואב הלב

זה שאלה של מה מתאים לכם במשפחה

אנחנו כמוכם. פעם בחודש חודשיים. ונראה לי שהרוב,ככה

אבל לגמרי הגיוני שיש אנשים שמתאים להם לנסוע הרב 

זה לא העניין של לנסוע הרבה זה עניין של לבלות כל שבת אצל המשפחה ופחות לחוות את המשפחה הגרעינית שלך..

אני חושבת גם על הרווקים שכל פעם צריכים לפנות את החדרים.. פעם בכמה זמן זה סבבבה, אבל שזה נהיה קבוע אתה פחות מרגיש שזה החדר שלך.. 

הכוונה מה זה מעורר בך?

רואה בעיה בלשאול, אם אתם בסוף מחליטים מה שמתאים לכם.

זה דווקא יכול להראות שהבית תמיד פתוח ופשוט רוצים לדעת להיערך.

אם זה גורם לכם להרגיש מחוייבות להגיע, כאן זו כבר שאלה האם זה באמת לחץ, או שאתם מפרשים את זה ככה

הם קצת נעלבים כי הם התרגלו ששאר הזוגות מגיעים כל שבת.  אבל אני דווקא בהלם כל פעם מחדש שהם מגיעים..

כיאלו קצת פרטיות, אני לא מסוגלת להיות כל שבת עם משפחה.. צריכה את הזמן איכות שלי עם הילדים ובעלי בעיקר... 

עם הבעל..ופרטיות..

מ'פחה הז כיף (למי 'יש כזאת..)

אבל כל שבת נשמע לי גם ממ שמוגזם

אבל מניחה שזה העדפה 'להם וזכותם

מבינה את בפליאה

אבל אם הז מקפיץ בך מהשו שוןה להתבונן מה בדיוק..

זה לא סתם כנראה נוגע בנקודה רגישה

עדין לא הגעתי לזה..

ועושים שבת אמל ההורים שלו שבת אצל שלי

ולאחרונה חשבנו לעשות שתיים אל שלו אחת אצל שלי כי ההורים שלי רוב השבתות לבד ומשעמם ואצלם יש אקשן חח

אבל יש חדר אורחים אז לא צריכים לפנות לנו

האם אני חודבת שזה אופטימלי? ממ לא בהכרח

אבל גם לא הייתי עושה ללכת רק פעם בחודשיים

לדעתי אם כבר אז הייתי עושה שבת פה שבת שם שבת בבית

אבל לא בשלב של עכשיו… עוד כמה שנים…

זהו הלכתי להתכונן לעגבניות שתזרקו עליי😂

לק"י

אני בכללי בעד להפגש ולעשות שבתות יחד.

וכיף לכם ששניכם באותו ראש בנושא😅

אנחנו נשואים כמה שנים + 1

ולרב ישנים וביום בבית אבל בליל שבת, שבת אצל ההורים ושבת אצל הורים שלו

אני מאוד אוהבת את זה, בע"ה כשהמשפחה תגדל אולי השנה אבל לא רואה בזה חיסרון בכלל

בעלי היה מעדיף לעשות שבתות שלמות בבית אבל ני אוהבת ככה 

אנחנו גם מאוד אוהבים להתארח שבתות, אוהבים את המשפחתיות והמשפחות שלנו וב"ה גם אצלינו לא צריך לפנות חדר במיוחד

ואז תתאהבו.

זה כלכך כיף

במחשבה שניה,

זה ממש תלוי אם האיזור שלכם פעיל בשבת

לק"י

לפעמים זה משעמם כבר.

ובעיני גם חבל להיות בבית יותר מידי, כי בסוף גם הקשר עם המשפחה הוא חשוב.

צריך איזון (והלוואי שהיינו נוסעים יותר. זה לא שאנחנו מאוזנים).

שנינו לא פטפטנים

לא יודעת פעם בחצי שנה ארוחה ופעמיים שלוש בשנה שבת שלמה

למה?…

אמ..

גם משעמם לנו עדיין כשהילדות קטנות ואז גם אין שולחן שבת של משפחה כי אין ילדות וגם זה כבר לא רומנטי כזה של דוג, וגם זה מצריך קניות מסודרות ולחשוב על המון דברים ורגיל אנחנו עושים קניות נגיד בלי בשר ועוף ולוקחים מההורים שלי ולקחת לשבת תמיד מרגיש לי לקחת יותר אז פחות נעים

וגם כי אנחנו מאוד אוהבים להתעדכן עם המשפחות, את המשפחה שלו לא יוצא לראות באמצע שבוע אז זה כיף ואת ההורים שלי גם לא כזה

מממ זה גיוון מהשגרה זה ממש נחמד

גרים קרוב אז ישנים בבית, אבל בסעודות ועד צאת שבת אצלם כמעט תמיד. אני עם הילדים בבית במהלך השבוע, אז זמן לעצמי עם המשפחה שלי יש לי יותר מדי😂 ונחמד לי פעם בשבוע לפחות לפגוש עוד אנשים חוץ מבעלי ולקבל עזרה עם הילדים ואוכל מפנק שלא אני הכנתי.

ובתור רווקה האחיות הגדולות שלי גם היו מגיעות כל שבת, וממש אהבתי שהם מגיעות גם אם לא נהניתי לפנות את החדר...

תכלס אני חושבת שכל משפחה ומה שמתאים לה, ואם להם ולהורים מתאים אז למה לא? 

שיש להם קשר מאד טוב והם נהנים לארח ולהתארח

נשמע תותים

והגיוני לגמרי

זה לא סותר שאפשר לבחור לעשות אחרת

האירוח צריך להיעשות בהנאת שני הצדדים

זה בסדר שהם שואלים/ מציעים אירוח, אפשר לענות בשלילה כל פעם שאתם לא רוצים להגיע, כנראה שאחרי תקופה ארוכה הם יבינו את התדירות הרצויה מבחינתכם.

של המשפחה בפרטיות בלי המשפחה המורחבת.

מהניסיון שלי כשהיינו הרבה אצל המשפחה זה גרם למתחים.

אבל מה זה משנה?!

אם זה טוב לכל הצדדים, שיהנו.

אישית אני כ"כ אוהבת שבתות בבית אז נשמע לי פספוס אבל זה שלהם.

לא חושבת שיש לך טעם להתעסק בזה 

אם יגלו שיש לזה מחירים, שיעשו חשבון מחדש

לא הגיוני למארחים.
ובכללי עם ילד-שניים מבינה.
עם 5 ילדים מעט חריג להתארח כל שבת, אבל אם זה רק לסעודה כי גרים קרוב נשמע סבבה.

זה לכל השבת עצמה.. וזה כמה זוגות שבאים כל שבת.. זה לא רק זוג אחד.. אבל בסדר..

שלהם..

לי זה נשמע הזוי, שבת זה הזמן הכי מושלם לדעתי לזמן איכות עם בן הזוג.. 

אצלי זה מין שטף דם. קורה לי בהריונות ואני חושבת שבדרך כלל נעלם כמה חודשים אחרי.

קרה לי גם כמה פעמים שהתפוצץ.

רופא נשים אמר

לי שזו לא בעיה

והייתי כמה שבועות אחרי לידה, ביקשתי מהרופא שיסתכל, היה די מביך, אבל הוא אמר אה כלום, ובאמת אחרי כמה שבועות נעלם.... 

ואחרי כמה חודשים מהלידה נעלם.

אמרה לחכות שיעבור, הציעה גם איזו משחה, אבל עבר לבד באמת. (קבעתי את התור אצלה למשהו אחר, וזה צץ במקרה יום-יומיים לפני)

על כמו-חצ׳קון כזה במקום אחר בגוף היא אמרה שזו בלוטת חלב (helev) שנסתמה, ואפשר לנסות לפוצץ/להוציא את השחור שסותם, אבל לקח לי שנים(!) עד שהצלחתי לפוצץ, ואח''כ זה גדל שוב, ודווקא במפשעה עבר לבד

קטנים.

אם את משתפת אותם בעיניי זה צריך להיות נטו בשביל הפעילות, ולא לצפות שבאמת יהיה יעיל😅

וזה בסדר גם להחליט שלא מתאים לך

או שמתאים לך רק כשיהיו גדולים יותר

על מטלות בבית כשהילדים ערים. בקושי כשהם ישנים😉

בטח לא מטלות כמו אפייה, שזה מורכב מאוד.

הצלחתי לשטוף שתי קערות כשהם ערים? כפיים לי.

כל השאר מחכה כשהם יישנו

וכן, יש גם הורדת סטנדרט.

לאפות לחמניות אצלי זה מאוד לא בא בחשבון.

שטיפת כלים קורת אצלנו פעם ביום בסוף יום.

קיפול כביסה פעם בכמה ימים.

הכנת אוכל - מכינה אוכל ממש פשוט ליום יום.

לשבת משקיעה אבל בימי שישי כשהם לא נמצאים.

גם יש לי בגיל הזה..

לקטנים אני מביאה לכל אחד חתיכת בצק בגודל לחמניה קטנה, מוציאה להם מערוך וסכין שיעשו איזה צורות שהם רוצים.

הם עובדים בצד לידי, כל מה שלא בשבילם לא בטווח היד שלהם..

בסוף בד"כ כן אופה להם בנפרד, אלא אם זה ממש בלתי אכיל, ומביאה לכל אחד לאכול את שלו.

שטיפת כלים לא נותנת בינתיים. אם בן ה6 שלי יתעניין כנראה אתן לו, לקטנים יותר לא.

תהיה כשתתאימי את הציפיות למציאות

מה המטרה שלך?

שיעזרו לך?

רק להעסיק אותם?

או 'יהיה להם חוויית ושתפות בעשיה סבית או חוויה לשצזמן איכות עם אמא?

אם את רוצה עזרה- אז זה לא הסיטואציה האמת

הגג בגילאים האלו- זה להרגיל לעזור לסדר את החדר וכדומה ...

ואגב מותר להחליט אשת מתשפת אותם בלשפוך את הקמח והסיצים אבל את הצורות והלישה רק את עושה..אני עישתי את זה מלא פאמים..פשוט לקחתי את הקערה לשיש לידי..לא לידם..ורצוי מראש להסביר להם שזאת הסיטואציה הפעם לשא יצפו

או לחלופין לתת להם חלק קטן מהבצק ישתעסקו בו בכיף והשאר תשמרי סטרילי

אם את רוצה להעסיק אותם- זה שוןה לך באופן הזה? את מוכנה לספוג את הלכלוך או הבלגן ?

אם לא- אז אל...

לא חייב...

אם כן- אז תשחררי את הציפיה שלא יהיה בכלל לכלוך או סרבול או עיכוב

מותר כמוסן קם למצוא דרך אמצע ולשים גם גבולות

אבל אם אין לך כוחות או זמן לזה אז עדיף מלכתחילה לא

ואם זה עבור החוויה שלהם ןהשותפות בבית- זה מהמם ותבחרי מתי נכון לך

מותר להגדיר מה גבול אדום ומוגזם מבחינתך כמובן

או על אופן עבודה יותר אסוף

אפשר גם לפעמים לעושת תורות כדי תשהיה כל פעם עם אחד מהם

אפשר יחד ולחשוב איך למזער נזקים- לשים מראש שטיחון או סמרטוט מתחת ךכיור

וגם לשחרר ציפיות עודפות לבא באווירה טובה לזכור 'המטרה זה החוויה ולא התוצאה

ושהבלגן שווה את זה לפעמים

לדוגמא מכינם חלות אז לוקחת חתיכה בגודל של לחמניה ומקמחת אותה אצלי שתהיה לא דביקה בכלל ואז מביאה להם להכין עם מערוך וצורות על חצי נייר אפיה במקום שלא מפריע לי (להם זה טעים בכל מצב כי הם הכינו ומביאה להם עוד אחת משלי בדרך כלל)

עוגות גם בצורה שנוחה לי- לדוגמא להגיד מראש איזה מצרך כל אחד שם ואז אין חפירות תוך כדי שאני רוצה וכו וגם זה- מחלקת להם רק מצרכים שקל לי שישימו כמו מה שבתוך כוס (מביאה להם חצי חצי וכו)..

כנל לגבי ניקיון: שטיפת כלים- מביאה סקוצץ קטן חדפ ומביאה להם אותו רטוב עם כלי אחד או שתיים שלא מלכלך כמו כפות , צלחת שטוחה ולא קערות שנאגר בהם מים...

טיטוא- רק שאני לא רוצה לטאטא עדיין או להיפך אחרי שטאטאתי ומשאירה להם כמה ליכלוכים גדולים..

בגילאים 4, 3 ו2

יש שתי אופציות- 

1. הם עוזרים לי לשים את החומרים וגם לשים קצת את הבצק ואז עד שתופח הם כבר ישנים ואני מכינה לבד.

אני אומרת להם איזה מצרכים צריך והם אוספים הכל מהארונות לשיש, אחכ כל אחד שם משהו וכשמסיים מחזיר למקום.

וכאמור, גם לשים בעצמם את הבצק כי בסוף כל הכייף זה להתלכלך.

2. אני מכינה בעצמי את הבצק וכשתופח הם מצטרפים.

כל אחד שוטף ידיים, יושב בשולחן ומפזר קמח עליו, מקבל עיגול וזאת החלה שלו.

בזמן שהם עסוקים בזה אני מריצה את שאר החלות.

לרוב אם הם לא מבקשים אז אני משאירה את החלה בצורה שהם עשו והם מאוד מתלהבים אחכ לראות את החלה שלהם בשולחן שבת.

הם גם עוזרים לי למרוח ביצה על החלות ולפזר שומשום וקצח

לגבי שטיפת כלים- אצלי בת השנתיים אוספת כלי פלסטקי נקיים מהארון ושוטפת אותם (ואת עצמה ואת המטבח) ובזמן הזה אני מצליחה להכין ארוחת צהריים, היא איתי בבית.

כמובן שהכל אחכ עובר שטיפה שלנו.

אני כל כך מעריצה אותך בתור אמא!

הלוואי עליי חצי מהסבלנחת* שלך, והילדים שלי הרבה יותר גדולים ומרווחים...

* רציתי לכתוב סבלנות ובטעות יצא סבלנחת. באתי לתקן, ואז ראיתי שזאת דווקא מילה מוצלחת ומתאימה למשפט 😉

אני מאוד נהנת מזה, כייף לי לראות אותם נהנים

ואני גם לא חסידה של ניקיון אז זה מוסיף לזה שיותר קל לי לשחרר ולתת להם לעזור לי בדברים כאלה.

באופן אישי אני לא אוהבת להכין אוכל עם הילדים, מקסימום משהו שרק דורש ערבוב. אני איסטיניסטית מדי🤭 (פלא שהילדים שלי דווקא אוהבים ויודעים להכין אוכל, למרות שלא לימדתי אותם...)

אם המטרה היא כיף עם הילדים, אז עדיף יצירה. כך לא נורא שהם עושים את זה מלוכלך או לא יפה...

מכינה כשהם לא בבית או כשהם ישנים.

אבל אם כבר כן משתפת אותם, אני עובדת על השיש במטבח, ומביאה לכל אחד חתיכת בצק כשהם באזור אחר, בשולחן או משהו כזה. שיתעסקו בה שעה מצידי, לא מאפשרת להתקרב לקמח. אני משמנת להם קצת כדי שלא ידבק .

באופן כללי, גיל שנתיים זה ממש תינוק... זה בעיקר עזרה ללא נזקים😉 כמו להכניס בגדים למכונה, להוציא לאמא בגד מהגיגית ואמא תולה. כשהם מתעסקים בעצמם/ אוכלים / משחקים אז אני פנויה לקפל, לבשל, לשטוף כלים.... אם יש לי כח, כן? חחח

ובגיל הזה זה ממש בקטנה כמשחק.

זה עוד לא גיל לשיתוף בעבודות הבית. 

זה גיל שהם קטנים מידי לעזרה משמעותית. אני מסתכלת על זה לא כעזרה, אלא כחוויה.

בנוסף, זה גיל שבו הם חווים את העולם בעזרת המגע והתחושה (בעיקר בן השנתיים). צריך להתכונן מראש לכך שיגעו.

כשאני עושה איתם משהו כזה אני באה בראש פתוח לטעויות ובלאגן. אני מפנה מספיק זמן להיות איתם בנחת. אני מארגנת את הסביבה כך שלא אפחד שדברים יהרסו.

לגבי הדוגמאות שנתת -

אני נותנת להם גוש בצק שהוא שלהם, מפזרת קצת קמח שיוכלו לשחק איתו ועובדת קצת רחוק מהם. מראש אני מפנה הכל מהאזור כדי שלא יפריע הלכלוך. את מה שהם הכינו הם אוכלים, אז ממש לא מפריע שהם נוגעים כרצונם.

בן הארבע יכול לשים כבר דברים בעצמו בכוס המדידה. שני הגדולים שלי (3.5,4.5) גם שוברים את הביצים לכוס, אבל בזמן שמלמדים את זה צריך הרבה אורך רוח. שבוע שעבר הם הכינו לבד בלילה לפנקייק מתוך מתכון תמונות.

שטיפת כלים אני מפנה רצפה ושמה סמרטוט מתחת, מפנה שיש ומייבש. ככה לא אכפת לי אם משפריץ ולא מתערבבים לי כלים נקיים עם ה"שטופים". אני גם דואגת שלא יהיה בכיור כלים שבירים או חדים.

לא יוזמת שיתוף של ילד קטן בעבודות הבית

כשהילד מבקש אני מחפשת את המשימה הקלה ביותר כדי שהוא ירגיש שותף בלי מאמץ יתר שלי

אם המטרה היא שיתוף, אז הנאה שלהם זה מדד להצלחה.

אם המטרה היא יעילות, אז המדד הוא הספקים.

הם קטנים מדי בכדי לשלב את שתי המטרות יחד.

אפשר לנסות לשלב במטרות אחרות, אבל הרבה פעמים תוך כדי תנועה צריך לבחור באחת מהן.

למשל כשלימדתי את הבן שלי בן 4 להכניס בגדים למכונה ואמרתי לו איזה בגדים לשים, הוא התעקש לשים גם בגד לבן שהיה לי חבל עליו בכביסה כהה,

אז בחרתי לאפשר לו להכניס למכונה, בלי להפעיל.

בחרתי בחוויה על פני היעילות כי בסוף לא הפעלתי את המכונה בשעה שתכננתי אלא רק בהמשך היום הוצאתי את החולצה הלבנה והפעלתי מכונה.

או דוגמה נוספת, ביקשתי מבת ה8 שלי להעביר שואב שוטף, ומשום מה לא יצא לה טוב, ורציתי כבר שתסיים אז אמרתי לה שאולי השואב התקלקל ואבא יבדוק מאוחר יותר והעברתי מהר סמרטוט,

אז בחרתי ביעילות על פני החוויה שלה.

הרבה פעמים זה כן מצליח גם וגם אבל כשהם קצת יותר גדולים.

ולזכור שלפעמים זה הולך ביחד לפעמים לא, ולא להתבאס כשזה לא עובד ביחד.

שלא משתפות במטבח בגיל הזה..

הם יושבים בשולחן הקטן שלהם (עם ניילון כמובן) כל אחד עם חתיכת בצק לא דביקה משלו.

אני בנתיים עם שאר הבצק מכינה לחמניות.

מי שמסיים ומבקש עוד שם בתבנית ואני מביאה לו עוד חתיכת בצק שלא דביקה.

חותכים גם ירקות או פירות עם סכיני פלסטיק

לשטוף כלים אני לא מאפשרת.

יש כלי מטבח של משחק שאני מסכימה "לשטוף" באמבטיה.

לטאטא- יש מטטאים קטנים של ילדים הם ממש אוהבים.

אפשר לקנות לבחוץ/ לבפנים, זה יכול להעסיק אותם הרבה זמן...

כביסה- הם מביאים לי ואני תולה. (הם בוחרים את הסדר)

בהכנסת מכונה הם עוזרים לי למיין את הבגדים לפי צבעים- לבן, בהיר, כהה.

לפעמים מאפשרת ללחוץ על הכפתור.

סדר בבית אנחנו עושים 'תחרות' מי מסיים ראשון את הדברים שהוא מסדר, הם או אני... (כמובן שהם)

לשטוף כלים עם הקטן.

יש לי שני כיורים צמודים.כשהוא היה ממש קטן (רק יודע לשבת) הייתי מפנה כיור אחד ופשוט מכניסה אותו פנימה בזמן ששטפתי את השני.

עכשיו כשהוא כבר עומד (בן שנתיים וקצת) אני מוציאה שמה לו קצת מים בקערה והוא מתעסק עם זה שעות, בזמן שאני מתפעלת את הכיור השני. כמובן- מה ששביר ומסוכן אני שמה רחוק.

ובסוף עוברים עם סמרטוט על הרצפה ומחליפים בגדים. זה בסדר שהרצפה נרטבת...

הוא גם אוהב (מדי!) להכניס איתי כביסה, לתלות ולהוריד. חולה על הכנסת הוצאת בגדים מהמכונה, ואני גם נותנת לו לשפוך חומרי ניקוי למגירה (איתי ביחד). בתלייה- אני עוד עובדת איתו על מה רטוב ומה יבש, כי יש לו נטייה לרצות להוריד כל בגד מיד אחרי שתלינו. ובקיפול, אני מקפלת והתפקיד שלו זה להגיד למי שייך כל בגד (ומדי פעם לשלוף בגדים מהערימה ולפזר ברחבי הבית).

דווקא אפייה ובישול אני פחות אוהבת, בגלל שזה לחוץ בזמנים ואז אין לי את הנחת רוח לעבוד לאט בקצב של הילד.

בקיצור- עובדים איתם בנחת, ואומרים תודה על כל מילימטר שהתקדמנו בעבודות הבית, כי זה יותר ממה שהיינו עושות אם היינו בגינה.

שיתוף של הילדים זו השקעה לטווח רחוק.

עכשיו זה מוסיף לך עבודה, והכל מתלכלך ולוקח מלא זמן. אבל אם תעשו את זה יחד באופן קבוע, אז בעוד תקופה, הם יוכלו לקלוע חלות יפות בעצמם.

ולהדיח כלים במקומך.

בעיני זו השקעה ששכרה בצידה.

הילדים שלי מבקשים לפעמים להכין פנקייקים לארוחת ערב. אחרי שעשינו את זה הרבה פעמים ביחד, והם למדו להכין בלילה, וכמה לשמן, ואיך להפוך והכל. אז הם יכולים ממש לבד, ואני נשארת בגן שעשועים ומגיעה לארוחת ערב מוכנה.

אממה

המטבח הפוך ומטונף. אז זה עוד משהו שצריך לעבוד איתך עליו. אבל בכנות, לאפס את המטבח לוקח לי חצי מהזמן שלוקח לטגן ערימת פנקייקים אז בכל מקרה אני מורווחת.

בלי שכמעט לימדתי אותם... (הם יודעים לטגן חביתיות ואני לא)

נראה לי שדווקא העובדה שלקחתי מרחק מהמטבח אפשרה להם להיכנס אליו🤷‍♀️

הילדים שותפים בבית למרות שלא שיתפתי אותם בגיל קטן

אני חושבת שלילד יש נטייה טבעית לאהוב עשייה

אם לא יוצרים שיח לא נעים סביב עשייה ולא לוחצים על ילד לעשות, הוא יתנדב לעשייה בתחומים שקרובים לליבו.

כל אחד לפי גילו..

למשל השבת הם הגזימו.. כי כבר הכנתי רולדת ריבת חלב...

הגדולה בת 10 הכינה עוגת משולשים מחולקת... עד שנאפתה וכו אני כבר קישטתי לה אותה כי היא יצאה לביהכנס..

הבן, בן 8, הכין עוגת מייפל לבד במטבח.. כל פעם בא לשאול אותי מה לשים וכו... יצא מושלםם

הקטנות בנות 3 ו5 הכינו כדורי שוקולד איתי ובראוניז שוקולד חלבה- בעיקר עירבבו ושפכו לתבנית..

ולגבי חלות, כל שבוע אופה ברוך ה', אני מכינה את הבצק ומביאה להם כדור שיכינו חלה או ימרחו על הבצק שוקולד ויגלגלו- הם מסיימים לאכול זאת לפני שבת...

זה הכייף שלהם, אז שיכינו..

לחלה שלהם, וזהו. זה מעסיק אותם ולא מחרבש לך.

בכלים: כוס פלסטיק.

בבישולים: חכי קצת.. גיל יסודי יותר..

אלופה שאת! את בדרך הנכונה ✨️

וב"ה מיד נקלטתי.

הלטרוזול מאד מאד עדין

יתכן והגיע הזמן להתקדם....

תבקשי מהרופא ותשאלי אולי הגיע הזמן לשנות פרוטוקול.

לי מראש הוא אמר 6 סבבים ואז נדבר אבל בגלל שזה בכלל לא השפיע כבר החליף קודם

בהצלחה יקרה

חיבוק ענק!!!

בסבבים הראשונים היה ביוץ אבל בסבב הזה הסבב הרביעי לא היה ביוץ ,

מוזר זה נכון??

אמרו לי רק אחרי 6 סבבים זה לא יעזור אני בסבב הרביעי .

תתיעצי עם הרופא/אחות פוריות

אני אחרי ליטרוזול הרגשתי כבים בחזה וובטן תחתונה ,

אם היה כאבים אז יש ביוץ או זה לא קשור?

במיוחד כשהעלו לי את המינון שלו.

ביוץ בד"כ זה כאב חד בצד הבטן

תופעות כמו שכתבת מתאימות יותר לתופעות לוואי

בד"כ להוסיף כדור (להגדיל את המינון) עזר ובסבב הבא היה ביוץ, אבל גם קרה שאיכשהו לא היה ובסבב אחרי, באותו מינון כן היה.. זה כנראה קורה..

ואני נקלטתי עם לטרוזול ותזמון יחסים (אבל ההריון לא החזיק וזה לא קשור כנראה לאיך ניקלטתי)

ואז בדרכ מעלים מינון

לפעמים בחודש שאחרי שוב מגיבים לכדור אחד...

בע"ה מקווה בשבילך שיהיה בקלות!

הכל בסדר אתך

מזל טוב

וחיבוק לך

בעיקרון לפי הספרות הרפואית שישה שבועות זה הגיוני לחלוטין.

התאוששות קלה ומהירה!!

חיבוק ותמיכה מרחוק

קורה להמון המון..

לנסות לזהות סימנים מקדימים ולהגיב אליהם בדברים שעושים לך טוב.

אמבטיות, ספורט קבוע, מוזיקה מרגיעה, ריחות טובים.

מגע, דמיון מודרך, תרגול נשימות, עור לעור ועוד.

שנמצאים רק בבית אחרי לידה זה ממש קשה לאישה

אני לא יודעת אם אל עושה את זה אבל תשתדלי לקום בבוקר להתלבש, להתאפר, בושם, כמו שאת רגילה ... עצם זה שקמים ולא נשארים עם הפיגמה והכיסוי בית.. זה ממש נותן הרגשה יותר טובה ונעימה

גם חשוב שאת.תיראי את עצמך יפה ונעימה ויהיה לך טוב ונעים

זוכרת שראיתי באתר שלהם שיש כל מיני פעילויות  לילדים, לא עניין אותי אז לא התעמקתי

אז מה הם אומרים על המצב? מנסיונם... ואולי יש להם קבוצת תמיכה למשפחות?

או גורם מקצועי מתחום הטיפול שמייעץ למשפחה...?

ויש הרבה, היא עדיין יהודיה והילדים שלה יהודים.

אני חושבת שתוך כדי ניסיונות לפקוח את העיניים שלה,

כדאי שתנסו לשמור איתה על יחסים טובים.

ככל שתדחקו אותה לפינה האהבה שלה אליו תתגבר ותחושת הצדק שלה תתעצם.

היא צריכה לדעת שאתם איתה בכל מצב, וזה כדי שכשהיא תתעורר היא תדע שיש לה לאן לחזור - לבית שלכם ולחיק היהדות.

מקווה שהסברתי ברור. 

זה לא הבעיה. הבעיה היא משהו אצלה, רגשי, אישי, ועד שזה לא ייפתר, יש סיכוי סביר שהיא תחזור אליו שוב ושוב, זה דבר יחסית מוכר שקורה. כמו אצל נשים מוכות.

אם רוצים שהיא תפרד ממנו צריך לנסות להגיע לשורש הקושי שלה, ולעזור לה לצאת משם למקום בריא יותר.

זה לא דבר שקל לעשות ובטח לא כמשפחה קרובה שמעורבת, עדיף להגיע לזה בטיפול.

אולי כדאי להציע לה ללכת לגישור מול ההורים סביב הכעס על ההפלה, ומשם לתת לה מקום טיפולי שעוזר לה.

אבל לפני כן שווה קודם להתייעץ עם מטפלים שמבינים בנושא ויכולים להכווין

בס״ד

חוץ מלשמור על ערוץ פתוח ומיטבי כמו שכתבו לפניי,

להתייעץ עם אנשים שמבינים בזה

להתפלל המון,

אני לא בטוחה מה עוד אפשר לעשות.

יש לפעמים מצבים אצל היקרים לנו שאנחנו, מהמקום שלנו, לא יכולים להשפיע, לפחות לא ישירות, ולפחות לא כרגע. זה כואב מאד.

אבל תמשיכו להאמין בה לא משנה מה!

תמשיכו להאמין שהיא תצא מזה לאור גדול בסוף!

שיש בה כוחות גדולים!

שהיא טובה! למרות שהיא מבולבלת…

זה חשוב מאד מאד מאד מאד.

ושוב חיבוק.

וואי מה היא עוברת

ומה אתם עוברים 💔

אני הייתי מתרחקת כמה שאפשר

כדי לשמור על עצמי ועל הרגשות והילדים שלי

יש מצבים בחיים שפשוט אי אפשר לעזור למישהו עד שהוא יחליט לעזור לעצמו

לא מתחברת ליחסים טובים בכל מחיר...

תשמרי על קשר, זה לא חייב להיות שיחות יומיומיות  אבל כן הודעת שבת שלום, סופ"ש נעים, תתפללי עליה, תשלחי אפילו מתנות קטנות, שתרגיש ראויה, אהובה.

בסוף כנראה יש לה איזה חור ענק בלב שהיא מנסה לכסות.

לנו הרב הסביר לבעלי איך אפשר להיות יחד ועדיין להקשיב לרופא.

אבל צריך לדעת להסביר לרב מה הרופא בדיוק אמר ומה הסיבה ולפי זה הוא אומר מה בסדר גם הלכתית וגם רפואית

כי ביחסי מים יש שני טריגרים ללידה

גם נוזל הזרע וגם ההנאה הנשית

אבל קליר בלו ידועות כלא אמינות

אז תבדקי מחר בבדיקה מסוג אחר

על מה כולן מדברות ובגלל זה בדקתי איתן חח

אנסה שוב עם חברה אחרת בכל מקרה

אם את תבדקי כשהבטא גבוהה יחסית אז יצא לך פס יפה ותקין

אבל איתן היו המון סיפורים של פס חלששש גם בלי הריון

עשיתי הבוקר עם אותו שתן באותה השעה באחת הופיע קו אחרי 10 דק ובאחד לא.

בחמישי ושישי גם עשיתי בדיקות של קלירבלו גם בהם הופיע קו וניסיתי לבדוק גם היום ולא בטוחה מה לחשוב.

הבנתי שפס אידוי אמור להיות שקוף או אפור ובלי צבע אז קו אידוי זה לא..מה כן? הלכתי לאיבוד😔

מחר הולכת לבדיקת דם אבל עד אז קצת לא שקטה..

אני לא הייתי סומכת על קלירבלו…

סנסוטסט ממש אמינות

אם שם אין פס לא הייתי מתרגשת…

חיבוק❤️

לק"י

אלא היית צריכה לכתוב בשרשור הקודם.

לכן אני מאחדת לך את 2 השרשורים.

האמת היא אמינה מאוד ולכן הנטיה לשי לחשןב זה או שזה היה התחלה של כימי שהיה מהשו קטן השתחיל ולא המשיך

או שהקליר ממ שלא אמינות

וכמובן י ש סיכוי גם להריון  אבל ..לא היתי בונה על זה ..

בדיקת דם תיתן לך ודאות

וחוץ מזה בטן לא חייבת להיות רק מהיריון...

ככה שהילדה יכולה לחשוב מה שבא לה

את יכולה להסביר לה מה שנראה לך

ושימי פס על כולם.

ולא מספרת לילדים לפני שמתאים לי..הם לא ישמרו בסוד..

לק"י

אפשר להגיד "בעז"ה".

"כנראה שקצת השמנתי".

מה שבטוח שלא הייתי אומרת שאני לא בהריון.

אתה רוצה שיהיה לנו תינוק?

תינוק או תינוקת?

אתה יכול להתפלל לה' שיתן לנו תינוק או תינוקת

גם אני אשמח שיהיה לנו תינוק קטן, במיוחד אם הוא יהיה מתוק כמוך

וכשזה היה ממש בהתחלה או באופן ממ שיישר גם עניתי לא ..לא יןדעת..

כי אם כל הכבוד אני לא מעוניינת לספר לילדה בת 5 בשבוע 6

ואין לי ושם כוונה 'הל ה30 בנות ובגננת ישען מזה

פשוט לא מתאים לי

בטח לא אחרי הפלות בעבר

ככה שלא יודעת בשלב בראשוני ה לא שקר

בהמשך

היתי עונה -

נגיש שאלו - יש לך תינוק בבטן?

יש לי בבטן שניצל, ואורז וקצת חסה ועגבניה..מה י ש לך?

וכל מיני כאלה

לק"י

ככה אפשר לפתוח את הרגליים בלי להרים למעלה את החצאית.

למרות שיש רופאים שנותנים חתיכת נייר לכסות, אבל זה פחות מכסה.

חצאית אז או שתורידי או שתרימי למעלה

שמלה את יכולה גם להרים למעלה

דווקא אני הייתי מעדיפה שמלה כי אז כשאני קמה אני מיד מכוסה ולא צריכה עוד ללבוש חצאית

בכל מקרה, תמיד נתנו לי משהו לשים על עצמי כדי לכסות ומרימים כמה שצריך כדי להכניס את המתמר ואז הכיסוי נופל חזרה על המתמר

וחצאית כהה, אני תמיד חוששת שהחצאית קצת תרטב מחומר הסיכסוך אז מרגישה יותר בנוח שהיא כהה.

אבל תכלס אני תמיד ככה זה לא שהתלבשתי ככה במיוחד

פשוט זה כן מכוסה קצת יותר מרק חולצה.. אבל זה לא כזה קריטי. בסופו של דבר פלג גוף תחתון חשוף

תכלס גם חצאית יכולה לענות לאותם דברים אם את לא מורידה אותה. 

אם ב14 יצא לך 93

ב16 היה אמור להיות סביבות 200

וב18 סביבות 400

יצא לך יותר מזה אז נראה מצויין

ההכפלה תקינה יכולה להיות פי 2 ויכולה להיות גם פי 4 וזה תקין באותה המידה

בהנחה שתפקוד הכליות שלה תקין, אין סיבה שזה יסכן אותה.

לא יותר מלתסף מינרלים אחרים או אפילו סתם להוסיף מלח לאוכל, בכל אופן.

ליכן סקלרוזיס: טיפול טבעי בליכן סקלרוזוס - דוד פרלה

תעשי את סגולת ר מתיא בן חרש

ובכלל

השם שומע תפילה

תצליחו!

קוטל יתושים (הזה עם האור הכחול, אני לא ערה מספיק כדי לזכור את השם המדויק) - לא עוזר בכלל.

קנינו חומר דוחה יתושים ורק בדיעבד שמנו לב שהוא לא מיועד לשימוש בקרבת ילדים וחיות מחמד, אז לא השתמשנו.

לפני כמה לילות הייתה כמות מטורפת ובבוקר חיפשנו וגילינו דלי עם מים עומדים, רוקנו את הדלי והנחנו אותו הפוך וב''ה הכמויות חזרו להיות נורמליות.

יש רשת בחלון, אבל דלת החדר פתוחה כי אחרת אין תחלופה של אוויר, ובשאר החלונות אין רשתות.

ניסינו להרוג את כל מה שהיה בחדר בתחילת הלילה, אבל תוך כלום זמן צצים עוד וזה משגע.

אני עייפה. 😭

אז שום דבר לא יעזור...

קודם צריך למנוע מהם כניסה, אחכ להתמודד עם מי שמצליח להיכנס בכל זאת

1.להניח במכוון צנצנות עם מים עדיף עם חתיכת עלה וכל יומיים שלושה לרוקן אותם ככה אתם גורמים להם להצטמצם משמעותית כי זה הורג את הביצים שלהם.

2.להניח דלי עמוק יחסית עם מים ודגי זהב בפנים.

לא להאכיל את הדגים הם יאכלו לבד ביצים וזחלים של יתושים...החיסרון שזה לא מתאים לבית עם ילדים קטנים.

אבל שתי הדברים הללו צמצמו את היתושים אצלי לכמעט כלום.

יש לי גינה גדולה ולא יכולנו אפילו לפתוח חלון

ואחרי השמוש בפתרון הזה יכולנו לשבת חופשי בגינה.

ועדיף לסגור חלונות ולהדליק מזגנים

אני בזמנים של יתושים מדליקה מזגן בעיקר בשבילם אחרת הרחש שלהם לא נותן לי לישון.

האשליה של האנונימיות המלאה בפורום לפעמים בעייתית.

ממש בצורה פיזית ומלאכותית.

להעמיס על השבועות האלה מלא חוויות ומטלות ומשימות שלא יהיה זמן לחשוב.