פורום הריון ולידה (עמוד 167)

יש פלסטיק שקופות שמיועדות לאחסון מזון. אותן די קשה לפתוח.

יש גם 2 ליטר.

וכל פעם לגוון לו.

אצלנו המשחקים נמצאים בכוורת תלויה על הקיר, די גבוה

רק אני מוציאה משחקים וככה זה בשליטתי

נגיד לא מסכימה להוציא שני משחקים עם הרבה חלקים

קודם אוספים את הראשון ואז את השני

משחקי קופסא פשוט יושבים בכוורת

ומשחקים שבלי קופסא והם חלקים קטנים נמצאים בסלסלאות

מה שכן יש לנו קופסת משחקים גדולה של כתר שיש בה מלא משחקים שאינם בקופסאות כמו מכוניות וכדו'

https://www.ace.co.il/5908927

בסגנון הזה (לא מצאתי את המקורי)

וזה כן נגיש לילדים.

אבל אני לא רוצה לקדוח אנחנו בדירה שכורה

יש גיל שהם מפסיקים לשפוך הכל?

כרגע המשחק העיקרי זה לשפוך ולפזר בכל הבית.

כשיש לי כח אנחנו אוספים ומוציאים משחק חדש אבל הרבה פעמים הבית נראה חגיגה 

לק"י

הזאת. אבל זה לא המשחק העיקרי שלו.

נראה לי שסביב גיל שנתיים+ פחות שופכים סתם הכל. אבל אני לא באמת זוכרת.

יכולה לתת דוגמאות מבן שנה ותשע אצלי.

מגדלי כוסות וטבעות הוא יודע לבנות אז לרוב הוא לא סתם יהפוך אותם בבית אלא ינסה לבנות מגדל. טושים הוא יקח ויצייר ופחות יזרוק סתם ברחבי הבית.

פאזלים או משחקי קלפים או משחקי קופסא- אין לו מושג מה לעשות איתם אז הוא נהנה להפוך ולשפוך ולבלגן.

לא אומרת שהוא לא מפזר להנאתו מדי פעם גם משחקים שהוא יודע לשחק בהם, אבל ככל שהמשחק הפונקציונלי שלו גדל אז הוא מוצא הנאות יותר מספקות מלהפוך את הבית.

לא עם מגירות.

מדפים וסלסלאות.

מה שבגובה שלו זה משחקים שקל לסדר אותם. יותר משחקי התפתחות. ומה שלוקח יותר זמן (מגנטים, לגו, משחקים עם הרבה חלקים...) בסלסאות במדפים מעל שלא בהישג יד

הארגז מספיק כבד (אולי בגלל התכולה)

והם לא מצליחים להפוך אותו, רק לנבור בתוכו ולהוציא משחקים.

הכוונה למשחקים כמו כדור, מגדל טבעות, בובות, כלי מטבח וכל הבלאגן הזה. לא כרטיסים, משחקי קופסה וכו'

אז אין משמעות לסדר בתוך הארגז.

(סוגר פשוט, שתי טבעות שהיא לא יכולה לפתוח)

תנסי לתת מקום לשני הקולות מבלי הצורך להכריע ביניהם ואני מקווה שהזמן יעשה את שלו.

לאט לאט

נשמע שאת בהצפה מאוד גדולה

והרבה בילבול

טוב עשית שכתבת את מחשבותייך ואת כל הבלבול - כך עשית לפחות בצורה התחלתית מסגור של האירוע,

עם התחלה אמצע וסוף

וכתבת שם דברים מאוד חשובים

ממליצה להמשיך

ממש עם דף ועט לעצמך 

ולכתוב עוד -

* מה היה (לפרט עובדות)

* מה מפחיד אותך שם 

* מדוע זה מפחיד אותך

* ואז לברר ולהעמיק עוד את התפיסות והאמונות שם

האם יש בהם מן האמת או רק חרדות

ולהמשיך שם בעבודת עומק

עד אשר תרגישי שעשית שם סגירה שלמה

ושאת בשחרור וטוב מול זה, מול עצמך ומול בעלך.

לפחות בתור התחלה כתבת מאוד מדויק ש:

במסגרת הכללית ביניכם שגם חשובה מאוד מאוד כמובן:

אתם נשואים עשור ברוך השם

יש ביניכם תקשורת טובה ב"ה

יש ביניכם יחסי אישות טובים מאוד ב"ה

ובמסגרת הספציפית של אותו יום:

פיניתם מיוזמת שניכם מרחב זוגי ואינטימי כי זה היה חשוב לשניכם,

ברצון ושמחה,

עם השקעה ובהחלט הישג גדול בפני עצמו שעשיתם שניכם כפי שפירטת בעצם הפניות ויצירת המרחב הזוגי המשותף הזה,

ובגלל המציאות הקשוחה של אוגוסט את היית מאוד מאוד עייפה ומותשת

ובשל כך תוך כדי נרדמת.

בגלל שזה מעולם לא קרה לך קודם היית בבילבול מאוד גדול כאשר התעוררת.

ובמסגרת של מה בעלך הרגיש באותה הסיטואציה שזה גם חשוב מאוד להבין את הצד שלו שם:

הוא אוהב את אשתו היקרה,

מבין ששניכם ברצון מאוד גדול ובאהבה מפנים מרחב לכך

ושניכם יחד בטוב ובאהבה שם בתוך המרחב הזה

מרגיש שהכל קורה בתוך המרחב מאהבה

ומרצון לשמח את אשתו

ובאמת אשתו נהנית וטוב לה

ואתם יחד באהבה כהרגלכם

וראה שאת רק שקטה מהרגיל אבל ייחס את זה לעייפות וכלל לא ידע שנרדמת (הרי גם את לא שמת לב שנרדמת, וזו פעם ראשונה שזה בכלל קרה לך, כך ששניכם בכלל לא הייתם במודעות על זה שעכשיו את ישנה)

את מרגישה בתוכך שכוונתו הייתה טובה בוודאי כפי שכתבת

וגם אמרת שאחרי שהבין היה מאוד נבוך והתנצל מאוד על כך - כלומר ברור שכאשר ישנה ידיעה של המצב גם מבחינתו זה לא שייך והוא נבוך ומצטער.

ותמשיכי שם יקרה לכתוב לעצמך

עוד מה היה בעובדות

לפי מסגרות וכדומה

ועוד את הפחדים או החששות שם

ועוד את הרגשות שלך שם

ותני להם שם

והקשר

ומיסגור

ומקום

וניראות

וחמלה

ולגיטימציה

והקשבה

ותקראי הכל כמה פעמים

את יכולה אפילו להקריא לעצמך בקול

או להקליט בהודעה קולית את עצמך לעצמך ולהקשיב להקלטה כמה וכמה פעמים

שוב בתוך המסגרת של התחלה ואמצע וסוף

ונסי עוד לחזק את עצמך בתוך המסגרת הכללית של האהבה והכבוד ביניכם

של האנושיות 

של העייפות

של הפעם הראשונה שלא קרתה לפני מרוב עייפות

של הצד של בעלך שהכל נעשה בתמימות ובלי ידיעה אלא להיפך, מאהבה שלמה כהרגלכם ורצון לשמח אותך

ובעיקר לעתיד לבוא -

ליצור עם עצמך ואז עם בעלך היקר הבנות מה כדאי לעשות להבא כדי שתרגישי ותהיי בטוחה בביטחון ויציבות שזה לא יוכל לקרות גם אם מאוד עייפים, לשני הצדדים (אם החלטתם שזה חשוב לכם, ותוכלו להוסיף עוד כל מה שחשוב לכם שם וממש לקחת את כל הסיפור כהזדמנות למקפצה זוגית בעוד בירור והעמקה ואהבה)

ולשתף עוד כיצד ניתן להבא להימנע מכך ולהחליט יחד על קווים כלליים כאלו כמו כללים,

למשל שמתי שיהיה מוסכם עליכם תוסיפו שאלה או דיבור כדי לוודא שהשני בערות, או סימן היכר לא מילולי, או איזה תזכורת עם הומור שתוודא זאת, או כל דבר אחר שתחשבו עליו.

אפשר בהחלט לצמוח מכאן

יהיה טוב יקרה

כבר עכשיו טוב ויהיה עוד יותר טוב ב"ה

את לא צריכה להדחיק את הרגשות שלך חלילה ולא להתעלם

אלא לעשות שם עבודה והתבוננות מעמיקה -

ומשם  לצמוח עוד גם בפן הזוגי ב"ה 

ואם אחרי הכל תרגישי עוד כמה ימים ואחרי כל העיבוד שזה לא מרפה ממך - שווה להתייעץ עם אשת מקצוע שתעזור לך בכך.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה ❤

באמת בעיקר קשה לי כי לא מצליחה להכיל בתוכי את שתי הצדדים

שמצד אחד- זה באמת לא תקין לי ומרגיש לי קשה

ומצד שני זה נקודתי ולא מעיד על משהו כללי ביננו

שזה נורמלי שמעיק עלי הענין אפילו שיש ביננו אהבה גדולה

אז כתבתי לי קצת ועושה לי סדר במחשבות

ובעיקר מקבלת את הסיטואציה ואותי בתוכה

בשמחה יקרה.

מצוין שאת מקבלת את הסיטואציה ואותך בתוכה! זה חשוב מאוד!

איך את מרגישה היום?

צריך להתחיל רק מהיום השלישי, כדי לאפשר לרוב הדימום לצאת ביומיים הראשונים.

פעם אחת התחלתי מוקדם מדי, וקרה לי בדיוק ככה.

תקין? או לבדוק עם נרופאה?

ואיך משיגים תור לזמן הקרוב? 

לכאלו שינויים.

וגם אין להם כ"כ מה לבדוק.

אבל אחרי מדי הרבה ימים, לפעמים רוצים לשלול הריון חוץ רחמי או הריון אחר לא תקין.

(למרות שלי זה נשמע ממש טבעי אחרי שינוי תזונה, ובפרט לימון)

אם יש בבניין ועדת קליטת פנים כנראה שהם לא מספיק מסודרים או מוכנים לקלוט את כולם.

הודיעו בקבוצת הבניין "ברוכים הבאים ל..." יודעים שהגעתם כבר?

ולא עובר לי הרבה זמן...

ממש מבינה אותך, חיבוק!

אם הייתי גרה איתך בבניין הייתי מכינה לך שלט/ עוגה בטוח!! ❤️

תודה רבה לכן!!

רוב הזמן הוא אוכל בסדר.

אבל פתאום משהו מפריע לו.

תלוי אולי באיזה צד הוא לועס, ומה הוא אוכל.

יש מצב גם שאולי בגלל השיניים החדשות הוא נושך בטעות את הלחי, תוך כדי אכילה.

חוץ מלחכות שיעבור.

וכמובן כדאי במקביל (לא דחוף) שרופא יראה שאין משהו אחר שגורם לכאבים.

כשהיינו היו אנשים, אבל לא מפוצץ.

התרחקנו קצת מכולם והרגשנו די לבד

אבל חוף פלמחים עצמו מאוד מהמם ויש בו די הרבה רוחצים

הגיעו אחרי מלא שנים של ניסיונות, בבית 4 ילדים מתבגרים ותינוקות. הקטנה בת שנה וחצי ופשוט בא לי עוד תינוק, יש בי רצון עז להרחיב את המשפחה, כנ"ל בעלי

אבל אני ריאלית למציאות שלי. כל הריון שלי זה שמירה מלאה , אישפוזים, פגיה ומלא בדיקות

הילדים שלי מאתגרים כיוןן שנולדים מוקדם אז יש גם עיכוב התפתחות , אסטמה וכו'

אני כבר עייפה, עייפה מהכל, מהעבודה, מהבית, מהילדים הגדולנם והקטנים ועדיין? בא לי. אי אפשר להסביר את.זה. אני רק יגיד לבעלי כן הוא יחליט ישר שאלך להוריד את ההתקן

אבל אני מציאותית למצב שלי. לא שייך ככ מכל הסיבות הנ"ל אז כנראה שנצטרך לוותר על החלום הזה.

אני אומרת אם בורא עולם יחליט לתת לנו עוד אחד אז הוא יביא עם המניעה והכל (ל 2 הקטנים שלי נכנסתי עם מניעה אז כך היה רצון ה'😊)

בהצלחה בכל בחירה שלך ❤️

זה רצון בסיסי שטבוע בכל אישה כמעט...

אבל את באמת מתארת מגוון של קשיים שמבחינת השכל אמורים למנוע היריון נוסף כעת (ואולי לתמיד).

ואולי זה הזמן לעבור שלב, גם אם הוא קורה מוקדם מדי בחיים, ולהגיע לשלב של אחרי שנות הילודה (שלב שמגיע לכל אישה מתישהו) - ולמצוא איך את יולדת דברים אחרים מלבד תינוקות.

אולי השקעה מיוחדת בילדים הקיימים (את משקיעה בהם כמובן, אבל אפשר משהו מיוחד בעבר) - כמו ללדת אותם מחדש.

אולי ללדת תחום יצירתי כלשהו שמפעם בך.

אולי לעזור (כמיטב האפשר) לנשים אחרות במצבי ילדוה כאלה ואחרים.

אולי ללדת את עצמך מחדש בפן הרוחני.

וכן הלאה...

להטות את הרצון העז שפועם בך לכיוון אחר של ילודה...

בגיל 40 גם חשקה נפשי בתינוק, אבל לא באמת, זה היה חשק להתחלה לא להמשך...(קימה בלילה, גמילה, רדיפות בגיל שנתיים, אוכל וכו)

נקלטתי מהר, שניה לפני ששמתי התקן

היה לי קשה עם זה רק בהתחלה, נפשית ובטח שפיזית עם היפרמאזיס קשה שהקב"ה עשה איתי חסד ועבר לי מוקדם מהרגיל.

נולד תינוק מתוק, אבל נהנים ממנו ואוהבים והוא אוהב ושמח.

היום קצת יותר זקנה, והאמת? בא לי עוד, אבל ממש!
אין מצב שכלית, פיזית- יכולה, אבל יודעת שאין מצב. חשבתי לעצמי שגם אם אלד עכשיו עוד, בעוד שנתיים יקונן בי הרצון שוב, זה כנראה לא עובר...כשחושבת לעומק מבינה שרוצה תינוק בונבון לצאת איתו,לקלח אותו לשחק איתו ושלום- בקיצור- נכד!!!

אז קחי בחשבון שזו הרגשה שיכולה להמשיך ללות גם אם תלדי עכשיו עוד תינוק...

אז תחשבי עם עצמך כמה באמת את רוצה ואם יש לך רצון אמיתי.

האמת אולי באמת הגיע הזמן להשקיע בדברים אחרים מאשר להמשיך לפנטז על משפחה גדולה. צריך להיות ריאליים. המצב שלי בהיריונות קטסטרופה... אני כרגע לא מצליחה להשתלט על הנעשה בבית. וזה רק מהלידה האחרונה שהיתה לפני  שנה וחצי כבר.. עד אז הייתי בשליטה. אני מותשת. גמורה. מתי יגיע הרגע שהכל ירגע...? אז להביא עוד ילד עכשיו נראה לי לא מתאים נחכה לנכדים ;)

חח

לק"י

ואפילו לא בכיוון של להרגיש מבוגרת מכדי ללדת.

כלומר לא מרגישה מבוגרת בכלל...על אף שגיל 40 כבר נשמע לי ממש מבוגר😅 ואני לא רחוקה משם.

רק עניתי על השאלה ששאלת בסוף ההודעה.

פשוט אצלי, כי לבייבי חיכינו 6 שנים.....

וההריונות שלי נוראיים

אבל הרצון מכרסם עמוק בבטן

מבינה שכנראה אצטרך להמתין כבר לחיבוק של הנכד הראשון בעז"ה.....

ואחכ עוד שנה שנתיים של עבודה אינטנסיבית ואחכ הרבה נחת שמחה צחוק ואולי גם הוא יהיה ילד/ה מושלם ומתוק בלי קשיים ורק יביא טוב ומרפא ואור למשפחה

שאני חושבת שככה חשבתי פעם.. הקושי הגדול שהם קטנים וזה לא לישון בלילה וגזים ושיניים.... ואז הם התחילו לגדול תודה לה' וגיליתי שמה שאומרים ילדים קטנים אתגרים קטנים ילדים גדולים אתגרים גדולים זה כל כך נכוןןןןןןן

תודה לה' יש אתגרים

מורכבויות

ותמונה יפה בליל הסדר שכולם יחד - זה חשוב ומרגש ומיוחד אבל צריך לזכור שהדרך רצופה בהמוןןןן התמודדויות. זה ממש לא עובר אחרי שנתיים שלוש. 

שהם גדלים... נהיה קל הרבה יותר. מה עברתי עם אחד מהם שלא נדע. הוא כל כך התיישר סוףסוף. התבגר. וגם הבת מתבגרת ויש לנו שיחות. ועוד בן גדל לי מול העיניים ונהיה משהו מיוחד... אז דווקא אצלי המשפט ילדים גדולים צרות גדולות. בכלל בכלל לא. בקטנה בקטנה לעומת שהיו קטנים. הקטנים הם ממש הקושי שלי .. אחד מהם עם בעית קשב. מתפללת לה' שכמו שעם הגדול זה יסתדר והוא היום נער מדהים..גם עם הילד הזה אמן.

תודה לכל הנותנות טיפים

שלפעמים התשוקה הזאת לעוד הריון ועוד ילד

בא ממקום כזה שבא לך להיות משמעותית

ולעשות משהו מאוד גדול

ומכיון שיש לך את האופציה ללדת אז זה הדבר שהכי נשמע הגיוני לעשות

ואז פתאום את קולטת שבאמת מה שמסתתר מאחורי הרצון הזה זה הדברים הנלווים

כמו להרגיש משמעותית, להרגיש שעושה משהו חשוב. ובעצם עוד ילד במצב הנוכחי לא ממש מתאים. או שמעתי על נשים עם קשיי פוריות וגם אחרי כמה לידות קשה להן לשחרר מזה וממשיכות לנסות עוד ועוד.

כשאת מבינה שזה בעצם העניין

אפשר לחשוב על דברים אחרים שיכולים לתת לך את ההרגשה הזאת.

הרי לא תוכלי ללדת לתמיד

ואת חייבת למצוא לעצמך משמעות גם בעוד תחומים

כמו שכתבה @מתואמת

ללדת משהו

ולאו דווקא תינוק

בהצלחה יקרה ❤️

הבת שלי גם לא מחברת מחזורי שינה

אני פשוט ישנה איתה במיטה אז לא כזה מפריע לי.

(כן מפריע לי ביום ובערב... לא בלילה)

למדת אותן כשישן איתכם בחדר או שכבר העברת לחדר אחר?

באיזה גיל?

לצערי הרב את רובם הוא יורק מיידי ויש אחד שהוא משאיר בפה בתנאי שהוא מכניס לבד ורק בזמן שהוא רגוע..

ממש התאמצתי על זה עד שהחלטתי לוותר

אבל זה באמת קשוח ממש

וזה מה שגרם לי להפסיק להניק עכשיו

בגיל 11 חודשים

העברתי למיטה ועברנו לבקבוק ונהיו לי לילות

לא שאני ממליצה להפסיק להניק...

זה פשוט גמר אותי לא הצלחתי כבר לישון איתה...

לפעמים 2 פעמים

לוקחת בקבוק וחוזרת לישון מיד

בהנקה התעוררה לי כל איזה חצי שעה

אותו להרדם באופן עצמאי.

יש כל מיני יועצות שינה ומאמינה שגם הדרכות שאת יכולה לחפש באינטרנט.. במקומך הייתי נצמדת לשיטה מסויימת כדי שלא יבלבל אתכם בתהליך..

בנתיים אני יכולה להגיד לך מה אני חושבת.

כדאי שהתהליך להיות הדרגתי ובהתמדה ..

דבר ראשון זה להפריד את האוכל מהשינה. זה אומר שכשהוא אוכל ועוד רגע נרדם אז לנתק אותו ממך/ מהבקבוק ולהרדים אותו בנענועים, בידיים , בעגלה, העיקר שירדם ללא תלות באוכל..

ברגע שאת רואה כמה כמה ימים שזה מצליח לכם אז תעברי להרדמה ללא נענועים, קצת על הידיים ולהניח בלול. תשימי לב שאת לא נתקעת על דפוס מסויים לא נוח שיקבע אותך בהמשך. את יכולה להרגיל אותו לשמיכי/ לבובה שיצור לו התניה נוחה בהמשך שכשזה אצלו = הולכים לישון.

השלב הבא זה לשים אותו בלול, ולהיות לידו, לא להרים אותו, ללטף אותו, לשיר לו. אם את רואה שהוא ממש בטירוף כן הייתי מרימה אותו להרגיע ומחזירה לול. אבל בגדול המטרה בשלב הזה זה ללמד אותו להרדם בלי מגע בך. כי אחרי זה כשהוא טיפה מתעורר/זז בשינה אז מחפש את המגע הזה שוב וכשהוא לא מוצא אותו הוא מתעורר לגמרי וצריך אותך.

כשאת רואה שזה מתבסס אז פשוט כל כמה רגעים תצאי החוצה מהחדר ותחזרי אליו, כדי שידע שאת לא תמיד שם ויהיה תלוי בזה.

יש לי 4 ילדים ואצל כולם הרגלתי עד גיל חצי שנה להרדם עצמאית בחדר נפרד.

ובהמשך (אחרי שלב ביסוס 2 ארוחות מוצקים ביום) גם הרגלתי לישון לילה שלם, אבל זה כבר לזמן אחר..

אשמח לייעץ בשמחה

בהצלחה

ילדים יודעים לעשות הפרדות מצויין. הם מבינים שיש פעמים של שבירת שגרה והולכים לישון מאוחר ויודעים אחכ לחזור לשגרה כשצריך.

ותמיד אפשר לקחת עגלה ולהרדים בעגלה בזמן 

לא כדאי לשבור שגרה. אבל אחרי שבוע, גג שבועיים כבר לא נראה לי שיש בעיה והילד יחזור להרגלים הנכונים.

חוץ מזה אני חושבת שיותר קריטי האיך נרדמים מאשר מתי נרדמים כל עוד זה בחלון העייפות, כשהילד עייף מספיק אבל לא יותר מדי

עם הרבה תפילות וסיעתא דשמייא יהיה לו טוב.

שיהיה בשעה טובה והרבה נחת

ישן ביום? מתי אם כן?

איך נרדם בדר"כ?

זה חדש או ככה קבוע תקופה ארוכה

נרדם עם בקבוק ונידנוד. או לידי במיטה (האחים שלו לא נכנסו למיטה שלי בחיים, פה התייאשתי בלילות קשים)

אף פעם לא ישן טוב

כמה זמן ישן ב 13:00?

את רואה סימני עייפות בערב? אדמומיות סביב העיניים, פיהוקים, שפשוף עיניים וכו'..

הייתי מנסה לקצר שנת צהריים או להקדים אותה. ואז לנסות לזהות מתי הילד מתחיל להיות עייף. לוודא שהוא שבע, לעשות טקס שינה קבוע ולהחליט על אופן ההירדמות, כשאולי כדאי לחשוב על הירדמות עצמאית אם יש לך כח לתהליך.

להסביר לו שהוא ילמד ללכת לישון לבד, להשכיב במיטת תינוק (בהנחה שלא יודע לצאת ממנה), חיבוק/קריאת שמע/סיפור/שיר. - מה שמתאים, ולצאת.

אני התנסיתי בגישה של לצאת ולהיכנס ממש כל 3 דק' ולהסביר שוב, ולתת חיבוק, נשיקה, מים. במשך הזמן משך ההשכבה יתקצר ויהיה בלי בכי בעז"ה.

זה רק מהניסיון שלי עם שני ילדים שלא היה להם קל ללמוד לישון לבד. זה כמובן צריך להתאים לך, ויש בזה הרבה גישות.

הוא זקוק לשינה בצהריים. עייף ועצבני...

ננסה את השיטה..

אם הייתי מזמינה אדם והוא לא היה מגיע אחרי כ"כ הרבה הזמנות, אין סיכוי שהייתי ממשיכה להזמין.

זה שאת מממשיכה להזמין, זה שאת ממשיכה לנהוג בה בכבוד, זה שאת נפגעת אבל בולעת את הצפרדע ולא מייצרת מריבה עם אמו של בעלך זה דבר מדהים בעיניי.

זה מעיד המון עלייך ועך החינוך שקיבלת וזה ראוי להמון המון הערכה.

אני על פחות מזה מבשלת מריבה על אש קטנה 😄

והבטחון והמודעות

והידיעה שזה משהו שהוא לגמרי שלה ולא שלך - וזו בעיה שלה... ממש מרשימה!

מקווה שיום אחד ייפתחו עיניה ❤️❤️

את מבינה שהבעיה בה ובטח לא בך.

ואת יודעת מתי היא תרצה לבוא סוף סוף?
כשילדייך יגדלו והדבר האחרון שתרצי זה לארח אותה. או אז היא ממש תשמח לבוא אלייך...

חוק מרפי.

לק"י

לא חבל לה לפספס קשר טוב עם הכלה שלה?

מילא אם גם את היית קרה אליה... אבל את מתאמצת ומזמינה כל הזמן.

מצדיעה לך.

אם היו לא הכי נחמדים אלי, לא הייתי מתאמצת להזמין בכלל.

תחפשי לך אורחים יותר נחמדים שיבואו בשמחה.

אם כי באופן כללי אני לא אוהבת לארח גם ככה

אבל מכל האנשים שחשקה נפשם לבוא אליי, אני רוצה שהיא תבוא!

לא רוצה את הורים שלי, אחים אחיות שלי שרק מחכים להזמנה והם פה - מאתמול.

אני רוצה שפעם אחת גם אוכל לארח את חמותי.

פשוט מאוד חח

לא להרגיש דחויה על לא עוול בכפך, וגם שתראה אתכם כמשפחה בבית שלכם.

עזבי אותך, היא לא רוצה לקפוץ לבן שלה יום אחד?

וואי איזה טיפוס... ה' יעזור

כל הכבוד לך על הגישה! 

איך כתבת על עצמך יא מופלאה

איך מכל הפוסט הזה עולה שאת פשוט אישה יקרה מוכשרת ומקסימה ביותר

זה פשוט שלה....

אני יודעת שאת יודעת את זה .

וטוב שכתבת פה כדי לקבל הכרה ולחזק את מה שאת יודעת

את בסדר גמור

את יותר מבסדר גמור

את מהממת

ומיוחדת

ואימא מדהימה

ובשלנית

וצדיקה

והיא יש לה את העבודה שלה בחיים האלו לעשות- ובהצלחה לה

חיבוק גדול לך!! 

היא מאוד נקייה, ברמה של חולת ניקיון. שוטפת את הבית כל יומיים. היא לא מארחת אצלה בבית באמצע השבוע כדי שלא יתלכלך. רק בשבת וגם אז קשה לה עם לכלוך על הרצפה. לא נכנסים למיטה בלי להתקלח (המתבגר התורן מאוד נהנה להפעיל מניפולציות סביב זה)

בגלל הפרעת הניקיון שלה,

אני מבינה שאולי היא נגעלת לאכול אצלי ובדיוק בגלל זה הצעתי שתביא אליי את האוכל כי למצוא דירה לאכילה ולינה יותר מסובך למצוא מדירה שהיא ללינה בלבד. גם יותר מזה - במקום שתלכלך דירה גדולה אני מציעה לך לטנף את הבית שלי.

ברמת הכשרות אנחנו באותה הרמה.

לדעתי זה רק עניין הניקיון.

אז א. את מדהימה. ממש. שמור לך מקום של כבןד בגן עדן, אני בטוחה!

וב. גם חמותי פדנטית ואיסטיניסטית מאוד. היא לא תאכל אצלנו בעיקרון (ואני מבינה אותה - כנראה שגם אני לא הייתי אוכלת אצלנו אם לא הייתי מכירה אותנו🙈), ואחרי שאנחנו מגיעים אליה היא מזמינה את העוזרת כדי שתנקה את הבית (למרות ששם אנחנו משתדלים לשמור על ניקיון הרבה יותר מהבית) -

א-ב-ל - היא בהחלט מגיעה אלינו, לביקורים קצרים בכל פעם, אבל מגיעה. ולא מוותרת על משחק עם הנכדים, גם אם לכאורה הם יכולים להיות מלוכלכים.

והיא בהחלט מזמינה אותנו אליהם. בעבר לשבתות שלמות, היום (בגלל הגיל) לאמצע שבוע לכמה שעות, ומאוד נהנית שאנחנו באים למרות הבלגן.

והכי חשוב - היא אומרת לי רק דברים טובים (גם אם אני, שלא כמוך, בכלל לא מושלמת) וברור שלא פוגעת בי בשום צורה, אף שאנחנו שונות מאוד באופי.

אז לא כותבת לך את זה כדי להוציא את העיניים... אלא רק שתביני כמה את מדהימה וטובה, ושהבעיה היא לגמרי בה - ולא בפדנטיות שלה, אלא במשהו עמוק מזה.

והלוואי שיום יבוא והיא תבין כמה היא זכתה בכלה כמוך❤️❤️

איך אחרי שהיא כזאת נאחסית אלייך,

את לא אומרת לה, 'אני לא רוצה לדבר איתך'.

וואי איזה מלחמה הייתי עושה על מישהו שיעשה עלי כזה חרם.

נשמהההההההההההה לא להתקרב וגם לא בצחוקקק

תסבירי לי מאיפה האורך רוח למען השם??

שוב ושוב מאפשרת לפגוע בי?

אני חושבת שצריך לקחת בחשבון שמעבר לפגיעות יש גם הנאות ובגלל זה אני עדיין נוכחת.

אז נכון שיש אמירות לא נעימות מידי פעם, עדיין זה לא מרגיש לי גרוע מסםיק כדי לשבור את הכלים ולנתק קשרים.

אם כי צריכה באמת לעשות חושבים, מתי זה עובר את הגבול ואני הופכת להיות במקום של שק חבטות במודע או שלא 

בשביל נתק במשפחה צריך סיטואציה קיצונית.

אבל כן לשקול.

לא לתת לעצמך להיפגע...

וההפסד כולו שלה

תגידי את זה לעצמך כמה פעמים

וואי זה מעצבן ברמותתת

אבל באמת יש אנשים מסכנים

כנראה שהיא מפחדת שלא נקי אצלך מספיק לפי הסיפורים שלך עליה....

וואלה בעיה שלה

תכלס היא רק סובלת מהאובססיה הזאת לניקיון...

את באמת אישה מדהימה!!!!!!!

והיא- סליחה על המילה, טיפשה!

את מדהימה שאת מעריכה את עצמך, ויודעת מה את שווה

ושאת נפלאה וטובה עם מי ומה שאת.

וכן, מותר גם בתוכך להפגע, להיעלב, לכאוב את החוויה שמבחינתה את פחות.

בטוח שהיא מפסידה. תהיי קשובה לעצמך איפה עובר הגבול ביחסים שלכן.

איפה זה מרגיש לך נכון ובכיף לטרוח למענה מתוך כיבוד הורים ואיפה שאת מרגישה מנוצלת כנראה לא נכון להמשיך...

שבעלך יזמין אותה לא כשאת ליד? כשהוא איתה בטלפון למשל?

הוא בן שלה, יכול ללחוץ עליה מה הסיפור שלך?  ושזה לא נעים שהיא אף פעם לא באה לראות את הבית שלכם.

בדרכ אצלנו כל הדברים האלה כל אחד מבני הזוג עושה מול הוריו

לא מצפה לכלום

לא מבקש כלום

לא מתכנן איתם כלום

לי עדיין קשה להשלים עם זה

את בעצם אומרת שלה יש איזה קושי עם להתארח אולי מטעמי העודף נקיון ואולי משהו אחר..

ואת עדיין מחפשת את זה...למה בעצם?

מחפשת את הקשר איתה?

אולי דרך זה שתגיע זה יראה לך הערכה או חיבור לחיים שלכם..?

אולי תנסי להגדיר לעצמך מה בדיוק זה יאפשר לך? למה באמת זה חשוב לך?

כי אם תזהי בדיוק את המניע הפנימי-מה את רוצה בעצם לקבל דרך זה...

אז אולי תוכלי למצוא לזה חלופות..דרכים אחרות לקבל את המקום הזה גם בלי לצפות ממנה למשהו שלא מתממש..

אנחנו נשואים כבר הרבה שנים וכבר כמה פעמים הזמנו את חמותי להגיע לבית שלנו , גם לא מזמן עברנו דירה לבית שקנינו והיא לא מגיעה.

הם בגיל 70 + וקצת קשה להם.

מצד שני זה מוזר לי כי לאחים של בעלי הם כל הזמן הגיעו.

אבל החלטתי לשחרר, נמאס לי לרדוף אחריהם.

אם הם רוצים שיבואו

הפסד לגמרי לגמרי שלה

שתדעי לך שאין כמוך!

אני ממש אוהבת את ההסתכלות והראש שלך יחד עם צורת הכתיבה והניסוח שלך

פעם הייתי הרבה יותר פעילה פה ולאחרונה בעיקר קוראת ושתדעי שיש שירשורים ארוכים לפעמים אני לא קוראת את כל התשובות ואת שלך אני בדרכ קוראת ישלך הודעות שממש כייף לקרוא

תעופי על עצמך ואישית, הייתי מפסיקה לגמרי להזמין..

שבה בודקים את עובי הנוזל בעורף, בשבועות 11-13.

תוצאה גבוהה מעלה את הסיכון סטטיסטית לתסמונת דאון, ואולי לעוד דברים.

בנוסף לאוטראסאונד, יש בדיקת דם שבודקת עוד דברים, וגם נותנת תשובה סטטיסטית.

המטרה של הבדיקה היא לאתר מקרים עם סיכון לתסמונת דאון, ולהפנות לבדיקות נוספות.

בנוסף, היא יכולה לעזור בגילוי מוקדם של בעיות אחרות, וככה אפשר להיערך מהר יותר.

הבדיקה עצמה לא מזיקה, ואין בעיה לעשות אותה.

היא יכולה לגרום ללחץ חוסר וודאות, אם יוצאת תשובה לא טובה.

אני אישית עשיתי בכל ההריונות.

שקיפות עורפית זו בדיקת סקר. מה הכוונה? התוצאות שלה הן סטטיסטיות ולא מוחלטות.

היא בודקת מספר מומים כרומוזומליים כמו תסמונת דאון, טריזומה ועוד.. לא זוכרת בדיוק.

התוצאה מתקבלת כססטיסטיקה- הסיכוי שלך לעובר עם תסמונת דאון הוא 1 ל... מתחשבים גם בגיל שלך ועוד כמ נתונים.

הבדיקה מתחלקת ל-2.

חלק 1 זה א"ס שמודדים בו את עובי הנוזל בעורף של העובר.

חלק 2- בדיקת דם שעושים ביום- יומיים שאחרי.

למה כן לעשות?

-כי לפעמים יש אפשרות לגלות מומים חמורים של העובר בשלב הזה שהוא מוקדם יחסית, ואם יש צורך ח"ו לעשות הפסקת הריון בשלב שהוא עוד מוקדם.

-כי זה נותן שקט נפשי (לחלקנו..)

-כי זו הזדמנות לראות את העובר ולקבל ד"ש

-כי זו ההשתדלות שלנו..

למה לא?

-זו בדיקה סטטיסטית כמו שכבר כתבתי, היא לא נותנת תוצאות מדוייקות. בדכ בסיכון גבוה ישלחו לבדיקות מדוייקות יותר כמו סיסי שלייה או מי שפיר

-עלול להכניס לחששות מיותרים

-לא יעזור לדעת אם יש חשש כזה או אחר כי ממילא לא נפיל..

ניסיתי לכתוב דברים שעולים לכאן ולכאן בדיונים בפורום לפעמים, ולכן יש פה גם אמירות שאולי סותרות אית את השניה.  

לא רוצה לתת את הסיכום מהרופא אלרגיה של לפני כמה חודשים כי כן היה מגיע לנו את החודשים האלה ולא רוצה שיבקשו שנחזיר להם...

השאלה אם ידרשו איזה תיעוד רפואי והאם מכתב של רופא משפחה מספיק (יכולה לבקש ממנו לכתןב משהו כללי)...

אם יש פה מישהי עם נסיון עם זה אשמח לשמוע

אולי לא יידע..

אבל היו לי כמה מקרים בעבר שפתאום קלטתי שמקצצים לי בדמי חל"ד ובקצבת ילדים,

ואז בדקתי והסתבר שזה על חשבון קצבאות ששולמו בטעות (אז היו להם תלושים לעקוב אחריהם, אז אולי זה באמת אחרת..)

על מתי שהאלרגיה הסתיימה. או שידרשו מכם מכתב מהרופא עם תאריך

כן הם מבקשים כל תקופה לחדש ואם אין אישור רפואי פשוט לא יחדשו.

זה מצד החוק

מצד ההלכה- אולי זה שאלה לרב. אינני יודעת.

הסתיימה.

רק אני לא יודעת לעזור עם זה שרוצים לקבל עוד כמה חודשים אחרי בגלל שלא הגישו בזמן...

אם אני מבינה נכון זה כאב משתק כזה.

תנסי תרגילים (נראה לי ספינינג בייביס)

ממש הגיוני למצב של עומס פיזי, הגוף זועק לך לנוח.

כדאי להימנע מלהרים כבד.

כל הצד השמאלי שלי תפוס וחזק

פעם ראשונה שזה קורה לי

בדיוק חשבתי על זה שזה כלכך מתיש אותי שאיך ישאר לי כח ללדת...

אבל יש דבר כזה שכאב גב מקרין לרגל..גם בלי קשר להריון

ובהריון יכל להגרם גם מלחץ לש העובר בצד אחד באגן-גב

ממליצה ממ שעל טיפולי מגע טבעיים..מאוסטרופטיה- אקוולבריו ויש כל מיני סוגים

ממש סבל

והיום קמתי בלי כלום

זה היה גם במנוחה 

הם יצטרכו לשטוף כל יום....

זה באמת מבאס אבל נורמלי ולא מזיק

שבמהלך החופש הגדול מנקים את כל המשחקים.

אם עכשיו בתחילת שנה הם מלוכלכים- כנראה לא ניקו אותם מעולם. וזה באמת מגעיל.

לא יודעת אם הייתי מעיזה לומר משהו למנהלת, אבל מבינה אותך ממש.

מה יוצא מזה, חוץ מלבעס אחרים😐

מי שיכול להעיר,

יכול גם לשלם.

מי שלא יכול לשלם,

שלא יעיר.

ככה אני עונה לבני משפחה מתערבים תמיד:

מי שלא עוזר שלא יתערב.

נשמע כ"כ מציף..

יישוב טוב!

לעבור דירה לאזור טוב יותר זו אכן החלטה אמיצה וחכמה!

ואם לטעמך הדירה טובה זה הכי חשוב וכל הכבוד שהצלחתם לעבור עכשיו ככה כשאת בהריון וקשה.

בכל אופן לא בשלב שזה ישפיע עלי...

כי הייתי זקוקה לעזרה של ההורים

אבל קשוח לי 🤐

אבל מנסיוני בנושאים אחרים -

מי שיודעת שמוריד לי

ומחליש אותי

אני ממש שומרת על הגבול של עצמי

לא מתקשרת סביב זמן רגיש..לא מאפשרת כניסה לשם..

אצלי זה היה סביב מילואים

הרבה תגובות והתערבויות והערות שהחלישו אותי

פשוט עם אחיות שלי ניתקתי קשר כל הסבב

וכם אמא שלי צמצמתי ושמרתי על שיחה שטחית יחסית..העברתי נושאים..לא שיתפתי בקושי ..והפחתתי מינון

אי אפשר לצפות מהם להשתנות כי זה לא קורה

אבל מנסה בעיקר לא להפגע ולהפנות אלי את האחריות

אבל בשבילי הרגשתי שעדיף לי לא

זה כמו אפילו בהריון הראשון

כולי מתלהבת ומרגישה בחילות וגועל במקביל

אומרת לאבא שלי מזל טוב שאני בהריון

התגובה שלו היתה: בשביל מה....

מאז למדתי מה ומתי לשתף אם בכלל

שוב- התייעצתי עם אנשים שמבינים ובעלי מקצוע בתחום

אבל מבחינה רגשית עם כל הצער שבדבר לא יכולה להשען על ההורים שלי הגם שאני אוהבת אותם

אוי ויי זמיר,
הייתי מגיבה פי 100 גרוע ממך.

את כנראה כבר הכנת את עצמך להערות שלו, אז אולי קצת הכלת את הפיעה

אבל מבחוץ זה באמת נורא, יקרה.

זה נורא כי מעבר זה סוחט

והריון זה סוחט

ואת נושאת עיניים אל ההורים- תהיו איתי, תעזרו לי, תנו לי כוחות

וזה מה שאת מקבלת??
לא פלא שאת מרוקנת 

הייתי כותבת לאבא שלי, לו הייתי את:
אבא-
 תודה, באמת, על מה שעזרת לי
אבל אני כ"כ כ"כ פגועה מהמילים הקשות שלך סביב הדירה.
לא זה מה שרציתי.

ופשוט להשאיר את זה ככה.
זה יחלחל לו, אני מאמינה
הוא בן אדם, הוא אולי מאוד מאוד ביקורתי
אבל בסוף לשמוע כמה הוא הכאיב לבת שלו, שבהריון, שנמצאת בתוך כאוס של מעבר
זה כואב.
ואני מהמרת שהוא יתנצל,  ואולי יתקן עם מילים חמות 

ביקורתיים מאוד, שזו השפה שלהם.

אנשים כאלה הם הרבה פעמים "צודקים תמיד" ולא יודעים להתנצל או להודות בטעות.

ולכן לדעתי להגיד שהיא פגועה, יכול להיות טוב רק אם היא מצליחה להוריד את הציפיות מהתגובה שלו.

חמותי אמרה לי כמה פעמים מה החסרונות בדירה שקנינו (אני לא מבינה איך הקבלן עשה ככה וככה... ומי מתכנן דירות ככה וככה, זה ממש גרוע איך שהבית בנוי... כל מיני פנינים כאלה)

עכשיו זו הדירה היחידה שלנו שהשקענו בה את מיטב כספנו, והיא באמת לא ברמה גבוהה כי זה מה שיכולנו להרשות לעצמנו, אבל להגיד ככה לא יגרום לנו לשנות שום דבר...

רק להרגיש גרוע עם מה שיש לנו.

אמרתי לה כמה פעמים שזה מאוד מפריע לי לשמוע וכבר קנינו וזה מה יש.

את חושבת שזה עזר?

היא בטח ובטח לא התנצלה.

רק למדה לסתום את הפה אחרי שהערתי לה בצורה לא עדינה במיוחד 4-5 פעמים...