פורום הריון ולידה (עמוד 166)

לק"י

זו ההודעה שלהם שלחו:

השמועה אומרת שמחר מתחדש המלאי ב-kiwi 👀

מבצע 20₪ לפריט - כן, הככככל:

מעילים, ג'ינסים, חליפות, חצאיות🤯

בקיצור: כל החנות- 20 ש"ח לפריט‼️

*על קולקציית החורף בלבד*עד גמר המלאי*לחברי מועדון ומצטרפים* להסרה השב 1 ל- 052-9996140

אני לא בן אדם של נבירות ודחיפות וחטיפות, תני לי לשבת על הספה ולהזמין אונליין 

הרוב לא היה במלאי, ככה גם בפוקס

אני ירדתי מזה  רק ללכת לחפש פיזית בחנויות

מסכימה איתך, אני פשוט כ"כ מעדיפה את האונליין מלטרוח ולנסוע ואז להידחק עם עוד המון אנשים, לחטט בערימות, ולרוב בכלל להתאכזב ברגע שנכנסתי לחנות הריקה מסחורה ולברוח.

האתר חזר

אבל אצלי לפחות אין אופציה לשלם

לא יודעת מה הם חושבים לעצמם...

אז מי שרוצה - מציעה לנסות לראות אם יש אופציה לתשלום לפני שמבזבזים זמן לבחור...

נותרו ממש פריטים בודדים מכל דבר.

מצאתי חולצת שבת אחת מהממת ב-15 ש''ח, ועוד זוג חליפות גן ב-20.

אבל באמת בקושי יש מידות, והלחץ גדול, ותור אינסופי...

לא נראה לי שהייתי נוסעת במיוחד. נכנסתי רק כי גם ככה הייתי צמוד.

עשיתי הזמנה, יש לי אישור ומספר הזמנה.

עברו 7 ימי עסקים ועדיין לא הגיע המשלוח (גם לא קיבלתי למייל קבלה על הרכישה) בפעמים הקודמות הגיע תוך יום-יומיים.

תוהה לעצמי אם זה בגלל העומס? בשירות לקוחות ענו לי לפני כמה ימים שההזמנה בטיפול, מאז דממה🫤

בטוחה שהם טובעים בעומס...

אבל מקווה בשבילך שלא מפשלים :/

יומיים בערך אחרי שקיבלתי הודעה שההזמנה נארזה

נחתכה בחצי והדברים הכי שווים שהזמנתי לא הגיעו

אבל עדיין נחמד מאוד מאוד

הזמנתי ואין לי מושג מה עם זה

לא מייל ולא סמס

מירנה זה הפרשה נקודתית במינון נמוך

ספק אם זה הגורם

עם ההתקן

חזרתי לבייץ כרגיל וגם כל התחושות של לפני ואחרי

ומתי שאמור להיות. מחזור יש לי כתמים

אז כנראה קשור לזה שהפסקת הנקה

ומתרוקנת בתדירות מספקת? 

כדאי גם להרגיל להתאפק מעט ו"לשחרר" גזים בשירותים ולא בכיתה ליד החברות שלה. 

היא מספיק גדולה כדי להצביע לבקש להתפנות ולצאת עבור זה בדיוק כמו שהיא יוצאת עבור קטנים או גדולים. 

בהצלחה 

אבל הייתי מנסה להפסיק לה לגמרי את הקטניות.

כולל ממרח חומוס אם היא אוכלת

אצלי למשל גם קטניות מונבטות גרמו לגזים ... למרות שזה בריא

זה בהחלט מבאס אז הייתי מנסה להוריד וגם לעשות איזה בירור אולי משהו טבעי יעזור ...

אפילו שעוברות השריה ארוכה. עדיין זה קטניות…

גם כרוב, כרובית, ברוקולי ידועים כמחוללי גזים בעיכול.  

ויכולה להיות גם רגישות לחלב, בגלל חוסר באנזים הלאקטוז.

מומלץ להתחיל עם רופאת הילדים שלכם.  היא תפנה לתזונאית, כנראה גם לבדיקות גסטרו.  

ללעוס היטב לפני שבולעים, לאכול בישיבה, לא לנשנש בין הארוחות חוץ מארוחת ביינים.

ואני חושבת שפירות הדר במיוחד יכולים לגרום לזה.

פירות הדר (תפוזים, קלמנטינות, אשכוליות וכו') נחשבים לרוב לפירות "בטוחים" יחסית מבחינת גזים.

לאנשים עם אי-סבילות לפרוקטוז, סוכר פירות (אפילו קלה), הסוכר לא נספג טוב במעי הדק, עובר למעי הגס, ושם חיידקים מתסיסים אותו ויוצרים גזים.
 

לכן ממש חשוב ללכת לבירור רפואי ולא לנסות סתם ככה מעצות לא מבוססות.  

אני לא תזונאית ולא מומחית. 

אבל כן מאוד קרובה ומתמצאת מנסיבות החיים, לצערי.  

עקב מחלת קרוהן אצל בני המשפחה.  

אי סבילות. לאנשים שונים יש תגובות שונות במערכת העיכול.

כן יש אנשים בריאים לחלוטין שפירות הדר עושים להם תסיסה בעיכול.

לדעתי גזים לא מצב שדורש בירור רפואי, אלא שימת לב להרגלים ומשחקים של ניסוי ותעיה.

אם הפותחת הייתה מתארת עוד בעיות שקשורות למערכת העיכול זה כבר היה משהו אחר.

התופעה המתוארת בפוסט הפותח נראית שווה התייעצות מקצועית.  

הילדה סובלת וגם נתונה לדחייה חברתית.  

אבדוק בהחלט

 האם הבטן שלה נפוחה? האם סובלת מעצירות?

שמעתי פעם מרופאה שאומרת שגם סדר האכילה משפיע על העיכול

כדאי לאכול קודם פירות ואז ירקות (וגם בתוך הפירות והירקות יש סדר, לדוגמא, פירות הדר לפני תפוח. עגבניה לפני מלפפון)

אחרי הירקות פחמימות ורק אח''כ חלבונים

העיקרון הוא לפי מהירות העיכול

זה לא משהו שאמור לקרות,וכדאי לבדוק לפחות ברמה בסיסית, לפני שעושים ניסוי ותעיה ומטילים על ילדה קטנה מגבלות באוכל. או לפחות לעשות את הבירור במקביל לניסויים.

נכון שיש מאכלים יותר ידועים שמגבירי גזים,

ונכון שהרבה פעמים רכישות במערכת העיכול היא לא משהו שהרופאה הקונבנציונלית מכירה / פותרת,

אבל ייתכן שזה כן משהו ששייך לרופא, וחבל שלא לבדוק.

מכירה מישהו שזה גורם לו לגזים.

מה שכדאי להוריד קודם קניות שידועות כגורמות לגזים ולראות אם עוזר..

מקווה שתמצאי כמה שיותר מהר איך לעזור לה... 

לפעמים יש משהו מסויים שגורם לזה-

כמו שכתבו קטניות

ממרח חומוס (קטניות...)

שתיה מוגזת

מאכל כלשהו שרגישים אליו

אפשר למפות מה אוכלים ולבדוק אם הגזים מופיעים אחרי אכילה של משהוא מסויים ,

להוריד אותו מהתפריט ולבדוק אם באמת מפסיקים הגזים.

(לפעמיםהגזים מופיעים ביום אחרי שאוכלים, זה ממש ניסוי ותהיה) 

נקודות.
מודה לכן ממש על כל כיווני החשיבה.

כתבתי את כל הנקודות של כולן, תודה לכן ממש!!!
נשלול דבר דבר כי הילדה באמת סובלת.

מצטטת מהערך בויקיפדיה:

משפחה זו בעלת חשיבות כלכלית רבה, ועם מיניה נכללים הירקות: כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קולורבי, לפת, גרגיר ועוד.

תקראי שם..

https://www.altman.co.il/article/probiotics/digest/cruciferous-vegetables/

משפחת המצליבים קיבלה את שמה בשל צורת עלי הכותרת של פרחיה המזכירה צלב.

בין חברי המשפחה נמנים: כרוב על כל סוגיו (כרוב סיני, כרוב מסולסל, כרוב ניצנים, קייל), כרובית, ברוקולי, לפת, צנון, צנונית, גרגיר הנחלים, רוקט

מה הקשר בין ירקות מצליבים לנפיחות ולגזים בבטן?

ירקות מצליבים מכילים רפינוז (סוכר מורכב קטן המכונה אוליגוסכריד) המתפרק על ידי אנזים (שנקרא אלפא גלוקוזידאז) שאינו מצוי בגוף האדם. כך שלמעשה, כאשר אוכלים ירקות מצליבים הרפינוז מגיע בשלמותו למעי הגס וחיידקי המעי מתסיסים אותו.

אנשים מתלוננים שמעבר לעובדה שהם אוכלים ירקות מצליבים נוצרים גזים, לאותם גזים יש ריח אופייני מאוד חזק וחריף. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהירקות המצליבים מכילים בכמות גבוהה גם רכיבים תזונתיים המכילים גופרית. מטרת הרכיבים הללו היא למעשה להרתיע בעלי חיים מאכילת העלים שלהם. הם גורמים לטעם מריר שאופייני לירקות אלו (למשל המרירות האופיינת לכרוב ניצנים), אשר מונעים מבלעי החיים לאכול אותם. גם את הרכיבים הגופרתיים הללו הפלורה מתסיסה ומייצרת מהם גז מימן גופרתי בעל ריח חזק.

לגבי כרוב למשל, המתפרק על ידי אנזים שלא קיים בגוף האדם.
והרי אני יודעת שכל מה שברא הקב"ה בטבע זה בשבילנו ולטובתנו, ואיך ייתכן שהקב"ה ברא בעולמו ירק מזין שאין ביכולת הגוף שלנו לפרק אותו?
 

וצמח הקיקיון הוא דוגמא מצויינת.

הצמח שימש כידוע לעשות צל ליונה הנביא, בסוכה שהקים ליד נינווה.

הפירות של הקיקיון רעילים מאוד!

וגם מבין הצומח והפרי שראוי לאכילה - יש אנשים עם ליקויים ורגישויות גופניים שמונעים להינות ממה שאחרים אוכלים בבריאות טובה.  

סוגים רבים בעולם הצומח משמשים מזון לבעלי החיים -והתועלת מגיעה אלינו מאותם בעלי חיים.  לא ישירות מהצומח.   

כי אין לנו את האנזים שיכול לפרק אותם?

משפחת המצליבים (כמו ברוקולי, כרובית, כרוב, כרובי ניצנים, קייל, צנון ורוקט) נחשבת לאחת מקבוצות המזון הבריאות ביותר בטבע.

עם זאת, כמו בכל דבר, יש להם גם צדדים שדורשים תשומת לב.

ריכוז היתרונות והחסרונות העיקריים:

יתרונות:

- הגנה מפני מחלות: המצליבים עשירים בפיטוכימיקלים כמו סולפוראפן ו-Indole-3-carbinol. מחקרים רבים מצביעים על כך שחומרים אלו מסייעים לנטרול רעלים בגוף ועשויים להפחית סיכון לסוגי סרטן מסוימים.

- עושר בויטמינים ומינרלים: הם מקור מצוין לויטמין C (לחיזוק המערכת החיסונית), ויטמין K (לבריאות העצם) וחומצה פולית.

- סיבים תזונתיים: הם עמוסים בסיבים המסייעים לתחושת שובע ממושכת, איזון רמות הסוכר ותפקוד תקין של מערכת העיכול.

- נוגדי חמצון: הם עוזרים להילחם בדלקות כרוניות בגוף ולשמור על בריאות הלב.

חסרונות: למה כדאי לשים לב?

- נפיחות וגזים: המצליבים מכילים סוכר מורכב שנקרא רפינוז. גוף האדם מתקשה לפרק אותו, והחיידקים במעי הגס עושים זאת במקומנו – מה שיוצר לעיתים קרובות גזים ותחושת אי-נוחות בבטן.

- השפעה על בלוטת התריס (גויטרוגנים): מצליבים חיים מכילים חומרים שעלולים להפריע לספיגת יוד בבלוטת התריס.

הערה:

עבור רוב האנשים זה לא מהווה בעיה, אך מי שסובל מתת-פעילות של בלוטת התריס צריך לצרוך אותם במידה, ועדיף מבושלים (בישול מנטרל את רוב ההשפעה הזו).

אינטראקציה עם תרופות: בשל הכמות הגבוהה של ויטמין K, אנשים הנוטלים מדללי דם (כמו קומדין) צריכים לשמור על צריכה יציבה ולא מופרזת של ירקות אלו, שכן הויטמין מסייע לקרישת דם.

דוגמא אחרת - בננות, תפוחי אדמה, בטטות:

עשירות באשלגן.

חולי לב צריכים לצמצם מאוד צריכת אשלגן.  

ולא יכולים לאכול כאוות נפשם מהירקות האלו.  

פשוט לא באמצעות אנזימים שאנחנו מייצרים.

יחד איתנו בגוף חי מיקרוביום, אוכלוסיית חיידקים שלמה שמפרקת עבורנו חלק מהמזון, לדוגמא תאית, שנמצאת בכל ירק...

אבל שוקלת לעשות עכשיו גם

מה הסיבה שעשית?

עשו בחדר לידה בפתיחה 4

זה גרם תוך דקות לפתיחה מלאה ולידה

אבל לתחושתי זה לא היה רק הפרדת קרומים אלא ממש התערבות לזרז את הלידה

(מקצועית ומוצלחת מאד)

הרופא שעשה את ההתערבות

שאל אותי לפני  

אם הוא יכול לבצע 'הפרדת קרומים'

בכל מקרה אצלי סטריפינג ראשון גרם לצירים שלא קידמו הרבה

יומיים לאחר מכן הגביר צירים ופתיחה

כמה שעות לאחר מכן בבית חולים עשו לי שוב וילדתח שעתיים אחרי 

הריון ראשון הבייבי היה גדול, עשיתי סטריפינג ולא עזר.

עשיתי זירוז והיה סיוט!!!!

אני אחרי 2 לילות רצופות של צירים...

תמיד מתחיל בצהריים ונגמר בלילה

אחרי הלילה הראשון  נבדקתי בפתיחה 2 ועשינו הפרדת קרומים.

נראה לי הרופא הסכים כי הוא ריחם עלי

אני בהריון האחרון הייתי 3 ימים עם צירים, חזקים כואבים וסדירים

ביום יחסית נרגעו, היו בעיקר בלילה.

היה נורא מתיש ותחושה שהלידה תקועה מאוד.

בסוף, הדולה שלקחתי עשתה לי תרגילים לאיזון אגן וממש הרגיש שהצירים משנים צורה והלידה התחילה להתקדם.

אולי תנסי לחפש ביוטיוב תרגילי איזון אגן.

הפעילות צירים שנרגעו.

ועברו 24 שעות ועדיין אין לידה

יש תינוקות יותר בררנים

שלי עד גיל שנתיים אכל בעיקר תפו"א ומעט דברים אחרים

לא העלאתי על דעתי שיש בעיה עם זה

כל עוד המשקל תקין ואין בעיה בריאותית

(אחרי שבדקתי וראיתי שתפו"א מכילים ויטמינים ומינרלים רבים)

(עם הזמן הוא נפתח למאכלים נוספים

היום בגיל 6 הוא עדיין בררן אבל אוכל את מה שאוהב בצורה טובה

ולא חסר לו כלום)

נהייתה בררנית

זה לא מדאיג אותי

אני עצמי בררנית מאוד

היא כנראה דומה לי בזה (לצערי 🤭)

אני משתדלת לא להתייאש ולהמשיך להציע לה הכל

רואים ממש העדפה ברורה לפחמימות ולמתוק 

(תפוחי אדמה ופסטות היא עפה עליהם לעומת ירקות... וגם מבושל היא תעדיף את המתוק ולא המלוח)

נראה לי שכדאי להמשיך לחשוף בלי לחץ... לתת לה להתנסות בנחת.

אבל כמובן אני לא מקצועית. 

אני כן מרגישה שזה מדאיג, בעיקר כי פעם היא הייתה מוכנה לאכול יותר (ופירות וירקות היא מוכנה לאכול, אבל לא תמיד).

וכן, גם אני בררנית, ויש לי עוד כמה ילדים בררניים, ודווקא בגלל זה אני רוצה כבר עכשיו לטפל בזה כדי שלא תגרור את זה שנים.

חוץ מזה שהיא הרבה פעמים עצבנית, ואנחנו מרגישים שזה בגלל שהיא רעבה...

ממליצה ממש על תרצה שני. היא מומחית בנושא בררנות אכילה. מקבלת בזום.

בכל אופן ממה ששמעתי ממנה (מקווה שאני זוכרת נכון) זה תהליך שעובר על הרבה ילדים בגיל שנתיים בערך, ואחר כך מתאזן.

אז אם זה הגיל-לא הייתי מתרגשת בכלל.

מישהי שאלה על הבת שלה שבת שנה ועשר ונהייתה בררנית

ומלא כתבו שזה קרה אצלן סביב הגיל הזה...

לדעתי זה היה השבוע. ואני לא מצליחה להיזכר מי הייתה הפותחת רק שקראתי ואמרתי לעצמי "אה! אז זה ממש סבבה מה שקורה פה אצלנו..."

לא שאני חושבת שלהתייעץ זה שלילי וגם מאמינה שבגלל שהיא התשיעית שלך זה ממש הגיוני שאת מרגישה שמשהו אצלה לא רגוע לך ותרצי להתייעץ, יש לך פרספקטיבה.

אבל אולי שווה לך למצוא את השרשור ההוא ולראות אם זה פשוט שלב התפתחותי כזה..

והתלבטתי אם "להתלבש" עליו, אבל בסוף החלטתי לפתוח שרשור משל עצמי, גם כי הגיל שונה בסופו של דבר וגם כי הסיפור קצת שונה.

בכל אופן, אני מרגישה שזה לא שלב התפתחותי אלא מעבר. לא זוכרת שינוי קיצוני כזה משאר הילדים שלי. אבל יכול להיות שאני סתם מגזימה ולוקחת את זה קשה... (השנה האחרונה העלתה לי את סף החרדות ההוריות שלי...)

ובכוונה הקונספט הוא שכולן שמות בלשון ציווי? מגניב

ועוד רעיונות: שחרי אהבה, שחרי אחוה, שחרי רעות שחרי אליה, שחרי אתיה, שחרי אביה, שחרי אביב, שחרי רינה 

שחרי גאולה

שחרי אורה

שחרי הודיה

שחרי אליה

שחרי ציון,

שחרי טליה

שחרי תחיה

שחרי

שחרי ארגמן.

שחרי שמחה.

(איילה גם טבע וגם איילת השחר)

מבחינת הצליל של האחיות שלה יושב טוב שחרי אורה.

אפשר גם שחרי אהבה אם את אוהבת.

שחרי אלה (העץ)

שחרי הילה

שחרי אורה

שחרי תפארת

שחרי נועם

שחרי גאולה

שחרי פדות

שחרי אהובה

שחרי עתרה (עתרה = תפילה)

שחרי רינה (גם רינה זה לפעמים במשמעות של תפילה, כמו "קומי רני בלילה)

המילים העבריות המדויקות למה שהייתי רוצה לשחר לו, לרוב לא נשמעות יפה בשם, או לא באווירה של השם שחרי.

הייתי מנסה לחשוב על רעיון ולקחת מילה שקשורה אליו

שחרי גפן (צמיחה, שבעת המינים-א"י, קשור לחודש שבט)

על אותו קונספט יש כליל (גם צמח וגם איזשהו רעיון של שלמות), רותם (צמיחה, מדבר), שקמה (צמיחה, שיקום), אפשר גם הדר (שזה גם צמח וגם מלכות, הוד וכו)

שחרי שקד (הפריחה שלו, חודש שבט)

שחרי פרת (א"י, נהר פרת)

שחרי קמה (יש לשם הרבה פירושים, זה במקור מהתנ"ך, אולי הייתי מחברת לעניין התקומה, תמיד להתקדם, לקום. קשור גם לתקופה בעמ"י)

שחרי כרם (משהו בכרם מתחבר לי להתיישבות, התקרקעות)

אפשר משמות ירושלים

שחרי אריאל

שחרי הראל

שחרי ציון

שחרי נחלה

שחרי כרמל

אני הבעיה שלי שאני ככ מתחברת למהות של המילה שאני שוכחת שיש מילים שזה לא הולך בשם חחחח

אני עשיתי ניתוח אצל דר' חנן שאול, שמעתי עליו ממש המלצות

יש לי את המספר שלו

(אבל זה היה כשהייתי גדולה(

הוא המליץ לי על המנתח השני.

כותבת לך בפרטי...

קיבלנו המון המלצות מקצועיות

והוא היה גם ממש זמין ונחמד לנו ההורים

מנתח פרטי בתל אביב רמת החייל

יש השתתפות של הקופה כללית

מנתח במדיקל סנטר ומקבל פרטי בקרית אונו

לא מה שביקשת אבל בכל זאת

יש לו גישה מדהימה לילדים!! 

מעולה מעולה

ופנינו אליה עכשיו, אבל התורים אליה רחוקים מאוד

(חיכינו חודשיים או שלושה לתור אחד, והיא אמרה שמתאמת הניתוחים תיצור איתנו קשר. בינתיים זה עוד לא קרה, אבל עלתה לנו עוד שאלה - ובמקום שהמזכירה תבקש ממנה להתקשר אלינו קבעו לנו עוד תור, לעוד שלושה חודשים קדימה...)

הבן של חברה טובה שלי עבר 2 ניתוחי כפתורים איתה.

היתה מאוד מרוצה. לא יודעת אם זה היה נחשב מורכב או לא...

אמנם לא לניתוחים, אבל יצא לי ללכת לדר' חנן שאול עם אחד הילדים וגם לעצמי, נראה ממש מקצועי וטוב עם ילדים. גם לדר' נזריאן. התיר לנו לשון קשורה. וחלק מהמשפחה המורחבת שלי כשצריך הולכים דווקא רק אליו

ניתח את הבן שלי בניתוח כפתורים יחסית פשוט אבל הוא רופא מאוד בכיר ומאוד מומלץ. מנהל מחלקת אף אוזן גרון בשערי צדק. לא יודעת מה מצב התורים לניתוחים אצלו, ממליצה לברר..

בהצלחה!

ניתח אותי ואת שני אחי ניתוח כולסטאטומה.

מומחה ממש, נעים ומקצועי.

היינו מאוד מרוצים!!

נשארנו אצלו כמובן למעקבים אח"כ...

כל סיטואציה והפתרון שלה...

הייתי מביאה תיק לידה שיהיה ברכב ליתר ביטחון  

ופשוט לשאול את הרופא שמפנה למיון האם זה דחוף לעכשיו או שאפשר לעבור בבית.

כשתגיעי יעשו זירוז לפי שיקול דעת רפואי.. אם יש צורך רפואי דחוף לזירוז לא יתנו לך לחכות 4 ימים..

מנסיון שלי שהייתי בבית חולים חודשיים בגלל ירידת מים ממושכת ... יצא לי להכיר הרבה מיקרים של אישפוזים מכל מיני סוגים.

הכל זה תלוי ברמת דחיפות וקריטיות .

וגם תלוי בשבוע שאת נמצאת ... לפעמים יוצא אותו מצב שיחליטו אצל מישהי אחת שהיא בשבוע מוקדם מאוד להשאיר להשגחה באישפוז והשניה שהיא בשלב יותר מאוחר של ההריון שיחליטו לא לקחת סיכון ולזרז ...

ולגבי תיק לידה הייתי אומרת שתכיני אותו שיהיה בבית ולא לקחת אותו איתך...ובמיקרה שצ אישפוז פשוט להגיד לבעלך או למי שיכול להביא לך אותו מהבית ... ככה אני עשיתי 

בהצלחה ולידה קלה 

כשמדובר בזירוז לא דחוף הבי"ח יכניס אותך כשיהיה פנוי.

לי היתה המלצה לזירוז ואמרו לי - הכנסנו אותך לרשימה, נתקשר אליך כשיהיה מקום...

אם יש זירוז דחוף מבחינה רפואית כמובן שלא מחכים ככה.

אבל אם זה דחוף לא יחכו כמה ימים

אותי השאירו בהשגחה עד שהתור שלי הגיע לזירוז ( בהתחלה אמרו שאני יכולה להשתחרר ולהגיע כשתורי אבל אחר כך בגלל המוניטור השאירו להשגחה )

כמו שהציעו, הייתי משאירה בבית תיק מוכן ושבעלך יביא כשצריך 

אם זה משהו קריטי, לא יחכו ויזרזו מייד.

אבל הרבה פעמים זה לא ברמת דחיפות כזאת.

אם שולחים אותך למיון, את יכולה לשאול את הרופא עד כמה זה דחוף, ולראות לפי זה.

אם יש לך אפשרות לקחת איתך תיק לידה ולהשאיר באוטו, אז למה לא?

ואם את מגיעה למעקבים לבד, אז את יכולה להשאיר בבית ושבעלך יביא.

לפעמים שולחים למיון כדי לקבל חוות דעת נוספת, ולא תמיד באמת יזרזו אחר כך.

ויש גם אפשרות שישאירו להשגחה בבית חולים. לא יזרזו מייד, אבל גם לא ישחררו.

אותי הפנו כמה פעמים למיון, בהריונות שונים.

היו פעמים ששיחררו אותי אחרי שבדקתי, היתה פעם שאשפזו אותי ליום אחד ואז שחררו, והיה גם זירוז מיידי.

קרה לי שהייתי במוקד והייתי עם אחד הילדים, ואז חזרתי איתו הביתה, התארגנתי, ואחר כך נסעתי למיון.

קרה פעם ששלחו למיון בדחיפות, בגלל ירידות בדופק, וכשהגעתי הכניסו אותי ישר למוניטור, בלי לחכות בתור. אבל אז הדופק התייצב וכבר לא היו לחוצים.

אם זה מצב דחוף, אפשר ללדת גם בלי להביא שום דבר. הכי חשוב זה תעודת זהות.

את המסמכים של המעקב הריון הייתי לוקחת איתי, אבל לא יכולתי להיסחב כל הזמן עם תיק.

זאת תקופה לא פשוטה, עם המון חוסר וודאות.

בעז"ה שתלדי בתזמון הכי נכון שיש.

אני הייתי פעם בתור לזירוז בעין כרם במשך כמה ימים.

גם אני הייתי במעקבים לפני כן (האמת שאף פעם לא דיברו איתי על מה יעשו אם משהו בבדיקה לא יצא תקין. מניחה שאם זה היה בשבוע מוקדם אז היו מדברים על התערבות תוך רחמית, ואם בשבוע מאוחר יותר אז היו מזרזים).

בכל מקרה - אחרי שנכנסתי לחודש תשיעי אז ההנחיה הרפואית היא לזרז (לפעמים הרשו לי לחכות לשבוע 38, לפעמים כבר ב37).

אז באותה פעם שהזכרתי, הגעתי לבית החולים בשלישי בערב (הייתי אמורה להגיע ברביעי, אבל בשלישי היו קצת צירים סדירים אז כבר נסעתי, עד שהגענו הצירים נרגעו, אבל נשארו כדי לחכות לזירוז).

בפועל חיכינו עד חמישי אחה"צ. כשניסיתי תוך כדי שחיכינו להבין איך זה עובד, אמרו שיש להם רק ארבע חדרי לידה שמכניסים בהם נשים לזירוז (כדי להשאיר את שאר חדרי הלידה לילדות האחרות שמגיעות אליהם).

בעיקרון יש תור, אבל לא מכניסים לפי סדר ההגעה, אלא לפי רמת הדחיפות. אם מגיעה למשל אישה עם רעלת הריון - ברור שיכניסו אותה לפני..

אצלנו לא הסכימו לשחרר ושיקראו לנו כשיגיע תורנו. היה מתסכל, אז שמחה לשמוע שיש מקומות שכן מאפשרים...

בכל מקרה, לגבי השאלות שלך:

א. אני לא יודעת את פרטי המצב שלך. אבל על פניו נשמע שאם את רק במעקבים ולא מאושפזת אז זה כנראה באמת לא מצב של סכנה משמעותית לעובר.

ב. אם יראו משהו במעקב שמצריך זירוז - את יכולה לשאול שם עד כמה זה דחוף. לא דומה מצב של עובר שלא גדל כמו שצריך (שעוד כמה שעות לא ישפיעו יותר מידי) לעובר עם ירידות בדופק (שזה כנראה מעיד על מצוקה וזה כבר לא מצב שלוקחים סיכון, לפעמים אפילו מעדיפים לנתח, תלוי במצב).

לגבי להביא תיק לידה לכל בדיקה - אני לא הבאתי איתי. האמת שלא חשבתי כל כך על אפשרות שהמעקבים לא יצאו תקינים...

אבל מצד ההיגיון נשמע לי שאפשר להכין בבית תיק, אבל את הדברים הקריטיים באמת לקחת איתך גם לבדיקות. ואז מקסימום אם צריך פתאום לנסוע בדחיפות לבית חולים ואין זמן לעבור בבית, אז לפחות הדברים הכי חשובים איתך (ותכלס אפשר ללדת גם בלי שום דבר...). ואולי בעלך יוכל לעבור בבית להביא את התיק כשהוא מצטרף אלייך? או שיביאו לך כבר אחרי הלידה...

ג. התייחסתי לזה קודם בסיפור שלי. אם זה מצב שכל רגע מסכן את העובר, אז מן הסתם תוקפצי לראש הרשימה (אם זה מצב ממש מסכן חיים לעובר אז לא יחכו לזירוז אלא ירצו לנתח מיד. כשרוצים זירוז זה אומר שיש פה קצת יותר מרווח לחכות).

אבל לפעמים רואים ממצא שאומר שלא רוצים לחכות יותר מידי עד שתלדי, אבל כל עוד את בבית חולים בהשגחה (עם ניטור מידי פעם לוודא שהעובר עוד בסדר שם), אז אפשר לחכות גם כמה ימים עד שמגיע תורך.

(האמת שעכשיו אני מבינה את ההיגיון הזה שאותנו התעקשו להשאיר בבית חולים עד שהכניסו לחדר לידה. כי באמת בלי לעקוב לראות שהעובר בסדר, זה קצת מפחיד לדחות יותר מידי את הזירוז..)

או שזה גם תלוי בסיבה לזירוז. לפעמים רוצים להשאיר באשפוז בשביל להשכיל ולעקוב שהמצב נשאר יציב, ואם יראו איזושהי החמרה אז יקדמו מהר יותר את הזירוז...

אם זה משהו קריטי אז יקחו אותך מהר , אם זה משהו שיכול לחכות אז קודם יטפלו במקרים דחופים יותר.

לדוג' אם מפחדים ששליה תפסיק לתפקד אז ברור שחייבים אישפוז לפני זירוז. אם הכל תקין וסיבת הזירוז היא רק משקל גדול של עובר אז יכולים לחכות בבית עד שיהיה חדר לידה פנוי. 

הכל תלוי מה הבעיה ולמה מזרזים

לא כתבת למה את בהריון בסיכון

וגם זה ממש תלוי בית חולים

בבלינסון למשל את בדרך כלל לא תחכי 4 ימים לזירוז

אבל הכל באמת תלוי בבעיה ובעומס

אך בעיקר בבעיה שבגללה רוצים לזרז 

תלוי ברמת הדחיפות.

לפעמים אומרים תהיי במעקב יומי עד שיגיע תורך,

ולפעמים זה ברמה שהם לא יכולים לשחרר, אבל לא רואים דחיפות מיידית, אז מאשפזים עד שיגיע התור לזירוז, ובאשפוז מנטרים ועוקבים פעם בכמה שעות.

בשתי האפשרויות הרעיון הוא מעקב צפוף יותר עד שיהיה תור פנוי לזירוז. אם חלילה יהיה ממצא שמדאיג אותם, הן מקפיצים לראש התור. (ולכן למי שאין משהו דחוף - התור כל כך ארוך, כי תמיד נכנסים זירוזים דחופים)

אולי תנסי להגיע עם הפניה מהרופא שלך? זה גם יכול לעזור.

והכי חשוב, כמו שכתבת, זה יכול לקחת מלא זמן.... אז להגיע עם סבלנות, תעסוקה ולבקש מקום לנח אם צריך לחכות הרבה זמן עד לחדר לידה.

היו לי תנאים מסויימים

לך אני ממליצה לעשות טיפול טבעי שמזרז, כאלה אולי יתפתח משהו ואז יסיכמו לך יותר בקלות

מה עם טיפול אקוויליבריו

יכול לעזור לך גם לכבדות

בשבוע 40 פלוס לרוב תמיד ההמלצה היא לזירוז ואז את רק צריכה להסכים .. לפי מה שידוע לי.

אני ילדתי בשבוע 42 ומתחילת המעקב כבר המליצו על זירוז (למרות שלא היה משהו ספציפי) 

בדרך כלל אם זה לא חירום את תכנסי לתור עד שיהיה רגוע בחדרי לידה ;)

אני המתנתי לזירוז יומיים.. 

למרות שהעובר לא היה ענק כבדרך כלל אצלי ההמלצה הגורפת

הייתה לעבור זירוז, זה בבלינסון אז לא יודעת איך בבתי חולים אחרים

ההריון היה לי קשה ברמות. רוב ההריון היו לי בעיות במעיים הזויות,צירים

עברתי איזו טראומה הקשורה למשפחה., בקיצור חוויה לא קלה

התקשרתי לרב וסיפרתי שמציעים לי זירוז ומה הוא חושב

הוא אמר שאם הגעתי למצב שאני לא מסוגלת יותר,אז לזרז. (הוא שאל את זהו מבלי ששיתפתי אותו)

זאת אומרת שאת ממש לא אמורה להגיע להתמוטטות נפשית! ואם הרב אמר לי ככה

אז אני חושבת שנפשי ופיזי זה אותו הדבר ואת לא צריכה להגיע לקריסה

פשוט לומר את זה לצוות וזהו!

בהצלחה!!! והכי חשוב שתצאי בידיים מלאות ושמחות

בעקרון אם יש שאריות צריך להוציא אותם.

והגיוני שהם ידממו ואז יפריעו לטהרה..

במרכז בריאות האישה לבירור מעמיק יותר

השאלה אם יש מצב להיטהר בכל מקרה?

זה יכול להיות תהליך ארוך.

אפשר לנסות להיטהר בליווי של רב אבל לדעת מראש שזה יכול להיות מסובך וארוך..

היא פשוט היתה ברחם ולא דיממה...

אבל כשעשו לי היסטרוסקופיה להוציא אותה נאסרנו שוב...

האם ההכנסה של המכשיר לרחם נחשבת פתיחה או לא

האם הדימום אחכ אוסר

לגבי החלק הראשון- יש פסיקות שלא מחשיבות את זה בכלל כפתיחה ויש פסיקות שמתחשבות בגודל המכשיר שנכנס

לגבי הדימום, לרוב מחשיבים את זה כדם מכה שלא אוסר, אבל יכול להיות שמכמות/ מספר ימי דימום מסויים יגידו שזה כן אוסר. 

אבל לא שאבתי מעולם והכנסתי ב-4 חודשים וההנקה נשמרה. המטפלת נתנה תמל.

החל מארבע וחצי/חמש בבית קיבלה הנקה. זה נמשך, עם מוצקים כמובן, עד גיל שנתיים.

עשיתי בהדרגה את הכניסה למשפחתון, אבל נראלי כמו כל מי שמכניס...

אין סיבה שלא תצליחי להמשיך להניק בערב/ בלילה גם אם לא תשאבי, פשוט לא ממש יהיה חלב בשעות הבוקר

ואם המשאבה בקירור בין שאיבות מספיק לנקות פעם ביום, לא צריך יותר מזה

הוא היה בהתחלה מחוץ לבית ל6 שעות, אכל בגן מנה אחת והשאר מוצקים

שאבתי רק בבית, לרוב שחזרתי מהעבודה (הוא היה יונק צד אחד ואת הצד השני שאבתי)

ולפעמים שאבתי שוב השלמה למנה בערב

מהר מאןד הפסקתי לשאוב לגמרי והוא עבר למוצקים בגן וינק רק בבחת

וככה אנחנו עד היום

הוא בן שנה ו10 חודשים

לא יודעת מה זה נקרא נמוך אצלך

אבל יש גמחים שמלווים כמה עשרות אלפים (20-30) בלי ריבית.

מה שכן, לפעמים זה עם המתנה.
לצערי אין לי מספרים להביא לך, אבל תחפשי ב'פרוג' יש שם בטוח מידע ומספרים

עוד אופציה- זה לבדוק אם יש איזה הטבה בפתיחת חשבון בנק,

אני יודעת שלפועלים היה עכשיו הטבה בפתיחת חשבון חדש אצליהם הלוואה עד 40 אלף ללא ריבית בכמה תנאים בודדים (העברת משכורת ושימוש בכרטיס אשראי משהו כזה)

בהצלחה רבה
 

אפשר לבקש 30K הלוואה ללא ריבית

אם לא יתנו לך תביאי הצעה מבנק אחר ומיד שימור לקוחות יפנו אליך 

אם את סטודנטית בהרבה מוסדות אוניברסיטאיים מאפשרים לקחת הלוואה של 10 אלף כזה, לשנה, בלי ריבית.

תבררי? אולי דרך אחים אחיות שלך ושל בעלך?

על סכומים גדולים יותר לא מכירה משהו מוסדר.

בשביל בני משפחה שאני סומכת עליהם בכיף הייתי מלווה

(במקומך הייתי שואלת כמובן רק בני משפחה שהגיוני שזה יהיה להם בסבבה, כאילו מבחינת מצב כלכלי וכו)

אם אין מספיק יכולת להחזיר אז בוודאי שסביר שיצור מתחים

אצלנו ספציפית אני יכולה לחשוב על כמה שזה היה מבחינתם הכי סבבה ובשגרה

(וזה לפני שאני מדברת על הורים וסבים שאולי אפילו היו נעלבים אם לא הייתי מדברת ושואלת)

בכללי מסכימה איתך על העיקרון של עדיף הפסד כלכלי מאשר פגיעה ביחסים המשפחתיים

הם מאוד רוצים לעזור אבל אין באפשרותם

בערך 20000 

אבל במקרה הזה זה תקין

אני מניחה שיעל מעדיפה לא לכתוב בפורום פתוח את הסיבה שלא יפנו אנשים מפוקפקים, אבל יש לה דרך לעזור לאנונימית.

היא ניקית ותיקה ועם דרך טכנית לעזור במקרה כזה.

ויש הרבה בפורום שגם מכירות אותה במציאות(אני לא, אבל יודעת מי כן.. למשל)

היא לא מישהי חשודה.

קודם כל מעולה שאת מזכירה שזה מרחב וירטואלי ולהיזהר.

אבל הכל טוב, וכמו שטארקו כתבה ב"ה יש לי דרך לעזור

שפע לכולם! בעזרת ה!

בדקתי את האופציות שנתתן...

תודה רבה!!

אז הרבה פעמים אפשר לקחת הלוואה על חשבון הקרן.

זה אומר שהם משעבדים את הקרן (כמו שבמשכנתא משעבדים את הבית), והתוצאה היא הלוואה בריבית נמוכה.

בד''כ מאפשרים עד חצי מגובה הקרן.

את מקשרת נושאים לא קשורים

לא מקבלים מה שמבקשים

אלא מה שעובדים עליו

שעוברים את הדרך הנכונה בשביל לקבל אותו

לא שתמיד מקבלים

אבל אפשר להגיע לדרך נכונה בחיים בעבודה עצמית

כיבוד הורים הוא לא הדרך לקבל כבוד מהילדים

אלא תקשורת וקשר נכון וטוב איתם

אם מישהו אמר לך אחרת

אולי הוא עבד עליך

אבל זה לא קשור לאמונה

אלא לעיוות שמישהו יצר בקשר לאמונה

זה פשוט להגיד לו כל מה שיש לך על הלב,

לשפוך בלי פילטרים,

ככה כמו שזה,

עם הדמעות, והכעס, והתסכול...

לשאול אותו באמת, כאילו , מה הקטע?? מה ??

ולהוציא הכל הכל. איך זה שההורים שלי ככה וככה?!

ולמה כל מה שביקשתי ממך היה הפוך?

אני כ''כ מנסה והכל מרגיש מעפן!

ואת תראי איך אחרי כזאת השתפכות את מקבלת גם כח וגם ה' שולח לך ככה ניצוצות של אור

שבאים לידי ביטוי בכל מיני צורות.

אני בדיוק במקום כזה בשבוע האחרון, שמהבוקר עומד לי הדמעות בגרון, תקועות,

ואני מתה כבר לשחרר את זה עם תפילה של לזרוק עליו הכלללל, כי הכל מעצבן אותי, הכל מתסכל אותי,

הכל זבל לי (כרגע) סליחה, לא באמת, אבל חוויה של זבל. ומחכה להזדמנות להוציא את זה.

ולפעמים נראה לי שהוא מכביד עלי עוד ועוד ועוד כדי שאני אגיע למצב של קשה כזה כי הוא מתאווה לתפילה הזאת שבאה ממש מהלב, מהמקום החשוך הזה. 

שכתבנו דומה  

מחזקת אותך ♥

נשמע כ"כ קשוח

ובאמת שזה שאלות שהגיוני שיעלו

מציעה בזהירות ואם לא בכיוון תישארי רק עם החיבוק-

אולי יעזור לך לדבר עם איזשהי דמות "תורנית" אבל אישה? כי זה יכול להיות מקום ממש נעים לפרוק בו רגשות בהקשר של אמונה... ולפעמים אפשר לקבל ככה תשובות שמרגישות מחוברות ואמיתיות... 

אצלנו אשתו של אחד הרמ"ים בשכונה ממש נותנת בשמחה מענה כזה, אם את רוצה תכתבי בפרטי ואשלח לך מספר ממש בשמחה

בס"ד

חיבוק גדול גדול גדול.

נשמע שקרו/קורים לך דברים מאד מאד לא פשוטים.

וזה באמת כאלה גדולה. בוקס לפנים ולבטן.

לעבור ניסיונות, זה קשה מאד.

זה לא מובן. זה מפחיד. זה מתיש. וזה שובר.

אני לא יודעת מה קרה או קורה לך

אבל ממש שומעים את הסבל שלך 💔

ואני ממש מצטערת על כל מה שאת עוברת.

בתור מי שעברה משבר רציני עם הקב"ה,

זה אחד המערערים

המטלטלים

והכואבים שיש.

לפעמים אפילו יותר מהניסיונות עצמם.

כי כל עוד מערכת היחסים עם ה' טובה,

אפשר להתגבר על כל-כך הרבה.

אבל כשהיא נסדקת,

אין מאיפה למצוא כוחות, נחמה או תקווה.

מבינה אותך מאד מאד...

מזדהה מאד עם כל מיני דברים שהעלית.

אני אישית הרגשתי כמו בובה על חוט

בידיים של ריבונו של עולם

כשהוא יכול לעשות בי את מה שהוא רוצה

ומכיוון שסבלתי אז מאד מאד מאד

התחושה הייתה שהוא פשוט מתעלל בי.

(וגם אותי זה תפס אחרי שנים שהייתי במקום רוחני מאד חזק, מה שרק מגדיל את עוצמת הנפילה.

וגם אני הגעתי לנקודה שכבר התקשיתי מאד לברך ולהתפלל. והאמת היא שבשלב מסוים כבר לא יכולתי בכלל לברך או להתפלל, לצערי).

חיפשתי תשובות מלאאא זמן.

כעסתי והייתי בייאוש מלא זמן.

האמת - זה כבר היה דיכאון קליני אצלי.

ושום דבר לא באמת פתר לי את זה.

לא שכלית ולא רגשית.

אחד הדברים שגרמו אצלי לשינוי, בסוף (אחרי שנתיים שהייתי בטיפול, ושבטוח עזרו, אם כי לא ראיתי תוצאות לגבי הנקודה הספציפית הזאת) -

זה כשהחלטתי שאם אני רוצה להיות פיירית באמת

אני חייבת לראות לא רק את מה שכואב

אלא גם את הטוב.

זה נבע מנקודה פנימית מאד

שאומרת שלראות רק את מה ש"לא"

זה סוג של לא לחיות באמת.

אני יכולה להמשיך להצביע על ה"לא",

לבעוט,

להיות ברוגז,

להמשיך בשביתת התפילות שלי (שנבעה ממצוקה נוראית),

ולתבוע יותר ויותר עמוק באותן המחשבות האפלות.

באמת מותר לי.

ואולי גם רצוי.

אבל אם אני רוצה להיות אדם של אמת,

כמו שתמיד תפסתי את עצמי,

אני חייבת *גם* לציין לעצמי את הטוב.

תפסתי את האוטובוס. תודה.

האוכל יצא טעים. תודה.

החלמתי מכאב הגרון הנוראי הזה. תודה.

קיבלתי יחס נחמד מהמוכרת. תודה.

ולאט לאט המוח שלי התחיל לראות שהמציאות לא שחור-לבן.

הוא התרגל לשים לב לעוד טוב, ולעוד טוב, ולעוד טוב.

פתאום התחלתי לתפוס את העולם בצורה יותר מתונה.

ונפתחתי לאפשרות שאולי ה' לא רק מנחית עלי ניסיונות נוראיים, אלא הוא גם מרעיף עלי... לא מעט מתנות...

זה ריכך בי משהו.

זה הרגיע בי משהו.

זה ניחם בי משהו.

זה פתח בי תקווה שאולי יש תכלית טובה לכל מה שאני עוברת.

וזה גם איפשר לי להעז שוב לחלום קצת.

חלומות לגבי החיים והעתיד שלי.

לגבי מי שאני אוכל להפוך להיות

אם וכאשר אצא מכל ההתמודדות הקשה שלי.

ואז התחלתי לומר לעצמי

שאני לא יודעת מה ה' מתכנן לי.

אולי הוא באמת מתכנן לי רעות וזהו.

אבל אולי הוא מתכנן לי צמיחה וגדילה וטוב.

ועל הצד שיש עוד טוב, והרבה, שמחכה לי,

אני רוצה *לתת לעצמי* את כל הסיכויים שזה אכן יקרה.

על הצד שעוד אוכל לחיות חיים טובים, גדולים, משמעותיים ומאושרים,

אני רוצה להשקיע כדי שזה יוכל להתממש.

אולי אתבדה.

אבל באותה המידה סיכוי טוב שבאמת אגיע לכל מה שאני מייחלת לעצמי.

אם אוותר עכשיו,

אם אמשיך לחיות ביאוש ובחוסר אמון בהקב"ה -

אפסיד את הכל.

לעומת זאת,

אם אבחר לחזור להאמין (אמונה זה דבר בחירי הרי)

שיוכל להיות לי טוב

ואפילו שאולי ה' רוצה שיהיה לי טוב,

אז יש סיכוי מסוים שזה אכן יקרה ויתממש...

ואת הסיכוי הזה, לא רציתי להשליך לפח...

כי בסוף ה' מחליט הכל,

אבל אנחנו גם האחראים על החיים שלנו...

הלוואי וזה ידבר אלייך ויעזור לך, אפילו קצת.

שולחת לך המון המון המון כוח במסע שלך.

מקווה שתראי את כל הישועות להן את זקוקה בקרוב ממש,

ושמכאן יהיה לך תמיד רק טוב ומתוק 🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼

יצא לי לשמוע לא מזמן משהי שהיתה עם חרדות נוראיות, מחשבות טורדניות ודכאון. היא הצליחה לצאת מזה בכוחות עצמה

על ידי זה שהיא אמרה תודה על כל דבר שקרה לה והיה לה, לא דתיה, אבל איכשהו בפנים שלה

היא הרגישה שזה מה שעזר לה והיא ככה כבר כמה שנים יצאה מהחרדות והמחשבות הטורדניות. 

שבתור אחת שסבלה ממש מחרדות ומחשבות טורדניות וקצת דיכאון  המטפלת שלי ( לא דתייה ) ממש הנחתה אותי לעשות את זה ובאמת ראיתי שינוי ( לא הוקוס פוקוס אבל כן ראיתי שינוי לאחר תקופה )

בעולם השקר לא תראי אמת 

פה הכל נראה הפוך

תחתונים למעלה, עליונים למטה, 

צדיק ורע לו רשע וטוב לו

אדם עושה מצווה מקבל כביכול לא טוב

אדם עושה עבירה ומצליח

זה בגדול במלמעלה, יש הרבה שיגידו לך שהם דווקא רואים הפוך

אבל לראות את האמת זה קשה, ולהרגיש את האמת זה קשה

ויש הרבה ניסיונות בדרך כל אחד לפי רמת היכולת וההבנה שלו

רק בבקשה אל תפלי לתעתוע הזה

לא אמרתי שאת צריכה לסבול

לא אמרתי לא לכאוב אם ביקשת והתפללת ולא קיבלת

לא אמרתי שאי אפשר לבוא בטענות 

מול הקב"ה בדיבור אפשר ומותר הכל

מול הקב"ה צריך אמת. כלומר להגיד את הדיבור הכי אמיתי שלך

ואם תבואי מול הקב"ה ותצעקי אליו, במקרים כאלה אין משחקים, רק לצעוק, 

אבא דיי  אבא נמאס לי, אבא (אני לא יודעת איך את קוראת לו, אולי את קוראת לו אלוקים, אולי את קוראת לו ה', אולי ריבונו של עולם, לא משנה, בשפה שלך)

אני בקצה, אני לא רואה את האמת, אני לא מבינה מה הולך פה, הכל הפוך לי, הכל מבולבל לי, הכל רע לי, חשבתי שאם מקיימים מצוות מקבלים טוב, אני רואה בדיוק ההפך

מה קורה פה מה הולך פה מזה העולם הזה

בבקשה אני לא רוצה להתרחק ממך אני רק רוצה טיפה להבין טיפה להרגיש טיפה לחוש, מה האמת, מה המציאות האמיתית איפה התורה נכנסת כאן לסיפור

איפה המצוות נכנסות כאן לסיפור

איך הלב שלי יכול להפתח אליך, איך השכל שלי יכול להבין אותך

ואת תראי שהוא יענה לך מיד ויראה לך את האמת

ככה זה עובד

תנסי.

בהצלחה גדולה

(אין ייאוש בעולם כלל )

רוצה רק להגיד שיש גם מקומות כאלה

ומותר ממש להרגיש כאב ואכזבה וריחוק

זה אומר שזה קשר חי וקיים

ושבתוכך את יודעת ומרגישה ראויה לטוב

ולכן את חווה כזה פער.

אני בעד להביא את התחושות והאכזבות האלה מול ה'

רחמנא ליבא בעי

ואם בכל זאת נכון לך אחרי זה

אפשר גם להעמיק וללמוד

למה הגיעה הנשמה לעולם

ולמה ומה ה' רוצה מאיתנו בעומק בכל הדברים שעוברים לנו

לי אמרו בשבוע כזה בגלל אותה סיבה חשד לתסמונת דאון.

הבדיקות עד אז היו תקינות. (לא בטוחה שעשיתי באותו הריון שקיפות וחלבון. מניחה שלא עשיתי). ב"ה נוחד ילד מקסים ובריא.

לא נראה לי שיש מה לעשות בשלב כזה. ואם עד עכשיו הכל היה תקין, מניחה שזה סתם כסת"ח של הרופאה ולא סיכון ממשי.

ד"א, אם את או בעלך נמוכים, אז הגיוני למה עצם הירך קצרה. לא חייב נמוכים מאוד. אבל לא גבוהים.

שנינו 1.70

כל הבדיקות יצאו תקינות

ששאלתי אותה למה אמרת עכשיו

אין לה תשובה

לכן אני חושבת גם לתבוע את כללית על רשלנות רפואית 

מה הסיכויים, האם יש סיכון משמעותי או שזה סתם אמירה שהיא זרקה לאוויר.

אל תבזבזי כוחות על מחשבות על תביעה, זה אירוע גדול שבכל מקרה אין לך יכולת לנהל רגע לפני לידה. למרות שמאד מכעיס לחשוב שלא היו מספיק אחראיים (לא בטוח שזה המקרה - יכול להיות שפשוט לא ראו)

כשאני הייתי בהריון לפני שנתיים עשיתי את כל הבדיקות השגרתיות והכל יצא תקין. בסוף נולדה לי התינוקת הכי מתוקה וכובשת שיש- עם תסמונת דאון. בשום שלב של ההריון לא ראו את זה, ועשיתי אולטרסאונד כמה וכמה פעמים, וגם אמרו לי שאפשר לראות בכל צילום אולטרסאונד רגיל.

יכול להיות עד עכשיו לא ראו ורק עכשיו זה עלה.

במקומך, הייתי מנסה לשחרר ומתפללת לה' שהתינוק יהיה בריא, כי זה מה שחשוב.

לידה קלה ובזמנה ובשורות טובות 

לפעמים מדידה אחת יוצאת לא מדויקת.

וגם יכול להיות שהוא פשוט נמוך.

את ובעלך גבוהים או נמוכים?

לגבי חשד לאוטיזם, על סמך מה?

זה לא משהו שאפשר לראות בבדיקת אולטרסאונד, ובדרך כלל גם לו בבדיקות אחרות.

בשלב הזה אין כל כך טעם בייעוץ גנטי.

יכולים להמליץ לך על בדיקת מי שפיר, אבל עד שתעשי ויהיו תוצאות כבר תלדי.

(שזו תסמונת שלא מזהים בהיריון וגם לא אחרי הלידה)

אלא בתסמונת כמו דאון וכדומה.

בכל אופן, ממה שסיפרת שהיה לבעלך נשמע שזה לא משהו מולד אלא "תקלה" שקרתה בלידה שלו. אז אין לך מה לדאוג לעובר בהקשר הזה. (ובכל אופן, צליעה זה לא משהו שאפשר להסתיר... מן הסתם ראית את זה כשנפגשתם ויכולת לברר אז ממה זה...)

בשבוע 37 כבר לא עושים הפלה, זו לידה לכל דבר... אז אחרי שתלדי תראי אם יש לתינוק בעיה, ואז תנסי להחליט מה לעשות עם זה...

מה שלא יהיה, חיבוק ובשורות טובות❤️

שבוע 37 זה לגמרי לידה טבעית

אבל אני רק חושבת

אולי כן כדאי פגישה שתיים עם מטפלת רגשית?

גם לבוא קצת יותר נקייה ללידה

וגם עם קצת כלים לזמן הקצר של אחרי הלידה

בע"ה יוולד תינוק בריא ומתוק

אבל נכון שרפואית אין ככ מה לעשות עכשיו, אבל יש חשש, אז אולי כדאי משהו רגשי, לבוא במצב מנטלי שונה קצת. 

או בסגנון

כדאי להגיע יותר שלווה ונינוחה

ובע"ה שיהיו בשורות טובות!!

את בשלב גכ לא קל ומתוח

וכל אמירה מציפה מאוד!!!

לגבי אוטיזם זה לא משהו שניתן לראות באס

אולי הכוונה לדאון או לתמונות אחרות.

וגם לפני שממהרים להסיק מסקנות איפה היתה הרופאה

חשוב להבין מה היה לפני

הרבה הריונות תקינים לחלוטין ובסוף רק בלידה מתגלים דברים.

בכא בעז"ה את עוד לפני ובלי לידה לא תוכלי לדעת.

תתפללי תתפללי שהכל יתהפך לטובה!

ובעז"ה תלדי ילד בריא ושלם והכל יתברר כחשד בלב.

(זה לא הפלה כרגע זה ממש לידה )

בנוגע לבעלך - צליעה הנלא משהו שניתן להסתיר...

וגם לא הבנתי מה הקשר בין צליעה למקרה הנ''ל.

אולי הכוונה שזה ברגל ועצם הירך ברגל ?

אז לא אין קשר ככל הידוע לי.

מאחלת לך לידה קלה בידיים מלאות ילד בריא ושלם בעז"ה!

הייתרון והחסרון של נייח זה שהוא תקוע באותו המקום. ואי אפשר לקחת אותו כשרוצים שקט.

מצד שני, עם ילדים הוא כנראה יחזיק יותר מעמד.

מפרידה בין מכשיר לעבודה/ מכשיר לילדים

בכל מקרה לא הייתי קונה נייח לבית

לא פרקטי

לנו יש אייפדים לילדים

עבודה בבית (אם צריך לעיתים) אני עושה מהאייפון

רק במקרים חריגים אני פותחת לפטופ

זה מתאים למשרד

לא לבית

אף פעם לא היה לי נייח בבית

להורים שלי היה כשלא היו ניידים

מחשב שמיועד לילדים בעיניי צריך להיות נייח בסלון, כדי שנוכל לעקוב ולראות מה הם עושים בו. וגם כדאי שתהיה סיסמה.

אם אתם צריכים מחשב גם בשביל עבודה, עדיף מחשב נייד בנפרד מהמחשב לילדים - ילדים נוטים להרוס דברים, ולא כדאי שזה יקרה עם מחשב שיש בו דברים יקרים...

לנו אישית יש נייח בסלון, נייד לבעלי, נייד לי ונייד לבכורה שלנו (בת 18), שכבר צריכה באמת מחשב אישי צמוד.

של בעלי

הבכור משתמש בו לעיתים רחוקות..

אבל הייתה לי אופציה אולי לקבל נייח במסירה והחלטתי שכרגע לא..

אני אוהבת את זה שהוא לא קבוע במקום אחד ותופס נוכחות. שהוא לא כל הזמן נגיד אלא שאפשר להוציא אותו כשצריך.

הקטנים שלי לפעמים ממש מציקים לגדול כשהוא משתמש בו, ככה הוא יכול להיכנס לחדר ולעבוד בו, כשאנחנו מדי פעם נכנסים לראות מה איתו/ אחד ההורים יושב בחדר שבו הוא עובד (הוא עדיין צריך הדרכה די צמודה)

השאלה לאיזה צורך אתם רוצים...

חנו יש נייח שמשמש את בעלי לעבודה

נייד של בעלי - עבודה

נייד שלי - עבודה

ועוד נייד שעכשיו הוספנו לגדולים (בני 16,18)

בניידים שלנו של העבודה, הילדים משתמשים אחהצ באישור שלנו

כמעט ולא עובדים מהבית, והחדר הזה הולך לישון מאוחר

היה לנו ניסיון לא טוב עם ניידים שלא החזיקו מעמד אז קנינו מחשב מחודש דרך איזה פרוייקט ובינתיים מחזיק מעמד יפה..

יש גם נייד חוץ מזה שמוציאים בערך פעם בשבוע כשהילדים מתפצלים במה שרוצים לראות 

שיעמוד במקום קבוע.

בעיקר בגלל הסיבה שאפשר יותר לפקח על שעות מסך ותוכן.

לעצמי כן הייתי קונה מחשב נייד באמת בגלל נוחות

(עכשיו הילדים שלי קטנים עדיין ואצלי הכל בפלאפון אז בלי מחשב כרגע, אבל מסתמכת על תוכניות עתיד ועל מה שהיה אצל ההורים )

איך לסובב אותנו ומה מקפיץ אותנו 😅

ילד חכם!

ובכן, גיליתי את שיטת כל השיטות, הקלף המנצח שתמיד טוב לשלוף לבעל, הלא הוא - "אני אחרי לידה"

אין להם מה לענות ולכן אתן תמיד תישארו צודקות יפות ורזות

לכן אני משרשרת לך אותו לשם.