הבת שלי עשתה חורים בערך בחנוכה.
עכשיו יש לה אינפקציה בצד אחד. הרופא נתן מרשם למשחה אנטיביוטית ואמר להוציא את העגיל ולמרוח משחה פעמיים ביום למשך חמישה ימים.
היא מאוד לחוצה שזה יגרום לחור להיסתם.
הוא באמת עלול להיסתם כל כך מהר?
יש משהו שאפשר לעשות כדי למנוע ממנו להיסתם?
ואם הוא באמת נסתם - אז צריך ללכת לעשות חורים מחדש?
(אף פעם לא היו לי חורים אז אין לי ניסיון...)
אבל אני לא רופאה.
או לפחות פעם ביום להכניס ולהוציא
לשים את המשחה בלי להוציא את העגיל,
ולסובב את העגיל בתוך החור (גם כדי להחדיר את המשחה פנימה, וגם כדי שהעגיל לא יידבק לאוזן בגלל ההפרשות).
בגיל צעיר חור יכול להיסתם מהר, וגם אם לא להיסתם - אח''כ כואב מאוד להחזיר. לדעתי עדיף להימנע מלהוציא.
אם החור נסתם, צריך לעשות חור חדש, יש אנשים יותר מומחים שיצליחו לעשות חור בדיוק על החור הקודם. (לפעמים אפשר להכניס בכוח וככה לפתוח את החור הישן, לא בטוח שזה שווה את הכאב)
לבת שלי חיטאתי עם אלכוהול, ערק ועל זה מרחתי לה שמן קצח
בפעם הראשונה מוציאים את העגילים מנקים בחיטוי היטב גם את החור וגם את העגילים ואז מרחתי שמן קצח גם על העגילים וגם בחורים ולהחזיר את העגילים בסיום הניקוי הראשון בפעמים הבאות להוריד רק אם יש הפרשות לנקות שוב והלחזיר לאזניים.
וככה להקפיד בשבוע הראשון כל יום פעמיים ביום. אחר כך להמשיך יומיים-שלושה וזהו עד שאין סימנים לדלקת.
גם אם זה אומר לתת לחור להיסגר.
(ואני לא בטוחה שזה יהיה כלכך אוטומטי אחרי חצי שנה..)
אם בכל זאת תחליטו לא להוציא את העגיל - אז להיות רק עם עגיל זהב תלוי, ולהוציא לחטא פעם או פעמיים ביום.
אפשרות נוספת היא להסתובב בלי עגיל ולהכניס אותו פעמיים ביום רק לפתוח את החור, אבל זה בטח יכאב אם יש לה שם אינפקציה משמעותית.
אבל כמו שכתבתי בהתחלה אני ממש ממליצה להקשיב להנחייה של הרופא. בכיתה ח אני סחבתי דלקת במשך חודשים בגלל שלא הוצאתי את העגיל
(ולמען האמת יש לי מן מחשבה כזאת שמלווה אותי שאי אפשר להוכיח או להפריך שזה מה שגרם לי להיות רגישה לעגילים ממתכות זולות.. עצם העובדה שהמשכתי להשתמש בהם למרות הדלקת)
אין שום בעיה להוריד את העגיל לכמה דקות אם החורים קיימים כמה חודשים. זה מעולה להוריד את העגיל כי לפעמים מטצבר שם כמו מוגלה שטוב לנקות אותו.
מורידים את העגיל ומחטאים או מנקים את האוזן משני הצדדים ואפשר גם את העגיל. מורחים משחה מקדימה ומאחורה ואפשר עם העגיל עצמו להכניס קצת משחה לתוך החור. פשוט להכניס את העגיל בעדינות לחור וזה לא אמור לכאוב או להסתם תוך כמה דקות.
מנקה אותו, מורחת משחה על החור ועל העגיל ואז מחזירה. גם חור יחסית חדש, כמה חודשים.
ומצטרפת למי שכתבה שעגיל צמוד יותר עושה בעיות מאשר חישוק, למי שיש נטייה
היו עליות בסכומים של הביטוחים המשלימים בקופת חולים?
יש גם פיצול התשלום? מופיע לי בבנק תשלום לקופת חולים ועוד שורה של "סעוד"
מגיל 24.5 את נחשבת בת 25 והחיוב בהתאם.
כנ"ל לגבי כל גיל.
את יכולה להתקשר לקופה לברר, אפשר גם במזכירות הסניף.
בוקר טוב, התחלתי לקחת דיאמילה לפני כעשרה ימים ולאחר 6 ימים החלו הכתמות. מוכר לי גם מלידות קודמות שאז הדימום התגבר ונאסרנו.
מנסה להמנע מזה הפעם אם אפשרי..
הבנתי מהודעות פה שיש המלצה ליטול מנה כפולה בערב ובבוקר. יש לי מס שאלות:
לכמה זמן? עד שההדימום מפסיק או להמשיך עוד ?
כשחוזרים לגךולה אחת הדימומים לא חוזרים?
מי שפעלה כך,זה עזר?
תודה רבה!
אני כבר מתלבטת עד כמה הז נורמלי להרגיש ככה.
או יותר נכון
לא להרגיש.
בהריון (שמחה בהריון!❤️)
בעל מגוייס(בזה לא שמחה כמובן)
אין עבודה ולא באופק בגלל סוף הריון וגם מחפשת שינוי אז אין כרגע שום אופק עתידי למה..
חברות ומשפחה כנ''ל לא בנמצא
ילדים חמודים ששמחה בהם אבל באופן הזה לש להיות חודשים ארוכים חד הורית הז בעיקר ש'וחק ומאמץ יחד עם כל הלבשל לסדר לנקות וכו
אז חוויה גדולה של לבד
מתשדלת ללכת לפעילויות סדנאות ולגינה כדי להתאוורר ולפגוש .. לרוב לא מאוד עוזר..
משתדלת לשמוע שעורים וקורסים בוזם
לשים מוזיקה
לפנות זמן לעצמי לכתוב ולהרפות
מתפנקת בשוקולד לפעמים
מנסה להכניס תחנות בלו''ז של עניין כמה שניתן
.גרה במקום קטן ואין אופציות מדי
מנסה לעשות השתדלות
אבל מרגישה שלמרות הכל
ריק ריק ריק ריק לי בלב
כל יום זהה לקודמו.
כל יום לבד לבד
אין מטרות אין אתגר אין שום דבר שגורם לי להרגיש חיה
רק מחכה 'הזמן יעבור
שיחזור
שנתקרב ללידה
והאמת שגם אחריה
ה'אלה תשאר
מה הטעם בהכל
מה משמח אתכן?
בשנים הראשונות שמחתי בעצם הזוגיות..
אחר כך בגילוי ובלמידה של האמהות
כבר עברתי את השלב שזה חדש ומגלה
ומכירה את עצמי שם
והאמת שחושבת שאני אמא טובה יחסית
בזוגיות רוב השנים היה לי טוב
בשנים האחרונות בעלי נהיה גם לא חיוני..לרוב היה עייף וכבד וכבוי..יצא מזה.. במילואים הוא פורח
בבית לא. כי מחפש את עצמו.
אז דוקא כשהוא רחוק הוא כזה חם ומתוק
הז הנחמה היחידה שלי בסיפור
פשוט ריק לי באופן לשא מצליחה להסביר
משתדלת המון לשמח את עצמי בדברים קטנים
לפעמים מצליח
לרוב לא
פשוט רק כבויה מבפנים
רק מחזיקה חזק את כולם
ולא להתמסרן או לחשןב קדימה כי אז אקרוס כי ארוךךךך
אולי תשתפו אותי
מה גורם לכן להרגיש שמחות
לא לדעת
לא לחשוב
להרגיש
לא ברגעי שיא
ביום יום
זה נורמלי ככה?
היתי ככה גם בהריון הקודם כשהיה מגוייס
תוהה אם זה לא רק מההריון
אבל לא בטוחה
כי בסוף
זה שילוב 'ל הכל
הלבד והאין עבודה והאין חברה והמילואים וההריון
נשמע שזה חסר לך
וגם חברת אנשים
צאי לעבוד ברגע הראשון שתוכלי לדעתי. יהיה לך עניין, תראי אנשים, לא תהיי לבד.
עד אז - תעבירי את התקופה כזמנית
ועוד משו על שמחה - שמחה היא נוכחות בהווה. המרדף אחרי היעד הבא הוא בדיוק ההיפך. נראה לנו שזה ישמח אותנו, ואז - הוא מגיע, וריקנות.
תשמחי בכאן ועכשיו.
תקדמי את הכאן ועכשיו
אז לא יכולה תלבנות על זה
וכן מודעת לזה
גם אין לי מושג במה כי כאמור עזבתי את התחום הקו-ם.
ולא יודעת כלום ק-ימה..בבירור מול הז כמובן.
ולגבי הכאן ועכשיו- אני לגמרי רק בו
אם אני חושבת קדימה אני מתיאשת לחלוטין ונשברת כי זה שהסבב הזה עוד כל כך ארוך ..זה מייאאששש
אז חיה רק את היום הזה
ומנסה ממש לתת בו תוכן
אבל הכל כל כך ריק וחדגוני
אני כן הולכת לכל מה שיש ומנסה
אבל זה לא עוזר
לפעמים רק רגעית
השאלה שלי..
אני יודעת שמתישהו דברים ישתנו ואוכל יותר לשנות גם את הבחוץ
אבל הזמני הזה ארוך
זה לא חודש
ובינתיים כל יום זה ריק ודכאון
תודה דייקת נכון
לא חסר מי שצריך עזרה
שעה שעתיים ביום, יכולים לעשות הבדל משמעותי
לא צריך פרויקט ענק
אפשר לעזור למגויסת אחרת ולהכיר חברה. במה שאת יכולה.
אפשר ללכת לגני ילדים/ בתי ספר ולהציע עזרה/ ספרייה עירונית/ וואטאבר.
משו שייתן לך אקסטרה ויוציא אותך מהבית ויתן לך תחושה של עולם פנימי נפרד וקשר לעולם החיצון
אפשר גם להחליט על יום בשבוע נסיעה להורים
הכי אין לי כח בעולם לעבוד אצל אחרים
אין לי כוחות לזוז בערך אני עם אנמיה וסוף הריון(ולכן גם לא מחפשת עבודה)
ובעל מגוייס זה מצב השרדות.
כל טיפת כח שומרת לילדים לשי ולבית..אין אקסטרה..
זה גם לא נותן לי משמעות כי זה ממש לא מבטא אותי לעזור בתחומים כאלה
ממלא אותי מה שמבטא אותי..וזה תחומים אחרים..לשא רואה איך להתנדב בהם
וגם אני עם תינוק בבית אז לא ממש מושחררת
אני באמת חושבת שמה שכתבת זה בעצם למצוא דרך לצאת מהמעגל המצומצם שלי
ולהרגיש משמעותית עבור מישהו אחר
וזה מאוד נכון
אני באמת מחפשת משמעות
ואני אחת שאוהבת להיות משמעותית ולארגן וליזום ולקחת אחריות
ברגיל אני ככה
עכשיו מרגישה באמת תלושה
לוקחת את ההצעה שלך לחשוב מה בכל זאת יכל לחבר אותי למקומות האלה גם בתנאים הקיימים ובכוחות הקיימים
תודה ממש .מחשבה נכונה
שמילוי, אף על פי שאת צריכה עזרה, יכול להגיע גם ממקומות כאלה.
רוב האנשים- עשייה מחייה אותם. גם אם הם לא במצב וצריכים עזרה בעצמם.
אני למשל מאוד לא אוהבת להיות בבית. היציאה לעבודה מחייה אותי, וגם מעייפת, אבל בסוף סדר יום+ סיפוק+ חברה+ יציאה מהבית - גורמת לי להצליח לתפקד גם פה. גם אם לא בסטנדרטים גבוהים של נשים אחרות
הפרופורציות שהבית תופס, וגם של הבעיות בראש שלי, מתאזנות כשאני בעשייה כי יש הסחת דעת ותצושת משמעות. בבית זה לופ שלא נגמר של מחשבות+ לבד+ אינסוף עשייה שלא נגמרת
יכול להיות שכדאי בכל אופן לבחון אם את בדכאון, יש שאלונים ברשת, ואת שיא המטורגרת לזה מאיך שאני קוראת. בנוסף, תבדקי חוסרים ותדאגי לעצמך לברזל. זה כשלעצמו מאוד מחליש ומדכא
שכשבעלי היה מגוייס שנה שעברה, אחרי מיליון ימים כבר היה לי ממש קשה.
והתחושות שאת מתארת מוכרות לי ממש גם בלי הריון.
ריקנות
בדידות
חוסר
ודווקא לעזור למישהי אחרת מילא אותי.
לעצמי לא היה לי כוח לעזור
אבל למישהי אחרת, התנדבתי, אז הייתי חייבת להרים את עצמי.
יש גבול בין אין לי כוח פיזי לאין לי כוח נפשי. ולפעמים הם מתערבבים ומשפיעים אחד על השני
אבל לפעמים אם מצליחים להתגבר על "אין לי כוח נפשי" מגלים שיש גם כוח פיזי. כי עשייה גוררת עשייה.
אני כל יום במילואים נטרקתי על הספה בלי כוח נפשי לזוז. יום אחד התחלתי לארגן מוקדם, וזה עבד!
אז כתבתי לי במחברת בגדול "להתחיל לארגן מוקדם ולפעול מוקדם, כי אז יש יותר כוח ולא שוקעים לדכדוך".
אז אני לא אומרת שהתירוץ של הריון הוא לא טוב, הוא טוב. אבל חוסר עשייה הרבה פעמים מדרדרת אותנו עוד יותר.
ובסדר העדיפויות כרגע, יכול להיות שעדיף לך לשים גבוה יותר דברים שנותנים לך משמעות אך פחות חשובים לתפקוד היומיומי, מאשר להיפך.
אולי תצליחי למצוא חברה ותעסוקה?
אם יש אצלכם באזור מדרשה / שיעור לנשים / פעילות לנשים בחל"ד (אבל כנראה פחות רלוונטי לך כרגע, זה בד"כ עם תינוקות) / פעילות לילדים מגוייסים או פעילות אחרת לילדים, יש פעילויות קיץ בקניונים. או אולי איזו התנדבות בבוקר?
אם שייך ללכת לפגוש משפחה או חברות. אני יודעת שלא נעים ליפול על אחרות, אבל בשם המילואים... אפילו מישהי שאתן לא בקשר רציף, אבל היא נעימה ונחמדה, לשאול מתי אפשר להגיע אליה (אחה"צ עם הילדים, או לבד).
חברה זה דבר כל כך כל כך בסיסי! לא לפטפט עם אדם מבוגר במשך כל היום יכול להיות מדכא כל כך,
וגם אין מי שיראה ויעריך את כל מה שאת עושה לאורך כל היום, זה ממש קשה.
את ראויה להערכה עצומה!! על המסירות לעם ישראל, ועל המסירות לגידול הדור הבא שלנו!
הלוואי ותצליחי למצוא את הדרך שלך לפרוח ולהרגיש בטוב ובשמחה 💜
אני מרגישה שהיצירה מחיה אותי, ולכן אני משקיעה בזה זמן. כל יום.
היצירה גורמת למחשבות ללכת לכיוונים חדשים, היא נותנת לי תחושה שאני עושה משהו ייחודי, היא גורמת לי לפנות אליה במקום לראות סרט או סדרה (ואני מאוד אוהבת לצפות).
בקיצור- כדאי ליצור.
היצירה מוסיפה צבעוניות לחיים, והיא לא קבלה של משהו שמישהו עשה עבורך, אלא שאת מוסיפה יופי לעולם, זו תחושה אחרת
קניתי מעל אקספרס ערכת ליבוד
אנסה אותה באמת
מה עוד?
אני לא הכי מוכשרת אבל זה באמת עושה לי טוב גם לפעמים
אבל לי מאוד עזר לתת לזה שם ומקום, וזה נשמע קצת כמו דיכאון מה שתיארת. את יכולה למלא שאלונים באינטרנט, יש המון, אם זה נשמע לך הכיוון.
אבל חוץ מזה שמילואים זה באמת סוחט את כל כוחות הנפש, פשוט נשמע ממך קצת שגם לפני המילואים זה היה ככה, אז סליחה אם אני טועה וזה לא קשור.
ואיך להיות שמחה? זאת באמת שאלה קשה, אנחנו עובדים על זה, עוזר לי הטיפ של @קמה ש. בבלוג שלה, להיות בהודיה, למצוא דברים טובים ביום הזה, לאמן את השריר הזה של למצוא מה טוב.
ומצטרפת לעונות פה שלהיות בעשיה זה עוזר, וליצור, איזה סוג שאת אוהבת. ולמצוא איך לתת לעצמך את המקום. וגם למצוא איך לא להיות לבד כל כך, שכנה, חברה, אמא, אחות, מישהי להיות איתה, להיפגש, לדבר...
בס״ד
ותרגישי טוב יקרה 🫶🏼!!!
ולפותחת, @לכל ילד בלון יקרה,
כתבו לך הרבה כיוונים מצוינים.
אני רק חיבוק גדול.
את בתקופה ממש לא פשוטה.
אני יכולה להגיד לך שכשבעלי במילואים משהו בי כבוי מרוב זה שהקצב כאן הישרדותי. אני ממש מרגישה איך כשהוא לא פה השמחה ממני והלאה. בראש אני עדיין שמחה על המילואים, על המשפחה שלנו, על החיים שלי. אבל הלב פשוט קהה.
וזה בלי הריון ואנמיה…
אז שוב, נתנו לך הרבה כיוונים מעולים,
יצירה, התנדבות, דברים שנותנים משמעות, למלא שאלונים אונליין לגבי האפשרות של תחילת דיכאון ליצור הזדמנויות למפגשים עם עוד, כתיבת משפטי הודיה מדי יום, ח״ו וכו׳.
אבל לפני ואחרי הכל -
אני רוצה להצדיע לך ❤️
ולהודות לך ולכם
על התרומה הענקית שלכם למען כולנו!!!!
ולחבק אותך כי זה ממש אבל ממש לא דבר קל.
ולפרגן לך על כך שלמרות כל האתגרים
את עדיין מצליחה להיות אמא טובה לילדים שלך.
איזו מדהימה את.
זאת תקופה קשה.
אבל בע״ה נעבור אותה בסוף 🫶🏼
ממש עזרתן לי
תודה על הנרמול של התחושות..
וגם על החיזוקים והעצות
לוקחת הכל להתבוננות.
האמת שהיום זה בכלל הציך כי היה לי איהז מועקה בתחום הזוגי וזה הקרין על הכל בערך
מילאתי כמה שאלונים עכשיו
אחד אמר שזה סוג של מצבי רוח מתחלפים
אחד משהו כזה באמצע.ושניים דכאון חמור(שזה מוגזםם)
אז נראה לי שלא יעיל לי השאלונים האלו..
אני גם לא תמיד ככה ולכן לא חושבת שזה דכאון
אם בעלי בבית וטוב ביננו נגיד- אז אני לא בדכאון
למרות כל הריק בתחומים אחרים
כשהוא בבית וכבוי או מרוחק- אז זה גבולי.וכשהוא לא פה- אז באמת יותר מאתגר ויש ימים ויש ימים
ככה 'נראה לי שזה לא 'דכאון' סטנדרטי
תודה ממש🙏❤️
זה הדבר שבאמת באמת משמח אותי, ממלא אותי לטווח הרחוק
נותן לי כוחות לשיגרה המאוד משעממת מבחינתי, תודה לה' כמובן על הכל
ההתעסקות בכל מה שקשור לייעוד שלי, אפילו חשיבה על זה, כתיבה, או עצם הדבר,
בנוסף, אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר לי וגם שמתאפשר טכנית יש לי על זה המוןן מניעות
זה כל מה שקשור בעבודת ה'
יכולה לשים לי ניגוני קודש, שמה לי את ניגוני הינוקא מבחינתי זה הכי נקי רוחנית וטהור
ותוך כדי יכולה לכתוב דברים של הנפש, דיבורים לה', מגוון כזה, מה שיוצא ברכה
לרוב זה מביא לתחושת התעלות, שמחה פנימית, הרגשה שחזרתי לבית, לעצמי, לפנימיות שלי, לנשמה שלי
וזה הכי מרגיע בעולם,
וזה בד"כ אחכ גם ממלא אותי ונותן לי כח להעניק לאחרים מהטוב הזה שהרגשתי...
כשאני בטוב בגדול משמח אותי כוס קפה של בוקר עם להיות בטלפון,
לדבר עם חברות ומשפחה
לטפח את עצמי,
לאכול בריא ומאוזן
שבת רגועה ונעימה
ועוד
חשבתי שיש לי ייעוד
חוויתי בו כשלונות
וגם בלי קשר אליהם לא מחוברת לזה יותר
אבל לא מוצאת משהו חדש
והריק הזה עושה לי דכאון
יחד עם העדר זוגיות נורמלית בגלל המילואים
ומרגישה בלי תכלית ומשמעות בחיים
אפילו שמול האמהות כן אבל לא יודעת לא מצליחה להתמלא מזה כרגע
היו המון שנים שזה היה העיקר אבל עכישו לא
חנכון קשר עם ה' זה ההצלה
שמה שירים וגם שעורים
הלוואי והיתי מצליחה מהז עוד
תודה רבה
אני חושבת שזה קריטי למצוא את הייעוד, או לברר את מה שנותן לי סיפוק
זה לא חייב להיות משהו ענק
זה יכול להיות בדברים הפשוטים
גם חושבת שברגע שמצטבר בנפש כל מיני רגשות שמעמיסים
צריך לנקות אותם קודם
כדי לאפשר לתובנות חדשות להגיע, ולבהירות בכל מיני תחומים
והלוואי ונזכה מכל הטוב שיש לקשר עם ה' להציע אמן
בזמן מוגדר ביום. האמת מכל הדברים שאני עושה זה דבר שהכי ממתיק לי את החיים ומסדר לי את הראש.
נגיד עכשיו כמה ימים שלא יצא לי וזה חסר לי כמו אוויר.
גם לפעמים הימים טסים לי ואיכשהו זה הרגעים היחידים שאני זוכרת.
ונשמע ממש כמו דיכאון
חלילה לא אומרת את זה בתור ביקורת
נשמע מצב לא פשוט מילואים הריון אנמיה חוסר עבודה
הבעיה שכשנמצאים בתוך הדיכאון
אז מאוד קשה לצאת מזה לבד
כאילו
בטח יש הרבה עצות ודברים יפים שכתבו לך כאן שאת בעצמך יכולה להגיד אותם ולדקלם
אבל בפועל מתוך המצב הנוכחי יהיה לך קשה לבצע. כי את שקועה. ושוקעת כל פעם עוד קצת ועוד קצת.
בגלל שאת בהריון אז תרופות פחות רלוונטיות (במקרים של דיכאון קשה גם לזה יש פיתרון אבל ב"ה לא נשמע שאת שם)
אבל כן טיפול פסיכולוגי טוב ומשמעותי.
חיבוק
והמון כוחות ❤️
יש היום תרופות בטוחות להריון והנקה. מסכימה שלדעתי עדיף להתחיל עם פסיכולוגית אבל זה לא סותר טיפול תרופתי גם בהריון.
לא קראתי את כל התגובות אז לא יודעת מה באמת שייך לפותחת, רק היה לי חשוב להגיד את זה אם קוראת את זה מישהי שכן רלוונטי לה
למדתי לאהוב ולקבל את עצמי.
קלישאתי?
ממש, אבל בסיסי.
את מתארת אושר שתלוי בגורם חיצוני, שמחתי בעצם הזוגיות, באמהות,
עבןדה, חברות, מקום.
כל אלו דברים חיצוניים.
עכשיו זה זמן אולי מןעד לפורענות לתהליך שכזה אבל בגדול להיות את האושר של עצמך.
בהצלחה יקרה והרבה כוחות
בוקר טוב
לבת שלי יש שיער עבה נפוח ומתולתל
עד עכשיו הייתי עושה לה קוקו והוא היה עומד יפה.
אממה... סיפרתי אותה ויצא לי קצר מידיי... ועכשיו יש לה קוקו קטן ונפוח שמזדקר באוויר 😣
יש לכן רעיונות איך אפשר לסדר לה יפה את השיער?
זהו שפזור מתנפח לה מאוד
צמות מהצדדים שהולכות אחורה ומתחברות כמו חצי קוקו מעל השיער הפזור ככה שזה נותן לו גבולות, ואם לא ארוך מספיק לחצי קוקו אפשר עם סיכות בסוף הצמה.
וקרם עוזר עם הנפיחות בדכ
יש איך להחזיר אותו לצורתו הקודמת?
אחרי לידה שלישית, מבואסת מהצורה החדשה שנהייתה לי...
אצלי חזר מעצמו (נראלי שחזר)
אני רק כמעט חודשיים אחרי הלידה...
תודה רבה!
מתלבטת בגלל הקפאין, התור עושה שעה וחצי
ואני חייבת קפה בבוקר הפה שלי יבששששש
חבל שלא שאלתי אוףף
למה שלא יהיה אפשר לשתות לפני?
לוקח לברזל ימים/שבועות להיספג.
בכללי קפאין מפריע לספיגת ברזל, ככה שאם את סובלת ממחסור כדאי להפסיק/להמעיט בקפאין
ולא זוכרת שנתנו לי הנחיה להימנע מקפה.
לא חושבת שהוריד זה כ"כ ישפיע.
בכל מקרה אין הנחיה כזאת
אני בבית איתה..
משועממת לגמרי.
שנים לא מוצאת את עצמי. מחפשת בלי סוף. יש ילדים גדולים מתבגרים גם. יש יותר מ4 ילדים ברוך ה'. בכוונה לא כותבת את הכמות המדוייקת
כולם חוזרים מאיזור 3 והלאה...
אני משועממת מלקפל כביסה לשטוף כלים להרדים את התינוקת, להניק. אני נותנת לה את מלוא האהבה ומטפלת בה במסירות....
אבל אני משועממת. וכל פעם זה קורה ואני תמיד עובדת בדברים שאני לא אוהבת
לא נהנית. לא יודעת מה לעשות עם עצמי...
יש לי תואר ראשון ועשיתי גם תעודת הוראה. בטראומה מהחינוך. לא רוצה לחזור לשם.
אחכ הייתי בדברים אחרים שלא התחברתי. אולי קצת. אני בחורה עם אש מלאת פלפל רוצה ליזום לנהל.
לא יודעת מה, לא יודעת מאיפה להתחיל. תקועה ככה שנים על גבי שנים. בינתיים תנו טיפים איך לשרוד את היום בלי למות משיעמום... סדר יום עם אהבת חיי התינוקת שלא בא לי לתת לשום מטפלת בעולם. בגיל שנה או שנה וקצת אני תמיד כבר שמה במשפחתון. עד אז. עוצו עיצה ותעזור לי אמן.
תודה רבה יקרות
הדרכת כלות, ימימה, אפיה, קורס קטן מקוון בתכנות.. משהו שיעניין וימלא אותך אבל לא ידרוש יותר מידי.
אלופה שאת איתם בבית עד גיל שנה. זה בטוח מדהים בשבילם.
אבל סמוסן שלא מוצאת עניין בכאן ועכשיו
ולא מוצאת עניין בלהעביר יום ועוד יום בלסדר את הבית..עושה מה שצריך ..אבל זה לא מעניין אותי
אני לומדת בבית מדרש של נשים בזום (מתקיים בשלישי בבוקר וראשון בערב), קבוצה קטנה של נשים מגוונות, לימוד מעניין שמשאיר גם מחשבות להמשך.
אם מעניין אותך אשמח לתת פרטים בפרטי.
אם יש באיזורל יישובים
ניהול של תרבות וכדומה. אני מניחה שבכל מקום ההגדרה קצת שונה.
רכזת קהילה זה נקרא.
נסי גם במתנסים אולי, עמותות
ואי בבקשה פתרון לאמא שלא מצליחה להרגיע גזים
מודה על הבובה הזו כל שניה ושניה אבל עדיין מאתגר
בעיקר בלילות שהעיניים נדבקות לי אבל היא כאובה
נותנת מטרנה קומפורט כבר 5 שבועות משלבת סמיקול.. שזה ספק עוזר ספק מגביר את כאבי הבטן
מחפשת פתרון טבעי יותר ..
גרפטוור קראתי שגורם למצוקת נשימה - אכן? 😭
בא לי לפנק את עצמי בבושם טוב של איזה מותג נחשב
הבעיה היא שאני לא ממש מכירה ומבינה
אשמח להסברים מותגים ובכללי
יש לך כיוון?
מתוק, קליל, עמוק, דרמטי, בוגר מושך, פרשי, נקי, קלאסי.?
מוסיפה שאני אהיה באירופה בקרוב בשבועות הקרובים
אני יכולה לקנות שם בזול יותר או שהמחירים יהיו אותו הדבר? (כולל הדיוטי פרי)
את יכולה לקרוא תגובות על בשמים וגם את הסגנון ואת התווים שלו (כמו מה הוא מריח)
אני אוהבת את הבושם הזה
Chloé Eau de Parfum Chloé perfume - a fragrance for women 2008
הוא פרשי ויש לו ריח ורדים,אבל לא כבד מבגר, קליל והליצ'י נותנת קצת חמיצות אבל בטעם טוב
וזה באמת ממש טעם אישי, את צריכה לבדוק על הגוף שלך
מהיקרים יותר יש קוקו שאנל, דיור
זול יחסית- versace bright crystal הוא בדיוק מתוק ורענן כמו שאת מחפשת
תלכי להריח בחנות כמו סופרפארם ותסתכלי מחירים לפעמים יש מבצעים,
ואם לא את יכולה להשוות בksp באינטנרט, וגם אתר שנקרא onlys/
יש חדש של ysl הכי חדש שלהם, לא זוכרת את השם אבל יש לי אותו הוא בדיוק כזה מתוק מרענן וקליל,
יש גם את idole של לנקום- הוא וואו, הקלאסי, יש מלא ריחות, שימי לב. גם השאר מעולים לדעתי אבל הקלאסי הכי מדוייק למה שאת מחפשת..
רמה אחת מעל מבחינת מחירים יש את פלורה הוורוד של גוצ'י אבל כאמור המחיר מכפיל את עצמו...
סופר פארם נחשב יקר או לא לבשמים?
כי בדברים אחרים הם יכולים להיות יקרים
תלכי תריחי, אבל בכמה פעמים אי אפשר להבין בפעם אחת. ריך סבלנות, ותראי מה המחירים ועל מה יש מבצעים.
ואז תשווי בעוד מקומות, נגיד במשביר גם משתלם לפעמים, שוב זה תלוי בבושם ובמבצע.
ויש את האתרים שכתבתי לך.
דיוטי פרי זה סתם קונספירציה לדעתי לא כזה משתלם,
בחול ממש אני לא יודעת לומר, אבל אפשר למצוא בארץ דברים משתלמים
שמסמן לנו שהגיע זמן לעלות קומה
שמה שהחזיק עד עכשיו כבר לא מספיק וצריך להעמיק עוּד בלימוד ורכישת כלים חדשים לתקשורת מקרבת ויכולת לשתף מהלב בדרך נכונה.
בהצלחה ובשעה טובה
כשפנינו ליעוץ זוגי, בתקופה שבה הרגשנו 'עיכוב בהתפתחות', כלומר לא מתוך מצוקה גדולה מצד אחד, אבל כן מתוך הרגשה שהדברים קצת תקועים ולא רוצים להמשיך ככה.
אבל אני בטוחה שאפשר למצוא המון תכנים על תקשורת מקרבת, על מודלים לעבודה אישית וזוגית מסוג אפר"ת כדי ליצור קירבה בחילוקי דעות, אפילו ראיתי שבנות פה משתמשות בצ'אט ג'יפיטי לנתח מקרים ספציפיים ולבקש דרכי תגובה לפי גישה רצויה והוא עושה עבודה נחמדה מאוד בעניין הזה. אני פשוט לא עשיתי עבודת שטח כזו בעצמי שאני יודעת להפנות לסידרת שיעורים או ספר וכד', אבל המידע על זה לגמרי קיים.
כמובן, אם יעוץ זוגי בא בחשבון אנחנו נעזרנו ביעל זק"ש המקסימה, הלא היא נגמרו לי השמות שמידי פעם קופצת לבקר פה. אגב, אם תקחי לך זמן בנחת, ותעברי על הכרטיס האישי שלה, בהחלט תוכלי למצוא שם ארגז כלים עשיר. אבל זה מתוך הודעות רבות וארוכות מאוד.
בהצלחה! מקוה שהועלתי
ילדה עוד רגע בת 3 כבר תקופה השינה משובשת.
בהתחלה זה הושפע מרצף אזעקות באמצע הלילה והתחילה לקום בשעה שממש לא בוקר.
עד שחשבתי שהיא מתחילה לקום בשעה שאפשר לקרוא לה בוקר.
שוב השתבש לב השעון עם השעון קיץ קצת התייצב המצב ואני מרגישה שבזמן האחרון שוב חזרנו לשיבוש קמה באמצע הלילה ערנית מבקשת לאכול עדיין לא גמולה אבל מתעוררת כי מרגישה שצריכה לעשות.
לא מצליחה לחזור לישון.
לא יודעת אם זה החותים או השינה במעון או משהו בהרגלים. הלידה שצפויה?
אובדת עצות.
לא מסוגלת לנעול את הדלת בלילה כי מרגישה שזה גורם אצלה למצוקה ואולי אין ברירה? או שזה רק לנשום עמוק ולחכות שתגמר השנה?
אמורה ללדת ומרגישה מותשת מהמצב ולחשוב על עוד תינוק שיצטרף עוד רגע לחגיגה..
זה ממש טראומתי לילד. וגם לא בטיחותי בעיני.
לא יודעת כ''כ מה כן. אצלי כשקמו בגיל הזה בעיקר רצו שנחשב איתם ונחבק, ואז נתקענו ישנים על כסא. או אחד בא אלינו למיטה. אבל לא התעוררו ברמת בוקר.
אולי אם מתעוררת מצרכים אז להחליף טיטול יעזור? אם רעבה לתת משהו ספציפי קטן ולא מלהיב קבוע?
למזלי הוא בדרך כלל לא מבקש כלום, אלא הולך לישון.
קצר ומיד פותחת.
זה בהחלט יכול לגרום להם לחרדה שאבא ואמא לא זמינים....
ובהחלט כל מה שכתבת יכול להוביל לשיבושים....
לנסות לשמור על סדר יום קבוע כמה שיותר
על טקס השכבה מרגיע ונעים
ואולי הגיע הזמן לגמול? אם היא מתעוררת בגלל זה, זה בהחלט זמן טוב
בהצלחה
קשוח ככה באמת...
תודה על ההתייחסות.
בעקרון יש לי לו"ז מסודר של שינה למעט שבת אירועים וכדו.
האזעקות בטוח משפיעות עליה כי צריך לקום וללכת לממד.
והלידה שצפויה היא כנראה מרגישה צורך ליותר יחס.
מתכננת גמילה מיד אחרי (בינתיים היא חצי גמולה הולכת לפי הצורך אבל מחזירים את הטיטול)
ובדרך כלל היה מספיק לה משהו לאכול או מים חיבוק וחזרה לישון.
אני בתחושה שזה כנראה כן קשור ללידה אחכה לאחרי לראות איך מגיבה.
אותה יותר.
אם לא הייתם מתחילים תהליך גמילה בכלל אז כדאי היה לחכות
אבל יכול להיות שהמצב הזה רק מבלבל אותה יותר
ואם פיזיולוגית היא מצליחה להרגיש מתי צריכה וכו', אין סיבה לא לסיים עם זה עכשיו.
בהצלחה יקרה
יש אופציה להעביר אותה לישון בממ"ד? זה בהחלט קשוח ומעצבן שהם מתעוררים. מתמודדת עם זה גם 
לא התחלתי גמילה יזומה זה יותר ממנה כינראתה במעון וראיתי שהיא מסתדרת בדיעבד הייתי צריכה לגמול אותה מזמן וחשבתי שנסחוב עד אחרי הלידה...
לצערי שינה בממד זה לא אופציה הלוואי..
השם נותן ניסיונות וכוחות בעזרת השם
אני תמיד מפרידה
קומלת ביום- מורידה לגמרי טיטול ואין דבר כזה להחזיר.. מפספסים בהתחלה ולומדים
בלילה הם ינשים אצלי עם טיטול עד שמרגישה 'הגיע הזמן..לפעמים גם עד גיל 4
לא רואה בזה בעיה.לא עושים גדולים בלילות בטיטול..אז לא מפריע לי
ובעיני יותר קל לגמול ביום- לפני הלידה מאשר מיד אחריה. אלא אם עובר קצת זמן
גם פיית עבורך
וגם רגשית עבורה.
ולגבי הקימות-
חושבת שגם אם את לא יודעת מה הסיבה
היתי מגדירה מתווה של מה אפשר כשהיא 3מה ומה לא
נגיד דברים שמעוררים מדי..שמבלבלים בין יום ולילה
המטרה שגם כשקמה למשור על אייסוף ואוירת שינה כדי לזרז את ההרשמות חזרה
זה כן דורש עמידה על גבולות גם.
לא קמים ומסתובבים
רק בחושך
בלי הרבה דיבורים
אוכל- אולי רק מים? אם נראה לך שנכון לאפשר אוכל אז משהו בקטנה במיטה..אוכלים לרגע..
למצוא חפץ מעבר שעוזר לה להרדם, איזו התניה קבועה שתקל עליך
ולפעמים גם נכון להגביל ולומר -עכשיו ישנים
צריך להרגיש אותה
ואותך
ואם מעודד יש תקופות רגרסיה ולרוב הן יעברו🙏❤️
פיזית לא יכולה לגמול ביום הכוונה. לילה אני גומלת אחרי שמתחילים לקום עם טיטול יבש. קשה לי כבר לנקות ולהתכופף אם תפספס מקווה שזה לא טעות.
לגבי הכללים חוץ מלהחזיר כל פעם שיוצאת מה עושה כדי להבהיר את הכלל?
הבעיה היא שהיא קמה ערנית באמצע הלילה. ואני מחזירה למיטה שוב ושוב וקורסת לידה לפעמים זה לא עוזר.
יש לי תחושה שזה גם קשור לשינה במעון אבל קשה לדעת כי זה היה לפני פסח יחסית התייצב עם השעון קיץ והחמיר בשבוע האחרון עם הכוננות ללידה
ככה אולי לפחות את תוכלי לחזור לישון.
זה ממש מוזר כזו ערנות באמצע הלילה
מתי היא הולכת לישון?
תודה על הכיוונים.
אני חושבת פשוט לחכות לאחרי הלידה ולראות איך זה משפיע...
לרוב הימים הבעייתיים באים אחרי שבת שישנה מאוחר או אחרי האזעקה באמצע הלילה. זה היה הכי גרוע.
שאר הזמן פשוט קמה מאוד מוקדם ב4-5
בשקט בסלון עד שתתעייף
גם אם היא קמה ב4-5.. זה ממש מעייף לקום איתה...
ועוד משהו- טבלה שאחרי 3/4/5/6 לילות, כמה שתחליטו , שהיא ישנה יפה במיטה קונים הפתעה
מסמנים מדבקה אחרי לילה של שינה במיטה
או משהו בסגנון, תשחקי עם זה איך שנראה לך
למרות שזה קצת גיל גבולי לזה...
זה באמת קשוח..לא מכירה כזה מצב..
רק תקופות שהיו קמים ממש מוקדם..5-6 כזה
אגב- היא ישנה צהרים??
אני כן היתי שומרת על גבולות גזרה
כי זה מה שנכון לי
אני היתי כן יותר קשוחה בקטע של לומר בתקיפות ובהחלטיות עכישו לילה ובלילה אנחנו ישנים במיטה ולא קמים ומסתובבים בבית.
ונותנת לה לידה -מים, ספר, בובה. בחושך כמובן. אפשר עם דלת קצת פתוחה שתראה משהו כמובן
אבל יוצאת מהחדר
אם היא קמה אני מחיזרה בתוספת הבהרה מאוד ברורה אמא לא מרשה לקום.
אולי שמה לה
מנגינות שקטות אם ממש לא עובד
אבל לא מרגילה אותה שזה סבבה להסתובב בבית וכו
מקסימום מציעה לישון על הספה( אני לא מכניסה לחדר אף אחד אף פעם חוץ מניו בורן)
אבל בעקביות
לא יודעת להסטיח שיעזור וגם יש גישות אחרות של פשוט תביאי לחדר שלך וכדומה
אני לא בכוות לכאלה הרפתקאות
זה לדעתי חלק מהבעיה
היא יכולה להיות במיטה שרה לעצמה שירים וכשנמאס לה באה אלי שאשב איתה.
אם ילד קם וכזה ערני וחיוני סימן שישן יותר מדי
ואצלי כבר מגיל שנה ומשהו אם ישנים בצהרים אין לילה
אז לדעתי את זה לשנות
מה גם שהיא במילא עולה לגן וצריכה להתרגל
מה כשן לא צריך בקשיחות כמובן
בהדרגה
להקדים את השינה - שתקום גג ב2 בצהרים או לפני..ותישן גג 'שעה.
עד שמורידים
מנסיון בשבוע -שבועיים הראשונים קשה להם ובסוף הם מתרגלים
או להוציא מוקדם אם יש אפשרות
או להשכיב בלילה יותר מאוחר ..כבר עדיף מלקום ב4 בבוקר כל יום
אפשר לעשות בדיקת פאפ בהריון?
וצריך לקבוע תור במיוחד בשביל זה? (כלומר אם יש לי מעקב הריון רגיל, הרופא יכול פשוט בנוסף גם לבדוק אותי או שצריך הכנה או משהו לפני?)
אבל למה דחוף לך?
תהני מההריון ואחרי הלידה בנחת.
אם לא, הגיוני שעוד לא נבדקת.. זה רק מגיל 25.
אם כן, אין סיבה שיהיה לחוץ, סיכוי טוב שיקפוץ לרופא שלא עשית ויעשה לך בבדיקה אחרי הלידה..
אני חושבת שנבדקתי פעם אחרונה אחרי הלידה הראשונה, או בהריון השני.
מאז שום רופא לא אמר לי להיבדק.
אני אמורה לבקש לבד?
מניחה שפעם הבאה שאני אהיה אצל רופא נשים יהיה בהריון הבא.
ויש שם אפשרות לעשות לבד- לקחת ערכה מהאחיות ולעשות.
חוץ מהרופאת נשים שהייתי אצלה בהריון הראשון וחצי מההריון השני, שאר הרופאים לא אמרו לי כלום.
לא רופאים שעשיתי אצלם מעקב קבוע, ולא רופאים שהייתי אצלם חד פעמי.
אולי עוד 3 שנים אני אעשה לעצמי, ונראה אם באמת צריך😅
(אולי אם יושבים בתנוחת כריעה אפשר לבדוק בלי ספוקולום? באמת מעניין. אין לי מושג איך עושים לעצמך).
לומדת כעתלק"י
נראה לי בגלל שהאזור עדיין רגיש, ולא תמיד זה אמין.
(לא בטוחה בסיבה).
כי הרבה פעמים הבדיקה יוצאת לא טובה, כלומר שאין תוצאות
לק"י
אם אני זוכרת נכון.
והייתי צריכה לעשות פאפ לשלול.
הרופא אמר שאסור בהריון, ומיד לאחר הלידה אני חוזרת לעשות פאפ.
כל ההריון הייתי בחרדות גדולות.
ב"ה לא היה כלום, הרופא הלחיץ אותי לשווא והייתי חרדה בזמן ההריון, במתח ולא רגועה.
כנראה יש שלבים בהריון שמותר ויש שלבים שאסור. מעניין
כל רופא וגישתו שלו.
תחכי לאחר ההריון. לא נורא.
אם את צעירה בכלל אין לך מה לדאוג.
ואני חושבת שבהריון יש שלבים שמותר ושלבים שאסור, גם בודקות טהרה לא בודקות כשצריך, אם יש חשש להריון.
אולי עדיף כמה שפחות התערבויות בהריון, לא מבינה בזה...
לק"י
בעיה.
לא יודעת אם נכנסים מעבר למה שנכנסים באול' וגינאלי.
בכל אופן, עשיתי פעמיים בתחילת הריון.
ושאל אם אני רוצה לעשות עכשיו
זה היה בתחילת היריון, אולי באמת משנה השלב
לא הייתי על זה בכלל (פעם אחרונה שהייתי אצל רופא נשים היה לפני גיל 25) ובבדיקת דופק של ההריון הנוכחי הוא אמר לי שהגעתי לגיל של הפאפ ושהוא יעשה לי לפני האולטרסאונד של הדופק, שאני אדע שיכול להיות דימום ביממה הקרוב וזה גם לא אוסר וגם אין חשש להריון.
בלי הכנה, בלי הפניה, בלי כלום. פשוט בתור של הדופק.
(מאנונימי כי עוד לא סיפרתי כאן על ההריון)
לק"י
ואם לא רוצים, כי צריך הכנה נפשית- אפשר לסרב.
אבל זו בדיקה די פשוטה. נראה לי שמי שלא רגישה באופן מיוחד- זה לא אמור לכאוב לה.
דברים אמיצים שעשיתי בחיי עד גיל 35
1.בצבא הפסקתי לעשן
2.חזרתי בתשובה
3.הייתי עם ילדות צפופות סביבות 4 שנים בבית ולא שלחתי למסגרות עד גיל 3 מאידיאלוגיה
4. חזרתי לעבוד (זה יותר אמיץ מבחינתי מסעיף 3 כי מתרגלים לאזור נוחות של הבית😁)
5.בגיל 34 הפסקתי לצרוך אלכוהול לגמרי
מה עזר לי לעשות כל אלה?
הסביבה!
כשאומרים "סביבה" אז חושבים ישר על סביבה אידיאלית בשביל השינוי, כמו שכונה טובה, תנאים מושלמים, אנשים מתאימים.
לדוגמא כדי להיות עם ילדים עד גיל 3 בבית צריכה להיות שכונה שתומכת בחינוך ביתי,
כדי לחזור בתשובה את צריכה להיות באיזה מדרשיה עם בנות כמוך או שהמשפחה שלך תתמוך בשינוי.
בחיים שלי זה לא היה ככה. עברתי את הדברים האלה (כמעט) לבד. ברור שבורא עולם תמיד ליווה אותי.
כשאין סביבה פיזית, אז מחפשים סביבה דיגיטלית, ספרים וכמובן הרבה תפילות להחזיק חזק ברצון!
וגיליתי עוד משהו. גם מהתבוננות בסביבה שמנוגדת לערכים שלך אפשר לשאוף מוטיבציה! כשאת מסתכלת על סביבה שאת נגעלת ממנה/ מואסת בה, זה גורם לך לעשות החלטות כאלה אמיצות ולחדד את הערכים שלך!
כך יצא, שאני מתגוררת בשכונה במרכז העיר, שיש כאן גם אנשים נורמטיביים, אבל גם הרבה מחוסרי בית. מראות של אנשים שהגיעו לתחתית כמעט על בסיס יומיומי גרמו לי להסתכל על שתיית משקאות חריפים יותר בכובד ראש, בתוספת גם זה שאלכהליזם הרס לאבא שלי את החיים.
והחלטתי שאני לא רוצה שום קשר עם זה. אפילו לא כוס יין בארוחת חג.
בקיצור, הייתה לי סביבה, סביבה מושלמת בשביל ההתפתחות שלי. כמה שהכל מדויק!
תודה לבורא עולם על הכל!
נתת אומץ להמשיך לשתף💜אם_שמחה_הללויהבס״ד
מהממת!
ואמיצה בהחלט!!
שתתאים לבת שנתיים וחצי ובת חמש.
התכנון שבת החמש תהיה למעלה אז שלא יהיה מדי גבוה ויהיה לה נח לטפס..
התקציב עד 2000 ש"ח. לא מחפשת משהו מעוצב ומפונפן מדי אבל כן איכותי..
אם יש למישהי מהמלצה אישית אשמח!
היי בנות
ההכתמות נרגעו והיום שוב נהיה חום שבוע 13+1 .. הלכתי שוב למיון... הרופא אומרת שכנראה הייתה המטומה קטנה שלא רואים אותה.. היא אמרה שאין באמת צורך במנוחה אבל אני מבינה שזה מה שצריך.
אני מנסה להבין, כמה אפשר לשבת ולשבת ולשבת או לשכב ולשכב
הבית נראה מבולגןןןןן כלים כביסות
כמה זמן זה נמשך בדרך כלללל????
מאתגר מאוד
שאת אלופה
והתפקיד הכי גדול שלך הוא לנוח עכשיו
וזה נסיון קשה...תנסי לחבר אותו לכיף
אולי להגשים חלומות כמו לקרוא משהו שלא זמן רצית ולא הספקת
לראות קורס אינטרנטי בנושא שמעניין אותך
ולקחת עזרה בקניון או בכל דבר פיזי אחר
בהצלחה גדולה!!!
קשה לי האמת..במיוחד ששאר הבית צריכים אותי.. וזה מרגיש לי הזנחה.... ממש מאתגר... שעות על שעות לבד בבית
כבר נמאס לי מהכללל....... אפילו לקרוא...
מקווה שאני ימצא דרך לחזק את הנפש שלי
תודה על החיזוק...
אני ממש ממש מבינה אותך
שמירה זה קשה פיזית נפשית מנטלית הכ
אבל את יוצרת את הדבר החשוב ביותר כאמא
אולי תבקשי המלצות כאן מנשים לדברים מעניינים שאפשר לעשות בשמירה? אולי יש משהו שעוד לא עשית...
אני אכתוב לך בפרטי רעיונות
פשוט לא רוצה אאוטינג
יש מצבים שלא נכון "להחמיר" בהם על הצד הבטוח,
גם במצב של דימומים ממש אפשר לעשות כל מיני דברים, בטח במצבך שאולי הייתה המטומה שבקושי רואים..
אני עם דימומים פסיכיים הלכתי לעבודה (משרדית, עבדתי פחות שעות, אז יותר בנחת)
זה לא מצב שמצריך שמירה ואם קשה לך, אז נכון לדייק מה כן ולא להגזים סתם.
באמת עדיף לנוח.. מחזקת אותך על זה
בשורות טובות ובידיים מלאות🙏
ממש!!!
אני אש באופי קשה לשבת.. אבל אתן מחזקות אותי
מקווה שיעבור בנעימים ובטוב לכולנו!!!
נסיכות אתן
זה שני הדברים שהכי החמירו לי את ההמטומה,
אם לא רואים יותר את ההמטומה, אז אפשר לשבת לקפל כביסה.
אבל לא לעשות כלים.
אפשר לעשות הרבה דברים בסגנון של לספר סיפורים לילדים. אפשר גם לצאת מהבית, רק לא לסחוב כלום, לא לרוץ ובכללי לא להתרוצץ מדי.
אבל אפשר ללכת, זה לא מפעיל כח על הבטן.
כשבטוח כל ההמומה נספגת, חוזרים לשגרה.
מה שיש לי שלא רואים באןלטרסטונד.....
זה מה שמלחיץ אותי מה זה יכו ללהיות
או שהיא כבר נספגה ולכן יש רק כתמים.
מה שאומר שבאמת אין סיבה לעצור את הכל,
אם את רוצה ומסוגלת ללכת על הכי בטוח, אז תעשי לפי מה שכתבתי.
הייתה לי המטומה גדולה חצי הריון ככה שאני כותבת מניסיון.
אין סיבה לעצור את החיים.
אפשר להוריד ולקפל כביסה, אפשר לטייל עם הילדים, אפשר להכין איתם שב, אפשר למרוח סנדוויצ'ים.
אי אפשר לבשל מהבחינה של להרים דברים כבדים או לחתוך ירקות קשים שצריך להפעיל כח על הסכין.
אבל אין בעיה לחתוך סלט.
אי אפשר להרים קומקום מים בשביל לבשל פסטה, אבל אפשר למצוא פתרונות- לקרב את הקומקום ולהטות או לבקש מילד רק לשפוך את המים.
אי אפשר לשטוף את הבית עם סמרטוט ומגב, אבל אפשר עם שואב שוטף.
אפשר לקלח ילדים בלי להרים את הילד פנימה או החוצה, כדאי לשבת על שפת האמבטיה בעת המקלחת, אני הייתי מצמידה שרפרף לשפת האמבטיה ונותנת יד שיכנסו ויצאו.
אפשר לשבת להלביש פיג'מה, אפשר המון דברים.
תודה שאת מעודדת אותי!!! אני ינסה חעשות ככה בעדינות ונראה איך הגוף מגיב...
דרך אגב, שטבלתי לאחר הדימום המאסיבי, הבלנית אמרה לי שמלאאאאא נשים בהריון ולא בהריון אחרי לידה, קרש ההצלה לדימומים בכללי זה המופיקס.. שמעת או מישהי שמעה על זה????
דיברתי עם החברה, ובדיוק בקו השני הייתה אישה עם תאומים (ivf) שהייתה לה המטומה 7 ואחרי חודש נספגה ל2..
הבוקר קמתי וראיתי כמו קריש דם יחיד בניגוב ואחכ ההפרשות חזרו יחסית לחום בהיר
יכול להיות שהרחם מנקה את עצמו מהדימום שהיה לפני שבועיים?
אני כן נבדקתי שהיה לי ככה. גם אם זה אומר לעשות או'ס כל יומיים, אבל זאת אני
אם יחסית פשוט לך להיבדק כן הייתי נוסעת
תודה רבה..
ממש מלחיץ התקופה הזאת
הייתי יום חמישי במיון נשים ... בואי נראה איך מתקדם היום
מקווה שבסדר
מה היה לך שזה קרה?
שוב, זאת רק אני, הייתי חרדתית ברמות, הגיעו 2 הריונות לאחר מלא הפלות לכן הייתי ככה, בפועל, לא יודעת אם באמת צריך לבדוק כל פעם
היום לאחר בדיקת אולטרסאונד, הרופאה אמרה לי שהשילייה שלי נמוכה וקרובה לצוואר.
פעם ראשונה שאני שומעת את זה
גם שבוע שעבר שאלתי ואמרו לי שהיא לא נמוכה והכל בסדר......
מה זה יכול להיות????
והאם השילייה עולה עם גדילת הרחם והעובר טו יורדת כלפי מטה?
שגם לי היתה המטומה
ובאיזשהו שלה אמרו לי שהשיליה נמוכה (ולפני זה בכלל לא אמרו לי על זה כלום) וזו היתה טעות בפענוח של הרופאה, זה היה קריש דם שחשבה שהוא השליה..
זה מה שקרה לי היום
אני לא מבינה מה קורה
היום באולטרסאונד הרופאה אמרה לי שהשילייה נמוכה קרוב לפתח
לא מצליחה להבין כל הבדיקות עד כה לא היה נראה כך באולטרסאונד... כולל במיון...
לא מצליחה להבין מה קורה...
מבינה אותך ממשששש
ההריונות עם ההמטומה ממש רכבת הרים.. רק תפילות כל היום ולפחד כל הזמן אם מרגישים רטיבות 😏 ולנוח מלא לא להסתכל איך הבית נראה..
בכל מקרה אין מה לעשות בשלב הזה מבחינה רפואית חוץ להציע תמיכה הורמונלית,
ככה שכדאי לחשוב חיובי ובכל מקרה אין מה לרוץ כל יומיים למיון.
כדאי לעשות מעקב מסודר, אפשר בהתחלה כל שבוע ואז לרווח.
אני לא הייתי הולכת להיבדק שוב
חבל על האנרגיות והדאגות.
אבל כל אחת ואיך שהיא מתמודדת.
בכלל!!
אוף
מתלבטת אם לוותר וללכת.
זה לא משהו דחוף, הייתי ככ גאה בי שאני מטפלת בדברים.
אבל לא יודעת אם זה שווה חוויה כזאת.
בדיוק הגיע תורי והיא התחילה לצעוק שמי שהיא קוראת לו חייב להיכנס מהר.
לא ראתה את מה שמפריע לי, אמרה זה קטן ככ שיישאר אף אחד לא רואה. ענתה לטלפון תוך כדי וקראה להבא בתור תוך כדי שדיברנו.
סהכ חוויה מדהימה😑
ואהבתי את הרעיון של לקבוע תור נוסף לפני שהולכים!
אני ממש מקפידה להתלונן כשקורה כזה דבר..
לרוב בקופות חולים מתייחסים
זה באמת היה לא נעים.
איך מתלוננים? אף פעם לא עשיתי את זה.
והרופאה לא תדע שזאת אני, נכון?
1. איפה קונים? נכנסתי לאתר ולא ראיתי שיש אפשרות להזמין. ראיתי מספר משחקים שלהם באתרים אחרים אבל לא כל מה שיש להם.
2. ילד בן 4 וילד בן 2 יש משחקים מומלצים? לא יודעת כמה בו השנתיים יתן לגדול יותר להתרכז ולבנות וכו.
אם יש משחק מסוים שאת רוצה, תחפשי איפה מוכרים אותו.
לגבי משחקים מומלצים, לא חייב שהם ישחקו ביחד.
אם יש במשחק מספיק חלקים, כל אחד יכול לשחק עם עצמו.
אפשר מגנטים, דופלו, מטבח עם כלים אוכל, בובות.
בגיל הזה הבת שלי אהבה משחק של השחלת צורות לפי צורה וצבע.
נניח מגנטים- הם לא צריכים לבנות משהו ביחד. אלא כל אחד בונה לעצמו משהו, ורק לא מפרק לשני.
כשחיפשתי לפני כמה חודשים ראיתי שיש משחק בשם שיתוף פעולה קטנטנים, שמתאים מגיל שנתיים וחצי. אבל הוא בקושי נמצא באתרים.
בסוף המצאתי בעצמי משחק על בסיס דומה של המשחק הזה, והילדים הקטנים שלי נהנו. אם תרצי אחפש את הצילום של המשחק ושל ההוראות שהכנתי.
בכל אופן, בגיל שנתיים קשה לצפות מילד לא להרוס לאחיו...
אבל הרעיון הוא שזה משחק שיתופי. כל אחד זורק את הקובייה בתורו ומקדם את החיה בהתאם, אבל המטרה היא של כולם - שכל החיות יעברו בשלום לצד השני.
הוא משחק די פשטני, ולגילאים גדולים יותר הוא לא יעניין... אבל הכנתי אותו במיוחד לבת השלוש שרוצה תמיד לשחק עם הגדולים אבל לא ברמה שלהם. והערך המוסף בשבילה שהוא מעודד דיבור נכון, שאילת שאלות ושיתופיות - דברים שהיא מתקשה בהם.
שכחתי לכתוב מקודם @בעלת תשובה שצריך בשביל המשחק שש חיות פלסטיק וקובייה (עדיף גדולה, אני הכנתי לבד) שעליה מודבקים איורים של החיות (הדפסתי מהאינטרנט).
את הגשר ושני האיים לא בעיה להכין...
ניכר שזו הבעיה אצל הבת שלי.
מי שהיה לה וחוותה הצלחה אשמח לשיתופים.
תודה רבה.
בגן.
עם אמא מדהימה שעשתה בשביל הילדה הזו מעל ומעבר.
ב''ה, המצב הולך ומשתפר כל הזמן.
כמה דברים-
1. כדאי לדעת שאם יש אבחון שרשום בו במפורש 'אילמות סלקטיבית' אתם זכאים לסל אישי בגן- שזה כולל טיפול רגשי בתוך הגן, גננת שילוב ו/או סייעת.
2. האמא הביאה לי לקרוא ספר שממש מסביר את התופעה ואיך להתמודד איתה. אם תרצי אחפש לך קישור.
3. היא שלחה לי סרטונים של הילדה מהבית. לראות כמה היא יודעת, ומדברת ומשחקת. אומנם היא סיפרה על הפער, אבל כגננת, לראות את זה בעיניים זה משהו אחר. ממליצה ממש.
4. באופן דומה, כשהיו מצבים שהילדה היתה צריכה לדבר מול על הגן, וידענו על זה מראש (כאמא של שבת, ביום- הולדת שלה, כוכבת השבוע), האמא הקליטה אותה בהודעה קולית, ואני השמעתי לכל ילדי הגן.
בספר קוראים לזה 'להנכיח את הקול שלה'. הילדים גילו שהיא יודעת לדבר, והיא גילתה שזה לא כל כך נורא ששומעים אותה.
5. העבודה העיקרית היתה חשיפה הדרגתית. התחלנו ממשחק בממ''ד של הגן עם אמא + חברה טובה. כששם היא דיברה, אני הצטרפתי. כשגם איתי היא דיברה, ניסינו בלי אמא. ולצרף עוד חברה. ואחר כך לשחק בחלל המרכזי של הגן.
ממש שלב אחרי שלב, לאט לאט.
ועם המון שמחה והתרגשות כשהיא מצליחה, אבל בלי להחצין את זה. להתייחס לדיבור שלה כאל משהו טבעי.
המון בהצלחה!
זה אתגר קשוח, אבל אפשרי.
זה לא פשוט אבל עם טיפול טוב והתמדה זה לגמרי אפשרי.
בדיוק דיברתי על זה השבוע עם אמא שלי, בעקבות אילמות סלקטיבית של אחיינית, העלינו זכרונות מאחותי ואחרי הרבה שנים אחי, ששניהם התמודדו עם אילמות סלקטיבית. לראות אותם היום זה פשוט מדהים. שניהם אנשים חברותיים מלאי בטחון עצמי, תמיד מוקפים באנשים, במסגרת תפקידם יוצא להם לדבר עם אנשים חשובים והם עושים את זה ללא חשש. די מדהים לחשוב על זה בהתחשב בקושי שהיה להם בילדות. אבל זה רק מראה שאילמות סלקטיבית לא מצביעה על כלום לגבי העתיד! זה קושי נקודתי עכשיו שבעזרת ה' יעבור לגמרי ❤️
בבית הייתה ילדה אחת בגן ילדה אחרת
מגיל צעיר מדברת שוטף בכמה שפות
בגן לא פוצה פה.. הקודם כל הקאתי לגננת סירטונים שלה מדברת, שרה וכו שתראה שהכל תקין וזה רק בגן!
כל פעם הייתי אומרת לפני לגננות לסייעות הן בשלך בגן .. טיפול רגשי .. הבת שלי מאוד אוהבת נשיקות וחיבוקים אז שהייתה סייעת שהיא יותר מאמא כזו היא ממש התחברה אליה .. ולאט לאט היא נפתחה לצוות
אחת פשוט נפתחה מעצמה כשהגיעה לגן עירייה בגיל שלוש וחצי (ובמהלך השנה הגננת עזרה לה להיכנס יותר לעניינים), והשנייה הייתה בטיפול אצל קלינאית תקשורת (בלי קשר לאילמות הסלקטיבית, אבל גם לזה זה עזר).
אבל מניחה שהמצב שלהן לא היה חמור.
בכל אופן, הכתובת היא קלינאית תקשורת בעיקרון.
ליוויתי מקרוב חברה טובה שהבת שלה סבלה מאילמות סלקטיבית
עזר לה מאוד מאוד הספר אילמות סלקטיבית - המדריך להורים למחנכים ולמטפלים
היא עבדה עם הילדה לפי השיטה שמתוארת בספר.
ב"ה תוך כמה חודשים הילדה פטפטה במרץ בכל מקום
אבל הילדה הייתה ממש קטנה, מניחה שהשפעת הטיפול תלויה מאוד בגיל.
בכל מקרה תקני את הספר, מסביר כ"כ יפה על הסיבות לאילמות ממה זה נובע
ומזהיר מטעויות נפוצות שרק מחמירות את המצב.
הילדה בת שש תיכף. חוותה רגרסיה לאחרונה.
ותמיד היה את הפער בין הבית לגן רק שעכשיו הוא יותר נוכח.
אני אתחיל לברר על קלינאיות ואם יש למישהי עוד עצות טובות, אשמח ממש.
האם הן יכולות לגרום לגודש באף? אני לוקחת כבר כמעט שנה או אין סיכוי כי אני לוקחת הרבה
תודה לעונות
אולי את ישנה ליד חלון שלא נסגר טוב ולכן מצוננת תמיד?
אם לא עזרתי לפחות הקפצתי
תרגישי טוב!
דברים שאני הייתי מנסה אבל לא מניסיון בכלל סתם זורקת... טיפות פניסטיל אולי זה אלרגיה, לנשום אדים, לעשות אינהלציה עם מי מלח
איך לשרוד? אני שבר כלי. אף אחד לא יודע חוץ מבעלי. לא אמא שלי ולא החברה הכי טובה ולא השכנה ממול, אף אחד. אני בשבוע 6 ועוד לא ראיתי דופק. לא מבינה איך אמורה לשרוד 100% משרה במקביל לגידול הילדים שבבית כשאני לבד, ובעלי רחוק ולא יכול לעזור.
אשמח לטיפים פרקטיים. חוץ ממיקור חוץ למטלות הבית (שוקלת ברצינות למרות שמביך אותי ברמות שמישהו אחר ישטוף לי כלים ויקפל לי כביסה)
טכנית, איך לשרוד? איך להיות על הרגליים יום שלם?
שאלת בונוס: איזה מאכלים לא גורמים להקיא?
בדיוק התחלתי לעשות את זה לכמה שכנות בזכות אחד השירשורים פה, וזה ממש לא מביך...
אם אני שכנה שלך (מוזמנת לברר איתי בפרטי) אז אבוא בשמחה, ואם לא אז בטח יש שכנה שתשמח לעזור.
ושכנות שלי בטוח לא בהריון. ועדיין נעזרות. אז בוודאי שבתחילת הריון....
ואגב, זה כיף גם לי לעזור ולהרגיש טיפטיפה שותפה במאמץ המטורף של המילואים. ככה שתסתכלי על זה כטובה לשכנות שלך שאת מאפשרת להן לקחת חלק בזכות הגדולה של המילואים
ארוחות, כלים, כביסה, בייביסיטר.
במילואים את לא צריכה להסביר הסברים נוספים..
עורכת כי ראיתי שאת רוצה טיפים מעבר - בכנות, לא ממקום שיפוטי, אבל חושבת שהשאיפה להיות על הרגליים יום שלם היא שאיפה להקריס את עצמך בלי לקרוס.
גם בסתם זמן שגרה בלי מילואים מלחמה והריון, השגרה קשה ושוחקת.
עם כל אחד מהדברים האלה בפני עצמו - זה עוד יותר קשה. ועם הכל ביחד -בעיניי זה הזמן להאט. לא נעים להרגיש זקוקה לעזרה, לא נעים להרגיש בקריסה, אבל בשביל להיות עם כוח צריך לנוח.
יש עזרה של הנוער או אנשים לנשות מילואים,
כדאי לברר אם יש אצלכם יכול מאוד להקל עלייך.
להקאות, ממליצה על כדורי בונגסטה ממש הצילו אותי בהריון הזה.
אני בטוחה שיש מי שישמחו לעזור, גם בלי לדעת על ההריון.
ואת יכולה גם להקל על עצמך בדברים טכניים - כלים חד"פ, אוכל שקל להכין (טבעול, לחמניות, ממרח שוקולד, יותר פירות, יותר חטיפים - אי אפשר רק אוכל כזה, אבל בהחלט אפשר לשחרר יותר מתמיד).
ממליצה לחשוב מחדש על הסודיות של ההריון. אולי היא מכבידה עלייך יותר מדי במצב הנוכחי וכדאי לוותר עליה?
את לא אמורה. זה נשמע לא נחמד, סליחה, זו לא הכוונה.
אבל דווקא בקטע פרקטי, אני חושבת שהכי יעזור זה קודם כל להנמיך ציפיות, סטנדרטים ולעדכן את סדרי העדיפויות.
אם את יכולה לקחת חופשת מחלה - הייתי הולכת על זה.
אם את יכולה להוריד משרה באיזשהו אופן, גם הייתי שוקלת את זה.
יש לך כאן בעצם כמה דברים שהם כביכול בלתי ניתנים לשינוי:
1. ילדים
2. תפעול בית
3. עבודה
4. מילואים
אז חוץ מהילדים, אני דווקא חושבת שאפשר לשים סימן שאלה על כל אחד מהם
תפעול בית - מיקור חוץ כמו שאמרת. לדעת לקבל עזרה זה חשוב מאוד.
עבודה - חופשת מחלה? הורדת משרה? (אם השכר יורד, יש איזושהי זכאות לפיצוי מקרן המילואים)
מילואים - האם אפשר לבקש הקלה ביציאות? האם ניתן שיגיע יותר?
חוץ מעזרה בניקיון, לי ממש עזר להביא בייביסיטר בצהריים שתיקח את הילדים לגינה לשעה-שעתיים, ובזמן אני הלכתי לישון.
ובתוך הקושי הענק, עזר לי להתחזק מכך שאני זוכה להביא חיים לעולם!! דווקא בתקופה הזו. בזכות נשים צדקניות... לשמוח בזה ולא להיות בתחושה של מסכנות כל הזמן.
אבל באמת תמצאי איך להקל על עצמך כמה שאפשר❤
מזדהה תחילת הריון התחיל בסוף סבב הקודם ראיתי כוכבים כבר עד שיחררו אותם!!!
אבל כן אין ברירה לקחתי הרבה עזרה בכל מה שאפשר בייביסיטר, ארוחות, נקיונות ממש קשה להתמודד
אף אחד לא ידע על ההריון כי רק הייתי חלשה אז עוד איכשהו הסתדרתי עם זה
לי עזר שלוקים קפואים, מים בטעמים, וקרקרים יבשים בסגנון לחמית.
מאחלת לך הרבה כח! הריון תקין ומשעמם, אמא בריאה ותינוק בריא.
אבל הייתי במצב נוראי של עירויים ואשפוז ביתי...
ולשחרר. הכל! לא שטפתי כלים כי לא היה כלים לשטוף. הכללל חד"פ
כביסות באמת לא עשיתי. לקח לי אחר כך שבועיים להתגבר על הערימות
אנחנו גרים בקהילה אבל עוד די חדשים כאן ולא לגמרי מצאנו את עצמנו, וגם קהילות של ערים זה שונה מקהילות של ישוב, בהכללה נראה לי אפשר לומר שיש פחות עזרה. ההורים שלי גרים רחוק. ולא קל למצוא פה גם בתשלום, כי בתוך הקהילה רוב הנערות בפנימיה, ומחוץ לקהילה אני לא מכירה כדי לסמוך ולקחת.
אין לי אפשרות להוריד אחוזי משרה לפני יולי, ואז אני כבר מקווה להרגיש טוב יותר בע"ה.
חד"פ זה בהחלט רעיון מעולה, והורדת סטנדרטים כמה שיותר נמוך זה הכיוון כרגע. מקווה שאצליח להביא עזרה פעם-פעמיים בשבוע. אקנה באמת הרבה אוכל קל להכנה ואעשה קניות רק אונליין. מקווה שנצלח את זה איכשהו, רק השבוע הראשוו וכבר מותשת (צו פתוח ללא צפי סיום)🥴
באמת צריך המוןן עזרה, ועכשיו
לא לחכות להתמוטט חלילה.
זה באמת הרבה מידי הכל לבד..
לשריין עזרה לפחות פעמיים בשבוע
לבקש עזרה באיסופים, בכל דבר שאפשר..
וכן, להגיד שאת תחילת הריון וקשה לך, ובעלך במילואים..
באמת שאנשים ישמחו לעזור!!!!
אבל שבוע 9 ומרגישה ממש שיפור
מקווה שגם אצלך ישתפר מהר
עדיין יש בחילות מדי פעם ועייפות אבל לא כמו בשבוע 6 שאז היה נורא
חדפ
אוכל מוכן בחוץ
לעבוד קצת פחות שעות זה אפשרי?
לשטוף כלים תוך כדי שאת עם הילדים כדי שאחרי שהם נרדמים את מתקלחת והולכת לישון
להוריד הילוך
לשחק איתם כשאת שוכבת על הספה
לקלח אותם מוקדם ואז הם פחות עייפים וזה יותר זורם
או בשעה שיש פתאום פחות בחילות
זה באמת נשמע לא הגיוני
קשה קשה
אין לי טיפים , רק חיבוק!!!
שלשמור סוד זה טוב כל עוד זה משרת אותי ויש לזה תועלת
וברגע שההחסרונות עולים על היתרונות- אני לא מבזבזת על זה אנרגיה מיותרת שאין לי
זה לא אומר שעכשיו צריך לצאת בקול קורא בראש חוצות
אבל אם לספר לאמא/לחברה אומר שתקבלי את העזרה והתמיכה שאת צריכה
אז תספרי
הצעתי היא חא לחשוש לבקש עזרה.בכל דבר שמציעים
ארוחת ערב, קניות, להקפיץ את הילדים למסגרות
קשוח ממש!! שולחת לך כוחות
