פורום הריון ולידה (עמוד 172)

דבר שני.. הכי בריא בעיניי לחפש מישהי מהסביבה הקרובה. מחנכת מהעבר. מורה שהיית איתה בקשר קרוב. מישהי מצוות המדרשה. אולי קרובת משפחה. מישהי שאת יכולה לסמוך עליה ולהניח אצלה את זה.

בהצלחה נשמה, שה' יאיר לך!!

או מי שיכול להכיל. לשמוע בלי לשפוט.

תכלס באמת הכי טוב טיפול כי זה בדיוק המרחב שמאפשר את זה.

האמת שאני זוכרת אותך והספקתי לקרוא את השרשור הראשון שכתבת.

אם תרצי לשתף בפרטי בשמחה

ואופצינ נוספת זה לדבר עם ה' בלי הסחות דעת.

איכשהו כדאי להוציא את מה שיושב על הלב כי זה ממש מכביד ומעיק.

אם אצטרך לשלם מאות שקלים בשבוע אז אין לי דרך להסתיר מבעלי.

ואני בכלל לא בטוחה שזה יעזור לי... לא בטוחה שיש משהו או מישהו בעולם הזה שיכול להכיל אותי ולעזור לי.

בוודאי שיש מי שמכיל.

ועזרה יכולה להתבטא גם בדברים פשוטים כמו לאפשר מרחב בטוח מכיל ומבין. זה לכשעצמו המון.

ויש לדעתי דרך הקופה סבסוד למספר מסוים של טיפולים פסיכולוגיים...

אני שילמתי בסביבות ה140 לטיפול (לפני כמה שנים טובות)

אולי גם עמותת ער"ן תתאים. 

ואני בטוחה שיש מישהו שיכול להכיל❤️

אין לי מושג מה הסוד שלך, אבל את כנראה לא המקרה היחידי בעולם.

שלפחות במאוחדת זה בחינם

30 פגישות עם פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית

אפשר גם בזום

והבנתיש אם מבקשים המשך טיפול ואת רצינית מקבלים גם יותר

זה כל כך נגיש שפשוט חבל לא לנסות, יש אנשי מקצוע טובים גם (יש גם שלא.. יש הכל)

לשתף את בעלך שאת הולכת לטיפול. כמובן את לא צריכה לומר לו את הסיבה המדויקת אם את לא בשלה לכך, אבל כן לשתף שרת מרגישה שאת זקוקה לטיפול אישי לפתור דברים עם עצמך.

בעיניי מאוד לא בריא לצבור סוד על גבי סוד. יש את מה זאת לא רוצה לספר לו? בסדר. אבל עכשיו גם להסתיר שאת הולכת לטיפול זה מתכון לשקרים קטנים שבסוף יתפוצצו. עדיף לעבוד בכמה שיותר שקיפות וכנות

במיוחד שאת מסתירה גם מבעלך שזה הבן אדם שאת אמורה להרגיש איתו בנוח

באמת יהיה קשה להסתיר ממנו הליכה למטפלת בעלות של כמה מאות.

אני לא מכירה מטפלים זולים כך שלא יודעת להמליץ לך.

טיפ קטן - לפעמים יש תחושה שיש סוד נורא גדול כבד ומעיק, לך הוא מרגיש גדול אבל לפעמים לאחרים הוא חסר משמעות.

תנסי לחשוב על הכיוון הזה ואולי זה יקל עלייך

בהצלחה!

לחיות בזוגיות בה יש סוד שמעיק עליך בכזאת עוצמה זה מתכון לקושי נורא גדול. שומעים את המצוקה שלך מבעד למילים שאת כותבת..

לצורך העניין את יכולה ללכת לטיפול ולספר לו שיש לו קושי שכרגע את לא מסוגלת לספר לו מהו וזו בדיוק הסיבה שאת הולכת לטיפול כדי שתהיי מסוגלת לספר.

מבחינתי זוגיות טובה היא זוגיות בה את יכולה להרגיש שמי שאת מתקבל ללא שיפוטיות, בהכלה מלאה, ואהבה של כל הצדדים שבך. אם את רוצה להגיע לשם, נשמע שאין ברירה לעשות תהליך טיפולי שבסופו לא תצטרכי לכתוב משפט כזה קשה כמו "אני כ"כ טמאה" זה משפט שמכיל בתוכו הרבה שברים שאני בטוחה שאפשר לתקן אבל צריך לעבוד על זה, ובלי טיפול אני לא בטוחה שתצליחי למצוא מענה נכון

רק מחזקת אותך קודם לדבר עם מישהו מקצועי ורק אחר כך לשתף אותו.

(אם בכלל, אולי לא מתאים ולא צריך לשתף אותו)

ובאמת שמטפלים שמעו כבר הכל, הכל.

כמה שנשמע לך שהמקרה שלך גרוע, זה התפקיד שלהם ויש מענה ודרך להתמודד עם הכל.

אם את רוצה.

מקווה שאני ניק מספיק ותיק וזה לא בעייתי (לכן גם כותבת את ההצעה פה, ולא באישי).

אשתדל להיות לך אוזן קשבת בלי לשפוט.

ובכל מקרה, תזכרי תמיד שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.

והייסורים הגדולים שאת עוברת עכשיו, מעידים על הנשמה הטובה שלך- שמתחרטת, ורוצה לחזור לחיות בטוב.

יצא לי כמה פעמים בזמנים של קושי שרציתי לשתף מישהו אבל לא מצאתי מי ובלי שיפוטיות כתבתי בצ'אט והוא היה טוב;)

כמובן לא מחליף טיפול אם זה משהו רציני אבל בתור התחלה ולדברים נקודתיים הוא נותן מענה מגניב.

חיבור גדול יקרה!

סליחה כן

אני מתה עליו

אבל ממש לא שייך לאישה שהולכת עם כזה משא כבד על הכתפיים לפרוק בגיפיטי

קודם כל אין מה לעשות - הוא לא בן אדם..

דבר שני עלול לדלוף ממנו מידע פרטי וזה דיני נפשות

ושלישי והכי חשוב הוא *לא* גורם מוסמך ו *לא* מקצועי ולא טיפולי, שמההודעה הנ''ל של הפותחת ומשאר ההודעות שלה זועק צורך בליווי וטיפול.. בעיניי צריך ממש להזהר מעצה כזאת.

בקטע טכני, אחלה ג'יפיטי

גם לפעמים באיך לשפר תקשורת,

אפילו בשאלות מסוימות נקודתיות

אבל

ויש אבל גדול

בעניינים של חיים מוות (וזה מה שעולה פה בשאלה. נושא סופר משמעותי ורגיש שקשור לנפש של אדם!!)

זה ממש לא רלוונטי.

את יודעת שצ'ט ג'יפיטי המליץ למתמודד נפש להתאבד?

את יודעת שאפשר להגיד לגי'פי תן לי עצות אבל תגיד לי ללכת לטיפול או לייעוץ אצל מישהו מקצועי? ואז נוצרת תחושה של הגנה או התקדמות כבפועל לא קורה כך ומבזבזים זמן יקר.

לך @רָנִּי יקרה

גם הפורום לא יכול לתת פה מענה בעיניי

יש לך קושי מטורף, לא רק שהוא קשה בפני עצמו הוא גם סודי, ואת לבד. וגם מלווה ברגשות אשמה של אני טמאה.....

אחותי את ראויה לחיים טובים

ואת אמיצה

הנה התחלת צעד ראשון- כתבת כאן בפורום

ומה הצעד הבא?

למצוא דמות בחיים האמיתיים ולכתוב לה

אפשר להתחיל בכתב ולא בעפ' אם זה יותר קל לך.

אפשר מישהו מקצועי שאת לא מכירה

אבל. לא. להשאר. עם. זה. לבד!!!

אנשים יצאו ממשברים מטורפים כן?..

יש לך פייבוקס? מכירה את מיכל דנינו הכהן?

שיינברג ימ''ש שר''י פגע בה מינית במשך שנים. את יודעת מה זה היה בשבילה להבין את זה? לשקם את הזוגיות אחרי דבר כזה? והיא קמה מתוך השברים. בהרבה עמל. אני נותנת אותה כדוגמא כדי להרגיע שהעולם ראה הרבה פערים והרבה קושי גם בתוך זוגיות, ובע'ה אפשר לתקן ולרפא את הלב. מותק מגיע לך חיים!!!! לא חיים של הסתרה, לא של סוד, לא של ריחוק מהאיש שלך אלא חיים מאירים שמחים ויצירתיים!!

תפני למישהי שאת סומכת עליה!!

@נוניש (לא מצליחה לתייג) כפרעלייך סליחה על החריפות,מקווה שלא ניפגעת ממני, זה דיני נפשות בעיניי.

יש אפשרות לעשות שיחת ייעוץ עם מטפל רגשי ללא עלות ודרך הטלפון.

גם ערן וסהר  נותנים מענה טוב.

לדבר איתו, לכתוב ולפרוק לו גם עוזר.

לבקש ממנו שליחים טובים.

לא משנה מה עשית, את טובה וה' אוהב אותך ותמיד אפשר לתקן

אני חושבת שיש לה כתובת מייל כלשהיא שמטיילת, היא תמיד מספרת על מיילים ששולחים לה, אם אני לא טועה היא מהתחום הטיפולי, אבל יכול להיות שלא, תנסי לגגל , אם היא לא הכתובת, תנסי לברר מולה מי כן

חיבוק ענק

אבל אני פסיכולוגית, אם תרצי שנדבר חד פעמית בטלפון.

אם צריך יכולה לשלוח לאחת המנהלות את צילום הרשיון שלי והיא תאשר

דבר ראשון חיבוק

אם זה לא קשור לפגיעות מיניות אז אל תמשיכי לקרוא כי זה לא רלוונטי..

אבל סוד התקשר לי לנושאים כאלה

אם זה קשור אז מגיע לך טיפול חינם מהמדינה ואף אחד לא אמור לדעת על זה..

נשמע כבד ממש❤️

כמה כיוונים:

1. לכתוב לעצמך

2. אפשר לכתוב שאלה לרב או חברים מקשיבים או כאלה

3. אפשר לדבר עם ער"ן ומוקדי סיוע דומים

4. אפשר לדבר עם השם יתברך

את זה אני מציעה לך באופן ראשוני❤️

נראה שזה באמת משהו שמכביד עלייך והולך איתך, ולפעמים זה לבד לא יספיק.

יחד עם זה צריך בשלות לצעדים יותר עמוקים ומחייבים, לשתף את הבעל בזה שאת חווה קושי ובכלל.

צעד צעד, תתחילי בלתת מענה במה שעכשיו אפשרי לך.

וחיבוק גדול

ולמד להסתדר לבד.

יש ימים שאני יודעת שמוצץ היה עוזר אבל הוא מסרב בעקביות. תכלס זכותו חחח

אז שיחררתי.

יש לי עוד ילד שמגיל לידה לא הסכים 

רעיון הקטע על היותר גדול.... אבל באמת נבדוק אוזניים כי הוא כן מצונן (זה לא חדש מהימים האחרונים אבל שווה לבדוק אוזניים) 

לא הצלחנו לשכנע אותו לחזור למוצץ 

וזהו לא היה יותר מוצץ

כן ניסינו פעם באמצע הלילה והסכים לקחת מתוך שינה

אבל זה לא עזר שגם ביום ירצה לקחת חחח

החליפה לאצבע

והיא על הנקה מלאה

אין לי עצות אז עוקבת

הרופא משפחה יכול להביא רק הפניה לאס ראשון, שאת זה את יכולה לעשות עוד לפני הפנייה הראשונה לרופא נשים.

לא זכור לי שאםשר לבקש הפניה גם לשקיפות.

אולי יש אצלכם פניות אונליין לרופא נשים?

אני ביררתי ואמרו לי שבגלל שהיה לי סכרת בהריון - עדיף לא להשתמש

כמו שכתבת צריך עבוד עצמית, זה אף פעם לא בלחיצת כפתור או בלחזור על משפט מנטרה כמו "אני ראויה".

גם ללכת אחרי העקרונות שלך, גם אם הסביבה לא תמיד בדעה שלך.

הייתי עם הילדות שלי כל חופשת הקיץ

ופתאום הבנתי שאני מאוד מעריכה את עצמי על זה,

פשוט כי עשיתי משהו נכון בעיני שנמצא בסולם הערכים שלי. גם אם אף אחד לא יגיד לי על זה מילה טובה, אני יודעת שאני תותחית.

ולעומת זאת ביום שדיברתי לשון הרע, גם אם אף אחד לא ידע, וגם אם יש לי אלף תירוצים לעצמי משהו בלב יחמיץ והערך העצמי ירד.

וכמובן העבודה גם אם אנחנו טועים לא לרדוף את עצמנו ולהתמקד בעיקר בטוב שלנו.

ובהחלט, כל מילה שכתבת זהב

ובטח שאת תותחית! איזה יופי את ❤️

וכמובן ההרגשה של הלבד והבילבול..

האמת, נשמע שעובר עליו תקופה קשה. עם עצמו.  שלא קשור אלייך אבל כמובן יש השלכה עלייך..

למדתי לעשות את ההפרדה ברגעים האלה כשאני מבינה כשזה לא קשור אלי ישירות, לנשום עמוק בתגובות וברגעים שקשה לי ולנסות לא להגיב באותו רגע.

כמובן שהריון והורמונים יכולים להקצין את הרגשות, אבל זה לגיטי להרגיש את מה שמרגישה בלי ההריון❤️

מציעה ממש טיפול זוגי. עושה פלאים.

במיוחד עם החלק האחרון ששיתפת...

חיבוק גדול גדול!!

בגלל משהו הפוך לגמרי, אני ממש לא הייתי נהנית ( רקע מיני לא משהו אצלי ) וחשק ירוד. לא התמקדנו מספיק ...

( וגם לפני שנתיים בערך אחרי כל הסיפור של הצפייה של התכנים היינו בטיפול כמה פעמים )

אבל אז נכנסתי להריון וכל הסחרור של החודשים האחרונים והזנחנו את זה ( וזה עלה לנו 500 שח לטיפול וזה ממש חנק)

השאלה אם עכשיו הזמן הנכון לחזור

לא בטוחה שהוא ירצה 

נשמע שאת מתמודדת בגבורה עם כל מה שעובר עליכם

וגם נשמע שלו לא קל

כל מה שאתם עוברים נשמע קשה אבל לפעמים זה מצב שעובר (תהליך למידה, גדילה, צמיחה) ולא בהכרח התחנה האחרונה של הקשר.

וכמה דברים באופן נקודתי שאשמח לציין לך ברשותך

1. את רואה שלמרות כל הקשיים שלו הוא עדיין תומך ועוזר לך

2. את שמה לב שאפילו שאת שמה בגד שאת יודעת שהוא אוהב, או לפחות אהב בעבר, עדיין חשוב לו לאהוב, ואם הוא לא אוהב הוא אומר לך את זה. 
הוא לא מפחד ממך, וממקום בריא רוצה לעזור לך לדעת מה עושה לו את זה....

3. קשיים אינטמיים הם לא גזירת גורל!! לפעמים מתוך מקום מאפשר (בשיח, באווירה וכו') אפשר לחזור למה שהיה לפני (כן, אני יודעת, לפעמים זה נראה שבחיים זה כבר לא יעבוד אבל האמת היא שעליות וירידות זה מצב שיכול לעבור על כולם) 

4. לפעמים משחקי מחשב הם בריחה...תנסי לחשוב עם עצמך ממה הוא כל כך בורח. אולי הוא בודד, אולי הוא מפחד מביקורת, אולי הוא מפחד מעצמו (מלחשוב) וכו'. תהיי שם בשבילו.
אם החיים במציאות יהיו לו יותר נעימים מהמשחקי מחשב הוא פחות יהיה בהם, כמובן שבלי קשר גם אם הוא בחר עדיין לשחק במקום זמן זוגי שלכם זה לא אשמתך, אבל כן אפשר לעודד יצירת רגעים נעימים ביחד... 

5. אם יש פחות מגע את יכולה להתחיל ליזום, תאמיני בו... הוא יידע להמשיך את זה לבד!

6. השיח צריך להיות במצב רוח טוב, בצורה מקרבת כדי לא להנעל ולהסגר, ואם הוא יידע, ויהיה ברור לו כשמש, שכל מה שהוא לא יגיד לך ובאיזה תוכן שהוא לא צפה או מילה שאמר, את תמיד תקבלי אותו ותביני אותו, יש יותר סיכוי שהוא ישתף אותך בסודות שלו, במקומות שהוא נמצא בהם, ככה שהאינטימיות שלכם תפתח יותר ותרגישו קרובים יותר, ובוודאי שלא תרגישי בודדה.

תהיי חזקה! ובלי קשר מאחלת לך המשך הריון בריא ולידה קלה בידיים מלאות מתוך שמחה! 

חס ושלום, לא חושבת שזה תחנה אחרונה

לא מדמיינת את החיים שלי בלעדיו.

אני למודה בעניין האינטימיות ... מאז החתונה היה לנו הרבה דברים שגרמו לעליות וירידות ( כאב פיזי וכו' )

לגבי המשחק מחשב, ברור לי שהוא בורח אבל זה גם משהו שמאז ומעולם התמודד עם. כל כמה זמן יש תקופה ששוקע בזה עד שאני נשברת והוא מפסיק, באישיות שלו יותר קל לו להתמכר לדברים ( גם לפני החתונה)

אני מנסה ליצור מגע ובדרך כלל פחות הולך זה נראה לי מאוד קשה לי כי לרוב הוא תמיד היה עם הרבה חשק ואני בלי והיה ממש הפוך ומרגיש לי שיש פה משהו שאני לא יודעת.

הוא אומר לי לחץ וכו' משפיע עליו וזה לא קשור אליי אבל מאוד קשה לי להאמין. זה פשוט מין הרגשה כזאת

מפחדת להתפרק הערב

זה פשוט יושב לי בגרון 

וחלילה לא התכוונתי לפרידה או משהו בסגנון...

התכוונתי שהכל בר שינוי

וכן באמת יש אישיות של אנשים שיותר בורחים כשיש התמודדות וקושי, למרות שבאמת אפשר להנות מזה גם בימים רגילים ללא הקושי.

ואגב סוג אישיות כזה באמת מחפשים משמעות יותר ורוחניות, וצריך לראות איך אפשר למלא את המקומות האלו.

בכל אופן, נשמע שעדיין לא מצאתם פיתרון כזוג לבעיה הזאת, יותר עליות וירידות... 

ואני חושבת שגם אם היוזמה שלך למגע תהיה כביכול "ללא תמורה" זה עדיין שווה את זה, כי יש בזה אמירה של אני כאן ואני אוהבת אותך, אני רואה אותך. 

ואני בטוחה שהוא אוהב אותך ומאוד. 

והשאלה מה זה גורם לך להרגיש שאת חושבת שיש עוד משהו מעבר ללחץ....

@מתואמת המליצה על אקטיפרין אני חושבת.

להרגשתי עם בחילות הכי קל לבלוע כדור, כי זה מהיר ובלי טעם. ניסיתי בזמנו את מי הברזל של ספאטון, וחוץ מזה שהם לא העלו לי את הברזל הם גם היו בטעם לא נעים... (גם אלה בטעם תפוח) הם היו נסבלים בכוס מיץ.

יודעת שממליצים פה על האבקה של אלטמן, אני לא ניסיתי, לא יודעת איך הטעם שלה.

והמדד שלי זה

אם אני מרגישה טוב ומצליחה לתפקד

ואם אני מרגישה שיש לי כוח.

וזה היה לי בהחלט אחרי האבקה.

אז כבר לא הרגשתי צורך לחזור למעקב רפואי...

ביום שני שלפני הלידה היה לי 9.6

וכשהגעתי 5 ימים אחרי ללדת - היה לי 10.7

ולקחתי גם בסמוך לחלב..

צריכה באמת לחזור לקחת..

שיטה אחת אומרת להתחיל מיד אחרי ביוץ, כדור אחד ליום, עד שאת רוצה לקבל

שיטה שניה- להתחיל כשבןע לפני תאריך וסת משוער (ולא פחות מ4 ימים), 2 כדורים ליום, עד שאת אוצה לקבל

בכל מקרה- חשוב להתחיל אחרי ביוץ!

הוסת תגיע כ2-4 ימים לאיר שתפסיקינאבל יכול להיות גם יותר

שימי לב שאם את עם התקן - זה יכול להשםיע על האפקטיביות

ממליצה ממש לקרוא על המאמר של דפנה מאיר הי"ד בדרך נשים

ו...אין לי שמץ מתי הביוץ שלי.. לא אחת שעוקבת..

באופן אישי לי יש נסיון טוב וזה עבד

אבל גם שמעתי על כאלו שלא

לגבי הביוץ

המחזור שלך קבוע?

לקחת אחרי ביוץ זה קריטי

יש לך כמה אופציות

לנסות לזהות ביוץ בבית

לעשות בדיקת גם

או אם המחזור קבוע ומסודר

לחשב אחורה 14 יום מיוםנקבלת וסת משוער

לקחת עוד כמה ימי ביטחון

ולקוות לטוב (אם המחזור מסודר סיכוי גבוהה שתצליחי)

יותר לכיוון ה12

ממש ממליצה להבין איך פועל המחזור החודשי מבחינה הורמונלית

ומה בדיוק פרמולט נור עושה

המאמר של דפנה מסביר את זה מצוין

רוב הסיכויים שזה אחרי ביוץ

ולכן אולי לא אמרה כלום

לא משנה מה אעשה- חמותי רואה רק את הרע.

אז תעשי מה שמתאים לך וזהו..

לצערי הגעתי גם למסקנה הזאת בקשר ביננו. אנחנו אף פעם לא בסדר לא משנה כמה נתאמץ, אז הפסקתי להתאמץ

אצלנו זה כנראה הבדלי מנטליות.

אז מההתחלה כנראה כבר הייתי "על הכוונת".

ובאמת אם לא רוצים אותנו אז ביי. אי אפשר כל החיים לנסות להיות בקשר עם מי שלא רוצה בנו

בדגש על מבין

ושבעלך ייקבל ממנו

וייתן לכם הדרכה ברורב איך אתם מתנהלים מולה

אוווו

שהייתי אומרת לה ביי ביי בייבבבבב

כי גם ככה לא מוערך, 

אבל בעלי.. מנסה לכבד כמה שאפשר, 

ולא נעים לו. "בכל זאת הם ההורים שלי"- ככה הוא אומר.. 

ממך @אמאשוני 

כי בפעם הקודמת הגבת לי בחוכמה וברגישות..

אם יש לך פנאי כמובן.. 

את צריכה יעוץ חיצוני

*אתם*, לא את

דמות מבחוץ שאתם סומכים עליה.

מקצועית ותורנית

ושתעשה לכם סדר

מה אתם מחויבים ומה לא

ואיך שומרים על הגבולות שלכם בתוך הכיבוד הורים.

נשמה הדבר הכי יקר בעולם זו הזוגיות שלכם והבית שלכם

נשמע שאת רוצה לכבד את הוריו, ובעלך בטח ובטח רוצה, אבל זה מאד קשה כי הם לא אנשים פשוטים.

אני חושבת שייעוץ יעזור לכם מאד לדייק את ההתנהלות שלכם מולם

(אני לא זוכרת את כל השרשורים שלך בנושא אבל כן זוכרת שזה משהו שכבר עלה בעבר..)

בהצלחה יקרה, איתך בלב!

יש דבר כזה אישיות נרקיסיסטית. מכירה אנשים כאלה. הם כותבים מילה במילה בצורה שכתבו לכם.

יכול להיות שאני טועה , אבל יכול להיות שגם לא...

בכל אופן עם אנשים כאלה אתה תמיד מרגיש שאתה לא בסדר.. שמשהו בך רע. ותמיד יש מחשבות איתם מה אני לא בסדר והרגשה חמוצה וכבדה בלב ובגרון.מין אי שקט כזה.

באופן אישי אי רואה שהכי טוב עם אנשים כאלה זה לא לקחת אותם בכלל ללב, ולהתרחק. בעיקר מבחינה נפשית ולאו דווקא פיזית(אבל אם אין ברירה גם).

הדבר שהכי חשוב זה ההבנה החד משמעית שאתם בסדר . בדרך כלל עם אנשים נורמלים יש גם לפעמים אי הבנות או חיכוכים אבל מדברים על הדברים והם מסתדרים.

השאלה המרכזית לדעתי שעונה על האם האנשים האלה נורמטיביים או לא זה האם יש להם יכולת לעשות גם חשבון נפש ולקחת אחריות גם על הטעויות שלהם. אם התשובה היא לא, והם עסוקים כל הזמן רק מה לא בסדר אצלכם, מה אתם עשיתם להם וכו'. זאת בעיה, והיא לא שלכם. ועוד משהו שמאפיין את האנשים האלה- זה עיסוק אובססיבי בעניין הכבוד שלהם .

צריך להבין שקשר עם אנשים כאלה זה קשר ששואב את כל האנרגיה והכוחות, גורם להרבה תסכול חוסר אונים והרבה כאב. והם בדרך כלל נמשכים לאנשים תמימים, ישרים וטובים שיש להם הרבה מצפון ורגשות אשם. התהליך מול אנשים כאלה הוא בעיקר תהליך שלכם פנימה בנפש שלכם, הוא לא פשוט. בעיקר כי הם פוגעים באנשים רגישים מוסריים. אבל הוא תהליך אפשרי. מניסיון אישי...

שיהיה המון בהצלחה. וחיבוק.

מציעה כיוון חשיבה שונה - אצלי הוא עשה נפלאות. אבל זו עבודה פנימית לגמרי, וזה יותר שייך למי שההורה שלו, ואם אנחנו לא שם ולא מסוגלים להיות שם - עדיף כמו העצה הפשוטה לשמור מרחק ריגשית ופיזית.

יסוד של קשרים נרקסיסטים הוא באשליית השליטה, כאילו הם יכולים לשחק באנשים שסביבם לגרום להם להרגיש רע כמו שכבר כתבו לך כדי להיכנס ללופ של ריצוי. אבל זה פחות משנה מה הם משנה יותר איך אתם מול זה -יש חשש תמידי של פגיעה אפשרית מאנשים כאלה, איפה הם יתפסו אותי מה הם יגידו או לא יגידו איפה הם ימצאו דרך לסחוט אותי... והפחד הזה הוא עצמו מה שמאכיל את התחושה אצל הנרקסיסט - שיש לי מקום שבו אני יכול לשלוט, יש לי כפתורים שאותם אני יכול להפעיל אצל השני, ואת זה הם עושים דווקא לאלה שקרובים להם שיש מקום שהאמירות שלהם ישפיעו.

יכולה לכתוב לך מניסיון אישי שמה שהציל לי את הקשר עם ההורים שלי (אבא נוקשה מאוד, אדם לא קל בכלל ואמא שאומרת אמן לכל מה שהוא אומר)  זה שער הביטחון - בעבודה הנפשית הפנימית שלו - זה לקח זמן אבל נבנה לאט לאט, ההבנה שאין שום אדם בעולם שיכול להועיל לי או להזיק לי לא בדיבורים ולא במעשים, להוציא לגמרי את האפשרות שהמוח שלנו נותן לשליטה של אדם כזה בכל מרחב ששייך לנו.

דבר שני ההבנה שאם השם שם את האדם הזה כהורה שלי (או של הבעל במקרה שלך) אני צריכה לכבד אותו ולכבד הכוונה להיות בעמדת כבוד פנימית כלפי ההחלטה של השם לשים אותו בחיים מעליי, זה לא אומר בכלל שאני צריכה לעשות משהו שנוגד את הרצון שלי, אבל זה כן אומר שאני צריכה להתמקד באמונה שהורה בטבעו הראשוני רוצה להיטיב והצורך הזה בשליטה וכבוד שגורם לו להרע הוא כיסוי לאותו טבע בסיסי (בנרקסיזם זה ממש כמו כלא פנימי).

להתפלל הרבה להשם שההורים יהיו צינור רק לטוב, ברצונו של השם וכשבוטחים בו גם חומץ יכול להאיר  ממליצה על הספר לחזור הביתה גישת שפר. דייק לי את העבודה מאוד. שוב אומרת זו יותר עבודה של בעלך מאשר שלך.

אני יודעת שהדברים הם מורכבים ואני כותבת אותם בתמציתיות אבל זה שווה התבוננות .

מניסיון שלי וגם של עוד כמה עם דפוסים של הורים מורכבים מאוד, זה באמת משנה המון.

יכולה להגיד שאצלי הדינמיקה השתנתה מאוד,  ההורים מלהיות משפילים מקטינים ועל עזרה לא היה מה לדבר.

משהו בכלא הזה השתחרר וממש קיבלתי הורים במלוא מובן המילה, אבא שלי עזר לנו בתקופה קשה, ממש ליווה אותנו והאמיו - ותמיד יכל להיות לי את הפחד שמתי הוא יתהפך עלינו ופתאום יתחיל לבקש בחזרה דברים ולהתערב בכל מיני דברים.-  זה לא קרה ולהיפך, כי כל הזמן הזכרתי לעצמי שגם הטוב לא מגיע ממנו ואני לא אסירת תודה, אני מודה על הטוב אבל משוחרת ומבינה שהוא לגמרי הצינור של השם להעביר אליי את הטוב ואיזה כיף תודה להשם שהטוב מגיע דרך ההורים.

עוד משהו שכן נוגע לדעתי גם אלייך, זה לשאול את עצמך למה השם שם לך דווקא אותה בחיים שלך? מה הלימוד שאת צריכה ללמוד בתוך הקשר הזה? לדעת להציב גבולות מתוך כבוד? (התמקדות בגבול שלך ולא בחוסר היגיון של השני לדוגמא- קורה הרבה בקשרים כאלה שהבקשות יכולות להיות הזויות וקל להעביר את הפוקוס אליהם במקום לתוך עצמנו)

אולי נטייה לריצויי? אולי להיפך ? אצל כל אדם זה מעורר משהו אחר. אבל אם עלה שנופל מושגח, אז הנשמות שלנו ואיפה שהשם שם אותן עוד יותר.

אני צריכה לקרוא שוב את מה שכתבת ולהתבונן במילים האלה שוב עמוק פנימה .

את נשמעת מדהימה ממש .

מקווה שאת עושה עם זה משהו בחיים האמיתיים כי אנשים ממש יכולים להרוויח ממך ולעשות תהליך שיחסוך הרבה סבל נפשי.

תודה על המילים האלה. ריגשת אותי.

וואי איזה עול זה על החיים. כאילו שהחיים עם קטנטנים כל כך קלילים, שאת צריכה את העומס הזה גם.

היא כביכול כותבת בצורה מנומסת, אבל יש שם הרבה ביקורת נוקבת ועמוקה.

להשתמש באיום- "נגיד לילדים שלכם איך אתם התנהגתם כלפינו" וכו'- זה ממש ממש לא חכם.

לא משתמשים באיומים כדי להשיג קרבה.

לא הייתי חופרת ומסה למצות את הטוב מהרע, או עושה רונדלים איך בכל זאת למצוא חן בעיניהם.

אנשים שמוצאים תמיד את הרע וידאגו לאווירה נאחס- כמה שפחות בחיי, אם בכלל.

זו החלטה שצריך לקבל אותה באומץ.

להתנתק ולקבל את ההשלכות של הנתק הזה.

להתנתק רגשית קודם כל. נגיד לא לענות לה על ההודעה הנ"ל.

להשאיר אותה עם הביקורת. 
לא לפתוח דיון. לא לנסות להבין. לא להתנצל. לא לנתח כל מקרה לגופו. אין לזה סוף.

להבין עד הסוף, שהמגע איתה עושה לכם רע, וכדי שיהיה לכם כוחות לטפל במתוקים שלכם- אתם פשוט מתנתקים.

יעשו עליכם חרם במשפחה? אוקיי. סבבה. גם ככה אתם בחוץ. וגם ככה כשאתם קרובים יוצא עקום- אז העוקץ של החרם אובד.

ניתוק יכאב בהתחלה ואולי גם יפחיד, אבל בסוף זה ישחרר אתכם ממנה.

במקום ליפול במלכודות שהיא טומנת לכם- אתם בכלל לא שם.

פעם ב--- לבוא ולהיות נחמדים וזהו.

לא מדובשכם ולא מעוקצכם.

תחשבי מה ייתן לך כוח במסגרת הדברים שאת יודעת עליה ועליהם כמשפחה.

הכוח הנפשי שלך הוא הדבר החשוב ביותר.

את כל כך טובה!

אבל עוזר להבין שהייסורים מאת ה', אין בכלל אנשים ואף אחד לא יכול להזיק לך, הכל ממנו.

להתפלל שה' ישלח תמיד כוחות, להתפלל שיעזור לך להתנתק מהבעיה הזאת, שתפסיק כל כך להשתלט לך על החיים. כי יש לך המון טוב בחיים בעל שאוהב, ילדים בריאים,

אני יודעת שזה פוגע כמו חץ בלב המילים של חמותך, אצלך זה מילים של חמותך, אצל אחר זה ייסורים בפרנסה או בריאות, באנו לעולם הזה לעבוד. אז תתחזקי בתפילה ותשפכי אליו את כל הצער ובעיקר תבקשי ממנו להבין אותו.

ואני מצטרפת להמלצות פה על יעוץ זוגי לשניכם סביב הנושא.

אבל לא ציינת  - מה בעלך חושב על ההודעה שלה?

כתבת שאת לא יודעת איך לנסח לה הודעה חזרה, אבל היא שלחה אליו, לא אלייך אם אני מבינה נכון, אז מן הסתם הוא זה שצריך לחשוב מה לענות. איפה הוא בכל הסיפור? 

זו לא השאלה שלך לדעתי

אבל אני כן חושבת שיש לך אחת מ2 אופציות

1. למנף את זה לטובתך ולענות בהודעה חוזרת מלאת אמפטיה ולהציע שיחה טיפולית. ואז באמת נראה מי עשה הכל ומי לא.

2. להתנצל על התחושות שלה ולומר שגם מצידכם יש אי אילו קשיים שאתם מרגישים שלא רואים, ולאחל לימים יותר טובים (קרי, להשאיר ככה)

זה תלוי גם בבעלך כמובן

שולחת חיבוק על הקושי❤️

אבל חמותך נשמעת עם קווים נרקיסיסטים, גם בהתחשב בהודעה הקודמת שלך.

זה מאוד מורכב אבל יש דרכים להתמודד עם זה, בעזרת איש מקצוע שמתמחה בנרקיסיזם. אולי יש פה מישהי שיכולה להמליץ על מטפל.

זה לא משהו שיעבור לבד, זה לפחות לכל החיים כי זה גם משפיע על הזוגיות בצורה ישירה. חשוב להשקיע בזה.

בחיים לא הייתי מסכימה להכין סלטים לחג או שבת.

זה הכי קשה.

עוד לא שמעתי שנותנים לאורחים להכין את החלקים הקשים. מילא סלט- שניים.

אבל את כל הסלטים לכל החג (ראש השנה חג ארוך) לכל המשפחה?

תוספת כמו אורז, תפחי אדמה, מרק- אהלן וסהלן. אבל לבקש מכלה להכין סלטים זו ממש הגזמה לדעתי ואם הסכמת ועשית זה מעל ומעבר.

ואנחנו עוד שניה בראש השנה הבא וזה עדיין מטריד אותך- מבינה לגמרי.

לדעתי היא אישה לא הוגנת.

לא הייתי עונה בכלל ושולחת את בעלי לבד שמתאפשר לו והוא מעוניין. 

ולכן עונה בזהירות יותר.

אצלנו מה שעוזר זה לשנות עמדת נפש.

אנחנו פשוט לא מכניסים ללב שלנו כלום, ולא מצפים לכלום.

אף אחד לא חייב לנו כלום זה נכון ומדוייק, וכך בדיוק אנחנו מתנהגים. לא מצפים לכלום- לא למילה טובה, לא לאירוח, לא לעזרה כלכלית.

ובנוסף למדנו לסנן תגובות.

אצלנו לי קל יותר בזה, אז לרוב אני זו שמנהלת את התקשורת הזו למרות שההמלצה היא שהילד ינהל אותה ולא הכלה... אבל ממש להבהיר מה מתאים לנו- אנחנו רוצים לבוא, אבל מתאים לנו יום שני לביקור של x זמן, שלישי לביקור של y זמן או שבת. מסתדר? נשמח מאוד. לא מסתדר? תעדכנו מתי שכן ואם יתאים גם לנו מעולה.

ולשחרר!!

לנשום עמוק עמוק ולהתעלם מתגובות שמגיעות.

כולל להתעלם מהתעלמות ונתק מכוונים.

לא עונים? אנחנו עדיין מתקשרים פעם ביומיים. החלטה שלהם לא לענות.

אני לקחתי על עצמי להשתדל להציע כל שבת שאנחנו באים להכין 2 דברים שמתאים לי להכין באותה שבת. למשל סלט ותפא בתנור או עוגיות וחלות... לפעמים הדברים מתאימים להם, לפעמים לא, אבל ראיתי שזה כן נותן להם תחושה טובה.

וגם אני קיבלתי לא מעט תגובות על איזה כלה אני,

בעלי קיבל הודעות שהוא לא יודע מה זה להיות ילד ושיתבייש בהתנהגות שלו,

קיבלנו צעקות על זה שאנחנו לא מגיעים מספיק, ומצד שני כשביקשנו להגיע ליומיים שאלו אותנו למה להורים שלי הגענו רק לערב אחד ואליהם פתאום אנחנו רוצים יומיים והם לא רוצים לקחת חופש מהעבודה (גם כשהבהרנו שאין שום צורך לקחת חופש מהעבודה ואנחנו נמצא מה לעשות עם הילדים בבוקר, מחוץ לבית כדי לא להפריע, זה לא עזר... וגם כשאמרנו שאנחנו יכולים גם להגיע רק לערב אחד היינו לא בסדר)

אבל באמת באמת למדנו שהדברים לא צריכים להיכנס אל הלב.

אנחנו מתפללים על זה המון,

משתדלים להיות שלמים עם הצד שלנו ולדעת שעשינו את המקסימום לקשר טוב,

ויודעים שהקב"ה מביא לכל אחד את הניסיון שהוא יכול לעמוד בו. אז אם קיבלנו את זה כנראה שיש בנו את הכוחות.

ולגבי הילדים- ילדים יודעים ומרגישים יופי, הם לא צריכים שיגידו להם כלום. אז אל תדאגי ממה שתגיד להם...

לשאלה האם אפשר להגיע ליומיים, ועוד שהצעתם להיות מחוץ לבית בבוקר 😔

כל הכבוד שאתם מצליחים להתעלות על זה ולהמשיך למנוי בקשר.

@הילושש כמובן גם את מה שאת כתבת ואת ההודעה של חמותך היה לי קשה לקרוא,

לדעתי הקטנה תצטרכו לסגל הלך רוח כמו שמתואר בתגובה של שוב פה, או להתרחק מחמותך אפילו עוד יותר. 

בכלל לא לקחתי את זה קשה, והתגובה אפילו לא היתה לנו עצובה כי צפינו אותה...

כתבתי את זה כי זו דוגמא לכך שלא משנה מה אנחנו עושים- אנחנו לא בסדר. ולכן מההתחלה בוחרים לעשות את מה שטוב לנו, עם השתדלות שיהיה להם טווח מסויים של בחירה האם לאפשר לנו את הקשר או שהם בוחרים להתרחק.

זה אנשים שהורסים.

למה לשמור על קשר עם הורה כזה?

לא אומרת לא לענות לה מעכשיו לשום שיחה, אבל לא לשים עליה פס.

לעשות מה שמתאים לכם, לשבת להבין שאתם שניכם מולם ולא משהו בינכם.

ופשוט לא להתייחס למניפולציות האלה.

זה אנשים מזעזעים בעיניי

זה סיוט לחיות עם מישהו שלא רואה אותך בטוב.

לא מגיע לכם את זה.

הייתי עונה לה משהו כמו,

אנחנו עושים מה שמתאים לנו ואף פעם לא באים לפגוע בכם. סליחה אם נפגעתם.

משתדלים להגיע ולכבד.

ביי

מעתה ועילך להתחשב רק בכם. לא להכין כלום ולא להישאר מעבר למה שמתאים לכם ולא כלום.

מי שרואה אתכם ככה ועוד אין לו בעיה לסכסך בניכם - לא שווה יחס.

המלצה שלי- רחוק מהעין רחוק מהלב

להיפגש לעיתים רחוקות כשמתאים ונוח לכם.

כי אי אפשר לשנות אנשים מבוגרים, לא יעזור להסביר להם את אותו דבר מאה פעם.

איך בעלי אמר לה פעם "ועזב את אביו ואימו ודבק באישתו"

חח מאז היא פחות מציקה

אבל באמת זה מעייף המלחמות האלו, אז פשוט כדאי לקחת מרחק

כמובן לבעלך לאפשר אם הוא רוצה לבד לקפוץ למשל כי זו אמא שלו בכל זאת.. או לתת לילדים לעשות שיחות וידאו, אבל כמשפחה נפגשים או בשבתות בעירבון מוגבל

עכשיו רואה שתייגת אותי,

אז קודם כל שמחה ממש לשמוע שהתגובה הקודמת נפלה על אוזניים קשובות.

אמנם לא זוכרת לגמרי את פרטי המקרה ומה בדיוק כתבתי אז, אבל זוכרת שכמה שניסיתי, הרגשתי שלא מספיק מובן המקום שממנו אני כותבת, כלומר צריך להכיר אותי ואת מה שעברתי בחיים כדי להבין את הגישה ואת זה לא ממש הצלחתי להסביר. אז אני ממש שמחה שלא לקחת את התגובה ההיא למקום שלא כיוונתי אליו..

עכשיו לעניין הזה,

אני חושבת שאני מכירה קצת את המנטליות שלך שעולה מבין ההודעה שלך של "אשתו כגופו".

אבל בהקשר של משפחה מורחבת אני ממש כופרת בזה.

אני מאוד מאמינה בלהציב גבול והפרדה בין הבית שאתם בונים ליסודות שינקתם מהם.

אבל זה עובד לשני הכיוונים.

כלומר על הקשר של בעלך עם אמא שלו, זה לא שווה הקשר *שלכם* לאמא שלו.

וזה קצת מתערבב בהודעה שלך.

בואי נתחיל שבכלל לא בריא שהוא הראה לך את ההודעה. למה? איזה דבר טוב יכול לצאת מזה?

קשה לו מול אמא שלו? אדרבה שיתמודד. שיקח אחריות ויחפש בתוכו טת התשובות. לא שאת תעני לו אותם. זה הכי קל.

אני הייתי מדמיינת את הסיטואציה כך.

הכנתם ערב שווה, ציפית לקבל אותו במצב רוח מרומם, הוא חזר מבואס.

הייתי שואלת מה? מה ביאס אותך? הוא היה עונה: סתם, אמא שלי, קצת ביאסה אותי.

את עונה: וואלה, באסה. טוב בוא נאכל..

כזה..  כמו שהוא היה מספר שהבוס בעבודה העיר לו על משהו וזה מבאס.

אבל הייתי נותנת לו להתמודד עם הקלחת הזו בעצמו.

מה שכן הייתי עושה, זה משקפת לו אם ואיך זה משפיע על האווירה בבית (לצורך העניין עם כל ערב חוזר בדיכי או שהוא פחות קשוב אליכם בגלל שהיא מעסיקה אותו מדי בהתנהגות שלה)

תוך כדי שאת מאפשרת לו גיבוי מלא שירגיש שהבית שלו זה הביטחון שלו. גם כשהוא בוחר "בה" או שהוא בוחר בבחירה הקלה של להימנע מעימות.

בסוף הוא לא יוכל לברוח מזה ויצטרך למצוא בעצמו את הכוח לעמוד מולה/ מול הטענות.

לעמוד מולה זה לא אומר להתווכח. לעמוד מולה זה אומר גם לחזור כמו מנטרה על העקרונות שלו ולא להתרגש מהאמירות שלה.

הילדים יגדלו ו..

אוקי. בסדר. הכל טוב. שיהיה לך יום טוב.

כזה.

אני בכלל לא מתייחסת לתוכן הטענות כי לדעתי הן לא שוות התייחסות.

לא כי אני מזלזלת בך חס וחלילה. אלא כי באמת מבחינת איך שאני רואה את הסצנה. זה סתם מילוי תוכן שהבמאי היה צריך להכניס. אם זה לא היה זה, זה היה טענות אחרות.

באמת כאמירה. אני חושבת שלא נכון בכלל להתייחס לתוכן. לא בקריאה, לא בתגובה הרגשית, ובטח לא בתגובה חזרה. אין עניין לפרק את הטענות ולהפריך או להצטדק. את יודעת שאת בסדר. את יודעת שאת בסדר!!!

את יודעת שאת בסדר!!!!!

אז אם את יודעת שאת בסדר, למה להקדיש לזה זמן מחשבה ועצבים?

אם השכן היה אומר לך שההשקייה שלכם זורמת ומרטיבה את הגינה שלו, וממש נכנס לזה באמוציות ונותן לך פירוט של כל החישוב המתמטיקה של הזוויות מאיפה זולג ובאיזה עוצמה ולפי השעות זה מגיע ל..

ואת יודעת שאין לכם בגלל שום השקיה.

מה היית מרגישה במהלך השמעת הטענות? האם היית מתחילה להסביר לו למה החישוב שלו מוטעה? האם היית מרגישה טלטלה רגשית שבאים אלייך בטענות?

או שהיית מרגישה שהכל טוב, אולי קצת חיוך מבויש כי את יודעת שיש פה טעות ברמה הבסיסית ביותר כי את יודעת שאת לא אשמה כי אין לכם בכלל שום השקייה ואין לכם דבר וחצי דבר עם הטענות. ולכן אין מה להילחץ או להיפגע. זו פשוט טעות שיכולה אולי אפילו להיות משעשעת אולי.

אז אותו דבר גם פה. היא רואה רק את הרע בכל דבר. מכירה אנשים כאלו. זה מבאס אש מסכימה איתך. אבל אני לא נעלבת מהם ולא מנסה להצטדק מולם. אני יודעת שאני בסדר, לכן הטענות לא פוגעות בסנטר שלי, מבינה למה אני מתכוונת?

לא לחפש מחמאות, לא הכרת תודה, לא פרגון, לא עזרה. פשוט לא לצפות.

היא מה שהיא בתור בן אדם.

כיבוד הורים תנסו לכבד רק בשל העובדה שכאמא היא גידלה את בעלך וזה לא משהו שאפשר לקחת ויהי מה.

כל השאר זה בונוס.

מבחינת מה שאתם יכולים להביא לקשר, אז קודם כל הפרדה ברורה (לטעמי ולתפיסתי) בין הקשר של בעלך לאמא, לבין הקשר בין המשפחה (את,בעלך והילדים) לאמא.

שהוא יתנהל על פי הבנתו. ואתם והילדים כמשפחה, לפי הגבולות שנכונים לכם.

הכל בחיוך ובביטחון מלא. אני חושבת שחובה השילוב בין האסרטיביות להכלה כדי למצוא את דרך המלך לנהל קשר כזה מורכב.

בהצלחה רבה!

בעלי רצה לסגור עם המוביל בערך חודש מראש. עכשיו שבוע וחצי לפני המעבר הוא פתאום טען שהסתכל שוב על התכולה, (אחרי ששלחנו לו סרטונים והערכות בפרוט כדי שלא יצוצו בעיות) הוא פתאום טען שהוא לא יוכל להכניס את התכולה שלנו אצלו ונתן לנו מספר של מוביל אחר שרוצה אלף שקל יותר מהמוביל הראשון!

בסוף בעלי מצא בלחץ מוביל אחר עם המלצות שגם מתכוון לגבות מחיר הרבה יותר נמוך מראשון.

מה לעשות, כנראה שיש אנשים לא רציניים בעסק הזה. בטח אם היית נשארת איתו הוא החה מעלה את המחיר או לא נזהר על התכולה כמו שצריך ושובר משהו.

אל תצפי ממנו להתנצלות, רק תגידי תודה שזה נגמר. גם למה את עשית את ההתנהלות עם המוביל כשאת מאושפזת בהריון בסיכון?

למה שבעלך לא יטפל בזה?

לפחות שייקח רק חלק מהאחריות ולא הכל יהיה עלייך.

כל זוג וחלוקת העבודה שלו

דווקא אצלי בהריון פיזית קשה לי לזוז אבל לתאם דברים בטלפון זה דבר שזורם לי בכללי בחיים.. אז הרבה פעמים זאת אני שבתקשורת מול בעלי המקצוע. גם אם ח"ו אהיה מאושפזת - מה הבעיה לעשות משהו בטלפון בזמן שאני שם?

אני נעקצתי גם והוא לא רצה להחזיר לי את המקדמה

למרות שלא היו הקלטות ולא שום דבר ואמר שישלח ולא שלח

וגם בשיחה הבודדת שהיתה אמר שאשלח לו תמונות ויביא הצעת מחיר

בקיצור התחיל להמציא לי וואחד מגדלים בשביל לעלות את המחיר שניה לפני שעוברת

אז סגרתי עם משהו יותר יקר אבל יותר אמין והלב יותר שקט שיודע לעשות את העבודה

כל פעם סרטים עם ההובלות

עושים מה בא להם…

גם כאלו שבאו עם המלצות

מעצבן ממש

ועשית נכון, חבל על לחץ מיותר.

מקווה שהוא ירגע 

יש מקומות שיספיק ארוך ודק. אפשר שתי שכבות.

ויש מקומות שכבר יהיה יותר קר, ותצטרכי שכבה עבה ושכבה דקה.

לק"י

גטקסים ובגדי גוף ארוכים ודקים, ואוברולים חורפיים במידה שתתאים גם להמשך (0-3 כנראה).

ואם יהיה חם- מקסימום מלבישים 2 גטקסים ו-2 בגדי גוף, או קונים כמה אוברולים דקים.

לפעמים גם קרטרס במבצעים

וגולף באאוטלט

וטרמינל x

אבל תמיד חוזרת לנקסט

אין על האיכות ביחס למחיר

אם זה מדד כ"כ.. בגלל אופן, אני הלבשתי 2 שכבות דק ארוך כשאנחנו היינו עם קצר (2 שכבות שלמות, גם במכנסיים וגם בגוף) קניתי מארז של אוברולים בנקסט ואמא שלי קנתה בגדי גוף להם כאלה ורגליות באתר השם בייביבייסיק (היא אמרה שזה מחברה שהיא קנתה לנו כשהיינו תינוקות וזה איכותי) אחרי כמה שבועות התקרר ואז הלבשתי שכבה אחת פליז/פלנל וזה את טריקו דק רגיל ואז הגיע החורף והלבשתי רק חם 😉

אני חושבת שאם התינוק במשקל תקין וזה לא קשור קר במיוחד מספיק שכבה 1 או 2 דק ארוך, לפעמים בקורס יש מבצעים משתלמים, בגולף יש עכשו מבצעים באתר תבדקי איפה הכי משתלם ודברים שאת אוהבת, וכמובן גם בנקסט

ועכשיו ראיתי בגד חמוד לברית במחיר טוב, אבל דק.

ומתלבטת אם לקנות בכל זאת.

אני חושבת שמקסימום אם יהיה קר, נשים גופיה חורפית מתחת. ואם פתאום יהיה ממש חורף, נקנה בגד אחר.

(את שאר הבגדים אני צריכה לבדוק מה יש לי קודם, ויש זמן).

לק"י

אבל כנראה שעל בגדי מעבר לא...

הם לא זולים אבל איכותיים

אני קונה גם בפוקס

גולף

יש בקאסטרו גם דברים יפים

איכות טובה ממש

ותמיד יש מבצעים

ניסיתי בזארים למיניהם אבל הבגדים נהרסים בשניה

חשוון כבר ארוך לדעתי

קצת רחוק משם, האמת...

יש גן שעשועים קטן על רחוב כנפי נשרים, וברחוב פנימי יותר יש גן שעשועים גדול יותר, שנקרא גן הבור (רחוב עמרם גאון או נטרונאי גאון, נדמה לי).

לחלופין אפשר להיכנס לזול סטוק שם, ולתת לילדים לחפש משהו אחד שהם יכולים לקנות🤭

לגבי המשחקייה- יש לך טלפון ליצירת קשר, או שאת יודעת שעות פתיחה ומחיר?

גן שעשועים- איפה יש בכנפי נשרים?

ראיתי שיש גם ברחוב אלקבץ.

את מכירה?

איך הוא יחסית לגן הבור, יש משהו שעדיף?

אפשר גם משהו בקרית משה, שקל להגיע אליו באוטובוס.

להכנס לחנויות אני פחות רוצה כרגע 

נראה אם נצטרך את זה בסוף, או שלא נצטרך להתעכב.

בהר נוף יתאים. יש אחד די אטרקטיבי, אבל לא יודעת לומר אם הוא במרחק הליכה...

אבל אולי אפשר לרדת קצת לתוך יער ירושלים, וזה גם יהיה נחמד לילדים.

1. אם באמת להתקשר זה יפריע אז אפשר לשלוח הקלטה בוואטסאפ ולאחל מזל טוב כמו שהיית מאחלת בפלאפון

2. שאלה טובה

זה כבר נוהג חברתי, סוג של ככה זה, ויש כאלה שנפגעים אם הם לא מוזמנים

ובכלל ההורים הם גם בעלי השמחה והם מזמינים את החברים שלהם כמו שאת מזמינה את שלך (בחתונה שלי אחי ואחותי שלי גם הזמינו את החברים שלהם שזה בלי קשר הוסיף שמח לריקודים גם בגברים וגם בנשים כמו שחבורת שחברה בני 19- 18 יודעים לעשות)

ותכלס החברים של ההורים הם אלו שנותנים את הצ'קים הרציניים 😉

וגם יש משהו בכמות האורחים באולם שמוסיפה לאווירה

1. אני שולחת בווצאפ

מתקשרת רק למי שאין לו ווצאפ וחשוב לי לדבר איתו (מעט אנשים) לשיחה קצרה אז לא נורא אם יש הפרעות

2. אנשים אוהבים שפוני/ תשומת לב המונית/ כסף שנכנס מהאורחים

אני לא אוהבת את הדברים הללו ולכן עושה אירועים צנועים ומצומצמים וגם לא משתתפת בשמחות אלא רק בשמחות של משפחה קרובה

לחתונה שלי נגיד? אני לא חושבת שזה מעניין את רוב האנשים שחברים של ההורים שלהם יבואו לשמחות שלהם

אבל ההורים שלי ארגנו את החתונה אז הם הזמינו מתוך נימוס

שההורים של החתן והכלה מזמינים את החברים רק כדי לא להעליב, והחברים באים רק כי לא נעים לא להגיע.

וכאילו מרוב נימוס יוצא שכולם טורחים סתם, רק כדי לא להעליב...

ובסוף אם אני מחתנת את הבת שלי, פחות חשוב לי שהחברות שלי יהיו שם (חוץ אולי מאחת-שתיים ספציפיות, שעברו איתי משהו לגבי הבת המסוימת הזאת). ולהזמין את כל החברים מהעבודה/לימודים/בית הכנסת- זה ממש מוזר בעיניי. ואני עוד לא בשלב הזה, אבל כן ציפו שאגיע כשהזמינו אותי, וציפו שאזמין לבריתות ולבת מצווה, ואני מנסה להבין מה בעצם גרם לנורמה הזאת להיווצר לפני שאני מחליטה שאני פשוט כופרת בה וזהו.

אני אשמח שחברות שלי יגיעו לבריתות אבל רק חברות טובות

בר מצווה ובת מצווה ברור לי שלא אזמין אותם

חתונות מאמינה 'אם זה חברות טובות שישמח אותי שיבואו ושמכירות את הילדים שלי אז כן..

לק"י

ההורים גם רוצים חברים שישמחו איתם בשמחתם.

ודוקא נראה שהיום יותר מקובל לעשות גם אירועים עם פחות מוזמנים.

לק"י

החלטתי שלא להודיע לכל העבודה, אלא רק לצוות ההנהלה, הצוות של הכיתה שלי וכמה חברות.

בסוף זה היה בסוכות, ולא היה מקום בסוכה להרבה אנשים. אז הודענו רק למשפחה.

והיה לי נחמד מאוד...האנשים מהעבודה היו לי קצת תקועים, אם הם היו.

והגיעו אנשים שלא הזמנו ועוד אנשים שלא ידעו ושמעו על זה ולא הזמנתי שאלו בפליאה למה לא הוזמנו

אנשים רוצים להרגיש חשובים ולקחת חלק.

אצלנו ספציפית ממה שראיתי, החברים של ההורים מנצלים שמחות למפגשים ונהנים מזה בעצמם

וכשהלכתי לחתונה של בן של מישהי מהעבודה, זה היה נחמד כי אני קרובה אליה ביומיום ויש לנו שיחות עומק. אז השתתפות בשמחה היא מתבקשת גם אם באופן סמלי. אבל אני לא אמסור על זה נפש לרוב ואסע למרחקים למשל.

אבל יש גם חברים טובים שבאמת המזמינים רוצים שיגיעו והמוזמנים רוצים להגיע..

אני רואה את זה על חמי וחמותי. שיש חתונות שהם הולכים כי לא נעים אבל יש גם הרבה חתונות שהם באמת בקשר טוב עם ההורים של החתן/הכלה והיו חוויות משותפות יחד גם עם הילדים אז הם מתרגשים ללכת לחתונה

ויכולה להגיד על החתונה שלי שהייתה בקורונה שעד היום יש אנשים שמצטערים שלא יכלו להיות בחתונה שלי. 

לק"י

ואם זה קשר קרוב יותר, שאת יודעת שהיא תשמח לדבר, אז אפשר לשלוח לה הודעה אם מתאים לה שתתקשרי.

ואין בעיה להתקשר תוך כדי שאת עושה דברים אחרים.

1. אני לא מתקשרת, בדרך כלל כותבת הודעה מושקעת ואישית של מזל טוב.

מתקשרת רק למישהי מאוד קרובה. לגיסתי התקשרתי אחרי ששלחתי הודעת מזל טוב ושאלתי אם נח שאתקשר עכשיו. באמת בגלל ההרגשה שאני לא רוצה להעיק ולא יודעת מתי זה מפריע.

2. גם אני שאלתי את עצמי  את השאלה הזו פעם, כשהיתי צעירה. מאז שעשיתי אירועים בעצמי( בר מצוה, חיתנו בת) , גיליתי שזה ממש משמח אותי כאמא של הכלה שהחברות שלי באות( גם אם לכלה זה לא אכפת).

על אחיינים ודודים אין שאלה בכלל כי הם משפחה ותמיד שמחים להפגש. זה באמת מאוד שימח אותנו שאנשים שעובדים איתנו ביום יום וחברים מהקהילה באו לשמח בשמחתנו. שימח ממש, ואנשים שיקרים לליבנו ולא יכלו לבוא באמת היו חסרים לנו. חתונה של ילד זו שמחה עצומה שקשה להסביר במילים, ומאוד משמח שאנשים באים לשמח איתך.

שאלת מה זה משנה אם חברים של ההורים באים? אולי לחתן והכלה זה לא משנה, אבל עם כל הכבוד והם באמת בעלי השמחה העיקריים, חתונה היא ממש גם שמחה של ההורים(והם גם משקיעים בה כסף רב, לפעמים חסכונות של כמה שנים). וכן, משמח אותם שהחברים שלהם מגיעים .

מאז שחויתי את זה בבר מצוות ועוד יותר בחתונה, אני הרבה יותר משתדלת להגיע לשמחות , גם של חברות לעבודה . 

שיש אנשים שכשמישהו מגיע זה כאילו מראה להם שאכפת מהם. שהם חשובים בעיניו. זה נותן להם תחושה שהאחר משקיע בהם. אוהב אותם.

ככה אני רואה על אנשים שנפגעים ממישהו שלא הגיע הם מרגישים שלשני לא אכפת מהם ומהקשר איתם והם לא חשובים בעיניו.

אלא אם כן זה מישהו ממש קרוב שממש בא לי להתלהב ולשמוח יחד איתם

וזה גם תלוי לאיזה שמחה....

ללידה לדוג אני בחיים לא אתקשר ליולדת

ואשלח הודעה עם מלא סימני קריאה!!!!!!! שתבהיר כמה אני שמחה

2. אני מאלה שחושבים שאירועים צריכים להיות מצוממים ואין צורך בהזמנות נימוסים

הבעיה שלי שאני לא מעריכה נכון קשרים קרובים וכבר יצא לי לתכנן להבריז מחתונה של מישהי שחשבתי שאנחנו חברות בסדר- ולא יקרה כלום אם אני לא אגיע

וברגע האחרון חברה משותפת הבהירה לי שאני נדרשת להתיצב בחתונה הזאת אחרת הכלה תפגע

ד.א. בדיעבד התברר שבחתונה שלי אכזבתי הרבה אנשים שציפו לקבל הזמנה

יש פרשת שבוע עם מישהי שעושה הצגה עם בובה נדמה לי. לא זוכרת מה השם.

בתשלום אפשר לעשות מנוי לאתר ניצוצות של קדושה וגם לאתר של הגן של דודו נראה לי

יש את ערוץ מאיר, יש שם תוכן לקטנים גם

ילדודס של ערוץ 7 חמוד ואיכותי אבל נראה לי מיושן, צריך לבדוק אם הילד יאהב

יש סדרת שירים לימודיים חמודה ביוטיוב בשם jkids באנגלית ועברית ממש מתוק

יש פני מלך- סגנון חבד''י (אפילו תניא מונגש לילדים) אבל אם לא אכפת לכם זה ממש מתוק

רחלי הקטנה כמובן, הבעיה שאין כ''כ הרבה סרטונים שלהם

שלומי וסתם ביוטיוב

מצרפת אותו שוב בפנים

*נייצ'ר וואלי*

4 כוסות קוואקר דק

כוס קמח

כפית סודה לשתיה

3/4 כוס פיצפוצי אורז

כוס סוכר+ 2 כפות דבש/סילאן

אפשר כפית קינמון

אפשר טיפה מלח

*נוזלים בנפרד-*

כוס שמן

ביצה

2 כפות דבש

2 כפות טחינה- פחות קראצ'

לדאוג שכל השיבולת שועל רטובה..

לשטח ממש

180 רבע שעה

לקרר ולחתוך

לשטח ולהדק טוב טוב בתבנית, לחתוך אחרי האפייה

*אני מחליפה פצפוצי אורז בקמח ודבש בסילאן ומורידה בערך שליש מהסוכר

זה אחרי שכבר כמה חודשים לא לקחתי גלולות..

אולי כי זאת חבילה ראשונה והגוף צריך להתרגל מחדש לגלולות?

אוף יצא שהיינו מותרים קצת יותר משבוע

ולא יודעת טם להפסיק או לנסות למשוך עוד קצת

אם זה רק חפיסה ראשונה, הייתי מחכה.

כן ממשיכה לקחת לפי ההוראות.

ואפ זה ממשיך, להתייעץ עם הרופא נשים.

אולי כדאי לנסות סוג אחר.

למרות שלקחת בעבר.. את מתחילה עכשיו "מחדש".

יש שוב שינויים הורמונליים.

אני כן הייתי מפסיקה למרות הבאסה

כותבת למי שאולי תחפש יום אחד שרשור כזה..

אולי היה לי פצע בנרתיק בכלל..

מקווה שימשיך ככה