פורום הריון ולידה (עמוד 172)

דוקא במילואים אני לא סובלת את הלהיות בבית

אולי כי אני באמת אך ורק בו

מרגישה שמשתגעת

אבל גם אין לי לאן וגם אין לי באמת כח לצאת חח

דווקא אז רוצה להרחיב אופקים, לחשוב על מה החלומות שלי ומי אני בעולם וללמוד כל מיני דברים

וברגיל אני מפוזרת

ובמילואים סופר מאורגנת

מעניין 🫢

אהבתי את

התאורים שלך

לא משנה מה הלפני ומה האחרי, עצם השינוי, זאת חוויה.

וממליצה לך על פודקאסטים בידע כללי זה נחמד ומעשיר ממש.

עכשיו יש חודש הספר (העברי?)

אם את גרה בעיר תבדקי אופציות של הרצאות בספריות או מתנסים או אירועי תרבות.

תמיד מעשיר, מחכים וממלא לקרוא אותך

ישר כוח עצום

ותודה ענקית לכם מכל הלב

שהקב"ה יברך אתכם בכל מכל כל ❤

אבל הסיפור מוזר. כי זוג ראשון התגרש עשר שנים אחרי שקנה דירה וחי ברווח.

או שהוא קנה דירה במחיר שהוא לא הצליח לעמוד בו.

זוג שני חי עשרים שנה בשכירות , שזה לא כיף לא לזוגיות ולא בכלל. ואם הם עבדו בלי לחץ לא נראה לי שהם הצליחו להשיג את קצב של עליות מחירים, מה שכן , אולי קיבלו ירושה . או שיש להם קצת ילדים . כי לעבור עם כמה ילדים מאה פעם זה סיוט וגם לחסוך עם כמה ילדים לא כזה יילך.

זה בערך כמו שכנים שלי. יש להם ילדה אחת. חיים בכיף , הוא עובד בשמירה. את הדירה הם קנו כשסבתא שלו נפטרה .

ומס שבח משלמים כשמוכרים דירה שהיא לא הדירה היחידה. זה אומר שקיבלו הון עצמי ממישהו שהיה לו כמה דירות  .

המסר לפי הבנתי - להשקיע בדברים המהותיים קודם, מה שבונה את הבית מבחינת האינטימיות הרגשית בין בני הזוג ומשרה שכינה, ולא לחיות במרוץ להשגת חיצוניות

גם אם לא הכל מדויק, מה זה משנה בעצם כשהמסר הועבר?

יש עוד המוני תרחישים אפשריים. גם כאלה שלא כוללים ירושה  אבל היא רצתה להעביר מסר דרך התרחישים הספציפיים האלה

מבחינתי אין פה מסר. אי-אפשר לבנות אינטימיות זוגית בלי רקע חומרי מסוים. בגלל זה מתחתנים בגיל עשרים ולא בגיל חמש עשרה .

אני גם חושבת שאם מישהו משקיע וכותב משהו הוא צריך לבדוק מה הוא בעצם מעביר. כולל פרטים שהוא בחר כי הוא בחר אותם לא במקרה.

דירה היא לא חיצוניות . אם זוג שני לא היה צריך דירה , הוא לא היה נכנס למירוץ הזה. יש אפשרות של שכירות לטווח ארוך.

הייתה לי הרגשה שזוג שני פשוט מקנא בזוג ראשון ושמח שלא הלך לו. ואף אחד לא מבטיח שגם זוג שני לא יתגרש אם משהו פתאום לא יזרום וכן יהיו התמודדויות.  

חמי וחמותי קיבלו דירה מהורים . ובגלל שזה הגיע בלי מאמץ , הם איבדו בקלות. זוגיות אמורה לעמוד גם במצב שכן יש לחץ . 

והההדל הוא, שזוג ראשון היה במירוץ לדירה וזה היה בראש מעייניהם וזוג שני, לא היה במירוץ אלא חסך בנחת יותר זמן, כשזה לא היה העיקר, והיה זמן גם לתחזק את הזוגיות

אף אחד לא אמר שלא צריך חומריות. השאלה היא כמה מקום נותנים לה ומה מתעדפים בחיים. כשהיא משנית לזוגיות, גם אם זה דבר הכרחי כמו בית, זה בגדר חיצוניות *בעיניי*

גמני הגעתי לדירה שלי בלי מאמץ כביכול. ב"ה. גם עוד הרבה אנשים סביבי. מה הקשר לזה שיילך לאיבוד בקלות..?

לגבי זוגיות אמורה לעבוד בתנאי לחץ - יש אידאל ויש מציאות. 🤷

לי לפחות נראה שפשוט לא הבנת את הדרך של הכותבת להעביר מסר, כי את נתפסת לשוליים של דקויות בכתיבה בהשוואה למציאות שאת מכירה סביבך, ולא לרעיון עצמו. זה סיפור מומצא. שכמו הרבה סיפורים בעולם, הומצאו בשביל המסר שרוצים להעביר. זה הכל.

בפרטים לא מדויקים עד לא מציאותיים.  לא לכולם יש סבתא שיכולה להוריש הון עצמי או לעזור עם ילדים. כל דבר דורש מאמץ. וגם יש אנשים שהייעוד שלהם החיים היא רפואה או קצונה או עסקים , לא יודעת. הם צריכים את זה. אחרת הם לא יהיו מאושרים. בן אדם לא מאושר לא יכול לבנות זוגיות טובה.

לגבי לחץ. יש לנו חברים שהתחתנו מוקדם ,חיו בכיף ,עבדו , למדו , התנדבו . ארבע שנים אחרי נישואין הגיע ילד. והם התגרשו כי הם לא היו רגילים למצב של לחץ, של הגבלות, של לא כיף...

שפותחת השרשור כתבה

יש אנשים שלא צריכים להתאמץ בחלק מהדברים. עובדתית. ובחלק אחר כן. 

לדברייך, אם לא מתאמצים ומזיעים על הכל זה לא נחשב..? עובדה. נחשב. אני דוגמא. הדירה רשומה על שמי ועל שם בעלי בטאבו, אנחנו עובדים קשה כדי לשלם אותה לבנק, אבל לא התאמצנו נורא נורא בשבילה ב"ה, וסבתא ב"ה עוזרת מדי פעם. 

מה הבעיה בעצם.?

את יודעת כמה כמוני יש?

לא ככ הבנתי מה את באה בעצם להגיד. ומה הקשר לשרשור עצמו. בהודעה הפותחת לא נכתב שהדירה הגיעה ללא מאמץ

ולגבי הסיפור שלך - גם אחותי אגב הביאה ילדה אחרי 4 שנות נישואין. התחתנה צעירה, עבדה, למדה, טסה, מה שבא לך. אחרי 12 שנים היא עדיין נשואה. נוספו עוד שניים. יש להם גם דירת גן אגב. 

לדעתי את שוב משליכה מההיכרות הקרובה שלך ל- אני לא יודעת מה בעצם האמת. כי אני לא באמת מבינה מה הקשר בין מה שאת אומרת לשרשור שנפתח כסיפור. שאגב, הוא מאוד מציאותי בעיניי

התכוונתי בדיוק למה שכתבת: "חלק ממנו (מהמסר) הוא שצריך ל*שים לב* לקצב החיים ולרמת הלחץ ובמידת האפשר למתן אותם אם הם פוגמים בדברים חשובים יותר מהדברים שהם באים לשרת. בקיצור, המסר הוא סדר העדיפויות והמקום שנותנים לכל דבר בחיים - לא שעומס הורס את הזוגיות ויש להימנע ממנו לחלוטין... "

תודה יקרה על הדברים 🙏

העיקר להשאיר זמן לזיגיות.

אבל זה לא עובד ככה. כל זוג צריך משהו אחר. זוג אחד צריך הרבה ביחד ולא להיות בלחץ , זוג אחר רוצה לבנות קריירה ולחיות בדירה שלו.

אני שמחה בשבילך בא לך בקלות. בלי עין הרע. שימשיך ככה. אבל יש זוגות שחייבים להתאמץ או שלא יהיה להם כלום. ובכללי חיים מזמנים ניסיונות. ככה זה. 

ברור שהחיים מזמנים ניסיונות. והם לא מתחילים ונגמרים בדירה בטאבו או לא, מנסיוני

אני חושבת שבכל אופן גם אם זוג רוצה לבנות קריירה ושתהיה לו דירה משלו, זה ממש לגיטימי. אבל זה בדיוק המקרה היותר בעייתי המתואר. שמרוב רצון להשיג, לא מטפחים את הזוגיות. כי לא נשאר לזה זמן. כי העבודה שוחקת. ואז באמת כל זוג צריך לשים לב לעצמו ולבדוק כל כמה זמן האם השגת המטרה לא פוגעת בזוגיות. בבית הפנימי בעצם.

 אם זה מגיע ממקום של גם וגם, זה מהמם. אחלה להם. ככה אחים שלי קנו למשל.  (אבל זה לא באמת דוגמא עבורנו כי הם התחילו לחסוך בתוך מערכת היחסים, לפני החתונה, והם אינם שומרי תורה ומצוות בהגדרה הכללית)

ויש אנשים שפורחים בלחץ ואינטנסיביות. אבל צריך לומר ביושר שלא מדובר ברוב. בטח ובטח לא כשמדובר במשפחות עם ילדים 

ובכל אופן, אני  חוזרת למה שאמרתי בתגובה הראשונה נראה לי. זה סיפור קצר שבא להעביר מסר. ברור שייתכן והדוגמה לא תכסה את כל האופציות הקיימות. אבל אם היה מדובר בזוג ששומר על גם וגם (עבודה אינטנסיבית וזוגיות ודירה בזמן קצר) הם לא היו נכנסים לסיפור כי הם לא רלוונטים לדוגמא

בדיוק רב בכל הודעותייך

תודה המקורית יקרה ❤

ויש כאלה שיגידו שזה אפילו משתלם יותר כלכלית.. (תראי סרטונים של שאול אמסטרדמסקי למשל)

זה שאת רואה את זה כלא כיף לזוגיות ובכלל זו תפיסה מסויימת שלך.

מכירה משפחה מהממת שאכן חיו 20 שנה בשכירות ואחרי 20 שנה קנו את בית חלומותיהם.

איך? לא יודעת. אולי השקיעו כל השנים את הכסף במניות וכו' ואחרי 20 שנה היה הון עצמי מכובד מספיק בשביל לקנות בית מדהים.

אולי אחרי 20 שנה המשכורות שלהם גבוהות יותר ואפשר לקחת משכנתא בתנאים טובים יותר..

בכל מקרה, זו ממש לא הנקודה.

על זוגיות צריך לעבוד ולהשקיע בלי קשר לאם אתה חי בשכירות או שקנית כבר.

ואפשר לחיות חיים טובים ומאושרים מאד בשכירות אם אתה מחליט שככה טוב לך וככה אתה חי.

המרוץ לדירה נובע ממקום מאד רגשי ואפשר לשחרר אותו אם חפצים בכך.

אם קונים אז יש משכנתאות על הראש 30 שנה

זה או זה או זה...

ומשכנתאות יכול להכניס ליותר מירוץ.. כמובן כל מקרה לגופו

אבל אותי חיזק לקרוא כמה חשוב הבית המהותי

הרגיע אותי גם לגבי הבלגן והנראות הפיזית של הבית..

בחג למשל..

כן זה חשוב דירה נאה וזה

אבל יותר חשוב המהות

איך אנחנו אחד כלפי השני

אם הפיזי בא על חשבון הפנימי, מהותי

אז זה נורה מהבהבת..

אבל כשהבית שלי נקי, מאורגן ומסודר, נעים לי בו, והכל לפי טעמי ועיצוב שאני אוהבת, אני רגועה יותר, יש יותר שלווה, נחת ואני פנויה רגשית לכל דבר.

לא אומרת שזה טוב, אבל ככה אני.

לק"י

מעוצב לפי טעמך, מסודר ומאורגן.

אני אישית יותר אהבתי את הבית ששכרנו....

א. המטרה של הסיפור להעביר בעיקר את העיקרון.

ובתוך העיקרון המילים החשובות הן איזון וסדרי עדיפויות, לזכור למצוא את שניהם גם בתוך קלחת החיים בכלל ובתוך המירוץ לדירה בפרט.

לשמור על הגם וגם, עם האיזונים העדינים, על המהות של הבית פנימה ולא רק 4 קירותיו, על סדרי עדיפויות. 

אין הכוונה לומר שאין לחץ בחיים, תמיד יהיו לחצים, בלתמי"ם ושאר אתגרים בחיים, אלא הכוונה לזכור תמיד את המהות פנימה שהיא החשובה ביותר, וכך מתנועה פנימה החוצה להמשיך ולעבוד גם על כל השאר. גם הזוגיות והבית פנימה במהותו, וגם על רכישת בית או דאגה לבית הפיזי ברכישה וכד'. 

גם וגם. ולא או או. ושוב, מתוך האיזונים וסדרי העדיפויות וההתאמות לכל זוג ספציפי באשר הוא תוך שימת הדגש בעיקר על הבית במהותו.

ב. בהמשך לסעיף א', הרי לצורך הדוגמא לא יעזור לאף אחד דירה ב10 שנים או פחות אך שאין מי שיאכלס אותה באהבה.

ג. כחלק מציון המושגים בסיפור, הוזכר גם המושג "מס שבח" רק כי גם הוא חלק משאר המושגים שקשורים לרכישת דירה, אין הכוונה שכל זוג אמיתי באשר הוא עשה את זה, כאמור מדובר על העקרון. ובעיקרון המילה "שבח" שמוסיפעה במס שבח גרמה לי לרצות לכתוב שכדאי גם להעניק שבח אחד לשנייה, כי הצליל דומה אז עוזר להעביר ולחדד עוד יותר את העיקרון והמסר של הסיפור...

ד. הכוונה בסיפור שהזוג "דני ודנה" התגרש מיד אחרי שרכש את הדירה ולא אחרי 10 שנים, וציון השנה בסיפור מובא לפי שנים בשביל ההשוואה והעברת העיקרון כדי שיהיה משהו אחיד בשנים בצורת הכתיבה, כלומר להראות איפה כל זוג בשנת 2010, 2020, 2030...

ה. הקטע הנ''ל בכללותו מבוסס כאמור גם על העיקרון והחשיבות במציאת האיזונים, וסדרי העדיפויות קודם כל של הבית במהות שלו פנימה ולא רק 4 קירותיו.

וגם על היכרות עם מקרים מצערים בהם הייתה רדיפה רק אחרי הפן הכספי, תוך התעלמות מצרכים רגשיים, נפשיים וכו' של בני הזוג האחד לשני, מה שיצר אומנם קניית דירה אך גרר בסמוך גירושין ובפועל לא נהנו מהדירה...

ואז חוזרת לסעיף א' שכל העניין בסיפור הבדוי הנ"ל היה להעביר את העיקרון שציינתי שם.

אם כי את האמירה פחות מסכימה איתה.
זה לא שחור ולבן

אפשר גם את שניהם ביחד... גם בית וגם זוגיות, זה לא סותר, או זוגיות או בית.

ולגבי המסר של הסיפור - מעתיקה מסעיף אחד שכתבתי בתגובה קודמת:

המטרה של הסיפור להעביר בעיקר את העיקרון.

ובתוך העיקרון המילים החשובות הן איזון וסדרי עדיפויות, לזכור למצוא את שניהם גם בתוך קלחת החיים בכלל ובתוך המירוץ לדירה בפרט.

לשמור על הגם וגם, עם האיזונים העדינים, על המהות של הבית פנימה ולא רק 4 קירותיו, על סדרי עדיפויות. 

אין הכוונה לומר שאין לחץ בחיים, תמיד יהיו לחצים, בלתמי"ם ושאר אתגרים בחיים, אלא הכוונה לזכור תמיד את המהות פנימה שהיא החשובה ביותר, וכך מתנועה פנימה החוצה להמשיך ולעבוד גם על כל השאר. גם הזוגיות והבית פנימה במהותו, וגם על רכישת בית או דאגה לבית הפיזי ברכישה וכד'. 

גם וגם. ולא או או. ושוב, מתוך האיזונים וסדרי העדיפויות וההתאמות לכל זוג ספציפי באשר הוא תוך שימת הדגש בעיקר על הבית במהותו.

ואכן גם בסיפור עצמו הזוג השני שהובא, "רוני ורינה", אכן רכשו גם בית וגם זוגיות. בדיוק את הגם וגם הזה. 

כמו שכתוב בשורה האחרונה של הסיפור: "רוני ורינה בבית הפיזי שהם רכשו. וגם בבית המהותי שבנו לכל אורך השנים (וממשיכים לבנות 😊)."

אז אכן אין כאן שחור או לבן, אלא רק מיקוד עבור כולנו ודגש בסדרי העדיפויות, מציאת האיזונים ודגש גם על הבית המהותי פנימה בדרך שלנו. כדי שב"ה נגיע אל שניהם יחד, בשמחה ובאהבה, לזוגיות, ולבית. ולנו שנאכלס את הבית הזה באהבה ב"ה 🙏

תזכורת עבור כולנו לשים השקעה גם בזוגיות שלנו

כל יום ביומו

השקעה שתגדל ותשתלם גם בטווח הקצר וגם לאורך שנים רבות וטובות ב"ה.

שבת שלום ומבורך

נחת

(אגב היא לא מרשה שיקראו לה "מתוקה"= "כי זה לילדות קטנות והיא גדולה!

ביפן יש גישה שכשמשהו נשבר מתקנים אותו בצורה אומנותית, שלא מחביאה את הסימן לשבר אלא מתייחסת אליו כקישוט. תחפשי קינצוגי. 

נכון!! תודה שהזכרת לי

וזה נכון, המקום הריק תמיד מתמלא.

בדיוק מרגישה בתקופה שהקשרים עם חברות מהעבר הולכים ודועכים ויש לי הרגשה שזה כבר לא מדויק וזה בסדר לשחרר אותם וגם אם קצת מרגיש לי בודד עכשיו יש לי תקווה שהמקום הזה מתי שהוא יתמלא🙂

ואיזה כיף שמצאתם קהילה שטובה לכם

נחת ושמחה 

הזדהתי..

בדיוק אמרו לי שלא התקבלתי אחריי ראיון עבודה...

ובמקום אחר אמרו שאין לי מספיק וותק למשרה הזאת ספציפית..

שלחתי לעוד מקום קו"ח

מחזיקה חזק חזק שה' יושע איפה המקום שאני צריכה בו להאיר

והוא מכוון אותי לשם.

בעה ישועות!

החור הצבעוני... היום חור מחר צבע.. מקסים

השבוע קיבלתי "לא" ממשרת מילוי מקום לחל"ד לעבודה די פשוטה

הרגשתי שאין יותר עלוב מזה... 

בכיתי. 

בעז"ה יגיע משהו עוד יותר טוב!!

אולי אפשר ליצור תנאים דומים בעריסה?

בעריסה זה פחות עובד..

ותכף היא כבר אמורה לעבור למיטה, לא? זה בכלל מעלה בי חשש כי ממש א"א לייצר תנאים דומים לעגלה

עריסה שמורידים לה את הקרש למטה.

בקרוב נעביר אותה אני מקווה

אבל זה סבבה לגמרי

לא רק שהיא לא תוכל לישון בעגלה.

גם תתפתח לה ההבנה שהולכים לישון, ותתפתח לה היכולת להתכנס לתוך עצמה לקראת שינה. 

לדעתי, במיוחד עם הריפלוקס, יש פשוט תינוקות שצריכים את זה. כשאצלי נרדמו רק בנדנוד חיכיתי לגיל 5 חודשים ואז ניסיתי לעשות את התהליך של הלימוד להירדם לבד.

אם יש לה ריפלוקס.

זה לא רק מה אתם מרגילים אותה.

שניים מהילדים שלי הלכו לישון בהנחה במיטה ולילה טוב וזהו.

שניים אחרים סבלו מגזים עד גיל 3 חודשים ונרדמו רק בעגלה בנדנוד. כמובן שאחרי שנגמרו הגזים נשאר להם ההרגל

מה שאני ראיתי אצלי, זה שיש זמן שההבנה של תינוק שהולכים לישון מתפתחת, והיכולת שלו להתכנס לתוך עצמו מתפתחת, זה קורה סביב גיל 5 חודשים.

עד הגיל הזה לא ניסיתי לשנות הרגלים שהתקבעו. אני לא אגיד שזה היה לי כיף לנדנד ולנדנד. ממש לא.

אבל כשהגיע א

לא יודעת לגבי הנקה

את מתארת מצב שיחסית חריג, ואם רופא משיבא מפנה אותכם לבדיקה, כנראה שהוא רואה לנכון לשלול בעיות מעבר למה שכרגע רואים.

מהניסיון שלי דווקא מריחות של דברים כאלו לא מיטיבות עם הילד.

לפעמים צריך לאתר את הבעיה ולטפל בה ולא לנסות למשוך זמן לצד תרופות ועניינים.

ואני ממש מבינה שהיית מעדיפה בלי הבדיקה אבל אני כן הייתי עושה.

אגב אם אמרו חל שהבדיקה בהרדמה מלאה, אז תדעי שיש היום סוג הרדמה שהוא לא הרדמה מלאה (לא זוכרת בדיוק את שם החומר)

בעיקרון הוא נותן אותו אפקט, הילד רדום אבל לא הרדמה עמוקה וההתאוששות הרבה יותר קלה.

הבת שלי עברה ניתוח בהרדמה מלאה ולקח כמה שעות להתאוששות והיה מתאגר. ואח"כ ניתוח נוסף עם זה, ושעתיים אחרי שיצאה מחדר ניתוח כבר שיחקה בפארק. (אמנם חלשה אבל מתפקדת לגמרי)

אז לדעתי אל תחששי. חבל שהילד סובל ותכנסו ככה לעוד חורף, אם אפשר להקל ולמצוא פתרון יותר מדוייק אחרי אבחנה יותר טובה (או שלילת אבחנה זה גם מקדם)

בכל אופן החלטות טובות, בשורות טובות ורפואה שלמה!

קוראים סדציה אז אם המליצו על הרדמה כללית (כמו שעושים עם ילדים קטנים) אז תשאלי אם זה הרדמה בשיטת סדציה.

אם כן אז תדעי שזה לא ממש הרדמה כבדה, הילדים ממש בסדר גמור אחרי זה, אולי זה יקל על ההרגשה שלך.

(ראיתי שקוראים לזה טשטוש אבל זה ממש הרדמה, הילד לא מודע בכלל לכל מה שקורה)

הוא היה קצת יותר גדול, בן 4..

אין הבדל בין גיל 4 לשנתיים וחצי לעניין מדיניות הרדמה לדעתי.

אולי יש גישות שונות בין מקומות שונים,

אמנם לא עשינו את הבדיקה הזאת אבל עשינו דברים יותר פשוטים ורצו הרדמה. (בשניהם בסוף לא היה צריך ברגע האחרון, אבל באנו בצום מוכנים להרדמה)

אם זה בלי הרדמה בכלל לא הייתי חוששת לבצע את הבדיקה.

הבעיה שבעלי נגד הבדיקה ממש והוא משפיע עלי, "הנה יש שיפור מהחורף אז אין צורך" וככה בסגנון

ודווקא נראלי שרופאים אוהבים לשלוח סתם לבדיקות שלרוב שוללים בסוף וזה סתם אסטמה של ילדים שעם הזמן עובר. עשינו לו ככ הרבה בדיקות סביב זה והם היו סופר מיותרות וב"ה שללו הכל אז מן הסתם שלא יראו כלום גם בדבר הזה

לנו אמר הרדמה אבל שווה לבדוק על סדציה

היו מיותרות, אלא ב"ה הן שללו דברים חמורים יותר.

אני נשלחתי לאחרונה למיון על קוצר נשימה, כדי לשלול תסחיף ריאתי. הייתי במיון ולא מצאו כלום. האם זה מיותר? לא. כי התסמינים באמת הראו שיכול להיות משהו בעייתי, אבל לא ניתן היה לשלול את זה לחלוטין במרפאה, ולכן נשלחתי למיון.

עכשיו אני בבירורים עם רופאים מומחים אחרים, וב"ה בינתיים אין ממצאים חריגים.

האם זה אומר שהביקור אצל הרופאים מיותר? לא.

כי לצורך העניין, לא היה ניתן להגיד שהריאות שלי בסדר, לולא היו עושים צילום ותפקודי ריאות. וזה משפיע על כל הטיפול.

לבן שלי היה אסטמה של ילדים כשהיה קטן (בעיקרון, הרופאה לא אהבה לאבחן את זה חד משמעית, כי זה לא משנה לטיפול). אבל עם הרבה פחות התקפים ממה שאת מתארת, ועדיין זה היה מאתגר והקשה עליו.

אני לא יודעת מה זו הבדיקה שכתבת עליה, אבל לפני בדיקה הייתי שואלת את עצמי ככה-

האם יש בה סיכונים?

איך תוצאות הבדיקה ישפיעו עלינו, אם בכלל.

אם אין בבדיקה סיכון

ו/או התוצאות של הבדיקה יכולות לאפשר טיפול טוב יותר, זה שיקול משמעותי לעשות אותה

גם אם יש שיפור מהחורף, התקף בתדירות כזו זה לחלוטין משהו שרצוי לבדוק כמה שיותר לעומק וגם לטפל אם צריך(אצלנו בברונכוסקופיה ראו אדנואידים מוגדלים והוחלט לנתח.. זה לא משהו שרואים במבט חיצוני ולא תמיד רואים ברנטגן..וזה היה בקיץ ואצלנו היו התקפים רק בעונות מעבר, היו קשיים נוספים כמו נחירות, פה פתוח תמידית-כי האף היה כמעט סתום לחלוטין ןממש לא תמיד זה עובר עם הגיל ולגמרי כן יש איך לעזור)

בכל אופן זו רק בדיקה. וכדאי מאוד לעשות אותה כדי לדעת בכלל מה הנתונים..

שבודק את כל מערכת הנשימה

גם הרופא שעשה את זה אצלנו הוא אאג...

וכן מה שגילו אצלנו קשור לאאג.

זה כן היה משולב אצלנו גם באסתמה, לא חריפה כמו שלכם.

בסוף לתת סטרואידים ומשאפים בתדירות כ"כ גבוהה זה גם לא אידיאלי, ובדיקה חדפ לא מסוכנת ויכולה לשפוך עוד אור בעוד כיוונים.

גם אצלנו המלצה לניתוח נשענה על העובדה שתרופות כל פעם שיש התפרצות זה פתרון שנשחק וצריך לחשוב הלאה על פתרון אחר.

(אני רציתי לרווח בין שני ניתוחים והרופא דחק בי שזה לא באמת נותן משהו לרווח, ומנגד אם בזמן הזה יהיו עוד התפרצויות אז לא הרווחנו כלום, וקיבלתי את ההמלצה)

אצלכם אמנם זה בדיקה ולא טיפול, אבל כדאי לעשות כדי לחשוב מה הלאה.

תשאלי את בעלך למה הוא נגד ותסבירי לו שיש מחירים גם ללא לעשות כלום.

ב"ה שיש לרפואה עוד דרכים לבדוק לאבחן ולטפל גם אם בדיקות קודמות לא שפכו אור חדש על הנושא.

בלי קשר יש ילדים שעד גיל 3 יש להם אסתמה

של הילדות. כל הילדים שלי כך בדיוק. בגיל 3 זה נעלם להם לגמרי

לבן שלי היו התקפים ודלקות בתדירות יותר נמוכה והוא עבר אינסוף בדיקות כולל הבדיקה הנ"ל

אגב כולן יצאו תקינות

ההתקפים והדלקות המשיכו בתכיפות עד גיל 10 ולאחר מכן רק בזמני מחלה

מה שהכי עזר לו היו אינהלציות על מי מלח בריכוז של 7%+ אירובנט ממליצה לך לבקש כאלה, כי את מתארת מצב ממש דומה, משאפים ממש לא עושים את אותה עבודה.

הסיבה שיש דלקות היא שהליחה יושבת ברֵיאות/ בדרכי הנשימה והיא מביאה כר נוח לחיידקים, מי המלח בריכוז גבוה מכייחים ומייבשים את הליחה ומונעים את הדלקות.

הרי יש הטבה משמעותית מהחורף אז אולי זה בנסיגה לא?

אבדוק לגבי התרופות האלה שכתבת, המשאפים האלה הם ממש כלום. רק שאני עושה 4-5 לחיצות בזמן התקף זה עוזר, אבל ההנחיה היא 2 לחיצות אז אי אפשר לחרוג מזה בקבוע 

נולד ב 35+5 היה כשבועיים בפגייה, עם עיכוב התפתחותי והכל אז אולי יש קשר

אבל בגלל הפגות אני תוהה לעצמי למה סתם לבדוק ולחפור אם זה נראה כמו מחלת ילדים. יש לי ילד גדול בן 13 כבר שגם היה פג (שבוע 34) והיה בערך כמוהו אני חושבת ועבר לו לבד בסביבות גיל 3 פעם לא עשינו את כל הבדיקות האלה

מה זה הפיזיו הזה? למה לא שלחו אותנו עד עכשיו?

בגלל משהו אחר לגמרי

עשו לה ההרדמה מלאה בחדר ניתוח, טיפלו גם בריאות תוך כדי ההליך ונגמר הסיפור.

עברה את זה ממש בקלות, הצום לא נעים אבל הבטחתי את דעתה, וקמה והתאוששה מדי מהר.

בניתוחים אחרים לקח לה הרבה יותר זמן להתאושש.

רק אומרת שלי זה לא עזר לעוברים הקטנים אז אל תפצחי ציפיות יותר מדיי 😅

2. לא רק שזה לא בעיה

אלא אף מומלץ מאוד מאוד דווקא בהריון

נראה לי שאני גם קצת קוטרית כזאת. יש לי אחים קצת כאלה וזה באמת פחות חינני בגבר D-:

כשהוא מקטר, מה זה דורש ממך מתחת לפני השטח? להביע אמפתיה? או להניח לו מבקשות? או לפנק אותו?

האם זה מה שהוא באמת רוצה או שזה הפרשנות שלך?

על חמותי זה ברור, אם היא לא עובדת קשה וקורעת את עצמה אז היא לא שווה

לכן ככל שהיא יותר מתלוננת וסובלת זה יותר הוכחה שהיא עובדת ומתאמצת וככה יותר כל הכבוד לה

ואני בדיוק הפוך, לא מתאמצת בכלל

חחח סתם

אבל אני עובדת לפי הקצב שלי והכוחות שלי ולא רואה שום גדולה בלקרוע את הצורה, להפך זה מרגיז אותי שאנשים עושים את זה, אין לי שום הערכה לזה.

אני חושבת שאצל בעלי זה גם משהו כזה, בכל זאת זה מסר סמוי מהבית וגם כי הוא מרגיש שרק ככה אני "אשחרר" אותו.

יש לנו חלוקת תפקידים די ברורה והוגנת לטעמי ואני די מצפה שהוא יעשה את חלקו...

זה בטוח יושב גם על זה

ובנוסף באמת לאחרונה נראה שהוא מרגיש פחות טוב, הוא עלה עוד במשקל והוא לא נהיה יותר צעיר.

וואי יצא לי ארוך

מבאס. ולא כיף.

מבינה את הבאסה סביב זה (אני יותר מהמתלוננות, לקח לי זמן להבין איך זה משפיע על הסביבה).

אבל רגע אם ניכנס פנימה, משהו שתפס אותי-

"יש לנו חלוקת תפקידים די ברורה והוגנת לטעמי ואני די מצפה שהוא יעשה את חלקו..."

נשמע מכאן שזה משהו שהוגדר, ויש כאן קצת היררכיה של את *מצפה* וממנו *מצופה* לעשות. יכול להיות שהוא מרגיש לא בנוח אם זה? שהוא מרגיש במבחן או במעקב האם הוא עושה?

ואם זה המצב, האם אפשר להגיע יותר למצב של הדדיות מאשר תחושה של בחינה וחלוקה "הוגנת". לפעמים בזוגיות צריך לצאת מהוגן / לא הוגן, ויותר לראות אחד את השני ואת הצרכים של כל אחד, גם אם זה לא יוצא "הוגן". אבל אדם שמרגיש שזה מגיע ממנו ומהלב שלו, עושה יותר מאשר מישהו שמרגיש שמנחיתים עליו (לא אומרת שזה המקרה, זה רק נשמע מבין השורות שמשהו שם לא זורם לו)

וגם מצטרפת לעניין הנפשי, כאבים יכולים להיות בגלל קושי או עומס. וזה מצריך גם מחשבה ותשומת לב לא פחות 

את חדה ממש!❤️

זה יושב על משהו יותר עמוק שאני לא יכולה לפרט בפורום אבל הכתיבה פה והתגובות חידדו לי את זה עוד יותר. והתגובה שלך בול.

זה באמת משהו שיושב בינינו, אבל אני לא מצליחה לשחרר גם את זה.

כן חייבת להגיד שכלום לא היה בהנחתה, הכל היה ממקום של שיח והחלטות משותפות ואיתם אנחנו רצים קדימה...

ושנינו עמוסים ועובדים קשה והורים נוכחים. משתדלים...

לגבי הסוף - לפעמים דינמיקה מסויימת נוצרת כתוצאה ממפגש של שני אנשים שונים. פשוט כי הם שונים, וה"התנגשות" או הקשר ביניהם, מדגישים את הפער ויוצרים מערכת יחסים מסויימת.

כל זה בשביל להגיד - שאין כאן עניין של אשמה או ביקורת, וגם לא מחשבה של חוסר שותפות.

ועדיין גם אם אף אחד לא "אשם", נוצרת דינמיקה שלא תמיד קל איתה (לשני הצדדים).

בעיניי זה מקל קודם כל להבין את זה, להכיר ב"חוסר" או הפער הזה. ואם יש ביניכם שיח (שזה מהמם), לנסות לברר את זה שוב ושוב, עד שירווח לשניכם.

יש אצלי מישהי בעבודה שכל הזמן מתלוננת שכואב לה פעם הגב, פעם הראש..

זה נראה לי סגנון של אנשים כאלו שאוהבים להתלונן.

אני לעומת זאת כשאני בעבודה גם אם כואב לי ממשיכ לעבוד ובדרך כלל לא אומרת כלום לעובדות איתי.

בעיקר בבית, האמת שזה אופי נרכש,

אני זוכרת את זה מאבא שלי.

חושבת שזה מין רצון לקבל יחס מהסביבה

וגם אולי אופי יותר פסימי.

חושבת שאם אעבוד על להגיד תודה כל יום זה יכול להשתפר..

אבל פעם ב

לאחרונה אין יום שמשהו לא כואב לו וחצי משבית אותו.

אני מתלוננת הרבה

בעיקר מול בעלי אבל לא רק

זה פשוט קורה לבד אני מרגישה כאב בטן אני ישר אומרת וואי כואב לי הבטן

יש לי פצע שמציק- אוטומטית אני משתפת שיש לי פצע..

אני אפילו לא בטוחה שזה כדי לקבל אמפתיה או הקלות כלשהן....

זה פשוט הדרך שלי להתמודד עם כאב

שמתי לב לזה בזמן האחרון שהיה לי אפטה מאוד כואבת וכל פעם שפתחתי את הפה זה כאב לי, ולא הפסקתי לדבר על זה. פשוט כי זה היה כל כך נוכח אצלי..

אחרי כמה ימים בעלי כנראה נדבק וסבל איזה שבועיים מ3 אפטות מאוד מציקות והוא האחרוןן שמתלונן...

ופתאום זה שיקף לי את עצמי שאני לא מפסיקה להתלונן ושזה יכול להראות אחרת וממש לקחתי את זה לתשומת ליבי...

בקיצור אני מנסה לומר שזה דרך התמודדות מסוימת ולא תמיד המתלונן קולט שזה משפיע על האנשים שמולו הוא בסך הכל מחפש לפרוק

מצד שני אם הוא הולך בדרכי אמא שלו אז אולי זה דפוס שהוא מכיר מהבית.

אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, זה יוצר לי המון קושי

אותו

אבל לא בהכרח שזה רק זה

אנשים ובכלל גברים פורחים כשהם מרגישים חשובים, יעילים, פעילים, אהובים,משמעותיים

ונכון שבדור שלנו יש מסכים ויושבנות וכו, אבל עדיין זה מצליח לשמור על עצמו

אם בעלך לא מרגיש את כל מה שכתבתי למעלה, יכול להיות שהקולה זירו ממלאת לו צורך רגשי (כנל האכילה שגרמה לו להשמנה) או שהוא בדכאון אפילו

וכן, ברור שקשה לך ❤️

הוא מרגיש את כל זה

בבית זה מן גלגל, בגלל שזה יוצר לי קושי ואני מאוד לא מעריכה את ההתנהגות הזאת אוטומטית זה מכבה אותו קצת ואז הוא גם פחות פעיל..

גם האכילה זה קטע מהבית, הם כולם שמנים עם שום מודעות לאוכל בריא.

לא חושבת שהוא בדיכאון אבל עכשיו שאני קוראת את עצמי אני מבינה שאולי זה פשוט לופ שמזין את עצמו וצריך לעצור אותו.

(רק שבטוח לי שיש פה גם קטע פיזי לגמרי ושהוא באמת לא מרגיש טוב ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה).

במקום אינסוף הערות ופרצופים כל יום למשל, או חוסר הערכה בלב, תעשי קאט ותשבו לדבר

לא מה הוא לא בסדר

אלא מה את מרגישה כלפיו וכמה את אוהבת אותו ומה את מרגישה סביב כל זה.

ואומרת רגע עוד משו לפני שתחשבי על הרעיון הראשון אם זה בכלל באמת רלוונטי לך - לפעמים מה שמפריע לנו זה שהם כמו מראה עבורנו. קשובים לעצמם. זו גם נקודה למחשבה

העליתי את זה פעם אחת והוא אמר לי שגם הוא מבואס שהגוף שלו ככה והיה רוצה אחרת, אין לי ככ מה להגיד על זה.

אבל בטוחה שבשיחה ארוכה יכולות לצאת תובנות או החלטות שיהיו טובות יותר מהמצב העכשווי.

והאמת שזה בדיוק הפוך, אני סופר קשובה לעצמי, לא צריכה תירוצים של לא מרגישה טוב כדי לשכב על הספה ולנוח כמה דקות גם באמצע היום ואני מאוד מעריכה את עצמי על זה😉

לכאבים.

לבעלי היו בעיות ברכיים שנעלמו כשירד במשקל,

עכשיו לצערי העלה מעט שוב ומתחיל להרגיש את הברכיים.

לא יודעת כמה עודף משקל יש לו, אבל אולי לשאול רופא משפחה אם הוא יכול לקבל את הזריקות האלה,

זה יקר אבל ממה שאני רואה( במשפחה המורחבת, בעלי לא קיבל זריקות) זה יעיל מאוד

אבל אין עם מי לדבר.

הוא לא בקטע של לרזות, הוא לא מוכן להתאמץ בשביל זה אפילו לא קצת...

ממש יכול להיות קשור.

ממליצה לגשת לרופא משפחה לבדיקות מעמיקות ולהתחיל לדבר קצת על הבריאות....

אין לי איך להכריח אותו ואני גם לא מעוניינת להיכנס לזה, מספיק מורכב לנו סביב ההרגשות שלו.

הלוואי והיה לו חשק, אני ממש איתך!

אבל הוא לא בקטע אפילו ללכת לראות רופא

יכול להיות שזה דפוס שהוא לקח מבית שלו אבל יכול להיות שזה גם משהו אחר.

ממליצה שיעשה בדיקות כלליות וגם שתנסי לדבר איתו להבין אולי יש משהו שמפריע לו(נפשית/ רגשית) ובגלל זה הוא לא במיטבו.

יכול להיות שאם הוא ישמע מרופא שירידה במשקל תעזור לו זה יתן לו יותר מוטיבציה לרדת במשקל, הרבה פעמים כאבים מועצמים כשיש משקל עודף.

ועוד משהו בתור אחת שסובלת מכאב כרוני- יכול להיות שיש לו איזושהי בעיה שכואבת לו ומציקה לו/ החמרה של המצב האורתופדי שיש לו. לרוב כאב כרוני הוא לא גלוי. ולפעמים אולי זה נראה שמי שסובל ממנו ממציא, אבל זה אמיתי ומקשה מאד על התפקוד (ולכן כדאי ללכת לבדיקות כלליות ואולי שוב לאורתופד)

הלוואי שהכל יסתדר אצלכם🙏🏽❤️

אמן! גם לך❤️

אני בחרתי לטפל במקור הכאב ואני לא מהמתלוננים

הגיוני שמי שמתלונן על כאבים, פשוט חש אותם וזו הדרך שלו לתקשר אותם.

אם הדינמיקה ביניכם שאת 'משחררת' אותו מתפקידים או שלא, זה ברור שזה מפריע לך מעבר למה שזה אמור להפריע לך. אולי כדאי לשנות את הדינמיקה הזו, בלי קשר לכאבים.

1. כל אחד אחראי על התפקידים של עצמו

2. כל אחד עושה את המשימות כפי הבנתו ובזמן שהוא חושב לנכון

3. אם משהו לא עושה את תפקידו, בן/ בת הזוג יכולים לבחור להתעלם ולהכיל/ לעשות במקומו

שיח של למה לא עשית/ מתי תעשה כבר, לא עוזר לשום דבר, רק הורס את השיח ויוצר דינמיקה שלילית

של לורה דויל. בעקרון הוא מדבר על לשחרר שליטה.

לי הואני מאוד עזר לשחרר שליטה (ועד אני חשבתי שאני בכלל לא שתלטנית)

בעלי ממש עשה שינוי טוב מבחינת תזונה וספורט...היום הוא לא מוותר על אימונים שלו בשבוע כי בסוף זה גם מתגמל אותו, בדיוק דיברנו על זה איתו אתמול.

תכל'ס התפנית קרתה כששיחררתי, בעצמי התחלתי לעשות הליכות (הייתי קמה ממש מוקדם בבוקר בשביל זה), הוא היה רואה את הדוגמא שלי ואני חושבת שזה השפיע.

וכשהיה מתלונן לי , אצלו התלונות היו על מערכת עיכול שלו, הייתי אומרת ממש לא בתוכחה בלשון נעימה ואפס שיפוטיות שאולי יעזור לו הספורט, כי אצלי ממש יש קשר, ברגע שאני עושה , אז גם יש לי חשק לאכול בריא, אני מרגישה יותר אנרגיה ואז מוותרת על קפה או קולה (הצורך בהם נובע כי פשוט חסר לנו אנרגיה בגוף). זה דרש ממני סבלנות והרבה תפילות "פשוט לאהוב אותו כמו שהוא בלי רצון לשנות"  ובסוף זה חילחל.

חחחח זה מצחיק, דווקא היום הוא יותר מתמיד ממני. אני עכשיו בעצמי צריכה למצוא מוטיבציה.

מתלהבת ממנו בכלל. ככ הרבה שיבחו את הדגם הזה. היא קלה, קלה מידי שאם יש אבן קטנה /מדרכה פיצית את חייבת להרים גלגל אחורנית כדי לא להתהפך איתה קדימה.

ממש מפחדת ללכת איתה בחוץ בגלל החוסר יציבות שלה.

מצד שני משהי אחרת שמכירה כן מרוצה מהויפר

טןב אחרה לעוד תגובות מנסיון🙏 תודה

אבל, יש מלא שממש מרוצות. כך שזה מאוד אינדוידואלי

יש לי וייפר וסהכ אני אוהבת. קלילה ומתקפלת קטן ובקלות.

אבל זה נכון שהגלגלים קטנים וכל אבן קטנה ובור עלולים להפוך אותנו אם לא נזהרים. זה מבאס כי אני חוששת לתת לילדים לדחוף את העגלה או אפילו לצאת עם הקטן לסיבוב (הגדולים שלי באיזור גיל 10).

ואני גרה בעיר, לא ליד אתר בנייה.

מתברר שהיא יותר יקרה וקצת מסובך לנו להגיע לםש בקרוב

יש טיולון אחר שאתן ממליצות שכן יציב ולא מתהפך?

או שכולם כאלה

בדרך לשמש ילד שביעי.....

(בתקווה שתשרוד עד הלידה חח)

וזה משמש אצלנו גם כאמבטיה וגם כטיולון, בחמש שנים האחרונות העגלה בשימוש יומיומי רצוף.

חזקה מאוד, שילדה יציבה ממש

לא קלילה כמו היויו (לא מכירה את האחרות שכתבת) 

אבל לא כבדה בכלל

נוסעת חלקק

זה לא טיולון קליל זה טיולון של עגלה משולבת זה שונה יותר מאסיבי

הוא מעולה וחזק

אבל לדעתי לגיל שנה פלוס הייתי קונה משהו אחר קליל יותר

פשוט מחפשת מידע ולא מכירה אותן בכלל

והבוגבו קצת יקרה לי ורחוקה יותר להביא...

זה נשמע לי הדבר הכי קשה עלי אדמותתתת

איזה כואב והזוי באמת אין לזה הגדרה

מקווה שה' אשלח לכם כוחות ורק תצמחו מזה

בס"ד

שיש!!!!

ה' ישמור אתכם אהובים ויקרים.

תודה על כל מה שאתם עושים למען כולנו.

תהיו חזקים.
 

חיבוק ענק.

מציאות קשה מנשוא.

🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼🫶🏼

כי נראה שאת מחפשת את הפס במקום הלא נכון.

איפה שאת מסתכלת זה החיבור בין המקל לפלסטיק זה כנראה יוצר איזה השתקפות של פס

אבל את צריכה להסתכל יותר פנימה, ממש קרוב לפס הקיים.

שם לא רואים שום פס עכשיו והתשובה שלילית כרגע. 

(אחרי טיפולים....)

12 ימים אחרי ביוץ

יצאה שלילי

וזאת היתה בדיקה שרשום עליה רגישות מוגברת ארבע ימים לפני האיחור עם שתן של בוקר

למחרת בדיקת דם- בטא 88

וב"ה המשיך לעלות

הלוואי הלאה בעז"ה

אז אולי בדקת מידיי מוקדם?

להיות 😅

לא רואים אותו כנראה בתמונות...

מניחה שתקול. תודה לכולן על ההתייחסות. 

הספציפית הזאת

הייתי קונה אחרת לבנתיים.ומזמינה טובות(המליצו לי כאן על גמח 'בזמנו' שמוכר בזול והיו לי ממש טובות ואמינות

כי אם כן אז זה כמו שאני אומרת

זה לא פס שמראה הריון או לא. זה סתם החלק שמתחבר בפנים בין המקל המשטח בדיקה. 

או שכן, אבל זה לא ורוד.

זה מקום החיבור.

אז בטח עם בעל במילואים או בסיטואציה שהילדים לא מקשיבים...

חיבוק גדול!!

ומזל טוב!

שעה טובה להביא עוד ילד לעם ישראל

ואני שבוע 8 ובוכה כבר 8 שבועות

הריון זה דבר מציף... בטח שאת לבד

קחי טישיו ותחגגי לך קצת,

ואת גיבורה ואלופה ומהממת...

לפני כמה שנים גם ככה לא היית עושה את הבדיקות האלה..

בעיניי לא קריטי אם את כבר בהיריון (מידע שאני בהיריון החלטתי שזה לא רלוונטי מבחינתי)

שקיפות יוצא לי ב13+0

סקירה מוקדמת ב14+6

זה ממש נורא? מתלבטת אם עדיף להתפשר על רופא בשביל תאריך טוב יותר

ל"י

ובקשר לסקר גנטי- אני כל פעם אומרת שנעשה, וזה נדחה ונדחה.

אז לעשות בשבוע 11 נשמע לי סבבה לגמרי.

אני עשיתי אחרי, בכללית...

בלי סיבה של מילואין

אם עשיתם בדיקות גנטיות בעבר, זה אומר שכבר בדקו לכם את הבדיקות היותר קריטיות (מחלות שהשכיחות לנשאות גבוהה יחסית - 1/60 או יותר, ושהביטוי שלהן חמור).

אני לא יודעת בדיוק מה הוסיפו. אבל יודעת מה היו הקריטריונים פעם.

מה שהוסיפו עכשיו זה דברים שלא נכנסו פעם, שזה אומר שאו שהם פחות חמורים, או שהשכיחות נמוכה יותר.

אז כן כדאי לבדוק, אבל זה לא נשמע לי כזה קריטי ברמה שחייבים לבדוק לפני שבוע 12. הרי אם היית בהריון בשנה שעברה, אף אחד לא היה דואג מזה שלא בדקת את המחלות הנוספות שאז עוד לא היו בסל...

טוב, לא עד כדי כך

אבל כבר 3 שנים איתו מצליחה להוריד ולקפל מיד!!!

אין לי ערימות לא צריכה גיגיות וזה אושר!

אני עם שישה ילדים בלעה"ר כך שיש כביסות…

המתקן הזה פורס לי את הכביסה מול העיניים

אני מראש תולה שורות לפי סוג הבגד וכשמתייבש גוררת אותו ליד השידה (שלי עם גלגלים) ובשניה שולפת ומקפלת בעמידה לפי סוג בגד, איכשהוא זה נהיה קל ומהיר אחרי ששנים בכיתי שנמאס לי שאין לי ספות והערימות בכל פינה

חוצמיזה שהוא לגובה וזה לא תופס מקום וכיף לגרור אותו פנימה אם יש גשם וכדו.

אני קניתי 3 קומות עם גלגלים

שולחת למקומות טיפה יותר רחוקים (בשכונה אבל במעחק של קצת יותר מ10 דק)..

אבל חשוב לראות שבאמת זה ביכולות ולא מכניס למידי הרבה לחץ ובלאגן כי אז לא בטוח ששווה..

אלא אם כן זה סיבוב. שנוסעים וצריכים לחזור את הדרך.

את התינוקת שלי אני שלחתי למטפלת בשכונה אחרת כי זה מה שמצאתי שהתאים לי

בכלל לא הפריע לי.

אם את נוסעת באוטובוסים אז באמת נשמע לי יותר מורכב.

שזה רחוק?

אצלינו רק בתוך השכונה זה בקלות 5-10 דקות

והשנה אני נוסעת גם יותר

מבחינתי הכי חשוב שיהיה מקום טוב

המרחק פחות מתחשבת

ב''ה יש רכב ומסתדרים אבל גם שלא היה, נסעתי חצי שעה באוטובוס...

שולחת גם ליותר רחוק מזה.

כשיש כמה ילדים לאסוף/לפזר אז כן אשתדל שזה יהיה מסלול סביר אבל אם יש מטפלת ממש טובה שלא קרובה לשאר הילדים אשלח לשם.

הדבר היחיד שפוסל אצלי זה אם המרחק + שעות הפעילות של הגן גורם לזה שלא אספיק לאסוף/אאלץ להקדים משמעותית את היציאה מהעבודה.

מאתגר אבל שווה. את זה לדעתי

עם רכב

זה בעצם יותר 10 דק

תלוי בדרך

אני שנה הבאה בשביל מסגרות טובות לילדים הולכת לחצות את השכונה מצד לצד באיסופים.. כל ילד בצד אחר של השכונה ולאחת בכלל יש הסעה מהשכונה אחרת

ואני לא ברכב בדכ..

מטפלת מהממת ורגועה, עם שעות נוחות וימי חופש סבבה לגמרי. לגמרי שווה את זה. אבל אני תמיד עם הרכב, אם הייתי תלויה בתחב"צ לא יודעת מה הייתי עושה.

תחשבי שאת נוסעת 10 דות
והילד שלך שם 8-9 שעות זה הרבה...מגיע לו הכי טוב.

בעיני 5-10 דק זה סביר אם יש לך את היכולת לספוג את הזמן הזה בבוקר..

אבל בגדול ממש סביר בעיני

לק"י

האם זה בדרך לעבודה/ לשאר המסגרות (אם יש עוד ילדים).

אבל לי היה יותר קל בהריון מאשר אחרי לידה😅

השתדלתי הרבה לשבת ללמוד עם חברות וזה איפס אותי..

היה לי ככה בהריון הראשון כל השליש הראשון לא הצלחתי להביא את עצמי ללמוד נורמלי (כולל מלא מועדי ב' שהייתי צריכה לעשות בסמסטר הזה) לפחות את כבר בסוף השליש הראשון אצלי זה השתפר משמעותית אחרי. יש לך בחילות/הקאות? ניסית לקחת בונג'סטה?

לעבוד במקביל זה בכלל קשה עד בלתי אפשרי אולי לקצץ בזה אם זה אפשרי..

לוקחת בונגסטה רק בערב כי אם לוקחת גם בבוקר בכלל נרדמת בכל מקום

בינתיים מתמודדת עם הבחילות וההקאות בתקווה שיעבור 

כבר לא בהריון אבל עדיין אוכלת את הפירות של ההריון....

זה קשההה

דבר ראשון תקחי בי12 זה משפיע על הריכוז

דבר שני ההתחלה של ההיריון נוראית ההמשך יותר טוב

ופשוט לקרוע את עצמך אין לי פתרון

אני לצערי לא עברתי מבחנים ועכשיו אני משלימה מלאא וזה נורא ואיום

אין לי עצות.  לצערי. להיעזר במה שאפשר...

בהצלחה!

לפני שנתיים, הורדתי הילוך בעבודה דבר ראשון ובחרתי להתרכז בלימודים..

ב"ה ההורים משני הצדדים תמכו ועזרו ועדיין עוזרים.

שנצים כשצריך, אולי לחשוב על להוריד קורסים..

שבד"כ מייצרים אותם ומתברר שזה בחברון.. לא יהודי כמובן..

ואם מישהי מתעניינת יש כאלו רק לא מעור של קטלינה

שיש לקטלינה (יש,להם אתר) יש,את את צ'יף סנדלים-

אבל הם יחסית יקרים

אבל את רושמת שאבא שלך שתלטן ודעתן . זה פחות נחמד.

אולי מעבירים עליו ביקורת? אולי מרגיש מותקף?

שוחחתם על הסיבות להתנהגות?

דווקא עם החתנים והכלות להיות בטוב

אולי הוא משדר את זה ממש חזק

בדרכ לא מעיר.. אבל לי הרבה לידו

אם להורים שלו הוא יכול להתמסר, ואם הוא היחיד אז כנראה לא בקלות - נשמע לי שצריך משהו חריף כדי להוציא ממנו התנהגות של התעלמות הפגנתית כזאת.

יכול להיות שאבא שלך מבטל אותו, בביקורת או בדיבורים?

או יכול להיות שבגלל שהם כל כך הפוכים, ואבא שלך הוא האבא שלך, ובעלך הגבר שלך, אולי הוא מרגיש שאבא שלך מבטל את הגבריות שלו כי הוא הרבה יותר דעתן ורועש מבעלך?

הם ממש הפוכים

אבל עדיין.. מה יהיה עם הפגיעה בהורים

אני לא מעזה לומר מילה לבעלי על כך.. ואם כן ממש בעדינות 

אם זו הדינמיקה בדרך כלל, הגיוני בעיני שבעלך מנסה להתחמק ממפגש, דווקא כדי לשמור על השלום ולא להתקע בתוך איזה ריב.

מה שכן, כן הייתי מנסה לפתוח את זה עם בעלך, לא מצד  'חבל שאתה לא מכבד את ההורים שלי', אלא יותר מכיוון 'ראיתי שקשה לך עם אבא שלי, יש משהו שאנחנו יכולים לשנות בהתנהלות שלנו כדי שזה יזרום יותר טוב?' 

שממש קשה לשנות אנשים מבוגרים וזה אכן כך

מעבר להכלה של זה שהם כך עם כל הקושי

גם בעלי בא מבית עם הורים קשים מכיוון אחר .. ואני ממש שורדת את זה

תעיש את המינימום

העיקר לשמור על הכוחות❤️❤️

בגדים של פספוס יכולים לחכות על אדן החלון למחר

כלים כנל

וסדר- גם, מינימום ממש..

דבר ראשון להתקלח ולאכול

משנה ממש את התחושה!!

לק"י

יש הרבה דברים שאני לא מספיקה, גם בלי מילואים.

אז עם....