פורום הריון ולידה (עמוד 172)

יודעת בדיוק על מה את מדברת.

אני גם הרבה יותר מפחדת ולחוצה על הנהיגה של בעלי אחרי לידה.. ולנהוג בכלל זה הזוי.

אני חזרתי לנהוג בערך 3 שבועות אחרי הלידה, באין ברירה בגלל שהרכב שלנו היה קטן מדי אז בעלי נסע בתחבצ. זה היה קשה נורא. וסיימתי את הנהיגה מותשת...

זה היה בתקופת החגים, נסענו ככה כמה נסיעות ארוכות אחת אחרי השניה.. זה היה מאתגר ממש. התינוק ישן רוב הזמן.. אבל אני הותשתי מזה וכל הנהיגה הייתי דרוכה מאוד כי ידעתי שאם לא אהיה דרוכה אעשה טעויות..

כמו שכתבת

לוקח זמן לחזור למוד

אולי שבועיים הייתי אומרת 

אולי לא בשבוע הראשון כי הכל עוד רגיש והכל וגם לא תמיד יוצאת מהבית בכלל.

אבל אח"כ כשצריך איסופים וטיפת חלב נוהגת כרגיל. 

בחזור מבית חולים

וגם בהלוך עם ירידת מים

(ככה זה כשלבעל אין רישיון)

אבל זה היה קשוח

אז מבינה על מה את מדברת

מהבית חולים חזרנו במונית.

לברית של השני נהגתי, הרגיש לי בסדר. 

אבל בטעות, הדחקתי את זה שהייתה לי ירידת מים

חלב.. ומאז לפי הצורך..

אבל מבינה את הקושי..

ואכן בנסיעה הנ''ל דפקתי מישהו בקטנה (אם כי אולי הוא סבר שזו הייתה אשמתו כי מעולם הוא לא התקשר אליי על אף שהשארתי לו פרטים...) אבל בעלי לא נוהג וזו הייתה הדרך הכי סבירה לנסוע הביתה. בלידה אח''כ שבוע אחרי הלידה.

אבל בכללי מרגישה שנהיגה זה לא מאמץ מאוד גדול, אני ממש נחה הרבה (וחלשה...) אחרי לידות ודווקא עם נהיגה איכשהו הסתדרתי. אבל אולי בגלל שידעתי שבאמת אין לי ברירה 

ההורים שלי לא הרשו לי לנהוג מהבית חולים

ממש הודיתי לה' שלא עשיתי תאונות

כמובן נהגתי רק קרוב לבית אבל עדיין..

הרגשתי ככ לא איתנו..

ועדיין, גם אחרי, לא ככ ארצה לנהוג..

הראש שלי ממש לא חזר לעצמו

מרגישה קשישה, באמת..

בקיצור תרגישי את עצמך 

עם בעלי על הקו שמדבר איתי כדי להסיח את דעתי מהעניין

חשבתי שאני היחידה ככה איזה כיף לגלות שלא

והרגשתי שאני לא לגמרי מפוקסת

זה היה מפחיד ממש

ולא קשור לעייפות

לא יודעת להסביר

ואני לא נהגת על...

אחרי הלידה האחרונה נהגתי לפני הברית בתוך העיר וגם לברית נהגתי וזה היה שעה נסיעה בלי פקקים... 🫣

השיא היה אחרי הלידה השקטה

ילדתי באמצע הלילה, בעלי בא לשחרר אותי בערב אבל אחיות שלי רצו לצאת איתי לבית קפה אז הורדתי אותו בתחנת אוטובוס שיסע הביתה והסתובבתי בעיר (בזמן שחיכיתי להן קפצתי לניחום אבלים).

בין שבועיים לחודש

אני מרגישה לא מפוקסת מספיק כדי לנהוג 

אני כן חוזרת לא הרבה אחרי הלידה, אבל קרוב ללידה קשה לי, פחות עניין של ריכוז ואינסטיקטים, יותר קצת היסטריה וקצת חרדות, שזה גם משפיע כמובן על ריכוז

הדרך הביתה מהבית חולים ממש ממש מפחידה אותי, למרות שבעלי נוהג.

ויחסית מיד אחרי הלידה השתפר לי
ונהגתי מיד אח"כ

מן הסתם לא ביומיים הראשונים, סתם כי לא ככ יצאתי, אבל אחרי כמה ימים כבר נהגתי..

ילדתי יומיים לפני חג ובחג הייתי אצל ההורים שלי, ויש לנו שני רכבים כי אנחנו לא נכנסים לרכב אחד אז נהגתי לשם, היה מתיש, אבל לא הייתה אופציה אחרת

מין הרגשה של ריחוף וחולשה

אל תקחי בפה

שימי בנרתיק

ככה לא היו לי תופעות בכלל

ולקחתי 4 ביום

האמת את מזכירה לי, גם בטיפולים לקחתי, אחרי החזרה

משהו כזה

לא זוכרת במדויק 

בתחילת הריון מהרגע שגילינו עד שבוע 12 (זה היה הריון שהגיע לא טבעי)

בהריונות האחרונים  לוקחת משבוע 16 עד 35, למנוע לידות מוקדמות

אני מקווה שמשהו בכלל נשאר בפנים

הייתי מכניסה מלא נרות כל יום, לא זוכרת כמה. נראה לי 4

והיו לי מלא מלא מלא הפרשות!!! ככה שיש מצב שזה לא השפיע כי כלום גם ככה לא נכנס חח

בקטע די דוחה

באסה..

עוד לא התחלתי

מקוןה שיעבור ללא תופעות 

לקחתי ככ הרבה תרופות בהריון וזאת עם הכי פחות תופעות לוואי🫣

באמת כלום מלבד ההפרשות שזה מבאס אבל לא נורא

בהצלחה!!

יש זמנים שאני מרגישה ככה בדיוק

ואז אני נזכרת בדברים הכן טובים שיש בי

ובדברים הכן טובים שיש לי בחיים

וזה מעודד

אני בטוחה שיש בך המון טוב

פרחי באך יכול לעזור מאוד יש תמציות בדיוק בשביל מה שאת מתארת ...

שאלת מאיפה להתחיל לשנות?

מטיפול טוב עם מטפלת מקצועית, בלי להתקמצן ולחסוך.

זה יכול להיות פסיכולוגית, או מטפלת רגשית.

העיקר להתחיל איזשהו תהליך ריפוי, קבלה עצמית, שינוי דפוסים אם צריך, והעיקר - לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך למרות החסרונות (שיש אצל כולנו).

מקווה שזה במקום ואת מחפשת פתרונות ולא רק לפרוק.

שבהריון כל התחושות מועצמות יותר.

תנסי למצוא 3 דברים שבחר בהם נכון.

תרשמי אותם.

מחר תוסיפי רק עוד פרט אחד לרשימה.

ולמחרת רק עוד פרט אחד קטן.

אם זה לא עובר בפרק זמן סביר (נניח שבוע)

וגורם לך באמת להימנע מלקבל החלטות, מצטרפת להמלצה לטיפול.

ואם תטעי בבחירת מטפלת, לא קרה כלום תמיד אפשר להחליף.

זה משהו שמייד שהוא קורה שואלים מה קרה מה השתנה...

אם אני מכירה את בעלי שתמיד מתנהג בצורה מסוימת ואני שמה לב שבסיטואציה שנחשבת לא שגרתית ודיי קיצונית אפילו, אחרי לידה זה תשישות לא רגילה גם אם את ב"ה מצליחה לתפקד זה לא אומר, ושם דווקא הוא לא כהרגלו...

זה מייד לעשות שיחה.. לא בקטע תקיף ומחנך אם זה לא ברור מהכתיבה שלי,בקטע הכי של ביחד, של הבנה, של רגישות, אגב אחד כלפי השני , אולי גם לו קשה הכל בסדר, ואת יכולה להגיד לו שבמעט כוחות שיש לך את עושה הרבה וחלק מזה זה לתקשר איתו ולהתעניין גם במצבו..  (סתם עצה.. לא חובה בכלל כמובן) 

וואי האמת הייתי מתעצבנת בשבועות שאחרי הלידה אני הורמונלית בטירוף בוכה מכל דבר .

אל תתייחסי להערות שלו על הכביסה זה הבית והכביסה גם שלו והילדים גם שלו ויש כביסה ויש כלים ועוד ועוד.

אבל אל תעשי בעצמך בבקשה גם אם את חושבת שאת יכולה וחזקה כי את לא באמת... זה אחכ דופק את הגוף.

אפשר להיות אמפתים ולומר שאת מבינה שזה קשה לו ואפשר להביא עוזרת בתשלום אם הוא רוצה... זהו. הוא גדול ויתמודד.

דבר ראשון את צריכה לדאוג לעצמך בעצמך. לדאוג לך לאוכל נורמלי, לישון עד כמה שאפשר, לא לעשות שום דבר שלא קריטי להרגע וגם מה שקרוי אפשר לקחת בתשלום.

ודבר שני לדבר איתו- להזכיר שאת אחרי לידה, ואת צריכה לנוח ואת מבקשת ממנו להתגייס ולהתחשב...

דבר שני אל!!! ממש אל!!!

הבית והתפעול והילדים ממש שואבים ואם תתחילי לעשות זה לא ייגמר

באמת

לעשות הזמנה גדולה מסופר שעושה משלוחים ולהזמין מלא חדפ, אוכל מהיר לילדים (פיתות, שוקןלד ריבה,קורנפלור וכו), אוכל מהיר ומזין לך (עוגיות בריאות למיניהם, גרנולה, יוגורט, פירות ירקות שאת אוהבת ממרחים שאת אוהבת) אפשר גם פסטות, מלאווח, צ'יפס קפוא ודברים שקל לבשל) בקבוקי מים בשבילך

ואת נכנסת למיטה ולא יוצאת!!

שהכביסות ייערמו והכלים גם

חבל על הגוף שלך ועל הנפש!!

לפחות שבוע תשמרי עליהם ואחכ תעלי הילוך..

לגבי בעלך תכלס נשמע שהוא במשבר כלשהו..

את מתארת שהוא מאודדד שונה ממה שהוא

הוא היה במילואים או במשהו כזה לאחרונה? אולי משהו סביב הלידה גרם לאיזה שהיא טראומה לצוף...

בכל מקרה תהיה הסיבה אשר תהיה, אם את מנסה קצת לדבר איתו ולא הולך,

לדעתי הכי יעזור להכניס את זה להולד..

להכניס לעצמך לראש שהוא עם שפעת קשה ולא קיים מבחינתך.. אפשר להיות נחמדה כמובן אם את בכוחות..

אבל להתעלם מקיומו ברמת הציפיה שיעזור בבית.. אם יש לו את התפקידים שלו והוא ממשיך בהם- מעולה. אבל אל תבני עליו לשום דבר מעבר.

וזה אומר שצריך להזמין עזרה במטלות הבית מבחוץ, הרבה עזרה!! ממש כל יום מישנים שעשה כביסוצ וכלים ותעזור לך עם הילדים

וגם בייביסיטר שתהיה איתך עם הילדים במהלך אחהצ יכול לעזור ...

ולשחרר במתוקים, ג'אנק פוד ומסך..

עוד שבוע- שבועיים תחזרי למה שהיה...

 מצרפת לך פוסט שממש עוזר להתכוונן לתת לגוף את המנוחה שלו https://behithavut.wordpress.com/2014/11/17/%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%91-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%A0%D7%95-%D7%95%D7%9C/

ומוסיפה לגבי בעלך- עדיף לנסות לייצר תקשורת, להגיד שחשוב לך לדבר איתו רגע מסודר ולשאול אותו מה שלומו..

ואם לא הולך אפשר גם לכתוב הודעה ארוכה...

אחרי לידה יש ציפיה שהבעל יתפקד וידאג ככל האפשר לאשתו וכך צריך להיות כמובן אבל בלא מעט מקרים זה לא אפשרי מכל מיני סיבות וזה הוזכר כאן גם בפורום לא מעט.  

דיכאון אחרי לידה של הבעל, מחלה, מצב נפשי   וכו וכו.. זה משהו שקורה אבל אסור שתשלמי עליו מחיר..

1. זה שאת מסוגלת לעמוד על הרגליים לא אומר שזה בריא לך. זה לא. משכב לידה זה שישה שבועות שבהם משתדליל לעשות את המינימום שבמינימום.

2. נשמע שמשהו עובר עליו.. ובכל מקרה שכדאי לעשות שיחה כנה על מצב על התחושות על האכזבות.

3. לשקול להביא עזרה נוספת חיצונית אם את לא מספיק יכולה לנוח במצב הקיים. אפילו בקטנה

מזל טוב!

התחברתי לאנונימי כדי לא לחשוף את עצמי. בדיוק היו דיברתי על הנושא הזה עם חברה.

אני כ"כ כ"כ מזדהה איתך בחלק מהדברים.

פתחתי על זה גם שירשור בפורום לידה קודמת ובלידה האחרונה.

מ 3 שבועות אחרי הלידה אני כבר עושה הכל הכל 100 אחוז רגיל.  ברגע שנכנסתי לבית כבר עשיתי יותר מידי. לכן החלטתי להישאר שבת בבית חולים ולהשתחרר מוצש למרות שיכלתי לבקש לצאת בשישי.

היום אני חודשיים אחרי הלידה ומרגישה את זה. ב"ה אין לי כאבים בגוף כבר. וגם הנפש שלי יחסית בסדר.

אבל מרגישה שלא היה לי מספיק זמן להיות יולדת. להתפנק. להתחבר לתינוק. להבין עם עצמי את השינוי הגדול שקרה כאן. להיות נוכחת.

אני לא מצליחה לדאוג לעצמי בכלל.

אצלי זה בעקבות בעל שהיה בצבא. עובר תקופה קשה. אבל גם כאן - לא "ריחמתי עליו" יותר מידי.  ניסיתי לדבר איתו כמה וכמה פעמים אבל הוא פשוט לא היה פנוי. כמה התגעגעתי אליו.... בכיתי כל יום שרוצה אותו חזרה למה שהיה לפני.

עד שקרסתי יום אחד. בכיתי את הבכי הכי הורמונלי שהיה לי אי פעם חחח ודיברתי המון, והוא היה קשוב וזה גרם לו להתאפס קצת. ולהגיד שהוא איתי, למרות שלא עוזר כמו פעם..

מקווה שתצליחי לדבר, לשתף ולהסביר לו את הצורך שלך בלנוח. במשכב לידה. לקבל פינוקים קטנים. הרגשה שאיתך. מילה טובה.

מעודדת אותך ממש. כדי שלא תרגישי את ההשפעה של זה בהמשך. אם לא בשביל עצמך -שזה לעצמו לגמרי ה - סיבה! אבל אמרת שזה הצד הקשה שלך אז בשביל הילדים. שיהיה להם אמא שהתאוששה כמו שצריך ושפנויה להם.

וכן, נשמע שעובר עליו משהו. אז אולי אפשר לומר משפט כזה שאת רואה שהוא בקושי, אבל כרגע את צריכה אותו חזק לעוד כמה שבועות ובהמשך כשתרגישי מוכנה,  את רוצה להיות ולשמוע אותו.

ו.... המון מזל טוב!!!

לגבי ההשערה שלך על התקופה לפני החתונה, חוץ מבמשפט הזה לא תיארת שום מתח או מאבק סביב מה שהוא רוצה ממך

את מתארת יותר שכחה, חוסר תשומת לב, אז זה לא נשמע ממש קשור...לא?

אולי אם תפרטי מה הדברים שהוא מצפה לקבל ממך, האם זה דברים שלאנשים אחרים את מסוגלת לתת, אולי זה דברים שנראים לך מקטינים/עושים אותו לא גבר או אותך לא אישה...אבל קשה לנסות להבין בלי שתפרטי קצת, אם תירצי כמובן

אני בטוחה שתמצאי את הדרך, ממש מורגש איך כל הלב שלך רוצה למצוא אותה.

נראה לי שכל דבר בנםרד לא נשמע דרמטי כי זה גם באמת לא דרמטי, גם מבחינתו, יותר קורה בשבועות ספציפיים שמצטברים דברים כאלו.. אבל גם דברים כמו צרכים סביב מטלות הבית, נגיד מעיל של העבןדה שביקש שאכבס לו ולא עשיתי את זה, היה צריך להסתובב בעבודה בלי מעיל )סוג של מדים(.. וברור שכואב לי הלב על זה, אבל בסוף פישלתי שם, אין סיכוי שהוא היה נותן שיקרה לי ההפך.. אז גם דברים סביב זה, שבתקופות שעמוס מאוד סביב לימודיפ ועבודה נשארות לו מטלות של הבית שהן של שנינו כזה ואני לא מצליחה לקלוט מספיק בזמן שזה שאני לא עושה אומר שהוא יעשה וזה ממש על חשבון הזמן למידה שלו )שלגמרי חשוב לשנינו(.. להקדיש זמן לביחד שלנו כשחוזר ממילואים..

ובאמת מדי פעם סביב זמנים שאנחנו עם אחרים- נניח שבת משפחתית עם הצד שלי או זמן עם כמה זוגות של חברות שלי עם הבעלים.. שאני לא רואה אותו ומתייחסת אליו שם.

סובב סביב כל מיני ענייניפ וחוזר לתחושה שלו שאני לא רואה אותו, כשבאמת חשוב לי להגיד שברוב המקרים אני לגמרי מסכימה עם הדןגמאות שנותן ומצטערת עליהן. לא מרגישה שהוא קטנוני... אם מדי פעם יש משהו קונקרטי שאני מרגישה שלא מוצדק אנחנו מדברים עליו, אבל לרוב באמת לא שמה לב לדברים האלו בזמן ורק מתחרטת עליהם אחר כך כשמציף...

מרגיש לי שהציפיות שלו ממש מוגזמות, את מתארת שכחה טבעית, אנושית ורגילה שלך

והוא לוקח את זה למקום שלא אכפת לך ממנו.

זה ממש מתיש לחיות ככה בדריכות... שכל מעידה או שכחה שלך לוקחת אותו למקום של חוסר התחשבות 

או חוסר מחשבה עליו

כל מה שתארת פה כל כך טבעי ונורמלי. אולי פשוט לשקף לו שאין לזה שום קשה לחוסר אהבה או חוסר אכפתיות.

זה אנושי לשכוח, גם הורים שוכחים לפעמים למרות שבודאי אוהבים את הילדים ללא גבול.

כיבוס המעיל - למה מלכתחילה הוא ביקש ממך ולא כיבס בעצמו?

ואת סתם שכחת מהבקשה? אם כן, כנראה זה מה שגרם לו לכעוס.

נניח שלכאורה כאן היה משהו לא בסדר.  

אבל משאר התיאורים שלך מקבלים רושם לא טוב עליו.  רושם של בחור ילדותי ומפונק ומאוד קטנוני.  

מה זה הדבר הזה לצפות ליחס ממך אליו כאשר אתם נפגשים עם חבורה- כמו קרובי משפחה,  או עם זוגות של חברות שלך?

זה אנושי. מאמינה שהיא עושה הרבה בשבילו, אבל אולי הוא בוחר להאיר את מה ששוכחת

ועל הדרך לעורר בה קצת נקיפות מצפון.

אולי זאת התרשמות שגויה שלי, אבל זאת ההתרשמות ממה שתארת

מבינה מה אתן אומרות ואיך זה נשמע מהצד, אבל יכולה להגיד שבתוך הסיטואציה כן מבינה למה מרגיש שאני פחות רואה אותו.

דווקא מתפלאת לגבי מה שכתבתן על זמן עם אחרים- לגמרי יכולה להבין את ההרגשה שלו ששבת שלמה עם אנשים אחרים )בעיקר שזו המשפחה שלי) אני הרבה יותר מסתובבת בין שיחות עם אחרים ולא ככ נמצאת איתו ושמה לב שנוח לו..

בכל אופן כמו שכתבתי, כשיש דברים קונקרטיים שאני מרגישה שיש איזה חוסר הלימה בין הציפיות שלו למה שמתאפשר, אני משקפת.. אבל בסך הכללי במצטבר בעיקר מתבאסת על עצמי שבכנות אני הרבה פחות שמה לב אליו, לרצונות ולצרכים שלו ממה שקורה ההפך (זא בדאגה שלו אלי) וממה שנראה לי נכון כשאוהבים ודואגים.. הוא מתאר תחושה של טעינה והתמלאות מלעשות בשבילי. ונראה לי שאולי באמת כמו שכתבתי וגם מישהי מכן, ההתשה הזאת של החשש לפספס גורמת לי להיות בדריכות ולא להנות ולהתרגש מנתינה מהלב שבאה טבעי..

באותו אופן וגם לא צריך להיות ככה...

וזה ממש טבעי שיש מצבים כאלו ובעה תמצאו את הדרך שלכם אחד לשניה מתוך הבנה למקום ולצורך אחד של השני...  

שכשאת באה למשפחה שלך שלא ראית זמן מה, שתהיי מרוכזת בהם ותירצי לבלות איתם.

מצטרפת לכולן, כל מה שכתבת מאוד אנושי ונשמע שיש לו איזושהי רגישות סביב הנושא, ולא את הבעייתית.

אם הוא רוצה למשל יותר זמן איתך כשאת עם המשפחה, הוא יכול לקרוא לך לחדר או לשבת לקפה יחד, אבל לדעתי ההתנהגות שלך לא חריגה ולא מראה על חוסר אכפתיות. רק על אנושיות.

האמת, שזה לא כל כך משנה מי הצודק וכל זוג צריך ללמוד את הדרך שלו לאיזון, כתבתי בכל זאת כי את לוקחת עליך המון אשמה ויורדת על עצמך למרות שאין לך על מה.

כשאנחנו מתארחים שבת אצל המשפחה של בעלי, הוא פחות איתי ויותר איתם

ולהיפך, אצל המשפחה שלי אני פחות איתו ויותר איתם

זה טבעי...

את יכולה להשתדל לשים לב שהוא מרגיש שם בנוח ולא נטע זר אבל בסה"כ טבעי שתהיה פחות תשומת לב

שלכל אחד יש פצע בסיסי וכואב מאוד כבר מהילדות, אמונות כמו אני לא טוב מספיק, יש לי ערך רק אם אני נותן לאחרים, אף אחד לא אוהב אותי וכו'... ואז יכולים להגיב בפיצוץ על מעשים ואמירות תמימים כי הם נוגעים לנו בפצע.

אז ממש נשמע לי שזה יכול להיות הסיפור פה, שהוא לוקח שכחות תמימות שלך כחוסר אהבה...

אני חושבת שכדאי לדבר על זה, להבהיר שאת עושה מאמצים בשבילו קורה ששוכחים או לא שמים לב, את אנושית ואת לגמרי עדיין אוהבת אותו.

כן כדאי אם הוא מבקש משהו, כמו תשימי לב אליו יותר כשאתם עם עוד אנשים להשתדל לעשות אותו. אבל אם שכחת/ לא יצא, הכל בסדר ולא צריך להיות עם מצפון. זה שלו.

וגם להתכונן לזה מראש לקראת הלידה בעז''ה, שאחרי הלידה את תהיי עסוקה מאוד עם הבייבי ואוטומטית קצת פחות איתו כי יהיה לך פחות זמן ופניות. אז גם להחליט מראש איך כן ממלאים את הזמן הזה של הביחד והתשומת לב, וגם לדבר על זה שדברים הולכים להיראות אחרת וזה בסדר, ככה זה כשהופכים למשפחה.

שזה קצת לוקח זמן לקלוט את זה ולהצליח לא לשכוח או לזכור להתייחס בצורה שהשני אוהב ולעשות את זה באופן טבעי. אתם עדיין בהתחלה וזה הגיוני.

לוקח זמן בהתחלה להתרגל לרצונות והרגלים של השני ולתת לשני מה שהוא זקוק לו.

אל תתייאשי, דברי איתו שאת מאד רוצה לתת לו את תשומת הלב שלך ושאת באמת באמת אוהבת אותו וזה רק עניין של זמן.

עד לא מזמן הייתם רווקים ולא מחויבים לאף אחד באמת. עכשיו זה שינוי גדול שמצריך זמן להתרגל אליו ולעשות אותו נכון.

בהצלחה ממש

קודם כל נשמע מהפירוט שהבעיה היא לא שאת חסומה אליו.

את אנושית, ואת לפעמים שוכחת או עמוסה, ולפעמים עם המשפחה פחות מתייחסת ממה שהיה נכון או שהוא היה רוצה.

זה לא נעים, זה יכול גם להכאיב אבל לענ"ד נראה שיש פה דינמיקה קצת בעייתית;

פגיעות מאד גדולה שלו, שהוא מביא לקשר משלל עניינים. פגיעות כזאת לרוב מגיעה ממשקעים עמוקים וקודמים מילדות, ונשמע שלא יזיק לו בכלל איזה טיפול טוב.

לצד זה לקיחת אחריות שלך על המצב הרגשי שלו והרבה האשמה עצמית, כאשר מדובר במשהו שגבר בוגר מסוגל להתמודד איתו גם אם הוא פגוע וגם אם זה לא כיפי לו.

אני מוסיפה שנשמע שהדינמיקה הזוגית פה לא בריאה, וכדאי ממש למצוא את הדרך להבריא אותה.

א. לאפשר לו להיות במקום גברי שנותן לך בטחון, חזק ויציב ולא כל הזמן מביא את הפגיעות שלו אלייך ומצפה ממך למענה רגשי. זה דבר שיכול לקרות הן באמצעות טיפוח או תהליך שלו, והן באמצעות תהליך שלך שאפרט בסעיף ב, יחד עם אמון שהוא גבר, שהוא חזק, שהוא מסוגל להתמודד. כמובן לא צריך להתעלם מדבריח שמפריעים לו, אבל גם לסמוך עליו שהוא מסוגל להתמודד. להתנצל באופן אמיתי אבל לא לקחת עלייך את האחריות ליציבות ולשלומו הרגשי. הוא מסוגל להתמודד, והתגובה שלך באיזה מקום מזינה את הכניסה שלו למקום קצת קורבני, כמובן בלי כל כוונה רעה מאף צד.

ב. לאפשר לך להיות במקום נשי. לא להיות אמא שלו, לא להיות המבוגר האחראי שצריך לדאוג לו, אלא להיות בעמדה נשית, להשען עליו, להרשות לעצמך להיות חלשה, חסרה, לא מושלמת.

ולדעת שזה בסדר. יש לך על מי להשען, יש מי שדואג לך ולא הכל עלייך. במקביל לעבד את המקום שבו את מרגישה אחריות כלפיו, ולאפשר לעצמך להביא את הפגיעות שלך לקשר, במקום להיות במקום האשם כל הזמן.

ללמוד לבנות בך בטחון. את טובה, את ראויה, את בסדר. לשכוח משהו זה אנושי. זה לא הופך אותך חלילה לחסומה ופגומה. לדעת להיות אהובה גם כשאת טועה ולא מושלמת. זאת תנועה שמתחילה מעבודה עצמית שלך ובע"ה תתפשט גם לסביבה.

חיבוק.

בתור מישהי שממש מזהה את עצמה בתיאורים פה משנות הנישואים הראשונות שלנו, ממש מסכימה עם כל מילה. גם בעלי היה כזה פגיע ותמיד בשיחות זה הגיע למשקעים שלו ממערכות יחסים אחרות במשפחה ומסגרות שונות, שהוא השליך את הקושי בהן על ההתנהלות שלי, ואני מלאת רגשי אשמה לקחתי את הכל על עצמי..

זה באמת עבודה לצאת משם. 

שמחה לשמוע שיצאתם מזה.

זה באמת קשה ממש לחיות ככה

כל אחד מעניק אוהב לקבל אהבה בדרך אחרת.

ולפעמים לא שמים לב כמה בן הזוג משקיע, כי "זו לא השפה שלי"

כשמעלים למודעות מבינים שכבר עכשיו יש הרבה אהבה שמוענקת,

ואיך להעניק בצורה שהשני ישים לב.

וגם ממליצה לשמוע את הפודקאסט  "יחסינו לאן" יש להם פרק על שפות האהבה

ובאופן כללי פודקאסט מאוד מעניין (אם כי לא נקי, יש פרקים בעייתים)

בעלי ואני היינו שומעים אותם מלא בתחילת חיי הנישואים

הפודקאסט מביא הרבה את ההבדלים בין גברים לנשים בתוך מערכת הנישואים

בקיצור מעניין ומומלץ

קרינה היא ממכשירים שמשדרים/קולטים, wifi, bluetooth וכו'.

משאבה עובדת על חשמל-מנוע, לא רואה איפה קרינה קשורה כאן.

ליתר דיוק כל מכשיר חשמלי שיש בו זרם חילופין פולט "קרינה" - שדות חשמליים בתדרים נמוכים ובעוצמה נמוכה - קומקום, מאוורר, מקרר.

אבל זו לא קרינה אלקטרומגנטית בתדרים גבוהים כמו של פלאפון שגבוהה בהרבה.

אז כן כדאי להוציא כי יכול להיות שבינתיים כל עוד זה שם הילדה לא שומעת טוב. אבל לא יודעת כמה זה דחוף ולא יודעת איך הפרוצדורה להוציא ואם צריך טיפול מקדים.

אם זה יכול לגרום לירידה בשמיעה, צריך לטפל,

אבל זה לא ממש דחוף.

בינתיים לא רואה בעיה בשמיעה.

בדרכ רופא יכול להוציא

אם המצב ממש קטסטרופלי הוא יאמר שאי אפשר לטפל וישלח לעשות סדרה של טיפול בבית קודם (לשים טיפות ממיסות)

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, אבל זה יכול לגרום לכאבים איומים פתאום ובזמינות התורים המקובלת של רופאי אאג אז לא בטוח שכדאי להמתין

אני יכולה לקבוע תור לעוד שבוע וחצי-שבועיים.

ואז זה יהיה בזמן שיותר נוח לי, ולא תור בזמן היחיד שהתפנה.

זה עדיין ידרוש נסיעה וייקח כמה שעות, אבל זה יכול להיות ביום ובשעה שיותר נוחים לי.

אם יהיו לה שוב כאבים, הטיפות שהרופא נתן יוכלו לעזור? או משכחי כאבים?

כשהיו לה כאבים, זה לא היה מאוד חזק.

לעוד שבוע וחצי.

בתקווה שעד אז לא יהיה משהו שאני אצטער עליו.

אוטיקון.

זה יגרום להוצאה של השעווה להיות הרבה יותר קלה ויעילה.

פעם הייתי אצל הרופא עם ילד והוא שלח לשים לשבוע את הטיפות ולחזור...

ד"א- זה גם יכול לעזור לשעווה פשוט לצאת לבד כי היא מתרככת מאד.

בקיצור כדאי ומומלץ. זה גם עוזר שלא תכאב האוזן

צריך מרשם?

אין לי כרגע איך להשיג.

אני יכולה לקנות ביום שלישי, כשאהיה בירושלים, ואז לשים לה עד התור.

יהיה מצוין. כמה שיותר

זה יקל עליה גם בכאב

יפה מאוד , בסגנון ירושלמי עם מרפסות קטנות לנוף של הסינמה סיטי והבניינים שליד. קחי בחשבון שחנייה עולה שם לא זול (70 ש"ח יומית לדעתי), האוכל לא היה להתעלף

אבל גם לא מגעיל 

אנחנו שם רק ארוחת בוקר אז נסתדר בדרך כלל יש ארוחת בוקר סבירה במלונות

העיקר לי שנקי ולא נראה מידי ישן

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

אבל כתבו פה נשים שיש בחלק מהמקומות ערכה לבדיקה עצמית, כלומר שאת עושה את הפעולה הפיזית לבד. אז מן הסתם זו אופציה ללא ספקולום….

והרופא  נצנה לי ערכה לעשות בעצמי.

היא גם הסבירה לי שלא צריך דווקא את צוואר הרחם, אלא מכל איזור הנרתיק.

וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד

(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)

תנסי לבקש, אין דבר כזה שבכללית אין. כולם מחזיקים את זה למיטב ידיעתי.

הרופאה בעצמה אמרה לי שכדאי לי לעשות את הביתי כי היא הרבה פחות פולשנית מהבדיקה שהרופאים עושים.

בהצלחה!

והם מגיעים ממש עד לרחם. לא יודעת למה באמת הם עושים את המעמיק אם אפשר אחרת

הבדיקה הביתית היא פשוט להכניס ולסובב, מאד עדין.

זוכרת שנוגעים עם מן מברשת בפנים. לא זוכרת שהיה עמוק. 

והמקסימום שאת יכולה להשאר בבית בלי תשלום הוא קצר יותר.

כללית מותר לחזור אחרי 6 שבועות נראה לי, פשוט זה מוריד מדמי הלידה- ברגע שחזרת מפסיקה לקבל.

אם את לא מקבלת אין בעיה לחזור

(אם פיזית מתאים לך..)

מנהל כוח אדם של מקום שעבדתי בו אמר שלמעסיק אסור להעסיק, אלא אם הבעל לוקח חופשת לידה במקומי.

מתפללת שהקב"ה יעזור לנו לעבור את התקופה הזו ברווח.

את צריכה להראות לכוח אדם בעבודה שלך שהתאריכים של החלד שאישרו לך הם עד סוף 8 שבועות ואז עקרונית אין להם בעיה להעסיק אותך.

בדקתי בכל זכות. ממש ממש מוזר. בחיים לא שמעתי על זה שזה ככה. הפוך.. תמיד הסבירו לי אחרת.

חופשת לידה (תקופת לידה והורות)

את יכולה לצלם את החוק מכל זכות ולהציג בפניו.

בכל מקרה להעסיק מותר לו

השאלה היחידה זה האם את זכאית לתשלום דמי לידה על הימים שבהם את עובדת

הוא אומר שהפתרון היחיד זה להעסיק ולשלם בשחור וזה לא יקרה.

כלומר אם גם ככה את חוזרת לעבוד.

הוא לא יהיה זכאי לתשלום על זה כאילו?

לי יהיו 8 חודשים של עבודה

זה אומר שאני לא אוכל להאריך כמה שאני רוצה (בתיאום עם המעסיק כמובן) ללא תשלום?

יכולה להגיד לך שלי עכשיו יש 6 חודשי עבודה והמעסיק מאפשר לי להאריך מצידו.

לא בדקתי מה ההשלכות של זה 

אבל, מבחינת החוק זה תקופה יותר קצרה.

תסתכלי בכל זכות מה הפרטים

זה לא קורה בפעם אחת. זה יכול גם לקחת מעל שנה למצוא את המינון והסוגים המתאימים

אבל אני מפחדת להתמכר.

ציפרלקס פחדתי לקחת בלי השגחה של פסיכיאטר כי זה כדור שמגביר קודם חרדה לפני שהוא מרגיע אותה.

ואני מרגישה שאני נמצאת במקום שאם החרדה תתגבר אני לא אהיה מסוגלת להחזיק את החיים יותר.

אני כבר בקצה.

ציפרלקס לא גרם לי לשום תופעות לואי אם זה מעןדד.

אם זה מגביר לוקחים לוריואן בימים הראשונים. לא מתמכרים מזמן קצוב. תבקשי הדרכה מדוייקת כמה מותר

אתקשר היום

בבוקר הפחדים נעלמים לי ואני כאילו בן אדם אחר.

זה הזיה.

בלילה, בחושך הכל נראה מפחיד יותר.

לפעמים צריך פשוט להניח את המחשבות בצד, ולומר לעצמך שמחר בבוקר נטפל בזה..

אני בחרדה. פשוטו כמשמעו.

לפעמים מתפתחת להתקף ממש.

זה קורה בלילות כי קרו לי דברים בלילות ותמיד בלילות אני לבד. אין לי עם מי להתייעץ.

ומשם הפחד שלי.

זה פחד מהפחד שארגיש כשיקרה משהו בלילה ואני לבד וחסרת אונים (שוב, מבוסס על מקרים שקרו. חלקם קרו כמה פעמים)

בעלי נסיך ככל שיהיה במהלך היום- בלילה אין אותו בכלל.

הוא רוצה. לא מצליח. וגם אם מצליח כבר טיפלתי באירוע (וטיפלתי אני מתכוונת להתקשרתי לאונליין/ הזמנתי אמבולנס באחת הפעמים/ ניקיתי הקאות שחזרו על עצמם/ וכן על זו הדרך)

יש את ערן ועוד עמותות.

וכן, גם הפחד מהפחד מגביר חרדה.

תנסי לקבל את החרדה. ואפשר לומר לעצמך, או לבקש מהבעל שיאמר לך שזה גל, וזה יחלוף. (אלא אם הדבר מלחיץ יותר, וכדאי לחשוב על משפטים אחרים שמרגיעים בזמני חרדה גדולים)

בריאות ושמחה.

זה לא שאין התמודדות אבל היא ברמה אחרת לגמרי

ממליצה לך ממש להתגבר וכן לקחת

אם יהיו הרבה תופעות לואי אפשר להחליף

חבל על כל יום סבל

חיבוקים

זה נשמע שהחרדה היא ברמה גבוהה כל כך כל כך, שכן, הייתי ממליצה סתם ממקום חברי ללכת לרופאת משפחה ולהתחיל עם מה שיש (אבל!!! רק מי שאת סומכת עליה ויש ביניכן תקשורת טובה). את יודעת משהו? גם אם זה לא בדיוק המינון ולא בדיוק התרופה ה'בדיוקית', מרגע שאת מתחילה את הכדור הראשון - אחרי שבועיים יש הקלה מאוד מאוד משמעותית. וכמו שכתבו לך לוקחים כדורי הרגעה תומכים רק לשבועות הראשונים ומשתמשים רק למקרה הצורך שהחרדה עולה.

שנית, כתבת שאת לא יכולה יותר וכו'.

האם ניסית עוד דברים? מבינה ממש שזה יכול להיות צורך תרופתי אבל אף פעם לא ממליצים רק תרופה ושלום עלייך נפשי.

אם את בהריון או אחרי לידה אפשר לשאול את האחיות בקופ"ח שלך למי הן מפנות נשים בדיכאון אחרי לידה או סביב הריון, גם זה ליווי ממש מציל חיים, כי זה לא מספיק רק תרופה וזהו.

ממש מקווה שלא ייאשתי אותך

דעי לך שזה לא אשמתך!

והchat gpt גם עוזר לפעמים לדבר איתו באמצע הלילה כשאין עם מי, לשפוך לו הכל... יש גם התכתבות עם ערן בווטסאפ למצב שאת צריכה פתאום בלילה מישהו איתך.

מעודדת אותך לעשות כמה שיותר מהר דברים שיוציאו אותך משם, זה לא מקום להישאר בו!

תצליחי!

תחזקנה ידייך!

שתפלי אך ורק על שליחים טובים ורגישים אלייך!

לפסיכיאטר בתל אביב שמו ד"ר יצחק בן ציון

כבר ביום ראשון הקרוב בע"ה

מקווה שיהיה מזור לנפשי באמת

וזה לא דיכאון אחרי לידה. הקטן בן 4.

כי זה בעיקר מה שחשוב...

המון הצלחה 🫶

נכון שפסיכיאטר יכול לרשום עוד תרופות אבל בפועל א' ההמתנה נורא ארוכה

ב' הוא הרבה פחות זמין.

רופא משפחה נמצא יומיום או כמעט יומיום במרפאה ותמיד אפשר לתקשר איתו באפליקציה ולקבל מענה מיידי.

שירותי בריאות הנפש מאד משתדלים אבל תכלס המערכת הציבורית כורעת תחת העומס

וכשמשלמים 1500 לביקור לא רצים לשם כל שבוע (וגם בפרטי יש המתנה)

אז אם זה משהו קלאסי כמו חרדה או דכאון אז רופא משפחה, אם יש כזה רגיש וותיק (לא רופא שהתחיל אתמול)

אז הייתי לגמרי הולכת על זה

יש אפשרות להגיע לפגישת עדכון או שעושים בשיחת טלפון עדכון של המינון. פגישה של ממש בתשלום זה אחת לכמה חודשים ואם התרופות עובדות טוב גם לא צריך אותה.

אפשר לנסות רופא משפחה אבל זה לא אותו דבר כמו ללכת לפסיכיאטר

ללכת לרופא משפחה. לקבל תרופת קו ראשון (ציפרלקס/לוטרל)

במקביל לקבוע תור לפסיכיאטר.

עד שיגיע התור- יכול להיותכ בר שיפור.

דיוקים, התאמות הוא יעשה על בסיס ידע שכבר יש

וחשוב להגיד, תרופות פסיכיאטריות זה תמיד קצת ניסוי ותעיה.. זה לא שלפסיכיאטר יש בדיקות מעבדה שעל סמך זה הוא ממליץ

הדרך לצאת מזה, זה להבין שזה כואב, ומותר לכאוב

זה כואב לא כי הוא רע או התכוון לרע, אלא כי זה נגע בנו בנקודה כאובה מול עצמנו.

ככל שפחות נלחמים בכאב, ולומדים להקשיב לו ולחמול ולאהוב את עצמנו גם במקומות החלשים, לא רק שתצאי מזה, אלא תצאי מזה מחוזקת בע"ה. 

למה לדעתך זה טוב "לשמוע על חולשה"?

(נשמע על פניו מיותר)

זה קשור אליו ופוגע בו? זה ממקום שהוא מרחם עליך שאת חלשה ורוצה לעזור? ביקשת ממנו לחוות דעה בנושא או שזה שלך פרטי?

חסר קצת פרטים בשביל להבין...

לא יודעת אם זה נכון להעלות את זה מולך כשאת מודעת לזה ורוצה לעבוד על זה.

הרבה פעמים דווקא קבלת החולשה בחמלה היא זו שמובילה לשינוי...

בהצלחה!

אם מדברים על חולשה בצורה שיפוטית/ לא רגישה מספיק

זה פוגע

כולנו בעלי חולשות

חולשה היא לא דבר רע

היא חלק מהמכלול של האדם

אפשר לבקש ממנו לפעם הבאה שיהיה נטול שיפוטיות/ רגיש יותר

לא שזה בהכרח יעזור

הרבה אנשים לא יודעים להיות רגישים מספיק/ חסרי שיפוטיות 

Glamorique Kids תינוקות בנות חג המולד ליל כל הקדושים פאף טול שמלת, נייבי סאטן צהוב מכפלת זהב סרט נשף שרוול נשף שמלת מסיבת נשף, תחפושת קוספליי חמודה

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

Glamorique Kids תינוקות בנות חג המולד ליל כל הקדושים פאף טול שמלת, נייבי סאטן צהוב מכפלת זהב סרט נשף שרוול נשף שמלת מסיבת נשף, תחפושת קוספליי חמודה

את השאלה של הפותחת

חשבתי שהיא שאלה כמה זמן בהנקה בלי גלולות....

קיבלתי תוך כדי ההנקה

כמה זמן בהנקה בלי גלולות...

קיבלתי מחזור תוך כדי הנקה

9 חודשים מהלידה

אותי אחרי חודשיים שלחו לבירור רפואי

אבל לא הייתי עם גלולות בכלל. רק הנקה ..

יודעת שעם גלולות לוקח יותר זמן שיחזור לפעמים וזה סבבה.. אבל גם ... שלושה חודשים גג לא יותר..

אבל זה כי הייתי בתת משקל...

גם תלוי באיזה גיל מפסיקים להניק

כשהפסקתי בגיל שנתיים לקח חודש וחצי

כשהפסקתי בגיל 10 חודשים לקח כמעט 3 חודשים.

(אבל יש לציין שכשהווסת הגיעה מהר הווסתות היו קצרות מאד, ברמה של פספוס ביוץ, ואז בררתי ואמרו לי שתקין עד 3 חודשם שזה מתאזן, ובאמת ב"ה כך היה)

כמה חודשים לאחר לידה, למרות הנקה מלאה.

אני בהריוןן תודה לה'

בשוק כי לא חזר לי המחזור בכלל אז איך 😶

תודה לכן על התגובות!

מזל טוב ❤️

מנסה לעכל עדיין..

תודה!

רציתי להגיד לך לבדוק

אבל לא רציתי לפתח לך תקוות 😉

בדיוק חברה שלי גם ככה עכשיו...

הפסיקה להניק, חיכתה חיכתה... בסוף גילתה הריון....

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות.

את פשוט תפסת את הביוץ הראשון שהיה, אם הריון לא היה נקלט, את היית מקבלת עכשיו מחזור..

חלום,  אני תמיד מפנטזת על זה ולא מצליח

הדימום של הוסת מגיע אחרי הביוץ, אם אין הריון אז פשוט היה ביוץ,ב"ה נקלטת, ולכן לא הגיע הדימום של הוסת

(ז"א שהתהליך המחזורי, שבגללו אנחנו קוראות לדימום מחזור ולא ווסת, כן חזר לך, פשוט הוא לא הסתיים בווסת, אלא בהריון)

בדיוק העליתי שרשור על זה...

היה לי דכאון בהריון השני והלוסטרל ממש נתן לי קביים ועזר לי לצאת ממנו. זה לא קסם אבל מאפשר לזה לקרות עם עבודה קשה במקביל.

התחלתי לקחת שוב בימים האחרונים, מקווה שיעזור שוב...

בדרכ לSSRI יש תופעת לוואי של תאבון מוגבר

שזה לא דיכאון שמתפרץ ואז אני יכולה לנחם את עצמי שאחרי תקופה של תרופות וטיפול נפשי במקביל אז רגיל מהתרופה.

אצלי זה עצבות די כל חיי תקופות לפה ולשם עם עליות וירידות אבל בגדול זה מלווה תמיד .

ולכן לא יכולה לנחם את עצמי שזה רק לתקופה.

ולקחת תרופה מעכשיו לכל החיים מאוד מאוד מפחיד אותי. אוף

לעצמי.

כתוב בעלון בין שאר הדברים המפחידים שאחד ל100

איש התפתח אצלם גידול.

פחד אלוהים.

אוף אוף אוף.

כל כך רוצה וכל כך מפחדת.

תלוי במיקום שלו ובאם סרטני.

דווקא האמת שקראתי את העלון של אקמול..

התופעות לוואי היחידות שלו הן או במינון יתר או נדירות מאוד (אלרגיה)

שום דבר מפחיד מעבר לזה. 

את יודעת כמה סוגי טיפולים יש שמנסים לברר שורש של בעיה מסוימת ולפתור אותה? המון

קשה לי להאמין שאדם חי לנצח עם עצבות וצריך להיות תלותי בתרופה... 

השינוי הוא איטי מאוד ותמיד יש תקופות של ירידה ותקופות של עלייה. הלוואי באמת שזה פשוט יכול מתי שהוא להיפתר בלי תרופות.

לא יודעת למה אני סקפטית לגבי זה

כבר חשוף לי מידי להגיב גם לזה

אבל יש לי מה להגיד לך..

(מה שכן, אני אשכח באיזו הודעה מדובר..כי אני ממש עמוסה עכשיו.. אז מציעה לך להעתיק לי לפרטי עם הטקסט של ההודעה ושאמרתי שיש לי מה להגיד)

❤️‍🩹

אם זה באמת ישפיע עלייך. וואו. גאולה. באמת. (זה ממש לא פותר את כל הבעיות בחיים, אבל זה עוזר להתייצב, רגשות פרופורציונאליים לסיטואציה, מצב יציב שבו תוכלי לעשות התקדמות אישית בתחומים שחשובים לך, גם רגשית וגם פרקטית)

לא רוצה לדכא אבל לפעמים זה לא עובד…

תופעות לוואי לא מלחיצות אותי במיוחד, לרוב הן מופיעות בשבועות הראשונים של הטיפול ואז מחליפים ושלום. 

לקחתי לוסטרל פעמיים, כל פעם לתקופה של שנה בערך, בשילוב טיפול רגשי, הרים אותי חזרה לקרקע.

זה לא פותר כלום. באמת.

אבל זה מפזר קצת את הערפל ומאפשר להתמודד ולעבוד כדי לצאת מהבור. ככה אני הרגשתי לפחות.

לדעתי זה לא פותר את הבעיה מהשורש, גם אני הייתי בעצב תמידי כזה במשך שנים, כן מרגישה שיצאתי מזה.

בעזרת טיפולים פסיכולוגים, להבין על מה זה יושב.

ובעזרת דאגה לעצמי, לשים אותי במקום גבוה יותר בתדירות גבוהה יותר, לדאוג שבאמת בכל יום יש דברים שממלאים אותי ולא רק נתינה והתרוקנות.

הכדורים לגמרי עזרו לי להרים את הראש מעל המים לתקופות.

ממליצה גם לעשות בדיקת דם ובתוכה בדיקה של הורמוני בלוטת התריס ( חלק צריך לבקש במפורש והם לא כלולים בבדיקת דם שגרתית) יש להם השפעה מאוד גדולה על מצב הרוח.

אצלנו הכל הסתדר ונגמר כשגמלתי מהנקה...
(אל תגמלי בגלל זה, אבל זה בהחלט נותן תקווה)
אני הרגשתי לפעמים שזה מעין פיצוי של הילד את עצמו לזמן עם אמא, השתדלתי בעיקר בגילאים הקטנים, להשאיר איתי ביום חופשי, לקחת מוקדם יותר.
לא יודעת אם עזר...אבל לילד זה עשה טוב בטוח.

הילדה שלי הייתה איתי בבית, אז גם ביום הייתה דבק אליי😅 הייתי ישנה איתה כשהייתה יונקת אז שינה קיבלתי גם אם לא איכותית. ובסוף כשהייתה בת שנתיים וקצת עשינו תהליך של הירדמות עצמאית וגמילה מהנקה שהעביר אותה לשינה כמעט רציפה, ובגיל שלוש כשנכנסה לגן כבר ישנה רצוף לגמרי...

בהצלחה רבה ומקווה שאצלך זה יהיה מהר וקל יותר אצלנו🙏🏻

מה היועצת הנקה אמרה לך?

תנסי מסאז עמוק ועיטוף

נשמע שחסר הרגלי שינה ותצטרכו לעבוד על זה. מהניסיון שלי זה לא מגיע לבד.

מצד שני את אומרת שאת מנסה לעבוד על הרגלי שינה וזה לא עובד. אז קודם כל צריך מלא סבלנות והתמדה. זה יכול להיות תהליך ארוך ובהתחלה יכולה להיות רגרסיה. בדרך כלל תוך שבוע- שבועיים תהיה התחלה של שיפור.

זה שהיא נדבקת אלייך מרגע שאת חוזרת- נשמע רגשי. יכול להיות שקשה לה שאבא במילואים? אולי עדיף לחכות עם התהליך של הרגלי שינה לאחרי סוף הסבב?

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

אם יש צפי חזרה ומתי.. הן ממש עונות בשמחה

וגם, נכנסתי לאתר לראות וראיתי שיש שם חדש משאבות לבישות של הייגן! שזה נשמע מטורף אבל אין לי ניסיון איתן כי זה חדש חדשש

היום שומעים עליה פחות 

אבל שמעתי שהיא גם אחת המעולות.. 

לא ניסיתי אבל ממש מעניין אותי לבדוק אותה

זה באמת כמו שהם אומרים?

היא היתה לי טובה, אני ממש מתקשה בשאיבות

היא חזקה ויעילה

הבאסה איתה שיש לה מלא חלקים היא גדולה ומורכבת

במרץ אמור לצאת גרסה לבישה נשמע לי מדהים מעניין איך היא תהיה

השאיבה נעימה יותר

והתפוקה של החלב גדולה יותר בהשוואה למשאבות האחרות כמו שהם אומרים

עוד יתרון משמעותי זה שיש שם התאמה דינמית לגודל הפטמה וזה ממש נח.

האמת אם זה מעניין מישהי שסבבה לה לעקר או לקנות חלקי חילוף אני רוצה למכור, מירושלים, כי ברור לי שללידה הבאה עד שהיא תגיע בעז"ה (אין שום תכנון כרגע ;) ) אני אקנה אחת לבישה (אולי את שלהם נראה מה יהיו הביקורות עד אז)

Ardo melia

כמו הביאמבה אבל להבנתי המשאבה יותר חזקה

שואבת לי טוב ולא כואבת

מה שכן לפני כמה ימים לא שאב לי ככ מצד אחד וכאב ונראה לי לא היה מונח טוב אז עכשיו יותר שמה לב לזה

אני משתמש בו פעם ביום יומיים לא הרבה

אני הזמנתי סט חילופי ככה שתמיד יש לי שתיים שזה נח ( לחזרה לעבודה )

אם משהו יכול להביא לך מחו"ל זה ממש חצי מחיר 

1. לבדוק אם יש בבתי מרקחת סוגים עם ריכוז גבוה יותר של החומר ואז אפשר לתת פחות כמות במזרק כל פעם

2. לשים את המזרק ממש בצד של הפה ולתת בבת אחת. ה מרגיש לא נעים אבל זה מדלג על בלוטות הטעם (זה היה המלצה של הרופא) ומקל על האירוע

אפשר לשים בפטמה של בקבוק, או לטפטף ומיד לשים מוצץ.

בריאות שלמה.

נשמע מאתגר.

(אולי יש בטיפת חלב)

אז אפשר גם לחבר לזה את המזרק ותוך כדי הנקה להשחיל לו לפה.

(כדאי לוודא עם רוקח שמתאים לתת ככה - מבחינת זה שהתרופה מתערבבת עם החלב).

לאמא שלי יש 8 ילדים, והיא מבחינתה היתה רוצה עוד אלא שמבחינה רפואת היא היתה צריכה להפסיק ללדת.

אני מרגישה שהיא משליכה את זה בלי לשים לב עלינו.

היא אף פעם לא מעירה לי ישירות אבל כל היום מדברת איתי על הדור של היום, כמה בשביל כל שטות נשים לוקחות מניעה.

וזה כואב לי.

אני אף פעם לא לקחתי מניעה. אבל הי, לפעמים לוקח לי יותר משנה להכנס להריון, מאז שאני מסיימת הנקה.

ובכלל, זה אישי. וזה לא נעים לי שאת מדברת איתי על זה

ואם ארגיש צורך לקחת מניעה- אני רוצה לקחת בלי להרגיש שבגללי אין לה מספיק נכדים כמו שהיא רוצה

ואני מגדלת אותם, לא היא

אז מה זה קשור אליה?

ואני מאמינה שאמא בריאה בנםשה עם כוחות נפש לילדים זה חשוב יותר...

אז כאילו זה היה אמור לכאוב לה שהילדות איתה היתה קשוחה מאוד.

וחיבוק לך ❤️