אז ככה , אני טיפוס הרבה יותר שכלתן (גם יותר קרה באופי), פחות רגשית ופחות נפגעת , בעלי בדיוק ההפך - נפגע מאוד , אוהב מאוד, ורגיש מאוד.
אנחנו מאזנים מאוד אחד את השנייה ב"ה וסהכ אפשר לומר שיש לנו אחלה זוגיות תודה להשם, למרות השוני.
כרגע אנחנו במעקב הריון עודף , אני מחר בערב מתחילה שבוע 41, עלינו כל יומיים וחוץ ממשקל גדול (משהו שהיה גם בלידות קודמות), ב"ה כמות המים ניטור מנח עובר וכו תקין (הרופאים לא דוחפים אותי לזירוז חוץ
מההמלצה שאולי כדאי לך כי העובר יגדל וכו').
בעלי ממש מתרגש לקראת הלידה אבל מבטא את זה בלחץ , אני כל יומיים כשעולים לביקורת מנסה לרמוז לו שלא יפסיד עבודה ושהוא ממש לא מוכרח לבוא איתי אלא להפך, אני מעדיפה לצאת מוקדם בבוקר, שיפזר את הילדים, לעשות את הביקורת ולחזור כל עוד הכל תקין בע"ה .
הוא מתעקש לבוא ולהיות חלק, אני לא מונעת ממנו וזה גם נתן לנו מעט זמן זוגי שהיה חסר לנו מאוד; אבל אני אומרת לו שבעיניי מיותר שהוא ככה מול העבודה שלו, כי הימים שבאמת אצטרך אותו יהיו הימים שלאחר הלידה .
אז איפה הבעיה מתחילה ?
שבת קודמת היינו צריכים להתארגן על סידור לילדים למידה ותתפתח לידה (המשוער היה שבת אחרונה ), אמא שלי ואחיות שלי באו וכו, השבת אמא שלי הזמינה את שאר האחים שלי אליה , ולא רציתי שהיא תבטל אותם - אמרתי לבעלי שיש שתי אופציות , או שאמא שלי תבוא עם אח שלי ובת זוגו , ועם עוד אחות קטנה שלי- לי זה באמת לא מפריע , בעלי לא רצה כי אין לי כוח להרבה אנשים ואירוח , שחררתי וכמובן לא לחצתי .
אופציה ב הייתה ההורים שלו אבל הם גם הזמינו לשבת את אח שלו והילדים שלו כך שיצטרכו לבטל אותם אם הם באים אלינו והסברתי לו שלא נעים לי לבקש מההורים שלו בגלל זה כי אני לא רוצה לבאס את גיסי וגיסתי שחיכו להתארח .
בעלי החליט שעדיף שנדבר עם ההורים שלו (יכול להיות שהוא העדיף פשוט זוג הורים אצלו בבית מאשר את אמא שלי ואחים שלי שזה גם בסדר, מה גם שאני בנקודה שבאמת אין לי העדפה לשום צד וברוך השם מסתדרת מאוד עם חמותי ואוהבת אותה , אני נטו צריכה סידור לילדים שבבית למידה ותתפתח לידה בשבת).
אז בעלי התחיל להיפגע מעצם זה שאנחנו צריכים לעשות טלפונים לכולם ולדאוג לסידור , עכשיו אני ממקום שכלי מסבירה לו שזה לא שההורים משני הצדדים עוצרים את כל החיים כי עומד להיוולד בע"ה עוד נכד, ושיבין שהגיוני שיש לאנשים לו"ז. הוא מבחינתו מצפה שאמא שלו או אמא שלי יתקשרו ויגידו מה עם שבת אנחנו נבוא אנחנו נעזור וכו,
אני רואה את זה ממקום יותר שקול שאם אתה צריך עזרה אז אתה מבקש אותה.
בקיצור בסוף חמי וחמותי יבואו , אבל בעלי רב עם חמותי שהיא לא הציעה את זה מעצמה ושאנחנו היינו צריכים להתקשר בכלל (אני ברקע מנסה להזכיר לו כיבוד הורים ושיירגע), חמותי מכירה את זה שהבן שלה רגיש ולחוץ במצבים כאלו אז זה לא התפתח מדי אבל עדיין אני כאילו עוצרת ואומרת לו "מאמי אני מבינה שאתה רגיש ולחוץ ורוצה שהתינוק כבר יצא ולהיות אחרי הכל , אבל אני צריכה לבוא ללידה רגועה ולא יכולה עכשיו להכיל את הרגשיות יתר שלך , אני זאת שאמורה להיות עם הורמונים חחחח"
עכשיו חזרנו מבית חולים והוא פשוט עלה למיטה במחשבות , אני נותנת לו את המקום שלו אבל היי מוצאת את עצמי מתלבטת בין לצאת לסופר לקניות לשבת , לבין להחליף
מצעים ולנקות 
(זה כבר אישיו גם אצלי , גם אם אף
אחד לא היה בא לשבת הייתי מסדרת וכו כי אני לא מסוגלת לשבת יותר מדי בחוסר מעש ונחתי מספיק השבוע כי יצאתי לחופשת מחלה עד הלידה …)
אבל כאילו בוא תראה אותי שנייה , קח יוזמה בוא נצא ביחד לקפה אם אתה כבר לא עובד היום, נמשיך לקניות קצת
לשבת , כאילו מה אתה משתבלל לי עכשיו בפגיעות שלך ובציפיות שלך מכל העולם.
