פורום הריון ולידה (עמוד 1740)

חוסך קצת בכסף.

טכנאיתת זה זול יותר מרופא...

אם בלאו הכי נכנסים לרופאה. זו כנראה העדפה של הרופאה, או שאין לה מכשיר אולטרסאונד או שהיא  סומכת על הבדיקה של הטכנאית (בצדק, הטכנאיות הכי טובות באולטרסאונד) או שפשוט נוח לה שתעשי אצל הטכנאית ובינתיים היא יכולה לראות מטופלות אחרות- כלומר עניין של תכנון זמן.

גם אם אני זוכרת נכון טכנאיות לא נושאות אחריות על פיענוח אלא רופאה, למרות שהבדיקה עצמה תלויה בדיוק של הטכנאית.

בקושי יש לי כח ללכת לרופא, אז ללכת לכמה רופאים?!

בעבר הייתי הולכת למרכז בריאות האישה עמוס לגמרי, והייתי מבלה ככה בוקר שלם בכל פעם
אהל אז מצאתי מרכז בריאות האישה קטן יותר, והכול הרבה יותר מהיר. אבל בעיקר - למדתי לסרב לא"ס בכל תור שיש... לא צריך בהיריון רגיל ובריא לעשות א"ס בכל חודש וחצי. (לא תמיד זה עבד לי, אבל זה הרעיון) ככה זה כבר חוסך זמן...

אין לרופאה בחדר מכשיר. זה תלוי מרפאה.. וגם הרבה פעמים הטכניות יותר מקצועיות אז אם רוצים משהו יותר מדוייק מפנים לטכנאית.
אבל זה באמת מציק
ומבזבז המון זמן

הטכנאיות מדוייקות ומבינות הרבה יותר מהרוךאים..
אז זה דוקא כדאי..

ומבינה לגמרי שזה טרטור..

של האולטרסאונד.
הרופא מתמקצע בהרבה דברים, בין היתר באולטרסאונד, אבל זה לא עיקר ההתמקצעות.

אצלנו זה ככה
הרופא מביא הפניה וקובעים תור לאולטרסאונד.
למדתי לבקש מהרופא דרך האפליקציה ורק אז לקבוע תור לטכנאית וככה אני חוסכת לעצמי ביקור כפול.
במילא אם תהיה תוצאה חריגה הטכנאית תגיד לך לפנות לרופא או שהרופא יקבל את הנתונים ויתקשר להגיד שיש בעיה.

אם זה הריון בשוטף ככה,
אפדר לבקש מהרופאה כבר הפניה לאולטראסאונד לפעם הבאה, ואז את מתחילה ישר משם וחסכת לך את ההמתנה הראשונה..

ובשביל בדיקות מדוייקות צריך מישהו שמומחה לכך.
*הרופאים שעושים סקירה ושקיפות זה רופאים שלמדו בנוסף גם את התחום הזה.

רופא עם אולטראסאונד פגשתי רק בסקירה בד"כ.

למדתי לייעל, בכל תורלהכנס קודם לאוטראסאונד ורק אחכ לרופאה (גם קבעתי ככה את התורים שלי מראש. רק צריך לדאוג חהפניות, אפשר לפעמים בטלפון דרך המזכירה, ואפשר בסוף התור לבקש את הבדיקה הבאה, שכבר תהיה לך ההפניה.

בהצלחה רבה

ממליצה בחום.

עשיתי אצלה גם קורס עם בעלי וגם היא היתה התומכת שלי ללידה ואני מרוצה עד הגג!!

 

אם את רוצה תשלחי לי בפרטי

לא מכירה אותה. היו פה הרבה המלצות עליה.

לגמרי ממליצה
אנחנו עשינו אצלה והיינו ממש מרוצים

מלי טובי בירושלים

פשוט כיף

עברתי 3 עבודות בחצי שנה מתסכול.
בעבודה הנוכחית אני 3 שנים. ועדיין יש דברים שיכולים להעלות לי את הסעיף
למדתי להתעלם

חוסר המודעות שלה מוציא אותי מדעתי

נמאס

את תעשי את העבודה שלך.
אל תחפי על אף אחת.
מי שלא מספיקה בעיה שלה.
אם לבוס יש תלונות תסבירי לו.
ותתעלמי ממנה

אבל מעצבן אותי

מעצבן אותי פשוט מעצבן אותי

אני לא יודעת אפילו למה

אולי אני לא מתחברת לאנשים לא חרוצים ולא רציניים וזה מעצבן אותי

חוסר מוסריות מטריף לי את הדעת.
אבל אני נטרפת מול בעלי ולא נותנת לאחרים את התענוג.

מסכן בעלי אני כל יום באה עצבנית שופכת את כל שעל ליבי הוא מסכים איתי ב10000 אחוז שזה כבר מוגזם

 

אבל די כבר די כמה בן אדם יכול להכיל

חיבוק גדול❤️
שונאת שזה קורה לי
והמלחמות הפיזיות האלה מתישות נורא נפשית

באמת!!! והתלהבתי מהעבודה שלי שהיא קלילה וזורמים פה

התהפך הכל

מאז שכתבת על הסימפיו אני בשוק שאת בכלל עובדת. יש לך אפשרות לשמירת הריון?

אני לא מנסה אפילו לנסות להוציא האמת שאין לי כוח נפשי לזה להתעסקות הזאת ולא יכולה להרשות לעצמי לשבת חודש בבית ולקבל סירוב מבטל"א.. אז עובדת :/

אני עובדת בישיבה כן זה גם נורא כואב לי כל תזוזה כשאני קמהה... מה נעשה, נשרוד חח

בתקווה שכשלא אהיה הבוס גם יעריך את עבודתי פעם אחת ולתמיד

הבוס ילמד להעריך את העבודה שעשית ויבין מי הבעייתית

זה מה שבעלי אמר לי בדיוק!

Contraception - מכון פועה

אשמח לסיכום כתוב אם מישהי רואה

יש לי זום אחר באותה שעה בדיוק אבל מסקרן אותי מה הם יגידו..

מאוד אשמח אם מישהי תעלה לכאן סיכום..

מקווה שאצליח לסכם..

מעולה! אשרייך!!

מצ"ב סיכום השיעור.
מקווה שסיכמתי טוב ולא פספסתי...לא קל עם תינוקי קטן להקשיב לשיעור 😜
20211026215100.docx

לא הצלחתי לסכם
סיכמת מעולה!

לא הספיק לדבר על קוטלי זרע והתקנים

מה הסיבה לזה? איזה יתרונות יש בהן?

אז זה נתפס כאמצעי זול, נח, גמיש, לוקחים מרשם הולכים לבית מרקחת, מחברים עושים מה שרוצים ומפסיקים כשרוצים.

זה היה נפלא אלמלא שלל תופעות הלוואי
וההכרח לדייק בזמנים
שעליהם פחות דיברו ולאט לאט מבינים אותם יותר ויותר

בעולם הפרוץ מינית מאוד מקובל שנערות מגיעות לגיל העשרה המאוחרים ופשוט מתחילות לקחת גלולות, לפעמים כדי להתמודד עם אקנה ולפעמים כדי להיות רגועות ולאפשר לעצמן לבלות בלי פחד

אני כבר לא בטוחה שהנתון הזה כזה מדויק היום. זה כנראה עדיין הכי רווח אבל לא בפער כמו פעם. הרבה יותר פונות לאמצעים אחרים

זה מה שהיה להם לומר? לפחות היי נותנים שם אחר- התאמות בתחום הגלולות או משהו.
חידושים באמצעי מניעה? בואי לגלות את הדור הבא… לא נסחפו בכלל 🤦🏻‍♀️

אבל הוא היה עסוק לפחות חצי מהזמן להסביר על האנטומיה ואיך המנגנון עובד.
שוב, זה חשוב. אני לא מזלזלת אבל נראה לי שבתור נשים יש לנו מעט ידע אנטומי בתחום

במחקר שעשו על גלולות הנקה.
מה עושים במצב שאשה מדממת.
ראו שבדכ הדימום מגיע אחרי 6+- ימים מתחילת הלקיחה.
הגיעו למסקנה שהגיע טוב להוסיף פרימולוט נור ולא להכפיל מינון כמו שחשבו פעם.

מאכזב.
למה תמיד הגלולות נתפסות כאמצעי מס' אחת.
למה אם יש דימום פותרים אותו בעוד גלולה.
חשבתי שנשמע איזה חידוש אמיתי.

גם פרימולוט נור זה כדור "חזק" שיכול עוד יותר להשפיע על החשק ותופעות לוואי אחרות, ולי זה נראה שהתופעות לוואי האלו לא מספיק מדוברות.

יש כתמים? תוסיפי עוד גלולה, עוד הורמונים
כאילו זה נורא פשוט ואין לזה מחיר

כאילו הדבר הכי נורא זה אם יהיה הכתמות וכו'..
ממש לא...
יש חשק מיני שמושפע.. מצבי רוח וכו'..
חשבתי יהיה חידוש שימצאו את הדרך השפויה למנוע

ובאמת מבאס שזה ה"חידוש"

וואלה לא אמרתם בזה כלום🙄 קיוויתי לחידושים אמיתיים.

להן או לבעל. ויכולים להיות כמובן סיבוכים כמו בכל דבר.
בקשר לשאלה השניה ההתקן לא משפיע בכלל על פוריות וברגע שמוציאים המחזור הבא יהיה רגיל. אומרים שדוקא סמוך להוצאת ההתקן יש סיכוי טוב יותר להשתרשות ברחם

נבדקתי והכל תקין, הכאבים מציקים ולא מפריעים לתפקוד, הם פשוט שם ברקע מידי פעם.. לא ברמה של משככי כאבים.

ועוד שאלה - יש לך גם דימומים בין מחזורים? או כמה ימים לפני מחזור? 

כי שמעתי משהו כזה , אבל לא הבנתי אם זה ככה לכל הנשים או שרק לחלק קטן.

מאוד
בפעם הזו אין לי כאבים חריגים אבל אולי כי מראש אני משתמשת בתחבושות האלו

לא היתה שום בעיה אחרי ההוצאה, נכנסתי ב"ה להריון מייד. אפילו בלי לקבל מחזור נוסף על זה שהוצאתי בו( פעמיים).

הבנתי שהם די אותו דבר

כמה ימים לפני מחזור כתמים לפעמים ומחזור חזק יותר.

בלרין הוא פיתוח של ד"ר ברעם, התקן שהצורה שלו משתנה בתוך הרחם לכדורי..
אני לא ממש יודעת מה בדיוק ההבדלים חוץ מזה..

אמור פחות להפריע לרחם ולגרום לדימום התאוריה. אבל בפועל משתנה בין אחת לאחת כמו כל התקן אחר.

סליחה על הנצלוש

אם לא רוצים בשרי אז דג כלשהו
למשל סלמון בתנור, שניצל דג, קציצות טונה
עם פסטה ברוטב עגבניות/קוסקוס עם ירקות/פירה/פתיתים/בורגול/אורז/קינואה
בעיקרון נראה לי שגם חביתה עם לחם וירקות יכול להשביע, מקסימום לאכול חביתה מכמה ביצים עם יותר לחם.
אפשר גם פסטה מוקרמת, פיצה, לזניה
מרקים למיניהם עם קטניות כדי שישביע ואפשר להעשיר בשמנת

אתם אוכלים צהרים בשרי? למה שלא תעבירי לערב וזהו?

נראה לי גם לא הכי בריא 😏😏🤷‍♀️

תאכלי הצהרים בשרי עם ירקות בלבד
ובערב תשבי איתו ותאכלי את התוספת פחמימה פלוס חביתה נגיד, והוא יאכל בשרי והכל

עדיף את החלבונים בערב, אבל בהחלט לא קרוב מידי לשינה, עדיף שעתיים לפני לפחות.

בצהריים האוכל הבשרי גורם לכבדות ועייפות להמשך היום אז בעיקרון זה ממש עדיף בערב,

חחח לא שזה מה שאני עושה אבל זה מה שאני יודעת שעדיף מבחינה בריאותית, ואם כבר בריאות אז עדיף כמובן חלבונים מהצומח (קטניות) ולא מהחי.

בתאבון

ההיפך. בצהריים הגוף שלנו בשיא הפעילות, ולכן הפירוק של האוכל יותר טוב בצהריים ועדיף את הארוחה הכבדה בצהריים. לקראת הערב הגוף מוריד הילוך, מתחיל להתכונן לשינה ועדיף משהו קליל יותר.

האמת שסלמון בתנור לוקח ממש מהר
מרקים ותוספת פחמימה אפשר להכין בכמות גדולה שתספיק לכמה ימים

סלמון אצלנו זה רק בשבת וגם זה לא תמיד 😁
פינוק יקררר

אבל כן צריך איזה 45 דקות במטבח .
אורז, אפונה, וקציצות בשריות ברוטב
מרק ירקות עם קוסקוס
אורז, עדשים וסלט גדול
תפו''א בתנור
קישואים מבושלים
קציצות טונה , אפשר גם בתנור

אבל בשביל ארוחת ערב מלאה למשפחה שלמה, זה מה שצריך כדי להכין כמה דברים זריזים.
מה לעשות, א''א לא להיות במטבח וגם להנות מארוחה טובה...

אבל לא חייבים
אלא אם כן יושבים להסתכל על הסיר כשהוא מתבשל.

לגלגל קציצות לוקח הרבה זמן... לזרוק עוף לסיר/לתנור לוקח חצי דקה (אם מכינים עם העור.. לנקות לוקח יותר)
לחתוך סלט לוקח הרבה זמן
לחתוך פלטת ירקות לוקח 5 דקות
אורז - 2 דקות
תפוחי אדמה בתנור אם מכינים עם קליפה לוקח שמינית מהזמן.

מהמרקים - הכי מהיר שלי זה מרק אפונה (מוסיפה בצל, בטטה וכוסברה)
וההכי מושקע זה מרק דלעת (כי צריך לקלף המון ירקות)

לי יש מנדולינה שהיא יד ימיני במטבח. אני מניחה אותה מעל הסיר וקוצצת בה הכל בקלות ובמהירות - בצל לטיגון, ירקות למרק וכו' וכו'. שוטפת מיד לאחר השימוש במים בלבד.

אורז זה לא שתי דקות, צריך לברור, צריך לשטוף, ולוודא שמכבים בזמן את האש.
תפוחי אדמה אני לא מקלפת, כי אוהבים פה עם הקליפה ..ועדיין לוקח זמן לחתוך.
פלטת ירקות לוקח לי עשר דקות. כדי שיהיה מספיק לכולם באמת אני צריכה לחתוך הרבה...
עוף בתנור - להוריד את העור ..אני תמיד מורידה. זה זמן. יותר קל לי לעמוד חמש דקות ולהכניס קציצות לסיר עם רוטב.

אבל איך שלא תסתכלי על זה, הכנת אוכל לוקחת זמן, וככל שיש יותר סועדים זה יותר זמן...
ארוחת ערב לשני ילדים קטנים זה באמת עשר דקות. ארוחת ערב לגדולים, והרבה, זה הרבה יותר זמן.
וגם צריך לסדר קצת אחרי הבישול...
אז כן, לוקח זמן.
ככה זה.
אבל אפשר לעשות עם הילדים או תוך כדי שיחה איתם ואפשר שהם יעסיקו את עצמם ואני אבשל לי בשקט.

אבל לא חייבים כל כך הרבה זמן...
אפשר בכיף להכין ארוחה טובה למשפחה ברבע שעה. שלא לדבר על זה שהילדים יכולים להיות שותפים (למשל לקלף ולחתוך ירקות - אצלי מגיל 3-4).

פעם הייתי יושבת שעות לברור קטניות. היום אני שופכת כמות קטנה (נגיד רבע כוס) על צלחת שטוחה ומסתכלת מלמעלה לראות שאין שום דבר בין הגרגרים - ומעבירה לסיר. ככה זה רץ ממש מהר.
ואפשר להשקיע עוד כמה שקלים ולקנות קטניות בואקום.

ולזכור לכבות את האש? נו באמת...

גם אני מורידה את העור מהעוף, בין השאר כי מכינה רק בסיר (אין לי תנור בשרי). לכן אני לא מכניסה את זה לקטגוריית המהירים *אצלי*.
לך לוקח 5 דק' לגלגל קציצות לרוטב (באמת?! הלוואי!) לי זה לוקח רבע שעה לחצי קילו קציצות, שלא לדבר על זה שצריך להכין רוטב קודם... אז לכל אחת יש את המהירים שלה... הנקודה היא שיש כזה דבר ארוחות טובות ומהירות.

זה יכול להיות מרק - עדשים, אפונה, ירקות, סולת, גריסים
טוסטים אולי..?
קציצות דגים קנויות ולהוסיף רוטב? שקשוקה?
קשה לי לחשוב על מגוון של דברים לא בשריים, בדרג האופציה הבשרית היא הכי קלה

אין ארוחת צהריים בשרית רצינית ..

לא נראה לי שיש כאלה שעושים 2 רציניות. אחת קלילה ואחת רצינית וכבדה.. פשוט תחליט מתי מתאים לך מה

זה עניין של מנטליות.

שפשוט תעבירי את ארוחת הצהריים המושקעת לערב ובצהריים תעשי קליל את מה שכתבת (חביתות עניינים)

פלאפל
פתיתים ושקשוקה
פיצה, פסטה מוקרמת, לזניה וכדומה, או פסטה ברוטב פרווה.
לצ'ו (קוביות ירקות מטוגנות טיגון קל במחבת, ובסוף מוסיפים ביצה ומקשקשים) עם גבינה ולחם
חביתה מושקעת / חביתת ירק / אומלט
פנקייק (או מקביליו - לביבות גבינה, בלינצ'ס, קרפ)
לחם מטוגן או ביצה בקן.
טוסט או פיצה פיתה
אולי מושקע וקליל? מוזלי



מה בעלך אוכל בצהריים?
הייתה תקופה שבעלי לא היה בבית בצהריים, והיה אוכל את ארוחת הצהריים שבישלתי - בערב (ביחד עם ארוחת הערב גם... כמובן כשלא היו בשרי וחלבי).

שקשוקה, פסטה ברוטב חלבי, לזניה, לביבות למינהן
ליד סלט גדול ומושקע...

שהייתי שמחה לבקר בה 😅

שקשוקה- לקנות רוטב מוכן
בורקסים קפואים- לתנור

מנסה לחשוב איך להכניס את זה ללו"ז

בעלי אוכל צהריים מאוחר. 4-5.
אז אני או מבשלת מהערב או בצהריים, ואז הבנות ואני אוכלות כשחוזרות מהמסגרות, או שאני מחכה לאכול איתו בסביבות 4-5.
ערב אנחנו לא יושבים לאכול יחד בד"כ.
ובעלי לא אוכל בערב, כי הוא אוכל לפי שיטת צום לסירוגין.
אבל, אם אתם מתיישבים פעמיים ביום, אני חושבת שהייתי מתקציבה לזה 20 דק' חצי שעה גג גג כל פעם עם עזרה מהילדים- להביא ירקות מהמקרר, לשטוף, לערוך שולחן, וכו'.

כיוון ששנינו עובדים (כרגע בחל"ד ב"ה, אבל בד"כ) עד אחה"צ/ערב.
את צודקת, ננסה בעז"ה 👑

אפשר להכין מרקים, ובעלך יכול לאכול עם לחם/קרוטונים..
מרק כתום
מרק אפונה
מרק עוף
מרק ירקות
מרק עגבניות
מרק עדשים


🍲🍲🍲🍲

אם היא מתהפכת זה אחלה.. זה סימן שהיא מספיק על הבטן
חןצמיזה אפשר להשאיר אותה על הבטן אם תשכבי מולה ותדברי אליה, תעשי לה קולות... כאלה

אני הרבה פעמים נמצאת לידה ומראה לה משחקים מעניינים, אבל היא בעיקר מנסה להתהפך😅

שתראה את הפרצוף שלך.

אני אישית מודדת זמנים כדי לוודא שלאט לאט הוא שוכב יותר זמן.
גם שלי לפעמים מתהפך, רז אני שמה יד לחסום אותו. לא חושבת שזה שהוא מתהפך לבד אומר שזה מספיק לו, כי הוא מתהפך מגיל שבוע.

וזה רעיון טוב למדוד זמן. לא חשבתי על זה

אני משתדלת לשים אותו על הבטן כל פעם ששמה לשחק וכשהוא מתבכיין אז הופכת (עוד לא יודע להתהפך לבד מהבטן לגב, רק מהגב לבטן). אותי מרגיע שאני רואה התקדמות ביכולת שלו על הבטן, מרים ראש וחזה יותר, זז יותר, נשאר קצת יוצר זמן, מושיט ידיים למשחקים, מנסה לזחול. אם הוא היה לומד להתהפך מהבטן לגב זה בכלל היה מרגיע אותי
וגם עוזר לשים לו הגבהה מתחת לחזה, שמיכה מגולגלת או כרית קטנה או כרית הנקה, ככה קל לו יותר להרים ראש והוא מסכים להיות על הבטן אפילו לעשרים דקות (אם הוא לא מחליק מהשמיכה)

אני אנסה לשים לה משהו מתחת לחזה ונראה איך זה יעבוד

הבת שלי לא היתה מרימה מספיק את הראש ולא לאורך זמן ופשוט לא יאומן איזו קפיצה היא עשתה אחרי שקניתי את המזרן.
אין בו אלמנטים מיוחדים חוץ מזה שהוא גדול ונח.
קל ופשוט לפרוס אותו, ככה שזה דירבן אותי לשים אותה שם הרבה.

יש לך ילדים גדולים יותר?
אני הייתי מבקשת מהם לקחת צעצוע ולגרות אותה להרים את הכאש להסתכל עליו
לרשרש איתו ולהזיז כדי שהיא תעקוב ותרים את הראש לכל הקשת ראיה
הם היו עושים לה ככה כל יום כמה פעמים ביום
וזה ממש עזר לה
אם היא הכי גדולה שלך, אז תעשי לה את..

היא הבכורה והיא מזיזה את הראש לצעצועים ועוקבת אחריהם, אנחנו עושים לה את זה
פשוט היא די מהר מתייאשת מלהיות על הבטן ואני קצת חוששת שזה יפריע לה לזחילה

ישנה 18 שעות ביממה..

קוואלה זאת חיה חמודה

עונה
לו הייתי חיה הייתי עצלן. קוף כזה שמחבר עצים כל היום עם חיוך
לו הייתי צמח, הייתי אלוורה, צמח שמנמן, ג'לי כזה מבפנים
לו הייתי מאכל הייתי סופגניה, שמנמנה ומתוקה ❤
לו הייתי ספר, הייתי רומן קיצ'י במיוחד-, כזו אני קיצ'י קיצ'יייתתת
לו הייתי רוטשילד- יש כמה דברים.
א. משדרגת לבית גדול ומרווח שיש מקום לרוץ, לארח, ולנוח.
תכנית חיסכון משמעותית שאוכל לחתן ולקנות דירות לילדים שלי בנחת
מקימה ארגון שתורם עורכי דין מהדורה הראשונה לאנשים שנעשה להם עוול ואין להם. כסף לעורך דין טוב אבל בטוח יזכו במשפט. תביעות בסגנון שבן גביר מטפל בהן.

אבל בחיה הייתי בוחרת לך נמלה
את נראית לי ממש חאוצה ולא עצלנית♥️

כרגע, לקחתי יום מחלה כי אתמול הגרון טיפה כאב
תכלס מרגישה טוב ברוך ה', חוץ מהסימםיוליזיס
ושוכבת במיטה מהבוקרררר

קורעת את!
תפסיקי כל היום להגיד שאת שמנה! יש בך עוד המון דברים חוץ מתאי שומן רכים וחמודים!

ועכשיו בנימה רצינית...
זה משהו גדול בחיים שלי שמפריע לי ומתבטא בכל דבר שאני עושה, משפיע לי על הכל, אז עדיף לצחוק מלבכות...
מחכה ללדת ולהתחיל לרדת 🙏🏻

בגלל זה זה קפץ לי לעיניים.
כשהייתי נערה הייתי בטוחה שאני שיא השמנה ביחד עם עוד חברה, כל היום היינו צוחקות על עצמינו,וכל היום מדברות על זה וסביב זה- דרך של התמודדות... וכשאני מסתכלת אחורה, בכלל לא הייתי שמנה, קצת עגלגלה, בסדר.. אבל זה תפס אותי בכל דבר בחיים, במיוחד כי כל החברות שהיו לי ביו גבעוליות.

היא מחפשת איזה רוטשילד שיממן אותה ואז היא תקים אותו

אני היתי נכנסת לחדר עם כורסא וקבוע נרדמת🥴

זה מרפאה כללית לא כזאת שמיועדת להעמסת סוכר...
יושבת לי על הספסלי המתנה...
בהריון של הראשון באמת הייתי במרפאה כזאת וזה היה ליגה, כורסאות שיא השוות!!

לו היית חיה, איזה חיה היית?
שאלה יפה, אני כל כך נגעלת מבעלי חיים שממש אין לי מושג..
אבל אם כבר הזכירו קואלה- אז נלך על קואלה, חיה מותק🤣🤣

לו היית צמח, איזה צמח היית?
סחלב, שישקיעו בי ויטפחו אותי...

לו היית מאכל, איזה מאכל היית?
שוקולד, קל..

לו היית ספר איזה ספר היית?
במספרה יוקרתית כזאת בתל אביב.. (אני יודעת שזו לא הכוונה, אבל הייתי חייבת🤣)
לו היית רוטשילד מה היית עושה עם הכסף-
טיפול רגשי מגיל קטן לכל הילדים שלי לכל החיים
וכמובן קונה כמה בתים
וזה אחרי הצדקה לכל מיני מקומות..

בהצלחה בהעמסת סוכר!

אהבתי למה סחלב, אחלה נימוק!


תודה♥️

לו הייתי חיה - הייתי ציפור (ואז הייתי עפה עד אלייך ומביאה לך ספר או אוזניות )
לו הייתי צמח - הייתי צמח מטפס (ואז מטפסת עד אלייך עם הספר או האוזניות )
לו הייתי מאכל - הייתי הסנדוויץ' שהיית אוכלת לאחר ההעמסה (לא זוכרת מתי בדיוק מותר כבר לאכול בהעמסה של המאה - בפעם היחידה שעשיתי אותה הקאתי עוד לפני שהצלחתי להכניס לעצמי משהו מלבד כמויות הסוכר...)
לו הייתי ספר - הייתי הספר שהיה מעניין אותך לקרוא.
ולו הייתי רוטשילד - הייתי קונה לך מלאאא ספרים כדי להעסיק אותך עכשיו!

סתם...
עצה פרקטית יותר - חפשי ספרים אינטרנטיים בינתיים. אם את קוראת באנגלית, אז יש את פרויקט גוטנברג (gutenberg) שיש בו מלא ספרים קלאסיים יפים. בעברית יש פחות מבחר, אבל את תמיד יכולה לקרוא פרקים ראשונים של ספרים באתר e-ברית...

שפעם באיזה טיול שהיה לנו באולפנא, בנסיעה מישהי יזמה משחק כזה, שכל פעם מישהי חשבה על מישהי מהשכבה (בלי לגלות) ואז שאלו אותה שאלות בסגנון הזה - אם היא היתה חיה, איזו חיה היא היתה? אם היא היתה צמח, איזה צמח היא היתה? וכו', והיו צריכים לנחש על מי היא חושבת. וזה היה ממש מעניין לראות שבאמת לרוב הצליחו לנחש מי זו...

מנסה לענות על עצמי, אבל בלי יותר מידי הסברים, סתם מה שמתחבר לי-
אם הייתי חיה, הייתי ברבור
אם הייתי צמח, הייתי גפן
אם הייתי מאכל, הייתי פרי, אולי אגס
אם הייתי ספר, הייתי 'כעפעפי שחר' (של הרב סבתו)
אם הייתי רוטשילד, הייתי נשארת בבית עד שהילדים גדלים, מוצאת את הדרכים שלי לתרום לקהילה ולסביבה בלי לחץ של פרנסה, תורמת לארגונים שאני מעריכה.

בהצלחה עם הבדיקה...

יצאת אצילית עם כל הבחירות שלך..
מתאים לך

תודה♥️

ספר מהמם, לא קראתי אותו שנים, לא יודעת למה דווקא הוא עלה לי, אבל זרמתי...

וואי בהצלחה עם הבדיקה!

לו היית חיה, איזה חיה היית?
ממשיכה בקו של החיות שישנות- הייתי דוב.. נכנסת לשנת חורף של כמה חודשים🤣
לו היית צמח, איזה צמח היית?
עציץ יפה בבית שלא צריך לעשות שומדבר חוץ מלהיות יפה
לו היית מאכל, איזה מאכל היית?
טוסט.. אין לי הסבר עמוק
לו היית ספר איזה ספר היית?
ספר עב כרס כלשהו.. (לא בגלל המשקל שלי.. אלא כי יש לי תמיד הרבה מה להגיד אז כנראה שאם הייתי ספר, הייתי ספר חופר)
לו היית רוטשילד מה היית עושה עם הכסף
דבר ראשון קונה אוטו!
אח"כ..
וואייי.. בונה לי עכשיו את בית חלומותיי בצפון..
בית ענק עם מלא חדרים..
סלון גדול
יחידת הורים מפנקת שמהחדר שירותים ומקלחת שלה יש יציאה למקווה פרטי.
גינה ענקית עם ערוגת ירקות ומלא עצי פרי

קונה דירה איפה שאני גרה עכשיו ומשכירה אותה לאברכים במחיר רצפה

תורמת לעמותות וכו

משקיעה את הכסף בשביל הילדים

משקיעה לעצמי בפנסיה

אהה ומאפשרת לבעלי לשבת וללמוד בלי שיצטרך גם לעבוד בין לבין..

קיצור, יכולה למצוא מה לעשות עם הכסף😜

אולי אינצקלופדיה😜


וכן, לא חסר מה למצוא לעשות עם כסף...
אני תמיד אומרת לבעלי שכל מה שאנחנו צריכים זה בסה"כ עץ כסף...

יהיה רוטשילד🤣

חד משמעית תמיד יש מה לעשות עם כסף

וככל שמתקדמים בחיים יש יותר מה לעשות איתו ב"ה.

עכישו נקווה שהתוצאה תהיה טובה..

אבל אם היה לי סכרת הרופאה הייתה מתקשרת אליי נכון?

קצת מטריד לשמוע את השן יוצאת אבל לא מעבר.
לכי תטפלי בזה.
זה לא נורא כמו שזה נשמע.
קחי עזרה לאותו ערב.
קחי משככים וזה יעבור..עשיתי עם תפרים ובלי תפרים.
עם תפרים ההחלמה היתה יותר פשוטה בשבילי.

למחרת כבר הייתי ממש בסדר.

איך זה שעם תפרים ההחלמה הייתה פשוטה יותר?😞
איך אני מתגברת על רפלקס ההקאה? בגלל שזה עמוק אני כל שניה קמה להקיא 😔😔😔😔

זה היה יותר פשוט עם תפרים כי פחות דיממתי🤷‍♀️
והם התחילו להינמס יום למחרת

בעקירה כירורגית.

ללדת יותר כואב.

העקירה עצמה לא מרגישים, כי את מורדמת לגמרי רק תחושה לא נעימה שמתעסקים לך בפה.

אחר כך לוקחים משככי כאבים ושותים שייקים ומעדנים ועובר.
קחי בייביסיטר ליום שמיד אחרי העקירה. אחר כך אין סיבה שלא תצליחי לתפקד.

הכי חשוב- תטפלי שלא תסבלי!

אבל למה 4 עקירות?
בקעו לך 4 שיני בינה??
יש לי רק שתים עליונות .. אחת בקעה והשניה ממש בהתחלה 😞😞😞

בגישה ששיני בינה לא צריכות להישאר בפה.
הוציאו לי אותן עוד לפני שבקעו.
והוא שלח אותי לאיזה רופא בעין כרם שמומחה בלהוציא את כולן יחד או משהו כזה.
ועדיין אני אומרת שיותר סיוט ללדת. אז בטח אם עוקרים לך רק שתיים, את תעברי את זה כמו גדולה💪

אני מצטערת אין לי איך לנחם. מצד אחד לא רוצה להלחיץ בגלל שאת כבר לחוצה.
אבל צריך לדעת שיכול להיות לא פשוט.
לי היה קשה מאוד. בלילה הראשון לא יכולתי לתפקד בכלל. בקושי לדבר. הייתי על משככי כאבים כמה ימים. ולאכול רק אוכל רך ביומיים הראשונים. גם פיזית הייתי חלשה עוד יום אחרי. בפועל רק בערך שבוע אחר כך חזרתי לתפקוד מלא כולל אוכל רגיל וכו'. (בסוגריים אציין שיש מצב שהרגשתי מאוד לא טוב בגלל החומר הרדמה וזה משפיע אחרת על כל אחד)
אם יש לך אפשרות לבקש א. ממשהו שיבוא איתך. ב. לארגן עזרה עם הילד לפחות ליממה אחר כך עדיף.
מקסימום תרגישי טוב ותשחררי את העזרה.

בעיקרון העקירה עצמה לקחה פחות מ10 דקות.
לא כאב (זה עם הרדמה)
אחרי שהפכה ההרדמה זה כאב. בלילה לקחתי אקמול..
בבוקר הרגשתי שזה כמעט ולא כואב, בהדרגה הכאב פחת.
אחרי פחות מיומיים כבר אכלתי רגיל.

תשקלי להחליף. בכל מקרה כדאי ללכת לרופאה לבדוק אם זה כאבים חזקים אל תחכי

יש לי תור עוד חודש לרופא.. מתלבטת אם לחכות

זה כתוב כתופעת לוואי לא נפוצה

לא מצאתי אותו..
אבל קינוח ללא גלוטן-
לערבב טחינה עם סילאן
להקציף בנפרד שמנת מתוקה (אני משתמשת בצמחית)
כשנהיה קצף, למזוג את הטחינה עם הסילאן לקצפת ולמזוג לכוסות..

אבל שרשור אחר מבישול ומתכונים-

רעיון לקינוח טעים ומהיר ללא גלוטן? בדגש על טעיםםם - בישול ומתכונים

פידבק שלילי.
תבכי ותוציאי את זה, לכי תאכלי גלידה טעימה.
חיבוק❤️

אבל אפילו זה לא יעזור
כי נמאס לי כבר ממנה. כל דבר טוב היא הורסת, פשוט אשה נוראית

כמה זמן לא ראינו אותך כאן!
מה שלומך יקירה?

כשזה קורה אצלי אני אומרת לעצמי
אוקיי, היא אמרה ככה.
ואז אובייקטיבית שואלת את עצמי
האם זה באמת נכון?
האם היא צודקת?

ואז יותר קל לי.



איזה מעצבן זה לקבל ביקורת!!!
לב.
אני ממש מבינה אותך
ובטוחה שעשית משהו מקסים !!


כדאי לך אולי לדבר איתה.
ולהסביר לה מה הרגשת
ושיש צורה להעביר ביקורת .

ממש ניסיתי להסתכל על זה בצורה אובייקטיבית, אני יודעת שהיא לא צודקת, והלוואי שהייתי יכולה לדבר איתה ולהגיד לה כלללל מה שאני חושבת, אבל פשוט אי אפשר לדבר איתה

אני בדר"כ בוכה...
מדברת עם בעלי/אמא/אחיות

זה נורא. נורא, נורא, נורא.
פשוט נורא
אין לי משהו אחר לומר...
רק לנחם אותך-
את עושה את המקסימום שלך וגם מעבר.את רוצה לעשות שיהיה הכי טוב, הכי מושקע, הכי מושלם.
ואף אחד לא מעריך- זה תמיד ככה.
אם זה מישהו שאפשר לדבר איתו חזה לא יפגע במעמד שלך- לומר בעדינות- שאן יש הצעות לשיפור תשמחו לשמוע בצורה עדינה כי השקעת המון וזה פוגע לקבל ביקורת דוקרנית.
חיבוק גדול❤

לפחות העלית חיוך על פניי
כייף לקבל הזדהות ממורה שמבינה על מה אני מדברת...
זו הבעיה, שאי אפשר לדבר עם האשה הזאת. זה נועד מראש לכשלון, היא לא מוכנה לשמוע אף אחד

וגם לא את המאמץ.
היא ביקשה ממך את הפרוייקט או שזה מטוב ליבך?

אחת האמהות התקשרה למנהלת להתלונן על כל מה שלא צודק בעיניה בפרויקט הזה, והמנהלת העבירה לי את מה שהיא אמרה ועכשיו אני רותחת. המנהלת בצד שלי, אבל היא כן רוצה שאעשה כמה שינויים בגללה, וביררה בעדינות אם הטענות שלה צודקות, והם לאאאא משום כיוון

וואו.
וואו
אין לי מילים

שבהנף יד מבטלים את כל מה שעשית.
מרגיז ומאוד פוגע. ההפך הגמור מעין טובה

ממש ככה...

לא משנה בפועל אם היא צודקת או לא ואם אכניס את השינויים האלה או לא. בפועל אף אחד לא מכריח אותי להחליף דברים אם אני לא רוצה.
מה שמפריע לי זה שגם ככה אני כל כך מתאמצת ומשקיעה מעל ומעבר, זה לא קל לי ואני לא עושה את זה בשביל הכיף שלי כי זה לא כייף לי, אני רוצה את טובת התלמידות ועושה את זה בשבילן, וכשהאמא החכמה הזאת מתחילה להתערב עם התלונות שלה זה פשוט מוציא לי את כל החשק! לא רוצה להשקיע יותר, בא נראה אותה עושה את זה יותר טוב ומקדישה כל כך הרבה זמן למשהו שהיא לא חייבת לעשות בכלל. אני מקדישה לזה כל כך הרבה מאמץ וכוחות, ואז מגיעים ומוציאים את כל הרוח מהמפרשים... ואני תוהה מאיפה לאסוף את הכוחות בחזרה להשקיע בזה, כי חבל להרוס הכל רק בגלל אשה אחת שלא מפרגנת

שולחת חיבוק ענק
מבינה ומזדהה על התחושות ❤️❤️

היתי רוצה שהילדים שלי יהיו אצלך בע״ה!
תהיי גאה בעצמך, ממש
מזלנו שיש מעט כאלה והרוב דווקא טוב ומפרגן.

נכון, צריכה להסתכל על הטוב, על כמה אמהות מתוקות שממש משתדלות לתת פידבק חיובי מדי פעם

ברוך השם שברוב מקרים החיים לא מאמנים אותנו להתמודד עם אנשים כאלו, לפחות לא על בסיס קרוב. זה נשמע קיצוני וממש לא נעים ולא משהו שקל להתמודד איתו. הייתי פשוט נשארת במקום הזה כרגע, תני לעצמך להרגיש, להתערער, שתפי אנשים, תוציאי את זה מתוכך כמה שיותר, ובסוף עם הפריקה והזמן והמרחק בטוחה שתמצאי פרספקטיבה שתעזור לך להסתכל על החוויה הזו באופן שתומך בך..
הרבה פעמים אנשים פוגעניים הם מאד אומללים. הם לא ניחנו באינטליגנציה רגשית, בחברותיות, רגישות, והרבה פעמים הם לא מוקפים בהמון אוהב. אני לא יודעת אם זה המקרה כאן, אבל אם כן, אז את יכולה בהמשך, כשוך הסערה, לנסות לחמול עליה ולשמוח בתכונות שניחנת בהן ובכך שאת רגישה ומרגישה❤

היא באמת אשה אומללה ואני מאוד מרחמת עליה, כל פעם משתדלת להזכיר לעצמי שזאת היא, ככה היא לכולם, לא רק אלי, והיא פשוט מסכנה ורחמנות עליה... אבל כשזה יותר מדי, ורק לפני שבוע היא ירדה עלי על משהו אחר, כבר אין לי כח לרחם עליה... מסכנה מאוד, אבל היא לא צריכה להרוס את החיים שלי
מתארת לעצמי שאחרי שאצליח לבלוע את כל מה שהיא אמרה ולהתעלות מעל זה, אצליח שוב להסתכל עליה במבט חומל יותר

זה באמת נשמע ממש מעצבן ומכעיס לקבל ביקורת על משהו שאת כל כך משקיעה בו והוא לגמרי מעבר לעבודה שאת בכלל אמורה לעשות.
להיות מורה זה גם ככה השקעה עצומה כל יום מחדש, ולעשות פרוייקט שדורש ממך השקעה מעבר זה באמת משהו שדורש ממך הרבה, וביקורת כזאת באמת מרוקנת מוציאה את כל הרוח מהמפרשים…
את מהממת שאת בכלל מנסה לראות איך את מצליחה לשאוב כוחות להמשיך למרות הכל, כדי שלא כולם יפסידו בגלל האמא הזאת…

לא יודעת אם הייתי מצליחה בעצמי, אבל מבחוץ יותר קל לתת עצות, אז אני כותבת מה שאני חושבת שהייתי רוצה לעשות אם הייתי עומדת במצב דומה.
אני חושבת שזה באמת קשה להמשיך לעבוד ולהשקיע, בלי להיות מלאים מבפנים. וממה שאת כותבת, זה נשמע שאת כן רוצה להמשיך, אבל מרגישה שאת צריכה להתמלא מחדש בשביל זה.
אני חושבת שאני הייתי מנסה לשבת עם עצמי ולרדת יותר לעומק הרצון שלי. הייתי כותבת לעצמי שאלות שיעזרו לי להבין את עצמי יותר, ולמצוא בעצמי את הכוחות והרצון להמשיך. אני לא יודעת אם השאלות שאני אכתוב כאן יתאימו לך, וגם קשה קצת לכתוב בלי לדעת מה באמת היה, אבל אני מנסה ואת מוזמנת לקחת רק אם מתאים, או לקחת ולשנות לפי מה שנכון לך.
- למה חשוב לי לעבוד על הפרוייקט הזה?
- איזה טוב יצא בעקבות הפרוייקט?
- למה ה' שמח כשאני משקיעה בפרוייקט הזה?
ואולי גם שאלות שמתייחסות לביקורת שקיבלת ואיך את רוצה להתמודד מול זה-
- למה אני רוצה להודות לה' על הניסיון הזה?
- איך הייתי רוצה שהדברים יקרו, אם הכל היה מתרחש באופן הכי אידאלי? (גם דברים חיצוניים - איך שאחרים מתנהלים, וגם פנימיים - איך שאני מגיבה)
- וכשכולם מסביב מתנהלים כמו במציאות ואין לי איך לשנות אותם, איך הייתי רוצה שזה יקרה אם אני מתנהלת בצורה הכי אידאלית?
- למה הייתי רוצה להגיב ככה? מה חשוב לי?
- מה יכול לעזור לי להתנהל כמו באידאל (או יותר קרוב אליו)?

לא יודעת אם יתאים לך, אבל מוזמנת לנסות אפילו חלק.

אני ממש מעריכה את כל מה שכתבת.
השאלות האלה מאוד מדוייקות, אני חושבת שבאמת אמצא זמן לשבת ולחשוב עליהן. זה ממש יעזור לי.
תודה רבה, איזה כייף שיש את המקום הזה לפרוק לנשים כאלה מתוקות ומעודדות ולקבל עצות.

איזה כיף, ממש שמחה שהצלחתי לעזור לך...
(מוזמנת גם לפרטי אם תרצי)

ומי מנהל את כל זה כבר עזר לי.

באה ממקום בונה.
זאת אומרת אם ניקח לדוגמא את הפרויקט המדובר - האם הביקורת וההצעה לייעול היא עניינית? יש בה ממש? הפרויקט יכול להיתרם ממנה? אם כן, אז נכון שמבאס לקבל ביקורת אבל בסך הכללי היא באה לשפר. את תחליטי אם כן או לא לעשות בפועל, אבל אין מה לקחת ללב ככ כי חבל. המורה הייתה לעשות למען התלמידות ונשארה - זה למען התלמידות.
יכול להיות שהאגו נפגע וציפית לתרועות רמות וזה אכן מבאס, אבל המטרה שלך לא נפגעה.

אם את מרגישה שהביקורת נובעת מקנטרנות יתרה ואין בה כדי לשפר אלא סתם נובעת ממקום ביקורתי ומקטין, להתעלם לגמרי. היא לא זו שעל פיה יישק דבר, ונראלי שבהוראה צריך לפתח שריון של צב כי ההתמודדות באמת לא פשוטה לא מצד ההורים ולא מצד התלמידים.

לגמרי לא ביקורת עניינית, הלוואי. אני דווקא ממש פתוחה לשמוע הצעות ייעול, התייעצתי עם כמה מורות מהצוות לפני שבניתי את הפרויקט כדי לשמוע עוד דעות ובסוף יצא משהו אחר ממה שתכננתי בהתחלה, כי קיבלתי את הדעה שלהן שככה יצא יותר מוצלח.
הפרויקט לא יכול להיתרם מהביקורת שלה כי היא נגד כל הפרויקט מעיקרו 😟
אז אקח את החלק השני שכתבת, להתעלם. רק לא לגמרי, כי כן אצטרך לעשות כמה שינויים בגללה, כדי שהמנהלת תוכל להגיד לה שחשבנו על מה שהיא אמרה והחלפנו כמה דברים... שזה מגוחך, כי זב אף פעם לא יספק אותה אז למה להקשיב לה בכלל... אבל אני צריכה לעשות מה שאומרים לי 🤷‍♀️
שריון צב זה משהו שבאמת היה יכול לעזור לי 🐢

מעריכים כי אני תמיד מודה לאחרים על כל פיפס קטן.. תתפללי להשם שייתן לך כוח להבין שכל עוד השתדלת, לא כולם תמיד יאהבו או יעריכו וצריך ללמוד לנפנף עם כמה שקשה

מה תעשה יהיה לאחרים מה להגיד ותמיד יהיה מי שלא יאהב או יתמוך וכך קבע השם חוק זה בעולם. עזר לי קצת לקבל את זה ❤️

זה מזכיר לי פירוש שלמדתי על מגילת אסתר... על מרדכי שהיה "רצוי לרוב אחיו", למה לרוב ולא לכל? כי אף פעם אין מישהו שכולם מסכימים איתו והולכים אחריו, אפילו למרדכי היהודי היו מתנגדים בסנהדרין
אז קטונתי

ספורט- ההמלצה הרשמית שישה שבועות.

ישנם תרגילים שאפשר לעשות עוד קודם לרצפת האגן...

תזונה בריאה חשוב להתחיל מההתחלה,

ויש תזונה מותאמת להנקה כבר מההתחלה.

דיאטה זה סיפור אחר לגמרי....

השאר לא יודעת...אני בהנקה רעבה מדי בשביל זה

תשמרי על הגוף שלך.... לא נתנו לכן הדרכה בביח לפני שחרור? זכור לי שאמרו לנו מתי אפשר לחזור לפעילות...

אומרים שהליכה עוזרת להחלמה, אבל בנחת, לא פעילות אירובית מאומצת, לא הליכה מהירה וארוכה. תהיי בקשב לכוחות שלך ואל תעייפי את עצמך.

אני בשתי הלידות עוד הייתי בהתאוששות מעצם הלידה, בשנייה הייתי גם בהחלמה מדלקת בשד.

מזל טוב!!
עקרונית התקופה שאחרי הלידה נקראת "משכב לידה"
זאת תקופה שצריך לנוח בה, לתת לרצפת האגן להשתקם ולתת לכוחות שלך לחזור אלייך.
לא עושים ספורט בתקופה הזאת. הרבה נשים מרגישות טוב, חושבות שחזרו לכוחות שלהן, ואז בעצם מתברר להם שלא, והן קורסות.. אז גם אם את מרגישה טוב - תקפידי לנוח, ולא להתאמץ יותר מדי.
אחותי אמרה לי שאחרי לידות שהיא לא נחה כמו שצריך מסיבות שונות - הרגישה שהיא לא חזרה לגמרי לעצמה תקופה הרבה יותר ארוכה מלידות שכן נחה.
לגבי תזונה - אני לא מספיק מבינה בזה, רק יודעת שההנקה צריך לאכול *יותר* ממה שאת צריכה בדרך כלל. כמובן שתזונה בריאה תמיד טוב וחשוב לשים לב למה שאת מכניסה לפה, ולאכול עוגות ובורקסים זה תמיד לא טוב, אבל אל תגבילי את עצמך בקלוריות/פחמימות לפני שאת מתייעצת עם דיאטנית.
ממליצה לך לקרוא את הפוסט של "בהתהוות" בנושא. אחפש את הקישור.

https://behithavut.wordpress.com/2017/06/22/%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d/
באופן כללי ממליצה לך להסתובב בבלוג, יש שם המון פוסטים מעולים, גם על הנקה, חינוך..

(העתקתי אותו מההודעה ששלחת לי אחרי הלידה הראשונה שלי, מעניין למה זה לא עבד. ותודה לך שהכרתי לי את הבלוג)

צריך לישון הרבה
לשתות הרבה
לאכול בלי חשבונות אבל מאוזן
ולהניק.

כל השאר עוד יגיע...
יש קטע כזה שאחרי שבועיים פתאום מגיעה נפילת כוח ואז כבר לא רואים כלום ממטר...

בשלב הזה ממש תשאפי להיות בישיבה ומנוחה כמה שאפשר
בקרוב תתחילי גם יותר ללכת ולעשות דברים אבל בלי *שום* מאמץ פיזי ורק מה שמרגיש לך נח בגוף

רצפת האגן שלך חלשה
הגוף שלך חלש
גם אם זה לא מורגש
מתיחת גבולות עכשיו יכולה ח"ו לעשות נזק בהמשך...

מזל טוב!

6 שבועות כמה שיותר לשכב ולהיות במנוחה.
אחכ לחזור בהדרגה

אנחנו בשלב של חבר דמיוני...

אח שלי סיפר לי כשהיה בן 5.5 שהוא הרג חזיר בר, אז שאלתי אם הוא התבלבל בין דמיון למציאות.
מה הוא ענה לי?
''יכול להיות שקצת...''
זה היה כזה מתוק, והוא גם הבין את כוונתי...

אפשר לעשות איתו גם משחקי דמיון, או שתדמיינו ביחד את הדרקון שהוע פגש...
רק להדגיש שזה דמיון, ולאט לאט הוא ילמד להבחין בין הדמיון והמחשבות שלו למה קרה באמת...
זה שלב כזה


בקשר לדברים שהוא אומר שהוא עשה, לשאול אותו- אתה בטוח? אולי שכחת? כי הידיים לא רטובות...
ככה בעצם את נותנת לו לצאת מזה ו''להיזכר''
אני חושבת שלפעמים הם אומרים סתם, כי הם מפחדים מהתגובה של ההורה(לא כי ההורה מפחיד, אלא כי יש ב''ה יראה)

אני מנסה להגיד לו שזה במשחק/בדמיון
אבל הוא מתעקש שזה באמת

הוא ילד חכם, ודעתי הוא יודע שזה לא אמיתי (ככה אני מרגישה) אבל הוא מתעקש על זה


ולגבי השני,
לפי מה שאני רואה הוא אומר את זה לא מפחד אלא מעצלנות, שאין לו באמת כוח לעשות דברים אז הוא אומר שכבר עשה...
אבל אנסה את מה שאמרת, אולי יעבוד

תודה

באמת

עונה לגבי ההמצאות-
בפסיכיאטריה, יש שיטה להתמודד עם מטופלים שההפרדה בין הדמיון למציאות מטושטשת, והם נוטים להמציא דברים ולהאמין שהם קיימים.
לא מסכימים איתם, ולא מבטלים (כי זה בד"כ יגרום להם להתבצר בעמדה שלהם יותר).
לענות למשל "יכול להיות, אבל אני לא מכירה דינוזאורים".

אולי זה יעזור

בגיל הזה באמת הדמיון והמציאות מתבלבלים להם קצת, אבל זה ככה וזה עובר ובתוך עצמם הם יודעים מה דמיון.

זה לעזור לילד לעשות את ההפרדה בין המציאות לדמיון...
אבל כשיהיו לי ילדים בגיל הזה נדבר

לגבי הסיפורים הדמיוניים/חבר דמיוני וכאלה אני זורמת איתו- מה, באמת?? וואו, ואיך הדרקון היה נראה? ואיך נלחמת בו? איזה גיבור!
תכלס זה מפתח יצירתיות ולא רע בעיני.

לגבי השקרים של העצלות, כמו שקראת, נגיד שטיפת ידיים, אני אומרת לו- אוי, אבל לא שמעתי את הברז, עכשיו תעשה שוב שאני אשמע. או- תן לי להריח את הידיים שלך, אוי, אין ריח של סבון. (ולחילופין כשיש ריח של סבון, אני מהללת אותו איזה ריח טוב יש לידיים).

לגבי ברכות וכאלה, בגיל הזה אני מודה שאני לא נאבקת.

מצד שני אם לא אגיב כמו שצריך אז הוא יראה שהוא יכול להגיד ולעשות מה שהוא רוצה...

ולגבי הדמיון אולי באמת לזרום איתו כמו שעוד כתבו כאן...

דווקא זה שהוא מדגיש שזה באמת, זה מראה שהוא יודע שזה לא אמיתי.
נראה לי אפשר לזרום איתו.

לגבי השקרים (לא מנסיון)-
תוך כדי הסיטואציה, לתת לו אפשרות לצאת מזה. לא לעמת אותו עם השקר.
ובאופן כללי לדבר איתו על זה שמדברים אמת ולא משקרים, שאת סומכת על מה שהוא אומר וזה לא נעים לגלות ששיקרו.

ננסה באמת לדבר איתו על דיבור אמת באופן כללי...

אני חושבת שכדאי לשתף איתו פעולה בסיפורים שהוא ממציא, להתפעל, לשאול אותו על פרטים בסיפור... אפשר בסוף להגיד לו משהו כמו: "נכון שזה כיף לדמיין דברים כאלו? גם אני אוהבת לדמיים לפעמים כל מיני דברים..." ולספר לו מה את מדמיינת (גם אם מדובר רק בדמיון על גמד שיבוא לסדר את הבית בכל ערב )

בקשר לעניין השני, נראה לי שכדאי לא לעשות מזה עניין. לומר: "נכון היית רוצה כבר להיות אחרי שטיפת הידיים? מבינה אותך. אז בוא נלך עכשיו לעשות את זה צ'יק-צ'ק" וללוות אותו לכיור. (ולקחת בחשבון שהוא יתנגד... אבל זה כבר עניין אחר)

זה ממש תואם גיל
שואלת אותו איזה גודל היה הדרקון
איך הוא נלחם ועם מי?
ואיך הם בסוך ניצחו ואומרת לו שאני גאה בו שניצח

לגבי אי אמירת אמת.. הבנתי שעדיף לא לעמת ילד עם דבר כזה באופן ישיר, אלא לעקוף את זה בחכמה ולדבר הרבה על אי אמירת אמת כמה שזה מגונה
אם לדוגמה יוצא לכם שיח על זה לא בהקשר לדברים שהוא עשה אלא על מישהו אחר שלא אומר אמת..
ולגבי איך לעקוף - פחות לתת לו הזדמנות לשקר. אם את רוצה שייטול ידיים או שיברך תגידי לו שהחלטת לחזק את הנושא של עניתי אמן וחשוב לך לענות אמן לברכה שלו

אני באמת משתדלת לא לעמת אותו

אבל אשים עכשיו דגש שיהיה על זה שיח בבית.. על הטוב של דיבור אמת...

אין לי יותר מדי רעיונות. אולי לזרום לתקופה עד שהוא קצת ירגע מהצורך להוכיח ואח''כ בעדינות ללמד אותו להבחין. קודם להיכנס לעולם שלו. להגיב- וואו, לא פחדת? הדרקון היה ירוק או זהב? ורק אחרי שהוא ממצה לומר לו, אבל כל זה בכאילו. וזה עדיין ממש כיף לחשוב על זה ולספר.
לגבי מה שהוא אומר שעשה זה גם ממש מוכר. אפשר לומר לו אז יאללה עוד פעם וללכת לשטוף איתו. להתעמת פחות עוזר. בת השש שלי עוד עושה את זה. אבל אחרי שדיברתי איתה קצת כבר הרבה פחות. הוא עדיין צעיר אז אולי בהמשך.

שצריך לזרום איתו
מזל ששאלתי...
כי עד עכשיו חצי זרמתי וחצי ניסיתי להוריד אותו למציאות... נשנה גישה...

אני מאמינה לו.
למרות שאני יודעת שלפעמים הוא לא דובר אמת אני מתנהגת כאילו אני מאמינה לו.
במקביל ללמידה של כמה מידת האמת היא חשובה.
ואם נגיד אחיו עשה משהו לא יפה ושאלנו מי עשה אז הקטן ענה אני אז אנחנו משבחים אותו מול הגדול- איזה יופי שאמרת את האמת.
זו עצה שקיבלתי מאמא מנוסה.

אני אומרת לו שיילך לשטוף ידיים, אם אומר שכבר שטף אני אומרת טוב, אני סומכת עליך. ואז הוא אומר: אבל לא באמת שטפתי...
אז יאללה לך עכשיו בצ'יק ותחזור

לא הייתי בטוחה שזה טוב....

ותודה על העצה לשבח את האח שאומר אמת! הז רעיון מצויין

למדתי לא לשאול, אלא להגיד/לתזכר.
אם אני יודעת מה תהיה התשובה - אני לא צריכה לשאול.
ואם שואלת - נותנת לו פתח לענות את מה שהוא רוצה..
לפעמים אני עוד מתבלבלת ושואלת, ואז אומרת לו- בעצם אני יודעת שלא ראיתי אותך הולך ליטול ידיים. זה הזמן.
יש את "בירכתי כבר בשקט כמו שאת ואבא מברכים בשקט" עם זה אני באמת לא יודעת להתמודד. גורם לי לחשוב על התחזקות בנושא וברכה בקול.. אבל זה קשה..
(הוא באותו גיל, 4.5)

אהבתי לתזכר ולא לשאול...

וגם אצלנו הוא התחיל עם בירכתי בשקט...
אני לגמריי צריכה להתחזק בזה
בעלי מברך תמיד בקול!!!

זה מהמם ממש! לעודד את זה ולהתעניין.
לגבי השקרים, אז קודם כל זה גם תואם גיל ובריא. שבר שני אם יש משהו שבאמת חשוב לך שיבוצע כמו שטיפת ידיים טחרי שירותים את יכולה לומר לו לך תשטוף ישיים ותחזור לתת לי להריח ריח של סבון מהידיים. או ברכה להגיד לו לברך בקול כדי שתוכלי לומר אמן. אבל זה ממש בריא שילד לפעמים מעגל פינות ומתעצל, כמונו המבוגרים שנמנעים מלעשות כל מיני שברים רק שאנחנו לא צריכים לשקר כי אנחנו לא נותנים דין וחשבון לאף אדם על מעשינו.

לגבי הדימיון- אני אומרת- "זה אמיתי בדימיון" נגיד כשהוא אומר באמת באמת אז את יכולה להגיד "ברור שבאמת בדימיון" ואז לשאול אותו על זה ולדבר כאילו זה אמיתי ..

לגבי השקרים הייתי כן אומרת - אז לך לשטוף שוב וכו'. זה תואם גיל אז לא צריך לכעוס, רק כאן כן לעמת עם המציאות.

*הדברים הנ"ל הם לא מניסיון אמהי אלא דודתי ומחנכי

הילד מפתח דימיון פרוע וזה מעולה לדעתי הוא מפתח את היכולת להמציא דברים

שלי בול אותו גיל והדמיון פורח ..אותי זה מצחיק...
אתמול ''אמא, שמעתי בחדשות שמטוס שטס לאומן נחת ואז התרסק''
''אמא שמעתי שאסטרונאוט בארצות הברית ישב על כסא בחלל ונפל ממנו''
''היום בגן לקחו אותנו לים''.
אני מניחה שזה שהבן שלך מדגיש שזה אמיתי זה בגלל שהוא בעצם יודע שזה לא ..
נראה לי שנכון להגיב בצורה נייטרלית יותר בלי להיכנס בכלל לסוגית האמת. נניח ''מה אתה אומר! וואו" או ''אמא'לה, איזה מפחיד'' בטון כזה שהוא מבין שמצד אחד את זורמת איתו ומצד שני את מבינה, כמוהו, שזה דמיון .
לדעתי לא להתרגש מזה...זה שלב חשוב בהתפתחות...

לגבי שטיפת ידיים וכד'- שלי גם לפעמים ככה.
אל תסתכלי על זה בתור שקר.
ואם את חושדת שלא עשה..אז תתלי בעצמך את ההוראה שיעשה ''שוב'' כביכול.
נניח- שטפת ידיים? בוא נריח ריח טוב של סבון...אוי, אני בכלל לא מריחה...רוץ לשטוף שוב כדי שאני אריח ריח טוב''
או ''ברכת? אבל לא שמעתי ורציתי להגיד אמן. בוא תברך שוב ועכשיו בקול כדי שאני אשמע ואגיד אמן''
או ''הורדת את המים? לא שמעתי...תוריד ותגיד לי מתי אתה מוריד כדי שאני אקשיב ''

(זה היה על מניעת פגיעות מיניות בילדים)
ואחד הכללים שהיא אמרה שם היה
תמיד להאמין לילדים.
גם כשהם משקרים..
ואז גם אם חלילה יש להם סיפור הזוי אבל אמיתי הם יודעים שהם יכולים לספר ויאמינו להם..

לא חושבת שזה קל,
אבל נראה לי שאפשר למצוא דרך לעשות את זה.
(נגיד, אם את יודעת שהוא לא שטף ידיים, פשוט קחי אותו לשטוף בלי לשאול.. )

ולא יודעת.. בהצלחה!

זה פעולה שבה ממלאים את הרחם במים פיזיולוגיים, מכניסים מצלמה זעירה, ואם צריך אז גם כלים קטנטנים ומבצעים את הפעולה.

הפעולה לפעמים מתבצעת עם הרדמה ולפעמים בלי, תלוי מה בדיוק צריך לעשות.

אני עשיתי להוצאת שארית שילייה וזו הייתה שארית ממש קטנה אז זה היה בלי הרדמה.

יכולים להיות דימומים אח"כ (כדאי להתייעץ עם רב אם זה אוסר ואם לא אז איך לא להאסר סתם.. לא יודעת להגיד לך בדיוק כי אצלי גם ככה עוד היינו אסורים מהלידה) וגם הפרשות נוזליות בגלל המים שמכניסים.

אבל אולי לפני כן, שווה לנסות לבדוק אצל עוד רופא כי אני יודעת על חברה שלי שכמעט הלכה להיסטרוסקופיה ובסוף הרופא שהתקין לה הצליח להוציא את ההתקן לבד

אבל אולי שווה לנסות לברר פה בפורום או בסביבה שלך אם מישהי מכירה רופא מומחה בזה..

הרופא לא הצליח להוציא. בסוף עברה הליך בהרדמה והוציאו. לא עברה היסטרוקפיה אבחנתית אלא פשוט הוציאו בהרדמה

כן הייתי מוודאה שלא משנה איזה הליך את עוברת שבמהלכו מוציאים את ההתקן שלא תצטרכי לעבור תהליך פעמיים.

לאחת הבדיקות אחרי ההפלה הייתה מישהי שגם קרה לה כמוך והיא הייתה אחרי בתור כדי להוציא אותו.
זה פשוט הוצאה מבוקרת עם מצלמה..

או צ'יקצ'אק?

בעיקרון אם זה בלי הרדמה אז זה ממש כמה דקות, נכנסים לרחם, מוציאים וביי.. אם זה עם הרדמה אז גם זמן התאוששות של שעתיים אחרי..

אם לא צריך הרדמה זה ממש כמה דקות.
קצת כמו כאבי מחזור אבל לא משהו נוראי

מה שכן רוצה לציין שההתקן היה איפשהו ברחם . ולקח לו זמן קצת להוציא אותו. נפלתי על רופא נשמה ומרגיע.. הלוואי הרופאה שלי היתה כזאת. והיא ממש לא. נשים יקרות. אל תלכו לשים התקן אצל רופא נשים רגיל. לדעתי חשוב מומחה. אכלתי מרורים 7 חודשים מההתקן הזה. כמה כתמים ובעיות. ברוך ה' שנפטרתי ממנו. אני מאמינה שזה בגלל שהרופאה לא שמה לי אותו טוב, נקרע החוט הוא טייל לו ברחם. כמובן לא אכתוב את שם הרופאה , יש לה גם צדדים טובים אבל היא לא מומחית כנראה בלשים אותו טוב. . וגם לא הצליחה להוציא לי אותו והכאיבה לי נורא. למדתי לקח לחיים. כל דבר שהוא סוג של פרצודורה רפואית וכניסה לגוף רק אצל מומחים עם המלצות. יש כל כך הרבה פאשלות ששמעתי.
בהצלחה לכולן.

וזה כרגיל לפי הימים שעבדת בתאריך שבו את מקבלת כל חודש את המשכורת

את הדמי לידה את מקבלת מהביטוח לאומי, את אמורה להגיש להם טופס תביעה לדמי לידה ובד"כ תוך שבועיים מההגשה אמור להיות מטופל ולקבל את הכסף, לפעמים מקבלים את כל דמי הלידה בבת אחת לפעמים בכמה פעימות, לא יודעת במה זה תלוי

אגב, החישוב של דמי הלידה זה לפי  ממוצע של שלש חודשים אחרונים או שש אחרונים, הגבוה מבינהם

אלא אם יש שינויים בחישוב ואז מכניסים תוספת שמגיעה לאחר השינוי

אבל גיסתי אמרה לי שקיבלה ככה, אולי באמת זה איזה תוספת בגלל שינוי, לא חפרתי לה

הפעימה הראשונה היתה לפי חישוב של 3 חודשים אחורה ואז הוסיפו את ההפרש לפי חישוב של 6 חודשים אחורה.
לא הגשתי תביעה בעצמי אלא עשו את זה בשבילי מהעבודה, לא יודעת אם קשור.

לא מקבלים בפעימות אלא אם מגיע תוספת בעקבות חישוב חדש כמו שקרה אצלך